קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 102
    • א
    שיתוף - לביקורת מתחיל מבראשית בפעם האלף
  • איש המילה הכתובה //
    • נכון שעברתי כבר את כל המסע הזה. לא פעם אחת. המון פעמים.
    ובכל זאת, אני מתחיל מבראשית.
    כי תמיד התחלה רעננה אוחזת בעקב של כל סיומת עייפה.

    למה לי?
    איזו שאלה משונה.
    מה אמרת? שכל ההתחלות הקודמות התנוונו תוך זמן קצר?
    איזו שטות.

    ההתחלות שלי כולן נותרו טריות לעד. הן מלאות חיות וברק.
    גם אותה התחלה של גיל שלוש, עם הדבש, האותיות והסוכריות,
    עדיין מתוקה בפי עד היום.
    איזה דבש משובח הוא היה. עובדה. טעמו לא התפוגג מעולם.

    אז על הבראשית הזו אתה רוצה שאוותר?
    רק מפני שאולי אתעייף שוב, אפול שדוד לשגרה שוחקת?
    לכן אוותר על המתוק הזה?

    אניח לצעירות העליזה, הטהורה, שמעולם לא מתבגרת?
    אדלג על הטריות הזו שלעולם לא מתיישנת?
    אהרוג בעודו באיבו חיים שלא מפסיקים לחיות,
    גם בגוף שכבר חצי מעולף?

    ברור שאני מתחיל מבראשית.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Tamar171, T;), שמואל אגסי ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה לכם על מילים ממלאות. אתם מרגשים כל פעם מבראשית.
  • 237
    • ו
    שיתוף - לביקורת כאפה ומאפה
  • "ואילו פינו מלא..." //
    • הוא לא רואה כלום. ערפל כבד. ריח מחניק של נשק חם.

    חפצים מתעופפים מעליו. הוא מתכופף אינסטינקטיבית, מנסה להדוף, להבין מהיכן ולמה.

    דמות מתקרבת אליו במהירות, הוא לא מספיק להתגונן ומשהו מוטח עליו בפרצוף, משהו לוהט.

    מרגיש את הנוזל החם שמתפשט על פניו, שורף לו בעיניים, נכנס לתוך פיו.

    מתכונן לטעם החמוץ, המבחיל, אבל לא. בכלל לא.

    יש לזה טעם של שוקולד.

    שוקולד חם, כזה שמשפריץ בינות לעלי רוגלעך עסיסי, כזה שמדיף ריח שאין לעמוד בפניו, אחד כזה שכל אדם ירוץ אליו מבלי יכולת להתנגד.

    אין לו לזמן להתמכר לטעם המפתיע, עליו להתחמק ממטר הבורקסים שמכסה מעיניו את הכל. הוא רוצה להשיב אש.

    משהו נופל לידו. ליתר דיוק – הרבה משהואים. ארגז נחמה גדול, מוסדי, של גביניות מתוקות, עטויות אבקת סוכר. אבקת סוכר, מעולה.

    הוא מתחיל לזרוק את הגביניות לכל עבר, מעלה עננים לבנבנים לכל כיוון. פתאום הוא כבר לא היהודי הנרדף, יש לו יכולות, עוצמות שהוא לא היה מודע להן.

    הרצפה דביקה, מלאה עיסה חסרת צורה של מאפים משלל סוגים. הוא מנסה לנתר ביניהם.

    בום!!! כוכבים מסתובבים מול עיניו.

    זהו סמבוסק אבן קשיח, מלא במילוי הירוק של האזכרות, עם ביצה וירקות וגרגרי תירס וטונה וקארי ומלפפון חמוץ וקוויאר וצ'ונט, פרווה כמובן כי איך שלא יהיה תמיד ידחפו מלא גבינה קשורה שלא צהובה לכלום, וקורט זנגביל.

    כמויות של פראנות נדחפות בין רגליו, בגט ארוך נדפק בראשו, ידיו נכפתות מאחור באמצעות בייגל קשיח במיוחד והוא נופל, מאבד הכרה.

    ...

    מתעורר, אור מסנוור מול פניו, מנסה לשחזר מה קרה לו.

    הוא הלך לבחור חלה איכותית לשבת, זרויית שומשום טרי, וכמוהו עוד המון המון אנשים, אך מה יעשו ונשארה חלה אחת?

    כושל בקושי החוצה. שמש שוקעת לשמיים סגולים. יהודים עטויי לבן מזדרזים לבית הכנסת. זקן ממהר ובידיו שתי אגודות הדסים.

    האם זה קרה, או שמא היה זה רק משל?
    (נכתב בהשראת ברדק והסודה)

    יאללה תנו ביקורת בראש!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: הנעור בלילה, T;), ללי99 ועוד 19 משתמשים22 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    מההנהלה נמסר שעדיף לא להשתמש במקדם הזה. אין לי מושג למה הוא נוצר א"כ...
  • 153
    • %
    שיתוף - לביקורת כלילה.
  • %תמר% //
    • תַּגִּידִי לִי,
    אֵיךְ הָלַכְתְּ לִישֹׁן
    בְּאוֹתָהּ הַמִּטָּה
    לַיְלָה אַחֲרֵי.

    לַיְלָה
    אַחֲרֵי
    לַיְלָה.

    וְכַמָּה שֶׁהָגִיתִי בְּמוֹחִי
    אוֹתָךְ
    כָּל כָּךְ קְטַנָּה
    וּמְשַׁוַּעַת, לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ
    יְכֹלֶת.

    וְאוּלַי לֹא יָכֹלְתָּ.
    אוּלַי רַק רָצִיתָ לִישֹׁן.

    וּבְזָכְרֵךְ עַל מִשְׁכָּבֵךְ
    אוֹתוֹ הַכֶּתֶם
    בַּתִּקְרָה.
    שֶׁהִבַּטְתְּ כְּשֶׁ-
    חִכִּית לוֹ,
    אוּלַי יָבוֹא.

    וּבְזָכְרֵךְ, שׁוּב נִקְרַע בָּךְ
    אוֹתוֹ הַחֵלֶק
    שֶׁהוּא בִּתֵּר?

    יוֹם אֶחָד שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ
    אֵיךְ קַמְתְּ מֵאוֹתָהּ הַמִּטָּה שֶׁשָּׁבְרָה בָּךְ
    חֲלָקִים.
    חֲלָקִים.

    וְאִם יָכֹלְתְּ לִשְׁכַּב בָּהּ חֲזָרָה
    בַּלַּיְלָה הַבָּא,
    כְּשֶׁאֵין מִטָּתֵךְ שְׁלֵמָה.

    לֹא יוֹדַעַת עַד עַכְשָׁו
    אִם הַחִיּוּךְ הַזֶּה שֶׁחִיַּכְתְּ בִּתְגוּבָה
    עָלָה בָּךְ
    כִּי הָיָה לָךְ כָּבֵד מִדַּי,
    הַכְּאֵב הַזֶּה,
    וְהָאֵין שֶׁמִּטָּתֵךְ.

    וְאוּלַי סְתָם חִיַּכְתְּ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ תָּמִיד,
    אוֹהֶבֶת מִלִּים.

    אוּלַי 'מִטָּתֵךְ הַשְּׁלֵמָה' הָיְתָה לָךְ אַבְּסוּרְד
    לְשֶׁבֶר מִטָּתֵךְ שֶׁדָּקַר בָּךְ
    כָּל לַיְלָה.

    כׇּלַיְלָה.

    --
    תָּמָר.

    --
    "ותהא מיטתי שלמה" (קריאת שמע שעל המיטה)
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: לוידת מי אני, אש קודש!, בחלל הריק ועוד 15 משתמשים18 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    אני תמיד מתכוונות שיבינו מה שיבינו. לא צריכה שיבינו מה שהתכונתי.
  • 129
    • א
    שיתוף - לביקורת חזור
  • אוראל סולטן //
    • וכל אחד
    רוקד,
    עם ספר תורה
    משלו.

    אחד עם
    בן,
    ואחד כבר
    לא.

    ויום טוב
    שני,
    של גלויות
    יורד.

    ואבנים קטנות
    נופלות,
    על לב
    בודד.

    ובכיסא צהוב
    יושב,
    אדם עם
    דוב.

    ועל ארון קטן
    יושבת,
    אלמנה או
    קרוב.

    ואדם נופל
    נקרע,
    הולך בגוף
    כפוף.

    חושב ש
    אולי,
    גם הוא
    חטוף.

    שכוייח ענקי ל     @חוה אייזן על ההשראה באופן כללי ובפרט מכאן.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כותב בקצב, אש קודש!, אני לבדי ועוד 13 משתמשים16 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודהה!! כנראה השחרור גם הוציא מהבור כמה דברים שהיו כלואים בלבי...:) תודה רבה!!! תודה ענקית...
  • 228
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת כך תדע בכמה לקנות אתרוג
  • הדוויג //
    • מתלבט כמה להשקיע על אתרוג?
    הנה השאלון שיעשה לך סדר:


    איפה רואים אותך בשחרית ביום חול?
    1. מניין קבוע, לפני שבע בבוקר, בלי דילוגים
    2. זורם לשטיבלך באזור שמונה-תשע, כשגומר לשלוח את הילדים ולקרוא את העיתון, מריץ את הקטעים החשובים ובורח החוצה
    3. אם אני מתפלל במניין זה באזור עשר. בעשר ועשרה הסיפור מאחוריי.

    שחרית בשבת?
    1. טלית על הראש כל התפילה, מתקן את הבעל קורא לפחות פעמיים בעלייה.
    2. מגיע לפני שוכן עד, קורא עלונים בקריאת התורה
    3. מגיע לקראת סוף קריה"ת, בעיקר אם יש קידוש

    עירוב?
    1. לא מטלטל
    2. סומך רק אם יש פיקוח של רב השכונה
    3. לא בדקתי אף פעם. מסתמא זה בסדר

    לשון הרע?
    1. לא מדבר אלי
    2. רק אם זה ממש עסיסי
    3. מחובבי הז'אנר

    כשרויות?
    1. רק העיידה ולנדא
    2. כל מה שכתוב עליו מהדרין
    3. קונה הכול

    נופש?
    1. מחליף דירה עם מישהו מקרית ספר
    2. יוצאים לצימר בצפון
    3. יאכטה בכרתים

    ברכת המזון?
    1. מילה במילה מתוך הכתב
    2. אומר בעל פה ומשתתף תוך כדי בשיחה שסביבי בשפת הסימנים
    3. תפילת הדרך

    שבת אחרי הסעודה?
    1. הולך ללמוד בבית כנסת עוד לפני שהמזגנים נדלקים
    2. מנסה לקרוא מוסף שבת קודש
    3. נרדם על הספה עם הטור של ריבלין וגרעיני אבטיח


    סכם את הנקודות
    8-12 =
    אתה צריך לקנות אתרוג ב-400 ש"ח עוד לפני ראש השנה, כולל כיווצי מצח קפדניים על כל ספק נקודה שחורה.

    13-18 =
    אתה צריך לקנות אתרוג סגור מקופסה במאה ש"ח בין יום כיפור לסוכות, עם לפחות שני א', אבל לא ללכת אחר כך למו"ץ להתלונן.

    19-22 =
    קח סט כשר בדרך החוצה מיש חסד, בקניה של ערב יום טוב.

    23-24 =
    אחי, הפוזה הזאת לא בשבילך. תזמין משהו מאלי אקספרס, או תקנה לימון ברמי לוי.
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: יהודית וו, הטעם המושלם, שלא עשני גוי ועוד 47 משתמשים50 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    8
    875
    סורי, אותי זה לא הצחיק ממש עצוב הקרירות הזו...
  • 117
    • ד
    שיתוף - לביקורת גַּם הֵם
  • דודה //
    • בצל השמחה הגדולה עם שיבת החטופים, מאות משפחות מציינות בימים אלו שנתיים לאובדן יקירם...

    וּכְנֶגֶד כָּל אֶחָד מֵעֶשְׂרִים
    שֶׁשָּׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב,
    מֵעֹמֶק הַבּוֹר, מִנּוֹגְשִׂים אַכְזָרִים,
    אֶל עַם מְחַבֵּק וְאוֹהֵב.

    וְכָל אַחַת מֵעֶשְׂרִים מִשְׁפָּחוֹת,
    שֶׁהָיוּ זֶה עַתָּה כְּחוֹלְמוֹת,
    לְבָבוֹת שְׁבוּרִים שֶׁשָּׁבוּ לְהִתְאַחוֹת,
    לוֹגְמִים בִּתְשׁוּקָה נֶחָמוֹת---

    יֶשְׁנָן, כֵּן, עֲשָׂרוֹת עֲשָׂרוֹת
    שֶׁלֹּא שָׁבוּ עֲדַיִן,
    מַמְתִּינִים דּוּמָם בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת,
    רְחוֹקִים, רְחוֹקִים מִן הָעַיִן.

    הוֹרִים לְמֵאוֹת, טָעֲמוּ טַעַם שְׁכוֹל,
    תִּינוֹקוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ יְתוֹמִים.
    הֲיֵשׁ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל
    לִזְרוֹת עַל נַפְשָׁם נִחוּמִים?

    מִי יִתֵּן וְלֹא שְׁנָתַיִם יָמִים
    יַחְלְפוּ עַד בּוֹא יוֹם הַשֵּׁם,
    וְטַל שֶׁל תְּחִיָּה יָקִיץ נִרְדָּמִים,
    גַּם הֵם יָשׁוּבוּ, גַּם הֵם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, ללי99, צלולה ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    @צביה ר. , @דיונון , @מהללו , @חוה אייזן , תודה על המשוב המשמח!! אכן, טעות שלי...
  • 246
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת הִרְהוּרִים שֶׁל אַחֲרֵי
  • צביה ר. //
    • כְּמוֹ סֻכָּה
    שֶׁקָּשֶׁה לְפָרֵק
    וּבָא לְחַבֵּק
    דַּוְקָא אַחֲרֵי שֶׁהַחַג נִגְמַר,

    כְּמוֹ תּוֹבָנָה
    שֶׁנּוֹפֶלֶת פִּתְאוֹם
    בְּרַעַשׁ גָּדוֹל
    רַק אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל נֶאֱמַר,

    כְּמוֹ גֶּשֶׁם
    שֶׁמֵּרִיחַ מַדְהִים
    אַחֲרֵי שֶׁהִפְסִיק
    וְשֶׁמֶשׁ פִּזְּרָה עֲנָנִים,

    אַתֶּם יְלָדִים,
    הֲכִי מְתוּקִים
    שֶׁבָּא לֶאֱכֹל-
    אַחֲרֵי שֶׁאַתֶּם יְשֵׁנִים... ; )


    ולפני שיזדעקו כל ההורים המסורים:
    הילדים מתוקים תמיד. ברור.
    (אבל הכי הכי אחרי ש... וגו' ;))
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אדריכלית מתחילה, פרפרזה ועוד 30 משתמשים33 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה רבה על משוב משמח! :LOL: גאוני ומעורר הזדהות, למעט דבר אחד - כבר לא מנסים לישון בצהריים...
  • 312
    • א
    שיתוף - לביקורת כ"ח של נותרים
  • אוראל סולטן //
    • וכך
    היה מונה
    אלף מאה
    שישים ושלוש
    ואני

    וכך
    היה חולם
    על אלף למטה
    ושבע מאות
    שלושים

    וכך היה
    נרדם כל יום
    שנתיים

    וכך היה
    שופך דמעותיו
    על אחיו הנופלים

    וכך היה
    מנחם עצמו
    נחמה שכזו

    וכך היה
    מקיז מדמו
    עבור כח של
    נותרים

    וכך היה
    עולה ויורד
    ניתז מאצבעו
    של כהן

    וכך היה
    זועק מבורו
    לבוראו

    וכך היה
    שורד
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: כותב בקצב, אש קודש!, yael305 ועוד 36 משתמשים39 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה על המחמאה החמימה! :giggle:
  • 111
    • ר
    שיתוף - לביקורת הבן שטרק את הדלת...
  • ראש חריף //
    • יופי.
    הוא הלך.
    סגר, טרק, נעלם,
    מחיי. לעד.
    לא, אני לא אבא מרושע.
    אני רק רוצה לחיות, נורמלי.
    לא בא לו.
    פתאום הוא הכריז, שאג, קפץ, סגר.
    הוא לא נורמלי.

    ואז, אי-שם בדמדומים של הלילה.
    הייתה שתיקה.
    שכבתי במיטה. השעון תיקתק.
    בן אדם, שבור, לעצמי, אמרתי.
    איפה אתה בני??
    אז,
    לקחתי מעיל שחור, סגרתי את הדלת, נעלתי אותה.
    הלכתי.
    בני? בני?
    הבן שלי.
    איפה אתה??? איפה הוא??

    "דאיעיעייעיעיייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

    ואחרי זה הייתה דממה, בתחנה מרכזית.
    ידעתי שהוא שם.

    הבן שלי...
    הגשם ירד, ליטף אותי מהריצפה. ניסיון קשה לעולם לא אדע.

    ואז. ראיתי. אותו. יושן. שוכב. על. ספסל. שבור.
    וְאֶשְׁתֹּק
    וְאֶסְתַּכֵּל עָלָיו
    וַאֲנִי אֲלַטֵּף אוֹתוֹ,
    וְאֵלֵךְ לִי.
    בְּנִי.


    אבא.
    • עצוב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, AVITALLL, ח.ד. וחלק ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    וואוווווו אילו עוצמות! כמה כואב, ומרגש. תודה על השיתוף, כאבתי לחלוק את ליבי עם החוויה הזו, אבל...
  • 69
    • S
    שיתוף - לביקורת קטע קטן שכתבתי כתחביב אשמח להארות
  • shira SH //
    • "תגיד! מה אתה חושב שאתה עושה?!"
    החבטה מאחורי ראשי גרמה לי לקפוץ תוך כדי חצי סיבוב לאחור, רק כדי לראות את פניו של אלי מחייכות ונוזפות באותה נשימה.
    "באנה הבהלת אותי אחי!", אני פולט תוך כדי נשיפת הקלה חובט בכתפו ומסתובב חזרה.
    "מה אתה עושה ציפור לילה?, אמא שלך לא לימדה אותך שלישון מאוחר ו—לאכול חטיפים זה לא בריא??"
    הוא מרים את אחת העטיפות המקומטות מהשולחן לידי בהדגשה ומקרב אותה עד קרוב לפניי רק בשביל לראות אותי מתרגז, הוא כל כך בלתי אפשרי לפעמים שזה מוציא אותי מהכלים.
    "לא יעבוד לך הפעם אלי אני במבצע חשאי חשוב", אני עונה מחזיר את פניי למסך הלפטופ שלי, בין כל ניירות החטיפים המחוסלים קבוצות דפים, עטים ושיירי מסטיקים לעוסים.
    אלי לידי מעווה את פניו בגועל כשידו נדבקת לאחד מהמסטיקים הלעוסים, "ברצינות אחי??"
    אני מהמהם משהו לא ברור ידיי כאילו מרחפות מעל המקלדת במהירות, מתקתקות ברעש בלתי פוסק.
    "אתה כמו מכונה לא משומנת", אלי פולט מחייך, יושב לידי ומניח זרוע אחת כבדה סביב כתפיי, כל כך מסיח דעת!
    "מה הרעש הנוראי הזה?"
    אני מגלגל את עיניי ואז לאחר שתיקה קצרה בוחר לענות לו רק כדי לגרום לו להפסיק לדבר ולהפריע לי.
    "אני כותב משהו"
    "כותב? אתה?!", אלי פורץ בצחוק רועם שמחריש את אוזניי ומסלק ממני את השורה הבאה שרציתי בדיוק לכתוב.
    "למי אתה כותב?", אלי נרגע מצחוקו רוכן לכיוון פניי ואז פוזל אל מסך המחשב שלי.
    "כותב לקבוצה", אני עונה תוך כדי שאני משלים את השורה שבה הפסקתי, "ששמה הסיפור בידיים שלך", מוסיף.
    "יבש שם כמו הנגב אה?", אלי אומר מציץ על התאריך בו נכתבה ההודעה האחרונה בקבוצה.
    "יותר כמו מדבר סהרה", אני מתקן אותו, לא מפסיק להקליד.
    "תן לי לעזור לך, נראה שאתה מתקשה", אלי מתאפק לא לצחוק, הוא במודע מעצבן אותי!
    "יודע מה?!", אני עונה מסובב בתנועה חדה את הלפטופ לכיוונו, "קדימה שייקספיר, כתוב!"
    אלי נראה המום לרגע מצביע לכיוון חזהו כשואל 'אני?'
    "כן כן אתה חכמולוג", אני עונה מזדקף בכיסא יודע שאיתגרתי אותו רציני הפעם.
    אלי חוזר לחיוכו במהירות, "אין בעיה, עוד תגלה שהשייקספיר הזה טוב יותר מהשייקספיר הישן!"
    אני פולט חיוך אולי הראשון להערב ומביט בפניו של אלי המתרכז בשורות.
    לאחר רגע הוא מסובב את הלפטופ לכיווני מחייך בניצחון, "סיימתי, סופר דגול"
    אני מביט על המסך, קורא את השורות האחרונות שאלי כתב, הן בדיוק מסתיימות כאן.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, צלולה, Chaya Lea ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shira SH
    תודה רבה😊
  • 210
    • R
    שיתוף - לביקורת עִסְקָה מְלֵאָה נֶעֱלָמִים
  • RPO //
    • יֵשׁ מִשְׁוָאוֹת לֹא פְּשׁוּטוֹת
    שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן יוֹתֵר מִנֶּעֱלָם אֶחָד
    וְלִפְעָמִים נֶעֱלַם חוֹזֵר הַבַּיְתָה
    וְהָעָם בְּצַד אֶחָד שֶׁל מִשְׁוָאָה
    חוֹלֵם מְחַבֵּק וּבוֹכֶה חֲזָרָה
    וַאֲחוּזִים מֵהָעָם בּוֹכִים קָדִימָה
    אֶת הַתּוֹצָאָה מִנֶּעֱלָם שֶׁחוֹזֵר
    מִנֻּסְחָאוֹת שֶׁל דָּם וְעָבָר
    אָז אוּלַי זֶה הַשֶּׁבֶר
    שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶת הַחִילּוּק
    הֲכִי גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ.

    ר.אורן
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, מ. וויעדער, פניני ריין ועוד 39 משתמשים42 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה ! מחמם לקרוא!
  • 150
    • R
    שיתוף - לביקורת מתי הם חוזרים???
  • RPO //
    • וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹתְבִים
    הֵם חוֹזְרִים
    הֵם שָׁבִים
    הֵם הִגִּיעוּ
    וְאַף אֶחָד לֹא תּוֹהֶה מִי זֶה הֵם
    וְלֹא צָרִיךְ לְכַנּוֹת אוֹתָם בְּשֵׁם
    עַם שָׁלֵם חִכָּה
    לָהֶם.

    ר.אורן
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, מ. וויעדער, RIVKA W ועוד 31 משתמשים34 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    ממש כך! ותודה רבה חוה!!
  • 210
    • %
    שיתוף - לביקורת שיר הרס.
  • %תמר% //
    • כָּל לַיְלָה,
    כְּשֶׁעָצַמְתִּי
    עֵינַי,
    הִתְנַגֵּן בְּבֵיתִי
    אוֹתוֹ
    הַשִּׁיר.

    וְעַל מִטָּתִי,
    כְּשֶׁקָּרָאתִי
    אֶת שְׁמַע,
    שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ
    מֵעֵבֶר
    לַקִּיר.

    כִּי בְּנֵי בֵּיתִי
    שֶׁצָּרְבוּ
    בְּאָזְנַי
    בְּלִי כָּל הִתְחַשְּׁבוּת
    אוֹתוֹ
    הַנִּגּוּן.

    וְגַם שֶׁעָיַפְתִּי
    יוֹתֵר
    וּמִדַּי
    לֹא יָדְעוּ לְהַשְׁקִיט
    לְטוֹן
    הֶהָגוּן.

    וְלֹא שֶׁאוּכַל
    לִשְׁמֹעַ
    יוֹתֵר
    קוֹלוֹת וּבְרָקִים
    לִפְנֵי
    הַשֵּׁנָה.

    כִּי עַל מִטָּתִי
    עוֹדֶנִּי
    שׁוֹמַעַת
    אוֹתוֹ שִׁיר הֶרֶס,
    אוֹתָהּ
    מַנְגִּינָה.

    --
    תמר.

    לא אומר: "והמבין יבין" כי-
    הלוואי ולא יהיה אחד כזה.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אש קודש!, אקורד, .חיה פ ועוד 28 משתמשים31 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    וואוו אין מילים על מה שרצית להביע כי קטנתי אבל הכתיבה וואו מדהימה מדהימה הקצב המלל הדיוק יפהפה!
  • 471
    • מנוחה כהן
    שיתוף - לביקורת ספר ילדים לזכר אחי
  • מנוחה כהן //
    • אשמח לשתף בפרטי את הטיוטה הראשונית, לצורך קבלת ביקורת והכוונה.
    אם אתם בעלי ניסיון בכתיבת סיפורי ילדים (לגילאי 3-10)
    (ספרים מרובעים עם כריכה קשה, כמו אמא של לאהלה וכו')
    ויש לכם כמה דקות פנויות ורצון לתרום מנסיונכם- אשמח שתכתבו כאן באשכול ואשלח לכם בהודעה פרטית את הטיוטה.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: ירושלמים 2, אוראל סולטן ו-מנחם דפנה3 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    בשמחה תוכלי לשלוח גם אלי.
  • 84
    • א
    שיתוף - לביקורת ושמחת בחייך (בחגך)
  • איוליס //
    • יֵשׁ מִצְוָה
    וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ
    וַאֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצָה.

    גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ בִּלְבּוּל בַּלֵּב
    כְּשֶׁעָיֵף לִי
    וְאֵין כּוֹחַ לְהִתְקָרֵב
    וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ
    לִשְׁמֹעַ שִׁיר שֶׁל חַג
    גַּם עָמֹק בְּתוֹךְ,
    לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ שָׁר
    גַּם בַּבָּלָגָן,
    כְּשֶׁכּוֹאֵב הָרֹאשׁ
    וּכְשֶׁסְּתָם הַמַּצָּב,
    בְּלִי רוּחַ נִשְׁאַר

    לְקַבֵּל אֶת הַשִּׂמְחָה
    בְּרִגְעֵי הָאֵין בְּרֵרָה
    בְּפַשְׁטוּת לְהַרְגִּישׁ
    לֹא רֶגַע אֶחָד,
    בְּכָל הָרְגָעִים כֻּלָּם
    וְשָׂמַחְתָּ בְּחַיֶּיךָ
    זֶה כְּדַאי וּמֻתָּר
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, הדסה♥, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    תודה רבה לגבי הכותרת קבלו ביטול;)
  • 126
    • I
    שיתוף - לביקורת מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ
  • I.Q //
    • ב״ה


    מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּיו בְּעַצְמוֹ,
    כִּי עַד בּוֹאִי עָדָיו הָיִיתִי נִשְׁבָּה בִּקְסָמָיו.
    חׇכְמָתוֹ הָיְתָה אֵין־סוֹפִית שֶׁל מַמָּשׁ,
    וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ מֵהֵיכָל לְהֵיכָל,
    וּבְכׇל מָקוֹם — גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ —
    הָיוּ הַדְּבָרִים מְקַבְּלִים טַעַם עָדִין יוֹתֵר,
    מָתוֹק יוֹתֵר, אֲמִתִּי יוֹתֵר.

    וְהָיָה טוּבוֹ אַף הוּא בְּלִי גְבוּל וּמִדָּה,
    נְתִינָה שֶׁאֵין בָּהּ מְתוֹם,
    כְּמוֹ חֶסֶד הַיּוֹרֵד וְגוֹלֵשׁ,
    כְּזְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

    וְיָדַע בְּצַד זֶה
    גַּם לִלְחֹם
    בְּעֹז וּגְבוּרָה כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה,
    מוּל הָרַע וּסְתִירַת הָאֱמֶת,
    כְּמוֹ שֶׁלֹּא לָחַם אִישׁ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו.

    וְהָיִיתִי — רֶגַע הוֹגֶה וְנָמוֹג,
    רֶגַע נִרְתָּם לִהְיוֹת אִישׁ בִּצְבָאוֹ.
    מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּיו,
    מֵאֵפס הפְּנַאי שֶׁל שָׁבוּי בִּפְלָאיו.

    ⸻

    רַק לַיָּמִים,
    כְּשֶׁהֻשְׁלַכְתִּי לְהֵיכַל יִסּוּרָיו,
    פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ —
    בְּלִי צְבָאוֹ וּבְלִי מַלְאָכָיו,
    בְּלִי חׇכְמָתוֹ וּבְלִי חֲסָדָיו,
    בְּלִי גְבוּרָתוֹ וְהוֹדוֹ.

    פָּשׁוּט — אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ.
    יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה עִם הַכֹּל,
    יוֹשֵׁב וּמְקוֹנֵן,
    וּמַבְטִיחַ יְשׁוּעה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בחלל הריק, דוב לבן, דיונון ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    איזו כתיבה מיוחדת שמחה להתקל בסגנון הזה מדי פעם מיוחד ויפהפה
  • 123
    • R
    שיתוף - לביקורת וְכָּכָה הָעָם
  • RPO //
    • וְכָּכָה הָעָם עוֹבֵר מִקּוֹדֶשׁ אֶל קוֹדֶשׁ
    מֵאֵימַת עָווֹן לְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן
    מִלָּבָן וְטָהוֹר לְנוֹי וְסֻכָּה
    וְכָּכָה הָעָם שֶׁעוֹשֶׂה
    רְצוֹנְךָ.
    סוכות.צילום רחל אורן.png
    סוכות.צילום רחל אורן.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רינתיה, צלולה, בַּת שֶׁל מֶּלֶך ועוד 21 משתמשים24 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה : )
  • 174
    • א
    שיתוף - לביקורת הזדמנות אחרונה להגשת בקשת סליחה מצבי טמפל
  • איש המילה הכתובה //
    • היי אתם. כן, אתם. ולא, אני לא מכליל, אני מציין את המציאות כפי שהיא. אתם אוהבים להצדיק את מעשיכם הנלוזים באמצעות בידול מלאכותי בין אדם לאדם. כאילו שכאשר החלטתם להתנכל לחייו של צבי טמפל עשיתם זאת בנפרד. איש־איש בסלונו. איש־איש ברכבו. סתם במקרה יצא שכל האנושות מתנכלת לי קולקטיבית.

    אז זהו שלא. אולי אני נחשב בעיניכם כסיל מושלם, אבל פתי איני. תמיד ידעתי לזהות התארגנויות מתוזמרות. וכשזה כל העולם נגד צבי טמפל, המשימה לזהות פשוטה שבעתיים.

    אני שמח שחלק מכם השכיל לעלות לביתי בין כסה לעשור ולבקש את סליחתי על מעלליכם. באתם פריטים־פריטים, עדיין מנסים לטשטש את היותכם חטיבה מלוכדת. העלמתי עין. הקשבתי לניסוחי ההתנצלות המתפתלים, נזפתי בכם קלות, אך בסוף סלחתי. בלב כבד, בידיעה שתצאו ממני ותמהרו אל "החברה" לספר שזה עבד, ובכל זאת סלחתי. כזה אני: לא פתי, אך טוב לב.

    עם זאת, לא נעלמו מעיני אלה שלא עלו לרגל להתנצל. אלה שפשעו ונעלמו מן הזירה, בחושבם שיוכלו להיטמע בהמון ולחמוק מעיני הנץ שלי.

    אני זוכר כל אחד ואחד מכם ואת חטאיו. ועתה, לפני החיתום הסופי בהושענא רבה, יש לכם הזדמנות אחרונה לבקש את סליחת צבי טמפל. ומי שישוב, יחטוף קצת על הראש, אך יימחל לו.

    ואציין, הפעם בלי שמות (אך לא לעד חוסן), את אלה שמאחורי המקרים שהכאיבו לי ביותר:

    • ההוא שפניתי אליו בהתלהבות כי סברתי שהוא אח שלו, והוא הגיב במבט של "תוריד ממני את ידך המלוכלכת הרגע". ריסקת את ביטחוני העצמי. מאז איני מעז לפנות לילדים שלי ברחוב, פן יהיו אלה בכלל של השכנים.
    • זה שביקש לעקוף אותי בסופר כי יש לו רק מוצר אחד, ואז שלף עשרה אמצעי תשלום תקולים, כולל צ’ק מבנק סודני מומצא. גזלת שנה מחיי. חמור מאוד. (להצטייד במתנה נאה).
    • זה שפיהק בהפקרות במבצע "עם כלביא", עשה קול של הזעקה והפריח את נשמתי ברחוב יהודה הנשיא 19. נא לבוא אך רק לאחר שתחזיר את נשמתי מהכתובת הנ"ל.
    • זה ששאל אותי "מה קורה" בחמימות יוצאת דופן. כשעניתי לו באהבה הדדית, החווה באצבעו על אוזנו ולחש: "אני בבלוטוס".
    • ההוא שנצמד אליי היום ב"הושענות" לכתף שמאל, ושמט את כנף הטלית שלי עד שנעשית לשטיח להמונים, בעודי חסר אונים עם לולב, אתרוג, מחזור בידיים וכיפה גולשת עד לאף. היות וכבר היה ראשון לחשבון עוונות, נא לבוא לקראת יום כיפור הבא.
    • וההוא שהשאיר את מקלחת הבריכה העירונית על הצד הקר. לא לבוא! במקרה שלך אין סליחה כל עוד כוויות קור מכסות את גופי.

    לא כדרכם דרכו של צבי טמפל. חנון ורחום אני. רק תבואו וחון אחון אתכם.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: Tamar171, שם משתמש: נחוץ, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 31 משתמשים34 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על משוב משמח
  • 21
    • ל
    שיתוף - לביקורת ארוכה הדרך
  • להאמין ביכולות שלי //
    • אני מבינה שארוכה הדרך למקום טוב

    שיש בעולם התנהלויות לא נכונות

    והרבה התנהגויות לא נכונות

    ניואנסים דקים ולא מדויקים

    והם - שלי.



    אני יודעת שארוכה הדרך למודעות עצמית עד הפרט הכי קטן.


    אני יודעת שארוכה הדרך.

    ואני פוסעת, לומדת,

    ואולי אצליח יום אחד

    להשתנות באמת.

    ואולי אצליח יום אחד

    להיות בתוך שקיפות אמיתית.



    ולתת לעולם

    בתוכי ומחוץ לי, להיות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, תילה. ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    איזה יפה. כ"כ כן, אמיתי ומשלים - מרצון. אהבתי את הפשטות, היא פורטת על המילים ניגון שלם, מחבק...
  • 294
    • א
    שיתוף - לביקורת אל תהיו קלמן בער – סייג לחוכמה שתיקה
  • איש המילה הכתובה //
    • קל יותר לדובב שיח נבול מאשר את קלמן בער. הוא כמו כספת שאפילו בעליה איבד את הקוד שלה.
    לאורך תקופה טובי החוקרים ניסו למשוך בלשונו, אך אלה נשארו עם אצבעות רטובות מרוק, עם אפס מידע.

    קלמן בער אוצר בתוכו סודות כמוסים בעלי עניין רב לציבור. אם ידבר יצליח להשלים לא מאט פאזלים בסוגיות קריטיות. חוקריו ניסו בכה ובכה, ובסוף בכו ובכו על כישלונם.
    זכות השתיקה הייתה חברתו הקרובה ביותר של קלמן בער, ויריבתם המרה של חוקריו.

    יום אחד עצו המדובבים הלאים עצה: נארגן לו בתבונה סביבה טבעית - ניצור מרחב שירגיש לו פסטורלי ובטוח, נציב בתוכו פריטים בעלי ערך סנטימנטלי רב, נגיש לו את האוכל שהכי מנחם אותו ונפגישו עם האנשים שהוא הכי אוהב. המסיבה המהונדסת הזו תיצור תנועה תת-תודעתית בנפשו, תרכך אזורים רגשיים נוקשים ותגרום לו סוף-סוף לדבר על הכול בפתיחות ובכנות.

    מה שהוא לא יידע זה שאוזניים חדות מאחורי הכתלים הדקים של המציאות הנעימה הזו. טובי החוקרים מאזינים ורושמים כל מילה, לא מפספסים ולו הגה אחד מדבריו המעניינים כל כך.

    התוכנית יצאה לפועל, והיא עבדה כמו סודני היפראקטיבי עם נטייה חמורה לריצוי. קלמן בער הרגיש בנוח ושטח את סודותיו כמו סבתא שפורסת מלפפונים להחמצה על הגג. אלא שאז הגיעה רוח עזה והעיפה את הסכך, והוא ראה את השכן/חוקר ברמן מאזין ורושם. הוא הבין את הברוך, אבל זה כבר היה מאוחר מידי.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Tamar171, שם משתמש: נחוץ, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 27 משתמשים30 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sara led
    נו, דבר האבד...
  • 42
    • ר
    שיתוף - לביקורת אני במריבה עם היצר טוב.
  • ראש חריף //
    • היי חמוד! קום!
    מי אני?
    כן כן, אלוקים מחכה לתפילה שלך.
    וואלה.
    נו? מה אתה דכאוני? לך למקווה. תתעורר תתפלל!!
    אוקיי.

    עכשיו, אני מבקש ממך תתחיל להתפלל יפה.
    בסדר. "ברושאמרוהיעולם"
    אמממ...
    מה? מה? הקמת אותי מהמיטה מה אתה רוצה??
    סליחה שאני אומר אני לא מבין מילה. :rolleyes::rolleyes:
    דיי! בא לי! אין לי כוח להתפלל. בסדר!? נמאס לי סופית, ועוד תפילה ארוכה עם מוסף!!!
    בבקשה, זה אלוקים. מה ככה אתה מדבר אליו??
    כן! אני קם כי אני כמו רובוט ללא חיות, ואתה סתם מעצבן!!
    אני לא מבין, ה' ברא אותך, נתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש, כך אתה מדבר אליו? בושה!!
    אתה באמת חושב שתפילה שלי יכולה לשנות משהו?? קצת שכל!
    מההה????
    מה מה? אתה חושב שה' שומע לתפילתי, נראה לך? אז למה, איפה הוא? למה הוא לא מגיע אליי. חוץ מזה הכל טוב לי בחיים. יש לי חיים מאושרים, בנים, אישה, כסף, מעמד טוב בקהילה. אז מה אתה דכאוני???
    אני בהלם!
    ממי?
    ממך!
    למה?
    אתה...
    מה?
    הוא נעצר, קצת בהלם, מסתכל עליי בתדהמה ואז... הוא פותח את פיו ואומר לי.
    תדע לך, שאם אתה! לא תברח אל אלוקים, לא תהיה לו בררה, והוא ידחוף אותך עד לקיר, עד שתזכור אותו, ותצעק לו. מכאבים אליו.
    ומרוב המכות שתקבל.
    אמממ....
    כן!

    פותח את הסידור. מתחיל לבכות.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, שירת הכוכבים ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 180
    • נ
    שיתוף - לביקורת ממה את עשויה?
  • נ. גל //
    • יום אחד גיליתי שאני לא עשויה ממלח.
    הבטתי אחורנית, וגיליתי שם גרסה טובה פחות של עצמי. צעירה יותר, יפה יותר - ובריאה הרבה פחות.

    יום אחד גיליתי שאני לא עשויה מעץ.
    הבטתי במראה והבנתי מה עשו לי השקרים, העיוותים, מלכודת התרמית של התדמית.

    יום אחד גיליתי שאני לא עשויה מקרח.
    השמש האירה לי במלוא עוזה, ולא נמסתי. נותרתי בדיוק מי שאני - וכולם ראו בדיוק את זה.

    יום אחד גיליתי שאני לא עשויה סוכר.
    הגשם הרטיב אותי על לשד עצמותיי, ובכל זאת נשארתי קיימת. קרה, עייפה, חולה עד שאיבדתי את הקול. אבל קיימת.

    וכל הימים האלו היו יום אחד.
    בו גיליתי - שגדלתי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תהילהמור, להאמין ביכולות שלי, אתק ועוד 28 משתמשים31 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    תודה על כל התגובות החמות! רפרנס לסיפור של פינוקיו.
  • 2K
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת אמא מתה עליך ילד
  • חוה אייזן //
    • היום הגיעה הודעה
    ששברה את הלבבות של כולנו
    חמאס "מחזירים" את חללי משפחת ביבס
    שירי, לא....png
    שירי, לא....png
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: M:D, נכון מאוד, סני ועוד 49 משתמשים52 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    ח.ד. וחלק
    יש כאן אשכול מיוחד לדיונים ותגובות.
  • 99
    • R
    שיתוף - לביקורת וְאֶרֶץ מְחַכָּה לִבְשׂוֹרוֹת
  • RPO //
    • ארץ מחכה לבשורות.ר.אורן.png
    אֶרֶץ
    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ מְחַכָּה
    למְתֵי יְקַבְּצוּ כָּל בָּנַיִךְ
    כְּבָר פָּתַחְתָּ בך הדֶּלֶת
    כְּבָר נִעַרְתָּ מֵאָבָק
    זֹאת אַתְּ שֶׁלָּחַמְתָּ עַד לְזוֹב
    מִמֵּךְ נִגָּר הַכְּאֵב
    זוֹ אַדְמָתְךָ לֹא חָדְלָה לְקַוּוֹת.

    תַּזְכִּירִי לָנוּ אֶרֶץ
    גַּם כְּשֶׁעַכְשָׁו בְּחֻרְשַׁת הַתִּקְווֹת
    לְמִי לָשֵׂאת עֵינַיִם
    מִי יוֹרִיד לָנוּ גֶּשֶׁם
    מְטַשְׁטֵשׁ עַד דְּמָעוֹת
    וּכְשֶׁתַּחַבְקִי לְבָנַיִךְ שֶׁיָּשׁוּבוּ אֱלֵי אֲדָמָה
    רַק תַּזְכִּירִי לָנוּ אֶרֶץ בִּזְכוּת מִי
    וְעַל מָה.

    ר.אורן
    ארץ מחכה לבשורות.ר.אורן.png
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, יוסף דיאלידן ועוד 18 משתמשים21 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה הודיה, מחמיא ממך! חוה, תודה תודה על מילים ולב שלך.
  • 21
    • ש
    שיתוף - לביקורת פרדס של מינים
  • שמואל אגסי //
    • כְּשֶׁצָּצָה הַשֶּׁמֶשׁ מִבֵּין עֲנָנִים,
    וּמִמֶּנָּה קַרְנַיִם הָלְאָה יוֹצְאִים,
    רָאִיתִי שָׂדֶה מָלֵא עֲנָפִים,
    וְרֵיחוֹת שֶׁל עֵדֶן מֵהֶם פּוֹרְקִים,

    וְסָבִיב לִי עָמְדוּ עֲצֵי הֲדָרִים,
    גַם לָהֶם יֵשׁ נִיחוֹחַ שֶׁל מַלְאָכִים,
    וְרִשְׁרוּשׁ שֶׁל רוּחַ עוֹלֶה בָּרָמָה,
    הִיא שָׁם, מִשְׁתּוֹלֶלֶת בֵּין עַנְפֵי הַגָּדָה,

    וְעַל גֶּזַע הַדֶּקֶל הִנַּחְתִּי יָדִי,
    וְכֻלָּם עָמְדוּ סְדוּרִים לְמוּלִי,
    וְעַנְפֵי הַתָּמָר מֵעָלַי סָכְכוּ,
    וּבְרָקִיעַ גַּם עֲנָנִים הִצְטָרְפוּ.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, קראנצ' פיסטוק, I.Q ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    תודה רבה!
  • 123
    • ר
    שיתוף - לביקורת X איפה אתה????
  • ראש חריף //
    • הולך ברחוב, אוטובוס חולף לו לידי. עולה, משלם מתיישב.

    ואז.... ראיתי אותו.
    הוא הסתכל עליי, עיניים קרות יש לו. אני חושב.

    " X מה אתה עושה פה???"
    הוא שותק. הוא כזה חמוד...

    "אה, שלום, " הוא עונה לי, "מה קורה????"

    "בסדר, כאילו ב"ה, איזה יופי לפגוש אותך"

    "אה" הוא שותק.

    ואז רציתי לשאול אותו, מאוווודד.

    הוא שתק.

    "תגיד, עכשיו את כל האמת, זה היה לך כיף להציק לי, לחפור לי, להקניט אותי, להגיד שהאנגלית שלי גרועה, לקרוא לי "גולם"? זה היה לך כיף?"

    הוא עוד שותק. מביט עליי. חצוף!

    "לא, זה אפילו לא מצחיק, אתה אולי, מה שעשית, קידם אותך, מאוד, אבל האם חשבת עליי, כמה שאני בכיתי, אתה.... אתהה" הכעס נעצר לי בגרון, חנקתי אותו. "אתה, אתה בסדר?? אתה בחור נורמלי?? אתה חושב שאנשים אהבו אותך? אתה חושב שהם רצו להיות איתך?? אתה חושב שהם לא הגיעו אליי לבכות אצלי בשקט, וזה שלא דיברת עם ברגמן וזיגמן וחיימקה? אתה חושב שאף אחד לא ידע??"
    הקול שלי עובר ללחישה " X למה עשית את זה? מיררת לי, לכולם את החיים, זה היה לך כיף?? תגיד את האמת! מה היה האינטרס שלך??"

    "זה כיף לך??"

    משהו בעניים שלו קצת התחלחל,

    "אז, מה?" הוא אומר לי לבסוף, "אני, זה היה הטבע שלי, זה מה שרציתי, זה מה שהיה לי, ככה נולדתי, אתה לא יכולת לשנות אותי, אתה לא!
    אתה חושב שזה היה לי טוב??"

    אני שותק.

    איך הוא דיבר.

    בסוף כולם עזבו אותו, השאירו אותו לבד, בודד עצוב ומושפל עד אפר.

    "תדע לך X אני אהבתי אותך, באמת אתה היית בחור מתוק" קולי מתמלא ברחמים, "עכשיו, לך תבקש סליחה"

    "אפילו אם עבר יוהכ"פ?"

    ווואי עוד שנייה הוא בוכה לי באוטבוס, לא נעים....

    "אפילו"

    האוטובוס עוצר, חורק, הוא יורד, משאיר אותי.

    לבד.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: -רות-, ספרות בנשמה, יהודית אחת ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 36
    • א
    שיתוף - לביקורת חיפוש קוראים לספר קצר שעומד לצאת לאור
  • אורנשטיין יהודית //
    • מחפשת קוראים/קוראות ללא ידע במנהגי אשכנז/מושגים חסידיים/שפת היידיש, כדי לקרוא ספר זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות - לפני שהספר יוצא לאור...
    הספר באורך של 75 עמודים.

    פרטים על הספר:
    ‮טיסה 200 ממוסקבה - מסע ההישרדות של בחור חרדי מאחורי מסך הברזל
    תקציר:
    ‮‏ברית המועצות, תשי"ז. חוץ מהאימה הסובייטית, החיים של ר' בן ציון וישצקי די נסבלים, יחסית. הוא כבר עבר את גיל בית ספר - ומתמסר ללימוד תורה וחסידות בבית, ואביו משוחרר מגלותו בקזחסטן.‮
    אבל אז הוא מקבל צו גיוס. כבן למשפחת פשע (כך הגדיר הקג"ב משפחות שומרות תו"מ), הצו הזה גורר אותו לסדרת סיכונים. הוא נואש להצליח בחיים החדשים אליהם הוא הוטח, אבל יש רק עקרון אחד שיכול להציל אותו.
    והוא עושה כל מאמץ כדי ליישם עקרון זה.

    מעניין אתכם?
    כתבו לי/התקשרו ואשלח לכם את המסמך:
    יהודית אורנשטיין -
    0553075722
    yehuditorens בג'ימייל.1755676437.jpg
    1755676437.jpg
    • תודה
    Reactions: ספריה בהכחדה12, אביגלוש ו-אוראל סולטן3 //
    0 תגובות
  • 396
    • כ
    שיתוף - לביקורת די!!! תעזוב אותי!
  • כותב השורות //
    • אני מצטער שאני כותב לך את זה בערב יום הכיפורים, זה לא זמן מתאים למריבות!
    אבל אני מרגיש שהגיעו מים עד נפש! ואני כבר לא יכול לחכות עם זה אפילו שניה...


    אוף!
    תעזוב אותי כבר!
    מה אני קשור אליך?
    אתה נדבק אלי כאילו נולדתי איתך ביחד, כאילו שאני חלק ממך, ואני לא!
    אני לא סובל אותך, ולדעתי אתה גם לא סובל אותי...
    אתה סתם מתוסבך ולא מוצא את דרך לרדת מהעץ ולהגיד לי שאתה שונא אותי ושנמאס לך ממני

    הנה אני אומר לך את זה בצורה הכי מפורשת -
    אני רוצה לנתק איתך כל קשר, לא רוצה יותר להכיר אותך!
    וזה לא רק בשבילי, זה גם בשבילך, אתה תרגיש הרבה יותר טוב כשתהיה לבד
    אתה תחיה חיים הרבה יותר טובים כשתהיה בלעדי.

    המצב כרגע הוא בלתי אפשרי!

    אני לא מבין איך הפכת אותי לחלק בלתי נפרד מהחיים שלך
    מבחינתי תחשוב עלי שאני סתם אבק, אל תתייחס אלי, אל תסתכל לכיווני, אל תפנה אלי, ואל תדבר עלי!

    נמאס לי מזה שאתה סוחב אותי אתך לכל מקום.
    תשחרר אותי!
    תשתחרר ממני כבר!
    זה כבר מזמן הגעיל אותי! אבל זה הגיע למצב בלתי נסבל, אז אנא ממך תעזוב אותי!

    תעזוב אותי!
    בבקשה!

    על החתום -     החטא.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: שם משתמש: נחוץ, בנגייב, אש קודש! ועוד 24 משתמשים27 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    הייתי בטוחה שזה מכתב ליצה"ר...
  • 84
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיתוף - לביקורת חֲתוּרָה
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • חֲתוּרָה
    עיניו כבויות היו, כמו התייאש מלראות את האור בקצה המנהרה הנוראית הזו. גופו שפוף, נותן לחיים להכתיב לו את קצב הליכתו האיטי. וכך הוא ניגש אל קיר הזכוכית, כך ראה אותו עורך הדין לראשונה.

    עורך הדין, שישב כבר מן העבר השני, התרומם, רצה להיראות למרשו בפעם הראשונה במלוא גובהו. האסיר התייישב, עורך הדין התיישב אחריו, מסדר ת כיסאו אל מולו. הקיר העבה בינהם משדר את ההבדל הכל כך קטן שעומד בין החופש והחירות לבין קירות הכלא. ההבדל הקטן הזה שעושה את החיים שלהם כל כך שונים.

    "אולי תספר לי קצת" הוא אומר "מה היה, מה קרה" הוא מסדר את החליפה החדשה שלו. תיק ראשון שהוא מייצג. מנסה להראות קצת אמפתיה, למרות שקשה לו לחשוב מה המניעים של מעשה שכזה.

    "הכל התחיל לפני חמש שנים" בעל הבגדים הכתומים מתחיל לדבר בקול נמוך שמשתלב היטב בקירותיו האפורים של המקום. "יש לי אח, קטן ממני בשנה, מסיבות שונות הורי החליטו ללדת אותו לבד בבית ולא לדווח עליו לאף אחד הוא לא עבר בבית ספר ולא נכנס לשום מקום בו הוא היה צריך להציג תעודת זהות לעצם קיומו

    כל חיינו, לפחות מאז שגדלנו מעט והבנו את משמעות הדברים אחי קינא בי קנאה עזה מאוד אחי קינה על היותי קיים, היותי בן אהוב יותר ממנו על הורי, וממילא על כל דבר ודבר שהיה לי.
    הוא קינא בי על היותי הוא קינא בי על היותו, או על אי-היותו

    והוא שנא את הורי ככל שהם אהבו יותר ופינקו אותי יותר הוא שנא אותם. שנא אותם כשהתגייסתי. שנא אותם כשהשתחררתי ונסעתי להודו. והוא שנא אותי כשלמדתי מקצוע. את כל הדברים האלה הוא לא יכל לעשות בגללם, ולדעתו גם בגללי.

    לפני חמש שנים הוא נעלם הוא השאיר לי פתק קטן בחדר משפט אחד היה כתוב אפילו לא חתום "הם יעלמו ואתה תידפק" האמת, פחדתי ,לא ידעתי מה הוא יעשה איך אני אצא מזה אבל איך שהכרתי את אחי מוכשר והוא יצליח לעשות את מה שהוא רוצה

    במשך שנים הוא בנה לי זהות נוספת הוא קנה בשמי דברים הקבלה הייתה שמי היעד היה מקום שכביכול חתמתי על חוזה השכירות שלו.



    עורך הדין, יש לומר, היה מופתע.
    הוא הגיע לכאן בלי הרבה רצון. תיק שקיבל מהסנגוריה הציבורית, שאף אחד לא רצה לייצג, ולא בכדי. אדם ששרף את הוריו למוות זה לא משהו שמישהו רוצה להוסיף לרזומה שלו, וודאי שלא להתחיל איתו. אבל זה היה התיק היחיד שהוא קיבל, והוא היה צריך להתחיל עם משהו.

    הבעיה הכי גדולה שלו עד עכשיו בכל הסאגה הייתה שהוא רצה שהנבל הזה יישב מאחורי סורג ובריח. לא היה דחוף לו שזה יהיה דווקא סורגי כלא; זה יכול להיות גם הסורגים של בית משוגעים, לשם הוא תכנן להכווין את הלקוח.

    אבל, כאמור, הוא היה מופתע. מתברר שתפרו לאדם הזה תיק. שכל ההסרטות הברורות, הקבלות, השיחה הבהולה למשטרה של האם שמפחדת מבנה. הכול תפור, ובצורה גאונית, אם באמת נאמין לאותו אדם.

    הוא הסתכל בעיניו של האדם המפוחד שישב מולו. הן נראו מפוחדות, מאוימות, תבוסתניות, אבל לא של שקרן או נבל. לא שהוא ראה אי־פעם אחד כזה. הוא התלבט: האם ככה נראה פסיכופת?

    קולו החד-גוני של האסיר המשיך בסיפור, מחזק את ריחות הטחב שעלו מהקירות חסרי הסיד מסביב.

    "ככל הנראה אחי תפר לי את התיק בצורה מושלמת, בעוד אני גר לי בביתי, חי את חיי הבודדים, אחי חי בשמי חיים אחרים. חיים כפולים שלי, חיים מחקים שלו, מחוקים.

    כל מה שהוא רצה בחייו הוא להרוס לי את האליבי. הוא תכנן את הרגע הזה, יצר לי את זהות הפושע, הקרימנל, חסר הרגשות. כך שכניו הכירו אותו, ככה בעבודה הכירו אותו. הם יעידו שזה אני. אנחנו דומים מדי, והוא הזדהה בשמי ובתעודת הזהות שלי.

    אני צריך שאתה תספר לי מה שאתה יודע על אותו יום כדי לסגור לי את הסיפור.

    עורך הדין מתנער ממחשבותיו ומתחיל לדבר "בשעה 19:07 בערב, ביום ד, חנה רכב שרשום על שמך, בחזית הבית של הוריך.
    יצא ממנו אדם, שיש לומר, נראה כמוך. אמנם חשוך וקצת לא ברורה התמונה, אבל צורת הגוף וההליכה די מסגירים שזה אתה.

    אותו אדם, שאתה טוען כרגע שהוא אחיך, מתקרב לבית עם שקיות מלאות ומחזיק זר פרחים. הוא מנסה לדפוק על הדלת, אבל לא מצליח בגלל כל הדברים. לכן, הוא מניח את החפצים על הרצפה, דופק בדלת, ומתכוףף להרים אותם בחזרה.

    הוריך, כך נראה מהצילום, קצת מופתעים לראות אותו/אותך עם כל הרבה שקיות אבל פותחים את ביתם למרות זאת. מה שמתברר כטעות גורלית. ארבע דקות אח"כ, בשעה 19:11 מתקבלת שיחת טלפון למשטרה בו אימך צועקת "הבן שלנו רוצה להרוג אותנו" ומתנתקת. בשעה 19:25 מתקבלת שיחה מהשכנים על שריפה בבית של הוריך, ועד שכוחות ההצלה מגיעים כבר לא נשאר את מה להציל.

    ואתה מחכה שם בחוץ, בהלם, באלם, ובצחוק מטורף.



    האסיר מליט את ראשו המגולח בין ידיו. "אז אין לי מה לעשות?" הוא ממלמל

    עורך הדין ננער לפתע. "אולי יש איזה הבדל במראה בינך לבין אחיך? משהו שנוכל להוכיח על פיו שאין בינכם קשר?"

    "האמת, יש משהו, אבל אני לא יודע אם זה יעזור. שבוע שעבר הסרתי מגבי קעקוע ענק של נחש ססגוני. אני משער לעצמי שאחי עדיין לא חיקה אותי בזה.

    עורך הדין ספקטי, למה שיראו את הגב של השורף בתמונה? אבל מבטיח לנסות.

    אחרי דין ודברים קצר עם החוקר האחראי, נותנים להם, לשניהם, הזדמנות לראות את ההסרטה ביחד.

    ברגע בו אחיו מתכופף להרים את הדברים חזרה, בכניסה לבית. באותו יום ארור ונמהר. גבו נחשף, לא כולו, אומנם, אבל מספיק כדי לראות שיש שם קעקוע אדיר של נחש צבעוני.

    עורך הדין מתחיל להתמלאות בתקווה. יש אולי אור, יש אולי מוצא התיק הסבוך הזה.

    הוא מתחיל להאמין לאותו איש אומלל שעומד מולו, מבין שייתכן שהוא בן אדם שנתפר היטב מכל הכיוונים.

    הוא ניגש אל האסיר "אתה מבין מה זה אומר? אתה רק צריך להתכופף והראות את הגב שלך לשופט. קעקוע כזה אי אפשר להסיר בין קירות בית המעצר."

    האסיר מצנן את התלהבותו. "רגע" הוא אומר, " זה אומר שאני אצטרך להתכופף, אין לי כוח"

    עורך הדין מסתכל עליו בעצב ורחמים מהולים ברוגז "אתה משוגע? כל מה שאתה צריך זה רק מעט להתכופף, ואתה יוצא החוצה לגמרי, אתה חופשי, משוחרר. ללא עול בכלל. וכל מה שמפריע לך זה טיפונות מאמץ עכשיו?" עורך הדין נעמד, אדום מהצעקות "אתה בכלל מבין מה אתה אומר כאן? אתה מעדיף לסבול 30 שנה בכלא, רק כדי לא להתאמץ טיפה, להקריב קצת מעצמך, את עצמך?

    או שאתה לא מבין מה הכוח של ההתכופפות הזו, או שאינך מודע לקושי של הכלא.

    אם לא, אתה קשה יום, הרי המחתרת חתורה לפניך, איך לא מיהרת להימלט על נפשך?"
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שמואלזון, CynicalExplorer, שמח-לעזור ועוד 16 משתמשים19 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    אני לא יודעת איך לאכול את זה. מצד אחד, מדהים! אין לי מילים אחרות. מצד שני, יש פה קטע מטורף...
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת דמעות של תשרי | סיפור בריח של סתיו
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד





    היא עטפה את הכריכים בניילון נצמד, הניחה בתיקים הקטנים. אחד לרובי ואחד ליעלי. מלאכים קטנים שזכתה לגדל. על השולחן בסלון המתין הפתק שכתבה לנתנאל: 'בהצלחה'. מילה אחת שריגשה אותה מכל דבר אחר. אתמול, ששרבטה מילים על דף ממו צהוב, חשבה שזה חלום. מי בכלל חשב שאחת כמוה תינשא למישהו שלא מבלה את רוב ימיו במסלול הקבוע שבין המקרר למיטה.

    משב רוח קליל חדר אל הבית מבעד לחלון, הביא אתו ריח טרי של תשרי. בחוץ אנשים הלכו מהר, הביטה בהם פונים ימין ושמאל, ובדיוק אז צפו ועלו בתוכה הזיכרונות.

    זה קרה בכיתה י', ממש בתחילת שנה. משהו קרה לה. עד היום היא לא יודעת באמת מה.

    היא זוכרת שאיבדה את הטעם בכל דבר בחייה באותה התקופה. לא מצאה עניין בלימודים, בחברות ובעיקר בעצמה. זה התחיל מחריגות בתקנון. המשיך להיעדרויות שלושה ימים בשבוע מתוך חמישה והמשיך לשמועות שרצו עליה בכל התיכון.


    מהר מאוד מצאה את עצמה בחוץ. טוב, זה לא באמת שינה לה. גם ככה תמיד חשבה שלימודים זה מיותר. ואיזה כיף שאף מורה לא תעצור אותה במסדרון. תעיר לה על החצאית או על הכפתור בחולצה.


    בשעה עשר בבוקר, כשחברות שלה הקשיבו לשיעור הבית היהודי או תורה, היא ישנה. התהפכה מצד לצד, סידרה את הכרית, ייצבה את התנוחה.

    כל יום מצאה את עצמה מתעוררת בשתיים עשרה בצהריים לבית שקט. אבא בכולל, אמא בעבודה. האחים והאחיות במוסדות. והיא לבד.

    "הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי – ".

    "חטא", מצאה את עצמה משלימה את המשפט הזה כבר יותר מדי פעמיים. הוויכוחים עם אמא תמיד התחילו והסתיימו באותן המילים, שאבו לשתיהן את הכוח.


    וכן, אולי אמא קצת צדקה. נכון שהבטיחה לה שלא תשתנה יותר מדי, כי 'גם ככה התיכון הזה לא נתן לה שום דבר', לפי טענתה.

    אבל האמת, שגם היא הרגישה על עצמה. שאחרי שעזבה את התיכון והתעוררה לתוך הריק – שום דבר כבר לא באמת היה אכפת לה. הלבוש, הדיבור. וכן, גם ההתנהגות.


    ****

    באלול תשע"ה משהו בה התעורר. זה קרה ממשפט אחד בהרצאה של רב, ששמו אפילו לא נחרט בזיכרונה.

    זה היה ערב הפרשת חלה לזכות אחת מהדודות. היא הגיעה רק כדי לכבד, תכננה להישאר רבע שעה ולברוח. גם כך לא יכלה לשאת את הלחישות-צעקות: "וואי, איך היא השתנתה!".

    אבל במקום לצאת, מצאה את עצמה שוקעת לתוך המילים. הן התפזרו באוויר, נחתו ישירות על הלב, איבר קטן ועיקש שהמשיך לפעום בתוכה.

    הרב דיבר על הזדמנות ומתנה. ופתאום, בשבריר שניה היא הבינה – היא באמת יכולה להתחיל מהתחלה. והמחשבה הפשוטה הזאת, הצליחה לרגש אפילו אותה.


    ****

    בתחילת תשרי של י"א כבר מצאה את עצמה בסמינר לחוזרות בתשובה – המקום היחיד שפתח לה דלת, אחרי שהתיכון סגר בפניה את שעריו.

    בהתחלה הגיעה קצת מתנשאת, אך מהר נדהמה לגלות שהבנות שם חזקות הרבה יותר ממה שחשבה. מכל מילה שלהן למדה איך להתחבר להקב"ה, איך לחוות אהבת ה' אמיתית, ואיך תפילה פשוטה יכולה למלא את החלל שבלב.


    ****

    שלושה חודשים אחרי שסיימה את הסמינר, חברה של אמא הציעה לה את יהונתן. עילוי אמיתי, למדן, שקדן, חברותי. הייתה עוד רשימה ארוכה שנשרכה אחריו, היא לא באמת זוכרת את תוכנה.


    אף על פי שלא תכננה להתחיל שידוכים מיד אחרי סיום הלימודים, נענתה להצעה. היו יותר מדי שבחים שנספחו אחרי הבחור המדובר. הרגישה שזו מציאה שאולי קצת חבל לה להפסיד.

    הפגישות זרמו אחת אחרי השנייה, ואחרי שבועיים מצאה את עצמה מאורסת לבן תורה. זה היה חלום. חלום אמיתי שהתגשם לה מול העיניים. דווקא בגלל הדרך שעברה.


    ****

    יום אחד הטלפון בבית שלהם צלצל.

    לא, זה לא היה סתם יום. זה היה היום בו האדמה נשמטה מתחת לרגליה.

    חברה של אמא הייתה על הקו, אמרה כמה מילים שגרמו לשפתיים של אמא להחוויר ואז למלמל: "אבל למה?"

    עוד כמה משפטים מהצד השני הבהירו לאמא את התשובה.

    השיחה נותקה אחרי שתי דקות ועשרים וחמש שניות. והשקט שנשאר בחלל היה חזק יותר מכל מילה.

    "הם ביטלו", היא זוכרת את אמא קורסת על הספה, פניה אפורות. ועוד לפני שהספיקה להציב סימן שאלה, אמא אמרה: "זה קשור לתקופה של... הירידה".


    ****

    היא לא זוכרת מה קרה אחר כך. הסלון נהיה מטושטש פתאום והרגליים שלה רעדו. הרגישה שהיא חייבת לשבת.
    רק אחרי שהתיישבה ליד אמא בספה, הרגישה את הלב. הוא התכווץ בכל פעימה, היכה בה שוב ושוב. הצטמק והתקמט, הפך לגרעין.
    עד היום, היא לא יודעת מה צבט לה יותר. החופה שהתרחקה, או העובדה שמישהו הכתים את הקיר שהתאמצה לטהר.


    למשפחת נווה לא שינתה העובדה שכיום היא חרדית למהדרין, וזה כאב לה. מאוד.

    לא שינתה להם העובדה שהיא מתפללת שלוש תפילות ביום ומקפידה על קלה כבחמורה. וזה שרף אותה, מבפנים.


    "אי אפשר לדעת", אמרה לה שיראל, אחותה, באחת השיחות שלהן. "אולי גם אנחנו היינו מתנהגים בדיוק כמוהם. אנשים לא אוהבים להכניס ראש בריא למיטה-".

    "זה לא נכון!!", התפרצה עליה. "אני לא מיטה חולה! עשיתי תשובה כבר מילון פעמים מאז, ואם הקב"ה קיבל אותי ככה, למה הם לא יכלו לקבל?!"

    את המילים של אבא כן הצליחה לקבל. הוא דיבר על אמונה: 'משמים הבחור הזה לא היה מיועד בשבילך', אמר. זה הצליח לרפא בתוכה. לפחות פיסה.


    ****

    אחרי שהתארסה לנתנאל, כל הפיסות בתוכה התחילו להגליד. פתאום היא הבינה – אולי אחותה באמת צדקה. בני אדם מתנהגים כמו בני אדם. ואולי, אחרי הכל, גם היא לא הייתה רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה.

    הידיעה הפשוטה הזו, גרמה לה להתחיל להשלים עם העולם ובעיקר עם העבר.



    ****

    עשר שנים חלפו מאז. העבר נמוג וההווה עומד מולה. ותמיד שהיא נזכרת בכל הסיפור הזה, חומקת ממנה דמעה. בגלל רובי. בגלל יעלי. ובגלל נתנאל, שהסכים להתחתן איתה למרות העבר הלא פוטוגני שלה, וקם כל בוקר ללמוד תורה.

    ואף על פי שביטול השידוך קרה באייר, והחתונה עם נתנאל הייתה בכלל בשבט, תמיד כשמגיע תשרי היא מזכירה לה עצמה מהי תשובה. היא לא יכולה לשכוח איך שכל העולם סגר עליה דלת, היה מי שנתן לה הזדמנות להתחיל מהתחלה.

    פעם, כשעמדה מול חלון ונזכרה. שמעה את קולה הדק של יעלי שואל: "אימוש, למה יש לך גשם בעיניים?". היא ליטפה את הלחי הקטנה ושלחה נשיקה. לא סיפרה על דמעות של תשרי, וגשם של ברכה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: המתכנת הגאון, תוק תוק מי אני, המיינסטרימית ועוד 80 משתמשים83 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    תודה רבה. אהבתי את המשפט שמתמצת סיפור שלם. תודה!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה