רעיון לתסריט ("הטרוריסט")

  • הוסף לסימניות
  • #1
בהשארת אירועי הימים האחרונים. הכותרת: הטרוריסט. המטרה: להציג את חייו של מחבל, מתחילת הסטתו בילדות ועד למעצרו ע"י השב"כ.

סצנת פתיחה.
לוקיישן: חדר מרובע ריק עם רק שולחן ושני כיסאות (תאורה עם נטייה לכחול), ואדם אחד, נראה ממוצא מזרחי, יושב שם על הכיסא, נראה שקוע במחשבות.
מצלמה מחליפה זוויות, צופה בו מכמה כיוונים.
דלת נפתחת בסאונד שנשמע הייטב עם כל החריקות.
נכנס איש.
"אתה יודע במה אנחנו מאשימים אותך." (החוקר בערבית) (סאונד חדר מהדהד)
"אתה יכול לדבר עברית, אני מבין" (הנחקר במבטע ערבי קל).
"אתה אדם מכובד, מה מביא אדם כמוך לעסוק בטרור? אתה יודע מה עשית? הרגת אנשים, רצחת. על לא עוול בכפם"
"---שתיקה---"
"תראה את האנשים האלה, החיים שלהם היו יכולים להיות רגילים אם לא אתה. במה שונה אתה ואחיך מהאנשים האלה? אתה חושב שאנחנו היינו עושים לכם את מה שאנחנו עושים אם לא הייתם הורגים את הילדים שלנו? ועדיין, אנחנו לא הורגים אותכם סתם, אלא רק את אלה שרוצחים!"
"--שתיקה--" ועצב בעיניים.
החוקר מוציא תמונות. "זה הילד שבגללך אין לו הורים ואחים. אתה חושב שזה צודק?"
"אתה לא תבין" (הנחקר)
"מה יש פה להבין?"
"אתם הורגים את הילדים שלנו"
"זה קורה בלי כוונה, אנחנו הורגים רק רוצחים שלכם והם בכוונה מקיפים את עצמם בילדים בשביל שלא נוכל להרוג אותנו והם יוכלו להרוג אותנו".
בכי. הנחקר נשבר.
"אני יספר לך על אחי..."

סצנה 2.
עיר ערבית. מצלמה במקום גבוה שרואים בתים ערביים טיפוסיים. ברקע סאונד "יאלללה לללאלללא" כזה של מסגדים.
מצלמה משנה זוית לבתים אחרים.
מסגד. מבט מבפנים.
משנה זוית, רואים אנשים קורעים על הרצפה ומתפללים.
המצלמה מדגישה (בטישטוש עומק שדה) ילד שמביט מלמטה ומסתכל ימינה, אל אחיו הגדול ממנו במעט, לוודא שהוא גם עוד קורע. האח מושיט יד ומוריד את הראש של האח הצעיר כלפי מטה.
מצלמה משנה זוית. אנשים קמים, והולכים לכיוון היציאה.
ברחוב, כשהמצלמה מלווה אותם מאחוריהם, שני האחים הולכים, האח הגדול טופח לאחיו בן ה6 על השכם. "בכל זאת עבר בשלום, פעם ראשונה במסגד... היית גבר, כמו שאללה רוצה שתהיה..."

סצנה מתחלפת.

שוב מסגד. ה'גיבור' שלנו כבר גדול יותר (10). השיח או מה שזה לא נואם במסגד.
"אתם תראו את איפה שאנחנו חיים, נוסעים ברכבים ישנים, כבישים רעועים, ותראו אותם בתל אביב... ומשם הם שולחים את הטילים שלהם, מהמזגן, אל הערים שלנו!!! איזה אבסורד!!!!" (ועוד ועוד... בזה הכיוון)

וכאן יש מקום לעוד סצנות ילדות.

ואז יום אחד, מגיעה הבשורה: האח הגדול נעצר ע"י ישראל.

"למה הם עצרו אותו?" שואל הילד את אביו.
"אח שלך רצה שתהיה לנו מדינה חופשית. אתה מבין בן? אבל אלה שמדכאים אותנו ורוצים שנמות, היהוד הארורים החיים בישראל, לא מסכימים. לכן הם שמו אותו בכלא שלהם".
"אבא, אני ידאג לנקום על זה שעצרו את אח שלי!!! אני ידאג שהיהוד ישלמו על זה!!!"

(המשך יבוא אי"ה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני ידלג טיפה קדימה... כדי לתת לכם אופצייה לעזור...

הטכל'ס של הסרט, אני רוצה להראות טרוריסט, אמנם ערבי, אבל עם ראש יהודי. מה זה אומר? מחבל, שמבצע לבדו פיגועים סטייל ג'יימס בונד. במקצועיות. רוכש ידע מקצועי, ומפזר מטענים, ויוצר גל של פיגועים הרסניים ברמה שאף ערבי לא הצליח להרים, והוא לבד. מרכיב לבד את כל הנשק וכו'. עם הרבה סצנות אקשן ודרמה של זירות פיגוע (או לייתר דיוק זירות אפטר אפקטס...) ומרדפים.

ובסוף - כזה הפי-הנד... שיסתבר שהחוקר, הוא האח של אותו מחבל, שניסה את דרכו בטרור ודי מהר הפך למשת"פ, לאחר שבשיחה עם אבא של אמא שלו הוא הבין שהם יהודים שהתאסלמו בגלל שהמוסלמים עשו להם צרות, וכל המשפחה יהודים, אבל אבא שלו לא יודע מזה ושישמור את זה בסוד...
ואחרי ההפי-הנד הזה אפשר להראות קטע שבין האב של השניים לאביו, שנלחם איתו שיתחתן דווקא עם הבת של החבר שלו, ובסוף הוא מצליח בלי להגיד למה...
ולמה 'עצרו' אותו? בגלל שהוא כמעט נחשף... והביא לחיסול של מחבל גדול.

כבר היו סרטים עם הרעיון הכללי הזה. אז למה שיצפו בסרט שלנו? מה שייחד את זה, זה הסצנות המיוחדות והאיטיות והכחולות מרובות המחשבה, שייצרו דרמה ורגש גם יחד, סצנות האקשן שיבויימו בסטייל ג'יימס בונד עם צניחות מעזריאלי ופיגועים שם (מה שאף ארכי-טרוריסט בס"ד לא עשה)... ועוד דברים משוגעים... וירייות ומלחמות... ובלי שהטרוריסט נתפס עד לשלב מאוד מתקדם... והדבר הכי חשוב: רמות ויזואלייה וסאונד גבוהות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
רעיון לסצנה שעלה לי...

לילה. רחוב חשוך ושקט. גיבורינו מגיע בהליכה כשתיק גדול מונח על כתפיו. הוא עוצר. מסתכל לכל הכיוונים, מוודא שאיש לא רואה אותו. כעת הוא מוציא מכשיר מהכיס, ולוחץ על הכפתור. לאחר מספר שניות על צג המכשיר מופיע "No Camars" (מקווה שאייתתי נכון). כעת, הוא מוציא מכיסו זוג כפפות, ומוריד את התיק, ומוציא מתוכו מצלמה קטנה. הוא ניגש לגדר של אחד מהבניינים ומניח אותה בצורה שלא ניתן לראות אותה, ולוחץ בה על כפתור. מנורה ירוקה נדלקת. כעת, הוא מוציא מהתיק מכשיר קטן, שנראה דומה קצת לצבע האספלט בכביש, בצורה שמזכירה ג'ק של רכב, ומניח אותו על הכביש. כעת, הוא מניח את התיק שלו בסמוך לתא הטלפון הציבורי, בצורה שברור לצופה שהוא ריק. הוא מחייג מהטלפון למוקד 100. "שלום אני נמצא ברחוב זה וזה אני רואה לידי תיק שנראה חשוד". "שולחת ניידת".

הוא מתרחק משם, ומוציא אייפון. לוחץ על כפתור, והמצלמה מופיעה על המסך. הוא מסתכל על השעון. כעבור 20 ד' מגיעה ניידת. השוטרים מחנים בדיוק מעל ה'ג'ק' המוסווה. השוטרים יוצאים, רואים את התיק, בודקים מעט, ומדווחים בקשר על התרעת שווא. בינתיים הוא לוחץ על כפתור על המכשיר הסלולרי, והג'ק מתרומם ונצמד לניידת. השוטרים חוזרים לתחנה. הוא רואה בGPS שהם שם, ואז לוחץ על הכפתור. התחנה על כל ניידותיה באוויר, שקט, ואז סירנות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
או מיי גאד...
פליז, בלי קורבנות בנפש

בגלל שהמטרה היא להתמקצע, הנה הערונת (קשור יותר לתסריט צילומים, אבל סבבה, נכון?)
כיוון שהילד מתבגר בין סצנה 2 ל-3 , אי אפשר לסיים את סצנה 2 כשהוא מתרחק מהמצלמה
צריך להתמקד בו בסוף סצנה 2 ובתחילת סצנה 3, ולשדר איכשהו שמדובר באותו ילד

אהבתי את העלילה!

אה אגב-הקריאה במסגדים היא "אללה אכבאר"
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הלווו זה שלב הרעיון שממנו להפוך לסיפור זורם שממנו להפוך לתסריט...

ומה לעשות, הקהל אוהב דם... ואש ותמרות עשן... בעיקר אם הם מהאפטר... :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה מצטייר כמו עלילה דרמטית ומתוחכמת אבל לא אהבתי את ההפי אנד שהכל מסתדר מידי טוב בסוף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
דווקא ההנד לא היה נשמע לי הכי הפי....
תחשבי על עזיז (..כי מוחמד ומוסטפה כבר נדוש...) כל מה שהוא האמין בו והקריב למענו מתמוטט לו מול העיניים.
או שלא הבנתי נכון את העלילה? :rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
התסריט מאוד מאוד לא משקף את המציאות.
אפי' שהמציאות לא מעסיקה אותכם כרגע, בכל אופן היא נותנת לכם רקע וקשר לתסריט, ואין רקע וקשר שכאלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כן, אני רוצה ליצור מצב שיסביר את איך שמסיתים את הערבים, ואיך שבשיחה בארבע עיניים עם ישראלי הוא מבין שהכל שקרים וכל עולמו מתמוטט...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י מנחם הלוי;545403:
כן, אני רוצה ליצור מצב שיסביר את איך שמסיתים את הערבים, ואיך שבשיחה בארבע עיניים עם ישראלי הוא מבין שהכל שקרים וכל עולמו מתמוטט...
אני אירחתי בסוכתי ( אני בחו"ל )כמה סטודנטים ערבים מסוריה איראן ועוד כמה מדינות עוינות בקיצר מלחמת 6 הימים :) והבורות שלהם מדהימה הם היו בשוק כשהראתי להם סידור ישן בו אנו מתפללים ומזכירים את ירושלים
לימדו אותם שירושלים ליהודים זו המצאה ציונית וכדו' הם פשוט היו בהלם ומזלי שהיה לי סידור ישן .
אני מדבר איתכם על סטודנטים מלומדים ולא סתם על כמה מטומטמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י דניאל נ;545428:
אני אירחתי בסוכתי ( אני בחו"ל )כמה סטודנטים ערבים מסוריה איראן ועוד כמה מדינות עוינות בקיצר מלחמת 6 הימים :) והבורות שלהם מדהימה הם היו בשוק כשהראתי להם סידור ישן בו אנו מתפללים ומזכירים את ירושלים
לימדו אותם שירושלים ליהודים זו המצאה ציונית וכדו' הם פשוט היו בהלם ומזלי שהיה לי סידור ישן .
אני מדבר איתכם על סטודנטים מלומדים ולא סתם על כמה מטומטמים

באיזה חו"ל, מותר לשאול או שזה סוד צבאי?
בכל מקרה סיפור מעניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מפורסם מאוד. יש להם פרופסורים שכתבו ספרי היסטורייה משוכתבים בהתאם.
אגב האירופאים כבר עשו עבודות דמות וכך כל אומות העולם... אז שנידע כמה לסמוך על ספרי ההיסטורייה... אני זוכר שקראתי על סטלין שהוא דאג למחוק אישים מתמונות היסטוריות כשהתמונה כמובן נשארה, אני ראיתי דוגמא בעיניים... וזה לפני עידן הפוטושופ כנראה ע"י כמה ציירים ברמה גבוהה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י דניאל נ;545428:
אני אירחתי בסוכתי ( אני בחו"ל )כמה סטודנטים ערבים מסוריה איראן ועוד כמה מדינות עוינות
אז אתה באמת יח"צ(ן)...
אבל אותי עוד לא הזמנת :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י שמח לעזור;545347:
התסריט מאוד מאוד לא משקף את המציאות.
אפי' שהמציאות לא מעסיקה אותכם כרגע, בכל אופן היא נותנת לכם רקע וקשר לתסריט, ואין רקע וקשר שכאלו.

אתה מתכוון לרקע כולו או לדפוס ההתנהגות של הגיבור?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אני מאמין
ב"ה

אנחנו עדים לתהפוכות שלא ידענו כמותן בזמן האחרון,
עדים לצירים קשים של גאולה, שמספרים לנו על שער שעומד להיפתח.
אנחנו גם עדים למפלה של רבים מהשונאים שלנו, מהבכירים ביותר.
ואנחנו עדים לפלא, לנס של שמירה עליונה, למעלה מדרך הטבע.

מרוב שהשמירה כל כך חזקה אנחנו יכולים, חלילה, להמעיט בערכה,
עד כדי כך שלפעמים עלולה לעלות בנו טעות גמורה,
לחשוב שמה שקורה איננו רב־רושם, ואיננו אמור לזעזע אותנו, גם לא במובן החיובי.

אבל מי שמתבונן באמת במה שמתרחש, יודע:
אלו הם פעמי גאולה.

אנחנו בתוך תהליך ברור, מהודק ומובחן,
של נפילת כוחות הטומאה,
של בירור עמוק: לאיזה צד אתה שייך,
של בירור הנקודה הפנימית של כל אחד ואחד,
ושל עליית כוחות של אמת וצדק בעולם כולו.

כשמתבוננים ורואים איך כל הצעדים, כולם, מובילים לקראת דבר אחד,
והוא: בואו של משיח צדקנו,
ההבנה הזאת מביאה אותנו להתרגשות עצומה,
ולצורך מיידי להתכונן לקראת בואו,
בדרך הרוחנית שהיא השביל של כל אחד ואחד, בו הוא צועד.

אבל יש גם קולות אחרים.
קולות שמנסים להחליש אותנו.
תחושת ההמתנה הארוכה מנשוא,
היא עצמה מספרת לנו שאנחנו עדיין ממתינים.

אסור לנו להקשיב לקול הזה.
הוא עוצר אותנו מההתרגשות של פעמי משיח.

ההתרגשות הזאת,
היא עצמה התחלה של הארה.
וכדאי לנו, מאוד כדאי לנו, לתת לה מקום אדיר בנפש שלנו.

וכשהתבוננתי בכל אלה,
ראיתי פתאום את הרגע ההוא,
העתיד לבוא,
שכבר מתחיל לפעום...

והנה בעיני רוחי שמעתי את הקול,
קול דודי, הנה זה בא.


לרגע הזה ייחלתי כל ימי,
ידעתי בלבי שהתכוננתי.
לקראתו.

לקראת היום הגדול והנורא,
יום ה'.
חֲתוּרָה
עיניו כבויות היו, כמו התייאש מלראות את האור בקצה המנהרה הנוראית הזו. גופו שפוף, נותן לחיים להכתיב לו את קצב הליכתו האיטי. וכך הוא ניגש אל קיר הזכוכית, כך ראה אותו עורך הדין לראשונה.

עורך הדין, שישב כבר מן העבר השני, התרומם, רצה להיראות למרשו בפעם הראשונה במלוא גובהו. האסיר התייישב, עורך הדין התיישב אחריו, מסדר ת כיסאו אל מולו. הקיר העבה בינהם משדר את ההבדל הכל כך קטן שעומד בין החופש והחירות לבין קירות הכלא. ההבדל הקטן הזה שעושה את החיים שלהם כל כך שונים.

"אולי תספר לי קצת" הוא אומר "מה היה, מה קרה" הוא מסדר את החליפה החדשה שלו. תיק ראשון שהוא מייצג. מנסה להראות קצת אמפתיה, למרות שקשה לו לחשוב מה המניעים של מעשה שכזה.

"הכל התחיל לפני חמש שנים" בעל הבגדים הכתומים מתחיל לדבר בקול נמוך שמשתלב היטב בקירותיו האפורים של המקום. "יש לי אח, קטן ממני בשנה, מסיבות שונות הורי החליטו ללדת אותו לבד בבית ולא לדווח עליו לאף אחד הוא לא עבר בבית ספר ולא נכנס לשום מקום בו הוא היה צריך להציג תעודת זהות לעצם קיומו

כל חיינו, לפחות מאז שגדלנו מעט והבנו את משמעות הדברים אחי קינא בי קנאה עזה מאוד אחי קינה על היותי קיים, היותי בן אהוב יותר ממנו על הורי, וממילא על כל דבר ודבר שהיה לי.
הוא קינא בי על היותי הוא קינא בי על היותו, או על אי-היותו

והוא שנא את הורי ככל שהם אהבו יותר ופינקו אותי יותר הוא שנא אותם. שנא אותם כשהתגייסתי. שנא אותם כשהשתחררתי ונסעתי להודו. והוא שנא אותי כשלמדתי מקצוע. את כל הדברים האלה הוא לא יכל לעשות בגללם, ולדעתו גם בגללי.

לפני חמש שנים הוא נעלם הוא השאיר לי פתק קטן בחדר משפט אחד היה כתוב אפילו לא חתום "הם יעלמו ואתה תידפק" האמת, פחדתי ,לא ידעתי מה הוא יעשה איך אני אצא מזה אבל איך שהכרתי את אחי מוכשר והוא יצליח לעשות את מה שהוא רוצה

במשך שנים הוא בנה לי זהות נוספת הוא קנה בשמי דברים הקבלה הייתה שמי היעד היה מקום שכביכול חתמתי על חוזה השכירות שלו.



עורך הדין, יש לומר, היה מופתע.
הוא הגיע לכאן בלי הרבה רצון. תיק שקיבל מהסנגוריה הציבורית, שאף אחד לא רצה לייצג, ולא בכדי. אדם ששרף את הוריו למוות זה לא משהו שמישהו רוצה להוסיף לרזומה שלו, וודאי שלא להתחיל איתו. אבל זה היה התיק היחיד שהוא קיבל, והוא היה צריך להתחיל עם משהו.

הבעיה הכי גדולה שלו עד עכשיו בכל הסאגה הייתה שהוא רצה שהנבל הזה יישב מאחורי סורג ובריח. לא היה דחוף לו שזה יהיה דווקא סורגי כלא; זה יכול להיות גם הסורגים של בית משוגעים, לשם הוא תכנן להכווין את הלקוח.

אבל, כאמור, הוא היה מופתע. מתברר שתפרו לאדם הזה תיק. שכל ההסרטות הברורות, הקבלות, השיחה הבהולה למשטרה של האם שמפחדת מבנה. הכול תפור, ובצורה גאונית, אם באמת נאמין לאותו אדם.

הוא הסתכל בעיניו של האדם המפוחד שישב מולו. הן נראו מפוחדות, מאוימות, תבוסתניות, אבל לא של שקרן או נבל. לא שהוא ראה אי־פעם אחד כזה. הוא התלבט: האם ככה נראה פסיכופת?

קולו החד-גוני של האסיר המשיך בסיפור, מחזק את ריחות הטחב שעלו מהקירות חסרי הסיד מסביב.

"ככל הנראה אחי תפר לי את התיק בצורה מושלמת, בעוד אני גר לי בביתי, חי את חיי הבודדים, אחי חי בשמי חיים אחרים. חיים כפולים שלי, חיים מחקים שלו, מחוקים.

כל מה שהוא רצה בחייו הוא להרוס לי את האליבי. הוא תכנן את הרגע הזה, יצר לי את זהות הפושע, הקרימנל, חסר הרגשות. כך שכניו הכירו אותו, ככה בעבודה הכירו אותו. הם יעידו שזה אני. אנחנו דומים מדי, והוא הזדהה בשמי ובתעודת הזהות שלי.

אני צריך שאתה תספר לי מה שאתה יודע על אותו יום כדי לסגור לי את הסיפור.

עורך הדין מתנער ממחשבותיו ומתחיל לדבר "בשעה 19:07 בערב, ביום ד, חנה רכב שרשום על שמך, בחזית הבית של הוריך.
יצא ממנו אדם, שיש לומר, נראה כמוך. אמנם חשוך וקצת לא ברורה התמונה, אבל צורת הגוף וההליכה די מסגירים שזה אתה.

אותו אדם, שאתה טוען כרגע שהוא אחיך, מתקרב לבית עם שקיות מלאות ומחזיק זר פרחים. הוא מנסה לדפוק על הדלת, אבל לא מצליח בגלל כל הדברים. לכן, הוא מניח את החפצים על הרצפה, דופק בדלת, ומתכוףף להרים אותם בחזרה.

הוריך, כך נראה מהצילום, קצת מופתעים לראות אותו/אותך עם כל הרבה שקיות אבל פותחים את ביתם למרות זאת. מה שמתברר כטעות גורלית. ארבע דקות אח"כ, בשעה 19:11 מתקבלת שיחת טלפון למשטרה בו אימך צועקת "הבן שלנו רוצה להרוג אותנו" ומתנתקת. בשעה 19:25 מתקבלת שיחה מהשכנים על שריפה בבית של הוריך, ועד שכוחות ההצלה מגיעים כבר לא נשאר את מה להציל.

ואתה מחכה שם בחוץ, בהלם, באלם, ובצחוק מטורף.



האסיר מליט את ראשו המגולח בין ידיו. "אז אין לי מה לעשות?" הוא ממלמל

עורך הדין ננער לפתע. "אולי יש איזה הבדל במראה בינך לבין אחיך? משהו שנוכל להוכיח על פיו שאין בינכם קשר?"

"האמת, יש משהו, אבל אני לא יודע אם זה יעזור. שבוע שעבר הסרתי מגבי קעקוע ענק של נחש ססגוני. אני משער לעצמי שאחי עדיין לא חיקה אותי בזה.

עורך הדין ספקטי, למה שיראו את הגב של השורף בתמונה? אבל מבטיח לנסות.

אחרי דין ודברים קצר עם החוקר האחראי, נותנים להם, לשניהם, הזדמנות לראות את ההסרטה ביחד.

ברגע בו אחיו מתכופף להרים את הדברים חזרה, בכניסה לבית. באותו יום ארור ונמהר. גבו נחשף, לא כולו, אומנם, אבל מספיק כדי לראות שיש שם קעקוע אדיר של נחש צבעוני.

עורך הדין מתחיל להתמלאות בתקווה. יש אולי אור, יש אולי מוצא התיק הסבוך הזה.

הוא מתחיל להאמין לאותו איש אומלל שעומד מולו, מבין שייתכן שהוא בן אדם שנתפר היטב מכל הכיוונים.

הוא ניגש אל האסיר "אתה מבין מה זה אומר? אתה רק צריך להתכופף והראות את הגב שלך לשופט. קעקוע כזה אי אפשר להסיר בין קירות בית המעצר."

האסיר מצנן את התלהבותו. "רגע" הוא אומר, " זה אומר שאני אצטרך להתכופף, אין לי כוח"

עורך הדין מסתכל עליו בעצב ורחמים מהולים ברוגז "אתה משוגע? כל מה שאתה צריך זה רק מעט להתכופף, ואתה יוצא החוצה לגמרי, אתה חופשי, משוחרר. ללא עול בכלל. וכל מה שמפריע לך זה טיפונות מאמץ עכשיו?" עורך הדין נעמד, אדום מהצעקות "אתה בכלל מבין מה אתה אומר כאן? אתה מעדיף לסבול 30 שנה בכלא, רק כדי לא להתאמץ טיפה, להקריב קצת מעצמך, את עצמך?

או שאתה לא מבין מה הכוח של ההתכופפות הזו, או שאינך מודע לקושי של הכלא.

אם לא, אתה קשה יום, הרי המחתרת חתורה לפניך, איך לא מיהרת להימלט על נפשך?"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה