אנחנו מבקרות מאד, מבטיחה.
הנה, רק אתמול שלחתי מייל מתוסכל לעורכת שלי על קולגה בעיתון מתחרה ש'דפקה' לי כתבה.
הייתי אמורה לראיין אישה מיוחדת מאד, אבל היא סירבה להתראיין, כי לפני שבועיים ראיינה אותה הקולגה, שמה בפיה דברים שלא אמרה מעולם, עיוותה את התמונה ואת המציאות כדי להעניק לכתבה ארומה דרמטית יותר. כששוחחתי עם המרואיינת, היא סיפרה לי כמה היא מושפלת, וביקשה לוותר על הריאיון, כי 'אני צריכה שנה, לפחות, להתאושש מהחוויה הלא נעימה הזאת'.
עצביי גאו על הקולגה שלי. היא לא רק עשתה עוול לקוראות, בהגשת כתבה לא אותנטית. היא עשתה עוול גם לנו, העוסקות במקצוע. וזה קורה לא פעם, ולא פעמיים, לצערי. כל אומן, שמזלזל בעבודתו, לא רואה בה אומנות, פוגע בכל בני אומנותו. וזה נכון בכל הזירות המקצועיות.
אני התייחסתי, ספציפית ונקודתית, לאמירה שלך על בעלות המקצוע.
מנסה לחשוב אם אני, נגיד, הייתי בצד המרואיין. ומישהי הייתה מבקשת ממני להתראיין לעיתון מסוים (לא אמור לקרות בקרוב, אגב. אני בדרך כלל מסרבת לבקשות כאלה. רק לפרוג יש פרוטקציה
). והייתי מתראיינת. והקוראות היו אומרות באכזבה: 'נו, באמת. קראנו אותה בפרוג לפני יומיים'.
לא יודעת כמה אמירה כזאת היא הוגנת למראיינת, לעיתון.
פרוג הוא אתר מקצועי, ומסתובבות בו נשות מקצוע שונות. והן מביעות את דעתן פה, כמו שם. מסכימה שכתבה לא אמורה להיות 'העתק הדבק' של פוסטים. חושבת, בדיוק כמוך וכמו כולם, שכתבה משעממת לא ראויה לפרינט, ולשום מקום, בעצם. רק כתבתי ספציפית ונקודתית, כאמור לעיל ואתמול.
הנושאים החמים
