הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לנו יש רכבים גדולים, ממש גדולים
והקטנים יודעים שכשנוסעים איתנו מותר לאסוף את כל הזבל והגרוטאות שיש בדרך...מקום לא יחסר.
המזל שכשחוזרים הם כל כך עייפים שהם לא זוכרים את כל השמונצץ שאספו..
ובבוקר הנהג התורן פשוט מעיף הכל לזבל...
חוץ מאחת, לה יש "זיכרון יצירתי" ממנה יש צורך להיזהר..היא לא שוכחת [את השמונצץ שהיא אספה] ולא סולחת למי שמפנה את הזבל -
שלה ללא רשותה.
בשבוע שעבר זה היה גזע של עץ, ת'אמת זה היה גזע יפה, יבש מספיק ליצירה ולא מאוד כבד..
ידעתי שאותו לא יהיה לנו מזל לזרוק צריך יהיה להכין יצירה עם הקטנה.
תודו זה אתגר כי אנחנו לא נגריה..אין לנו ציוד לעיבוד עץ ועיבוד בכלים ידניים לא יספק את הקטנה הזאת..
חשבתי על השחלה בתוך העץ, הבעיה איך פורסים גזע עבה לפרוסות דקות,
וגם אם נצליח איך נשייף אותו ונחליק אותו.
חשבתי שהיא תשכח אבל לא "מחר אני בעבודה רוצה להכין יצירה עם העץ..[יום חמישי]
ואז חשבתי על אדון טוּ טוּ , כן טוּ טוּ זה השם שלו..
לטוּ טוּ יש נגריה, לא מודרנית אפילו ממש ישנה אבל התוצרת שהוא מוציא שם לוקחת בגדול גם רובוטים של נגריות נחשבות..
טוּ טוּ הוא איש חביב ממש ועל ילדים קטנים הוא ממש "מת"
ידעתי גם שאם הוא לא יחתוך לנו את הענף היום [יום חמישי] אז ביום ראשון הוא בטוח לא יסכים לחתוך לנו..
תשאלו למה? כי טוּ טוּ מאמין בהמון אמונות ישנות , אמונות של נגרים בלבד ככל הנראה,
אמונה אחת שאסור לילדים לעמוד ולהסתכל על המסור בזמן החיתוך..למה? לא נראה לי שהוא בעצמו יודע..
אמונה נוספת שביום ראשון אסור לעשות טובות לאף אחד..זה עלול לנחס לו את הפרנסה של כל השבוע..
אז רצתי אליו [זה לא רחוק..] ואמרתי לו את מה שהוא אוהב לשמוע...בוקר טוב, מה שלומך איש יקר, מה שלום ומה שלום ועוד מה שלום..
עד שהוא מבין ושואל "נו, מה צריכה?
הראיתי לו את הגזע אמרתי לו מה אני מבקשת והוא לא אמר מילה..הדליק את המסור הענק שלו..
המתין איזה 10 דקות שהמסור יעבוד על ריק..ככל הנראה עוד אמונה ישנה של נגר..
חתך לי כמה פרוסות שהגזע נתן - הדליק את מכונת השיוף [כזאת עם סרט של נגרים מפעם] ושייף לי את הפרוסות.
כמובן שברכתי אותו את רעייתו את ילדיו ואת נכדיו.. ורצתי בחזרה לעבודה שלי.
הקטנה המתינה לי - נו מה נעשה עם "החתיכות האלה" [סוג של זלזול, לא?]
הצעתי לה להכין השחלה בצורת לב ואז יהיה לה תכשיט נחמד אבל,
הזהרתי מראש שצריך חוט רקמה ולנו אין! אז ביום ראשון נקנה חוט כזה ואפילו נקנה אותו בצבעים מתחלפים -
היא אמרה לא!
נכין עכשיו ממה שיש כאן.
את התוצאה רואים בתמונות:
והקטנים יודעים שכשנוסעים איתנו מותר לאסוף את כל הזבל והגרוטאות שיש בדרך...מקום לא יחסר.
המזל שכשחוזרים הם כל כך עייפים שהם לא זוכרים את כל השמונצץ שאספו..
ובבוקר הנהג התורן פשוט מעיף הכל לזבל...
חוץ מאחת, לה יש "זיכרון יצירתי" ממנה יש צורך להיזהר..היא לא שוכחת [את השמונצץ שהיא אספה] ולא סולחת למי שמפנה את הזבל -
שלה ללא רשותה.
בשבוע שעבר זה היה גזע של עץ, ת'אמת זה היה גזע יפה, יבש מספיק ליצירה ולא מאוד כבד..
ידעתי שאותו לא יהיה לנו מזל לזרוק צריך יהיה להכין יצירה עם הקטנה.
תודו זה אתגר כי אנחנו לא נגריה..אין לנו ציוד לעיבוד עץ ועיבוד בכלים ידניים לא יספק את הקטנה הזאת..
חשבתי על השחלה בתוך העץ, הבעיה איך פורסים גזע עבה לפרוסות דקות,
וגם אם נצליח איך נשייף אותו ונחליק אותו.
חשבתי שהיא תשכח אבל לא "מחר אני בעבודה רוצה להכין יצירה עם העץ..[יום חמישי]
ואז חשבתי על אדון טוּ טוּ , כן טוּ טוּ זה השם שלו..
לטוּ טוּ יש נגריה, לא מודרנית אפילו ממש ישנה אבל התוצרת שהוא מוציא שם לוקחת בגדול גם רובוטים של נגריות נחשבות..
טוּ טוּ הוא איש חביב ממש ועל ילדים קטנים הוא ממש "מת"
ידעתי גם שאם הוא לא יחתוך לנו את הענף היום [יום חמישי] אז ביום ראשון הוא בטוח לא יסכים לחתוך לנו..
תשאלו למה? כי טוּ טוּ מאמין בהמון אמונות ישנות , אמונות של נגרים בלבד ככל הנראה,
אמונה אחת שאסור לילדים לעמוד ולהסתכל על המסור בזמן החיתוך..למה? לא נראה לי שהוא בעצמו יודע..
אמונה נוספת שביום ראשון אסור לעשות טובות לאף אחד..זה עלול לנחס לו את הפרנסה של כל השבוע..
אז רצתי אליו [זה לא רחוק..] ואמרתי לו את מה שהוא אוהב לשמוע...בוקר טוב, מה שלומך איש יקר, מה שלום ומה שלום ועוד מה שלום..
עד שהוא מבין ושואל "נו, מה צריכה?
הראיתי לו את הגזע אמרתי לו מה אני מבקשת והוא לא אמר מילה..הדליק את המסור הענק שלו..
המתין איזה 10 דקות שהמסור יעבוד על ריק..ככל הנראה עוד אמונה ישנה של נגר..
חתך לי כמה פרוסות שהגזע נתן - הדליק את מכונת השיוף [כזאת עם סרט של נגרים מפעם] ושייף לי את הפרוסות.
כמובן שברכתי אותו את רעייתו את ילדיו ואת נכדיו..
ורצתי בחזרה לעבודה שלי.הקטנה המתינה לי - נו מה נעשה עם "החתיכות האלה" [סוג של זלזול, לא?
]הצעתי לה להכין השחלה בצורת לב ואז יהיה לה תכשיט נחמד אבל,
הזהרתי מראש שצריך חוט רקמה ולנו אין! אז ביום ראשון נקנה חוט כזה ואפילו נקנה אותו בצבעים מתחלפים -
היא אמרה לא!
נכין עכשיו ממה שיש כאן.
את התוצאה רואים בתמונות:
