קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 189
    • ת
    שיתוף - לביקורת באלי לשלוט בי. די.
  • תילה. //
    • אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁפִּתְאוֹם,

    תִּגְעִי בִּי,
    פּוֹחֶדֶת שֶׁתַּצְלִיחִי לַחְדֹּר אֵלַי,
    בִּפְנִים.
    הֲכִי עָמֹק,
    הֲכִי.
    אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁאַתְּ,
    לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁ

    נִכְנָסִים אֵלַי.

    אֶל
    מְקוֹמוֹת שֶׁנְּתוּנִים בְּשַׁלִּיטָתִי.

    פַּעַם נָתַתִּי לָךְ אִשּׁוּר כְּנִיסָה,
    דֶּרֶךְ לִפְגֹּשׁ בִּי.
    שָׁבַרְתְּ בִּי הַכֹּל,
    הָרַסְתְּ.

    אֲזִקִּים,
    סוֹרְגֵי רִבּוֹנוּת שֶׁאֲמוּרִים הָיוּ
    לְהָגֵן עָלַי.

    לֹא רוֹצָה שׁוּב,
    לֹא רוֹצָה.

    אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁאֲאַבֵּד מָה שֶׁכֵּן נוֹתַר אֶצְלִי.
    חַיִּים שֶׁשָּׁמַרְתִּי;

    שְׁלִיטָה.

    צְרִיכָה אֶת עַצְמִי
    לְעַצְמִי.
    מָה יִהְיֶה אִם אֶתֵּן לָךְ,
    מִי יִדְאַג שֶׁיִּהְיֶה לִי אוֹתִי,
    מִי יִדְאַג

    לִשְׁמֹר עֲלַי.
    שֶׁלֹּא אֶתְפַּקֵּעַ, אֶחְיֶה אָנַרְכִיּוֹת;
    אֶהֱפֹךְ לַצֵּל עוֹבֵר.

    שֶׁלֹּא אֲאַבֵּד הַכֹּל.
    שֶׁלֹּא.

    אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁתִּקְּחִי אוֹתִי.
    שֶׁלֹּא אֵדַע מִי אֲנִי,
    אָז אַל תָּבוֹאִי,
    כִּי מִי
    יִשְׁמֹר עָלַי,
    מִי

    לֹא אֲנִי.






    רוצה ביקורת.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: פניני ריין, דינה מילר, ה' תמיד עוזר ועוד 22 משתמשים25 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    אני ממש אוהבת ומתחברת לסגנון הזה איזה קטע מיוחד! הצורך הבסיסי כל כך שמקבל ביטוי ומשמעות יפהפה!
  • 57
    • ח
    שיתוף - לביקורת שבו בנים
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    הרבה כתבתי על החטופים, והרבה יותר כאבתי את כאבם, ויותר מכול, התפללתי לשלומם ולחזרתם.
    והנה הגיע היום, והתפילה, אותה קראתי בקול רם בכל מקום שבו הלכתי, ובכל שעה שבה חשתי שהיא נכונה לתפילה, נשמעה, ואף התקבלה.

    אני לא אשכח את מוצאי השבתות שבהם זעקתי בקבר דוד את זעקת החטופים.
    כשקראתי את שמותיהם עם שם האֵם בזעקה, אלון בן עידית, גיא בן מירב וכן הלאה, ביקשתי בכל מאודי: החזירם אל הקדושה.
    ואני גם זוכרת את הפנייה שלי: הם אינם יכולים להגיע לכאן ולהתפלל בעד עצמם, ולכן אני חשה שליחה שלהם לזעוק את זעקתם.
    וממש חשתי שכאשר אני אומרת את שמם, הוא עולה מעלה מעלה ומגיע עד כיסא הכבוד.

    ועוד ביקשתי, ממש לפני שחרורם, כשכבר דובר על האפשרות שכולם ישובו:
    ריבונו של עולם, תן לאויבינו טיפשות, תו בהם רוח שטות, שיסכימו לשחררם.
    כי באמת, אין סיבה הגיונית מצידו של השטן לשחרר, ואף אין ביכולתו לעשות זאת.
    רק בורא עולם, הוא בעצמו ולא אחר, הוא הפודה אסורים.

    והנה התרחש הנס, והם שבו. נס שהוא מעל גדרי הטבע, וכלל לא מובן בשכל אנושי.
    כולם, כל החטופים החיים, שבו הביתה.
    ואין מילים בפי ובלשוני, כמו שנאמר בתהילים:
    "כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי; הֵן ה', יָדַעְתָּ כֻלָּהּ" (קל"ט, ד').

    חשבתי שכאשר הם יחזרו, השמחה תהיה ללא גבול, ולב מי יוכל להכיל את האור הזה?
    האור של בן שב.
    ואכן, השמחה הייתה גדולה מלהכיל, והלב התרחב מהתרגשות.
    אבל יחד עם זאת עלו בי תחושות של צער גדול, כמו מישהו שעבר חוויה קשה, וכשהוא סוף סוף משתחרר ממנה, הכול פורץ החוצה.
    כשם שהייתי שותפה בכאבם, כך פשוט נשברתי כששוחררו.

    וההרגשה הזאת הזכירה לי את אותה מציאות עתידית שבה, בעזרת ה', כשנחווה את הגאולה, נשאל את עצמנו:
    איך עברנו הר כזה גבוה? איך עמדנו בזה?
    ההתפרקות הזאת מעידה יותר מכול על עומק הקושי הנורא שחווינו כעם במשך שנתיים ימים.

    והלוואי שחודש מר חשוון יהפוך למתוק,
    שכן עתיד חשוון שה' יחזיר לו,
    ונזכה לראות, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.

    ושוב, תודה בורא עולם,
    תודה על הכאב,
    תודה על הגלות,
    ותודה על הגאולה שמשקשקת בכנפיה,
    וקולה קרב ובא.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: noa choen, ARTIKA#, חוה אייזן ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    אני כל כך מזדהה עם התחושות יפה ונוקב
  • 207
    • ת
    שיתוף - לביקורת וְאוּלַי גַּם אֲנִי.
  • תילה. //
    • וְאוּלַי גַּם אֲנִי / ת.מ.


    וְאוּלַי
    גַּם אֲנִי אָקוּם, אֶל מוּל עוֹלָם.
    אַגִּיד: אֲנִי חוֹלָה.
    תִּתְפַּלְּלוּ.

    וְאוּלַי גַּם אֲנִי
    אֲסַפֵּר
    אֵיךְ נוֹרָא.
    אֶחְלֹק כְּאֵבִים בֵּין כֻּלָּם,
    אֲבַקֵּשׁ: תִּתְפַּלְּלוּ.

    אֶבְכֶּה לוֹ,
    אֲנִי גַּם.
    תִּתְפַּלְּלוּ.

    וְאוּלַי
    גַּם אֲנִי אַרְאֶה לוֹ
    סְפִירוֹת דָּם,
    בְּדִיקוֹת,
    מְלַאי שֶׁל תְּרוּפוֹת,
    מִנּוּנִים,
    יְרִידוֹת.

    אַבְהִיר לוֹ:
    יֵשׁ לִי אֶקּוֹ־לֵב. אֲפִלּוּ.

    וְאוּלַי אֶקְרָא
    בְּקוֹל גָּדוֹל,
    אֲאַיֵּת מִלָּה מִלָּה,
    מִשְׁפָּט אַחַר מִשְׁפָּט,

    וְסוֹפְסוֹף יֶדַע
    הָעוֹלָם —
    סוֹפְסוֹף יֶדַע:
    גַּם אֲנִי חוֹלָה.

    תִּתְפַּלְּלוּ.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: שין אלף, NOA#, ;בינארית ועוד 26 משתמשים29 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    תילה איזה קטע מטלטל ונוגע ממש הרגשתי פיזית את הכאב בין המילים כתיבה יפהפיה
  • 51
    • %
    שיתוף - לביקורת סימן.
  • %תמר% //
    • וְחָקַקְתְּ בָּךְ סִימָן
    עָמֹק
    עַל הַיָּד,
    צִיַּרְתְּ שָׁם
    עֵדוּת
    וְתַצְהִיר.

    רָצִית לְסַפֵּר
    סִפּוּר שֶׁקָּרָה
    וְסִימָן
    לְדוֹרוֹת
    עוֹד יַשְׁאִיר.

    וְחָתַךְ שֶׁהִגְלִיד.
    צַלֶּקֶת נוֹלְדָה,
    לָנֶצַח
    עַל יַד
    תִּשָּׁאֵר.

    כִּי אֵיךְ לֹא הֵבַנְתְּ⁠
    יֵשׁ לָךְ דְּבָרִים,
    שַׁדַּי.
    וְאָסוּר
    לְעַרְעֵר.

    עֵדוּת לְשִׁבְרֵךְ⁠
    חֲקוּקָה בָּךְ,
    זְכוּרָה.
    אֵין כָּל טַעַם
    לִתְהוֹת.

    הֲרֵי לִשְׁמֵךְ⁠
    לֹא תִּתְּנִי נוֹטׇרִיקוֹן
    וְשֶׁמָּא
    רָאשֵׁי תֵּבוֹת.

    יֵשׁ בָּךְ צַלֶּקֶת
    שֶׁנּוֹלְדָה אַךְ אֶתְמוֹל,
    וְלֹא תִּצְטָרְכִי לָהּ⁠
    עוֹד.

    כִּי סִימָן לֹא נוֹתְנִים
    לְמָה שֶׁנִּזְכַּר,
    שֶׁנֶּחְקַק מִדַּי.
    וּמְאוֹד.

    --
    תמר. מלכּי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ללי99, דינה מילר, חוה אייזן ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    מדהים!!!
  • 33
    • ל
    שיתוף - לביקורת דין פרוטה
  • להאמין ביכולות שלי //
    • הזדעזנו בגלל הטבח בשמחת תורה, בגלל כמות ההרוגים, אבל כמות ההרוגים לא משנה באמת, ואם רק אדם אחד נהרג, זה לא 'רק'.

    אילו היינו נלחמים בגלל מוות מיותר של אחד, כמו שנלחמים על מוות של רבים, לא היינו מגיעים למקומות כאלו.

    כנ"ל גם רקטות וטילים.
    אנחנו מזדעזעים אם יש הרבה רקטות וטילים ומוכנים להלחם, אבל גם טיל אחד זה יותר מידי, אם נילחם כנגד טיל אחד כמו נגד מטח טילים, לא נגיע למטח.

    אנחנו מתלוננים כשיש הרבה עניים, אבל גם עני אחד זה יותר מידי, אם לא נסכים שיהיה עני אחד, לא נגיע למצב שיש הרבה עניים.

    אנחנו לא יכולים להתייחס למאורעות רק כשהם 'הרבה' ח"ו.

    כי גם בכמות קטנה יש משמעות, וצריך להלחם מול עוול מועט כדי לא להגיע למקום שאנחנו לא היינו רוצים.
    וזה לימוד גדול בכל תחום בחיים.

    להלחם, להקפיד לשמר על ערנות, לא לזלזל בפכים קטנים.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, ספרות בנשמה, קרב ועוד 3 משתמשים6 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    נכון מאד! היו כל כך הרבה מקרים בודדים של שביעי לאוקטובר לאורך השנים רק שהם היו ביחידים ביהודה...
  • 51
    • ח
    שיתוף - לביקורת יותר גרוע מזה לא יכול להיות
  • חנה ש. //

    • עשרת המשפטים הגרועים ביותר לעידוד אדם שבור​

    (ואיך להפוך כאב אמיתי לשיחת מוטיבציה מביכה)
    1. אל תדאג. לפעמים רק כשתתרסק לגמרי תבין איך זה להתרסק לגמרי.
    2. אתה כנראה לא פנוי עכשיו לשמוע מסר בונה, אבל תדע שאני פה, כדי לבנות עליך כשכן תהיה.
    3. זה בא לחשל אותך. אולי תעבור עוד כמה סיבובים ואז כבר תהיה מחושל סופית.
    4. זה לא כזה נורא. יש אנשים במצב גרוע משלך, אז תתעודד, אתה בתחתית רק באופן יחסי.
    5. אני מרגיש את הכאב שלך. כלומר, לא באמת, אבל זה מה שאומרים כשלא יודעים מה לומר.
    6. כולם עוברים דברים קשים. אתה לא מיוחד, רק אחד נוסף בתור הארוך של השבורים.
    7. אני מתפללת שתראה את החיובי, גם אם כרגע אתה לא מסוגל לראות בכלל.
    8. זה ניסיון. תבחר אם לסבול או לצמוח, כאילו זו באמת בחירה מודעת.
    9. גם אם תיפול הכי נמוך, תזכור שזה המקום שממנו הכול רק יכול להידרדר פחות.
    10. יש דברים שלא נבין לעולם. אז אל תשאל, פשוט תסבול בשקט ותודה על ההזדמנות.

    תוספות בונוס מנחמות במיוחד:​

    1. “אני עברתי גם דברים קשים, ואני שמח שגם אתה סוף־סוף מבין אותי.”
    2. “תדע לך שאני באמת מפרגן לך, באמת."
    3. “אם זה כל כך קשה לך, סימן שאתה על הדרך הנכונה.”
    4. ולמה אתה חושב שהנסיון שלך נמשך כל כך הרבה זמן, מהו המסר שאתה עוד לא קלטת?
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: משפחה שכzoo, sh.t.down, אוראל סולטן ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 78
    • ש
    שיתוף - לביקורת תיבה של צלילים
  • שמואל אגסי //
    • בֹּץ, מַיִם,
    עַנְפֵי עֵצִים פְּזוּרִים,
    אֶרֶץ וְשָׁמַיִם,
    וּקְצָת רָאשֵׁי הָרִים
    נִיחוֹחַ הַהֶבֶל,
    הֵדִים שֶׁל הַחֻרְבָּן
    וְשֶׁקֶט, אוֹי הַשֶּׁקֶט,
    וְרִיק מְרֻקָּן.
    שְׁחֹרָה וּזְעוּמָה
    לְבַד עַל קַו הַמַּיִם
    שָׁטָה לָהּ תֵּבָה,
    מְבוֹסֶסֶת עֲצַלְתַּיִם
    וְחַלּוֹן לָהּ פָּתוּחַ,
    וּלְשָׁם בּוֹקֵעַ אוֹר,
    וְקוֹל אָדָם נִשְׁמָע,
    קוֹל שָׂרִיד לְדוֹר.
    וְאַחֲרָיו שְׁאָגָה,
    ואחריה גִּרְגּוּר
    וְאָז גַּם נְבִיחהּ,
    וּמִיָּד נִשְׁמַע חִרְחוּר,
    וְצִיּוּץ שֶׁל צִפּוֹרִים,
    חוֹרֵךְ אֶת הַדְּמָמָה,
    וְהַרְמוֹנְיָה שֶׁל צְלִילִים
    דּוֹהֶרֶת בַּשְּׁמָמָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: פרפרזה, אוראל סולטן, תילה. ועוד 6 משתמשים9 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תחושת המשכיות בשירים היא דבר מיוחד, אבל לענ"ד לא תמיד צריך את ו' החיבור כדי לבטא אותה. גם בלעדיה...
  • 117
    • %
    שיתוף - לביקורת ת'אמת,
  • %תמר% //
    • אַתְּ מַפְנָה לִי גַּב.
    אוֹ שֶׁזּוֹ אֲנִי שֶׁמַּפְנָה לָךְ.
    יוֹם אֶחָד אֵדַע,
    אוּלַי אָבִין,
    אִם אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת
    גַּם אַתְּ.

    אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ.
    אַתְּ מַרְאָה לִי דְּבָרִים מְיֻתָּרִים. מְכֹעָרִים.
    גּוֹרֶמֶת לִי לִסְלֹד מֵעַצְמִי.
    תָּמָר אוֹמֶרֶת שֶׁעַצְמִי יָפֶה. שֶׁגַּם אֲנִי.
    אַתְּ שׁוֹתֶקֶת אֱמֶת אַחֶרֶת.

    אֶתְמוֹל הִסְתּוֹבַבְתִּי
    נִשְׁעַנְתִּי עָלַיִךְ⁠
    הִפְנֵית לִי גַּב.
    אֵין לִי עֵינַיִם בַּגַּב. אֲפִלּוּ שֶׁאֲנִי מוֹרָה.
    לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עַצְמִי מְכֹעֶרֶת.

    יוֹמֵאחַד
    אוּלַי אַכְנִיס בָּךְ אֶגְרוֹף
    אֲנַפֵּץ עַצְמִי מְכֹעֶרֶת לִרְסִיסִים רְסִיסִים
    אֶאֱסֹף אוֹתָם מֵהָרִצְפָּה
    דּוֹקְרִים
    אַשְׁלִיךְ לַפַּח.

    עַד אָז
    מַרְאָה מַרְאָה שֶׁעַל הַקִּיר
    תַ'אֶמֶת,
    מִי הֲכִי יָפָה בָּעִיר???


    --
    מלכי.

    --
    לא אני כתבתי. חברה יפה כתבה. היה לי חשוב להעלות את זה. כי זה חשוב. וכי היא כותבת הכי יפה ביקום.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: ח.ד. וחלק, חוה אייזן, לרקוד על הירח ועוד 14 משתמשים17 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מיוחד!!! איזו כתיבה נדירה, מביעה, רגישה (באמת ממש דומה לשלך, תמר). אהבתי כל כך! כבר הרבה זמן לא...
  • 57
    • R
    שיתוף - לביקורת במדבר, דברים // שיתוף בהחלט לביקורת.
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • הַר. וְעוֹד הָר.
    אֲנִי כְּעַרְעָר
    בָּעֲרָבָה,
    מָעֳבַר
    בְּחָרָבָה.

    חֹם צוֹרֵב,
    מָוֶת אוֹרֵב.
    נְתָנָהּ
    חוֹרֵב
    מַתָּנָה.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: שין אלף, איש המילה הכתובה, א. פרי ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    כמה כיף לקבל משוב מחמיא ומפורט כזה! פשוט תודה!
  • 459
    • א
    שיתוף - לביקורת נוסחה מתמטית בלתי פתירה
  • איש המילה הכתובה //
    • אין לי משקפיים על קצה החוטם. גם לא פדחת בוהקת. לעולם לא נראיתי בציבור בוהה באוויר ומצייר סימוני חשבון באצבע. בשיעורי מתמטיקה הייתי בדרך כלל מחוץ לכיתה. אם היה פרס נובל על אי־יכולת לחשב, הייתי זוכה בו פה אחד.

    אז אם אני לא נראה, לא חושב ולא משעמם כמו פרופסור למתמטיקה, כנראה שאני פשוט לא פרופסור למתמטיקה.

    פעם, בשיעור חשבון בכיתה ו', חישבתי ש־1+1=3. המורה נתן על זה כפל סטירות, הוריד אותי למינוס 1 לחדרו של המנהל. האחרון הוסיף כמה פלוסים משלו שעד היום מצלצלים לי בנבכי האוזניים. מאז הבנתי ש־1+1 שווה מכות רצח, והחלטתי לא לחשב יותר.

    אז למה בכל זאת בני אדם פונים אליי עם שאלה מתמטית בלתי פתירה? הם נהנים לבזוק מלח על הפצעים? וזה לא שאני לא סקרן לדעת את הפתרון. אני אפילו חייב לדעת אותו. הוא קריטי. אם אתם תגיעו אליו תשתפו. ועדיין, לפי תעודת הזהות שלי קוראים לי פלקלר, לא איינשטיין. ובדקתי: לאיינשטיין לא היה חתן בשם פלקלר, כך שאני גם לא נין שלו בשום צורה.

    ובכל זאת, פעמיים בשנה אנשים חוזרים אליי עם אותה שאלה: כשמזיזים את השעון במוצאי שבת אנחנו מרוויחים שעת שינה או מפסידים אחת?

    לאיינשטיינים הפתרונים
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אימון- והנחייה בNLP, רות ב., Tamar171 ועוד 50 משתמשים53 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אייסקפה הפוך
    פתאום נופל האסימון😁:sne:
  • 24
    • ח
    שיתוף - לביקורת עו(ב)ד(יה) יוסף חי
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    הערב הייתי
    אצל מרן,
    ושם ראיתי
    את עמך
    בית ישראל
    מתרפק,
    אצל הצדיק
    שאהבה נפשו.

    ועם הזיכרון
    של גילויי האהבה,
    מתנת רבי עובדיה יוסף,
    הלא אלו
    סטירות של חיבה,
    עלתה ובאה בקשתי
    לפני כיסא הכבוד.

    היכן היא שרח,
    שתשורר,
    העוד יוסף חי?

    וכאלה סטירות, אבא,
    של חיבה וידידות,
    וזיכרון נעורים,
    אנחנו מבקשים.

    הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
    אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.(שיר השירים ג' ה')
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: שם משתמש: נחוץ, חוה אייזן, רות ב. ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 69
    • ש
    שיתוף - לביקורת מימיו של האגם
  • שמואל אגסי //
    • וְהָרוּחַ פָּנֶיהָ נָשְׂאָה לִקְרָאתִי,
    וְחָצָץ גָּרַסְתִּי מִתַּחת רַגְלִי,
    וּבְרוּם שָׁמַיִם עָמְדָה הַחַמָּה,
    וְרָקִיעַ צַח מִכָּל עֲנָנָה,

    וַאֲגַם עָצוּם גֹּדֶשׁ אֶת הָאֹפֶק,
    וּמֵימָיו הוֹמִים, פְּרוּעֵי דֹּפֶק,
    וְעָגוּר אָפֹר שׁוֹעֵט בִּיעָף,
    וְקַו עַל הַמַּיִם חוֹרֵט בְּכָנָף,

    וְאֶל תּוֹךְ הָאֲגַם עַצְמִי הֵטַלְתִּי,
    וּמְלֹא לוֹגְמַי מֵימָיו שָׁתִיתִי,
    וְטַעַם שֶׁל עֵדֶן בָּהֶם מָצָאתִי,
    וְצָמָא עוֹד יָמִים, לֹא חַשְׁתִּי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AVITALLL, az yashir, תמרוז ועוד 10 משתמשים13 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    תודה רבה!
  • 132
    • א
    שיתוף - לביקורת סכנת כניסה
  • אביגלוש //
    • הכניסה אסורה ללא אמצעי בטיחות!
    כי באמת, לא מדובר במקום רגיל.
    המקום הזה — איך לומר בעדינות — לא היה שורד בדיקת סדר, אם היה פה פקח, כנראה שהוא לא היה מסתפק רק בדו"ח

    את נכנסת בזהירות, דורכת על שקיות שמלאות בדברים לא מזוהים (אבל בטוח חשובים!), מרימה רגל מעל בגד, עוקפת ערימת דפים שכנראה הייתה פעם שולחן.
    בכל צעד יש רעש — חריקה, נפילה, הדהוד של חפץ אבוד — כמו מין סימפוניה של בלגן.

    יש פה שבילים קטנים ועוד כאלה שאת סוללת בעצמך
    מדי פעם את מגלה אוצר: עט שחיפשת שבועיים, פתק ישן עם מילה אחת (“לזכור!!”), או גרב בודדה שכנראה איבדה תקווה.
    ואת עומדת שם, מוקפת כאוס, מנסה להבין אם זו סתם הצפה או כבר תופעת טבע.

    אבל אז את קולטת משהו.
    שהכול איכשהו מוכר מדי.
    שבין כל הבלאגן הזה — את מרגישה... בבית.
    ואז זה נופל עליך בפתאומיות:
    המקום הזה, המבולגן, הצפוף, הבלתי אפשרי — זה לא חדר.
    זה הלב שלך.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ניק 3810, הווה פשוט, דוב לבן ועוד 16 משתמשים19 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    זהו, אז הפיסוק בלבל אותי... : ) זיהיתי שהפיסוק ממש אופייני ל-AI, אז כבר התחלתי לדמיין שאולי גם...
  • 147
    • ד
    שיתוף - לביקורת סליחה אפשר לעבור?
  • דיתי לינדר //
    • רצית לעבור.

    ביקשת "אפשר, סליחה"

    ורציתי לצעוק לך שלא.

    שאי אפשר.

    וסליחה לא תעזור לך.

    אבל גרוני היה חנוק.

    ממבטך.

    אז הצטמקתי

    לתוך אין המקום.

    אמרתי.

    "כן סליחה".

    את אמרת – "על לא דבר".

    ואני לא אמרתי דבר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: AVITALLL, קרב, az yashir ועוד 26 משתמשים29 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיתי לינדר
    תודה לכולכן על התגובות החמות ועוד תודה על הביקורת... בזכותכן אני משתפרת. אין לי כבר איך לערוך...
  • 114
    • R
    שיתוף - לביקורת היינו כחולמים (סיקוול ל"משפחות החטופים הנשכחות")
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • השיתוף הקודם: משפחות החטופים הנשכחות.

    נסעתי לירושלים, לכותל.
    לפני גשר המיתרים הרמתי מבט לחלון.
    אמא שאלה, נרגשת: "לפתוח?"
    המתינה להנהון.
    חלון כהה ירד, נבלע בדלת.
    רוח של תשרי הניעה את שערותי,
    תספורת שבחרתי אני.

    אבא הסב את תשומת ליבי
    למסכי הענק שבחזית המגדלים.
    התמונה שלנו הופיעה שם,
    מחובקים, דומעים באושר.
    "יש תקווה לאחריתך.... ושבו בנים"
    נמתחו המילים על הלוחות לצד הכביש.

    הלב שלי רעד מעוצמת הרגשות.
    חירות פעמה בו, החייתה אותי.
    פתחתי רדיו.
    ככה, בפשטות.
    הושטתי יד, סובבתי כפתור.
    נשאתי מבט לאמא, מילים אין בו.
    היא מבינה... ?!
    לחיצת יד עדינה נתנה בי את התחושה שכן.

    האזנתי לשדרן, קול מימים אחרים.
    הוא דיווח, נרגש, ששלומי טוב.
    ציטט במדויק מילים שחלקתי עם אחי.
    הבטיח להמשיך ולעדכן בקורותי.

    ימים של בדידות איומה צפים בי,
    לילות של יאוש, ואמרו שבגידה,
    והבנה שמלטפת פצעים פעורים:
    לא הייתי שם לבד.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שין אלף, AVITALLL, ניק 144977 ועוד 17 משתמשים20 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    מישהו? "שיתוף - לביקורת"....
  • 9
    • א
    שיתוף - לביקורת חיפוש קוראים לספר קצר שעומד לצאת לאור
  • אורנשטיין יהודית //
    • מחפשת קוראים/קוראות שומרי מצוות שאין להם ידע במושגים חרדיים, כדי לקרוא ספר זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות - לפני שהספר יוצא לאור...
    הספר באורך של 75 עמודים.

    פרטים על הספר:
    ‮טיסה 200 ממוסקבה - מסע ההישרדות של בחור חרדי מאחורי מסך הברזל
    תקציר:
    ‮‏ברית המועצות, תשי"ז. חוץ מהאימה הסובייטית, החיים של ר' בן ציון וישצקי די נסבלים, יחסית. הוא כבר עבר את גיל בית ספר - ומתמסר ללימוד תורה וחסידות בבית, ואביו משוחרר מגלותו בקזחסטן.‮
    אבל אז הוא מקבל צו גיוס. כבן למשפחת פשע (כך הגדיר הקג"ב משפחות שומרות תו"מ), הצו הזה גורר אותו לסדרת סיכונים. הוא נואש להצליח בחיים החדשים אליהם הוא הוטח, אבל יש רק עקרון אחד שיכול להציל אותו.
    והוא עושה כל מאמץ כדי ליישם עקרון זה.

    מעניין אתכם?
    כתבו לי/התקשרו ואשלח לכם את המסמך:
    יהודית אורנשטיין -
    0553075722
    yehuditorens בג'ימייל.

    1755676437.jpg
    1755676437.jpg
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן1 //
    0 תגובות
  • 189
    • %
    שיתוף - לביקורת את יפה, אחות.
  • %תמר% //
    • הֵיי אָחוֹת,

    אֲנִי יוֹדַעַת,
    בָּאתִי לָךְ לֹא בַּזְּמַן.
    אַתְּ מְאֻבֶּקֶת קְצָת,
    וְעָיְפָה.

    אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת,
    רוֹאִים בַּפָּנִים שֶׁלָּךְ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתְּ עַד לְכָאן.
    וְהִיא יָפָה הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ.

    לֹא,
    אַל תַּעֲשִׂי לִי פַּרְצוּף.
    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנָּפַלְתְּ בָּהּ,
    אַנְּ'לֹא עִוֶּרֶת.
    וְיֵשׁ לָךְ חַבּוּרוֹת, וּמְעַט מַכּוֹת יְבֵשׁוֹת.
    זֶה בְּסֵדֶר אָחוֹת,
    קְצָת יוֹד
    וַחֲבִישָׁה טוֹבָה
    וְ⁠
    לֹא יִשָּׁאֵר מֵהַנְּפִילוֹת.

    אוּלַי כְּתָמִים, זֶה יִשְׁתַּלֵּב לָךְ יָפֶה עִם הַנְּמָשִׁים.

    אֲנִי יוֹדַעַת,
    עֲדַיִן,
    זֶה קָשֶׁה לָךְ שֶׁנָּפַלְתְּ.

    וְהַחַיִּים שֶׁלָּךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְזַמְּנִים לָךְ בּוֹרוֹת.

    אַתְּ מְאֻכְזֶבֶת מֵעַצְמֵךְ.

    זֶה בְּסֵדֶר יָפָה שֶׁלִּי,
    זֶה בְּסֵדֶר לְהִתְאַכְזֵב.
    רַק
    אַל תִּשְׁכְּחִי שֶׁאַתְּ כָּאן
    וְאִם אַתְּ כָּאן אָז הַכֹּל בְּסֵדֶר.
    שְׁבִי רֶגַע.
    קְחִי כּוֹס מַיִם.
    תִּנְשְׁמִי קְצָת.

    אֲנִי רַק רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתָךְ שְׁנִיָּה,
    בָּרוּר.
    חַד. וְ-
    תִּסְתַּכְּלִי לִי בְּעֵינַיִם שְׁנִיָּה.

    לֹא!
    רֶגַע!
    חַכִּי!
    אַל תִּסְתַּכְּלִי קָדִימָה.
    זֶה לֹא הַזְּמַן.
    אוֹי,
    אַתְּ כְּבָר אַחֲרֵי זֶה?
    הִסְתַּכַּלְתְּ יָפָה שֶׁלִּי? אוֹי,
    רָצִיתִי אוֹתָךְ שְׁנִיָּה אַחַת אִתִּי.
    אַתְּ מְיֹאֶשֶׁת,
    אֲנִי יוֹדַעַת.
    רָאִית כְּבָר מָה שֶׁמְּחַכֶּה לָךְ.

    אֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה,
    אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מָה יִהְיֶה כְּבָר עִם הַגּוּף הַזֶּה שֶׁמּוֹשֵׁךְ⁠
    לְמַטָּה.
    אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ, אֲבָל זֶה בְּסֵדֶר. אַתְּ צוֹדֶקֶת וְ-

    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנָּפַלְתְּ⁠
    וְכַנִּרְאֶה תִּפְּלִי עוֹד. וְאוּלַי הַרְבֵּה.
    לֹא,
    לֹא בָּאתִי לְיָאֵשׁ.
    אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת אוֹתָךְ-
    אַתְּ חֲזָקָה.
    וְאִם תִּפְּלִי,
    תָּקוּמִי.

    אַתְּ חֲזָקָה.
    מְאוֹד.
    תִּסְתַּכְּלִי עָלַיִךְ,
    אַתְּ כָּאן.
    תִּזָּכְרִי שְׁנִיָּה מָה עָבַרְתְּ,
    הָיִית מַאֲמִינָה שֶׁתַּחֲזִיקִי כָּכָה מַעֲמָד אַחֲרֵי כָּל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת.
    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁ⁠
    אֲנִי נִשְׁמַעַת כְּמוֹ כֻּלָּם,
    כֻּלָּם מְסַפְּרִים לָךְ תַּ'סִפּוּרִים שֶׁלִּי.

    וּכְבָר נִמְאַס לָךְ⁠
    וְזֶה בְּסֵדֶר לִבְכּוֹת.
    תִּבְכִּי יָפָה. תִּבְכִּי.

    כִּי נָכוֹן,
    גַּם הַסִּפּוּרִים שֶׁלִּי לֹא סוֹתְרִים שֶׁכְּבָר קָשֶׁה לָךְ,
    שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִשְׁאֹג אֶת הַ "דַּייייייייי".
    תִּצְעֲקִי יָפָה שֶׁלִּי.
    תִּשְׁאֲגִי אֶת הַיֵּאוּשׁ,
    אֶת הָאַכְזָבָה,
    אֶת כְּאֵב הַשְּׂרִיטוֹת שֶׁבָּךְ.
    אֶת הַכֹּל.
    תּוֹצִיאִי.
    לֹא טוֹב לָךְ לִלְעֹס אֶת הַגֹּעַל הָעַצְמִי הַזֶּה כָּל יוֹם.
    רַק אַל תִּבְלְעִי אוֹתוֹ,
    זֶה יַעֲשֶׂה לָךְ בָּלָגָן בַּבֶּטֶן וְזֶה לֹא בָּרִיא לְעִכּוּל. אָז-
    תָּקִיאִי.
    הַכֹּל.
    בִּשְׁאָגָה.
    תִּדְחֲפִי אֶצְבַּע חָזָק
    וְתוֹצִיאִי.
    זֶה בְּסֵדֶר לָךְ לֹא לֶאֱהֹב חֲלָקִים שֶׁבָּךְ,
    רַק אַל תִּבְלְעִי אוֹתָם.

    תִּזְכְּרִי!
    אַתְּ הַרְבֵּה יוֹתֵר יָפָה מִזֶּה,
    צְעִירָה וְיָפָה,
    עִם קְצָת קְמָטִים.
    תְּנִי חִיּוּךְ כִּי
    חַיִּים שְׁלֵמִים לְפָנַיִךְ אָחוֹת,
    אַל תַּאֲמִינִי לִשְׁטוּיוֹת, אַל תִּבְלְעִי.

    אַתְּ הֲכִי זוֹכֶרֶת אוֹתָךְ-
    חֲזָקָה,
    יָפָה.
    זוֹ אַתְּ.
    זוֹ לֹא מִישִׁי אַחֶרֶת.
    אַל תִּתְבַּלְבְּלִי.

    תִּשְׁטְפִי פָּנִים.
    זֶה יָפֶה לָךְ כָּכָה,
    זֶה נוֹצֵץ.
    יָפֶה גַּם
    שֶׁאַתְּ רְגוּעָה.
    וְעוֹד יוֹתֵר שֶׁאַתְּ⁠
    שׁוֹאֶגֶת.
    זֶה יָפֶה לָךְ גַּם
    בּוֹכָה.
    אַתְּ תָּמִיד יָפָה אָחוֹת.

    תָּמִיד יָפָה.

    וְ-
    קְחִי חִבּוּק.

    אוֹהֶבֶת,
    אֲחוֹתֵךְ.

    --
    תמר.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, ביביסטית, קרב ועוד 28 משתמשים31 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    אחחחח כואב בלי גבול. מדהים. אוהבת את נימת הדיבור הישירה הזאת, ככ מרגיע.
  • 12
    • ש
    שיתוף - לביקורת עוד מעט יבוא החורף
  • שמואל אגסי //
    • פִּסַּת עֵשֶׂב שָׁפְכָה לִי אֶת לִבָּהּ,
    וְרֶגֶב אֲדָמָה פָּצַח לִי בְּקִינָה,
    וְהֵד הַשְּׁמָמָה נִגֵּן לִי יְלָלָה,
    הֵן זוֹכֵר אַתָּה אוֹתָנוּ, בְּשִׂיא הַתִּפְאָרָה

    זוֹכֵר אֶת הַיָּרֹק, אֶת הַדֶּשֶׁא הַכּוֹבֵשׁ
    זוֹכֵר אֶת שְׂדוֹת הָאֹדֶם, אֶת הַצֶּבַע הָרוֹעֵשׁ
    הֵן זוֹכֵר אַתָּה הַמַּיִם, הַקּוֹלְחִים בֵּין הַסְּלָעִים,
    הֵן אַתָּה הֲרֵי הָיִיתָ כָּאן לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים,

    הֵיְשַׁרְתִּי בָּם מַבָּט, וּבְעֵינַי נֶחָמָה,
    עוֹד מְעַט יָבוֹא הַחֹרֶף, תָּפוּחַ הַשְּׁמָמָה,
    עוֹד אֶפְקֹד לְעֵת אָבִיב, אֶת זֹאת הָאֲדָמָה
    עוֹד תָּשׁוּב לְכָאן, לַקַּרְקַע, הַנּוֹי, הַתִּפְאָרָה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: צביה ר., שירת הכוכבים, ח.ד. וחלק ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 231
    • ה
    שיתוף - לביקורת תפס אותי פתאום...
  • הכל כבר תפוס //

    • כתבתי את הקטע הבא אחרי ששמעתי את אלי שרעבי מדבר על תקופת השבי שלו,
    ובסוף דבריו אומר תודה על מה שהיה ועל מה שיש לו עדיין.


    אַבָּא,
    אָאוּץ'!
    נִדְפַק לִי הַלֵּב.
    בּוּם כָּזֶה
    שׁוֹבֵר לִי מַרְאוֹת.

    וְלָמָּה
    לְרֶגֶשׁ כָּזֶה
    אֵין מִלִּים?
    וְהָעֵינַיִם-
    רַק הֵן מְבַטְּאוֹת.

    וְלָמָּה
    בִּכְלָל
    חָשַׁבְתִּי
    שֶׁיֵּשׁ לִי
    אֵיזֶה חֶלְקִיק הֲבָנָה?

    אַבָּא,
    תֵּן לִי
    טִפָּה מֵהַיָּם
    שֶׁל הַכּוֹחַ הַזֶּה...
    הַעוֹצְמָהּ!
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: להאמין ביכולות שלי, Avigail Amram, ספרות בנשמה ועוד 11 משתמשים14 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכל כבר תפוס
    תודה רבה!
  • 351
    • א
    שיתוף - לביקורת דמנציה מוקדמת? – אתם לא לבד
  • איש המילה הכתובה //
    • כמו כלב אבוד שוטטתי במטבח. מהארון למקרר, מהמקרר למזווה וחוזר חלילה.
    למה באתי לכאן? רציתי משהו, בוודאות. לא סתם חציתי את מסלול המכשולים מהחדר למטבח, דרך מסדרון זרוע מוקשי לגו איומים ובננות מרוחות עם קראסט פירורי במבה וטביעות אצבע של בני שנה.

    נעתי שוב מהארון למקרר, מהמקרר למזווה וחוזר חלילה. כמו שואב אבק רובוטי בעל סוללה טעונה באנרגיית־עד. הייתה לי מטרה ברורה לבוא לכאן, אני בטוח. כנראה שהיא נעלמה איפשהו במרחבי מסדרון, בין לגו, בננה ופירורי במבה.

    "לא נורא", ניסיתי להרגיע את עצמי, "כנראה שזה לא היה כזה חשוב". החלטתי להכין לי לפחות קפה מנחם. מנחת שכחנים. בין לגימה ללגימה הרהרתי על השפעתו האפשרית של הקפאין על דמנציה בשלבים מוקדמים. אעקוב אחרי ההשפעות באמצעות יומן ייעודי, החלטתי.

    לפחות את התור לבדיקת דם שנקבע לבוקר לא שכחתי. התארגנתי ויצאתי לטקס הרפואי שבו ינקזו את דמי בצידוקים רפואיים מפוקפקים. היתרון היחיד בדמנציה, חשבתי לעצמי, הוא שהטראומה לא תישאר בזיכרון לזמן רב.

    הגשתי לרופא את הכרטיס המגנטי. "רק רגע", אמר וקם לצאת, "משהו קטן ואני חוזר".
    כעבור חצי שעה הוא שב עם כוס קפה ביד. "יצאתי כי הייתי צריך משהו מהמזכירות, אבל שכחתי מה, אז לפחות עשיתי לי קפה", הסביר.

    "רגע, קפה!" זינקתי.
    הוא התעלם. "אז אתה בצום, כן?"
    "לא בדיוק", הודיתי. "הלכתי הבוקר למטבח כדי לכתוב לעצמי פתק תזכורת לא לשתות קפה כי צריך להיות בצום לפני הבדיקה... אבל שכחתי מה רציתי, אז שתיתי קפה".

    הבטנו זה בזה במבט נוגה. רופא ומטופל צעירים, שניהם מבינים פתאום את מצבם ההכרתי העגום. לגימות הקפה טעמו מרות מאי־פעם.

    במעשה תושייה אופייני לרופא מסור, הוא אחז בידי ועלה איתי לקומה 2, אל הנוירולוג שבחדר 7.
    למרות שלא היינו ברשימת המוזמנים, הוא קיבל אותנו יפה. אולי בזכות הידידות שלו עם הקולגה שלצידי.
    "רק רגע", חייך הנוירולוג, "משהו קטן ואני איתכם", ונעלם במסדרון.

    כעבור ארבעים דקות חזר. שנינו בחנו את ידיו. הן היו בלי קפה. מוזר. אם זכר מה שרצה למה ארך כל כך הרבה זמן, ואם שכח, איה הקפה?
    "מה לקח כל כך הרבה זמן?" לא התאפק הרופא.
    "הייתי צריך משהו דחוף, אבל שכחתי מה", השיב, "עד שהתייאשתי וחזרתי. אבל לא נורא, אני פה".

    "ולמה לא עשית לעצמך קפה לפחות?" הקשה הרופא.
    "אוי, זה בדיוק מה שרציתי!" קפץ הנוירולוג, וטרק את הדלת בדרכו לפינת הקפה.
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אימון- והנחייה בNLP, נח שוורצברגנדרוביץ, Tamar171 ועוד 66 משתמשים69 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על פרגון אין-סופי. מחמם את הלב. ותודה מיוחדת על הקטע הנפלא שהוספת על הקטע הקיים. נהנתי...
  • 321
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת הֵיאַךְ
  • צביה ר. //
    • לְמָחָר
    כְּשֶׁיִּפְּלוּ אַחִים
    אֶל זְרוֹעוֹת חוֹבְקוֹת
    שֶׁל עַם
    שֶׁלֹּא הֵרִים יָדַיִם,
    רַק פָּרַשׂ אוֹתָן
    בִּתְפִלָּה,

    לְמָחָר
    כְּשֶׁיַּבִּיטוּ
    אֶל אִישׁוֹנִים לַחִים
    שֶׁמֵּעוֹלָם
    לֹא יָבְשׁוּ,
    רַק הֻשְּׁקוּ בְּתִקְוָה
    בְּלִי תִּכְלָה,

    לְמָחָר
    כְּשֶׁיִּשְׁתָּאֶה עוֹלָם
    מוּל אֵין-יֵאוּשׁ
    בֶּן שְׁנָתַיִם,
    עַם מֻפְלָא
    יַמְשִׁיךְ
    לְהַמְתִּין
    צִפִּיָּה
    בַּת אַלְפַּיִם.

    לְמָחָר
    כְּשֶׁיָּבוֹא
    קֵץ הַגְּאֻלָּה.

    _______________________________

    "לְמָחָר כְּשֶׁיָּבוֹא קֵץ הַגְּאֻלָּה אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי אֲנִי תָּמֵהַּ מִכֶּם הֵיאַךְ הִמְתַּנְתֶּם לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, וְהֵן אוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִלּוּלֵי תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ כְּבָר אִבְּדוּנוּ הָאֻמּוֹת" (איכה רבה ג' ז').
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: פניני ריין, Avigail Amram, AVITALLL ועוד 63 משתמשים66 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה!! מחמם את הלב.
  • 177
    • א
    שיתוף - לביקורת קטע של השראה פתאומית
  • אייסקפה הפוך //
    • הוא התהלך מהורהר. ערפל צובע לו את שדה הראייה.
    תוכנן של מחשבותיו היו עשויות מקשה אחת; מה עכשיו. הוא התעמק במגפיו.
    הוא מוכרח להחליף את הלבוש שלו, להקשות על מבקשי נפשו.
    צרור יריות פילח את האוויר. הוא נשכב על הרצפה במהירות והתגלגל הצידה.
    ממש כמו בסיפורים, הוא גיחך לעצמו. רץ בקומה שפופה, ובזיגזג.
    בקצה הרחוב זיהה את א'. הוא הגביר את קצב ריצתו. כשהגיע אליו, חיפה עליו חברו.

    כשהגיעו לבית המוגן, וש', הגיש לו כוס קפה, נכנסו לבית לבושי השחורים.
    "היית צריך להיות מהיר יותר. כמעט ופגענו בך", גער בו ל', מאותה החבורה.
    "הבנתי, אשתדל יותר לעתיד לבוא". הוא הנהן, לוגם באיטיות.

    צרור יריות נוסף ניפץ את זגוגיות החלון. תנוכי אוזניהם נפתחו, ועיניהם הצטמצמו. כל אחד מהם הניח אוטומטית את ידו על כיס אקדחו. "תשכבו על הרצפה!" ל' צעק ראשון.
    "מישהו נפגע?" ש', החובש בקבוצה, שאל, גופו דרוך ומתוח. תחת חילופי האש נשברו חפצים רבים. והרעש היה בלתי נסבל. "אני", הרים את ידו ג' בקושי.
    ש' זחל לעברו. "איפה נפגעת?" הוא שואל במהירות, סורק את גופו של ג'.
    "לא הספקתי לשים לב..." הוא מנסה להתבדח.
    "הבנתי הכל".

    .....
    המשך יבוא אי"ה
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: מרגלת, T;), אש קודש! ועוד 9 משתמשים12 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אייסקפה הפוך
    אני מלמדת על עצמי זכות :sne: הוספתי את החלק של הכתף אחרי שכבר כתבתי על החוסם אז לא חשבתי על זה...
  • 33
    • %
    שיתוף - לביקורת אנ'לא דמיינתי.
  • %תמר% //
    • וּכְמוֹ תָּמִיד,
    שׁוּב פָּרַצְתְּ אֶת הַגָּדֵר הַהִיא,
    שֶׁהִצַּבְתִּי.

    נִכְנַסְתְּ בָּרֶוַח שֶׁלֹּא הִשְׁאַרְתִּי,
    גִּבּוֹרַת עַל.
    בְּלִי כַּפַּיִם. כִּי

    לֹא אֶמְחָא לָךְ כַּפַּיִם שֶׁחָזַרְתְּ לְדַבֵּר,
    שֶׁשּׁוּב אַתְּ מְמַלֵּאת מָקוֹם
    שֶׁל אַפְ'חַד.

    אִינְלִי מוֹרָה בַּכִּתָּה
    כְּבָר שָׁנִים
    וְאַתְּ בְּכָל זֹאת מְנַסָּה לְהַשְׁלִים לִי חֲסָרִים
    שֶׁאַנְ'לֹא צְרִיכָה כְּבָר,
    מִזְּמַן.

    וּבְסוֹף יוֹם,
    כְּשֶׁמְּרִימִים כִּסְּאוֹת,
    הִנַּחְתְּ מַקֵּל אַרְטִיק עַל שֻׁלְחָן יָרֹק.

    אָמַרְתָּ שֶׁ
    אַתְּ כְּבָר גָּמַרְתְּ אוֹתוֹ
    וְלָמָּה עָדִין לֹא הִתְחַלְתִּי לְלַקֵּק אֶת שֶׁלִּי.

    אָז לֹא הֶחֱזַרְתִּי לָךְ תְּשׁוּבָה:
    אַנְ'לֹא אֲלַקֵּק. לָנֶצַח. כָּל הַזְּמַן. תָּמִיד.
    תַּפְסִיקִי לְנַסּוֹת.

    שָׁתַקְתִּי מִּילִים שֶׁהָלְכוּ לְעִבּוּד.

    רַק כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמִּטָּה
    קָרַעְתִּי שׁוּב
    אֶת הַמֵּיתָרִים הָאֵלֶּה,
    שֶׁנִּקְרְעוּ לִי מוּלֵךְ,
    מוּל הַטּוֹנִים.

    הִדְהַדְתִּי בְּתוֹכִי שׁוּב,
    מִלִּים שֶׁלָּךְ.
    רַק שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח.

    רַק שֶׁלֹּא.

    וְ-
    אַנְ'לֹא דִּמְיַנְתִּי.



    --
    תמר.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: לוידת מי אני, rrrrrrrrrrrrrr, בחלל הריק ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 915
    • ק
    שיתוף - לביקורת איך מתפטרים משלוקים צהובים??
  • קראנצ' פיסטוק //
    • כשהקיץ מטפטף ממך בגלים, רק התקווה שעוד יבואו ימים ותימחה זיעה מעל כל פנים - מעניקה כוחות לשרוד את ימות החמה הבאים.
    אבל לסבול מתופעות הלוואי של הקיץ, כשבעוד כמה ימים יתחילו לומר "משיב הרוח" ולהפשיר את בגדי החורף שהיו בהקפאה עמוקה - זו כבר משוואה לא הוגנת בעליל.

    כשאלחנן פתח בתמימותו את המקפיא, לא שיער שמטח צהוב קפוא ינחת עליו ויקבור אותו תחתיו. לא היו לו תכניות למות, בדיוק כשהגיע הסתיו הגואל.
    הוא התרומם באנחה, והחל להשיב למקפיא את המקלות הצהובים שחבטו בו ללא רחם. הם התנגדו בעוז, נמלטים החוצה ומתגלגלים לכל פינה. הוא דחס אותם בכל סנטימטר פנוי וטרק בזעם את דלת המקפיא.

    על השיש התקלקלו לאיטם מגשי בשר, נתחי סלמון, וקופסת גלידה חלבית. פליטים אומללים כתוצאה מצפיפות אוכלוסין חמורה במקפיא.

    הגיע הזמן שהציבור יתאגד ויגיש עתירה לבג"ץ. מוכרחים להוציא את האיגלו הצהוב מחוץ לחוק!
    מי המציא אותו בכלל?! מי דאג להבטיח את מקומו בכל חבילה?!
    כנראה אותו סדיסט בעל לב קרח שקבע שיהיה מקל רק בצדו האחד של השלוק, או אותו אדם קר וחסר הבנה בנפש הילד, שהמציא את הקובייה הגדולה בשוקולד.

    בינתיים, אלחנן החל בתהליך שיווק מתוחכם, פוסע בזהירות על קרח דק.
    "זה בטעם בננה!" ניסה לשכנע בקול שהשתדל להישמע אמין, "איגלואים ושלוקים צהובים - הם הכי טעימים בעולם!"
    הילדים הביטו בו ברחמים, "בננה?? זה לימון!" אילפו אותו בינה.
    "זה בטעם סבון כלים", המשיכו להסביר לאביהם קשה ההבנה.
    "והמרקם עושה צמרמורות בשיניים!" העוו את פניהם בגועל.
    "אז טוב שלפחות אתה אוהב את הצהובים", צהלו, "כך לא יהיה 'בל תשחית'!"

    מאז, במשך כל הקיץ נאלץ אלחנן לחרוק שיניים ולנגוס שלוקים צהובים בפנים קפואות. ויגידו מנחי ההורים מה שיגידו, הדוגמה האישית שנתן - הייתה חסרת תועלת. שווה כמו לרשום על הקרח.
    מדי פעם הצליח לדחוף איגלו צהוב לידיו של ילד תמים מדי, וזרח מאושר. אבל ילדים מהזן הזה היו נדירים, וככל שחלף הזמן, בכל קניה שבועית, רק נוסף עוד ועוד חומר צהוב למקפיא המתפקע.

    "מה שיוצא - אני מרוצה!" ניגן אלחנן בקול מתוק והחל לחלק איגלואים בעצימת עיניים. באורח פלא, רק הצהובים יצאו, אבל לילדיו היו עיני נץ. "אבא, אתה מציץ!"
    הדם קפא בעורקיו, והוא השיב את האיגלואים לבסיסם בחרפה. המבצע נכשל.

    אלחנן לא אמר נואש. למחרת, יזם הפסקת חשמל מתמשכת.
    כדי להפשיר את האווירה ולשבור את הקרח, החליט לחלק לכולם ממתק בחושך. אבל כנראה לא לחינם הטעם השנוא הוא בצבע צהוב זורח, הסדיסטים חשבו על הכל. עוד תכנית התנפצה לרסיסים, כמו קוביית קרח שהוטחה בחוזקה ארצה.

    "זה צבע לא צנוע. לא ראוי שבת ישראל תאכל שלוק צהוב, בולט וזרחני!" הסבירה יום אחד בתו בצדקנות, ורצה החוצה בחיוך זורח, כשבידה שלוק אדום.

    המצב הפך לבלתי נסבל. הוא היה חייב למצוא דרך להתפטר מהסחורה המעיקה, באופן דחוף, בלי לעבור על 'בל תשחית'. אבל כשפנה לעמותה לחלוקת מזון ובקש לתרום את השלל, הם הביטו בו כאילו הציע לתרום קליפות לימונים מלאות כנימות.

    בצעד נואש, תלה אלחנן מודעה על עץ עתיק בקצה השכונה. "למסירה בחינם - טון איגלו צהוב". כשהטלפון התכנס בשתיקה צוננת ואלחנן יצא לבדוק את שלום המודעה - גילה שאפילו אחד מהמספרים בתחתית המודעה לא נתלש. את המודעה שלצדה, שעליה נכתב: "למסירה חולדה מפוטמת" - מרטו מכל הכיוונים.

    קל יותר למכור קרח לאסקימוסים.

    כשייאוש קר איים להכניע את אלחנן, עלה במוחו רעיון כביר. הוא כיסה את השכונה במודעות ענק, והבשורה התגלגלה ככדור שלג: ביום ראשון יתאספו כל ילדי השכונה לאמירת תהילים משותפת. בסיומה, יחולק ממתק מיוחד.

    מאות ילדים נרגשים התאספו ביום המיועד, וקראו בגרון ניחר פרקי תהילים. כשסיימו ותלו בו עיניים מצפות, שלף אלחנן בחיוך גדול אשפתון ענק, והחל לחלק איגלו צהוב לכל אחד.

    מהר מאוד החיוך קפא על שפתיו. הילדים נעצו בו עיניים מקפיאות דם.
    "מה? אתה רציני?? זה הממתק המיוחד???"
    אלחנן הצטמרר מול עיני קרח שנעצו בו. הוא ניסה להתעשת, לטשטש את הרושם של ההונאה ולשמור על קור רוח. באקט של הישרדות, שלח את ילדיו לקנות ממתק נוסף, לפיצוי. הזמן כמו קפא עד שהם חזרו כשבידיהם ארגזי ארטיקים צבעוניים, מנחת פיוס.

    אז נכון שיחסיו עם השכנים התקררו ואף אחד כבר לא מדבר אתו, אבל העיקר שהוא הצליח סוף סוף לפנות מהמקפיא שלו את המטען הצהוב, ועכשיו יהיה לו מקום להניח את עשרות הארטיקים הלבנים שנותרו ללא דורש.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: brachy 100, devMode, T;) ועוד 104 משתמשים107 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    תודה רבה!! שמחתי מאוד לקרוא!
  • 432
    • ק
    שיתוף - לביקורת מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים
  • קראנצ' פיסטוק //
    • וַיִּקַץ וְהִנֵּה חֲלוֹם
    בַּלָּהוֹת
    נְהַר יָגוֹן שׁוֹטֵף,
    כְּתֹנֶת דָּם טְבוּלָה דְּמָעוֹת
    טָרֹף טֹרָף
    עוֹטֵף

    גָּנֹב גֻּנְּבוּ מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים
    אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים -
    שָׂרֵי טַבָּחַי,
    לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם גּוֹלִים
    אֲנִי כּוֹסֵף, הָעוֹד אָחִי
    חַי

    וַיְמָאֵן לִמְצֹא מְנַחֲמִים
    יִבְכֶּה עַל צַוָּארָיו שֶׁל עַם
    גִּבּוֹר,
    וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים
    וַיְרִיצֻהוּ מִן
    הַבּוֹר
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אחת בדרך, AVITALLL, פרפרזה ועוד 75 משתמשים78 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    כנ"ל...
  • 303
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת ברוך אתה בצאתך
  • חוה אייזן //
    • ברוך אתה בצאתך.PNG
    ברוך אתה בצאתך.PNG
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: צפניהו, אש קודש!, yael305 ועוד 31 משתמשים34 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    מרגש וגאוני!
  • 75
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת וּמָתַי תִּהְיִי
  • צביה ר. //
    • כַּמָּה אֶפְשָׁר, תַּגִּידִי.
    כַּמָּה.
    לִבְרֹחַ מֵהָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ.
    לְהָגִיף עֲלֵיהֶן
    רִיסִים,
    לְהָגִיף תְּרִיסִים
    שֶׁל הַלֵּב.
    וּמָתַי כְּבָר, תַּגִּידִי.
    מָתַי.
    תִּפְקְחִי אִישׁוֹנִים שֶׁלָּךְ
    אֶל נִשְׁמָתֵךְ
    הַיָּפָה.
    נְשִׁימָתֵךְ הַקְּצָרָה
    תִּתְאָרֵךְ.
    וְכַמָּה, תַּגִּידִי.
    כַּמָּה
    אַתְּ אֵינֵךְ
    וּמָתַי
    תִּהְיִי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מהללו, בת., בחלל הריק ועוד 20 משתמשים23 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    כל כך חיממתן את הלב. תודה רבה על המילים שלכן! איזה כיף לשמוע שהפנייה הישירה נגעה. צודקת לגמרי...
  • 33
    • S
    שיתוף - לביקורת לא זקן ולא משוגע
  • skeptic //
    • הרגליים שלי כואבות והידיים רועדות, אני צריך עוד אבל נגמר לי.

    יש פה גדר נמוכה מזמינה אותי לשבת עליה להרפות קצת את המחשבה, איזה יום היום בכלל? מקל עץ מחוספס, ענף בדימוס, נשען על הגדר לידי גם הוא התעייף כנראה להיות הרגל השלישית שלי. התחבושת דוחה היא ספוגה בנוזלים לא מזוהים ומדיפה ריח בלתי נסבל, אבל הרגל מזעזעת עוד יותר, עדיף להשאיר את זה כך.

    אני רעב. אין לי מושג איפה התרמיל שלי. אני לא יודע איפה אני בכלל. הגרד בגוף מתגבר גם הרעד בידיים, הדאון נוראי כל כך, לפחות המח שלי מעורפל כי הצלילות גרועה מכל.

    מכוניות נוסעות במהירות, המדרכה ריקה, אין בניינים באזור, ואני לא מכיר את המקום. מרחוק צועדת דמות, אני רואה רק את קווי המתאר שלה, השמש מסנוורת אותי, הוא נראה כמו איש מכובד יש לו חליפה יפה ומכנסיים מחויטות. הוא מתקרב ואפשר לראות את הפנים שלו מתעוותות בגועל כשהוא מבחין בי, זה לא כואב לי, כי אני דוחה אפילו את עצמי.

    אני שומע צעדים לפתע ושם לב אל גרם מדרגות שיורד לימיני, קשה לי לסובב את הראש ואני לא רואה ברור. אמא וילד. יש לו תלתלים ארוכים וגולשים הוא נראה בן שלוש הם יורדים בקצב פסיעותיו הקטנות, הילד מדבר האמא מהנהנת, בטח הוא מספר לה מה הם למדו היום, או עם מי הוא שיחק. הם מתקרבים. אני יכול לשמוע את הקול שלו.

    "מאמי א זיידע זיצט דא" הוא מסב את תשומת לב אמו אלי ואל המקל שלי. הלב שלי קופץ, שנים שלא שמעתי את השפה הזאת, כמה כאב ועונג בו זמנית המשפט הבודד הזה יכול להסב. אמא שלו מסבה את עיניה לשנייה ומיד מפנה מבט. "אל תסתכל עליו, הוא משוגע, יש הרבה כאלו בחיפה..." היא עונה לו, באידיש, כדי שלא אבין. הילד מסתכל עלי במבט סקרן, כנראה אף פעם לא ראה משוגע.

    המרדנות העתיקה שבי מתעוררת. אני מנסה להשתיק אותה בכח, אבל היא חזקה מן האדם הרופס שהפכתי להיות. "אני לא זקן ולא משוגע" אני קורא בקול. באידיש. האם מסתובבת בעיניים פעורות, אני יכול לראות בהן את האימה. הילד מחייך, כאילו הבין. ושנייה לאחר מכן נעלם משם, עם אמו הנמלטת.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: -רות-, ללי99, דני הארט ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 243
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת נשמת חיים
  • חוה אייזן //
    • זה הקטע הראשון שהוא לא שיר שכתבתי במלחמה:

    מתפללים לשובם.png

    עברו כמעט שנתיים מהשבת ההיא עליה נכתבו המילים הדוקרות הללו
    והשבת, שבת בראשית
    שעוטפת אותנו בהתחלה חדשה
    מקבלת רפרנס לקטע ההוא מלא בהודיהנשמת חיים.PNG
    מתפללים לשובם.png
    נשמת חיים.PNG
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אפוקליפסה, צלולה ועוד 33 משתמשים36 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    בהחלט! אין מילה אחרת לתאר תודה לך
  • 701
    • ל
    שיתוף - לביקורת שנה טובה לאבא (או אולי בבקשה אבא)
  • לגדול נכון //
    • ה'תשפה'

    יום אחד מצאתי את אבא שוכב בקיא של עצמו, מגלגל עיניים למעלה, מחכה לסוף.

    לאבא היה מנהג שכזה לאהוב. את העולם, את עצמו, את החיים.

    ולבטוח.

    הוא היה מה שמכנים בעולם "תמים" או "נאיבי".

    אבא תמיד נלחם בשדים של העולם. הוא גירש להרבה לבבות את החושך, ונלחם שיהיו כאן קצת פחות דמעות.

    על הדרך אבא הפסיד הכל.

    את הכסף, האהבה, הניצוץ.

    אבא מת. או הלב שלו. זה לא באמת משנה.

    הוא לא מת מהמלחמה.

    להיפך, המלחמה היתה מנוע הצמיחה שלו. מה שהרג לו את הלב היתה חוסר המלחמה.

    של השדים שיושבים לכולם בלב ופשוט נחים להם.

    של אותם מקבלי הכסף והאהבה שלו שלא נלחמו על הקבלה שלהם. או השמירה של חתיכות הלב של אבא שאצרו אצלם.

    השדים אכלו הכל.

    "אתה יודע?" אמר לי אבא השיכור למחצה, וריק המבט. "כשהייתי בן עשר, הלכתי עם חבר דחוי חברתית לאכול פיצה על חשבונו, כי הוא נלחם על הלב שלי, סיימתי את הפיצה וברחתי לו בריצה".

    "אז מה אתה אומר אבא?" שאלתי אותו בלי קול, כי עוויות הבכי לא נתנו לי להילחם. כי לא נשאר.

    "שד יכול להיות בן עשר" הוא השתנק "ויכול להיות..." הוא מעולם לא סיים את המשפט.

    זה היה הקרב האחרון שאבא ניצח. לא להאשים מפורשות.

    אלוקים הקריב את הלב של אבא.

    לא נשארה בו לחלוחית של כלום. זה לא אמיץ מבחינתי, כמי שעומד שם ומסתכל על החלל הריק בעיניים הטובות שלו. לא אמיץ להתבוסס ככה בריקבון של השדים שאכלו לך את כל האתמול עד כדי כך שלא השאירו לך מחר.

    זה יותר ייאוש ורוע. מזוכיזם משולב עם קארמה. ערבוב של לב מידי טוב עם חוסר מודעות לרוע האנושי, ותמימות.

    כל כך הרבה תום וחיבה יש לו לאבא, עד היום לא ידעתי. עכשיו אני מבין. רק מהקור הנושב שם בים הכחול שלא סוער כבר בתוך עיניו, לראות את שפתיו השמוטות בייאוש, לא מסוגלות לדבר כבר.

    לא מכיר את אבא. כאילו לא מספיקה לו אהבתי חוצת היבשות.

    תמיד חשבתי שאני מספר אחד ולא משנה מה עובר עליו, הוא מוצא בי נחמה. כנראה שהשדים בי לקחו לו את חתיכות הלב שהשקיע גם בי.

    אוף!

    בא לי לשמוח. לא רוצה לראות את זה.

    לא רוצה להבין שאולי משהו לא טוב.

    פתאום הבחנתי שאבא לא פראייר. אבא משיב מלחמה.

    אבא העיר את כל השדים, ולקח לי אותם למחול.

    מחול מסחרר של מלחמות, היו שם בערך 1,500 לבבות שמתו עם העיניים שלו. לבבות שיכלו איכשהו כנראה עם המחול המטורף הזה להחזיר משהו.

    תשמח אבא, תשמח בתורה. תשמח בבן שלך.

    אלוקים לקח לי את אבא.

    או שאולי אלוקים זה אבא?

    אבא ששבע ממלחמות ורוצה השנה לשמוח עם המיליונים שנשארו מינוס 1,500 פרחים שנקטפו אליו ומחזירים לו את הגלים בים של העיניים.

    אבא אהוב שלי.

    רוצה לחבק ולהמליך אותך.

    עם כל השדים שבי, אתה אהוב ליבי.

    והשדים? נטפל בהם יחד.

    רק תחזיר את הניצוץ, כי כבר אי אפשר יותר.



    שנה טובה!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, נועה :) ועוד 36 משתמשים39 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    וואו... מה זה? איזה כיף שנכנסתי. הרעיון, המעברים, הכתיבה- הכל מושלם.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה