קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 694
    • S
    שיתוף - לביקורת אח שלי
  • shevi123 //
    • בס"ד
    אלי אחי האהוב.
    את המכתב שלך מצאתי כבר ביום הראשון של הזמן. בין החולצות המגוהצות. נס שאף אחד לא היה אתי בחדר כשקראתי אותו. כל מילה שלך פגעה בול במקום הכי רגיש וכואב.

    אני שמח שכתבת. נראה לי שזו פעם ראשונה שאתה מדבר על זה. עד היום כעסת או שתקת. הרגשתי שאתה רק רוצה לפרוק את כל הזעם שלך על כולנו. על כל העולם. שמה שמעניין אותך זה רק אתה והחברים שלך. שאתה לא רואה כלום ממטר. לא את הכאב בעיניים של אבא ואימא. לא את המבטים של האחים הקטנים שמבולבלים מכל המושגים החדשים שאתה מכניס חופשי בלי למצמץ. לא מהשם של המשפחה שהוכתם ללא תקנה.

    ולא אותי, אחיך התאום. הלב שלי כבר נקרע כל פעם מחדש. מרגיש שאבדתי אותך. כל השנים שצעדנו ביחד. הרגשנו אחד את השני בלי מילים. כולם התפעלו מהיופי המושלם של הקשר בינינו. איך הראש שלנו עובד ביחד. משהו מדהים.

    אני יודע שלא כל האחים ככה. וגם לא כל התאומים. תמיד התגאיתי בקשר המיוחד. היית בשבילי הכול. וברגע אחד, כאילו שכחת הכול? לא אכפת לך מכלום. אבדתי את האח המדהים שלי. קבלתי מישהו חדש. זר ומנוכר כל כך. מיום ליום הכרתי אותך פחות ופחות. אני כועס על עצמי לפעמים שלא שמתי לב איך הכול התחיל להידרדר. שלא נדלקו לי נורות אדומות כבר מההתחלה. כשהחלטת לעזוב את הישיבה המעולה שכל כך השקעת כדי להתקבל אליה. הלכת לחפש לך ישיבה פתוחה יותר. לא הבנתי מה עובר עליך. ואתה, לא שיתפת. רק שתקת בשקט מוזר כזה. אולי הייתי עסוק מדי. אולי לא רציתי לשאול ולא להבין. קיוויתי שזה משהו חולף. לא ייתכן אחרת. נכון? הרי כל הסיפורים קורים רק במשפחות אחרות. אולי כאלו של בעלי תשובה או שיש בעיות בבית. לא אצלנו, משפחה מיוחסת ומכובדת.

    אז התעלמתי. היה קשה. אבל שתקתי. השתדלתי לכבד אותך. לא לשאול, לא להעיר, לא להטיף. שתקתי גם כשקנית את התומך כשר. אפילו חיפיתי עליך, כדי שההורים לא ידעו. שלא יצטערו. חשבתי שאם אזרום אתך, תישאר אתי. תסתפק בזה.

    אבל כנראה שזה לא הספיק לך. לאט אבל בטוח המשכת להתרחק. כל פעם בצעד נוסף. ועדיין התאפקתי. עד אותו היום בו חבטה המציאות בפניי. "חתיכת פרחח האח שלך, אה?" כמו גצים בוערים צרבו בי המילים. הזלזול, ההשפלה הנוראית.

    כשחזרתי הביתה, נפגשנו. פתאום ראיתי אותך במבט אחר. דרך עיניו של בנצי החברותא. פרחח, אה? המילים שרפו אותי שוב. הבטתי בך. בבלורית שגדלה, במבט האחר, בסגנון הדיבור השונה שסיגלת לעצמך. אתה אומר שגרמתי לך לצלקות עם המילים שלי. יש לך מושג עם איזה כוויות אני מתמודד? ולא רק מול אח. מול כל החברה. זה לא רק בנצי. זה כולם. השכנים, המשפחה, החברים.

    אתה טוען שהדרך שלך קשה משלי. ניסית פעם לחשוב עם מה אני מתמודד? מה עובר על ילד טוב שרוצה לגדול ונאלץ לספוג כל כך הרבה כי אח שלו החליט לעשות מה שבא לו?

    ועוד משהו, אם כבר פתחת את העניין. אתה טוען שאתה עובד קשה על הדרך החדשה שלך. שאתה מזיע כדי לבנות את עצמך מחדש. אני אנסה להתאפק ולא לשאול אותך מי אשם בדרך שנהרסה לך. וזה לא קל לי, שתדע.

    רוצה רק שתקבל מבט אמתי אל החיים שלי. הילד הטוב שצועד בתלם. זה שאני לומד בישיבה מעולה, זה לא אומר שאני מלקק דבש. אני יושב באולם ממוזג ולא מטגן שניצלים. לכן החיים שלי קלים? אתה מזיע במטבח ואני מזיע על כל דף גמרא. ועוד מבחן וסוגיה. נלחם כדי לשבת וללמוד שעות. סדרים מלאים בלי חיפופים. נראה לך שזה קל? שזה מגיע ברגל? שלי אין התמודדויות ויצרים? רק לך? אבל אני בחרתי בדרך הקשה, אלי. לא בורח למסגרות אחרות. ולא בורח גם בתוך המסגרת הנוצצת שלי. תאמין לי או לא, אבל גם במקום שאתה חושב שהוא הכי שמור בעולם, גם בו לא חסרות התמודדויות. לא רוצה לפרט, לא נעים. אבל לפחות חלק מהדברים שציינת בגאווה שאתה מתמודד איתם בגבורה, אתה ממש בטוח שלי אין אופציות פה? בישיבה המעולה? אז תדע שאתה טועה. רק כדי שיהיו לך פרופורציות.

    אז עזוב אותך מהשוואות למי קל ולמי קשה, כי לעולם לא תוכל לדעת ולהבין. וגם אני לא, מודה. כולנו מתמודדים עם החיים הלוא פשוטים האלו. ואם כבר מתמודדים, למה שלא נעשה את זה ביחד?
    קראתי את המכתב שלך אין ספור פעמים. הוא כבר מקומט וכמעט קרוע. מחכה לי כל לילה מתחת לכרית. אין לי כוח לבכות. אין לי כוח להישרף כל פעם מחדש. חשבתי המון מה לכתוב לך. אמרתי כבר, זה טוב שהנושא נפתח בינינו. כמה שזה כואב עדיף לדבר מאשר להתייסר בשקט. מוכרח להודות שאני מעריך את הצעד והאומץ שלך. מרגיש פתאום שלא אבדת לי לגמרי. שחלק מאלי הישן נשאר. האומץ והכנות שלך כמו שהכרתי תמיד, נותנים לי פתח של תקווה שדברים ישתנו.

    נותנים לי גם רצון לדבר אתך באמת. מלב אל לב. כמה שאני כועס עליך כנראה שאני עדיין אוהב. לא יודע מה אתך, מאמין שלב מרגיש לב. וכמים הפנים לפנים. אני כותב לך מדם לבי. מאמין שתבין אותי יותר מתמיד. זו התקווה שלי, אלי. מתגעגע אליך ממש. נפגש בשבת?
    אח שלי
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AAYALAA, R.B, soomsum ועוד 33 משתמשים36 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shevi123
    תודה אשמח לראות
  • 785
    • ש
    שיתוף - לביקורת טוחן לאחר הפסח.
  • שיילה //
    • נכנסתי למכולת זעירה באחד מיישובי הצפון הפורח, לקחתי בקבוק מים ואקסל אחד ופניתי לקופה.

    בקופה עמד אברך צעיר, זקנקנו מקפץ בדיבורו.

    "סלח לי", פנה האברך לזקן רדום שהזיל ריר על משקל ירקות חלוד, "זה מאחרי פסח?"

    "פסח?" התעורר הישיש, "פסח זה אני, מה אתה צריך?"

    "שאלתי אם זה מאחרי פסח", חזר הזקנקן.

    "אה?"

    "הוא שואל אם זה מיוצר אחרי פסח", התערבתי בטון גבוה יותר.

    "למה אתה צועק?" צעקה עלי הזקנה שסידרה את החמוצים. "פסח חבובי", פנתה לחנווני, "האיש שואל אם זה טרי".

    "אצלי הכל טרי, היום הגיע", המהם הזקן. הבטתי סביב, אולי הסחורה מגיעה עם קורי עכביש מהסוכנים.

    "אבל לא כתוב מתי זה יוצר", המשיך הצעיר, "אני רוצה להחזיר את זה".

    "פה אין החזרות בלי חשבונית", צרצרה הזקנה מהמקרר, "יש לך חשבונית?"

    "ברור", עלץ הצדיק, "הנה".

    "נו נו", הרכיב הזקן את משקפי הקריאה ועיין בחשבונית, "אז את מה אתה מחזיר?"

    "בשורה השלישית", החווה העבדקן, "שמפו קליר".
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שלחן עורך, מקשיב, chaia ועוד 54 משתמשים57 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    ענק! שאפו... סליחה, שמפו!
  • 740
    • ד
    שיתוף - לביקורת לכבוד מר בנימין נתניהו
  • דיונון //
    • 'קינג ביבי',
    'הוא כבר שוכח את מה שאחרים עוד לא למדו',
    זה רק חלק ממה שייחסו לכישוריך הפוליטיים.
    אבל, הנה אתה, מצליח למשוך עוד מטר ועוד מטר, אבל כולם כבר מבינים שזה נגמר.
    נכון, שובל הגופות וחורקי השיניים שהשארת אי שם מאחור בהחלט מרשים,
    כששיחקת אותה - שיחקת אותה כמו גדול.
    אבל הגיע הזמן ללכת,
    וכבר לא משנה אם תפרוש בכבוד או לא - זה יקרה.
    גם אם בסבב הקרוב עוד תצליח לסבן מישו או שניים ואיכשהו להשיג עוד קצת זמן-בלפור, אז זה ייגמר בפעם הבאה,
    שכנראה תהיה לא בעוד הרבה זמן.
    הליכוד יהיה בעדך, הליכוד יהיה נגדך - זה נגמר.
    תצטרך לפנות את בלפור.
    אולי למישהו מוצלח, אולי לאיזה פקה-פקה, אבל מישהו אחר יגור שם.
    שמא תאמר - עדיין, עשיתי את זה טוב מכולם!
    אז דע לך שלא!
    יש לך ממי ללמוד.
    ואני מדבר על -
    מ"ם.
    'הזקן' מניהול פורום כתיבה.
    'דער אלטע רבי' דנן.
    כן.
    הוא אפילו הספיק להיות 'נשיא' במקביל!
    הבנאדם יודע איך לשרוד!
    כל הפריטטים והפריטטות שכביכול ניהלו לצידו מזמן כבר בבית אבות למנהלים,
    והוא עדיין לובש כל בוקר את שלייקס ההנהלה, נעמד מול המראה, ומצדיע לעצמו בסיפוק.
    ביבי,
    תלמד איך עושים את זה נכון,
    ואולי גם אתה יום אחד תחליף את שמך לשם לא מסחרי,
    ותהיה ראש ממשלת ישראל והגלילות.
    • חחח
    • תודה
    • כועס
    Reactions: ניהול קהילת כתיבה, אביאל משכנתאות, תלמידים ועוד 31 משתמשים34 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    ההתקפות הפרועות שלך העטויות מסווה, מכוונות היישר ללב הפועם של שלטון החוק. יש מנהלים בירושלים...
  • 635
    • L
    שיתוף - לביקורת על הכניעה המפוארת של גידו ונביחה דרמטית בברקינגר
  • lab //
    • מר גידו נס-הר חלץ את עניבתו. טיפס על גבי שרפרף קטן והפעיל את הבוילר.

    הוא בהחלט היה שבע רצון. לאחר שנים כה רבות של השפלה כואבת מצידו של ראש הממשלה ויו"ר תנועת 'תן לי תות', בהחלט הגיעה העת להראות לו מאיפה הדג חוטף בומבה...

    ההחלטה התגבשה במוחו של מר גידו - חדה וברורה.

    הוא ל ע ו ל ם לא יכנס לממשלה בראשותו של מר 'באין-ימין תן-מיאו'. והחל להתכונן לקראת ההצהרה לתקשורת.

    מאז ומתמיד היתה המקלחת עבורו מקור השראה בלתי נלאה לכתיבת הנאומים שלו, אולם הפעם נראה היה כי המקלחת תארך זמן רב יותר מהרגיל.



    אזרחי ישראל! הכריז בפאתוס.

    בקבוקי השמפו הנהנו בהסכמה.

    לא.. לא טוב.... נסיון נוסף.

    אזרחים ואזרחיות נכבדים!

    אוקי... נשמע יותר טוב...

    אני מצהיר בזאת, כי לא אש..

    דפיקות נשמעו על דלת האמבטיה, והנאום נגדע באיבו.

    - גידו!
    - כ___ #$%^%$#___!
    - לא שומע! סגור את הברז!
    היה זה היועץ המסור אביב קוטב.

    - עכשיו שומע?
    - כ ן. התקשרו מהבית של הרב ברכיהו.
    יש היום חתונה של בת הרב והם מעונינים לשוחח איתך שם.
    הרב אמר שאם תשב עם 'תן-מיאו' אתה נכנס חי לגן עדן עם הבגדים.
    - לקחתי איתי בגדים.
    - לא, לא הבנת. אני מדבר איתך על ברכיהו, הוא רוצה שתבוא לחתונה.
    - אין על מה לדבר. תגיד להם שאני אבוא לחתונה, אבל חבל על הזמן, הענין מנוי וחתום.
    --------​

    אולם החתונות 'מחסני התזונה' היה מלא מפה לפה, רחבת הריקודים בערה כמאכולת אש והתזמורת תיזמרה בעוצמה.
    בחורי חמד שזופי לחיים קיפצו לפני החתן בהתלהבות קודש, והריעו לראש הישיבה שרקד עם החתן במרכז המעגל.
    "יפתח בן דמא, בן דמא צדיק, ר' דויב שלוים עד בלי זורח..." שרו בגרון ניחר.

    תכונה הורגשה בפתח האולם. ושמעון גרין שהיה מכונה בפי חבריו לשיעור 'מלך הקומזיצים' פילס את דרכו לכיוון התזמורת באקסטזה.
    "תשירו משהו לגידו!
    יש מאמצים עכשיו להכניס אותו גידו לממשלה. זה חשוב!" שמעון היה מרוגש.
    "גידו נצח... איי איי אי אי, גידו נצח... איי איי אי אי,.." החל הזמר להקפיץ.
    - לא! משו יותר חזק! משהו שידחוף אותו חזק לממשלה! שמעון היה אדום.
    "בכל נס-הר נס-הר, איי איי שיש לישראל... רבוייסי! להכנס למעגל!"
    הזמר ניסה לווסת מעט את העומס מסביבו של ח"כ גידו.
    "אוי... מה אתה גידו, אל תגיד לו לא.... שחולת אהבה אני..."

    גידו התישב בשלחן המזרח ושורה של בחורים נעמדו מסביבו והחלו להריע לכבודו.
    גידו! גידו! גידו!
    "להכנס למעגל! אני קורא שוב!
    להכנס למעגל!" הכריז הזמר נואשות.
    הבחורים המשיכו להריע בעוז. "גידו - תכנס. גידו - תכנס!"


    הס הושלך בקהל, וגידו פנה לאביב.
    "תודיע לירון שאני נכנס. נראה לי שנוותר הפעם על הסטייקים."

    "כל הכבוד! כל הכבוד!" אדמת האולם רעדה כשהבחורים הריעו בעצמה.

    שמעון גרין פנה הצידה כאחוז תזזית והחל לצרוח לתוך הטלפון במנגינה של אזעקה עולה ויורדת:

    עשר ורבע בקול הסקופים השעה תשע וחצי!
    אנחנו כאן בפריצה לשידור!
    דרמה פוליטית!
    אמיץ גל מצייץ בטוויטר: דרמה כעת בחתונת בת הרב ברכיהו! ח"כ גידו נס-הר הצהיר כי הוא מוכן להכנס לממשלה תחת תן-מיאו! הוא אמר למקורביו כי הוא מוותר על התיקים.
    ציץ חמד בתגובה נובח כעת בברקינגר: דיברתי כעת עם מקורביו, והם טוענים שהוא בסך הכל רצה להכנס למעגל.
    כאמור- דרמה פוליטית של ממש.
    אנחנו כאן נמשיך ונעדכן.
    כאמור דרמה במערכת הפוליטית!
    נציין כי זו בהחלט דרמה של ממש!
    לעדכונים קודמים הקישו 6 בתפריט הראשי.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: Aארי, אביאל משכנתאות, xyzw ועוד 53 משתמשים56 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    L
    lab
    האמת שזה קצת אתגר בשבילי, לכתוב סיפור בלשון עבר ולא לגלוש בטעות להווה
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת אתגר דו שבועי - פוליטיקה, הסיפור האמיתי
  • מסוגל //
    • דבר ראשון - התנצלות. איחרתי בגלל שלא ידעתי שהמנצח צריך להעלות אתגר, לא קראתי את חוקת האתגר ולא חשבתי שאנצח. חטאתי, עוויתי ופשעתי. עמכם הסליחה, ואני מקווה שתעשו בה שימוש.

    ועכשיו לאתגר - בשבוע הבא יחול ערב חג הפסח, וגם אירוע איזוטרי המכונה בחירות. כמו שכולנו יודעים, פוליטיקה זה משעמם, אבל פוליטיקאים? זה כבר סיפור אחר. פוליטיקאים הם בני אדם, ובני אדם הם יצורים מעניינים. מורכבים, רגישים, שואפים לטוב ונוטים לרע.

    מאחורי כל מפורסם ופועלו המפורסמים ביבשושיות בוויקיפדיה או ברבגוניות מוגזמת ואפית בעיתונים, ניצב תמיד אדם קטן, כזה שמונע מהדברים האמתיים אלו שמניעים את כולנו. על האמת הזו אתם תכתבו.

    כמובן, זה לא צריך להיות דווקא פוליטיקאי. גם מנהיג, או סתם אדם שמעשיו השפיעו על ההיסטוריה, ואפילו מישהו שהמצאתם בעצמכם. כל אדם שנמצא בתפקיד בו מעשיו משפיעים על הכלל, אבל הפעם נזהה בגיבור הסיפור את הרגשות המוכרים לנו משכנינו, מחברינו, מעצמנו.

    זהו, זה כל העניין. כל הסגנונות כשרים - פרוזה, שירה, סאטירה, גוף ראשון, גוף שני, גוף חמש מאות.. כל מה שיורגש מאחוריו אדם, אדם של ממש, יעמוד באתגר בכבוד.

    וכאן זה     הנספח, לעשות בו כרצונכם.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: איש אחד הלך, Mendel Amitay, למדן וידען ועוד 28 משתמשים31 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מסוגל
    נספרו הקולות, נדחו העתירות והוגשו התוצאות. היה מרתק, מחכים ומעורר הרהורים. הצגתם פוליטיקאים...
  • 959
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת שיפוצניק הנשמות הקריית גתי
  • Natan Galant //
    • בס"ד



    אוי להם לבריות של קריית גת מעלבונה של תורה; חשבתי ולא אמרתי, מורגל בייסורים. שני ליצנים שפלים עישנו על המדרגות ביציאה מבית הכנסת, מסננים ברשעותם בקול זדוני: צדיק'ל בא לעיר.
    מחאתי כפיים בעדינות, לרמז להם שאני לא מקפיד על כבודי. הם גיחכו: בקושי עוזיהו נפטר, והנה היורש שלו כבר עושה פה עניינים.
    נדחקתי ביניהם ועברתי, מתעלם מלעגם.
    הלוואי והם היו פוגעים רק בי, הם וכל האנשים הרעים שנמצאים בכל מקום, אלו שלא יזכו לגאולה, לכאבי ולצערי העמוק. אך בעוונות הדור גם לאשתי התגלגלו הרכילויות והלעג המשונן.

    כנראה שבדיוק היום עוד מישהי התקשרה אליה, אולי שלום גבריאל שלח את אשתו המרשעת. כי ברכי חיכתה לי בבית עם ההבעה העגומה של 'אנחנו צריכים לדבר'.

    במקום לדבר, הנהנתי באיטיות. מוכן ומזומן לקבל עביט של תלונות ואי הבנה. חלק מגזירת שמיים, עוד פיסה מהתיקונים שאני עובר למען הכלל.

    הפעם ברכי לא דיברה, רק עצמה עיניים חזק. יכולתי לשמוע אותה בראשי מתפללת בלי להוציא קול: ה', תן לי כוח לשטויות של מוטי. הוא מסוּבב לגמרי.
    שטויות של מוטי. גיוואלד. אם רק היה לה מושג במה אני עוסק!

    היא פנתה אליי והתחננה: מוטי, אולי תנסה תקופה בלי כל ה... זה שלך?
    אישה פתיה! הסברתי לה לאט לאט, כמו כל כך הרבה פעמים בעבר: אני לא מנסה להרשים אף אחד, ככה אני אומר אמן יהא שמיה רבא, עוד מאז שהרב רוטנבק דיבר בשמוע'ס בהילולא של הבת עין זצ"ל. מאוד חשוב גם לצעוק חזק בהפתעה באמצע שמונה עשרה, לבלבל את הסמך מם וכל כוחותיו.
    אבל מוטי, גנחה האישה, אותי לימדו בסמינר שהשם שומע בכל מצב, אפילו אם מתפללים בשקט בשקט. אני בטוחה שגם אם תתפלל בצורה רגילה ובקול שגרתי התפילות יתקבלו...

    *

    בדיוק על דברים כאלו מדברים כל חכמי המידות. איך מתמודדים עם מצבים כאלו? איך מדברים? איך מציגים את הדברים בלי ליצור אנטגוניזם?
    הכנתי לה כוס תה קדושה מלאת תפילות, וכמובן גם בבונג עם טיפות סרפד, נענע וציפין. היא התיישבה על הכורסה, לוגמת בזהירות. התפללתי ששוב יבואו לי המילים הנכונות, כמו כל פעם בעבר.

    בערך כשהיא הגיעה לאמצע הכוס, התיישבתי על הספה ממולה, עצמתי את העיניים, ואמרתי את הכל:
    ברכי ברכי, אני יודע שבעיניי כולם ההתנהגות שלי נראית מוזרה. אני יודע שבכל מקום שבו גרנו בעבר היו אנשים קטנים ושפלים שהציקו לי. את יודעת ולמרות זאת אני אומר לך עוד הפעם: בלעדייך לא הייתי מצליח להישאר שפוי, בתוך כל ההצקות האלו. רק בגללך יש לי כוח להמשיך ולתקן את עם ישראל. בזכותך - היא הפסיקה לשתות את התה, קפואה, מבטה נעוץ בי, דרוך ומלא תקווה - הצלחתי להיות יהודי כשר, בזכות הסבלנות שלך, בזכות הגיבוי שידעתי שאת נותנת לי, יכולתי גם יכולתי להתעלם מכל הרשעים הארורים ולהמשיך בעבודת השם...
    היא נשמה לאט, הליטה פניה בידיה, וגנחה: נכון, מוטי. אבל הפעם אני לא מסוגלת עוד.

    ליבי חישב להישבר, המשכתי בכוחות על אנושיים, חלק מהכוחות של גדול הדור האמיתי: ברכיל'ה, בדור שלנו אין יהודים טובים. כל הרבנים ככה ככה. רק אני נשארתי לבד. פעם היו הרבה שעסקו בתיקוני נשמות, לאט לאט כולם עזבו, ונשארתי כמעט לבד. רק אני והרב עוזיהו תנחום.

    מבלי משים לגמתי לגימה חזקה מכוס התה שהכנתי לעצמי (סרפד חזק בלי סוכר), לשוני נכוותה קלות, כפרת עוונות של הדור. לגמתי את היתרה וסיימתי בשקט: ברכי, את זכית זכיה גדולה. מכל הנשים בעולם, רק את יודעת מי מתקן הנשמות של הדור, רק את יודעת למי הוריש הרב תנחום הקדוש זצ"ל את הזכות והחיוב הנורא לטפל בכל האומללים, בכל אותן גלגולים משנים עברו. ובמיוחד -

    ברכי קמה מהכורסה, צועדת בהליכה שפופה לעבר המטבח, נוטלת בדרכה את כוס הזכוכית שלי, ריקה, חסרת חיות. אישה יקרה, כואב לי שהיא כה מצערת את עצמה ומכבידה על נפשה. היא רק צריכה להרפות ולדעת שבסוף כל הרבנים בדור יכירו בי.

    הלכתי בעקבותיה למטבח, היא נסמכה עם המרפקים על השיש, נטפים דמעות קטנים על לחייה. נשענתי על הקיר, קרוב לתמונה של הרב תנחום, ניסיתי לשאוב כוחות מהעיניים הבוערות והמהפנטות שלו. בכוחות על אנושיים סיימתי את הדברים: ברכי, את כבר היום הרחל של הדור. עוד מעט כולם ידעו מי את, כל הנשים בבית הכנסת יעשו תור מי תלווה אותך אחרי התפילה, והרבנית קרונימוס המזוייפת תישאר בלי שום עדת מעריצות סביב - -
    ברכי התקרבה אליי קצת, עיניה אדומות, היא ביקשה-אמרה בקול מדוד: מוטי, עד פה. לא אכפת לי שתאמין שאתה צדיק הדור וראש חבורת ל"ו, אבל אני לא מסכימה שתזלזל ככה ברבנית קרונימוס הצדיקה, אשתו של רב השכונה שליט"א.
    תיקונים.

    יצאתי מהבית, חיפשתי מקום שבו אוכל להשיג קצת שלווה, בדרך אמרתי את תיקוני הזוהר היומיים שלי, ואת סדרת הפרקים הסודית לגאולת עם ישראל. גבר לא מזוהה עצר את שיחת הפלאפון שלו וזרק לעומתי: הנה שיפוצניק הנשמות.
    לא לקחתי ללב. אני רגיל להטחות האלו. כמו כל צדיקי האמת, רודפים גם אותי.

    התיישבתי לנוח, שמתי לב שאני על ספסל בתחנת אוטובוס. איכשהו עליתי על האוטובוס לירושלים, ירדתי איפשהו. חתול שחור גיחך לעומתי, צעד במקביל אליי, רץ ממכונית למכונית. עיניו זוהרות בחושך. מן הסתם עוד נשמה מסכנה ותועה שעליי לסייע לה.
    התרחקתי מהתחנה, פוסע ללא כיוון בחוכמה ובעורמה כדי לבלבל את כוחות הטומאה המצרים את צעדיי.
    התקדמתי רגלית לכיוון שער יפו. נתתי לנשמתי לעלות מעלה מעלה, ברור שלא שמתי לב בדיוק לאן רגליי מוליכות אותי. ככה זה כשאוספים ניצוצות ופועלים להושיע את העם השרוי בחשכה מרה ומוחלטת של טרום הגאולה.

    אחרי שצעדתי שעה וחצי בסמטאות הרובע היהודי, הייתה לי השראה פתאום, וככה נזכרתי שעוד לא התפללתי מעריב. נכנסתי לבית כנסת קטן ושקט שרוב הירושלמים לא מכירים.
    וכמו בכל בית כנסת שאני נכנס אליו, גם הפעם ניגשתי לעמוד, מוכן ומזומן לזכות את הרבים. ואז יד רכה הונחה על כתפי - בטח שליח של הטומאה שמנסה להניא אותי מלעשות את מה שאני צריך.
    הסתובבתי בנחת, חבל לבזבז אנרגיה על ההתחלה.
    יש הפתעות בחיים, התבדיתי. זה לא היה אוייב. ממש לא. ההפך, שלומק'ה. שליח חב"ד של שכונת ישועה.

    הייתי מכנה את שלומק'ה חבר שלי אם היו לי כאלה. הוא יותר סוג של שותף בעיניי. הוא זכה כבר פעם אחת להעביר לי מסרים חשאיים מעולמות אחרים. הוא היחיד שיודע את השליחות שמוטלת עליי, וממילא מלא יראת כבוד כלפיי. בוודאי ובוודאי שלא מנסה להצר את צעדיי.

    כמצופה מחסיד שלי, הוא לא ההין להפריע לי או לקלקל את העניינים החשובים. הוא רק אותת לי באצבעו, הדליק את הנרות על עמוד התפילה, פתח לכבודי את הסידור הגדול של החזן, ולחש: מוטי, מקודם שמעתי בת קול שאומרת: הלילה הזה מוטי יכול להתפלל בלי צעקות.

    הלב שלי דהר. לא האמנתי שככה פתאום זכיתי לקבל עוד מסר. פעם שניה באותה שנה! כל כך הרבה זמן התחננתי שאזכה לקבל מסר נוסף. חיכיתי ימים ולילות ארוכים.
    כמובן שלא שאלתי שאלות, כמו שהרב תנחום הקדוש זצ"ל היה אומר: אסור להתווכח עם מסרים משמיים. לכן התפללתי בקול רגיל של אדם רגיל בלי כוחות. לא צעקתי, לא שאגתי, לא ניערתי את עמוד התפילה בנענועים גדולים.
    אחר כך נשארתי לישון בכותל על איזה כיסא, התפללתי וותיקין, נסעתי חזרה לקריית גת. הרגשתי חזק ומלא כוח, וככה אפילו לא נבהלתי כשראיתי את שני הליצנים מאתמול הולכים לפניי ברחוב. פשוט עקפתי אותם בלי להרים את העיניים. נכנסתי הביתה, ברכי הייתה בגן, אז יכולתי ללכת לישון על הספה. חלמתי על חתולים שחורים שניגשים אליי, מורכני ראש, כמו מודים בטעותם. בעקבותיהם יבואו גם בני אדם, אולי כל אנשי הדור הזה. אני כמובן אסלח לכולם. כן, גם לתושבי קריית גת.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: עדר רחלים, zipzip, אביאל משכנתאות ועוד 56 משתמשים59 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אני מרגיש שהפרק האחרון נולד מתוך רצון לכתוב, סצנה שמצטלמת פצצה. פארק נטוש. בריכה מלאת שלכת...
  • 342
    • 7
    שיתוף - לביקורת הוד שבחסד
  • 7שבע7 //
    • הוא היה עייף. כמה הוא היה עייף.
    הניח את ידיו על אוזניו, להשתיק את התזמורת המחרישה, עצם את עיניו, אולי הוא ינמנם רק לרגע, רק לרגע להשכיח את הקולות הרועשים מהבוקר שהתערבבו לו עם קולות החתונה.
    אם לא היה מחויב - אם זה לא היה בנו של מנהל בית-הספר - לא היה טורח להגיע, לא היה טורח לספוג את הצלילים הרועמים ואת פטפוטי קולגותיו המורים בשעת המנה הראשונה, המחליפים חוויות חינוכיות מרתקות. כולם צעירים ממנו, אפילו המנהל - הוא היחיד שנותר שנים באותה עבודה, בלי תזוזה בחייו המקצועיים כמו גם בחייו האישיים.
    פעם עוד היה נצבט לבו באירועים אשר כאלה, עכשיו נהג להביט באדישות על הזוג שנוצר לנגד עיניו, והמשיך לחלום על הרגע שבו יצנח לדירתו הקטנה ועל מיטת היחיד שהכילה את כל דמעותיו מאז ומתמיד.
    עכשיו קמו כולם לרקוד, והוא ניסה לנצל את השקט כדי לשכוח את הקולות שהתעופפו הבוקר ביחד עם מטוסי הנייר והכיסאות. כן, מעולם לא היה מורה מוצלח במיוחד, אבל השנים האחרונות - השנים הזקנות, אם היה מודה בפני עצמו - שברו אותו כליל.
    אבל השקט המיוחל הופר בתזוזת כיסא.
    "אפשר לשבת פה בינתיים?" ביקש קול צעיר. "מסתבר שלא נותר לי מקום, אף שאישרתי הגעה..."
    הוא גנח בהסכמה, והסיר את ידיו וריסיו רק לרגע כדי לגנוב מבט על הבחור שהתיישב ממולו. הבחור הביט בו גם הוא, וברגע שננעלו עיניהם אלה באלה - נרעד הבחור, ופניו החלו לבהוק.
    "המורה מיכאל?" הוא שאל, וגם קולו רעד. הוא נרתע לאחור. בימינו התלמידים לא חושבים לפנות אליו בכבוד שכזה.
    "המורה מיכאל! זה אתה! וואו!" הבחור גרר את כיסאו לאחור. "אתה מזהה אותי? אני יהודה, יהודה חסדיאל!"
    הבחור קם וניגש לעברו. עכשיו הוא זיהה אותו, ובעיקר זיהה את הרגל הנגררת שלו, הרגל שנמעכה בתאונת דרכים באותה תחילת שנה. כמה שנים חלפו מאז? חמש-עשרה? עשרים שנה?
    "יהודה?" הוא שאל באי-אמון כשהבחור החליק בכבדות לכיסא לידו.
    "כן! איזה יופי שאתה זוכר אותי, המורה מיכאל! אני לגמרי זוכר אותך! אתה המורה הכי מופלא שהיה לי אי-פעם!"
    "אני?" לשמוע את המילים האלו, כאן, באולם שבו נישאים אנשים, שבו נמצאים כעת מורים צעירים ומוצלחים ממנו בהרבה, ומנהל אחד שלא מעז לפטר אותו - לשמוע את המילים הללו אחרי בוקר סוער שכזה בהובלת רובי קדרון, כמו תמיד כמובן - זה היה... זה היה כמו המים שנאלץ למזוג לעצמו כעת מהקנקן הכמעט ריק. ברגע האחרון נזכר גם למזוג קצת לתלמידו לשעבר בכוס בודדה שנותרה נקייה.
    "כן, לגמרי!" יהודה בירך וגמע בבת-אחת את המים שבכוסו. "אני לא יודע אם אתה זוכר... זאת הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי, השנה של כיתה ה'..."
    הוא זכר. דווקא בהחלט זכר. זכר את ההלם למשמע הבשורה על התאונה, שתפסה אותו בתחילת שנה כמורה עדיין מתחיל עם כיתה חדשה שעוד לא הספיק להכיר.
    הוא בא לבקר את יהודה בבית-החולים - אפילו לא חיכה לאישור מפורש מההורים שלו - ולפני-כן הכריח את כל התלמידים הרוטנים ש"מה, אנחנו ילדים קטנים?" לצייר לו ציורים.
    כמה זרחו פניו של יהודה מעל הרגל החבושה היטב כשהגיש לו את החוברת של הציורים! ואיך הוא הודה בביישנות שכזו, שלא ידע עדיין אם היא טבעית לו או לא, על שבא לבקר אותו...
    אחר-כך - אחר-כך הוא קלט את מעמדו הנחות מלכתחילה של יהודה בקרב הכיתה, מעמד שנחת בעוד כמה שלבים בסולם מאז הפציעה שהותירה לו רגל נגררת ופחד מצמית מכל צפירת מכונית.
    "אז - אז מה אתך היום, יהודה?" הוא שאל בהיסוס. פניו של יהודה התעננו ואז התבהרו.
    "מאז הישיבה התיכונית המצב השתנה די לטובה. החברים שלי שם היו בוגרים יותר, והם קיבלו אותי ואת הרגל בסבר פנים יפות וברגליים שמוכנות להאט כשאני צריך. אבל עכשיו... החברים שלי מתחתנים בזה אחר זה, כולל החתן שכאן... ואני? מי תרצה להתחתן איתי בכלל? מי תרצה להתחתן עם הרגל שלי, זאת אומרת..."
    המרירות שבה ירק את המילים האחרונות הייתה מוכרת לו עד כאב. ולא כיוון שלאחרונה החל קצת לגרור רגליים.
    "אבל אותך, המורה - אותך אני זוכר הכי לטובה! בזכותך סוף שנותיי ביסודי לא היו עד כדי כך נוראיות... אתה תמיד דאגת לי, תמיד שמת לב אליי, אף-פעם לא נתת שיצחקו עליי... אם יש בי איזושהי תקווה שאתחתן בכל-זאת מתישהו - הרי שהיא בזכותך, ובזכות שיחות האמונה הרבות שניהלת איתי אז!"
    שיחות האמונה... כן. הן היו תוצר של שיחות אמונה עם הרב שלו דאז, שדאג לעודד אותו בתקופות הייאוש הקשות, שבהן כבר החל החשש הוודאי לקנן בו, החשש שלעולם לא יינשא. הוא ראה את יהודה תלמידו במפלת נפשו, ולקח אותו לשיחות אישיות - אלה שהתלמידים האחרים לגלגו עליהן - וחיזק אותו במיטב מילותיו של רבו בהתאם למצב הילד. אולי אין פלא שגם היום, באתגר הנוכחי, הן מחזקות אותו...

    התזמורת ניגנה את תוויו האחרונים של השיר הקצבי, ועברה לניגון שקט. מנה שנייה. חבריו המורים החלו לשוב לשולחן. יהודה מיהר לקום.
    "אולי אנסה עכשיו לומר מזל טוב לחתן," הוא פלט לעברו תוך כדי גרירת רגלו, "מקודם, בריקודים, לא יכולתי... אני לא יכול לרקוד הרי..."
    ולמרות צליעתו הוא נעלם מהר בין השולחנות המתמלאים בשנית.

    אך מילותיו לא נעלמו. הן פעמו בלבו כמו תופי התזמורת, ניגנו בנפשו כמו הקלרינט העמוק שלה.
    ופתאום הוא מצא את עצמו חושב על רובי קדרון. רובי, שלפני כמה שבועות המנהל עדכן אותו שהוריו נמצאים בהליכי גירושין.
    אולי מחר, בין מטוסי נייר לכיסאות, בין צעקות על גבי השולחן לצלצול הגואל - הוא יזמן את רובי לשיחה אישית. רובי, כמו רוב בני גילו, לא ישוש לבוא עמו, אבל הוא, בעמידה הנושנה שלו, יתעקש.
    ואולי, בדיוק כמו מטוסי הנייר, יעופו גם מילים מפיו של רובי. ואולי, בדיוק כמו האמונה שהצליח להעביר ליהודה דאז - תשחיל שיחתו אמונה דקה גם בנשמתו של רובי.
    ואולי - אולי גם בנשמתו שלו תנגן האמונה בשנית.




    [מבוסס על לימוד בספר "תנופת העומר". מקווה לפתוח בסדרה חדשה - סיפור לכל יום בספירה, לפי המידות המאפיינות אותו].
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שמואל סויסא, אביאל משכנתאות, ללי99 ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אחד המיוחדים. רוצים עוד שבעוד.
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת צוואה
  • אריאל לוי //
    • בס"ד
    צוואת הבבא חכם בן ציון הכהן​

    א. אבקש מאוד להספידני, בין בפני ובין שלא בפני ולעשות "עצרת התעוררות" ו"עצרת אבל".
    ב. נא לכתוב עלי מאמרים בעיתונים יומיים, שבועיים, חודשיים ושנתיים. וטוב גם לשים את תמונתי ולספר בשבחי.
    ג. יש להוציא מודעות על הלוויה כולל רמקולים, וגם להודיע ברדיו. ומספיק שיהיו רק מליון איש בלויה. וכן יש להזדרז בין המיתה לקבורה שלא יעבור למעלה מ17 וחצי שעות.
    ד. מקומי בבית הקברות בין אנשים מכובדים. יש להוציא על כך ממון ככל שיידרש!
    ה. לא לכתוב על המציבה תארים. מספיק לכתוב: פ"נ הגאון הקדוש, הבבא האלוקי והקדוש, הרב הראשי לכל העולם, הראשון לציון, ראש מוסדות "גני ציון" ו"מפעלי ציון", מעוז ומגדול, עניו ושפל, צדיק יסוד נקניק, נין ונכד לאהרן הכהן, אביהם של ישראל, כבוד מורנו ורבנו עטרת ראשנו מלך המשיח הבבא הקדוש רבנו בן ציון הכהן וכו' וכו' וכו'''.
    ו. המציבה תהיה מהסוג הטוב והיקר ביותר.
    ז. בימים שהמנהג לעלות לקבר (כל יום) יש לבזבז מלא זמן, ופחות כדאי שילמדו. וד"ל.
    ח. אם ע"י החיפוש להיות חזן יגרום הרבה ביטול תורה בכ"ז זה עדיף.
    ט. אבקש מכל מי שרוצה בטובתי שילמד וילך בדרכי הקדושה. לא ימין ולא שמאל.
    י. אבקש להזכירני בשם צדיק ומקובל וקדוש. שאזכה לכבוד בעולם הבא.
    יא. היות שאין אנשים שטועים בי אז אין צורך להמליץ לקרא לילדים על שמי, זה ברור מאליו.
    יב. יש לדאוג לתזמורת בהילולא השנתית בכל שבוע.
    "ברוך אתה ה' מחייה המקובלים"
    ​
    --
    אשמח לכל סוג של ביקורת
    תודה
    • תודה
    • חחח
    • כועס
    Reactions: חיה❤, Ayalas, במבה נוגט ועוד 35 משתמשים38 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    קדימה לעבודה, קום צעד!
  • 817
    • ש
    שיתוף - לביקורת פלטה אומללה
  • שלמה שקד //
    • מוישלה פתח את דלת הכיתה במאמצים רבים וחירוק שיניים, כמו משלים עם מר גורלו באשר לעתיד בעוד שניה לבוא.

    הוא צעד פנימה באיטיות רבה מכניס קודם שתי רגליים כושלות, מנסה להסב עוד קצת את הפנים לאחור, והנה זה בא.

    צודיק המופרע, כמובן היה הראשון ולאחריו בשרשרת כאילו מדובר במחלה מידבקת, פרצו בצחוק רם ומתגלגל גם שאר חברי הכיתה.
    רעמי הצחוק מלווים בעלבונות מושחזים הוטחו היישר בליבו הקט של מוישלה. כשנשא עיניים מצפות למלמד שימחה ויגער, יצעק ויושיע, נתקל בעיניים המתגלגלות, בצחוק המתפרץ, במקור הסמכות שגלגל אחריות, באיש המשמעת שלא עמד בפרץ.

    מוישלה זנח את הילקוט, זינק החוצה במהירות, ואץ כל עוד רוחו בו אל הרחובות.
    עיניו זלגו דמעות, נפשו שיוועה לנחמה, הא התמלא ברחמים עצמיים, ורק ציפה
    להיכנס כבר אל תוך הבית החמים.

    ידית הדלת לא נענתה לו, הוא משך אותה עוד פעם ועוד, מנסה, אולי חזק או אולי דווקא חלש, אין, הדלת נעולה.

    בלית ברירה התיישב על השטיחון, נשען בגבו על הדלת, מוחה את הדמעות. נשאב אל ארץ המחשבות.

    הדלת נעולה מאותה הסיבה שהילדים צחקו עלי היום בכיתה - אבא - מוישלה החכם אבחן בתבונה. אבא היקר שלפני כחמש שנים ברחה אשתו בהותירה אחריה שלושה עוללים. אבא היקר שניסה לעשות כמיטב יכולתו בגידול ילדיו, שלח אותם למוסדות הכי טובים, אך בתחומים מסוימים קצת כשל. הילדים נראו מוזנחים, בגדיהם מרופטים, אביזריהם מרושלים ואילו אצלי נוספו גם עקימות בשיניים. בחסדי שמיים ארגון החסד 'תהילת טודרוס' המפעילה רשת מרפאות שיניים, במחירים מאוד מוזלים לנזקקים, הוסיף את משפחתנו לרשימת הזכאים. כך זכיתי להזדמנות פז, התקנת פלטה ליישור השיניים. אהממה לפלטה נוספה רצועה שחוברה לה ונמתחה מסביב לצוואר, בבוקר שלמחרת התקנת הפלטה נעלמה הרצועה הכחולה המתאימה לה לפלטה ככפפה, במרחבי הבית המבולגן. חיפשו אותו כה וכה – אך הוא לא נמצא, אבא האיש שמציאות החיים הכואבת הכתיבה לו שצריך להסתדר עם מה שיש, נטל סרט שמיועד לסדר את שער הבנות וכרך אותו מסביב לעורפי וחיבר לפלטה בשתי הקצוות.

    הילדים בכיתה ראו סך הכל שיא נוסף אצל מוישלה המוזנח, על המלמד חבל לי מאוד, זה שבר אותי שגם הוא צחק. אבל כמו אבא היקר שלא הרים ידיים ונמצא כעת במקום עבודתו הקשה, ולכן הדלת עכשיו נעולה, גם אני לא אשבר לא ארים ידיים רק אחייך בפה מלא שיניים.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: חיה❤, Ayalas, מימיי ועוד 32 משתמשים35 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    רוחנית?... תן לי להיות אושיית בתי מדרש, משהו תורני. זה כיף, כבוד אפילו. אבל להיות שם של 'ניק'...
  • 923
    • S
    שיתוף - לביקורת יש לך כמה דקות בשבילי?
  • shevi123 //
    • אח שלי, אתה שרואה אותי הולך ומשתנה. מייצר לעצמי קו ודרך. לא כמעט, לא כמו. מושגים חדשים ממה שאתה מכיר. ממה שלמדו אותך. שחנכו אותך. מהמילים והדרך של אבא ואימא.

    "בושות הוא עושה למשפחה" שמעתי אותך מתיז בזעם, כביכול למוטי. יותר לאוזניי.
    "מה עובר עליו? מאיפה נכנסו לו שטויות לראש? הוא כל כך מוכשר ומוצלח. תמיד היה מבריק מכולם. 'בור סוד' קראנו לו תמיד, מגיל שנתיים, כשהתחיל עם ההברקות הילדותיות שלו. ירש את הכישרונות של סבא, התגאינו בו. צפינו לו עתידות. והיום.... "

    אח שלי, תמיד גדלנו יחד. מיטה ליד מיטה. עד שגדלנו ועברנו לישיבה, לפנימייה.
    אתה הלכת לישיבה השפיצית, כמובן. אני בחרתי את הפחות נוצצת, המאפשרת יותר. מה שיותר רחוק מהבית, ככה טוב יותר. זה היה חלום שלי. להיות עצמאי, לפתח דרך משלי. לממש חלומות. להיות אני. פשוט ככה. אתה מבין?

    אני לא נגדך, לא נגד אבא. אני פשוט בעד עצמי. רוצה לחיות את החיים שלי כמו שהם. כמו שאני רואה לנכון. לבחור את החברים שלי, גם אם הם לא מוצאים בעיניך. למצוא את הדרך שלי בישיבה שלי, גם כשאני לא נמצא כל הסדרים. ובזמנים שאני נמצא, אני לא לגמרי שם.
    ואני נלחם, חיים. נלחם על החיים שלי. על העצמאות שלי. על החופש שלי. משלם מחירים על רצונות. לא מהסס להתנגח עם המשגיח. לבקש ממנו בתוקף את התומך כשר שהחרים לי. וגם את הנגן נטול חותמת הכשרות. אין לי בעיה לפרוץ לו לחדר. לעבוד על המגירה ההיא, החסומה. אחת מארבע כאלו. חברים שלי גיבו אותי. כמעט הצלחתי, כשקובי סימן שחייבים להתחפף כי הוא מגיע.

    לא וויתרתי לו. טרטרתי אותו בטלפונים הרבה אחרי שעזבתי את הישיבה. לא זרקו אותי. פשוט הבנתי שזה לא מה שחיפשתי. ואתה יודע שאני לא מתפשר על איכות חיים.

    תצחק, תצחק. אני שומע את הצחוק שלך עד פה. חוצה את כביש ירושלים תל אביב. אתה שם, בישיבה הממוסדת שלך, שנמצאת בראש פירמידת הישיבות, לעולם לא תוכל להבין אותי. אבל אני מנסה, בכול זאת.

    אתה אח. ודם הוא לא מים. כמה שתראה אותי אדיש, אני בטוח שאתה לא מאמין לפוזות שלי. שאתה מרגיש את הדופק הפועם בי. הרצון להיות ביחד למרות הכול. ויותר מזה, שתבין שהפער בינינו לא כזה גדול, כמו שאתה חושב.

    זוכר את הפעם הראשונה שחזרתי הביתה עם בלורית מרשימה? אש השתוללה בעיניך. שלחה בי גצים. הלב שלי, הוא לב אנוש, לידיעתך. אפילו רגיש ממש. והוא בער מהכוויות שהענקת לו. זה מה שחשוב לך? אורך שיער, זה מה שיחצוץ בינינו?

    זו הייתה הפעם הראשונה, שחומה דקה עטפה את לבי. הגנה עליו מפני פגיעות אפשריות נוספות.
    כשחזרתי עם מכנסיים שונות, כעסת שאני הורס לך את השם. שחברים שלך יורדים עליך, בגלל אחיך הפרחח. לא ראית את החומה שהתעבתה. את הגולה בגרון.

    פרחח – זה מה שיש לך לומר. זה לא החברים שלך, חיים. זה אתה שרואה אותי ככה. וזה כואב, עדיין.
    במיטה בתל אביב, בישיבה הלא שגרתית שמצאתי, אני מתהפך מצד לצד. נקרע מגעגועים. מרגיש שאבדתי אותך לנצח.

    אולי לא שמת לב, אבל חוץ מהכישרונות שלי, שאני מודע להן בהחלט. קניתי לעצמי עוד תכונה, אופטימיות בלתי מנוצחת. אני חזק בזה. וגאה בה. אולי לכן, אני מוצא אומץ לפתוח את הלב, למשש את הצלקות ולדבר אתך הכי פתוח שאפשר. יש לך כמה דקות בשבילי? מבטיח שלא אפריע לך מדי.

    אז ככה, אני לא מחדש לך כלום. אתה בטוח מכיר את המילים – אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. זה המשפט שעלה לי כשחשבתי על המבטים שלך. על הרצון שלי להסביר לך.

    אתה רואה אותי, עם בלורית מרשימה, כיפה שטוחה וקטנה. מכנסיים משופשפות דמוי גינס. תספורת עדכנית, קפוצ'ון של פוקס ותיק גב שחור. פרחח, בקיצור. מצטט את המילים שלך.

    רציתי לספר לך מה מכיל הפרחח הזה. שוב שורף לי הלב אבל אני אתגבר. בשבילך. בשבילי. בשביל חברים שלי.

    פעם, הייתי בישיבה נחשבת, פרומרית למהדרין. העילית שבעילית. עשיתי כבוד למשפחה. אבל האמת, שלא למדתי מילה. בין דפי הגמרא הסתתרו תשבצים, סודוקו והתכתבות עם חברים שלא מצאו את עצמם.... ואני, אמרתי לך כבר, נלחם על איכות החיים שלי.

    עזבתי אחרי הזמן הראשון. מצאתי מפלט בישיבה בינונית שנתנה לי אוויר ונשימה. ומאז, כבר לא עשיתי כבוד למשפחה. נתתי מקום של כבוד לפנימיות שלי, לצרכים. אף אחד לא הבין אותי. אבל הספיק לי שהבנתי את עצמי. זה מה שהדריך אותי.

    היום אני יכול לומר, שהיו לי טעויות. נפלתי, אבל קמתי. תמיד. למדתי דרכים חדשות. ניסיתי המון אפשרויות. חתרתי בלי סוף, כדי להגיע למקום שמתאים לי. בזמן שאתה התענגת על עוד דף גמרא בבית המדרש הממוזג, אני הזעתי בדרכים מאובקות. בזמן שקבלת עוד טפיחה על השכם, חבשתי לעצמי פצעים מדממים.

    היום, כשאני בישיבה לא רשמית, לא מפוארת ולא מוכרת. אני סולל דרך חדשה צעד אחר צעד. נלחם לשמור על תפילות במניין, כי הישיבה שלנו מונה פחות מכך. יש לי סדר יום קבוע ואיכותי. אני שומר על סדרים קצרים יותר משלך. אבל לא מפספס. אפילו אחד מהם. ותאמין לי, זה עולה לי בהרבה יותר יזע ממך.

    כשאתה מסיים סדר א' ופונה לארוחת צהריים. אני והחברים שלי סוחבים מוצרים מהסופר ונעמדים לטגן שניצל ותוספות. כשאתה פורש לשנת לילה מאוחרת, אנחנו מעמידים מכונות כביסה, מגהצים. מעבירים שטיפה ומוודאים שיש ארוחת בוקר למחר.

    כשאתה נעמד לומר חבורה, אנחנו יוצאים לים. רוכבים לטיילת. שואפים אוויר. זה מה שמחזיק אותנו מעל המים.

    היום, כשאני פה. אני לומד הרבה יותר מאז שאני מכיר את עצמי. לומד באמת. מתוך רצון פנימי. שלי! לא מחפף כמו בישיבה קטנה. ולא מתחכם כמו בישיבה הקודמת שנטשתי בזעם.

    לומד באהבה, ממקום פנימי ומחובר. אני מאושר. לראשונה בחיי. מאושר באמת.

    ועוד משהו, חיים. אני יודע שאתה רואה אותי כמי שחשובה לו בעיקר הנוחות האישית. מה שאתה לא יודע שהתמודדויות שלי קשות הרבה יותר משלך, ילד טוב שכמותך.

    אתה לא נאלץ להתמודד מול חברים עם סמארטפונים שמורים ושלא. אתה לא קורע את עצמך יום יום כדי לא לקנות אחד כזה. לא מתלבט עם עצמך איפה הגבולות שלך. וכמה אתה מוכן ורוצה להילחם.

    פעם הבאה כשניפגש, בשבת חופשה או בבין הזמנים. אני מקווה שתראה אותי, באמת.
    יש לך כמה דקות בשבילי?
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מן טל אורה, R.B, סקרנון ועוד 56 משתמשים59 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shevi123
    תודה רבה! @צבעי פסטל כ"כ מתחברת לדברים שלך, יש פה גם את ההירתעות וגם את הפחד להיסחף... וכמובן...
  • 2K
    • ד
    שיתוף - לביקורת פרו"ם
  • דיונון //
    • ארשת מתחסדת
    או הבעה חושדת
    אלו הם שני פניך
    הגלויים

    מצות מהודרות
    לצאת ידי כל החומרות
    אך יש בהן דם
    של יהודים

    דן פרוטה כדין מאות
    פן תגזול שש אגורות
    רק זכור ששוד מאות אסור
    ממש כדין פרוטות
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: M . A, איטשע פ., אביאל משכנתאות ועוד 38 משתמשים41 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    צורף קובץ
  • 380
    • L
    שיתוף - לביקורת אחפור לי שוחה
  • lab //
    • אחפור לי שוחה
    אולי גם כדאי
    לא אציץ מתוכה
    עם עציץ מעלי

    אם אין, אז גומחה
    גם טוב, את פני
    אכסה בשמיכה
    ולנעול אחרי

    על מה ומה
    כבר קרה תשאלו
    מה כה נורא
    הסיבה תשמעו

    כי נזכרתי פתאום
    בבדיחה מצערת
    בפאדיחה שלשום
    מול צפרדע בוערת

    וכשהחמץ בער לו
    להשוויץ לשכן
    העומד ממול כמו
    עמד לו הכן

    לספר לכולם
    ששמשון הנכלם
    לקח לו פשוט
    שק אשפה בטעות

    במקום השקית
    שעם כל שארית
    החמץ הושלכה
    לפח בשמחה

    אשב לי בשוחה
    ואלחש מול חיתול
    כל פאדיחה דאיכא
    משכן שממול

    לו אחמיניה
    כאילו לא ידענא ליה
    ולו חזיתיה
    אהוי כעפרא דארעא
    • תודה
    • חחח
    Reactions: חיה❤, פיקאסה, פטריוט ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    נייס.
  • 2K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת צו"ל להצביע
  • הדוויג //
    • "שלום הרב"
    "כן, באתי להתנדב פה במטה. מה אפשר לעזור?"
    "הנה יש פה רשימת טלפונים של מצביעים פוטנציאליים. תתקשר ותשכנע אותם להצביע".

    "הלו?"
    "שלום. לאן הגעתי?"
    "את מי חיפשת?
    "לאן הגעתי?"
    "את מי חיפשת?
    "לאן הגעתי?"
    טו--ט טו--ט טו--ט.

    מספר הבא
    "הלו"
    "שולם. אפשר לדבר איתכם כמה דקות?"
    "באיזה עניין?"
    "הרב כבר הצביע?"
    "אני לא רב. אני יניב. לא הצבעתי. אם יהיה לי כוח ללכת, נראה לי אני אצביע ביבי".
    "תראה. למעיישה, כבר מורון החזןאיש אמר שהרבה גופי תיירה תלויים בזה. והרי זו מצווה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים. אתה בטח זוכר את הדברים של הראשישיבע זייכר צדיק לברוכה, מה שהוא דיבר על השפנים והחזירים. בזמנו זה עשה הרבה רעש. שמעתי שהרבה חזרו בתשובה בזכות זה. ומורון אמר שזה זכות וקידוש שם שמיים להצביע לג'. והרי הרמב"ם הפליג במצוות קידוש השם כמו שעמדו כבר האחרונים על הדיוק למה רק בהלכות קידוש השם הוא כתב את הלשון - - - הלו? הלו?? התנתק משום מה".

    מספר הבא.
    "הלו".
    "שולם. מדברים פה מהמטה של ג'. הרב כבר הצביע?"
    "כן".
    "מה הרב הצביע אם מותר לשאול?"
    "הציונות הדתית"
    "אוי ויי, אוי ויי. הרי ר' אלחנן וסרמן אמר שהציונות הדתית זה עבודה זרה בשיתוף. אתם בטח מכירים את הוורט של ר' שלום על 'שני גויים בטנך', עדיף שני גויים ממזרוחניק אחד. חחחחחח. חחח. אבל ברצינות, מי ידאג לציבור שלנו? המזרוחניקס?! אתה זוכר בדיוק מה היה כשבנט הלך יחד עם הבן של טומי לפיד"
    "אבל לא הצבעתי לבנט. הצבעתי לסמוטריץ'"
    "הכל אותו דבר. זה אותה מפלגה".
    "ממש לא. הם התפלגו".
    "באמת? אתה רואה מה זה? לתאווה יבקש נפרד. כשכל אחד מחפש רק את הכבוד של עצמו מה יוצא? מחלוייקת, פירוד - - - הלו???"

    "הלו? הצבעתם כבר ג'? שמעת על ההבטחה של מרן רשכבה"ג? אם אתה מצביע ג' - אתה מקבל גן עדן על המקום".
    "על המקום? תודה. לא מעוניין".


    "נו, איך הולך לך עם הטלפונים?"
    "אני חושב שהולך טוב. הם ישר מנתקים ורצים להצביע"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אמת מארץ תצמח, (חיה), אש קודש! ועוד 153 משתמשים156 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    @הדוויג תתחדש על הלוגו. בהצלחה. ממש "טיל לחיבורים".
  • 672
    • ה
    שיתוף - לביקורת נותן בהם סימנים
  • הנף מקלדת //
    • בערב ראש השנה, הוחלט לא לנסוע לשום הפגנה. כזאת שתפרוץ את הסגר עד להורים.

    "מה יש?" אמרה שרי. "נישאר בבית. אבא שלי אמר שלא נותנים השנה להתפלל בישיבה, היא הפכה למלונית קורונה. הגיע הזמן איתמר, שתתפלל בקראוון ליד הבית.

    כשנפלה ההחלטה, הורם המצב רוח. שרי נכנסה בתנופה למטבח, להוכיח שגם הדור של היום, יודע לשלב בלעבוסטעיות עם קריירה. הסימנים שלה, לא יפלו באיכותם ההונגרית, מהסימנים של הבאבע עליה השלום.

    אני יצאתי לחפש קפסולה שתסכים להכניס אותי לתפילות החג, בצל ניילוניה. כשחזרתי, קידם את פני ענן מהביל מכיוון המטבח. ליד קופסאות קטנות עם שלל הסימנים, עמדו שתי ערמות סימטריות של קציצות שטוחות.

    "נעים להכיר איתמר, הכרתי והסילקא", הכריזה שרי. "מעדן אמיתי, בדיוק כמו של סבתא יוכקע."
    "אבל למה כל כך הרבה?"
    "אל תשאל הרבה שאלות, זה לא סימני ליל הסדר. פשוט אני אוהבת את זה, ולא הייתי מתנגדת לאכול במהלך כל השנה. בשביל מה יש מקפיא?"

    טוב נו. עדיף לא לעורר מריבות בערב ראש השנה.


    בשבת האחרונה, שבת שלפני פסח, הקפסולות כבר זיכרון רחוק. אפילו המסיכות נשמטו מעם פנינו, ובכל אופן לא יכולתי שלא להיזכר בימים הנוראים.
    חזרתי מהתפילה ליל שבת.

    שרי מקדמת את פניי, "יש לי הפתעה. אתה לא תאמין! אתה יודע שהכנתי כמה שפחות, סלטים וחלות קנינו, היה חסר לי תוספת לעוף. פתאום שהתחלתי לעשות פסח במקפיא, מצאתי את אלו."

    למול עיני נגלתה, ערמה צהבהבה ירקרקה, עם ריח של מקפיא.
    "מה זה?"

    "נעים להכיר איתמר,זה כרתי וסילקא. ממש מעדן בדיוק כמו של סבתא יוכקע."

    "והרבה יותר טרי" הוספתי באירוניה. "סבתא שלך מתה לפני שמונה עשרה שנה, ועל הקציצות האלו עבר בקושי חורף אחד במקפיא."

    "לא נורא עדיף מלזרוק לפח. תאכל תאכל."
    אכלתי. שיכרתו שונאינו ויסתלקו.
    באנחת רווחה, שיחררתי את החגורה והתחלתי לשיר 'חמול על מעשיך'.

    למנה אחרונה נשלפה קופסת קומפוט.
    "אתה זוכר שנה שעברה בפסח שהיינו בבית והכנתי מלא קומפוט? אז השארתי קופסא שלמה.
    נכון מגניב?"

    מזל שבראש השנה לא אוכלים חריף . אחרת הייתי אוכל חזרת.
    שהוקפאה בפסח.

    שנה טובה.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: Ayalas, Aארי, פטריוט ועוד 41 משתמשים44 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כספומילי
    הקטע מעולה!! זה במקרה שרוב הקטעים כאן שובינסטים לעילא בשבוע האחרון? או שזה מתופעות הלוואי של...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת התאבדות!
  • אריאל לוי //
    • אתמול בערב עברתי ברחוב וראיתי מרחוק התקהלות ענקית, רכבי כיבוי אש, אמבולנסים וניידות משטרה.
    השוטרים הרחיקו, או יותר נכון ניסו להרחיק את הקהל שהתגודד במקום.
    הצלחתי להתקרב מעט והבחנתי שהכבאים מיקמו מזרן גדול מתחת לאחד הבניינים.
    עשן לא ראיתי, הדבר היחיד שהיה שם באותו רגע זה צעקות של הקהל.
    הצלחתי להתקרב יותר ולפתע הבחנתי באישה שעומדת מעבר לחלון בקומה השישית. האנשים מסביבי היו בלחץ ועדכנו אותי שהיא רוצה לקפוץ.
    שמעתי בקשר של השוטר שעמד בסמוך אליי כי לוחמי האש וצוות שוטרים עלו למעלה ופרצו לדירה במטרה להציל את האישה.
    לאחר דקתיים שנדמו כנצח נכנסה האישה חזרה מבעד לחלון אל תוך הדירה.
    הקהל הריע לסיומו של האירוע המדאיג.
    התקדמתי חזרה לכיוון רכבי, לפתע שמעתי בקשר המשטרתי של אותו שוטר שעמד ליידי את המשפט הבא: "היא בכלל לא התכוונה להתאבד בקפיצה, היא מכינה את הבית לפסח ועשתה חלונות מבחוץ"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Avigail Amram, אריאלל34, אקסלוסיביות....! ועוד 62 משתמשים65 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כספומילי
    לעשות חלונות מבחוץ שבוע לפני פסח זו התאבדות שבוע לפני פסח מבשלים חזרת ואופים עוגות!!
  • 797
    • ש
    שיתוף - לביקורת **חשיפה בלעדית** קטעים מן ההסכם בין בנימין ושרה נתניהו
  • שיילה //
    • (קטע מן ההסכם כפי שהגיע לידי המערכת - לא נגענו, למעט תרגום בסיסי)

    אנן סהדי -​
    דהחתן מר: בנימין נתניהו בן מר: בן-ציון ומרת צילה למשפחת פריצקי ​
    אמר להדא עולימתא שפירתא-​
    מרת: שרה בן-ארצי בת מר: שמואל ומרת חווה לבית פריצקי :​

    הוי לי לאינתו כדת משה וישראל (התחייבי אשתי בענייני דת לציית למשה גפני ולישראל אייכלר) ​
    ואנא במימרא ובסיעתא דשמיא (ואני בדיבורי סרק ובשימוש במונח 'בעזרת השם') אפלח (אתחמן את המערכת) ואוקיר (אייקר את המחיה) ואיזון (אצור איזון בין מערכת המשפט לממשלה) ואפרנס ואכלכל (אעביר תקציבים מוגדלים) ואסובר (ואתרץ זאת) ואכסה יתיכי (ואכסה את עקבותי).​
    ​
    כהלכות גוברין יהודאין (אתנהל כהלכה היהודית ורק עם גברים) דפלחין (שרלטנים) ומוקירין (משחדים) וזנין ומפרנסין ומכלכלין (מנהלים את הכלכלה) ומסוברין (עם רטוריקה גבוהה) ומכסין ית נשיהון בקושטא (ומדירים ומעלימים את הציבור הנשי באמת) . ויהיבנא ליכי מוהר כסף זוזי דחזי ליכי (אביא את הכסף אליך כדי שלא יפלילו אותי). ועליי מזונייכי וכסותייכי וספוקייכי (ואני אדאג לכל צרכייך) ומינדע יתיכי (ואודיע לך) כאורח כל ארעא (כל דבר מדיני שקורה – כולל סיווג בטחוני גבוה).​
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ניק 3810, פסיק, סוניה ועוד 63 משתמשים66 //
    0 תגובות
  • 1K
    • L
    שיתוף - לביקורת יאפצ'וק בצבע ורוד
  • lab //
    • ציפי פשפשה בכיס חצאיתה וכמות של מסמכים נשרו לרצפה.
    "מוטי אני קופצת לסיבוב קטן, 'חבורה' עם הרבנית ולדמן משו קצר כזה"
    מוטי נאנח, "כבר חוזר אליך, ביוש" מלמל לשפופרת ולחץ על השתק.
    "שוב את יוצאת? אני כבר מכיר את ההרצאות שלך, סיבוב בשלוימלה וניוס של שעה עם כל החברות.
    נראה אותך נשארת עם הילדים כל היום לבד, ממחר אני מתחיל ללכת להרצאות, נראה אותך." הטיח לעברה מוטי.
    טוב לפחות תורידי את הגניזה בדרך".
    "אתה פשוט נפשית לא מסוגל לראות אותי יוצאת מהבית! חייב לבקש משהו על הדרך. טוב נו." הרימה בחוסר שביעות רצון את שקית הגניזה והשתחלה מהבית בשקט.

    מוטי לחץ שוב על כפתור ההשתק והידק את הנייד מתחת הכיפה, "אז איפה היינו, אתה שומע? לא יכול איתה כבר, כל היום מחפשת סיבות לצאת מהבית" מוטי היטיב אטב סורר לגרב מתנדנדת, והתכופף לקערת הכביסה.


    ציפי הציתה את הרכב ועברה על הודעות הוואצאפ האחרונות, הפעילה את ה'מהדורה' על ווליום, ולגמה מפחית האקסל.
    דקותיים של הפוגה ופתחה במרדף סוער לכיוןן בית הכנסת 'שערי'.
    האולם היה שקט ואפלולי ובשלחן צדדי ישבו כמה בנות ופטפטו.
    "בסקרים האחרונים של רפי סמית יש לו 61" טענה בלהט שרה פרוידליך.
    "להההה..... עזבי אותך, רפי סמית עובד עם הליכוד, עמית סגל אומר את זה" עדינה חייבת תמיד להשבית שמחות.
    "טוב, תביאי איזה אור החיים ככה ונשב קצת, משהו לנשמה" דבורה מעשית.
    ציפי התחילה להקריא, "ויקרא אל משה.... אגב, עוד דקה אספר לך מה קיבלתי היום מ'כל מה שרץ', טוב נסיים את הפסקה הזו.... לא באמצע הלימוד...."

    מוטי חישב להתפקע, מוישי סחב לו בצד אחד של המכנסיים, ובמקביל ניסה להפריד בין יענקוש לחיימקה שמרטו זה בשערותיו של האחר.
    "דייייייייייי!"
    מוטי שמע את עצמו פולט צווחה לא אנושית.
    "עוד מעט אני מתקשר לאמא שתבוא ואז אוי ואבוי מה שהיא תעשה לכם! עם המטפחת היא תפליק לכם!"
    הזאטוטים השתתקו בבהלה, ומוטי מימש את איומיו במקום, וחייג לנמען הראשון ברשימת אנשי הקשר.
    "אוי ואבוי לה אם היא לא תענה עכשיו, עלק שיעור אור החיים חחחח, בטח זוללת קוגל עם החברות.
    מהיום היא עושה 'חבורה' לעצמה בבית..."


    הטלפון של ציפי רטט על השלחן ועל הצג הופיע "איש חיל".
    אוף! לא עונה לו עכשיו.. אני באמצע שמונה עשרה שיסתדר.
    עם החפירות שלו.. מתי את מגיעה מתי את מגיעה, די, קצת שקט מגיע לי.
    "חחחח כשבעלי מתקשר אני עונה לו ומלמלת "אמן יהא שמיה נווו אוהו ננווו." דבורה עם הרעיונות שלה.
    "הלו, כן אני פה ב'חבורה' חצי שעה ואנחנו גומרים..."
    "חחח שקרנית!" לשרה תמיד היתה תאווה כזו להביך אחרות בשיחות.
    ציפי מחצה את פומית הטלפון בחזקה, ונתנה מבט רושף לעברה של שרה.
    "שששש, מה הקטע שלך תמיד להביך אותי בשידור?"
    "טוב, מוטי אני לא יכולה לדבר עכשיו, אני אדבר איתך מאוחר יותר, בייי".


    ציפי פלטה אנחה עמוקה, ולקחה ביס ממהיאפצ'וק הרותח.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אינספריישן, אקסלוסיביות....!, אש קודש! ועוד 86 משתמשים89 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הוריקן
    חזק!!!!!!
  • 1M
    • ו
    שיתוף - לביקורת שלוק הגדי מסכם את ביקור חמודי ומציג את עובדי הדיר
  • וי שלוק //
    • קוראים לי שלוק ואני גדי.

    מקווה שאתם     זוכרים אותי כבר, לכן לא אשוב להציג את עצמי, לא השתנה הרבה. פרט לכך שצמח לי עוד כצת צמר וזה חםםם.

    לפני כמה ימים ביקר אצלי, חמודי. מכירים?!?
    מכללית?!? מה זה?
    לא חשוב, הראתי לו את כל הצוות המדהים.

    היי,
    הנה זה הדיר שלנו, דיר חדשני ומיוחד, בצד ימין זה האבות ובשני האמהות. למה? פשוט מאוד, לנו אין כאן דינה זילבר, אז ככה זה נראה.

    הראשון שקפץ מול חמודי היה, איווט, אחד מוותיקי העובדים. "איווט, בוא רגע, יש לנו אורחים רוצים לשמוע עליך".
    "אני לא יכול להניח את המריצה, אולי קודם אשפוך למזבלה ואשוב?" ענה אייווט במבטא זר וגילגל עיניים.
    "אוויל מושלם הוא אייווט", גיחך חמודי, "לא יכול לעזוב את המריצה, קשור אליה יותר מדי".
    לרגע נפגעתי, חשתי שהוא מרגיש כאילו הוא בן אדם ואני סתם גדי, לא ויתרתי ועניתי לו "אצלכם הוא היה חבר כנסת. אהה?!?"
    חמודי הוריד את הראש ושתק.
    כשאיווט חזר, שאלנו אותו אם הוא מצטער שהוא עם המריצה והמזבלה כל היום, "למה להצטער. אני כאן מרצון!".
    חייכנו אליו כאילו היה ילד שוטה ונפנפנו אותו לשלום.

    הבא בתור היה עם חולצה שחורה, פוני מתנפנף ומבט של עבריין צפוני.
    "אההה, שלוקי, הבאת חבר?" שאל יהיר כשעבר על פנינו.
    "אני יכול לשאול משהו?" התגמגם חמודי בפחד.
    "סבבה, זורם. רק שניה... אין גשם? טוב, דבר צפוף", יהיר.
    "למה אדם כמוך מסתובב כאן בין כבשים ורפש ולא משהו יותר מכובד".
    "אגיד'ך ת'אמת, לא היה לי תעודת בגרות, שום דבר. אז אני פה. סגור?!?"
    "אצלינו יכולת להיות מועמד לראשות ממשלה", מילמל חמודי לגב המתרחק.

    ואז עבר בני החלבן עם כובע טמבל ושני דליים. הצגתי אותו לפני חמודי. "בני הוא חדש כאן. בהתחלה הרבה אהבו אותו, הוא היה שקט וכולם היו בטוחים שהוא מוצלח, היום אולי הולכים להעיף אותו הביתה. הוא תמים כמו כבש". המילים האחרונות הדהימו את חמודי, והוא ענה לי, "יש איזה הקבלה בין העולמות שלנו, האמת".

    "נשב לנוח, נשתה משהו?" שאלתי. וחמודי ענה, "אתם שותים רק חלב? אההה".
    שתקתי, למה עוד טעות לשון אחת וחמודי יכול להתקבל למירוץ לראשות ממשלת האנשים. אנחנו שותים מים, לא חלב…

    כשנחנו סיפרתי לו, שפעם אצלינו היה בלאגן. היה חסר עובדים, והכל פה היה 'לא נקי' בלשון המעטה. וחיפשו עובדים חדשים.
    ואז, הגיע מנהל הלול הקטן שלידנו, וצעק שהוא יושיע אותנו!! הוא יכול! עם נסיון והוא ינקה את כל הדיר בשיתוף פעולה של כולםםם.
    שמחנו.
    "נו, ובסוף?" דחק בי חמודי.
    "מה בסוף?!? אתה רואה שהוא לא כאן, המצב שלו היה גרוע כל כך, שהוא חזר חזרה ללול שלו".
    "איך קראו לו?" חמודי.
    "חולדה".
    "חולדה בלול תרנגולים???" נבהל חמודי.
    "אל תשאל באיזה רון הם מקבלים את פניו כל יום. לא להאמין שככה קוראים לו".

    "טוב יש עוד עובדים?"
    "יש הרבה. אבל נמשיך מחר. ומתי תספר לי אתה על המנהלים אצלכם?"
    "אממממ, זה אותו עיקרון. דומה".
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, עץ הדעת טוב ורע, 5407 ועוד 45 משתמשים48 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    L
    lab
    יותר בכיוון של "תמיד תתנו לאחרים להוריד את האשפה ואז תציעו עזרה"
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת עברנו את פרעה?
  • שיילה //
    • "בוקר טוב לכם באולפן ובבית. אתם על רעמסס tv ואיתנו באולפן בראיון בלעדי פרעוננו בכבודו ובעצמו. שלום לך פרעה".

    "שלום וברכה, ברוכים הנמצאים".

    "אני רואה שאתה קצת לחוץ. האם הדבר מושפע מהפרשנים שפרסמו אתמול תחזיות על מנהיג עתידי לעבדים העבריים שיוכל להוריד אותך?"

    "הדבר הזה הוא שקר מוחלט. פרי מוחם הרופס של כמה חרטומים הסובלים מקדחת הנילוס".

    "ובכל זאת. לא היית רוצה לגבש איזו אסטרטגיה מול מנהיג שכזה? דיאלוג?"

    "אני מפרנס אותם, אני מגן עליהם, הם עבדים שלי. לא אתן להם דריסת רגל בארמון".

    "שים לב שקצב גידול האוכלוסיה אצלם, על פי הנתונים, יכול ליצור הפיכה שלטונית. לא נראה לך שלתת להם נציגות בארמון זו ברירת מחדל?"

    "א-י-ן ס-י-כ-ו-י. בחיים לא. על מומייתי המתה, לא יקרה".

    "אם יהיו לך שתי אפשרויות - או לשלוט כפרעה יחד עם היהודים או שהמנהיג שיוולד יבצע הפיכה ויכריז על שחרור העבדים, במה תבחר?"

    "תקשיב טוב. המנהיג הזה יחד עם כל היילודים על מריצה אחת וליאור הקרוב".
    • תודה
    • חחח
    Reactions: איש אחד הלך, חינדלה, נודד ועוד 95 משתמשים98 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נפש
    לייק. גם על הפשט בהיא שעמדה.
  • 785
    • L
    שיתוף - לביקורת פרשת החודש
  • lab //
    • בֶּאֱמוּנָה אָחִי, רוֹצֶה לִגְמֹר אֶת הַחֹדֶשׁ

    בְּמַכּוֹת. לְשִׁמְשׁוֹן הַיּוֹעֵץ מַגִּיעַ עֹנֶשׁ

    דָּחַף לִי הַשְׁקָעוֹת. וְהַמְּחִיר שֶׁל הַקּוֹטֵג'

    הֵחֵל לַעֲלוֹת. תְּקוּפָה שֶׁל יֹבֶשׁ

    אֵין עֲבוֹדוֹת. אֵין כֶּסֶף לד' כוייסעס

    וּמַצּוֹת. מֵהַבַּנְק מִתְקַשְּׁרִים אֵין לִי אֹמֶץ

    לַעֲנוֹת. הַפָּקִיד הֶחָמוּד מְדַבֵּר בְּיֹבֶשׁ

    לְקִירוֹת. לוּא בְּחֶבְרַת פַיְזֶר לִי יֵשׁ

    מְנָיוֹת. כִּי אָז אֶטֹּל קְלוֹנֶקְס

    נֶגֶד הֲזָיוֹת.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: Ayalas, ללי99, .כותבת. ועוד 21 משתמשים24 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    .כותבת.
    מדליק ויצירתי!
  • 1K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת בלגן בראש
  • הדוויג //
    • "קומה 9, מחלקת בלגן", הכריזה המעלית. המנכ"ל יצא מהמעלית בצעדים מהירים תוך שהוא מעיין במזכר כלשהו.
    "המנכ"ל מגיע" נשמעו התלחששויות לחוצות בין עובדי המחלקה.

    המנכ"ל נכנס ישירות לחדרו - המסודר מדי לטעמו - של ראש המחלקה.
    "מה קורה אצלכם?" תבע.
    "סך הכל בסדר", גירד ראש המחלקה בראשו.
    "בסדר?! אתה אמור לדאוג שלא יהיה בסדר. קיבלתי דיווח שאתם לא עושים את העבודה מספיק טוב. תראה לי את הדו"חות המעודכנים".
    בלית ברירה פתח ראש המחלקה את הקלסרים העבים.

    המנכ"ל עיין בהם כמה רגעים. הוא דפדף הלוך ושוב. פניו הביעו חוסר שביעות רצון עמוק.
    "מה זה צריך להיות? אוטוטו נגמרת השנה ועוד לא הגעתם לשישים אחוז מיעדי הבלגן השנתי. רוב הבתים היו מסודרים רוב הזמן".
    "אתה צודק, אני מצטער" הצטדק ראש המחלקה. "היה לנו קצת בלגן..."

    "תקשיב לי טוב. שנת הבלגן החדשה מתחילה בעוד שלושה שבועות בדיוק, נשאר לכם 40 אחוז מהיעד. מה אתה חושב לעשות?"
    "יש עוד כמה שבועות. נשלים בזמן הזה את כל יעדי הבלגן השנתיים".
    "אתה חושב שתעמדו ביעדים?"
    "אני לא אאכזב אותך, בוס. נצא במבצע בלגן מרוכז לשבועות הקרובים. אני אעביד שעות נוספות את כל המחלקה עד שנשלים את יעדי הבלגן. ניקח גם את הבתים הכי מסודרים למאמץ הבילגון. לא יהיה בית אחד שהולכים בו לישון כשהוא מסודר".
    חיוך קטן החל להתפשט על פניו של המנכ"ל. "מעולה. מעכשיו ועד ט"ו בניסן אני רוצה לראות ארונות שלמים שהתכולה שלהם בחוץ. אקונומיקה, מים מלוכלכים וסמרטוטים בכל פינה. לדעתי כדאי גם לקחת מחסנים ובוידמים שלא נגעו בהם שנים. זה יתרום המון לבלגן".
    "אל תדאג, יש לי ניסיון בזה. יש לי עוד הרבה רעיונות. מה אתה אומר על להזיז תנורים ומקררים מהמקום? חזק, אה? ויש עוד. חלונות על הרצפה, שטיחים תלויים במרפסת, מדפים של מקרר באמבטיה..."
    "כִּיף! יאללה לעבודה".

    "ו... בוס? אחרי כל המבצע נוכל לקחת כל המחלקה שבוע חופש מלעשות בלגן?"
    "שבוע? הגזמת. תקבלו גג שלושה ימים".
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: zipzip, יום ראשון, BestMe ועוד 67 משתמשים70 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כספומילי
    אדם מדבר מהרהורי ליבו אז אני מהמרת שזה אומר שהסדר יחזיק מעמד בקושי שלושה ימים אממה, אצלנו בבית...
  • 897
    • א
    שיתוף - לביקורת אם תאמיני.
  • אמונה.. //
    • הדסה הקסימה אותי מהרגע הראשון שהיא הגיעה. בחורה נאה, חייכנית ומוכשרת.

    מפגש ההיכרות זרם בצורה כ"כ טובה, הרגשתי שנוצר ביננו קליק במידי. גם הדסה הרגישה כך, וסיכמה את מפגש ההיכרות בכך שהיא כבר מצפה לבאות.

    האמת, שגם אני חיכיתי לבאות, חיכיתי להבין יותר מה מסתתר מאחורי העניים הצחקניות והחזות הבטוחה של הדסה.

    את אמא של הדסה הכרתי כבר מילדותי ושנפגשנו לפני מספר שבועות בחתונה של קרובה-רחוקה שלי שמחנו לדבר ולהתעדכן אחת בחייה של השנייה.

    אמא של הדסה סיפרה לי שהדסה היא בכורתם, מציעים לה שידוכים נפלאים אבל ביתה יקירתה מסרבת לכל שידוך, ואחותה הקטנה בשנה מתחילה להיכנס ללחץ.

    היא, אמה, כועסת על הדסה, ולא מבינה מה קורה לילדת הפלא שלה.

    סיפרתי לה שאני במקצועי מאמנת אישית, ואשמח לנסות לעזור לה, וככה היא הגיעה אלי.

    בפגישה הבאה שהדסה הגיעה אלי היא הייתה רפויה יותר, צחקה וסיפרה לי חוויות מהשבוע החולף. ביקשתי מהדסה להציב יעד שעליו היא רוצה שנעבוד במהלך הפגישות שלנו.

    "אני רוצה להתחתן" היא אמרה לי כמובן מאליו, וצל עבר לה בעיניים.

    "ספרי לי קצת על הניסיונות שלך להגשים את היעד הזה, מה היה, מה הרגשת. הכל" ביקשתי.

    היא התחילה לספר לי שהיא נפגשה עם בחור ממשפחה מיוחדת מאד, הבחור עצמו למדן גדול ועם מידות מיוחדות, לקראת הפגישה השלישית שכבר נראה היה שהם סוגרים היא לקחה צעד אחורה והודיעה שהיא לא מעוניינת.

    שאלתי אותה למה ולאחר כמה משפטים היא אמרה, שבאמת בבחור לא היה בעיה, היא פשוט לא הייתה מסוגלת לעשות את הצעד הזה.

    סיפור הפגישה חזר על עצמו בכמה וריאציות, היא נפגשה, הבחור רצה, היא משכה ידה מהעניין, והמשפחה כעסה.

    החלטתי ללכת מכיוון אחר. "מה יוצא לך טוב מזה שאת נשארת רווקה?" נראה שהיא המומה מהשאלה. "לא יוצא לי טוב, כולם כועסים, מאוכזבים, פגעתי כבר בכמה בחורים, אני פשוט לא מסוגלת לעשות להם את זה שוב. לכן הודעתי לאימי שעד להודעה החדשה אינני מעוניינת להיפגש"

    "כי מה יקרה אם תעזי לעשות את הצעד קדימה?" שאלתי אותה, והישרתי אליה את מבטי "למה טוב לך להישאר במשבצת הרווקה?"

    "ככה אני לא נפגעת" היא אמרה לי לאחר זמן מחשבה ארוך והשפילה מבט.

    "את יכולה לנסות להסביר לי?"

    "אני לא מסוגלת לשמוע את הלא, להרגיש שמישהו לא רוצה בי. אני מעדיפה לומר אני את הלא ובלבד שלא להגיע למצב שאשמע אותו ממישהו אחר"

    "אבל הפגישות היו טובות, למה שהבחור לא ירצה בך פתאום?" שאלתי.

    "כי תמיד בשנייה האחרונה הוא יכול להתחרט ולא לרצות בי"

    "ואז, מה יקרה?"

    "אני אהיה מושפלת, פגועה, דחויה, לא רצויה" היא אומרת לי ומתיזה עלי מילים וקצף ומנגינה.

    "את יכולה להיזכר במקרה שבו הרגשת דחויה?" אני שואלת אותה.

    היא שותקת. ולאחר רגע אומרת לי "כן"

    אני מחכה בשקט. נותנת לה מרחב פתוח.

    "שהייתי קטנה אמא שלי עברה הריון מאד קשה, היא הייתה מאושפזת רוב הזמן והבית שלנו עבר טלטלה מאד חזקה, היינו אז אני וללי, אחותי הקטנה. אני הייתי סוערת, והמרחק מאמא השפיע עלי לרעה, ללי לעומת זאת הייתה הבובה של המשפחה. ילדה שקטה, יפה, פלא וחלום. יום אחד שכלו כוחותיו של אבי הוא קרא לדודה שלי לבית. שמעתי את אבי מדבר איתה, הוא שאל אותה אם תוכל לקחת את בנותיו אליה לבית, הדודה שתקה זמן ארוך, ולאחר מכן הודיעה בקול שקט שאת ללי היא תשמח לקחת לביתה אבל את הדסי היא לא מעוניינת בשום אופן. אני זוכרת את עצמי למחרת, ללי הקטנה, קופצת בידיה של הדודה, עם תיק קטן, הדודה מבטיחה לה טיולים ומתנות, ואני בחדר. בטוחה שאשאר לבדי, מושפלת דחויה, לא רצויה" הדסה עוצרת רגע, מוחה דמעות. אני שותקת נותנת לה את כל המרחב שבעולם.

    "המצב הזה חזר על עצמו עוד במשך הזמן?" אני שואלת אותה בשקט. היא מהנהנת בראשה ומספרת לי. אני חווה יחד איתה את ההשפלה. הדחיה.

    השעון מורה ששלושת רבעי השעה המוקצבים להיום עברו.

    אני נותנת להדסה משימה "הדסה, נסי לחשוב בשבוע הקרוב מה החוויה הזאת הותירה בך, אילו אמונות ומחשבות לגבי עצמך נשארו שם בפנים"

    "גם אם הם מוטעות ודפוקות ולא נכונות?" היא שואלת.

    "בעיקר אותן אנחנו רוצות" אני מחייכת. "בשבילן הגעת אלי"

    "אז יצא מהן משהו טוב בסוף, אה?" היא שולחת לי חיוך זוהר. נותנת לי לשמוח ביעד שהצבתי לעצמי אי אז.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מה זה משנה ??, Ayalas, Splendid ועוד 39 משתמשים42 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כספומילי
    החלטה מנהלית לטובת הפורום
  • 1K
    • ו
    שיתוף - לביקורת למה מי מת?!?
  • וי שלוק //
    • בין המלמלות הצחורות זה קרה. "מהההה, לא הבנתי. עוד פעם". האקטובה לא בדיוק התאימה לאווירה המרגשת ששוררת בסלון הכלות, אבל רותי התעלמה.
    "מהההה? מה קרה לאבא???"
    "הכל בסדר, רותי, את כלה. אבא התמוטט בבית, כנראה שהמצב שלו, אמממ... לא יודעים עדיין. בואי, בואי לאיכילוב".
    יפי, הסלונאית הסימפטית העיפה מבט מזווית העין, דואגת. בר המים מילא את הכוס שהניחה תחתיו, מניחה אותה מלאה וצוננת לפני רותי ההלומה.
    "הכל בסדר?" שאלה בעדינות תוך שמירת המרחב המוגן עבור כלה, שבעוד חודש וחצי כבר תחליף לקטגוריית נשואה, "אמממ, רותי, אולי תשבי רגע, תשתי?"
    רותי העדינה והמנומסת התעלמה כליל ממילותיה וכוס המים שהוכן עבורה ודהרה החוצה.
    הרגל כבר ירדה לכביש למול מונית, שנהגה סובב את אצבעו על הרקה, "מה את יורדת ככה, אני מלא", צעק מהחלון בשפת נהגים.
    אפילו למבוכה לא היה לה פנאי, רק איכילוב עמד לה בראש. "סע, סע", אמרה לנהג קירח ורגוע. "לאיפה לסעת?!? סע, סע, - חיקה את קולה - הצעירים של היום, לאיפה אתם ממהרים???"
    טיק טק, טיק טק, חרדה נשמתה מקול הטיקטוקים העדין. שקט מבשר רעות קידם את פניה.
    "איפה אבא?" שאלה את אחיה יוסי, אחרי שאימה לא ענתה לכל הצילצולים.
    "אבא, בטיפול נמרץ".
    "איפה את?"
    "אני, אממממ" צליל ניתוק השיב ליוסי, והמעלית החלה דוהרת אל 'טיפול נמרץ - קומה ג''.
    'אלוקים' נשאה רותי את עיניה במעלית, 'אל תתעלם מדמעות כלה, זה לא יכול לקרות לי, אני רוצה אבא בחתונה'. הסיוטים רדפו אותה, המודעות הרבות שצצות חדשות לבקרים על לוחות המודעות לקחו את שלוותה.
    "אבאאאא", התפרקה מול הדלת הסגורה של מחלקת טיפול נמרץ, ונעטפה בידיה של דודה הינדא, שנראה שרק חיכתה לה.
    רותי ניסתה להיפרד מהחיבוק המעיק. רק לא דודה הינדא כעת. תשב לה להתענג על פרפורי נפשי ו"מה בדיוק כואב לי". מטורפת.
    אמה יצאה אחרי מספר רגעים, בוכיה. "רותי, רותי, אל תפסיקי להתפלל, את כלה וה' שומע את הדמעות שלך".
    הדקות שנקפו והכרוז שהבהיל עוד ועוד רופאים חמורי סבר אל המחלקה, לא הטיבו עם ההרגשה. רותי חשבה להתפרק. התהילים שבידה היה חסר שימוש, אין לה כוח לכלום.
    אווווווווו, אוווווווו, אזעקה עולה ויורדת נשמע בבית החולים, אחים מבוהלים נשאו מיטות לחלקו המוגן של בית החולים, הבלה, פאניקה, אנדרלמוסיה נוראה פשטה במחלקה הרגועה.
    רותי ואמה לא ידעו אם נפשם, לברוח? אבא כאן. עדיין לא הוציאו אותו. מתכוננים בכלל להוציא אותו??? יש אפשרות??
    לחץ.
    בבוז הביטו בגבה הנמלט של דודה הינדא. 'אולי טוב שכך' התגנב לרותי הירהור אסור.
    'בוםםםםם', רעדו קירות בית החולים, צרחות אימה נשמעו מכל עבר. הנפילה הייתה קרובה מדי.
    "בתר ענייא אזלא עניותא" מילמל יוסי שהספיק להגיע בנתיים.
    רותי, "מה אמרת?"
    יוסי, "לא חשוב".
    רופא שנחפז מהמתחם המוגן היישר למיטתו של סנדר - האבא, גילה לחרדתו שהגנרטור שהופעל אוטומטית עם פתיחת האיזור הממוגן, לא מספק חשמל למכונת ההנשמה של סנדר.
    ריצה מבוהלת, כוורת רוחשת סביב המיטה ומוסיף שמן למדורת הדמעות של רותי ואמא.
    אח עם פנים רכות ניגש לאמא, "אולי כדאי, אמממ, שיהיה מנין באיזור…"
    אמא קרסה לאחור. סיפורי ילדי תימן טסו לרותי בתא עליון של המוח, בבוקר הוא עוד חייך והושיט את הכרטיס אשראי, מה קרה פתאום???
    יוסי הדומע ניסה להיות ענייני ולצאת לחפש מניין, אך מלבד שני בחורים של 'שמח תשמח' שהצטופפו עדיין באיזור המוגן ושני ערסים מקועקעים לא מצא דבר.
    'אבא יפטר ללא מניין?' הירהר לעצמו, 'אבא שכל כך הקפיד על מניין, שחרית, מנחה וערבית, דווקא הוא?!?' כאב לעצמו.
    "מי זו רותי? - שאל עטוף לבן עם מבטא ערבי - האדם במיטה שם קורא לרותי". "זו את? את הבת?" שאל ברסיס של אמפתיה והרבה כהות חושים של אדם שחי במחלקה זו.
    רותי לא ענתה וגררה את רגליה למיטה.
    "איפה האשראי?" שאל סנדר בכוחות לא לו.
    רותי הוכתה בהלם. מהההה, זה אמור להיות צוואה. לא?!? מה אשראי עכשיו?
    ביד רועדת הושיטה את הכרטיס ואבא קם מהמיטה -

    "כל זה אני צריך לעשות בשביל שתביני שזה יכול להרוג???"​
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אביאל משכנתאות, Ayalas, הודו לד' ועוד 72 משתמשים75 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וי שלוק
    ו... אולי את הכותב...
  • 732
    • י
    שיתוף - לביקורת חמץ משהו משהו
  • יאן //
    • הלילה. בשתיים. ליד המקרר. ג'וני אמר שכולם חייבים להיות. כל מי שברשימה.
    ההודעה עברה מפה לאוזן במהירות שיא.

    כולם עמדו צפופים. מה את עושה פה? יא מתחזה! גערה ערגלית תות בפריכיית אורז. היא נענתה במבט מלוכסן.
    מה יכול להיות כזה דחוף? קרקר קרקר לזוגתו לחמית.
    שששה... הסו אותם קולות לחוצים.

    ג'וני התרווח לו במקומו במרומי הספרייה, ונשם עמוקות, דבר שהבליט את כרסו העגלגלה.
    הוא סקר את הקהל באדנות. כולם פה?
    דשדוש נשמע מרחוק. חכו לי, שניה.
    אתה חייב לאחר, רוג'לה? זעם בייגלה.
    מה אני יעשה, הייתי תקוע מאחורי המכונת כביסה.

    גריסיני לקח את רשות הדיבור. רבותי, מנהיגנו הותיק מר ג'וני ווקר ביקש את כולנו להתאסף. ג'וני - בבקשה.

    שלום לכולם, הדהד קולו העמוק של המנהיג. מספר ופלים מצופים בהו בו בהתפעמות, והוא גיחך. יש פה הרבה חדשים, אני רואה.
    אתמול היה פורים, חברים. הייתם על הגובה. אבל עוד חודש, יהיה פסח. כן... פסח.
    מה זה אומר? מלמלה פסטה עייפה.
    שקט שיהיה! רעם גריסיני. אתה שם בסוף, אתה מקשיב?
    כולי אוזן, ענה אוזן המן עמוס פרג, וניקה את עצמו בידית המשקפיים.

    רבותי היקרים. צר לי לבשר לכם. רובכם הגדול, כמעט כולכם, לא ימשיך איתנו. פסח, בשבילכם, זה הסוף. כן, הסוף.
    גם שנה שעברה, וגם לפני שנתיים, הכל היה אותו דבר.
    הסוף... מלמל שקד מרק בודד. מה זה אומר הסוף?
    מה שאתה מבין, אמר ג'וני בשקט. אני מצטער בשבילכם.
    חבילת קליק חטפה כאב בטן פתאומי והתפוצצה. הבורקסים קפאו במקומם.
    אבל למה? מה עשינו?
    לא משנה. אתם חמץ. וכל החמץ יעלם מפה עד פסח.
    ומה איתך? גם אתה חמץ, לא? איך אתה נשארת פה כדי לספר לנו?
    אכן, החליק ג'וני על כרסו, אבל אני "הפסד מרובה". הוא גלגל את את המילים על לשונו בהתנשאות שהשתיקה את כולם.

    רוג'לה לא זכר איך עשה את הדרך חזור. באוזניו צלצלו רק המילים: פסח. זה הסוף.
    הוא החליט לשרוד.

    ג'וני לא הגזים. כבר למחרת הפכה עקרת הבית לתזזית מהלכת. שואב אבק החריד את כל הבית. ארונות עליונים ששקעו בשנת חורף הקיצו בבהלה ממנוחתם. אפילו את ארון השירות הזיזו ממקומו, ורוג'לה המופתע צפה לראשונה בצבעם המקורי של הבלטות.
    מפינתו הבטוחה תחת מכונת הכביסה ראה את חבריו נתפסים בזה אחר זה. הנה הם במרכז ערימת לכלוך. הנה הם מועלים על הכף, והופ - לפח.
    ריחות חריפים טשטשו אותו. הוא איבד את חשבון הימים.

    פעם יצא לסייר באישון לילה.
    היי! קרא לכיוון ארון הממתקים, ביסלי אתה שמה? יצור שהזכיר את ביסלי יצא אליו.
    אני אחיו. למסור לו משהו?
    אמממ... לא. לא צריך. צ'יטוס נמצא?
    אין פה אחד כזה.
    ושוש?
    שוש? אחי, מאיפה הבאת את השמות האלה?

    לילה אחד ראה את אבא זוחל מתחת לשולחן עם נר ביד. הוא עבר בכל פינה, וגם מתחת למכונת הכביסה הציץ. צלליות מפחידות ריצדו על תקרת המכונה. שלד של חרק הטיל צל ענק. רוג'לה עצם את עיניו חזק.
    אבא היה נראה כמסתפק, ולבסוף התרחק משם.

    למחרת פסק הכל. נינוחות שרתה על הבית, וריחות לא מוכרים החלו להתפשט בו.
    רוג'לה נזכר שבחול המועד לא מכבסים, והידיעה הרגיעה אותו. ככל הנראה יצא מכלל סכנה.
    שבעת ימי החג עברו עליו בנעימים. מעניין איזה חיים מצפים לו אחר כך. בטח ג'וני יתנפל עליו בחיבוקים. שריד לדור דעה.

    במוצאי החג הזדרזה המשפחה לקפל את הפסח.
    נו, יאללה! מהר! מוישי כשאתה גומר עם הנייר כסף תמשיך למאפיה, תביא איזה עשר לחמניות. בעצם עשרים. תיזהר!!! אייי.

    רוג'לה חשב שהוא לא שומע טוב. לחמניות? האמנם נגמרה גזירת השמד?
    הוא החליט לצאת לברר את העניין. אם מעוניינים בחמץ, הנה הוא לרשותם. הוא לא הרחיק ללכת.

    חמץ!!!!!

    הוא הסתובב אחורה בבהלה. אבא עמד שם והביט בו בפנים מעוננות.
    אוי וי. צצצ. אחחחח. איפה הוא התחבא. מעניין. למעשה עשינו ביטול, והרוג'לה הזה בטח לא נחשב לגלוסקא יפהפיה, אבל חבל.
    אבא, לשרוף אותו?
    לשרוף? הצילו.
    לא. תוריד אותו בשירותים וזהו.

    הוא הספיק לראות את ג'וני מביט בו בתערובת של תמיהה ואדישות. הסנוב הזה. טוב שלא נשאר איתו.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ברכה כהנר, תמי רוטנברג, פררו רושה ועוד 74 משתמשים77 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כספומילי
    זה הזכיר לי את החיסונים :rolleyes: כתיבה מדהימה!
  • 4K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אתגר דו שבועי-להוריד מסכות
  • הנף מקלדת //
    • במוצאי פורים, אמא היתה מעלה את הארגז של התחפושות לבוידעם.
    אני נשארתי, עם האנשים, שפרצופם הלא מכוסה נתגלה לי, כשנכנס בהם היין.

    שתקנים שפתאום דיברו.
    צדיקים שלפתע קיללו.
    ביביסטים שעכשיו התאלקנו.
    מחוסנים שהתחתנו.
    מחותנים שהתגרשו.
    ויצחק אחי גדול שהתחיל לעשן. (לעשן לעשן. מה שאתם חושבים)

    זה הזמן שלכם, להוריד את המסיכות, לקרוע להם את הגומי.

    כתבו קטע, משובח כהרגלכם, על פרצוף אמיתי שהתגלה, על תחפושת שהוסרה, על אמת עירומה ועל מסיכה שנשארה תקועה בזקן.

    זה האתגר. ללא כחל וסרק, רק הטוב ביותר יזכה.

    נעילת האתגר, תתבצע לפי הנחיות משרד הבריאות, ביום שני עוד שבועיים ב בניסן, טו במרץ, בשעת לילה שכזאת.

    עד אז שתהיה לנו תחרות מועילה, שינה עריבה, והשתפכות טוטאלית     בנספח.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, Goldidea, miri012 ועוד 39 משתמשים42 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    ובכן, ויהי בחצי הלילה. אני חושב, שהיה זה אתגר עם תוצרת משובחת במיוחד. זו גאוותי, שניתנה לי...
  • 314
    • 7
    שיתוף - לביקורת מי גאולים
  • 7שבע7 //
    • הוא חזר, ופניו האפורות חישבו את גופי להתעלף. הוא חזר, ורץ אל הפינה, טומן את פניו בעפרה, וכל גבו היטלטל. התדהמה שיתקה אותי, עצרה את הבכי בקרבי. זהו? לא קרה הנס? נועה, שכנתי מימין, הצליחה להסתיר את תינוקותיה. שרח, שכנתי כמה בתים משמאל, קיבלה בדרך נס את בניה בחזרה שנתיים אחרי היוולדם. במשך שנתיים הם הוסתרו בשדה, ינקו דבש וחלב מסלעים, עד ששבו אליה בכוחות עצמם. מדוע העדפתי לטמון את פניי בחול הניסים שלהן, שסימא אותי מהאובדנים הגדולים שחוו כל השאר? בכי הצטווח פתאום בחלל. רחל, במחאה תינוקית, הזכירה את קיומה. הקיפאון החזיק את גופי רק עוד זמן קצר. קמתי, פניתי לעריסה הריקה כל-כך, הרמתי אותה, טמנתי אותה בחיקי. טמנתי עצמי בחיקה. ילדה בודדה בעולם חשוך, תינוקת בוכיה שנותרה בודדה לנחמה. "אני - " הוא הסתובב פתאום, עיניו ריקות, לא רואות אותי, לא רואות את הנחמה המצווחת, "אני - עשיתי את זה," ידיו נפשטו לפעמים, פצועות ומיובלות כמו מהיום שבו הכרתי אותו, "הידיים שלי - הידיים שלי השליכו אותם, הידיים - שלי!..." שוב היטלטל בבכי החנוק, חסר הקול. הבחנתי פתע בחתך העמוק שהיה פרוש על פניו. הם - הלקו אותו! לא יכולתי להביט בו. אז מה אם הלקו. הוא לא היה צריך לעשות את זה!!!... הרוך הבודד שבזרועותיי לא שיכח את זעמי המתפעם כנחש בתוך לבי. למה אמרת לי לא לבוא איתך?? לא צעקתי. הלב שלי דפק את מילותיי. למה זרקת לעברי - "תישארי, את חלשה עדיין מהלידה, אני אשמור עליהם, לא אתן להם לזרוק אותם!" ואיך חשבתי שיצליח לקיים את הבטחתו, עם חמישה נוגשים מסביבו, שכל אחד מהם אחז בתינוק אחד שלי בצורה שגרמה לי לטמון את המבט בבכי. ואיך חשבתי פעם שנוכל לצאת מכאן אי-פעם, איך בלידה האמנתי בגאולה, איך עוד לפניה רציתי ללדת, איך לא ידעתי שאאבד כך את ילדיי!! רחל נרגעה. כאילו אחיה עדיין לצדה, כאילו אין היא יחידה כעת מתוך שישה. הנחתי אותה בעריסתה. המשכתי לשוטט בחדר הקטן, בחדר השבור שלנו. יוסף חרץ את צעדיו גם הוא על העפר. כעיוורים הילכנו, כאבלים. אנו באמת אבלים. ואין, אין מי שיושיע אותנו! הלכתי, נחבטתי ברהיטים המעטים, בעריסה, בקירות, בסלסילת המחבוא שבפינה. קול צלצול עדין נשמע. צעדיי עצרו באחת, ברכיי התכופפו, קרסו לצד הסלסילה. פתחתי אותה בעדינות, בזהירות, כאילו עדיין אוחזת אני בתינוקותיי. ושם, בתוך הסלסילה, עיטוריו זוהרים באור השמש האחרון מהצוהר הקרוע בקיר, הוא נח, מצלצליו עדיין מיטלטלים קלות, מזכירים לי בכוח את מה שכבר שכחתי. התוף. והבכי שטף אותי, והבכי טלטל את כולי, ומגעם הקר של המלצלים היה שונה כל-כך מהמגע הרך של התינוקות שלי. לא יכולתי להאמין - אבל רציתי. רציתי להרגיש כמו בלילה שבו יצרתי את התוף שלי, רציתי להרגיש את פעימות הלב הנואשות הללו. רציתי, בכל-זאת, להאמין. אולי הם לא ישובו אליי, התינוקות שלי, אבל הגאולה - היא תבוא. ולבי השבור וידיי הסדוקות ינגנו בתוף הגאולה שלי.



    [מתוך סדרת סיפורים על שעבוד מצרים ויציאת מצרים, המלווים את אותה דמות]
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מ. ק., אהרון1, רישל ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    מיוחד! מחכים ליציאה לאור של כל הסדרה.
  • 905
    • י
    שיתוף - לביקורת סקר הסקרים
  • יוסף שחק //
    • שלום לסוקר מוצרי המזון ימינה יצמח
    שלום וברכה

    אז קודם כל תן לנו ככה את תוצאות הסקרים החדשים ואח"כ ננסה לנתח כמה יעלה סל מזון
    אז ככה, אני מדבר על סקר טרי שנעשה מיד אחרי ההוזלה של רמי לוי, הסקר נעשה בקרב 14 רשתות מזון טעות הדגימה היא 1 ש"ח ועשרים אגורות

    אוקי
    אז שימו לב למחירים אילו הייתם קונים את המוצרים היום
    גבינה צהובה 22 ש"ח - ירידה של שקל אחד מאתמול
    אחריה בפער גדול רוטב צ'לי - 16 ש"ח שומרת על כוחה מאתמול
    אוכמניות - שימו לב - עוברת לראשונה את מחסום 5 השקלים ומתייצבת על 6
    זעתר, פלפל אדום וראש מטאטא - לא עוברים את מחסום חמשת השקלים
    ארטיק קרח מתרסק לשקל אחד בודד, ויש סיכוי שלא נראה אותו בחנות בכלל

    האם שייך לראות בימים הקרובים עליה במחירי גבינה מלוחה על חשבון הגבינה הצהובה שרק יורת בימים האחרונים?
    תראה, לגבינה המלוחה יש להיכן להתפתח, לא בהכרח על חשבון הגבינה הצהובה. אל תשכח שגם בתקופה המקבילה אשתקד מחירי הגבינה הצהובה עלו בפתאומיות עד לסכום של 25 שקלים


    וואו!
    כן, יש הפתעות. בעיקר אם מסתכלים על קמפיין המכירות המעולה של תנובה לגבינה הצהובה. סקר ממוקד, פונה לקהל יעד בצורה מדוייקת, וזה דבר שיכול לייקר את המחיר בשקל או שניים.
    ואגב, סקרים פנימיים מצביעים על עליה דרמטית בכל גוש החלב.
    וכאן המקום להזכיר שלפני שנתיים היינו היחידים שצפינו את ירידת מחירי הקוטג', מה שאכן קרה


    ומה יש להגיד על פירות יבשים שלא נגענו בהם עד היום?
    תראה, לפירות היבשים יש גרעין חזק. הם לעולם לא ירדו משלשת השקלים הקבועים שלהם. אם כי לא נשכח את הגידול הטבעי שיכול להגיע הפעם לארבעה שקלים.

    אז כמה יעלה סל מזון?
    אז אם נצרף גבינה צהובה ופלפל אדום, נגיע ל 26 שקלים. מצד שני, יש מקום לחשוב על סל שונה לגמרי, שבו יחברו רוטב צ'לי, אוכמניות ופירות יבשים, ואז יש שוויון בין הגושים. שקל לכאן או לשם יכול להכריע מה יהיה יותר יקר. אבל שוב, את הכל נדע רק בקניה עצמה, עד אז - הכל יכול להשתנות.
    ואני לא צריך להזכיר לך שבתשעים ושבע הלכנו לישון עם קפה נמס וקמנו עם קפה שחור

    ברור ברור, אנחנו תמיד מזכירים שלא צריך להזכיר
    בדיוק, וא"א שלא להזכיר מה שאמר שמעון פרס, אם הדאודורנט עולה במחיר, אל תאכל אותו בטעות.

    תודה רבה ימינה יצמח, מרתק כתמיד.


    לא כתבתי את זה על תקן של מצחיק, פשוט נקעה נפשי מהחכמה והעניין שמייחסים לעניין הסקרים המתחדשים עלינו, אז הנה, הוצאתי את העצבים
    • תודה
    • חחח
    Reactions: Ayalas, ללי99, פיקאסה ועוד 56 משתמשים59 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כספומילי
    מדויק, משעשע וממונן מאד נכון אהבתי לגמרי!
  • 935
    • ה
    שיתוף - לביקורת למידה משמעותית
  • הפצחן //
    • המורה רוחמה סימנה בידיה תנועות מעגליות באוויר והניעה את שפתיה באיטיות מיואשת.
    אוף, למה התלמידות לא שומעות? תיקי, בואי הנה תעזרי לי... איך אני גורמת שישמעו אותי? לוחצת על הסימן של המיקרופון? אוי איזה יופי.
    שלום תלמידות יקרות! ברוכות הבאות לשיעור נביא. חפציבי וויסמנדל, הניחי נא את חפיסת הפרינגלס על השולחן והפסיקי לנשנש הימנה חדשים לבקרים. איפה רחל? רחל? פתחי את המצלמה! רחל... לא מתאים! שבי ליד השולחן והפסיקי את ההצגה הזאת. עם כל הכבוד למצב, זה לא מצדיק חינגה פרועה. יש לשבת כפי שיושבים בשיעורים הרגילים בכיתתנו- בצורה מנומסת על יד השולחן ובהקשבה מלאה.
    מי זאת נחמי קיטשען? אוי, לאהל'ה לאהל'ה... חה חה חה. ידעתי שזו את. עתה החליפי נא את שמך לשם המקורי, תודה.
    מי זאת ציפי תעיזי? פתחי בבקשה את המצלמה ציפיל'ה.
    לאהל'ה, זה עוד תעלול שלך? לא? אז מי זו? אחותה הקטנה של אביגיל מהכיתה המקבילה? ציפי, צאי נא מן הזום הזה, הקישור של המורה חדווה נשלח במייל נפרד.
    דבורי סלמה, השיעור שלכן בעוד שעה. עתה צאי בבקשה מן הזום.
    עליזה בלוף, השיעור שלכן לא יתקיים היום. היכנסי אל הזום של הגברת הכטקופף.
    טוב, בנות - הבה ונלמד.
    מה? מה נעמי? הזום נגמר עוד 10 דקות? טוב, נתקדם כפי יכולתנו.
    מינה היקרה, פתחי בבקשה את המיקרופון והקריאי לנו מפסוק ד' עד סוף פסוק ד'. מינה? מה זה, מינה? מתחברת לאודיו? מה עשית עד עכשיו? שיחקת משחקי מחשב? בושה, מינה. בושה. אני אאלץ לפנות להורים שלך בנושא.
    מה נעמי, מה עכשיו? הזום נגמר עוד שתי דקות? המתנה רגע, בנות.
    תיקי, הזום הזה מעצבן אותי. הלוואי ונוכל להיפגש שוב, פנים בפנים.
    מה תיקי? אני לא במיוט?
    אוי וי.

    ***

    איזה כיף שבאתן, בנות. טוב שנגמר הסגר ואנחנו יכולות להיפגש יחדיו ללימוד פורה ומפרה. חפציבי וויסמנדל, החזירי את סנדוויץ' הטונה שלך לתיק, הוא מסריח את כל המרחב הפתוח. את רעבה? צאי מחוץ למרחב הפתוח ותאכלי בשקט. רחל לשבת ישר. לאהל'ה, להפסיק להתעסק עם הניירות.
    נמשיך מהמקום שהפסקנו. מינה, קראי לנו את הרש"י של פסוק ד'.
    מה נעמי? עוד מעט הפסקה? לא נורא, נתקדם כפי יכולתנו.
    מה מינה. אין לך ספר? רבקי, הביאי לה את ספרך, את במילא לא משתמשת בו.
    מה נעמי? ההערות שלך נעשו בלתי נסבלות.
    מתחיל לרדת גשם?
    אוי וי.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מתן מאור, סמילי, castamir ועוד 38 משתמשים41 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אריאל לוי
    פשוט ענק!!!!
  • 622
    • L
    שיתוף - לביקורת אבק זה לא חמץ
  • lab //
    • יְלָדִים הֵם לֹא אָבָק וְהַבַּעַל אֵינוֹ מַקָּק
    הָאִשָּׁה הִיא לֹא חָמֵץ
    רִאשׁוֹן מִי שֶׁמְּמַצְמֵץ
    פֶּסַח זֶה לֹא מָרוֹר וְהַבַּיִת יְאוֹר
    אַי רוֹבּוֹט הוּא לֹא כְּלִי שַׁיִט אוּלַי תֵּצְאוּ לַקַּיִט?
    הַהוֹרִים לֹא קָרְבָּן, הֵם לֹא מְחַפְּשִׂים מִנְיָן
    פֶּסַח לֹא לָנֶצַח - הַרְגִּיעוּ מֶתַח
    צְנוֹן בְּאִידִישׁ זֶה רעייתך (retekh)
    • חחח
    • תודה
    Reactions: Ayalas, ללי99, אנטיפטרוסה ועוד 26 משתמשים29 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אריאל לוי
    חזק!
  • 2 9K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת להתחסן זה כמו להתחתן
  • הדוויג //
    • להתחסן זה כמו להתחתן -
    בפעם הראשונה זה מרגש, בפעם השנייה כבר פחות.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    מי שמאמין לשמועות, עלול לחשוב שזה גורם לדברים נוראיים.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    אתה עושה את זה כי אתה מאמין שזה מה שטוב, אבל ברגעים שלפני - זה די מלחיץ.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    מי שכבר עשה את זה, מנסה לשכנע את כולם להצטרף.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    יש אחוזי הצלחה גבוהים, אבל לא מאה אחוז.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    המקרים שמסתבכים הם הכי מדוברים.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    רק אחרי כמה שבועות קולטים את התוצאות.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    לפעמים עושים את זה רק בשביל סבתא.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    עלול לגרום לעייפות.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    מותר רק מגיל 18 ומעלה.

    להתחסן זה כמו להתחתן -
    אחרי זה מתחילים להוריד את המסכות.

    להתחסן זה כמו להתחתן. עשיתי את שניהם. מקווה לטוב.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, מתן מאור, שפירא - ישראל ועוד 323 משתמשים326 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    לפגוש את ההורים? לפני שמתחתנים אחרי שמתחסנים.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה