קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 549
    • ת
    שיתוף - לביקורת גלגל חוזר | סיפורון קצרצר
  • תמרי :) //
    • בס"ד

    ריח של התחלה גירה את אפי, ולכן שמתי פעמי לכיוון חנות מכשירי הכתיבה.

    מדפים עמוסים בסוגי מחברות, ספירלות, קדמו את פני בססגוניות.

    ידי ליטפו בעדינות מחברות בצבעים שונים, פסטליים וזרחניים. באותו הרגע החלטתי סופית: השנה, המחברות כולן תהיינה מלאות וכתובות!

    בעוד ליבי שלם עם החלטה גורלית זו חברתי הטובה משכבר הימים, מופיעה לה בפתח החנות.

    אני מקדמת את פניה, ומבשרת לה בהתרגשות: "זהו, השנה אני כותבת!"

    והיא, במקום להתפעל מהצעד הכביר הזה, מניפה את ידה בביטול, "אה, באמת? אבל רק להזכירך, שגם בתחילת השנה שעברה טענת את אותה הטענה".

    היא מזכירה לי, וכל האוויר יוצא ממני, ומההחלטה שלי. אבל באותה המהירות שהוא יצא, החזרתי אותו בחזרה.

    "אז מה" אני מתגוננת, "שנה שעברה- באמת שהחומר היה משעמם נורא, ותגידי לי את, איך אפשר לבזבז זמן כה יקר בכתיבת חומר משעמם, איך? " התנשפתי במאמץ להתנצל.

    "טוב, באמת שבזה את צודקת" היא מסכימה איתי לרווחתי, "אבל מה את חושבת? גם השנה תגידי את אותו הדבר! " היא נחרצת.

    "לא!" אני מצהירה, "השנה אלחם ככל יכולתי ואכתוב! "

    היא מהנהנת בהסכמה חלקית, וכעבור כמה דיונים קצרים, שתינו יוצאות מן החנות בידיים מלאות.

    השנה מתחילה, חולפת ומסתיימת.

    ושוב אני מוצאת בתוכי מרץ מחוד לפסוע לעבר חנות מכשירי הכתיבה. וכמו בתזמון מושלם, חברתי הטובה צועדת מעדנות לכיווני.

    "גם השנה? " היא שואלת, ומבט משועשע על פניה, "לא חבל לך על הכסף? יש לי רעיון בשבילך, תשתמשי במחברות שקנינו יחד שנה שעברה! " היא מבריקה, ואני מנידה את ראשי בהתפעלות ואומרת:
    "על רעיון כזה, גם שנה הבאה לא הייתי חושבת! " .
    ****
    נכתב באמת בהשראת הימים והמקרים;).
    • חחח
    • תודה
    Reactions: תמר קרמר, תמרוז, שיר ושבחה ועוד 5 משתמשים8 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    ממש אהבתי! אני כ"כ מזדהה עם הכותבת. אהבתי את הגוף הראשון.
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת ג'ימייל, החשבון שלנו נסגר.
  • כותבת הטיוטות //
    • הערה חשובה:
    קטע זה נכתב על בסיס הודעות שראיתי בפרוג.
    ראו זאת ברוח טובה. נא לא לקחת אישית את הדברים.



    ~~~

    בוקר.

    מדליקה את הקומקום, לא שמה לב שהמים בו גם ככה חמים, ואומרת ברכות השחר.

    קפה, תפילה בכוונה ו-יאללה למחשב.



    המחשב לא נדלק.

    מחכה 10 שניות. נדלק.



    נכנסת לג'ימייל. 3 מיילים חדשים.

    התרמה של חסדי אבו-גזר בחודש הרחמים והסליחות, פעקלע של גלנט

    והופס - הודעה מגוגל.

    רואה את הכותרת.

    את רעת הבטחה.



    אני. רעת הבטחה.

    לוקחת נשימה עמוקה.

    מנסה לשכנע את עצמי שזו טעות.

    שעוד רגע תתקבל מייל התנצלות: סליחה, התכוונתי לשלוח לאחותי. I'm sorry.

    אבל לא. ההתנצלות לא מגיעה.



    נכנסת לפרוג, פותחת אשכול חדש נטול פיסוק הגיוני:

    דחוף דחוף דחוף מישהו יודע מה עושים אם גוגל כותב לי שאני רעת הבטחה והוא משקר!!!!



    עוד מייל מגוגל.

    כנראה הבין עם מי יש לו עסק.

    נכנסת.

    את רעת הבטחה.

    שוב.



    שנים שאני בקשר עם גוגל.

    לא קשר מדי חברי, אבל קשר סבבה כזה

    ועכשיו המהלומה הזאת

    הפגיעה הזאת





    ~~~ כעבור 10 שנים, שמחה משפחתית בניו-זילנד



    המלצר מתקרב לשולחן שלנו

    מלצר שנראה קצת -אממ איך לומר את זה? צבעוני. עם אותיות באנגלית עליו.

    משהו שמתחיל ב g רשום עליו. משהו? רשום שם google. צבעוני על גבי לבן.



    גוגל? האתה זה?

    הקריאה יוצאת מפי בלי משים

    צחוק מרושע בוקע מפיו של המלצר

    משום מקום מופיע בידיו הגדולות מגאפון

    "אף אחד לא לזוז" הוא קורא, ידיו אוחזות במקביל במגאפון ובפלאפון שלו.

    אחד האנשים מנסה לרוץ אליו ולעצור אותו.

    מאוחר מדי.



    ~~~ שעה אחר כך.



    "המפקד, מחכים לאור ירוק"

    "יש אישור לפריצה"

    כוח הקומנדו פורץ לאולם

    ידיהם של החיילים המאומנים אוחזות ברובים מסוג כלשהו

    גוגל נתפס ונקשר



    10 שנים עברו מאז. סגרנו חשבון.

    ג'ימייל ג'ימייל, החשבון שלנו נסגר.







    (ככה זה כשאני רואה כותרות תמימות בפרוג והופכת אותן לדרמטיות...)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, קרץ, Rut_a ועוד 53 משתמשים56 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    זה מתוק!!! וטוב!!!!!!! משום מה אהבתי את ה"את רעת הבטחה". ואת השימוש הכזה חכם ב"לסגור חשבון". זה...
  • 653
    • מ
    שיתוף - לביקורת תשובה מיראה- לעינכם. ולעיונכם.
  • מועד לשמחה //
    • היי אז חיכיתי בסבלנות 3 חודשים...
    משהו שכתבתי לפני הרבה זמן, מחכה בסבלנות גם הוא...
    אשמח לביקורת בונה...


    תשובה מיראה


    פפפ פפפפ פאאאאאפ


    רכב שועט בדהרה, אני מפנה חצי מבט, לגודל הזוועה פניו מועדות ישר אלי.

    אני עוצם עיניים, רואה בהילוך איטי את עצמי שרוע מתחת לגלגלים...
    חריקה עזה נשמעת, הרכב עוצר שניה לפני שאני מרוח על הכביש, כמו סטייק דק וצלוי שמחצו במנגל עד שנהיה פסים פסים.

    אני מסדיר נשימה, מחזיר את הלב למקומו הטבעי, ונפנה לסקור במבט מאשים את הרכב הנ"ל.
    מתוך הרכב נשמעת שירת קקופוניה ממוצעת. מבעד לשירת הקופים נשמעת צעקה "ח'צקל, סורי לא התכוונתי, אני בשיעור שישי, עוד לא למדתי ברקס וחניה. (וגם אין לך מושג מה הכפתור של הווליום?)"

    כן, בטח ואני רופא מנתח בשיעור שישי ועוד לא למדתי איך סוגרים את החור שיצרתי במעיים.

    הוא, בטון נחשי ומזמין, טווה לי את המלכודת , "תעלה תעלה, אני אקח אותך..", יותר משאני רוצה לנסוע איתו, רוצה הוא להסיעני מעשה בעלי עוגלע'ס חדשים הנהנים להראות ידע נרחב במכמורות הכבישים(והמדרכות). והיות שהשרב הכבד שיבש דעתי ורוקן אותו משיקול דעת כליל.

    הסכמתי.

    אחחח

    לו רק ידעתי למה נכנסתי, הייתי אומר לפחות את הנוסח המלא של הווידוי כמו יהודי כשר, ולא צועק רק שמעעעעעעעע ישרואאאל בכל כיכר או עיקול מזדמן (לא ידעתי שכיכר זה דבר כ"כ מפחיד. המקסימום שאני זוכר זה שאבא שלי שכח לפנות אז זכינו לסיבוב חינם. לא ידעתי שכיכרות עושות השלמת הכנסה בתור סחרחרות בלונה פארק.)

    הקטע הכי מוזר של נהגים חדשים, זה המילמול העצמי.

    כן אני מכיר את הקונספירציה הזאת, שאנשים שמדברים לעצמם הם אנשים חכמים שבטוחים בעצמם.

    לכל כלל יש יוצא מן הכלל, מכירים?

    זה כולל הסבר מפורט והכי לא בטוח בעצמו, הנה עכשיו אני מתניע, מסובב את המפתח, לא לצד הזה זה הצד שמפוצץ את המטען חבלה שהצמדתי לרכב, הנה אני עושה דרייבינג, לא אני הזזתי לפארקינג עכשיו, זה אומר שאני במצב חניה, טוב רגע, אני שניה מרגיש את הברקס, (ואני שניה מרגיש את הלב שלי.)

    זהו אנחנו מוכנים...(אל, אבל אל תכלול אותי באנחנו שלך!)

    מעיף חצי מבט במראה ושואל בתימהון, אתה, מפחד???

    לא מה פתאום, אני רק רועד, משקשק, תורם כסף לצדקה, ומבטיח להשלים עם השכן ממול.

    על הנסיעה עצמה איני יכול לפרט כלל, כי חוץ מלקרוע לעצמי את עור התוף, להרוס לילדיי בשידוכים, להיזרק מצד אל צד במושב האחורי כמו שק תפוחי אדמה, לייצר חורים בתקרה על כל במפר שנקרא בדרך, להזיז לו את הדוושה לרוורס כי הוא מאז ומעולם לא הסתדר עם כמה פעולות יחד. אבל חוץ מזה הייתי בערפול חושים ובהזיות.



    וזהו, ואז קרה דבר עצוב.

    אין לי יותר פוביות מטרמפים. התקהה הרגש.

    אני רק בקשה, רבינו אני עולה רק עם בוסטר.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: יצחקי הלוי, מאה מם, מחשבית ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מועד לשמחה
    האמת לכן כתבתי היות שהשרב הכבד וזה... זה באמת דילמה מה עדיף, להסתכן קצת בנסיעה, או להתבשל בחוץ...
  • 2 3 4K
    • ס
    אתגר נספח לאתגר- אנטי גיבור
  • סיפור8 //
    • בעז"ה


    שלום לכולם. כאן הנספח לאתגר     אנטי-גיבור. בהצלחה רבה!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תמרוז, -חיה- ו-M . A3 //
    51 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RIVKA W
    תודה. אשמח אם תסבירי יותר בפירוט מה לא היה מובן. בכל אופן, הקטע הוא על דורי - סוכן שב"כ אנושי...
  • 805
    • ל
    שיתוף - לביקורת מצב אפס
  • לרקוד על הירח //
    • הודעה ראשונה שלי פה. באהההה! :sne:
    טוב אז אני די מתרגשת, (נו באמת, על מי את עובדת?!) אני עוקבת סמויה בפורום כבר המוון זמן, ומרגישה שאני מכירה את כולם...;)
    וסופסוף, גם לי יש הרשאת כתיבה, וגם אני אוכל לשתף קצת (או הרבה, תלוי עד כמה המצב יהיה גרוע..) מהגיגיי ומשטויותי, ולקבל עליהן ביקורת.
    אגב ביקורת, בואו נדבר על זה שניה. זה נורא נחמד לקבל "אוי, זה מהמם!" או "וואו. אהבתי" (ואוי לו למי שלא יפרגן...) אבל לא בשביל זה התכנסנו. בבקשה, תנו ביקורת. הביעו את דעתכם. (בין אם היא חיובית, ובין אם היא שלילית.) חשוב לי לשמוע מה אתם חושבים. בין אם אתם סופרים המסתתרים תחת: קרמל-מלוח-שוקולד-פצפוצים-יאמי! ובין אם אתם סתם אנשים נחמדים, כמוני.
    טוב, הקדמה ארוכה מדי.
    יאללה בלאגן!


    זה בא פתאום.
    העניים שלי מוצפות.
    גם הלב.
    ---
    מרגישה מצב אפס.
    יש כאלה,
    שהיו קוראים לזה מכויל.
    אני קוראת לזה,
    מבולבל.
    ---
    הכל עולה בי.
    כל הימים האחרונים,
    השנים,
    הרגעים,
    כל הבחירות.
    ---
    ואין לי כל אליהן.
    לאף אחד.
    נראה לי,
    שהמצפון שלי נכחד.
    ---
    שילכו הבחירות.
    ילכו לעזעזל.
    אבל שיחזרו,
    יום אחד.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: לוטם, ללי99, this.pointer ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    ברוכה הבאה :)! נראה לי שכותבים עיניים.
  • 2 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת עין אחת פקוחה, השניה זוכרת
  • הווה פשוט //
    • כשהטוב והרע מחליפים תפקידים
    ומתגלגלים מצחוק על הבמה.
    הצופים שסביבי כותשים פופקורן
    ועפעפיהם העמוסים נעים בשעמום.

    אבל אני
    אצלי זו פעם ראשונה.

    דרוש לי עמוד מציאותי להאחז בו
    איזו מנטרה מפוכחת.
    להחזיק בעשר אצבעות אדומות,
    ולשנן

    "זה הכל משחק"
    "זה הכל משחק"

    הרע לובש פפיון חגיגי
    ובזויות עיניו המחייכות
    חריצים דקים של עצב
    מהול באזהרה

    משחק משחק משחק

    אל תפסיק לשנן
    לשניה אל תפסיק !

    אור סגול זרוע מליון ניצוצות זהב
    מי זה הבחור השתקן
    כל כך יפהפה מוכרח להיות רע

    ומי זאת שברקע
    כל כך משעממת חייבת להיות אמת

    רגע
    אני מכיר אותה...
    אני לא מכיר אותה...


    משחק

    משחק

    משחק


    וכשירד המסך ללא תשואות
    ונדלקו הפלורוסנטים החיורים
    רצתי החוצה לקנות פחית קולה לילד יתום

    עין יפה, תלתל, תוֹם, נעלים גדולות מידי...

    הוא גיחך כשאחז בלשונית המתכת

    "פעם ראשונה שלך, הא?!"

    ‏

    .
    • תודה
    • וואו!
    • כועס
    Reactions: אוראל סולטן, ללדת אחרת, שיבת ציון ועוד 25 משתמשים28 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sara led
    זה מרגיש כמו מישהו שלוקח את דף הסודוקו ששברתי עליו את הראש שעה ואומר: הא, לא. סתם לימדתי את הבן...
  • 356
    • א
    עזרה ילדים
  • אפרוח מבושל //
    • יש טעם להעלות כאן סיפור בהמשכים שמיועד לילדים? אתם לא ילדים אבל סופרים אתם כן.
    • תודה
    Reactions: שמואל י, אש קודש! ו-שיבת ציון3 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    ברור! הפורום מיועד להעלאת שיתופים ע"מ להתמקצע ולא רק ע"מ למתוח ולרתק :).
  • 376
    • T
    שיתוף - לביקורת פָּשׁוּט לִהְיוֹת.
  • tmr //
    • עֹמֶק לֹא חוֹתֵם תִּקְוָה

    לְעִתִּים קְשָׁיִים מַגִּיעִים בְּרֶצֶף

    כָּל תַּחֲנָה עוֹלֶה כְּאֵב אַחֵר

    וְאֵיכְשֶׁהוּ הַלֵּב לוֹקֵחַ כָּל חַיָּיו רֵוֵרְס.



    הֲקַוִּים שֶׁיֵּשׁ בָּךְ

    נוֹעֲדוּ לְצַיֵּר לָךְ הֹוֶה

    מְגֻחָךְ לִכְתֹּב עָלַיִךְ בְּטִיפֵּקְס

    מְגֻחָךְ לִשְׁמוֹר אוֹתָךְ לִנְפִילָה הַבָּאָה

    לִיצֹר מַאֲגָרִים שֶׁל תְּעוּזָה

    לְשִׁמּוּשׁ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ



    שְׁעַת הַצֹּרֶךְ בָּאָה וְהוֹלֶכֶת

    וְנִשְׁאֶרֶת הַרְבֵּה

    פִּתְחִי אֶת הַמַּאֲגָרִים

    שָׂרַדְתְּ כְּדֵי לִרְקֹם לָךְ בְּאוֹתָם

    חוּטֵי שְׁנוֹתַיִךְ

    זְרִיחָה בּוֹלֶטֶת



    נוֹעַדְתְּ לִחְיוֹת

    לֹא לַחְסֹךְ אֶת עַצְמֵךְ

    פָּשׁוּט לִהְיוֹת.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: תמרוז, AUVI, אתיס ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    לוח ליבנו. תודה תודה
  • 585
    • ה
    שיתוף - לביקורת עלה קטן שלך
  • הווה פשוט //
    • תמונה2 (2).jpg
    אני עלה
    מאד צעיר
    ועול ימים

    עוד לא למדתי
    להכיר
    את החיים

    אתה עץ גדול הכל יודע
    את תפילתי תמיד שומע

    תן לי קצת כוחות לגבור
    על נסיוני
    כי לא עוזר כל מה שיש לי

    ישנן שנים בהן אלול פורח
    אך השנה ממך אני בורח

    תחזיק אותי חזק
    אלקים שלי
    כי קול שופר מפחיד
    נשמע בעיר

    כשלבי ישן
    ונשמתי קרה
    תחזיק בי
    ותלחש
    "אני אתך"

    .
    תמונה2 (2).jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: פרפרזה, RIVKA W, שולמית רוז ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    זה דיאלוג. לא סתירה.
  • 493
    • R
    שיתוף - לביקורת ירח שלי
  • RPO //
    • ירח שלי

    לפעמים השמים ריקים
    ואין בהם אפילו כוכב
    רק חושך שחור לבד
    לבד.

    ויש לילות שצפים ברקיע
    עננים עננים ויופי
    ומשתקף לו אישון
    כירח.

    ואז נדמה לי ירח
    כתם לידה לשמים
    אולי יהיה פה שוב
    מחר.

    יזכיר לי שגם כתם
    יכול להאיר ליפות
    ממש כמו הירח שלי
    לפחות.
    • תודה
    Reactions: שלוימל'ע, אש קודש!, tmr ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    איזה כיף ומחמיא לקרוא תגובה מפורטת שכזו! תודה רבה! לגבי המילה שחוזרת שוב- שמחה שאהבת כי התלבטתי...
  • 612
    • 7
    עזרה איך קוראים לסוג הדף של ספרוני ילדים?
  • 7שבע7 //
    • אני רוצה לשלוח להדפסה ספרונים של סיפורי ילדים שכתבתי, אבל אני לא יודעת איך קוראים לסוג הדף.
    כוונתי לספרונים כמו "אלי לומד להיזהר" וכו'.
    מישהו יכול לעזור לי?
    לחלופין - איזה סוג דף יהיה הכי זול בשביל ספרון כזה, אבל שעדיין יראה "מכובד" ומתאים לידיים קטנות?
    תודה!
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    בכל מקרה אני מתכוונת כרגע להדפיס רק מעט עותקים, כדי לראות אם אני בכלל מצליחה למכור...
  • 474
    • ש
    שיר לכשיתאחדו השברים
  • שיבת ציון //
    • מעניין אותי אם תבינו על איזה מצב השיר מדבר. אשמח אם תכתבו את מה שהבנתם.

    היה היו
    ים ויבשה
    הים לא התייבש
    והיבשה לא התכסתה

    היה היו
    הגיון והרגשה
    ההגיון לא התרגש
    וההרגשה לא התכבתה

    היה היו
    דיבור ושתיקה
    הדיבור לא חדל
    והשתיקה לא נפסקה

    היה היו
    הקלה ומועקה
    ההקלה לא שקעה
    והמועקה לא נמתקה.

    כך חיו,
    בהפרדה וגדר,
    שומרים על גבול,
    לא נוגעים

    כך חיו,
    ורק איזה תדר,
    העביר קשר,
    פגע או הנעים

    ולכשיתאחדו השברים,
    ויתהוו לאחד,
    תבזיק ההכרה
    בברק מחמם

    ולכשיתאחדו השברים,
    ויתהוו לאחד,
    או אז אותה האורה
    תהיה אמיתית, באין שומם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, AUVI, אבי 10000 ועוד 10 משתמשים13 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    גם אני אישה פשוטה... וסתם התחשק לי להגדיר את זה במילים שלמדתי לאחרונה...:sneaky: התכוונתי...
  • 841
    • א
    ביקורת ספרות מוטב מאוחר מלא כלום
  • אפרוח מבושל //
    • שלום, נעים להכיר. חדשה כאן.
    עוקבת אחרי הפורום כבר הרבה זמן בהתפעלות רבה מרמת הכתיבה האלופה הזאת.
    הייתי רוצה לשתף יצירה שכתבתי לפני תשעה באב. זה אמנם לא אקטואלי אבל השקעתי בזה המון לב אז בא לי ביקורת בונה כדי שזה יהיה מושלם.
    אז באמת שאשמח לביקורת, אל תפחדו להעליב:)

    גלות.

    גלות היא מלאה ברצח וזדון

    ונדמה שאבינו נטש את בניו.

    גלות היא שכול, כאב ואבדון

    כי ה' מאתנו מסתיר את פניו.



    גלות היא טשטוש, ענן וערפל

    ושטח אפור שמפיל ונופל,

    נעלם העיקר ונשאר הטפל,

    הלך לו הטעם והפך הוא תפל.



    גלות היא אינסוף הנמשך עדי עד,

    בהר ציון מהלכים שועלים,

    ונר של גחלת בתוכנו נרעד

    ולא יכול לבטא את עצמו במילים.



    כי גלות היא אדישה, רחוקה, מנותקת,

    קהו רגשות ואזלו דמעותינו.

    וזעקה אילמת מאליה נצעקת

    ואיננו יודעים מה חסרנו.



    לפני אלפיים שנה כך חיינו,

    עם של סגולה בקדושה עליונה.

    מתלכד סביב מרכז אומתנו,

    בית המקדש! מעוז השכינה.



    בביתו של ה' זה עולם כה אחר,

    בו בנות ירושלים חולות אהבה.

    חסד נעורינו ה' לנו זוכר,

    עולם של אור, חמימות וקרבה.



    אך חטאנו, אבוי, והיינו למס,

    הצית אש בציון שאכלה יסודות.

    עינינו חשכו ולבנו נמס,

    וגלינו לבין אומות מפורדות.



    אך עם כל זאת נשארנו אחרונים,

    מצפים לו ממדבר לאחר שנחרב.

    גם אחרי גלות ארוכה של שנים,

    בארץ צייה הולכים אחריו.



    כי עוד לא זכינו, עודנו רחוקים,

    ועדין נקראים אנחנו 'אלמנה'.

    אך יבוא עוד היום, נהיה חבוקים,

    נגאל ויקרא לנו קריה נאמנה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אבי&אבי, מחשבית, S. ועוד 9 משתמשים12 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    @כותב השורות , הסגנון הזה לא קצת מאולץ?
  • 2 2K
    • ש
    שיתוף - לביקורת הקטע שאתו הצטרפתי, או: שלום, אני חדשה, ברוכים הנמצאים!
  • שיבת ציון //
    • מתרגשת להשאיר את ההודעה הראשונה. זה הקטע שהצטרפתי אתו, ואשמח (באמת! לא כמו האלה שמבקשים ביקורת ורוצים רק לשמוע: "איזו ביקורת?! זה קטע מדהים! אין שום דבר לבקר עליו!) לביקורת.

    הדמות לבושת השחורים חמקה חרישית אל תוך החצר החשוכה, נזהרת שלא להיתקל בעלים יבשים שיעידו על קיומה. היא הלכה בזהירות על קצות האצבעות, מתכופפת מתחת לחלון חדר הילדים ומשתדלת להצניע את צעדיה עד לדלת הבית.
    חיוך ניצחון קטן עלה על שפתיה שעה שפתחה את הדלת בשקט מוחלט, והיא נזהרה שלא לפלוט צחקוק חרישי.
    בינתיים, אף אחד לא שמע אותה.

    הדמות סגרה אחריה את הדלת בזהירות, מניחה לחושך הגמור להסוות אותה. המטרה- החדר הפנימי. היא הסירה את נעליה בדממה, והחלה לפסוע בגרביה- עקב בצד אגודל, לאורך המסדרון. ידיה גיששו על קירותיו, מתוות לה דרך אל מושא חלומותיה. קדימה, קדימה, עוד יותר, נשימתה נעצרה בכל עת שהגיעה לדלת אחד החדרים וליבה התכווץ בבעתה עם כל משיכת שמיכה או התהפכות מנומנמת. אם יגלו אותה- כל מאמציה ירדו לטמיון.

    'המשימה הזאת נועדה לכישלון' לחש לה קול הרסני ממעמקי מוחה: 'תוותרי, את מסכנת את עצמך לשווא'. היא השתיקה אותו באטימות שסגלה לעצמה במשך השנים. הרי רק עוד דלת אחת נשארה לה לעבור, וכבר היא מגיעה לחדר האחרון.
    אולי הגיע הזמן לנשום לרווחה.

    ידה גיששה באפלה, נוגעת בידית הנכספת ופותחת בזהירות. חיוך התפשט על שפתיה, זה קורה בסוף.
    היא הכניסה רגל אחת, עטוית גרב שחורה, אל תוך החדר. שקט מוחלט. רגל שניה. שקט מוחלט. פסיעה נוספת. הרגל נתקעה בדלת העץ וקול הדהוד קצר נשמע.
    "אמאאא" קול צהלה נשמע מחדר הילדים, ולאחריו דשדוש רגליים יחפות ומשיכה קלה בשמלתה השחורה. בכי רם נשמע מאחת העריסות, מלווה בצלילי התעוררות נוספים.

    האמא נאנחה ומהרה לחדר הילדים. כמעט חשבה שתוכל לישון הלילה.

    הסיפור הזה הומצא בהתחלה בתור סיפור (סוג של צ'יזבאט) שמספרים אותו בעל פה וכל המרבה בתיאורים הרי זה משובח, ועבר לכתב לכבוד הכניסה לקהילת הכתיבה. לא מאד אהבתי את איך שזה יצא, ואשמח שתכתבו לי ותדייקו אותי- איך כותבים בסגנון הזה בצורה טובה?
    תודה! ובאמת מתרגשת להיות בקהילה הזאת...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ח.ד. וחלק, קלימנטינה, שווע ועוד 39 משתמשים42 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    כל השחור השחור הזה הוא הרעיון של צ'יזבט;)
  • 366
    • ש
    שיתוף - לביקורת מאחלת לך
  • שולמית רוז //
    • מאחלת לך

    ילדי,

    את כל הטוב.

    שתאיר

    ותרגיש

    את האור

    בעוצמה

    של זרקור.



    מאחלת לך את כל

    מה שיכול להיות

    והכי

    להרגיש

    ולהיות

    להתפתח

    בדרך שלך

    ולשאוף.



    מאחלת לך

    גם לחלק את האושר

    לחלוק

    ולתת.

    מאחלת לך,

    שתזכה גם אתה

    לאחל לאחרים.



    אמן.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, בנני, פרפרזה ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    כיף ומרגש לשמוע!
  • 479
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת עניין של מבט
  • פרפרזה //
    • יש שמישירים מבט;

    ויש שמשפילים מבט.


    יש שמסתכלים על אחרים "מלמעלה";

    ויש שמסתכלים אליהם "בגובה עיניים".


    יש "שלא רואים ממטר";

    ויש "שרואים ככה"...


    יש שמסתכלים בלבן של העיניים;

    ויש שעוצמים עיניים...


    יש שרואים הכל ורוד;

    ויש שרואים הכל שחור-לבן.


    יש שמסתכלים על הכל מהצד;

    ויש שלא גומרים להסתכל.


    יש שרואים את עצמם רק מבחוץ;

    ויש שרואים את החברה רק מבפנים...


    יש שמתסכלים על הקנקן;

    ויש שמסתכלים על מה שבתוכו.


    אך האדם יראה לעיניים;

    ורק ה' יראה ללבב!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: לוטם, כל שם שתרצה, יעל!!!!!!!!!!!!! ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    רק עם מבט מעמיק אפשר לראות תפיסות עולם שונות, הבחירה בעומק היא בחירה בראיית הפנימיות. ראיית...
  • 410
    • ש
    שיר מה לך, צמרת
  • שיבת ציון //
    • מה לך, צמרת

    מי היא זו
    המנופפת מגבהים
    בטוחה בצדקתה
    בסנוורה למרחוק

    מי היא זו
    אליה נוהים
    מוכנים לרמוס
    ולדהות, ולשחוק

    ומה לך, צמרת
    מלהראות את יופיך
    מלהתגאות בגובהך
    מלנצוץ מעליך?

    ומה לך, צמרת
    מלשכוח אייך,
    הלצח תשגי
    בהבלי דמיונותיך?

    ואותם נוהרים
    בטיפוסם עליך
    שוכחים תנועה ורוח
    ומי יזכור שלכת?

    והלא ממך,
    ממרום קומת עליך,
    היש להתקדם עוד
    או שמא רק ללכת?

    וענפייך הדקים,
    היחזיקו ערך?
    או יטפסו בעליונות
    ויקרסו מקל שבקלים?

    והמונים בך מחזיקים
    בסופה של דרך
    מה תעני לתוהים,
    ולדומעים, לשואלים?

    ועת תבוא סופה
    תצניח ראשך

    יודעת את,
    כי ישאר בסופה
    טמון באדמה, שורשך.
    • תודה
    Reactions: tmr, אתיס, דיונון ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 477
    • R
    שיתוף - לביקורת פסיעות בתשובה
  • RPO //
    • פסיעות של תכלת
    ואויר קדושה
    אלול ברקיע
    וארץ.

    ימים ששגרה
    ודודי מתדפק
    אלול בליבי
    יבש.

    דרכים מתקצרות
    אל ראש ושנה
    נושמת, להחדיר
    תשובה.

    ושאלה מבפנים
    נשמה מחפשת
    לבוא ושופר
    שיגע.

    דמעה של היכן
    ודמעת געגוע
    דודי בשדה
    שיגיע.

    לא מטר ממני
    כאן ואיתי
    אלול שהכי
    בתוכי.



    כל הזכויות שמורות
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, ללי99, ג'יחניק ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה לך על המילים המחממות!
  • 465
    • ג
    דיון מאמר בנושא הרצון
  • ג'יחניק //
    • אשמח להערות והארות


    בא לי...... רצון!/א.ק.

    אם אני אשאל אותך שאלה, מה הדבר שהכי אתה רוצה בעולם?

    תגיד: חיים, נחת מהילדים, בני חיי מזוני,

    אם אני אשאל אותך מה הכי מגדיר את הקב"ה בתור מלך העולם המעניק ליושביו מה היית אומר?

    היית אומר הכל!!

    לא, משהו פרטני שמגדיר,

    היית אומר חיים, בריאות, שמחה, אהבה,

    היית אומר רצון?!

    מה הקשר רצון? רצון זה אמצעי להשיג מטרה מסוימת, רצון זה נחמד, רצון זה טוב (אם הוא רצון טוב), אבל רצון כשלעצמו הוא כלום, בטח לא משהו שמגדיר את מה שבא לך , בטח ובטח לא מגדיר את נתינתו של הבורא, נקודה.

    אבל דוד המלך אומר בתהילים "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ומי שבתפילה לא כיון בפסוק זה אומרו שוב, תמוה הא?

    מה זה רצון?

    כשאני רוצה משהו לא השגתי אותו אני עצוב, השגתי אותו אני שמח.

    כשאני לא רוצה משהו (נייטרלי, פסיבי לענין) אם השגתי אותו אני מרגיש כלום ואם לא השגתי אותו אני מרגיש כלום.

    זאת אומרת כשאני רוצה משהו אני חי, אני מרגיש, לא משנה מה התוצאה אני מגיב לענין ,

    כשאני לא רוצה אני לא חי אני לא מרגיש, לא משנה התוצאה.

    ממילא נכון שרצון זה אמצעי אבל זה נקרא לחיות, המטרה לא מענינת!

    בן אדם כשאין לו רצון ההגדרה שלו זה דיכאון,

    ולכן החסד הכי גדול שהבורא מעניק לנבראיו זה רצון, עשיה ,לחיות ליזום, חיים

    נכון, אנחנו מבקשים תמיד חיים, רצון זה חיים.

    זכרנו לחיים
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שולמית רוז, אש קודש! ו-פרוגמטי3 //
    0 תגובות
  • 1K
    • mic003
    שיתוף - לביקורת סיפורו של שיפח.
  • mic003 //
    • סיפורו של שיפח!
    קורות חיים מדכאים של איש נחיתי.​

    אתמול הייתי בשיחה ראשונה אצל הפסיכולוג החדש שסידרו לי. סיפרתי לו שאני מרגיש נורא, שעולם שמתנהל על ידי נשים הוא עולם אכזרי. משום מה הוא הסתכל עליי קצת מוזר ואמר שזו נחיתיות חמורה וזה מעל היכולות שלו.

    לא כל-כך הצלחתי להבין את התמיהה שלו, אבל כשיצאתי מהקליניקה הבנתי הכול.

    את ההארה קיבלתי כששמעתי את אשתו מדברת אליו. זו הייתה אכזריות! היא דרשה ממנו להוריד את הזבל, ללכת לקנות חלב, ולנסוע עד לצד השני של העיר כדי להביא את הילדה מהפעוטון. הוא ניסה למחות, לומר לה שהוא עייף והוא לא ישן חצי לילה בגלל כאבי שיניים, אבל היא פשוט התעלמה והתקשרה לחברה שלה כדי לפטפט על בגדים.

    מסכן... הוא התחנן, הוא אמר לה שאין לו שקט בחיים, ושהוא רק עבד כל היום והוא רעב. אבל היא עשתה לו תנועה עם היד ואמרה לו: ״תפסיק להתבכיין! תהיה פעם אחת גבר! גבר אמיתי היה הולך עכשיו בלי לדבר מילה וחוזר עם פרחים!״ הייתי המום מהצורה בה היא ניצלה את התמימות שלו, תוך כדי שהיא מבהירה לו שהוא בן המגדר הנחות והוא מוכרח לעשות כרצונה.

    היא לא התייחסה אליו כאדם אלא כאובייקט, כאילו הוא איזה רובוט חסר רגשות שהתפקיד שלו בחיים זה רק לשרת אותה. באותו רגע הבנתי שהחברה בה הוא חי מונעת ממנו לראות את האמת. הוא נמצא בתוך גטו שלא מאפשר לו להבין כמה אכזר באמת הוא העולם.

    החלטתי... תקשיבו טוב, החלטתי שאני צריך להעצים אותו!

    חיכיתי לו מחוץ לחדר המדרגות כשהוא ירד להוריד את הזבל. ניגשתי אליו ואמרתי לו שהוא כבול, שהוא מסכן. אמרתי לו שאשתו חושבת שכל התפקיד שלו בחיים זה רק לעשות בעבורה עבודות.

    אתם חושבים שזה עזר?! הוא... שבוי כל-כך בתפיסות החשוכות שהנחילה לו אשתו... הוא אמר לי שאני זה שלא מבין. הוא אמר לי שגבר אמיתי משרת בלי תלונות. הוא אמר לי שבן אדם צריך להיות ג׳נטלמן... כלומר: לפתוח לאשתו את דלת המכונית, לקנות לה פרחים, ועוד כהנה וכהנה דברים. הבנתי שאשתו דיכאה אותו כל כך, עד שהוא כבר פיתח תפיסה עצמית של שיפח. כן – זו המילה! שיפח!

    ניסיתי לספר לו על תנועה עליה קראתי בעיתון, תנועה ליברלית שהתפתחה בעיקר אצל הערבים והבדואים, משהו חדשני שנקרא ׳שוביניזם׳... אני מקווה שאני מצטט את זה נכון. מדובר בתנועה שמטרתה לחתור לאפליה מתקנת, בה גברים יוכלו להרגיש קצת יותר בנוח, ולא להיות מדוכאים לגמרי. הוא לא הסכים לשמוע, מסכן... שבוי כל-כך בתפיסות החשוכות שהנחילה לו אשתו.

    תוך כדי כך, ירדה שכנה עם עגלה. היא ביקשה ממנו, בשיא החוצפה, לזוז! הבנתם?! היא עם עגלה של בוגבו ששוקלת לפי הפרסומים שלוש מאות גרם עם התינוק, והוא עם שקית זבל ששוקלת עשרים וחמש קילו, והוא צריך לזוז ולפנות לה מקום! הלם!

    צעקתי שזה לא חוקי, ושזו הדרה מהמרחב הציבורי. להפתעתי, השכנה הזמינה משטרה.

    אוי... זה היה נורא. הגיעה שוטרת, וכמובן – היא לא הקשיבה לגירסה שלי. כי אני הרי גבר. כמובן שהאמינו לגירסה של השכנה, ולכן מצאתי את עצמי בתא מעצר.

    ומי עקץ אותי שם? יתושים? לא, אנשים, יתושות! כן, קראתי על זה! גם בעולם היתושים, הנשים הן פריווילגיות! הן אוכלות טוב, והגבר... שאריות.

    אחח... אילו היה לי כוח, הייתי אוסף לי מאות אנשים כמוני והייתי יוצא לרחובות דיזינגוף בשאגה להפסיק את האפליה!

    הנה, מקומות התעסוקה לדוגמא! כבר מגיל אפס מחנכים אותנו שנשים הן השולטות. ראיתם פעם בגן ילדים גנן במקום גננת? ראיתם פעם בייביסיטר גבר? הנשים שולטות על מאה אחוז מהתעשייה הזו, וכך הילדים מתרגלים שכשאישה צועקת עליך – אתה חייב לשמוע לה. הן מגדלות דורות של שיפחים אומללים!

    אחחח... חבל רק שהרעיונות שלי לא נשמעים. יכולתי לקבל המון צומי בתקשורת. יכולתי להיות גיבור. עכשיו אני סתם מסכן שהקדים את זמנו.

    אבל אולי... יבוא יום.

    ==
    הבהרה! הכותב אינו מתכוון להעביר שום מסר בסיפור מטופש זה, ואין לו שום דעה אמיתית בנוגע לדיכוי נשים / גברים או כל דיכוי אחר. הסיפור נכתב בשל רגע השראה כביר שנולד אצל הכותב כשפגש בביטוי ׳צעדת השפחות׳ יחד עם הביטוי ׳סבתות המחאה׳.​
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אא-אסתר, ד.ב., מימונית ועוד 31 משתמשים34 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציני בכיר
    גאוני
  • 2K
    • ד
    שיתוף - לביקורת חסדי סומכוס
  • דוכסוסטוס //
    • אף פעם לא חשבתי שבגיל תשע כבר אכתוב צוואה, היה נראה לי שאגש למשימה הזו בגיל הרבה יותר מבוגר, אולי אפילו כשאהיה בן מאה, אבל לצערי זו המציאות הכואבת שנקלעתי אליה, וזה הדבר הנכון לעשות ברגעים האחרונים שנותרו.

    אז דבר ראשון אני רוצה שתדעו שהכול משמיים ואל תצטערו יותר מדי, שמעתי פעם מרב חשוב שכמו באוטובוס, גם בחיים כל אחד יורד בתחנה שלו.

    תבקשו בשמי סליחה מבנצי נוימן והחברים שלו על מה שהיה עם המדורת ל"ג בעומר, אפילו שבעיקרון הם אלה שצריכים לבקש סליחה ממני. ותגידו לאלי כץ שבאמת הבטחתי להלפגוט בתחילת השנה שאני ישב לידו ובכלל לא שיקרתי עליו.

    לגבי הירושה – את המגירה של הפרסים תחלקו בין החברים, העיקר לא לתת כלום לשושי. המשחק זיכרון אורות בעצם שייך לי, כי קיבלתי אותו בהגרלה של המתמידים, אני מוריש אותו לדודי בתנאי שהוא ימשיך להרשות לכולם, ואם גם הוא ייפטר צעיר שיוריש לאברימי.

    בעניין הפרס של מרדכי הצדיק – אם זה יהיה סתם משהו פושט כמו חותמת, שיהיה לשושי או לבנות, אבל הם יביאו משהו שווה, אז לדודי או לאברימי. בגלל שהייתי באבות ובנים חצי מהקיץ הם חייבים לתת לי כרטיסים במבצע של סוף הקיץ, ושדודי ואברימי יתחלקו חצי חצי בכרטיסים.

    אני רוצה שתקימו לעילוי נשמתי ארגון גדול שמחלק המון פרסים והפתעות לילדים, ותמסרו למנחם שהוא ילד טמבל ומעצבן ושלא יעיז אפילו להתקרב ללווייה.

    תכננתי לכתוב צוואה ארוכה אבל מגיע התור שלי, אז אני חייב להיכנס לרופא שיניים.

    אז רק דבר אחרון אחרון - בבקשה בבקשה שלא יכתבו במודעות אבל שקוראים לי גם סומכוס, לא גיליתי את זה לאף אחד מהחברים, ואני לא רוצה שיצחקו עלי כל השבעה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר ברנשטיין, sap13, תמרוז ועוד 128 משתמשים131 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דוכסוסטוס
    תודה. ליקטתי קצת...
  • 442
    • כ
    שיתוף - לביקורת דפיקות הלב
  • כותב השורות //
    • אלול!
    אותו אלול
    והחזן, אותו חזן
    והשופר, אותו שופר
    רק התוקע קצת יותר מקצוען

    והקול, אותו קול
    והכל נשאר, כמעט אותו דבר
    עברה שנה, מה בנו השתנה?
    חוץ מהגיל וכמה גרמים בקיבה

    אלול!
    אותו אלול
    והדגים, אותם דגים
    עדיין הם מפחדים
    ממה שמחכה בחוץ, וגם בפנים...

    והמים, אותם מים
    והגלים, אותם גלים
    כמו כאבים, כמו הרגלים
    רק הולכים ומתחזקים, ומעייפים...

    אלול!
    אותו אלול
    והדפיקות, אותן דפיקות
    והדלתות, עוד נעולות
    והלב, אותו לב
    אני אולי ישן
    אבל הוא עודנו ער...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, לוטם, אבי 10000 ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אתיס
    מיוחד ממש. שיר כנה ויפה
  • 327
    • T
    שיתוף - לביקורת אַשְׁרֵי הָעָם
  • tmr //
    • וְאָז מָה?
    אָז מָה אִם תִּרְצְחוּ לוֹ אֶת הַקִּירוֹת
    תִּשְׁלְחוּ סַכִּינִים חַדּוֹת בַּפְּרָחִים הַנּוֹבְלִים גַּם כָּכָה
    תְּקַלְּלוּ בַּעֲדִינוּת אֶת בְּחִירֵי לִבּוֹ
    בְּחִירֵי דָּמָיו

    הַאִם הָרַעַשׁ יִתְרַפֵּא אָז,
    הַיַּלְדָּה תַּנִּיחַ רֹאשָׁהּ עַל הַכָּרִית בַּלַּיְלָה וְתִנְשֹׁם
    הַהוּא שֶׁחָבַט בּוֹ בַּכִּסֵּא יֵשֵׁב עָלָיו רָגוּעַ
    וְגוּפוֹת יַמְשִׁיכוּ לְנַסּוֹת לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם

    לִבָּם מֵת
    שִׂמְחָתָם הַתְּמִימָה הֻקְרְבָה שְׁלֵמָה
    עוֹבְרֵי אֹרַח יִהְיוּ לְחַבְרֵיהֶם הַמֻּכָּרִים
    וְהָעֶצֶב יִהְיֶה הָרֵעַ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בַּלַּיְלָה

    אֱ-לֹהַי
    קְרֵבִים יָמֵינוּ מְלֵאֵי הַזִּמְרָה
    עַל הַפַּחַד וְהַבְּעָתָה
    עַל הָאֱמֶת הַמַּחְרִידָה

    וְגַם הַיַּלְדָּה וְגַם הַהוּא יְבַכּוּ בָּהֶם
    אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי
    הָעָם שֶׁה' אֱ-לָהָיו
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, תמר בן דוד, אריה גלבר ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 346
    • ח
    שיתוף - לביקורת חודש הרחמים והסליחות
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    לפעמים נדרשת מאתנו עבודה בדיוק במקום בו איננו מעוניינים להשקיע.

    אם מישהו בוחר להרגיז אותנו או לפגוע בנו הרי שמיד קמה לה מידת הצדק ושואלת: הייתכן???

    הרי יש כאן משהו שאיננו הוגן!

    וכך אנחנו מחשבנים עד כמה הצדק עמנו ועד כמה העוול כלפינו גדול, לא מוצדק ובלתי אפשרי.

    והכל בצדק, ביושר ובדיוק מושלם.

    והאמת אתנו, והצדק אתנו, והחשבון מדויק ונכון.

    בדיוק אז זו ההזדמנות שלנו להעביר על המידות.

    להעביר על מידת הדיוק, להעביר על מידת הצדק, להעביר על מידת החשבון,

    להעביר על מידת האכפתיות ועוד שלל מידות בהם אנחנו מתעטפים ומנפנפים.

    והכל בשם הצדק והאמת בשם חוסר ההגינות המשווע כלפינו.

    בדיוק כאן הזמן לתת משהו מעצמנו, לכבוד בורא עולם שאומר לנו:

    אני שבראתי על העולם מעביר על מדותי נושא עוון ופשע נהגו אף אתם כמידתי.

    קיום העולם בנוי על שלוש עשרה מידות רחמים, נהגו אף אתם לפנים משורת הדין.

    איך נעביר על המידות אם לא באמת מציק לנו, אם לא באמת נעשקנו, אם לא באמת נפגענו.

    להעביר על המידות זו מלחמה קשה, כי המידות שלנו הם הטבע שלנו, והמידה בה אנו מודדים את מה שקורה לנו, מוטבעת בנפשנו.

    לשנות את הלך הנפש פירושו להיכנע, להנמיך את עצמך, נפש שפלה.

    ואילו אנו כל כך מרגישים את הצורך הקיומי להיות נחשבים, להיות בעלי ערך, לקבל את הכבוד שמגיע לנו.

    אולם ברגע שנבחר לשנות ממידתנו, לשנות ממה שאנחנו חושבים שמגיע לנו בצדק, לשנות מהדרך הנכונה והראויה שנוהגים כלפינו, אנחנו כבר לא הולכים לפי מידת האמת, אלא לפי מידת השלום.

    מידת השלום מקורה בענווה, בהכנעה, בוויתור, ויהא זה ויתור על אמת וצדק, ויהא זה ויתור על מה שמגיע לנו לפי שורת הדין.

    אהרון הכהן זכה לכינוי "אוהב שלום ורודף שלום" וכשנבחן את מעשיו של אהרון הכהן, נראה שהתורה העידה עליו – "וראך ושמח בליבו"

    אהרון הכהן היה הגדול מבין האחים ובכל זאת כשהאח הקטן ממנו, משה רבינו עלה לגדולה מעידה התורה על כך שאהרון הכהן שמח בליבו.

    אהרון הכהן זכה על ידי כך לחושן על ליבו.

    חשבתי שאולי אמת זהו הגיון צרוף ואילו שלום זהו שלמות הלב.

    הדרך של השלום היא לשמוח עם השני בשמחת הלב.

    גם אם נראה שיש משהו לא מוצדק, גם אם נראה שהשני קיבל יותר.

    ובנוסף אפילו אם מישהו לקח משהו שאיננו מגיע לו, באופן לא הוגן, זהו הזמן להעביר על המידות, להתבונן במידת השלום, לפחות לא לכעוס, לא להיפגע, לא לנטור.

    "להעביר על המידות" נראה קשה בתחילה אבל האמת היא שבסופו של יום נהיה קל יותר.

    אדם שכועס ושומר טינה הוא סובל בעצמו וממשיך את הסבל, ואילו אדם שמעביר את העניין בסופו של דבר העניין עצמו נמוג.

    הרי הדברים מגיעים אלינו באופן מיוחד בגלל סיבה, וכל עוד לא נקבל את הדבר הוא ימשיך להגיע, עד שאנחנו נלמד את מה שאנחנו צריכים ללמוד.

    גם אם הם נראה לנו כרגע שהעניין לא הוגן, הרי יש דברים שאנחנו צריכים לתקן.

    גם אחרי ש"העברנו" אנחנו עדיין יכולים לומר את שלנו, אבל אנחנו נהיה יותר רגועים, ונוכל לומר את אותו הדבר שרצינו לומר באופן שנשמע יותר, וגם נוכל לקבל את עצמנו באופן יותר נינוח.

    בנוסף על כך שהדרך "להעביר על המידות" נכונה היא מובילה אותנו למקום טוב יותר, מקום משתלם יותר.

    כמה מעניין שדווקא התעלמות מהדין, מהאמת ואפילו מהצדק והיושר היא המובילה אותנו לשלמות.

    אין זאת אלא שדין הינו טוב כלפי עצמנו ואילו רחמים הם כלפי הזולת.

    אבל כשנהגנו במידת הרחמים כלפי הזולת לבסוף הגענו למצב של רחמים כלפי עצמנו.

    והרעיון הזה מתאים לדברי חז"ל: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים".

    אין זאת אלא שאמת בנויה מהיכולת להעביר, לא לראות את הדיוק, לא להרגיש את ההקפדה.

    וזוהי אמת נעלית יותר – היכולת לראות מעבר לרגע הנוכחי, היכולת לראות מעבר לפגיעה, היכולת להרכין ראש ולהמשיך הלאה.

    ומתי תהיה לנו הזדמנות כזאת נעלית, רק כאשר אנחנו באמת צודקים באמת כועסים, באמת פגועים.

    זו ההזדמנות להדמות במידותינו לבורא עולם שנוהג עמנו במידת הרחמים, ורחמיו מרובים וגדולים, וכל אחד יכול להרגיש זאת בכל רגע.

    זו ההזדמנות לתת משהו מעצמנו, מהפנימיות של הנפש שלנו, משהו שדורש מאתנו יכולות של ויתור, לתת משהו לבורא עולם.

    ואם התנסיתם במשך זמן רב, ואם התנסיתם במשהו שאיננו הוגן, ואם זכיתם להעביר על מידותיכם הרי שהבאתם אתכם מסר של השלמה.

    השלמה של חלקים חסרים, השלמה של טעויות שכבר נעשו, השלמה של העולם.

    ולסיום סיפור קטן על בחורה מבוגרת שהיתה בשידוכים זמן רב, היא קיבלה הצעה שאיננה הוגנת לה, מסתבר שהשדכנית לא ידעה את הנתונים ועדיין היה חוסר נעימות גדול.

    לאחר זמן הציעה אותה שדכנית הצעה נוספת, הדבר הטבעי היה לא לשמוע ממנה יותר כל הצעה, אולם הבחורה, בחורה עדינה ומקבלת אמרה אולי היא שליחה להציע לי את הזיווג שלי.

    היא שמעה את ההצעה, שהיתה הצעה מוצלחת ביותר, ובע"ה עוד מעט תזכה לעמוד תחת החופה.

    חופת שלום.
    • תודה
    Reactions: אש קודש! ו-תמרוז2 //
    0 תגובות
  • 520
    • ד
    שיר לא יחרדו
  • דיונון //
    • עובר אני אחורי בית הכנסת
    מטה אזני לאוחז בקרן
    למלאכים היוצאים מן השברים והתרועה
    קול חמור נוער בעלמא
    תכף כלה כבר משמרה ראשונה
    וכלבים עודם צועקים או צוחקים
    ובאזני רק חמור נוער
    רק חמור נוער
    ולו אשמע קול הברה או הד
    שיפלס דרכו אלי לתוך הבור
    יבעית נחש ועקרב
    יצליל הערפל
    יבוא בי כרוכב על חמור נוער
    ויישמע סוף סוף קול שופר
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: לבי, שיבת ציון, אריה גלבר ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    רק אציין למקורות המילים - התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם...
  • 454
    • ש
    שיתוף - לביקורת אלול
  • שלמה שקד //
    • הסתובבתי היום לפנות בוקר, בשעה שהרקיע מתחיל להצבע בתכול בוהק.
    הצצתי דרך החלונות הגדולים והמקומרים אל תוך בתי הכנסת הספרדים של השכונה.
    הם היו מלאים, ביהודים שהשכימו קום שעה לפני ותיקין.
    הם עמדו נרגשים, כבנים המתחננים לפני אביהם שבשמיים.
    חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ

    לאחר הטבילה במקווה המשכתי לשחרית בשטיבל החסידי.
    בחדר הקפה, בין דוד המים החמים לעמדת הסוכר, התכוננו אנשים לתפילה.
    הם בחנו את המודעה שהגבאי תלה ובו לוח סדר אמירת תהילים בציבור לחודש אלול.
    התפילה הסתיימה, ותקיעות השופר הדהדו בין הקירות וצמררו את הלבבות.
    לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי

    בחדר המדרגות בדרכי לביתי, פגשתי את שכני הליטאי.
    הוא היה נתון עדיין תחת רושם שיחת המשגיח, אותה שמע אמש.
    הוא תיאר לי את המחזה הנורא:
    לא היה סטנדר פנוי, ומכל הפתחים ואף מחלונות עזרת הנשים בצבצו ראשים.
    המתח הורגש באוויר הדחוס, רוח התשובה נישא על גלי האדים,
    ותחושת פַּלָּצוּת נשבה מדברי הכיבושין.
    אֲפִלּוּ דָּגִים שֶׁבַּיָּם רוֹעֲדִים
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, מאה מם, שולמית רוז ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    הרעיון שכול עמ"י מתכונן לדין למרות השוני בינהם, הוא רעיון מקסים לכתוב עליו. והביצוע ממש טוב.
  • 1K
    • ו
    שיתוף - לביקורת 'לא' - שיתוף מעניין...
  • ושמה תמר //
    • משתפת כאן משהו שנכתב לי כמעט מעצמו.
    מין השראה כזאתי למשהו לא ברור...

    כתבתי לו אח"כ עוד קצת המשך כמין סיפור בהמשכים,
    אבל זה כבר יהיה תלוי בכם אם זה יהפוך לסיפור בהמשכים ממש...
    אשמח למחמאות ולהערות!

    אז הנה הוא:
    יש דברים שקשה לכתוב.
    קשה אפילו לשלוח אצבע דקה אחת ולהקיש במקלדת על 2 מקשים.
    וכשהיד שלה טיפה רועדת,
    היא לוחצת,
    2 לחיצות,
    עולם שלם.
    'לא'.
    בולעת את הדמעות שמפרפרות לה בקצה העיניים וכמעט בורחות החוצה,
    לחיצה קטנה עם העכבר,
    'שלח'.
    זהו.
    היא עשתה את זה.
    יודעת בלב שלה שעשתה את המעשה הכי טוב בשבילה,
    וביחד עם זאת, הכי רע.
    הרגליים שלה רועדות כשהיא קמה, וסוגרת את המחשב, בכח.
    לא לחשוב, לא לראות , לא לזכור.
    כשזורחת השמש, אחרי לילה ארוך ואפל,
    אחרי שהכרית שלה כבר מספיקה להתייבש אפילו, מהדמעות,
    והמחברת שמונחת לה מתחת לכרית מלאה מקצה לקצה,
    היא יודעת שהיא באמת-
    בחרה נכון.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: M . A, איש אחד הלך, brachy 100 ועוד 27 משתמשים30 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    ושמה תמר
    אוקיי... תודה על ההערה!
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת אני האיש הזה
  • כותב השורות //
    • אני האיש הזה שמחפש את עצמו בפרצופים של אחרים
    מומחה למדידת חיוכים
    בוחן תנועה של אישונים

    אני האיש הזה שמבקש לסחוב חבילות של אחרים
    ההם עם החיוך על הפנים
    בלי לראות מה יש בפנים

    אני עושה הכל בשביל להיות כמו ההוא שמחבק עצים
    כי לא נשאר לו חברים
    כי בשבילו כולם רעים

    אני האיש הזה שמנסה ללבוש מידות של ילדים
    מהסוג הזה שבוכים
    על ביסקוויטים שבורים

    אני האיש הזה שיושן וחולם לרוץ למרחקים
    מתעורר בעננים
    ואז נופל בצעדים הראשונים

    אני הקיר הזה שמתנפץ כשזורקים עליו חיצים
    ומתפורר לרסיסים
    של חלומות שלא קורים

    אני השיר הזה שלא נגמר כי אין, אין סוף למילים
    למלחמות לייסורים
    לשורות ולקוראים...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: R.E.Y, מונולוג, מימיי ועוד 27 משתמשים30 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    טוב שאני חופרת ביצירות נושנות, היה שווה! שיר גאוני באמת ובכנות שלו והדימויים מדהימים
  • 487
    • ה
    עזרה שיטוח pdf
  • הווה פשוט //
    • שלחתי חוברת להדפסה, והכותרות לא יצאו מודגשות כמו במקור.
    כששאלתי את הדפוס הם אמרו שזה בגלל שלא שיטחתי את הpdf
    נכנסתי לאתר בשם i2pdf ושם שיטחתי את הקובץ.
    הבעיה נותרה כשהיתה.
    מה עושים?
    • תודה
    Reactions: אש קודש!1 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    תפנה לגרפיקאי.
  • 965
    • נ
    שיתוף תהליך יומנם של אבודים - מאחורי הקלעים
  • נ. גל //
    • מי שעוקב, כרגע מתפרסם פה בפורום סיפור בהמשכים בשם "יומנם של אבודים".
    למי שלא, נספר כי מדובר בסיפור אלגורי, בו הדמויות (הידועות לזמן זה) נקראות שפי, רוף ולו. הן תקועות יחד על אי בודד עד שימלאו את תפקידן בו ויעברו לעולם הבא. אופס, סליחה. לאי הבא.

    הסיפור נכתב מפרק לפרק, בשונה מהרגיל אצלי. 0 בישול. גג בישול של מנה חמה.
    לפעמים זה הולך ככה:
    "שפי?" אני שואלת. בעדינות. נזהרת כמה שרק אפשר.
    "לא." הוא עונה, עצבני. "מה עכשיו?"
    "אתה יכול בבקשה לעדכן מה עובר עלייך?"
    שפי מעקם את אפו. "יש משהו לא הוגן בזה שבגללך אני תקוע במקום שבו כל הזמן עוברים דברים, את יודעת?"
    אני מהנהנת קלושות. "בסדר, ואחרי שעברנו את זה, התנצלות וכולי. אני צריכה להעלות פרק, מה העניינים?"
    הוא מושך כתף. "דברי עם רוף, שיכתוב הוא הפעם."
    לחצ/י כדי להרחיב...
    ואכן פרקים מסויימים נכתבים בשם רוף, פשוט כי לשפי אין כח להסביר את הצד שלו בעניין.
    ככה זה, דמויות שנבנות מקבלות חיים משל עצמן, ולכי תרדפי אחרי הרוח. או אחרי השפיות, ספציפית במקרה הזה.

    יש גם פעמים מרנינות יותר, בהן המצב הוא:
    "אהלן." אני זורקת ערימת דפים חדשה על האי. "קדימה, תתחילו לכתוב."
    "את מה?" רוף מנער את כף העץ משאריות אוכל, מוודא שהאש כבויה.
    "מה... שהיה." אני מציעה. "מה עבר היום?"
    "הכנו דגים." מסייע שפי. "ואכלנו בננות."
    "ותפוחים." מזכיר רוף. "זה היה על הבוקר."
    אני מעפעפת. "יפה, יפה מאוד." רוחי קצרה עליי. "אז מה בעצם עוד עשיתם?"
    הם מחליפים מבטים. "כלום." עונה רוף לבסוף בפשטות. "היינו אמורים לעשות משהו?"
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כן, דמויות אמורות לעשות משהו.
    בשביל זה הן נכנסו לתוך סיפור.
    וכאן מתחיל תהליך מייגע של שאלות.
    "מחר, נגיד." אני מציעה. "אולי שמישהו כמעט יטבע?"
    רוף ממצמץ. "למה?" הוא תוהה. "הים שקט."
    "אבל אתם באי אלגורי." אני מזכירה. "כל מה שצריכים זה סערת רגשות כדי לטבוע, כן?"
    "לי אין סערות." ממהר שפי לחתוך את השיחה.
    חיוך זדוני מתגנב על פניי.
    "אני לא ראיתי ולא שמעתי!" זועם שפי. "איפה האולר, רוף?"
    "קח." מעביר לו רוף. "לא הבנתי, למה זה טוב?"
    אני מעבירה את מבטי ביניהם. משערת שהתשובות שלי לא ימצאו חן בעיניהם. "בשביל העלילה." אני עונה בקצרה לבסוף, מעשה סופרת. "אז רוף, זה סגור? מחר אתה דואג ששפי יטבע?"
    רוף מהנהן בחוסר שביעות רצון. "שיחנק או לשחרר לפני?" הוא מברר בענייניות מבואסת.
    אין לי ממש תשובה. רק הרגע חשבתי על הרעיון בכלל. "נראה." אני פוסקת. "כשהוא כבר יהיה במים נראה מה משרת את העלילה."
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כמות הרעיונות שעולים ויורדים בפרק זמן של שבוע יכולה להיות עצומה או זעירה, הכל תלוי באורכו של השבוע אצל הכותבת.
    לפעמים, שבוע מספיק כדי ליצור עלילה ל3 פרקים קדימה. לפעמים הוא מנפיק רק 5 שורות חדשות.

    איך שומרים על קצב?
    ובכן, משתדלים.
    כשמצליחים - מה טוב.
    כשלא... נו, כנראה בשביל זה אלוקים ברא את סיוטי הלילה:
    "תגידי לי!" השריקה זועמת מעל ראשי.
    "מה?" אני פוקחת עיניים. מחוקה מעייפות. איזה יום היום?
    "שום יום!" הזעם מנער אותי. "את באמת חושבת שזה לגיטימי להשאיר אותי ככה עם שני החברים הנודניקים האלה?"
    זו לו. אני מזהה סוף סוף. מתהפכת לצד השני. "שבוע הבא." אני פוסקת מתוך שינה. "יהיה משהו מעניין בפרק..."
    "אני לא אוהבת שקרים." מסננת לו. מפחידה גם בחלומות. "יש לך עד מחר להעלות פרק, אחרת גם מחר יהיו לך חלומות עליי."
    אני רוצה להגיד שזה לא כזה גרוע, ושהיא אחלה דמות סך הכל. אבל היא לא אוהבת שקרים, אז אני מתהפכת שוב לצד הראשון ומקווה להחליף חלום.
    לחצ/י כדי להרחיב...

    בעיה נוספת שנוצרת מהקונספט, היא העובדה שאני לא ממש שומרת את הפרקים אצלי...
    כשאני מתיישבת לכתוב, אני צריכה להיכנס לפרוג, לחפש את האשכול (שכמובן לא שמור בקיצורי דרך, עוד בעיה בפני עצמה), לקרוא את הפרקים האחרונים ולהיזכר מה בעצם אמור להיות ההמשך מכאן.
    כל מה שרשום אצלי זה תרשים קטן על חתיכת דבק נייר, שאמור להביע את השתלשלות העלילה בקודים המובנים רק לי. וכאשר הדמויות לא יודעות מה יקרה בפרק הבא - הן מסרבות לבצע מהלכים מוגזמים מדי, ולכי תתמודדי עם סרבנות בלי רמטכ"ל...

    מסקנתי מהתהליך:
    עדיף לכתוב סיפור יחסית רצוף, ולא לגלות את העלילה ממש בו זמנית עם הקוראים. קצת ספייס לא מזיק לדמויות, וכנראה גם לכותבים אותן. אם כי לא בכל סיפור זה אפשרי, ולפעמים אין ברירה אלא להתמודד עם מצב נתון.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נאו ממש, ניק 144552, חיפאית!!!! ועוד 47 משתמשים50 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אתיס
    זה טוב ממש! וזה עוד יותר מפליא, איך הפרקים כתובים נהדר, והרצף מובן ממש, תמשיכי להנות אותנו...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה