דרוש מידע סקר מסקרן על ספרים, וכסף, הרבה כסף! (ונתן סורר אחד)

[vhsvchch]

הסיבה שלי לא מופיעה שם,

לא תמכתי כי לא מצאתי סיבה. כלומר, לא מדובר בתרומה לנזקק ח"ו, שאז בודאי ההסתכלות אחרת,
אלא בתמיכה לבנ"א להגשים חלום. האמת, לכולנו יש חלומות, שכדי להגשים אותם צריך כסף, והרבה.
מעולם לא נתתי כסף למישהו כדי להגשים לו חלום. הכסף שאני עובדת עליו נועד להגשים את חלומותי וחלומות בני ביתי.
אם אני רוכשת לעצמי מוצר או שירות בכסף, זה בגלל שאני צריכה/רוצה את המוצר לעצמי,
וכרגע, בגלל שאני טיפוס שלא קונה לעיתים קרובות ספרים/דיסקים, אלא לאחר המלצות וכו', לא מצאתי סיבה לתמוך.

נכון. זו לא תמיכה במובן התמיכתי ואף אחד לא ביקש כספי מעשרות .
זה פשוט דרך חדשנית לקנות ספר.
פעם בסוף כל ספר היה רשימה של האנשים שהתחייבו לקנות את הספר. היום זה נעשה דרך אתר הדסטרט.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

הסיבה שלי לא מופיעה שם,

לא תמכתי כי לא מצאתי סיבה. כלומר, לא מדובר בתרומה לנזקק ח"ו, שאז בודאי ההסתכלות אחרת,
אלא בתמיכה לבנ"א להגשים חלום. האמת, לכולנו יש חלומות, שכדי להגשים אותם צריך כסף, והרבה.
מעולם לא נתתי כסף למישהו כדי להגשים לו חלום. הכסף שאני עובדת עליו נועד להגשים את חלומותי וחלומות בני ביתי.
אם אני רוכשת לעצמי מוצר או שירות בכסף, זה בגלל שאני צריכה/רוצה את המוצר לעצמי,
וכרגע, בגלל שאני טיפוס שלא קונה לעיתים קרובות ספרים/דיסקים, אלא לאחר המלצות וכו', לא מצאתי סיבה לתמוך.

העניין הוא לא להגשים את החלום, החלום כבר מוגשם, אם לא יצא דרך ההד סטארט, הוצאות הספרים יחטפו אותו.
כל העניין זה רכישה מוקדמת, וסוג של הזדהות עם יצירה של אחר, מי שזה לא מתאים לו, ולא רוצה לתמוך, אין עם זה שום בעיה, ואפילו לא צריך להתנצל על כך.
רק שזה ממש לא קשור למי את נותנת כסף ולמה.

 

[sarit s]

העניין הוא לא להגשים את החלום, החלום כבר מוגשם, אם לא יצא דרך ההד סטארט, הוצאות הספרים יחטפו אותו.
כל העניין זה רכישה מוקדמת, וסוג של הזדהות עם יצירה של אחר, מי שזה לא מתאים לו, ולא רוצה לתמוך, אין עם זה שום בעיה, ואפילו לא צריך להתנצל על כך.
רק שזה ממש לא קשור למי את נותנת כסף ולמה.

באפשרויות הסקר, רשמת 3 סיבות לאי תרומה: מאותגר טכנולוגית, מאותגר כספית, או ספר הזוי של איש הזוי.
תוסיף תגובה של לא מתאים לי לתמוך. לא רוצה. כי אני ממש לא חושבת שהספר או מחברו הזויים. וכמו שאמרת הוא בהחלט יחטף בהוצאות.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

באפשרויות הסקר, רשמת 3 סיבות לאי תרומה: מאוגר טכנולוגית, מאותגר כספית, או ספר הזוי של איש הזוי.
תוסיף תגובה של לא מתאים לי לתמוך. לא רוצה. כי אני ממש לא חושבת שהספר או מחברו הזויים. וכמו שאמרת הוא בהחלט יחטף בהוצאות.

אני לא ממש רוצה לערוך
אני משאיר מקום להומור הבריא של אנשים.

 

[ארבע]

לא צדקה ולא חסד, ובכל זאת - ההרגשה שהגשמתי לאי מי חלום, שהדלקתי לו כוכבים בעיניים, עושה לי מאד טוב.
לו הייתי רוטשילד, אפשרויות התמיכה שלי היו מורחבות יותר. אבל בקטן, ממה שמזדמן על הדרך - למה לא???

 

[איש ספר]

חוות דעתי בנידון: לכבוד האדונים הנכבדים גלנט וארלנגר, השלום והברכה,
אני הח"מ ממש אבל ממש לא אוהב להיות משבית שמחות, ו/או מקצץ כנפיים, אבל אני רואה חובה לשתף אתכם בהגיגי בנידון.
בשתי מילים: אני חושב שלחזור לספרים של דיו שחור מרוח על יריעות נייר - זה פשוט לחזור אחורה במנהרות הזמן.
הכתיבה במדיות הדיגיטליות מעניינת, חיה, מרתקת, משתפת ומתקשרת הרבה יותר מצרורות הדפים הכרוכים יחדיו ומכונים בשם ספר.
הדרך הנ"ל להעביר מסרים ספרותיים ואחרים, הייתה נהוגה מאמצע המאה ה-15 לספה"נ (בגלל איזה בחורצ'יק בשם "גוטנבורג" או משהו דומה) ועד לסוף המאה העשרים, אז החל תהליך מהיר של מעבר לכתיבה באמצעים דיגיטליים, שהם כאמור מוצלחים לאין ערוך מהניירות המרוחים בדיו.
אני בכלל לא בטוח שסגנון כתיבה שעובד יופי בפורומים דיגיטליים דוגמת "פרוג" להנאת ותודת קהל באי הפורום, עם כל האפשרויות להיות שותפים, להגיב וכאלה, עם סגנון הכתיבה החופשי, המשוחרר ונטול הפורמליות, יעשה את העבודה בכרכי נייר קרים ויבשים.
אני מבין היטב את הדחף של יוצר/כותב/אמן להוציא יצירה שהיא מעבר לפוסט פשוט, אבל ממש לא בטוח שספר הוא הדרך - אני מקווה בשבילך/ם שהספר/ים שלך/ם יהיו רבי מכר מטורפים שוברי קופות, אבל לא הייתי ממליץ לקחת משכנתא על החשבון למשל, פשוט לא כדאי להתאכזב, כי אז לא יהיה לכם מצב רוח להמשיך ולכתוב את הכתיבה המדהימה שלכם בפרוג.

בכולופן, המון ברכות הצלחות וסייעתא דשמיא מופלאה.

 

[sarigold5]

אני חושבת שזה סתם הכרת הטוב.
את הטורים שלו פה אני נהנית לקרוא, אז כשהוא רוצה להוציא ספר אני לא אתמוך כי זה עולה כסף? ואת הספר בכל מקרה ארצה לקנות.

 

[שוקי פרוגר]

נראה לי שעדיף לסדר לנתן ויואל עבודה מסודרת שיפסיקו להשתעמם פה...

 

[טראכטער]

לכו תשוו את מספר האנשים שהוזילו מכספם להתרמה שגלנט ערך בעבר,
מול מספר האנשים שתמכו בספרו כעת.

בזמנו חשבתי שההתגייסות ההמונית היתה סוג של לחץ (או כיף) חברתי, בניצוחו של נתן גלנט המוכשר, בעל כשרון הכתיבה המדהים, והראיה - שלקמפייני צדקה אחרים לא ראיתי כזאת הענות.

עכשיו ב"ה אני רואה שטעיתי, ובגדול.
מי כעמך ישראל.

 

[Tweenset]

יש כל מיני דרכים לעשות למישהו טוב על הלב.
לשלוח עוגה לשבת
לשמור קצת על הילדים
לתת עצה טובה
לתמוך בהדסטרט שלו
לארח לשבת

59 ש"ח.
29 ש"ח.
זה סכום שלי אישית לא יגשים אף חלום. לא יודעת, לחלומות שלי צריך סכומים גדולים בהרבה.
אבל זה סכום שמספיק כדי לדעת ששימחתי מישהו על ידו.

אם אני צריכה את זה אני לא אתמוך באף אחד. המשפחה שלי יותר חשובה.. ברור.
אבל אם זה לא כ"כ לחוץ לי, ממילא סכום כזה יכול בשניה לזלוג מהארנק. לפחות ננתב מראש את הזליגה

 

[goaty]

למה לא כתוב בצורה הכי ברורה שחור על גבי מסך
שגם לכל המנותבים למיניהם, יש אפשרות להצטרף להד סטארט!!!

 

[Natan Galant]

35 תומכים, הגענו כבר ל 10%...
תודה רבה לכל המעודדים והתומכים היקרים! עשינו היום לא מעט, מעבר כמובן ללעצבן את יואל, שזו מטרת העל של כולנו.
ולא רק אתם מתלהבים, גם בחורינו הטוב, מר @יונתן ליפשיץ השתולל קצת, מתישהו בקרוב תראו מה הוא עשה לעטיפה. רמז: וואו.

 

[Natan Galant]

חוות דעתי בנידון: לכבוד האדונים הנכבדים גלנט וארלנגר, השלום והברכה,
אני הח"מ ממש אבל ממש לא אוהב להיות משבית שמחות, ו/או מקצץ כנפיים, אבל אני רואה חובה לשתף אתכם בהגיגי בנידון.
בשתי מילים: אני חושב שלחזור לספרים של דיו שחור מרוח על יריעות נייר - זה פשוט לחזור אחורה במנהרות הזמן.
הכתיבה במדיות הדיגיטליות מעניינת, חיה, מרתקת, משתפת ומתקשרת הרבה יותר מצרורות הדפים הכרוכים יחדיו ומכונים בשם ספר.
הדרך הנ"ל להעביר מסרים ספרותיים ואחרים, הייתה נהוגה מאמצע המאה ה-15 לספה"נ (בגלל איזה בחורצ'יק בשם "גוטנבורג" או משהו דומה) ועד לסוף המאה העשרים, אז החל תהליך מהיר של מעבר לכתיבה באמצעים דיגיטליים, שהם כאמור מוצלחים לאין ערוך מהניירות המרוחים בדיו.
אני בכלל לא בטוח שסגנון כתיבה שעובד יופי בפורומים דיגיטליים דוגמת "פרוג" להנאת ותודת קהל באי הפורום, עם כל האפשרויות להיות שותפים, להגיב וכאלה, עם סגנון הכתיבה החופשי, המשוחרר ונטול הפורמליות, יעשה את העבודה בכרכי נייר קרים ויבשים.
אני מבין היטב את הדחף של יוצר/כותב/אמן להוציא יצירה שהיא מעבר לפוסט פשוט, אבל ממש לא בטוח שספר הוא הדרך - אני מקווה בשבילך/ם שהספר/ים שלך/ם יהיו רבי מכר מטורפים שוברי קופות, אבל לא הייתי ממליץ לקחת משכנתא על החשבון למשל, פשוט לא כדאי להתאכזב, כי אז לא יהיה לכם מצב רוח להמשיך ולכתוב את הכתיבה המדהימה שלכם בפרוג.

בכולופן, המון ברכות הצלחות וסייעתא דשמיא מופלאה.

הבלים תדבר!
שא, שא, צא בחוץ.

 

[יונתן ליפשיץ]

בשתי מילים: אני חושב שלחזור לספרים של דיו שחור מרוח על יריעות נייר - זה פשוט לחזור אחורה במנהרות הזמן.
בכולופן, המון ברכות הצלחות וסייעתא דשמיא מופלאה.

מי ייתן לי מנהרת זמן שכזו ואסע בה להתפלש באמבטיית דיו מופלאה.

 

[מלאך טוב]

29 ש"ח זה סכום שלי אישית לא יגשים אף חלום. לא יודעת, לחלומות שלי צריך סכומים גדולים בהרבה.
אבל זה סכום שמספיק כדי לדעת ששימחתי מישהו על ידו.

ובנוסף להזכירכם, הסכום ייגבה רק אם הוא יגיע לרף של 28,000 ₪

 

[tkh]

מדוע אין אופציה 'לא תומך בספרים הזויים, אבל כן בספר של יואל אלרנגר'?

 

[מיכל Design]

למה לא כתוב בצורה הכי ברורה שחור על גבי מסך
שגם לכל המנותבים למיניהם, יש אפשרות להצטרף להד סטארט!!!

איך בדיוק?
חוץ מההצעה באישי של נתן גלנט
אין אפשרות
לפי החתימה אתה בנטפרי
אני נמצאת בנתיב ואין אפשרות!!!

 

[מוישה]

אני סבור שאין כל קשר בין ספרו של גלנט לבין ספרו של ארלנגר, ואין שום דיון שיכול להיות משותף לשניהם. זה הראשון הוא יומן מסע קליל וסאטירי, אין שם עלילה לאורך הספר, אולי רק עלילה שנתפרה כאליבי לספר, אך הספר עצמו הוא הומור "מקומי" של כאן ועכשיו [=כאן על הספה, עכשיו, אחרי הטשולנט], ובכל מקום שתפתח, תוכל ליהנות בלי להסתבך. יש בו משהו אותנטי בגובה העיניים שובה לב. אנשים רבים מתחברים מאוד לסגנון הפשטני הזה הבועט במוסכמות, החברתיות ואף הספרותיות...

הספר של ארלנגר הוא אמנם רווי הומור, אך הוא יותר ספרותי מאשר הומוריסטי. יש שם עלילה מאוד מורכבת ומתוחכמת, עלילה שעוסקת ללא פחד בנושא טעון של סלאוויטא מול ווילנה, אם כי למרות שהקורא בספר מתחכך עם קונוטציות של חסידים-מתנגדים, הסופר עצמו לא באמת "לוקח אחריות" על העניין, והוא לא נוגע בנושא הבוער בגלוי מלבד בנגיעות קלות [כפי שבעצמו הבהיר בזמנו]. מכל מקום הספר שלו אינו עוף מוזר בספרות המקובלת, והוא לא עומד כרגע על צומת "הדסטארטית" של להיות או לחדול.

המשותף לשני הספרים שהם כתובים בצורת אוטוביוגרפיה, כאשר הראשון מתקבל כסיפור אותנטי ואמתי, לפחות הרקע שלו, ואילו השני מוגדר כאוטוביוגרפיה בדיונית לחלוטין.

ולאלו החדשים שמקרוב באו, ורוצים להכיר את סגנונו הספרותי של ארלנגר, אציג כאן כמה קטעים מספרו שאולי גם ממחישים את דבריי הנ"ל:

-"משיב הרוח ומוריד הגשם...", אנו שרים בכל כוחותינו, "...ותן טל ומטר לברכה". אני שומע רק את עצמי, מדי פעם נשמעת איזו הברה מכיוונו של שמואל. הרבה גרשון מצטרף אלינו לשירה, קולו העמוק מתמזג עם קולות הנפץ של הרעמים, שמתגברים מרגע לרגע, דומה שהם מנסים לגבור על קולות השירה. הרוח מביאה איתה עננים שחורים יותר, בשרניים, כמו חלות ענקיות שרופות, חולפים בשמים. העננים שמקבלים את פניהם מתלהבים מבואם, ומצלמים אותם בליווי הבזקי פלאש מסנוורים, ואני, שמואל, ורבה גרשון, צועדים נגד כיוון הרוח ושרים.

* * *

התחלתי ללמוד את הסוגיה היומית, היא עסקה בנושא 'שבירת הלוחות בהלכה', וביארה באופן מרתק את הצדדים ההלכתים הנוגעים למחיקת השם,לדין של עת לעשות להשם הפרו תורתך, היה מעניין, בהיר, וברמה גבוהה. לא חשבתי שהרב דולמן יביא לי ספר רדוד, אבל מהניסיון שלי, הכותרת 'לימוד יומי' מסתירה מאחוריה תוכן רדוד למדי.

מסתבר שנרדמתי, כי התחלתי לראות בין דפי הספר, דמויות קטנות שמהלכות, כמו וידיאו של רחובות וסמטאות ממעוף הציפור. קירבתי את ראשי אל הספר, מנסה לראות את הדמויות מקרוב. לא זיהיתי אף אחת מהן כולן היו כפופות וממהרות, התקרבתי יותר, והתחלתי לראות את הפרטים מזווית ראיה נורמלית, כאילו צעדתי בתוך הספר, את הרחובות תחמו השורות בגבול דמיוני, וביניהן התנשאו אותיות אדירות מימדים. הצבע שלהן לא היה שחור כפי שהוא נראה לקורא, אלא תערובת של צבעים עזים, מרוחים ביד נדיבה, הרצפה היתה עשויה ממעין לבד לבן, כך לפחות זה היה נראה לי, מדי פעם נראו עליה כתמים גדולים בצבעים שונים.
...
אבל כשהקשבתי לקריאות ההמון, הצלחתי להבין לפחות על אלו מילים הם מדברים. הקבוצה שהייתי ביציע שלה, צעקה בלהט את המילה "סלאוויטא!", ואילו הקבוצה שמנגד, קראה בכל פעם שהתרחש איזה שהוא שינוי בסדר האותיות, "ווילנא!"

ווילנא, סלאוויטא, עכשיו קלטתי, אני עומד על עמוד השער של כרך תלמוד בבלי ענק, ושתי הקבוצות האלה רבות ביניהם על איזה שם יופיע על עמוד השער. חבל שגרשון לא לימד אותי את ההבדלים בין הש"סים השונים, הייתי דווקא שמח אם הייתי בא לכאן מתוך הבנה, ולא מתוך בלבול כמו שאני חווה כעת.

 

[יודלה]

כדי שביחד נגיע ליעד של 28,001 ש"ח.

מה זה השקל הבודד הזה? אני רוצה "לתרום" אותו דווקא!

 

[Natan Galant]

אני סבור שאין כל קשר בין ספרו של גלנט לבין ספרו של ארלנגר, ואין שום דיון שיכול להיות משותף לשניהם. זה הראשון הוא יומן מסע קליל וסאטירי, אין שם עלילה לאורך הספר, אולי רק עלילה שנתפרה כאליבי לספר, אך הספר עצמו הוא הומור "מקומי" של כאן ועכשיו [=כאן על הספה, עכשיו, אחרי הטשולנט], ובכל מקום שתפתח, תוכל ליהנות בלי להסתבך. יש בו משהו אותנטי בגובה העיניים שובה לב. אנשים רבים מתחברים מאוד לסגנון הפשטני הזה הבועט במוסכמות, החברתיות ואף הספרותיות...

הספר של ארלנגר הוא אמנם רווי הומור, אך הוא יותר ספרותי מאשר הומוריסטי. יש שם עלילה מאוד מורכבת ומתוחכמת, עלילה שעוסקת ללא פחד בנושא טעון של סלאוויטא מול ווילנה, אם כי למרות שהקורא בספר מתחכך עם קונוטציות של חסידים-מתנגדים, הסופר עצמו לא באמת "לוקח אחריות" על העניין, והוא לא נוגע בנושא הבוער בגלוי מלבד בנגיעות קלות [כפי שבעצמו הבהיר בזמנו]. מכל מקום הספר שלו אינו עוף מוזר בספרות המקובלת, והוא לא עומד כרגע על צומת "הדסטארטית" של להיות או לחדול.

המשותף לשני הספרים שהם כתובים בצורת אוטוביוגרפיה, כאשר הראשון מתקבל כסיפור אותנטי ואמתי, לפחות הרקע שלו, ואילו השני מוגדר כאוטוביוגרפיה בדיונית לחלוטין.

ולאלו החדשים שמקרוב באו, ורוצים להכיר את סגנונו הספרותי של ארלנגר, אציג כאן כמה קטעים מספרו שאולי גם ממחישים את דבריי הנ"ל:

-"משיב הרוח ומוריד הגשם...", אנו שרים בכל כוחותינו, "...ותן טל ומטר לברכה". אני שומע רק את עצמי, מדי פעם נשמעת איזו הברה מכיוונו של שמואל. הרבה גרשון מצטרף אלינו לשירה, קולו העמוק מתמזג עם קולות הנפץ של הרעמים, שמתגברים מרגע לרגע, דומה שהם מנסים לגבור על קולות השירה. הרוח מביאה איתה עננים שחורים יותר, בשרניים, כמו חלות ענקיות שרופות, חולפים בשמים. העננים שמקבלים את פניהם מתלהבים מבואם, ומצלמים אותם בליווי הבזקי פלאש מסנוורים, ואני, שמואל, ורבה גרשון, צועדים נגד כיוון הרוח ושרים.

* * *

התחלתי ללמוד את הסוגיה היומית, היא עסקה בנושא 'שבירת הלוחות בהלכה', וביארה באופן מרתק את הצדדים ההלכתים הנוגעים למחיקת השם,לדין של עת לעשות להשם הפרו תורתך, היה מעניין, בהיר, וברמה גבוהה. לא חשבתי שהרב דולמן יביא לי ספר רדוד, אבל מהניסיון שלי, הכותרת 'לימוד יומי' מסתירה מאחוריה תוכן רדוד למדי.

מסתבר שנרדמתי, כי התחלתי לראות בין דפי הספר, דמויות קטנות שמהלכות, כמו וידיאו של רחובות וסמטאות ממעוף הציפור. קירבתי את ראשי אל הספר, מנסה לראות את הדמויות מקרוב. לא זיהיתי אף אחת מהן כולן היו כפופות וממהרות, התקרבתי יותר, והתחלתי לראות את הפרטים מזווית ראיה נורמלית, כאילו צעדתי בתוך הספר, את הרחובות תחמו השורות בגבול דמיוני, וביניהן התנשאו אותיות אדירות מימדים. הצבע שלהן לא היה שחור כפי שהוא נראה לקורא, אלא תערובת של צבעים עזים, מרוחים ביד נדיבה, הרצפה היתה עשויה ממעין לבד לבן, כך לפחות זה היה נראה לי, מדי פעם נראו עליה כתמים גדולים בצבעים שונים.
...
אבל כשהקשבתי לקריאות ההמון, הצלחתי להבין לפחות על אלו מילים הם מדברים. הקבוצה שהייתי ביציע שלה, צעקה בלהט את המילה "סלאוויטא!", ואילו הקבוצה שמנגד, קראה בכל פעם שהתרחש איזה שהוא שינוי בסדר האותיות, "ווילנא!"

ווילנא, סלאוויטא, עכשיו קלטתי, אני עומד על עמוד השער של כרך תלמוד בבלי ענק, ושתי הקבוצות האלה רבות ביניהם על איזה שם יופיע על עמוד השער. חבל שגרשון לא לימד אותי את ההבדלים בין הש"סים השונים, הייתי דווקא שמח אם הייתי בא לכאן מתוך הבנה, ולא מתוך בלבול כמו שאני חווה כעת.

מאיפה הציטטות מתוך ספרו של יואל?