קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
וואו. די הרבה זמן חיכיתי להיכנס לקהילה הזאת, עקבתי מהצד, והייתי בטוחה שייקח לי חודשים להעז לפרסם משהו;)
אבל למרבה הנס בדיוק השבוע הייתה כתבה בקטיפה שהעירה לי תחושות ממילוי מקום ישן ושכוח בכיתת תקשורת, והייתי חייבת לזעוק את הזעקה שלהם;)
התוצאות לפניכם.
מוקדש: לילדי כיתה א'2.

פסבדו חיים
אסור לך להיגעל משאריות של תפוח נגוס.
אסור לך להודות שהבד של החולצה החדשה מציק לך.
אסור לך לבטא את הטעם שלך, להיות מי שאתה.
אסור לך לגלות לאנשים שהם עומדים להיכשל. אפילו שברור לך שזה מה שיקרה.

לאנשים אחרים מותר. לאלו שאין להם בתיק הרפואי אבחנה באותיות אנגליות.
לאלו שקובעים את כללי המשחק כאן.
לך אסור. אתה מסומן.
עליך יגידו שיש לך ויסות חושי, והיפראקטיביות, ושאתה לא מבין קודים. ומי אתה בכלל שתביע דעה, ילד תקשורת שכמוך.

תנשוך שפתיים ותפנה את השאריות של התפוח. תלך עם החולצה החדשה עד שהעור שלך ישתפשף ויפצע ויהיו לך ראיות אמפיריות שהבד שלה לא מוצלח. תשב בשקט ותחכה שאנשים יטעו ויכשלו-כמו שצפית מראש- ובשום פנים ואופן אל תאמר אחר כך 'אמרתי לך'.
אל תגדיל ראש, אל תיזום, ולעולם-לעולם אל תסמוך על שיקול דעתך. אתה הרי חושב שונה, אחר.
תתנהג בדיוק כפי שמצפים ממך, אם יש לך ספק אל תעשה כלום. תמחק את עצמך. תשתוק כמה שיותר.
יחשבו שאתה נורמלי. יאמרו שאתה קלאסי כזה, רגיל. המסכה שלך שכל כך עמלת לבנות, תהיה בדיוק כמו האנשים האחרים. תהיה שייכת.
אבל אז, אף פעם לא תחיה את החיים האמיתיים.
ב"ה

איך מסבירים למישהו ששונא אותך שאתה צודק???

כשמישהו שואל שאלה שמטרתה להשפיל אותך, לא יעזרו כל ההסברים שבעולם, ולהיפך כשאתה מסביר אתה ממשיך את תהליך ההשפלה.

ברגע שקלטת שאתה יעד להשפלה, התגובה שלך היא לא על השאלה, אלא על ההשפלה, לכן אתה לא תענה על השאלה אלא תגיב תגובה משלך לפי מה שאתה חושב לנכון ששונאיך ישמעו.

לכן כאשר דרום אפריקה תובעת את ישראל על רצח עם, אין כאן שאלה שיש אפשרות לענות עליה, כל תשובה תהיה גרועה.

התגובה החריפה היא התגובה למי ששונא אותך, אתה לא מסביר, לא מתנצל, לא משתף, כי הרי הדברים ידועים, אלא חותך ישר לנקודה.

"אתם שותפים לשנאה, אתם מעוניינים לפגוע בנו"

ואם כך אין לנו על מה לדבר.

תגובה כזאת, היא תשובה ישירה שנוגעת ישר בנקודה.

אז אולי לא נזכה בדיון בהאג, אולי שונאי ישראל יכריזו עלינו שאנחנו האשמים.

אבל הם יעשו את זה בכל מקרה.

התפקיד שלנו הוא לשמור על הכבוד שלנו.

אל תדמו בנפשכם שהסבר על הזוועות יכול לשנות תפיסת עולם של שנאה.

אל תדמו בנפשכם שהסבר יועיל, להיפך הוא יהפוך אותנו לחלשים עוד יותר.

גם אם נסביר אלפי פעמים, אנחנו הצד הנרדף, פגעו בנו באכזריות, הם יבחרו לעוות את הנתונים באופן מקומם, להציג מצג שווא של מסכנות, של חורבן, החורבן שהם עצמם ייצרו.

זהו דרכו של הרוע, השלב הראשון הוא הרס עצמי, ואחר כך האשמת האויב בהרס שהוא עצמו ייצר, ואחר כך לעג ציני להתגוננות שלו
זהו דפוס מוכר אצל מחוללי הרס.

אולי לא מספיק חכם לאפשר להם את התענוג המפוקפק הזה.

הדרך של האויב היא לגרום לך להסביר.

כשאתה מעביר מסר חד ברור וחותך, אתה אמרת את מה שיש לך לומר.

לאמירה שלך יש כוח, וביחוד כשאתה הוא הבוחר לענות, ומה לענות.

והתשובה היחידה היא:

"אתם שונאי ישראל"

תבחרו באיזה חלק של העולם אתם בוחרים להיות בחלק של הרוע או בחלקת אלוקים.

ואוהבי ישראל יעמדו כנגדם.
  • 834
  • ראש חודש שבט הפציע
    סדאם חוסיין הפתיע
    כבש את כווית וסעודיה
    ובוש - על מלחמה הודיע
    אזעקות אמת עולות ויורדות
    "נחש צפע" - סימן להתרעות

    "סופה במדבר" – "אם כל המלחמות"
    "מלחמת המפרץ הראשונה" ללא קרבות
    הגנרל 'שוורצקופף' של בעלות הברית
    אנגליה עם צרפת וגם ארצות הברית
    קוברה ואפאצ'י - שמות של מסוקים
    ה'פטריוט' מיירט סקאדים בשחקים

    בבתי חולים הפכו החניונים
    לחדרי מיון לקליטת המונים
    טיל אטומי ביו-לוגי כימי
    ונחמן שי היה המרגיען הלאומי
    שידורים ב'גל שקט' שלא תבוא צרה
    'שרב כבד' סימן שיוצאים אחרי צפירה

    פיקוד העורף כבר חילק לכל דיכפין
    'ערכת מגן' מכילה זריקת אטרופין
    מסכות אב"כ עם "מפוח" לזקנים
    'ברדס' מיוחד לילדים קטנים
    ה'שמרטף' לתינוקות נקרא בשם ממ"ט
    כולם ל'חדר האטום', עדיין אין ממ"ד

    עם סלוטייפ מדביקים ניילון על חלון
    שירותים כימיים שמים בתוך ארון
    בסף הדלת, אקונומיקה בסמרטוט
    "שיר למעלות" אומר כל זאטוט
    הערבים ביש"ע רוקדים וצוהלים
    אם נאמר תהילים לא יהיו טילים

    אחר הצהרים עורכים את השמחות
    לכל מקום בכתף נושאים ת'מסכות
    וב'שולם זוכר' מה עושים אורחים
    באזעקות לוקחים ת'ארבעס ובורחים
    'החזון איש הבטיח: בני ברק בלי טילים'
    כך ענה ר' חיים לכל השואלים

    רוב הסקאדים נפלו לתוך הים
    עם הנצח ישראל, לעד חי וקיים
    הפסקת האש היתה נס בפורים
    בתחפושות צוהלים, רוקדים וגם שרים
    ומה היה בסוף אחריתו של הרודן
    בורא עולם שפטו ולמוות אותו דן

    חיילים ביקשוהו בעיר וגם בכפר
    עד שלכדוהו בבור כמו עכבר

    וזה מה ששרו הילדים לפני 33 שנים: (חבר הרב אמנון יצחק)
    הסקאדיה פורחת
    אוכלוסיה בורחת
    צופרים מראש כל גג
    מבשרים על בא הסקאד
    טיל בשבט הגיע חג לילדים
    טיל בשבט הגיע אין לימודים
    לא ברור איך המוח שלי עובד, אבל @וריטסרום , ה"געגוע" שלך הקפיץ לי את השיר הזה . אולי כי הוא נכתב כשהרגש היה עוצמתי במיוחד, ואולי לא, מה שבטוח זה שאין לי מושג

    לב שבור
    ושוב הבכי רוצה להשתחרר
    לפני שניה נרדם, איך כבר התעורר?
    אף אחד לא מבין אותי, מתסכל!
    שמישהו יסביר איך ניתן לסקל
    כאב ובלבול של שכל כבול
    חרדות וחידות של לב חבול

    ושוב בעיניי ניכר ערפל
    העולם כבד, על כתפיי נופל
    רוצה לצרוח בקול חזק
    התחושה היא כי גרוני - נאזק
    זעקה רותחת אין איש ישמע
    מי יצליח למחות לי דמעה

    כלפי חוץ הכל נהדר
    אז מדוע הרון מליבי נעדר?
    כיצד ניתן ללבות צהלה
    אליה נפשי ייחלה, שאלה
    מתי יתכלה השברון, הבלבול?
    חוששני שהוא חצה את הגבול!

    רופא שבורי לב, את בתך אל תשכח
    את משאלתי לשמוח תיקח​
    המקום: עמק חורפי מלא צמחי בר, שעדיין קוצים עייפים עמדו יבשים בשוליו,
    חמורים מוזנחים רעו שם, תולשים עלי גדילנים בקצב מונוטוני, לועסים.
    נוף של הרים הקיף את העמק, חוטי חשמל מתוחים מצד אל צד, השמים יפים ומעוננים
    האיש: עמד בפתח המכונית הישנה שלו, חסרת חשיבות ואופי, סתם מכונית שלא שווה לכתוב עליה כלום.
    בידו הוא אחז בסיגריה בוערת, ממש בקצות האצבעות, כדי שהריח לא ידבק אליו,
    באופן רשמי הוא הפסיק לעשן מזמן, אבל בתא הכפפות הוא שמר קופסה, עטופה בשקית ניילון לשמירת הטריות.
    הפוד טראק: עמד בין כמה עצים, הוא נשא שלט קטן - ליקוטי בתר ליקוטי, האיש נהנה מאוד מהשנינות, והיה מתפאר בה באוזני כל מי שהסכים להאזין לו.
    התפריט: מזון מן הטבע, עשבי בר, עלים ירוקים ופטריות שהוא אמור ללקט כאן באחו.
    הוא חשב על החמורים שמנשנשים מהחוביזות שהוא אמור להפוך לקציצות, איך מסלקים אותם מכאן, ושל מי הם בכלל.
    המשימה: לרדת ליער לבד, הוא היה אלוף בליקוט, הוא הכיר כל עשב ושיח, ואפילו את המלאך שאומר לו גדל, אבל פחד גדול היה לו לשוטט לבד ביער, כל רשרוש של שחרור הקפיץ אותו, אבל היו כמה מציאות טובות, והוא התנחם בצרור אזוב טרי ורענן שהצליח למצוא בין שיחי הבתה.
    הגדרה: בין הפוד טראק לעץ הפקאן, הוא גידר בכלונסאות רופפות שטח נחמד, ומעל הגדר ואפילו מתחתיה, דילגו תרנגולות וגם תרנגולים, שהטילו ביצי חופש חומות ונחמדות, שאותן גזל האיש אל חביתות החורף המפורסמות שלו.
    גם כמה עיזים הוא גידל, הן היו מעט חצופות לטעמו, והן התחרו איתו על עשבי החורף הטריים והטעימים.
    המשגיח: בהתחלה הוא לא הבין את הקונספט, אבל אחרי הכשרה קצרה הוא מצא את עצמו יושב מול שולחן אור, פולה חלזונות מצרורות של חרדל בר, ובוחן את חסת המצפן באמצעות זכוכית מגדלת, הוא רחץ במים עשבים שמעולם לא שמע את שמם, מחמת שהיה חירש מאוד.
    הלקוח הקבוע: היה מזמין את סלט האספסת שלו, ומדגיש מאוד את העובדה שהוא רוצה תוספת חרדל לבן, האיש היה מגיש לו גם משקה אלכוהולי עשוי מינבוט לבן מותסס, הלקוח היה משתעל בשעת השתיה, והאיש חשש מעט לשלומו.
    דמי החסות: הם היו קבועים, הבדואי היה יורד מהפג'ארו המאובקת שלו, והאיש היה מעביר לו את המעטפה, ומכיוון שביזנס זה ביזנס, הם היו מתחזקים אחד את השני בתשורות קטנות, הבדואי היה מביא לו עלי מלוח מהמדבר, שלטעמו היו מהמשובחים שטעם, והאיש הביא לו נתחים מגבינה חסרת שם אך מלאת עובש, שהתיישנה במערה שנמצאת לא הרחק מהפוד טראק.
    הפרסום: לא הגיע בבת אחת, בהתחלה זה היה מקום שקט ומלא שלווה, רק אחרי שפתאום הוא הפך לטרנד, מגרש החניה הלך ונעשה צר לעשרות הרכבים שגדשו אותו בימי שישי ובסתם ימים, הוא נאלץ להנחות את ההמונים לחנות על חלקת האספסת הכי טובה שלו.
    המחסור: בעשבים טריים הגיע אחרי בצורת די קשה, ואחרי קטיף מוגזם לחלוטין של כל עשבי הבר האכילים באזור, המשגיח החירש לא היה לבד, הוא העסיק עוד שלושה משגיחים קטנים, דברנים גדולים, שסייעו לו להמשיך לקיים את הפוד טראק ככשר למהדרין.
    המרחקים: שאותם האיש היה צריך לעבור בכל יום, על מנת שיוכל להמשיך לספק את הסחורה, הלכו וגדלו, הוא התחיל להעסיק את הבדואי ומשפחתו בליקוט, והם היו פושטים על שטחי הבר ומביאים לו מכל הבא ליד, זה כבר לא היה הקטיף המדוייק והמתחשב שלו, הסביבה כולה התחילה להיות דלה בצמחיה, כתוצאה מקטיף יתר.
    הסגירה: היתה בלתי נמנעת, המשגיח כבר כרע תחת העומס והתפטר, אף משגיח לא הצליח להחליף אותו, והרבנות הסירה את ההשגחה ולקחה את התעודה.
    האיכות ירדה ואיתה גם כמות המבקרים, וגם חשבון הבנק נעשה דליל וריק.
    השריפה: לא פרצה באמצע הלילה, הבדואי הגיע ביום של הסגירה, פח דלק בידו, שפך על הפודטראק והצית אותו באמצעות הגפרור שאיתו הדליק את הסיגריות של שניהם.
    על שני הכיסאות האחרונים שנותרו מהפודטראק, הם ישבו ועישנו, ואחרי כמה מילות פרידה, הבדואי עלה על הפג'ארו ונסע למדבר.
    חמש שנים אחר כך: השלד החרוך של הפודטראק נשאר עדיין על התלולית בקדמת העמק, עשבים שוטים ומיני מטפסים כיסו אותו כמעט לחלוטין, בעמק רעו חמורים אחרים, והוא היה מלא ושופע בירק עסיסי.
    האיש סיים את הסיגריה וחזר למכונית שלו, שילב להילוך ראשון ונסע בזהירות החוצה אל הכביש הראשי.
    1704896180434.jpeg
    געגוע

    ויש אנשים
    שיכולים לסובב בקלות את הכפתור של ווליום המחשבות,
    להגביר ברגעי אושר, להנמיך ברגעי שפל.
    מקנאה ביכולת הזו.

    מרגישה לפעמים;
    שהעור שלי דק מידי,
    סופח לתוכו את כאב האנשים מסביב.
    העיינים צרות מידי,
    בשביל לשאת כלכך הרבה דמעות.
    והמוח עומד להתפוצץ ממחשבות,
    טורדניות, כפייתיות, שלא עוזרות בכלום.

    זה קורה סתם, ללא סיבה מוגדרת;
    קראתי ספר שהעלה בי מחשבות עוצמתיות,
    שגרם לי להרגיש געגוע.
    עמוק כזה, מהותי,
    שמכווץ אותי בכאב ובכמיהה גם יחד.

    געגוע להכל;
    לשלג שראיתי שנה שעברה, לאחותי שעברה דירה , לילדה שהייתי,
    לכאב שחשתי, ולא ידעתי שיכול להתגבר יותר.

    אבל בעיקר אני משתוקקת;
    להרגיש ששום דבר, אבל שום דבר,
    לא יכול לקבע לי את החיים בפוזיציה שלא אני בחרתי.
    .I can do anything
    להתדפק על דלתיים;
    רעבה, מוכה מרוח ומגשם, רועדת מאימה,
    ולא לחדול.
    לברוח רחוק, הכי רחוק שאפשר, כדי להצליח להתקרב מחדש.
    לשבור כלים וצלחות. ואז לקרוס על הריצפה ולבכות.
    להצליח לסלוח באמת, להבין שאף אחד לא התכוון לדפוק לי את החיים בכוונה.
    להיות רכה, ומכילה.

    אולי יהודה עמיחי טעה;
    הגעגוע החזק ביותר של אדם, הוא לא אל עצמו כפי שהיה-
    אלא אל זה שמעולם לא הצליח להיות.
    געגועים אלו עוברים מן הפנים החוצה, וחוזרים לתוך,
    מתערבלים שם, ונהפכים לפיסת אינסוף.

    אני מתגעגעת.

    "הגעגועים הגדולים ביותר הם של אדם

    אל עצמו כפי שהיה.

    אלו געגועים שעוברים מהפנים החוצה

    אל החלל האינסופי".

    יהודה עמיחי
    .
    אני אכתוב
    אני אדבר אל עצמי
    במין מילים כאלה של פעם
    אולי אעשה לי אמבטיה
    כמו אז

    התקרה הזאת
    שפעם היתה משיבה מבט
    היום היא סתם תקרה
    כמו שאני כבר כל כך סתם
    הסתתמנו שנינו

    ובכל זאת אני משהה עליה את עיני
    כמו שבוהים בין שורות להבין מה לא כתוב שם

    שעה מוזרה
    אולי אעשה לי אמבטיה

    אני אשים לב כמה אני שותק
    אשים לב איך בלי סיבה אני חולץ נעליים

    איך אני נזכר שעברתי ליד אולם צוהל
    ובפח האשפה היה מוטל זר פרחים

    לשקוע
    לא חשוב במה
    לרדת אל מתחת למפלס ההכרה
    להסתכן

    מרוב רפיון אני לא מרגיש את הידים
    מוטל מתחת לעצמי
    כבר שנים שלא בכיתי

    דברים לא נגמרים
    הם נעלמים ומופיעים מחדש
    מכאן ומשם וככה וככה
    שוב ושוב

    אבל אנשים....


    אלך לעשות אמבטיה
    אקשיב למים

    מים

    אם הם חמים מספיק
    יש בהם תשובות

    באמבטיה לאור נר
    אפשר לשמוע שכשוך

    טיפה נופלת

    ההרהורים שלי מקימים משפחות משל עצמם
    מורדים בבית אמא
    נודדים לחפש זהות חדשה

    הצליל הנוזלי קריסטלי של הטפטוף
    מהדהד מקירות החרסינה
    מוחי נטוש

    השקט העמוק אוחז בי כתנוק
    ומעיף אותי מעבר למעקה הענן

    בצניחה חופשית מתפרפר גופי
    וההילה שלי נפרשת ברשרוש
    האוקיינוס הכחול שתחתי קרב במהירות
    אני מתעגל וצובר תאוצה

    השקט גוחן מעבר למעקה ועוקב
    אני נקודה זוהרת בעיניו
    נקודה שנורית ללב ים

    פלופ

    מה קורה לטיפה שנופלת לאמבטיה?

    זו שאלת זן,
    מוחקת תודעה

    אני לא בטוח אם אני מדבר לעצמי בקול רם
    או שזו התשובה של המים
    אני חלק מהאוקינוס עכשיו

    וככזה
    אני מקבל גישה למידע סודי
    שר-של-ים מגלה לי דברים
    רוח אלקים מרחפת על המים
    ואני עוצם עינים ונותן לראשי לשקוע

    המים מציפים את פני הרוגעות
    שתים שלש בועות מתפצחות ושוככות
    וזהו
    התאפסתי לבראשית

    בלי תוהו ובלי בוהו
    חושך נעים בתוך תהום


    ואתם שם, בסלון.
    בלה בלה בלה בלה
    די עם זה
    מספיק
    לכו תעשו אמבטיה

    .
    בס"ד


    זה קורה במשפחות הכי ברוכות: הילדה מגיעה לגן עם גרבים שחורות וסנדלי זהב נוצצות. שתי קוקיות מעטרות את ראשה. קוקיה אחת נושקת לקודקוד והשניה דבוקה לעורף."נולד לנו תינוק חדש - אז אבא הלביש אותי היום", היא עונה בפה חסר שיניים לעיניה המשתוממות של הגננת.


    זה קורה במשפחות הכי מעולות: אב המשפחה יירד אל הרצפה לשחק עם הילדים בסביבונים, יתלהב מהאורות והצבעים. ורק בלילה, בזמן שאיש לא צופה בו, ישחק שוב. בשביל הילדים. מה זה משנה שהם ישנים?


    זה קורה במשפחות הכי מסודרות: הבית יהיה טרום פסח, מנוטרל מכל שקד מרק או אבק קורנפלקס. כל המשפחה תלך דרוכה אחר הנר והנוצה במטרה למצוא את הפירור האחרון. אבל אז הקטן שבחבורה יגרד בפדחתו, יאמר: את הפירור העשירי אני לא זוכר איפה החבאתי".


    זה קורה במשפחות הכי שמורות: המשגיח בישיבה יגיע לטיול המשפחתי בגולן עם מכנסים קצרות מעוטרות בשודדי ים חצויי מבט, וכל המשפחה תעמוד מולו פעורת עין ולשון.


    זה קורה במשפחות הכי טובות: החתן יגיע לשבת גיהנום ותמיד יהיה את הזאטוט התורן שידבק אליו, ישאל שאלות שלאיש אין עליהם תשובה: "תגיד, למה יש לך הרבה שערות על הידיים?"
  • 428
  • ב"ה

    כדי להילחם באויב צריך להבין את האידיאולוגיה האסטרטגיה והטקטיקה שלו.

    אסור לזלזל בכוחות של האויב, גם אם נדמה כי האויב סופג הפסדים.

    גם אם נדמה כי הלחימה שלו מתבצעת על סמך חולשות, בכל זאת חשוב להבין את התפיסה של האויב כדי לדעת איך למוטט את האסטרטרגיה שהוא בנה.

    חלק מהאסטרטגיה של האויב היא זלזול בחיי אדם, ה"בלתי מעורבים" שלו, הכל משרת את המטרה "הקדושה" לפגוע בישראל חלילה.

    אם זו חלק מהאסטרטגיה אל לנו לחשוב שהדבר מגיע מתוך חולשה או מעיד על חולשה, אלא הדבר נובע מתוך רוע, ולכן הצגת הדברים באופן הזה תשנה את התפיסה שלנו כי הדבר מעיד על חולשת האויב.

    כמו כן המלחמה של האויב מתוך מנהרות ומלחמת גרילה של מפגעים שיוצאים בקבוצות קטנות היא חלק מהדרך להחליש אותנו.

    הדבר הכי דומיננטי במלחמה הוא שהאויב משתמש בכללי אנוש בסיסים כדי להילחם איתם.

    אם נזעקנו בכל פעם מחדש כשהשימוש הציני של האויב זעזע אותנו, כמו מפקדות בתוך בתי חולים, יצירת מגן אנושי על ידי נשים וילדים, גניבת סיוע הומניטרי, השימוש באמבולנסים לצורך לחימתי, הרי שעלינו להכיר בדרך הפעולה של האויב.

    הכרה בדרך הפעולה של האויב תחכים אותנו, כאשר לא נזלזל בכוחו, וברצונו, נוכל לדעת לאן האויב מוביל אותנו.

    והוא אכן מוביל, מלחמה ארוכה מתישה בתוך השטח שלו.

    אם חשבנו שאנחנו מבטלים את כוחו של האויב, ממוטטים את שלטון החמאס, עלינו לחשוב שוב.

    עלינו לחשוב לפי דפוסי החשיבה שלהם, לא לפי דפוסי החשיבה שלנו.

    כאשר הם טוענים שהם מנצחים הם באמת מתכוונים לזה, עלינו לבחון מהי הצלחה מבחינתם, האם אנחנו מובילים או אולי הם מובילים.

    המחשבה הזאת צריכה ללוות אותנו בכל סוגי הפרמטרים, למשל, אם אותם אנשים קוראים לעצמם בשם שונה, אבל שומרים על אותם המטרות, אז הם הצליחו לתעתע בנו.

    אם אותם האנשים יכולים לשקם את ההריסות, כמובן על ידי תרומות, למטרת לחימה חוזרת ולא למטרת שיקום ובניה, אם יש להם מקורות שמזינים אותם, אם יש להם מעברים, אז לא תועיל לחימה נקודתית.

    פגיעה בתשתית, פגיעה בדרכי ההובלה, יכולה ליצור מציאות אחרת.

    בעבר היתה דעה שחינוך מחדש עידוד השכלה ויצירת תנאים מתאימים לטיפוח האוכלוסייה יועיל.

    אולם התבדינו, מסתבר כי המטרה העיקרית, קרי האידיאולוגיה של שנאת ישראל, לא תוכל להוות תחליף לשאיפה של העולם הישר.

    עלינו ליצור בעזרת ה', מציאות חדשה, שכוללת שליטה מלאה של ישראל על השטח, מניעת דרכי התחמשות דרך צירים, ובעיקר הבנה שגוף טרור אינו יכול להתקיים.

    מלחמת ההתשה צריכה להסתיים, המושגים של מגן אנושי, צריכים להתהפך.

    המשמעות היא שאם כל מה שיש לך הוא רק מגן אנושי אז הרי שאתה לא תהיה קיים והמגן האנושי הוא זה שיתקיים.

    מי שמבין את עומק העניין יבין שהמגן האנושי הוא הבסיס של העניין, האידיאולוגיה שמובילה את האסטרטגיה שבאה לידי ביטוי בכל המהלכים הטקטיים של האויב.

    ברגע שפירקת את המגן האנושי האויב חשוף, אין לו הגנה אחרת, ואין לו מלחמה אחרת.

    זהו יסוד חשוב מעין כמותו, ודי לחכימא ברמיזא.
    הותר לפרסום / א. כהן

    בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וַיְחִי חָזַר שׁוּב הַנְּאוּם
    זָעַק הַמַּגִּיד: הרה"ג בָּרוּךְ רוֹזֶנְבְּלוּם
    לְיַד קֶבֶר הַחֲזוֹ"א, הַמַּצָּב עָצוּב וְעָגוּם,
    דו"צ מוֹסֵר כָּל יוֹם בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דִּקְלוּם:

    אַתֶּם יוֹדְעִים מָה זֶה "הֻתַּר לְפִרְסוּם"?
    זוֹ עוֹד אַלְמָנָה שְׁבוּרָה שֶׁזְּקוּקָה לְנִחוּם
    זוֹ מִשְׁפָּחָה שֶׁצְּדָקָה בִּשְׁבִילָהּ זֶה כָּל סְכוּם
    זֶה עוֹד יְתוֹמִים שֶׁמְּחַכִּים שֶׁאַבָּא ע"ה יָקוּם

    הֲרוּגִים וּפְצוּעִים קָשֶׁה זְקוּקִים לְשִׁקּוּם
    זִמְזוּם אַזְעָקוֹת וְיֵרוּטִים בּוּם אַחַר בּוּם
    הַכֹּל הָלַךְ אַחֲרֵי הַחִתּוּם הוּא כְּתַב אִשּׁוּם
    בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה נִמְסְרָה הַפִּתְקָא לְיִשּׂוּם

    אוֹי לָנוּ כִּי הֻשְׁבַּרְנוּ נִקְבַּע מִסְפֵּד וְצוֹם
    ק-ל נְקָמוֹת הַשֵּׁם, כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם
    הַלְּוַאי וְכָל זֶה הָיָה רַק בַּלָּהוֹת בַּחֲלוֹם
    בעז"ה, שֶׁיִּזְכּוּ לַחֲזֹר מֵחֶבֶל עַזָּה לְשָׁלוֹם

    שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו נֶאֱבַק בְּעַזּוּת גַּם בְּבֵית חָ'נוּן
    אָנָּא ה' קוּם, הִלָּחֵם לָהֶם, קַל רַחוּם וְחַנּוּן
    נִזְכֶּה מְהֵרָה לִגְאֻלָּה וְכָל שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ יְקוּמוּן
    מִדְבַּר וּשְׁמָמָה יְשׂוּשׂוּם וְכָל פְּדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן

    עוֹד נִרְאֶה מֵהָעוֹטֵף וְעַד הַיָּם נוֹף קָסוּם
    שְׁמוֹ שֶׁל ה' אִישׁ מִלְחָמָה יִתְפַּרְסֵם וְיָרוּם
    בַּגּוֹיִים לֹא יִתְחַשֵּׁב, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם
    בִּזְמַן שֶׁהָאוּ"ם-שְׁמּוּם, לֹא שָׁוֶה כְּלוּם

    לֹא כּוֹחִי וְעוֹצֵם יָדִי אֶלָּא יְמִינְךָ נֶאְדָּר וְעָצוּם
    לֹא נֵדַע מִלְחָמָה לֹא מָמָ"ד וְלֹא חֶדֶר אָטוּם
    רַב חֶסֶד וְאֶרֶךְ אַפַּיִם לֹא יִישָׁן וְלֹא יָנוּם
    הַשַּׁבָּת תִּשְׁמֹר אִם נַצִּיב סְיָג גְּבוּל וּתְחוּם

    רָצָה יַעֲקֹב לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ אַךְ הָיָה סָתוּם
    שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ נִמְצָאִים בִּזְמַן חֵרוּם
    הָעֵת, לְהִתְנַעֵר מֵעָפָר לְהִתְנַחֵם לְהִתְחַזֵּק וְלָקוּם
    אוּלַי יָחוֹן אוּלַי יָחוּס, שַׁעַר דְּמָעוֹת לֹא חָסוּם !
     תגובה אחרונה 
     תגובה אחרונה 
    אני צריכה להגיש אותו מחר. אשמח לקבל כמה שיותר ביקורת. על משפטי מפתח, על דקדוק, על הכל.
    תודה מראש.
    @לוטם
    @הווה פשוט
    @הקה
    @נ. גל
    מישהו?

    הניסיון מרומם את האדם

    לכולם יש ניסיונות, בכל גיל, בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב. הניסיון הוא בחינה, נותנים לאדם להיות במצב מסיום שבו הוא נדרש לבחור, ובודקים כיצד יגיב. אם לטוב, ואם למוטב. יש ניסיונות מתמשכים ויש ניסיונות של רגע אחד. גם עוצמת הניסיונות משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שד' מנסה אותם יותר, כמו א"א ע"ה, שד' ניסה אותו בעשרה ניסיונות קשים. ויש כאלו שפחות - שד' יודע שהם לא יעמדו בניסיונות, ולכן אין טעם לנסותם.

    הניסיון מרומם את האדם, למרות (ואולי בזכות?) הקושי. הכיצד?

    ניסיונות הם קושי. מבחן הוא דבר קשה. וכשלאדם קשה, הוא זקוק לתמיכה, לאוזן קשבת. והקב"ה "מבין ומאזין, מביט ומקשיב", הקב"ה תמיד פנוי לשמוע, וכשאדם מדבר עם הקב"ה, הוא מתקרב אליו, וקירבת ד' מרוממת. ולא רק זאת, אדם בצרה, מחפש להישען על מישהו, לסמוך על מישהו. והקב"ה "סומך נופלים", הוא סומך את מי שמחפש את סמיכתו. והאדם שמאמין רק בהקב"ה, וסומך עליו שרק הוא יכול לעזור, מתרומם, שנא' "נתתה ליראיך נס להתנוסס" "נתתה ליראיך נס"- ניסיונות של צרות הרבה (רש"י במקום). "נתתה"- מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם (מצודות דוד במקום).

    הניסיון מרומם את האדם אף מבפנים. נותן לו תעצומות להתמודד עם הניסיונות הבאים. הניסיון הוא כמו סיר רותח, שהאדם מושלך לתוכו. יש לו כמה אפשריות: או להתנמס, להתרכך ולהיחלש. כמו חמאה, שמספיק לה רק לעמוד ליד הסיר והיא כבר תתנמס. אבל הוא יכול גם להתקשות, להפוך לזעוף ומריר. כמו ביצה שמתקשה. אבל יש לו אפשרות להיות כמו פולי קפה, שמשתבחים במים חמים, הופכים את עצמם ואת סביבתם לקפה, לארומה משכרת. האדם יכול לקחת את הניסיון ולהתרומם בעזרתו. וזה הניסיון, זה המבחן, מה האדם יעשה, האם יתרומם או שמא ייפול?

    ישנו פתגם ידוע "מה שלא מחסל- מחשל". כאשר יש קושי, לאדם יש שתי אפשרויות: או להתחסל, כלומר לתת לקושי לנצח ולהתמוטט ממנו. או להתחשל, שזה לנצח את הקושי ולצאת מחוזקים יותר.

    ביומיום יש הרבה ניסיונות, כאלו שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם. לא כל ניסיון שלא עמדנו בו גורם לנו "להתחסל", אך הוא בהחלט לא משאיר אותנו באותה נקודה, הוא גורם לנו ללכת קצת אחורה. לדוג': אם פספסנו את האוטובוס, (כן, זה גם ניסיון) והחלטנו לקטר ולא להודות להקב"ה על האיחור שלנו, מידיעה שד' עושה את הטוב ביותר עבורנו, ההחלטה שלנו מורידה אותנו לדרגה של "אדם שהחליט לקטר במקום להודות, כאשר הוא פספס את האוטובוס" ולעומת זאת, אם החלטנו להאמין שהכל ממנו יתברך, והכל לטובה, ולהודות, זה מעלה את דרגתנו והופך אותנו ל"אדם שהחליט להודות לד' על פספוס האוטובוס". וזו רמה אחרת.

    מילים נרדפות שיש במילון למילה "ניסיון" הם: ותק, השתפשפות ועוד. המילים האלו מספרות לנו, שהניסיון הוא פשוט הופך את האדם שעבר אותם לבעל ותק, לאדם משופשף. למרות שהכוונה פה היא בכלל אחרת. מילים נוספות הן: ניסוי ובדיקה. והן מגלות לנו שכן, הניסיון הוא ניסוי של האדם, שלאחריו ברור מיהו האדם. בודקים אותו בניסיון. אם הוא עומד בניסיון, התוצאות של הבדיקה היו שונות לגמרי אם הוא לא היה עומד בניסיון. וכשהוא עומד בניסיון, התוצאות טובות.

    למה מעדיפים לתת עבודה רק לאחר סטאז'? ברור, רק אדם שעמד בניסיונות של העבודה, צבר התנסות, ויכול באמת לעבוד בעבודה בלי להישבר. אף אחד לא רוצה מנתח שייבהל מהעובדה שחיי אדם נתונים בידיו, ומהבהלה הוא יאבד שליטה. אנשים רוצים אנשים שעמדו בניסיון, כנראה שאדם שעומד בניסיון הוא אדם יותר טוב מאשר שהוא לא התנסה, הניסיון הוא "השתפשפות", "סטאז'".

    לסיכום: עמידתו של האדם בניסיון מחזקת ומעצימה אותו. ככל שאדם עומד יותר בניסיון, כך הוא יוצא ממנו חזק יותר, עמיד יותר מאשר היה לפני. והלוואי ונזכה כולנו לעמוד בכל הניסיונות, ולצלוח אותם.

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה