קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 396
    • ח
    שיתוף - לביקורת מלא כל הארץ כבודו
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    מכל השאיפות והרצונות

    הבקשות והתפילות

    רציתי לבקש רק בקשה אחת

    רציתי לבקש על כבודך,

    על כבוד מלכות שמיים,

    מרימה עיניים

    נושאת בתחינה ידיים,

    אנא בבקשה מלכי

    מלוך על כל העולם,

    וידעו כולם כי אתה הוא,

    די להשפלה והביזוי,

    די לכאב ולשיסוי,

    די לחורבן המתגולל,

    תן לי ולו לבקש בלבד

    תן לי להיות שותפה

    בתפילה לגילוי כבודך,

    כי איככה אוכל וראיתי,

    לעג וקלס לדברי קדושה

    עיר אלוקים מושפלת

    והאמת נעדרת,

    מתי יבוא יום ה',

    יום בוא תמלוך עלינו

    וקדושה תמלא חללו של עולם???
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כל שם שתרצה, רחשי הלב ו-איש אחד הלך3 //
    0 תגובות
  • 1K
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת תפילה ציבורית / תפילה בציבור?
  • פרפרזה //
    • התנענעתי, פרשתי ידיים;

    הסתכלתי, הסתכלו עלי;

    צעקתי, אפילו בכיתי;

    וכלום, הלב אטום.

    המילים לא מדברות אלי,

    לא נוגעות בי.


    ואז התבוננתי והבנתי -

    זה אני הקטן מול האבא הגדול;

    מתחנן על חיי ממלך חפץ בחיים;

    מבקש להתקרב להיותו קרוב;

    רוצה לעשות את רצוני כרצונו.


    התרגשתי, ואז הרגשתי;

    הלב התעורר והדמעות זרמו.

    בלי אילוצים ופעלולים;

    בשקט, לעצמי, ביני לבינו.

    במנותק מכולם, מהעולם -

    רק אני וקוני.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ifatrosh, פלמינגו 67, שיבת ציון ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    גם לכם. בתוך שאר עם ישראל.
  • 439
    • ה
    שיר שוב, לא אשיב פניך ריקם
  • המכחול והנפש //
    • עוֹד טִפָּה וְעוֹד קְלִפָּה
    וְסֶדֶק נָאֶה הֵחֵל נִרְאָה

    נִפְעַר עַל חוֹמַת כֶּסֶל הַלֵּב
    מִבְצָרוֹ הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל הַכְּאֵב

    בָּאֲוִיר חֶרְדַת קֹדֶשׁ וַאֲנִי דּוֹמֵעַ
    גּוּף קְרוּץ חֹמֶר פּוֹעֵם בְּגַעְגּוּעַ

    מִסְּבַךְ תַּרְדֵּמַת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ
    נֶפֶשׁ מְנַסָּה לְהִתְנַעֵר וּלְהַרְגִּישׁ

    תַּמְנוּן רַב זְרוֹעוֹת שֶׁל חֲשָׁשׁוֹת
    עוֹד מְהַדֵּק אֲחִיזָתוֹ וּמְעַרְבֵּל רְגָשׁוֹת

    מֵצִיף הוּא אֶת קְרִירוּתִי פְּחָדַי וְדִמְיוֹנוֹתַי
    יֵאוּשִׁי הַמְּאֻבָּק, עֲיֵפוּתִי וְצִקְלוֹן רִגּוּשַׁי

    מַשֶּׁהוּ בִּי מַפְצִיר לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
    לִנְעֹץ פֶּרַח שֶׁל תִּקְוָה וּתְשׁוּבָה בַּדָּשׁ

    אֶטֹּל חַרְבִּי וְקַשְׁתִּי, צְלוֹתִי וּבָעוּתִי
    וְאֵצֵא לְמִלְחֶמֶת חַיַּי עַל רוּחִי וְנִשְׁמָתִי

    וּכְבָר הִבְטִיחַנִי שׁוּב אֵלַי בֶּן אָהוּב
    שׁוּב אֵלַי אַתָּה וְאַף אֲנִי אָשׁוּב

    שׁוּב, לֹא אָשִׁיב פָּנֶיךָ רֵיקָם
    רְאֵה כִּי גּוֹלֵל לְעוֹלָם לֹא נִסְתַּם

    וַאֲנִי כְּתִינוֹק הַיּוֹצֵא אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם
    בְּהִתְרַגְּשׁוּת בִּכְאֵב בִּדְמָעוֹת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: פרפרזה, אתיס, איש אחד הלך ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 575
    • 7
    שיתוף - לביקורת אבן מקיר תזעק
  • 7שבע7 //
    • יש מקום אחד שבו אפשר לבכות את כל הדמעות שנאצרו, את כל התסכולים שנאגרו, את כל התפילות שלא נאמרו – והיא אורזת את עצמה עם רב־קו ובקבוק מים ועולה על האוטובוס לשם.

    בדרך מחליפה מקו פנימי לקו בינעירוני ואז שוב לקו פנימי, שנושף ומתנשף את כל עשנו במעלה, מתאבק בעפר רחובות שלמרגלות חומות משוננות, מרקיעות, שמנסות להרגיע משהו בלבה.

    מתנשפת גם היא, היא יורדת מהאוטובוס החורק, נצרבת תחת גלאי הבידוק, מנסה לנשום לרווחה את אוויר ההרים הצלול כיין מחניק ומסחרר חושים.

    צועדת אל עזרת הנשים, מוצאת כיסא בקלות, מתרווחת עליו עם הסידור שנטלה קודם מכיסא נטוש, ומחכה להן.

    מאחוריה עולה קול של אישה מייבבת. קולה מתערבב ביבבותיו של שופר שמישהו החליט לתקוע בו באמצע צהרי אלול. בכי צווחני של תינוק מנסה לגבור על תקיעות השופר. היונים הומות בקול, כאילו הרגע קמו משינה כמו התינוק הבוכה. קולות בנייה רחוקים מוחקים את קולות ההמייה. מואזין חורק משתלב ברעשי הקדיחה. וקולות פטפוט מהוסים יוצרים קול שני למואזין.

    והקולות כולם עולים באוזניה, יוצרים מנגינה צורמת, חונקים את המיית הקול המייבב שלה עצמה, לא מאפשרים לו לצאת.

    יושבת כך דקות ארוכות מול הסידור הפתוח באותו עמוד, אפילו ספר תהלים אין בו, מנסה בכוח לגרום להן לבוא, להמס את הלב שנאטם לו פתאום. לחשוב שוב על השמיעה הנפגמת של שימי, על השיעורים הפרטיים הכושלים של שירי, על החרם החברתי שעובר ברוכי שלה, על חוסר המשמעת של כולם יחד, על החור שנוצר בחשבון הבנק שלהם, על הבִּיצה המדשדשת ביחסיהם שלהם לאחרונה עקב כל זה – והלב באטימותו נותר. השמים צחיחים כמו שרק שמי שלהי קיץ בצהריים יכולים להיות.

    קופצת שפתיה, סוגרת את הסידור בנשיקה קלה, מותירה אותו על כיסאה לבאה בתור, בתקווה שלא הותירה בו את מזלה הרע, ונסוגה אחורנית מעם קיר האבנים, שלא מחולל בלב האבן שלה דבר.



    עולה שוב על האוטובוס, היורד־יורד־יורד, מחליפה לקו הבינעירוני. קיוותה שבדרך חזור תוכל להתרווח בהקלה שבפריקת כל הרגשות, כל התפילות. חרף זאת יושבת קפוצה כמו אין הריפוד חדיש ונוח, מציצה על השעון, מחשבת כמה זמן ייוותר לה כשתשוב הביתה לפני שתצטרך לצאת לאסוף את הקטנים.

    נופים רצים מול עיניה, נבלעים באבחת נסיעה מהירה. עיניה פקוחות, לא קולטות, אטומות כמו הלב. המושב תחתיה קופץ, ורגע חולף לפני שהיא מבינה שהאוטובוס כולו קופץ כך. ואז משמיע קולות חריקה ושיעול, רמים יותר מכל קול ששמעה בכותל, ואז פתאום מאט.

    "נוסעים יקרים, אני מצטער, יש תקלה ברכב כנראה. אני נאלץ לעצור בצד." קולו המוגבר של הנהג מהדהד ברוגע יחסי מבעד לקולות הרטנוניים של הנוסעים. "אבקש שתרדו מהאוטובוס, ואני אתקשר לחברה שתשלח אוטובוס חלופי בזמן שהטכנאי יגיע לפה, לנסות לתקן את התקלה."

    היא קמה, נזרמת החוצה עם האנשים, מגניבה עוד מבט לשעון. יספיק האוטובוס החלופי להביא אותה בזמן לשעת הסיום של הגנים?

    באמצע שום מקום עירוני עומד האוטובוס התקוע. האנשים לא ממהרים לעזוב את צילו, והיא נשטפת בקולות הכעס והעצבנות שלהם, לא מסוגלת יותר לעמוד בזה, משרכת רגליה העייפות קצת הרחק משם.



    גדר אבן שבורה קולטת אותה, מהווה לה מקום משען רגעי. מעניין מה היה פה פעם, מה בנו פה ולמה איננו עוד, היא משיטה מבטה על שברי הקירות שמאחורי הגדר, שעזובה נתפסה בהם, ושוב מעיפה מבט אל שעון היד. שימי לא אוהב שהיא מאחרת לקחת אותו מהגן, ומאז הניתוח השני שעבר באוזניו הוא נעשה רגיש אף יותר. נעמי רגועה יותר, אבל גם היא עלולה להוציא את האגרסיות שלה כשהיא עצבנית. ומה עם שירי? יהיה לה את השכל ללכת לשכנים כדי לבקש מפתח, או שהיא תתבייש כמו תמיד? ומה אם – גופה מצטמרר פתאום תחת השמש הקופחת – ברוכי יחליט שוב לחזור מוקדם הביתה, פשוט כי הוא לא מסוגל יותר לעמוד תחת מבטיהם הלועגים, השותקים, של חבריו הלא־חברים לכיתה?

    ופתאום מצטמררות גם עיניה. ופתאום הן ממצמצות. ופתאום היא מרגישה רחוקה כל כך, שכוחה כל כך. פתאום רוצה ליטול את מכשיר הטלפון ששכחה בבית, ולהתקשר אליו, לבכות את סליחתה, להתחנן שישובו חייהם להתנהל במסלול אחיד, מאוחד.

    הרב־קו קפוץ בידיה. את הבקבוק שכחה באוטובוס התקול. אבל היא לא זקוקה יותר למים שבו. כי המים זורמים מעיניה, טיפה שקופה, נוצצת, פוגעת ברב־קו, נקווית עליו לשנייה, ונופלת ארצה, לאדמה שפעם הייתה בנויה.

    והיא מושיטה את בריכות עיניה לשמים שעדיין צחיחים, ומתקשרת בקשר ישיר אליו, קשר קרוב, מחבק.

    ודמעותיה הופכות לתפילות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: reish, מאה מם, לרקוד על הירח ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 760
    • א
    שיתוף - לביקורת היום הזה
  • אפרוח מבושל //
    • היום הזה שחיכינו לו כל כך הרבה זמן. ועדיין מחכים.

    עוד לא זכינו, ואיך נזכה?! שהרי אנחנו שקועים במ"ט שערי טומאה, רחוקים כל כך. מנסים להתקרב ושוב נסוגים אחור.

    היום הזה, ששמענו עליו מאז שעמדנו על דעתנו. ועדיין שומעים.

    עוד לא חשים אותו בעצמנו, ואיך נחוש?! שעוד לא הגיע אותו יום מיוחל, ואנו נאלצים להסתפק במועט, תיאורים מפי אלו שזכו, שהתגלגלו לידינו לאחר דורות כה רבים.

    היום הזה, הנכסף, שאיננו יודעים מה יהיה בו, ומה לאחריו.

    וכשיבוא---

    איננו יודעים מה יקרה כשיבוא, יודעים רק כי יהיה מתוק כל כך, מאושר כל כך, וטוב. פשוט טוב.




    להמשיך?
    • תודה
    Reactions: פירי, בנני, brachy 100 ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פירי
    כשאין ביקורת גם זו ביקורת מסוימת... לעניינינו, הקפצת ונהניתי בקריאה. תודה. כתיבה מאד יפה...
  • 2 3K
    • ה
    שיתוף - לביקורת לוח לוח על הקיר, מי הכי צעיר בעיר?
  • הווה פשוט //
    • ִ

    מי אתה בכלל??

    יא חתיכת קרטון על המקרר...

    מי שמך לשר ושופט?
    אתה תקבע אם אני צעיר עדיין?
    לוח שנה מרופט בשווי עשרה שקלים?!

    אתה תגיד לי עוד שנה חלפה?
    אולי עליך היא חלפה!
    תראה איך אתה דליל ומקומט
    כמה דפים עוד נותרו בך עד שתושלך לפח?

    אני עוד צעיר ויפה, שמעת?
    ומלא אנרגיה
    אצלי עדיין תשס"ג

    זמן הוא דבר יחסי אמר איינשטיין,
    על השעון ועל הלוח הוא עובר מהר,

    עלי לאט.

    ִ
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, ס', היו היה ועוד 34 משתמשים37 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    רק מניח והולך - מאז מרן הבית יוסף והרמ"א אין מחויבות לפסקי רבנים האוכלים פיקנטי יותר מאשר לאוכלי...
  • 705
    • ר
    שיתוף - לביקורת היכי תימצי לזכות בדין - ויתנו לך כתר מלוכה.
  • רואים שקוף //
    • אנחנו יודעים, או על כל פנים מאמינים באמונה שלמה -שאם אין זה בגדר 'והשבות אל לבבך', הרי הוא לכל הפחות בגדר 'וידעת היום'- שהא-ל ב"ה חפץ להיטיב עמנו, מחָק הטוב להיטיב עם ברואיו, ומתוך החיבה יתירה שנודעת להם לישראל שנקראו בנים למקום, וכל הקורות אותנו והמאורעות אשר סביבנו, הם טוב בתכלית ההטבה, וכן הסדר אשר סדר לנו האדון ית' וית' במועדי השנה עיתיה וזמניה, גם הוא בא להיטיב עמנו, ואלמלא שקבע לנו זמן לעשות חשבון נפשנו, ולראות את המעשים אשר אנו עושים, ולבקרם בהיכלו, הרי שהאדם אשר עיר פרא יולד, כאשר יגדל כראותו וכרעותו, הוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו, ואיש את רעהו חיים בלעו.
    ובטובו הגדול הוא יתברך התחסד עמנו, ונתן לנו את הימים הללו, הימים הנוראים, הימים הקדושים, לאמר לעם ה' חזקו ונתחזקה, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ימים בהם נפשפש ונמשמש במעשינו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', להתקרב אליו יתברך ולשוב אליו באמת, לבל נלך עוד בלא להתבונן, ולבל נגדל את עצמינו כמשלחי הרגל משולחי הרסן במרוצת ההרגל.
    וסדר לנו הימים הללו, בראשון לחודש השביעי הוא יום הדין, אשר כל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, וכבקרת רועה עדרו יעבירם תחת השבט, מי לחיים ומי למוות, וכל הקורות את האדם בשנה שתבוא עלינו לטובה, נגזרים ביום זה בגזירת מלך מלכו של עולם. ובעשירי בחודש הזה, הוא היום הגדול, יום כיפור עוונות, שנצטווינו בו בחמשה עינויים, ובעבודת התשובה, לחלות ולחנן פני מלך מוחל וסולח לעוונים המעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, שיעשה עמנו חסד ואמת גם בזאת השנה, ויכפר עוונותינו ועוונות עמו בית ישראל. וממילא העיתים הללו הם זמן לחשבון הנפש.
    אך לכאורה ייפלא, שעל פניו תכלית ההטבה בזה הייתה באה לנו, לו היה נסדר שיום הכיפורים יבוא קודם ליום הדין, שבתחילה היה סולח לחטאים מוחל לעוונות ומכפר לפשעים, ואז היינו באים אל יום הדין זכים מעוונות, מתוך רחיצת כפיים בנקיון, וְזַכּוּת טהורה זו הייתה עומדת לנו ליצא זכאים בדיננו, ומדוע סדר זה, שיום הדין בא קודם ליום כיפור עווני, דווקא זה הוא תכלית ההטבה שהיטיב האדון ב"ה עמנו בזה הסדר. ויש להתבונן הרבה בדבר הזה.
    ***
    רבים הם המשייטים בגן המבוכה הלזה, לידע ולהיוודע אל נכון, מה הם סדרי עבודתינו בימים הללו, ומה עלינו לעשות בכדי להתקרב אליו ית' שמו, ואיך נוכל להעיז פנינו ולשוב, לחלות פניו בחצות ליל לבקש סליחה, בתחנונים ידבר רש, בכריעות וכניעות, בקול ייליל, בחיבוט אשמנו בגדנו, כאשר בלבנו פנימה יודעים אנו בבירור ודאי כמעט, כי מה שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת השמש, וכפי שהיה נראה אורח חיינו ביום אמש, כך יהיה אורח חיינו גם ביום המחר, ערב ובוקר וצהריים ויום ולילה לא ישבותו.
    ומה זה כי נבקש מחילה מאיתו יתברך אשר לפניו נגלו כל תעלומות, ויודע מחשבות הוא, וגם המחשבה הזו אשר במוחנו בשעת בקשת הסליחה, גם היא נגלית לפניו, ומאין לנו עזות המצח הלזו לבקש מאיתו על דברים אשר בלבו ובלב כל אדם שאינם, והיינו בעיניו כמתעתעים, ומה הוא הסדר הזה אשר נשנה בכל שנה ושנה, משל לא עשינו תשובה בשנה שעברה על אותם הדברים אשר נשוב עליהם בשנה זו, וכן הוא הישנות הדבר לשנה הבאה, ואנו אנה אנו באים.
    ***
    הלכה פסוקה היא, בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ"א סעיף ד', כי מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה, וטעם הדבר הזה, הובא בטור על פי המדרש, 'אמר רבי סימון, כתיב כי מי גוי גדול וגו', ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוהיה, פירוש מנהגיו ודיוניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך ציפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא בדינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס', ולשון המשנ"ב שאנו בטוחים בחסדו יתברך שיעשה לנו נס.
    ובידוע לנו, שראש השנה יום טוב הוא, ויש בו דיני שמחה כבכל יום טוב, והוא מהעבודות הקשות שבמקדש, שיש לנו לשלב ב' עניינים אלו, של חרדת הדין מחד גיסא, ושמחת החג מאידך גיסא, וחיוב הסעודה והמשתה כבכל יום טוב, ומהנראה, שאחר שהאדם באמת בטוח בו יתברך שיעשה לו נס, כפי המחוייב, ויוציא כאור צדקנו ומשפטנו כצהריים, הרי שעצם הידיעה הלזו היא הנותנת מקור והשראה לשמחה העצומה ביום זה, שמחת החג דראש השנה.
    ***
    האמת היא, שאין לנו כל עבודה לעשות בימים אלו, ויאמרו האומרים כי אני כופר בעיקר, שיאמרו, יערב להם ויערב לי, כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ואידך זיל גמור, אך הא ודאי, שאין ה' אלוקינו שואל מעמנו לשנות את אורח חיינו מן הקצה אל הקצה בשעה מועטת כזו, כי מה שבין לילה היה הרי גם בין לילה אבד, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק לבני תמותה אשר מה הם חשובים, ואין הכוח ביד בן אדם לשנות דרכו ופרי מעללו ביום אחד, ומשום זה, לא יתכן לומר כי זה חפצו של האדון ב"ה וב"ש מאיתנו בעבודת הימים הללו.
    עניינו של ראש השנה ידוע לכל בר דעת, והוא ההמלכה, לקבל עול מלכותו ית' עלינו, ולהמליכו על כל יושבי תבל, וכל תפילות היום נסובים הם סביב זה העניין, ומלבד זה, יושב במרומים מעביר כל באי עולם לפניו כבני מרון, אך זה הדבר אינו חלק מעבודת היום המוטלת על בני האדם, כי אם פעלו של הא-ל ב"ה בזה היום, והעבודה המוטלת עלינו, היא רק המלכתו ית"ש, וכמה דרכים מסדרי עבודתנו בזה היום הם אופני ההמלכה.
    ***
    ראשית דבר הוא ההכרה במלכותו ית' באמת ובתמים, וזה מהידיעה הברורה והאמיתית כי בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואנו בידיו כחומר ביד היוצר, וכיון שכן הוא, רק הוא יחוננו ויאשרנו בארץ חיים, ולהראות שבטוחים אנו בחסדו של המלך, שזה עצמו הגורם שנצא זכאים, שעל אף שנפשנו רוחנו ונשמתנו מזוהמת בצחנת היצר, מי שסמוך על חסדו ורחמיו של המלך, דרכו של המלך לחוננו חינם מאוצר המנוצר, ומשום כך ניגשים אנו לזה היום עוד קודם שזכינו ליטהר ולהזדכך בכפרת יום הכיפורים, רק מכבסין ומסתפרין להראות לו ית', כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים.
    לכשתמצא לומר, הרי שגם בפיוטו של הקדוש רבי אמנון, בו מתנים תוקף קדושת היום, כי בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבראון מי יחיה ומי ימות, גם זה עניינו הוא המלכת הא-ל ב"ה עלינו, לא כהני בבלאי טיפשאי שיעלו בדעתם -או בחוסר דעתם- שיש בזה עניין כל-שהוא להלוך אימים על בני האדם, רק העניין בזה הוא לצייר לנו היאך היא הנהגת מלך ומשפטו, שבידו לומר מי יחיה ומי ימות, כיצד יחיה וכיצד ימות, ומתי ימות, והוא דיין ומוכיח ויודע ועד, ותכליתו של זה הפיוט הוא בהגיע התיבות 'ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים', שעניינו הוא המלכת הא-ל ב"ה עלינו. ופשוט.
    וכל הסדר אשר אנו סודרים באמירת הסליחות, על אף שיודעים אנו כי מיד נשוב לסורנו, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, הוא להראות כי חפצים אנו בקרבתו של מלך, ורצוננו וחפצנו האמיתי הוא להגדיל מלכותו ית' בעולם, רק עפריות החומר גס מאיתנו, ובשלו אנו נתפסים, ונופלים בחטא, אך לא זה הוא אנו, ובעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים אנו מורים זאת ביתר שאת, שנזכה גם לסליחה מאיתו ית', ולא רק שיכתבנו בספר החיים, אלא שנוכל לחדש דרכינו ולו בדבר קל, לעשות נחת רוח לבורא, לפיכך באותם הימים אין אוכלים סתם פיתם וכדו', ופשוט.
    ***
    ומה שיסד הרב המיימוני בעבודת התשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב בזה החטא לעולם, היא עבודה המתמדת על לב האדם תדיר בכל ימי חייו, לעלותו מעלה מעלה במסילה העולה בית א-ל, ומה שאמרו שלושה ספרים נפתחים, כבר פירוש הראשונים שהוא הדין שבא על האדם אחר אריכות ימים ושנים, ואין כאן המקום להאריך בזה יותר.
    בתפילה לאדון ב"ה שנזכה לעבוד את עבודת הימים הללו כראוי.
    • עצוב
    Reactions: איש אחד הלך1 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רואים שקוף
    אשמח מאוד לביקורת לשונית
  • 601
    • T
    שיתוף - לביקורת מַעֲגָלִים
  • tmr //
    • בַּמָּקוֹם הוֹ נִסְגָּרִים הַמַּעֲגָלִים

    הַהֲדוּקִים מֵאֵי פַּעַם

    נִפְתָּחִים מַעֲגָלִים חֲדָשִׁים יְשָׁנִים

    מַלְבְּנִיִּים

    נִפְתָּחִים וְלֹא נִסְגָּרִים

    מִתְעַוְּתִים וּמֻפְנָמִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר

    עַד שְׁ

    נִסְגָּרִים אוֹתָם הַמַּעֲגָלִים

    הַפְּתוּחִים

    הֲדוּקִים מֵאֵי פַּעַם
    • תודה
    Reactions: דה וינצ'ית, AUVI, חנה ש. ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 898
    • ל
    שיתוף - לביקורת אישה קטנה, כמוני.
  • לרקוד על הירח //
    • אישה קטנה,
    מתולתלת.
    צעירה.
    מכורבלת.
    עייפה.
    כבולה בכבלי החיים.
    ---
    עייף לה,
    וקר.
    וחשוך,
    ומנוכר.
    ואין לה מה לעשות.
    אין לה כוחות.
    פשוט,
    או לא,
    היא רוצה רק חיבוק.
    ותו לא.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .חיה פ, פרטנרית, ;בינארית ועוד 13 משתמשים16 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    וואו, איך שזה נשמע טוב. מתחשק לי לנסות גם. תודה על הרעיון!
  • 648
    • א
    שיתוף - לביקורת היום הזה שהיה פרוזדור ליום הבא
  • אסתיאר //
    • העולם הזה, כמו שהוא, רק מסך אחד.
    החושך הזה שבתוך הגלות , מחביא אותו. ושם יש אורות וצללים נדליקים ונכבים.
    החיים האלה, כמו שהם, מלאים באנשים קרובים ורחוקים.
    היום הזה שהיה פרוזדור ליום הבא, רודף אחרי מחר, שגם הוא פרוזדור של היום אחריו....
    כי כל העולם כולו, פרוזדור אחד ארוך. יום אחרי יום, קרון אחרי קרון.
    שעה ועוד שעה, מלא רחמים, חסד, אהבה.
    יום ועוד יום, מלאים בחמלה. המתנה.
    והוא יושב מחכה לנו בכל יום שנבוא.
    המלך בשדה, מלך שהעולם שלו, והכל שלו.
    שנבוא אליו, שנדע את הפרוזדור שהוא רק זה.
    שנזכור את הטרקלין שמחכה לנו, לכל אחד ואחד ביום דין.
    "כי אז יאמרו בגויים", אלה שאמרו, תתקדם, תתפוס מקום, תשב בקדמה, תשאף לשם, לכבוד, לתהילה, לכסף, להצלחה, למקום.
    "הגדיל השם לעשות עם אלה", עם הפשוטים שבעם, דווקא איתם, עם אלה שידעו שזה רק פרוזדור.
    שידעו שיום אחד יבוא ויש לזה סוף. שידעו מטרה, ולא הלכו אחרי כבוד ושררה. אלה שחיו בפשטות ובצניעות, הסתפקו במועט ושמחו בחלקם.
    "היינו כחולמים", כשהמסך יעלה, והאורות יכבו, יישאר מי שאתה. לבד.
    אתה עם כל מה שניצחת. עשית הבאת. כל מה שיש לך ביד.
    כי שם, אין שכחה לפני כיסא כבודו. ואין נסתר מנגד עניו.
    והוא עתיד לתת שכר טוב להולכים בתמים, בזה- עולם הזה, ובבא- עולם הנצח.

    שנזכה לזכור תמיד
    • תודה
    Reactions: brachy 100, שיבת ציון ו-איש אחד הלך3 //
    0 תגובות
  • 648
    • ח
    שיתוף - לביקורת הרהורי תשובה
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    להכיר בחוסר שלמות

    זה להבין שגם אם השקענו

    לא תמיד קטפנו את הפירות מיד

    גם אם התאמצנו לא תמיד התאמצנו

    בדרך הנכונה

    גם אם התכוונו לטובה

    לא תמיד פעלנו נכון

    גם אם רצינו לא תמיד הבאנו את הרצון

    לידי ביטוי נכון



    להכיר בחוסר שלמות זה לדעת

    שאנחנו טועים לעתים

    זה להבין שיש כמה סוגים של חטאים

    יש את החטא

    ויש את מי שלא מכיר בו

    וזהו חטא בפני עצמו

    כי אין מושלם

    ויחד עם בריאתנו מצטרפת חטאתנו

    או מפני החטא

    או מפני ההקפדה על החוטאים



    לחזור בתשובה

    זה לקבל את המציאות של חוסר השלמות

    לחזור בתשובה זה למחול על עוון

    לחזור בתשובה זה לסלוח

    למי שחטא כלפינו

    כי להקפיד זה שוב חטא שלנו



    לחזור בתשובה זה להתבונן במידת הרחמים

    בעיקר כלפי עצמנו, על כי רצינו שלמות

    ולהסתפק בחוסר שלמות

    ולהבין שהתשובה מיועדת

    למי שחושב שהוא לא טועה כי הוא מושלם

    וזו טעות שמסתירה את מידת הרחמים

    תגלו את מידת הרחמים

    תגלו את התשובה



    ומתוך התשובה

    ינבוט הזרע ההשקעה תיתן את פירותיה

    יתעורר הרצון האמתי

    יושפע השפע

    ויעלה ויזרח

    אור האמת

    תגיע השלמות.

    (רעיון שכתבתי לפני כמה שנים)
    • תודה
    Reactions: פרפרזה, brachy 100, איש אחד הלך ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 1K
    • י
    שיר -מי ברעש-
  • י. ל. //
    • מי שלא מעודכן, היתה רעידת אדמה במרוקו בשבת.
    לא כתוב כ"כ מקצועי, יותר הגיגים ומחשבות שעלו לי ברגע הראשון כששמעתי
    מי ברעש​

    ותרעש, ותזדעזע,

    ותרעד, ממקומה תזוע.

    מי לא יחרד,

    לב מי לא ירעד.

    אריה ישאג,

    היאך לא נדאג?



    בדברו הכל נעמד,

    מביט לארץ ותרעד.

    בערב יום הדין המתוח,

    שום דבר אינו בטוח.

    ברגע הרים ממית,

    דורש עבודה פנימית.

    בל נחמיץ מסר חשוב,

    בתשובה שלימה יש לשוב,

    נקרא את הסימן שניתן לעמים,

    ויקבלנו ה' בחמלה וברחמים.

    אך אם נשאר בחטאינו "ניצבים"

    ישלח עוד מסרים לבניו האהובים,

    כי רוצה אותנו, באמת קרוב,

    להחזירנו בתשובה, לעשית הטוב.

    לישר עקמומיות שבלב,

    להכיננו ליום הדין הקרב.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: brachy 100, -חיה-, לוטם ועוד 12 משתמשים15 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    י. ל.
    תודה!
  • 2K
    • א
    דיון האם זה בסדר לכתוב שיר בשילוב פסוקים?
  • א. פרי //
    • כתבתי שני קטעים/שירים בשילוב מילים מהפסוקים.

    לדעתי יש מקום לקונספט ולמסרים אבל יש בי איזה תחושת התנגדות/חשש
    להשתמש בפסוקים או בדמויות גדולות ולשלב אותם בטקסט בצורה כזו. (במיוחד בשיר השני שנראה לי יש בו קצת זלזול,
    האם אני צודקת?)
    אני אפילו חוששת לפרסם את זה בתור שאלה, מעניין אם זה גם לכם נראה פחות מתאים.
    האם לדעתכם זה בסדר?


    אַל תִּרְאוּנִי

    אַל תִּרְאוּנִי
    שֶׁאֲנִי כְּפוּפָה
    כִּי כָּבֵד עָלַי הַמַּסָּע
    אֲנִי כְּפוּפָה
    כִּי אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּכָה
    כְּשֶׁאֶרְצֶה לְהִזְדַּקֵּף -
    אֶעֱשֶׂה זֹאת

    אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי עֲצֵלָה
    אֲנִי הֲרֵי חָפַצְתִּי בְּכָךְ
    כְּשֶׁאֶרְצֶה לִהְיוֹת זְרִיזָה-
    אֶהֱפֹךְ לְכָזוֹ

    אַל תִּרְאוּנִי
    שֶׁאֲנִי שִׁפְחָה
    כִּי אִם אֶחְפֹּץ לִהְיוֹת
    בַּת חוֹרִין
    אֵצֵא מִשִּׁעְבּוּד

    אַל תִּרְאוּנִי
    שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת
    כִּי זֶה תּוֹצָאָה שֶׁל הָאוֹר
    וּמַתְּנַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

    וְאִם תִּרְאוּנִי
    לֹא אוֹתִי תִּרְאוּ
    אֶלָּא
    תִּרְאוּ אֶת עַצְמְכֶם

    כרמי נטרתי

    כרם היה לשלמה
    וגם לצביה
    ליעל
    ולבנימין

    כרמים היו
    לכולם.

    לעבדים
    לעשירים
    לעניים
    לכל העם

    כרמים רוחניים
    כרמים גשמיים

    הבטתי על הכרמים
    חוויתי אותם
    דיברתי עליהם
    חשבתי אותם
    הרגשתי אותם
    שמעתי עליהם סיפורים

    נאים הם הכרמים
    רחבים
    מטופחים
    ירוקים

    וכרמי שלי?...
    .....
    עבודה רבה ובלתי מספקת היתה בו. שברי כלים בינות לקוצים ואדמת טרשים, מכרסמים ונחשים.

    ותחושת בוז כלפי עצמי.
    זה כרמי?

    באין ברירה שבתי אליו
    כי זה שלי!

    כרם לשלמה לצביה ליעל לבנימין וגם לי.

    לכולנו.

    ובכרם שלי יש התמודדות מול קוצים ונחשים ומכרסמים ורוחות.
    יש שם עבודה מתישה בשמש חזקה ובגשם סוער.
    ועיקר העבודה היא לא להביט לכיוון הכרמים האחרים במבט מייחל.
    כי בואו -
    הכח שלי נמצא כאן בכרם שלי.
    והכרמים היפים והמוריקים שם הם של שלמה וצביה ויעל ובנימין.
    מה לי ולהם.
    יום יבוא וכרמי יהיה כל כך ירוק עד שאני אעצום עיניים כדי לא להסתנוור מהיופי.

    ובמחשבה נוספת -
    גם אם לא
    אני אוהבת אותו ככה בדיוק.
    בדיוק ככה.

    כרמי נטרתי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איילת556, ר' יעקב ישראל, jump ועוד 16 משתמשים19 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    תודה על התגובה. קראתי שוב את הקטע על האינדיבידואל והקולקטיב יש בדברים אמת אבל צריך לשאוף שגם...
  • 816
    • א
    שיר שרים סליחה
  • אריה גלבר //
    • הימים ימי סליחות ורחמים, והאשכולות מלאים ברבדים תחושות וגישות שונות לסליחה.
    את השיר הזה כתבתי בשנה שעברה, ואני אוהב אותו מאוד. לכן, אצרף אותו לשאר סליחות עמך ישראל דפה.


    סְלִיחָה.
    לֹא סְתָם בְּשִׁיר
    לֹא סְתָם בְּמַנְגִּינָה
    הֲרֵי הַצְּלִיל מַסְגִּיר
    אֶת הַכַּוָּנָה
    יֵשׁ סְלִיחָה?
    רַק תְּנִי לַעֲבֹר
    וְיֵשׁ סְלִיחָה!
    כָּאן עָלֶיךָ לַעֲצֹר
    יֵשׁ סְלִיחָה????
    אֵיךְ אַתְּ בִּכְלָל מְעִזָּה
    וְיֵשׁ סְלִיחָה,
    רַק תִּסְגֹּר לִי פֹּה אֶת הָאֲרִיזָה
    אֲבָל כָּעֵת מִתְבַּקֵּשׁ
    תָּו מְיֻחָד בְּמִינוֹ
    צְלִיל שָׁבוּר מְבַקֵּשׁ
    כְּעֶבֶד לְרִבּוֹנוֹ
    בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ
    אִשָּׁה לָאֲהוּבָה
    בֵּן לְאָבִיו
    חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה
    בְּבַקָּשָׁה
    קוֹלִי שְׁמַע
    וּרְאֵה דֶּמַע, עֵינִי
    רִיב רִיבִי
    שְׁעֵה נִיבִי, וְהַשִּׁיבֵנִי
    סָלַחְתִּי
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כנפיים, י. ל., כל שם שתרצה ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 832
    • ח
    שיתוף - לביקורת איך להגיע לתפילה בכוונת הלב?
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    יצר הרע מציג לנו מצג שווא של חרדה

    של תקיפות של דרישות של דקדקנות ואפילו של כעס.

    אבל האמת היא שהנעימות היא הדרך והשביל כדי להגיע אליך,

    כדי לגעת בקדושה.

    "אם תתפללו בריכוז, המון שעות, אז אולי תצאו זכאים בדין", מלחיץ אותנו היצר הרע.

    חשוב לבדל בין הקולות, כי הקול של יצר הטוב הוא קול רך ונעים, קול שמביא אותנו לשמחה ליצירה, לנעימות.

    ראש השנה הוא יום של תפילות, יש לנו צפיות רבות מהיום הזה, יום קדוש יום תחילת מעשינו, כל אחד במקומו הוא, וכל אחד במצבו הוא רוצה להתקרב בימים גדולים אלו אל בוראו.

    אבל הרבה מאוד אנשים מרגישים עומס וכבדות, גם משעות רבות של עמידה בתפילה, וגם מהדרישות שהם מציבים לעצמם ביחס לתפילה.

    כדי להגיע לתפילה צריך להבין את המהות והיסוד של התפילה.

    כשתהיה לנו הבנה מהי תפילה אנחנו נבחר לרצות אותה

    התפילה נועדה לקשר אותנו לבורא עולם, התפילה באה כדי לתת לנו לבטא את הרגשות של הלב שלנו.

    תפילה היא קשר, תפילה היא חיבור, תפילה היא מנגינת הלב.

    אם כך מדוע כשמגיע זמן התפילה אנחנו לפעמים חשים כבדות, חוסר ריכוז, ומי בכלל מדבר על ביטוי של רגשות?

    אותם הרגשות שאנחנו חיים אותם בכל רגע, דווקא בשעת התפילה מתות, נעלמות, ולא קיימות כלל.

    כדי להגיע למצב של רגש, צריך להיות בתוך העניין, אם אתם מחוץ לעניין כמובן שלא תרגישו.

    אז איך נכנסים לעניין?

    קודם לכל הרבה מאוד פעמים אנחנו מרוכזים בהמון דברים ואז אנחנו מכריחים את עצמינו לחזור ולהתרכז במילות התפילה, מתרכזים איזה שהוא זמן, ואז המחשבה שלנו שוב סוטה מן הריכוז, וחוזר חלילה.

    כדי להיות בתפילה צריך באמת להיות שם, מה שאומר, להתנתק לחלוטין מהסביבה, להיות מרוכזים בתוכן מילות התפילה.

    אם לא התנתקתם מהסביבה, הרי שאתם עדיין לא שקועים בשיח עם הבורא.

    כדי להיות שקוע בשיח עם הבורא אתם צריך לצייר כאילו אתם עומדים לפניו.

    לכן לפני שאתם מתחילים לפצוח בשיח, תעברו למוד אחר, מצב חדש, אני כרגע עם סידורי, ומילות תפילתי ואתה בורא עולם כנגדי, חשוב ממש להרגיש את "נוכח פני ה'", אני מדבר עם מישהו שנמצא כאן, פה כנגדי.

    ועכשיו מילות התפילה הרגילות, כדי לשים לב מה אומרים צריך לחשוב על המילה, רק ככה אפשר להרגיש אותה.

    אם אתם מרגישים שיש מילים שיותר מדברות אליכם, במילים הללו תתעוררו,

    תתעוררו בניגון שלכם, בכיסופים, במנגינה, בצעקה, ובדמעות.

    כשאתם תהיו בתוך התפילה, התפילה תהיה בתוככם.

    כשאתם תהיו מרוכזים ושקועים השקיעות תיתן לכם מתנה, אתם תהיו מחוברים.

    צריך קודם כל להתחבר ורק אחר כך התפילה זורמת, מילות התפילה זורמות,

    הרגש מגיע.

    ועכשיו שוב חזרו למילות התפילה הרגילות, כדי לשים לב מה אומרים צריך לחשוב על המילה, רק ככה אפשר להרגיש אותה.

    כי איך אפשר להתפלל ולא להיות בתוך העניין, ולא להיות שקוע, לשפוך שיח, ולא להיות בשיחה?

    התפילה היא מתנה בשבילנו אבל כדי לקבל את המתנה הזאת צריך ללמוד אותה, צריך ללמוד איך להיות בתוך התפילה, איך לדעת לדבר, איך לרצות לשיר בנעימה, איך להחשיב את המילים.

    כל מה שאנחנו רוצים נמצא בתפילה, קשר עמוק ורוחני, יכולת לבטא את רגשותינו העמוקים כלפי יוצרינו, היכולת להתבטא.

    אם כך מדוע אנחנו חוסמים את עצמינו ומגבילים את תפילתנו, מדוע אנחנו נלחצים מהמשימה ומדוע היא מרגישה לפעמים כמשקל כבד?

    אין זאת אלא שלא הבנו את משמעות התפילה, אין זאת אלא שלא נתנו לעצמינו להיות אנחנו עצמינו, היכולת לאפשר לעצמינו להיות אנחנו, לבטא את הפנימיות שלנו, זאת זכות.

    וכדי לזכות בה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לאפשר לעצמינו לשקוע, להתרכז, להיות בעניין.

    כי אי אפשר להיות בעניין אם אתם לא בתוך העניין.

    לאפשר לעצמכם להיות בעניין זו מתנה שאתם מעניקים לעצמכם, מתנה של קשר, מתנה של רגש, מתנה של חוויה עמוקה שאין כמוה.

    לכן קחו צעד אחד קדימה ופשוט תכנסו, כנסו לתוך עולם הרגש, לתוך עולם הקשר.

    כל זמן שלא עשיתם את הצעד של התנתקות מהעולם החיצוני, ושקיעות בעולם הפנימי לא יצרתם קשר, לא יצרתם שיח, לא יצרתם חיבור.

    אבל אם בחרתם לשכוח לרגע את עולמכם, ולשקוע בעולם התפילה, פתחתם את השער לתפילה שלכם לעלות למעלה.

    לא חידשתי דבר, רובנו זוכים בימות ראש השנה להתרכזות בתפילה, לקשר לחיבור, לנעימה ולנעימות, אבל אם לרגע שוב חשתם בקושי זכרו שיש לכם הזדמנות לדבר, לנגן, לשיר בתחנונים בשפיכת שיח.

    אבל רק אם תתנו את החיבור תזכו לקבל אותו.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: איש אחד הלך, אבינועם גולדברג ו-פרפרזה3 //
    0 תגובות
  • 809
    • R
    שיתוף - לביקורת חוֹבְבֵי סִפְרוּת, שִׁירָה וְטִיפּוֹגְרַפְיָה?
  • RBH //
    • הי!
    אשמח מאוד אם תענו על הסקר לצורך פרוייקט
    בנושא "החייאת שירת ימי הביניים"
    docs.google.com

    חוֹבְבֵי סִפְרוּת, שִׁירָה וְטִיפּוֹגְרַפְיָה?

    הי! אני רעותה, מעצבת, טיפוגרפית ומוזיקאית. השירה העברית מכונה גם "שירת ימי הביניים" אשמח מאוד אם תענו על הסקר לצורך פרוייקט בנושא "החייאת שירת ימי הביניים" יאלה מתחילים:)
    docs.google.com docs.google.com



    *מעבירה בשביל חברה
    • תודה
    Reactions: איש אחד הלך, נחמת שוטים, שיבת ציון ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 1K
    • הדוויג
    שיתוף תהליך פרויקט של פעם במאה שנה
  • הדוויג //
    • בחודשים האחרונים זכיתי להיות אחד מראשי צוות התוכן בפרויקט יומי - פרויקט מהפכני שנועד להנגיש את לימוד הגמרא לכל יהודי.
    זו הייתה (ועדיין) משימה מאתגרת ושאפתנית מאוד. בשורות הבאות אבקש לחלוק אתכם את האבנים שמהן מורכב המבנה האדיר הזה.

    הרב שניאור זלמן כהן - היזם והמייסד שעומד בראש הפרויקט האדיר הזה - השקיע מאמצים ומשאבי עתק כדי לבנות פלטפורמה חדשנית ללימוד הגמרא.
    פלטפורמה שפותחה בהשקעה של קרוב ל-2 מיליון ש"ח(!) וכוללת ביאור חדש, יחד עם עוד מגוון פיצ'רים נלווים, כמו אפשרות למצוא חברותא וללמוד איתו דרך האתר, מערכת חכמה של דרבונים ויצירת מוטיבציה, ועוד שלל פיתוחים מעניינים שעשויים להביא למהפכה של ממש, לפיה כל אדם צריך ויכול להתענג מלימוד גמרא.

    אחת הבשורות של הפלטפורמה, היא הביאור של הגמרא. הרב כהן גייס את כותבי התוכן הטובים ביותר (ואותי....) על מנת ליצור ביאור שכתוב כולו בעברית מדוברת, זורם ומרתק לקריאה, תוך שמירה על מיקוד ובהירות מירבית.

    הגמרא היא טקסט מאוד קשה לפענוח. היא לא מנוקדת, לא מפוסקת, כתובה בשפה זרה, ובנויה על דפוסי חשיבה שאנחנו לא מורגלים בהם ביום יום. היא לא מדברת בשפה שלנו, תרתי משמע.

    קיימים בשוק כמה וכמה ספרי ביאורים לגמרא. החל משטיינזלץ, דרך חברותא, ועד שוטנשטיין ומתיבתא. המכנה המשותף לכולם הוא שהם מתרגמים את הגמרא עבור מישהו שכבר יודע ללמוד. הוא מכיר את הלך החשיבה של הגמרא, אלא שהוא לא מכיר את הסוגייה הספציפית.

    ב'יומי' באנו עם גישה חדשה. אנו לא עוסקים רק בתרגום מילולי, אלא בתיווך והנגשה של הגמרא לעברית של 2023. המטרה שלנו הייתה שקריאת הביאור תהיה נעימה וחווייתית ככל האפשר, ממש כמו לקרוא עיתון להבדיל, ושהלומד יוכל להבין את הגמרא מאפס גם אם הוא לא מכיר את המושגים הכי בסיסיים, או גם אם הוא בסוף יום עבודה מאומץ.
    כך לדוגמה במקום להשתמש בביטוי 'גזירה שווה' בחרנו במונח 'השוואת מילים כפולות בפסוקים'. במקום 'קניין' - כתבנו 'פעולת העברת בעלות', וכן הלאה. כל שורה בגמרא תורגמה לשפה המדוברת בימינו.
    יחד עם הביאור, מופיעות בצד פינות שמרחיבות את המושגים שהוזכרו בגמרא, סוקרות את דמויות החכמים שהוזכרו בדף, ואת 'כללי התלמוד' - צורת החשיבה של הגמרא.

    לאחר כל ההשקעה הרבה, התוצאה - פשוט מענגת.
    אנשים נכנסים לאתר ולומדים דף גמרא אחרי דף גמרא, בחשק ובעניין. זה משנה חיים.


    צפינו מראש שיכולות להיות כל מיני התנגדויות לפרויקט. החל מעצם העובדה שהוא מתקיים במרחב וירטואלי ולא בספר מודפס כמיטב המסורת, יש שיאמרו שהוא מבטל את עמל התורה, ואולי בכלל לא ראוי לתרגם את הגמרא לעברית מדוברת.
    אין לי תשובות נחרצות על זה. השאלה היא מה האלטרנטיבה. ברור שאם מישהו יכול ללמוד בכולל בעיון - אין סיבה שהוא ירצה להצטרף ליומי, (אם כי גם אנשים שיודעים ללמוד סיפרו שכשהם קוראים את הפירוש הם מבינים את הגמרא ברמה אחרת ומתחברים אליה הרבה יותר).
    אבל אם נדבר על מישהו שהיה רוצה ללמוד והוא פשוט לא מגיע לזה, או מישהו שמעולם לא התחבר לגמרא, או אדם שלא מצליח להבין את הגמרא, או אפילו יהודי מתקרב שלא למד בחיידר ורוצה ללמוד גמרא לראשונה בחייו. לאנשים כאלה אין אלטרנטיבה. הם לא ישבו ויתנדנדו מול גמרא בהוצאת טלמן.

    מישהו אמר לי "גמרא באפליקציה? זה נראה לך לעניין?", אמרתי לו "ולגלול סטטוסים כל היום זה לעניין? אז בוא. אם אתה כבר במסך, לפחות נביא אליך גם את הגמרא לתוך המסך"...


    כששאלתי את הרב שניאור כהן מה מניע אותו להשקיע כל כך הרבה, הוא הסביר לי: "לימוד הגמרא הוא הביטוי של צורת החשיבה היהודית. כל יהודי צריך שיהיה לו בראש הרבה גמרא כדי להיות קשור לקדוש ברוך הוא ולחשוב כמו יהודי. תמיד ציער אותי לראות שיש כל כך הרבה יהודים שלא מתחברים לגמרא או חושבים שגמרא זה לא בשבילם. גמרא זה בשביל כל יהודי".


    עד כה הצטרפו ליומי כבר כמה אלפי משתמשים, מהארץ ומהעולם.
    החזון הוא ליצור 24,000 חברותות של לומדי גמרא מכל שכבות העם, להגיע לכל פינה בעולם היהודי ולהאיר אותו באורו של לימוד הגמרא.
    בשנת תרפ"ג יצא לדרך המהפך של לימוד הדף היומי. בשנת תשפ"ג יצא לדרך המהפך של לימוד הדף - ב'יומי'.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שלמה.ל., שמוחה, יודעלה ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
  • 803
    • ה
    שיתוף - לביקורת תעלומת התפוח
  • הווה פשוט //
    • ִ
    רוצים שנה טובה?
    קבלו את הטריק הבא שהפך את חייהם של מיליונים!

    חינם!

    ואפילו אינכם צריכים להירשם דרך המייל למטרת סחיטה בעתיד

    חינם חינם!

    ובכן רשמו לפניכם:
    קחו תפוח, חתכו פרוסה הגונה, טבלו בצנצנת דבש, תנו ביס גדול,
    נגבו את הסנטר בטישו,
    קלפו מהסנטר את הטישו שנדבק,
    זהו.

    קבלתם שנה מתוקה בקלי קלות.

    לייקו ושתפו בכל הכח.



    ***
    מאז ומתמיד עצבנו אותי סימני ראש השנה, וכשהסבירו לי שזה רק במטרה להזכיר לי להתפלל התעצבנתי יותר,
    סריוסלי?! אופס שכחתי לגמרי שזה ראש השנה וצריך להתפלל?!
    ובכלל, אם שכחתי את ראש השנה איך זכרתי לאכול תפוח?

    אני יודע שאלו לא ממש שאלות, ויש הרבה אמצעי עזר חזותיים ביהדות, אבל מה לעשות, התעצבנתי!
    והעצבים נתנו קונטרה רצינית לתפוח, כי הרי מי שכועס בראש השנה אוכל אותה.

    שנה שעברה כשעלה הנושא לשולחן והגענו למסקנה - אני ורעייתי שתחיה - שאכן העניין צריך עיון גדול.
    פתח פתאום אחד המסובים את פיו, יהודי חביב ומלא חן, וגילה לנו את סוד התפוח!
    נהנינו מאד מדבריו המתוקים, והודינו לאלקים על שבחר בנו להיות ההורים של היהודי החביב הזה, מוישי.

    והחלטנו שזה יהיה נכון להפיץ את הרעיון הזה גם מעבר למעגל המשפחה.

    אז הנה לפניכם הספור המלא
    שמגיע מהגמרא במסכת כרתות

    וכך כתוב שם:

    הרוצה לדעת אם הוא יחיה בשנה הבאה, ידליק בעשרת ימי תשובה נר בבית נטול חלונות, אם הנר ידלק עד תום השמן, הוא יעבור את השנה בשלום, ואם לא...
    (אל תנסו בבית כי אני כותב מהזיכרון ולא בטוח בפרטים, ומעוד סיבה שתקראו בהמשך).

    הנכנס לעסקה כלשהי ורוצה לדעת אם היא תצליח לו, שיגדל תרנגול במיוחד לצורך הניסוי הזה, אם התרנגול משמין זה מה שיקרה גם לארנק

    ואחרון חביב, מי שיוצא למסע ורוצה לדעת אם ישוב בשלום, שיעמוד לפני מקור אור, אם הוא רואה את צילו וגם את צל צילו (הפירוש הפיסיקלי המדויק של המונח "צל צילו" זוקק פוסט נפרד) הוא יחזור, ואם לא אז כרטיס הלוך ושוב יהיה בזבוז.

    ממשיכה הגמרא ומזהירה שלא להשתמש בסימנים האלה!
    משום שכשהסימן יהיה לרעתו, הוא ייבהל, תחלש דעתו, וכשהמצב רוח יורד והדיכאון משתלט, זה עצמו יגרום לו את הנזק.

    ואז אומר אביי,
    מעתה שאנו רואים שיש ממש בסימנים, כדאי לאכול בראש השנה תמרים וקרא וכו' וכו'.

    "אבל זה לא דומה!" שאל היהודי החביב הנ"ל "הסימנים שהוזכרו הם תגובה שמיימית שמגלה עתידות, ואיך אביי מגיע למסקנה שאכילת פירות מתוקים שאדם בחר לעשות מעצמו תועיל לו?!"

    "ובכן" קורא מוישי שלנו בקול צרוד וקם ממקומו "הפירוש הוא כזה...."
    ואם הוא מצליח להסתיר את העובדה שהוא עף על עצמו זה רק בגלל שאנחנו כבר עייפים, וגם כל כך אוהבים אותו.

    "אביי לא הפיק את הרעיון מתוך סימני הגמרא המוזכרים בהתחלה. אביי מדבר על ההסתייגות של הגמרא בהמשך, שאין להשתמש בסימנים מחשש לפגיעה מנטלית בחוסן הנפשי.
    אם ערעור רוח האדם מוביל לכשלונו, הרי שבאותה מידה שיפור המצברוח ישיג לו ניצחון.

    מתוק עושה שמח!
    צבעוני וריחני מרים את המורל,
    סמלים נושאי מסר חיובי יוצרים מוטיבציה,

    אז תתחילו את השנה עם התרוממות רוח, ואפילו קצת מלאכותית (רבי נחמן ממליץ אפילו על שימוש ב"מילי דשטותא").

    אדם שמח פועל ביתר אפקטיביות, בחירות נכונות, אומץ להעז, חריצות, אופטימיות, וחזון, יובילו אותך להצלחה!
    לשנה טובה ומתוקה.
    לא את התפוח, את עצמך טבול בדבש!

    ואולי כדאי להוסיף לברכת ה"כתיבה וחתימה טובה" המתוחה והמודאגת, את המקבילה הלועזית "Happy new year"


    אז כשתכנסו לתשפ"ד, זכרו את התהליך:

    ת פוח (שיגרום לך)
    ש מחה (שתניע אותך ל)
    פ עולה (שהתוצאה שלה)
    ד בש (!)
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: ח אפל, החיים טובים, AUVI ועוד 28 משתמשים31 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כתב עט
    הטקסט פשוט קולח וא"א שלא לקרוא מתחילה לסוף הטוב. מניע לפעולה ומיוחד.
  • 575
    • י
    שיר א-ל-ו-ל-!
  • י. ל. //
    • ת'אמת שכתבתי את זה קצת בהשראת השיר הזה

    הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק,

    קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק.

    הִתְקָרְבִי נָא בֵּיתִי,

    חִזְרִי, הֱיִי נָא אִתִּי.

    אָבִינוּ, אוֹתָנוּ כ"כ אוֹהֵב,

    כָּמֵהַּ הוּא שֶׁנַּחֲזֹר, נִתְקָרֵב.

    מַדּוּעַ עוֹדֵךְ יְשֵׁנָה,

    טוֹמֶנֶת רֹאשְׁךָ כְּמוֹ בַּת יַעֲנָה,

    הֵן בַּשָּׂדֶה, אֲנִי כָּאן,

    דּוֹדִי יָרַד אֶל הַגַּן.



    כְּרָשִׁים אָנוּ עוֹמְדִים,

    חָנֵּנוּ כְּבָנִים וְכַעֲבָדִים.



    עוֹד יוֹם חָלַף, עָבַר,

    אַבָּאלֶ'ה פָּתַח לָנוּ שַׁעַר.



    שַׁעַר סְלִיחָה,

    וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה.

    שַׁעַר תְּשׁוּבָה,

    לִזְכוּת וְלֹא לְחוֹבָה.

    שַׁעֲרֵי מְחִילָה,

    שָׁנָה מְקַדֶּמֶת וּמוֹעִילָה.

    שַׁעֲרֵי טוּב וּמְנוּחָה,

    שְׁנַת בְּרִיאוּת וְהַצְלָחָה.

    שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה וּשְׂמָחוֹת,

    שְׁנַת עֹשֶׁר וּבְרָכוֹת.

    שַׁעֲרֵי שֶׁפַע וְהַעֲנָקָה,

    שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה!
    • תודה
    Reactions: איש אחד הלך, ה' אוהב אותך, אוהבת אמנות ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 676
    • I
    סיפור בהמשכים סִפּוּר קָצָר עַל רֹחַב לֵב
  • I.Q //
    • ב''ה

    דָּוִד הִגִּיעַ לִישִׁיבָה עִם כָּל רֹחַב הַלֵּב. כָּל לִמּוּד וְלִמּוּד הָיָה בַּעֲבוּרוֹ מַסֶּכֶת שְׁלֵמָה וְעוֹלָם שָׁלֵם. לִמּוּד בְּסִפְרֵי הַחֲסִידוּת בַּבֹּקֶר הָיָה שׁוֹבֶה אֶת לִבּוֹ. וּבְאֹפֶן כָּזֶה שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהִנָּתֵק מֵהֶם. גַּם כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְכָךְ מַמְשִׁיךְ הָיָה לִרְכֹן עַל הַסֵּפֶר וּלְהַגּוֹת בּוֹ, וּכְשֶׁהָיָה מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּבָר הִגִּיעַ עֵת תְּפִלָּה. בַּחוּרִים רַבִּים כְּבָר עָטְרוּ עַצְמָם בִּתְפִלִּין בְּעוֹד הוּא עֲדַיִן תָּפוּס בְּמַחְשְׁבוֹתָיו.

    בְעוֹדוֹ מְנַסֶּה לְהִצְטָרֵף לַתְּפִלָּה, הָיָה הַחַזָּן עָט לְעָמְקָם שֶׁל פְּסוּקֵי דְּזַמְרָה בּוֹאֲכָה קְרִיאַת שְׁמַע. וּכְשֶׁהָיָה לְבַסּוֹף מַתְחִיל אֶת הַתְּפִלָּה, נִכְנָס הָיָה אַט אַט לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה ומִלּוֹת הַתְּפִלָּה מְמַלְּאוֹת הָיוּ אוֹתוֹ לְרוֹמְמוּת שֶׁכָּזוֹ שֶׁשּׁוּב הִסִּיחָה אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַשָּׁעוֹן וּמִן הַזְּמַן וּמֵעֵינָיו שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ.

    עוֹדוֹ אָחוּז בִּתְפִלָּתוֹ נִשְׁמָע הָיָה שְׁאוֹן פְּתִיחַת הַגְּמָרוֹת שֶׁהָיוּ נִפְתָּחוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ בְּרַעַשׁ שֶׁהָיָה מַחֲזִירוֹ אֶל הַמְּצִיאוּת הַתְּחוּמָה. וְהָיָה רָץ דָּוִד מְמַהֵר אֶל גְּמָרָתוֹ שֶׁכְּמוֹ חִכְּתָה לוֹ בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים. וּכְשֶׁחָלְפוּ הַדַּקּוֹת הָיָה נִשְׁאָב כֻּלּוֹ אֶל הַסֻּגְיוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹקְחוֹת אֶת מוֹחוֹ לִכְדֵי עִיּוּן גָּדוֹל וְרִכּוּז שֶׁכֹּה אָהַב. אֶלָּא שֶׁשּׁוּב מָצָא עַצְמוֹ רָחוֹק מִן הַזְּמַן רָחוֹק מִן הַסֵּדֶר.

    שִׂיחָה חֲרִיפָה שֶׁהָיְתָה לוֹ עִם הַמַּשְׁגִּיחַ הָרָאשִׁי הָיְתָה נְקֻדַּת מִפְנֶה, וְכֹה אָמַר הַמַּשְׁגִּיחַ, אָנָּא מִמְּךָ הַשְׁאֵר נָא חֵלֶק נִכְבָּד מֵרֹחַב לִבְּךָ בַּבַּיִת. אֵין לָנוּ מָקוֹם עֲבוּרוֹ. אוּלַם הַיְּשִׁיבָה צָפוּף וְכָל פִּסַּת מָקוֹם וְכָל שַׁבְרִיר שֶׁל זְמַן מְחֻשָּׁב כָּאן.

    כְשֶׁשָּׁב דָּוִד מִשַּׁבָּת הִשְׁאִיר בַּמְּגֵרָה שֶׁלּוֹ חֲצִי מֵרֹחַב לִבּוֹ. וְכָךְ נָסַע קַל בְּדַעְתּוֹ וחָצוּי בְּלִבּוֹ בַּחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ הַיְּשִׁיבָה. אֶלָּא שֶׁכַּנִּרְאֶה לֹא הָיָה דַּי בְּזֶה כִּי שׁוּב דָּוִד שָׁב לְהִתְמוֹגֵג בְּלִמּוּד בְּסִפְרֵי הַחֲסִידוּת שֶׁל הַבֹּקֶר. עֲדַיִן הַדְּבָרִים שֶׁנִּלְמְדוּ שָׁם הָיוּ מְבִיאִים אוֹתוֹ לַפְּסָגוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ וְשׁוּב מָצָא עַצְמוֹ מוּל עֵינֵי הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁסֵּרְבוּ לְהַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. סֵרְבוּ לְקַבֵּל אֶת דָּוִד שֶׁאֵינֶנּוּ צוֹעֵד לְפִי הַתָּכְנִיּוֹת. אֵינֶנּוּ מְתַפְקֵד לְפִי מָה שֶׁנִּקְבַּע בַּאֲסֵפַת הַהַנְהָלָה הַחֲשׁוּבָה, בָּהּ הִתְכַּנְּסוּ כָּל צֶוֶת הַיְּשִׁיבָה, כּוֹלֵל זִקְנֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁעוֹד זָכְרוּ אֶת הַיְּשִׁיבָה הָעַתִּיקָה, בָּהּ הִתְנַהֵל הַכֹּל כְּאִלּוּ הָיוּ הַתַּלְמִידִים צוֹעֲדִים, כְּמוֹ גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם וְכוֹכְבֵיהֶם, בְּזֶה אַחַר זֶה.

    וְשׁוּב נִקְרָא דָּוִד לְלִשְׁכַּת הַמַּשְׁגִּיחַ וְאַף הַפַּעַם נֶאֱמַר לוֹ שֶׁעָלָיו לָשׁוּב וְלַחְתֹּךְ בַּבָּשָׂר הַחַי. לְמַעֲנוֹ וּלְמַעַן כְּלַל הַתַּלְמִידִים עָלָיו לְהַשְׁאִיר אֶת כָּל רֹחַב לִבּוֹ בַּבַּיִת. כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַתְאִים עַצְמוֹ לִדְרִישׁוֹת הַיְּשִׁיבָה וְלַחֲכָמֶיהָ. דָּוִד צִיֵּת לַחֲלוּטִין הוּא אָרַז אֶת כָּל רֹחַב לִבּוֹ הִנִּיחוּ בְּבֵיתוֹ וְשָׁב לַיְּשִׁיבָה. חֲפוּי רֹאשׁ, אֲבָל עִם תִּקְוָה גְּדוֹלָה, שֶׁהַפַּעַם יַשְׂבִּיעַ רְצוֹן כֻּלָּם. וְאָכֵן הַפֶּלֶא קָרָה: דָּוִד לֹא אִחֵר וְלוּ פַּעַם אַחַת. לֹא לְלִמּוּד הַבֹּקֶר לֹא לִתְפִלָּה וְלֹא לְלִמּוּד הַגְּמָרָא שֶׁאַחֲרָיו. הַמַּשְׁגִּיחַ הַצָּעִיר חִיֵּךְ אֶל הַמַּשְׁגִּיחַ הַמְּבֻגָּר שֶׁחִיֵּךְ אֶל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה שֶׁחִיֵּךְ אֶל רֹאשׁ הַשִּׁיבָה הַזָּקֵן. הֻשְּׂגָה הַמַּטָּרָה. אֲבָל רַק דָּוִד הִרְגִּישׁ בּוֹדֵד. גַּעֲגוּעַ עַז אֶל לִבּוֹ שֶׁנִּשְׁאַר בַּבַּיִת. לֵב בּוֹדֵד לְלֹא לִמּוּד הַחֲסִידוּת שֶׁל הַבֹּקֶר לְלֹא תְּפִלָּה לְלֹא עֲרָכִים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אפרוח מבושל, כנפיים, איש אחד הלך ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
    • שאלה
    963
    • ש
    עזרה כתיבת תוכן- לקוח מבקש התנסות
  • שולמית רוז //
    • הלקוח ראה דוגמאות של עבודות שכתבתי,
    ועכשיו הוא מבקש שאכתוב פלייר בתור התנסות ללא תשלום.
    הם בודקים במקביל עוד כמה כותבי תוכן.
    זה מקובל?
    אשמח מאוד לשמוע מבעלי ניסיון והיכרות בתחום.

    (לי זה נשמע ניצול,
    מבחינתי האישית זה שווה לי בשביל לצבור ניסיון (כי אני די חדשה בתחום)
    אבל אולי זה לא מכבד את המקצועיות של כותב תוכן אם הוא מסכים לכזה דבר?)
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נ. גל, שיבת ציון ו-אש קודש!3 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    אם מדובר בסיפור קצר שנועד לבדוק אם את עונה על הדרישות, נראה לי שהם יכולים לבקש. אבל התנאי צריך...
  • 452
    • ח
    שיתוף - לביקורת עד לרקיע השביעי.
  • חנה ש. //
    • ישנם סיפורים, ארוכים המה, ובהם מספר רב של פרקים, ולהם דמויות רבות.
    ולעומתם ישנם סיפורים, קצרים המה, אולם תוכנם רחב הוא.
    וישנם סיפורים, קצרים אף יותר, כל כך קצרים שהנך שואל את עצמך, האם בסיפור עסקינן?
    אולם לעיתים דווקא הסיפורים הכל כך קצרים מכילים בתוכם הכל.
    כך הוא סיפורי זה.
    המסופר על אדם הנראה פשוט ולבושו לבוש של איש פשוט, שהיה מצוי בקברי צדיקים בבני ברק,
    אולם מי שהיה שם ושמע את קולו הבין כי ישנם דברים בגו.
    כבן המתחטא אל אביו, שופך שיח בפני קונו, במקום בו רק מי שנפשו ערה שומע את שפתי הדובבים,
    ויחד עימם מעלה הוא את שירתו.
    ומי ששמע את אותה השירה, קנא קינא, על כי ראה איך נפשו של אותו היהודי מרוממת היא, ומנגינת
    ליבו, עת ניגן בעת ההיא עלה, עלתה אל הרקיע השביעי ואף חדרה אל תוככי עומק לבבם של אי מי שהיו בקרבתו,
    ולרגע של התרוממות הרוח זכו להיות עדים.
    וכמו שהקדמתי, אם תרצו אין כאן אפילו לא מאורע, אולם פרק אחד חשוב ישנו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, דוד פ., R.E.Y ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 921
    • ש
    שיתוף - לביקורת אתם תכתבו את סיפור חיי/ סיפור שערכתי
  • שולמית רוז //
    • יום אחד ילד אחד הלך ברחוב.

    ככה מתחילים סיפורים, לא?

    ככה לא מתחיל הסיפור שלי, לגמרי לא.

    הסיפור שלי מתחיל כך:

    יום אחד אוזן אחת הלכה ברחוב.

    אוזן שונה, מוזרה, מעוותת, מרתיעה.

    מאחורי האוזן הזו נמצא אני. ילד רגיל, עם לב מרגיש.

    ילד שרוצה ללכת ברחוב סתם כך, כמו בסיפורים הרגילים.

    אבל אני לא יכול ללכת כמו בסיפור רגיל, כי האוזן שלי נמצאת בקדמה. היא גונבת את כל ההצגה, והאנשים ברחוב הם הקהל הצופה.

    לפעמים אני מנסה לדמיין איך היו נראים חיי עם שתי אוזניים. איך חברים שלי ואנשים אחרים היו מתייחסים אלי כמו אל ילד רגיל. אבל האוזן הזו שאין לי לא משאירה לי מקום לחיים רגילים, היא בונה סביבי חומה שקופה, שמלווה אותי בקביעות בכל פעם שאני יוצא מהבית.

    אנשים מפוחדים לראות אותי. וגם אני כבר מזמן פוחד לראות אותם.

    אבא ואימא אמרו לי שיום אחד אוכל לכתוב סיפור חדש, סיפור רגיל:

    יום אחד ילד אחד הלך ברחוב.

    והוא היה עוד ילד רגיל, בעוד יום רגיל, והחיים שלו נעשו מאושרים. ובשבילו, זה ממש לא רגיל.

    אתם כל כך תאהבו את הסיפור הזה, אני מבטיח לכם.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: זה אני ולא אף אחד, יעל זלפה, דוד פ. ועוד 24 משתמשים27 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    נהניתם, התרגשתם מהסיפור ומהאתר? תודה על הלייקים! אבל הפעם לייקים לא מספיקים... את זכות כתיבת...
  • 569
    • ה
    שיתוף - לביקורת אלול שלי- איכה
  • הקה //
    • בתגובה לקטע "להשאר עם פלאפון כשר"

    שוב הייתי אותה חני
    אותה חני שלמדה בסמינר על גדולת השעה
    אותה חני שלמדה בסמינר על חודש הרחמים והסליחות
    אותה חני שהתרגשה בסמינר מהמלך שבשדה
    אבל גם הייתי אותה חני
    שעסוקה נון סטופ בבית עם כביסות, בישולים, החתלות, סיפור מקלחות
    אותה חני שהולכת יום יום לעבודה ובקושי מספיקה ברכות השחר וקריאת שמע
    אותה חני שרמת ההתעמקות שלי לצערי בגדולת הימים היא מה שאני מספרת לילדים בני השנה וחצי במעון.
    אולי בשנה הבאה יהיה אחרת.
    אולי בשבוע הקרוב יהיה אחרת
    אולי אספיק להציץ בספר
    אולי אספיק להתפלל תפלה אחת מלאה
    הלוואי
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: S.g, פרפרזה, מאה מם ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 541
    • ר
    שיר אלול
  • רואים שקוף //
    • הַדּוֹד מֵאָמֶרִיקָה
    הִגִּיעַ
    לְבִקּוּר פֶּתַע,

    אַךְ רֶגַע,
    תַּקְשִׁיבוּ,
    אֵיזֶה קֶטַע!

    הוּא הִכִּיר
    וְיָדַע
    עַל קְשָׁיֵי הַכַּלְכָּלָה,

    חָפַץ לַעֲזֹר
    בִּמְזֻמָּנִים,
    לָתֵת הֲקָלָה.

    עוֹד לִפְנֵי הַמָּלוֹן,
    מִיָּד
    אֵיךְ שֶׁיָּצָא מִנַּתְבָּ"ג,

    הוּא אָמַר לַנֶּהָג;
    קַח אוֹתִי
    לַבַּיִת שֶׁל סַבַּאג.

    וְהַנֶּהָג, יִשְׂרְאֵלִי
    שֶׁיּוֹדֵעַ
    לִקְרֹא שָׁעוֹן,

    דִּוֵּשׁ בְּחָזְקָה,
    לְמַהֵר
    לְבֵיתִי, לַמָּעוֹן.

    וַאֲנִי לְתֻמִּי,
    סָבַרְתִּי
    שֶׁהַזְּמַן בְּיָדִי,

    הֵן רַק כָּעֵת,
    מַמָּשׁ עַכְשָׁו,
    נַחַת כָּאן דּוֹדִי.

    חָלַצְתִּי נַעֲלַיִם,
    וְהִתְחַלְתִּי
    לְהִתְאַרְגֵּן לִי בְּנַחַת,

    קְצָת לְהִתְפַּנֵּק,
    לְהִתְרַעֲנֵן,
    לַעֲשׂוֹת מִקְלַחַת.

    וּלְפֶתַע, בַּדֶּלֶת
    נִשְׁמָעוֹת
    דְּפִיקוֹת קַלּוֹת,

    בְּדִיּוּק כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי
    לְאַמְבָּט,
    בְּרַגְלַיִם זוֹחֲלוֹת...

    רֶגַע! רֶגַע!
    אֲנִי
    כְּבָר פּוֹתֵחַ!

    כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ,
    בְּקוֹל
    מְפַהֵק וּמִתְמַתֵּחַ.

    וְהַדּוֹד מַמְתִּין
    בְּסַבְלָנוּת,
    מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת,

    וַאֲנִי,
    הִמְשַׁכְתִּי לְהִתְעַסֵּק
    בַּשַּׁמְפּוּ הַתְּכֵלֶת.

    קוֹל דּוֹדִי
    דּוֹפֵק,
    פִּתְחִי לִי קוֹרֵא,

    וַאֲנִי מִתְעַלֵּם,
    כְּאִלּוּ
    אֲנִי הַמּוֹרֶה.

    אוּפְּס...
    רֶגַע! עִצְרוּ!
    הַסּוֹף עוֹד לֹא קָרָה,

    נִשְׁאַר עוֹד קְצָת
    אֱלוּל!
    לַחֲטֹף בִּמְהֵרָה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אבי 10000, ג'יחניק, אתיס ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 996
    • ה
    שיתוף - לביקורת הרב חרלפ מושיט לב לנער מידרדר
  • הווה פשוט //
    • נתקלתי בספר על הרב יעקב משה חרל"פ (שירת הי"ם) וקראתי שם סיפור אחד שמאד נהניתי ממנו, אולי גם אתם תיהנו, ואולי גם תקבלו ממנו השראה.


    בשכונת שערי חסד בירושלים, שבה כהן הרב חרלפ כרב, היה בחור אחד ש'התקלקל', גזר את הפאות העיף ת'כיפה הצטרף להגנה, ועם הזמן עשה חיל התקדם ונעשה מפקד.
    שבת אחת הזדעזעה שערי חסד לראותו נוסע להנאתו ברחובות השכונה ('רחובות'! ובכן הייתם שם פעם? גם המונח 'סמטא' גדול עליהם).
    זה חצה כל גבול!
    שערי חסד היתה (ונדמה לי שעדיין) שכונה דוסית דוסית מהישוב הישן והתושבים פשוט רתחו מזעם.
    האבא התחנן לבנו שלא יסע בשבת לפחות לא בשכונה, אך האזנים היו ערלות.
    במוצאי השבת עלה האב אל הרב והלה בקש שישלח אליו את הבחור.
    כששמע הבחור את הבקשה, סרב.
    כל השבוע הפציר האב בבנו ללא הועיל וביום שישי כשדחק בו ביותר נעתר הבן והלך, לא לפני שהפטיר
    "אבל שלא יהיו לך ציפיות, אני לא שם על הרב, ולא פוחד מאיומים"
    הרב לא היה בבית, הרבנית הושיבה אותו עם כוס תה ופרוסת עוגה טריה להמתין לרב שיחזור מהמקוה.

    בשלב זה עצרתי, וניסיתי לנחש מה יהיה ההמשך.

    "הרב נכנס לבית לבוש בלבן, פיאותיו רטובות, ואור בוקע מעיניו המלאכיות "שבת" קרא הרב בקול נורא וכמו אש אחזה בפינות הבית, הבחור קפא כמו חתול בפנסי אוטו ואז השתטח ארצה והבטיח ש

    או:
    פרץ הרב בבכי בלתי נשלט "אוי שבת שבת" ולא הצליח להרגע, והבחור הנרעש שלא ידע איפה לשים את עצמו הבטיח לא ליסוע "רק שתפסיק להתייפח כבר..."

    או:
    הרב פתח בדרשה מופלאה על שבת וכבוד הורים והתחשבות בזולת בשילוב קבלה ומדרשים מופלאים וסחף אתו את הנער אל הרקיע השביעי, משם היה לו כבר קשה לרדת.

    יש לי עוד הרבה (אתם מוזמנים גם לנסות) אבל נו דיי, בואו נחזור לסיפור

    הרב חזר מהמקוה התנצל על שהטריח את הבחור אליו, ואמר:
    "שמעתי עליך דברים גדולים, נודע לי שאתה מפקד בהגנה ועוסק בהצלת חיי יהודים, יהי חלקי עם מי שזכה להגן בגופו על עם ישראל אין לשער את גודל המצוה שבידך!
    אבל יש אנשים בשכונתינו שאינם מודעים למצוה הגדולה שאתה עוסק בה, מצוה הדוחה גם שבת. ספרו לי כי בשבת שעברה נסעת במכוניתך בחוצות השכונה, מן הסתם יהודי הנוסע בשבת זה לצורך פקוח נפש, מה שהופך את הנסיעה לא רק למותרת אלא גם למצוה,
    אבל אלה שאינם יודעים זאת זוממים לפגוע בך ולהפריע למלאכת הקדש שלך.
    לכן אני מבקש ממך שאם תצטרך מחר בשבת לנסוע לצורך הצלת חיי יהודים, תדפוק אצלי בבית ואני אכנס אתך לרכב וניסע יחד, כדי שכולם יבינו שאנחנו עסוקים במצוה ולא יפריעו.

    לא יודע מה קשור פה לבכות, אבל כשסיימתי את הספור הייתי צריך לנגב את המשקפיים.

    מין מחשבה הוליסטית התרקמה בי, נוכחתי לראות שצדקות אהבה וחכמה הם בעצם שלשה צדדים של אותה מטבע
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הייליגער באשפער, אני רוצה, קווארק ועוד 29 משתמשים32 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    במה
    סיפור מדהים עם פרשנות יפה. לדעתי בשביל להבין את הסיפור הזה צריך להכיר את הגותו ומשנתו של הרב...
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת אמא, אל תלכי!
  • מימיי //

    • קטע שהיה אמור להיות לאתגר הנוכחי - ללכת לקצה.
    אבל בחרתי לעלות אותו כאן.


    נסיעה של עשרים דקות שקטות, חניה בכחול לבן, ויצאנו מהרכב.
    אני מסתכל על הילדונת שלי, היא כל כך קטנה. היא לא תסתדר בלי אמא.
    ''בואי ילדה שלי, אמא מחכה לנו''. אני אומר לה ברוך.
    היא לא מגיבה. רק הולכת באיטיות, כאילו רוצה למשוך את הדקות.
    אנחנו נכנסים לבית החולים המוכר מידי. מוכר עד כדי שאני יכול ללכת בו בעיניים עצומות.
    ככל שאנחנו מתקדמים יותר, אני מנסה ליצור נושאי שיחה מעניינים, מסיחי דעת. אבל הילדה שקטה, מרגישה את המילים שלא נאמרות.
    ''הנה, הגענו לחדר של אמא, תכנסי מתוקה שלי''.
    והיא נכנסת.
    מטפסת על המיטה ומחבקת את אמא חזק חזק.
    ''אמא תתעוררי! אמא אני כאן, תפתחי את העיניים!!'' דמעות זולגות לה על הלחיים, מרטיבות גם את אלו של אמה.
    היא צועקת, בוכה ומדברת בגרון חנוק. היא מנערת את אמא הכי חזק, אבל אמא לא מתעוררת.
    מאוכזבת ומיואשת היא מסתובבת אלי, מחכה שאני אעשה משהו, אנחם אותה.
    אבל גם לי אין מילים. רק דמעות.
    היא מסתובבת חזרה לאמא שלה, האישה שהייתה פעם הכי חזקה, ורואה שהעיניים שלה נפקחות. אמא מיישירה מבט ישיר אליה, אל הילדה היחדה שלה.
    ''בואי אלי ילדה שלי'', היא לוחשת. ''בואי נסיכה קטנה''.
    והנסיכה באה.
    ומבקשת מאמא שלא תעשה לה את זה שוב לעולם. שתמיד תמיד תתעורר.
    שאף פעם לא תשאיר אותה לבכות לבד.
    ואמא שלה מסתכלת לכיווני, ולא מבטיחה דבר.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: גשם יורד, yael305, אפרוח מבושל ועוד 41 משתמשים44 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    טוב, טוב! לא לכעוס;)
  • 1K
    • I
    שיר כְּשֶׁנּוֹלַד לִי הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי
  • I.Q //
    • ב''ה

    כְּשֶׁנּוֹלַד לִי הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי הִתְפַּצְּלָה אָהַבְתִּי לִשְׁנַיִם,

    אַחַר כָּךְ לְשָׁלוֹשׁ, לְאַרְבַּע

    וּכְשֶׁהִגִּיעַ דּוֹר הַנְּכָדִים

    הִתְפַּצְּלָה אָהַבְתִּי לִשְׁנֵים עָשָׂר אֲהָבוֹת קְטַנּוֹת.

    בַּדּוֹרוֹת שֶׁבָּאוּ לְאַחַר מִכֵּן הָפְכָה אָהַבְתִּי לִרְבָבוֹת.

    וְכָךְ הָלְכָה אָהַבְתִּי וְהִתְפַּזְּרָה בְּכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.

    וּכְכָל שֶׁהַדּוֹרוֹת הִמְשִׁיכוּ

    הִיא קִבְּלָה צְבָעִים חֲדָשִׁים,

    אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים הִצְטָרְפוּ לְשׁוֹשֶׁלֶת.

    קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.

    טוֹבִים וְשֶׁאֵינָם.

    חֲכָמִים וְשֶׁאֵינָם.

    וּפֹה וְשָׁם הֵחֵלָּה אָהַבְתִּי לֶאֱהֹב

    תְּפִיסוֹת אֲחֵרוֹת מִכְּפִי שֶׁסָּבַרְתִּי.

    צְבָעִים וְשָׂפוֹת חֲדָשׁוֹת.

    וְהָיְתָה אָהַבְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת וְעוֹטֶפֶת עוֹד וְעוֹד אֲנָשִׁים

    מִסְתַּתֶּרֶת מְעַט.

    אַךְ מוֹשִׁיטָה יָד וְחוֹמֶלֶת.

    הִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם.

    מִכָּל קַצְוֵי עוֹלָם.

    עָמְדוּ תָּרוּ וְשָׁאֲלוּ: מִי זֶה הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ בְּלִי גְּבוּלוֹת.

    מִי הוּא אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן הֲלָזֶה?



    אָז נִשְׁמַע קוֹלִי.

    מַמָּשׁ פָּשׁוּט.

    בְּלִי צֶבַע אוֹ שָׂפָה אוֹ יֹפִי.

    כְּמוֹ קוֹל שׁוֹפָר.

    כָּזֶה שֶׁכֻּלָּם מְבִינִים. כֻּלָּם נֶחְרָדִים.



    וּכְנֶגְדּוֹ כֻלָּם עָנוּ וְאָמְרוּ כְּמוֹ קוֹל אֶחָד:

    אָבִינוּ אַתָּה!

    וְהָיָה לְבָבָם אֶחָד.

    וְשָׁבָהּ אָהַבְתִּי כְּבָרִאשׁוֹנָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אישה-ילדה, TALTOOLS, אתיז ועוד 48 משתמשים51 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לבי
    בסד אהבתי...
  • 559
    • ה
    עזרה כתיבת יומן
  • הקה //
    • לקראת התחלת כתיבת ספר ביכורי, אשמח לעזרתכם
    מדובר בספר אמיתי, על קרוב רחוקים, שאמור להיות כתוב בצורת יומן, מכיל סיפורים קצרים של מקסימום חצי עמוד כל אחד.
    אשמח להמלצות על: חלוקה לפרקים, פתיחה, האם לכתוב תאריכים ועוד המלצות שיש לכם בכלל
    • תודה
    Reactions: איש אחד הלך, שיבת ציון ו-א. פרי3 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    כאשר כותבים סיפור בגוף ראשון, ואולי במיוחד כשמדובר ביומן- צריך הרבה משחק, אולי אפילו יותר מכושר...
  • 533
    • R
    שיתוף - לביקורת דואט עם העולם
  • RPO //
    • ️
    דואט עם העולם
    זה דווקא לשתוק
    מול עוצמה מנצחת רק
    דממה.

    דואט עם העולם
    זה לא לקרוע את הקסם
    זה לתת לו את כל שכבר
    שלו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כל שם שתרצה, בנני, מימיי ועוד 5 משתמשים8 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    וואו! במקום גלוי בלב- זה לציטוט לא פחות. יישר כח! לא הכרתי את השיר של זלדה, יפה!! תודה לך!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה