הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מי לא מכיר את תפלת השלוה.
כל כך מציאותית, כל כך בריאה, כל כך פרקטית.
מתאימה לכל נפש בכל שלב ובכל מצב, מרעננת ומרגיעה ועד היום לא איבדה כי הוא זה מזוהרה מאז שנוסחה בידי חכם נוצרי לפני מאה שנה.
(אם בכל זאת יש כאן עוף מוזר שלא יודע במה מדובר, אז זה כך:
אלוקי,
תן בי את השלווה - לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות.
ואת האומץ - לשנות את מה שביכולתי.
ואת התבונה - להבדיל ביניהם).
הרמבם כתב בהקדמה לשמונה פרקים "קבל האמת ממי שאמרה, כשהוא מביא אמיתות מחכמי הגויים.
שורשי התפלה הזאת והרעיון שבה כבר קיימים המון זמן אצל פילוסופים שונים.
גם רבי שלמה אבן גבירול כתב משהו דומה לפני אלף שנה:
"ואמרו, ראש השכל, ההכרה בין ההוה והנמנע, והנחמה במה שאינו ביכולת".
קצת הפריע לי, למה דבר כעין זה לא מופיע גם בכתבי היהדות, הרי זה כל כך נכון ומועיל.
אבל אחרי טיפה מחשבה, נזכרתי שכתבתי פעם ש"בנצרות אלוקים על הבמה ואנחנו צופים בו מהאולם, וביהדות זה ההיפך, אלוקים צופה בנו מציגים".
לא יודע הרבה על נצרות וגם ביהדות עוד יש לי הרבה מה ללמוד. אבל אם לא התקיפו אותי שם על זה, כנראה יש בזה משהו.
כלומר, הרעיון של התפלה הזאת בעצם לא מלמד אותי שום דבר חדש. רק מעניק לי נעלי ספורט נוחות להסתובב בהן בעולם, הוא נותן לי פארקים מלבלבים להינפש בהם, נופים, טיולים. להסתדר להתנהל להתמודד.
אבל הוא לא נותן כרטיס כניסה לספריות, לאוניברסיטאות, או לבתי מדרש.
אנחנו מחפשים מידע נסתר, משהו שאולי נוגד את השכל הרגיל, משהו שלא יכולנו לדעת לבד.
אנחנו רוצים ללמוד איך להציג.
ולא רק לקבל מקום בשורה ראשונה בתאטרון וקרטונית פופקורן.
[מצטער אם לא ברור כל כך, ואולי יצא לי קצת מוגזם או לא לגמרי נכון.
אני עייף, ואין לי כח לתקן, העיקר רוח הדברים].
אגב קיימת גם גרסא פרגמטית של התפלה, המתאימה יותר לדור ה"כדור וזהו".
תן לי קפה - לעשות מה שאני יכול.
אלכוהול - להשלים עם מה שלא
וריטלין - להבדיל ביניהם.
מה שמצחיק אותי בענין.
אתם יודעים, בכל הקבוצות של מפגשי תמיכה (מהסוג של 12 הצעדים למשל), בסיום כולם נותנים ידיים ואומרים יחד את התפילה הזאת. הם עושים פרצופים של יום כיפור ומתנדנדים או עוצמים עיניים.
אבל זה מגוחך, כי זו לא תפלה.
זה לא משהו מיסטי הדורש רמת תודעה אחרת, איזו התקשרות רוחנית טרנסצנדנטית. זה בסך הכל כלי מנטלי פשוט לניהול נכון. לא יותר ממברג או מפתח שבדי.
זה אמור להיאמר בקול ענייני ובלי תנועות גוף וזיקוקים בעיניים.
תארו לכם שבסוף הפגישה כולם היו נותנים ידיים וצועקים בקול נרגש פה אחד: "שבע שלוש אפס אפס ארבע תשע שש" שזה המספר חשבון של המדריך, אליו יש להעביר את התשלום.
טוב, בירברתי מספיק. לסיום הנה הצעה שלי לתפלת שלוה יהודית:
אלוקי
* תן לי אומץ וכוחות - לעשות דברים שאי אפשר לעשות אותם בלעדיך.
* ושלוה - להמנע ממה שאפשר ואני כל כך רוצה לעשות, אבל זה לא מוצא חן בעיניך.
* וקח ממני את השכל הרציונלי, שמפריע לי להבדיל ביניהם.
כל כך מציאותית, כל כך בריאה, כל כך פרקטית.
מתאימה לכל נפש בכל שלב ובכל מצב, מרעננת ומרגיעה ועד היום לא איבדה כי הוא זה מזוהרה מאז שנוסחה בידי חכם נוצרי לפני מאה שנה.
(אם בכל זאת יש כאן עוף מוזר שלא יודע במה מדובר, אז זה כך:
אלוקי,
תן בי את השלווה - לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות.
ואת האומץ - לשנות את מה שביכולתי.
ואת התבונה - להבדיל ביניהם).
הרמבם כתב בהקדמה לשמונה פרקים "קבל האמת ממי שאמרה, כשהוא מביא אמיתות מחכמי הגויים.
שורשי התפלה הזאת והרעיון שבה כבר קיימים המון זמן אצל פילוסופים שונים.
גם רבי שלמה אבן גבירול כתב משהו דומה לפני אלף שנה:
"ואמרו, ראש השכל, ההכרה בין ההוה והנמנע, והנחמה במה שאינו ביכולת".
קצת הפריע לי, למה דבר כעין זה לא מופיע גם בכתבי היהדות, הרי זה כל כך נכון ומועיל.
אבל אחרי טיפה מחשבה, נזכרתי שכתבתי פעם ש"בנצרות אלוקים על הבמה ואנחנו צופים בו מהאולם, וביהדות זה ההיפך, אלוקים צופה בנו מציגים".
לא יודע הרבה על נצרות וגם ביהדות עוד יש לי הרבה מה ללמוד. אבל אם לא התקיפו אותי שם על זה, כנראה יש בזה משהו.
כלומר, הרעיון של התפלה הזאת בעצם לא מלמד אותי שום דבר חדש. רק מעניק לי נעלי ספורט נוחות להסתובב בהן בעולם, הוא נותן לי פארקים מלבלבים להינפש בהם, נופים, טיולים. להסתדר להתנהל להתמודד.
אבל הוא לא נותן כרטיס כניסה לספריות, לאוניברסיטאות, או לבתי מדרש.
אנחנו מחפשים מידע נסתר, משהו שאולי נוגד את השכל הרגיל, משהו שלא יכולנו לדעת לבד.
אנחנו רוצים ללמוד איך להציג.
ולא רק לקבל מקום בשורה ראשונה בתאטרון וקרטונית פופקורן.
[מצטער אם לא ברור כל כך, ואולי יצא לי קצת מוגזם או לא לגמרי נכון.
אני עייף, ואין לי כח לתקן, העיקר רוח הדברים].
אגב קיימת גם גרסא פרגמטית של התפלה, המתאימה יותר לדור ה"כדור וזהו".
תן לי קפה - לעשות מה שאני יכול.
אלכוהול - להשלים עם מה שלא
וריטלין - להבדיל ביניהם.
מה שמצחיק אותי בענין.
אתם יודעים, בכל הקבוצות של מפגשי תמיכה (מהסוג של 12 הצעדים למשל), בסיום כולם נותנים ידיים ואומרים יחד את התפילה הזאת. הם עושים פרצופים של יום כיפור ומתנדנדים או עוצמים עיניים.
אבל זה מגוחך, כי זו לא תפלה.
זה לא משהו מיסטי הדורש רמת תודעה אחרת, איזו התקשרות רוחנית טרנסצנדנטית. זה בסך הכל כלי מנטלי פשוט לניהול נכון. לא יותר ממברג או מפתח שבדי.
זה אמור להיאמר בקול ענייני ובלי תנועות גוף וזיקוקים בעיניים.
תארו לכם שבסוף הפגישה כולם היו נותנים ידיים וצועקים בקול נרגש פה אחד: "שבע שלוש אפס אפס ארבע תשע שש" שזה המספר חשבון של המדריך, אליו יש להעביר את התשלום.
ִ
טוב, בירברתי מספיק. לסיום הנה הצעה שלי לתפלת שלוה יהודית:
אלוקי
* תן לי אומץ וכוחות - לעשות דברים שאי אפשר לעשות אותם בלעדיך.
* ושלוה - להמנע ממה שאפשר ואני כל כך רוצה לעשות, אבל זה לא מוצא חן בעיניך.
* וקח ממני את השכל הרציונלי, שמפריע לי להבדיל ביניהם.
נערך לאחרונה ב:
:
