קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2 2K
    • 7
    עזרה וגם דיון: משפחות ברוכות ילדים בספרים
  • 7שבע7 //
    • מכירים ספרים שבהם לגיבורים הראשיים יש משפחה ברוכת ילדים? (נגיד - בסביבות עשרה ילדים). בין אם מדובר על ילדים במשפחה כזו ובין אם מדובר על הורים למשפחה כזו (בזה אני יותר מעוניינת).
    אני מרגישה (ותקנו אותי אם אני טועה) שאין הרבה ספרים שיש בהם משפחות ברוכות, אף שבציבור עצמו יש ברוך ה' לא מעט כאלו.
    ואני תוהה למה זה.
    אולי זה כי קשה להחזיק ראש כשקוראים על הרבה דמויות?
    אולי כי התמודדויות של אנשים במשפחות ברוכות אמורות להיות תואמות למצב המשפחתי הזה, וקשה לכתוב על כך?
    החכימו אותי...



    וכן, אני מכירה את הסדרה עשרים ואחד בבית אחד :) אבל זו כבר חריגה גם מהממוצע בציבור...
    • תודה
    Reactions: reish, רפ, Chaya Lea ועוד 12 משתמשים15 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    P
    palm
    כי כל צפיפות, בשלב מסוים לא תמשיך אחד הדברים הבולטים שמייחדים את הכתיבה המצוינת של רותי קפלר...
  • 460
    • 7
    שיתוף - לביקורת ולא יכול עוד (לפרשת ויגש)
  • 7שבע7 //
    • איך לגשת.

    שאלת חיים. שאלת החיים שלה, לפחות. שאלת החיים שלה בתקופה האחרונה, לכל הפחות.



    "אין גישה".

    אף אחד מלבדה, כמדומה, לא רואה את השלט הזה שרשום עליו באותיות אדומות, מדממות. אפילו ראובן, אבא תמים שכמותו, עדיין ממשיך לגשת אליו כאילו כלום, ממשיך להציע לו חברותות שונות, ממשיך לשאול מה התחדש בבית המדרש הקטן שלהם בישיבה.

    היא לא מסוגלת. המילים הרוטטות שתלה על עצמו יוסי שלה, התינוק שלה לשעבר, היצור בעל החן הכובש אפילו גם אחרים מלבד אמו הלא אובייקטיבית – לא מאפשרות לה לגשת אליו.

    מתי הוא הפך לכזה? מתי הפכו תלתלי הזהב שבפאותיו לקוצי קיפוד דוקרניים? מתי הפכה המיטה שלו למערה שאפילו בימי שישי אל לה לגשת אליה, ולו כדי להחליף מצעים?

    היא לא יודעת. משהו קורה שם, בגיל ההתבגרות שתמיד איים עליה – ובצדק. משהו חוטף את הילדים הרכים האלה, המוכרים כל־כך, משיב במקומם יצורים נרגנים, שבמקרה הטוב רק שקועים באוזניות שלהם בהתנתקות מוחלטת מהעולם.

    "אין גישה", מסמנות האוזניות, ומסמנת השמיכה שהוא תלה סביב מיטתו (ותודה לה' על מיטת הקומותיים הצפופה, שמאפשרת לו את זה), ומסמנות פאותיו שהתקצרו לאחרונה בצורה מפתיעה.

    והיא כל כך רוצה לגשת אליו, לחבק אותו כמו פעם, לשאול מה קורה, ומי פגע בו כל כך, ועם איזה מורה עליה לדבר כדי שיטפל בבעיה החברתית/הלימודית/הרגשית שנחתה עליו הפעם.

    אבל הוא לא מאפשר לה.



    איך לגשת.

    איך ניגשים לנער שחוזר פתאום מוקדם מדי מהישיבה, זורק את התיק שלו באמצע הסלון, רץ לחדר הבנים, מסלק משם כמה אחים צעירים ומבוהלים, וטורק את הדלת בעוצמה?

    "אמא, הוא גירש אותנו מהחדר!" מייבב בנימין, עדיין אוחז בכמה מהקלפים מהמשחק שבו הוא ונפתלי שיחקו עד לפני רגע.

    היא מלטפת את תלתליו, לבה לא אִתו. שם, בחדר הבנים, מסתגר לו הבכור שלה, והרגשות שבה מתערבלים ומתערבבים. באיזו זכות! ומה קרה לו? זה לא החדר רק שלו! ולמה הוא חזר מוקדם? לא בסדר שהוא הפריע ככה לבנימין ולנפתלי! מה עובר על הבן שלה?

    "בואו, חמודים," אוספת את לבה אליהם, מוציאה להם משחק קופסה אחר מארון עליון ושכוח, מותירה אותם לשחק על השולחן בסלון (המקום היחיד שדיני התינוקת עוד לא מצליחה להגיע אליו), וצועדת בנחישות מהוססת לחדר הבנים.



    איך לגשת?

    אסטרטגיות מתנחשלות בה וקורסות, רעיונות לפתיחים, תרחישים לסיומים, זעקות למענה, שתיקות לדממה.

    היא מחליטה להשתמש בכולן גם יחד. עוצמה ורכות, ביטחון והססנות, אהבת אם שיש בה גם תקיפות וגם בקשה לקרבה.

    זה הבן שלה, אחרי הכול. גם אם לאחרונה היא מרגישה כלפיו זרות מוזרה.



    היא ניגשת.

    דופקת על הדלת בעדינות, לוחצת על הידית בנחישות.

    "יוסי?"

    המילה אובדת בחלל, בקושי חודרת את מעטה השמיכה המכסה את המיטה.

    נושמת עמוק. מחליטה לפתוח בסיפור.

    "לפני שש־עשרה שנים וחודשיים וארבעה ימים," אלוקים יודע איך הצליחה לדייק כל כך, "הגיע אלינו האושר הגדול ביותר שאדם יכול לחוות. אתה נולדת, אדוני הצעיר, יוסף הקטן שלנו, בננו הבכור.

    "כזה קטן היית. יכולת להיכנס במיטה הזו שלך עשר פעמים לפחות. כשהחזקתי אותך בידיי לראשונה – הרגשתי שכל מה שהכרתי על עצמי נוזל ממני, הרגשתי איך אני הופכת לחדשה. לאמא. חשתי את התחושה הזו עוד שבע פעמים אחר כך – אבל מעולם לא באותו ראשוניות עוצמתית כמו זו...

    "וגדלת, יוסי שלנו, הבכור. והכרת אותנו, והכרנו אותך. הכרנו את שיבושי הלשון המתוקים שלך – אפילו בגיל חמש עדיין היית אומר לפעמים מָתְמַק במקום ממתק – את התלתלים הארוכים שלך, שבצער רב נפרדתי מהם כשהגעת לגיל שלוש – אתה יודע ששמרתי אותם בשקית? תכננתי לעשות את זה עם שאר הבנים, אבל שכחתי... רק התלתלים שלך נשמרו... הכרנו אותך כילד בעל עיניים גדולות ותמימות, שתמיד מצפות באמונה שלמה לתשובה הנכונה שתבוא מאבא ואמא. והכרנו אותך בתור אח גדול לרחלי וללאה, ואחר כך גם לנועה ולבנימין ולנפתלי ולדניאל ובסוף גם לדיני. ועם כל אח שנולד לך – ראינו איך אתה מתבגר, תופס עוצמה ואחריות גם יחד, יודע להפגין אהבה בכל הדרכים שיש לך, יודע להורות את הדרך לכל החבורה המתוקה שלנו."

    תנועה מאחורי השמיכה. היא עוצרת לרגע את נשימתה.

    "משהו קרה לאחרונה. אני לא יודעת מה. אומרים שבגיל ההתבגרות אנשים משתנים. עבר כבר די הרבה זמן מאז שאני הייתי בגיל הזה, אז אולי אני לא זוכרת. ואולי אני לא מספיק מצליחה להכיל אותך. להבין אותך. להיות אִתך בקושי. הלוואי שהייתי יכולה. קשה לי לעשות את זה כשהדלת שלך כל הזמן סגורה. אולי אם תפתח לי פתח – אפילו פתח קטנטן – אני אוכל להרחיב אותו, להיכנס לתוך האולם שלך, לתוך העולם שלך. הלוואי.

    "כשאני נזכרת בתינוק שהיית, בילד המאמין והסומך בתמימות שתמיד היית – אני מאמינה שהפתח הזה עוד ייפתח..."

    משתתקת. היא ניגשה. עכשיו זה תלוי בו.

    רגע. שניים.

    דמעות בעיניה. מתכננת את נסיגתה השקטה. את הייאוש הזועק. אפילו מילה לא הצליחה לשחרר ממנו. הלעולם תישאר היא כמו עבד למצבי רוחו המתחלפים?

    "אמא." קול צרוד מרומם את עיניה באחת מהשפלתן הצורבת.

    השמיכה מוסטת באחת. הוא יושב שם, על המיטה, האוזניות מונחות בין רגליו המשוכלות לישיבה מזרחית. הכיפה מזדקרת על שערותיו הקצרות ככתר מעוות. הכרית המושענת מאחוריו מספקת לו את המראה הכללי של מלך. או לפחות משנה למלך.

    עיניה נוצצות בתקווה מחודשת. מעיזה להתקרב קצת אל המבצר שיצר לעצמו, אל הארמון שאליו כבר אין לה גישה.

    "אמא." הוא אומר שוב.

    "כן, יוסי שלי?"

    "תגידי, נשאר קצת קפה בבית? אני מת מעייפות, צריך משהו שיעורר אותי."

    כתפיה נשמטות. כמה אכזבה עוד יוכלו לשאת.

    "יש קפה. אתה רוצה נס או שחור? מה להכין לך?" כמה אומץ יש באימהות לפעמים.

    "תעשי שחור. אני ממש גמור." היא מהנהנת, מתחילה שוב בנסיגתה. "את יודעת, אני חייב להישאר ער עד מאוחר היום," הוא מוסיף פתאום, "יש משמר של ליל שישי."

    שוב מרימה את עיניה. יש הפתעה בדמעות העולות בהן.

    "ואתה תלך?"

    "כן. הפעם אני רוצה ללכת. לכן ביקשתי לצאת מוקדם היום. כדי שאוכל להשתתף במשמר. זה בסדר, נכון?"

    זה בסדר, נכון.

    ואולי עוד הכול יהיה בסדר ונכון.

    "ואמא."

    היא מפנה אליו שוב את פניה.

    "תודה שסיפרת לי על איך שהייתי תינוק וכל זה. זה נחמד להיזכר לפעמים."

    בלב הולם היא מהנהנת, יוצאת באיטיות מכבדת, מלאת הודיה, מהחדר.

    הפעם תודי את ה', יהודית, היא מספרת לעצמה.

    ורגע לפני שהדלת נסגרת היא רואה פתאום את עיניו הבהירות נוצצות אליה.

    ונדמה לה שהוא לא יכול עוד להתאפק – והוא בוכה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, L_M, מרציפן ועוד 11 משתמשים14 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מלכי סלמון
    מלכי סלמון
    כתיבה יפה ונוגעת.
  • 797
    • R
    שיר דמעות
  • REBEKA997 //
    • 1672095888065.png
    1672095888065.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: RIVKA W, RPO, etidan ועוד 16 משתמשים19 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    אהבתי- את ליבי בכן אטבול. שיר יפה רמה מהממת!!
  • 274
    • ר
    שיר אבל בשלבים
  • רוח פרצים //
    • להתאבל
    בשלבים
    של כעס
    ואהבה
    וגעגועים
    למה
    שאיננו

    לדעת
    שלפעמים
    ההתפכחות
    ארוכה
    והזירה
    עוד מדממת
    מכאבנו

    לראות
    שנופלים
    כולם
    מסביב
    אז בוא
    נבכה
    אלוקים,
    רק שנינו.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: אש קודש!, חנה ש., מנוחה כהן ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרהלה שרהלה
    @רוח פרצים כמו הרבה מהשירים שלך, גם זה עושה לי לבכות... אהבתי מאוד את השורות האלה. חזקות ביותר!
  • 935
    • ח
    שיתוף - לביקורת לאכול נכון - שיר לחג החנוכה
  • חני כהן :) //
    • בסוף הכל מתפוצץ עלי
    בניין של חצאיות
    אני לא מבינה רמזים אולי
    קלוריות ופחמימות
    בדוק יש מי ששומר עלי
    רק שלא אפול
    יש סופגניה שמסתכלת עלי
    קוראים לזה לגדול


    מתי אלמד לאכול נכון
    להאמין
    לדעת מה טוב
    בלי להביט שוב לאחור
    לאכול נכון
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: בונדש, joelly, בתשבע7 ועוד 52 משתמשים55 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    קיבלתי עכשיו מייל חריף מאמיר דדון "חני אין לך מחילה!! פשוט אין!! מאז שהעלת את השיר הזה אחוזי...
  • 279
    • R
    שיתוף - לביקורת המורה. מוקדש לך באהבה (מתוך פרוייקט "מורתי")
  • REBEKA997 //
    • המורה

    רוצה לכתוב לך

    רוצה אחרי כל כך הרבה שעבר

    לומר לך פשוט תודה

    המורה

    לא היה לי טוב בסמינר

    אפילו יותר מזה

    זה היה אי אז

    שנים אחורה

    לא באתי לסמינר כמעט

    ולא סתם,

    אדם שונא לבוא למקום שהוא מרגיש בו לא שייך

    שונה, זר ואחר

    משום מה נכנסתי לשיעור שלך המורה

    משום מה? אולי כי זו את

    תמיד חמה ונעימה

    המורה, את ניגשת אחרי השיעור לברר מה שלומי ומה עובר עליי

    ראית שקשה לי

    ראית את המצוקה גם אם שתקתי

    ראית בכאב בלי מילים

    ובזכותך המורה

    ורק את תדעי איך כי לא אפרט

    הגעתי למקום שטוב לי בו

    כל כך טוב לי שקשה לתאר עד כמה

    כמה צמחתי בזכותך

    ולומר- שאני חייבת לך את חיי לא יהיה מספיק

    את.

    כל ששלי, לגמרי שלך

    ובזכותך

    המורה.

    אין מספיק מילים

    אז פשוט תודה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמי'לה, מנוחה כהן, מאה מם ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    קטע נוגע ללב. ויש אנשים מיוחדים שיודעים לקרוא בין השורות, אכפתיות - זו פשוט אכפתיות.
  • 2 4K
    • S
    סיפור בהמשכים קרובה רחוקה
  • Sara led //
    • "בוקר טוב כלה." אבא נכנס לחדר עם אור מיוחד על הפנים.
    טובה מתנערת מהישיבה הבוהה על מיטת הנוער שלה.
    "בוקר טוב אבהל'ה. קמתי מוקדם היום משום מה, ונתתי לעצמי תרפיה קצרה לפני שיתחיל הטירוף."
    "לא התכוונתי להפריע." אבא מצטער ממש. "רק רוצה להציע לך הצעה מעניינת." הפרצוף שלו מרמז על הפתעה שובבה. "רוצה להתגנב איתי לכותל לשחרית של חתונה, כשהחבר'ה כאן יתעוררו נהיה פה כבר מזמן בחזרה.
    יש לנו שעתיים עד שמונה בבוקר."
    2 דקות לוקח להתארגן בלי להתאפר כמו שהמאפרת הזהירה. ותוך 3 דקות הכבישים הריקים טסים מתחת לגלגלים של האוטו.
    מנגינות החופה שאבא מדליק בפול ווליום מעבירות לטובה פרפרים בלב.
    העולם מחייך אליה. הכותל ריק והאוויר הטהור עוטף אותה.
    היא לא זוכרת שנים תפילה עוצמתית כל כך. ממלאת את הלב שמתפקע מהתרגשות.
    הם נפגשים שוב ברחבה הגדולה.
    השעון מפרגן להם זמן. לא ממהר לשום מקום היום.
    "גלידה והביתה" מכריז אבא כשטובה מתיישבת. "את הרי לא צמה היום."
    "נכון שאני פטורה לצום, אבל אני לא מסוגלת להכניס שום דבר לפה."
    "מבין אותך לגמרי" אבא אמפטי כרגיל.
    "אנחנו רק צריכים לדבר."
    טובה נשנקת. "אבא, מה ההקדמה הזו. אני פה. אנחנו מדברים. מה הכוונה צריכים לדבר?"
    אבא עוצר את האוטו. והם יוצאים.
    המקום הזה מוכר לה ונעים לה להיזכר בו. כאן טיילה עם יוני בפגישה השלישית. עשרות פעמים חצו את הרחוב הזה בלי לשים לב. עד שקלטו שהם שלוש שעות באותה משבצת.
    "טובה. יש משהו שאף פעם לא סיפרתי לך. " מנסה להתחיל. מבלבל מילים.
    "ובטוח שכדאי שאני ישמע אותו היום? לא כדאי לחכות קצת שנהיה אחרי השבע ברכות?"
    "את צודקת שהייתי צריך לספר לך לפני זה. רק שלא הייתי מסוגל. אני חושב שזה לא אפשרי שתלכי לחופה בלי לדעת את זה."
    "אבא" טובה מתחילה לדמוע. "אני מאומצת? היתה לי תאומה? גנבתם אותי?"
    הראש שלה חסום לעוד אפשרויות. שמלת הכלה מתערבבת לה עם נרות החופה.
    "תרגעי מתוקה" אבא מחייך. את שלנו לגמרי." מחפשת את החיוך ששמור למתיחות להומור שלו. ולגמרי לא מוצאת.
    "זה משהו שקשור רק אלי, לא חשבתי שיהיה לך כל כך קשה. אולי כדאי שנחכה עם זה באמת לאחרי החתונה."
    טובה פורצת בבכי. "לא אבא, לא. עכשיו."
    "אוקי" אבא מכחכך בגרון. "את מכירה אותי בתור אריה שולמן, אולי אפילו ר' אריה שולמן. למעשה אני אריק ג'ונסון. נולדתי גוי. גדלתי גוי, התחתנתי גוי..." הפנים של טובה מלבינות. "זה אומר שאני.. אני..."
    "מה טובה?" שולף בקבוק מים.
    "זה אומר שאני לא יהודיה?" העולם מסתחרר מסביב, החתונה, יוני.
    "לא טובה, לא! לא מה שאת חושבת. אמא כן יהודיה כשרה."
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, ג. בן שקד, תמר מ. ועוד 59 משתמשים62 //
    30 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    @Sara led זוכרת אותנו? אנחנו במתח כבר במשך חודשיים
  • 254
    • ל
    שיתוף - לביקורת את אחי אנכי מבקש
  • לבי //
    • בְּסַ'ד
    בהשראת השיר היפיפה על הפסוק, על אחים שנעלמים והשליחות...

    הֵי עִצְרוּ
    אוּלַי רְאִיתֶם
    אֶת אֶחָי
    כְּשֶׁעָבְרוּ

    לְרֶגַע עוֹד הָיוּ
    וְנֶעֶלְמוּ
    הִגִּידוּ לִי
    מְבַקֵּשׁ אָנֹכִי

    זֶה אָבִי שֶׁשְּׁלָחַנִי
    לֹא אָנוּחַ
    אֵיפֹה אֵיפֹה הֵם
    רוֹעִים... הֲיִתָּכֵן?

    בְּחַלּוֹנִי מָעֳלֶה
    נֵר שֶׁיָּאִיר
    לבית הַשְּׁבִיל
    תָּמִיד! שֶׁלֹּא יִכְבֶּה

    אוּלַי יַרְגִּישׁוּ בִּי
    אוּלַי אֲנִי יָשֵׁן
    אַךְ לִבִּי עֵר
    מְחַכֶּה

    וּמַהוּ הַצֵּל
    אֶל הַגַּאי יוֹרֵד
    עָיֵף מְשָׂרֵךְ
    פּוֹעֶה תּוֹעֶה כַּשֶּׂה

    מִתְקָרֵב לְאִטּוֹ מְחַיֵּךְ
    מְשַׁפְשֵׁף לְעֵינַי
    הָאָמְנָם זֶה אָחִי
    הַשָּׁב מִן הַמִּרְעֶה...הוֹזֶה
    • תודה
    Reactions: י.כ., רעיה מ, מנוחה כהן ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 493
    • R
    שיר שַׁמָּשׁ הַמַּבְטִיחַ
  • RPO //
    • שַׁמָּשׁ הַמַּבְטִיחַ |רחל

    גִּיּץ נַחַת
    דָּבַק בִּשְׂעַרִי
    הֵצִּית הֶעֱלָה
    לֶהָבָה
    פָּרַח מִשָּׁמַשׁ⁠
    חִבֵּק נֵר אֶחָד
    בּוֹדֵד
    רִאשׁוֹן לִשְׁמוֹנָה
    לַחַשׁ לוֹ⁠
    נִצְמַד לְפַּתִיל
    רָכַן עַל כַּחוֹל
    וְצָהֹב וֶאֱדוֹם
    לֹא שׇׁקַט
    עַד עֲלוֹת עֲנָנָה
    וְעָשָׁן.
    תְּלוּלִית שַׁעֲוָה
    דְּבִיקָה.
    תִּקְוָה הֻצְּתָה
    לְזֵכֶר נִסִּים
    לֹא תׇּחְדֹּל, תִּגַמֵּר
    תַּסְפִּיק גַּם מֵעֵבֶר
    לִשְׁמוֹנַת הַיָּמִים.
    שָׁמַשׁ מְמַצְמֵץ
    בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים
    מְהַבְהֵב שְׁאֵרִית
    נִשְׁמָתוֹ⁠
    וּמַבְטִיחַ בָּאֵשׁ⁠
    בִּצְלָלִית רִקּוּדוֹ⁠
    שֶׁיָּשׁוּב מָחָר
    לְאוֹרוֹ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מאה מם, לוטם, סיפור8 ועוד 7 משתמשים10 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    וואו. תודה רבה רבה!!
  • 2 4K
    • מ
    מידע שימושי 23 טיפים לכתיבה מכותבים מצליחים במיוחד
  • משולש ברמודה //
    • במהלך חיפושי ברשת על חומר ללימוד כתיבה יצא לי לקרוא פוסט נחמד, מלא בציטוטים מסופרים מפורסמים. אומנם את רוב הספרים כאן לא קראתי, אבל כבר אמר מי שאמר "קבל את החוכמה ממי שאמרה", ויש כאן בהחלט כמה שראויים לאזכור.
    מצרפת את הרשימה לחסומים. את המקור אפשר למצוא     כאן.
    אשמח לקרוא על עוד משפטים ששמעתם/קראתם או ניסחתם לבד...

    • “לכל אדם ששואף לקריירת כתיבה, אני ממליצה שלפני שהוא מפתח את כישרונו יפתח עור עבה במיוחד.” הרפר לי (“אל תיגע בזמיר”)

    • “אינך יכול לחכות להשראה. אתה מוכרח לרדוף אחריה עם מקל.” ג’ק לונדון (“פנג הלבן”)

    • "מניסיוני, כאשר מסיימים לכתוב סיפור, צריך למחוק ממנו את ההתחלה ואת הסוף. אלה הם המקומות בהם סופרים מכניסים את רוב השקרים.” אנטון צ’כוב (“השחף”, “הדוד וניה”, “פריחה שנתאחרה”)

    • “התחילו עם אדם, ועוד לפני שתרגישו, יצרתם טיפוס. התחילו עם טיפוס ותמצאו שלא יצרתם דבר.” פ. סקוט פיצג’רלד (“גטסבי הגדול”, “ענוג הוא הלילה”).

    • "זכרו: כאשר אנשים אומרים לכם שמשהו לא נכון או לא עובד עבורם, הם כמעט תמיד צודקים. כאשר הם אומרים בדיוק מה הם חושבים שלא נכון, ואיך לתקן את זה, הם כמעט תמיד טועים” ניל גיימן (“סאנדמן”, “אבק כוכבים”, “קורליין”)

    • “אל תאמר לי שהירח זורח; הראה לי הבהוב של קרן אור על זכוכית שבורה.” אנטון צ’כוב (“השחף”, “הדוד וניה”, “פריחה שנתאחרה”).

    • “כתיבת ספר דומה למאבק ארוך ומתיש, כמו התקף ארוך של מחלה מכאיבה. אף אחד לא היה לוקח על עצמו משימה כזו אם לא היה מרגיש שרודף אחריו שד שאינו יכול להתנגד לו או להבין אותו.” ג’ורג’ אורוול (“1984”, “חוות החיות”).

    • “אם אין לך זמן לקרוא, אין לך את הזמן – או את הכלים – לכתוב. פשוט כך.” סטיבן קינג (“קארי”, “בית קברות לחיות”, “מיזרי”, “על הכתיבה”).

    • “כאשר אני יושב לכתוב ספר, אני לא אומר לעצמי, ‘אני הולך להוציא תחת ידיי יצירת אמנות.’ אני כותב אותו כי יש שקר כלשהו שאני רוצה לחשוף, עובדה כלשהי שאני רוצה שיבחינו בה” ג’ורג’ אורוול (“1984”, “חוות החיות”)

    • “העובדה שמישהו עם חיבור לאינטרנט במקום עבודתו יכול להפיק פרוזה טובה מוטלת בספק” ג’ונת’ן פרנזן (“התיקונים”, “חירות”)

    • "כתבו כשאתם שתויים, ערכו כשאתם פיכחים.” ארנסט המינגוויי (“הזקן והים”, “למי צלצלו הפעמונים”)

    • “הגנו בקנאות על הזמן והמקום בהם אתם כותבים. הרחיקו מהם את כולם, גם את האנשים היקרים לכם ביותר.” זיידי סמית’ (“שיניים לבנות”).

    • “פרוזה היא ארכיטקטורה, לא עיצוב פנים.” ארנסט המינגוויי (“הזקן והים”, “למי צלצלו הפעמונים”)

    • "כדי ליצור סיפור מלא עוצמה, יש לבחור בנושא מלא עוצמה.” הרמן מלוויל (“מובי דיק”)

    • “הזמינו את התחביר, את האיות ואת הפיסוק אל חייכם! גם הבלגן מלא-החיים והנפלא ביותר חייב להפוך למשפטים” טרי פראצ’ט (סדרת “עולם הדיסק”)

    • “שלמות מושגת לא כאשר אין יותר מה להוסיף, אלא כאשר לא נותר דבר שאפשר למחוק” אנטואן דה סנט אקזופרי (“הנסיך הקטן”)

    • “הדרך אל הגיהינום מרוצפת בתארי-הפועל.” סטיבן קינג (“קארי”, “בית קברות לחיות”, “מיזרי”, “על הכתיבה”)

    • "אם אתה יכול לספר סיפורים, ליצור דמויות, להמציא אירועים, ויש בך כנות ותשוקה, זה לא משנה כהוא זה כיצד אתה כותב.” סומרסט מוהאם (“הלהבה הקדושה”, “הסחרחרה”, “הצעיף הצבעוני”)

    • “זנחו את הרעיון שאתם הולכים לסיים אי פעם. אל תחשבו על 400 העמודים, כתבו רק עמוד אחד ביום, זה עוזר. ואז, כשזה מסתיים, אתם תמיד מופתעים” ג’ון סטיינבק (“ענבי זעם”, “קדמת עדן”, “על עכברים ואנשים”)

    • “הקורא הוא חבר, לא אויב, לא צופה מן הצד” ג’ונת’ן פרנזן (“התיקונים”, “חירות”)

    • “אם אינך מספר את האמת על עצמך, אינך יכול לספר את האמת על אנשים אחרים.” וירג’יניה וולף (“חדר משלך”, “אורלנדו”)

    • “אם הכותב אינו דומע, הקורא אינו דומע. אם הכותב אינו מופתע, הקורא אינו מופתע.” רוברט פרוסט (“הדרך שלא נבחרה”)

    • “בכל פעם שאתם כותבים, שאלו את עצמכם: האם הסצנה הזאת הייתה יכולה להתרחש בכדור פורח? אם התשובה היא כן, כנראה ששם היא צריכה להתרחש.” הארוקי מורקמי (“יער נורבגי”, “קפקא על החוף”)
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אני 2023, גולדברג. ועוד 43 משתמשים46 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציורי לשון
    סורי על ההקפצה. רק עכשיו יצא לי לקרוא את האשכול הזה, תודה עליו!! אוהבת את המשפטים הקצרצרים הללו...
  • 943
    • ש
    שיתוף - לביקורת מתלבלב לכם לפעמים?
  • שלחן עורך //
    • יש לי באג בהקלדה מהירה.
    פעמים רבות סדר האותיות משתבש לי בכתיבה.
    זה לא נובע משגיאת כתיב ח"ו, אלא משגיאת מהירות.
    ישנם מילים שכמעט תמיד יתבלבלו לי. כגון: כמבון במקום כמובן...
    יש איך לשפר את זה, חוץ מלכתוב יותר לאט?
    לצערי איני מקליד עיור, אך אני מקליד די מהר...
    • תודה
    Reactions: יוסף יצחק פ., אש קודש!, דבורי כץ ועוד 3 משתמשים6 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    לעצור פעם בכמה משפטים ולבדוק טעויות. אם המילה היא שגיאה לגמרי - אז word אפילו מקל עלינו ומסמן...
  • 379
    • ה
    שיר נִמְשַׁךְ
  • הפצחן //
    • מָה אֲנִי מְחַפֵּשׂ
    וְלָמָּה אֲנִי בָּטוּחַ
    שֶׁאֶמְצָא אוֹתוֹ בְּצַד הַשֵּׁנִי

    לְאָן אֲנִי מְטַפֵּס
    אֶל הָאֹפֶל הַשָּׁטוּחַ
    אֶל כָּל מָה שֶׁהוּא לֹא אֲנִי    ​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: RIVKA W, אפרת תהל, לבי ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מאה מם
    גאוני!
  • 777
    • צ
    דיון בתור אנשי מילים - אתם לא מואסים בהן לפעמים?
  • ציורי לשון //
    • אולי רק אצלי זה קורה;
    שדווקא מתוך כל בליל המילים, והיופי וכל מה שהן -
    פתאום פתאום מרגישים עד כמה כוחן דל, וכמה הן כלום.
    התחושה הזו באה דווקא ממקום שמכיר יותר מדי את המילים, ממקום שמחובר אליהן בכל נימי הנפש.
    אבל דווקא בגלל זה - לאחרונה בעיקר, פתאום באה לי תחושה כזו של; יאלה יאלה, מי אתן מילים? בואו בואו מעשים! אין דבר יפה יותר מכם, ואתם מילים...תמשיכו לקשקש. המעשים יעשו את התכל'ס.
    ויש כח למילים, בוודאי. ותמיד ידעתי גם את כוחן המוגבל, מוגבל מאד.
    אבל עכשיו לידיעה הזו הצטרפה לה גם תוספת הרגשה כזו, הרגשה שבאיזשהו מקום מונעת ממני להמשיך ולכתוב.
    מקווה שהצלחתי להסביר את ההרגשה; מחכה לדעותיכם בעניין.
    או שאולי עם הרגשות אי אפשר להתדיין...נראה אתכם.
    • תודה
    Reactions: 7שבע7, מאה מם, Chaya Lea ועוד 8 משתמשים11 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציורי לשון
    כיף לראות כאן הזדהות, מעודד שאני לא לבד:) אגב, ברור שבסופו של דבר ה'ההרגשה' הזו לא תשבית אותי...
  • 494
    • ר
    שיתוף - לביקורת על החיים ועל המוות.
  • רוח פרצים //
    • אשמח לתגובות.


    הוא תופס לפתע את ראשו.
    לא. לא שוב.
    העולם נצבע באדום. סמיך ובעל טעם מתכתי.
    של דם. ועצב. וזעקת העולם המתייסר.
    לא שוב מלחמה.
    מה לכם, בני אדם?
    בכאב, הוא תופס בנבל שלו.
    פורט עליו כאילו הצלילים יצילו אותו.
    לפתע הם הופכים לישות אחת, הוא והצלילים. והרוע הופך להגדרה מופשטת.
    ככה עושים את זה

    הדמות מתקרבת.
    אוחזת בחרב ארוכה, על פניה הבעת כעס מטורפת.
    האדם השכוב על האדמה מתרומם בכאב. שולף צמד סכינים מחודדות. זורק את עצמו לעבר הדמות.
    מחול עוועים.
    זה זמן מלחמה.
    וזה דם. וזיעה. והלב שמתנתק.
    להלחם על החיים.

    הוא נאנק.
    נלחם ברגשות העזים בעזרת סדרת צלילים משתפכת.
    הרגשות ממשיכים להתפשט. תופסים כל חלקה ריקה. זה גדול עליו. עוצמתי ממנו.
    הנקמה, הכעס, הכאב המשתק.
    הוא מרפה. מפסיק להלחם.
    שומר רק על חלקה קטנה בה הוא מרכז את כל שפיותו.
    והוא שם. חזק, עוצמתי, ומנחם.
    והרגשות כבר לא עוצמתיות כמו קודם.
    הוא שונא מוות ושכול ומלחמה. אבל הן חלק ממנו.
    אין לו איך לברוח מהגורל הזה.
    חוץ מלהתאבל על עצמו.
    אבל כמו כדי להכעיס,
    עלה של זית שורט את פניו.

    הדמות סיימה עם מחול החיים המטורף הזה.
    בהבחת סכין אחת האדם היה מוטל לרגליה, מנוצח.
    ולפתע לא היה זה שכרון הניצחון.
    רק ריקנות חלולה. והלם.
    הכאב מרפה את ידיה מהחרב המוכתמת.
    היא נופלת על ברכיה. המומה.
    עלה של זית מחליק באלגנטיות לתוך שלולית של דם.
    והנה היא.
    מנוצחת שוב.
    זה מוות נוגה.
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: RIVKA W, תמר בן דוד, אפרת תהל ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מלכי סלמון
    מלכי סלמון
    קטע מלא הבעה ורגש למרות שלא כל כך הבנתי לאן הוא מוביל... ואגב אבחת
  • 441
    • R
    שיר שיר ותמונה שצלמתי. וִיקוֹדוְלָנֶצַח יִזְקֹף
  • RPO //
    • image.png
    צילום שלי     @RPO
    שקופית1.JPG
    שקופית2.JPG
    שקופית3.JPG
    image.png
    ועוד 1 נוספים
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחמ, R.E.Y, מימיי ועוד 3 משתמשים6 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    בהתחלה היתה בעיה. סדרתי : ) תודה רבה!!!
  • 975
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת ריבון העולמים על איזו עבודה נפלתי?!
  • שועל ספרות. //
    • איזו עבודה זוועתית להיות טלפן במוקד קופת חולים. לשבת יום שלם ולהתרוצץ בין בעיותיהם של כל ה'מי ומי'. עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם 'הופה מה הוא מתלונן? הוא יודע מה הולך אצלנו?' אז לא! שום עבודה לא משתווה לעבודה המטורללת הזו! ואני עוד חתמתי חוזה לחודש... לא מבינים? בואו תתחברו לכמה שיחות.


    הנה הטלפון מצלצל. קבלו שיחה:

    "מוקד... שלום, מדבר שאול, מה מספר תעודת זהות?"
    "אני לא חכמה! צריכה רופא?"
    "שנייה מי את? לאיזה רופא? איפה את גרה?"
    "אני לא חכמה! מספר ********* צריכה רופא!"
    "שלום נחמה לאיזו בעיה את צריכה רופא?"
    "אני ל..."
    "לא חכמה! הבנתי! איזה רופא את צריכה?"
    "אתה אמרת שאני טיפשה? אני לא מאמינה! אהההה..."
    "לא אמרתי את זה! לא צריך לבכות! אני מבין שאת צריכה פסיכיאטר נכון?"
    "וואו נכון! אתה נביא! אתה יכול להגיד לי גם מה גורם לי לפטריות ברגליים?"
    "שנייה רגע בסדר. מנחם, יש לך שקית להקאה?"
    "למה? אתה עם נחמה עם הפטריות ברגליים? דיצה? החדש פה עם נחמה עם הפטריות והגודש של..."
    "די מנחם! תפסיק! שנייה אני חוזר אליה. נחמה?"
    "כן, אולי אתה יכול גם להגיד לי מה לעשות עם הנזל..."
    "מנחם? שקית!!"
    "דיצה? איפה השקיות הקאה ששמנו לחדשים בשיחות עם נחמה?"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: yael305, ג. בן שקד, מירי11111 ועוד 25 משתמשים28 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    אז אכן תוקנה כאן ברכה מיוחדת 'המוציא אוכל מן הבטן'.
  • 239
    • כ
    שיתוף - לביקורת עיגול מרובע [רמז: סביבון]
  • כותב השורות //
    • מרובע
    כן, העולם מרובע

    מרובע די סתמי, עמיד ויציב
    מתמטית - יש סוף ותכלית.

    מרובע - שיצרו מסקנות של קווים
    שהחליטו על סוף והפכו לחדים

    ומהם השלכות - אחורי הקצוות
    מסתתרות בפינות חשוכות.

    ועיגול מסתובב, לעולם לא עוצר
    מסובב גם ריבוע דוקר

    ואט אט הקווים
    מתעגלים מתאחדים
    העולם נהיה טוב עוד יותר

    אותו קו בלי סוף, מעגל הפינות
    מרכך הכאב והחוד

    מגלה שאין סוף לקווים -
    יש המשך והוא טוב לחיים

    ומסובב הסיבות מעגל ריבועים
    אם ירצה מחיה גם מתים

    נאמין בו נדע ש - לעולם יש סדר
    ואותו לא תמיד מבינים.​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ifatrosh, חנה ש., _STAM ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 812
    • נ
    שיר מחדש
  • נ. גל //
    • איך אפשר למחוק הכל
    איך יהיה שלא היה
    להשיב גלגל אחור
    לשכתב את הבחירה

    איך אפשר לצחוק על הכל
    לברוא את העבר מההתחלה
    לחפש בי אור חדש - ישן
    להאיר שוב את הבחירה

    מחדש
    כמו מעדן
    כמו באר מים חיים
    כמו הלב

    מחדש
    הכל בסדר
    תינוק פועה בגן
    של הלב

    איך אפשר למחוק הכל
    אם הכל כתוב בתוכי
    והגלגל חוזר לנצח
    משכתב גרסאות לעצמי

    אולי אם נצחק על הכל
    נברא את העבר מבחירה
    ואותו אור חדש - חדש
    יצית כי כוח להתחלה

    מחדש
    כמו מעדן
    כמו באר מים מתוקים
    כמו הלב

    מחדש
    הכל בסדר
    אני רוקד בגן
    של הלב

    הלב
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חני כהן :), Talya kadosh, מימיי ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    תודה!
  • 252
    • ח
    שיתוף - לביקורת ביד עוסקי תורתך
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    "בימים ההם בזמן הזה"

    הנס שהיה באותם ימים רחוקים,

    אבל באותו הזמן בו אנו נמצאים כעת, הזמן עצמו מסוגל.

    אותו הזמן יש בו כוח רוחני, ששב וחוזר על עצמו,

    ומה אנו מבקשים בזאת השעה?

    גם בימים אלו אנו מושפעים מזדים, מטומאה, מרשעות,

    הכוח של הרוע מקבל פנים חדשות,

    חייכניות ומושכות את הלב,

    אבל בקשתינו בפינו, ריבונו של עולם,

    שמור נא על פך השמן הטהור, ליבנו ונשמתינו

    שנדע,

    מה שייך לקדושה, ומה לא

    ושתמשך נפשינו אחרי הקדושה

    שנזכה להיות עוסקים בעסק התורה,

    שנדע להעביר זאת הלאה לילדנו,

    שנאמין בנפשם הקדושה

    שגם היא תמשך אחרי הקדושה,

    ושום כוח של רשעה, כוח של שכחה והסחת הדעת

    לא יעביר אותנו מחוקיך

    מסרת... זדים ביד עוסקי תורתך,

    אנחנו נשאר בשבילך

    יונתי תמתי,

    אלו הם עוסקי התורה,

    ונזכה לטל תחיה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לוטם, יוצרתת, רק מילים טובות ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ח
    שיתוף - לביקורת תלות רגשית
  • חני כהן :) //
    • בפניך התמימות שבית את ליבי,

    בחיוכך השקרי קנית את אמוני.

    אהבתי אותך. שנאתי אותך -

    לא יכולתי איתך, לא יכולתי בלעדייך

    ידעתי שהקשר שלנו מזיק, אך לא יכולתי להתנתק

    היה בך משהו מיוחד וסוחף, משהו שלא היה לאיש לפניך

    אחרי תקופה ארוכה ומייסרת הצלחתי להשתחרר ממך.

    זה לא היה קל. היה בך משהו קסום, ממכר, משהו ששווה את ליבי. הרגעים איתך ביחד היו הכי יפים בעולם, הכי מזיקים.

    היום שוב קרצת לי מחלון הראווה. שוב ניסית לצוד אותי בחיוך האדום והנוזלי.

    כמעט נשבתי ולקחת אותך, אבל אז אמרתי לעצמי לא!!! את משמינה, את מזיקה לבריאות, את שומנית. זהו, זה נגמר

    ביננו!!! אני מבקשת ממך לא לנסות לחדש שוב את הקשר. מבחינתי זה סופי!!!
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ילדה של אמונה !!!, מלכי סלמון, מנוחה כהן ועוד 38 משתמשים41 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    החלטתי שהשנה אני לא נוגעת בסופגניות אז חברה החזיקה לי ואני אכלתי
  • 641
    • ח
    שיתוף - לביקורת עלה בידי
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    היום אשתי ביקשה ממני להוציא פח

    ועלה בידי

    ביקשה ממני לדבר איתה יפה

    ועלה בידי

    היא רצתה שאשטוף את הבקבוק איך שהיא שוטפת

    ועלה בידי

    שאשיר את השירים שהיא רוצה

    ועלה בידי

    הקמתי קואליציה במו ידי

    נלחמתי כדי לתת לה את כל מה שהיא מבקשת

    עכשיו אני ראש,

    והיא ממשלה.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ניק כמעט בלי ראש, חנה אביטל, בשלנית ועוד 33 משתמשים36 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    בעלי. הוא כותב מקצועי.
  • 2K
    • ש
    שיתוף - לביקורת איך מאייתים 'קרעפלאך' בדליית אל כרמל?
  • שלחן עורך //
    • הקו הארצי למענה הלכתי שלום מדברת אוסמה במה אבשר לעזור?

    אוסה מה?!

    אוסמה. במה אבשר לעזור?

    אהה. יש לי שאלה הלכתית...

    מאיפה אתה צריך לצאת?

    סליחה?!

    איזה הלכות אתה צריך לצאת, יענו מה מנהג בבית של אבא שלך?

    אה. אנחנו ליטאים שמרנים עם נטיה לעץ.

    יא רבי. סיבכת. עץ גאבד פרידמן או עץ גאבד גרוס?

    לא משנה.

    יענו לא הרב קרליץ, לא הרב יוסף, גם לא הרב גריינמן. הרב קובשיץ טוב? גרישה טוב?

    מעולה.

    אז לאן אתה צריך להגיע?

    אתם בטח מתכוונים לשאול מה השאלה. אז ככה. פשוט ערבבתי מרק שהיו בו קרעפלאך פרוה שנחתכו בסכין בשרי רותח בן יומו, עם כף חלבית שאכלו בה לפני מעת לעת מאכל חריף בכשרות בית יוסף. השאלה מה דין הכף, המרק, הסיר ובעיקר הקרעפלאך?

    אהההמממ. איך מאייתים את הקברלכים?

    קו"ף כמו קלבד"מ. רי"ש כמו רבינו תם. עי"ן כמו עציץ שאינו נקוב. פ"ה כמו פותח טפח. למ"ד כמו ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. אל"ף כמו אין אדם...

    מצאתי. הנה, בבסקי תשובות בשם הגרישה שהקברלכים בחזקת בשרי.

    ?!?!?!

    עוד משהו בבקשה?

    כן. עד שאינו בדוק...

    סליחה אדון. זה שייך למחלקת חוֹמ"ש.

    לא. לא עד בבית הדין.

    אהה. סליחה, אז זה שייך לאב"ה בתור.

    מה פתאום?! זה במחלקה שלך! מחלקת יוד"ע!

    אדוני. גולדנוקפף דרש להעביר את זה להב"א בתור. עוד משהו בבקשה?

    לא, תודה.

    אני מעבירה אותך. שמחתי לתת שרות.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תכלת מרדכי, אליהו פ, אסתר א ועוד 87 משתמשים90 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלחן עורך
    בער לי באצבעות איזה תיאור נחמד על ההמתנה של יצחק ומיכל הרצוג לטלפון מביבי... על הריב שהתפתח עד...
    • סקר
    711
    • 7
    דיון מה קשה יותר לכתוב - סיפורת לילדים או סיפורת למבוגרים?
  • 7שבע7 //
    • התהייה הזו עלתה לפתחי אתמול, כשכתבתי סיפור מחורז לילדים.
    חיפשתי חרוז למילה "מחפש", והתאים לי לכתוב "מתאפס" או "מתרפס" - אלא שאלו מילים שילדים קטנים לא מכירים...
    ופתאום חשבתי שאם הייתי כותבת שיר למבוגרים היה לי קל יותר - כי יכולתי לבחור בכל מיני מילים גבוהות שיתחרזו עם המילה הקודמת...
    ומצד שני - בכתיבה למבוגרים אי אפשר להיות ברובד לשוני נמוך ויומיומי, ותמיד צריך לאמץ את המוח כדי לעלות משלב...

    אז מה דעתכם? למי קל יותר לכתוב?
    אשמח לשמוע את הגיגיכם הנרחבים בנושא, בנוסף לסקר
    :)​
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, EPaP, R.E.Y ועוד 3 משתמשים6 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הזדמנות
    אני עוקבת אחרי האשכול הזה ואני שואלת את עצמי למה אי אפשר להרחיב את השאלה - ומה יותר קל לכתוב...
  • 426
    • י
    שיר נר לי דקיק
  • יוסף יצחק פ. //
    • נר לי דקיק
    בחנוכה אותך אני מדליק
    בידי אותך אני מחזיק
    אני רואה באורך זיק

    ספר לי על הנס
    ספר לי את הסיפור
    שהנס לליבי יכנס
    שגם בי יתרחש הסיפור

    על היהודים שבגבורה
    קיימו מצוות במערה
    הם הפרו את הגזירה
    ולמדו תורה

    כשהיוונים אותם גילו
    בסביבונים הם שיחקו
    את הסביבון אני ממשש
    כמעט רואה את הכול מתרחש

    המלחמה מתחילה
    רבים ביד מעטים
    ליהודים תהילה
    לבית המקדש שועטים

    מתגלה הפך הקטן
    חבוי בהר חרסים
    לשמונה ימים שמנו נתן
    על כך מודים ועל הניסים

    וכעת נר דקיק
    בעוד אתה דועך
    ומעט אור בחושך הנך מפיק
    כעת אני אלך

    אקיים מצוות ומעשים טובים
    בדיוק כבימי החשמנים
    אתכונן לבוא הגואל
    הוא המשיח שיגאל את ישראל
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אמא של הנסיך, מנוחה כהן, מימיי ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 670
    • R
    שיתוף - לביקורת ואני עכשיו לו לבת, והוא מזמן לי האב...
  • REBEKA997 //
    • 1671495681860.png
    1671495681860.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Talya kadosh, RIVKA W, Anunimus ועוד 17 משתמשים20 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    ממש יפה.
  • 944
    • ח
    שיתוף - לביקורת אין ילד רע!!!!!!!!
  • חני כהן :) //
    • "המנהל, אני אומר לך, אני לא יכול", המורה חיים בוזגלו מח'2 חסם את דרכו רגע לפני שיצא משער בית הספר "הילד
    הזה - שמואל נוימן אין, אין, הוא גומר אותי".

    "תראה", המנהל הניח יד כבדה על כתפו. "אין דבר כזה ילד רע. יש ילד שרע לו. אני סומך עלייך שתמצא את הדרכים הנכונות להתמודד מולו".

    "אבל איך? הרב? אני אומר לך זה לא אפשרי. הוא גורר אחריו את כל הכיתה. הנה, רק אתמול הוא הניח לי מקק על הכיסא, ואתה לא רוצה לשמוע מה היה בשבוע שעבר. שפך את כל הפח על הרצפה, כתב באותיות גדולות הפח נשבר והאוכל נמלט -".

    "חיים", קטע אותו המנהל. "יהיה טוב. תזכור: אין ילד רע. יש ילד שרע לו".

    ****

    "חיים, מה תרצה להביא לישיבת המורים?", שאל אותו הרשביץ מח'2 "אתה יודע, אנחנו הולכים על הכיוון של ארוחת ערב. סלטים, גבינות וכו'... מה אתה אומר אולי חד פעמי?"

    "לא, לא, לא, לא איך אתה מעז להציע דבר כזה?"

    "סליחה לא התכוונתי. אוקי, אז תביא ביצים קשות. לא קלופות כמובן", קרץ בעינו השמאלית.

    ********

    הם ישבו סביב השולחן העגול.

    אליהו מא'1 הוציא את השתייה, שלמה מב'4 פיזר את הצלחות, יענקי מג'2 סידר את הגבינות.

    כשהכל היה ערוך, הניח חיים את הקערה הגדולה על השולחן.

    "מה זה????", תמהו כולם לנוכח העיסה הצהובה והדביקה.

    "חיים, לא היית אמור להביא ביצים קשות?", אמר המנהל במבט מוכיח.

    "הייתי אמור", הוא חייך בעונג. "אבל אז אמרתי: אין דבר כזה ביצה קשה. יש ביצה שקשה לה אז החלטתי ללכת על הכיוון של חביתות".

    "ומה זה האדום האדום הזה שם בפנים", עינו של יענקי מג'2 כמעט יצאו ממקומם.

    "אה, אתה מתכוון למדבוחה? האמת, אמרתי לסימה שהצד האשכנזי פחות יאהב את העניין של החריף, אבל היא אמרה

    שאין דבר כזה אוכל חריף. יש בן אדם שחריף לו".
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מלכי 052, שלג זורם, chaia ועוד 41 משתמשים44 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    תודה מקווה שאזכור...
  • 394
    • ש
    שיר לקיים
  • שרהלה שרהלה //
    • לקיים

    שקעים
    בורות
    מתנפצת לסלעים
    לקורות
    לשום דבר
    לכלום שמבטיח
    ולא מבטיח לקיים.

    הזיה
    היגיון
    מציאות חלולה
    פיתיון
    בלי כיסוי
    בלי תחתית
    בלי לשאול אותי בכלל.

    שגרה
    יומיום
    בין ערביים
    פתאום
    אור חיוור
    נר מבליח
    מבטיחה שאקיים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רְעוּתָהּ, RIVKA W, יעל!!!!!!!!!!!!! ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    אהבתי. וגם השאר וואו!
  • 222
    • R
    שיר תְּנוּעָה שֶׁבָּרָאָה נְפִילָה. מי אני?
  • RPO //
    • וְאֵיךְ הִתְרוֹמַמְתָּ נִעַרְתָּ אָבָק
    אַחֲרֵי סְחַרְחָרָה
    וְרִקּוּד.
    נָעַת סָבִיב כְּמוֹ מַעְגָּל
    יָצַרְתָּ תְּנוּעָה שֶׁבָּרָאָה
    נְפִילָה.
    שׁוּב מִתְרוֹמֵם
    לֹא חֲדַל כְּבָר שָׁנִים
    מִיָּוָן
    וְעַד כָּאן.
    אֶנְצֹר רִקּוּדְךָ, עַקְשָׁנוּת.
    אֶאֱסֹף לְמַבּוּל
    שֶׁיָּבוֹא
    אֶרְקֹד גַּם אֶפֹּל
    אֶסְתַּחְרֵר
    וְאָשׁוּב
    כָּמוֹךָ מַמָּשׁ⁠
    סְבִיבוֹן

    1671649697926.png

    #_סביבון_רחל#
    1671649697926.png
    • תודה
    Reactions: חנה ש., מאה מם ו-אתיס3 //
    0 תגובות
  • 432
    • R
    שיר כספת
  • RIVKA W //
    • נעולה, חתומה
    כספת
    מלאה
    יהלומים מלוטשים
    ואין
    מפתח או קוד

    מהי הדרך
    לפרוץ
    נעילה אוטומטית,
    קירות פלדה
    מוגנים אש, חלודה

    ???
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, שרהלה שרהלה, צעד קטן לאדם ועוד 3 משתמשים6 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RIVKA W
    נכון. אולי באמת ההיתי צריכה להבהיר או להוסיף את זה בשיר, כתבתי אותו אחרי שנפגשתי עם מקרה של...
  • 631
    • כ
    שיתוף - לביקורת (לא) לאוכלי סופגניות בלבד!
  • כותב השורות //
    • 'רוחלה, אמרתי לך שעשר סופגניות לא מספיק ל30 איש, המשפחה גדלה בלעה"ר, הנה תראי את שימע'ן, הוא אכל כבר שלוש וזה לא נראה שהוא סיים...'
    'אמא, אני אמרתי לך עשר כי חשבתי שאת צריכה את זה רק לעיצוב של השולחן, שירגיש חנוכה ולא שבועות, לא חלמתי שמישהו ייגע בגועל הזה...'

    שימע'ן בדיוק סיים את השלישית, הוא היה נראה כמו אחרי קרב, ולא, הצבע האדום שבצבץ מחולצתו והיה מרוח על פניו וידיו לא היה דם, זו הייתה ריבת תות איכותית בכמות נדיבה כזאת שלא מוצאים בדר"כ בתוך סופגניות, ואם מוצאים זה רק אחרי שש ביסים משמימים.
    בכל הזמן הזה כשהוא עמל בחשק רב לקיים את מצוות החג, עיניו הצרות של גיסו חיימק'ה רוזן היו נעוצות בו, מביטות לסירוגין בו ובסופגנייה הראשונה, השנייה, והשלישית, כאילו סופר בעיניו את הקלוריות שמצטרפות לערימת הקלוריות הגדולה ששימע'ן אסף אל עצמו, תחושת הגועל והמיאוס שניבטו מעיני גיסו לא ערערו את ריכוזו של שימע'ן למעט אבקת הסוכר אותה לא הצליח שימע'ן לייצב על גג הסופגנייה, מה שהפך את מכנסיו לבהירות למדי.
    כשהוא שמע את הקולות מהמטבח, הוא כבר לא יכול לשאת את זה, הוא הבין שאחותו ובעלה לבית רוזן גמרו אומר להרוס לו את החוויה, מה שהביא אותו להשיב מלחמה שערה -

    'מה עשו לכם הסופגניות, מה רע בהן, עדיף לאכול 3 פרוסות לחם עם חמאה? לחם מטוגן? אה? מה? מה רע בחתיכת בצק עם ריבה ששכשכה רגלים בשמן קנולה? מה קרה???'

    בדיוק לרגע הזה חיכה חיימק'ה -
    'בוא, עם כל הכבוד, ואני לא מתכוון לפגוע, אבל כשמסתכלים עליך אפשר להבין מה הבעיה עם סופגניות, זו סכנה בריאותית הרעל הזה, פצצה מתקתקת, פשוט ככה!'

    'וואה וואה לא הגזמת חיימק'ה, מה כבר יכול להתפוצץ חוץ מהחולצה שלי, ועוד פצצה מתקתקת, חחח אתה מתכוון מתקתקה? הם באמת הגזימו עם האבקת סוכר, תראה את המכנסיים שלי, כאילו ניפיתי עכשיו 3 קילו קמח חחח'

    'שימע'ן מספיק עם הליצנות, זה לא בריא נקודה.'

    'אני יפסיק עם הליצנות אם אתה תפסיק להכניס את התרבות יוון הזאת לכל ארוחה משפחתית, אולי תפסיק עם ההתעסקות עם הגוף,
    כושר, דיאטות, כל היום סופרים קלוריות, עומדים מול המראה, שוקלים, מספיק עם כל ה'איך אני נראה', זה בדיוק יוון! אצלנו ביהדות העיקר זה הנפש לא הגוף!'

    'מה קשור תרבות יוון, אני מדבר איתך על בריאות!'

    'זה בדיוק תרבות יוון, להכניס את כל הערכים המקולקלים האלה במסווה של בריאות הציבור... עוד מעט גם תצטט לי פסוקים - "ונשמרתם" ולא והשמנתם, "וחי בהם" ולא שישמין בהם, נו, תתחיל...'

    'אוי שימע'ן נו באמת, עוד מעט תגיד לי שאתה אוכל סופגניות דווקא בשביל להשמין, להתריס נגד היוונים'

    'כן, כן, בדיוק, כל סופגנייה שאני אוכל זה עוד ניצחון קטן שלי על היוונים שמאדירים את הגוף על פני הנפש, נכון זה גם טעים, מה לעשות...'
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: יהודה התותח, REBEKA997, מירי11111 ועוד 23 משתמשים26 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    חחח קטע יפהפה! נהניתי ממש לקרוא! מקורי,שנון, וכתוב בצורה מענינת!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה