קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אחמד היה נראה כמו אוסאמה, ונשמע כמוהו, וגם הלך כמוהו.

ושניהם היו דומים מאוד לאביהם, איברהים חליל מוסטפה כומא'ל, אבל היו בכל זאת, כמובן, כמה הבדלים בין האחים.

לאחמד היו 8 ילדים והוא היה מבוגר יותר, שתה יותר קפה, עשה כבר 16 תאונות דרכים עד היום ומתוכן ישב במצטבר ארבעה וחצי שנים בכלא והחליף בדרך שישה עורכי דין, בעוד שאוסאמה, אחיו, היה אמנם גם כן אב ל- 8 ילדים, אך צעיר יותר, שעיר יותר, שתה פחות קפה, עשה רק 12 תאונות דרכים, והשתמש תמיד באותו עורך דין.

"אבל י'א אוסאמה", אהב אחמד להטיף לאחיו, "אסור להשתמש תמיד באותו בנאדם. וגם - מיסטר ג'ונקט לא מאמין בא-ל אחד, והוא כופר ואוהב כסף ונוצרי, וגרוע כמעט כמו היאהוד. אני בחיים לא אשתמש בו לשום דבר. הספיקה לי פעם אחת שלקחתי אותו, בגללו ישבתי שלוש שנים בכלא שאטה. כל עורכי הדין האחרים שלקחתי, אלו מביר זית שבירושלים, היו הרבה יותר טובים".

ואחיו, אוסאמה, היה משיב: י'א אחמד. ג'ונקט אולי לא מוסלמי, אבל הוא עוד יהיה. והוא עורך דין הכי טוב שיש בכל המזרח התיכון. ואתה ישבת בכלא שלוש שנים רק על תאונה אחת, למה היית אז צעיר ולא ידעת איך עושים תאונות כמו מקצוענים. וואלה אלוקים אוהב אותך שיצאת חי מהתאונה, וגם שהישראלים האהבלים שמו אותך רק שלוש שנים בכלא ולא מאתיים. אני במקומם הייתי מוריד לך את הראש. ואם לא ג'ונקט הערמומי והשקרן והגנב, לא היית יוצא כל כך מהר החוצה ויכול להמשיך לעשות תאונות ולהרוס מכוניות. אל תהיה כזה חמאר!

וכאן אחמד היה מתכעס, ורוגז, אומר שהוא נוהג מצויין וכל התאונות היו באשמת אחרים כמו חברת רנו שבונה רכבים שלא יודעים לנסוע יותר מהר מתי שאתה מנסה לעשות סיבובים חזקים מתי שהמשטרה של היאהוד רודפת אחריך, ובגלל הכבישים השבורים של עוספייה, הפרחחים שזרקו עליו אבנים כי שכח להוריד את המדבקות בעברית שהיו על האוטו שפתאום נהיה שלו, וחוץ מזה שאת התאונה הכי מוצלחת שלו הוא עשה בכלל עם קיר בטון ויצא חי, בדיוק כמו המקצוענים. ובנקודה זו הריתחה הייתה עולה לו לעיניים ולמוח והוא היה זורק על אוסאמה את הנרגילה, ויותר לא היו מדברים עד מפגש האחווה והסולחה והשמחה בפעם הבאה שאחד משניהם יצא מהכלא אחרי עוד תאונה.

אבל בפעם האחרונה שהם ניהלו את הוויכוח הזה, הכל היה אחרת.

ראשית, ג'ונקט מת. הנוצרי העשיר הזה השאיר אחריו אלמנה ושני בנים שעשו חיל כמהנדסים בחברת אפל בקליפורניה, בית נאה ביריחו ושלוש דירות בנצרת, שני רכבי מרצדס נוצצים בצבע שחור בוהק, ותיק משרדי אחד שחור עם כמה עשרות אלפי דולרים.

שנית, הם לא יכלו לסיים את הוויכוח בהשלכת חפצים הדדית כי אוסאמה היה בכלא, ואחמד בא לבקר אותו, והיה קיר זכוכית מעצבן שהישראלים שמו ביניהם

שלישית, הפעם אוסאמה כבר לא יכל לשכור את ג'ונקט שיחלץ אותו, מה שהבטיח לו די בוודאות שנים רבות במתקן מאסר כלשהו.

ורביעית, והכי חשוב - ג'ונקט מת כי אוסאמה עשה את התאונה התורנית - איתו. "פשוט דרסת אותו!" כמו שצעק עליו איציק פלד, החוקר היהודי, דופק על השולחן ורועם בקול נוראי. "אתה מבין שאתה חשוד ברצח, ועל הדרך גם בגניבת רכב יוקרה? ואתה מבין שהפעם אתה לא תצא מהכלא בחיים שלך?", ואוסאמה מצץ אצבע בשתיקה ופיהק, חסר עניין.

והחוקר ניער אותו ואת השולחן ושאג בקול אדיר המון האשמות והזכיר לו איך אותו ג'ונקט הציל אותו בעשר תאונות הדרכים שעשה, ואיזה מן בנאדם מנסה לגנוב את המרצדס של עורך הדין שלו בלי שום בושה, ואז דורס אותו בחוסר תשומת לב ומתרץ שהוא לא רואה טוב בחושך, אבל הוא כן ידע טוב טוב למרות החושך לגנוב את המרצדס ולא את הפורד פוקוס השחורה של מי שהיא עכשיו האלמנה הטרייה, ועוד כהנה וכהנה צעקות וצרחות ונסיונות להוציא הודאה.

אבל מה, הכל בסוף יצא מצויין. כי אחרי תשע שנים, כאשר אוסאמה יצא מהכלא סוף סוף, שמן יותר, קירח יותר ובעל תואר שני במשפטים. היה ברור דבר אחד לחלוטין. וכמו שאמר לו אחמד במפגש השלום והאחווה והבקלאווה שערכה המשפחה לכבוד השחרור, ואחרי שכולם שרו והתחבקו ובכו ושמחו: "י'אח שלי. איזה כיף לך. אתה צדקת כל הזמן. באמת לא צריך הרבה עורכי דין. למה מעכשיו אתה יכול לחסוך את הכסף שאתה מרוויח ממכירת רכבים, ולא לבזבז אותו על עורכי דין, כי אתה יכול לייצג מצויין את עצמך".

ואוסאמה כל כך התרגש ממה שאחמד אמר, עד שמרוב שמחה הוא רץ באמצע המסיבה, וגנב אוטו מפוצץ חדש דנדש של איזה יאהוד עשיר, ומרוב התרגשות הגזים עם הגז שכח ללחוץ על ברקס, ונתקע בקיר בטון ומת במקום, וככה אוסאמה והוויכוח הנצחי נגמרו ביחד.

ואחרי שכל המלווים הלכו, וסוכת האבלים פורקה, אחמד עלה לבדו לקבר הטרי של אוסאמה, ובדק שאין אף אחד שמסתכל, ונתן בעיטה מכל הלב לקבר, ומלמל: י'אחי, בסוף זה דווקא אתה שלא ידעת איך לעשות תאונה כמו מקצוען, והנה מתת. איזה חמאר אתה.
פרק בסגנון שלי על מה שקרה עם משפחת גלבוע לאחר זמן מה... רמז? פעם גיבורים-תמיד גיבורים...



אייל העביר יד בעייפות על פניו וסגר את הלפטופ שלו.

''יאיר!'' מזכירו סיים במהירות את השיחה.

'' כן, רא''ק?'' אייל הזעיף פנים. ממלמל בזעף

''של מה ראשי התיבות המטופשים האלה עכשיו?''

''זה קיצור של ראש אגף קיסריה. אין לי זמן מספיק כדי לדקלם את התואר שלך כל פעם שאני פונה אליך, ושנינו יודעים שאתה לא סובל כשפונים אליך ברשמיות, אז ראשי התיבות האלו הן הפתרון המושלם ביותר לבעיה.''

''הטיפשי ביותר לבעיה'' אייל תיקן אותו בעוקצנות. ''תקרא לי אייל וזהו.''

''לא משנה התיאור של כל אחד לפתרונות שלי, מה רצית רא''ק?

אייל גלגל עיניים. חסר תקנה המזכיר שלו.

''הגיע כבר רשימת השמות מהצבא?'' המזכיר חייך ''מתרגש, אה?'' ''אוף, תהיה בשקט אתה''

יאיר גיחך ''אתה מתרגש. הנה הדף שלך'' הוא נופף בדף הרצוי. אייל חטף אותו בזריזות.

הוא רפרף בעיניו על השמות, וכשמצא את השורה שחיפש חייך והרים את הנייד שלו.



אלישמע הרים את השיחה במצב שיחת ווידיאו כשהוא נשמע מבסוט בקול המתבגר והמדים המרושלים שלו

''בשביל מה אתה מתקשר, אבא? חוגלת ילדה לי כבר אחיין חבדניק קטן או שהמפקד שלי כבר הספיק לטלפן אליך?'' מאחוריו, על המיטות, נצפו שני חיילים עסוקים במה שנראה כמו מלחמת כריות סוערת.

''הוא אמור לטלפן אליי? מה עשית הפעם?'' חקר אייל ועל פניו סימנים מתקדמים לחיוך

''כלום! משהו קרה לאוכל שלו והוא מאשים אותנו בבעיות שלו... זה כל כך לא פייר!'' הוא ליטף את שפמפמו בארשת לא ברורה. ''ספציפית עכשיו זה באמת קשור אלינו, אבל הוא מעניש אותנו בלי הוכחות... חתיכת מלשן הטיפוס הזה... הי!'' הוא הסתובב אל השניים מאחוריו. ''עזבו לי את הכרית! הלו! עזוב אותה, מסכנה, בואו תכירו את אבא שלי''

הוא החזיר את פניו לנייד שלו. ''הם היפראקטיביים חסרי תקנה אלה.

אוקי, תכיר. נועם ואליה, חבריי לכלא, אה, סליחה, לחדר.'' הבחור הסוער מבין השניים, זה העונה לשם אליה, קרב את אפו למצלמה.

''רגע, זה האבא הראש אגף קיסריה שלך?'' אלישמע צחק. ''שב יפה, אליה. תחייך ותגיד שלום!''

''למה, הוא שדכן?''

אייל צחק. כמה טבעי שאלו יהיו החברים שאלישמע מצא לעצמו.

''נעים להכיר, אייל גלבוע. ואל תדאגו, אני אסדר את העניינים עם המפקד שלכם. ו... אלישמע, אפשר להחליף כמה מילים איתך?''

''כן, בטח.'' אלישמע יצא מהחדר ההומה. ''מה קורה אבא? איך בעבודה?''

''מעולה, תודה. אלישמע... הגיעו השמות. אתה שם. אתה... מרגיש מוכן?'' קולו מרמז.

אלישמע השתנק. ''באמת?!'' נשימותיו קצרות.

''כן.'' ''יש!! אמא מסכימה?'' אייל צחק. ''בקושי רב. אבל היא טוענת שאין לה ברירה. אתה פשוט נולדת לזה.''

''יששש!!''

''ו...אלישמע, אני לא צריך להאריך בחשיבות השמירה על השקט, נכון? ו, אגב, תן את הפרטים של אליה הזה, מצא חן בעיני...''

''בתור שדכן, כאילו?'' אייל צחק.
כְּשֶׁנִּשְׁבַּר הַכְּלִי שֶׁלִּי
וְאוֹרוֹתָיו הִתְנַפְּצוּ לְמִילְיוֹנֵי פְּזוּרוֹת
מְטַיְּלוֹת בָּעוֹלָם הַשָּׁבוּר

כְּשֶׁהִתְפַּזְּרוּ שְׁבָרַי
עַל פְּנֵי הָעוֹלָם הַתּוֹבֵעַ
טָבַעְתִּי אֲנִי בְּטִיּוּלַי

וְאֵין תַּקָּנָה, לָחֲשׁוּ לִי כֻּלָּם
כִּי מִי יִטְרַח לֶאֱסֹף הַשְּׁבָרִים
מִי יְנַסֶּה לַאֲחוֹתָם
מִי יִרְאֶה בָּהֶם אֶת הַכְּלִי הַשָּׁלֵם שֶׁהָיוּ


כְּשֶׁנִּשְׁבַּר הַכְּלִי שֶׁלִּי
יָדַעְתִּי שֶׁאֵין תַּקָּנָה
כִּי אִם בַּשִּׁיבָה לָאֻמָּן שֶׁיְּצָרַנִי

וְהוּא הִבִּיט עַל שְׁבָרַי הַפְּזוּרִים -
וְרָאָה בָּהֶם אַלְפֵי נִיצוֹצוֹת מִשְׁתַּבְּרִים
וְהוּא הִבִּיט עַל לִבִּי הַמְּרֻטָּשׁ -
וְרָאָה בּוֹ שִׁבְרוֹן שָׁלֵם כָּל כָּךְ

וְזוֹ תַּקָּנָתֵךְ, כָּךְ לָחַשׁ לִי
שְׁבָרַיִךְ יַאֲחוּ אוֹתָךְ
שְׁבָרַיִךְ יָאִירוּ בָּךְ
שְׁבָרַיִךְ הֵם הַכְּלִי הַשָּׁלֵם שֶׁלָּךְ


כְּשֶׁנִּשְׁבַּר הַכְּלִי שֶׁלִּי
הָיִיתִי סוֹף סוֹף אֶצְלְךָ.
וַאֲנִי שְׁלֵמָה.


השיר הזה נכתב לפי פסקה ב"נתיב התשובה" למהר"ל. המהר"ל מזכיר שם את המדרש הידוע המתחיל במילים: "שאלו לחכמה, חוטא - מה עונשו?" וממשיל אותו לאדם שקיבל בהשאלה מהמלך כלי, ונשבר לו. ורק לאחר שכולם אומרים לו שאין תקנה לכלי, הוא מעז ושב אל המלך - הוא מבין שהמלך רוצה את הכלי שלו בדיוק כך, שבור, כל עוד הוא שב אליו והודה בשברונו.
בָּרוּר שֶׁעָשִׂינוּ הַכֹּל.
מִלּוֹתֶיךָ הָיוּ קָנִים כְּבוּיִים אֶל תּוֹךְ לֵילִי הֶעָכוּר
וּכְמוֹ מִבַּעַד לְוִילוֹן אָדֹם- נִפְרַס אוֹר אַדִּיר מְמַדִּים וְשָׁחֹר בְּכָל
לְגִימָה שֶׁלִּי מִן הַכְּאֵב
פִּיּוּטֵי הַיּוֹם הַיָּפִים שֶׁלְּךָ עָבְרוּ לְיָדִי כְּדָגִים מֵתִים
פְּשׁוּטִים, זוֹרְמִים צַד אֶחָד עִם הַתְּהוֹם.

וּבֶטַח תָּהִיתָ לְגַבַּי
חָשַׁבְתָּ שֶׁבּוֹהָה אֲנִי עַל שְׁעוֹן חוֹל
מְבַלָּה אֶת חַיַּי עַל כֵּס נְחֹשֶׁת
דִּמְיַנְתָּ אֵיךְ אַתָּה מֵעִיר אוֹתִי מִן הַשֶּׁקֶט
שׁוֹלֶה אוֹתִי לִשְׂדֵה הָרַחֲמִים
בִּתְפִלּוֹתֶיךָ רָאִיתָ אוֹתִי בְּלוֹק לְלֹא מִלִּים

שֵׁב וַאֲסַפֵּר לְךָ שְׁ
בֶּאֱמֶת- כְּאִלּוּ.
כְּאִלּוּ שֶׁלִּיבִּי לֹא הָיָה חֲסַר דָּם
כְּאִלּוּ שֶׁשִּׁירַי לֹא נָטְפוּ צַעַר
כְּאִלּוּ שֶׁאֶצְבְּעוֹתַי לֹא חָקְקוּ מִלִּים
כְּאִלּוּ שֶׁרֵאוֹתַי לֹא הִכִּירוּ מָרוֹר וַאֲבָנִים

עַד שֶׁבָּא כֹּחֲךָ
עִקְּשׁוּתְךָ הַנֶּחְרֶצֶת שֶׁלֹּא הֵנִיחָה לִי לִהְיוֹת עוֹד
וְהִכְּתָה בִּי גְּדַל
וְכָתְבָה לִי חַיִּים
בחופש...
אשכב על גב מול חוף הים אשתה לי מים – קרים כמו הרוח שתרגיש בנוח
ללטף את שערי ולהטיח בי אוויר נעים של לילה.

בחופש...
אשכור לי צימר עם בריכה ונדנדת עץ עתיקה, מול נוף הרים ושמש של שקיעה ורק עצים –
שוטפים את העיניים בירוק מרגיע.

בחופש...
במעיין, בנחל אשכשך רגליים, אטבול אצא ואכנס שוב אל המים -
הקפואים כמו הזמן שייעצר -
עד שיתמלאו המצברים, עד שהחופש ייגמר...

תכלס' -
בחופש
סוחב שני ילדים סחוטים, דביקים מטפטופים של ארטיק, כחול...
הם מלאים בחול, ואמצע לילה, רמזור אדום -
כמו המצח שלי אחרי שעות בחוף.

בחופש
ואיזה צימר, ואיזה נדנדה, בית הפוך - הקליקס בכל פינה
וגם הלגו
וגם מגנטים
וגם הצינורות
וגם המכוניות
וגם העצבים שלי שמחכים שאתפוצץ על הרצפה.

בחופש
עומד בתור כמו כולם, ויש מזגן אך אין לי זמן
כי עוד מעט סוגרים, והקטנים עוד לא קפצו מספיק במתקנים
כדי להבין שאין לאבא חופש
גם לא לאמא שמחזיקה תינוק כבר מהבוקר

מה שאומר, כך מסתבר
שגם החופש - יצא לחופש.
ב''ה

רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הַזָּקֵן

לֹא הִצְלִיחַ בְּקוֹלוֹ

לִגְבֹּר עַל קוֹלוֹת הַלּוֹמְדִים הַצְּעִירִים

שֶׁצָּרְחוּ אֶת הֲגִיגֵיהֶם זֶה לָזֶה וְזֶה עַל זֶה.

-עַל קוֹלוֹת מַגִּידֵי הַשִּׁעוּר הַחֲדָשִׁים

שֶׁהִגִּיעוּ עֲרוּכִים לַקְרָב עַל אַהֲדַת הַתַּלְמִידִים.

לֹא הִצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ

אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁמָּדְדוּ בְּשִׁעוּרָיו

אֶת מִסְפַּר הַמִּשְׁתַּתְּפִים הַדַּל.

רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הַזָּקֵן

הִבִּיט שׁוּב בְּאוֹתִיּוֹת הַחֲכָמוֹת שֶׁהֵאִירוּ מוּלוֹ

מֵחִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁל הָרַשְׁבָּ''א,

הִבִּיט שׁוּב בַּמִּשְׁפָּט הַתָּמוּהַּ שֶׁשָּׁכַן שָׁם בְּלִי פֵּשֶׁר,

זֶה שֶׁטָּרַד מְנוּחָתוֹ לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה

וְשֶׁהֱבִיאוֹ לְבַסּוֹף לְמָקוֹם עָמֹק יוֹתֵר.

מֵבִין יוֹתֵר. מַרְגִּישׁ יוֹתֵר.

וְהָיָה הוּא תָּמֵהַּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ

הַאִם נִתַּן לִצְעֹק עֹמֶק?

הַאִם נִתַּן לִמְדֹּד רֶגֶשׁ?

וּכְמוֹ הֵד מִיָּמִים קְדוּמִים

הָיָה נִשְׁמָע קוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ

כְּבַד הַפֶּה וּכְבַד הַלָּשׁוֹן

מֶחֱרָהּ מַחֲזִיק אַחֲרָיו.
ב"ה
הַקְשִׁיבוּ לַחֹק בַּטֶּבַע,
הַחֹק שֶׁאוֹמֵר
אֵיךְ שֶׁתִּתְיַחֵס כָּכָה הָעִנְיָן יִמָּשֵׁךְ.
אִם תָּעִיר,
יַמְשִׁיכוּ לְהַרְגִּיז אוֹתְךָ
אִם תִּתְלוֹנֵן,
יִהְיוּ לְךָ עוֹד סִבּוֹת לְכָךְ
אִם תִּתְבַּכְיֵן,
תַּמְשִׁיךְ עוֹד וָעוֹד לְמַצָּב שֶׁל בֶּכִי
אִם תִּהְיֶה מְדֻכָּא,
הַדִּכָּאוֹן יִשְׁאַב אוֹתְךָ אֵלָיו.
וּלְעֻמַּת זֹאת
אִם תְּחַיֵּךְ,
יְחַיְּכוּ אֵלֶיךָ
אִם תַּעֲרִיךְ,
יַעֲרִיכוּ אוֹתְךָ
אִם תַּעֲבִיר,
הַדְּבָרִים יַחַלְפוּ
לֹא יַשְׁאִירוּ זֵכֶר
אֲבָל אֵיךְ, אֵיךְ אֶפְשָׁר,
אִם אַתָּה מִתְרַגֵּז לֹא לִכְעֹס?
אִם מַפְרִיעַ לְךָ, שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ?
אָז קָדִימָה הַקְשִׁיבוּ לְחֹק בַּטֶּבַע
הַחֹק שֶׁאוֹמֵר
אֵיךְ שֶׁתִּתְיַחֵס כָּכָה הָעִנְיָן יִמָּשֵׁךְ,
אָז אוּלַי פָּשׁוּט כְּדַאי לָצֵאת,
לָצֵאת מֵהָעִנְיָן,
לָצֵאת בִּכְלָל,
לִרְאוֹת שֶׁמֶשׁ וְשָׁמַיִם אֲדָמָה וּמַיִם,
לִנְשֹׁם אֲוִיר טָהוֹר,
לִרְאוֹת עוֹלָם בְּיָפְיוֹ.
כהמשך לאשכול הזה:

זה עיבוד מחדש ל"דם קר" הוא הספר השביעי בסדרה של יונה ספיר על איש ביון בשם אייל גלבוע. והנה מה שקרה עד עכשיו:

ראש המוסד שולח את אייל ל"מילואים" כדי לכפר על הבגידה האחרונה שלו במדינה. אייל יחזור לשטח סוריה העוינת, שם יש לו כבר עבר לוט בערפל. המשימה: להתנקש בראש בסיס טרור שמסווה את עצמו כמחנה מורדים סורים. אבל התוכנית חלשה ברמה מחשידה: לנצל את היעדרו של המנהיג הגדול כדי לחדור לבסיס בתחפושת של לוחמים לובים.

בטרם היציאה, אייל מתגנב לפגישה עם אשתו והם מתכננים את עתידם: תחילה פורצים למשרד של ראש המוסד, ומעקמים את זרועו כדי לצרף למשימה את חברו הנאמן של אייל - אליאור הדר.

בשטח האויב, אייל נתקל בעוינות מצד אנשיו, שחושדים בעברו בסוריה. אבל הוא נחוש להחזיר את כולם בשלום. בנתיים בארץ - אשתו לוקחת את הילדים איתה לטיול אל הלוא נודע, כאשר היא משכנעת את ראש המוסד שהיא נוטשת את אייל.

בסוריה, אייל מונע מאנשיו ליצור קשר עם הבסיס, ומשנה את התוכנית לחלוטין.
בס"ד

למה החילונים תמיד מצפים שדווקא החרדים יפנו את מקומם עבור מבוגרים ולא הם?

טוב הם כבר לא קמים נוח להם במקום ולמה צריך בכלל לכבד את המבוגרים שהם יכבדו אותנו הצעירים אנו עושים ופועלים אך הם רק נחים והם נטל על החברה לא?

אבל לחרדים ההשקפה מעט שונה מבוגר זה מישהו חכם שעבר בחיים שיש לו נסיון וחכמת חיים הוא עשה ופעל ועל כן אנחנו צריכים לכבד אותו וזה בכלל עוד בלי שציוו אותנו "והדרת פני זקן" אז בשורה התחתית בעצם החרדים מיצגים את החלק המוסרי של האנושות (בכל התחומים) ואנו זה האלו שתמיד יקומו למבוגרים.

אך למרבה הצער זה לא מה שהולך היום באוטובוס לא בוודאי שתמיד יקומו לזקן חילוני זה הרי קידוש ד' (וזו שאלה הלכתית אם בכלל מותר לקום ל"זה שקנה טיפשות") אך לאיזה מישהו שגילו נע בין... ואולי בכלל כיף לו לעמוד, ואין לי כוח אז... לא נקום שמישהו אחר יקום לו

וגם בחלק האחורי של האוטבוס המצב לא ראוי לעמוד בסקופים... ואולי כן החילונים ממש אוהבים לפרסם ולהשמיץ את החרדים על דברים שהם (החילונים) לא חולמים לעשות וכשהחרדים לא עושים זאת, אז זאת שערורייה כי בינם לבין עצמם הם יודעים ורואים בנו את החלק המוסרי של החברה וכאשר אנו לא עומדים בציפיותיהם אז אנחנו חוצפנים במקרה הטוב ולא אנושיים במקרה הפחות טוב שהרי "מה זה לא לקום לנשים שמצפות לשמחה? איזה מין התנהגות זה" טוב את האמת שזה ממש מובן שלחילונים אין בעיה לקום לאישה שמצפה לשמחה כי כמה נשים כאלו יש שם?... וכמה מהן נוסעות באוטובוס? וכמה פעמים האוטבוס שלהם מלא עד הסוף?? בקיצור אין להם ממש את האפשרות לקיים את הגמילות חסדים הזו

אבל לנו יש וכמעט כל יום את האפשרות לעשות את הגמילות חסדים הזו שאין שני לה (ולא אני המצאתי את זה) לעשות חסד עם אישה שיותר קשה ומסוכן לה לעמוד מאשר נערה או ילדה וההסבר פשוט אמנם בנות חוזרות מיום לימודים מפרך ישר לתוך הש"ב והמבחנים ולעזרה בבית ואישה לא, היא לא חוזרת מלימודים לש"ב והיא לא צריכה לעזור בבית נכון האישה לא לומדת (בד"כ) היא עובדת והיא לא עוזרת בבית היא עובדת אין מישהו שעושה את העבודה במקומה מישהי שעוזרת יכולה לומר "יש לי מבחן" עובדת לא יכולה לומר לילד בן השלוש "מותק אני חייבת להגיש את הטפסים לבוס עד סוף השבוע אז עד אז אתה לא מפריע לי ותגיד לאבא שאין אוכל כי אין לי זמן בסדר?" היא חייבת לעבוד בבית ובעבודה ומכיוון שלרוב האברכיות שגודשות את האוטובוסים בסוף יום עבודה מחכים בבית כמה פיצקלאך שרוצים אמא שתהיה איתם ובשבילם כל הזמן. ולבנות סמינר/ בית ספר עדיין אין, ושיחכו, סבלנות בעז"ה גם הן תהינה אימהות, וגם הן תרצינה לשבת, היות שלבוא הביתה מסוחררות ישר לתוך הקקופוניה של הילדים זה לא יהיה תחביבן, ואם אתן בנות סמינר/ בית ספר רוצות שיהיה לכם מקום כאשר תצפו לשמחה בעז"ה, אז פשוט צריך לחנך את הדור לקום לנשים שמצפות לשמחה. אם כולן תקומנה זה יהפוך לנורמה ואין סיבה שנורמה תשתנה אם ישמרו עליה ואם אנו לא נשנה את הנורמה העכשווית היא לא תשתנה לבד.

ותזכרו שאנו החרדים מייצגים את החלק הכי מוסרי הכי עם ערכים ומידות שגדל על התורה ועל חסד ועל "ואהבת לרעך כמוך" כמו שעכשיו אתה אוהב את עצמך ורוצה לשבת תאהב את השני ותרצה לתת לו לשבת "וזה כלל גדול בתורה".

ואגב, לא מעניין אותי באמת לקבל ביקורת על התוכן.
(ותזכרו שלא למדתי לכתוב מאמר כשכתבי אותו)
* ה"נשים שמצפות לשמחה" נקראו כך כי מורה שקראה את זה המליצה לי לשנות את ההתבטאות שלי, למשהו שיתאים לסגנון החרדי.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה