דרוש מידע שאלה מוזרה... מקובל חברתית = נורמלי?

  • הוסף לסימניות
  • #41
קצת התפלספות:
הרבה פעמים מתווכחים ודנים על דברים וחושבים עליהם הרבה וגם מסתבכים, ובסופו של דבר מתברר שהתווכחו וחשבו על הגדרות בלבד, ולא באמת על המהות.
וההגדרות עצמן לא באמת כאלו חשובות... משנה מה הן אומרות לכל אחד מאיתנו, מהי המהות שמאחוריהן.

'נורמלי' או 'לא נורמלי' אלו הגדרות בלבד. אם נניח ההגדרה של 'נורמלי' זה 'מה שמקובל', אז כן, מה שנכנס כמקובל בחברה - הוא הנורמלי בחברה, מצד ההגדרה.
ואז מה? מה זה אומר לגבי? מה זה אומר לגבי הבחירה שלי האם לנהוג כך או לא?

אם ההגדרה של 'נורמלי' זה תקין, בריא, טוב - אז לא. לא כל דבר שמקובל חברתית הוא 'נורמלי'. שוב, מה זה אומר לגבי או לגבי הבחירה שלי איך לנהוג?

האם אנחנו אמורים להיות נורמליים? - תלוי איך מגדירים נורמליים. אם מישהי אומרת לי שמה שהתקבל בחברה - זה הנורמלי, מה היא בעצם רוצה לומר לי במהות? - שטוב לעשות דבר מסוים כי הוא התקבל חברתית? גם אם בבסיס הוא לא מתאים לי? אז בואו נתווכח ישירות על זה, ולא על ההגדרה. זה יכול להיות ויכוח או דיון מעניין למדי... על המהות עצמה. לא על ההגדרה.

האם קיימת בבסיס הויכוח אקסיומה שאנחנו חייבים להיות 'נורמליים' ולכן כל -כך חשוב לנו להגדיר מה זה 'נורמלי'?
אולי נשחרר קצת ונצא מהנחה שאנחנו לא חייבים להיות 'נורמליים' - לפחות לא לפי הגדרות מסוימות. לפעמים אפילו אסור לנו להיות 'נורמליים' - שוב, תלוי לפי איזו הגדרה.
ייתכן שנצא 'נורמליים' לפי הגדרה אחת, ונצא 'לא נורמליים' לפי הגדרה אחרת. המטרה המהותית שלנו היא לבחור בטוב ובבריא, בין אם הוא יכונה נורמלי, בין אם יכונה לא נורמלי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #42
התכוונתי לשאול אם דבר שהוא 'מקובל' כבר הופך להיות נורמלי, גם אם בעיקרון אותו דבר הוא לא 'נורמלי'.
לדעתי לא. אבל שוב, תלוי מה את מגדירה "נורמלי".
אולי תכתבי דוגמא ספיציפית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אם מישהי אומרת לי שמה שהתקבל בחברה - זה הנורמלי, מה היא בעצם רוצה לומר לי במהות? - שטוב לעשות דבר מסוים כי הוא התקבל חברתית? גם אם בבסיס הוא לא מתאים לי? אז בואו נתווכח ישירות על זה, ולא על ההגדרה. זה יכול להיות ויכוח או דיון מעניין למדי... על המהות עצמה. לא על ההגדרה.
דוגמא להרחבת הדיון במהות הדברים:
האם העניין שאנו מדברים עליו - מותאם לדרך הטבע או לא? האם הוא מותאם לנפש או לא? האם הוא מותאם לחלק מהאנשים ולחלק לא?
מה הסיבה שהמקובלות הזו נכנסה? - מטעמים חיצוניים? מטעמים ערכיים? בגלל משיכה לעולם הזה? האם בגלל צורך אמיתי אישי או ציבורי? בגלל היסחפות? האם בגלל הנחייה מגדולים? בגלל חיקוי ההמון?
מה הגדרים של לא לפרוש מן הציבור?
אם מדובר בענייני צניעות, מתי מה שהתקבל קובע, ומתי הוא איננו קובע?
מה ההשלכות הפסיכולוגיות והחברתיות של לחיות אחרת ממה שמקובל חברתית?
מה ההשלכות הפסיכולוגיות של לעשות דבר שלא מותאם לנפש?
משקל הכלל מול הפרט והפרט מול הכלל. כאשר טובת הכלל נוגדת את טובת הפרט - מה עושים?
וכן הלאה...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #45
קצת התפלספות:
הרבה פעמים מתווכחים ודנים על דברים וחושבים עליהם הרבה וגם מסתבכים, ובסופו של דבר מתברר שהתווכחו וחשבו על הגדרות בלבד, ולא באמת על המהות.
וההגדרות עצמן לא באמת כאלו חשובות... משנה מה הן אומרות לכל אחד מאיתנו, מהי המהות שמאחוריהן.
תודה!
אכן זה רק הגדרות... והוויכוח באמת היה על משהו ספציפי יותר, שזה כ"כ לא נורמלי בעיקרון שלא מובן איך יכול 'העולם' להגדיר זאת כנורמלי לכאורה בגלל שנכנס כמקובלות...
אולי תכתבי דוגמא ספיציפית?
לצערי לא יכולה כ"כ לפרט כאן על הדוגמא שלי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
תודה!
אכן זה רק הגדרות... והוויכוח באמת היה על משהו ספציפי יותר, שזה כ"כ לא נורמלי בעיקרון שלא מובן איך יכול 'העולם' להגדיר זאת כנורמלי לכאורה בגלל שנכנס כמקובלות...​
מניחה שבאיזשהו שלב העולם יתפכח ויכיר בכך שלא סתם העולם נברא בדרך כלשהי...
עד אז- האלה אם רוצים להתחבר ל"נורמה" אבסולוטית, תורנית, או ל"נורמה" חולפת..
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
יש לי שאלה קצת מוזרה... מקווה שתהיה מובנת.
האם כל דבר שנהיה מקובל חברתית- הופך את הדבר לנורמלי? ( כשהדבר לעצמו לכאורה לא נורמלי, מבחינת הטבע, בחינה נפשית וכו'..)

בעצם בגדול השאלה היא: דבר שבעיקרון הוא לא אמור להיות נורמלי... לא לפי דרך הטבע ולא מבחינת הנפש, אך הוא נכנס לחברה ונהיה כבר כמקובל- האם זה הופך את זה לנורמלי? מקובלות חברתית מגדירה משהו כנורמלי?
או בעצם- מהי ההגדרה של נורמלי? (ולא הכוונה חולה נפש ח"ו וכו...).
תודה!
נורמלי זה כמו כולם ולכן אם כולם יהיו חולי נפש
ואחד לא אז הוא יצא הלא נורמלי
ולפעמים עדיף ליות לא נורמלי וזה לא בעיה
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
הנורמלי האחרון
קראתי.... די מזמן.
הנחה שהבנתי אולי למה את מתכוונת, אז לא. זה לא תקין, וזה לא נורמלי,
תודה! כל מילה!
נורמלי זה מלשון נורמה, אין קשר בין 'נורמלי' לנכון/צודק
נכון ממש, אך יש דברים שהם ממש הזויים שנכנסו לנורמה...
ולי מה שבעיקר הפריע- שגם אם זה לא נכון ולא צודק אז אנשים כבר מתייחסים לזה בתור נורמלי, וחושבים שאני אמורה להכיל את אותה נורמה יעני, רק בגלל שהיא התקבלה חברתית...
(לא יודעת אם כולם חושבים שצריך להכיל... אומרת את זה לאחר שדברתי עם אנשים שככה טענו- שצריך להבין ולא 'לזלזל' וכו וכו... מקווה שלא סבכתי מידי... :rolleyes:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
תודה! כל מילה!
הבנתי אותך נכון?
ולי מה שבעיקר הפריע- שגם אם זה לא נכון ולא צודק אז אנשים כבר מתייחסים לזה בתור נורמלי, וחושבים שאני אמורה להכיל את אותה נורמה יעני, רק בגלל שהיא התקבלה חברתית...
אנשים מתיחסים לזה בתור נורמלי? בציבור שלנו? אני חושבת שהציבור החרדי לא התדרדר עד כדי כך...
או שאת מדברת על הציבור הכללי שם לצערי הרב את צודקת לגמרי. שכל מי שיש עדיין קצת שכל בקודקודו ולא מוכן לקבל הכל בתור נורמה, מיד מושמץ ונתפס כחשוך וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
הבנתי אותך נכון?

אנשים מתיחסים לזה בתור נורמלי? בציבור שלנו? אני חושבת שהציבור החרדי לא התדרדר עד כדי כך...
או שאת מדברת על הציבור הכללי שם לצערי הרב את צודקת לגמרי. שכל מי שיש עדיין קצת שכל בקודקודו ולא מוכן לקבל הכל בתור נורמה, מיד מושמץ ונתפס כחשוך וכו'.
גם בציבור החרדי יש המון המון דברים שמי שיעשה אחרת יסתכלו עליו כמוזר כי הוא לא חלק מנורמה
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
הבנתי אותך נכון?
אני חושבת שכן... :unsure:
אנשים מתיחסים לזה בתור נורמלי? בציבור שלנו?
לצערי, כן.. נהיה נורמלי כי אנשים בעולם מקבלים כנורמלי. שוב- אם זה צודק, ראוי- לא! אבל נורמלי....
ואפשר להבין שזה בעצם נכנס כ"כ ונהיה נורמה (ככה טענו לי).
או שאת מדברת על הציבור הכללי שם לצערי הרב את צודקת לגמרי. שכל מי שיש עדיין קצת שכל בקודקודו ולא מוכן לקבל הכל בתור נורמה, מיד מושמץ ונתפס כחשוך וכו'.
נכון...
גם בציבור החרדי יש המון המון דברים שמי שיעשה אחרת יסתכלו עליו כמוזר כי הוא לא חלק מנורמה
צודקת! אבל יש הבדלים...
יש דברים שלא נתפסים שנכנסו כנורמה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
לצערי, כן.. נהיה נורמלי כי אנשים בעולם מקבלים כנורמלי. שוב- אם זה צודק, ראוי- לא! אבל נורמלי....
ואפשר להבין שזה בעצם נכנס כ"כ ונהיה נורמה (ככה טענו לי).
לא יודעת אם הבנתי אותך נכון אבל נראה לי שאני על המסלול שלך....
כל עוד רוב הציבור (ונראה לי שזה עדיין עומד על הרוב) לא מקבל את זה ולא מסכים עם הדרך והרעיון אז זה לא נורמלי!!!
וגם לא מסוכם ומקובל חברתית!!!
בציבור הכללי, זה כן.....לצערנו!
אבל בציבור שלנו(במידה והבנתי את הנושא נכון כמובן) רק בזים לדבר ולא מוכנים לקבל את זה רעיונית והלכתית....
אז הבנתי נכון???;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
נכון ממש, אך יש דברים שהם ממש הזויים שנכנסו לנורמה...
ולי מה שבעיקר הפריע- שגם אם זה לא נכון ולא צודק אז אנשים כבר מתייחסים לזה בתור נורמלי, וחושבים שאני אמורה להכיל את אותה נורמה יעני, רק בגלל שהיא התקבלה חברתית...
(לא יודעת אם כולם חושבים שצריך להכיל... אומרת את זה לאחר שדברתי עם אנשים שככה טענו- שצריך להבין ולא 'לזלזל' וכו וכו... מקווה שלא סבכתי מידי... :rolleyes:)
המשמעות של נורמלי היא מקובל או לא
ולכן כל מה שמקובל בעולם הוא נורמלי
אין קשר בין זה לדבר נכון או צודק או הגיוני
יש היגיון בלהכיל דבר נורמלי כי הוא כבר מצוי וקשה להיאבק בו
אבל נורמלי לא מתיר לשנות השקפה או הלכה
למעט דברים שעקרונית תלויים בדעת בני אדם

ולכאורה זה לא עניין של רוב
אלא רק עניין של מיעוט המצוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
תודה!
אכן זה רק הגדרות... והוויכוח באמת היה על משהו ספציפי יותר, שזה כ"כ לא נורמלי בעיקרון שלא מובן איך יכול 'העולם' להגדיר זאת כנורמלי לכאורה בגלל שנכנס כמקובלות...

לצערי לא יכולה כ"כ לפרט כאן על הדוגמא שלי...
אז תתני דוגמא סתם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
יש למהר"ל פירוש עמוק על המשנה באבות (ב', א') "איזוהי דרך ישרה - כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", שהכוונה במילה 'אדם' כאן במשנה היא לאדם שלם ומתוקן, ורק על פי אדם כזה יש לבחון את הדרך הישרה.

למעמיקים, דבריו הק':
רבי אומר וכו'. התנא התחיל בדברי רבי פרק אחד, ועשה דבריו ראש פרק, ולא סדר אותו עם ראשונים, אף על גב שזכר רבי שמעון בן גמליאל, שהיה אביו של רבי, לפני זה (למעלה פ"א מי"ח), והיה לו להזכיר הבן עם האב, מכל מקום התחיל בדברי רבי פרק מיוחד, כי בו היה תורה וגדולה במקום אחד (גיטין נט.), והיה ראש לכל ישראל, וראוי לעשות דבריו ראש פרק. ועוד, לגודל המוסר שנזכר בדברי רבי, שאמר "איזה דרך שיבחר לו האדם", ודבר זה כולל כל מעשה האדם אשר יעשה, כמו שאמר "איזה דרך שיבחר האדם", כלומר בכל דרכיו ובכל מעשיו אשר יעשה, יבחר לו דרך זה, שהיא תפארת לו. ומכיון שהמוסר הזה כולל כל מעשה האדם, קבעו ראש והתחלה. וכך דברי עקביא בן מהללאל בשביל טעם זה עצמו שם דבריו ראש הפרק (להלן ר"פ ג), וכן דברי בן זומא גם כן (להלן ר"פ ד), כמו שיתבאר בעזרת השם, שכל שהמוסר שלו כולל - התחיל בו הפרק. אמנם יש לך לעיין בסוף פרק משה קבל (למעלה פ"א סוף מי"ח), ושם תמצא מבואר כי מה שהתחיל בדברי רבי פרק אחד הכל הוא נמשך לפי החכמה, כמו שבארנו שם.
"איזה דרך שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". יש לשאול, אחר שאמר "כל שהיא תפארת לעושיה", למה הוצרך לומר עוד "ותפארת לו מן האדם". ועוד יש לשאול, למה אמר רבי "איזה דרך ישרה", ואילו רבן יוחנן בן זכאי אומר (להלן משנה ט) "איזה דרך טובה". ועוד, התחיל בלשון נסתר "איזה דרך שיבור לו האדם", ואחר כך אמר לשון נוכח "והוי זהיר".
ויראה כי רוצה לומר כי כמה דברים שהם טובים בעצמם, שהאדם עושה אותם, והם תפארת אל העושה, אך אינם תפארת מן האדם, רוצה לומר שהאדם הרואה מגנה אותו על כך. ודרך זה, עם שבאמת הדרך הזה הוא תפארת לאדם עצמו, רק שיש חשד מן הרואה, אל יברר דרך זה, לפי שצריך לצאת ידי שמים וידי הבריות. וכל שכן אצל תלמיד חכם, שהוא חלול השם אם נראה לבריות שאין המעשה הגון ונאה. ולכך אמר שצריך שיהיה המעשה תפארת מן האדם, שיהיה במעשה ההוא העושה מפואר מכל בני אדם הרואים גם כן, ולא שיהיה תפארת לעושיה בלבד, רק מן האדם זולתו גם כן. ומה שלא אמר 'איזה דרך שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לו מן האדם', ולמה צריך לומר 'כל שהוא תפארת לעושיה'. כי לפעמים בני אדם יפארו אחד על מעשה שעושה, ובעל המעשה לא היה מכוין לשם שמים*, ולפעמים מכוין להערים שיהיה נראה צדיק לעיני הבריות, ולא שייך בזה לומר שיבחר דרך זה. ולכך אמר "איזה דרך שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושיה", שבאמת הדרך ההוא תפארת לעושיה. ואם היה מכוין שלא לשם שמים, רק ליוהרא, או לשום דבר זולת זה, לא יאמר בזה שהיא תפארת לעושיה. וגם תפארת לו מן האדם, שהבריות מפארים אותו על כך.
והעיקר שבא רבי ללמד, שלא יאמר האדם כיון שדבר זה הוא נאה וטוב באמת, מה לו ולבריות. ודבר זה אינו, כי ראוי שיהא מעשה האדם תפארת מן האדם זולתו, כמו שתמצא בכל מקום בדברי חכמים שאסור לעשות מעשה שיהיה נראה שהוא דבר שאינו הגון לרואה, ומכל שכן אם אינו הגון לפי האמת, רק שיהיה המעשה הגון לפי האמת, וגם אל הרואה. ומה שלא אמר 'ותפארת לו מן הבריות', כי אין כל הבריות יכולים לדעת הדרך המפואר, כי לפעמים הוא מפואר בעיני אחד שאין יודע להבין, ולפי האמת אינו מפואר. ולפיכך אמר "ותפארת לו מן האדם", דהיינו מי שנקרא "אדם" אשר יוכל לדעת ולהבין, לא מי שנמשל לחמור, שאינו יודע להבין.

 
  • הוסף לסימניות
  • #58
יש הרבה דברים היום שהם מקובלים בציבור, אבל הם לא נכונים ולא מתוקנים. כל ה"משפחות החדשות" שהיום הם בנורמה, פעם היו מתייחסים לזה כאל מחלת נפש מה שנכון..., אבל היום מתייחסים לזה בכובד ראש, בהבנה. בתי המשפט מלאים בפסיקות שפעם היו נחשבות הזויות.
אם פעם היו נותנים קנס למי שהתהלך ברחובה של עיר בלבוש מינימלי שמתאים לחוף הים, אז היום מי שיתן קנס על כזה דבר יוקע בראש כל חוצות.
אבל שוב, אני עדיין חושבת שיש הבדל בין "נורמלי" לבין "מקובל", כי נורמלי זה לא רק משהו שבנורמה, אלא גם משהו שמראה על מצב נפשי, אם תתני דוגמא, אפשר יהיה להתייחס לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
1-אדם עם כובע שחור וחליפה שחורה וזקן ארוך -
כלפי הציבור החילוני - לא נורמלי בעליל.
כלפי הציבור החרדי - נורמלי לחלוטין.
וכן להיפך.

2-המושג "נורמה" איננו אחיד בכל העולם ובכל החברות והתרבויות.
יש נורמות אוניברסליות, כמו "לא לרצוח", "לא לגנוב" ,
ויש נורמות שמקובלות פה, ושם פחות.

3-כמעט ואין גם "נורמלי מוחלט" ו"לא נורמלי מוחלט" ,
הרוב איפה שהוא על הסקאלה בין זה לזה.

4-כמו שכבר הזכירו, נורמלי הוא לא בהכרח חיובי,
כך שבארצות הברית למשל קיימת נורמה לשרוף גופות נפטרים,
זה נורמלי שם, ולחלוטין שלילי.
מה שכן, בשפת היום יום הרבה פעמים המושגים מתערבבים.
"זה לא נורמלי !!!!"
יענו, זה נוראי וגרוע.
וכו...
ואם מדברים על נורמה מסויימת שהפרוגרסיביות מקדמת היום,
כן, היום זו נורמה אצל החילונים בעיקר בשמאל,
אבל זו נורמה חולנית .
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
לא יודעת אם הבנתי אותך נכון אבל נראה לי שאני על המסלול שלך....
כל עוד רוב הציבור (ונראה לי שזה עדיין עומד על הרוב) לא מקבל את זה ולא מסכים עם הדרך והרעיון אז זה לא נורמלי!!!
וגם לא מסוכם ומקובל חברתית!!!
בציבור הכללי, זה כן.....לצערנו!
אבל בציבור שלנו(במידה והבנתי את הנושא נכון כמובן) רק בזים לדבר ולא מוכנים לקבל את זה רעיונית והלכתית....
אז הבנתי נכון???;)
חח אני חושבת שהבנת מצוין..
אז ב"ה אצלינו זה עדיין לא נחשב כנורמלי, ב"ה!
נקווה שזה עדיין עומד על 'הרוב', והאנשים שטענו לי את זה הם המעט...
בלהכיל דבר נורמלי כי הוא כבר מצוי וקשה להיאבק בו
לכן אני אמורה להכיל? כי קשה להילחם בדבר?
אם תתני דוגמא, אפשר יהיה להתייחס לזה
חושבת שהבנת את כוונתי.. לא כ"כ עולה לי עוד דוגמא.. אנסה לחשוב
בכלופן- צודקת, חלק מהוויכוח היה אם אפשר להגדיר אנשים שהם חולי נפש אם מתנהגים בנורמה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

הספר נפתח בסערה — מסוג הספרים שבתחילתו קשה להניח מהיד, וזה בהחלט הישג שאינו מובן מאליו כבר בפתיחתו של ספר.
העלילה מתפתלת לה בשני צירים מקבילים, שהקשר ביניהם נותר לוט בערפל:

בקו אחד — חיים בנימין, יהודי בן המאה ה־16 (שנת 1573), תושב בראנדיס (גרמניה של היום, בוהמיה שבאימפריה הרומית הקדושה של אז) מסייע לחברו יצחק סוחר הבדים להציל את נפשו מידי אציל גוי מרושע, ובמהלך ההתרחשות מצטרף גם צועני מוזר — שהוא בעצם יהודי נסתר.

בקו השני — יוחנן זהבי, בחור ישיבה בן 22, בן המאה ה-21 שנפל על הצד שלא מרוח בחמאה, חושב שהאתגר הכי גדול שלו הוא לזכות בשידוך המיוחל המוצע לו ע"י ידיד זקן וותיק של סבו המנוח, ואז מסתבך כהוגן ומסיים בכך שהוא נסחט לבצע מסע בזמן - היישר אל אותה תקופה של המאה ה־16.

זו התחלה עם פוטנציאל אדיר. לאן אותו פוטנציאל מתפתח ? תיכף נשמע היישר מפי הסוס.

______________________________________________________________________________________________________​


יוחנן, גיבור הספר, הוא בחור ירא שמיים, טוב לב, נעים הליכות, סבלני, חכם, מתמיד — ואולי פשוט טוב מדי. הוא כמעט חסר סדקים. וצדיק ורע לו.

כי איך אומרים בצ'כית עתיקה ? צרות באות בצרורות.
צרורות של צרות מוחין. החבר'ה בישיבה לא רואים מעבר לעטיפה של החברותא המוצלח ולא מבינים לנפשו המסוכסכת של יוחנן ולמאבקיו האישיים לצמוח על אף הרקע המורכב ממנו הגיע - משפחה סוג ת' לפי הנורמות החרדיות הקדושות.
הם ושאר העוילם לא מבינים שעלם החמודות שאמור להיות בשידוכים, לא מעז לגשת לפרק האיש המקדש, כי הוא מזהה נכון שהוא לא שייך אפילו לתחתית שרשרת המזון.

והוא כזה גיבור, ישר מהאגדות. הוא אציל מידות, עדין נפש, בן טוב ואח סובלני. אבל הוא גיבור כזה שטוח שלא עובר אפילו מאבק פנימי אחד אומלל בכל הספר.
גם ברגעי השיא הדרמטיים, לא נוצר ספק אמיתי לגבי בחירותיו. גם כשהוא נדרש להקרבה כבירה, ברור שהוא יבחר בטוב. כי הוא פשוט טוב — מההתחלה ועד הסוף. ולמרות זאת קל לאהוב אותו. אולי כי בניגוד למרבית גיבוריה של הסופרת, הוא מדבר בגוף ראשון.

ואם כל זה לא מספיק, אז ליוחנן יש עוד תיק. אבל כמו שאומר הכתוב "אל תקרי תיק, אלא טריק". ולטריק יש משפחה, אבחנה שמוצגת כמעט כמו תואר דוקטורט (אוטיזם, אבל בתפקוד גבוה!), הרגלים נוקשים, ידע מדהים ואובססיבי במדעים. אה, וגם שם. קוראים לו מיכאל.
מיכאל אגב, הוא הדמות שאת הדיאלוגים (או המונולוגים הארוכים) שלה הכי מעניין לקרוא בספר, אבל הטיפול הספרותי שניתן לו מותיר טעם מר.

כבר זכינו לקרוא על טורנאל, הטיפוס האקסצנטרי המבריק שמסוגל לקרוא מחשבות שסגר לאיסתרק (ולסדרת "ממלכה במבחן") כמה פינות עלילתיות. אז למה לא לשלב עוד גאון אקסצנטרי שגם יודעים עליו קצת יותר, ומתיימרים במחי יצירה ספרותית לתאר אותו באור מגוחך/אוהד/פטרוני/מכשירני ?

למה ? כי זה מגניב, זה טרנדי. זה נהיה קטע טוב. אבל זה בעיקר מעורר זעם כבוש.
זעם על הפטרונות, על ההצגה באור כל כך מגוחך, על חוסר האמינות בהצגה שלו, על האופן שבו אין גרם של התייחסות לרגשות של מיכאל. רק שימוש ציני בדמות ובאבחנה שלו ככלי שרת לקידום העלילה ותו לא.

ואם חשבנו שמיכאל הוא גאון – טעינו. הגאון האמיתי הוא יוחנן.
הוא כזה גאון שהוא יכול לעבור מבחן סיכה ולצטט חידושים כבירים של בעל ב"שאגת אריה", אבל הוא גם דובר צ'כית (כי סבא שלו בן המאה ה-20 גר אצלם לעת זקנתו, ולימד אותו צ'כית שוטפת שאיכשהו מתאימה למאה ה-16), הוא יודע לזהות ב-5 שניות שהילד העומד מולו הוא צועני (מה הסגיר אותו בדיוק?!).

מילא, את הידע המרשים שלו במדע אפשר להסביר כי מיכאל מרצה לו בשטף מאז שהוא קטן, ואפשר לבלוע בקושי את זה שהוא מיומן באומנות לחימה כי שוב מיכאל (כלי השרת של העלילה הזו) השתמש בו כשק אגרוף לאימונים.

אבל איך הוא מגלה בקיאות כמעט אגבית במאבקי הכבוד והדת בין ספרד הקתולית הקיצונית לקיסר האימפריה הרומית הקדושה המתירני יותר, איך הוא מזהה על המקום שיהודי שמולו דובר לשון כנען, ואיך הוא מודע לכך שהדבר שהכי צריך לפחד ממנו אם אתה בא מהעתיד לאירופה הפרימיטיבית, הוא שיעלו אותך על המוקד בתור מכשפה על מטאטא ?

הוריהם של מיכאל ויוחנן לא זוכים לטיפול רגיש בהרבה:
האם, הסובלת מהפרעה נפשית כלשהי, כתובה באופן מוקצן ולא חומל; האב מתפקד על תקן הדג האילם שבסוף הספר הופך לנמר חושף שיניים. האחות הגרושה היא רק עוד סטריאוטיפ שחוק שמוכיח למה הם לא משפחה מיינסטרימית. בשורה התחתונה, קשה להבין את הדינמיקה המשפחתית, ולמה היא בכלל קיימת.

כל דמויות המאה ה-16 מקבלות זמן מסך קמצני, הן שטוחות עד יאוש, ואין להן כוונות מורכבות מידי. תגידו תודה שהם יודעים קרוא וכתוב.... או משהו כזה. אין הסבר אחר למה כל היהודים שם (כולל הרב הצדיק וראש הקהל התחמן של קהילת אתרא-קדישא דפראג) קטני מוחין וחדלי אישים, כשבמקביל הדמות היחידה שיש לה קורטוב מן התחכום שיהיה שווה ערך אמיתי ליוחנן היא אוסביו הגוי הספרדי.
_______________________________________________________________________________________________________

ומה עם העלילה ? האמת, אחת העלילות היותר מטורללות שיצא לי לקרוא.

הקצב שלה נע בין זה של צב פרה-היסטורי לזה של צבי שכלבי הציד של הרוזן וצלאב דולקים אחריו.
שני קווי העלילה המקבילים מתנהלים כל אחד בקצב משלו וזה הגיוני ונסבל. אבל ככל שהם מתקרבים להתלכד, העלילה הופכת כל כך קופצנית ולא צפויה שקשה לעקוב ולזכור מי הפעם חטף את יוחנן, מי החליף את התרמיל, מי לא יודע צ'כית ומי חושב שהוא צועני.

כל התערובת הזו של התרחשויות מהירות ולא צפויות ואז הליכה איטית ביער לסירוגין בצירוף הופעה לא צפויה של דמויות שמופיעות ונעלמות במהירות של כדור שלג שחוטפים בפרצוף, מתישה נורא והתוצאה הסופית נראית כמו סלט כרוב אדום צ'כי.

ואם כבר עלילה נפתלת ורבת התרחשויות - הכי יתאים לנו האקדח של צ'כוב – אז לא. על פי הכלל הזה, הוצגה לנו טבעת מוזרה בתחילת מסעו של יוחנן והיא מקבלת משמעות עלילתית ומשרתת אותו בהמשך הסיפור.
לעומת זאת יש את סבא אמנון שנותן ליוחנן אבן שיכולה להחזיר אדם שחזר בזמן... אבל זהו. אין שום הסבר מיהו האמנון הזה, מהי משמעות האבן, מה הקשר שלו לכל זה ומאיפה סבא זקן יודע על חורים שחורים שבולעים את האור ואפשר לעבור דרכם את גבולות המרחב והזמן ?
ויש את מויש. נו, ההוא שצץ פתאום, סטייל דאוס אקס מכינה בגישת "חשבת שאתה צדיק גדול, אח'שלי? תחשוב שוב".

ובמילים אחרות: יש רעיון, אבל אין עורך.

_______________________________________________________________________________________________________

ואם ניגש לתמה המרכזית בספר שהיא לא רק צידוק להיותו מותחן מד"ב אלא גם מתייחסת למסע המוסרי שבו - המסע בזמן.
כאן נמצא אחד ההיבטים המהותיים של הספר, אחד ממוקדי המשיכה המסחריים שלו כמותחן מז'אנר פחות נפוץ — וגם אחת מנקודות הכשל הגדולות שבו.

הניסיון לכתוב סיפור מסע בזמן מצריך בחירה ברורה באחת מהתיאוריות הקיימות (זמן מעגלי, יקומים מקבילים, שינוי קו ההיסטוריה וכו') — או לפחות הצעה קוהרנטית שמחזיקה היגיון פנימי.
בספר הזה, לא ברור באיזו תיאוריה הסופרת בחרה. יש רמזים למושגים מדעיים כמו "חור שחור", "קו זמן" ו"פרדוקס הסבא", אבל הם נזרקים לחלל הסיפור באקראי, בלי עוגן או הקשר ברור. ניכרת ההשפעה של יצירות אחרות על מסע בזמן, אבל נראה שאת ההיגיון היא לא לקחה משום מקום, כי הוא פשוט לא שם.

העיקרון היחיד שניתן היה לסחוט במאמצים מחשבתיים וידע מקדים על תת-הז'אנר של מסע בזמן, הוא תאוריית הזמן המעגלי (כמעין ביצה ותרנגולת) ומה שקורה בעתיד קורה כי הוא כבר קרה בעבר ומי שחוזר לעבר יגרום בסופו של דבר למה שקרה בעתיד, לקרות שוב. "מה שהיה הוא שיהיה" נשמע לנו מוכר ?
בספר, על פניו זה פשוט לא עובר.
אם לא ידע מקדים מספרים אחרים על מסע בזמן, לא היה הרבה סיכוי להבין את העיקרון כאן. כוס אדומה ? חתול מרוט ? בעיקר הבנתי שלא הבנתי כלום.

התוצאה מרגישה כמו קונספט מסקרן שהתחיל טוב, אך ננטש באמצע הדרך — או לא נחקר עד הסוף.

_______________________________________________________________________________________________________​

בתחילת הספר, נדמה שיוחנן עובר תהליך עמוק ומשמעותי.
הוא נשלח הרחק מהעולם המוכר לו, מאבד אט־אט את החפצים, התמיכות והזהויות שהגדירו אותו — ונשאר הוא. לבד. מול עצמו ומול ריבונו של עולם.

זהו מהלך ספרותי יפהפה.
אבל הוא נקטע מהר מדי.

בחצי השני של הספר, יוחנן עסוק בעיקר בריצות, סכנות, התחמקויות, תלבושות ותפניות עלילתיות.
אין לו זמן לעצור. אין רגע אחד שבו מרגישים שהוא באמת עובר התמרה — רוחנית, רגשית או מוסרית.
העומק שהיה — נעלם, והחיפזון משתלט.

_______________________________________________________________________________________________________​


מיה קינן ידועה ככותבת יחידה במינה. העושר הלשוני, הדיוק והשיטתיות שלה נדירים. לא כאן.
הספר הזה מבחינת כתיבה הוא נפילה. ביחס לסופרת עצמה שהציבה סטנדרט גבוה של כתיבה, אבל לא רק. הכתיבה אמנם קולחת וזורמת אבל היא גולשת בין משלבים נמוכים וגבוהים בלי היגיון. יהודי בן המאה ה-16 ישתמש בסלנג כמו "הכל טוב" ואדם בן המאה ה-21 ידבר במשלב גבוה יותר.
לכך מצטרפים גם משפטים ואמרות כנף שכמו שאומרים יהודים טובים "באידיש נשמעים יותר טוב", מחליקים להם בקלילות בין צ'כית לגרמנית למרות שזה ממש לא הגיוני (צ'כית וגרמנית לא דומות אפילו קצת ושייכות לשתי משפחות שפה שונות, ומי מדבר על זה שבתקופה ההיא דיברו בניב אחר של גרמנית ובצ'כית עתיקה יותר מזו שאליה לכאורה מתייחס הספר?). באופן כללי הספר מאוד לא עקבי בסגנון הכתיבה שלו ואולי זה מפני שבניגוד לספרים הטובים יותר של הסופרת, נכתב בהמשכים בעיתון, ועם דדליין צפוף יותר.

הספר נכתב, באופן חריג לסופרת, בגוף ראשון מנקודת מבטן של כמה דמויות. זה דווקא היה החלק הטוב יותר בספר. הדיאלוג הפנימי של יוחנן לא מטיפני בעיניי, הוא היה אנושי, אמיתי ומרתק. והוא היה החלק הטוב היחיד כמעט בספר. זה שהוא נוזף בעצמו ומשוחח עם עצמו בראש, או מפנטז איך הוא נגרר בשלג על כמה ריבועי קומיקס, היה משעשע, כנה ומודע לעצמו. אהבתי.

והקטע בו נסדק קלות הקיר הרביעי "זוכר את הקומיקסים על הגולם? איך היה התחקיר שלהם? עשו עבודה טובה לדעתך?" היה משעשע ומספק בהחלט, וסיפק קריצה רבת משמעות שהוחלפה בין הסופרת לקוראים על מאחורי הקלעים של כתיבה ספרותית והתחקיר המלווה אותה.
רק מה? חבל שכאן הקוהרנטיות של המשלב הלשוני והדיאלוגים היתה מגושמת ומרושלת כמו הגולם בכבודו ובעצמו.

______________________________________________________________________________________________________​

לסיכום, התחושה העיקרית שנשארת לאחר הקריאה היא: זה נכתב מהר מדי.

בעבר כבר ראינו יצירות של קינן שנכתבו תחת מכבש הדד-ליין השבועי בעיתון, אך כאן זה זועק.
התחקיר חלקי ולא עקבי.
העלילה מסתעפת עד בלבול.
הייצוגים של דמויות רגישות מרדדים ומקוממים.
והאורך? 770 עמודים בפונט DAVID קטנטן, עם רווחים צמודים — מייגע, מתיש ולעיתים אפילו מיותר.


זהו ספר עם רעיון שאפתני, אך ביצוע חפוז.
היה כאן פוטנציאל מרתק — אך הוא נזנח לטובת עלילה מתפתלת, תיאורים לא אמינים וחוסר עקביות סגנונית ותכנית.

לא מצטערת שקראתי. אבל גם לא אחזור אליו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה