קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 352
    • ח
    שיתוף - לביקורת הקורונה הזאת...
  • חני כהן :) //
    • הקורונה הזאת, זה הכל בגללה!!

    בגללה דעתי נשתבשה,

    בגללה נשארתי מחוסרת דעת ועבודה

    בגללה התדלדל כספי וארנקי בכה

    בגללה מאסתי בחיי

    בגללה הלכתי ברחוב כבויה ואפלה

    בגללה אנשים חישבו אותי למוזרה

    בגללה קיבצתי נדבות ברחובות

    התחלתי לדבר דברים לא לעניין

    עד שלעגו לי הבריות

    חבל, חבל שלא הקשבתי לאמא. היא אמרה לי לא לשתות מזה יותר מדי...
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, devMode, אפרת תהל ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    ואגב, כשאכתוב קטע מרגש אזהיר כבר בכותרת...
  • 717
    • ש
    שיתוף - לביקורת חגיגה של בריאות
  • שלחן עורך //
    • היה זה בשנה שעברה, איך שכמעט נגמר חנוכה, מה שנקרא בזאת של חנוכה.

    עברתי לתומי על יד עוד מאפיה, שכבר חודשיים מריחה כמו מאפיית ויזניץ'.

    ואז השמנדריק שם בפנים, שלראשונה בחייו כבר מעדיף גזר על פני עוד סופגנייה, קרא בקול גדול, 'אדון!'

    הסתכלתי ימינה, הסתכלתי גם שמאלה, ואין עוד אחד שעונה לתואר הזה מלבדי. ישש!

    בפנים, עברתי על ידי המוכרן מסע שכנוע שלא מבייש נציג של 'טוטו דיל'.

    רק היום! ריבת חלב מאה אחוז ריבה! אבקת סוכר מאה אחוז סוכר! שמן מאה אחוז שמן! והמחיר? לא יאומן! רק חמישים אחוז!

    תגידו אתם, לא הייתם קונים שני מארזים של שתים עשרה סופגניות?!

    אם הסתקרנתם, בסוף אשתי סלחה לי, אישה טובה קיבלתי!

    עד כאן אם קראתם, בטח נהננתם. ואם זה דגדג לכם, בטח צחקתם...
    כבר פירסמתי את הקטע הנ"ל,     כאן, אבל הוא נבלע בתוך קטע אחר, איזה קטע... אז הוא קיבל כאן במה מכובדת... ומכאן, תוספת חדשה...

    מאז הקפדתי, בהוראת אשתי הסלחנית, לקנות רק מוצרי בריאות.

    לחם מלא בתוספת אצות ים מעושרות. בשי"ן ימנית, ובשי"ן שמאלית. מעושר לחומרא... מה שכן, בטח האצות לא כל כך מאושרות. איך אפשר להיות מאושר ללא פחמימות?...

    קטשופ דל סוכר. מלבד קלוריות הוא חוסך גם כסף, הילדים, שיהיו בריאים, לא נוגעים בזה...

    קרקר לא טעים. דיאטטי. בטח, אם לא אוכלים זה הכי דיאטטי...

    ירקות עלים. אחת ולתמיד, אשמח להבהרה על ההבדל המדוייק בין כוסברה לפטרוזליה, אם את שניהם דוחפים לכל מאכל... למה לא למכור מעורבב?...

    בחנוכה הזה החלטתי להפתיע.

    נכנסתי למעדניה השכונתית, וביקשתי סופגניה בריאה.

    נציג מכירות משומן, תרתי משמע, ניגש אלי. לבוש בחלוק לבן וענוד במשקפיים עבי מסגרת.

    'תראה אדון, יש לנו מבחר גדול של סופגניות בריאות. הנה' - הוא לגם בקולניות יתרה משייק הבריאות שבידו, כשבמחסן האחורי הוא ממלא אותו בקולה בטעם לימון... 'זאת סופגניית כוסמין, אוררירית, מלאת ויטמינים, עם ריבת פירות יער, ובהם: חמוציות, פטל אדום, דומדמניות רעננות, ועכוביות בשלות...' תאמינו לי שלא המצאתי שום פרי? תראו בעצמכם, כאן...

    יצא לי התיאבון.

    יצאתי בסוף עם סופניית בריאות מעודנת. קמח לבן, ריבת תות, אבקת סוכר, ובאמצע שלושה זרעי פשתן.

    היה טעים. מרגיש בריא!!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, שקדי, MS2 ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ifatrosh
    באמת איך? כיף לקרוא.
  • 444
    • ל
    שיר פתילות, כוונות
  • לבי //
    • בְּסַ'ד
    מְלַפְּפִים פְּתִילוֹת
    מְכַוְּנִים כַּוָּנוֹת
    לִפְנֵי
    אֲוִירָה דִּקְדוּשָׁא
    וְאִתִּי מָה ?

    וְאָנִי לְמָה אֲכַוּוֵן
    לְעֵת אָכִין הלאטקס
    בַּמִּטְבָּח
    וְאוּלַי זוֹ הֲכַוָּנָהּ
    כִּי הָרֵיחַ מְשַׁכֵּר
    נִפְלָא

    מִסְּתָם לְבִיבָה
    מִתְמַלֵּאת בְּאוֹרָהּ
    וְכִי
    עָמַת אָרֶץ את
    וְאֵי בַּת בִּינָה

    וּכְשֶׁכֻּלָּם עוֹזְבִים
    צְלָלִיּם עַל הַקִּיר
    וְהַנֵּר גַּם הַשַּׁמָּשׁ
    כִּמְעַט כָּבִים
    נִרְעָדִים

    מִתְיַשֶּׁבֶת למוּלָם
    לְבַדִּי
    לוֹחֶשֶׁת אֵלֶיךָ
    כַּוָּנוֹת שֶׁבְּלִבִּי

    עַל ניסיך שֶׁעָשִׂית
    וְשֶׁאַתָּה עוד עָתִיד
    לַעֲשׂוֹת עִמָּדי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רְעוּתָהּ, עמק, אתיס ועוד 9 משתמשים12 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרהלה שרהלה
    וואו. המסת אותי.
  • 2 5K
    • I
    אתגר ראיין את גיבורך
  • ifatrosh //
    • הדרך הטובה ביותר בעבור מעסיק להכיר את עובדו העתידי, כישוריו המקצועיים, תכונותיו האישיות זהו הריאיון.

    כל סופר "מעסיק" מועמד או אפילו מספר מועמדים בסיפור שלו.

    אמרה לי סופרת שכתבה מספר רבי מכר, שכדי לכתוב את הגיבור אמין, צריך להכיר אותו באמת. ועל כן, את הגיבור שלה היא ראיינה עד לפרטים (אפילו איך הוא אוהב את הקפה שלו).

    ישנם סוגי ראיונות שונים: יחידני- אחד מול אחד, קבוצתי- מספר מרואיינים או מספר מראיינים, יש ראיון ביוגרפי- להכיר את האדם, ויש ראיון מלחיץ- להכיר אותו מבחינה פסיכולוגית.

    ולאתגר, תראיינו את הגיבור של הסיפור שלכם. ואם עדיין אין גיבור, אז הגיע הזמן ליצור אחד כזה.

    כל ראיון יהיה טוב, יחידני או קבוצתי, מלחיץ או ביוגרפי, הומוריסטי או ציני, העיקר שיהיה מעניין, מרתק, ובסיומו נכיר את המרואיין שלכם.
    האתגר ייסגר בע"ה עוד שבועיים מהיום כ"ה בכסלו נר ראשון של חנוכה.

    אז שיהיה בהצלחה.
    לנספח
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, הצ'ייסר, ליאורהA ועוד 21 משתמשים24 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרהלה שרהלה
    וואו תודה רבה! אולי אכיר לכם את סיפורו של עזריה, בהזדמנות...
  • 1K
    • Natan Galant
    מדריך מקצועי ועוד פרסומת גאונית אחת קטנה
  • Natan Galant //
    • מודעה קטנטנה שפורסמה בעיתונות. תראו איך עם המילים הנכונות מגיעים לתוצאות מדהימות.
    אם     בדיון הקודם דיברנו על שפה שמאלצית מידי שלגמרי מרחיקה את הקוראים, וידידי @אשר לב התווכח ואמר שההפך! ההפך! הכתבה פונה ב ד י ו ק לקהל היעד. ומה לעשות שהקורא הפשוט - אתם - הוא לא קהל היעד.

    היום אציג בפניכם מודעה עילאית של חברה העוסקת בהפניה למקומות עבודה. כמובן לא ננקוב בשמה ואנא המנעו מכך גם אתם.
    חברה זו מחפשת קהל יעד מסויים: גברים/נשים חסר השכלה ועבר תעסוקתי, המחפשים להתחיל בעבודה הראשונה שלהם.

    אותם אנשים רוצים תנאים לא הכי הגיוניים, היות ואין להם מושג בשוק העבודה. והחסם הכי גדול: הקושי הנפשי לצאת ולהתחיל לעבוד, למרות אי הנעימות שבדבר. בייחוד - שלא יראו אותי! תנו לי לעבוד במשרד נכבד וסגור עם הרבה כסף לשעה...

    ועכשיו תכל'ס.
    הכתיבה של המודעה - חכמה מאוד. היא אינפורמטיבית, ודורכת בפראות על כל הנקודות שציינו.
    פנו אלינו - ותקבלו את עבודת החלומות שלכם.
    גם עבודה נוצצת ("שר בכיר"), גם קלה עד כדי גיחוך ("סידור כיבוד"), גם מפנקת (7000 ש"ח!).

    המודעה השניה גאונית אף היא. פקיד - אבל מהבית. ועוד לרופא. איזה כבוד וכיף ויוקרה. ובשכר גבוה במיוחד (למה שרופא ישלם שכר כזה ועוד דרך חברת השמה? הוא יביא לעבודה את אחיינית שלו בשכר מינימום בלי קלות).

    מסקנה, ידידיי?
    חכו לפני שאתם כותבים ללקוח מלא מילים והברקות מילוליות.
    בררו איתו בדיוק מי קהל היעד, מה רוצים להשיג, מהן נקודות החולשה של אותו קהל יעד - ואז כתבו בדיוק על כאבים אלו.

    נ.ב.
    אנא המנעו מכתיבת שם החברה בתגובות, זה לא רוולנטי.
    מלא הצלחות!

    CamScanner 12-14-2022 10.07.jpg
    CamScanner 12-14-2022 10.07.jpg
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מירי11111, HennyS, ליטאי פשוט ועוד 13 משתמשים16 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קנקן חדש
    תלוי מה מטרת הפרסום, אם הם רוצים להשיג לעצמם לקוחות שישלמו על עירמת הדפים המודפסים, הרי שהפרסום...
  • 2 3 6K
    • I
    אתגר לנספח: ראיין את גיבורך
  • ifatrosh //
    • כאן המקום לשאלות ולהערות ולהבהרות
    לאתגר
    • תודה
    Reactions: מימיי1 //
    55 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    @ifatrosh כבוד גדול לזכות במקום שלישי בקהילת כתיבה מוכשרת ומלומדת שכזו. המרואיין היה די ישיר...
  • 295
    • צ
    שיתוף - לביקורת לרוץ
  • ציורי לשון //
    • היו שאמרו שהם יפים
    היו שהביטו בם, עייפים
    טענו שהם דווקא תקיפים

    היו שאמרו שהם קשים
    מיעוטם חלקו, הקשישים
    טענו שהם...מחודשים

    היו שהודיעו; משעממים
    כנגדם פערו פה, המומים
    מרתקים הם, היו מהמהמים

    היו שזרקו; מגניבים
    והיו אלה שסקלום באבנים
    סברו שהם לא משחק שובבים

    היו שהכריזו; הם תותים
    ואלה שֶׁמחו, הפאתטים
    'הם לא עד כדי פנטזתים!'

    והיו אלה שנאנחו עמוקות
    שתקו, רק חשו דקירות
    הם קצרים, הם קצרים, הם דקות;

    ואף לא אחד קם והתנגד
    ולא היה אחד שלא צידד
    מלבד זקן אחד בודד:
    לא ילדים; הם קצרצרים, הם שניות.


    מיהם, אבא? על מי מדברים?
    על החיים, בן.
    אבא, אז למה, אם הם כל כך קצרים, אנחנו לא רצים כל היום וממהרים, כמו... כמו שאתה אומר לפעמים שהזמן קצר וצריך לרוץ לחיידר?!
    אתה שואל שאלה טובה מדי, בן. טובה מדי.

    ואף פעם לא ידעתי שיש לי חור חמור כל כך בהשכלה, ואף פעם לא חשבתי שאני עד כדי כך קשה הבנה – ובכל זאת אני מוצא את עצמי היום עומד על אותה משבצת של אתמול ושל מחר.
    והם רצים. ודוהרים. ולא נגמר להם הכח. ואני מדדה אחריהם בצליעה; חכו לי, חיים, אני כבר בא!

    הקריאה כל כך רחוקה מהם, שהם לא מצליחים לשמוע. והם ממשיכים לרוץ. ואני...מנסה להדביק קצב;
    להדביק...מה? אנחנו יכולים להדביק את עצמינו, אבא, יש דבק כזה? אנחנו יכולים בכלל להיות קישוט ביצירה?
    איך עושים את זה, אבא?
    לשאלות טובות מדי, בן, אין תשובות. יש מעשים. בוא, ילד, נתחיל לרוץ?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שלומיקו, מאה מם, מימיי ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 2 8K
    • ה
    סיפור בהמשכים צלקות העתיד
  • הפצחן //


    • פרק ראשון​



    הכול רחוק וקרוב בו זמנית.

    תחושה מוזרה, חום נעים ומכלה. האיברים רפויים אבל מרגישים מאומצים כל כך.

    הוא ניסה להושיט יד, לגעת במשהו. העיניים מציגות מחזה מטושטש ומתעתע. מכל עבר רק אור סמיך ודביק. מרגיש כאילו הסביבה מדברת אתך.

    המחשבות מהירות לרגע, וריקניות ברגע שאחריו.

    ופתאום נקרע הכול, ויכול היה להרגיש את רטיבותם של המים, את חומו של האוויר.

    רגליו מתחככות בסלעים מחוספסים ומחוררים. ריח מלוח. ההכרה שלו צפה על פני המים. העבר לפניו, העתיד אחריו וההווה חמקמק כצלופח, קורא לו לבוא אחריו אל העבר, שהפך לעתיד. קול עמום מהדהד בראשו.

    הגלים הכחולים שסביבו נעלמים, ביניהם הוא יכול להבחין בצמחי חוף גבוהים.

    ופתאום הוא כבר שם.

    מלא בשריטות ומכות יבשות, גופו עטוף בבגדים חרוכים ומחשבותיו מפותלות בין קני הסוף.

    ורגע לפני שהוא שוקע אל החושך הדוקר, הוא רואה צללית יציבה הולכת ומתרחקת.

    ***​

    "אדוני?"

    האיש סובב את ראשו הקטן באיטיות. עיניו, חסרות מבע, ננעצו בבן שיחו.

    "באתי לכאן כדי להודיע שהמיועד הגיע." ידיו רעדו בלי שליטה, כולו גוש טהור של יראה אמתית.

    האדם הצנום פתח את פיו לראשונה, חיוניות מפתיעה בקולו.

    "טוב."

    ולאחר רגע של שתיקה הוסיף:

    "תדאגו להביא אותו אלי בהקדם האפשרי."
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אין שם פנוי- אילת, אפרת ;) ועוד 45 משתמשים48 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    שלום חברים, חג שמח ומאיר לצערי אני נאלץ לקחת עונת מלפפונים קטנה כנראה יקח זמן עד שיעלה הפרק הבא...
  • 844
    • R
    שיתוף - לביקורת נשבעתי, ואייני יכול לקיים
  • REBEKA997 //
    • בסך הכל הלכתי להביא קצת אוכל לשני התינוקות שנולדו לי אתמול

    אשתי שוכבת תשושה במיטה וצריכה קצת מזון

    וגם לי, אבל על עצמי לא חשבתי

    יצאתי וסיכנתי את נפשי

    לא חשבתי שאצטרך לומר להם שלום בפעם האחרונה כשיצאתי

    כן, לא חזרתי אליהם

    אני דבוק פה לאיזו מלכודת אכזרית

    מנסה להיחלץ ויודע שאין לי סיכוי

    שכאן אמות

    שאשתי תמות גם היא כי אין לה הכוחות לקום מהמיטה ולהביא לעצמה אוכל

    והגורים הקטנטנים שלי לא יודעים לדאוג לעצמם, גם הם ירעבו וימותו אט אט

    הדמעות יורדות מעייני

    למה בני האדם כה רעים?

    למה לרצוח משפחת עכברים?

    כמה יעלו לכם עוד שלושה תפוחי אדמה בחודש?

    לי זה עולה בחיים שלי

    ברגעים אלו אני לוחש וידוי ורוצה רק למסור נשיקות למשפחתי היקרה שהקמתי אך לפני שנה בחתונה מרגשת

    נשבעתי לה שם שאדאג לה תמיד

    והפרתי

    מהר מידי

    רוצה למסור להם את אהבתי

    אך אין לי איך

    מסרו להם אתם בבקשה.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שועלית, מתן מאור, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל י
    אאוץ, כואב ונוגע.
  • 894
    • כ
    שיתוף - לביקורת אנו מדליקים והם מדליקים...
  • כותב השורות //
    • ערב חנוכה התשפ"ג (2022)
    אני - אברך מן המניין
    יניב - אחד הלומדים במדרשייה

    יניב, אפוא אתה מדליק בבית או בחצר?
    נראה לי בבית, יותר נחמד...
    אבל ליד החלון, כן?
    לא יודע, מה אני צריך שכולם יעמדו מתחת לבניין ויסתכלו לתוך הבית שלי?
    אבל זה כל הרעיון יניב, שגם אנשים ברחוב יראו את זה!
    מה? מה הקשר? שידליקו אצלם בבית!
    ואם הם גויים?
    נראה לך שגויים לא מדליקים בבית שלהם?
    גויים? השתגעת? ממתי הם מדליקים? זה של יהודים!
    חחחח הנה עוד אחד שחושב שכל דבר טוב - יהודים עשו, זה בכלל מתקופת יוון העתיקה, מה קשור יהודים?
    נו נכון, ומי ניצח? היהודים!
    חחח הכל טוב איתך רבינו? בחיים לא ניצחנו את המונדיאל!
    מה מונדיאל? על מה אתה מדבר?
    היום בחמש, יש את הגמר
    שה' ירחם...
    מה קרה הרב, אסור? אני פותח את הטלוויזייה רק בשביל זה ואח"כ סוגר, מילה שלי!
    אוייש, היוונים האלה, עד היום נשארו
    הרב זה קשה, אני מכור לכדורגל
    יניב, בחמש זה צאת הכוכבים - קודם כל אתה מדליק נרות חנוכה, וקורא קצת בספר שהבאתי לך על חנוכה, אחריו אני מקווה שכבר לא תדליק את הטלוויזייה.
    אני ישתדל הרב.

    הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ,
    בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה...
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: אלי @@@, מתן מאור, עמק ועוד 27 משתמשים30 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    @ישיבע בוחער - הפעם הזכרת לי דווקא את המשגיח... לא לנער הזה התפללתי... כמובן שאני, דלק לי...
  • 544
    • ש
    שיתוף - לביקורת סביבון
  • שמואל י //
    • בס"ד

    למלמד בכיתה א' לא הייתה אף כוונה רעה כשהוא כינה אותו כך לראשונה, והאמת שבאותו זמן גם הוא עצמו נהנה מזה. אבל כיתה א' היא לא כיתה ד', ומלמד אחד הוא לא כל העולם.

    כמובן שהכינוי לא היה תלוש-מציאות. שמעון הכיר מקרוב את מסדרון התלמוד תורה.
    גם בבית, ובפרט בימי שישי לחוצים, הוא העדיף את המעבר בין הסלון-לחצר-למטבח מכל אפשרות אחרת. לא מפתיע שהכינוי דבק בו גם בבית, והתגלגל איתו עד להדלקת הנרות עם המשפחה המורחבת.

    "נו תבוא להגיד שלום, סביבון אחד." קרא לו אחיו הגדול.

    "היי, יש פה על השולחן סביבונים כמו שמעון." הקניט אחיו הקטן.

    וכשהוא התיישב לרגע ונדנד את העגלה, כולם קראו במקהלה "נס גדול".

    אולי לפחות המשפחה הרחוקה לא הבחינו, או אם הבחינו, לא הבינו.

    אולי.

    אולי רק חלק.

    אולי שירת המעוז צור השכיחה את העניין למי שזכר.

    אולי.

    "אולי אתה יכול לעזור לי,שימען?".

    הדוד לוי לא היה מהדברנים הגדולים.
    אביו של שמעון היה אחיינו הקטן, והוא היה חביב עליו מאוד. חנות צורפות קטנה הייתה לו בבוכרים. שם הוא היה מלחים ומתקן, לומד וקורא תהילים, יום אחר יום.

    גם שמעון לא היה מהדברנים הגדולים, וכשהוא ניגש לדודו הוא לא אמר מילה.

    "תקשיב, יינגאלע" הדוד פותח את אצבעות כף ידו באיטיות. חפץ עץ קטן נמצא במרכזה.

    "הוא מבוגר יותר ממך קינד," הדוד משחק עם סביבון העץ הקטן והשבור, מעביר אותו לידו של שמעון.

    "המקל שלו נשבר בשנה שעברה, אבל מעט דבק יוכל לתקן אותו לעוד שנים רבות" לפתע חתיכת המקל נמצאת בידו של הדוד, ומיד היא צצה בידו של שמעון.

    "תוכל להדביק אותה בשבילי? אין לי זמן לעיסוקים מעין אלו..." הדוד מביט בבן אחיינו עמוקות, ושמעון מהנהן במבוכה.

    "בטח...בלי נדר..." הוא מלמל, מכניס את הסביבון השבור לכיסו, וברגע שהוא חזר הביתה הוא רץ לחדרו, מוריד את הסוודר, ושוכח את הסביבון שבתוכו.

    כנראה שדודו ציפה ליחס זה.
    כי אם לא, למה הוא סיפר על הבקשה לאביו של שמעון.
    ואם הוא לא סיפר על הבקשה לאביו של שמעון, למה אביו הזכיר לו את הבקשה כל בוקר, במשך שבעה ימים?

    וכך, שישה ימים, הביט שמעון על הסוודר שלו לרגע ושכח מהעניין. רק ביום השביעי, שעה לפני שדודו הגיע להדלקת הנרות האחרונה, גרר הילד את רגליו והוציא דבק מהמגירה.

    והזמן עצר.

    וכשדוד לוי הגיע לבית, הצליל הראשון שהוא שמע היה צעדיו של הילד שרץ מחדרו, והמחזה הראשון שהוא ראה היה כף יד קטנה שנפתחת וסביבון מודבק בקפידה.

    אצבעותיו הארוכות של הדוד קירבו את הסביבון אל מול עיניו.

    "מושלם," הוא אמר, "שנשחק?"

    וכמו בריקוד שלא מסתיים, הסביבון מסתובב עוד ועוד. עוצר רק כשדודו דוחף אותו קלות, ואז נופל בקול שקשוק על השטיח.

    "תקים אותו" הוא אומר בעדינות לשמעון.

    ושוב הוא מסתובב,ושוב הדוד דוחף,ושוב הבקשה והסיבוב. ומפעם לפעם הסיבוב מתארך, ומפעם לפעם הסיבוב מתייפה, עד שכל הבית כולו מביט בהשתאות בריקוד שאינו נגמר.

    אבל זמן הוא זמן וביקור הוא ביקור, ובסופו של דבר הדוד המבוגר קם ממקומו.

    הוא לוחץ את ידו של שמעון, אולי דוחף אותה קלות, ומושיט לו את הסביבון.

    "קח אותו במתנה" הוא אומר, "הבט באותיות המעטרות אותו, הם מטושטשות מעט. תחרוט אותם חזק עד שיצעקו, עד שיסתובבו בתוכך, ושבוע הבא תבוא אליי לחנות. תראה לי את עבודתך."

    הוא מסיר את עיניו ופוסע לעבר הדלת.

    "ידי זהב ידיך, ולב זהב ליבך" אולי הוא אמר.

    אולי.

    ושמעון חורט את האותיות בעץ...
    ...ושבוע הבא הוא חורט אותם באבן...

    ...ושבוע אחר שבוע הוא עוצר לרגע בחנות, לומד עם דודו מעט, או קורא איתו תהילים...

    ...ושבוע אחר שבוע הוא מתקן עוד משהו קטן, מוסר לדודו...

    ...וגם בכיתה ה' הוא מכונה סביבון, וגם בכיתה ו' ואפילו בבר המצווה...

    ...אבל אולי כשאחיו הגדול ראה אותו מסתובב עם המטאטא ביום שישי לחוץ, או אולי זה היה בכלל המלמד...

    ..הצליל של הכינוי השתנה.אולי התמתק, אולי התחייך, אולי התהפך...

    ...וכששמעון בן הארבע עשרה סובב את ראשו בפעם השלישית לאחיינו הקטן, שהעריש וננזף בשעת קריאת המגילה, רעשן עץ קטן נשבר בידו.

    "אתה יכול לעשות לי טובה? הרעשן הזה נשבר לי..." לפתע צץ הרעשן בידו של שמעון ועבר לאחיינו...

    ...ואולי אף אחד לא הבחין בשיחה, אולי כולם כבר התעסקו במשתה.

    אולי דוד לוי המבוגר סתם חייך לעצמו.
    אולי.

    נס גדול היה פה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רואים שקוף, גודגוד, ifatrosh ועוד 14 משתמשים17 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סיפור8
    בעז"ה יפיפה! סיפור מתוק לחנוכה.
  • 803
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת מילון משפטים עברי-'חסרי קליטה'
  • שועל ספרות. //
    • מכיוון שרבות אנו נתקלים באנשים אשר אינם מודעים לכוונות האמתיות העומדות מאחורי משפטים, ונוטים להאמין שהכוונה היא כפשוטו של משפט, והתוצאות הרות אסון! נגיש לפניכם את מילון משפטים וכוונותיהם. נתקלתם באחד כזה? שלחו לו קישור...

    'סליחה אבל אין עלי עכשיו! הרבה הצלחה!' הכוונה: 'יאללה תלך לפני שאני זז ואתה שומע את המטבעות מהכיס!'

    'הו מה נשמע? מה שלומכם?'     הכוונה: 'פליז, פליז, פליז. אני לא מתכוון שבאמת תפרט משהו. זה מנימוס!'

    'דופק סדרים! איפה שומעים היום על כאלה בחורים!'     הכוונה: 'אוי, הוא דופק שינה בסדרים. לא שמעת עוד על כאלה נחירות!'

    'שום דבר. לא רואים את זה בכלל!'     הכוונה: 'אוי ואבוי! מסכן! אין סיכוי שיש עין ברחוב שתפספס את זה...'

    שנייה אחת אשתי קוראת לי. "מה? להחליף לו חיתול? בשמחה! בכיף!" אל תדאגו היא לא מאמינה לי!

    הלאה.

    'אין לי שום בעיה עם זה שתשימו פה את הילדים!' הכוונה: 'תודה על הריסת השנ"צ שלי. אני לא אשכח לך את זה!'

    'הופה. תתחדש על הנעליים!'     הכוונה: 'שוב אשתך בחרה לך. זה לא מתאים לך בשקל! איזה זוועה!'

    'סבתא, האוכל ממש טעים!'     הכוונה: 'ממש, ממש, ממש, לא! רק זה חסר לי שתכיני את זה בגללי עוד פעם...'

    'הו מזל טוב מזל טוב! איזו חתונה יפה!' -     הכוונה: 'מאיפה הכסף? יא חתיכת מליינים!'

    שנייה מישהו דופק בדלת "אפשר לפתוח! מה? ישיבת בן הזמנים? מממ... אין עלי מזומן! מה? אשראי? בסדר שנייה..."

    אז כן. הוא מה'לא קולטים'...
    • חחח
    • תודה
    Reactions: YAQOV.G, yael305, ג. בן שקד ועוד 32 משתמשים35 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    זהו. נמאס לי! אוקיי. אני לא מצחיק! תודה!
  • 444
    • ח
    שיתוף - לביקורת כדור - רגל
  • חני כהן :) //
    • "פס.. מאיר, נו כבר אתה בא?"

    "וואי ישראל לא נעים לי, רק עכשיו המשגיח נתן שיחת תוכחה רצינית על העניין הזה".

    "נו, תפסיק כבר להתחסד, המשחק מתחיל עוד מעט".

    "טוב, נו יאללה אני בא".

    ----
    הם יצאו מהיכל הישיבה כאילו היו שני גנבים אטומי פנים שבורחים מפניו המאיימות של בעל הבית.

    מוטי מהקיוסק קיבל אותם בשמחה: "כמעט פספסתם את המשחק, בואו, זה מתחיל".

    "אין, אין מרוקו לוקחים", אמר ישראל תוך כדי שהוא פותח את שקית הפופקורן המגושמת.



    "מיילא, לרדוף אחרי כדור-", הקול מאחוריהם היה רדיופוני, תוכחני, מוכר.

    "המשגיח???", ישראל עוד רגע נחנק מהפופקורן, מאיר החוויר.

    "כן, כן, אתם רואים נכון. ואני באמת לא מבין מה אתם עושים פה".

    "הרב תן לנו עוד קצת, אחר כך נחזור לישיבה ונלמד ברצינות", התחנן ישראל.

    "מבטיחים", הוסיף מאיר.

    "בשום אופן!!", המשגיח היה נחרץ. " מיילא לרדוף אחרי כדור, אבל לבעוט בו עד שמשיגים אותו? איפה ההיגיון???"

    "הרב, אבל גם בתורה יש משהו כזה", אמר ישראל.

    "גם למי מצלצל משהו", הוסיף מאיר.

    "נו..."

    "וישמע ישורון ו..יבעט"., אמרו שניהם.

    פניו של המשגיח האדימו.

    "בואו, בואו, יש לכם עוד הרבה מה ללמוד", אמר אחר שהתאושש.

    "בבקשה הרב, אל תספר לראש הישיבה" התחנן ישראל.

    כן, בבקשה אל תשים לנו רגל", הוסיף מאיר.

    "מחובתי לספר לו, תקוו שהוא לא יזרוק אתכם ככדור".
    • תודה
    • חחח
    • עצוב
    Reactions: הווה פשוט, מנחם דרורי, פלפלית ירוקה:) ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ח
    שיתוף - לביקורת ערש דווי
  • חני כהן :) //
    • "הזיכרון שלו אבד, לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות".

    "לא, לא, לא בבקשה אל תגיד את זה".

    "אני מצטער אבל עשיתי כל מה שיכולתי".

    "איך קורא דבר כזה? איך?? הוא היה בסדר עד עכשיו, את חייבים להציל אותו".

    "זה לא מדויק, מאז שתקף אותו הווירוס הוא כבר לא חזר להיות מה שהיה. ועכשיו הנפילה הזו גמרה אותו".

    "זה לא נכון! הוא אמנם תפקד קצת יותר לאט, אבל הוא היה בסדר. אני זו שהייתי איתו בבית, אני יודעת על מה אני מדברת. אתם חייבים להציל אותו!! תנסו להשתיל לו חלקים פנימיים, תעשו משהו, בבקשה".

    "זה יעלה מאד יקר. אני לא יודע אם זה משתלם".

    "בטח שזה משתלם. איך אתה מעז לומר דבר כזה? זאת רשלנות! פשוט רשלנות!!"

    "את לא יכולה להאשים אותנו ברשלנות, השירות שלנו הכי מקצועי בעיר. וחוץ מזה, אני באמת לא מבין מה הבעיה לקנות מחשב חדש".
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מתן מאור, אש קודש!, נודד ועוד 19 משתמשים22 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    חחח ניראלי שכשיודעים שמדובר בפאנץ אז זה באמת צפוי, אבל אם הייתי אחת שמרבה לכתוב על רגש זה היה...
  • 769
    • ח
    שיתוף - לביקורת הכל בגלל החתול והיונה
  • חני כהן :) //
    • הכל בגלל החתול השחור שראיתי בבוקר. זה הכל הכל קרה בגללו.

    בגללו נשפך עלי הקפה, בגללו חלפה לידי מכונית והתיזה עלי מים עכורים, בגללו חטפתי שפריץ של עגבניית שרי לעין

    כשניסיתי לחתוך סלט. בגללו כמעט עמדתי למות.

    מיד רצתי אל החלון, לפני שיקרה לי משהו ממש ממש רע. הבטתי בשמים הבהירים כשלפתע חלפה מולי יונה צחורה.

    מאותו הרגע חיי השתנו. אריאלה ממפעל הפייס התקשרה ואמרה לי שזכיתי במיליון שקל. "אבל לא מילאתי כרטיס", אמרתי.

    "על אריאלה לא שואלים שאלות", ענתה לי. "תקבלי את זה באהבה".

    מיד לאחר מכן התקשר ביבי נתניהו. אמר לי שהוא רוצה שאחליף אותו. "מעולם לא התמודדתי לראשות הממשלה", הקשיתי.

    "מה זה משנה. על ביבי לא שואלים שאלות", אמר לי. "את ראויה לתפקיד הרבה יותר ממני".

    להתרגשותי לא היה קץ. דילגתי בעליזות במדרגות, ירדתי לחניה ובמקום הטויוטה המקרקרת מצאתי מרצדס מבריקה. אני

    אומרת לכם. זה הכל הכל בגלל היונה הלבנה.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: RIVKA W, אש קודש!, מתרגשת ועוד 19 משתמשים22 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    זה היה בצחוק.......... לא מאמינה בחתולים שחורים ועם לא ביונים לבנים ואגב, אריאלה צורחת לי כאן...
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת ערבי טוב (?)
  • הודיה לוי. //
    • הם גדלו באותו הכפר, באותה השכונה.
    עזיז היה חדור מטרה, ידע היטב מה השליחות שלו בחיים. לעומת זאת, לסלים לא היו יותר מדי שאיפות. הוא רצה להיות ערבי טוב.

    בשיעורי היסטוריה, כשהמורה ג'מילה שאלה כל אחד מהתלמידים מה ירצה להיות כשיגדל. העיניים של עזיז נצצו כשענה שהיד.
    סלים, לעומתו, לא חלם להגיע רחוק. הוא העדיף להיות שיפוצניק. תמיד אמרו לו שיש לו שני ידיים שמאליות, ולכן חשב שהעבודה הזו עשויה להתאים לו.

    חלפו השנים. דרכיהם של השניים התפצלו.


    * * *

    הרחובות היו עמוסים באותו היום, מכוניות עתיקות שתם זמנם פקקו את הכבישים, צפרו בקול ייאוש. ילדים יחפים דילגו בעליזות בין חנויות ריקות למחצה. סלים חצה את הרחובות, עטוי במכנסי ברמודה חומות, מוכתמות בכתמי צבע גדולים, ומצויד בסולם עץ גבוה.

    לפתע, צדה את עינו מכונית אאודי R8 שבלטה בשכונה הערבית כטיפת גשם ביום שרב. הוא שפשף את עינו והטיב את העיפרון על אוזנו השמאלית, צופה בעיניים פעורות באיש שעתיד לצאת ממנה.

    אישוניו איימו לצאת מחוריהן כאשר ראה את עזיז יוצא מהרכב לבוש בחליפה מזארה, מבושם ומסורק היטב.

    "אהלן, סלים", ניגש אליו עזיז שהבחין בו מיד. "מה אתה עושה כאן?"

    "עזיז?? זה אתה??", סלים שפשף את עינו באמצעות אצבעותיו המאובקות.
    "כן, כן", חיוכו של עזיז היה מתנשא קמעה.

    "אבל איך זה ייתכן??", הוא פרש את ידו, קשה היה שלא להבחין בקנאה שאחזה בו. "איך הגעת לכל זה? הרי שנינו גדלנו באותה השכונה. באותו הרחוב. היינו בדיוק באותו המצב".

    "סיפור ארוך", עזיז העביר יד על הבלורית המגושמת, חיוכו זחוח.
    "ספר בקצרה", התחנן סלים.

    "אם אתה מתעקש, אני יכול לספר", הוא חיכך את שתי כפות ידו זו בזו, "קודם כל אל תחשוב שתמיד הייתי ניראה כך. עד סוף 2017, גם אני הייתי כמוך - מסתובב ברחובות בבגדים דהויים שקניתי מיד 8 מהמכירה של כרימה, מנסה למכור לעוברים ושבים תכשיטים משומשים שאיש לא מעוניין בהם, ולועס בוקר צהרים וערב את הפלאפל המחניק של מחמוד. מאסתי בחיים האלה. הרגשתי שטוב מותי מחיי".

    "ומה קרה אז?", סלים חש שסבלנותו פוקעת.

    "ב2018 חלה התפנית. בלילה נטול ירח אחד, קמתי מהמיטה והתגנבתי למטבח של סלימה. לקחתי את הסכין הכי חדה ויצאתי מהבית. בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר הגעתי לשער שכם, בכניסה עמדו שני מאבטחים בשנות החמישים לחייהם, היטבתי את אחיזתי בסכין וניסיתי לדקור אותם".

    "נו, היו נפגעים?"
    "אז זהו שלא. מסתבר שהסכין של סלימה יודעת לחתוך רק בשר כבש, המאבטחים לא נפצעו. אבל למי אכפת? העיקר שהכניסו אותי לגן עדן למחבלים".

    "לאן?"
    "גן עדן למחבלים. הישראלים קוראים לזה בית כלא. תאמין לי, גן עדן של ממש. האוכל, היחס האישי לכל מחבל, מגוון הפעילויות, חדרי הכושר. קיבלתי גם באותה תקופה משכורת שמנה מהחמאס - כך שלגמרי הרווחתי מכל הכיוונים. בקיצור - תענוג אמיתי -".

    "מה אתה דביל?", קטע אותו סלים. "למה יצאת משם?"

    "באיזה שהוא שלב, אחרי שסיימתי את התואר, התחתנתי ונולדו לי שלושה ילדים, הרגשתי שהגיע הזמן לעזוב. החלטתי לשבות רעב. זה היה קשה, אין דבר יותר מתסכל מלראות את חבריך המחבלים מלקקים את האצבעות, אוכלים ארוחות גורמה מדי יום ולאטום את הפה. למען האמת לא נשארתי רעב, החבאתי טורטייה יבשה ולעסתי אותה מתחת לשמיכה שאיש לא הבחין בי. הנהלת הכלא חששה לשלומי. הוחלט להוציא אותי בדחיפות".

    "לא מאמין, איזה סיפור", סעיד השפיל את עינו לנעלי הצבא המאובקות. אגלי קנאה ניגרו ממצחו.

    "נו, ומה איתך?", סנט בו עזיז. "עד מתי תשאר ככה, בין עבודות. אתה לא חושב שהגיע הזמן להתקדם".

    "תראה, אני אמממ.. בסך הכל רציתי להיות ערבי טוב. אחד כזה שלא עושה יותר מדי בלגן".

    "עכשיו הצחקת אותי", עזיז התקדם לעבר המכונית המבריקה ונכנס אליה. "זוכר מה תמיד אמרתי לך: אין ערבי טוב. יש ערבי שטוב לו".
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מים אחרונים, שועלית, בתשבע7 ועוד 48 משתמשים51 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני כהן :)
    ערבים אוהבים מרצדס;););)
  • 896
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת מסכן?
  • פרפרזה //
    • אני עומד על הבמה נבוך ומורכן ראש.

    האולם מלא מפה לפה. רבבות זוגות עיניים שולחים אלי מבטים מלאי חמלה. לבבות כולם יוצאים אלי, מבקשים לעטוף את ליבי במעטה רחמים רך ומלטף. שאון הבכי הקולקטיבי נשמע היטב בחלל, וערמות הטישו שבידי כולם מנסות להילחם בנהר הדמעות הזורם.

    הנאום נישא בפאתוס מכמיר לב. אודות החלטת החברה, אודות הזכות להיבחר מבין אלפי מועמדים, אודות ההתאמה המושלמת שלי לתואר הנחשק, בלה בלה בלה... ורק אני שם תוהה לעצמי: אני? אני 'הכי הכי'? למה? מה כל כך נורא בי? והאם מישהו בכלל שאל אותי?

    הנאום הסתיים. בהתרגשות נוטפת חמלה מוגשת אלי התעודה הענקית ששמי מרוח עליה באותיות זהב נשפכות. תעודת 'המסכן העולמי'.

    אני אוסף את מה שנשאר מאישיותי האומללה, מרים מבט, אוזר קצת אומץ, ועוד קצת, עד שהמילים יוצאות מפי בנחרצות: "אתם לא מחליטים!"

    בוםםםם!!!

    - "מה זאת אומרת? אז מי מחליט, אתה? כולם קבעו, וזהו!"

    "אינני מעוניין. נקודה!"

    - "מסכן שלי! אני מבין אותך, אף אחד לא רוצה להיות מסכן... אבל מה לעשות, אתה מסכן. אתה באמת מסכן. אתה הכי מסכן. אתה הכי מסכן בעולם! עכשיו יש לך גם תעודה שמאמתת את זה".

    "אבל אני לא מסכן!"

    - "אבל כולם! כולם קבעו שאתה מסכן!"

    כמעט שהשתכנעתי. אם החברה קבעה שאני מסכן, מי אני שאחשוב אחרת? אבל בעצם... זה לא אני שאמור להחליט אם אני מסכן? זה לא משהו שתלוי ברגשות שלי? ואם אני בכלל לא מרגיש מסכן, יכול להיות שאני לא מודע לעצמי?

    רגע לפני שטבעתי באוקיינוס של רחמים עצמיים תפסתי את עצמי, ירדתי מהבמה ברגליים כושלות וצעדתי מהוסס מחוץ לאולם.

    שאגות הבכי של המשתתפים נשמעו היטב בכל העיר. "הוא עד כדי כך מסכן שהוא אפילו לא מסוגל להרגיש מסכן..."

    ואני זקפתי את קומתי, צעדתי לבדי אל ביתי, דבק בעמדתי, שלם עם עצמי ומשוכנע בכל ליבי -

    אני לא מסכן!!!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: AAYALAA, שועלית, בשלנית ועוד 20 משתמשים23 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ~שפרה~
    לא בצחוק? זה אמיתי. אם מתמסכנים - נופלים לבור יותר עמוק כל החיים סובבים סביב ההתמסכנות, וזה...
  • 617
    • כ
    שיתוף - לביקורת - חֶדֶר חֹשֶׁךְ -
  • כותב השורות //
    • הורדה.png
    חֶדֶר חֹשֶׁךְ, מַסְלוּל אֶחָד
    מְחַפֵּשׂ לִי דֶּרֶךְ - לִמְצֹא סִימָן
    יֵשׁ רַק בְּעֵרֶךְ, מִפְלָצוֹת בַּצַּד
    אֵין לָדַעַת אֵיךְ, מָתַי, וְהֵיכָן?

    חֶדֶר חֹשֶׁךְ, וְאֵין חַלּוֹן
    אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם דֶּלֶת - כְּנִיסָה לָאַרְמוֹן
    עַד שֶׁבָּדַקְתִּי אִם זֶה נָכוֹן -
    גִּלִּיתִי שֶׁ- בּוֹרוֹת יֵשׁ הָמוֹן!

    נִסִּיתִי מִפֹּה, נִסִּיתִי מִשָּׁם
    אֲנִי לֹא כָּזֶה שֶׁמְּוַתֵּר
    בָּדַקְתִּי הַכֹּל, יָמִין וְגַם שְׂמֹאל
    נָפַלְתִּי, נוֹתַרְתִּי עִוֵּר

    לְפֶתַע, שׁוֹמֵעַ
    בַּת קוֹל...
    מָה מְסֻבָּךְ כָּל כָּךְ?
    פָּשׁוּט -
    תַּדְלִיק אֶת הָאוֹר!​
    הורדה.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ifatrosh, -חיה-, איש חדש ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 2K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת אפרוח לבד בחוץ? פחד פחדים!
  • שועל ספרות. //
    • "מנחם מותק כמה אפרוחים יש לך בלול הקטן שלך?"
    "שש אבא!"
    "שש? על כמה אני נתתי לך לשמור?"
    "שבע!"
    "נו אז לאיפה נעלם אחד?"
    "אה הוא היה נודניק כל הזמן עצבן אותי וגם יצא לבחוץ ופחדתי שאחרים יגררו אחריו..."
    "אז?"
    "השארתי אותו בחוץ!"
    "מה? הוא מסתובב עכשיו בלי השגחה? איפה?"
    "לא יודע!"
    "תגיד לי איך זה נראה לך בסדר? אני נתתי לך לשמור אחרי שבקשת ממני כל כך בתחנונים שאתה רוצה לשמור עליהם. והוא מעצבן אותך אז אתה שולח אותו לבחוץ לך תדע מה יקרה לו שם!"
    "כן. אבל אבא פחדתי ששאר האפרוחים יגררו אחריו כי הוא יוצא כל פעם לבחוץ וזה מסוכן לכולם!"
    "אז היית נותן למישהו אחר לשמור עליו או לפחות שאתה תבדוק מה הולך איתו בחוץ!"
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: ג. בן שקד, חנה אביטל, מרים אדריכל ועוד 28 משתמשים31 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    צורף קובץ
  • 982
    • 7
    שיתוף - לביקורת בשלווה
  • 7שבע7 //
    • היא בסך הכול ביקשה קצת לשבת בשלווה.

    סוף־סוף, אחרי שנים רבות וחסכונות שנאספו בעמל, הם הצליחו לקנות את דירת חלומותיהם. בשכונה נידחת, קצת הרחק מכל המוסדות שליוו אותם כל ימי חייהם המשותפים, בקומה גבוהה מדי, לא מאוד גדולה – ובכל זאת שלהם. כל־כך שלהם.

    ובכסף שבקושי נותר היא יצאה, ביצעה כמה רכישות נצרכות לדירתם, כדי להופכה מדירה לבית, ושבה כשהיא עמוסה בידיים ועמוסת־אושר בלב.

    סוף־סוף יש להם בית. סוף־סוף קצת נחת.

    בועת החלומות התנפצה בשיחת טלפון מהרב של אליסף.

    "גברת טוקר? מדבר מנחם מאור. כן, הרב של אליסף. תוכלו בבקשה להגיע בדחיפות בימים הקרובים לשיחה בתלמוד תורה?"

    הם הגיעו, ולאורך כל השיחה לא הצליחה לשבת בשלווה. אליסף שלה, ילד הנחת הבכור שלהם – שבר משקפיים לחבר מהכיתה? ניפץ חלון במשחק כדור מכוון היטב? התחצף למורים שונים? שבר את האמון שתלתה בו לאורך כל השנים...

    "תשקלו ריטלין, אבא ואמא של אליסף," היטב הרב מאור את משקפיו שלו, שעדיין נותרו שלמים.

    והיא – עם התנפצויות החפצים בת"ת, התנפץ כל עולמה, טבע בתוך ביצה ריטלנית עכורה.

    יצאו מהת"ת, גוויהם שחוחים, פניהם חפויות. שותקים.

    הטלפון צלצל, מפלח את אוויר הבוקר הצלול מדי שהקיף אותם.

    "גברת טוקר? זו המזכירה מבית הספר. יהודית, הבת שלך, כאן אצלי. מהבוקר היא לא מפסיקה להקיא."

    הבוקר החל רק לפני שעתיים. רק לפני שעתיים צעדה הילדה בעליזות לבית הספר, כילקוטה מתנדנד על גבה.

    עשו פניית פרסה, הובילו את רגליהם הרחק מתחנת האוטובוס, באו בשערי בית הספר של הבת. יהודית, חיוורת וירוקה גם יחד, המתינה להם ביחד עם שקית רווית מיצי מרה. מבט בפנים שלה בישר לה לא טוב.

    איכשהו עלו על מונית. איכשהו הגיעו הביתה. איכשהו קבעו תור דחוף במרפאה החדשה שלהם, שעדיין לא הכירו מספיק כדי לסמוך על רופאיה. איכשהו אספו את הקטנים מהגנים בבוא השעה שתיים. איכשהו הצליח שימי הקטן להחליק על שלולית מים ששפך בעצמו כמה רגעים קודם לכן.

    ושוב פנים חיוורות. ושוב ביקור דחוף במרפאה. ונסיעה דחופה למיון, במונית שגזלה עוד קצת מהמשכורת שלהם. וגבס שעיטר את רגלו של בן הארבע ביחד עם אזהרה ברורה: אין לדרוך על הרגל בשום פנים במשך שלושה שבועות.

    ובבית נותרה יהודית המקיאה. ובבית הצטרף אליסף לחגיגה – ופתאום קיבלו כל הדיבורים מהשיחה בבוקר שם וצורה, כשהילד לא פסק מהתרוצצותו, הציק לאחותו החולה, דפק על הגבס של אחיו הקטן, הרים את אחותו התינוקת בצורה מסוכנת – כמעט גרם להם לבלות במרפאה בשלישית לאותו יום.

    ובלילה, כשנדנדה לשווא את עגלתה של בינה הקטנה (מה קרה לה היום? בדרך כלל היא נרדמת מהר... אולי בכל זאת הזיק לה אליסף בתנועותיו הפזיזות?) – היא חשה שלבה קורס.

    מה כבר ביקשה. לשבת בשלווה?

    ולמה קפצו עליה רוגזיהם של כל אלה.

    ולמה היו עליה כולנה.



    הבוקר פגש אותה, ישנה בישיבה על הספה. שלווה כלשהי ננסכה בגופה. אפילו בינה נרדמה.

    אליסף האריך לישון. היא לא ניסתה להעירו. שיישן קצת. שיקום מאוחר. שיישאר היום בבית, ביחד עם החגיגה של שאר הילדים. אולי תצליח להכניס שיחה רצינית אִתו במהלך היום. טוב שהיום החופשי שלה הוא זה.

    הטלפון צלצל, גרם לעצמותיה להתקפד.

    הרופאה מהמרפאה החדשה התקשרה. אמרה שהגיעו התוצאות מבדיקות הדם הדחופות שערכו אתמול. ברוך ה', מדובר רק בווירוס חריף מאוד, שעתיד לחלוף מעצמו. "תקפידו על הרבה שתייה, כן?" גלגלה במבטאה הכבד, גרמה לה להנהן בלי להשמיע קול. ברוך ה', אבן אחת נגולה, בקלילות שכזו, כאילו זרת נגעה בה.

    אל הסלון דידה שימי, על רגלו וגבסו. היא מיהרה לקום אליו, להושיבו על הספה, להבטיח לו מיני מתיקה אם רק ישב בלי לזוז. ברוך ה', מדובר רק בגבס. גם זה עתיד לחלוף.

    נאנחה כשחלפה על פני חדר הבנים, רפרפה את מבטה על בכורה הישן. כה תמים הוא נראה בשנתו, כמו אותה תמימות נלהבת שהייתה בו אז במחנה הקיץ שלהם, כשבנו ביחד את האוהלים לשינה.

    אולי אין הריטלין רעיון רע כל־כך. כמובן, לא ככה, לא מיד. הם יבררו. הם יבדקו. הם ייפנו למי שצריך. רופאת הילדים במרפאה החדשה דווקא נשמעת נחמדה. היא תדע לאן להפנות אותם, כדי להעניק לו אבחון כמו שצריך לפני שיחליטו מה נכון לו.

    חזרה לסלון, הניחה את הקערה והנטלה המלאה ליד שימי העליז שלה. נטלה את ידיו, הוסיפה גם את ידיה של בינה התינוקת, שהתעוררה משנתה בלי זכר לטרדנות של אתמול.

    ואחרי שפיטמה את שניהם בביסקוויטים ואת מצפונה בהרגעות של "די, בסיקוויטים זה לא נורא כל־כך" – הרשתה לעצמה שוב להתיישב על הספה.

    לשבת בשלווה.

    רצתה לשבת בשלווה, על הספה הישנה בביתם החדש.

    והנה לה השלווה מסוג חדש. שלווה של חיים, שלווה של עומסים, שלווה של ריצות מבתי ספר למרפאות. שלווה שיש בה ילדים.

    והיא רצתה בה. רצתה לישב בשלוות הנצח הזו. בשלווה האמתית של חייה.


    מנסה לכתוב סדרה חדשה של סיפורים, שרעיונותיהם מבוססים על פרשת השבוע. היא תצטרף בעזרת ה' לסדר שכבר כתבתי, על סיפורים על פי הפרשה עצמה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: REBEKA997, joelly, -חיה- ועוד 23 משתמשים26 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    כתיבה משובחת מאוד-מאוד.
  • 599
    • מ
    שיר מה אם נעז
  • משולש ברמודה //
    • ואולי בזמן אחר
    נעז לנשום
    אולי יום אחד
    נסכים גם לשמוח
    לרקוד בגשם
    להתיז מים משלוליות
    לרוץ עם הטיפות
    כמו ילד קטן

    אולי נוכל לוותר
    לשחרור
    אולי פעם אחרת
    ניתן לזמן לנוח
    נעדיף לעצור
    נסתכל
    בשקיעה צבעונית
    ארוכה אחת

    אז גם נעז לשיר
    חזק ויפה
    להלחין מנגינות
    למילים
    אפשר נעמוד ונצעק
    נספר לעולם
    שחלומות מתגשמים
    לפעמים

    ולא נפחד עוד
    מיופי כזה
    גדול ונוגע
    לא נחפש בו סיבות
    ותירוצים
    ולא נגיד
    אולי יעלם עוד רגע
    רק נביט בו
    ונהיה מאושרים.

    השראה     מהשיר היפיפה של לאה גולדברג.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מימיי, RIVKA W, Rivki. ועוד 17 משתמשים20 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    ויום אחד נעז לשמוח נעטה חיוך גדול נצא ונשיר בקול נלך להשתעשע במי הגשם היורדים נבלע טיפות הישר מן...
  • 499
    • ה
    שיר אָז אֶגְמֹר בַּשִּׁיר
  • הנף מקלדת //
    • חַיָּב לִקְבֹּעַ רַנֵּן
    בִּקְּשׁוּ בְּרָכָה מְלֻטֶּשֶׁת
    וַאֲנִי בּוֹשׁ

    עֵת חַג לְקֻלְמוֹסָן
    לַחֲרֹז יְוָנִים עִם שׁוֹשַׁנִּים
    קְצָת נָדוֹשׁ

    אוֹסֵף שִׁבְרֵי מִלִּים. בְּדַלֵּי רַעֲיוֹנוֹת. קְצֵה חָרוּז חֲמַקְמַק.
    מְנַסֶּה לְסַדֵּר בְּשׁוּרוֹת
    יְשָׁרוֹת

    הַזְּמַן יְקָר. חוֹזֵר לְמֻכָּר
    חוֹרֵז טַפֵּל עִם עִקָּר
    כָּפוּי

    מְקַנֵּחַ בִּבְרָכָה עִם מִשְׁפָּחָה וְהַצְלָחָה
    וּמְנַסֶּה קְצָת לִהְיוֹת
    בִּלְתִּי צָפוּי
    • תודה
    Reactions: שרהלה שרהלה, אפרת תהל, מתרגשת ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אם ניסית להרים יצאנו ממורמרים
  • 2 5K
    • ה
    סיפור בהמשכים העלה האחרון - סיפור בחמישה פרקים
  • הודיה לוי. //
    • העלה האחרון

    "מתי הוא יגיע?", חנוך הסתובב בביתו הלוך ושוב. חסר מנוחה. אחת לכמה דקות היה משקיף מבעד לחלון ושואל, ספק את עצמו ספק את בני הבית: "מתי הוא יגיע?".

    שמש אדמדמה נטבלה בים הגדול. יהלומים כסופים החלו לנקד את השמיים הכהים ומוטי, בנו היחיד, עדיין לא חזר.

    כשהחושך הפך לעבה וסמיך, והמחוגים הורו על השעה שתיים עשרה וחצי אחר חצות, הדאגה והלחץ בבית משפחת נוימן הפכו לבלתי נסבלים בעליל. "למה הוא עושה לי את זה? למה?", חנוך פיזר את השאלות בחלל הבית בזו אחר זו. "כל מה שיכולתי לתת לו נתתי. לא מגיע לי לקבל ממנו מעט נחת? רק קצת".

    "גם אני שואלת אותה השאלה", הגיבה חווה מעם המטבח. "לא כך ציפיתי לראות את מוטי שלנו".

    חנוך הסתובב במעגלים. הדאגה החלה לכרסם בו באיטיות: "למה הטלפון שלו כבוי? למה הוא לא עדכן אותי מתי הוא יחזור? מה יש לו לעשות ברחוב בשעות מאוחרות כאלו?
    עשרות סימני שאלה התפזרו בחלל הבית. השאלות היו רבות. ותשובות אין.

    "אני יוצא לחפש אותו", החליט חנוך בחלוף שעה נוספת. כל דקה נדמתה כנצח. אלא שבדיוק אז נשמעו דפיקות חלושות מבעד לדלת. מוטי נכנס אל הבית. רגוע, שליו, לא מעורב כלל לסערה שהתחוללה בגינו אך לפני שניות מספר.

    "איפה היית? אתה יכול להסביר לי? כמעט הזמנו משטרה בגללך!", גערותיו של חנוך נשמעו כזעקות כאב. אגלי זיעה ניגרו ממצחו. שני קמטים, חדים כתער, השתפלו במורד לחיו. "האמן לי, מוטי, לא מגיע לנו כל הצער הזה".

    "אבא, כבר הסברתי לך עשרות פעמים", קולו של מוטי אדיש משהו. חצוף. "אתה לא צריך לדאוג לי. אני לא תינוק, וגם את תקופת הילדות כבר עברתי. תן לי לפתח עצמאות. אני בחור בוגר".

    חווה הגיחה מן המטבח, מבוהלת: "אולי תסביר לנו, מוטי, מה יש לך לעשות מחוץ לבית בשעות מאוחרות כאלו?". דמעות נקוו בקצוות עיניה לנוכח מראהו המרושל של בנה: חולצה צבעונית שימשה כתחליף לחליפה הכהה. המכובדת. נעלי ספורט מגושמות איישו את מקומן של נעלי הישיבה העדינות. קשה היה לה להאמין שרק לפני כחצי שנה מוטי היה מבחירי הישיבה, רכון רוב היום אל הסטנדר.

    "מה זה משנה איפה הייתי?", פיהק מוטי. "אבא, אמא, אתם באמת לא צריכים לדאוג לי. אני מסתדר".
    חנוך וחווה עמדו מולו, המומים לנוכח החוצפה של בנם.

    "אני הולך לישון", הוא פיהק שוב על מנת להדגיש את עייפותו.
    "אני לא מאמין, מוטי, אני - ", המילים נעתקו מפיו של חנוך, ולפני שהספיק להמשיך את שברצונו לומר - מוטי פרש לשינה טובה, מגיף היטב את דלת חדרו.
    חנוך וחווה קפאו על מקומם. המילים של מוטי ריחפו בחלל הבית, הכבידו על האווירה.

    חנוך הסיט כיסא מן המטבח. "אני לא יודע מה יהיה עם הילד הזה", הוא השעין את גבו אחורנית. חיוורון התפשט על פניו.
    "אל תיקח ללב", הציעה חווה אגב מזיגת כוס מים צוננים. "זוהי רק השפעה של גילאי העשרה. אני בטוחה שהוא עוד יתמתן", הוסיפה באופטימיות.

    חנוך אחז בכוס המים, ידיו רעדו קמעה: "בן יחיד יש לי. את הכול נתתי לו. לא החסרתי ממנו כלום. מה בסך הכול ביקשתי ממנו? ללכת בדרך הישר. אז למה שלא יכאב לי לראות אותו כך?".

    השאלה האחרונה נשארה תלויה באוויר, מיותמת. לחווה לא היה מה לומר, שכן גם היא כאבה על מוטי שנזרק מישיבה אחת ונטש את האחרת. כמה דמעות שפכה בגינו, שיחזור אל הסטנדר, אל עולם התורה שנטש. כמה אהבה לשמוע את ניגון הגמרא הקסום שמילא את הבית באווירה קדושה, מענגת. גם חידושי התורה של בנה הנעימו את שולחן השבת המצומצם בביתם.
    "גם לי כואב לראות אותו כך – פוזל אל הרחוב", הודתה חווה. דמעה נשרה מעיניה. "הלוואי שהוא יחזור להיות מוטי נוימן, הבחור הרציני והמתמיד שהכרנו".

    בבוקר, מעט לפני שיצא חנוך לתפילת שחרית, הוא דפק חלושות על דלת חדרו של מוטי. ומאחר שלא הגיעה כל תגובה מן העבר השני, הוא לחץ על הידית באיטיות, ופתח את הדלת.

    "מוטי, אני חושב שאנחנו צריכים לדבר", חנוך זרק את המילים לחלל החדר. מילותיו לא זכו למענה.
    "מוטי, אתה שומע?", הוא הסיט מעט את הפוך. מוטי לא היה שם.

    רעד חלף בגופו. הוא התיישב על קצה המיטה, החדר הסתובב סביבו. שחור.
    אחר שטו עינו על המכתבה שהייתה עמוסה בספרי קודש. פעם מוטי היה מעיין בהם. מתעמק באותיות הקדושות, מנסה לפענח את הרזים הטמונים במילים הטהורות. עתה, הספרים מונחים בעליבות על ספרייתו. מחכים לאי מי שיפתח אותם, שיתעניין בהם.

    פיסת נייר קטנה שהייתה מונחת על השולחן בסתמיות הסבה את תשומת לבו של חנוך. הוא התרומם מהמיטה, ולקח את הדף.
    "אבא, יצאתי לטיול קטן. אני צריך לחשוב קצת על החיים. אל תדאג לי - גם במקרה שאחזור מאוחר. מוטי".

    חנוך תחב את הפתק בכיס מכנסיו, ויצא את החדר. מאורעות יום האתמול צפו מול עינו בזו אחר זו. מכאיבות.

    יוסי, דוד, ואבי – חבריו של מוטי לישיבה, חלפו מול חנוך בדרכו לבית הכנסת. כולם חנטו חליפה מכובדת. לבו נצבט בכאב כאשר הרהר במוטי, שלבטח מסתובב עתה בנקודה נעלמת על הגלובוס.

    ########
    המשך יבוא אי"ה, אשמח לביקורת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ארטיק אבטיח, שיבת ציון, שוקולד עילית ועוד 26 משתמשים29 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    טוב, אז ככה. הסיפור הזה נכתב לפני כמעט שלוש שנים ופורסם בהידברות. לא הייתי כותבת אותו היום כי...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת בעשירי נגמר החודש
  • אשר שרבר //
    • בַּעֲשִׂירִי נִגְמַר הַחֹדֶשׁ

    בּוֹהֶה בִּגְרָף שֶׁל בַּנְק
    שׁוּרָה יְרֻקָּה טוּר אָדֹם
    מַשְׁכַּנְתָּא אַרְנוֹנָה גַּז חַשְׁמַל
    מִסְפָּרִים כְּמוֹ דּוֹמִינוֹ נוֹפְלִים

    מֶתַח שֶׁל מִדְגָּם אַחֲרֵי בְּחִירוֹת
    פַּנַּגּוֹ כְּבִישׁ שֵׁשׁ דּוֹחוֹת חֲנָיוֹת
    חוּגִים מַאֲפִים לִמּוּדִים טִפּוּלִים
    וַעַד בַּיִת בִּטּוּחִים תִּקְשֹׁרֶת ילָדִים

    וְאַשְׁרַאי

    לַאַשְׁרַאי חַיִּים מִשֶּׁל עַצְמוֹ
    מַעֲלֶה מֵהָאוֹב
    טִיסָה נִשְׁכַּחַת סַפָּה שְׁחוּקָה
    מְתַדְלֵק עַצְמוֹ לָדַעַת

    מַעֲבִיר בַּזָהָ"ב שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל שְׁקָלִים
    מְתַזֵּז מֵחֶשְׁבּוֹן לְחֶשְׁבּוֹן
    צֶ'ק אִם יַחֲזֹר
    וּבִּי.דִּי.אַי שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ
    יְאַפְשֵׁר לָקַחַת הַלְוָאָה
    שֶׁתֵּרֵד
    בָּעֲשִׂירִי הַבָּא
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: שוקולד עילית, YZD, חנה אביטל ועוד 44 משתמשים47 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    אצלי העשירי לחודש עובר ללא דפיקות לב. העברתי את החיוב ל15.
  • 1K
    • מ
    שיתוף - לביקורת ממשיכה להרגיש
  • מתעניינת:) //
    • אני
    מושכת
    את השמיכה
    מעל
    לראש
    והמח

    אבל
    מתחת
    אני ממשיכה
    להרגיש
    שרציתי
    לשכוח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: castamir, ניק כמעט בלי ראש, שלוימל'ע ועוד 15 משתמשים18 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מתעניינת:)
    משפט מדהים שראיתי היום והוא כל כך השיר הזה: אפשר להתעלם מהמציאות אבל אי אפשר להתעלם מההשלכות של...
  • 805
    • R
    שיר סבא נפטר. מקלדת שופכת כאב. חולמת נחמה
  • RPO //
    • הַיָּקָר בְּאָדָם

    רַקֶּפֶת
    קְמֵלָהּ נוֹבֶלֶת
    וְאֵין בְּרִיָּה
    תָּשִׁית לִבָּה
    צִנָּה וּכְפוֹר גָּדוֹל.
    אַיֵּה אַתָּה.

    תְּלוּלִית עָפָר וְעִצָּבוֹן
    וּבוֹר חָלָל
    וְשָׁם אַתָּה
    בִּשְׁחוֹר הוֹלֵךְ⁠
    גּוֹבֵר יָגוֹן
    עוֹלָם יָתוֹם
    אַיֵּה אַתָּה.

    חִיּוּךְ שֶׁלְּךָ וּמַעֲשִׂים
    חָרְטוּ בַּלֵּב
    גַּעְגּוּעִים.
    אֶל הַדְּמוּת
    וְרַק אֵלֶיךָ⁠
    לֵב רִיק
    חָסֵר לִי
    סַבָּא.

    מִשְּׁאֵלָה אַחַת
    וְאֵין כּוֹכָב
    יַגְשִׁים ויממש
    יָשִׁיב אוֹתְךָ⁠
    יָסִיר כְּאֵב
    יָשִׁיב אֵין
    לַיֵּשׁ.

    סְתָיו בַּחוּץ.
    יָבַשׁ עֲלֵה
    וָרוּחַ מִזְרָחִית.
    וְחֹרֶף בִּלְבָבִי
    נוֹשֵׁף אֵדִים
    הִקְדִּים זְמַנּוֹ⁠
    הִקְדִּים צֵאת
    שְׁקִיעָה בְּטֶרֶם
    עֵת.

    וְאֵין חַמָּה תֶּמֶס
    כְּאֵב.
    תִּשְׁזֹף גַּעְגּוּעַ⁠
    תְּחַמֵּם תְּנַחֵם
    תָּאִיר יָקוּם
    תִּמְתַּח חִיּוּךְ.

    תֶּחְסַר לִי סַבָּא
    עַד מָתַי?
    סִימָנִים וּשְׁאֵלוֹת
    אבריי בּוֹכִים
    מְלַוִּים לִמְנוּחוֹת
    אוֹתְךָ הַסַּבָּא שֶׁל כֻּלָּנוּ⁠
    אוֹתְךָ סַבָּא
    שלי
    בלבד.


    בעז''ה עוד אשב לכתוב שיר עליו. על מי שהיה. על הסבא היקר שזכיתי להכיר.
    יהודה יהונתן בן שמעיה אריה ת.נ.צ.ב.ה
    • עצוב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: SHIRAMASH, Sara led, RACHELIZ ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ifatrosh
    וואו כל כך אמיתי. לבכות
  • 2 5K
    • ש
    דיון איך ממשיכים?
  • שרהלה שרהלה //
    • מכירים את זה שאתם פתאום מקבלים השראה, ומתחילים לכתוב ולשרבט מילים יפות על הדף, יוצרים התחלה מהממת לסיפור טוב?
    ואז אתם מתקדמים, וסוג של עלילה מצטייר לכם בראש, והמילים שלכם לובשות מימדים של סיפור.
    אבל אז---
    ככה זה אצלי תמיד. יכולה לכתוב 50 עמודים ואז אני לא יודעת איך להמשיך, ואין לי מושג מה העלילה בכלל.
    מה עושים עם זה? אם יש לי את כישרון הכתיבה, וגם דמיון די מפותח, למה אני תמיד נתקעת באמצע הסיפורים?
    יש לי המון התחלות של סיפורים, אולי 2 גמורים...
    אשמח לתגובה מבעלי ניסיון.
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, Chaya Lea, RIVKA W ועוד 11 משתמשים14 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    Chaya Lea
    נכון, המים זה רעש לבן מצויין. אני חושבת שגם הליכה בלי מוזיקה או מישהו שמפטפט איתך (לגמרי בשקט)...
    • סקר
    2K
    • ה
    עזרה קומיקס פנטזיה רציני
  • הגיבן (ת) //
    • כעצת @נ. גל

    כתבתי סיפור לקומיקס. התכנון היה ליצור הרפתקה רגילה, אבל הסיפור קצת ברח ממני ואני כבר לא יודעת למי יתאים דבר כזה. אני רוצה לדעת אם אני סתם משקיעה את עצמי בזה. רוצה לדעת אם מישהו שרוצה לקרוא כזה סיפור.

    מדובר בפנטזיה. זה מבוסס על היסטוריה. הסגנון קצת אפל, יותר רציני. אין בזה דם (מי ששאל).

    את מי אני מדמיינת בתור קהל היעד? האמת שכבר אין לי מושג. אני הייתי נהנית מזה בגיל 12-15 אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו.

    מוקדם מידי בשביל כריכה, אבל התחשק לי להביע את הסגנון והאווירה, אם לא הצלחתי כל כך להביע במילים. בקיצור... אני חייבת לשמוע דעה יותר נרחבת. בא לכם? לא בא לכם? אתם יכולים לשאול את הילדים/אחים שלכם בשבילי?

    1670522403845.png
    1670522403845.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: גילה, יחיאל ב., Chaya Lea ועוד 20 משתמשים23 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    Chaya Lea
    נשמע ממש טוב, אני חושבת שזה ילך יותר לנוער לפי מה שכתבת. גם בגלל שזה יותר רציני וגם בגלל הידע...
  • 4 5 6 35K
    • ש
    סיפור בהמשכים פיורדא
  • שלחן עורך //
    • לרגל הצטרפותי לקהילה הנחשקת, אשתף אתכם בפרויקט החדש שלי.
    בס"ד הנני אוחז בעט כבר כמה שנים, בעיקר בכתיבה תורנית, אך גם בחריזה, בזמרירים לאירועים שונים ובשאר חלקי הכתיבה השונים.
    לאחרונה החלטתי לנסות לשלוח את אצבעותיי בסיפורת.
    לא אגיד לכם שאני מרגיש שהתוצאה פיקס, רחוק מכך. אבל מצד שני, יש לי תחושה שיש בזה משהו מרענן, כיוון חדש.
    ולמה אני משתף אתכם?
    לא למען הרבות לייקים, ממש לא. ברצינות! מה עושים עם זה בכלל?!
    גם לא כדי שתכירו אותי. מה זה יוסיף לכם? ולי?
    לקבל כבוד? לא. בעצם קצת כן, אבל זה לא העיקר.
    בעיקר כדי ללמוד... ללמוד אם זה מתאים לי בכלל, לקבל הכוונה והערות טובות מן המומחים בתחום, לקבל ביקורת נשכנית וקשה אם איני בכיוון. אז תפציצו! (זה לא מספיק ספרותי, מודה)... תודה מראש! אני קשוב לכם!

    פרק א. אראלים.

    שעת ערב מוקדמת ושקטה. רוח חורפית קרירה עוטפת את בתי העיר פירט בשריקה חלושה. אחרוני הילדים מהדסים לבתיהם, וריחות הטיגון עולים מכל עבר.

    צלצול חד וקולני, מנער את שכנא מעמקי מחשבותיו ומסבכי חשבונותיו.

    מלבד מכירת חלקות קבר ומצבות, עסוק איש החברה קדישא בעוד כמה עסקי נדלן מסועפים. לא איש כמו שכנא ייתן למעותיו לשכב בשקט ולהצטמק מיום אל יום.

    'שכנא, בוא מהר, הוא גוסס'... נשמע קול בהול מעבר לקו, ולאחריו קול יללה דקה.

    הוא לא צריך לשאול מי, גם לא לברר מקום מגוריו. כל העיר יודעת על מצבו הקשה של השוחט. כבר שבועות ארוכים ש'חיים דוד בן שרה פנינה' תפס את המקום הראשון ב'מי שברך' לחולים, לאחר קריאת התורה בהיכל בית המדרש הגדול.

    נוטל בתיקו את ה'מעבר יבוק', כמה נרות נשמה, את המקטרת המפורסמת, וסוכריות קרמל קטנות וחומות, להמתיק מעט את טעם המעמד.

    חובש מגבעתו, מתעטף בחלוקו, ויוצא בצעדים מהירים לבית השוחט. זו לא פעם ראשונה שלו, כבר עשור ומחצה שהוא מלווה נשמות במלחמתן האחרונה עם הגוף.

    מיום הקמת הקהילה החדשה בפירט, ממונה הוא על הטיפול בנפטרי הקהילה.

    והוא אוהב את זה. אף פעם לא התלונן אצלו לקוח, על חלקת קבר צפופה מידי, או על שכן שמסתיר את הנוף. תענוג!

    עם היכנסו, מעיף שכנא מבט קל אל השוחט החיוור. בניע ראש, מאשר שכנא כי אכן הגיעה עת פרידה, אלו דקותיו האחרונות של החולה, הוא אכן גוסס.

    אחר הווידוי, שוכב ר' חיים דוד צמוק ושדוף על מיטתו הרחבה. דממה מתוחה שוררת על פני מנין האנשים, רק המיית כנפי מלאך המוות, ומלמול אי אלו פסוקים, נשמעים בבית.

    השוחט הישיש עצום עיניים. זקנו המכסיף פרוש על השמיכה, הוא מתנשם בכבדות ובמהירות, הלב עולה ויורד כמקוף של מתפרה, וקצף לבנבן דק מבצבץ מקצה פיו.

    לא איש כשכנא, ייתן לסובבים לשקוע בדכדוך עמוק, מנגינה קלה ושקטה מזדמזמת לה מקצה פיו. 'ואתא מלאך המוות ושחט לשוחט'... הנוכחים מקדירים עוד יותר את פניהם, ופיהם מלא תפילה חרישית.

    מפעם לפעם, פותח ר' חיים דוד מעט את עיניו, ומעביר מבט קל אל הסובבים אותו, ניכר כי משהו מטריד אותו, מונע ממנו לסיים את מלחמת האראלים והמצוקים.

    רק כאשר מופיע בפתח בנו היחיד, שלום מאיר, ניכר היה כי שלווה מלאכית פורשת עליו את כנפיה. נשימה קלה וחלולה נשמעת, ועל פניו נפרש חיוך של ניצחון, חיוך של מנצח.

    'שמע ישראל' אומר שכנא בקול גס, ותכף מדליק נר נשמה, תוך שהוא יורק את שארית ה'קרמל' מן הפה, 'ה' אלקינו ה' אחד' משלימים כולם ביבבות ממושכות.

    כהרף עין נמלא החדר בפעילות תוססת. החלונות נפתחים, כולם נדחקים סביב המיטה, קורעים בגדיהם, מכסים את פני הנפטר בבד לבן, מתלחשים. זה אומר 'אנא בכח', והאחר 'יושב בסתר'. הדלתות פתוחות לרווחה, בני העיר נכנסים ויצאים באין מפריע, השולחן מוסט הצידה, מפזרים מעט קש, והנפטר מועבר אל הרצפה הקרה.

    שכנא עסוק בנתינת סקירה מקפת לבני המשפחה הקרובה, על סדרי ההלוויה, על מקומות הקבורה היוקרתיים והמבוקשים, ובעיקר על פריסת התשלומים.

    אבל כבד מתפרש על העיר. בקרנות הרחובות נעשים כולם אגודות אגודות.

    זקני העיר דנים במורשתו, ובמחליפו בתפקיד החשוב. צעירי הצאן ושאר הסקרנים, דנים בגילו המדויק ואופי התפשטות מחלתו. ועל הכול עולה הקול, קול הכרוז המכריז על שעת ההלוויה.

    ואיש לא שם לבו, להתלחשות השקטה והמחויכת למדי, בין שלום מאיר היתום הטרי, לבין שכנא הקברן הוותיק.

    שלום מאיר מאשר, שכנא מאושר, והתכנית סוף סוף יוצאת לדרך!
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: sunshay, נו טוב, אביר88 ועוד 67 משתמשים70 //
    102 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    Chaya Lea
    לדעתי כן, מי שעוקב ממילא יתעדכן ומי שלא בעניין פשוט לא יקרא, כשזה יוקפץ כנראה גם ניקים נוספים...
  • 803
    • צ
    שיתוף - לביקורת נמצאה מטריה
  • ציני בכיר //
    • יום חורפי משהו. הגשם היורד נותן הרגשה של מתיקות,
    הרב יעקב צועד ברחובות העיר שמוחו שקוע בסוגיה סבוכה בעניין חתיכות של דגים.
    מנסה לברוח מרכבים העוברים על אספלט הכביש הרטוב. שנהגיהם לא בדיוק מוטרדים מכך שהמגע ה"עדין" של גלגלי מכוניותיהם בשלוליות הגשם המזוהמות יוצר תופעת טבע נדירה הגורמת למימיהם לעוף הישר על מכנסיהם של העוברים ושבים,
    כשלפתע הוא רואה אותה על המדרכה בצד מונחת כאבן שאין לה הופכין...
    בהבלחה של רגע הוא נזכר יש כאן "לא תוכל להתעלם",
    ר' יעקב מרים אותה בעדינות. עינו מחפשת במהירות סימן כלשהו כשמהר מאוד נחה עינו על המדבקה וממש שחור על גבי לבן היה כתוב שם ליעד וכידוע שם הווה סימן ,
    בסוף הדרך הארוכה כשרגליו נושאות אותו באושר מגודל המצווה לה זכה,
    פונה ר' יעקב לאשתו הרבנית כשפניו זורחות מאושר "זכינו במצווה גדולה הכיני את הדפים והטוש ולעבודה",
    והיא כאישה טובה עושה רצון בעלה יושבת וכותבת,
    "נמצאה מטריה על שם ליעד המאבד יוכל לקבלו על פי סימנים אצל ר' יעקב",
    עבר יום עברו יומים ואין כל חדש בעניין המטריה
    ועד עצם היום הזה מחכה ר' יעקב לקיים מצוות "השב תשיבם"...


    בהשראת
    נכתב ע"י יענקי R:
    צפה בקובץ המצורף 1246518
    לא טעות של העיתון, אבל בכל זאת משעשע... :geek:
    לחצ/י כדי להרחיב...

    אשמח להערות והארות....
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שרהלה שרהלה, אני וביתי, שקדי ועוד 16 משתמשים19 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציני בכיר
    אני כבר לא יכול לשנות.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה