קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 463
    • י
    שיתוף - לביקורת כרוח נושבת וכחלום יעוף
  • יאן //
    • בהשראת האשכול על הטרמפים.
    מה לא ראיתם??? לא הפסדתם.

    הרחוב היה גשום, אבל אני הייתי תחת קורת גג. אדים על הזגוגית הקשו מעט על הראיה. התקדמתי ברחוב אט אט, נזהר לא להשפריץ על העוברים ושבים. ואז ראיתי אותו. השכן מהבנין ממול.
    נדחק לו מתחת הגגון הצר של דפוס גליונות, ומסמן לי שאקח אותו. עצרתי והוא נכנס.
    לאחר שיחת נימוסין מעיקה של עשרים שניות, הוא שאל אם אני יכול רגע לחכות לו שהוא ימשוך כסף מהכספומט. באבירות של נדיבים הרשיתי לו. בדרך עברנו ליד הגן של הפיצקי והוא נפנף לו שיכנס גם. בעלהבית נהיה.
    הפטפוטים של הקטן החרישו אותי. חיכיתי שהדרך תיגמר.

    לסיום הוא ביקש שאני יתקרב ממש ממש עד הכניסה לבנין שלו בגלל הגשם. נו מה, אחרי כל הדרך שעשינו ביחד עכשיו אני יהיה נחס? בסדר, שיהיה שכר פסיעות.
    פתאום נשבה רוח עזה והמטריה נהפכה לאוהל זרוק. את הדרך הביתה עשיתי כאיש פשוט ורטוב.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: ברכה כהנר, פררו רושה, פיקאסה ועוד 28 משתמשים31 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    חזק. וואי, איך מתאים לי גשם עכשיו.
  • 3K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אתגר דו שבועי- תנו כבוד
  • הנף מקלדת //
    • "הבית של היוצרים החרדים" מכריזה הכותרת.
    עלעול קצר בין דפי הפורום ושיטוט באשכולותיו, מעלה כי לא כולם יוצרים ועדיין כולם, (כנראה) חרדים.

    כאן נגמר המכנה המשותף, מכאן ואילך, ויכוחים נוקבים. בין היתר, על הגדרת החרדיות גופא.

    בעד ברדק, ונגד דקר.
    בעד קורונה, ונגד מסיכות.
    ובגלל מה היה האסון?
    בגלל הפאות, או כי לא לומדים זוהר?
    ומה עדיף?
    כיריים אינדוקציה, או תוכנת אינדיזיין?

    מה בסוף, האם ישנה הסכמה?

    יש אחת כזאת. והיא נמצאת איתנו כבר שלושת אלפים שלוש מאות שלושים ושלוש שנה.

    היא מגדירה אותנו, מנחה אותנו ומנחמת.
    היא חיינו, אורך ימינו ובה נהגה.

    התורה הקדושה, משותפת לכולנו. על חשיבותה, על ערך הלימוד בה, אין חולק.

    לא בפורום הזה.

    אז תנו כבוד לתורה!

    לאור היום הנפלא, חג מתן תורתינו, תעלו את יצירותיכם, בסיפור ובשיר, ובהן תהללו את התורה ולומדיה.

    העלו ביכורים. מנחה חדשה, ממיטב הגורן ועידית היקב. מלאו את האתגר בניחוח חגיגי אפוף הוד.

    זכרו קורבן ראייה ניתן להביא עד תום ימי ההשלמה. יד סיון ינעל האתגר.

    נספח בצידו
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, M . A, שרה֫ ועוד 41 משתמשים44 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סיפור8
    בעז"ה שיפוט יפה... יישר כוח לזוכים... קטעים מיוחדים באמת. @הדוויג בהצלחה רבה.
  • 5K
    • ד
    שיתוף - לביקורת זו"צ בחסד עליון
  • דוכסוסטוס //
    • נקישות העקבים שהדהדו על הכביש נדמו באוזניה כמנגינה נפלאה, ירח צעיר וסולידי חייך בנועם מלמעלה והאיר באור חיוור את דיגום העלים הסגולים על שמלתה החדשה, השמיים השחורים שסביבו הלבישו את הרחוב באווירת ליל חג.

    בכל שנה כותרות עיתוני הנשים זועקות אליה את הקריאות המוכרות: 'נשים במאי זכיין', 'כמה רבקה איכא בשוקא', אף פעם הם לא הצליחו לחלחל פנימה. אבל השנה הכול שונה. השנה היא חלק מהסיפור.

    בעוד רחוב אחד היא תיפרד משוקי באיחולי הצלחה, בתקווה שיצליח ללמוד עד אור הבוקר. הוא יפנה לכיוון הישיבה בפעם הראשונה מאז החתונה, והיא לקחה את ההזמנה של אמא שלה לישון אצלם בשתי ידיים.
    היא לא תהיה שם לצידו כדי לעודד, אבל ההפתעה הקטנה שהכינה תמלא את מקומה.

    "שיהיה בהצלחה" היא לא מצאה מילים יצירתיות יותר, במקומם התכופפה אל שקית גדולה ושלפה מתוכה מעמד פטיפורים וקינוחים מושקע, עליו שקדה בעמל רב בשבועיים האחרונים. הקורס לעיצוב באוכל שהשלימה בחורף האחרון הוכיח את עצמו על המגש בתצוגה קולינארית מרשימה במיוחד.

    "שווווו איזה השקעה, מתי עשית את כל זה?, תגידי" שוקי היה בהלם מוחלט "איך אני יגמור כזאת כמות?" הוא החליק את ידו על הכרס הקטנה שהספיק לטפח מהחתונה וכעת הייתה עמוסה עד להתפקע מהסעודה החלבית הענקית שחמותו הרעיפה עליהם.

    "לא מעניין אותי" רבקי התמוגגה באושר "שום דבר לא חוזר הביתה, מה שלא תצליח לגמור – תחלק לחברים".

    חצי קילו של פסטה מוקרמת אותה גמע שעה קלה קודם, התערבל לו בקצה הגרון, המראה הזוצ"י הזה עשוי להפוך אותו לבדיחה, והאמת שיש בזה משהו מגוחך – להיכנס לישיבה עם מעמד פטיפורים ענק מעוצב כאילו הוא משלוחן של חנות מתנות.

    "טוב, נסתדר עם זה" הוא העביר מיד ליד את המגש "רבקי, ממש ממש תודה רבה, הפתעת אותי לגמרי, זה נראה שיא המגרה, באמת שלא היית צריכה. תגידי לאמא שלך שהאוכל היה מוצלח ברמות. אני מקווה שלא תתגעגעי".

    "אני כבר מתגעגעת מעכשיו, אבל שווה לי, זה הזכות שלי" רבקי הייתה רוצה שרגעי הפרידה האלה ימשכו עוד ועוד אבל ידעה שהיא חייבת לעצור אותם "טוב, להתראות, תצליח, שיהיה לך כוח, נקווה שלא יהיו אזעקות".

    בהמשך הרחוב כבר נראו בנייני הישיבה ומשהו בלב שלו זז. הצלופן בידיים גרם לו להזיע, ככל שהוא היפך בפוזה שלו נכנס עם זה ללובי של הישיבה, הוא הבין שזה לא משהו שעומד לקרות. בין הרכבים הוא ראה מכולת אשפה גדולה, הוא בדק שאין מכתב בפנים, טעם פטיפור אחד ובתנועה מהירה שלח את כל הקומפלקס אל עומק פח האשפה.

    באינסטינקט של רגע הוא הציץ אחורה ושם בסוף הרחוב הוא רואה אותה במטושטש עומדת שם עדיין עם השמלה והעלים הסגולים. הם בהו זה בזה עשר שניות ואז היא נבלעה בעיקול הכביש.


    -----------

    הוא ניסה לשדר מראה טבעי אבל הלב שלו דפק בפראות "שלום, גוט-יום-טוב".
    להפתעתו רבקי קידמה אותו בעליזות "מה נשמע? איך היה? רוצה קפה?".

    "היה מקסים, ברוך השם עבר כמו כלום, בקושי הספקתי לאכול מהפטיפורים שלך וכבר הכול התחסל. את שומעת קטע? אני הולך עם המגש, פתאום מישהו שואל אותי אם אני בטוח שזה עם הכשר, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, תכל'ס התברר שהם קיבלו מגש בכזה סגנון וגילו שזה חלב עכו"ם, רגע לפני שעברתי שם הוא זרק מגש שלם כזה לפח. תגידי, ישנת נורמלי? בעצם מתי חזרת הביתה?" פעם הוא היה משקר באומנות, מאז החתונה זה התחיל לקרטע.

    "היה ברור לי שאני לא נרדמת על המיטת נוער אצל ההורים שלי אבל הייתי עייפה ברמות בלתי נתפסות ופשוט פתאום אני פותחת עיניים ורואה בוקר" רבקי חתכה לו עוגת גבינה לקידוש "אתה שומע איזה סיפור? חצי דקה אחרי שנפרדנו אתמול, אני פוגשת את חברה שלי - מלכי יעקובזון, נו, זאת שהתחתנה יום אחרינו, ותנחש מה היא לבשה... אותה שמלה כמו שלי, זה היה קורע – עמדנו שם כמו איזה תאומות, היא קנתה את האחרונה שנשארה מהמבצע הזה אצל מזל חזוט, הורגת המלכי הזאת".

    'זה לא נקרא שקר' היא שיננה לעצמה, באמת מלכי קנתה שמלה כמו שלה.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: כבשה לבנה, שיבת ציון, עבר הוה עתיד ועוד 206 משתמשים209 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    על דא ועל הא
    וגם - למה הוא זרק לפח, זה נראה לו יפה? וגם - למה היא עוקבת אחריו, זה נראה לה יפה? אבל, מה לעשות...
  • 608
    • S
    שיתוף - לביקורת עוד יום וחלום
  • shevi123 //
    • pears-6101067__480.jpg
    עוד יום.
    מלא
    בטבע משכר.


    שולחן כפרי
    מפה משובצת
    ואופק

    נושמת עמוק
    את הפרחים.
    והלימונים.

    עורכת בסבלנות שולחן.
    מצרפת עוד כמה פירות.
    לא אכפת לי
    שכולם בצבע זהה.
    נכון שזה פחות יפה.
    אבל מה זה משנה.

    מול רגע אחד של שלווה.
    של כוס קפה תכלכלה.
    של שמיים פרושים מעל
    ולא עוד בניין אפרורי ליד.

    מול רגע אחד
    של חיים אמתיים
    מה זה משנה
    אם יש חמיצות לפעמים

    מול רגע אחד
    של שלווה פרושה
    ועוד אחד
    של חלום שטרם נברא
    pears-6101067__480.jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: לוכסן, <סקריפטית>, קוביד ועוד 17 משתמשים20 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    בעיקרון נקודה. וכל שינוי מהכלל יכול לשמש כאמצעי ספרותי...
  • 2 4K
    • ד
    שיתוף - לביקורת המקום הכי חם בגיהנום
  • דוכסוסטוס //
    • אלו היו ימים יפים. יפים ועמוסים.

    בבקרים הייתי רץ לחלק את הילדים, אחר-כך חוטף קטעים נבחרים משחרית, דופק שמירת סדרים באיחור סביר, דוחף כמה רוגעלאך וכוס קפה, שומע איך עבר הלילה על החברותא, מספר איך עבר עלי.

    לומדים קצת, שומע את כץ מהספסל מאחורי מבכה על המקרר שלו שמקרטע, ממליץ לו על טכנאי, החברותא שלו טוען שיחפש מקרר יד שנייה, החברותא שלי טוען שבמקררים לא כדאי לקחת סיכון, מתנהל דיון אינטליגנטי בנושא. יוצאים רגע לקפה, בחדר קפה מתווכחים איך משליטים משמעת על הילדים של היום, עוברים למחירים המופקעים של רופאי השיניים וליתר המחירים המוגזמים שמטפסים כל העת.

    לומדים עוד משהו, הראש-כולל מגיע פתאום עם קושיא, מאלתרים אל הקו המחשבתי שלו, בסוף הוא ממשיך מאתנו, אני קובל על ההתנהלות הלא-נכונה של הראש-כולל החל מקבלת האברכים וכלה בהערות מיותרות. לומדים עוד קצת, יוצאים לכוס-קפה נוספת, מקבל טלפון שלשלמה נולד בן – מזל-טוב – מה שאומר ששבוע הבא יש לי ברית בחיפה.

    בצהריים היו הלוויות וטלפונים עם בני משפחה ובערבים היו השמחות. כמספר קרובי המשפחה והחברים כך מספר השמחות, השתדלתי לא להתעלם מאירועים ולתת את הכבוד.

    כשלא היו שמחות - היו הכנסות-ספרי-תורה, סיומי מסכתות של אח שלי, שבע ברכות להשלמת מנין אצל השכנים וחתונות ענק של אדמורי"ם עם שולחנות מזרח מרשימים וגבירים לרוב.

    בזמנים אחרים היו גם ערבי שבת וחג, שמחות בתוך המשפחה הפרטית שלי, מבצעים ברשתות השיווק, ילדים חולים וגם אני לפעמים לא הרגשתי טוב.

    התעניינתי בחדשות מכל הסוגים, פוליטיקה, כלכלה, מדינאות ופנים-חרדי, אהבתי גם מוזיקה והייתי צריך לאתר זמן כדי להקשיב לה בנחת. בנוסף, קראתי את העיתון ואת כל מדוריו, כמובן בלי לדלג על הסאב-טקסט האהוב עלי.

    כשהתחתנו הילדים, הצטמצם זמני עוד יותר. התווספו שיחות טלפון עם הילדים והנכדים, הצטרפו השמחות של המחותנים לרשימת השמחות, הילדים הגיעו להתארח בשבתות ומדי פעם יצאנו לשבת גיבוש או לנופש מאורגן בבין-הזמנים.

    בגיל המבוגר הזמן הוקדש בעיקר לתורים: לרופאים, לבתי מרקחת, לביטוח-לאומי, לבנקים ולגמחי"ם.

    החיים עברו מהר- כמו שבת חורפית.

    בגיל שבעים ושמונה התמוטטתי, במשך כמה ימים מצבי התדרדר עד שנפטרתי.

    האמת שלא ציפיתי להגיע למקום ראשון בגן-עדן אבל היה ברור לי שאני לפחות בפנים, תמיד הייתי אומר שאני לא מחפש נוף לאלפים ואפילו לא לים, מספיקה לי תצפית טובה על בני ברק.

    עשו לי הלוויה יפה, ומיד כשהגעתי לכאן חלחלה בי ההבנה שבזבזתי את החיים יום אחר יום בלי להניד עפעף.

    הזמן כאן הוא נצחי ולכן הוא חולף לאט – כמו שבת קייצית.
    הבושה הנוראה בוערת לאיטה לפי קצב הזמן, גדולה מכל חרפה, שורפת מכל אש, מעמידה מולי בלי הפסקה את ההישגים שיכול הייתי להפיק מימי חיי מול התוצאה הדלה שבאמתחתי.

    בדיוק כמו במשל על ההוא שנסע לארץ היהלומים וחזר עם מוצרי חלב מעופשים, הגעתי לכאן עם ידע מקיף בכל נבכי הפוליטיקה והיכרות מרשימה עם כל סינגל חסידי מהעשורים האחרונים, אבל כאן הידע הזה שווה כמו כוס חלב חמוץ.


    אני חייב לעצור כי משפריצים עכשיו מים בחצר של הגיהנום, פעם אחרונה השבוע – מהר לפני שאמשינוב מוציאים שבת.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: Aארי, ש.ב.א, יהודה היהודי ועוד 151 משתמשים154 //
    34 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נפש
    מסתבר שלהומור יש כח לחזק ולעורר לא פחות מהתוכחה הזועפת.
  • 2 3K
    • ה
    שיתוף - לביקורת כולל שומר החומות (פארודיה לצ'אלמר)
  • הנף מקלדת //
    • אדון סופר, הברכה והשלום, זה הצ'אלמער. בטח שמע על הנסיעה ההיסטורית שלי עם אישתי שתחיה, לאום אל פחם. גם על הנס שלי במירון, בטח שמעת ברדיו שיש לך.

    תסמוך עלי, כי אתה בטח זוכר אותי, אפילו אני כבר לא כל כך זוכר טוב.

    בפעם הקודמת שכתבתי לך, עוד היינו הולכים לכותל. כל יום אני ואישתי עולים על קו 1 שפעם היה עובר בדיוק ברחוב מיישורים, ונוסעים לכותל לקרוא קצת תהילים וקצת פתקים.
    רק שאז הגיעה המגיפה הזאת, 'קורונה שומרונה'.

    סגרו את הכותל. וגם קו 1 לא נוסע בשום מקום. שאלתי את אייזנבך, אמר שזה לא קשור להפגונעס שלו.

    אז הלכנו ברגל, אף אחד לא יגיד לי לאן ללכת חוץ מאישתי.
    בכניסה לרובע, עצרו אותנו חיילים. גבוהים רזים נראים ילדים.

    אמרתי לחיילצ'יק, שקבעתי פגישה עם ה'ריבונוי של עוילם' ולא נעים לאחר.

    מה הוא עושה, אם לא לצחוק עלי. אמר לי: "לראש הממשלה, ולגדול הדור הצלחת להיכנס בלי פגישה. בטח עם אלוקים תדע לדבר גם מהמרפסת. ואם כבר תבקש עבור יניב בן לואיזה. ותשמור על עצמך שלא תידבק."

    הוא בטח קרא את הספר שלך שכתבת עם הסיפורים שלי. שתהיה בריא אתה ואבא שלך מחיפה.

    מאיפה שאני לא מסתכל על זה השם 'יניב בן לואיזה' נשמע מוכר. "זה לא אתה שהסתבכת עם עבריינים בבת ים?" כמעט אמרתי לו. ברגע האחרון העדפתי שאישתי לא תעשה דרמה מהסודות שאני חושף מהפתקים שאנחנו מרימים. שתקתי.
    מה גם שאישתי נלחצה, שהיא קצת משתעלת וחזרה הביתה.

    הציעו להחזיר אותנו בג'יפ, אמרתי "למיישורים אני לא נכנס עם הטנק הזה".

    העדפתי לא להגיד לחייל, שאצלנו בבתי אונגרין, אין מרפסות. כולם עושים סוכה בחצר.
    גם קורונה אין אצלנו. לא כל מחלה שהממשלה מחליטה לייבא לארץ, נסגור לכבודה את שוק מיישורים.


    בסוף הילדים התעקשו שנישאר בבית. אמרו לי "אבא זה בשביל הבריאות שלך, תנוח קצת במקום להתרוצץ. אולי תשב קצת לכתוב מכתבים לסופר הנחמד עם הצ'ופ הגדול."
    נחת.

    הבן שלי, המודרני מחיפה, הביא לי מחשב.
    אמר לי, "עם המחשבון הזה, אפשר ללכת לכותל, ולהישאר בבית. תראו מפה את הכותל כל הזמן, וגם תעשה זום עם הנכדים."
    זום?! מה זה זום? נו שוין. כנראה שהזדקנתי.

    "רגע!" צעקה פתאום אישתי.שהתיישבה עם תהילים ומשקפיים מול המסך. "את הכותל אני מצליחה לראות אבל לא שיחררנו את ירושלים, רק בשביל לראות הכותל. איך אפשר לפתוח את הפתקים?"

    "איזה מצחיקה". אמרתי לה, אנשים לא מגיעים לכותל בגלל הסגר. אז אין פתקים.
    היא רצתה להגיד משהו על כל החיילים ששמים פתקים, והקב"ה פנוי רק בשבילם. בסוף היא רק השתעלה והלכה למדוד חום.

    "דווקא יש פתקים" הפתיע אותי הבן שלי. אפשר לכתוב בפייסבוק של הכותל, והם מכניסים לך.
    "פייס וואס? מה זה ה'פייס בראך' הזה?" שאלתי אותו.
    לא התביישתי לגלות שאני לא מבין בעולם הזה, שיתבייש הוא שעדיין לא למד עוקצים בעל פה.

    "תראה אבא" הוא שוב התעלם ממני. "לוחצים פה, ואתה יכול פשוט לקרוא את כל הפתקים של כל העולם."
    לחץ פה ושם, ונעלם בלי להגיד שלום, ככה חינכתי אותו.

    בהתחלה קראנו את הפתקים של הכותל, אחרי זה נרדמתי, שהתעוררתי לפנות בוקר ראיתי את אישתי שהיא קוראת פתקים שלא קשורים לכותל. כל מיני סרטונים ופתקים שלא שיערום אבותינו.
    אמרתי לה "עד כאן!

    "זה מה שהרב 'דורש-טוב' מדבר במוסיוף, נגד האינטרנט. הוא אמר שבתים מתפרקים. והדבר האחרון שאני רוצה שהבית שלי יתפרק. מי יבוא איתי לכל המקומות. אני הולך לעשות נטפרי."
    אישתי נבהלה, אז הרגעתי אותה שגם בנטפרי יש את פרוג.

    פרוג זה גם כמו פתקים, של הכותל. אבל רק של העזרת נשים.

    ככה עברה עלינו הקורונה. ותאמין לי התקופה הרגועה של חיי.
    וזה עוד בלי שהספקתי לספר לך, על החתונה שעשינו בסלון שלנו. ועל הפעם ההיא שהשוטר יניב רצה לתת לאישתי דו"ח על מסיכה.
    אבל אולי בפעם אחרת, בדיוק תייגו אותי בפרוג.

    תגיד לי, יש פה קהילה של כותבים. גם אתה פה?
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, שנים, Yeshivish ועוד 175 משתמשים178 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    וואו וואו וואו! וולדרי מובהק... כמה חיקינו את זה בבית... הקטע של בן לואיזה גם נדיר רק שיש שם...
  • 848
    • C
    שיתוף - לביקורת סיפור לימי התשלומין
  • castamir //
    • זמן קריאה משוער:
    קריאה ראשונה – 8 דקות.
    קריאה שניה: 6 דקות.
    קריאה שלישית: 15 דקות.
    סך הכל: יותר מדי.

    ***

    "איך היה היום בעבודה?"

    "אה!" התעורר, זיק ניצת בעיניו. "באמת לא מכרתי כלום. אבל היה אחד, איך שהוא פתח את החלון הכהה של הג'יפ, מיד ראיתי שהוא צריך חיזוק גדול. כולו קעקועים. עגילים, נזמים בכל מקום. זקן-שפם כזה של שמפו מיוחד... אפילו עוד לפני כן. כבר כששמעתי את המנוע V8 מתקרב ככה בנהמה של האגזוזים 460 כוח סוס, חורך את הצמיגים על האספלט... כזה "מונח"! ידעתי שהוא צריך את ההתעוררות. נתתי לו את הקונטרס בלי כסף, רגע לפני שהרמזור התחלף לירוק".

    "כל הכבוד, רחמים! אבל מאיפה אתה מבין כל כך במכוניות?"...

    חייך במבוכה. "פנטזיות של בחורי ישיבות, זה למה".

    לא סיפר לה שמר קעקוע העיף את הקונטרס מהחלון מיד אחרי שעבר את הרמזור בשאגה. גם לא סיפר איך רץ מאה מטר טרוף נשימה להרים את הקונטרס. לא כדי להרוויח כמה שקלים. מה פתאום! רק למנוע ביזיון דברי תורה. לא סיפר. רק ערבב בכף המתכת את הקפה. רד מאג שנשאר ממשלוח המנות. בלי חלב, נגמר.

    בדיוק באותו הרגע התחיל להתנגן ברשת-מורשת השיר "שלהם". רחמנא ליבא בעי, ליבא בעי. רחמנא ליבא בעי. נשבו בצלילים הקסומים, שכח ממר קעקוע עם שאגת צמיגיו.

    >>>

    השמש קפחה על לשון צחיחה, חוזרת שוב ושוב על אותן מילים:

    קונטרס, עשרה שקלים. (-אולי עדיף לומר חוברת, לא כולם יודעים מה זה קונטרס). דיסק, חמישה שקלים. יש פה כמה לבחור.

    - אתה יכול לתת לי קבלה? מאזדה 3. רכב חביב, סביר, בדיוק כמו הנהג שלו. לא ברור אם הוא מתכוון ברצינות או מסתלבט עליו. בחביבות, יש לקוות.

    באותו רגע עלה לו הרעיון: למה לא, בעצם?

    >>>

    אלי, רואה חשבון צעיר לא פחות מנמרץ, הסביר לו את השלבים בסבלנות. גם אלי במקור מהחסידות, רק מודרני יותר. עדיין, גר כמותם בגן-יבנה. דירה שכורה, מעט גדולה יותר.

    אז נסע לעיר הגדולה. הלך למס הכנסה. הלך גם למע"מ. הלך שוב למס הכנסה. מילא את כל הטפסים בשקדנות. שאל כמה שאלות. "יש לך ראש עסקי!" אמרה לו הפקידה. בחיים לא אמרו לו כך.

    תוך זמן קצר כבר היה לו פנקס קבלות. מעתה הכול חוקי, הכול מקובל. תערב לפניך קבלתנו.

    >>>

    למה לעבוד לבד? שאל אותו אלי יום אחד, כשישבו על החשבונות.

    "אתה מוזמן בהחלט להצטרף!" קיבל אותו בזרועות פתוחות. לא חושש מתחרות.

    אלי צחק. "אני, לא. אבל כמה בחורי ישיבה, שיעבדו תחתיך ויעשו את העבודה? יש לנו כאן הרבה בחורים שישמחו. בין הזמנים עכשיו!"

    התחיל משני בחורים. שלא ירגישו בודדים. שילם להם סכום יפה, במושגים שלהם. חלקם, ההורים שלו הסכימו לשלם לו על זה שמעסיק אותם. הגיע לעשרה. גם אחרי בין הזמנים.

    >>>

    כמעט שנה חלפה. רשם בשקדנות כל הכנסה, כל הוצאה. בזכות אלי גם הבין ששווה לו יותר לנסוע באוטובוס ממוזג מאשר להיטלטל בטרמפים משומשים. אם יתמיד כך, יהיה לו משתלם אפילו להחזיק רכב במיוחד. "רכב מהעבודה", גלגל את המילים על שפתיו, צוחק...

    "הגעת כמעט למאה אלף שקל!" בישר לו אלי בשמחה. "ועוד התחלת באמצע השנה! שווה לך לעבור לעסק מורשה".

    מה בעצם ההבדל? בירר, קיבל תשובות מספקות. שוב תהליך, אחוזים, מחשבונים, לא ידע שהמוח שלו מסוגל להכיל את כל זה. בהצטיינות! כך טוענים כולם, בראשם אלי רואה החשבון.

    >>>

    את יודעת מה הבעיה? סח ערב אחד לליבה, על כוס קפה ג'ייקובס עם חלב מוקצף. הרבה אנשים בכלל לא מסתובבים עם מזומן היום. רק כרטיסי אשראי. אם רק היה לי מסוף אשראי, הייתי מכפיל את ההכנסות!

    "מה רע לך עכשיו?" ניסתה ליבה להבין. לא דהרה איתו באותו קצב. כשהפך לעוסק פטור, אישרה. כשהפך למורשה, פטרה במשיכת כתפיים. כשהפך לחברה בע"מ, כבר התייאשה.

    "יש!" בישר לו אלי אחרי בדיקה קצרה. יש מסופי אשראי אלחוטיים. הצעקה האחרונה. בהחלט משתלם לך להחזיק כאלו! ויש גם הנחה אם אתה קונה עשרה בבת אחת...

    12 תשלומים! ללא ריבית. בישרו המוכרים לעומדים ברמזור. מי יכול לסרב? כמובן, לא רק קונטרסים נמכרו בצורה כזו. סט שלם של כל 20 הכרכים מבית המעיין הטוב, גביע הנפלאות עם שמות 70 נהרות גן עדן, כובע הישועות, סגולת העילות, סיבת הסיבות.

    גם מי שסרב, זכה לכרטיס ביקור צבעוני ובו פרטי התקשרות, לינק, גם ברקוד – קוד QR המביא ישירות לאתר עם כל המבצעים.

    >>>

    אחרי מסופי האשראי, הגיעה האפליקציה. דודי, המתכנת השכיר החדש בחברה, הצליח למפות את כל הצמתים בארץ לפי זמן ההמתנה ברמזור. ממש בזבוז זמן של כסף לעמוד בצומת בה מתוך עשרים רכבים מספיקים רק שלושה בזמן שהרמזור אדום! יש צמתים בהם הרמזור ארוך, מלא סיפוק. לשם יישלח כוח האדם.

    על התוספת הקטנה הבלתי-חוקית, עדיף לא לדבר בקול. שלט-רדאר מבית גלאי "צרעה" המאלץ את הרמזור להישאר אדום עוד כמה דקות.

    קנה אותו רק לשלושת המוכרים הטובים ביותר.

    "אני מזהיר אתכם!" נופף באצבע מורה. "ממש לא בכל מקרה. המשטרה תעלה עלינו, חבל. רק במקרה של לקוח ממש "כבד", שאתם כבר באמצע, רואים שיש סיכוי לעיסקה גדולה – רק אז, לחיצה קטנה בלי שישים לב, הופ! הוא נשאר איתכם לעוד חמש דקות".

    >>>

    הקורונה, תפסה אותו לא מוכן רק לרגע. רגע אחר כך, הגיעה ההארה: סינים.

    אתה יודע, סח לאלי, שכל פועלי הבניין הסינים מקבלים אשרת שהייה רק לחמש שנים? אחר כך הם חוזרים לסין שלהם, אחרים מגיעים במקומם. מה שקרה עכשיו, שכל הפועלים החדשים כבר הגיעו, אבל כל הקודמים לא יכולים לחזור לסין! הם מסתובבים מובטלים, נואשים לעבודה. המון סינים. בערמות.

    הסינים הנזקקים הסכימו לעבוד בפחות מאשר בחורי הישיבה לשעבר. גם הוצאות מזון היו מינימליות: אורז, הרבה אורז, בוטנים קלויים, הרבה בוטנים קלויים. זהו. עם מים מינרליים.

    הוא עצמו, רק החליק באוקטביה בנזין חרישית בין הצמתים, מוודא שהכול מתקתק. איזה מוסר עבודה גבוה יש לסינים! התפעל. על הסכומים לא היה צריך לדבר בכלל: מאזן ההכנסות היה גבוה מאי פעם, אם בכלל.

    >>>

    עם תחילת השנה הלועזית החדשה והיציאה מהסגר, הרים את המיזם השאפתני הבא: מסכי לד ענקיים, צומת אחת לפני הרמזור המועד. המסכים הציעו את כל הטוב שתוכלו לקנות בצומת הקרב, בצבעי אדום לוהטים, מדורות אש כתמתמות, נחלי מים כחלחלים זורמים. הכול זמין, הכול נגיש, עשרים תשלומים, אצל הסיני הקרוב לליבך ברמזור הבא.

    בדיקת האתר באלקסה הוכיחה שזה עובד: אלפי כניסות חדשות, מאות כניסות קבועות, זמני שהייה ארוכים מהרגיל... הפרסום עובד!

    >>>

    לקראת חג השבועות, הגיע לאלי עם הבשורה החדשה: Apple Pay. לראשונה בארץ!

    "עד היום בנאדם היה יכול לומר לך: אין לי אשראי עליי, בלה בלה, שאשא שאשא? זהו, נגמרו התירוצים. טלפון יש לו עליו? מספיק. מניח את הטלפון, קונה הכול! גומל חסדים טובים"...

    החג עבר עליהם בהתעלות רבתי, בבית מלון מפואר בירושלים. ליבו רחב בקרבו: מי זוכה להגיע לכל הטוב הזה רק מזיכוי הרבים לשם שמים? צורי בלפיד ואש, לבעבור זה נתנך! סיני, מאס בגדולים, בחר בך, זרח בגבולייך!

    >>>

    היה זה יום שישי. העוזרת כבר הבריקה את הבית. המזווה מלא במאכלים שקנה מהביוקר. גם ליבה עסוקה בשלה, לא מפריעה לו. מנותקת. אולי יכין איזה דבר תורה קצר לשולחן השבת? כל כך אהבה את זה בשנים הראשונות...

    דווקא בפרשת נשא! זוכר איך הקשיבה מרותקת לתיאור דמותו של הנזיר, זה הרואה עד היכן יכול להגיע קלקולה של נפש האדם, כדי להגיב בקיצוניות הפוכה: מזיר עצמו מן היין, מחרצנים עד זג. פורש מחברת בני האדם, מגדל שערותיו כתימהוני, מקדיש את כל כולו לחי העולמים. עיניו בערו אז בזיק, קיווה שהוא קרוב לשיגעון. האומנם היה זה הוא עצמו? איפה רחמים ההוא ואיפה אתה...

    הרגיש צורך דחוף לשמוע את השיר שניחם אותם תמיד בזמני המחסור. "רחמנא ליבא בעי". כבר לא היה זקוק לחסדי הרדיו. היישר מהטלפון בוחר את השיר המתאים, בסטרימינג מהיר כולל קליפ צבעוני מושקע. הביט אל האופק. הלב, הלב, מה זה היה לו? להיכן הלך לאיבוד בשנים ספורות?

    ניסה להתרכז במילים, אך הן התערבבו, לועגות לו. קוראות את קריאתו היומית במקומו:

    רחמנ'לי, בה-ביי. רחמנ'לי, ביי-ביי.

    לא הבין מהיכן צצו הדמעות פתאום. לא פגש אותן כבר שנים. מי מדבר על הכמות! לא אחת, קטנה, מבוישת מזווית העין, כזו שאפשר למחוט אותה. מכל כיוון! לא ידע שיש לעין פתחים כה רבים. שוב בורח לפרטים הטכניים.



    <<<



    ביום ראשון, מצא את עצמו ברמזור רחוק מאוד. שני אוטובוסים פלוס שלושה טרמפים הביאו אותו הרחק מתחום השיפוט שלו. שלו לשעבר – העביר את כל העסק אמש לאלי החרוץ. התחושות האישיות שלו אינן צריכות לפגוע במפעל לזיכוי הרבים.

    בשקית השחוקה היו עשרה קונטרסים. חמישה דיסקים. אף פעם לא מוכרים יותר בסתם רמזור פשוט, לא בדוק, שאינו מתוכנת. בלי סינים. רק עם הלב.

    קול נהמת מנוע מתקרב העיר אותו מהרהוריו. מנוע V8. חריקת צמיגים. שאגת אגזוזים.

    הנני.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: מתן מאור, ש.ב.א, reish ועוד 61 משתמשים64 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    חפשו אותי בצומת.
  • 2 3K
    • מ. י. פרצמן
    שיתוף - לביקורת משמעות המילה ומה שמאחוריה // אשכול החידות הספרותי הגדול
  • מ. י. פרצמן //
    • גם סופרים חיים בהיגיון?
    בואו נבדוק.

    באשכול הזה נפענח את המילים על ידי ההגדרות שלהן.
    • תודה
    Reactions: למשל, Violinist, הפצחן ועוד 5 משתמשים8 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    V
    Violinist
    ה"בין לבן לשחור" הולך גם על המנצחת שזה מט בין שחור ללבן וגם זה אפור ולכן כתבתי בלשון זכר ונוסח...
  • 1K
    • C
    שיתוף - לביקורת דמות דיוקנו של אבא נראתה בחולון
  • castamir //
    • "שוליייי איפה את??? את חייבת לראות. אייפון12 מיני בצבע סגול חדש מעלףףףףףף מתאים לך בול ללק של הקמיצהההה!!!111 גם 12 תשלומים גם לא תופס מסגרת קייס מתנה את עפההה לשמור לך??? "
    1f92f.png

    מלכתחילה היא למדה במגמת הוראה. רק כשהתעודה כבר הייתה בידה, התברר לה שהיא מביאה בשורה רק למי שאמא שלה או סבא שלה. לנערה פשוטה כמוה גם מילוי מקום אינו מובטח.

    היא הייתה זקוקה לכסף. ההורים נתנו קצת, לא מה שמספיק לגיל. הרבה כסף אין להם, מושגים מהדור הקודם יש להם. המשוואה נותנת נעלם אחד: כסף.

    השיגה בסוף עבודה כקופאית במיני-סופר-מרקט. ממש ליד הבית, בחולון. לא מה שהייתה מאחלת לעצמה – אבל שקילות-קבלת כסף-נתינת עודף-הוצאת חשבונית במשך חודש, נתנו לה בסוף סכום נחמד, מספיק בהחלט לגיל, אפילו קצת מעבר.

    לא התלוננה. לא היה על מה, בעיקר לא למי. אט אט התגברה גם על הרתיעה הראשונית מהקופאיות האחרות. קורל, שירלי, לינור – לא היו בסגנון הבנות איתן למדה כל השנים. את השנים שהיא השקיעה במגמת ההוראה – הן השקיעו ב"מגמת קופאיות". הסלידה הפכה די מהר לידידות; חברות; בילוי משותף; אימוץ מנהגים, קדושים יותר או פחות. בעיקר פחות.

    היה דבר אחד. הטלפון הטיפש, על זה הן לא היו יכולות לסלוח לה. "אפשר לשים אותו במוזיאון יחד איתך", סנטו בה לא פעם. חולון מלאה במוזיאונים. סוג של בדיחה מקומית. דווקא היו בטלפון הטיפש הזה הודעות כתובות, מבחינתה הייתה יכולה לחיות איתו עוד הרבה שנים, להסתדר. האיטיות? בירכה עליה בסתר ליבה. היא זו שמונעת ממנה לשקוע בו את המעט שעוד נותר לה.

    עכשיו, קורל בעזריאלי, באפל-סטור הנוצץ, המזמין, היוקרתי. גם היא עוד חמש דקות שם. אז למה היא לא עונה לה כבר? בחיוב, כמובן?

    חשבה פעם, חשבה פעמיים. מה מציק לה כל כך?

    >>>

    רבי יחזקאל. כך כינתה אותו בליבה, יכול להיות שקוראים לו בכלל רבי ישעיהו. יהודי מבוגר, זקנו מגודל, אפור. חליפתו ארוכה, מהוהה – אך שלמה, נקייה מכל כתם. בכל יום שישי היה נכנס למכולת, מבצע את אותן פעולות בעל פה. לוקח סלסילה מהכניסה, מניח בה חצי-חלה פעמיים מבלי לברור כלל. ממלא קרטון בעוגיות פרווה מסוגים שונים, בקבוק יין-פטישים בסיסי, ניגש לקופה לשלם.

    עקבה אחריו, לא יודעת למה. שמחה כשניגש לקופה "שלה", פניו נעימות, מחייכות. רבים הסתכלו עליה, כבר התרגלה לצערה. אבל הוא, המבט שלו היה כל כך שונה...

    איך זה שדווקא מבט כל כך לא חודר גרם לליבה לנתר? הייתה בו הבנה. היה בו אישור. היו בו תנחומים. כאילו הוא יודע את כל סיפור חייה, תקוותיה, אכזבותיה. יודע שהיא אמורה להיות הרחק, שהיא כאן רק בינתיים, ממש בינתיים עד שתמצא משהו שמתאים לה. הוא ידע זאת, אין לה ספק. ידע, כמו אישר אותה במבטו, קיווה עמה לעתיד טוב יותר.

    רק אמר: "תודה רבה". במבטא אשכנזי-אמריקאי מוטעם, כבד ומכובד. גרר את רגליו הלאה משם, עד השבוע הבא.

    >>>

    "טוב לי עם הטלפון שלי", הקלידה חזרה במאמץ, שוברת את המקש על כל אות. ההד זימר לה בחזרה, במשב רוח של ניגון עממי: טוב לי, טוב לי.
    1f92f.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מתגעגע, מתן מאור, ש.ב.א ועוד 85 משתמשים88 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    castamir
    מנסה ומקווה כך... האמת שלא תכננתי שיהיה לזה המשך… (גם לא תכננתי לפרסם את זה כמאמר. אין לי...
  • 906
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת הקרב על השומשום
  • Natan Galant //
    • בחנות, משום מה, העוגיות עשו עליי רושם מאוד טוב. כעכים קטנים, בצקיים, אפויים... מייאם!
    רכשתי, נתתי כמתבקש חצי לאשה ורבע לקופאי החיוור, אכלתי בתיאבון את השאר.
    איזו אכזבה!
    אין שומשום.

    יצאתי בזריזות לקנות את המוצר הנחשק, כולי מתאווה ללעוס את הגרגרים הקטנים בטעם פלאי.
    ניסיתי במכולת של סבתא,
    זול פה,
    אל"ף,
    שופר-סל,
    קניון רפאלו,
    מחסני עשוק,
    ברכת לאה,
    חסדי שמשון,
    בר קול,
    הצרכנייה של מושקה,
    הפיצוציה של המדינה,
    ו... כלום. אין שומשום.

    ניסיתי להתנחם.
    האשה התריעה שמדובר בצעדים לא חכמים, אך אני בשלי: קניתי אבטיח, מלון, אגס, עשרה שישיות מים (היה מבצע), משחת נעליים, סבון כלים, סבון רצפה, סבון נגד קשקשים, סבון נגד התקרחות, סבון נגד כינים, מרכך כביסה, ביסלי, כיפלי, תן צ'אפ, תן כאפה, קח כאפה, חַלֶק כאפה, דוריעוף, דוריטוס, גלידה פרווה בטעם של מרגרינה, גלידה חלבית בטעם של גלידה פרווה, מרגרינה בטעם של מיגרנה, אבקה נגד מיגרנה, פומפיה כשרה לפסח, פומפה לשחרור סתימות, ושום דבר לא ניחם אותי.

    התחננתי לכל מכריי:
    אם אתם במקרה מוצאים שומשום, קנו לי, אנא.
    וביקשתי שוב,
    ושוב,
    ושוב.
    ועוד פעם אחת ליתר בטחון.

    נשארתי בלי שומשום ובלי חברים.

    לכבוד שבת אפתה עקרת הבית חלות נהדרות עם ריח שעולה עד בית השכנים - עובדה שהשכנה נזכרה לבוא לבקר ברגע שהן יצאו מהתנור, וכמובן מחופות בשומשום.
    - איפה מצאת שומשום?
    גברים לא יודעים לחפש. היה פה על המדף כל הזמן.
    - אבל חיפשתי בכל המכולות בעיר! ואני טוב בזה!
    גברים יודעים לחפש דברים במכולות. לא למצוא אותם.
    -אפשר לטעום מהחלות לפני שבת?
    לא!

    אז חיכיתי בקוצר רוח לסעודת ליל שבת, התקשיתי להתרכז בתפילה, ניחוח החלות מפמפם בנחיריי, מהדהד במוחי הלוך ושוב, מסתובב בי ומוציא אותי מריכוז. אחרי התפילה הלכתי הכי מהר שאני יכול, קידשתי מהר, בצעתי את החלה כמעט בלי נשימה, טבלתי במלח, נתתי ביס ענק ולא הרגשתי שום טעם מיוחד בשומשום.

    ברגע שגרמתי לבלוע את הכזית המשודרגת שלי, הסברתי לנוות ביתי: אין לשומשום טעם.
    היא, שתחי', נאנחה: הזהרתי אותך היום בבוקר. היית עסוק ולא משעת. אחרי שאוכלים גלידה פרווה לא מרגישים טעם בשום דבר למשך יומיים.
    אללי לי!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מתן מאור, משתמשת צעירה, יחודית ועוד 49 משתמשים52 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קופי 100
    למי קראת חמאס?? לנתן?? :(
  • 889
    • 3
    שיתוף - לביקורת לאכול בטיל
  • 3333ציפי //
    • רעבים. "קדימה ארוחת ערב" אני מכריזה. "ארוחת לילה" מתקן מוטי.

    לוקחת עגבניה, קרש חיתוך, שליש שליש שליש, כל שליש לחצי--- אולי למתנת סוף שנה אני אבקש סליסר. כל חצי לקוב-

    אוהוהוווווווהההההההה

    הסכין נופל מהיד ואני בורחת לדלת עם שליש עגבניה. חדר מדרגות, לרדת קומה, מול הדלת של וייץ. יופי.

    בום. בום. עוד אחד קרוב. ארבע דקות לחכות. "עולים" מוטי כבר דוהר ללמעלה.

    איפה היינו? אה, סלט. מלפפון. הסכין נעלם. הוא על הרצפה. שוטפת אותו, שוטפת את המלפפון, חותכת לפסים, כל פס ל-

    אוהוהוווווווהההההההה

    הפעם הדלת כבר פתוחה ממקודם אנחנו רצים במדרגות ואני מבצעת מיני מרדף אחר הנעל בית שירדה לפני.

    בום. בום. עוד אחד קרוב שמרעיד את הבנין. ארבע דקות לחכות. השכן לידינו מראה בפלאפון את הבנין הפגוע מרחוב הרצל. "הביתה".

    "אי אפשר ככה" אני נושפת לביצים שבמחבת ופותחת בקבוק שמן. מדליקה את הא-

    אוהוהוווווווהההההההה

    בקבוק השמן מתהפך. הידיים שלי מחליקות על המעקה מה שגורם ל לדהור במדרגות עד איבוד שליטה.

    השכנים עליזים, כנראה הם לא באמצע להכין ארוחת ערב. "היו 45 ירוטים הלילה לבינתיים" עולץ השכן עם הפלאפון.

    ארבע דקות. בום. בום. אני עסוקה בלשמור על ידיים שלא יגעו בכלום. בוםםםםם. כל השכנים משמיעים קול חרדה קצר, אולי זה הנשמה שכמעט בורחת.

    "הכל נשרף!", אני נחרדת פתאום "בוא, חוזרים"

    מתעלמת מהשמן השפוך ומהחביתה החרוכה. מהסלט חסר האיברים ומהלחם הקפוא.

    "מוטיייייייי" אני שואגת "בא נאכל בטיל"
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: Zeivald.org, מן טל אורה, zipzip ועוד 88 משתמשים91 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ליאורהA
    ליאורהA
    אם דיברו כאן על "מהי כתיבה גרועה?" - זו כתיבה טובה! כזו שמראה את ההתרחשויות מול העיניים ממש...
  • 982
    • ש
    שיתוף - לביקורת מי הם השתולים?
  • שיילה //
    • נראה שחמאס החל להעביר מסרים דרך פיקוד העורף.

    סופה,חולית,
    פרדס חנה,עשרת,בניה,רעים,עלומים,שתולים
    ,זוהר,שחר,עומר,ניצן,ארז,גילת,עזר,ברכיה,הודיה,דקל,
    נתיב העשרה,
    מסלול,
    יבול,מטווח ניר-עם,נווה מבטח,
    גבעתי,מבקיעים,
    סעד,אמונים,תקומה,
    איזור תעשיה עד הלום.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אהרון1, שלמה שקד, פוטושופר ועוד 37 משתמשים40 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    L
    lab
    למרות שזה הופיע בכל מיני פתקים של כותל במקור זה שלי.
  • 360
    • L
    שיתוף - לביקורת הַשְׁלָמָה בַּדָּרוֹם
  • lab //
    • כִּמְעַט הַשְׁלָמָה בַּדָּרוֹם
    לִקְרַאת הַסְלָמָה שֶׁל עוֹד יוֹם
    ............ תּוֹשָׁבִים שָׁם הִגְּרוּ לַסָּלוֹן
    ............כְּבָר חוֹשְׁבִים לְאַבֵּד תַּ'צַפֹן
    הַנְחָיָה לֹא לִפְתֹּחַ חַלּוֹן
    מָה נִהְיָה פֹּה רוֹצִים קְצָת לִישֹׁן
    ............וְאִם כְּבָר הוֹלְכִים לַמָּלוֹן
    ............אָז חוֹטְפִים מַטָּחִים מִלְּבָנוֹן
    אוּלַי יֵשׁ אֵיזֶה קִיר מִבֵּטוֹן
    לַיְּלָדִים שֶׁצּוֹרְחִים בַּחֲלוֹם
    ............כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר בְּלִי אָסוֹן
    ............    זֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ נֵס מִמָּרוֹם
    חַיָּבִים כְּבָר גּוֹאֵל בְּצִיּוֹן
    בַקְּשָׁה שֶׁיָּבוֹא כְּבָר הַיּוֹם
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Yael T, אהרון1, L_M ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    L
    lab
    יש משהו התלבטתי אם זה מתאים
  • 840
    • C
    שיתוף - לביקורת מי ביקש ממך לזרוק בי
  • castamir //
    • היו למשגיח גבות גדולות, עבותות. כשפתח את שתי עיניו המימיות לרווחה, עם כל הלובן שמסביב, הגבות נראו לרגע כמו מטריה המסוככת מפני סופה הקרבה לבוא. רק השפם הֶעָבוֹת התחרה בגבות העבות, מתפתל כמו שתי תולעים שמנות מכוערות.
    "אתה בטוח, ברנשטוק?!" קולו הרם נישא. "נראה לי שנכנסת בטעות לישיבה, במקום לחצות את הכביש ל"מקיף". לא כך? תגידו לי אתם!" צחוק לבבי שוטף משותף לעשרות.
    רק שלושה ימים חלפו מאז נכנס לשיעור א' בישיבה הקטנה. כה צמא, כה כוסף. לתורה בוודאי. גם לתשומת לב, יחס חיובי מדמויות רבות הוד שפיארו את כותל המזרח בישיבה הנחשבת.
    ה'שמועס' הראשון של המשגיח היה מלא מפה לפה. תפס מקום בשורה הראשונה, נרגש מצפה. המשגיח ביאר את המידות שבנפש. לא חמל על אחת, לא חס. ביאר את מידת החסד. את הנתינה בלי גבול, בלי מחשבה, בלי מעצורים.
    "לתת מספריים לתינוק, זה חסד, או לא?" קרא בפאתוס, נושא עיניים אל התקרה הגבוהה, חוזר מיד אל עיני התלמידים הנשואות אליו. "אָה, ברנשטוק?! תגיד לי אתה!"
    "אֶה..." נרגש לרגע מתשומת הלב. מהקריאה בשמו המפורש, לפחות המשפחה. "זה לא חסד. זה מסוכן".
    או אז, בדיוק אז, הגיעה ההתקפה. "אתה בטוח, ברנשטוק?!" יכול לחזור מילה במילה על כל אות, כל תו. יכול להגות במדויק את ה"מקיף" במלעיל, אותו בית ספר תיכון מקיף הערבי ששכן ליד הישיבה. יכול לחזור על זה כמו בפעם הראשונה, כאילו לא חזר אליו המחזה מאות לילות, במשך כל שנות הישיבה. תחילה על כרית ספוגה, אחר על יבשה, אדישה.
    "לתת מספריים לתינוק זה חסד! זה בדיוק חסד! רק לתת, בלי לבדוק האם הנתינה ראויה, האם היא תועלת למקבל... רק לתת! זה חסד. זו הבעיה במידת החסד".
    חסד היה עושה עמו ה' אם היה בורא בור להעלים אותו בו ברגע. החסד לא נעשה, הברנשטוק לא שכח. כמה שניסה, אוהו ניסה.
    "אָה, ברנשטוק?!"

    ברנשטוק. כך בדיוק הופיע על הדלת הנעימה. "כאן גרים בכיף". יחידת דיור קטנה, מטופחת. עריסה שכבר קטנה מהכיל. מטבח מצוחצח. סט סכינים חדש מהודר לכבוד החג, "יש פה הכול!" היא הייתה מרוצה. גם כל גדלי הסכינים, גם מגן אצבעות, גם מספריים, גם משחיז סכינים. רק לטבול לפני השימוש.

    גרגורים מרוצים נשמעו מכיוון העריסה. רלי סיים את הבקבוק כנראה. מתוק שכמותו. איך זכה לו אחרי כל מה שעבר? חסד ה'.
    חסד. חסד. לתת מספריים לתינוק. אלף יצורים שחורים מכונפים בקעו פתאום מאוזניו. חזקים ממנו. חלש מהם.

    אחר כך קפא הכול. קפאו הידיים, רגע אחד מאוחר מדי. צמתו המחשבות. הפכו לגוש אחד מתמשך כמו צפירה שאינה פוסקת. מה הם החיים בכלל אם לא קול יבבה פתאומית, נואשת; טפיפות רגליים; זעקות שבר; סירנות זועמות; שקשוק אזיקים מתכתי; טריקת דלת; אחריה שקט אינסופי, לופת? לפעמים נראה שאין בהם כל משמעות מעבר.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: reish, חנה אביטל, כהנית ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    רחל סרולוביץ
    רחל סרולוביץ
    לא כל דבר צריך לכתוב. לא.
  • 523
    • 7
    שיתוף - לביקורת מלכות שבמלכות
  • 7שבע7 //
    • הספירה "מלכות שבמלכות" מציינת את יכולת הקבלה הכפולה, את יכולת האחריות על המלכות של כל אדם בעצמו. המלכות עניינה קבלה מהאחר - "המלכות לית לה מגרמה כלום", והמלכות שבמלכות מתייחסת לקבלת הדבר הגדול ביותר של חיינו: התורה.

    "נמאס! נמאס וזהו! פשוט אין משילות, אין משילות!" הוא נאם ברחבה שליד בית-הכנסת, וידיו התנופפו בלהט.

    "ומה אנחנו כבר יכולים לעשות?" נענה שוורצבוך לעומתו. "מה אנחנו, כאזרחים קטנים, יכולים לעשות כדי להחזיר את המשילות לעם שלנו, למולכים בראש המדינה שלנו?"

    "חייבים לעשות משהו! פשוט חייבים!" החום מילא את פניו, כאילו שוב דלקה האש שהציתה את בית-הכנסת עצמו. בית-הכנסת שהוא אפילו לא היה מסוגל להסתכל בחורבנו. חורבן הבית ממש.

    "שנפגין? שנהפוך את המדינה?" הציע רחמני.

    "הפגנות לא יעזרו," ביטל בן-דור בהינף יד.

    "אני אומר לכם, אנחנו צריכים פשוט לבנות! בלי להתייאש! לחזור מיד אל תוך בית-הכנסת ולהתחיל לנקות ולשפץ אותו מחדש!" אמר יומטוביאן בקול שקט.

    הוא הסכים אותו, אבל הרגיש שהוא לא מסוגל. פשוט לא מסוגל להמשיך כך, להתקדם הלאה – בלי שהעשבים השוטים והדליקים נוכשו קודם. ועשבים שוטים זה כינוי עדין בשבילם.

    האזעקה קטעה את השיחה שלהם. הם מיהרו, מתורגלים כמעט, אל חדר המדרגות של הבניין הסמוך, מתפללים שאף שכן ערבי לא ירד בדיוק גם הוא, ובידו סכין או בקבוק תבערה או גרוע מאלה.

    השהייה בחדר המדרגות החשוך לא הייתה נעימה, והוא ניסה למצוא לעצמו קיר כדי להישען עליו. והוא מצא לעצמו, בפתאומיות גדולה מדי, ובמקום שגבו יישען עליו – מצחו נחבט בו.

    והכול הסתחרר סביבו.

    והוא ראה כוכבים וברקים ושמע קולות רועמים. הזיקוקים של הערבים?

    האור הפתיע את עיניו פתאום. אש בערה מרחוק מול עיניו, אך בניגוד לאש ששרפה את בית-הכנסת האהוב שלהם – היה טוהר באש הבוהקת הזו, והיא הביאה שלווה ללבו.

    ואז הוא שמע את הקול.

    "אנוכי ה' אלוקיך!"

    והוא רטט כולו, מכף רגל ועד ראש, ואף שהכול היה הזוי כל-כך, הוא מיד הבין שבמעמד הר סיני הוא נמצא כעת. וכשהקול המשיך להכריז בעוצמה את כל עשרת הדברות, הוא חש בהתרגשות הפושטת בו: הוא זוכה להשתתף בקבלת התורה! ובאמת! לא רק נשמתו, כמו לפני אלפי דורות.

    שוב חש זעזוע קל במצחו, ואז פקח את עיניו אל החשכה.

    "טווח הזמן שאחרי האזעקה נגמר," טפח יומטוביאן על זרועו. "אפשר לצאת. אתה בסדר?"

    לרגע הוא לא היה בטוח. ואז הוא ידע שכן.

    כי כן, משהו הסתדר פתאום במוחו ובנשמתו.

    נכון, סוגיית התגובה הנכונה עוד לא הוכרעה, אבל כעת הוא ידע, כעת הוא נזכר, בעיקר, בעיקר שמקיף את כל ההחלטות ואת כל התגובות ואת כל הקורות אותם כקהילה, כעם, ואותו כפרט, כיהודי שומר תורה.

    בעודו צועד בחזרה לביתו, מלמלו שפתיו קטעי משניות וגמרות ותורה שזכר בעל-פה, והוא ניסה לסדר לעצמו במה יפתח כשישוב הביתה. כי אולי הממשלה לא מפגינה מספיק אחריות כלפיו וכלפי כל תושבי עם-ישראל, אבל הוא הרי לא אחראי עליה. הוא אחראי רק על עצמו, ועל מלכות נשמתו בתוך-תוכו ועל כולו.

    והוא מוכן ליטול על עצמו את האחריות הזו.

    והוא מוכן להכריז בקול, קול שיצלצל בכל חדרי לבו, את המילים האלמותיות: "נעשה ונשמע."



    הסיפור הזה אולי יכול להתאים גם לאתגר "תנו כבוד", ובכל-זאת העדפתי לתת לו את המקום שלו כחלק מהסדרה.
    • תודה
    Reactions: קווארק, Ayalas, זקן ורגיל ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 508
    • 7
    שיתוף - לביקורת ירושלים של עשן
  • 7שבע7 //
    • יְרוּשָׁלַיִם אֲהוּבָתִי
    יְרוּשָׁלַיִם מְכוֹרָתִי הַמְּדַמֶּמֶת
    הָעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו
    וָשׁוּב פֻּלְּחָה, נֶהֱמֶמֶת.

    יְרוּשָׁלַיִם אֲהוּבָתִי
    שֶׁכֶּתֶר זָהֹב לָהּ, מָלֵא עָשָׁן
    שֶׁבְּשִׁבְעַת שְׁעָרֶיהָ
    אֵין בָּא, כְּמוֹ שׁוּב בַּשִּׁיר הַנּוֹשָׁן.

    יְרוּשָׁלַיִם אֲהוּבָתִי
    כַּמָּה יִחַלְתִּי לִצְעֹד בִּרְחוֹבְתַיִךְ
    אַחֲרֵי שָׁנָה חֲנוּקָה
    וְעַכְשָׁו נְחִילֵי רֹעַ זוֹמְמִים עַל חוֹמֹתַיִךְ
    וְאֵין שׁוֹמֵר, וְאֵין מֵשִׁיב לַמְּצוּקָה.

    יְרוּשָׁלַיִם אֲהוּבָתִי
    עוֹד יִפָּתַח בָּךְ שַׁעַר הָרַחֲמִים
    וְאָנוּ נָבוֹא בָּךְ, וְאָנוּ מְנֻחָמִים.





    [נכתב כבר לפני יומיים... עכשיו נראה שירושלים בטוחה יחסית מול מקומות אחרים בארץ...]
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: גראביצר, Talya kadosh, זקן ורגיל ועוד 30 משתמשים33 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נפש
    כואב ומלטף כאחד..
  • 3K
    • ע
    שיתוף - לביקורת לכל אחד בלב - 'ירון לונדון' קטן
  • על דא ועל הא //
    • הָעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת, וְהַלֵּב רוֹטֵט,
    עֲשְׂרוֹת מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁדָּמָם שׁוֹתֵת,
    בְּאַבְחַת דַחַק, דָּמַם עוֹלָמָם,
    וּבְרֶגַע אֶחָד, נִגְדַע חֲלוֹמָם.

    בְּלֵב אָטוּם, וּבְמֹּחַ חָתּוּם,
    יָרוֹן לוֹ אִישׁ, מַנְחֶה וּמַגִּישׁ,
    אֵינִי מִתְּאַבֵּל! יָרִיעַ וִיְנַבֵּל,
    הַחֲרֵדִים לְסִין, וַאֲנִי חַסִין.

    מִלִּבֵּנוּ פְּנִימָה, נְסַלֵּק הַכְּנִימָה,
    פֶּן נִתַּפֵס, בֶּעָווֹן רוֹפֵס,
    לְהַמְשִׁיךְ בַּמַּסְלוּל, עִם לֵב חָלוּל,
    לְהַשְׁכִּיחַ וּלְהַדְחִיק, וְאֶת הָרֹשֶׁם לְהַשְׁחִיק.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: גראביצר, Talya kadosh, פררו רושה ועוד 83 משתמשים86 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש האשכולות
    יָרוֹן לוֹנְדוֹן וּמַזְרִים הַגַּז וְאִתָּם עִמָּם כָּל מוֹצִיאֵי הַלַּעַז מִסְכֵּן, טֶמְבֶּל...
  • 918
    • ע
    שיתוף - לביקורת תגרי לוד - מחזירים את המשילות
  • על דא ועל הא //
    • 'תסגור את החלון'! איזה רעש!
    'אבא, לא ראית שאין חלון? הם ניפצו אותו!'

    'מחר על הבוקר אני לוקח אתכם לצפון, סכמתי עם יניב שיתן לנו את המפלס התחתון של הוילה'.
    'ממש כיף, אבל איך בדיוק נסע כשהרכב עולה בלהבות?'.

    ---
    וככה נראה המחר:
    קמים בבוקר, לא אחרי שישנו בלילה.
    תפילת ראש חודש בבית כנסת - אין בית כנסת.
    יאלה, ארוחת בוקר טעימה לפיצוי על הלילה הזוועתי - אין מכולת. יש פחם.
    טוב, נוותר על ארוחה, נוסעים להירגע על החוף - אין רכב. יש שברי זכוכית.
    אז לעבודה, נמשיך בשגרה - אין עבודה. החנות נשרפה כליל.
    לפחות ננוח קצת על הספה בסלון - איזה ננוח. הילדים בהיסטריה של החיים.

    ----
    למען האמת, עכשיו אני כבר רגוע.
    אני יודע שהלילה הבא לא יהיה כמו הלילה הקודם.
    סגרנו על משילות, חברים. יש משילות בלוד!
    זו המילה. משילות.
    כשנכריז על המשילות, אני רוצה לראות ערבי אחד שמעז לעבור ברמזור אדום! אחי, סכמנו משילות!
    כמה טוב שמצאנו את הפתרון המהיר לבעיה הזו, הכל פשוט ענין של משילות.
    "הלו, אתה שם עם האבן ביד, עזוב אותה! רק אתמול סגרנו פה את הפינה של המשילות!".
    "דייי... עזוב את הרכב! זה לא משילות ככה!".

    ---
    "הלו, יניב, באמת תודה על ההצעה, אבל אין צורך. אנחנו נשארים בלוד".
    "אתה נורמלי?"
    "כן כן, אתמול היתה כאן הצהרה של ביבי, ספרתי, הוא אמר 34 פעמים שמחזירים לפה את המשילות. זהו, לוד כבר מקום בטוח, תודה".
    • תודה
    • חחח
    • עצוב
    Reactions: zipzip, chaia, the brand ועוד 57 משתמשים60 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    לפעמים אני מוצאת את עצמי מתפעלת באמת ובתמים מהיכולת לנסח שיחה תמימה מפעלים בלבד.
  • 595
    • C
    שיתוף - לביקורת נקלע לקשיים
  • castamir //
    • "איך הגעתי לכאן?" זו הייתה המחשבה הראשונה שהלמה בו כשהתעורר. גישש את דרכו באפלה אל המתג. שלח את ידו, מחכה לאור שיציף את החדר. בזזזזזזז. הבזק קטן כתמתם. צרור ניצוצות וזרם חשמלי קצר אך מדויק ששלח אותו חזרה אל המיטה. ברזליה המסורגים חבטו בו. מזרן לא היה מלכתחילה, הבחין כעת. מבאר למפרע את כאבי הפסים-פסים שחש בכל גופו.

    ניסה להניף יד, כאב חד מפלח את הגב, תופס, מצמית. יד שנייה – הצוואר. כדרר את עצמו לפינת החדר. יניח לגוף להסתגל, אולי תבוא אחריו גם נשמה.

    יומיים עד שהסכין לצאת אל הרחוב, מבולבל תוהה. הכביש כולו מהמורות. האם הוא מוביל בכלל? מוליך? אם כן – לאן?

    זיהה פתאום את הרכב "שלו". ניצוץ קטן של געגוע היכה בו פתאום, מרטש בעליבותו. דמעות צצו בעיניו. תחושת שייכות, כאן? כנראה רק צל של חלום רחוק.

    הקורולה לא התניעה, מאשרת את תחושותיו. ניסה שוב בשאריות אכפתיות. המנוע השתעל, נבח רגע באזהרה לפני שהזניק את הרכב ישירות על אלמנט מדרכה עגול עשוי חצץ דחוס. השאסי השמיע צליל קריעה צורמני. מנגינת זוועה לאוזן אדם. ערבה לאוזן פחח.

    יצא מהרכב. זה הצמח לא יוציא קמח. התחיל לצעוד בין הדמויות. צללי האדם שנעו ברחוב, מתעלמים זה מזה. אפס קשר. פתאום הבין לאן נעלמה ו' החיבור מאז שהגיע. ניסה לשבור את הקללה. הגמגום השבור שיצא במקום קולו הצלול, הבהיר מכבר - שכנע אותו לסגת.

    השמש קפחה על הראש, שואבת שאריות חיות. רגלו ניגפה בשקית אשפה מצחינה שעמדה במרכז הכביש. הביט בה בעיניים קמות. החזירה לו מבט בשלווה. לא היה דבר מוזר בה. זה היה מקומה הכי ראוי. כאן.

    קרס לפינה. החליט להתבונן לפני שממשיך. להבין עד הסוף. זו הייתה דרכו גם "שם", אמרו שזה עוזר. אז אמרו. הנה, בכל זאת הגיע ל"כאן". קיבל להתבונן בכל זאת, יבין מי נגד מי מה נגד מה. אולי ימצא גם משהו בעד, אשרי המאמין.

    בסוף זיהה את הוותיקים. לפי צורת ההליכה שלהם. אקראית, מזדמנת. באמונה תפלה, כך נוח לה להליכה לחמוק מיד הגורל להט המתהפכת. לבושיהם אוסף, תחבורתם גבבא. מי יכול לפגוע בהם כך. כאשר יפגע, כמה יזיק. כאשר יזיק, גרוע יותר כבר לא יהיה. אולי.

    הם מביטים ברחמים בחדשים הנקלעים. קוראים את ההלם על הפנים; מזהים את הבושה הטרייה שבעליה עדיין מנסים להסתיר בלי להבין שכאן זה כבר לא רלוונטי לאף אחד; יודעים שהם עוד יבינו את זה. ככל שמוקדם טוב יותר. או – שהם ייצאו משם.

    כי לקשיים יש כניסות רבות מספור. יציאה - רק אחת.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שלג קל, סערצע, למאי נפקא מינה ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 417
    • ש
    שיתוף - לביקורת שועלים הילכו.
  • שלמה שקד //
    • נפילה בלכיש, העם מחריש.
    מטח על אשקלון, בלב דקירון.
    פגיעה, בתים, הרוגים, אסון.
    דרמה, גוש דן, מדינה, בלאגן.

    מקיש בגג, רחמן על אכזר.
    אויב, צר, בעת אבו אל עטא,
    רקטה בכל אתר.

    מבר יוחאי לצדיק, משמעון לשמעון,
    חמת המציק. שכם, לוד, כנא, ג'ראח.
    כל משטין הס, אבו עוביידה, חמאס.
    שמור ברזל, לא תבוא בנפשו.
    אמש הצתה, ולוואי בקרוב ממש,
    עתיד לבנותה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הללו, ללי99, יצחק ג. ועוד 18 משתמשים21 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אמן אוי מה לנו
  • 2 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת לכבוד מר גדעון סער
  • שני כהן 100 //
    • מר גדעון סער היקר
    בסופו של דבר נראה שתצא קירח מכאן ומכאן
    ממשלה כנראה לא תצליחו להקים שם בגוש השינוי
    ותזכר לדראון עולם בתור מי שהסכים לשבת בממשלה עם מרץ והמשותפת
    והכל מתוך אגו ונקמה אישית.
    • תודה
    • כועס
    Reactions: אמאל'ה קטנה :), למדן וידען, yonatanr ומשתמש 1 נוסף4 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יצחק ג.
    יצחק ג.
    דווקא מעדיף את זה כאיור...
  • 2K
    • A
    שיתוף - לביקורת ירון לונדון כדאי שתקרא
  • .Ana //
    • ירון לונדון

    אם אתה מרגיש כמעט כלום כשגל באינדוזיה שוטף אנשים, נשים וטף, ילדים נפרדים מהוריהם, לתמיד. אמהות מאבדות את עולליהן לנגד עיניהן, נערים ונערות, טף וזקנים, מקפחים את חייהם במוות משונה, מחריד, מצמרר.

    אם אתה לא מצליח לחוש כאב כשארבעים וחמישה יהודים, בני עמך, נסעו מירונה כדי להתפלל וחזרו בארונות, כשאתה שומע שהם נרמסו ואז חדלו לנשום, ילדים, נערים, אנשים צעירים שנקטפו בצורה טראגית כל כך בפתע פתאום.

    אם אתה מנסה להנשים את הצער מול מציאות של קבר אחים, של כאב שותת בכל העם, לוויה ועוד לוויה ועוד ארבעים ושלוש לוויות.

    אולי במקום לדבר על זה בתקשורת, תלך לדבר על זה עם הפסיכולוג?
    אולי לא תמצא לזה תרופה, אבל לפחות לא יהיו לך בושות כל כך גדולות.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, בדוח, מימיי ועוד 58 משתמשים61 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    .Ana
    גם אני חשבתי ככה בהתחלה, שאולי כדאי לשתוק. אבל אז קראתי פוסט של @על דא ועל הא והבנתי שאולי ירון...
  • 2K
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת למה החלטתי להתגייר
  • Natan Galant //
    • כילד, אני זוכר את אבי מכה את אימי, צועק עליה שהיא לא מספיק מקשיבה לג'וסף סטילמן, הכומר הנערץ עליו. הוא גם היכה אותנו קצת, בדרך כלל עם תנ"ך כבד וישן שירש מאמו, סבתי טניה בל. הוא התרה בנו תכופות שאם לא נברח מהשטן ומפיתוייו, בסוף אולי נמצא את עצמנו כמו היהודים, נקלים וחוטאים וסובלים.

    בגלל האופי שלו והמרירות הקבועה, ואולי מעוד סיבות, לימודי הדת לא נתפסו אצלי אף פעם כמשהו נעים, או דבר שארצה להשקיע בו את כל כוחותיי כשאגדל.

    עם זאת, הוריי בחרו עבורי את מסלול חיים, וכך מצאתי את עצמי בגיל חמישה עשר יושב בתוך מבנה אפל, חשוך ועתיק, ביחד עם עוד עשרות ילדים כמוני. מאזינים למגוון ענק של הרצאות ותכנים בנושאי המושיע, אדוננו, האגרת לבני טריוונקה, ועוד ועוד מושגי יסוד. הנזירים במקום לימדו אותנו להכין אוכל בסיסי, וחיינו בצורה ספרטנית על גבי מזרוני קש.

    בימי ראשון התייצבנו כולנו, פרחי הכהונה של מרכז לימודי האל בעיירה רוטרדם, וסייענו בעבודות המזבח השונות בכנסיית מרי הקדושה. יוצקים יין, פורסים את לחם הקודש, ואפילו פה ושם גם מבצעים עבודות תחזוקה קטנות במבנה. פעם צבעתי את הדוכן לבדי, ערב המיסה הגדולה בניהולו של הנרי טיינפ, הבישוף הראשי של האזור.

    לא ממש הייתה לי ברירה, זהו המסלול שהוריי בחרו עבורי, ובסך הכל למדתי ליהנות מהדרך הזו. אחרי שנתיים במרכז לימודי האל כבר התחברתי מאוד לכל מושגי היסוד, וחשתי אהבה גדולה לאדוננו המושיע.

    אבל בגיל שבע עשרה נסענו כולנו לטיול בצרפת, למכון להפצת דת האהבה והרחמים בפרובינציה קולון. שם היינו צריכים להתפעם מהמראה הנשגב של מאות ואלפי צעירים מוכשרים מכל אירופה השוקדים על הכנותיהם האחרונות טרם מבחני ההסמכה לכמורה.
    מה שקרה זה שכמה ימים קודם הביקור, נפל סכסוך בין התלמידים במקום, עניין נקודתי על חלוקת חדרי המגורים וסידורי הישיבה באולם המרכזי, ואולי קצת ויכוחים זניחים על סמכותם וחשיבותם של שני נשיאי המכון.

    בדיוק כשנכנסנו להיכל הקודש, מייחלים להתרגש, ראינו מחזה בל-ישכח:
    מאות צעירים לבושים בתלבושת אחידה מכים זה את זה, שואגים, בועטים, משליכים אחד על השני כסאות עץ עתיקים ומלאים זלזול וכעס אחד על השני.

    עמדנו מזועזעים, כולנו, ואני אישית הלכתי לפינה צדדית, ושם ראיתי כומר קשיש נס מהפורעים ונאחז בשארית כוחותיו בעמוד מתכת. אחד הצעירים משך בזקנו, והשני קפץ עליו והסיג אותו אחורה.

    מזועזע לחלוטין, יצאתי משם לבדי, רועד, ומייד החלטתי שכל מה שאבא שלי הטיף לנו עליו פשוט לא נכון. ראיתי במו עיניי! אני עם המושיע גמרתי. אז התקשרתי לסטיבן פופאו חברי מילדות, סוכן כרטיסי תעופה, והוא מכר לי מייד כרטיס לארץ ישראל. שם, החלטתי באותו רגע, אלך ללמוד בישיבה יהודית. הכי טובה וחשובה שיש. אולי הם יודעים איך לכבד אחד את השני ואת אנשי הדת שלהם.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: מתן מאור, M . A, חשוב מאד ועוד 101 משתמשים104 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלמה שקד
    @Natan Galant נוקב ונושך. אבל @שיילה העלה למדריגת ריאליזם.
  • 2 5K
    • ה
    שיתוף - לביקורת נספח אתגר: טוב, האמת שזה סוד
  • הזדמנות //
    • מקום להעיר ובעיקר להאיר, לפרגן ולהתדיין

    ובחזרה לאתגר:
    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - אתגר דו שבועי- טוב, האמת שזה סוד

    משפחת כהן עושה רושם רגיל לגמרי. שכנים טובים, עדינים, מנהלים סדר יום רגיל, מלווים בשמחה, מחייכים אליכם בחדר המדרגות, קופצים להגיד מזל טוב בשמחות ומשלמים וועד בית. עד ש... מגיעה השעה 2:00 בלילה. מהתקרה שלכם נשמעים רעשי בימבה. מתברר שזו לא באמת בימבה. למשפחת כהן יש סוד מפתיע/ מצחיק/ מרגש/...
    www.prog.co.il www.prog.co.il
    • תודה
    Reactions: .כותבת., .Ana, הוריקן ועוד 2 משתמשים5 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    @דוכסוסטוס סיפרתי את הקטע הזה בשולחן שבת, לא אשקר אם אציין שהיה זה מסיפורי החולין הטובים ביותר...
  • 5K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אתגר דו שבועי- טוב, האמת שזה סוד
  • הזדמנות //
    • משפחת כהן עושה רושם רגיל לגמרי. שכנים טובים, עדינים, מנהלים סדר יום רגיל, מלווים בשמחה, מחייכים אליכם בחדר המדרגות, קופצים להגיד מזל טוב בשמחות ומשלמים וועד בית.
    עד ש...
    מגיעה השעה 2:00 בלילה. מהתקרה שלכם נשמעים רעשי בימבה. מתברר שזו לא באמת בימבה. למשפחת כהן יש סוד מפתיע/ מצחיק/ מרגש/ מפעים/מבהיל/מבעית -שאותו אתם הולכים לחשוף ברב כשרון באתגר הזה. פשוט מאוד.
    בהצלחה!

    וזה הנספח:
    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - נספח אתגר: טוב, האמת שזה סוד

    מקום להעיר ובעיקר להאיר, לפרגן ולהתדיין ובחזרה לאתגר: https://www.prog.co.il/threads/%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8-%D7%93%D7%95-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%A9%D7%96%D7%94-%D7%A1%D7%95%D7%93.664362/
    www.prog.co.il www.prog.co.il
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, נ. גל, מוריופ ועוד 26 משתמשים29 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הזדמנות
    "חרגת מהמשקל, גברת" אומר לי פקיד קשוח "אז מה עושים?" אני אובדת עיצות "חריגה מהמשקל כרוכה...
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת זה לא האילומינטי
  • הפצחן //
    • חשבתם פעם מדוע פוליטיקאים לא מופיעים בציבור רעולי פנים ועטורי שאל?
    התשובה פשוטה מאד – משלמים להם.
    משלמים להם כדי שיראו את פרצופם המאופר בראש המהדורות, משלמים להם כדי שיניעו את ידיהם בתיאטרליות תוך כדי נאום, משלמים להם כדי שיעמדו בנחישות על רגליהם.
    למה? מי הם האנשים בעלי הכוח וההון שמשחדים את חברי הכנסת שלנו בסכומי כסף גבוהים רק לשם המטרה המוזרה – הופעה בציבור באיברים גלויים?
    התשובה היא:
    סוחרי איברים.
    כן כן. סוחרי האיברים מזרימים סכומי כסף אדירים לכיסיהם של האנשים החזקים במדינה. מבלי שנשים לב הם ממלאים את חיינו בתוכן ממומן. לכל הצהרה פוליטית מסקרנת שמעלה ח"כ אלמוני מתלוות גם תנועות גוף שונות. הנעות ידיים שריריות, גירודי אף מכוונים, עפעופי עיניים מדי מספר שניות ואפילו ישיבה בתנוחה המבליטה את הכרס.
    כך משחילים סוחרי האיברים את מוצריהם לפרלמנט שלנו, ומשם למוח שלנו וללב שלנו.
    וזה לא הכל.
    סוחרי האיברים משלמים למיליארדי בני אדם:
    לרופאי השיניים שלנו, לקופאים בסופרמרקטים שלנו, לשחקנים בסרטים שלנו, ובעצם לכל אדם שאנחנו פוגשים.
    יתכן שאפילו אתכם הם משחדים – מבלי ידיעתכם!
    שתפו והפיצו.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מישהו12, פרוגמטי, mnb עיצוב גרפי ועוד 37 משתמשים40 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    אוקיי, תודה. אני אקח את זה כמחמאה קבל: * אין כזה דבר איגואנה, זאת שממית עם יחסי ציבור. * כדור...
  • 2K
    • ש
    שיתוף - לביקורת הייתי שם.
  • שיילה //
    • הייתי שם, בקצה המסדרון העמוס.

    מימיני ומשמאלי אנשים נאבקו על טיפת אוויר, שלחו יד מתחננת חלושה, אנא.

    קול ענות שמעתי, וקול דממה יוצאת באלונקות של זק"א.

    בכי חנק את גרוני. חשבתי על משפחות המתים, הורים ובניהם.

    ובעיקר על החיים, שימשיכו כרגיל, יעסקו בצרות אחרות, וישכחו.

    ידעתי שאין לי איך לעזור להם, בנשימתם האחרונה, רק להתפלל מעומק לב.

    אנשים אלו קיפחו את חייהם בגלל ששמחו יחדיו בשמחה של מצווה. אין אנו יודעים חשבונות שמים.

    כששחררו אותי משם אנשי הרפואה, יצאתי בצעדים מהירים, נושם את הנס אל ריאותיי הפגועות.

    מביט לאחוריי בעיניים דומעות, מבט אחרון על מחלקת קורונה 'מעייני הישועה'.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: RPO, אשר לב, Yael T ועוד 97 משתמשים100 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    פצעתי את קולמוסי כדי לבכות ולהתעורר עם היחיד. 'חובת-ציבור' הוא בריחה של היחיד מהצורך להשתתף בה...
  • 2 5K
    • פ
    שיתוף - לביקורת צפו
  • פסיק //
    • "צפו בתיעוד מרגעי האסון"
    אצפה אצפה. סמכו עלי.

    אתבונן בפרצופים המבוהלים.
    אקח עוד שלוק מהקפה.
    אשקיט את סקרנותי הגוברת.
    אצפה את המוות מרחף מעל ראשם.
    אקח גם ביסון מקוביית השוקולד.
    אנגן שוב לראות אותם מושיטים צוואר ומתחננים לעוד נשימה. נאבקים על עוד דקה של חיים.

    אל דאגה. אדרג את האתר שלכם עם 45 כוכבים.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: איש אחד הלך, אש קודש!, ח. ד. אורי ועוד 135 משתמשים138 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פסיק
    עכשיו רואה שבקהילה אחרת גם העלו שיתוף בנושא הזה.
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת בא יבוא - סיפור בהמשכים ב5 פרקים קצרים
  • ה. רז //
    • כ"ח אב ג'תתצ"ב 62 שנים לחורבן הבית​

    היום הייתי שם, בישיבת החירום של הסנהדרין, ושמעתי, כמו כל השאר, את הכרזתו של ר' עקיבא:"'דרך כוכב מיעקב'- אל תקרי כוכב, אלא כוזב. בר כוכבא זהו מלך המשיח"    [1]. כן, כך הכריז רבי עקיבא על שמעון בר כוסיבא, צאצא בית דוד מצד אביו ומשתייך למשפחת כוהנים הקרובה לבית החשמונאים מצד אימו.

    כולם, כל חכמי הסנהדרין, הסכימו עם קביעתו של רבי עקיבא, מלבד אבא.
    אבא הוא מתלמידיו של רבי יהושע בן חנניה ונקרא בפי כל- רבי יוחנן בן תורתה. הוא, רק הוא יצא חוצץ מול קביעת רבי עקיבא ואמר:"עקיבא! יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא!"[2]
    אבל רבי עקיבא נשא נאום חריף וחוצב להבות אש בעד מלך המשיח ור' טרפון, ראש הסנהדרין, קרא אליו:"עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מן החיים!".
    כל החכמים סמכו ידיהם על דבריו של רבי עקיבא. כל הצעירים משתוקקים להשתייך לצבאו של בר כוכבא. רבי עקיבא עצמו משמש נושא כליו של בן כוזיבא המלך[3],

    ורק אני מנוע מלהצטרף למרד הגדול.


    אבא לא מסכים שאצטרף. הוא אומר ששמע במו אוזניו את בר כוכבא מכריז בשעת יציאתו לקרב:"ריבונו של עולם, 'לא תסעוד ולא תכסוף'[4]. הלוא אתה אלוקים זנחתנו (ביד הרומיים) ולא תצא בצבאותינו. אף אם לא תסייע אותנו, גם אז אל תבייש אותנו, להחלישנו מפני עוונותינו, ותעזוב הכל אל דרכי הטבע"[5]. "אדם המסוגל לומר זאת- אינו מלך המשיח" משנן אבא באוזני שוב ושוב.

    אבל קשה לי.
    קשה לי לשמוע את ניצחונותיו של הצבא בן החמש מאות ושמונים אלף, אשר בסופה וברעש מדלגים ברחבי הארץ וידם בעורף הרומיים הנסים מנוסת חרב- ולא להניף עימהם את דגל המרד.
    קשה לי לשמוע את גבורותיו של בר כוכבא שמספרים עליו כי הוא מקבל אבני בליסטרא באחת מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות[6] ולא ללכת אחריו בעיניים עצומות.
    קשה לי להיפרד מחברי כאחי שרכב מכאן בעקבות בר כוכבא.
    קשה לי
    ובכל זאת שומע אני בקולו של אבא, אך ליבי בל עימי.


    ​
    [1] איכה רבה ב, ד.
    ירושלמי תענית ד,ה.
    [2] ירושלמי תענית ד,ה.
    [3] רמב"ם הלכות מלכים יא,ג.
    [4] תהילים ס,יב.
    [5] איכה ב,ד.
    [6] איכה רבה ב,ד.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מוריופ, R.B, מנדי זר ועוד 25 משתמשים28 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    ה. רז
    האפשרות השניה נכונה (בהשמטת המילה: סתם;))
  • 586
    • ש
    שיתוף - לביקורת עת לשתוק!
  • שלמה שקד //
    • בס"ד

    "אוי איזה זכות זה לקדש שם שמיים" כך חשבתי לעצמי, לאחר שעזרתי לנהג הערבי לדחוף את רכבו דמום המנוע במעלה הגבעה עד למורד. הייתי מולהב ממחשבות על עתיד משותף, ממנסור עבאס, נזכרתי שגם הערבים התנדבו לעזור לנו במירון בליל האסון, ובכללי מבסוט שיש עוד תקווה לאנושות.
    ואז שרוליק הופיע ממולי. עיניו בורקות ופיו ממלל שירות ותשבחות, "אין לך מושג איזה נס קרה לי עכשיו" הוא היה מאוד נרגש, "נו, ספר מה" הסתקרנתי, "כפי שאתה יודע הייתי מאוד לחוץ בכסף בשבועיים האחרונים, לא היה לי שקל לא בבנק ולא בארנק, לא יכולתי לשלם למטפלת ולא לקנות במכולת, הייתי מדוכדך ומלא ביבושת. אתמול חזרתי מהכולל לכיוון ביתי כשלפתע הבחנתי בארנק המוטל באמצע הרחוב, הרמתי אותו לבדוק אם יש עליו פרטים מזהים כדי שאוכל להחזיר לבעלים, אבל הכיתוב המסתלסל בסגנון מזרחי לא הותירו ספק באשר לזהות בעליו הישמעאלי", רציתי לענות לעומתו בחדווה וגיל "וודאי עשית כרבי שמעון בן שטח והחזרת לנכרי את האבידה בכדי שיאמר בריך אלההון דישראל" ורציתי לקנח ב "אוי איזה זכות זה לקדש שם שמיים" ואז שרוליק הוסיף "התקשרתי לרב שהסביר שאבידת הגוי לאחר יאוש מעיקר הדין ודאי מותרת, אוי כמה שהייתי צריך את הכסף, איזה חסד גלוי זה היה".

    ואני רק חייכתי, מתפעם מהנס.
    כי יש, עת לשתוק.




    עברו שלושת ימי הבכי, התחלתי לאסוף את עצמי, יכולתי כבר להתרכז קצת בלימוד, הסברתי לחברותא שצריך להתנתק מהנייעס והתמונות המרצדות. כי בשלושה ימים האחרונים, הייתי ממש כאוב והלום, לא יכולתי להפסיק מלחשוב על הנספים ורגעיהם האחרונים, על הניצולים והניסים, כי בשונה מכל האסונות שקרו בשנים האחרונות, הפעם הרגיש כל אחד שמדובר בטרגדיה אישית, שחלילה זה היה יכול להיות כל אחד מאיתנו, משהו שלא ניתן להרחיק כלא שייך לי, ולכן היגון עטף את כל כולי. חזרתי לתלם מארגן את סדר היום שבו עת לספוד ועת ללמוד, עת להתפלל ועת להתאבל, עת לפחד ועת לשקוד. אבל החברותא רק הביט בי בעיניים מזוגגות, "איך הורים יכולים לשכל שני בנים באחת" הוא זעק, "אתה יודע שעברתי באותו מקום, ממש בזירת האסון שעה קלה לפני שהכל קרה" בעיניו ראו את הבעתה.

    ואני רק חיבקתי, משתתף בכאב.
    כי יש, עת לשתוק.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דן הלמדן, קווארק, נחמה צימרמן ועוד 20 משתמשים23 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה