סיפור בהמשכים "שוקולד עדשים"- סיפור אינטראקטיבי לילדים.

  • הוסף לסימניות
  • #21
וואו!!
מחכה להמשך!

שאלה קטנה, לשוקי קוראים shoki או suki?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
@שיבת ציון כל הכבוד על היוזמה ועל הסיפור, מוצלח מאד.

אני מתנצל מראש, אבל אני פשוט לא מצליח להבין את האנשים כאן,
בדיקה קצרה מראה שממוצע התודות לכל פרק בסיפור הוא בס"ה כ10,
לעומת זאת כששואלים מה ההמשך מתברר שיש עשרות עוקבים, שחשוב להם לבחור המשך,
איפה הייתם לפני דקה כשסיימתם לקרוא פרק שהושקע במיוחד עבורכם?
כל כך קשה לתת לייק?
עד כמה שידוע לי זה לא מוריד מחשבון הלייקים שלכם (וגם אם כן, אז מה?!).

אני מקווה שזה פשוט מחוסר מחשבה ושימת לב, קחו לתשומת לבכם!.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
הצפה אנושית או הצפת מים?
הצפת מים...
@שיבת ציון כל הכבוד על היוזמה ועל הסיפור, מוצלח מאד.

אני מתנצל מראש, אבל אני פשוט לא מצליח להבין את האנשים כאן,
בדיקה קצרה מראה שממוצע התודות לכל פרק בסיפור הוא בס"ה כ10,
לעומת זאת כששואלים מה ההמשך מתברר שיש עשרות עוקבים, שחשוב להם לבחור המשך,
איפה הייתם לפני דקה כשסיימתם לקרוא פרק שהושקע במיוחד עבורכם?
כל כך קשה לתת לייק?
עד כמה שידוע לי זה לא מוריד מחשבון הלייקים שלכם (וגם אם כן, אז מה?!).

אני מקווה שזה פשוט מחוסר מחשבה ושימת לב, קחו לתשומת לבכם!.
תודה רבה.
מציינת רק שזה לא מפריע לי, ברוך ה'. רק רוצה לדעת אם יש קוראים לסיפור- ורואה את זה בהצבעות להמשך.
עד עכשיו חשבתי שוקי בחולם.. כי הוא שוקי לדי, מלשון שוקולד.
אז טוב לדעת;)
הגיוני שיותר מתאים מה שחשבת... אבל כשכתבתי את זה ''נקרא'' לי בראש "שוקי לדי" בשורוק באופן טבעי, כנראה כי השם: "שוקי" אכן קיים במציאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
איזה רעיון חמוד ומקורי!
אהבתי את הכתיבה שמתאימה מאוד לקהל היעד, את משפטי הסיום של כל פרק, ואת הייחודיות של המבנה.

יש אומנם אלמנטים שקצת מזכירים כל מיני סיפורי ילדים דומים שבהם הילדים עוברים לעולם חדש ומכירים שם דמות שמלווה אותם, אבל הצלחת להכניס גיוון מעניין שמייחד את הסיפור שלך וגורם לו להיות זכיר וכיפי!


אה, ומכיוון שהמקום הוא קהילת הכתיבה המקצועית- הסיפור פתוח לביקורת, עזרה והארות.
יש מה לתקן בפיסוק :) אם מעניין אותך פירוט, בשמחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
סיפור ממש חמוד והרעיון עם הסופים מעולה!
תודה רבה.
איזה רעיון חמוד ומקורי!
אהבתי את הכתיבה שמתאימה מאוד לקהל היעד, את משפטי הסיום של כל פרק, ואת הייחודיות של המבנה.

יש אומנם אלמנטים שקצת מזכירים כל מיני סיפורי ילדים דומים שבהם הילדים עוברים לעולם חדש ומכירים שם דמות שמלווה אותם, אבל הצלחת להכניס גיוון מעניין שמייחד את הסיפור שלך וגורם לו להיות זכיר וכיפי!
תודה רבה! מחמם את הלב.
יש מה לתקן בפיסוק :) אם מעניין אותך פירוט, בשמחה.
מעניין מאד! אשמח לפירוט, תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
וההמשך הנבחר הוא- - -
3. הצפה פתאומית מסביב ללובי הבקרה. (ללחוץ: שכוייח.).
פרק ט' יעלה בל"נ אי"ה בשעות הערב.

עריכה: כנראה שלא אספיק להעלות היום. אי"ה מחר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #31
מעניין מאד! אשמח לפירוט, תודה!
בכיף :)

כשהציטוט מובא בתחילת המשפט, יבוא אחריו פסיק (או נקודה, תלוי בהנגנה של המשפט). למשל כאן:
"שוקו שוקו לה לה", שרו צבי ואפרת, מצמידים ידיים וצוחקים,
"ילדים", אמא נכנסה לחדר בחיוך, "בואו בבקשה לארוחת הערב, ואחריה- אתן לכם, בעזרת ה', הפתעה שסבתא הביאה".
"העיגולים האלו נראים כמו עדשים", התלהבה אפרת.
בדיוק כמו ששמת סימן שאלה בסוף הציטוט:
"איך הגעתי לפה?" תמה צבי, "הייתי בחדר שלנו לפני רגע".

יש מחלוקת אם שמים את הפסיק/נקודה מחוץ למירכאות או בתוכן, אבל שתי האפשרויות תקניות. אז תלוי בהעדפה שלך.
סימן שאלה/סימן קריאה תמיד יהיו בתוך המירכאות אם הם שייכים לתוכן של הציטוט ולא למשפט בכללותו.

"איך הגעתי לפה?" תמה צבי, "הייתי בחדר שלנו לפני רגע".
בסוף התיאור לפעמים עדיף לשים נקודה, אם זה סוף המשפט והציטוט הבא פותח משפט חדש. נגיד כאן הייתי שמה נקודה במקום הפסיק המודגש, אבל אין בזה ממש כללים.

כשהציטוט מסתיים בשלוש נקודות, סימן שאלה או סימן קריאה, אין צורך להוסיף לאחר מכן גם נקודה. למשל כאן אין צורך בנקודות אחרי המירכאות:
"שוקו שוקו לה לה...".
"ההפתעה היא רק שוקולד?".
"וצריך להגיד תודה רבה!".

לגבי מקף שמחבר בין שתי מילים, אין לפניו/אחריו רווח. למשל כאן:
"ואולי כרטיסי כניסה ללונה- פארק" התלהבה אפרת.
כותבים: לונה-פארק.
הערה: לפי כללי העברית, הסימן הנ"ל צריך להיות מקף עליון בגובה ראשי האותיות (לונה־פארק), אבל לא הרבה מקפידים על זה... (גם אני לא בכתיבה רגילה. ;))

בהצלחה! מחכה לפרק הבא. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
בס"ד

פרק ט

שוקי הסתובב ורץ אל החלון בבהלה. "אוי ואבוי" מלמל לעצמו, "זה נראה ממש לא טוב".
אפרת נגשה לצדו אל החלון. דרך החלון נראו גלים גלים של מים המכסים את אדמת ארץ דושה. מפלס המים הלך
ועלה.
"זה טוב!" פסקה אפרת והנהנה, "כל מה שה' עושה הוא טוב".
שוקי המשיך להסתכל מהחלון: "את צודקת" אמר לאחר רגע, "טעיתי. זה בוודאי טוב.".
"מה קרה?" צבי, שלא עמד ליד החלון אלא עדיין נותר מבולבל בפתח מסדרון המסלולים, שאל.
"הצפה" השיב שוקי בקצרה, "אין לי מושג מהיכן היא נובעת, אבל אם אני נמצא בלובי הבקרה- מחובתי לטפל בזה.".

"אוף" צבי חזר אל הפוך הכחול והתיישב עליו, "זה אומר ששוב נתעכב מלהכנס למסלול?". "צבי" הביטה בו אפרת
בנזיפה, "על זה אתה חושב עכשיו?! אתה יודע מה זו הצפה?! כמה צמחים נפגעים מזה, כמה אנשים בצער?! למה אתה חושב רק על עצמך?!".
"ולמה את מעירה לי כל הזמן?!" השיב צבי.
שוקי הביט עליהם בביקורתיות. "ולמה אתם רבים?!" נאנח. "אתם יכולים לעזור לי?".

"מה אפשר לעשות?" אפרת נכונה לפעולה. צבי שקע עוד יותר בכורסת הפוך.
"אני לא יודע" שוקי נשמע נואש, "קודם כל צריך לבדוק מאיפה זה מגיע". הוא פנה בצעדים מהירים אל קבוצת המסכים שבפינת החדר, ולחץ על כל מיני כפתורים בגדלים ובצבעים שונים.

"פה" הוא הצביע לאחר רגע על המסך השמאלי. על המסך הוצגו בתים קטנים וצבעוניים שמסביבם עצים. כל האזור היה מלא במים.
"אזור המישור" זיהתה אפרת, "אבל איך אתה יודע שההצפה מפה? גם האזור הזה מוצף במים" היא הצביעה על המסך שהציג את האזור ההררי.
"תראי את העצים" העדשים שמעל לעיניו של שוקי התקרבו זה לזה בהרהור.
אפרת הביטה על העצים שבאזורים השונים, "לא מבינה" מלמלה, נראה היה ששוקי אינו מקשיב לה.
"זמן רב שלא קרה דבר כזה" מלמל בהשתאות והניד את ראשו מצד אל צד, "למעשה, אני לא זוכר דבר כזה בעשרות השנים האחרונות.". הוא לחץ על כפתור ודבר: "מר לוֹנִי, אחראי אזור המישור, הצפת בלוני מים במישור. מצב חירום. הצפת בלוני מים.".

"מה?!" צבי הזדקף מהפוך "מה זה: 'הצפת בלוני מים'?".
אפרת הניחה את ידיה על המתניים: "יופי. אתה לא עוזר בכלל, אבל כשמשהו מסקרן אותך- אתה שואל. שוקי- אל תענה לו.".
"אפשר לחשוב כמה את עזרת!" התעצבן צבי, "ואת סתם שתלטנית, את לא יכולה להגיד לשוקי מה לעשות.".

שוקי לא היה פנוי להקשיב לדבריהם. כלו היה עסוק בדיווחים שונים ובמחשבה. גובה המים בחוץ כסה עד מעט מתחת לתחילת החלון, אך הגלים פסקו.
"טוב" שוקי הסתובב אליהם לאחר מספר דקות, "מר לוֹנִי כבר ידע, בעזרת ה', מה לעשות. אני מקווה שהמים ירדו בדקות הקרובות.".

צבי קם מהכורסא בצפיה: "ואז נוכל להכנס למסלול?".
שוקי הניד את ראשו לשלילה, "לאחר מכן אני רוצה לצאת ולנסות להציל מהצמחים את מה שאפשר.".
"טוב" צבי התאכזב והתיישב בחזרה.
"בטח!" אפרת הנהנה בכח, "נצא אתך, טוב? אם צבי רוצה, כמובן. אם הוא רוצה להמשיך להתעצבן על המסלול, שישאר פה ואני אצא אתך.".
"כאילו את רק רוצה לעזור" צבי כווץ את שפתיו, "את פשוט מפחדת להכנס למסלול. בטח שאני רוצה לצאת עם שוקי ולהציל את הצמחים.".
"אני לא מפחדת!" צעקה אפרת, "ואתה סתם רוצה להעליב אותי כל הזמן!".
"מי שמדברת!" צבי קם, "את כל הזמן מעירה לי ומשתלטת עלי.".

שוקי התבונן עליהם. "נראה לי שלא אוכל שתצאו איתי" אמר בצער, "לא, לא אוכל.".
"למה?!" נבהלו צבי ואפרת ביחד. שוקי שתק ולא ענה.
"נו, תגיד" לחצה אפרת. צבי הנהן: "כן, למה אי אפשר לצאת אתך?".
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
האם יגלה להם שוקי מדוע הוא אינו רוצה שיצאו איתו?

1. יגלה להם. (ללחוץ: צוחק.).
2. לא יגלה להם. (ללחוץ: תודה.).
3. הם יחשבו ויבינו בעצמם. (ללחוץ: שכוייח.).

נ. ב.
גם הילדים מוזמנים להעלות מחשבות: מדוע צבי ואפרת לא יכולים לצאת עם שוקי? אשמח לציטוטים שלהם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
בכיף :)

כשהציטוט מובא בתחילת המשפט, יבוא אחריו פסיק (או נקודה, תלוי בהנגנה של המשפט). למשל כאן:



בדיוק כמו ששמת סימן שאלה בסוף הציטוט:


יש מחלוקת אם שמים את הפסיק/נקודה מחוץ למירכאות או בתוכן, אבל שתי האפשרויות תקניות. אז תלוי בהעדפה שלך.
סימן שאלה/סימן קריאה תמיד יהיו בתוך המירכאות אם הם שייכים לתוכן של הציטוט ולא למשפט בכללותו.


בסוף התיאור לפעמים עדיף לשים נקודה, אם זה סוף המשפט והציטוט הבא פותח משפט חדש. נגיד כאן הייתי שמה נקודה במקום הפסיק המודגש, אבל אין בזה ממש כללים.

כשהציטוט מסתיים בשלוש נקודות, סימן שאלה או סימן קריאה, אין צורך להוסיף לאחר מכן גם נקודה. למשל כאן אין צורך בנקודות אחרי המירכאות:




לגבי מקף שמחבר בין שתי מילים, אין לפניו/אחריו רווח. למשל כאן:

כותבים: לונה-פארק.
הערה: לפי כללי העברית, הסימן הנ"ל צריך להיות מקף עליון בגובה ראשי האותיות (לונה־פארק), אבל לא הרבה מקפידים על זה... (גם אני לא בכתיבה רגילה. ;))

בהצלחה! מחכה לפרק הבא. :)
כל הכבוד על העבודה המקיפה!
ירבו כותבים כמוכם שמשקיעים מזמנם כדי לכתוב עצות לייעול ולשיפור הכתיבה והסיפור בכללו (בעיקר סיפורים),
והלוואי וכולנו (חברי קהילת כתיבה ואני בכללם) נשתדל כמה שיותר להיות מעורבים בסיפור שכתב השני, במתן ביקורת בונה ורעיונות נוספים לשיפור העלילה, מבנה הסיפור, ניסוח וכוליה,
כי בל נשכח שכותב שבחר להעלות סיפור לפורום זה אחר השקעה לא מבוטלת ולא פעם התגובות לייעול ושיפור כמעט שאינם
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
בכיף :)

כשהציטוט מובא בתחילת המשפט, יבוא אחריו פסיק (או נקודה, תלוי בהנגנה של המשפט). למשל כאן:



בדיוק כמו ששמת סימן שאלה בסוף הציטוט:


יש מחלוקת אם שמים את הפסיק/נקודה מחוץ למירכאות או בתוכן, אבל שתי האפשרויות תקניות. אז תלוי בהעדפה שלך.
סימן שאלה/סימן קריאה תמיד יהיו בתוך המירכאות אם הם שייכים לתוכן של הציטוט ולא למשפט בכללותו.


בסוף התיאור לפעמים עדיף לשים נקודה, אם זה סוף המשפט והציטוט הבא פותח משפט חדש. נגיד כאן הייתי שמה נקודה במקום הפסיק המודגש, אבל אין בזה ממש כללים.

כשהציטוט מסתיים בשלוש נקודות, סימן שאלה או סימן קריאה, אין צורך להוסיף לאחר מכן גם נקודה. למשל כאן אין צורך בנקודות אחרי המירכאות:




לגבי מקף שמחבר בין שתי מילים, אין לפניו/אחריו רווח. למשל כאן:

כותבים: לונה-פארק.
הערה: לפי כללי העברית, הסימן הנ"ל צריך להיות מקף עליון בגובה ראשי האותיות (לונה־פארק), אבל לא הרבה מקפידים על זה... (גם אני לא בכתיבה רגילה. ;))

בהצלחה! מחכה לפרק הבא. :)
תודה רבה! איזה מפורט! מעריכה מאד את ההשקעה.
מועיל לי מאד ואני מאמינה שלעוד שקראו ויקראו את ההסבר.
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
  • הוסף לסימניות
  • #38
גם הילדים מוזמנים להעלות מחשבות: מדוע צבי ואפרת לא יכולים לצאת עם שוקי? אשמח לציטוטים שלהם...
בת 7 ובת 5: "ברור שהם מבינים לבד שבגלל שהם רבו והתנהגו לא יפה, אז שוקי יחליט שלא מגיע להם לצאת איתו"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

"בן אדם לא ילבש בגד שגדול עליו בשבע מידות, נכון?", הוא נגס בבורקס, מנסה להבין לאן אני חותר.
צבי ירחמיאל הוא מכר ותיק, עוד מימי הכוילל העליזים.
היום הוא פסיכולוג מהשורה הראשונה, כל התיקים הכבדים מתנקזים אליו. איזה כיף להיפגש ככה אחרי שנים סביב שולחן חתונה משמים.

אולי הוא, עם ההבנה העמוקה שלו בנפש האדם, ייתן לי תשובה לשאלה שמטרידה אותי שנים.
"בן אדם לא יעטה על עצמו טלית מוגזמת של 'כל הנערים' בתפילת שחרית סתמית, נכון?" הוא הקשיב כמו פסיכולוג טוב: נענע בראשו אחת לתשע שניות, והפיק צלילי הקשבה קצרצרים אחת לחצי דקה. חששתי שתכף גם תבוא החשבונית, אז מיהרתי להבהיר את הנקודה.

"אז למה בכל חתונה או אירוע קהילתי, אנשים שלא יודעים לצרף תו לתו ולהחזיק קצב מינימלי, מתעקשים לעלות על הבמה ולהביך את עצמם בצורה הכי מפוארת שיש?"
הוא חייך חיוך של הזדהות. לא אמר מילה. במקצוע שלו מילה שווה כסף. והרבה ממנו.

אז דיברתי אני:
"נראה כאילו המודעות העצמית השעתה את עצמה מתפקיד שיקוף מצבו של אדם בפניו, כשזה קשור לשירה. כאילו היא אמרה: אני כבר עובדת מספיק קשה, בזה אני לא נוגעת".
צבי ירחמיאל חייך באיפוק. ביקש שאעביר לו את הוויסקי.

העברתי באדיבות גם את הוויסקי וגם את המשך נאומי:
"מעניין שמדובר בדרך כלל באנשים מאוד מכובדים: עורכי דין, רבנים, עסקנים ידועים. כשזה מגיע לשירה, ההבדל בינם לבין איש בעל מוגבלות שכלית הוא מזערי עד לא קיים".

היה מדהים לראות את המקצוענות של צבי ירחמיאל. גם אחרי רבע שעת שיחה, הוא שמר על הקצב: נענוע ראש אחת לתשע שניות, הפקת צלילי הקשבה אחת לחצי דקה. לא פלא שסיים את לימודיו בהצטיינות.

"לפעמים אני מרגיש", המשכתי בשוונג, "שזה בעצם הבידור של המודעות העצמית. כל היום היא עובדת קשה מאוד, מסנכרנת בין רצונם ושאיפותיהם של אנשים לבין יכולתם, או ליתר דיוק, היעדר יכולתם. בסוף היום היא מגיעה לשמחות ולאירועים, ונותנת לאנשים להתרסק על הבמה בעודה עומדת למטה בין הקהל ונקרעת מצחוק. זה גם מהנה אותה, וגם מזכיר לה למה מה שהיא עושה ביומיום נחוץ כל כך לאנושות".

את השיחה המרתקת קטע המיקרופון:
"ועכשיו נזמין את דודו של החתן, הפסיכולוג הידוע ובעל המנגן האגדי, הרב צבי ירחמיאל, לשיר לכבוד החתן והכלה".
הובכתי קשות.

הוא שלח לי מבט של: "לא התכוונת אליי, נכון"?
אני החזרתי מבט של: "מה פתאום, אני התכוונתי לאנשים שבאמת לא יודעים לשיר".

הוא רץ בחדווה אל המיקרופון. ריסק מעמד. מחק מוניטין. בידר נוכחים.

על הכיסא המיותם של צבי ירחמיאל התיישבה עכשיו המודעות העצמית. היא שמה יד על כתפי, ואני על שלה. התנועענו ימין ושמאל לפי הקצב (?) ויחד התמוגגנו ממופע אדיר של פסיכולוג דגול המזייף עצמו לדעת.

פעם ראשונה שלי בכתיבת ביקורת ספרות, אשמח לביקורת על הביקורת.

כריכה נוגה ומסתורית משהו, של עדר כבשים במנהרת יער עמוקה-עמוקה, מחפה על דפי ספר מטלטל.
כן, אני יודעת שצמד המילים האלו זוכה בלי מאמץ בתחרות הקלישאות הבינלאומית. אף על פי כן, אינני נמנעת מן השימוש בו, כיוון שהוא מיטיב לתאר את החוויה האישית שהספר הזה העניק לי.

הווה
בתחילת הספר מופיעה שרי, אישה צעירה ואם לקטנטנים, שבאופן מפתיע חלקית מקבלת מכתב פיטורין. הוא, מלבד הטלטלה ה'רגילה' שהוא ממיט על ראשו של כל מי שאוחז בו, מעיר בליבה שדים שהיו מורדמים היטב במהלך השנים האחרונות.
צבי, בעלה, הינו אדם בעל ראייה רחבה וכושר ניתוח מעולה. הוא שונא את עובדת היותו פריט בעדר המגזרי, ומשתמש בתכונותיו השכליות כדי לבחון מחדש דברים שבסביבת גידולו אסור לפתוח. הוא מיישם את מסקנותיו: מוסיף מנהג לא מקובל, משמיט אחר, כיוון שלא מצא לו מקור מספק. מתיר לעצמו להימצא במקומות בו אדם בעל חזות כשלו אינו מחזה נפוץ, כיוון שבבדיקתו לא מצא בהם פסול. ובאופן כללי משיל מעצמו את תלבושת הצמר העדרית החונקת.
שרי רואה מהצד, תוהה, נבוכה. צבי שולף נימוקים ערוכים היטב על כל אחד מהשינויים שהוא מוציא לפועל. הוא בסך הכול ירא שמיים וגם למדן, איש טוב ובעל מתחשב וגם קשוב לדעתה. אין לה מה לבוא אליו בטענות, גם אין לה סיבה ממשית לדאוג. אך דאגות אינן זקוקות לסיבות. שרי רואה ושותקת, שומעת ובולעת, עדה לתהליך שבעלה עובר ונושכת שפתיים, מחניקה סוד.
צבי מתאמץ כל כך לרצות את שרי. שרי מנסה כל כך להכיל את דרכו הייחודית של בעלה. שרי לא אומרת מילה. צבי שומע גם מילים שלא נאמרות. פני הבית שלהם רגועים ושלווים, אבל סערות גועשות תחתם.
רות, החברה ששרי הכירה בליל דמעות אחד, מייצגת את מי שאינו מחויב לתלבושת המגזרית. היא משקפת, בדרכה הישרה והמבקשת, את האמת שקיימת, אולי, בהשלכת המוסכמות הציבוריות.

עבר
במקביל, מופיעים בספר מנחם ורחלה, זוג שהקדים, כל אחד בנפרד, לעלות מאירופה לארץ ישראל, ובכך נפשם הייתה להם לשלל. השמועות הקשות מאירופה מבהירות להם שהם נותרו יחידים ממשפחתם.
הם מקימים את ביתם זמן קצר לפני קום המדינה. דרכם, מתחילתה, רצופה תהיות ושאלות. פעילות המחתרת, החברים שמאמצים מנהגים שונים ממה שהכירו באירופה, רוח ציונית ומסורת שמרנית. מותר ואסור מתערבבים עם רצוי ופחות. שחור לבן והרבה-הרבה אפור.
מילותיו של אבא של מנחם, הופכות לצוואה: עשה לך רב. זה לא קל, זה דורש מחיר יקר, אבל הם לא בוחרים בדרך הקלה דווקא. הם מקריבים את הקשרים הקרובים ביותר, בציוויו של הרב. במהלך שנים ארוכות של נתק, הידיעה שדעת תורה היא זו שהנחתה את דרכם, היא המרגוע היחיד שהם מצליחים להביא לליבם המדמם עדיין.

מתחבר
הקשר הדי-צפוי בין מנחם ורחלה לצבי ושרי, מתגלה בערך באמצע הספר בדמות קשר של סבא-סבתא ונכדים. הביקורים של צבי ושרי בבית האבות מחברים את שתי זירות הסיפור בקשר שמחד- מאחד את הדמויות, ומאידך- מדגיש את הקוטביות בין התמסרותם של מנחם ורחלה לדעת תורה, לבין צבי שאינו חושש לבחון בעצמו ולהסיק מסקנות.
מתישהו, אחרי הרבה כאבים ושתיקות, שבע נפילות וקימות, צבי ושרי מוצאים את הדרך. הבית שלהם הופך לרגוע ושליו באמת, לא רק נראה כזה.
בשלב זה גם מתחילים להתרחש, באופן יזום ושאינו, התפתחויות שמבקשות לאחות קרעים בני שישים שנה.
ובסוף, כמו שאומרים כולם, שישה עשורים אינם נמחקים בכמה מילים, אבל צעד אחד בדרך חזרה, נעשה. וזה הרבה כל כך.

אנשים
מי שטעם, כבר יודע, הסופרת אינה נוהגת לכתוב על מלאכים. היא גם אינה נוהגת לכתוב על רשעי עולם. היא כותבת פשוט על אנשים. אנשים שבדרכם האנושית נופלים וקמים, מנסים שוב ומצליחים או שלא, ואז קמים שוב ומנסים דרך שלישית שעובדת או שגם לא. תמיד, בסוף, הם תופסים את הכיוון הנכון.

פלוס
מסקנה. היא חדה. התהליך העמוק שעוברת כל אחת מדמויות הסיפור מאפשרת לקורא להכיר את הנושא על כל שלביו, לפגוש את כל הטיעונים לכל אחד מהצדדים, 'לצלול לחומר' ולהגיע למסקנה הבלתי נמנעת.
בדרכה המשובחת מגישה הסופרת סיפור בנוי היטב. ניכר שכל חומר שהוזכר בספר, הוצג לאחר עבודת שטח יסודית. אין בו אזכורים מעורפלים של נושאים בלתי מובנים, עם כמה מילים שנועדו ליצור רושם, ואת השאר תשלימו בעצמכם.
הרקע לזירה של מנחם ורחלה מוציא את החומר משיעור היסטוריה על תקופת קום המדינה להופעה חיה שבריטים ואצ"ל ובלפור ומלחמת תש"ח הם התפאורה שלה. חוויה מענגת למי שאינו מחבב נתונים היסטוריים יבשים, אך את הפן האנושי של ההיסטוריה, המונגש הרבה פחות, לוגם בשקיקה.

מינוס
כיוון שהספר נועד בעקיפין ללבן סוגיה מורכבת, הוא משתמש הרבה בסיפורים, רעיונות או ציטוטים ממקורות תורניים. אלו בוודאי מוסיפים נופך ועומק, אך לעיתים פוגמים ברצף העלילה.
כך, למשל, קיימות בספר סצנות שהוכנסו, לדעתי, רק כדי ליצור מצע מתאים לשתילת הסיפור. או פרק שלם שרובו מציג דיון-ויכוח של דמויות, תוך התייחסות מינימלית לעלילה אקטיבית. ובאופן כללי, כאשר דמות מסיפור מתחילה בעצמה לספר סיפור, הקורא עלול קצת לשכוח איפה הוא.
אך גם המינוס הזה הוא רק ביחס לספריה האחרים של הסופרת. מצד עצמו הספר הזה ראוי לדעתי לתואר 'יצירת מופת'.

ובסוף
איני משחררת לחלל העולם המלצה קולקטיבית לרוץ לקרוא את הספר. אינני מתערבת לקוראים בטעמם הספרותי.
רק זאת אומר, אם קראתם עד פה,
ראשית- תודה לכם, זה היה ארוך, אני יודעת.
שנית- כנראה שהדמויות דיברו אליכם, או רק נגעו בלב שלכם, מבלי לומר מילה. לכם אני מציעה להשיג את הספר ולפנות לו זמן.
ואם תעשו כן- אשמח לשמוע על החוויה שהוא העניק לכם.​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה