קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
07:00 בבוקר.
אני באמצע להכין קפה של בוקר.
דפיקות בדלת.
שבע בבוקר? בטח זה משהו דחוף.
אני מציץ, יהודי לא מוכר.
"כן?" אני פותח
והוא בטון חגיגי במיוחד "הלילה בחצות! ההזדמנות הנדירה!"
"על מה מדובר?"
עד מהרה התברר שהוא בא להתרים אותי.
הקשבתי לו בנימוס עוד כמה שניות ואז אמרתי לו "מצטער אין לי עלי כסף".


08:47
אני חוזר מהתפילה, מארגן את הילדים שעוד לא התחלקו למוסדות.
שוב דפיקות.
מציץ מהעינית. אותו אחד אם אני מזהה נכון. הוא רק החליף כובע והוסיף משקפיים.
"מה אפשר לעזו---"
"הלילה האחרון! הזדמנות חד פעמית!"
"כבר אמרתי לך שאין לי אפשרות לתת לך. צר לי"


10:13
מתענג על יום חופש.
מתחיל לארגן את הבית מוקדם לשטיפת יום חמישי.
דפיקות בהולות בדלת בתוספת צלצול בפעמון.
פותח את הדלת.
"שלום וברכה. אני גר פה בקומה למעלה, ורציתי לספר לך ש... הלילה בחצות! זאת חנוכה!!! אפשר לזכות לישועות"
"ר' איד, כבר דפקת פה היום פעמיים אם לא שמת לב. אם הייתי רוצה לתרום לך כבר הייתי עושה את זה מקודם"


12:01
לוגם קפה של צהריים.
שוב דפיקות בדלת.
אוחח. "כן? מה הלילה? אה.. מה הפעם?"
"לא, לא. עכשיו זה משהו אחר. שמעתי שיש לך בן בשידוכים, נכון?"
"מה? מה פתאום? הגדול שלי עוד לא בר מצווה."
"אה, אוקי. אז הבן שלך הזה, אתה בוודאי רוצה להצליח בחינוך שלו, נכון?"
"כן. אבל מה..."
"הלילה זה קורה!!! ליל הניסים והנפלאות!!!!"
"אתה מוכן לעזוב אותי לנפשי???"


13:35
ארוחת צהריים חנוכתית משפחתית.
ילד קטן דופק בדלת.
"אמא שואלת אם אתם רוצים לקבל כסף?"
"לקבל? כסף?"
דמות מרוצה מעצמה צצה מאחורי הילד.
"כן, כן! ישועות בפרנסה. כסף לכולם. זה קורה היום, וזה קורה הלילה".

"תקשיב לי טוב" אני תופס אותו בדש החולצה.
"אני תורם כסף לארגונים שמכבדים את הזמן ואת האינטלגינציה שלי.
אני לא רוצה ישועות. לא רוצה לתרום. לא רוצה לזכות בחיתום של החתימה של הנעילה של הדין. לא רוצה כלום.
רוצה קצת שקט. שלא יחפרו לי ולא ישגעו אותי. לא בדלת ולא בטלפון.
מקווה שהבהרתי את עצמי. כי אם לא, אני מוכן לחזור על זה מעכשיו ועד... הלילה בחצות".
.

הָיוּ תִּקְווֹתַי גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת
לְרֶגַע קָט מֵאֹפֶק מַבְלִיחוֹת
קוֹרְאוֹת לִי: הֵיי, בּוֹא לָקַחַת
מְלֹא הַחָפְנַיִם נַחַת


מִדְבַּר יְהוּדָה זְהוּב הַחוֹלוֹת
כְּבִישׁ מִתְלַטֵּף בֵּין הַגְּבָעוֹת
אֲוִיר חַמִּים כְּחִבּוּק שֶׁל אִמָּא
וַאֲנִי אֶת פָּנַי בְּחַלּוֹן אָשִׂימָה


בַּמִּזְרָח מִתְגַּלָּה רְצוּעָה דַּקָּה
בְּלֵב הַיְּשִׁימוֹן כִּרְאִי מַבְרִיקָה
יָם שֶׁל מֶלַח מֵצִיף גַּל רֶגֶשׁ
מָוֶת נוֹצֵץ בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ


הַיָּם נִפְרָשׂ כְּאַגָּדָה יְשָׁנָה
אוֹסֵף שׁוּלָיו שָׁנָה אַחַר שָׁנָה
וְהַשֶּׁקֶט הַמַּכְחִיל בְּמַיִם
מַרְטִיב לִי אֶת הָעֵינַיִם


הָרֵי מוֹאָב מֵהַחַלּוֹן נִבָּטִים
אֶל קֵהוּת הָאֹפֶק נִמְזָגִים
הוֹי תִּקְווֹתַי הַמְּחַיְּכוֹת הַיָּפוֹת
מֵעֵבֶר לַיָּם כִּשְׁחָפִים מְרַחֲפוֹת


הַאִם מָה שֶׁיִּהְיֶה הוּא מָה שֶׁהָיָה
אוֹ יִשְׁתַּחְרֵר בִּי מַשֶּׁהוּ כָּעֵת חַיָּה
אַף וְסַנְטֵר נִצְמָדִים לַשִּׁמְשָׁה
לִבִּי מִתְרוֹקֵן כְּחֻרְבָּה נְטוּשָׁה


הַיּוֹם בָּא אֶל קִצּוֹ בְּרָקִיעַ אָפֹר
בְּרֶגַע פְּרֵדָה אֶסְתַּחְרֵר כְּשִׁכּוֹר
הוֹי תִּקְווֹתַי הַשּׁוֹקְעוֹת עִם הָאוֹר
אֵיךְ זֶה שְׁכַחְתֶּן אוֹתִי מֵאָחוֹר


תֵּכֶף מָסַךְ הַלַּיְלָה יֵרֵד
מוּל סַנְטֵר אֶחָד רוֹעֵד
זִיק תִּקְווֹת כָּבֶה בָּרוּחַ
נִשְׁאַר רַק חַלּוֹן מָלוּחַ




.
יש הרבה דברים שאני יודע.

מה הרבה? המון!

אני יודע להחליף נורה ולגלות שקניתי נורה צהובה, להתקין מתלים, להתקין את אותם מתלים שוב כי לא היו ישרים...

בקיצור, מה אני מברבר, המון דברים!

אבל... יש דברים שאני פחות חזק בהם. כן, אני מודה.

מודה. פה אני מודה, בכללי לא אוהב להודות בשום מינוס.

במה עסקינן? קניות.

אז לפני שכל הנשים מהנהנות, עליי להדגיש.

אנחנו טובים בלעשות קניות! כשאנחנו (!) המחליטים מה לקנות. אף פעם לא קרה לי ששכחתי לקנות את האקסל שרציתי...

הלאה. נסכם. אני לא טוב בעסק, אבל לא אוהב להודות... בעיה.

היתקלות ענק בעניין נרשמה בשבוע שעבר.

עקב הגשם שהופיע בלי או עם התראה (תלוי אם אתם מאמינים לחזאים...) לא התאפשר להוציא את התינוק מהבית, ועל כן הוטלה עליי המשימה ללכת לקניות (שמירה כולל החלפת טיטולים? פחות...).

"אני עושה לך רשימה!" הודיעה האישה. אנוכי טענתי מנגד בתוקף שאסתדר בלי. למה? כי לראות גברים מסתובבים עם רשימה זה כמו לשים שלט 'לא סומכים עליי!' על הגב. כך לפחות לי זה מרגיש.

אז במקום הרשימה המביכה בכתב, קבלתי אותה בעל פה.

"תזכור. תירס בשימורים, חומוס חריף, ביצים סמול, לחם כוסמין, אורז בסמטי, חלב מועשר..." ירתה.

"זהו? אמרתי מנסה לסדר במוחי את כל המידע..."

"שניה. תביא גם דוריטוס טבעי, טיטולים 4+ ו... נראה לי זהו".

"נס". אמרתי.

"תודה!" היא אמרה.

יצאתי למערבולת הגשם חדור מטרה.

בחלוף חצי שעה חזרתי.

"כבר? ולמה רק שקית אחת איפה שאר השקיות? השארת אותם למטה?" הופתעה והקשתה האישה.

"איזה למטה... תקשיבי דינה. לא היה כלום!" עניתי מובך.

"מה לא היה? חלב?" תמהה.

"לא היה בשימורים!"

"מה? אוי... נו באמת! אז מה עם תירס?"

"המוכר אפילו לא הבין מה זה תירס חריף... ממש התביישתי!"

"אוי ויי..."

"חומוס מועשר לא היה. לחם בסמטי לא ראיתי וכבר לא העזתי לשאול את המוכר... אורז כוסמין הבאתי!"

"אוקיי, שיהיה. אוי ואבוי... איזה דוריטוס הבאת?"

"הבאתי שלוש חריף ושתי חמוץ חריף. באמת היה מבצע של 4+1 כמו שרצית..."

"חחח... ביצים הבאת?"

"מה מצחיק אני לא מבין. ושאלתי את המוכר מה זה ביצים טבעיות והוא אמר לי שאת מתכוונת לאורגניות וזה היה יקר! למה את צריכה את הדבר הזה?"

"טיטולים אני רואה שהבאת, נכון?" היא אמרה מותשת.

"הבאתי! אבל למה אנחנו צריכים את הטיטולים האלו? סמול זה למבוגרים!"
"מזל טוב", נשמעו הקריאות מכל עבר, עם קול צלחות מתנפצות
ראשים הסתובבו, מחפשים את יוצר העניין.
אבל הוא, כבר מזמן לא שם, מחפש לו ריגוש חדש, משהו מלא עניין .

איפה אמא שלו, שאלה בת דודה זרה, כנראה מהצד השני.
אבל אמא לא הייתה שם, רק סיימה עם התאומים, עוברת לילד הבא,
השובב, הצלחות, שיחכו. מה, כאילו יש לה ברירה.

בסוף ציפי של שיפי, לקחה ת'יוזמה, לקחה לפינה ת'קטן.
בוא רגע שימי, יש לי סיפור, הבטיחה בקול ממתיק סוד.
הוא לא התיישב, כמובן, הקטן. אבל הסכים לידה לעמוד.

היה פעם ילד , קטן וחמוד, קראו לו המגיד ממעזריטש.
כל היום, ה יא סיפרה לו, ישב ולמד, הוגה ועוסק בתורה,
ובלב שלה פנימה, הוסיף קול קטן, בדיוק ההפך ממך.

רק רגע, תשמע עד הסוף, אתה מפסיד פה משהו חשוב.
יום אחד, הוא שמע את אימו, יושבת בצד ובוכה,
מייד הוא ניגש, רצה לעזור. אמא, מה את בוכה?

נשמע לו מוכר, אמא בוכה, בבית זה קורה כל היום.
מה היא ענתה? שקשה לה איתו ? הוא שואל כיודע דבר,
בבית שלו, זה נאמר בכל יום, לעשות מזה סיפור, כה מוזר.

לא, צוחקת ציפי, זה לא הכיוון, מה זה כיוון ? הוא שואל.
לא משנה, אני מתכוונת, שלא זו הייתה התשובה,
היא בוכה בגלל, מפני שאתמול, בבית הייתה שריפה.

אמא של מגיד, בוכה על בית, לילד נשמע זה מוזר.
בדיוק, עונה ציפי, כך גם הוא חשב, וכך גם שא ל את אימו,
לא על הבי ת, ענתה אז האם, על מה שהיה בתוכו.

בתוך הסלון, בארון מיוחד, במקום שמור וחשוב
ישבה מגילה, מגילת יוחסין, מספרת על דורת של קדושה,
כך כל הדרך, בכל מקום, תחנה, תלווה אותך, תיתן שאיפה.

חשב המגיד הקטן, רגע שניים, חשב, אז פתח ואמר.
אל תד אגי, אל תבכי, אמא, אפשר את המצב להציל.
מגילה חדשה, אכתוב לך אמא, מגילה שממני תתחיל.

נגמר הסיפור, הלכה לה ציפי, אך הילד נשאר לעמוד.
לא מושך במפות, לא קופץ על שולחן, נשאר על עומדו מהורהר.
או אז, כמו בן, האמא נחפזת, משהו נראה לה מוזר.

מה קרה, שימי, שואלת האם, מביטה על בנה המרחף.
הילד ננער, עם פרצוף מהורהר, מוחה מעיניו תלתלים,
ודמע של נחת בעיניה זורחת, עת שפתיו מוציאות גם מילים.

אני יודע אמא, שקשה לך איתי, מסובך, מבולגן, מאתגר.
לא לומד כמו חיים, לא יושב כמו שלוימי, לא מ תאים לשום מגילה
לא עומד בציפיות, לא צועד בתוך תלם, אבל אמא, יש לי הבטחה.

יום אחד, אמא, ממש בקרוב, אני מבטיח, אכתוב מגילה משלי.
אמשיך לעבוד, להילחם, לנצח, לא אפול ולא אשבר.
ואז תראי אמא, גם אני אתן נחת, מסוג מיוחד ואחר.
  • 386
  • השיר יושב על שיר שנכתב לפני יותר מ 20 שנה ונקרא - "We are the world", מצרפת קישור.

    We are the world

    מקווה שתהנו


    בס"ד


    בית ראשון -

    ביער קטן , עומד לו עץ עבות חתיך

    כל יום ילדון חמוד אותו פוגש

    כן ילדי-מה אתה צריך?

    כך העץ הנדיב לילדון לוחש



    עוד ידובר רבות על העץ העבות

    איך את כל חייו הקדיש רק לטובות

    לילדון – למשפחתו היקירה

    הקדיש את כל חייו באהבה



    פזמון –

    אבוש שלנו

    אתה כל עולמנו

    אתה העץ , הגזע הסוכך תמיד עלינו

    אנחנו ענפיך , לעולם קשורים בך

    זה נכון , אתה הופך ת'עולם לטוב יותר



    בית שני –

    היי חברים , לפני יובל שנים

    בר"ח שבט זכה לו העולם

    עץ קטן , יפיוף ענוג ורך

    בשדה העולם עלה לו ופרח



    פזמון שוב …



    בית שלישי –


    אילן יפהיפה , במה הוא לא בורך

    לב רחב , רגיש אוהב כל כך

    הקים לו האילן ערוגה יפה מכולן

    50 לעצה – אצלו מאז ומעולם





    המשך , במנגינת הפזמון מילים שונות –



    חסד נר לרגליו, באהבה הקדיש חייו

    לאשתו, אהובתו , למשפחתו , לילדיו …

    אם יפגוש נזקק מסכן , משלו הכל ייתן

    עמוד התווך האהוב של זיכרון מנחם …



    פזמון *4



    ראפ הומור


    אז יאללה חברים , בא לכם קצת ג'וס

    על הבחור הצעיר , נו , ההוא החתיכוס

    את כולם הוא אוהב ומי לא אוהב אותו…?

    מביא מלאנים נחת , מוכשר שאין כמותו

    מתחתן לו עם אימוש , מאוהבים להם השניים

    שפה משלהם יש- ס'תכלו להם בעיניים

    פראדה , גוצי' ,מישל -זה ההובי ,אל תגעו לו

    אבל אשתו והילדים זה המותג הפרטי שלו

    בשבילם אם ירצו גם ת'ירח הוא יתלוש

    כי מה זה בשביל תותח שאלוף גם בלגלוש…

    אם יש לך בעיה יפתור אותה לך

    "תרגיע ומיאאאד" יפטיר הוא לכיוונך



    פזמון שוב *1



    ראפ ברכות כשהפזמון בשקט ברקע –


    אתה תמיד שם בשבילנו , חבר נפש של כולנו (בראפ)

    אותנו מעצב (במנגינה

    מרפא כל כאב הקצרה )

    בני אתה (בשתי הקריאו הקצרות

    שאל ממני ללא המנגינה)

    הלוואי וכל הנטיעות יהיו כמותך

    מבטיחים לעשות'ך נחת , להיות הגאווה ש'ך

    בריאות שלווה ועושר , הומור וגם קצת כושר

    יסובבו אותך תמיד ותזכה לרוב אושר



    Now כולם יחד –

    We love you.

    We love you.



    בית אחרון במנגינת הפזמון –

    אבוש שלנו

    תודה שאתה כאן בשבילנו

    מי ייתן עד מאה ועשרים שנים יפות כאלו

    מאוהבים בך , מודים על עצם היותך

    ומאחלים לך את כל הטוב שבעולם !!!
    בוקר זוועתי ללא ספק.

    האף עובד במרץ ללא הרף. הגרון כואב.

    "לא, דינה, אני מרגיש נורא!" אני מעיר את האישה.

    "מה אתה מרגיש?" שואלת בהתעניינות. קמה להכין לי תה.

    "נורא ואיום! לדעתי יש לי חום בגובה של עזריאלי!"

    היא חוזרת אחרי חצי דקה, התינוק כבר התעורר והיה על ידה האחת, כוס התה ביד השנייה, ובידו של התינוק, המדחום.

    היא מניחה את התה, אני לוקח את המדחום, מכניס לפי במהירות.

    "ידעתי! 37.5! מה הסיכויים שלי לשרוד את זה?" אני שואל בחרדה.

    "תירגע, הכל יהיה טוב!" היא אומרת. התינוק כבר מסורק ומוכן ליציאה. "אני לוקחת אותו למעון וחוזרת".

    "תחזרי מהר! אם חלילה תקרה הידרדרות נוספת..."

    היא יוצאת. ואני פונה לחשב איך אני שותה את התה תוך כדי שכיבה. הרי אינני יכול לזוז כמעט, אני מרגיש נורא!

    עוד אני מחשב, והיא כבר עומדת ליד.

    "שלא אלך לעבודה היום?" שאלה.

    "ודאי שאני מעדיף שתישארי, המצב שלי גרוע! אבל המדינה עדיין לא מכירה בכך שצריך לתת חופשת מחלה גם על ימי הזוועה האלו לבעלים, ופרנסה מניין?"

    "לא, גם אני לא מרגישה מי יודע מה..." אמרה, מכניסה את המדחום לפיה תוך כדי שהיא מכינה את תיקה.

    "כמה?" אני שואל בקוצר רוח.

    "בקטנה, 39.5, אני יוצאת, בהצלחה!"

    "בהצלחה", אני אומר. מחפש אדמה להיבלע בה.
    חִידוֹן חֲנֻכָּה:



    1. הִיא לָאו בְּהֶכְרֵחַ רְחָבָה

    אֲבָל תָּמִיד מַרְחִיבָה

    קְשׁוּרָה לְתָמָר וְאַהֲבָה

    וְתָמִיד אֶקַּח אֶת הַשָּׁוֶה.

    מִי אֲנִי?

    2. אֲנִי לֹא נָבִיא אַךְ מִתְחָרֵז

    לֹא מַצְבִּיא אַךְ מִזְדָּרֵז

    עַל גְּדוֹלִים אֲנִי מֵעֵז

    כִּי בְּהַ' אֲנִי אוֹחֵז.

    מִי אֲנִי?

    3. שְׁמִי מִסְּפָרַד

    וּזְמַנִּי קָצוּב

    בִּי חַיָּב כָּל אֶחָד

    וּמְקוֹמִי חָשׁוּב.

    מִי אֲנִי?

    4. אֲנִי מֵקֵל בְּרֹאשִׁי

    וְנֶחֱשָׁב כְּפְּרוּשִׁי

    אַךְ בַּיּוֹם הַחָפְשִׁי

    לֹא הָלְכוּ כְּפֵּרוּשִׁי.

    מִי אֲנִי?

    5. אֵינִי סַפוּר

    וּלְכֻלָּם מָסוּר

    בִּי אֵין סִפּוּר

    וְאֵין אַף אִסּוּר.

    מִי אֲנִי?

    6. אָנוּ מִשְׁפָּחָה

    והמְסִירוּת לֹא פָּסְחָה

    וְהַקָּטָן שֶׁחִנְּכָה

    לֹא הִרְכִּין לֹא שָׁחָה.

    מִי אֲנִי?

    7. גְּבוּרָתִי בְּמוֹתִי

    לֹא אֶמְסֹר אֲחוֹתִי

    וּבְתֹם מִלְחַמְתִּי

    בְּרֶפֶשׁ גּוּפָתִי.

    מִי אֲנִי?

    8. אֵינִי בָּרוּחַ

    אַךְ אַל לִבְטֹחַ

    וּכְשֶׁגָּדַל הַכֹּחַ

    עֲלֵיכֶם לִבְרֹחַ.

    מִי אֲנִי?

    9. אֲנִי חַג וּמוֹעֵד

    מִסְּבִיבִי נוֹהֲגִים לְהִתְאַגֵּד

    אֲנִי סִפּוּר גְּבוּרָה מְאַחֵד

    רוֹאִים בִּי הַרְבֵּה כְּשֶׁהַבַּיִת מִתְכַּבֵּד.

    מִי אֲנִי?

    10. זוֹ תְּפִלָּה לְתִשְׁעָה

    וְחֶלְקָם לַעֲשָׂרָה

    זֶה בִּטּוּל הַרְשָׁעָה

    וְאֵינִי חוֹזֵר כְּשֶׁחָסְרָה.



    מִי אֲנִי?
    .


    - מה יגידו

    - די כבר עם המה יגידו

    - יאללה נכון די כבר, אבל עדיין הם יגידו.

    - תתאמן, תכתוב משהו בלי לחשוב הרבה ותפרסם בלי לחשוב מה יגידו

    - ומה יגידו על מה שאכתוב בלי לחשוב מה יגידו

    - לא תדע, כי לא תחשוב על זה.

    - אז על מה אחשוב

    - תמצא משהו

    - טוב, אחפש איזו חידה מסובכת לחשוב עליה

    - מצוין, ועכשיו תתחיל לכתוב בלי לחשוב

    שלוש ארבע ו...




    כשהוא נכנס לחדר המורות כולן הביטו בו ממושכות מבלי לעפעף.

    עקבו אחרי אצבעותיו המחפשות כפית נקיה לערבב את קפהו.

    ליוו את הכוס העולה אל שפתיו.

    ודלגו אל רקתו לראות אם היא רוטטת במבוכה.

    שעה קלה לאחר מכן הוא התפטר, והצטרף למקהלת הצבא האדום.

    היה לו בריטון חזק וצלול, עיני פלדה כחולות ולסת חזקה, אבל הרוסית שלו לא היתה טובה מספיק וכעבור תקופה קצרה הוא מצא את עצמו מגיש כוסות תה בארוחות הערב המפוארות שערך המנצח בלילות שאין בהם קונצרט, התפקיד כלל גם להוסיף כפית וחצי וודקה ושש טיפות לימון לכל כוס.

    הוא הועף בקלון כשנתפס מתעסק עם הטלסקופ היקר שהיה מאוחסן מתחת למזנון היינות, ולמחרת כבר השיג עבודה כבודק איכות בבית חרושת לנעלי קומנדו וציוד דנטלי, שעסק בסתר במסחר בחיות מחמד מוגנות ושימש גם כסוכנות לגיוס רוצחים שכירים ונערי גומי.
    הוא מצא חן בעיני הבוס, שבעצם לא היה קיים בכלל, וקודם במהירות למשרת אחראי צוות בשלוחה הדרום אפריקאית של המפעל.

    באחת מהטיסות מאי שם לאי שם פגש את זה שעתיד להיות חברו-הטוב-ביותר כשעזר לו להוציא גרעין של אננס שננעץ בין שיניו הקדמיות.
    הוא נשאר רק 'חברו לעתיד' אך מעולם לא נעשו חברים משום שהוא רק היה פרי דמיונו כדי להעלות את ערכו בעיני עמיתו הדרום אפריקאי שהתפאר תמיד בחבריו המדהימים שאף הם היו מומצאים, היה לו רק ידיד חוליגן גרמי ועצבני ששלט בו ביד ברזל ובברך שפיצית קשה ומחודדת.

    "ובכלל אין גרעינים לאננס" אמרה לו המטפלת, מולה ישב ושפך את לבו על פיטוריו.

    כלומר, שכחתי לספר (ת'אמת לא שכחתי, סתם התעצלתי) שהעיפו אותו מהעבודה כשבלש פרטי השיג צילומים של התעודות שלו בבית הספר היסודי בהן נכתב על הפוטנציאל הכול כך נמוך שלו, ושגם הוא בלתי מנוצל. יועצת בית הספר הוסיפה בעט בצבע אחר שאם רק ירצה באמת וישקיע חזק הרי שיוכל להצליח כמתאגרף במשקל בינוני.

    "בינוני" זעם המנכ"ל, ופיטר אותו על אתר בלי פנסיה ובלי פיצויים, אם כי הסכים להעניק לו דבר אחד.

    הוא העניק לו זאת באמצעות רגלו הימנית (בצעירותו היה חלוץ מרכזי במנטשסטר יונייטד) ומאז עיטר מכתש כחלחל אדמדם את ירכו, או את מה שנותר מממנה.

    "למה לא" חייכה המנהלת, והסכימה בו במקום לקבל אותו בחזרה לבית הספר,

    וכשהכין קפה חזק והלך לחפש כפית נקיה בחדר מורות, עצר לרגע
    ובמחשבה שניה נסוג והלך למרפסת וערבב את הקפה עם הידית של המשקפיים.


    נו מה יגידו?

    המממ...

    מהר מהר...

    שבעה ברזים ממלאים בריכה של 456.881 ליטר, הברז הראשון שופך 6.78 ליטר כל 42 שניות וחצי. והברז השני שופך 3.46 כל....

    שששש, תפסיקו להסתכל, תנו לחשוב בשקט



    1.jpg





    .

    עוד לא ראינו דם, תן לו בשיניים!


    עוד לא ראינו דם, צפינו לחינם...
    נשמעו הקריאות מכל עבר.

    הכל התחיל בג'רמי שראה את ג'וג'ו "לוקח" מהדוכן שלו כמה עגבניות, בתוך שניות ספורות הצעקות הרמות הפכו למכות,
    וכמו פיל בחנות חרסינה כך שני צ'חצ'חים המתלהמים בשוק.

    ג'וג'ו נתן לג'רמי בעיטה והוא התרומם מעבר לערימת האביטיחים ששכנה לבטח על הדוכן של אברם עד לאותו רגע.
    ולאחר מכן נפל על הרצפה תוך שהוא מגלגל על עצמו כמה אביטיחים גדולים ועגלגלים במיוחד שהמשיכו להתגלגל במורד המדרחוב.
    כעת, גם אברם בעל הדוכן הצטרף לחגיגה.

    ג'רמי, וגם אברם היו להוטים להחזיר לג'וג'ו אך תוך כדי ריצה הוא החליק היישר אל מיטתו של ההומלס הזקן שכבר קנה לו חזקה בפינת הרחוב.

    הזקן, שהיה רגיל לסלק רק חתולים ושאר מרעין בישין מפינתו התרעם ופתח בצעקות רמות שהפנו את מבטיהם של כל מי שאולי עוד לא היה מרוכז בהתלהמות.

    "ג'וג'ו חנוק אותו" שרו כולם במקהלה, אך כחרדי אין אני מורגל בצעקות מסוג זה, כמעט וצעקתי "נאצים" אך נזכרתי שאני לא רוצה להפנות את כל תשומת הלב הזו אליי.

    אך לפתע, בעל כרחי, אני מוצא את עצמי גם כן במרכז הזירה, לא ברור מאיפה - שני אגרופים הלמו בעוצמה בליבי

    רציתי לצעוק על האלמוני שכך מחלק מכות לעוברים ושבים, אך מפי יצאה רק הצעקה, שנשמעה היטב בין כל הלחישות:


    " כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ. "
    מבטיהם המופתעים של כל מתפללי ה "חניכי" השכונתי העבירו את המסר כמו שאלף שיחות מוסר לא יכלו לעשות זאת,
    ומאז ידעתי, שוק אינו מקום מוצלח לערוך בו את תפילת שמונה עשרה...
    ולא משנה איפה התחלת...



    נהניתם? רוצים לקרוא עוד תוכן שכתבתי?
    כנסו לבלוג שלי





    קרדיט, הטקסט מתוך תפילת שמונה עשרה נלקח מתוך ויקיטקסט
    הַיְדַעְתֶּם? אַרְצִי מִשְׁתַּנָּה
    אַרְצִי אֵינָהּ מְשַׁנָּה פָּנֶיהָ
    אַרְצִי מִשְׁתַּנָּה
    מִשְׁתַּנָּה בְּכָל מַהוּתָהּ

    מִתֹּהוּ וָבֹהוּ ל
    תֹּהוּ וָבֹהוּ וּבַחֲזָרָה

    וְכִי מָה הֶעֱלִיתֶם בְּמוֹחֲכֶם
    שֶׁיָּבֹא אֲדוֹן הַכֹּל, וְיָבֹא שְׁלִיחוֹ הַטּוֹב
    לְאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, לְאֶרֶץ חֲרֵבָה וִיבֵשָׁה?
    הִנֵּה אַרְצִי מִשְׁתַּנֶּה.

    מְכִינָה בַּעֲבוּרוֹ רִגְבֵי אֲדָמָה
    נְאוֹת דֶּשֶׁא וּפְרִיחָה
    אַרְצִי אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַדֵּם אֶת פָּנָיו
    בְּפָנֶיהָ הַיְּשָׁנוֹת שֶׁלָּהּ
    אַרְצִי מִשְׁתַּנָּה.

    אָה. שׁוֹאֲלִים אַתֶּם
    אֵיךְ אַרְצִי מִשְׁתַּנָּה?
    וְלָמָּה בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה?
    עַל זֹאת אֵין בְּיָדִי תְּשׁוּבָה

    אוּלַי
    כְּשֶׁיָּבֹא פִּתְאוֹם דּוֹדִי
    תִּשְׁאֲלוּ לוֹ אֶת שֶׁנַּפְשְׁכֶם בִּקְּשָׁה
    אוּלַי תִּתְבַּשְּׂרוּ עַל הַפִּתְרוֹן הַחִידָה
    אַךְ אָנָּא. בַּשְּׂרוּ לוֹ עַל הָאַהֲבָה

    מְבִינִים אַתֶּם מַדּוּעַ
    אַרְצִי מִשְׁתַּנָּה?
    בשולחן שבת השיחה איכשהו התגלגלה למצב הבטחוני,
    ואז אמר אחי שלמחבלים אין מי שייצג אותם במשפט:
    עורכי דין לא רוצים לייצג אותם ואלו שכן - מקבלים איומים על החיים שלהם אם יעשו זאת.

    הסקרנות שלי נמתחה עד קצה הגבול.
    ביקשתי מהעורך שימצא לי מישהו לראיין אותו בנושא,
    אחרי מספר דקות כבר יצרתי קשר עם יוסף ויצמן, עורך דין ומשנה לראש לשכת עורכי הדין בישראל.


    20 דקות וחומר מדהים לכתבה שמאירה אור חדש
    ותציג לכם את הזווית המשפטית, הפחות מוכרת, בנוגע למחבלי הנוחבה.

    העורך על הכותרות והפתיח:




    1702563303922.png


    *המשך לתחרות ביני לבין @מ. י. פרצמן
     תגובה אחרונה 
    בשעות החשוכות של הלילה, אני אוהבת לכתוב דברים שאין איש ידע ויבין - מלבדי,
    אבל
    במידה ומצטרף לדברים הללו - צעצוע בדמות משחקי לשון, אני נוהגת לשנות ולשייף
    בשביל שעוד אחד אשר ליבו עייף - יוכל להנות.
    'אבל' מספר 2: יותר מידי פעמים אני שומעת את המילים "לא הבנת את הפואנטה.."
    ולכן, אעביר תפואנטה-תמסר של השיר בכפית: דיי להילחם, הגיע הזמן להרים ידיים (לאבא בשמים, אלא מה?)
    אז הנה השיר
    וכמובן שאשמח לקבל להערות (בעיקר על המקצב.. בטוח יש פה לא מעט פספוסים)
    קבלו:

    כוח ברזל

    כאשר
    ליבי נקרע לשניים

    וחש שעוד שנייה - המים
    מטביעים את יישותי
    ואותי

    והלב הזה כבר לא יהיה איתי ...
    ההילוך של המוח הופך איטי

    הרע הופך מציאותי,
    והייאוש מתיידד בחן אמנותי -
    אני משיב מלחמה כמו חייל איכותי
    ונכשל:

    זה הרגע
    שמשהו בי מתחיל להבין,
    להפנים
    שלב עדין
    על כל מה שהוא נושא ...
    תמיד יבוא לידי שבירה
    וגם אם ינסה
    ברוב גבורה
    להרים ראש מעל מה שקרע
    להתעלם ולא לבחוש
    בקדרה
    הוא לא יצליח -
    אך אם יקרא

    לרופא של הלב השבור - לעזרה
    הוא ייתן לו מזור,
    לחייל שנורה...


    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה