הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ירחמיאל לא היה ביש מזל מצוי.
הוא היה ביש המזל הגדול בכל הזמנים.
לא היה תחום שזכה בו לצד של הארת פנים. בין אם בכישרונות חלשים ומטה, בין אם בחינוך ילדים, ובין אם בבריאות רעועה.
ועיקר העיקרים בניסיונות שונים ומשונים לפרנסה כל שהיא, ולו פרנסה של צער ולא של נחת, ביזיון ולא של כבוד.
פעם נתקל בדבריו של רבי אברהם אבן עזרא בגנות מזלו הכלכלי," אם אמכור נרות – לא תשקע השמש לעולם, ואם תכריכים אמכור – לא ימותו בני האדם ". הפליט ירחמיאל במרירות, לפחות אצל האבן עזרא גם אם פרנסה אין, ייהנו בני האדם מחיי נצח ואור תמידי, אם אני לעומת זאת אמכור נרות או תכריכים, תשקע החמה וימותו בני אדם, אך ירכשו תכריכים ונרות אצל מישהו אחר. ורוע מזלו הוסיף לעמוד לו, שאפילו ברגע הנדיר הלזה, עת הפליט מפיו שנינות ראויה לשמה, לא היה בנמצא לידו מישהו להינות משנינה זו.
דבר אחד טוב היה לו לירחמיאל בעולמו, זוגתו שתחיה רוחמה, אישה שקטה וסבלנית שאף אם זיווג ראוי הייתה לו מצד כישורה ומעלתה, מכל מקום סבלנית הייתה ונשאה את מזלם בדומיה.
ביום מן הימים צעד לו ירחמיאל בדרך העולה אל העיר. חם היה, והשמש הגירה ממצחו פלגים פלגים של זיעה, ובבטנו של ירחמיאל נשתיירה אך מעט מפת קיבר שסעד בה ליבו אחר שחרית.
עודו מהרהר היכן ינסה להציע את דברי הסדקית שבצרורו הבלה, ושעטת סוסים נשמעה מאחוריו.
הגם שאינו מן האמידים, כל ילד יידע להבחין, שהמדובר במספר סוסים הרתומים למרכבה, מה שאומר שהמדובר ככל הנראה באחד הדוכסים מן האזור, או בעשיר הקהילה היהודית שבכרך הגדול. כך או כך עייף ומותש היה ירחמיאל מן הדרך והחום, ולא הצליח לגייס בקרבו את שמץ הסקרנות המתבקשת להפנות ראשו לאחור, ולהתבונן במי מדובר.
פסע ירחמיאל לצידי הדרך לבל יירמס על ידי הסוסים והמשיך בגרירת רגליו לעבר העיר. עד מהרה השיגוהו הסוסים, ומבעד לענני האבק שהקיפוהו זיהה ירחמיאל שהמרכבה נטולת דגל, או סממן גדולה אחר, מה שאומר שהמדובר בגביר הכרך בוודאות די וודאית.
הפליט ירחמיאל שיעול מתבקש, לנקות גרונו מגרגירי האבק, והביט בלאות בכרכרה המתרחקת.
מבעד לערפילי צימאונו נדמה היה לו שהבחין במשהו נשמט מצידה של המרכבה.
המשיך ירחמיאל בצעידתו.
לכשהגיע למקום, הרים עיניו והתבונן סביבו. ואכן, ארגז קטן מעץ שכב לו בסתמיות אפסית באמצע הדרך. רק כשפתח את הארגז, התנער סוף סוף מאדישותו. מימיו לא ראה מצבור גדול כל כך של מטבעות, יתירה מכך מימיו לא העלה בדעתו שקיים מצבור שכזה במקום אחד.
ירחמיאל אדם ישר הוא. בכל יום מתפלל הוא לפרנסה בהיתר ולא באיסור, אך אין זה אומר שחייב הוא להשיב את הארגז ברגע זה לבעליו, יש לשקול סוגיא זו בכובד ראש. תחילה יסחוב את הארגז אל ביתו, יתייעץ עם רוחמה רעייתו היאך ינהג, ורק אז יברר מי הוא בעל המטמון.
וכך עשה.
פלגי הזיעה שבמצחו, הפכו חיש למבול זוטא של ממש, אך הארגז לא הונח אף לא פעם אחת מכתיפו, ואף לא העיק עליו בכובדו הרב, טרוד היה ירחמיאל בהרהורים מה ניתן לעשות בממון הרב, אילו היה שלו כמובן... הקפיד לסייג את הרהוריו.
יכול הוא למשל... לתת את מנעליו לעזריאל הסנדלר, תמורת מטבע הגונה יפרום את הטלאים הרבים, ויתפרם מחדש כהוגן, אולי אפילו יוכל לרכוש נתח הגון של הערינג... רק לשבת, מיהר לנזוף בעצמו כשחש את פיו מתמלא ריר לרגל המחשבה.
עוד מוחו עסוק בחישובים שונים לכמה שנות קישקע הגונות יוכל המטמון, לו היה שלו, ללא ספק...לפאר את סיר הטשולנט, צעד דרך מפתן ביתו, והניחו על השולחן הרעוע שחישב לקרוס תחתיו ממשקל הזהב.
כשפתח ירחמיאל את הארגז, עיניה של רוחמה גדלו כצלחות של ממש, לדבר לא הצליחה, רק תלתה את עיניה הפעורות בירחמיאל, מצפה להסבר.
שח לה ירחמיאל קיצורם של דברים.
ככל שנשתהו וחככו בדעתם, מה והיאך לנהוג, גבר בליבם לחשושו של מלך זקן וכסיל.
לו, הוא שח בנימה למדנית, והרי כשלמדת אלו מציאות אצל ר' גרונם בילדותך, היה שם משהו על מעות אבודות שאינם טעונות השבה, ישנם ארגזים כאלו למכביר ואין זה סימן מובהק, וחוץ מזה אולי אין זה אבדת ישראל, אלא אבדת עכו"ם, וכי כל פריצי האזור חייבים לרכב עם דגלם מתנופף על מרכבתם? קיים ירחמיאל בעצמו דברי חכמינו, כי כל עם הארץ ישכיל לטעון טיעונים מפולפלים כשנוגע הדבר לממונו.
לה, לחשש הבעל דבר, אולי חס הקב"ה עליכם, ראה בענייכם, וזימן לירחמיאל מציאה כשרה, אין היא בקיאה בהלכות כ"כ, ומה שיפסוק אישה תסכים עימו, אך... אם רק ייטלו מטבע או שניים תוכל לראשונה בחייה לרכוש קמח מן הסוג היותר טוב, נטול פסולת ותולעים, ולא ממה שנותר באבני הריחיים, שרובו פסולת ומה שנותר אחר הניפוי בקושי מפרנס את בטנם הרעבה תמיד, אולי אפילו תוכל לרכוש שמלה מוכנה אצל שיינא, לכבוד החג...,
קשה ומר היה ניסיונם, מי שלא נתגלגל בסאת יסורם לא יבינו.
אה... מחשבות הבל... נזפה בעצמה, יהודיה כשרה היא, ולא תיטול משאינו שלה.
עוד היא פותחת את פיה לדבר על ליבו, וכבר קדמה זה והודיע בארשת נחושה שאינו מתכוון ליטול את שאינו שלו, אלא א"כ יש לה השגות משלה ואז ישקול בדבר שוב, אך היא ענתה לו מיניה וביה שאין בכוונתה להניאו מהחלטה טהורה זו.
כיוון שכבר נתנסה ירחמיאל בלחשושו של יצרו, לא נתעכב, וכרגע כמימרא העמיס את הארגז וצעד קוממיות לביתו של הגביר, לא נכחיש כי בליבו התפתחה לה תקווה כי העשיר, הגם שלא היה ידוע כנדיב במיוחד, יעניק לו שכר ראוי על מעשהו, אולי אפילו, נתהרהר ברגשה בפתע, יעניק לו משרה נוחה ומכבדת באחוזתו או בעסקיו.
הגיע ירחמיאל לפתח הטירה, נקש במקוש המעוצב כפני נשר, הבהיר את עניינו למשרת שביקש לסלקו בטענה כי כאן לא נותנים נדבות לעניים, וצעד קוממיות בפרוזדור הטירה, משתדל להימנע מפעירת פה בלתי נשלטת, נוכח שכיות החמדה שפוזרו לשם ניקור עיניים בכוונה תחילה.
סופה של צעידתו ההמומה הובילתו היישר לטרקלין האורחים, שהה שם שעה קלה והוכנס למשרדו של הגביר.
ירחמיאל כחכח בגרונו, אך טרם הספיק להוציא מילה נתנפל הגביר על אוצרו, תוך שהוא מפליט ברוגזה מדוע נשתהית זמן רב כל כך להחזיר לי את הארגז, מן הסתם ראיתיו מיד כשנפל, היה עליך לרדוף אחרי ולהשיבו אליי ולא לגרום לי לעוגמת נפש ממושכה כ"כ. אני מקווה, הוסיף הכיליי שלא נטלת ממנו מאומה.
ירחמיאל שעסוק היה בבליעת דמעות עלבונו, לא הצליח להוציא ולו מילה אחת, משראה העשיר כי משתהה הוא לצאת, נטלו בזרועו, והוליכו בגסות מה החוצה.
מרה הייתה הדרך לביתו.
עם כל כוונתו הטובה לקיים את המצווה בטהרתה, לא ציפה ירחמיאל ליחס שכזה, תחת הכרת הטוב, זכה לבזיונות מלוא חופניים, יכול הייתי להשאיר את הארגז אצלי, זעק בדומיה לעצמו.
כששב לביתו ניסתה רוחמה זוגתו לנחמו בדברים המיישבים את הלב,
וימאן להתנחם.
חלפו שנים ספורות של גלגולי עוני מרים כלענה, ו"בתר עניא אזלא עניותא", חלתה רוחמה רעייתו בדלקת ריאות חריפה. כסף לא היה לזוג האומלל בכדי לזמן את רופא המחוז, ולהיטלטל אליו היה מן הנמנע, ורוחמה דעכה עוד ועוד. בכל זאת לא חטאה רוחמה בלשונה והצדיקה עליה את הדין, עד שביום לא בהיר אחד השיבה נפשה לבוראה.
יכולים היינו לקחת את רופא המלך לו רק... זעק ירחמיאל בליבו עודו מגרר רגליו אחר מיטתה.
שקע מיודענו במרה שחורה, וככלות ימי השלושים נצטרף לזוגתו בבית הקברות המקומי למשכן של קבע עד יחונן הבורא עפרם.
עלתה נשמתו של ירחמיאל השמיימה, נידונה באשר נידונה, סאת יסוריה נשקלו בפלס, ונידונה לשכר נצחי שאין בן אנוש יכול להשיג קצה ערכה.
ביקש ירחמיאל ליידע משכן נשמת רעייתו אנה הוא, הוליכו מלאך לאשר הוליך ויראהו מתן שכרה, והנה נמצאת היא גבוה מעל גבוה ממקום מושבו הוא.
נתפלא ירחמיאל וביקש לשוב לעמוד בפני בית דין של מעלה.
וכי עיוות יש בדין, זעק במרה, חיינו יחד, נתנסינו יחד, שווה דרגתנו הרוחנית, מדוע אם כן רחוק מתן שכרנו עד כדי כך.
אף הוא נענה כערכו, מה לך כי תתפלא, הן ניסיון קשה ומר נתגלגל על רעייתך, שהיה בהשיג ידה להחלץ מעונייה המחפיר לו רק שלחה ידה באשר לא לה, ולא נטלה.
ואני? התקומם ירחמיאל, יחד נתנסינו בניסיון, יחד עמדנו בגבורה, מדוע קופח מתן שכרי.
מה לך כי תתפלא, היא עמדה בניסיון בגבורה, ולא חזרה בה עד יום מיתתה, ואתה...
חזרת בליבך ממצוותך...
תוהה על הראשונות היית...
"כל מי שניחם על המצוות שעשה... הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירין לו שם זכות בעולם... אין זה אלא בתוהה על הראשונות".(רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ג)
הוא היה ביש המזל הגדול בכל הזמנים.
לא היה תחום שזכה בו לצד של הארת פנים. בין אם בכישרונות חלשים ומטה, בין אם בחינוך ילדים, ובין אם בבריאות רעועה.
ועיקר העיקרים בניסיונות שונים ומשונים לפרנסה כל שהיא, ולו פרנסה של צער ולא של נחת, ביזיון ולא של כבוד.
פעם נתקל בדבריו של רבי אברהם אבן עזרא בגנות מזלו הכלכלי," אם אמכור נרות – לא תשקע השמש לעולם, ואם תכריכים אמכור – לא ימותו בני האדם ". הפליט ירחמיאל במרירות, לפחות אצל האבן עזרא גם אם פרנסה אין, ייהנו בני האדם מחיי נצח ואור תמידי, אם אני לעומת זאת אמכור נרות או תכריכים, תשקע החמה וימותו בני אדם, אך ירכשו תכריכים ונרות אצל מישהו אחר. ורוע מזלו הוסיף לעמוד לו, שאפילו ברגע הנדיר הלזה, עת הפליט מפיו שנינות ראויה לשמה, לא היה בנמצא לידו מישהו להינות משנינה זו.
דבר אחד טוב היה לו לירחמיאל בעולמו, זוגתו שתחיה רוחמה, אישה שקטה וסבלנית שאף אם זיווג ראוי הייתה לו מצד כישורה ומעלתה, מכל מקום סבלנית הייתה ונשאה את מזלם בדומיה.
ביום מן הימים צעד לו ירחמיאל בדרך העולה אל העיר. חם היה, והשמש הגירה ממצחו פלגים פלגים של זיעה, ובבטנו של ירחמיאל נשתיירה אך מעט מפת קיבר שסעד בה ליבו אחר שחרית.
עודו מהרהר היכן ינסה להציע את דברי הסדקית שבצרורו הבלה, ושעטת סוסים נשמעה מאחוריו.
הגם שאינו מן האמידים, כל ילד יידע להבחין, שהמדובר במספר סוסים הרתומים למרכבה, מה שאומר שהמדובר ככל הנראה באחד הדוכסים מן האזור, או בעשיר הקהילה היהודית שבכרך הגדול. כך או כך עייף ומותש היה ירחמיאל מן הדרך והחום, ולא הצליח לגייס בקרבו את שמץ הסקרנות המתבקשת להפנות ראשו לאחור, ולהתבונן במי מדובר.
פסע ירחמיאל לצידי הדרך לבל יירמס על ידי הסוסים והמשיך בגרירת רגליו לעבר העיר. עד מהרה השיגוהו הסוסים, ומבעד לענני האבק שהקיפוהו זיהה ירחמיאל שהמרכבה נטולת דגל, או סממן גדולה אחר, מה שאומר שהמדובר בגביר הכרך בוודאות די וודאית.
הפליט ירחמיאל שיעול מתבקש, לנקות גרונו מגרגירי האבק, והביט בלאות בכרכרה המתרחקת.
מבעד לערפילי צימאונו נדמה היה לו שהבחין במשהו נשמט מצידה של המרכבה.
המשיך ירחמיאל בצעידתו.
לכשהגיע למקום, הרים עיניו והתבונן סביבו. ואכן, ארגז קטן מעץ שכב לו בסתמיות אפסית באמצע הדרך. רק כשפתח את הארגז, התנער סוף סוף מאדישותו. מימיו לא ראה מצבור גדול כל כך של מטבעות, יתירה מכך מימיו לא העלה בדעתו שקיים מצבור שכזה במקום אחד.
ירחמיאל אדם ישר הוא. בכל יום מתפלל הוא לפרנסה בהיתר ולא באיסור, אך אין זה אומר שחייב הוא להשיב את הארגז ברגע זה לבעליו, יש לשקול סוגיא זו בכובד ראש. תחילה יסחוב את הארגז אל ביתו, יתייעץ עם רוחמה רעייתו היאך ינהג, ורק אז יברר מי הוא בעל המטמון.
וכך עשה.
פלגי הזיעה שבמצחו, הפכו חיש למבול זוטא של ממש, אך הארגז לא הונח אף לא פעם אחת מכתיפו, ואף לא העיק עליו בכובדו הרב, טרוד היה ירחמיאל בהרהורים מה ניתן לעשות בממון הרב, אילו היה שלו כמובן... הקפיד לסייג את הרהוריו.
יכול הוא למשל... לתת את מנעליו לעזריאל הסנדלר, תמורת מטבע הגונה יפרום את הטלאים הרבים, ויתפרם מחדש כהוגן, אולי אפילו יוכל לרכוש נתח הגון של הערינג... רק לשבת, מיהר לנזוף בעצמו כשחש את פיו מתמלא ריר לרגל המחשבה.
עוד מוחו עסוק בחישובים שונים לכמה שנות קישקע הגונות יוכל המטמון, לו היה שלו, ללא ספק...לפאר את סיר הטשולנט, צעד דרך מפתן ביתו, והניחו על השולחן הרעוע שחישב לקרוס תחתיו ממשקל הזהב.
כשפתח ירחמיאל את הארגז, עיניה של רוחמה גדלו כצלחות של ממש, לדבר לא הצליחה, רק תלתה את עיניה הפעורות בירחמיאל, מצפה להסבר.
שח לה ירחמיאל קיצורם של דברים.
ככל שנשתהו וחככו בדעתם, מה והיאך לנהוג, גבר בליבם לחשושו של מלך זקן וכסיל.
לו, הוא שח בנימה למדנית, והרי כשלמדת אלו מציאות אצל ר' גרונם בילדותך, היה שם משהו על מעות אבודות שאינם טעונות השבה, ישנם ארגזים כאלו למכביר ואין זה סימן מובהק, וחוץ מזה אולי אין זה אבדת ישראל, אלא אבדת עכו"ם, וכי כל פריצי האזור חייבים לרכב עם דגלם מתנופף על מרכבתם? קיים ירחמיאל בעצמו דברי חכמינו, כי כל עם הארץ ישכיל לטעון טיעונים מפולפלים כשנוגע הדבר לממונו.
לה, לחשש הבעל דבר, אולי חס הקב"ה עליכם, ראה בענייכם, וזימן לירחמיאל מציאה כשרה, אין היא בקיאה בהלכות כ"כ, ומה שיפסוק אישה תסכים עימו, אך... אם רק ייטלו מטבע או שניים תוכל לראשונה בחייה לרכוש קמח מן הסוג היותר טוב, נטול פסולת ותולעים, ולא ממה שנותר באבני הריחיים, שרובו פסולת ומה שנותר אחר הניפוי בקושי מפרנס את בטנם הרעבה תמיד, אולי אפילו תוכל לרכוש שמלה מוכנה אצל שיינא, לכבוד החג...,
קשה ומר היה ניסיונם, מי שלא נתגלגל בסאת יסורם לא יבינו.
אה... מחשבות הבל... נזפה בעצמה, יהודיה כשרה היא, ולא תיטול משאינו שלה.
עוד היא פותחת את פיה לדבר על ליבו, וכבר קדמה זה והודיע בארשת נחושה שאינו מתכוון ליטול את שאינו שלו, אלא א"כ יש לה השגות משלה ואז ישקול בדבר שוב, אך היא ענתה לו מיניה וביה שאין בכוונתה להניאו מהחלטה טהורה זו.
כיוון שכבר נתנסה ירחמיאל בלחשושו של יצרו, לא נתעכב, וכרגע כמימרא העמיס את הארגז וצעד קוממיות לביתו של הגביר, לא נכחיש כי בליבו התפתחה לה תקווה כי העשיר, הגם שלא היה ידוע כנדיב במיוחד, יעניק לו שכר ראוי על מעשהו, אולי אפילו, נתהרהר ברגשה בפתע, יעניק לו משרה נוחה ומכבדת באחוזתו או בעסקיו.
הגיע ירחמיאל לפתח הטירה, נקש במקוש המעוצב כפני נשר, הבהיר את עניינו למשרת שביקש לסלקו בטענה כי כאן לא נותנים נדבות לעניים, וצעד קוממיות בפרוזדור הטירה, משתדל להימנע מפעירת פה בלתי נשלטת, נוכח שכיות החמדה שפוזרו לשם ניקור עיניים בכוונה תחילה.
סופה של צעידתו ההמומה הובילתו היישר לטרקלין האורחים, שהה שם שעה קלה והוכנס למשרדו של הגביר.
ירחמיאל כחכח בגרונו, אך טרם הספיק להוציא מילה נתנפל הגביר על אוצרו, תוך שהוא מפליט ברוגזה מדוע נשתהית זמן רב כל כך להחזיר לי את הארגז, מן הסתם ראיתיו מיד כשנפל, היה עליך לרדוף אחרי ולהשיבו אליי ולא לגרום לי לעוגמת נפש ממושכה כ"כ. אני מקווה, הוסיף הכיליי שלא נטלת ממנו מאומה.
ירחמיאל שעסוק היה בבליעת דמעות עלבונו, לא הצליח להוציא ולו מילה אחת, משראה העשיר כי משתהה הוא לצאת, נטלו בזרועו, והוליכו בגסות מה החוצה.
מרה הייתה הדרך לביתו.
עם כל כוונתו הטובה לקיים את המצווה בטהרתה, לא ציפה ירחמיאל ליחס שכזה, תחת הכרת הטוב, זכה לבזיונות מלוא חופניים, יכול הייתי להשאיר את הארגז אצלי, זעק בדומיה לעצמו.
כששב לביתו ניסתה רוחמה זוגתו לנחמו בדברים המיישבים את הלב,
וימאן להתנחם.
חלפו שנים ספורות של גלגולי עוני מרים כלענה, ו"בתר עניא אזלא עניותא", חלתה רוחמה רעייתו בדלקת ריאות חריפה. כסף לא היה לזוג האומלל בכדי לזמן את רופא המחוז, ולהיטלטל אליו היה מן הנמנע, ורוחמה דעכה עוד ועוד. בכל זאת לא חטאה רוחמה בלשונה והצדיקה עליה את הדין, עד שביום לא בהיר אחד השיבה נפשה לבוראה.
יכולים היינו לקחת את רופא המלך לו רק... זעק ירחמיאל בליבו עודו מגרר רגליו אחר מיטתה.
שקע מיודענו במרה שחורה, וככלות ימי השלושים נצטרף לזוגתו בבית הקברות המקומי למשכן של קבע עד יחונן הבורא עפרם.
עלתה נשמתו של ירחמיאל השמיימה, נידונה באשר נידונה, סאת יסוריה נשקלו בפלס, ונידונה לשכר נצחי שאין בן אנוש יכול להשיג קצה ערכה.
ביקש ירחמיאל ליידע משכן נשמת רעייתו אנה הוא, הוליכו מלאך לאשר הוליך ויראהו מתן שכרה, והנה נמצאת היא גבוה מעל גבוה ממקום מושבו הוא.
נתפלא ירחמיאל וביקש לשוב לעמוד בפני בית דין של מעלה.
וכי עיוות יש בדין, זעק במרה, חיינו יחד, נתנסינו יחד, שווה דרגתנו הרוחנית, מדוע אם כן רחוק מתן שכרנו עד כדי כך.
אף הוא נענה כערכו, מה לך כי תתפלא, הן ניסיון קשה ומר נתגלגל על רעייתך, שהיה בהשיג ידה להחלץ מעונייה המחפיר לו רק שלחה ידה באשר לא לה, ולא נטלה.
ואני? התקומם ירחמיאל, יחד נתנסינו בניסיון, יחד עמדנו בגבורה, מדוע קופח מתן שכרי.
מה לך כי תתפלא, היא עמדה בניסיון בגבורה, ולא חזרה בה עד יום מיתתה, ואתה...
חזרת בליבך ממצוותך...
תוהה על הראשונות היית...
"כל מי שניחם על המצוות שעשה... הרי זה איבד את כולן, ואין מזכירין לו שם זכות בעולם... אין זה אלא בתוהה על הראשונות".(רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ג)
נערך לאחרונה ב:
