הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קרני האור חודרות בעדינות מבעד לחלון העץ הגדול במטבח, היא ניגשת אליו ופותחת אותו לרווחה, ידיה נעות מתוך הרגל והיא מוצאת עצמה שעונה על האדן הרחב.
כחול. ירוק. טורקיז.
היא אוהבת את הבקרים בבקתה הקטנה שלה, באמצע הטבע האינסופי היא מרגישה כזו קטנטנה בתוך עולם כזה מופלא.
היא שואפת עמוקות את אוויר ההרים הצלול לתוך ריאותיה, ממשיכה לסקור בחיוך קטן את הנגלה לפניה.
הנהר התכול שקט היום, היא מציינת לעצמה, זה טוב, כך תוכל לכבס היום ללא חשש שהגלים יסחפו את הבגדים ויהפכו אותם מאכל לדגים. היא מצחקקת לעצמה כשדמיון של דג קטן שפוגש בשמלת הקיץ שלה עולה במוחה.
הצחוק שלה כנראה הפתיע את אמיל, היא מסתובבת לאחור וקולטת את מבטו נח עליה וחיוך קטן גם בזוויות פיו "את יודעת דיאן" ידיו סוגרות את הספר שעיין בו לצד כוס הקקאו של הבוקר "כשרציתי שנעבור לכאן פחדתי כל כך שתסרבי ותרצי להמשיך לגור בעיר הגדולה, כעת מיום ליום אני משוכנע בכך שאת מאוהבת במקום יותר ממני" עיניו התכולות מחפשות את אישורה.
דיאן מהנהנת "לא האמנתי שמקום מגורים יכול לשנות כל כך את אופיו של האדם, חששתי שללא חברותיי שבעיר אחלה ואכנס לדיכאון, אך אני באמת נהנית בחברתן של החיות.. והנוף!! רק בשבילו שווה לגור כאן" היא מסתובבת חזרה לעבר החלון ומהדקת את מטפחת הפשתן הלבנה לראשה.
אמיל נעמד גם הוא לצידה ומשקיף החוצה "ראי!,. הוא מניף את אצבעו קדימה "שם אל פסגת הDOM ניסיתי לטפס בהיותי בן תשע עשרה, עלינו קבוצה של חברים עם ציוד הרים המתיימר להיות מקצועי ועם רצון עז להגיע לפסגה, מיותר לציין שאחרי כמה קילומטרים ירדנו בבושת פנים ובברכיים כושלות" הוא מגחך.
היא מחייכת גם "אני בטוחה שעוד תגשים את החלום להגיע לפסגה יום אחד וכעת אמיל, עלי למהר אם ברצוני לחלוב את הפרות לפני שהשמש תכה בעוז על ראשי, יבורך יומך!" היא קוראת תוך שהיא אוחזת בדלי החליבה ובכפפות.
"גם יומך דיאן" הוא מהנהן לה לשלום ופונה לקחת את כובעו מן המתלה, הוא סוגר את דלת הבית בעדינות אחרי צאתו ונעצר עוד פעם כדי לשאוף את אוויר הפסגות.
כחול. ירוק. טורקיז.
היא אוהבת את הבקרים בבקתה הקטנה שלה, באמצע הטבע האינסופי היא מרגישה כזו קטנטנה בתוך עולם כזה מופלא.
היא שואפת עמוקות את אוויר ההרים הצלול לתוך ריאותיה, ממשיכה לסקור בחיוך קטן את הנגלה לפניה.
הנהר התכול שקט היום, היא מציינת לעצמה, זה טוב, כך תוכל לכבס היום ללא חשש שהגלים יסחפו את הבגדים ויהפכו אותם מאכל לדגים. היא מצחקקת לעצמה כשדמיון של דג קטן שפוגש בשמלת הקיץ שלה עולה במוחה.
הצחוק שלה כנראה הפתיע את אמיל, היא מסתובבת לאחור וקולטת את מבטו נח עליה וחיוך קטן גם בזוויות פיו "את יודעת דיאן" ידיו סוגרות את הספר שעיין בו לצד כוס הקקאו של הבוקר "כשרציתי שנעבור לכאן פחדתי כל כך שתסרבי ותרצי להמשיך לגור בעיר הגדולה, כעת מיום ליום אני משוכנע בכך שאת מאוהבת במקום יותר ממני" עיניו התכולות מחפשות את אישורה.
דיאן מהנהנת "לא האמנתי שמקום מגורים יכול לשנות כל כך את אופיו של האדם, חששתי שללא חברותיי שבעיר אחלה ואכנס לדיכאון, אך אני באמת נהנית בחברתן של החיות.. והנוף!! רק בשבילו שווה לגור כאן" היא מסתובבת חזרה לעבר החלון ומהדקת את מטפחת הפשתן הלבנה לראשה.
אמיל נעמד גם הוא לצידה ומשקיף החוצה "ראי!,. הוא מניף את אצבעו קדימה "שם אל פסגת הDOM ניסיתי לטפס בהיותי בן תשע עשרה, עלינו קבוצה של חברים עם ציוד הרים המתיימר להיות מקצועי ועם רצון עז להגיע לפסגה, מיותר לציין שאחרי כמה קילומטרים ירדנו בבושת פנים ובברכיים כושלות" הוא מגחך.
היא מחייכת גם "אני בטוחה שעוד תגשים את החלום להגיע לפסגה יום אחד וכעת אמיל, עלי למהר אם ברצוני לחלוב את הפרות לפני שהשמש תכה בעוז על ראשי, יבורך יומך!" היא קוראת תוך שהיא אוחזת בדלי החליבה ובכפפות.
"גם יומך דיאן" הוא מהנהן לה לשלום ופונה לקחת את כובעו מן המתלה, הוא סוגר את דלת הבית בעדינות אחרי צאתו ונעצר עוד פעם כדי לשאוף את אוויר הפסגות.
נכתב באתגר שבו נלקחה תמונת נוף והיה צריך לכתוב סיפור קצר שיכניס כמה שיותר לאווירת התמונה.
מה אומרים?
(מקור תמונה: פינטרסט)
מה אומרים?
(מקור תמונה: פינטרסט)
באמת צריכה ללמוד להשתמש במילה הזו פחות.
)
