קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
 תגובה אחרונה 
בס"ד

ככה זה כשלומדים דברים, הסבירה לי אמא.

ככה זה כששואלים שאלות, אמר לי אבא.

קר לי. אולי זה לא רעיון כל כך טוב לשאול. אבל כל כך רציתי לדעת!, התופעה הזו הדהימה אותי, לפני כמה ימים, כשראיתי אותה, נשביתי בקסמה. איך זה קורה? למה זה קורה?.

זה היה כל כך עוצמתי, לא יכולתי לכלוא את השאלה שלי בפנים, ניסיתי לחפש בספרים בבית, אבל כולם העלו את אותה שאלה ששאלתי אני ולא כתבו תשובה. המשפט האחרון בכל ספר היה זהה.

צא להתבונן

יצאתי, לקחתי איתי את התיק הרגיל, זה שמיועד למתבונן המתחיל, הוצאתי מתוכו את השמיכה והתעטפתי בה, כרסמתי אגס וחיכיתי.

לא ידעתי באיזה שעה זה קורה, אף אחד לא הסכים לומר לי, "תגלה בעצמך" אמרו.

ככה זה אצלנו, ידעתי את זה.

צריך להקריב כדי לדעת.

הסתובבתי לאחור לעבר הבית, דמיינתי או שצלליתה של אמא עברה ליד החלון?

חזרתי להביט בשמיים.

לפתע זה קרה,

קפצתי על רגלי בהתרגשות.

הצבע החל להשתנות, הכחול החשוך פינה את מקומו לצבעים יפייפיים , בוהקים!, זה הים שם אדום, כתום, צהוב ואפילו סגול!

הייתי מהופנט. עמדתי שעה אורכה בלי לזוז, פי פעור.

שמעתי את קולות השכווי, ופעם הראשונה בחיי קישרתי בין בוא השמש לבין קרקוריו.

חיים החלו לרחוש סביבי, חיות החלו להשמיע קולם, בני אדם יצאו לעמל יומם.

בשלב מסוים הבנתי שקיבלתי תשובה.

הוצאתי את מחברת הגילויים שלי ורשמתי-

זריחה- תופעת טבע עוצמתית מלאת חיות וצבעים אשר באה להראות לבריאה כי הגיע השעה המתאימה לקום משינה ולצאת לחיים.

סגרתי את המחברת מרוצה וחזרתי הביתה,

ניגשתי ישר למיטה ונפלתי עליה עייף.

הרגשה של אושר מילאה אותי, סיפוק.

כשעפעפיי כמעט ונעצמו הרגשתי את מגע ידה המלטף של אמא ואת הבל פיה כשהיא לחשה באוזני "חדוות הגילוי, בני".
ב"ה

הוצאות החופש הגדול (להלן "הנזק")

1. פיצות/ פלאפל/ באגטים/ גלידות – תגובה ל"אמא אנחנו רעבים, מה יש לאכול? אמא מה עושים היום?" (לתפוס שתי ציפורים במכה אחת)

2. הכל בשקל/ חומרי יצירה/ ציוד לים/ בריכה/ משחקי קופסא/ ממתקים – הקדמת המאוחר, תהיה להם תעסוקה, בבית כך נחסוך נסיעות/ דמי כניסה. (מחק/י את המיותר?!)

3. דמי כניסה/ נסיעות – חה חה חה... (נראה לכם שתצליחו להישאר בבית כמה שבועות? קחו כסף ורק תצאו קצת, לא בריא להישאר בבית כל כך הרבה זמן)

4. בשרים/ עופות / מרשמלואים/ פיתות /מנגלים /תפו"א / קולה – נצא בערב כשנהיה נעים. (וככה גם תכינו לעצמכם עוד ארוחה)

5. נעליים/ גרביים /חצאיות /מכנסיים /ועוד כמה דברים שמצאנו לתחילת שנה, כמובן גם מצעים/ כריות/ שמיכות /מזוודות ועוד לבחורים. (לכו תקנו לכם ואחר כך תחליפו, ובינתיים אמא תסדר את הבלגן, ותסדר את הבגדים החדשים וחוזר חלילה.)

6. ציוד מכשירי כתיבה/ מחברות/ ילקוטים – (לעטוף ברגע האחרון, מכיוון שלפני כן היו עסוקים בלהשתעמם היטב.)

7. עוזרת לאמא (שלא תגיד שכל דקה היא מרימה דברים, זול יותר מפסיכולוגית.)

8. פסיכולוגית לאמא (שתכיל את רגשות העומס כתוצאה מהעומס, מצטערים, לא מצאנו עוזרת.)

9.החזר הלוואה בריבית גבוהה (אבא אומר שהוא יסתדר העיקר שאמא תהיה מרוצה, אבל מה לעשות גם זה לא עוזר.)

10. אהה, נזכרתי, אטמי אוזניים. (שלא לשמוע, ולא לדעת מה שלא רוצים.)

מוזמנים להוסיף עוד הוצאות קטנות כגדולות, לחשבון, בסוף נגיש את הרשימה לארגונים העוסקים בכלכלה נבונה של הבית, הם ייתנו לנו ייעוץ איך לחסוך במשך השנה כדי לעבור את הים הגדול.
כולנו מבקרי ספרות.

מאחרוני המגיבים באיש את רעהו, ועד גדולי וטובי הסופרים שפרשו מעמנו והלכו להתבודד מאחורי חומות הקהילות הסגורות. מי שמימיו לא עסק בכתיבה, כמו מי שמשנן באדיקות מדריכים עבי כרס לכתיבה נכונה. הקריאה, החוויה וההגדרה הן השיעורים הטובים ביותר. ובחינם.

ביקורת היא התחושה האישית של הקורא, אותה הוא גם יכול לחלוק עם ההמונים בדוגמה אחת ששווה יותר מאלף מילים.

אז כמו שבוודאי הצלחתם לנחש, האתגר הוא לכתוב ביקורת ספרות. ב'ספרות' הכוונה היא לספרים מכל סוג, או אולי דווקא כתיבה על סוגה, או אפילו על שיר של ישי ריבו. כל טקסט אשר יש לכם אמירה משמעותית מגובשת בנוגע לצורה בה הוא נכתב, יכול להוות מקור מספק.

השיפוט יתחשב בשני שיקולים מרכזיים:

צורה: הביקורת היא טקסט ספרותי בפני עצמו, ועליה להיות כתובה וערוכה ככזו. האתגר הוא כתיבה של בקורת ספרות, לא הבעת דעה על ספרים.

תוכן: ביקורות לרוב מתפרסמות על מוצר חדש, וטבען לחוות דעה עד כמה רכישה כדאית לקונה הפוטנציאלי. כאן זה לא המקרה. המשמעות היא שאפשר להימנע למשל מתיאור עלילה, אבל חובה שהביקורת תכלול אמירה מוגדרת על כתיבה, מה עובד (או חלילה..) ולמה.

מיותר לציין שיש להקפיד על
כללי ביקורת ספרות של הקהילה.

הגבלת מילים: לא יותר מאלף.

האתגר ייסגר ביום ששי, כ"ד אב.

הביקורות כאן, ביקורות לביקורות שם.
זה היה לילה לח. הלחות הייתה חזקה כל כך, עד שכשהן חזרו הביתה, היו זגוגיות המשקפיים שלהן מלאות אדים. "איחרתם", כמו תמיד היא חיכתה להן, ישובה על הכורסא הברודה ומנמנמת קלות. שער ראשה היה פרוע במקצת, ושיווה לה מראה מרתיע במעט יותר משהייתה גם ככה. "סליחה, דודה" היא מלמלה בשקט, משפילה את ראשה הנמוך בלאו הכי. אחותה הגבוהה נחפזה למטבח, מותירה אותה, כמו תמיד, להתעמת לבדה מול הדודה הנזעמת. אבל האחרונה לא הייתה פנויה הלילה להתנצלויות. "לילה מבורך, שיהיה לכן" קראה לעברן בעת שחרקו פסיעותיה על המדרגות המחלידות, המובילות לקומה השנייה, "ובפעם הבאה, כבדנה קצת יותר את האישיות שגידלה אתכן מיום עומדכן על דעתכן". היא הניפה את דלת הברזל הכבדה שבסוף מעלה המדרגות, וטרקה אותה בחבטה, מותירה את הנמוכה בחברת מילות הסליחה החרישיות ששיגרה לחלל, ואת הגבוהה בחברת כוס הקפה הרחבה שלה, בוחשת ובוהה. הנמוכה ליטפה בעדינות את תלתליה הבהירים, מסלקת מהן אגלי לחות מרדניות. מסדרת פסוקת בשערותיה בהיסח הדעת, אגב מסדרת את מחשבותיה בטור עורפי. אחר פנתה למטבח, ובחנה את תוכנו הדל בעיני השקד שלה. אישוניה התמקדו בדמות התמירה שישבה של הכסא שבור הרגל, בוחשת קפה שחור. "סליחה, אתי" מלמלה הנמוכה לעבר הדמות שלא הועילה להרים לכבודה את ראשה, "לא הייתי צריכה לעכב אותך. זאת אשמתי". היא נאנחה קלות, אחר סובבה את עורפה ופנתה לקיטון השינה שבקצה הסלון. גם היא, וגם אחותה שהתענגה על קפה שחור, מריר ובוצי, ללא סוכר שנעדר מביתן כבר שבועות אחדים, ידעו שזאת לא אשמתה, לעולם ומעולם זו איננה אשמתה. אבל תמיד, תמיד זאת היא שתתנצל, שתיקח אחריות. שתתקן, שתמזער נזקים. בשקט. מבלי שאף אחד ידע מה באמת קרה שם. וכולם, בצדק, יאשימו אותה. את המודה באשמה.

עכשיו בהתה המודה באשמה בשמיכת הבד הזולה שנחה למרגלותיה. העבירה את ידה הכחושה על פני החורים הרבים שקישטו אותה, ואם לדייק, על פני חתיכות הבד שקישטו את הכלום הריק. היא חייכה אליהן חיוך שרק אנשים כמוה יכלו לחייך, ושקעה בשינה עמוקה.
פעם חשבתי:

שכל העשירים הם חכמים

ולהיאבד זה להתבלבל ביער

ומי שיש לו את המילה האחרונה הוא המנצח

ומי שיש לו שערות לבנות הוא זקן

ושרק פעם היו צדיקים

ומי שצועק הכי בקול - אותו שומעים

ושמגפות עולמיות זה משהו עתיק ולא רלוונטי

ובית חמים זה בית מוסק



פעם חשבתי:

שמי שמחייך צוחק

וחוזק נפשי זה גוף שרירי

ולחלום אפשר רק בלילה, במיטה

ולטבוע אפשר רק בים עם אניות

ושהוריי הם קשוחים מידי

ושחבריי הם מביני נפשי באמת

ושיראת שמים נמדד לפי כפיפות הקומה

ושאוכל לעשות מחר את מה שאני לא עושה היום



פעם חשבתי:

שמי שיש לו שכל - חושב

ושאי פעם אני עוד אראה את הכסף שהלוויתי

ושאור יכול להיות רק ביום

ושחושך יכול להיות רק בלילה

ושעל המחלה הנוראה קוראים רק בסיפורים

ושמשיח יבוא מזמן

ושיהודים ינסו לחיות בשלום

ושאם יהיו יותר תרופות אנשים יהיו יותר בריאים

ושהעולם כבר יבין שטפשי לשנוא יהודים



והיום אני יודע:

שגם דבר שלא שוקל יכול להיות כבד נורא

ולשחק באש זה לא דווקא עם גפרורים

ולשלם ביוקר אפשר גם בלי כסף

ושאפשר לבכות בלי דמעות

ושאפשר לצעוק בדממה

ושלפעמים מילה אחת היא יותר מידי

ושלחפש עזרה היא לא חולשה, ההיפך,

שבע הוא זה שמחלק ולא מי שיש לו

וששנה רצה מהר יותר מאשר יום



פעם חשבתי שפעם חשבתי, ועכשיו אני חושב שאני עדיין חושב,

אבל אני חושב שמה שאני חושב עכשיו הוא לא מה שאחשוב בעתיד,

ושמה שאני חושב עכשיו - עוד אבכה עליו
שלום לכם

(כתבתי שאפסיק לכתוב בפורום כתיבה כדי לא לתפוס את המרחב – כי הכתיבה שלי מסוימת מאוד, אבל הפוסט הזה מביא נושא אחר..)

לפני זמן מה סיפרתי כאן על הרצון שלי להפיק ספר שיביא תכנים בנושא יציאה לאור.

ביקשתי שתשלחו חומרים ובאמת שלחתם דברים ממש יפים והספר ערוך אם כי תמיד אפשר להוסיף תוכן נוסף.



יש לי נסיון בהוצאה לאור כי את הספר "הצעה לסדר" הוצאתי לאור בעצמי, זה לא מסובך.

יתכן שגם את ספרי הבאים אבחר להוציא לאור בעצמי, כך שאין לי בעיה לשלוח את הספר לדרכו.

אבל מדובר בקצת יותר מ"סתם ספר" שחשוב לי להוציא לאור.

למען האמת לי אישית לא חשוב להוציא אותו לאור בשבילי, אלא אני חושבת שהוא יכול להביא תועלת עצומה לכולם.

מה התועלת שספר כזה יכול להביא?

יציאה לאור/מימוש עצמי היא דרך מצוינת לחוות את העולם ולהתקדם.

כל אדם צריך/ חייב לאפשר לעצמו לקדם את הכשרונות שלו – וזה תנאי בסיסי לחברה משגשגת ותקינה.

חשוב לציין שלחברה כולה אמור להיות אינטרס ראשון במעלה להעביר ידע ועידוד ושכל אחד יבין שהוא יכול!!! (כי כשיש יחידים שמצליחים ומתקדמים החברה כולה מתקדמת, זה מדהים! אולי האנשים המצליחים פחות מבינים בערך העצום הזה, אבל דווקא אני, שאני הייתי בשני צידי המתרס יכולה להעיד עד כמה זה חיוני).

מתוך נקודת המוצא הזו החלטתי שהספר הזה אמור לצאת בגדול, אני מוכנה להפיק אותו בלי מטרת רווח כמובן, ואפילו מוכנה להשקיע זמן בלי תמורה, אבל חשוב לי שהספר יצליח בענק.

זאת אומרת – שיגיע לכל אדם שצריך אותו, משהו כמו ספר טלפונים. שיהיה בכל בית.

בלי זה – פחות שווה לי להוציא אותו לאור. כי המטרה היא שהתכנים יהיו נגישים לכולם, אין לי מטרה סתם להוציא אותו לאור בלי הדהוד רציני, דווקא בגלל התוכן שלו.

אז ניסיתי בשבועות האחרונים להציע שיתופי פעולה עם: משרד התרבות, מערכות עיתונים, חברות כדוגמת תלמה ותנובה וכו', אגודות וארגונים בנושא מיזמים לטובת הציבור, רובם חזרו אלי (חוץ מהעתונים) אבל מצאו תירוצים למה לא.

אז חשבתי למה שהציבור לא יתרם למען המיזם הזה?

מכיוון שאני ממש עסוקה בכתיבת הספר הבא שלי וגם כעת חופש ואין זמן גם ככה, רציתי להעביר את המיזם הלאה, כך שאם מישהו כאן מוכן ליטול על עצמו את המשימה – אשמח להעביר לו את התכנים, ואת דרכי הפעולה האפשריים להמשיך עם זה הלאה אם כי אמשיך לפקח על ההתקדמות בעז"ה.

זה צריך להיות אדם אלטרואיסט או אפילו מישהו שמוכן להשקיע כדי להרוויח כסף, כי בהחלט אפשר להרוויח כסף ממיזם כזה (כמו שדפי זהב מרוויחים למשל).

אם בשבוע הקרוב ימצא מתנדב/ת (שכאמור יוכל להפיק מזה רווח, וזה יכול להיות צוות של מתנדבים) אז אעדכן בעזרת ה'.

במידה ולא – אצטרך לקחת את הפרויקט ולנסות לקדם אותו בעצמי. אעשה זאת כנראה בהמשך, מכיוון שכרגע אין לי זמן כל כך.

אשמח אם בכל זאת כל אחד מקוראי הפוסט הזה יחשוב על הדברים (ולא משנה עד כמה הוא כבר הצליח לצאת לאור, כי מדובר בנושא חשוב ואף אחד לא יכול לדעת איפה ובאיזה צומת הוא יקבל תועלת מהתקדמות של מישהו אחר). אז שכל אחד יחשוב על הדברים מזווית ראיה נדיבה וכללית, בלי אינטרסים צרים, ואם יש פה אנשים שיש להם קשרים עם דרגים גבוהים (כמובן שאין כזה דבר דרגים גבוהים אלא כולם צריכים להיות בשביל אחד ואחד בשביל כולם בלי קשר לכמות הכסף/הכבוד/המעמד/הכישרון שקיבלו במתנה משמים!) שיכולים לסייע לקידום המיזם החשוב הזה – אז זה יהיה נפלא שמישהו שיש לו יכולות יקח חלק במיזם הזה.

כי הציבור שלנו חייב להתקדם וזה בלתי אפשרי להיווכח עד כמה אנשים טובים נמצאים כשבויים בתוך אינטרסים של אנשים שלא רואים אף אחד, אלא רק את עצמם. (ואין כאן ביטוי כלפי התנהלות ספציפית כי כולנו אינטרסנטים וככה צריך להיות), למרות זאת חשוב כבר לפתוח את העיניים סוף כל סוף ולהבין שלכל אדם מגיע להתקדם, לזכות לביטחון כלכלי ולערך עצמי בצורה שווה, כי כולנו שווים.

אנחנו כציבור לא צריכים תלושי מזון וקצבאות, אנחנו לא מסכנים! (לפי דעתי המדינה צריכה לתת קצבאות בסיסיות לכולם, אבל בעין טובה ולא מתוך זלזול באזרחים).

התנהלות המדינה (בטח זה משמים) דחקה את הציבור שלנו במשך שנים לעמדה הזו בה אנו צריכים: להיחשב כאוכלי חינם, בלי יכולת לראות את האופק, לרדוף אחרי עצמנו כי אנחנו אשמים בהכל! אנחנו לא טובים רוחנית, לכן יש צרות בעולם! אנחנו לא טובים גשמית, לא עובדים ולא יצרנים! מישהו ניסה לתת לציבור שלנו עבודות? הזדמנויות? אפשרות כלכלית בסיסית? מישהו לימד את הציבור ונתן לו כלים אמיתיים להתקדם, חוץ מלהעביר ביקורת?

זמנה של ההתנהלות השערורייתית הזו צריך לעבור מהעולם.

אנחנו אנשים שווי זכויות, אנשים נדירים עם איכויות ומגיע לנו לחיות ברווח כלכלי, אישי, נפשי וחברתי בלי לחשוש מהצל של עצמנו ובלי להיות נתונים ונתינים של מישהו.

אני עברתי מסע אישי עם עצמי ואני מודה לבורא עולם על כך. ואין לי צורך להתנצל בפני אף אחד גם אם אני לא מושלמת או אם יש לי הפרעה/חיסרון כזה או אחר!

אני טובה כמו שאני וכל אחד מאיתנו טוב כמו שהוא.



(לאחרונה הייתי אצל אשת מקצוע שבגלל שהיא למדה הרבה שנים היא כנראה מאלה שמרגישות מורמות מעם אז בגלל התהליך שעברתי השתדלתי להסתכל עליה כשוות ערך, למרות שהיא התנהגה בהתחלה בהתנשאות מעליבה, למשל אמרה לי לא להתקרב עם הכיסא לשולחן אלא לשמור מרחק ודיברה בזעף, אבל לא נעלבתי וגם לא התנשאתי עליה חזרה, אלא הצלחתי לשמור על יחס מעולה כלפיה, בסיום הפגישה היא ממש יצאה מכליה והתלהבה! אמנם נשארתי אותו טיפוס מתמודד שאמור בעיני אנשים מסוימים להתנצל על עצם קיומו, אבל העולם כבר לא ימכור לאנשים כמוני את החשיבה המטופשת שאני לא שווה כי אני מתמודדת, אני שווה וכל אדם שווה, ולכל אדם מגיע להיות הגירסא הטובה של עצמו בלי לחשוש מה חושבים עליו).



אז באמת כולנו צריכים ויכולים לקדם את עצמנו ואת העולם, כך שאשמח לכל סיוע בנושא הספר, מכיוון שזה לא ספר שלי ולא הפרויקט שלי – אלא זה של כולנו!
 תגובה אחרונה 
פסקה שכתבתי בתור ש"ב, המורה עדיין לא החזירה לי אותו עד היום... ואני עדיין רוצה לקבל עליו ביקורת.
הכוונה מאחורי המילים היא לומר לאימי היקרה שאם היא לא תיתן לנו תפקידים ותעמוד עלינו- שלא תצפה שמשהו יזוז בבית...

הצבא צועד על מפקדו

הצבא לא יכול להתקיים בלא מפקדים.

למה לא?

האם אפשר שיהיה צבא שאין בו מפקדים? כולם שווים, אף אחד לא פוקד על השני מה לעשות. האם זה נישמע הגיוני? לו היה זה הגיוני מדוע אין דבר כזה בפועל?

פשוט מאד: הרי מה זה צבא?

ההגדרה של צבא היא ארגון ביטחוני שבנוי מהיררכיה- דירוג מעמדות.

כל צבא בנוי משרשרת פיקודית. יש חייל, לחייל יש מפקד, ולמפקד יש גם מפקד, וכן הלאה. לכל צבא יש את הדרג הביצועי, שזה החיילים. ויש את הדרג הפיקודי והדרג של מקבלי ההחלטות. הדרג של מקבלי ההחלטות מקבל החלטות שאותן הוא מעביר עד לדרג הביצועי. כשהדרג הביצועי מקבל החלטה- פקודה, הוא מבצע אותה.

ואם לא היה מקבלי החלטות- שזה בעצם כל מפקד (שהרי כל מפקד יכול לתת פקודות בהתאם לדרגתו) אז לא היו פקודות, ואם אין פקודות- אין ביצוע פקודות, אין הגנה. ואין צבא.

חייל הוא ממש כמו רובוט. בדיוק כמו שרובוט לא יעשה כלום, כל עוד הוא לא קיבל פקודה, כך גם החייל.

וזה לא התפקיד היחיד של המפקד. המפקד גם צריך לעמוד על ביצוע הפקודות. שאם לא עומדים על החיילים שיבצעו אותם- ספק רב אם הן היו מבוצעות. בדיוק כמו שבכל בית אם האמא לא תיראה ותעמוד על הילדים שיעשו את הוראותיה- הילדים לא יעשו אותן.

ואנחנו, צבא ד', חייבים שיהיו לנו מפקדים, אם אנחנו רוצים להמשיך להיות צבא. כל אחד צריך שיהיה לו מפקד מעליו, וכל אחד צריך להיות המפקד של עצמו, לעמוד על ביצוע הפקודות שלו. ואם לא היו רבנים שיורו לנו מה לעשות, ואם לא היינו המפקדים של עצמינו, לא היינו צבא ד', ח"ו.

והלוואי ונזכה תמיד לציית למפקדים- ולמפקד העליון של העולם.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה