תורת המשחקים #1 / תפתחו יומנים

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום לכם קהילת מושכי העטים, מחודדי הקולמוסים, אמני המילים.

ברשות המנהלים הנכבדים, הכותבים הקבועים, ומבקרים מזדמנים, מכובדיי כולם.
בסיעתא דשמיא נפתח כאן בפינה חדשה ונקווה שתביא לכולנו תועלת והנאה.
שם הפינה הוא 'תורת המשחקים' - משחקי כתיבה.
בכל פעם נעלה כאן 'משחק כתיבה' כלשהו. כלל חברי הפורום מוזמנים להשתתף בכיף שלהם. (וגם להציע רעיונות למשחקים)
זה יהיה שונה מהאתגר הדו"ש. לא תהיה ביקורת ושיפוט. לא יהיו מנצחים ומפסידים. סתם, כותבים בשביל הכיף.
מצידנו נשתדל ליצור משחקים מהנים וכיפיים. מצידכם אתם מתבקשים לקצר ככל האפשר (300-200 מילה) כדי שגם לנו יהיה כיף ונחמד לקרוא.
מתחילים.

נראה שהז'אנר הספרותי של יומן אישי תמיד היה כאן ותמיד יישאר. החל מיומנים המתארים את מוראות השואה ועד ליוֹמנוּש המתאר את הסערות החברתיות של המתבגרת מט'.
סקר שנערך הראה שכמעט כל אדם החליט לפחות פעם אחת בימי חייו לכתוב יומן. אותו סקר הראה שרוב היומנים ננטשו אחרי שלושה וחצי עמודים, אבל לא משנה.
(הסקר נערך אתמול בקרב בני משפחה אחת ;)).
טוב, מספיק לפטפט. הנה המשחק:
'תפתחו יומנים' - כתבו קטע פתיחה ליומן אישי.
איך הייתם פותחים את ה'יומן' שלכם? בשגרה או בסערה? מההתחלה או מהסוף? ריאלי או משתפך?

בהנאה -
תיהנו לכתוב, תיהנו לקרוא.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
יומני היקר.
אתה יודע, יומני היקר. שאתה ממש לא יקר?
אתה בסך הכל מחברת היסטוריה שפתוחה לפָנַי בשיעור הכי משעמם בהיסטוריה, ומכיוון שנמאס לי לסכם את דברי המורה על התהליכים שקדמו למלחה"ע השניה. ואני יודעת שבכל מקרה בסוף אצטרך לקחת סיכומים ממלי טויב כדי להתכונן למבחן. אז אין לי כח לסכם את השיעור המשעמם הזה.
אבל אם המורה תראה שאני לא כותבת, היא תתחיל לשאול אותי שאלות על השיעור.
ואז השיעור יהפוך לשיעור מאד מעניין. בשביל כל הכיתה. לא בשבילי.
לכן כרגע, אתה הופך להיות יומני היקר.
איזה שיעמוווום. למה צריך ללמוד היסטוריה? למי יועיל לדעת מה היה כתוב בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב? הרבה יותר מעניין על מה הייתה אתמול המריבה בין ריבי טרופ לבין מלי טויב.
אז בוא ואספר לך יומני היקר, אני אספר לך הכל בהרחבה, עם כל הפרטים. ואם אתה משתעמם, אתה יכול לעשות את עצמך מקשיב, ובעצם לכתוב על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
  • הוסף לסימניות
  • #4
יומני היקר.
אתה יודע, יומני היקר. שאתה ממש לא יקר?
אתה בסך הכל מחברת היסטוריה שפתוחה לפָנַי בשיעור הכי משעמם בהיסטוריה, ומכיוון שנמאס לי לסכם את דברי המורה על התהליכים שקדמו למלחה"ע השניה. ואני יודעת שבכל מקרה בסוף אצטרך לקחת סיכומים ממלי טויב כדי להתכונן למבחן. אז אין לי כח לסכם את השיעור המשעמם הזה.
אבל אם המורה תראה שאני לא כותבת, היא תתחיל לשאול אותי שאלות על השיעור.
ואז השיעור יהפוך לשיעור מאד מעניין. בשביל כל הכיתה. לא בשבילי.
לכן כרגע, אתה הופך להיות יומני היקר.
איזה שיעמוווום. למה צריך ללמוד היסטוריה? למי יועיל לדעת מה היה כתוב בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב? הרבה יותר מעניין על מה הייתה אתמול המריבה בין ריבי טרופ לבין מלי טויב.
אז בוא ואספר לך יומני היקר, אני אספר לך הכל בהרחבה, עם כל הפרטים. ואם אתה משתעמם, אתה יכול לעשות את עצמך מקשיב, ובעצם לכתוב על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.
מצוין מצוין!
נוסטלגיה אמיתית מהשנים היפות, בהן בשביל לחלום ולכתוב היה צריך רק שיעור הסטוריה טוב...

כתוב באותנטיות וקולח בהתאם לזרם מחשבות נודד בשיעור שיעמום שכזה!
יופי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יומן יקר שלי

היום, לראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, אין לי עם מי לדבר.

תמיד הייתי מתעוררת לרעש של האחים והאחיות שלי, יוצאת עם שכנות לבית הספר, משחקת עם חברות בהפסקות, מקשיבה (או לא) למורות בשיעורים, יוצאת עם חברות אחרי צהרים, עוזרת לדודות בערבים, מדברת בטלפון עם כל מי שמעוניין וכו'.

ובכלל, מהרגע שהתארסתי הייתי במירוץ מטורף של קניות, סידורים, טלפונים, פגישות, היכרויות, לא היה לי זמן לנשום ובטח לא בשקט.

אחרי החתונה היה שבע ברכות, וכל יום קמנו מאוחר, אכלנו לאט, דיברנו, התארגנו ונסענו לעוד שבע ברכות אחד וכל הזמן הייתי מוקפת באנשים.

(רק עכשיו אני שמה לב שכל דבר שאני מפרטת אני נותנת מליון דוגמאות ומסבירה, ומוסיפה, ומבארת ומתארת, אם זה משעמם אותך – רק תגיד...)

בקיצור,

אתמול היה השבע ברכות האחרון, ועכשיו גמרנו לאכול ארוחת בוקר ובעלי הטרי יצא ללמוד ואני נשארתי לבד בבית! כל החברות שלי בסמינר וגם אחיות שלי, אמא שלי עובדת, את השכנות אני לא מכירה ופשוט אין לי עם מי לדבר!

ואין לי מה לעשות כי עוד אין לי מכונת כביסה ואנחנו אוכלים בצהריים אצל אמא שלי והבית מסודר ונקי. את העבודה אני מתחילה רק עוד שבועיים, ועד אז אין לי מה לעשות!

מ-ש-ע-מ-ם ל-י!!!

 
  • הוסף לסימניות
  • #6
דרך אגב,
הקטע לעיל מומצא.
את היומן שלי התחלתי לכתוב בגיל 16 והוא מלווה אותי בנאמנות עד היום.
(לא מגלה כמה זמן זה בדיוק, אבל מעל 5 שנים...)
ועוד נקודה,
מאז שנולדתי ועד היום (כולל)
עוד לא הייתי משועממת...
אבל היה נחמד לחשוב על מישהו אחר ולכתוב אותו...
איך אמרתם? תורת המשחקים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
יומן יקר שלי

היום, לראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, אין לי עם מי לדבר.

תמיד הייתי מתעוררת לרעש של האחים והאחיות שלי, יוצאת עם שכנות לבית הספר, משחקת עם חברות בהפסקות, מקשיבה (או לא) למורות בשיעורים, יוצאת עם חברות אחרי צהרים, עוזרת לדודות בערבים, מדברת בטלפון עם כל מי שמעוניין וכו'.

ובכלל, מהרגע שהתארסתי הייתי במירוץ מטורף של קניות, סידורים, טלפונים, פגישות, היכרויות, לא היה לי זמן לנשום ובטח לא בשקט.

אחרי החתונה היה שבע ברכות, וכל יום קמנו מאוחר, אכלנו לאט, דיברנו, התארגנו ונסענו לעוד שבע ברכות אחד וכל הזמן הייתי מוקפת באנשים.

(רק עכשיו אני שמה לב שכל דבר שאני מפרטת אני נותנת מליון דוגמאות ומסבירה, ומוסיפה, ומבארת ומתארת, אם זה משעמם אותך – רק תגיד...)

בקיצור,

אתמול היה השבע ברכות האחרון, ועכשיו גמרנו לאכול ארוחת בוקר ובעלי הטרי יצא ללמוד ואני נשארתי לבד בבית! כל החברות שלי בסמינר וגם אחיות שלי, אמא שלי עובדת, את השכנות אני לא מכירה ופשוט אין לי עם מי לדבר!

ואין לי מה לעשות כי עוד אין לי מכונת כביסה ואנחנו אוכלים בצהריים אצל אמא שלי והבית מסודר ונקי. את העבודה אני מתחילה רק עוד שבועיים, ועד אז אין לי מה לעשות!

מ-ש-ע-מ-ם ל-י!!!
מעניין שהיא מצאה דף ועט… בהתחלה אין כלמיני דברים כאלו בבית…
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
שלום לך יומני היקר!
אני ואלישבע עשינו תחרות מי מצליחה לכתוב יומן יותר ארוך מבלי לכתוב שום דבר!
אז ככה, בגלל שאני חייבת למלא אותך, אז אני פשוט רושמת ורושמת ורושמת עד שיגמרו לי המילים או עד שאני אתעייף. המאוחר מביניהם.
אני רואה שבינתיים הולך לי לא רע.. אולי עוד אהיה סופרת דגולה.. בינתיים אני רק יודעת לספור ת'דקות עד לצלצול הגואל בכיתה. אהה, אני עכשיו בבית משועממת והמשפטים האחרונים נכתבו בהשראת שני היומנים הראשונים. בעצם, משם התחיל הרעיון של אלישבע.
יופי.
מעניין כמה מילים אלישבע כבר רשמה.
וואלה, יש לי רעיון ליומן למי שרוצה, לכתוב כאילו הוא אלישבע! אבל בעצם זה לא פייר שהוא יראה את היומן שלי קודם, כי אז הוא פשוט יתאמץ לעקוף אותי באיזו מילה-שתיים אולי אפילו איזה סתם סימן קריאה עלוב ויקח את הניצחון. על מה בכלל התחרות? סתם על איזו גלידה שווה. אבל בעיקר בעיקר זה עצם ההצלחה!
שניה אני עושה רגע הפסקה והולכת לספור מילים.
תיכף אשוב.
רק 155 מילים.
לא מספיק!
איזה קטע, בהתחלה כשספרתי, ז"א העתקתי הכל, הוא הראה לי 800 ומשהו ולרגע לא הבנתי איך כתבתי כל כך (עדיף לא לכתוב כ"כ בראשי תיבות) הרבה מילים עד שקלטתי שבעצם זה מספר תווים. חבל.. טוב, נו, איך ממשיכים מכאן?
היום רות מזה העליבה אותי! היא לא מבינה כמה! לא יודעת מה יש לה, אבל לב? בטוח לא!
חושבת שהיא יכולה לומר כל דבר לכל אחד בלי לדפוק חשבון!
וואי מה רטוב כאן?
דימעה?? שלי??
טוב, יומני היקר, קצת עצוב לי מידי לכתוב בך עכשיו.
היה שלום ותודה שהקשבת עד כעת…
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני מבולבלת.
יש לי בארון המון מחברות שכתבתי, מאז שאני זוכרת את עצמי.
סיפורים מצוירים ושאינם
שירים בחרוזים ושאינם
הגיגים ותובנות מעניינים ושאינם...
יומן? לא היה לי בתכנית אף פעם..
ובכל זאת, פתחתי היום מחברת וכתבתי.
טוב, כי גם אח מיוחד לא היה לי בתכנית אף פעם.
וכיוון שד' לא מנהל את העולם לפי התכניות שלי-
נשאר לי לחשב מסלול מחדש.
כי מישהו חייב לקלוט לתוכו את הסערה שלי
ואתה, היומן, נבחרת.
האם זו בחירה חכמה?
ימים יגידו
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
יח' טבת תשנ"ד.
אל תשאל מה שהיה עכשיו; אלי חטף לי עוד פעם את הצלחת הכתומה שאני אוהבת, ואני ויתרתי אפילו שאני גדולה ממנו בשנתיים.
כמו שאמא אמרה לי אני כותבת אותך - בסוד בסוד - ובך יהיו את ככככככל הוויתורים שלי.

ג' שבט תשע"ז
היום זה קרה. היא נראית בחורה חכמה ומוכשרת, אני כל כך שמח עם אליהו.
אני מאמינה שיום יגיע ויביא גם את תורי איתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
שלום יומן.
דבילי לומר שלום לחפץ, אבל אסתפק בזה שלא השתפכתי ב'יומני היקר' כמו ילדה.
אין לי מושג מה אני עושה פה, אבל אני חייב לכתוב משהו.
כל בוקר, אתה שומע? כל בוקר אני נכנס לשיעור, כותב בס"ד יפהפה ומעוצב בראש הדף, תאריך, מוסיף כותרת 'שיעור ממורינו הגראבד"ח צוקרמכר שליט"א', ומשם ואילך כל הדף מלא בשרבוטים חסרי פשר, בדרך כלל צורות קליגרפיות מגוונות של המילים 'בסייעתא דשמיא'.
וזהו. זה נמאס.
אז החל מהרגע אנסה לגוון ולכתוב הגיגים ואולי יום אחד העולם יפיק ממך תועלת כלשהי.
ופה מגיעה ההתלבטות הקורעת.
מצד אחד, יומן אמור להיות אישי. אישי ברמה כזו שאפשר לכתוב שם מה שבא לי, איך שבא לי, אפילו שטויות מוחלטות. הנה, רק בשביל הדוגמא: מיתלהפהפיתה. מוטיתלהפהפיתה.
מצד שני, קרה בהיסטוריה שיומן אישי הפך למפורסם. מספיק שתפרוץ פה שואה ויום אחד אולי יעשו ממך מוזיאון.
ומשכך, אני חייב לדחוף פה ושם מסרים נאצלים ונעלים כדי שאם מישהו יום אחד ישבור את מחסום ה"חדר"ג גמור ומוחלט, מי שפותח יהיה בחרם וארור ושמתא ונידוי" יוכל להתרשם עד כמה אדם נשגב ונפלא אני.
האמת שגם לכתוב יומן מתחיל להימאס לי, נראה לי שאני חוזר לשירבוטים.
ביי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ומשכך, אני חייב לדחוף פה ושם מסרים נאצלים ונעלים כדי שאם מישהו יום אחד ישבור את מחסום ה"חדר"ג גמור ומוחלט, מי שפותח יהיה בחרם וארור ושמתא ונידוי" יוכל להתרשם עד כמה אדם נשגב ונפלא אני.

מה שנקרא:
"שלום יומן.
הרי אתה פלטפורמה לתכנן, מה אני רוצה שיכתבו עלי בספר הזכרון שיכתב לאחר פטירתי..."
ביי
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בס"ד יום ג' פר' כי תצא תשנ"ח בני ברק

המשגיח כבר הלך נראה שכולם אוחזים בלהרדם הגיע הזמן לכתוב על איך עבר היום הראשון בישיבה קטנה.

טוב אז הגענו בעשר ביחד עם האבות. כולנו נורא התביישנו חוץ מאחד חזקי קוראים לו, איזה אומץ יש לבחור, ניגש לכולם מציג את עצמו ושואל ת'שמות. כנראה ש. נו עדיף לא לכתוב לה"ר.

אח"כ היה את השמוע'ס של המשגיח אין לי מושג למה אבל לא הצלחתי להתרכז לשניה.

טוב אבל זה עבר מהר, כל כך מהר שפתאום באמצע שאני חולם על הבחור הגבוה הזה מוישי שהלוואי שיהיה חבר חדר שלי או לפחות חברותא לסדר ערב שעדיין אין לי, ו-פתאום אני רואה שכולם קמים מהמקום

שאלתי לאיפה הולכים, אה לא שמעת הוא אמר שהולכים עכשיו להתפלל מנחה, הוא אמר את כל הסדר יום חבל שפספסת, זרק לי מבט ביקורתי, טוב זה קליין מהרחוב שלי אנ'לא מתרגש ממנו בכלל,

האוכל בצהריים היה נחמד, האמת לא אכלתי כלום הייתי עסוק בליצור היכרויות חדשות, ולמצא חברים, משום מה לא מתחשק לי לדבר עם אלה שאני כבר מכיר, אבל אולי הם חושבים עלי שאני מתנשא.

עליתי ישר אחר הצהריים ל'סדר ' חשוב לעשות רושם טוב ובכלל מי יודע אולי אני עוד אהיה המתמיד של הישיבה, כנראה שחצי שיעור חשבו כמוני לפי התפוסה בבית מדרש אבל לא היה את מי להרשים, חוץ מאיתנו היה ריק, לא צוות לא בחורים מבוגרים,

ארוחת ערב אני אוזר אומץ וניגש למוישי, תגיד אתה כבר מסודר ל'סדר שלישי' שאלתי אותו.

והוא עונה לי : כן, למה ? אתה מחפש חברותא? לא . יש לי כבר, שיקרתי והרגשתי רע,

טוב אחרי כמה דקות התברר שבאמת יש לי חברותא לגמרי לא רע, בחור בשם זלמנוביץ, הוא הציע את עצמו, עשינו נסיון והיה מצוין

האמת שיש עוד הרבה לכתוב אבל אם אני רוצה סיכוי לקום בזמן חייבים כבר ללכת לישון,

אז בנתיים לילה טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
יומני היקר,

זה ביטוי כל כך נדוש לפתוח איתו יומן חדש, אבל בכל זאת בחרתי בו. זה אולי נדוש, אבל אני לעולם לא אתן לאף אחד מלבדי לקרוא בך, אז מה אכפת לי לפנות אליך כך ולדבר אליך בלשון נוכח, כאילו שאתה מקשיב?

לפני יומיים נכנס אבא אל החדר ונתן לי אותך. הוא לא אמר הרבה דברים, רק נכנס כששכבתי על המיטה, כמו תמיד. הוא החזיק אותך ביד ואתה אפילו לא היית עטוף.

"קניתי לך מחברת, רחלי," הוא אמר. "חשבתי שאולי תרצי לכתוב בה את המחשבות שלך. אומרים שזה יכול לסדר אותן, את המחשבות."

אתה לא יודע איך זה תמיד, כי אתה עדיין חדש פה, אבל אולי עוד תכיר. אני שתקתי, כמו תמיד, ואבא לא מצא עוד מילים, גם כמו תמיד.

אז אבא שלא מצא עוד מילים פשוט הניח אותך על המיטה לידי ויצא מהחדר. ואני אפילו לא הסתכלתי עליך, כי לא היו לי מחשבות לסדר. לא היו לי מחשבות בכלל, ורציתי רק שקט.

עכשיו עברו כבר יומיים שבהם היית זרוק בצד על השולחן. השולחן היה מסודר, מסודר מידי, ואתה דקרת את העיניים שלי בכל פעם שהסתכלתי עליך מהמיטה. הזכרת לי את המחשבות שלא היו לי לסדר.

אבל עכשיו, איכשהו, אני מוצאת את עצמי רכונה מעליך עם עט עקום של פיילוט ששכב עמוק בתיק וכותבת בך בלי לחשוב. אני לא יודעת מה תהיה המילה הבאה, ולא יודעת מה כתבתי עד עכשיו. אני פשוט כותבת, ומתברר שיש לי מחשבות לסדר. ועוד איך.


אז איכשהו אתה כן עוזר לי, יומן שכמוך. אולי לך כן אספר איך קרה הכל? לאף אחד לא סיפרתי עד עכשיו, למרות שניסיתי. ניסיתי הרבה, אבל שום דבר לא יצא לי מהפה. אומרים שזה עוזר לספר, לפרוק את הרגשות מהלב. הוא לא מחסן, אתה מכיר את הביטוי? אבל להם לא יכולתי לספר, כי פחדתי שהם לא ישמרו את זה אצלם בבטן. ורק אתה - אתה תשתוק, הרי אין לך ברירה אחרת.

כן, אני חושבת שאספר לך. אבל כדי להיות בטוחה שאף אחד לא יקרא אותך בטעות – אני אקום עכשיו, סוף סוף, מהמיטה, ואלך לקנות לך מנעול.

תיכף אשוב, יומני היקר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #17

סוף זה תמיד התחלה, אז אתחיל מהסוף:

מתה הפרטיות.
היא קברה איתה את אחַי היומנים-לעתיד שלא יכָּתבו עוד.
איש וסודותיו כבר אינם נפגשים בחשאי פייס-טו-בוק,
אלא שמה, בזירה ההיא שחותרת תחתי.
שמה, כולם מכירים את כולם מגיגול קודם.
וכולם יודעים הכל על כולם ע"י הצלבת נתונים.
אין חורים ברשת.

אז הלאה מילים מטושטשות מדמעות, תחי הקורוזיה.
הלאה יומני שואה מרופטים, יחי הסטורי.
הלאה מפתח ומנעול ננסיים, תחי הסיסמה.
הלאה סוד-כמוס בפינת הדף העליונה, יש גלישה בסתר.
והלאה דנידין.
כולם כבר רואים ואינם נראים.
אבל איזה טעם יש לזה, כשכמעט הכל כבר ממילא גלוי לכולם?

אז תמשיכו הלאה, אנשים.
ו...כן. אל תשכחו לשתף.
חדר"ג ז"ל.

(יומנו של יומן)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #18
תאריך: 13/5/19

שעה:22:05

מיקום: מתחת למכתבה-

כדי שאף אחד לא יגלה אותך יומן סודי שלי

בסיעתא דישמיא

חרם דרבינו גרשום!!!!!
אסור לאף אחד לקרוא ללא אישור הכותבת

הפרטים:.........​


יומני היקר שלום,

מזל טוב!

הרגע נולדת! וכבר אני דורשת ממך הקשבה והכלה...

יש עמוק בליבי מחשבות ורגשות כמוסים ביותר שאסור לאיש ליודעם,

ומשום שתכף עלול לקרות בי "התפרצות געשית" מעומס רגשותי,

אשפוך ליבי לפניך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
  • הוסף לסימניות
  • #20

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה