עזרה עלילה חוצת פרק

  • הוסף לסימניות
  • #81
אמממ... נשמע לי נאיבי קצת.
כל סופר מתחיל צריך דבר ראשון לקבל שם ותפאורה.
רק אחר כך הוא יכול לתת את הסגנון שלו, שנפרד מהביקוש.
שילוב של אלה בהתחלה הוא כישרון על - שנראה לי שלא קיים.
לא.
כי אם ככה - למה צריך לקבל ביקורת? (זו לא עקיצה!) הרי בביקורת - את מאבדת את הסגנון הייחודי שלך!
אלא שיש שילוב, עדין, שלא פוגע בסגנון, אבל מתאים גם לקהל.
לטעמי הכל אופן.
השנקל שלי:
רוב הסופרות שקיבלו שם ותהילה המציאו את הסגנון. ורק אחריהן - הוא רכש שם ותפאורה.
כמובן שזה לא עובד לכולם, צריך להיות טוב בשביל זה.
ובכל מקרה, גם אם נרצה להתאים את עצמינו לקהל - מי בדיוק הקהל הזה, ומה הוא באמת רוצה?
תסביכי עלילה נוטפי טרגדיות או פנטזיה היסטורית?
מסרים שאפשר למצוא גם אצל ר' ישראל סלנטר או אמירות חתרניות?
מערכות יחסים מורכבות או עלילה קצבית ומתח קיצוני?

לא נראה לי שלמישהו יש תשובה ברורה לשאלה הזו.
יש ספרים גרועים לתפארת שהפכו לרבי מכר, ויש טובים מהם שמעלים אבק בספריה, אבל הדרך היחידה לדעת אם הסגנון שלך טוב או אהוב היא לכתוב אותו.
ביקורת תמיד יכולה לשפר, לכוונן, לדייק. גם את הסגנון עצמו, לענ"ד. אבל בשום אופן לא להחליף אותו.
או בקיצור: תהיי את, העולם כבר יתרגל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
השנקל שלי:
רוב הסופרות שקיבלו שם ותהילה המציאו את הסגנון. ורק אחריהן - הוא רכש שם ותפאורה.
כמובן שזה לא עובד לכולם, צריך להיות טוב בשביל זה.
ובכל מקרה, גם אם נרצה להתאים את עצמינו לקהל - מי בדיוק הקהל הזה, ומה הוא באמת רוצה?
תסביכי עלילה נוטפי טרגדיות או פנטזיה היסטורית?
מסרים שאפשר למצוא גם אצל ר' ישראל סלנטר או אמירות חתרניות?
מערכות יחסים מורכבות או עלילה קצבית ומתח קיצוני?

לא נראה לי שלמישהו יש תשובה ברורה לשאלה הזו.
יש ספרים גרועים לתפארת שהפכו לרבי מכר, ויש טובים מהם שמעלים אבק בספריה, אבל הדרך היחידה לדעת אם הסגנון שלך טוב או אהוב היא לכתוב אותו.
ביקורת תמיד יכולה לשפר, לכוונן, לדייק. גם את הסגנון עצמו, לענ"ד. אבל בשום אופן לא להחליף אותו.
או בקיצור: תהיי את, העולם כבר יתרגל.
מעניין.
זורק מחשבה, אולי זו עוד אחת מהמעלות של שם-עט. אם סופר רואה שסגנון אחד לא מתקבל, הוא פשוט מחליף שם, והופ! מתחיל מחדש...
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
חשבתי על נקודה נוספת:

יש נוסטלגיה, ויש טעם של פעם / טעם יהודי (איך שתרצו לקרוא לזה). ולדעתי מדובר בשני מושגים שונים שלא בהכרח תלויים זה בזה.
אקח דוגמה שעולה לי מעולם המוזיקה:
עם כל הרטינות על ירידת הדוירעס' ועל המוזיקה הגויית העכשווית הקלוקלת שמכלה כל חלקה טובה ועל - - - יש גם היום שירים טובים בניחוח מיושן אפופי ארומה משובחת.
ניקח למשל את השיר "שויתי ה'" של יעקב שוואקי. שיר שיצא בדור הירוד והרדוד שלנו - אוי אוי אוי, אבל הוא החזיר אותי באחת 15 שנה אחורה.
ולחילופין, ניקח זמר שכל שיריו המיושנים מושמעים בתדירות גבוהה מאוד והתקבלו בכל תפוצות המגזר שלנו, ולפני חמש עשרה שנה הוא עצמו בקושי היה נער: מוטי שטיינמץ.
ולא נראה לי שאפשר לומר שהשירים הללו נלקחו משנות התשעים. הם שירים לגמרי עכשוויים, ועם זאת יהודיים אותנטיים.

ובמעבר חד לעולם הספרות - הנמשל ברור.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #84
חשבתי על נקודה נוספת:

יש נוסטלגיה, ויש טעם של פעם / טעם יהודי (איך שתרצו לקרוא לזה). ולדעתי מדובר בשני מושגים שונים שלא בהכרח תלויים זה בזה.
אקח דוגמה שעולה לי מעולם המוזיקה:
עם כל הרטינות על ירידת הדוירעס' ועל המוזיקה הגויית העכשווית הקלוקלת שמכלה כל חלקה טובה ועל - - - יש גם היום שירים טובים בניחוח מיושן אפופי ארומה משובחת.
ניקח למשל את השיר "שויתי ה'" של יעקב שוואקי. שיר שיצא בדור הירוד והרדוד שלנו - אוי אוי אוי, אבל הוא החזיר אותי באחת 15 שנה אחורה.
ולחילופין, ניקח זמר שכל שיריו המיושנים מושמעים בתדירות גבוהה מאוד והתקבלו בכל תפוצות המגזר שלנו, ולפני חמש עשרה שנה הוא עצמו בקושי היה נער: מוטי שטיינמץ.
ולא נראה לי שאפשר לומר שהשירים הללו נלקחו משנות התשעים. הם שירים לגמרי עכשוויים, ועם זאת יהודיים אותנטיים.

ובמעבר חד לעולם הספרות - הנמשל ברור.
דווקא לא דיברתי על ירידת הדורות. לפחות לא זו הייתה כוונתי.
וגם לא התכוונתי לטעם יהודי למרות שהזכרתי את המילה הזו בהודעה.
בכל מקרה, כנראה שאינני מצליחה לבטא נכון את דעתי,
מה גם שלא כל דבר אפשר לכתוב על גבי פלטפורמה זו.

רק בעניין תפוח האדמה, חשבתי על דימוי מדויק יותר:
לא כל אחד רוצה לאכול מנת גורמה.
אבל נניח שרוב האנשים רוצים לאכול צ'יפס.
יש צ'יפס סמרטוטי, מלא שמן, מסכן כזה, שנשאר למוכר באיזה דוכן פלאפל נידח בסוף היום.
ויש צ'יפס שעבר שבעה מדורי הכנה, שנעשה מתפוחי אדמה טריים ומובחרים, והוקפא וטוגן והומלח ושוב הוקפא וטוגן, ומוקדשת לו חנות משלו, בה יש מומחה לצ'יפס והשמן מוחלף מספר פעמים בשעה.

מדובר באותו מאכל עממי ופשוט לכאורה, אבל ההבדל בטעם, ולא רק, דרמטי.
זו הייתה כוונתי כשדיברתי על ספרות איכותית ונגישה.

אה, ועוד משהו, כשדברתי על צנזורה אין כוונתי שתקום ועדה רוחנית לענייני רמת הספרים, חלילה וחס. חלילה.
אני מדברת על ביקורת פנימית שלנו, כציבור.
למה אנחנו קוראים ומנחים לקרוא ספרים שמבחינה רוחנית אין בהם בעיה (נניח), אבל פרמטרים אחרים חשובים מאד אנחנו לא בודקים.

ולגבי ביקורת כאן בפורום- זה נהדר, אבל זה כאן, וכמעט רק כאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
אה, ועוד משהו, כשדברתי על צנזורה אין כוונתי שתקום ועדה רוחנית לענייני רמת הספרים, חלילה וחס. חלילה.
אני מדברת על ביקורת פנימית שלנו, כציבור.
למה אנחנו קוראים ומנחים לקרוא ספרים שמבחינה רוחנית אין בהם בעיה (נניח), אבל פרמטרים אחרים חשובים מאד אנחנו לא בודקים.

ולגבי ביקורת כאן בפורום- זה נהדר, אבל זה כאן, וכמעט רק כאן.
כאן נכנסת לדיון אחר. סביר להניח שכבר נידון לפחות פעם אחת.
בפורום פרוג עצמו, יש כמה וכמה סופרים/ות מפורסמים. ואין הרבה אנשים שיכתבו ביקורת אמיתית ונוקבת בידיעה שהסופר יקרא אותו.
וגם אם נכתבת מילה אחת פה או שם, מיד צצים כל אותם הקוראים ש'משוגעים' על הספר ושוללים את הביקורת.
או אפילו הסופר עצמו מגיב לביקורת ומצדיק את עצמו. וכמובן שאין הרבה שיסתרו את דבריו וידונו באמת בעניין.
זו בעיה. לא בטוח שיש לה פיתרון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
השנקל שלי:
רוב הסופרות שקיבלו שם ותהילה המציאו את הסגנון. ורק אחריהן - הוא רכש שם ותפאורה.
כמובן שזה לא עובד לכולם, צריך להיות טוב בשביל זה.
ובכל מקרה, גם אם נרצה להתאים את עצמינו לקהל - מי בדיוק הקהל הזה, ומה הוא באמת רוצה?
תסביכי עלילה נוטפי טרגדיות או פנטזיה היסטורית?
מסרים שאפשר למצוא גם אצל ר' ישראל סלנטר או אמירות חתרניות?
מערכות יחסים מורכבות או עלילה קצבית ומתח קיצוני?
לדעתי את צודקת מאד. ומחזקת את דבריך:
הקוראים מרגישים מה היתה מטרת הסופר בכתיבת הסיפור.
כמו שיש מסרים שעוברים אפילו מתת המודע של הסופר, השקפת עולמו שנשזרת בתוך הסיפור - כך גם היעד והמטרה שלשמה כתב את הספר.
ואם המטרה תהיה עשית רושם זה הרושם שזה יעשה על הקוראים. (למרות שלפעמים אכן הספר יימכר טוב, אם הקוראים מתמכרים לו. אבל וודאי יהיה גם חלק מהקהל שיפסיק לצרוך חומר אחר מסופר כזה).

קצת מגוחך בעיני שסופר יכתוב את מה שהקהל רוצה לקרוא. בתור קוראת, כשאני פותחת ספר אני רוצה לגלות עולם שונה, זוית מבט שונה משלי, תובנות אחרות. את המחשבות שלי אני כבר מכירה.
בעיני סופר הוא מעניין, כשהוא הכי מביא את עצמו, וזה מצד התוכן.
מצד ההגשה - הספר צריך להיות בנוי טוב וכתוב מעולה.
אבל שני החלקים חשובים מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
קצת מגוחך בעיני שסופר יכתוב את מה שהקהל רוצה לקרוא. בתור קוראת, כשאני פותחת ספר אני רוצה לגלות עולם שונה, זוית מבט שונה משלי, תובנות אחרות. את המחשבות שלי אני כבר מכירה.
יפה מאוד! אבל מה לעשות שרוב העולם אוהב לשמוע את דעותיו שלו, אוהב לקרוא את דעותיו שלו ואוהב להרגיש שדעותיו שלו הם אלו שמקבלים במה ציבורית...
אה, דוגמה? טראמפ - האמן הכי גדול בהשמעת מה שהציבור רוצה לשמוע. אבל למען האמת כל פוליטיקאי הוא כזה. מחבר ספר "תן לישון געציל" כבר הרחיב בזה כיד הדמיון הטובה עליו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
בעיני סופר הוא מעניין, כשהוא הכי מביא את עצמו, וזה מצד התוכן.
מצד ההגשה - הספר צריך להיות בנוי טוב וכתוב מעולה.
אבל שני החלקים חשובים מאד.
לפעמים העצמו שלו ייחודי, יותר מידי, עד שקוראים יכולים לקרוא לזה 'לא הגיוני!W לא?
יש הבדלי מנטליות בין האנשים ולפעמים תהום פעורה, מה שבעיני א' סוף העולם בעיני ב' סביר, ומה שבעיני ב' לא אפשרי בעיני א' מתקבל.
לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
לפעמים העצמו שלו ייחודי, יותר מידי, עד שקוראים יכולים לקרוא לזה 'לא הגיוני!W לא?
יש הבדלי מנטליות בין האנשים ולפעמים תהום פעורה, מה שבעיני א' סוף העולם בעיני ב' סביר, ומה שבעיני ב' לא אפשרי בעיני א' מתקבל.
לא?
ניסיתי לחשוב על ספר כזה "ייחודי יותר מדי, עד שקוראים לו לא הגיוני". לא עולה לי דוגמא בראש.
אולי תוכלי לכוון אותי.
כן היו ספרים שקראו להם פורצי דרך, ייחודיים, שנהפכו לרבי מכר. וזה כבר תפקיד ההגשה - אם הספר בנוי טוב, והעלילה מתקדמת בצורה הגיונית ומובנת לקוראים, התהליכים שמובילים לפעולות הייחודיות האלה מובאות ומובהרות היטב - גם אם קשה להם להסכים עם התובנות או השקפת עולמו של הסופר, הם יכולים לדון על נכונות התוכן, אבל להסכים עם זה שזה ספר איכותי.
כמובן שלכל ספר טוב, גם האיכותי והמושלם ביותר יהיה מי שיהנה ממנו, ויהיה מי שלא יוכל לקרוא. וזה בסדר.
לדעתי ככל שהוא יותר טוב, כך קהל היעד גדול, אבל זה לא מוחלט.
וזו בחירה של הסופר אם ברצונו לכתוב מוצר ברמה עממית, למכור בזול ולהנות מכל מי שקורא, או שהוא מכוון למקום גבוה יותר (ואפילו שיתכן ואולי "פשוטי העם" לא ירדו לעומק כוונותיו או שהספר לא יתאים להם וזה יגרום אולי לפחות מכירות).
כמו בכל תחום, יש את אלה שמייצרים את המוצר הכי מושלם, ויש את אלה שמסתפקים בלייצר חיקוי, או מוצר זול ופחות איכותי.
כדאי רק לעשות את הדברים מתוך מודעות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
לפעמים העצמו שלו ייחודי, יותר מידי, עד שקוראים יכולים לקרוא לזה 'לא הגיוני!W לא?
יש הבדלי מנטליות בין האנשים ולפעמים תהום פעורה, מה שבעיני א' סוף העולם בעיני ב' סביר, ומה שבעיני ב' לא אפשרי בעיני א' מתקבל.
לא?
השאלה היא למה את קוראת לא הגיוני.
האם לא הגיוני מצד מציאות נדירה - שזה לדעתי יכול להיכנס לספר, ויהיו שיאהבו ויהיו שלא (וכבר העידה @ליבי קליין שאחד הקטעים שלכאורה נראים הזויים בספר - נטע שקוראת ספר שנכתב כמעט אחד לאחד על הפציעה שלה - קרה לה באמת והיום היא מופיעה עם זו שפגשה),
או שלא הגיוני מצד מציאות שלא מתחברת. שזה מסוג הדברים שאסור! שיהיו.
לדוגמה - מאורעות היסטוריים לא תואמים, סתירה בין חלקים בספר (ואפילו בין פרטים קטנים - איך יכול להיות שבעמוד הקודם כתוב שיוסי יצא מהבית לחבר אבל עכשיו הוא רב עם חני?), סתירות לוגיות (איך ייתכן שאבי לובש חולצה קצרה עם עכשיו אמצע החורף? גם אם לא כתוב בפירוש שקר בחוץ, אף אחד לא לובש חולצה קצרה באמצע החורף!), טעויות במציאות (לא ייתכן שמירי פנתה מרחוב סורוצקין לבר אילן) וכדומה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
האם לא הגיוני מצד מציאות נדירה - שזה לדעתי יכול להיכנס לספר
שוב - מי זה שכותב את ה'מציאות הנדירה' הזו? סופר מתחיל? לדעתי בדר"כ לא יעבור. אנשים יסתכלו על הסיפור ההזוי, יסתכלו על השם של הסופר, יעשו אחד + אחד = סופר שוטה שהחליט שהוא יודע לכתוב ולא הלך לו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
שוב - מי זה שכותב את ה'מציאות הנדירה' הזו? סופר מתחיל? לדעתי בדר"כ לא יעבור. אנשים יסתכלו על הסיפור ההזוי, יסתכלו על השם של הסופר, יעשו אחד + אחד = סופר שוטה שהחליט שהוא יודע לכתוב ולא הלך לו...
אני גם נגד מציאות נדירה...
אבל זה לטעמי יכול להיות נתון לדיון, לעומת טעויות היגיון שכלל לא באות בחשבון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
אני גם נגד מציאות נדירה...
אבל זה לטעמי יכול להיות נתון לדיון, לעומת טעויות היגיון שכלל לא באות בחשבון.
אין ספק. טעויות היגיון זה כמעט כמו לכתוב בשגיעוט קטיו.
כמובן שאם מדובר בעלילה מצוינת שבנויה נכון וכו', ופה ושם יש 'מציאויות נדירות', אנשים יסלחו. אבל אם כל הסיפור הוא מציאות נדירה שלמה, אנשים יאבדו עניין (אלא אם יש אנשים שאוהבים דווקא מציאויות נדירות - הן אלו שיש להם פוטנציאל של היגיון והן אלו שאין להם), וקל וחומר אם העלילה לא גורפת ליקוקי שפתיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
ולגבי ביקורת כאן בפורום- זה נהדר, אבל זה כאן, וכמעט רק כאן.
עוד לא קם העיתון החרדי שנתן במה מאפשרת ומכילה לביקורת ספרות מקצועית.
וזו סוגיה בפני עצמה.
וגם בפרוג (לא בפורום הזה) הרבה מבקרות נאלצו לספוג חיצים וטענות על עצם ההעזה לכתוב ביקורת. גם כשהיא היתה מקצועית ועניינית ביותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
  • הוסף לסימניות
  • #96
  • הוסף לסימניות
  • #97
עוד לא קם העיתון החרדי שנתן במה מאפשרת ומכילה לביקורת ספרות מקצועית.
וזו סוגיה בפני עצמה.
וגם בפרוג (לא בפורום הזה) הרבה מבקרות נאלצו לספוג חיצים וטענות על עצם ההעזה לכתוב ביקורת. גם כשהיא היתה מקצועית ועניינית ביותר.
דיברתי גם על ביקורת פנימית בציבור, בשיח, בהמלצות מפה לאוזן. אפילו בשיעורי ספרות בבית ספר, למשל. זאת אומרת, יש איזושהי הכלה של בינוניות, ואם את מעלה נקודות שמפריעות לך- את סתם קטנונית, זה ספר עם מסר מדהים והעלילה בכלל מטורפת, ואיך שהסופרת מעזה לדבר על עוולות חברתיות בצורה כזו, אני מכירה אותה, היא אישה מהממת.
רק לאחרונה קראתי טור חשוב (נראלי) בעיתון כלשהו. היו שם טעויות לשון והקלדה מביכות ממש. זה לא קורה במקומות אחרים. כמעט אף פעם לא.
ולמה זה ככה? אחת הסיבות (חוץ מקהל שבוי למשל) היא שזה פשוט לא מספיק אכפת להם, לנו. עובדה שבדברים שחשובים לה באמת העיתונות הזו לא מפשלת. זו בעיניי בינוניות. אני מאמינה שאם אתה כבר עושה משהו, תעשה אותו טוב ותכבד את קהל הקוראים שלך ובעיקר את עצמך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
ניסיתי לחשוב על ספר כזה "ייחודי יותר מדי, עד שקוראים לו לא הגיוני". לא עולה לי דוגמא בראש.
ניסיתי גם. אני חושבת שהסגנון של יעל רועי היה קצת ייחודי מדי עבור הקהל. חוץ ממחנה הקיץ ומחלק התמונים היא כתבה לא מעט ספרים משובחים, ורובם נותרו מחוץ לתודעה הציבורית.
 
וץ ממחנה הקיץ ומחלק התמונים היא כתבה לא מעט ספרים משובחים, ורובם נותרו מחוץ לתודעה הציבורית.

החלום על המגבעת, ילדי דינור , שוב, בית עם גג אדום, כמו תחנה מרכזית ועוד הם ספרים ידועים ואהובים מאד.
חלקם אף זכו למהדורה מחודשת.
ממש לא מחוץ לתודעה הציבורית.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה