הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
שבוע טוב
משהו שקיבלתי ובחרתי לשתף את כולם.
טקסט אדיר \ מקור לא ידוע :
בכל יום חמישי אחר הצהריים המורה של הבן שלי מבקשת מהתלמידים להוציא דף נייר ולרשום את שמותיהם של ארבעה ילדים איתם הם רוצים לשבת בשבוע הבא.
הילדים יודעים שבקשות אלה עשויות להיענות או לא.
בכל יום חמישי אחר הצהריים, אחרי שהתלמידים חוזרים הביתה, המורה של הבן שלי מוציאה את פיסות הנייר, מציבה אותם מולה ולומדת אותם. היא מחפשת דפוסים.
מי לא התבקש על ידי מישהו אחר?
מי בכלל לא ידע את מי לבקש?
למי היו מיליון חברים בשבוע שעבר ואף אחד השבוע?
המורה של הבן שלי לא מחפשת תרשים ישיבה חדש או "תלמידים מצטיינים." המורה מחפשת ילדים בודדים. היא מחפשת ילדים שמתקשים ליצור קשר עם ילדים אחרים. היא מזהה את התלמידים הנופלים בסדקים בחיי החברה של הכיתה.
זו האסטרטגייה המבריקה ביותר שנתקלתי בה.
זה כמו לקחת רנטגן של כיתה כדי לראות מתחת לפני השטח של הדברים וללבם של התלמידים. זה כמו כריית זהב - הזהב הוא הקטנים הזקוקים לעזרה קטנה. התלמידים שזקוקים למבוגרים להיכנס וללמד אותם איך להתיידד, איך לבקש מאחרים לשחק, איך להצטרף לקבוצה.
וזה הרתעה לבריונות, מכיוון שכל מורה יודעת שבריונות בדרך כלל מתרחשת מחוץ לטווח הראייה ואילו האמת יוצאת על אותם גליונות נייר בטוחים, פרטיים, קטנים.
כאשר המורה של הבן שלי הסבירה את הרעיון הפשוט והגאוני הזה, בהיתי בה בפה תלוי. "כמה זמן את משתמשת במערכת הזו?" שאלתי.
מאז קולומביין אמרה. כל יום שישי אחר הצהריים מאז קולומביין...
(הטבח בתיכון קולומביין התרחש בשנת 1999. שני תלמידים, ביצעו טבח ירי המוני וגרמו למותם של 12 תלמידים ומורה אחד, ולאחר מכן התאבדו, לפי דיווחים הרוצחים היו תלמידים מאוד לא פופולריים, והיוו מטרה לבריונות רבה בבית הספר – מקור: ויקיפדיה).
אלוקים אדירים.
וכך המורה של הבן שלי החליטה להילחם באלימות, כשהיא יושבת בכיתה הריקה שלה ובוחנת את הרשימות שנכתבו - זה להציל חיים.
אני משוכנע בזה. היא מצילה חיים!
לכל דבר - אפילו אהבה, אפילו שייכות - יש דפוס לכך. והיא מוצאת את הדפוסים האלה דרך הרשימות האלה - היא שוברת את קודי הניתוק. ואז היא נותנת לילדים הבודדים את העזרה שהם צריכים.
חומר למחשבה !
שתפו בבקשה כדי שנגיע לכמה שיותר א.נשים מורים ומורות
משהו שקיבלתי ובחרתי לשתף את כולם.
טקסט אדיר \ מקור לא ידוע :
בכל יום חמישי אחר הצהריים המורה של הבן שלי מבקשת מהתלמידים להוציא דף נייר ולרשום את שמותיהם של ארבעה ילדים איתם הם רוצים לשבת בשבוע הבא.
הילדים יודעים שבקשות אלה עשויות להיענות או לא.
בכל יום חמישי אחר הצהריים, אחרי שהתלמידים חוזרים הביתה, המורה של הבן שלי מוציאה את פיסות הנייר, מציבה אותם מולה ולומדת אותם. היא מחפשת דפוסים.
מי לא התבקש על ידי מישהו אחר?
מי בכלל לא ידע את מי לבקש?
למי היו מיליון חברים בשבוע שעבר ואף אחד השבוע?
המורה של הבן שלי לא מחפשת תרשים ישיבה חדש או "תלמידים מצטיינים." המורה מחפשת ילדים בודדים. היא מחפשת ילדים שמתקשים ליצור קשר עם ילדים אחרים. היא מזהה את התלמידים הנופלים בסדקים בחיי החברה של הכיתה.
זו האסטרטגייה המבריקה ביותר שנתקלתי בה.
זה כמו לקחת רנטגן של כיתה כדי לראות מתחת לפני השטח של הדברים וללבם של התלמידים. זה כמו כריית זהב - הזהב הוא הקטנים הזקוקים לעזרה קטנה. התלמידים שזקוקים למבוגרים להיכנס וללמד אותם איך להתיידד, איך לבקש מאחרים לשחק, איך להצטרף לקבוצה.
וזה הרתעה לבריונות, מכיוון שכל מורה יודעת שבריונות בדרך כלל מתרחשת מחוץ לטווח הראייה ואילו האמת יוצאת על אותם גליונות נייר בטוחים, פרטיים, קטנים.
כאשר המורה של הבן שלי הסבירה את הרעיון הפשוט והגאוני הזה, בהיתי בה בפה תלוי. "כמה זמן את משתמשת במערכת הזו?" שאלתי.
מאז קולומביין אמרה. כל יום שישי אחר הצהריים מאז קולומביין...
(הטבח בתיכון קולומביין התרחש בשנת 1999. שני תלמידים, ביצעו טבח ירי המוני וגרמו למותם של 12 תלמידים ומורה אחד, ולאחר מכן התאבדו, לפי דיווחים הרוצחים היו תלמידים מאוד לא פופולריים, והיוו מטרה לבריונות רבה בבית הספר – מקור: ויקיפדיה).
אלוקים אדירים.
וכך המורה של הבן שלי החליטה להילחם באלימות, כשהיא יושבת בכיתה הריקה שלה ובוחנת את הרשימות שנכתבו - זה להציל חיים.
אני משוכנע בזה. היא מצילה חיים!
לכל דבר - אפילו אהבה, אפילו שייכות - יש דפוס לכך. והיא מוצאת את הדפוסים האלה דרך הרשימות האלה - היא שוברת את קודי הניתוק. ואז היא נותנת לילדים הבודדים את העזרה שהם צריכים.
חומר למחשבה !
שתפו בבקשה כדי שנגיע לכמה שיותר א.נשים מורים ומורות
