דיון נספח לאתגר הדו שבועי - משתי נקודות מבט

[אוראל סולטן]

נכון שיצאת מהקופסא, אבל יצאת באופן מיוחד.
את מכירה כאלו שיוצאים מהקופסא, אבל צועקים את זה?
ספציפית, אני חושבת שזה מאבד את כל הטעם. אבל את יצאת מהקופסא, וגם הצנעת את זה. כתבת מקורי, אבל בלי לצעוק.
לכן זה יצא כל כך טוב.

סתם ככה, עכשיו נזכרתי במשפט מתאים שכתבתי אתמול לספר שלי:

"אנשים אומרים שצריך לחשוב מחוץ לקופסה. אבל הם אף פעם לא שואלים אם בכלל כדאי להיכנס אליה מלכתחילה."

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

העליתי קטע, אשמח לתגובות.

 

[צביה ר.]

@RU1 סיפור מהמם ממש!! צובט ומרגש בו"ז.

 

[צביה ר.]

"אנשים אומרים שצריך לחשוב מחוץ לקופסה. אבל הם אף פעם לא שואלים אם בכלל כדאי להיכנס אליה מלכתחילה."

חזק.

 

[אוראל סולטן]

@אניגמאמין מרטיט!!!
אתה עוד תזכה שוב עם סיפור כזה...

 

[RU1]

@אניגמאמין סיפור מרגש!
לי באופן אישי קצת הפריע הדיבור בלשונו של ד' אבל עניין של טעם.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

@אניגמאמין מרטיט!!!
אתה עוד תזכה שוב עם סיפור כזה...

האמת, מעדיף שלא... אין לי כוח להעלות עוד אתגר...
בונה על מקום שני

@אניגמאמין סיפור מרגש!
לי באופן אישי קצת הפריע הדיבור בלשונו של ד' אבל עניין של טעם.

מאוד התלבטתי. אבל העדפתי זורם.
אולי הייתי צריך לכתוב הבהרה בהתחלה

 

[IMOD]

היי חברים!!!

גם אני העליתי קטע, אשמח לשמוע תגובות, וכמובן ביקורת בונה מהחברים.
השקעתי כל כך בעלילה עד שיצא לי סיפור בהמשכים...

 

[נחמת שוטים]

העליתי קטע, אשמח לתגובות.

קראתי. אהבתי מאוד.
צריך פרסום בכל הישיבות בארץ ובעולם.

בסוגריים,
הקטע הוא בן דוד רחוק של השיר עוד יותר טוב,
וגם עלו הדעות היו חצויות, אבל מה שבטוח: הוא היה טל תחיה לרבבות.

@נחמת שוטים וואו!!!!
איזה סיפור.
וכמה רגש. נוגע עמוק.
ואיזה נקודות מבט מקוריות ומעניינות.
מיוחד ממש!

כתיבה מדהימה ומרגשת.
שתי נקודות המבט מדמיעות ממש!

@נחמת שוטים - וואו.
כל כך מיוחד. היה משהו מיוחד בקטעים שלך, שאפילו שהיה לי מאוד צפוי שהשכנה בדיכאון - עדיין, זה לא היה משעמם כי הקטע היה מלא רגש. הסקרנות, החדשנות לא היה העניין כאן, אלא הרגש של גיבורת הסיפור.
מדהים, ונדיר.
יפה מאוד!

תודה לכולם על הפידבק.

 

[חני גרשון]

@IMOD - סיפור יפה. מסקרן.

“מי זו?” היא לחשה לעצמה

הסגנון הזה של הדיבור חוזר על עצמו. והוא לא אותנטי. אף אדם שפוי בדעתו לא מתלחשש עם עצמו.
ועוד נקודה למחשבה - לא צריך להודיע לקוראים מה הגיבורים מרגישים. הרעיון הוא להעביר דרך הדלת האחורית רגשות, תחושות, מחשבות בוטות מידי מורידות את הרמה של הסיפור.
בכללי הסיפור היה טוב.

 

[IMOD]

עוד נקודה למחשבה -

מעניין! דווקא חשבתי שהעברת הרגשות זה דבר טוב שיעורר את הרגש אצל הקורא ויגרום לו להזדהות עם הדמות. אשמח שתתני לי דוגמא מתוך מה שכתבתי ואיך היה עדיף לכתוב, זה יעזור.

אם אפשר, אשמח גם לכתוב מה היה מאחורי הסיפור, מה היו שלבי יצירתו, כדי להחכים גם בזה.

 

[חני גרשון]

מעניין! דווקא חשבתי שהעברת הרגשות זה דבר טוב שיעורר את הרגש אצל הקורא ויגרום לו להזדהות עם הדמות. אשמח שתתני לי דוגמא מתוך מה שכתבתי ואיך היה עדיף לכתוב, זה יעזור.

אם אפשר, אשמח גם לכתוב מה היה מאחורי הסיפור, מה היו שלבי יצירתו, כדי להחכים גם בזה.

אנחנו מאוד נשמח לשמוע...
אתה צודק מאוד בזה שטוב לעורר רגש אצל הקורא. זה נכון, וחשוב. המטרה של האתגר [אחת מהן... שדווקא לא כתובה - היא שהכותבים יתרגלו לחשוב ולהסתכל מזווית ראייה. לא רק לראות עלילה, כי אם להרגיש את הדמות עצמה...]
אבל העניין הוא כזה - ככל שאתה כותב יותר במפורש את הרגש, הקורא יותר מתרחק. כלל.
אם אתה רוצה שהקוראים ירגישו את הדמות - תעביר להם רגשות בלי לומר אותם במפורש. פעם עשיתי על זה אתגר לעצמי - לכתוב סיפור בלי לכתוב שום רגש. לא אמר בהתלהבות, לא הסמיק מבושה. אין רגשות.
הקטע יצא הרבה יותר טוב, ומאז - אני ממשיכה ככה. אפשר לכתוב מידי פעם רגש, אבל הרבה יותר עדיף לכתוב - סומק פרח בלחייו והוא נאבק בדמעות שסימאו את שדה ראייתו - מאשר לומר: הסמיק מבושה.
הבנת את הדוגמא? זה חוזר על עצמו הרבה מאוד, בהרבה כותבים. לכתוב הסמיק מבושה לא באמת גורם לך להרגיש את הגיבור. כי זה כתיבה חיצונית. הגיבור לא חשב שהוא מסמיק מבושה ברגע שהוא הסמיק ונלחם בדמעות.
הארכתי קצת, אני מקווה שהרעיון הובן.

 

[IMOD]

אנחנו מאוד נשמח לשמוע...​

דבר ראשון תודה רבה! זה לא מובן מאליו!

אז זה מה שהיה מאחורי הסיפור, אשמח מאוד מאוד לקבל הערות בונות בעניין זה.

בחירת מטרה

דבר ראשון, חשבתי על המטרה של הסיפור. המטרה של הסיפור הייתה המטרה של האתגר, שהיא לבטא את הרגש של הדמויות. אז חשבתי על סיפור שיגרום לרגשות לצוף ואף אולי לעין לדמוע. אמרתי לעצמי, מה יכול להיות יותר טוב מאשר אדם קרוב שנעלם בטרגדיה, ומכיוון שהיה צריך שתהיה עוד דמות, מצאתי את עצמי בבית קפה כשאיש יושב עם כיסא ריק ומלצרית רועמת.


בניית עלילה

אחרי שהחלטתי על הסיפור, התחלתי לבנות את העלילה. מי היה האיש, האם הוא הרג את האישה? לא נשמע טוב, אז החלטתי שהוא היה הבעל ואשתו נעלמה. מה קרה לאישה? תאונה טרגית נשמעת כגורם מצער במיוחד, אבל בתפנית עלילתית היא פחות מוצלחת, אז בחרתי שהיא נעלמה והוא מחכה שתשוב. ואז רק נשאר להחליט על המלצרית, מה מקומה בסיפור. האם היא דמות שולית שרק רוטנת, לא נשמע טוב. רציתי לחבר אותה לעלילה [אני מטורף על זה שבסיפור אתה כביכול כמו הא-לוקים של הסיפור, אתה יכול להחיות דמות או להרוג אותה, להכניס אותה לעלילה או לדחות, וכו']. אז החלטתי שהיא תהיה קשורה להעלמות של האישה, אבל איך? הרי היא לא יודעת כלל מהאיש או מהאישה. אז חשבתי שעל ידי התמונה של האישה שגם תזכיר לה את עיר מולדתה, זה יהיה נחמד. אבל אם היא תיזכר מהר, זה יהיה משעמם, אז הוספתי איש מסתורי שמזכיר לה.


סידור הסיפור

אחר כך סידרתי לי את הסיפור כך [כמובן שהיו שינויים תוך כדי כתיבה].​

• תיאור בית הקפה.​
• גבר שיושב בצד ותופס כיסא שנמצא מולו ריק​
• מלצרית עצבנית על ההתנהגות שלו ועל האישיות שלו. לתאר היטב את הרגשותיה​
• הוא שוכח את התיק.​
• היא מגלה את התמונה [ועדיין לא זוכרת משהו מהרקע, רק שמה לב לאישה].​
• שואלת אנשים מי האישה​
• הם עונים לה שזו אישתו המנוחה שנעלמה לפני כמה שנים. [ועדיין לא אומרים לה דבר על זה שלא תשאל יותר מידי, רק אומרים שזו אישתו המנוחה שנעלמה]​
• היא מבינה שהכיסא הריק הוא בשביל אישה שמקווה שתחזור, לתאר היטב את הרגשות שלה ואת תחושות האשם על זה שלעגה לו ואף צעקה עליו על זה שלוקח סתם עוד כיסא.​
• האיש למחרת שם לב שפתחו את התיק ושואל אם היא ראתה את התמונה היא עונה שכן.​
• לתאר היטב את התחושה של האיש שכעס על זה שחפרו לו בדברים האישיים שלו.​
• מאז הוא לא מגיע יותר לבית הקפה.​
• לתאר היטב את התחושות שלה שמרגישה כאילו היא זו שהעליבה אותו וגרמה לו לעזוב את המקום.​
• עוברים עליה כמה ימים בלי שקט.​
• יום אחד מישהו מסתורי הניח לה פתק בתיק, שאם היא רוצה לכפר ולדעת על האיש והאישה שתנסה להיזכר בתמונה.​
• היא מנסה להיזכר בתמונה אבל זה לא קל, התמונה לא בידיה לתאר את התחושות שלה היטב.​
• היא מרימה את עיניה ורואה את השעון שעל הקיר, זה גורם לה להיזכר בשעון שהיה בקיר בתמונה, זה מזכיר לה את השעון של עיר הולדתה.​

סגנון כתיבה

החלטתי על סגנון כתיבה שאני אוהב​

• משאיר כיוון חשיבה​
• שוזר את העבר לאט לאט תוך כדי הסיפור​
• לא מאריך מידי ומשעמם את הקורא​
• מכניס דרמה לרגשות ולא כמובן מאליו​
• מבטא את הרגשות בצורה טובה אבל מתומצת ומשאיר עוד כיוון חשיבה שמנסה להבין איך הדמות באמת הרגישה.​
• מבטא את הסיפור בצורה טובה, דהיינו שפרט אחד לא משכיח את השני.​

סקיצה

כתבתי שתי סקיצות, שכל פעם נסתי לתאר ולסגנן בצורה אחרת.


סוף

שזרתי את שתי הסקיצות ליצירה אחת, עברתי עליה, פיסקתי אותה. וזהו היצירה הייתה מוכנה.​

נשמע קצר, אבל לקח לי כמה שעות טובות...​

אשמח לשמוע רעיונות לשיפור או ביקורת לטעות, אפילו בחלק מהתהליך, תודה לכולם!

 

[מתכנתת:)]

. רציתי לחבר אותה לעלילה [אני מטורף על זה שבסיפור אתה כביכול כמו הא-לוקים של הסיפור, אתה יכול להחיות דמות או להרוג אותה, להכניס אותה לעלילה או לדחות, וכו']. אז החלטתי שהיא תהיה קשורה להעלמות של האישה, אבל איך? הרי היא לא יודעת כלל מהאיש או מהאישה.

סליחה שאני אומרת, אבל לא אהבתי את התגובה הזו.
מה שלא מתאים להיכתב בגלוי, לא מתאים גם בפורמט מטושטש....

בלי קשר, נראה שאכן השקעת רבות בתהליך הכתיבה, וזה יפה. בניה מחושבת.

 

[IMOD]

סליחה שאני אומרת, אבל לא אהבתי את התגובה הזו.
מה שלא מתאים להיכתב בגלוי, לא מתאים גם בפורמט מטושטש....

מה שכתבתי את זה בטשטוש, זה לא בגלל שחשבתי שהתוכן לא ראוי, אלא זה בגלל שזה לא היה קשור לנושא שעליו כתבתי, זה היה רגש שולי ולכן נכתב בטשטוש.
אני לא רואה בעיה לומר זאת אף ללא טשטוש, מי שיוצר סיפור הוא כביכול הא-לוקים שלו. אם אתם רוצים לדון בזה, אפשר לפתוח אשכול חדש, ולשמוע מה החברים חושבים, זו דעתי האישית ולכן כתבתי כך, אם זה מפריע, אשתדל להימנע מביטויים אלו בעתיד.

בלי קשר, נראה שאכן השקעת רבות בתהליך הכתיבה, וזה יפה. בניה מחושבת.

תודה רבה! משמח מאוד!

 

[חני גרשון]

@אוראל סולטן - סיפור יפיפה. כתוב טוב. מרתק. [קראתי אותו בנשימה עצורה, למרות שבדרך כלל אני לא נסחפת מסיפורים...] היה כתוב מעולה.

המדבר השתרע לפניהם, שומם ודומם, כאילו נצבע על ידי צייר שחסך בפרטים.

אהבתי את המשפט. בכללי, אהבתי את הפתיחה. והמשפט הזה מתוחכם ומדויק, יפה מאוד.

הוא נראה מרוכז בדרך, אבל באמת היה שקוע במחשבות.

המשפט הזה יכול להיות מנוסח שוב. טוב יותר. לשים לב לא להדרדר לרמה נמוכה יותר של כתיבה...

לפחות עכשיו נעלה לקבר ונקרא תהילים

אתה יודע, זה לא כל כך לפחות עכשיו. עד כמה שאני יודעת, לא עולים לקבר עד מלאת השבעה...

היה מאוד יפה, וגם הזווית השניה הייתה מעניינת.
רק שאני פחות אהבתי את הבלגן אם ה-אני אתה, זה לא הוסיף לסיפור ורק סיבך. ובכלל, צריך לחשוב אם היה צורך שם בציניות ובהומור. הז'אנר של הסיפור היה אימה, וצריך לחשוב טוב טוב לפני שמערבים סגנון נוסף.
לטעמי, היה עדיף בלעדיו. היה משאיר רושם עז יותר על הקורא.
שאפו על הסיפור הארוך! היה מרתק. תודה!

 

[מתכנתת:)]

@אוראל סולטן !!! אמאלה הנשמה שלי עדיין ביד!
האמת שלא קראתי עד עכשיו, היה נראה לי ארוך מידי למתכנתת עסוקה כמוני
אבל לאור הפידבק כאן הלכתי לקרוא
מטורף! מקורי, נועז, מטיל אימה!! מדהים ממש
קצת התבלבלתי מכל ה'אני-אתה'.... אבל באמת סיפור יפה ששואב את הקורא עמוק פנימה

 

[אוראל סולטן]

@חני גרשון @מתכנתת:) תודה רבה על התגובות המעודדות והמלמדות.

לדעתי בכל סיפור אימה צריך גם להכניס רגעים שמקלילים אווירה, לא טוב 'לחנוק' את הקורא עם כל המתח בכליות, עדיף לפעמים לשחרר...

 

[אוראל סולטן]

@IMOD סיפור יפה ומסקרן. בא לי שתכתוב את כל הסיפור (אולי כאן בקהילה.) אשמח אם תסביר לי היכן שני נקודות המבט כאן...

 

[IMOD]

דבר ראשון, תודה רבה!

אשמח אם תסביר לי היכן שני נקודות המבט כאן...

שתי נקודות המבט היו על המלצרית, שבהתחלה היא חשבה שהאיש הבודד סתם תפס כיסא נוסף, רק כי הוא אוהב לשבת לבד בלי התחשבות באחרים. ונקודת מבט שניה הוא עשה את זה מתוך שבר בליבו, כי הוא חיכה לאשתו, שנעלמה לפני מספר שנים.

בא לי שתכתוב את כל הסיפור (אולי כאן בקהילה.)

תודה! שמח שאהבת את הסיפור! האמת שעכשיו אני באמצע כתיבת סיפור אחר, אולי אחר כך