גם בלי סגר, הכלכלה מושפעת מהקורונה.
בוודאי,
הקורונה השפיעה על הכלכלה בצורה משמעותית, תשפיע בעתיד הקרוב.
אבל סגר יגרום לקריסה.
משק לשעת חירום תופס את ישראל יחסית במצב טוב,
ההכנסות מהגז יכולות להיות מופנות לסיוע כלכלי משמעותי, [אני אישית לו הייתי שרת האוצר הייתי מוכרת כעת את ההכנסות הצפויות למדינה לחברה בינ''ל, ובזה למעשה מכסה את העלויות הכלכליות של הקורונה]
אך עדין לא דיברתי רק על קושי כלכלי, אלא על הנעת הגלגל - שהיא תופעה מאד מסוכנת בפעילות עיסקית של מדינה.
אתן דוגמא מאד שולית, מאד קטנה, אך מאד קריטית.
חברות גדולות ברובן הן חברות ציבוריות, כלומר נסחרות בבורסה.
דוחו''ת טובים אינן בהכרח סטטוס של הצלחה, כי המשקיעים המוסדיים רוצים תוכנית חומש באסטרטגיה כלכלית מוכחת,
לפני מספר שנים אחת החברות הטובות בעולם קיבלה מסר מהמשקיעים המוסדיים שדו''ח החברה אינו מספק, ובאם לא תתקיים תוכנית התייעלות משמעותית - הרי שהמוסדיים יאלצו להוציא כספים רבים מחשש לתשואות נמוכות.
החברה בדקה את עצמה, והחליטה לסגור מספר פרוייקטים גדולים שעלותם רבה, ובטחונם הפיננסי אינו מובטח, כתוצאה מכך החברה פיטרה מעל עשרת אלפים עובדים.
את הדוחו''ת היא הגישה עם תוכנית חומש מעולה.
עד כאן נשמע שגם החברה וגם המוסדיים הרוויחו. ומי שהפסיד היו אלו שפוטרו.
לאחר שנה התברר שהתוכנית העיסקית בטעות יסודה, ומדוע?
כי רבבת המפוטרים אשר חלקם הרוויחו הון רב, פסקו מלהשקיע בשוק החופשי, כלומר במניות,
בנוסף רבים מהם משכו כספים שהשקיעו בשוק החופשי.
וכתוצאה מכך - למוסדיים שהם הרי מייצגי משקיעים, כמו בנקים וחברות השקעה, היה פחות יכולת להשקיע, וכתוצאה מכך הוציאו את כספם מאותה החברה.
מה נגרם?
החברה - הפסידה. כי המסחר שלה בבורסה ירד, האשראי נהפך למצומק יותר, ופרויקטים שיכלו להניב הכנסה גדולה הפסיקו את פעולתם.
המוסדיים - עיקר הרווח שלהם הוא אחוזי הניהול, הם הפסידו, כי המשקיעים הוציאו כספים, ובנוסף ההשקעה שלהם באותה חברה לא הניבה רווח אלא הפסד.
העובדים - פוטרו.
כך שכל החלטה כלכלית חייבת להיות בנויה על תוכנית עיסקית שאחד המרכיבים המרכזיים שלה הוא גלגל עיסקי.
רק בפעילות להנעת הגלגל נוכל להמשיך להפעיל מדינה כלכלית.