תיסבוך!!! מה עושים?

[GRN]

והוא?

אשמח לשמוע.

חיברת יעדים מקומיים עם שאיפות כלליות. יעדים מקומיים מביאים לתחושת סיפוק רק אם הם מקדמים לשאיפה הכללית. האם שאיפה כללית אפשר למצות? האם אדם ממצה את השאיפה שלו? מקסימום הוא משיג אותה, ואז מה?

שאלת השאלות היא מהי בכלל שאיפה, וכשעונים על זה צריכים להזהר מאוד לא להיות בנאליים.

 

[מי]

ההוכחה לכך שלא שמעתי על אף אחד מגדולי הרבנים שבנה וילה לפסיכולוג ממיטב כספו כדי לעבוד על מידותיו ולעשות את תיקונו בעולם. (ואני לא מערבבת מושגים בכלל, זה הכל תפור היטב ביחד)

לא הבנתי כלום.

 

[mig]

בעיני שאיפה, היא מטרה עליונה - המהווה מנוע המפעיל את האדם, ע"מ להשיגה.

הבעיה היא כשיש התנגשות, גם לא מודעת בין השאיפות האמיתיות לבין האידיאליים הרצוניים - שיכליים.
לפעמים יש לנו אידיאלים שאנחנו רוצים שהם יהיו השאיפות שלנו - וכשזה לא הולך צריך עזרה איך לעשות שזה ילך.

מקווה שיצא ברור...

 

[bekki]

אוף, מי, מה הקשר? מדברים איתך על מישהי ששאיפות והתקדמות בהן עושות לה טוב ומנסים לגרום לה להתרחק מהן, לא מובן? מסובך כל כך? ברור שלא לכל אדם זה עושה טוב אבל מי שגבוה יותר ושאיפות מרוממות אותו- לשלוח אותו לרקום זה להטביע אותו, מובן עכשיו?

אפרתה ,עם כל הכבוד שאני רוכשת לך ואת יודעת כמה...,הדברים שלך לא מדוייקים. אדם שיש לו מחד שאיפות רוחניות גבוהות ומאידך תסכולים עמוקים /חבויים או שלא והוא לא מצליח להתקדם זה כמו נכה מול הר גבוה לטיפוס.אז נכון שהוא רוצה לכבוש את האוורסט.אבל הוא לא יכול.הוא נכה כרגע.אין לו את הפניות לזה. אחרי שמצבו הפיזי ישתפר יהיה מקום להגשים את שאיפותיו.או אם תרצי להיפך: אפשר שיטפס בהר וישבור את אבריו ,אז נכון הוא יגיע,אבל חבול ומדמם...
את מדברת דברים נפלאים! אבל שמתאימים לאנשים בריאים נפשית,נקודה.
זה כמו לאמר להיפוכונדר להאמין שלכל כדור יש כתובת והכל מאיתו יתברך

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מכיוון שאי אפשר להקליק תודה כפולה אכתוב כאן, היטבת להגדיר את מה שהרגשתי ולא הצלחתי להעביר.

אני כתבתי למעלה שטיפול הוא דבר נצרך השאלה היא כיצד, וכאן סחפו לגמרי את האשכול למחוזות של פסיכולוג חרדי או חילוני, ולא זו היתה כוונתי למרות שזה גם נושא בפני עצמו, יש דרכים רבים איך לטפל בבעיות, הבעיה היא שאנשים לא עובדים על עצמם בעוד הבעיות קטנות ואז כשהבעיות יוצאות מכלל שליטה בטוחים שהם חייבים פסיכולוג, או במקרה הפחות טוב, פסיכיאטר (ואל תכתבו שזה לא קשור כי כולנו יודעים שזה השלב הבא אחרי טיפולים לא מוצלחים, או הרבה פעמים לפני)
כמו שהיטיבה לכתוב שמשונית, יש לנו ביהדות אמונה, שהיא תרופה מדהימה להמון בעיות (אהה, גם קליניות) בבקשה לא ללגלג, כי לדרך הזו אין מאוכזבים.
רק מה קשה למצוא את הדרך כי לצערנו אנחנו עוד בגלות, ואת הטוב והנכון קשה מאוד מאוד למצוא. אבל זה לא עושה את זה פחות נכון!!
ההוכחה לכך שלא שמעתי על אף אחד מגדולי הרבנים שבנה וילה לפסיכולוג ממיטב כספו כדי לעבוד על מידותיו ולעשות את תיקונו בעולם. (ואני לא מערבבת מושגים בכלל, זה הכל תפור היטב ביחד)
והאנשים האלה הגיעו רחוק מאוד בלי פסיכולוג, אני לא חושבת שהם הלכו ואנחנו לא יודעים כי הם מפחדים מסטיגמות פשוט יש דרך שהיא אמנם ארוכה, אבל פשוט נכונה, וזה מה שה' רוצה שנעשה באמת, כי את הקרבת ה' שזה מביא והחיזוק באמונה, לא הייתי מחליפה בשום ספה נוחה ככל שתהיה.
בהצלחה לכל אחד בדרכו שלו

הדיון הוא (לפחות כרגע) על הנושא הטיפולי, פחות על האידיאל של עבודה עצמית כדרך חיים.
הטעות שלך עדיין נמשכת, אין קשר רציף בין פסיכיאטריה ופסיכולוגיה, יש פסיכיאטרים שמפנים מטופלים שלהם לטיפול פסיכולוגי, ויש פסיכולוגים שמפנים לתיפול פסיכיאטרי, תלוי מאוד בצרכים.
אני מכיר רבנים שבנו וילות לפסיכולוגים מכספי תלמידיהם (ולפעמים אף מימנו את הטיפולים), אין לי מושג האם הרבנים האלה הלכו לטיפול בנעוריהם, אך את תלמידיהם הם שולחים.
וברור שהאידיאל (וגם pr תסכים איתי) הוא לאכול בריא כל החיים,ולא לפגוש את מנתחי הלב. מאשר לזלול שומנים וטריגליצרידים, ולהתאשפז במכון הלב כל שלוש שעות.
אך אין זה הופך את מנתח הלב לבעייתי בשל כך, וכל שכן את המנותח שלא תמיד אשם במצבו (חוסר מודעות לסיכונים, סביבה, גנטיקה).
השליכי מכך על המקצועות הטיפוליים.
וכהשלמה לדברי, אביא את דברי הרמב"ם בהלכות דעות:
חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר הכל לפי רוב החולי. כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ישעיה ה-כ) ''הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר''. ועליהם נאמר (משלי ב-יג) ''העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך''. ומה היא תקנת חולי הנפשות. ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה (משלי א-ז) ''חכמה ומוסר אוילים בזו'':

 

[GRN]

אפרתה ,עם כל הכבוד שאני רוכשת לך ואת יודעת כמה...,הדברים שלך לא מדוייקים. אדם שיש לו מחד שאיפות רוחניות גבוהות ומאידך תסכולים עמוקים /חבויים או שלא והוא לא מצליח להתקדם זה כמו נכה מול הר גבוה לטיפוס.אז נכון שהוא רוצה לכבוש את האוורסט.אבל הוא לא יכול.הוא נכה כרגע.אין לו את הפניות לזה. אחרי שמצבו הפיזי ישתפר יהיה מקום להגשים את שאיפותיו.או אם תרצי להיפך: אפשר שיטפס בהר וישבור את אבריו ,אז נכון הוא יגיע,אבל חבול ומדמם...
את מדברת דברים נפלאים! אבל שמתאימים לאנשים בריאים נפשית,נקודה.
זה כמו לאמר להיפוכונדר להאמין שלכל כדור יש כתובת והכל מאיתו יתברך

תוספת לאפרתה: את מזכירה לי את עצמי, איכשהו אמרתי משהו דומה למה שאת אומרת כשהמורה, שהיא גם יועצת רגשית או משהו כזה, דיברה על צורך של אישה להתאוורר, נניח לצאת לחו"ל, שזה היה נשמע לי מופקע. אם אני לא טועה אמרתי משהו כמו: אני לא מבינה, אם היא עושה את מה שהיא צריכה אז יש לה סיפוק, אז למה היא צריכה לצאת לחול. התשובה שלה לימדה אותי הרבה מאוד: היא הסתכלה עלי, נאנחה ואמרה: הו, את עדיין לא מכירה את החיים. תשובה מעצבנת, נכון? אבל למדתי ממנה המון.

 

[GRN]

בעיני שאיפה, היא מטרה עליונה - המהווה מנוע המפעיל את האדם, ע"מ להשיגה.

הבעיה היא כשיש התנגשות, גם לא מודעת בין השאיפות האמיתיות לבין האידיאליים הרצוניים - שיכליים.
לפעמים יש לנו אידיאלים שאנחנו רוצים שהם יהיו השאיפות שלנו - וכשזה לא הולך צריך עזרה איך לעשות שזה ילך.

מקווה שיצא ברור...

צלצלתי בגלל העניין של ההתנגשות, אבל יש עוד הרבה לדון בזה.

 

[bbr]

הדיון הוא (לפחות כרגע) על הנושא הטיפולי, פחות על האידיאל של עבודה עצמית כדרך חיים.
הטעות שלך עדיין נמשכת, אין קשר רציף בין פסיכיאטריה ופסיכולוגיה, יש פסיכיאטרים שמפנים מטופלים שלהם לטיפול פסיכולוגי, ויש פסיכולוגים שמפנים לתיפול פסיכיאטרי, תלוי מאוד בצרכים.
אני מכיר רבנים שבנו וילות לפסיכולוגים מכספי תלמידיהם (ולפעמים אף מימנו את הטיפולים), אין לי מושג האם הרבנים האלה הלכו לטיפול בנעוריהם, אך את תלמידיהם הם שולחים.
וברור שהאידיאל (וגם pr תסכים איתי) הוא לאכול בריא כל החיים,ולא לפגוש את מנתחי הלב. מאשר לזלול שומנים וטריגליצרידים, ולהתאשפז במכון הלב כל שלוש שעות.
אך אין זה הופך את מנתח הלב לבעייתי בשל כך, וכל שכן את המנותח שלא תמיד אשם במצבו (חוסר מודעות לסיכונים, סביבה, גנטיקה).
השליכי מכך על המקצועות הטיפוליים.
וכהשלמה לדברי, אביא את דברי הרמב"ם בהלכות דעות:
חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר הכל לפי רוב החולי. כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ישעיה ה-כ) ''הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר''. ועליהם נאמר (משלי ב-יג) ''העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך''. ומה היא תקנת חולי הנפשות. ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה (משלי א-ז) ''חכמה ומוסר אוילים בזו'':

אני חושבת שהוסבר כאן היטב שהאדם הוא דבר הוליסטי והכל הולך ביחד, אי אפשר להפריד את הנושא הטיפולי מהעבודה העצמית של האדם.
זה שהרבנים מפנים לפסיכולוגים לא אומר שהדבר הוא לכתחילה ומומלץ כמתנה לאישה ליום ההולדת, (נ"ל) ואני מכירה רבנים שאת חלק מהבאים להתיעץ איתם הם שולחים לפסיכולוגים וחלק הם נותנים להם עצות או דרכי עבודה עצמיים לעבוד על עצמם בדרך הארוכה.
בדיוק כמו שאחת שאלה אותי איך יכול להיות שהרבי שלנו אמר לי לא לקחת אפידורל בלידה בשעה שלה הוא אמר שתיקח, עניתי לה שמה שהיא היתה מסוגלת לשמוע היא שמעה ומה שאני הייתי מסוגלת לשמוע אני שמעתי, ב"ה.
אני בטוחה שאיך אף רב ששולח אנשים סתם שיתפנקו אצל הפסיכולוג כמובן שעושים את זה בדיעבד, אצל אנשים שלא נותרו ברירות והם לא מעונינים לעבוד בדרך אחרת.
לכן להקיש מכך שהדרך הטובה זה לטפל בעצמי אצל פסיכולוג, זה ממש לא נכון. בדיוק כמו שאם אין לי שום סיבה עכשיו לפנות ב"ה לקרדיולוג אני לא אפנה, מצד שני כמו שלא אזניח את גופי ואזין אותו במה שנכון לו ואעשה מאמצים איך לא להגיע בגיל 40 לקרדיולוג, כך בענין הנפשי זה שאני מתחזקת באמונה ובעבודת ה' אני בטוחה (מנסיון) שזה יגרום לי לא להגיע בשעת קושי או חולשה לספת הפסיכולוג ואם תצעד מס' עמודים אחורה באשכול הזה תראה שהאוירה והמסר היו כאן שמומלץ לכל אדם ללכת לפסיכולוג, והיה נראה שזהו חלומה של כל אישה...
והמסר שאני רוצה להעביר ולצערי אני כנראה לא מצליחה להסביר את מה שאני חוויתי, שאל תחכו שהמצב יהיה קשה ותצטרכו פסיכולוג, אלא תשתמשו בדרך שיש רק לנו, שומרי המצוות, וזו התורה, התורה היא לא ספר חביב שהבעל לומד בכולל, התורה היא דרך חיים! אז תשתמשו בה.
אני מכירה מאוד מקרוב אישה שסבלה מחרדות (לא פשוטות בכלל) אחרי כמה לידות 'צפופות' ותקופות קשות מאוד ביניהם, ובמקום לטפל בכדורים מה שעושים היום הרבה מאוד, עשתה עבודה פנימית אמיתית, אל תצחקו, אבל שער הבטחון בחובת הלבבות פשוט הקנה לה בטחון, ברמה שאף פסיכולוג, ואף תרופה פסיכיאטרית כפי שהוצע לה (שהיתה משתיקה את הבעיה עד להודעה חדשה) לא היה מקנה לה לעולם, עד שאנשים בסביבתה שידעו על הבעיה לא יכולים להאמין כמה היא רגועה ודבקה באמונתה החזקה.
(אני יודעת שעוד מעט יכתבו פה שוב שאין קשר בין עבודת ה' לנושא הטיפולי, מי שכותב כותב את זה מבורות, לא מנסיון)
אז גשו לארון הספרים, יש לנו המון מה לקחת משם לפני שנרוץ לשמוע מאומות העולם. גם אם כתוב: חכמה בגויים תאמין, כל גבר שיושב ולומד, לא לומד מספרי גויים, כי אחרי שנגמור ללמוד את כל החכמה שיש בתורת האמת שיש לנו, ונשאר עם שאלות (?!), אולי נלך לדרוש בגויים.

 

[מי]

רק הערה אחת:
בטיפול פסיכולוגי לא מתפנקים, עובדים קשה מאד.

ולגבי כל השאר, אני לא רואה טעם להסתובב במעגלים...

 

[רמה פלוס]

אגב,שמתם לב שרק נשים בעניני האשכול?

בלי להסיט את הנושא, אבל התשובה לזה היא פשוטה בתכלית--
מניע וסיבת התיסבוך אצל גברים ונשים הוא שני עולמות שונים בתכלית...
וכיון שהאשכול סובב סביב תיסבוך נשי, אי לכך רק נשים מתדיינות בו..

ובלי לשלול את התשובה הנוספת שנכתבה על שאלה זו

 

[mig]

אני חושבת שהוסבר כאן היטב שהאדם הוא דבר הוליסטי והכל הולך ביחד, אי אפשר להפריד את הנושא הטיפולי מהעבודה העצמית של האדם.
זה שהרבנים מפנים לפסיכולוגים לא אומר שהדבר הוא לכתחילה ומומלץ כמתנה לאישה ליום ההולדת, (נ"ל) ואני מכירה רבנים שאת חלק מהבאים להתיעץ איתם הם שולחים לפסיכולוגים וחלק הם נותנים להם עצות או דרכי עבודה עצמיים לעבוד על עצמם בדרך הארוכה.
בדיוק כמו שאחת שאלה אותי איך יכול להיות שהרבי שלנו אמר לי לא לקחת אפידורל בלידה בשעה שלה הוא אמר שתיקח, עניתי לה שמה שהיא היתה מסוגלת לשמוע היא שמעה ומה שאני הייתי מסוגלת לשמוע אני שמעתי, ב"ה.
אני בטוחה שאיך אף רב ששולח אנשים סתם שיתפנקו אצל הפסיכולוג כמובן שעושים את זה בדיעבד, אצל אנשים שלא נותרו ברירות והם לא מעונינים לעבוד בדרך אחרת.
לכן להקיש מכך שהדרך הטובה זה לטפל בעצמי אצל פסיכולוג, זה ממש לא נכון. בדיוק כמו שאם אין לי שום סיבה עכשיו לפנות ב"ה לקרדיולוג אני לא אפנה, מצד שני כמו שלא אזניח את גופי ואזין אותו במה שנכון לו ואעשה מאמצים איך לא להגיע בגיל 40 לקרדיולוג, כך בענין הנפשי זה שאני מתחזקת באמונה ובעבודת ה' אני בטוחה (מנסיון) שזה יגרום לי לא להגיע בשעת קושי או חולשה לספת הפסיכולוג ואם תצעד מס' עמודים אחורה באשכול הזה תראה שהאוירה והמסר היו כאן שמומלץ לכל אדם ללכת לפסיכולוג, והיה נראה שזהו חלומה של כל אישה...
והמסר שאני רוצה להעביר ולצערי אני כנראה לא מצליחה להסביר את מה שאני חוויתי, שאל תחכו שהמצב יהיה קשה ותצטרכו פסיכולוג, אלא תשתמשו בדרך שיש רק לנו, שומרי המצוות, וזו התורה, התורה היא לא ספר חביב שהבעל לומד בכולל, התורה היא דרך חיים! אז תשתמשו בה.
אני מכירה מאוד מקרוב אישה שסבלה מחרדות (לא פשוטות בכלל) אחרי כמה לידות 'צפופות' ותקופות קשות מאוד ביניהם, ובמקום לטפל בכדורים מה שעושים היום הרבה מאוד, עשתה עבודה פנימית אמיתית, אל תצחקו, אבל שער הבטחון בחובת הלבבות פשוט הקנה לה בטחון, ברמה שאף פסיכולוג, ואף תרופה פסיכיאטרית כפי שהוצע לה (שהיתה משתיקה את הבעיה עד להודעה חדשה) לא היה מקנה לה לעולם, עד שאנשים בסביבתה שידעו על הבעיה לא יכולים להאמין כמה היא רגועה ודבקה באמונתה החזקה.
(אני יודעת שעוד מעט יכתבו פה שוב שאין קשר בין עבודת ה' לנושא הטיפולי, מי שכותב כותב את זה מבורות, לא מנסיון)
אז גשו לארון הספרים, יש לנו המון מה לקחת משם לפני שנרוץ לשמוע מאומות העולם. גם אם כתוב: חכמה בגויים תאמין, כל גבר שיושב ולומד, לא לומד מספרי גויים, כי אחרי שנגמור ללמוד את כל החכמה שיש בתורת האמת שיש לנו, ונשאר עם שאלות (?!), אולי נלך לדרוש בגויים.

מכל מה שכתבת כאן אפשר לומר ש:
אכן חשוב מאד כמו לפני כל דבר משמעותי בחיינו, לקחת דעת גדולים.

כמוכן בעיני הקשר בין טיפול לעבודת ה', כשהערוצים נפתחים אפשר לעבוד באמת, וההבדל בין להאמין לבין לדבר אמונה (אם כי גם הלדבר חשוב כפי שנאמר: האמנתי כי אדבר) הוא ההבדל בין נפש כלואה לנפש משוחררת.

אני בעד עבודת צוות (רוחני וטיפולי) - כשרוצים להתקדם ולעשות שינוי,
הטיפול עוזר להגיע לנקודות האמיתיות - ולדלג על הרמייה העצמית (או מנגנוני הכחשה והדחקה למיניהם) שקיימת לרוב.

 

[mig]

צלצלתי בגלל העניין של ההתנגשות, אבל יש עוד הרבה לדון בזה.

אכן...

 

[מילת המפתח]

מנסיון-
תסבוך זה מום עובר!
היום בבוקר מצאתי בנקיון לפסח שקית מלאה מכתבים ממתוסבכות שלי מהעבר הרחוק מאד, עלעלתי בהם -כל כך הרבה זמן ומחשבה השקיעו בהם . עם כל מיני שירים בקיצער תסבוך מתוסבך.
היום אין לי שום קשר עם אף אחת מהן כל אחת פנתה לחייה הקימה בית כולן שכחו ממה שהיה.
אצלי זה זכור בתור גחמת ילדות ותו לא.

 

[bekki]

אני חושבת שהוסבר כאן היטב שהאדם הוא דבר הוליסטי והכל הולך ביחד, אי אפשר להפריד את הנושא הטיפולי מהעבודה העצמית של האדם.
זה שהרבנים מפנים לפסיכולוגים לא אומר שהדבר הוא לכתחילה ומומלץ כמתנה לאישה ליום ההולדת, (נ"ל) ואני מכירה רבנים שאת חלק מהבאים להתיעץ איתם הם שולחים לפסיכולוגים וחלק הם נותנים להם עצות או דרכי עבודה עצמיים לעבוד על עצמם בדרך הארוכה.
בדיוק כמו שאחת שאלה אותי איך יכול להיות שהרבי שלנו אמר לי לא לקחת אפידורל בלידה בשעה שלה הוא אמר שתיקח, עניתי לה שמה שהיא היתה מסוגלת לשמוע היא שמעה ומה שאני הייתי מסוגלת לשמוע אני שמעתי, ב"ה.
אני בטוחה שאיך אף רב ששולח אנשים סתם שיתפנקו אצל הפסיכולוג כמובן שעושים את זה בדיעבד, אצל אנשים שלא נותרו ברירות והם לא מעונינים לעבוד בדרך אחרת.
לכן להקיש מכך שהדרך הטובה זה לטפל בעצמי אצל פסיכולוג, זה ממש לא נכון. בדיוק כמו שאם אין לי שום סיבה עכשיו לפנות ב"ה לקרדיולוג אני לא אפנה, מצד שני כמו שלא אזניח את גופי ואזין אותו במה שנכון לו ואעשה מאמצים איך לא להגיע בגיל 40 לקרדיולוג, כך בענין הנפשי זה שאני מתחזקת באמונה ובעבודת ה' אני בטוחה (מנסיון) שזה יגרום לי לא להגיע בשעת קושי או חולשה לספת הפסיכולוג ואם תצעד מס' עמודים אחורה באשכול הזה תראה שהאוירה והמסר היו כאן שמומלץ לכל אדם ללכת לפסיכולוג, והיה נראה שזהו חלומה של כל אישה...
והמסר שאני רוצה להעביר ולצערי אני כנראה לא מצליחה להסביר את מה שאני חוויתי, שאל תחכו שהמצב יהיה קשה ותצטרכו פסיכולוג, אלא תשתמשו בדרך שיש רק לנו, שומרי המצוות, וזו התורה, התורה היא לא ספר חביב שהבעל לומד בכולל, התורה היא דרך חיים! אז תשתמשו בה.
אני מכירה מאוד מקרוב אישה שסבלה מחרדות (לא פשוטות בכלל) אחרי כמה לידות 'צפופות'
חדשה) לא היה מקנה לה לעולם, עד שאנשים בסביבתה שידעו על הבעיה לא יכולים להאמין כמה היא רגועה ודבקה באמונתה החזקה.
(אני יודעת שעוד מעט יכתבו פה שוב שאין קשר בין עבודת ה' לנושא הטיפולי, מי שכותב כותב את זה מבורות, לא מנסיון)
אז גשו לארון הספרים, יש לנו המון מה לקחת משם לפני שנרוץ לשמוע מאומות העולם. גם אם כתוב: חכמה בגויים תאמין, כל גבר שיושב ולומד, לא לומד מספרי גויים, כי אחרי שנגמור ללמוד את כל החכמה שיש בתורת האמת שיש לנו, ונשאר עם שאלות (?!), אולי נלך לדרוש בגויים.

לא מציאותי!
אז מצבה לא היה קשה או שהיא מטאור שנפל מלמעלה.
בחרדה יש רכיב פיזיולוגי מוחי שאפשר לראותו ב[מילה מסובכת מידי לכתוב באנגלית]
אז נכון שכדורים לבד מעמידים על הרגליים ולא פותרים שורש,אבל בשילוב עם שיחות מבחינתי שיחות יהודיות כמו שציינת הם הם הפתרון

 

[אפרתה]

אפרתה ,עם כל הכבוד שאני רוכשת לך ואת יודעת כמה...,הדברים שלך לא מדוייקים. אדם שיש לו מחד שאיפות רוחניות גבוהות ומאידך תסכולים עמוקים /חבויים או שלא והוא לא מצליח להתקדם זה כמו נכה מול הר גבוה לטיפוס.אז נכון שהוא רוצה לכבוש את האוורסט.אבל הוא לא יכול.הוא נכה כרגע.אין לו את הפניות לזה. אחרי שמצבו הפיזי ישתפר יהיה מקום להגשים את שאיפותיו.או אם תרצי להיפך: אפשר שיטפס בהר וישבור את אבריו ,אז נכון הוא יגיע,אבל חבול ומדמם...
את מדברת דברים נפלאים! אבל שמתאימים לאנשים בריאים נפשית,נקודה.
זה כמו לאמר להיפוכונדר להאמין שלכל כדור יש כתובת והכל מאיתו יתברך

בקי החמודה- שוב, חיזקת את דברי, לגבי החולים לא היה ויכוח לפחות מבחינתי. ואם אמרת שדברי נכונים לבריאים- אז על כך היה הויכוח ואני רואה שאת מצדדת בשיטתי

 

[חיבה יתרה]

לא חידשת כלום. זה מה שכוכב כתבה, מה שכן כתבת הוא שהיא לא הצליחה להרגיש את זה וכולי. נשמע לי השערה לא מאוד מבוססת שלך. דיכאון אחרי לידה הוא קליני למיטב ידיעתי ודורש טיפול. ואם היא היתה חולה במונו/ שפעת זה גם בגלל שהצליחה או לא הצליחה להרגיש? אין קשר. לדיכאון הזה יש צורך בטיפול ובכלל לא צריך להיות קשר בין זה לבין מיצוי השאיפות שלה.

מחזקת את דבריך ומגיבה על מה שנכתב כאן)

אני מכירה משפחות (לצערי כמה!) שעקרות הבית נפלו לדיכאון אחרי לידה לפני שנים כשהמודעות לטיפול עוד לא הייתה קיימת והמשפחות התפרקו במלוא מובן המילה!
אמנם לא היו גירושים. אבל הבית לא תפקד והמצב הדרדר עד שהוצרכו להוציא את הילדים מהבית וספציפית לאחד מהמקרים- אני יודעת שהאדמו"ר של אותה משפחה כן שלח לייעוץ, אבל המשפחה פחדה מהסטיגמא וזאת לעומת סיפור ששמעתי לאחרונה על אשה שהגיעה למוסד סגור(!) ובחסדי שמים היא יצאה מזה - עד כדי כך שבמקום העבודה שלה - שהוא מקום מאוד חברתי ודורש המוןן - לא ידעו אם היא לא הייתה מספרת!!!

ועוד משהו שלא קשור לתגובה שלך, אלא לכל הפולמוס מסביב:

דיברו/ כתבו כאן אם טיפול נפשי קשור ליהדות, והאם צריך ללכת דווקא לאיש מקצוע חרדי או לא
אספר עובדא: לפנני כתשע שנים בליל שישי קרתה תאונת שרשרת בדרך למירון, מי שספג הכי הרבה היה אוטובוס של בחורי ישיבה שנסעו עם הראש ישיבה שלהם שהגיע במיוחד מאמריקה כדי לערוך גיבוש לתלמידים ולאחיינים שגרים בארץ או שבאו ללמוד לשבת. יצויין שהישיבה הייתה נחשבת בזמנו אחת מהישיבות הטובות באמריקה ותיכף תבינו למה ציטטתי את זה...

ובכן, עקב התאונה הראש ישיבה נפצע בראשו וכשנה לאחר מכן השיב את נשמתו לבוראו. וכן כמה מבני המשפחה נפצעו באורח קשה עד בינוני. (ברוך ה' כולם יצאו מזה למעט הראש ישיבה כאמור.)
הממשלה האמריקאית נכנסה לעובי הקורה ובתור בית הבראה לאזרחיה הם שיכנו אותם בבתי מלון ושלחו להם פסיכולוגים חילונים (כי רק להם היה אז אישור מהממשלה הישראלית..)
כשהם הגיעו הם התחילו לשאול את הבחורים שאלות בעניני אמונה - שאלות שיכולות לעלות לכל אחד אבל מי שהולך בדרך התורה והאמונה עונה לעצמו מארון הספרים... והנזקים של אותו "טיפול" היה עצום!!
בעלי יבדלחטו"א, שוחח עם כמה מהבחורים אחרי שהכל עבר ואחד מהם - בנש"ק,סיפר לו שהוא היה צריך להחזיק את עצמו חזק אחרי הטראומה של הלאת השאלות! ואכן, יחידים יצאו ללא פגע רוחני מאותה תאונה, רק מי שהחזיק את עצמו באמונה תמימה ע"כ.
אציין שמאז בעלי פיתח התנגדות לפסיכולוגים.. ולא משנה שאשתו הלכה לייעוץ עם אישור מהאדמו"ר, מכיוון שהיה צורך, והחיים שלה באמת השתנו לטובה..

ולמי שכתבה שלא צריך לחכות שהבעיות יגדלו וכו' - ישנם בעיות שעד שהם לא גודלים אי אפשר לראות שזאת בעיה למשל כפייתיות..
מקווה שהסברתי את עצמי נכון
באיחול שכולנו נעשה את מה שה' רוצה מאיתנו ולא מאחרים...

 

[bbr]

לא מציאותי!
אז מצבה לא היה קשה או שהיא מטאור שנפל מלמעלה.
בחרדה יש רכיב פיזיולוגי מוחי שאפשר לראותו ב[מילה מסובכת מידי לכתוב באנגלית]
אז נכון שכדורים לבד מעמידים על הרגליים ולא פותרים שורש,אבל בשילוב עם שיחות מבחינתי שיחות יהודיות כמו שציינת הם הם הפתרון

אם זה מציאותו או לא את זה מוכיחה המציאות, ואם היא מטאור מי אמר שאין עוד הרבה נשים בדורנו החזק שהם מטאורים שמתחבאים מאחורי כל מיני כדורים??

את הרכיב הפיזיולוגי הפגום מוציאים עם ניתוח אתה מסכים שלא חייבים כדורים בכל מקרה? אז מי אמר שהשיחות חייבות להיות עם פסיכולוג???
אנחנו בעצם מסכימים כנראה על אותו עיקרון בדיוק, רק כמו שכתבו למעלה אנחנו כבר מסתובבים במעגלים של ניסוחים שונים.

מה שלי מאוד צרם באשכול הזה זה משפטים כמו: מי שלא הולך לטיפול הוא הפסיכי, או לתת מתנה ליום הולדת לאישה: טיפול פסיכולוגי. מי שלא מטפל בעצמו זה בגלל פחד מסטיגמות.
והתחושה כאילו בשביל לצאת מבעיות יש רק פתרון אחד בעולם, טיפול פסיכולוגי, זה צורם לי מאוד בפרט בפורום חרדי.
אם אנשים היו פותחים עיניים סביבם ומוצאים להם אנשים שאפשר לפתוח בפניהם את ליבם, היו פותרים הרבה בעיות לפני שהם מגיעות למצבי קטסטרופה ואשפוז במוסדות סגורים.

אני גיליתי על עצמי שהרבה יותר מקדם אותי לשבת על הספה בביתי וללמוד עם בעלי ספר שאחרי 2 משפטים מהספר אנחנו שוקעים בשיחות מאוד עמוקות, ופותרים הרבה בעיות מורכבות בחיינו, כי אנחנו מבינים ומכירים אחד את השני לעומק, הרבה יותר מכל פסיכולוג/מטפל רגשי אחר, שקוטע את השיחה אחרי שעה כי תם הזמן.
אז אני לא חושבת שכל אחת יכולה לעשות את זה עם בעלה, אבל כל אדם יכול למצוא לעצמו מישהו שהוא יכול לשוחח איתו בחופשיות ולהגיע למקומות רחוקים מאוד!!
ואני יודעת שיגידו לי שאני מדברת על אנשים בלי בעיות וכאן דיברו על אנשים עם בעיות, אז מכיון שאני יושבת מאחורי ניק לא מוכר, אף אחד לא יודע את הרקע שלי ואת ההתמודדויות שלי, וטוב שכך.

 

[בלון]

מנסיון-
תסבוך זה מום עובר!
היום בבוקר מצאתי בנקיון לפסח שקית מלאה מכתבים ממתוסבכות שלי מהעבר הרחוק מאד, עלעלתי בהם -כל כך הרבה זמן ומחשבה השקיעו בהם . עם כל מיני שירים בקיצער תסבוך מתוסבך.
היום אין לי שום קשר עם אף אחת מהן כל אחת פנתה לחייה הקימה בית כולן שכחו ממה שהיה.
אצלי זה זכור בתור גחמת ילדות ותו לא.

עברנו את זה מזמן, חמודה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אם זה מציאותו או לא את זה מוכיחה המציאות, ואם היא מטאור מי אמר שאין עוד הרבה נשים בדורנו החזק שהם מטאורים שמתחבאים מאחורי כל מיני כדורים??

את הרכיב הפיזיולוגי הפגום מוציאים עם ניתוח אתה מסכים שלא חייבים כדורים בכל מקרה? אז מי אמר שהשיחות חייבות להיות עם פסיכולוג???
אנחנו בעצם מסכימים כנראה על אותו עיקרון בדיוק, רק כמו שכתבו למעלה אנחנו כבר מסתובבים במעגלים של ניסוחים שונים.

מה שלי מאוד צרם באשכול הזה זה משפטים כמו: מי שלא הולך לטיפול הוא הפסיכי, או לתת מתנה ליום הולדת לאישה: טיפול פסיכולוגי. מי שלא מטפל בעצמו זה בגלל פחד מסטיגמות.
והתחושה כאילו בשביל לצאת מבעיות יש רק פתרון אחד בעולם, טיפול פסיכולוגי, זה צורם לי מאוד בפרט בפורום חרדי.
אם אנשים היו פותחים עיניים סביבם ומוצאים להם אנשים שאפשר לפתוח בפניהם את ליבם, היו פותרים הרבה בעיות לפני שהם מגיעות למצבי קטסטרופה ואשפוז במוסדות סגורים.

אני גיליתי על עצמי שהרבה יותר מקדם אותי לשבת על הספה בביתי וללמוד עם בעלי ספר שאחרי 2 משפטים מהספר אנחנו שוקעים בשיחות מאוד עמוקות, ופותרים הרבה בעיות מורכבות בחיינו, כי אנחנו מבינים ומכירים אחד את השני לעומק, הרבה יותר מכל פסיכולוג/מטפל רגשי אחר, שקוטע את השיחה אחרי שעה כי תם הזמן.
אז אני לא חושבת שכל אחת יכולה לעשות את זה עם בעלה, אבל כל אדם יכול למצוא לעצמו מישהו שהוא יכול לשוחח איתו בחופשיות ולהגיע למקומות רחוקים מאוד!!
ואני יודעת שיגידו לי שאני מדברת על אנשים בלי בעיות וכאן דיברו על אנשים עם בעיות, אז מכיון שאני יושבת מאחורי ניק לא מוכר, אף אחד לא יודע את הרקע שלי ואת ההתמודדויות שלי, וטוב שכך.

על זה אני אומר: אויש באמת.
כמה אנשים שיש להם את התנאים הסביבתיים שמאפשרים שיחות נפש מחזקות עם קרובי משפחה חכמים כמו בעלך את מכירה?
בכלל לא "כל אדם יכול למצוא לעצמו מישהו שהוא יכול לשוחח איתו בחופשיות ולהגיע למקומות רחוקים מאוד!!", המציאות היא לרוב הפוכה, לעיתים תומכת באופן שלילי במצב הבעייתי, במעגלים שנסגרים סביב עצמם ומסבכים את המצב. ודווקא ריחוק מסויים מהמטפל תיתן את האפקט הטיפולי הנכון.
ועם כל הכבוד, זה שהילדה שלך מוכשרת בוורד, לא היית נותנת לה לעשות לך את הלוגו, בגרפיקה זה מאוד מובן שהולכים לאנשי מקצוע, בנפש פתאום מתביישים.
דבר שני: אבחון הוא מרכיב קריטי מאוד בתהליך הטיפולי, ואבחון מקצועי יכול להיות מושג רק ע"י אנשים שיש להם מושג על מה הם מדברים, מבינים מה שהם רואים ויודעים לצרף סימפטומים לתמונה שלמה.קרוב המשפחה לא מבין שההתעסקות החוזרת ונישנית בנושא מסויים מצביעה על בעיה נסתרת, שפתרונה יפתור את הבעיה המוחשית הבולטת, על פי רוב, המטופל בתהליך הטיפול לא יודע איזו בעיה הוא פותר, ופרשנות של המטופל לגבי הצלחת הטיפול היא לא יותר מתחושת בטן של מישהו לגבי הסיכוי שהוא עבר את מבחן הבגרות בציון גבוה מ90, היכולת לדרג את השפעת הטיפול ע"י המטופל עצמו, מוגבלת ולרוב לא רלוונטית.
העלו כאן בעיות כמו כפייתיות: איש צוות חינוכי או הורה שיש לו ידע בסיסי בפסיכולוגיה יכול לזהות שישנן בעיות, וע"י הפניה לטיפול בזמן, או אפילו התייעצות של ההורה עם איש מקצוע, יכולים למנוע הרבה צרות, מכיוון שהמודעות של הסובל לגבי בעייתו אכן לא תמיד קיימת. בעל שמודע למצבי דיכאון אחרי לידה יכול לחסוך דיכאון לכל החיים לו ולמשפחתו.
הכל זה עניין של פתיחות, מוכנות לקבלת מצב שבו אדם עלול לחלות גם במישור הנפשי,(גם מחלות קלות) והיכולת לקבל מחלה כזאת ללא האשמה של החולה במצבו.
לגבי סיפורי הזוועה על פסיכולוגים שגורמים לנזקים רוחניים: אני מכיר יותר אנשים שבגלל אי טיפול נגררו למצבי תודעה שגרמו להם להחליט כל מיני החלטות לגבי חייהם, ביניהם האשמת הדת והדתיות במצבם ועזיבת הדת (לא שהם פחות סובלים, אבל בוא נניח לזה בצד). שמות וכתובות באישי (לא שתקבלו).
אגב זה באמת מדהים לראות תרשימים שממחישים מצבי חרדה במוח, זה פשוט משהו מוחשי (ניתוח לא רלוונטי בעניין לצערנו).

 

[ארבע]

בי בי אר יקרה, את כותבת נכון ונוקב, אבל...

אנחנו בגלות - גלות הנפש, לפעמים. ויש מנעולים על הלב ועל הדעת שלנו. לא לחינם הנועם אלימלך ניסח את המשפט הבא בתחינתו הידועה על הצאצאים "ותן להם חושים בריאים לעבודתך". בעבודת ה' ולעבודת ה' יש צורך בחושים בריאים!

כמה מאיתנו קמות מעם הספר ומחפשות ליישם את שלמדו בו? כמה מאיתנו חיות באופן מעשי מאד תובנות גבוהות שהתקשו ליישם בשל טורח הדרך? וכי כולנו מקיימות בדבקות כל מה שקראנו וכל מאמר מוסרי יפה שהטעימו לנו בנועם בהרצאות? אני חושבת בהחלט שיחידות סגולה שוקדות באופן רציני על העניין ומחפשות מענה נפשי בספרים. ולא בגלל שכל היתר רעות או עצלות או נחותות מהן - החושים שלהן, הכלים, מפותחים או בריאים (חדים) פחות.

ונכון שלפסיכולוגיה יש הילה כזו שמאצילה שלווה ואמון על חלק ממאמיניה, אבל אם כבר - הבה ננצל את כוח ההשפעה העקיף שלה, כמובן אך ורק דרך מטפלים יראי ה' (ואני מצהירה: עדיף לי להישאר עם עקות נפש מלפנות לטיפול אצל מי שאינו ירא שמים).