שיתוף - לביקורת ערך

  • הוסף לסימניות
  • #1
כמו כל הסיפורים הטובים, גם הסיפור שלי התחיל מבדיחה אחת גרועה.

הייתי אז סתם עוד אברך רגיל וצעיר לימים, שעשה את צעדיו הראשונים בכולל לאברכים מצוינים של הרב גוטמן. אחר צהריים סתמי אחד ישבנו לנו עשרה אברכים בהסעה חזור, ונהלנו את הוויכוח הקבוע בעניין ימין, עוד יותר ימין, ומה שביניהם. בשלב כלשהו ציטטתי משהו שהיה קשור איכשהו לויקיפדיה, ומנדי אמר: "אי אפשר להביא ראייה מויקיפדיה, כל אחד יכול לכתוב שם כל דבר. אני יכול לעשות ערך אפילו עליך".

באותו ערב הלכתי לבר מצווה של גיסי, ובשעה שאכלתי קוגל וצ'ולנט פרווה וחייכתי מזל"טים לכל עבר, לא העליתי על קצה דעתי שברגעים אלו ממש חיי משתנים לנצח.

כי באותו ערב עצמו הלכה אשתו של מנדי לחתונה של חברה רחוקה, ומנדי המשועמם למדי ישב מול המחשב בביתו, ועסק בכתיבת ערך ויקיפדי שנפתח במילים: "גמליאל ארלבוים הוא מהחשובים והמובילים מאברכי הכולל שבראשות הרב גוטמן". גמליאל ארלבוים זה אני, דרך אגב.

גם היום שלמחרת היה סתמי לא פחות מקודמו, ורק בצהריים מנדי זרק לי ש-זוכר אתמול את הזה עם הערך? אז כתבתי עליך ערך, אל תשאל. ואני שאלתי, מה אתה נורמלי. והוא אמר, סתם, הייתי משועמם. אל תילחץ, בטוח מחקו את זה אחרי שנייה.

אבל לא מחקו את זה. לא אחרי שנייה וגם לא אחרי חודש. מנדי המבוהל אפילו ניסה למחוק בעצמו, והערך שוחזר כעבור דקה. הוא לא הבין מה קרה, ורק לימים, לאחר שגילה את העולם התחתון האפל שמסתתר תחת השם התמים 'דף שיחה', הסביר לי מה התרחש בעצם מאחורי הקלעים.

מסתבר שפשוט נקלעתי למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. הייתי בורג קטן, חסר חשיבות ואונים, בתוך מכונת מלחמה משוכללת שהתנהלה מזה חודשים בין זקני ויקיפדיה ונכבדיה. מן העבר האחד עמדו דוד שי, יוניון ג'ק, TMagen וסייעתם המורחבת, שהתעקשו על קיומו של הערך "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי". מן העבר השני נאבקו בתוקף ובנחישות גנדלף, נרו יאיר, עוזי40 ודורשי שלומם, למען מחיקה מוחלטת. המלחמה הסוערת התמשכה, הסתעפה והתעצמה מזה חודשים, כשהכול מתנהל כמובן מתוך ניטרליות פוליטית מפוארת, וכל כוונת הצדדים אינה אלא להגדיל ויקיפדיה ולהאדירה.

כאמור, אל תוך כל הטוב הזה נקלעתי אני הקטן. יומיים לפני שהפכתי לערך, טען ויקיפוד במסגרת שרשור המפלצת שהוא תומך סדרתית בגישת 'לא אוכל לא שותה', וזו הסיבה שהתעקש על קיומו של ההנבא"ל. הטיעון התקבל בשבח ובוז סלקטיביים. יומיים לאחר מכן גילה ויקיפוד הנ"ל את הערך שכתב מנדי, והתכוון למחוק אותו במחיקה מהירה כעניין שבשגרה. או אז הסתערה מיריאנה מעדת החולקים, וניסחה בצדקנות מחוככת ידיים כי לאור טענתו של ויקיפוד בדף השיחה המקביל על תמיכה אקטיביסטית בגישת לא אוכל לא שותה, ובהתאם למדיניות שהונהגה במקרים מקבילים בלה בלה בלה.. ובהנחה שנקבל את דבריו למרות נקיטת עמדה הפוכה בתכלית בנושא נאום הקומץ.. עוד בלה בלה בלה.. יש לשמור מכל משמר גם על הערך הנוכחי, ומי שרוצה - שיעלה להצבעת מחיקה, ושהטוב ביותר ינצח.

מנדי המבוהל התחנן בפני הוויקיפדים שיואילו להתיר למחוק את הערך, ואף הסביר להם שזהו רצונו של נשוא הערך בכבודו ובעצמו. הם התייחסו אליו באדיבות מרבית, אבל הסבירו לו שזה לא ממש בשליטתי, שסביר להניח שגם היטלר לא ממש גאה בערך שכתבו עליו (חוק גודווין פיהק ברקע), ושגם חנן בן ארי ביקש שלא יסכמו אותו בויקיפדיה, וכולנו יודעים איך זה נגמר.

התחלתי להרגיש שעיניים ננעצות בי כאשר אני צועד ברחוב. יום אחד המוכר בבגיר הסתכל עליי במבט משונה ואמר "הה.. זה אתה מהזה.." וביקש סלפי. זקן אחד התבונן בי ארוכות מהעבר השני של הרחוב, ואני מיהרתי להשליך את האייס-וניל לפח הסמוך, ולהכביד את צעדיי וארשת פניי.

השלב הבא היה כשהערך יובא אל המכלול על כרעיו וקרבו. הפעם יכולתי לעקוב בעצמי אחר הוויכוח המתפתח. רבא ואביי רצה למחוק מחיקה מהירה, איסתרק השלישי טען שחכמה בגויים תאמין, ומה שטוב לויקיפדיה טוב גם לנו. Plugta קישר במידי ל'מה המכלול אינו' סעיף 18, לוי770 הסביר שאין הנידון דומה לראייה, וע"ע. משם העניינים הלכו והתחממו, וכללו לומדעס, ציטוטים תלמודיים ואקדמאים, והמון רפרורים לוויכוחים קודמים, כך שמשלב מסוים לא הבנתי כלום. סוף דבר - הערך נשאר. המשמעות הייתה שבשורת היותי אני התפרסמה בכל קצוות ציבור היראים.

בסעודת ליל שבת גיסי הצעיר התבונן בי מעל לטחינה והפטיר שהוא היה מצפה למעט יותר מאברך שהוא גם חשוב וגם מוביל. הרב גוטמן ניגש אליי באחד הימים, ושאל אם הייתי רוצה אולי למסור חבורה שבועית קבועה. כמעט חשדתי בתמימות כוונותיו, ואז הוא הוסיף קריצה: "ושיהיה לא פחות מהחבורעס בישיבע-קטנע, הה?" טפח על שכמי, אסף את שולי הפראק, ונעלם מן המקום.

קבוצת אברכים בחניכי שאלו אותי אם סגנון הלימוד בכולל שלי לא פשטני מדי, ואם זה קשור לעובדה שלמדתי שש"כ ולא ארחות שבת. וכל הכבוד על הסיום, אגב. בחור נמוך ומבויש ניגש אליי בסופר בדיוק כשהתלבטתי בין פסטה פרפר לסלסולים, ולחשש שהוא שאב עידוד מכך שלמרות שלא התקבלתי לישיבה שרציתי, תפסתי את עצמי בידיים וסיימתי נשים-נזיקין. הוא סיים באמרו שבטח היום כבר סיימתי את כל הש"ס. הסמקתי אל המדפים ומלמלתי תצרופת מילים שנשמעו בערך כמו: "תראה, למעיישה.. אני חושב שבעצם.." בדרך חזור עברתי דרך בית הכנסת ופתחתי זבחים, שיהיה.

מנדי לא גילה לי מעולם, אבל אני יודע שמפעם לפעם הוא היה מתגנב בלילה חשוך ומוסיף עוד איזה פסקה לערך שלי. הוא כן סיפר לי שלאחר חצי שנה, כשמלחמת ויקי ה-17 הסתיימה, הייתה יוזמה נוספת למחוק את הערך שלי. בשלב זה התערבה אחת מזקנות העדה וטענה שלדעתה צריך להשאיר את הערך בתור הוכחה "לנטייה הפוסט-מודרנית של ויקיפדיה". משם הוויכוח התלהט מחדש, והשאר, כמו שהם אוהבים להגיד, דף היסטוריה.

בינתיים סיימתי נשים-נזיקין על אמת, קבעתי חברותא בלילות על הלכות ברכות, התחלתי למסור שיעור דף היומי בלילה ואז התקבלתי להיות ר"מ בישיבה קטנה. מפעם לפעם צצו עדכונים בערך על מצבי האישי, ואני נאלצתי להתאים את אורחותיי למעמדי שהלך והשתדרג.

ובלילה שהוצאתי את הספר על הלכות ברכות גיליתי שנוספה מיד פסקה רלוונטית על ידי ניק חדש בשם "אוטו פון ביסמרק". אשתי לא אמרה דבר, והמשיכה לבדוק מבחנים בהיסטוריה בארשת פנים תמימה.


וכך עד לעצם היום הזה ממש עודני שוכן שם. בין נפוליון לסוקרטס, בין צ'רצ'יל לצ'ה גווארה. הערך התמקם היטב, הזדקן והשתבח כיין ישן, והפך להיות חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהאנציקלופדיה העברית המובילה. וכל זמן שזה יימשך כך, אני מבטיח שאעשה כמיטב יכולתי כדי להיות ראוי.

בערך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
דיוק בפרטים כמו מכלולאי ותיק.
אגב, איזה ערך כתבת לתחרות?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
1683757737946.png

מיריאנה מעדת החולקים החליטה להיענות לתחנוניו של מנדי או לתחנוניה של אוטו פון ביסמרק כמובן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #9
דיוק בפרטים כמו מכלולאי ותיק.
הדיוק בפרטים הוקפד יותר בכל הקשור לויקי, בנוגע להמכלול הקפדתי לא להשתמש בשמות ניקים שבאמת קיימים.

בכל מקרה, הקטע הוא הקצנה פארודית על מצב שבאמת קיים בעיקר דווקא בויקיפדיה. שם יש נטייה לעודף דקדקנות ובירוקטריה, בסדר גודל שהיה גורם לפרנץ קפקא עצמו לייחל למות משחפת פעם נוספת. בנוסף, באופן קבוע מתנהלים ויכוחים אינסופיים בעדינות של קרבות גלדיאטורים, ובתחפושות צדקניות ומתחכמות למרות שרובם ככולם נוגעים לאג'נדות שונות. כל העסק הזה נגרר פעמים רבות למצבים סוריאליסטיים ממש.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

יש אפשרות להעריך בני אדם ויש אפשרות להכנע לפניהם

מה ההבדל בין שני הנקודות הנ''ל שמובילות לאותה תוצאה.
האם עדיף הערצה או הכנעה?

כשמעריצים את הזולת אז מוחקים את עצמי לפניו, נותנים לזולת ערך על עצמי.

בעוד שכשנכנעים לפני הזולת זה מתוך חופש, ומתוך כך שמכירים בערך העצמי כשווה ערך לאדם מולי, למרות שיש שוני חיצוני או מנטלי,
ההכנעה מגיעה מתוך מקום מופלא של שלימות עם מי שאני והסכמה שהאדם מולי הוא בעל ערך לא פחות מהערך שלי, כך ההכנעה מעידה על אדם השלם עם המקום של עצמו, בעוד הערצה ההפך.

*

איך ניתן להגיע להכנעה?
על ידי הבנה שאני לא ריק, אני מלא!!
רבים מאיתנו מסתובבים עם תחושה של
'אני לא בסדר'
'אני פגום'
או
'הם לא בסדר '
'הם פגומים'
בחשיבה כזו אדם מחפש אחר 'מושלם' איזה יצור נעלה שהוא הנערץ בעוד כולם פגומים ולא מושלמים.

כדי להגיע לתחושת הכנעה האדם צריך קודם כל להכיר בערך של עצמו: אני שווה מאוד. אני כמו כולם. אני מלא בערך ואין בי ריק.
גם להכיר בערך של הזולת: הזולת שווה מאוד. יש בו ערך כמוני.
ואז: אין מה להעריץ אף אחד, כן יש להכנע, והכנעה זו יש בה משהו מתוק של עוצמה פנימית.
כי אדם שמכיר בערכו העצמי המופלא יכול להכנע בלי להעריץ, אלא מתוך ענווה.
שיתוף - לביקורת והארץ הדום רגלי
ב"ה

לשתוק זה לא להיעלם

הרבה זמן לא הבנתי למה יש ערך בזה שאדם ישפיל את עצמו,
למה לומר "ונפשי כעפר לכל תהיה".
האם הגיוני שאנשים פשוט ימחקו אותי,
את הרצון שלי, את הבקשות שלי, רק כי הם בוחרים להתעלם?
הרי ביקשתי יפה. שוב ושוב.
וכשמישהו מסרב להקשיב למשהו בסיסי, משהו שמכבד אותי,
זו הרגשה של השפלה.

כמו כשיש לנו גדר משותפת,
והשכן שם גדר לפי הבנתו, ואני ביקשתי, גם בצדק, להשאיר מטר פתוח.
נכון, שתקתי. לא רבתי.
אבל תחושת המחיקה נשארה.
לא הבנתי: למה זה נחשב מעלה?
למה שמישהו יפגע, ואני אשתוק, וזה יהיה טוב?

למה העולם עומד על מי שבולם את פיו בשעת מריבה?

והיום, סוף סוף הבנתי.

זה היה בזכות הבן שלי.
הערתי לו, בטעות. בכלל חשבתי שהוא מישהו אחר.
והוא... פשוט שתק.
לא מחק את עצמו, לא כעס, פשוט שתק.

ופתאום, מהמקום הזה, ראיתי:
כשמתבוננים מהצד, הכל נראה אחרת.
כשזה לא אני, אני רואה את האצילות שבשתיקה,
את הכוח שבלהבליג, את האדם שלא נעלם אלא מתרומם.

ואז הבנתי:
אולי גם כשאני שותקת, זו לא מחיקה.
לא השפלה.
לא כניעה.
אולי… זו התרוממות הרוח.

הלוואי ואצליח להרגיש את זה גם על עצמי.

והלוואי, שבפעם הבאה שהכאב יתעורר,
כשאנשים ינהגו כאילו אני לא שם,
ואני ארגיש לרגע שנמחקתי,
כשהלב יירמס בדרכם של אחרים שלא שמו לב,
אזכור:

כשאני בוחרת לא לריב,
אני כבר בוחרת לשתוק,
וכשאני בוחרת לשתוק,
אני לא נעלמת.
אני מתרוממת.

גם אם זה נראה כמו מחיקה,
זו לא מחיקה.
זו בחירה.
בחירה של רוח גדולה,
בחירה לבנות בשקט.

השתיקה הזו איננה הרס.
היא דיבור של בניין,
בקול הכי שקט שיש."
שיתוף - לביקורת קריסטל
"ולכן לא פלא בכלל שאם כזו יראת שמים ומידות טובות, כל הבחורים אוהבים אותו ולא מפסיקים ללמוד ממנו, נאחל לבית שנבנה כאן שלא יפסיק להפיץ שמחה החוצה - מה שהוא עושה היום, מזל טוב!"
יוני החליף חיבוק עם החתן ונחת על הכסא המזדמן מוחה את זיעת מצחו במפית. השווער ניגש להודות על הדברים החמים והוא בירך אותו בסבר פנים יפות, השעה החלה להתאחר והוא רמז לאלחנן שכבר צריך לזוז, הם השתהו מעט בבית הכלה עד שנפרדו לשלום מחברם החתן תוך שהם מאצילים עליו ברכות רבות.

כשיצאו החוצה לאוויר הקריר מעט, הביט יוני בחרדה על שעונו, שעון לאו דווקא אלא גם שעון שבפלאפון איקרי שעון ולפיכך נחרד לראות שהשעה 22:07, לא שעה מאוחרת לבחור ישיבה אך שעה מאוחרת לבחור ישיבה שהאוטובוס האחרון מרכסים לישיבה יוצא ב 22:00.
בעוד יוני כוסס את ציפרניו בחשש, אלחנן דווקא היה די רגוע, מה הבעיה לנסוע בטרמפים? מה הבעיה?! כן, מה הבעיה? אתה יודע שזה מסוכן קצת ושמעת מה היה עם נחשון וקסמן? להישאר ברכסים זה יותר מסוכן...
אם זה יוני חייב היה להסכים והם החלו מהססים את דרכם, באותו הרגע פנתה אליהם דודתו של החתן מצוידת ברכב חשמלי חדיש ניילונים ושאלה האם הם צריכים טרמפ, לשמחתם לא היה גבול, דא עקא שהדודה החשובה גרה בחיפה. מחלף יגור טוב לכם? זה יקדם אותנו! המהם אלחנן ושניהם עלו לאחורי הרכב הנוצץ, דקות ספורות של אי נעימות קלה עברו ביעף והם הוטלו אל המחלף הגועש.
חצי דקה של הידוס לתחנה הבהיר להם שהם לא לבד, שני סודנים דממו לצד התחנה, חבורת ערסים צעירה התגודדה אף היא בתחנה לבד מכל עוברי דרך ששמחה נכנסת בליבנו שאיננו מכירים אותם ושכמותם.
חששו הגדול של בחור ישיבה בטרמפיאדה זה שיש לפניו עוד טור לטרמפ, אך אבן נגולה מליבם של יוני ואלחנן כאשר רובם ככולם של באי התחנה נגדשו אל האוטובוס ליקנעם, מה שהעצים את השקט שהופר באבחות מנועי מכוניות החולפות על פניהם במהירות גבוהה.

חלפה לה מחצית השעה, אלחנן שלף את ה C2. שמעתי שתיקון הכללי עוזר לטרמפים. אדרבה, ליוני לא היה איכפת, לא היה נראה שהוא נהנה מידי מן השהות במצב הזה. בני מיעוטים זעקו לעברם קריאות גנאי לא ברורות, עשן המכוניות החל להעיק באפם, כל דקה שחלפה נראית היתה ארוכה מקודמתה, העייפות עשתה את שלה שהרי לא נפלו לרכסים מן השמים אלא עשו אליה את דרכם במשך שעות מספר באוטובוס החבוט.
ייאוש החל מזדחל אל ליבו של יוני שלא היה מורגל בכגון דא, אלחנן היה אדיש לחלוטין ואחרי תיקון הכללי לא זנח את הפלאפון מידיו ועבר למשחק סנייק רב תהפוכות.

כששקע הירח, יוני התחיל להרגיש את הקור, הצטמררות פה, הצטמררות שם, נקישת שיניים, ואין לך קשה מנקישת שיניים תוך כדי פיהוק, שניהם לא חסרו, ורק כשנדמה היה שהם הולכים אכן לבלות את שארית הלילה בתחנה העלובה הופיעו פנסים מסנוורים דיו כדי להקפיץ אפילו את אלחנן.
לימוזינה מפוארת האטה בשולי הכביש, החלון השחור נפתח. אתם צריכים לרחובות? אנחנו צריכים בני ברק, תוכל להביא אותנו למקום קרוב? הא, אין בעיה, אני אביא אתכם, בכיף! אתם בחורה ישיבה, נכון? יוני הנהן במבוכה, מתאמץ לכבוש את הפיהוק הקפוא.

הדלת גדלת הממדים נפתחה אוטומטית ולעיניהם נגלה פאר והדר שלא חלמו שיכול להיכנס אל חלל רכב. המושבים לא היו אלא כורסאות עור שאתה יודע איך אתה נכנס ולא יודע איך אתה יוצא, מנורות בוהקות האירו מעליהן באור יקרות, מכונת קפה קרצה מאחור. בעל הרכב המתין בסבלנות עד שיעלו ויתיישבו במקומותיהם, פתאום חגורת הבטיחות שהיוותה מטרד - הפכה פינוק, החימום דלק בעוצמה בינונית שהשרתה אווירה חמימה ונעימה.

הלימוזינה היטלטלה מעט כשהחלה לנוע במהירות חביבה בכביש המהיר, בעל הרכב, אדם קירח וכיפה קטנה לראשו היה מסביר פנים ושאל בנימוס כיצד הם נתקעו, אף הם סיפרו לו את גלגולם של דברים, מהווארט המפתיע לידיד נפשם ועד לתחנה הלילית שנכפתה עליהם. הוא שיבח את בני הישיבות העומדים כחומה בצורה מול גזירות הזמן, מעט הופתעו יוני ואלחנן לשמוע דברים בסגנון זה מאיש שלא נראה מאברכי כולל חזו"א אך טובה רבה החזיקו לו והודו לו ברוחב ליבם על העזרה הרבה שגמל להם.

הנהג לחץ על כפתור כלשהוא בתקרת הלימוזינה וזמזום נשמע משני צידיהם, יש שם מקרר, אמר. אתם יכולים לשתות ככל שתחפצו, עיניהם נפערו כשבדלת הלימוזינה נפתח מקרר צר וארוך מלא בבקבוקי משקה יקרתיים העשויים זכוכית, אך מה רבתה תדהמתם כשגילו שכל בקבוקי השתיה הם מיני טעמים של משקאות 'קריסטל'.
יוני אמר תודה ובירך שהכל על המשקה הקר שהרווה את צמאונו, התעלם קלות מהעקצוץ המוכר שמלווה את החומרים הכימיים המצויים לרוב במשקאות אלו.
אלחנן לעומת זאת התמהמה בשתיית המשקה וקימט את מצחו לדעת, אפשר לשאול שאלה? פנה אלחנן אל הנהג, איך אפשר להסביר שרכבך אינו מהפשוטים כלל ומלא הוא בכל מיני טכנולוגיה ופינוק, אתה נראה אדם אמיד פלוס, כיצד מסתבר שבמקרר יש דווקא בקבוקי קריסטל?
לחייו של יוני בערו במבוכה והוא נעץ באלחנן מבט נוקב, הלה נשאר באדישותו.
הנהג החביב התמהמה מספר שניות, אתה שואל איך זה שאני כזה אמיד ובכל זאת שותה קריסטל?
פשוט מאד! עיניו ניקבו את אלחנן דרך המראה המקושתת.
אני הבעלים של החברה.

-----------------------

לעיתים אנו פוגשים אנשים שלא נראים תקינים לחלוטין, אולי זה בת השכנים הלוקה באוטיזם, אולי זה כהה העור מהישיבה הסמוכה, אולי זה התסמונת דאון שזועק בקול, אולי זה האיש המסכן שתום העין, אולי זה פגוע הנפש המתרפק על הכביש, אולי זה האשה מהמכולת שצועקת לעצמה.

ואנחנו יודעים, שכולם, כולם שייכים לקב"ה - הבעלים של החברה.
האמת שיש לי שני באגים מרכזיים..
ראשית, אין לי את זה בכלל בשמות, ואת המחמאות על שם הסיפור תעבירו לג'מיני,
ודבר שני, קשההה לי לגמור סיפורים.. כאילו יש לי בערך מאה אם לא יותר קבצים של קטעי כתיבה.. לא גמורים כמובן.
לכן לבינתיים המקדם הוא 'שיתוף לביקורת'.
כמובן שאשמח להערות והארות:)


מאור ניגש לעמדה, ידיו רועדות.

הוא פתח את המחשב, נכנס לקובץ עליו עמל בשנים האחרונות, שהקדיש לו את חייו, אצבעותיו רוקדות במחול עצבני על המקלדת.

הוא מאס בבני האנוש, שגרועים לפעמים מחיות טרף, הן לפחות טורפות כדי להשביע את רעבונן, לתת מזון לגוריהן. בני אדם, לעומת זאת מזקקים את הרוע לכדי אמנות של התעללות ונקמה.

לפני חמש שנים, לאחר שהאחרון בו בטח נטרף על ידי בני האדם, הוא החליט לעשות מעשה.

פינישים אחרונים, הוא הוסיף חרב מוזהבת ליד של האדם שפניו ניבטו אליו מהמסך, הלב שלו דפק באופן לא סדיר. כמי שעומד לעשות את הפסיעה הראשונה על חבל תלוי מעל תהום בוערת,

למען האמת, התהום הבוערת עוד מעט לא תהיה רק דימוי.

הוא סידר את מפלצות הענק במקומן הנכון, והתכופף מתחת לעמדה, המכונה ניצבה שם, דוממת, לא מודעת לתפקיד שייעד לה.

נטל את כבל הארוך, חיבר אותו מקצהו האחד למכונה המפלצתית, את הקצה השני לכונן של המחשב.

מאור הניח את ידו על המכונה, שהפיצה אור בהיר מכושף, מרגיש את זיעתו מרטיבה את המכונה, הוא הרים בחזרה את ידו בבהלה, ברגע שהטמפרטורה של המכונה תשתנה, עלול לקרות נזק בלתי הפיך.

לבסוף הוציא את הקסדה, לה העניק בראשו את התפקיד ראשי בהצגה.

הוא הניח אותה על ראשו בזהירות, נשם עמוקות, ולחץ על הכפתור שבצד ימין.

המציאות התפרקה. מערבולת של סחרור עמוק שאבה אותו פנימה, בחילה איומה טיפסה בגרונו ומעיו התהפכו כאילו ניסו להיפלט החוצה. בבת אחת, כוח הכבידה חזר והטיח אותו בקרקע הקשה.
לפני שתתחילו לקרוא-
הסיפור הזה קצת מוזר. ניסיתי לעשות לעצמי אתגר כתיבה , בינתיים לא כל כך הצלחתי.
קצת רקע: גוגל קנתה את כל המדינות בעולם ואיחדה אותם. אלגוריתמים ובוטים החליפו את כל הפוליטיקאים בעולם. והכי נורא זה שמה שחיפשת בגיל 9 קובע את הפרופיל האידיאלי שלך.
זהו, בקצרה. אשמח לרעיונות איך להמשיך.


"בעידן שבו כולם זוכרים רק את מה שמניע את האלגוריתמים, קל לשכוח איך זה היה לפני שכל דבר היה נתון לשליטה. איך זה היה לבחור בעצמך, להרגיש את הלב מחליט. אבל אז, בחורף של השנה 2038, קם אדם צעיר, ומלא מרץ. שהיה מוכן לעשות מהפיכה נגד גוגלנדיה".
אלרון זיידמן, הספר: "המהפכה שלא עבדה".
נאנחתי. אין שום דרך לצאת מהקיבוץ הנטוש הזה. כמה שאני אנסה, אני לא אצליח. בקושי יש פה ספרים אמיתיים מלפניי שנות האלפיים חמישים.
באסה.
קמתי, ניערתי את המכנסיים ולקחתי את הספר. מי יודע, אולי נמצא רעיון מהספר הבלתי שימושי הזה.

"היי, פניקס!" ג'מיני בא מולי, מנופף בידו בהתלהבות. "הרבה זמן לא נפגשנו".
"מסתבר". עניתי ביובש. "גם מסתבר שהמדריך שדיבר איתנו על המסע לגוגלנדיה, לא היה רציני". המשכתי בקול קודר.
"מלכתחילה הבנתי שזה לא באמת ייקרה", הוא אמר בקול פילוסופי. "לא מאמין עליך שבאמת הקשבת לו. מי המיושן שמשתמש בפגישות פרונטליות?"
"להזכירך", אמרתי בקול עצבני, "אנחנו חיים בקיבוץ אופליין. אתה היחיד שחולם על ליצור אלגוריתם, או בוט או כל דבר אחר".
"טוב. אבל יש לי רעיון. רוצה לשמוע?", התגרה בי בחוצפה.
"כן". נשפתי.
"קודם כל, אתה תצטרך לשמוע על ההיסטוריה הגוגלית. נתחיל בלפני בערך עשרים שנה.
גוגל קנתה את כל המדינות בעולם ואיחדה אותן לרפובליקה אחת – "גוגלנדיה". במקום ממשלות, שולטות ועדות אלגוריתמים. כל החלטה – אם להינשא, ללמוד, או אפילו מה לחלום בלילה – מתקבלת על פי דירוג התאמות שלך ל"פרופיל אידיאלי" שנקבע לפי מה שחיפשת בגיל 9. אבל.. אויה ומה קרה?" נהנה ג'מיני מלהרתיח אותי, "אכן! נשאר לו קיבוץ קטן, שלא רשום על המפה. לקיבוץ קראו אופליין. האנשים היו מנותקים מהעולים, פיזית ואינטרנטית.
עד שבא נער נחמד, שמו ג'מיני, שהחליט להפוך את העולם. נשמע לך מוכר?"
"בכלל לא. תמשיך" הבטתי בו בעיניים גדולות פעורות בסקרנות מדומה.
"הוא, בעקבות אלרון זיידמן, החל לחפש את הדרך החוצה. אבל בדרך הזאת עומד עכשיו עוד נער, מחוצ'קן ומעופף, שמפריע. אתה מסוגל לעזור קצת?"
הנהנתי. "והנה העזרה הראשונה שלי. יש לי מחשב".
"וואלה?" התלהב ג'מיני, "חייב לשאול את ביני מה היא אומרת על הרעיון".
התשובה הייתה, לקונית וקצרה. בדיוק כמו שציפיתי. לא רציתי לנפץ לו את החלום, אבל אין מה לעשות.

YOU SAID:
היי ביני. איך אפשר לצאת מקיבוץ נטוש ובלי חיבור לעולם?
איך אפשר להפוך את גוגל?
GPT SAID:
אני מתנצלת, אך איני יכולה לענות על שאלות המנוגדות למוסריות, ולגוגל. נא חשוב על דרך מוסרית וחשובה לעולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה