הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הערת עריכה: אחרי שכתבתי את כל הפוסט ראיתי שהתארך יותר ויותר, וראיתי שהוא יכול לעזור ולסייע בלי קשר לתג, אז הנחתיו פה בקהילת מעמדים הכללית למען תרבה הדעת.
שלום לכולם,
יש לי כמה תהיות בעניין רווח בין מילים בתג, שנוגעות לרווח בין מילים בפונטים בכלל, אשמח לשמוע מפי המומחים כאן בעניין. אקדים ואומר שאיני מן המומחים הטיפוגרפיה וגם לא מן הבקיאים ב'תג' וכל התיאור דלהלן הן בנוגע לטיפוגרפיה בכלל והן בנוגע לתג מבוסס על מה שהצלחתי לקרוא ולבדוק בעניין ככל שידי משגת.
אחד הדברים המייחדים את תג משאר התוכנות הוא הרווח בין המילים, בעוד רוב התוכנות כמו וורד ואינדיזיין משתמשות בתו רווח של כל פונט כמגדיר הרווח בין המילים, תג לא עושה שימוש בתו זה, והרווח נקבע על ידי התוכנה, יש לזה כמה השלכות, והדבר מעלה תהיות שונות.
אבל לפני כל זה צריכים להבין כמה דברים.
ראשית, מה זה תו רווח? כשמעצבים פונט מלבד העיצוב של הפונט עצמו יש לעצב גם תו של רווח, הרווח הוא תו לכל דבר ועניין יש לו גודל מסויים, ואפשר להגדיל אותו ולהקטין אותו כמו שמגדילים אותיות ומקטינים אותם, והפרופורציות שלו -קרי היחס בין גובה לרוחב התו- נקבעות על ידי מעצב הפונט בדיוק כמו עיצוב כל האותיות והתווים, ולכן יש הבדלים ברוחב הרווח בין פונט לפונט, כיון שתו הרווח נקבע על ידי המעצב. קביעת גודל הרווח על ידי מעצב הפונט נעשה בהתאם לעיצוב האות ולסגנונו [לדוגמא אות מודגשת יותר תקבל רווח גדול יותר (בדומה לריווח בין האותיות)], וברמה הכללית נתונה להחלטתו ולשיקולו. וכשאנו מקלידים ושמים רווח בין מילה למילה זה לא שמכניסים רווח בין תווים אלא שמוכנס תו לבן שהוא רווח כאמור.
גודל הרווח, כאמור גודל תו הרווח נקבע כיום על ידי מעצב האות, יש שיטות שונות לגבי גודל הרווח האידיאלי [ראה בערך ריווח בין מילים בויקי (אנגלית)], אך אפשר לומר שהרווח המקובל הוא בסביבות 4\1 של רווח EM, רווח זה נקרא גם middle space [טבלה של הרווחים השונים ניתן למצוא כאן], אך כאמור חשוב לזכור שגודלו של הרווח של כל פונט שונה ונתון לשיקולי והחלטות המעצב, שכאמור נקבעות [או אמורות להיקבע] בהתאמה לכל פונט, ולכן ריווח נכון ומוקפד בין מילים ייעשה תמיד בהתאמה לכל פונט ועליו להיעשות על ידי מעצב הפונט עצמו, ועל המעמד ומעצב הספר לעשות שימוש ברווח זה כפי שנקבע על ידי המעצב בהתאם לפונט הספציפי.
רווח EM, אוקיי הגענו לרווח EM, קודם כל נסביר מה זה, EM הוא מידת הגובה המירבי של כל אות, לדוגמא אם גובה האות הוא 12 פוינט אז רווח EM שלו יהיה 12 נקודות, ובקצרה - רווח בגודל EM הוא רווח בגודל גובהו של האות. לEM כאמת מידה טיפוגרפית יש היסטוריה ארוכה ונעשה בו שימוש החל מראשית ימי הדפוס, מקורו כנראה קשור לרוחב האות M גדולה האנגלית אך כבר מאות שנים שהוא נקבע על פי גובה האות [להיסטוריה של EM כאמת מדיה טיפוגרפית ראה בויקי -באנגלית- כאן וכאן]. רוב הרווחים כיום מוגדרים ביחס לרווח EM כך יש רווח EM, רווח EN חצי EM [כמו שהאות n הוא חצי מהאות m], third space - שליש EM, רווח רגיל שנקרא גם mid space או qaurter space - רבע EM וכאמור זה הרווח הרגיל והמצוי, sixth space - שישית EM, ועוד. [כל הנ"ל לפי השמות הנפוצים והמקובלים אך יש גם שמות אחרים לחלק מרווחים אלו].
יישור דו צדדי, אוקיי עד כאן הכול טוב ויפה, הבנו מה זה תו רווח, הבנו מה זה EM ועל פי מה קובעים את גודל הרווח. אבל יש לנו בעיה, כל הנ"ל תקף ועומד בטקסטים שיש בהם יישור לצד אחד, אז אפשר לשמור על גודל קבוע של הרווח כפי שקבע מעצב הפונט, אך מה אפשר לעשות כאשר הטקסט צריך להיות מיושר לשני הצדדים, במקרה כזה בהכרח שנצטרך לסטות מגודל הרווח שנקבע [כמובן שאיננו רוצים להגדיל את הריווח בין האותיות], אז מה עושים. כמובן שבעיה זו הולכת ומחמירה ככל שרוחב השורה קטן, וככל שיש לנו מילים גדולות יותר, ולכן אנו נתקלים בבעיה זו בעיקר בעימוד ספר עם שני טורים ומעלה, וביותר בשפות בעלי מילים גדולות [גרמנית כדוגמת קצה וכן אנגלית]. היטסורית לבעיה זו ניתנו כמה פתרונות, כל אחת עם מעלות וחסרונות.
פתרון אחד הוא שבירת מילים - מיקוף [באנגלית - hyphenation], השימוש בטכניקה זו היא ישנה מאוד ומצויה כבר בכתבי יד עתיקים מאוד [ראה כאן] וכבר בספר הראשון שגוטנברג הדפיס [תנ"ך בלטינית] נעשה בו שימוש. פתרון זה מצוי מאוד בכל השפות הלטיניות [ובפרט בגרמנית] שבהם יש מילים ארוכות מאוד ולכן הפתרונות האחרים פחות מוצלחים. שימוש רב בפתרון זה נעשה כאמור בספרים בעלי שני טורים ויותר, וכמובן שהוא פחות נצרך בספרים בהם הטקסט נתון בטור אחד ורוחב השורה גדול יותר. בספרים בעלי טור אחד הדעות חלוקות עד כמה יש להשתמש במיקוף, באירופה בכלל ובדפוסים בגרמניה בפרט [שהרבה מהטיפוגרפים וחכמי הדפוס בכל הדורות -כולל גוטנברג עצמו- הגיעו משם] מקובל להשתמש תמיד במיקוף ולהימנע ככל הניתן מלשנות את הרווח הקבוע בין המילים, אך בארה"ב מקובל להימנע מלהשתמש במיקוף בספרים בעלי טור אחד. בעברית כמעט ולא נעשה שימוש בפתרון זה, כנראה בגלל אורך המילים הקצר יותר שפחות מאפשר שבירתם לשניים [זאת לעומת אנגלית בהם המילים ארוכות בהרבה וגרמנית שם המילים עוד יותר ארוכות].
פתרון שני הוא ליגטורות, כלומר חיבור אותיות, וכ משיכת אותיות. חיבור אותיות שונות לכדי אות אחת נפוץ מאוד בשפות הלטיניות וכנראה משם הגיע לעברית [בעיקר באותיות א-ל]. וכך על ידי חיבור האותיות אפשר לשנות את גודל המילה וכך להביא לידי יישור דו צדדי גם בלי לשנות את גודל הרווח, בדרך כלל פתרון זה לא עזר לגמרי ולרוב הוצרכו להשתמש גם במיקוף בשביל להביא ליישור דו צדדי שלם. כיוון אחר והופכי הוא משיכת אותיות, בשפות הלטיניות לא ראיתי כמעט אף פעם שיש דבר כזה, כנראה בגלל צורת האותיות, בעברית -שהאותיות מרובעות- לעומת זאת משיכת אותיות יותר מצויה, תחילת השימוש בצורה זו מוצאים אנו כבר בכתבי יד ולאחר מכן בספרי תורה שחייבים להגיע לאיזון דו צדדי בשביל שלא ייראה כסיום פרשה [אבל לפי הרמב"ם וכן ממה שנראה בכתר ארם צובא לא צריך להגיע לזה, ואכמ"ל]. וכך על ידי משיכת האותיות אנו מגיעים ליישור דו צדדי תוך הותרת גודל הרווח הקבוע על כנו.
החסרונות בשני הפתרונות דלעיל גלויים מיקוף ושבירת מילים גובים מחיר ברמת הקריאות של הטקסט -בפרט בעברית-, כנ"ל גם משיכת אותיות, וחיבור אותיות לא מצוי בעברית.
וכאן אנחנו מגיעים לפתרון שלישי והוא רווח גמיש, גם בפתרון זה נעשה שימוש בכתבי יד וכן בדפוס, אך לא בצורה מסודרת, בדפוס היה לסדר כמה גדלי רווחים והוא שינה ביניהם לפי הצורך. כיום פתרון זה מובנה בתוך התוכנות השונות, יש גודל רווח מינימום ומקסימום וזה נותן טווח גמישות לרווחים וכך מתאפשר יישור דו צדדי, כך באינדיזיין הרווח הרגיל הוא כאמור תו הרווח שעיצב מעצב הפונט, וברירת המחדל של הטווח הוא שהמינימום הוא 80% מגודל הרווח והמקסימום הוא 133% מגדול הרווח, אפשר כמובן לשנות את גודל הריווח הרצוי וכן לשנות את המינימום והמקסימום [מצ"ב תמונה]. בוורד זה גם עובד בצורה דומה אך אין אפשרות לשנות את זה.
וכאן אנחנו מגיעים לרווח בתג, ב'תג' התוכנה לא עושה שימוש בתו הרווח של הפונט אלא מגדיר בעצמו את גודל הרווח ביחס לגבוה האות. ברירת המחדל של גודל הרווח בין מילים בתג הוא 0.33 מ-EM בערך שליש של EM - של גובה האות, גודל המינימום של הרווח הוא 0.75 מהגודל הרצוי כלומר 0.2475 מ-EM, והמקסימום הוא 2 של גדול זה כלומר 0.66 של EM. לדוגמא: אם גודל האות הוא 12 פוינט אז 0.33 הוא 3.96 פוינט, וזה גודל הרווח הקבוע בין המילים, המינימום הוא 0.75 מזה כלומר 2.97 פוינט, והמקסימום פי 2 מזה כלומר 7.92 פוינט. מצ"ב תמונה.
אני מניח שההימנעות של תג להשתמש בתו הרווח של הפונט נובע ממגבלות של התוכנה וקשור למפת התווים של תג, אשמח להבין עוד ממה זה נובע. עכשיו הבחירה של התוכנה ברווח מוגדל כל כך - שליש EM במקום רבע EM היותר מקובל - קצת מוזרה אבל אפשר להתגבר על זה בשינוי גודל הרווח הרצוי ל0.25, כך גם אפשר לשנות את המינימום והמקסימום [לדוגמא ל0.8 ו-1.33 כמו באינדיזיין].
אם כן לאור האמור, אם רוצים להגדיר את הרווח של הפונט שיהיה זהה לרווח שבקע מעצב הפונט, יש למדוד את גודל הרווח בתוכנה אחרת ולבדוק מה היחס שלו לגודל הEM - דהיינו לגובה האות ואז להכניס את היחס הזה לגודל הרצוי, שאלתי היא מה הדרך הכי נכונה לבדוק את זה ולמדוד את זה, והאם יש דרך אחרת לעשות את זה בתוך תוכנת תג? האם יש דרך להגיע לרווח המקורי של כל פונט בתוך תוכנת 'תג' או שהוא כלל לא נמצא במפת התווים? ואם כן האם יש דרך להשתמש בו כגודל הרווח?
ואולי יש סקריפט לעניין?
אשמח להארות והערות
וכל מידע בעניין
בתודה מראש
שלום לכולם,
יש לי כמה תהיות בעניין רווח בין מילים בתג, שנוגעות לרווח בין מילים בפונטים בכלל, אשמח לשמוע מפי המומחים כאן בעניין. אקדים ואומר שאיני מן המומחים הטיפוגרפיה וגם לא מן הבקיאים ב'תג' וכל התיאור דלהלן הן בנוגע לטיפוגרפיה בכלל והן בנוגע לתג מבוסס על מה שהצלחתי לקרוא ולבדוק בעניין ככל שידי משגת.
אחד הדברים המייחדים את תג משאר התוכנות הוא הרווח בין המילים, בעוד רוב התוכנות כמו וורד ואינדיזיין משתמשות בתו רווח של כל פונט כמגדיר הרווח בין המילים, תג לא עושה שימוש בתו זה, והרווח נקבע על ידי התוכנה, יש לזה כמה השלכות, והדבר מעלה תהיות שונות.
אבל לפני כל זה צריכים להבין כמה דברים.
ראשית, מה זה תו רווח? כשמעצבים פונט מלבד העיצוב של הפונט עצמו יש לעצב גם תו של רווח, הרווח הוא תו לכל דבר ועניין יש לו גודל מסויים, ואפשר להגדיל אותו ולהקטין אותו כמו שמגדילים אותיות ומקטינים אותם, והפרופורציות שלו -קרי היחס בין גובה לרוחב התו- נקבעות על ידי מעצב הפונט בדיוק כמו עיצוב כל האותיות והתווים, ולכן יש הבדלים ברוחב הרווח בין פונט לפונט, כיון שתו הרווח נקבע על ידי המעצב. קביעת גודל הרווח על ידי מעצב הפונט נעשה בהתאם לעיצוב האות ולסגנונו [לדוגמא אות מודגשת יותר תקבל רווח גדול יותר (בדומה לריווח בין האותיות)], וברמה הכללית נתונה להחלטתו ולשיקולו. וכשאנו מקלידים ושמים רווח בין מילה למילה זה לא שמכניסים רווח בין תווים אלא שמוכנס תו לבן שהוא רווח כאמור.
גודל הרווח, כאמור גודל תו הרווח נקבע כיום על ידי מעצב האות, יש שיטות שונות לגבי גודל הרווח האידיאלי [ראה בערך ריווח בין מילים בויקי (אנגלית)], אך אפשר לומר שהרווח המקובל הוא בסביבות 4\1 של רווח EM, רווח זה נקרא גם middle space [טבלה של הרווחים השונים ניתן למצוא כאן], אך כאמור חשוב לזכור שגודלו של הרווח של כל פונט שונה ונתון לשיקולי והחלטות המעצב, שכאמור נקבעות [או אמורות להיקבע] בהתאמה לכל פונט, ולכן ריווח נכון ומוקפד בין מילים ייעשה תמיד בהתאמה לכל פונט ועליו להיעשות על ידי מעצב הפונט עצמו, ועל המעמד ומעצב הספר לעשות שימוש ברווח זה כפי שנקבע על ידי המעצב בהתאם לפונט הספציפי.
רווח EM, אוקיי הגענו לרווח EM, קודם כל נסביר מה זה, EM הוא מידת הגובה המירבי של כל אות, לדוגמא אם גובה האות הוא 12 פוינט אז רווח EM שלו יהיה 12 נקודות, ובקצרה - רווח בגודל EM הוא רווח בגודל גובהו של האות. לEM כאמת מידה טיפוגרפית יש היסטוריה ארוכה ונעשה בו שימוש החל מראשית ימי הדפוס, מקורו כנראה קשור לרוחב האות M גדולה האנגלית אך כבר מאות שנים שהוא נקבע על פי גובה האות [להיסטוריה של EM כאמת מדיה טיפוגרפית ראה בויקי -באנגלית- כאן וכאן]. רוב הרווחים כיום מוגדרים ביחס לרווח EM כך יש רווח EM, רווח EN חצי EM [כמו שהאות n הוא חצי מהאות m], third space - שליש EM, רווח רגיל שנקרא גם mid space או qaurter space - רבע EM וכאמור זה הרווח הרגיל והמצוי, sixth space - שישית EM, ועוד. [כל הנ"ל לפי השמות הנפוצים והמקובלים אך יש גם שמות אחרים לחלק מרווחים אלו].
יישור דו צדדי, אוקיי עד כאן הכול טוב ויפה, הבנו מה זה תו רווח, הבנו מה זה EM ועל פי מה קובעים את גודל הרווח. אבל יש לנו בעיה, כל הנ"ל תקף ועומד בטקסטים שיש בהם יישור לצד אחד, אז אפשר לשמור על גודל קבוע של הרווח כפי שקבע מעצב הפונט, אך מה אפשר לעשות כאשר הטקסט צריך להיות מיושר לשני הצדדים, במקרה כזה בהכרח שנצטרך לסטות מגודל הרווח שנקבע [כמובן שאיננו רוצים להגדיל את הריווח בין האותיות], אז מה עושים. כמובן שבעיה זו הולכת ומחמירה ככל שרוחב השורה קטן, וככל שיש לנו מילים גדולות יותר, ולכן אנו נתקלים בבעיה זו בעיקר בעימוד ספר עם שני טורים ומעלה, וביותר בשפות בעלי מילים גדולות [גרמנית כדוגמת קצה וכן אנגלית]. היטסורית לבעיה זו ניתנו כמה פתרונות, כל אחת עם מעלות וחסרונות.
פתרון אחד הוא שבירת מילים - מיקוף [באנגלית - hyphenation], השימוש בטכניקה זו היא ישנה מאוד ומצויה כבר בכתבי יד עתיקים מאוד [ראה כאן] וכבר בספר הראשון שגוטנברג הדפיס [תנ"ך בלטינית] נעשה בו שימוש. פתרון זה מצוי מאוד בכל השפות הלטיניות [ובפרט בגרמנית] שבהם יש מילים ארוכות מאוד ולכן הפתרונות האחרים פחות מוצלחים. שימוש רב בפתרון זה נעשה כאמור בספרים בעלי שני טורים ויותר, וכמובן שהוא פחות נצרך בספרים בהם הטקסט נתון בטור אחד ורוחב השורה גדול יותר. בספרים בעלי טור אחד הדעות חלוקות עד כמה יש להשתמש במיקוף, באירופה בכלל ובדפוסים בגרמניה בפרט [שהרבה מהטיפוגרפים וחכמי הדפוס בכל הדורות -כולל גוטנברג עצמו- הגיעו משם] מקובל להשתמש תמיד במיקוף ולהימנע ככל הניתן מלשנות את הרווח הקבוע בין המילים, אך בארה"ב מקובל להימנע מלהשתמש במיקוף בספרים בעלי טור אחד. בעברית כמעט ולא נעשה שימוש בפתרון זה, כנראה בגלל אורך המילים הקצר יותר שפחות מאפשר שבירתם לשניים [זאת לעומת אנגלית בהם המילים ארוכות בהרבה וגרמנית שם המילים עוד יותר ארוכות].
פתרון שני הוא ליגטורות, כלומר חיבור אותיות, וכ משיכת אותיות. חיבור אותיות שונות לכדי אות אחת נפוץ מאוד בשפות הלטיניות וכנראה משם הגיע לעברית [בעיקר באותיות א-ל]. וכך על ידי חיבור האותיות אפשר לשנות את גודל המילה וכך להביא לידי יישור דו צדדי גם בלי לשנות את גודל הרווח, בדרך כלל פתרון זה לא עזר לגמרי ולרוב הוצרכו להשתמש גם במיקוף בשביל להביא ליישור דו צדדי שלם. כיוון אחר והופכי הוא משיכת אותיות, בשפות הלטיניות לא ראיתי כמעט אף פעם שיש דבר כזה, כנראה בגלל צורת האותיות, בעברית -שהאותיות מרובעות- לעומת זאת משיכת אותיות יותר מצויה, תחילת השימוש בצורה זו מוצאים אנו כבר בכתבי יד ולאחר מכן בספרי תורה שחייבים להגיע לאיזון דו צדדי בשביל שלא ייראה כסיום פרשה [אבל לפי הרמב"ם וכן ממה שנראה בכתר ארם צובא לא צריך להגיע לזה, ואכמ"ל]. וכך על ידי משיכת האותיות אנו מגיעים ליישור דו צדדי תוך הותרת גודל הרווח הקבוע על כנו.
החסרונות בשני הפתרונות דלעיל גלויים מיקוף ושבירת מילים גובים מחיר ברמת הקריאות של הטקסט -בפרט בעברית-, כנ"ל גם משיכת אותיות, וחיבור אותיות לא מצוי בעברית.
וכאן אנחנו מגיעים לפתרון שלישי והוא רווח גמיש, גם בפתרון זה נעשה שימוש בכתבי יד וכן בדפוס, אך לא בצורה מסודרת, בדפוס היה לסדר כמה גדלי רווחים והוא שינה ביניהם לפי הצורך. כיום פתרון זה מובנה בתוך התוכנות השונות, יש גודל רווח מינימום ומקסימום וזה נותן טווח גמישות לרווחים וכך מתאפשר יישור דו צדדי, כך באינדיזיין הרווח הרגיל הוא כאמור תו הרווח שעיצב מעצב הפונט, וברירת המחדל של הטווח הוא שהמינימום הוא 80% מגודל הרווח והמקסימום הוא 133% מגדול הרווח, אפשר כמובן לשנות את גודל הריווח הרצוי וכן לשנות את המינימום והמקסימום [מצ"ב תמונה]. בוורד זה גם עובד בצורה דומה אך אין אפשרות לשנות את זה.
וכאן אנחנו מגיעים לרווח בתג, ב'תג' התוכנה לא עושה שימוש בתו הרווח של הפונט אלא מגדיר בעצמו את גודל הרווח ביחס לגבוה האות. ברירת המחדל של גודל הרווח בין מילים בתג הוא 0.33 מ-EM בערך שליש של EM - של גובה האות, גודל המינימום של הרווח הוא 0.75 מהגודל הרצוי כלומר 0.2475 מ-EM, והמקסימום הוא 2 של גדול זה כלומר 0.66 של EM. לדוגמא: אם גודל האות הוא 12 פוינט אז 0.33 הוא 3.96 פוינט, וזה גודל הרווח הקבוע בין המילים, המינימום הוא 0.75 מזה כלומר 2.97 פוינט, והמקסימום פי 2 מזה כלומר 7.92 פוינט. מצ"ב תמונה.
אני מניח שההימנעות של תג להשתמש בתו הרווח של הפונט נובע ממגבלות של התוכנה וקשור למפת התווים של תג, אשמח להבין עוד ממה זה נובע. עכשיו הבחירה של התוכנה ברווח מוגדל כל כך - שליש EM במקום רבע EM היותר מקובל - קצת מוזרה אבל אפשר להתגבר על זה בשינוי גודל הרווח הרצוי ל0.25, כך גם אפשר לשנות את המינימום והמקסימום [לדוגמא ל0.8 ו-1.33 כמו באינדיזיין].
אם כן לאור האמור, אם רוצים להגדיר את הרווח של הפונט שיהיה זהה לרווח שבקע מעצב הפונט, יש למדוד את גודל הרווח בתוכנה אחרת ולבדוק מה היחס שלו לגודל הEM - דהיינו לגובה האות ואז להכניס את היחס הזה לגודל הרצוי, שאלתי היא מה הדרך הכי נכונה לבדוק את זה ולמדוד את זה, והאם יש דרך אחרת לעשות את זה בתוך תוכנת תג? האם יש דרך להגיע לרווח המקורי של כל פונט בתוך תוכנת 'תג' או שהוא כלל לא נמצא במפת התווים? ואם כן האם יש דרך להשתמש בו כגודל הרווח?
ואולי יש סקריפט לעניין?
אשמח להארות והערות
וכל מידע בעניין
בתודה מראש
נערך לאחרונה ב:
