קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 970
    • א
    דביק, חם, ומזיע./טור דומע אחר מיטתו של חורף 2019.
  • אפשוטער איד //
    • היום זה כבר היה מוגזם.

    לפני שבועיים עוד שרדנו, שבוע שעבר נלחמנו (בתיקנים), השבוע קרסנו.

    בין מקלחת אחת לשניה, ולאחר מרדף נואש ומתסכל בפרפר חצוף.

    בכיתי את לכתו של החורף.

    נטפי דמע.

    *******

    אלפים ליוו למנוחות בחודש שעבר את חורף 2019 שהלך לעולמו בשם טוב ובשיבה טובה.

    המנוח, שזכה לשם ''מתושלח'', האריך ימים מכל חבריו וקנה לעצמו רבבות מעריצים ומוקירים.

    ערש הולדתו ביום סגריר וקודר אי שם בין אוקטובר לנובמבר 2018. בראשית ימיו התאמץ מאוד לעמוד בתקוות שתלו בו, אולם לא תמיד התאים עצמו לציפיות.

    בראשית דצבמבר 2018, בעודו בן חודש וחצי בלבד, נתן הופעה עוצמתית באזור מרכז הארץ ש''סחפה'' המונים ועוררה ענין רב. הוא המשיך בהופעותיו גם בחודש שלאחר מכן.

    כבר מקטנותו ניכרו בו תכונות מבורכות שאפשרו לו למלאות מאגרים ולהשקות המונים. במהלך חודש ינואר ערך ביקור ממושך ורב רושם באזור הצפון ולא שב משם לפני שחנך את עונת הסקי בחרמון. באמצע ינואר, והוא בן שלשה חודשים הורע מצבו, והוא הוטס לאירופה. בשלב זה רבים וטובים נואשו ממנו. במשך כשלשה שבועות היה שרוי במצב של מוות קליני וחומו עלה, והיה חשש כי יסיים כשאר אחיו שקדמו לו. לאחר שלשה שבועות החלה הטבה במצבו, הוא שב ארצה ואט אט חזר לפעילות.

    במהלך חדש פברואר שהה בעיקר בצפון ונודע בקשריו הטובים עם ראש עיריית טבריה רון קובי כשסייע בעדו להפעיל אטרקציות בטיילת, ולמלא את הימה הצמוקה.

    לקראת סוף החדש הגיע המנוח לירושלים ושהה בה יומיים רצופים, אולם לאחר מכן לא חש בטוב בשל גילו המבוגר וסבל מהתייבשות. בניגוד לכל התחזיות, הוא התחזק ושב לאיתנו ונסע צפונה לקראת אמצע חדש מרץ.

    בשלב זה, כשהתקרב לגיל חמישה חודשים, החל לצוות לביתו ולהפרד ממכריו.
    ואולם לקראת סוף החדש ערך ביקור מקיף ברוב חלקי הארץ. לאחר מנוחה קלה שב לצפון, ושהה שם עד לתחילת אפריל.

    באחרית ימיו, כשהיה כבר בן ששה חדשים, הודיע על רצונו לבקר בארץ בחג הפסח. הביקור עורר התרגשות וסיקור רב של התקשרות. הוא שהה מרבית הזמן באזור החרמון והצפון וערך גיחות גם לאזור המרכז. במהלך הביקור, ב-23 לאפריל 19, כרע תחת גילו המופלג והסתלק לבית עולמו, והוא בן ששה חודשים.

    כאמור, רבים צעדו אחר מיטתו וביכו את לכתו, וציינו את העובדה שזכה בשיבה טובה ובזקנה מופלגת. ספד לו ידידו אורי בץ כשציין בין השאר כי הוא חזה את בואו לעולם עוד בטרם נולד.

    נטמן על האי הסמוך לחופי קיבוץ מעגן אותו קבר בחייו. בסמוך לו נטמן אחיו אביב (2019), שלדאבון כל לב נקבר כנפל לאחר שלא זכה לראות אור עולם והלך לעולמו סמוך ללידתו.

    נודע גם בקשר שלו ליום השבת, כאשר כמעט בכל שבת נהג לבקר בכל פעם במקום אחד בארץ לפחות.

    הותיר אחריו: פרפרים, זחלים, חיפושיות שחורות, רובם ככולם זרע ברך ה' המה, הולכים בכרם בית ישראל בכל מושבותיהם.
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, מ.ב., טראכטער ועוד 53 משתמשים56 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רות שיר
    מצחיק, חם לי.
  • 2K
    • י
    טרקטור, לילה טוב! (2)
  • יעקב1245 //
    • שלום לכולם
    יש לכם כאן סיפור טרקטורים נוסף.     הקודם נמצא כאן

    ותחילה, מאחורי הסיפור.
    הסיפור שלפניכם הוא סיפור מתגלגל, אני יושב עם ילדי במיטה, לפעמים יש לי מה לספר ולפעמים לא, ואז צריך להמציא תוך כדי תנועה, לכן אין בסיפור הזה לא מסר ולא כוונה, סתם, פשוט סיפור בשביל להנות ולהתאוורר.
    הבאתי את זה פה בשינויי עריכה קלים שיאפשרו לקרוא אותו איכשהו
    אז תתחילו
    אני מקווה שגם אתם תיהנו ותוכלו לספר.
    (שימו לב, כיוון שזה סיפור להקראה, כדאי גם לקרוא אותו בעיניים ככזה, עם קצב ומנגינה).

    וכמובן, אשמח בביקורות, הערות, הארות, מכל הסוגים והמינים, מצבע הטרקטור ועד הקרבורטור.

    ©


    שלושת הטרקטורים


    יום אחד פגש הטרקטור הצהוב את הטרקטור האדום והטרקטור החום.

    אמר הטרקטור הצהוב לטרקטור האדום והטרקטור החום:

    'אני רוצה ללכת לחתונה'!!!

    מה, לחתונה?!

    שאלו שני הטרקטורים ביחד.

    כן, אני רוצה ללכת לחתונה.

    אמרו הטרקטורים:

    אז גם אנחנו רוצים לבוא לחתונה!

    ומה נעשה בחתונה?

    שאל הטרקטור האדום.

    מה הבעיה? השיב החום. נכנס, נרקוד, ויהיה שמח.

    החליטו הטרקטורים וצפרו פיפ אחד

    'היום בערב נלך לחתונה'!


    הטרקטור הצהוב הגיע ראשון, הוא לבש על הכף מקדימה עניבה,

    חבל קרוע של שק.

    הטרקטור האדום הגיע שני, והניח על המפלט למעלה כובע,

    שקית ניילון ישנה.

    הטרקטור החום הגיע אחרון,

    שפך על עצמו מים,

    והיה מצוחצח שבעתיים.


    הטרקטור הצהוב שלבש עניבה, צפר ונכנס לאולם,

    הרים את העניבה אל על והתחיל לרקוד הלוך ושוב

    הטרקטור האדום התניע, פלט ענן עשן, הרים את הכובע ונכנס לאולם.

    הוא התחיל להסתובב במעגלים, וצפר ביחד עם התופים.

    והטרקטור החום שהיה נקי, נכנס ישר למרכז הריקודים.

    לקח את החתן בתוך הכף

    והרים אותו

    גבוה

    גבוה

    גבוה


    אמרו החתן והכלה לטרקטורים, איזה יופי שבאתם לחתונה, עשיתם לנו כל כך שמח.

    מה תרצו לעשות?

    אולי נוכל לעזור לכם.


    אמר הטרקטור הצהוב שהגיע לחתונה עם עניבה:

    אני רוצה לישון בעין אחת באמצע הנסיעה, ותוך כדי לאכול עוגת קצפת

    שמע הטרקטור האדום שהניח כובע על המפלט, ואמר:

    אני רוצה קפה בכוס הפוכה, ולשתות אותו עם קש.

    והטרקטור החום שהגיע נקי נקי, אמר:

    אני רוצה להיות חתן בעצמי.


    הסכימו החתן והכלה והביאו לטרקטורים עוגת קצפת, כוס קפה ענקית, וגם חליפה נהדרת של חתן.

    הטרקטור הצהוב שלבש עניבה לקח את עוגת הקצפת

    הטרקטור האדום שלבש כובע לקח את כוס הקפה

    והטרקטור החום שהיה נקי לקח את החליפה של החתן.


    ואז הטרקטור הצהוב שהיתה לו עניבה התחיל לנסוע הבית, נרדם בדרך בעין אחת והתחיל לאכול את עוגת הקצפת

    הטרקטור האדום שלבש כובע לקח את כוס המיץ, הפך אותה והתחיל לשתות עם קש

    והטרקטור החום שהיה נקי לקח את החליפה של החתן והניח אותה על המושב מבפנים


    הם הגיעו הביתה שמחים מאוד

    הטרקטור הצהוב הוריד את העניבה

    הטרקטור האדום הוריד את הכובע

    והטרקטור החום הוריד את החליפה


    הם הורידו את הכף לרצפה

    ונרדמו

    מיד

    שששששש
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, יעקב שהם, L_M ועוד 19 משתמשים22 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    איך? איך לא הבנו מיד??
  • 677
    • י
    ריחות ל"ג בעומר...
  • ישיר //
    • לקראת הל"ג הקרב ובא

    תּוֹךְ נִסְתָּר

    צְעַד בְּלִבְּךָ אֶל רוּם הֶהָרִים
    כַּוֵּן לַצָּפוֹן עֵינֶיךָ תָּרִים
    וּבְתוֹךְ מַחְשָׁבָה תִּפְגֹּש נַפְשְׁךָ
    רַבֵּנוּ שִׁמְעוֹן אֲבִי מִסְתָּרִים

    מִמֶּנּוּ תִּלְמַד עַל תֹּכֶן נִסְתָּר
    בְּכָל נִמְצְאֵי אָתָר וְאָתָר
    דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ גַּם חַי גַּם בְּךָ
    וְאִם תְּחַפְּשֶׂנּוּ לְךָ יְאֻתַּר

    גָּבֹהָּ גָּבֹהָ נוֹשֵׁק לִרְקִיעִים
    וּבְתוֹךְ לִבְּךָ עָמוֹק כִּשְׁקָעִים
    נִיצוֹץ שֶׁמֵּאִיר רֻבֵּי חֲשֵׁכָה
    וְהוּא כִּנְשָׁמָה זַכַּת כָּל צְבָעִים

    חַיִּים יְחַיֶּה יוֹרִיד מִמְּרוֹמִים
    לְכָל חֳמָרִים יַרְוֵה כְּמֵימִים
    זְכוּת הַקִּיּוּם גַּם רֹב בְּרָכָה
    הֵם בּוֹ תְּלוּיִם עָלָיו מִתְקַיְּמִים

    וְהוּא לְעִתִּים נֶחְבָּא לֹא נִגְלָה
    תּוֹכֵי הֲוָיָה יוֹרֶדֶת שְׁפֵלָה
    גַּם עֵת שֶׁתִּקְשֶׁה רְאוּת עֵינְךָ
    צָרוֹת סוֹבְבוֹת אוֹ דַּת נְפוּלָה

    הַבֵּט נָא הֵיטֵב מִתּוֹךְ תּוֹרָתוֹ
    צְפָנִים צְפוּנִים עִמְקֵי מְעַרְתּוֹ
    הָרֵם הִסְתַּכְּלוּת הַגְבַּהּ שִׂכְלְךָ
    לָדַעַת מְקוֹם דָּבָר וּשְׁעָתוֹ

    תִּזְכֶּה לַחֲשׂוֹף פְּנִימֵי מְצִיאוּת
    יַד אֵ-ל מִתְגַּלָּה בְּרֹב נִפְלָאוּת
    הַרְבֶּה הִתְבּוֹנֵן תָּבֵן דַּעְתְּךָ
    בָּעֵת שֶׁתִּמְצָא תִּמְלָא הִשְׁתָּאוּת

    דִּבְרֵי הַיָּמִים וְעֹצֶם צָרוֹת
    טוֹבַת רְשָׁעִים וְכָל מְגוֹרוֹת
    סִבּוּב הָעוֹלָם פִּתּוּל אֻמָּתְךָ
    תַּכִּיר הַנִּיצוֹץ מַזְהִיר זְהָרוֹת

    עִלּוּי עֶלְיוֹנִים וְשֶׁפֶל שְׁפָלִים
    שַׁלְוַת הַחוֹטְאִים שׁוֹאַת מְעֻלִּים
    וְגַם סִבּוּכֵי תְּקוּמַת עֲדָתְךָ
    תָּשִׂיג צְפִיָּתְךָ אֶל תּוֹךְ נַחְשׁוֹלִים

    נִסְתָּר מֵעֵינַיִם רְצוֹן אֵ-ל עֶלְיוֹן
    נִשְׂגָּב מִמַּחְשֶׁבֶת וְרָם מִדִּמְיוֹן
    עָמוֹק הוּא טָמוּן מֵרְאוֹת מַבַּטְךָ
    עַד עֵת בָּהּ תִּלְמַד סִתְרֵי רַעְיוֹן

    צְעַד בְּלִבְּךָ אֶל רוּם הֶהָרִים
    כַּוֵּן לַצָּפוּן אֶל תּוֹךְ מִסְתָּרִים
    בְּסֵתֶר נִסְתָּר תָּבִין נִשְׁמָתְךָ
    תּוֹרַת בֶּן יוֹחָאי מַעְלָה וְתָרִים
    • תודה
    Reactions: נחמי פורתא, נחליאלי(ת), יעקב1245 ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    וואו! הייתי מגדירה כפיוט!
  • 960
    • ת
    צאו מעצמכם ועזרו לי. פליז.
  • תמיד בעליה //
    • שלום, לילה טוב,
    תודה שעוד לא הלכתם לישון.
    חכו עוד רגע.
    אני צריכה וזה דחוף, ברור.

    שתי מילים שמביעות : להפסיק לחשוב על עצמי.

    כמו: צאי מעצמך,
    אבל יותר מכובד ,
    שיוכל להיות שם של קייטנה.

    הבנו?
    יש מישו?
    ער?
    שעוד לא חלול לו?

    אני אחרי שתי כוסות קפה ולא עלה לי:(

    תודה מראש,
    • תודה
    Reactions: כנפיים1 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    ענק! ואיך ככה נשלף לך תוך שתי דקות ;) גם אהבתי!
  • 850
    • מ
    מקרר עזוב בצד הדרך | סיפורון
  • מרציפן //
    • "אתה שומע, אז הרגשתי שאני מתפוצץ, לא מסוגל יותר. נגשתי אל המקרר הזה שראיתי מושלך בצד הדרך והתחלתי 'לפרק אותו מכות'. מכאן, משם, אחורה, קדימה, לא נרגעתי עד שכל הפח התעקם והדלת כבר לא יכלה להיסגר, ובצורה שגם ממרחק מאה מטר יהיה ברור שהמקרר הזה כבר עשה את שלו. חזרתי לחדר, נכנסתי למקלחת, עשר דקות מים קרים עם מוזיקה רועשת שלאחריה שקט פתאומי כזה, מים רותחים, ושוב מים קרים, תה דובדבן לארומה ברקע, אור צהוב חלש, ואני על המיטה – רק ככה יכולתי להירגע".

    כך אבי. נער צעיר, מהתקופה שלפני הריטלין, משחזר באוזני את עברו. הרבה בעיות עשה בישיבה שהתגלגל אליה אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו. אבא צדיק וטוב לב היה לו, אבל תמים במעט, כזה שלא מספיק הבין אותו.

    מספר אבי: "באותו היום אבא היה אמור לחזור מחו"ל. רציתי מאד לנסוע לשדה התעופה. נכון, לא כל כך כדי לקבל את פניו כמו ההזדמנות לצאת מהישיבה. אבל אבא אמר ש"בשום אופן לא, יש שם פריצעס', ואין לישיבע בוחער מה לעשות בכזה מקום". "אתה מתגעגע ורוצה לראות אותי? אני אבוא משדה התעופה ישר אליך לישיבה". כך אבא שבאמת דאג לאבי שלו גם כשלא מספיק הבין אותו.

    ובאותו ערב, אבי שפך את ליבו בפני הרב, זה שידע והבין היטב ללבו: "הוא לא יכול היה להביא לי איזה רוגל'ה? זה הדבר היחיד שהוא היה צריך לעשות באותו רגע, לזרוק לי את הרדיו??" בכה.

    מתברר שבאמת אבא של אבי הגיע משדה התעופה ישר לישיבה, לחדר של אבי, שלרוע מזלו היה באמצע להקשיב למהדורת החדשות או משהו כזה, ואביו שהתמלא חמה, לא עצר בעצמו וגער בו לעיני החברים, ולא נרגע עד שזרק את הרדיו מהחלון ו.. הלך.

    "הוא לא אדם רע, אני יודע, אבל בי זה פגע אנושות" בכה אבי. והרב שמע, הקשיב והבין, ושוב שמע, ושוב הנהן בראשו, והביט באבי במבט עמוק מלטף ורך, מבט האומר: "אבי, אני מבין אותך. אתה יקר לליבי. גם אבא אוהב אותך. אולי הוא יותר דואג".

    ופעם בשבוע הרב היה נשאר בישיבה עד השעות הקטנות של הלילה, ואז היה יוצא עם אבי להליכה בה היו מדברים על כל נושא שבעולם. כעת הם לא רב ותלמיד, הם חברים. לפעמים הרב היה מדבר על כדורגל, ואבי היה פוער זוג עיניים: הרב, מאיפה אתה יודע? והרב רק היה מחייך את חיוכו הלבבי והמבין.

    לאט לאט אבי עלה על דרך המלך, נכנס יותר ויותר ללימוד, ובהדרגה גם עזב את השטויות, ואולי יותר נכון - הם עזבו אותו. זה לא היה לו קל. כמו שאמרנו, עוד לא היה את הריטלין, והאדרנלין הגבוה שהיה זורם בדמו היה דורש את שלו מפעם לפעם, וכמו הסיפור עם המקרר, שהיה אחרי יום שלם מלא וגדוש בשעות לימוד.

    כיום אבי, שמתאים יותר לקרוא לו ר' אברהם, נשוי באושר, אב לחבורה מתוקה של ילדים ומכהן כר"מ באיזו ישיבה.

    [אמיתי].
    • תודה
    Reactions: טראכטער, דבורה ק, מ"ם ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    אהבתי את הכותרת..
  • 554
    • הפקות כתיבה
    שבע יפול | שיר
  • הפקות כתיבה //
    • אחת ואחת
    מעידה עדינה
    ופציעה שאמרה לו
    אל תירא אל תחת
    השנית ממתינה
    על נפשו התחנן- לא,
    כואב לי כבר, די
    המכה איתנה
    ושוב פעם הוא שב
    השלישית כבר מידי
    כלל לא מתונה
    ברביעית לא חשב
    החמישית מוכנה...
    אחת ושש.
    בקושי הוא קם
    ריפא פציעתו
    מחה דמעתו
    ששבה ריקם
    מי יוכל     לְחטֵא
    מי ישיב החוטא
    ***
    ושבע נפל,
    אחת לא יכלה לו
    שבעתיים כָּפַל
    פציעתו דיממה
    רצתה היא לזעוק, לא
    שתקה בדממה
    ***
    וְהַצַדיק
    הִצְדיק
    ותחינה
    א-ל כ-פ-ר נ-א
    האחת והשבע
    והשיבני השיבה
    • תודה
    Reactions: אש הפקות בוידיאו, נחליאלי(ת), מ"ם ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שני זאת אני :)
    יפיפה אהבתי ממש את הדירוג בשיר, ואת ההשאלה של אחת ו... מקסים!
  • 531
    • א
    אמרתם שנתחיל בפרוג? מתחילה***שיר***
  • איסתרא בלגינא //
    • פורסם בפורום אא"ר

    https://www.prog.co.il/threads/אמרתם-שנתחיל-בפרוג-מתחילה-שיר.444001/
    • תודה
    Reactions: ציגאלע מההה, ילד כאפות, מאיר14 ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 522
    • ט
    סופרים, אומרים עומרים
  • טלח //
    • תקשיבו קבוצת סופרים,

    סופרים, עומרים, שורפים.

    הכתירו עטרת לפני עצרת

    קצירת האומר כערובה

    להשבחת תוצרת...

    שבכל עלילה,

    יפול צדיק שבע פעמים

    ולא יותר.

    ולא חלילה

    יפול הצדיק עשרת מונים

    וישתעמם הקורא ויוותר...

    שיהיה סוף בלי אחריו אפילוג

    מייבש דמעות שהחלו לזלוג.

    אל תאריכו מענית

    והסופר לבדו יותר...

    ובעת סופרים,

    תשתבח עט סופרים...
    • תודה
    Reactions: מישהו מהצפון, נחליאלי(ת), מ"ם ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sara led
    משחקי המילים- אחד אחד...
  • 2 3 5K
    • מ"ם
    תודות, לייקים, והשירות הרע שלהם לכתיבה יוצרת
  • מ"ם //
    • מי שהצטרף לפרוג בשנים האחרונות, נולד לתוך מציאות של מערכת שליחת תודות אימתנית וחובקת כל: היא מצלצלת לך באדום בקצה המסך, מסכמת את השווי של ההודעה תחתיה, ואף סופרת לך את כל הלייקים יחד כדי להגדיר כמה אתה עצמך שווה.

    הקשישים יותר (ואני בתוכם בגלגולי הקודם בקהילת המאיירים), זוכרים שלא תמיד זה היה כך. לפני עדכון המערכת הגדול והנורא היו הודעות, היו תגובות, היו ניקים ששווים יותר וששווים עוד יותר - אבל בלי התודות בלחיצת כפתור. תמיד היה ניתן לשלוח הודעה של תודה והערכה, ואז גם לא היו צריכים לדון בפרשנות שלה.

    לפי עניות דעתי המערכת הזו של התודות לא טובה לעידוד כתיבה איכותית בפורום מקצועי כזה, ואפרט כמה סיבות. אשמח לשמוע את דעתכם המנומקת לחלוק עליי.


    א. חתירה למכנה משותף ממוצע
    כותב שמעלה קטע, סיפור שיר או במודע או בתת מודע מעוניין לקבל תודות רבות, שיאשרו את איכות וחשיבות הקטע. זו הרי המעלה הגדולה שאין במקומות אחרים כולל בפרסום בעיתונים הנקראים ביותר בציבור החרדי - הפידבק המיידי.
    משכך, מוצא הכותב את עצמו מנסה לקלוע לטעמם של רבים ככל האפשר (כאמור, במודע או בתת מודע), מרדד ומשטח את טעמו הייחודי, מחקה סגנונות אחרים שהוכיחו את עצמם אהובים על הנוכחים, והנוכחים כוללים גם את אלו שהם מחוץ לפורום הכתיבה אבל כוחם יפה בשליחת לייק.

    וכשאין תודות? אין דרך אבסולוטית לדרג מה טוב ממה, שווי הקטע נמדד באיכות ולא בכמות. שלושה אנשים שנהנים מאוד מסגנון מסוים דווקא - שווים בדיוק כמו חמישה-עשר שנהנים מהסגנון האחר.


    ב. דילול תגובות איכותיות
    דבר פשוט וברור שנציין בכל זאת: מי ששלח תודה לקטע ביום עצל, יסתפק בכך ולא יוסיף תגובה.
    תאמרו: מה רע? נחסוך תגובות סרק.
    אז זה אולי נכון בקהילת השרברבים. ואילו הכותבים, אם היו צריכים לכתוב תגובה כדי לציין את תודתם, כבר היו משקיעים בה, מנסחים אותה היטב, מבדלים אותה מתגובות אחרות שכבר עלו... ואת כל הטוב הזה הפסדנו, רבותיי.

    מעבר לכך, אדם שהשקיע וכתב תגובה לקטע - הוא כבר מחובר אליו. הוא ימשיך לזרום עם הדיון, אם וכאשר יתפתח. לא כך בתודות.


    ג. דירוג משתמשים
    יש כאן באתר כמה וכמה סולמות לדירוג משתמשים: מספר הודעות, מספר תודות, מספר נקודות, עבודות בתיקיות עבודה ועוד.
    מספר הנקודות עוד איכשהו מקובל, לפי שנקבע על ידי פרמטרים קבועים מראש ועל ידי המערכת. אבל מספר תודות? לעודד אנשים לכתוב כל מה שיכול לצבור תודות ובכך לחזק את מעמדם?
    שוב, זה יכול להתאים ליצירות גרפיות או לתמונות, אבל לא לקטעים כתובים.
    "קבל את האמת ממי שאמרה", נאמר. לא ממי שקיבל הכי הרבה לייקים עד כה.
    אין ספק שרוב המשתמשים מסוגלים להבדיל בין התוכן לכותב. אבל מה לגבי אלו שלא? לא חבל?

    יש לציין שאפילו ברשתות חברתיות כפייסבוק, שם הלייקים הם-הם המטבע העובר לסוחר - עדיין לא מופיע בעמוד של כל משתמש כמה לייקים הוא צבר. ובטח שלא לצד שמו בכל הודעה שכתב. זו הקצנה מסוכנת.

    בנוסף, בתוך דיון עצמו הלייקים משמשים כביכול כלי להכרעה מי צודק בוויכוח ולנמיכות רוח למי שלא קיבל מספיק למרות שהשקיע (מכל סיבה שתהיה), וכן הלאה כמו שכולכם מכירים. למה זה טוב למה.


    ד. התמכרות
    הסיבה הזו לא קשורה דווקא לכתיבה, אך מתעצמת בה. סוד ידוע לכולם ומגובה במחקרים הוא שכל תודה מהבהבת שמקבלים גורמת לשחרור של אנדורפינים, המעוררים רגש של סיפוק, ובתגובת שרשרת מעוררת צורך לקבל את התודה הבאה, במנגנון התמכרות זהה לאלכוהול וחומרים מסוכנים אחרים.

    היום כבר מוצע תוסף מיוחד לרשת החברתית שנועד לסייע בהתמודדות עם ההתמכרות, והוא כותב תחת כל פוסט "לפוסט זה התקבלו לייקים", בלי לציין כמה (במקום "לפוסט זה התקבלו 1234 לייקים"), היות והמספר, הצבירה והתחרות הם גורם חזק מאוד בהתמכרות זו.

    ובעולמנו: כותב שפרסם קטע ספרותי באתר ללא לייקים, יכול להיכנס אחרי כמה שעות ולקרוא את כל התגובות בצורה מסודרת ולהגיב להן. אבל כשכל כמה דקות מהבהב לו לייק אדום בפינה השמאלית של המסך, והוא מגלה עוד חבר מוערך שאהב את הדברים או הגיב להם, לא פלא שהוא מרגיש צורך להיכנס כל שעה, כל חצי שעה, כל חמש דקות או כל דקה. ובמקביל, להמשיך לחדש לחדד לבדר ולשדר בכל עת להעצמת התחושה.

    האם ראוי לעודד דבר כזה בקהילת קודש כזו?





    לסיכום, אם מנהלי האתר הנכבדים או ועדת הרבנים הנעלית של האתר היו מתייעצים איתי - הייתי ממליץ להסיר את כל מערכת שליחת התודות הזו לחלוטין.

    אבל הם לא, וזה המזל שלנו.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מאמין בטוב, כפתור אדום, אוראל סולטן ועוד 74 משתמשים77 //
    42 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    גם ללמוד שלשה סדרים מלאים, ו'לדבר בלימוד מה שמקובל' זה מספיק בשביל 'עמידה באתגרים'. בשביל להיות...
  • 1K
    • מ
    יידן! נקומע!
  • מעצב פנימיות //
    • Screenshot_2019-05-14-01-10-41.png
    Screenshot_2019-05-14-01-10-41.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אבן דרך, פררו רושה, undo ועוד 13 משתמשים16 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מעצב פנימיות
    זה יצא בכלל בלי כוונה. באחת הרשתות טרטרו בערב חג. 'אפשר לבטל?' 'בטח'. אוקיי. תוך כדי שהנציגה...
  • 2K
    • ג
    חלל
  • גוגלית //
    • ב"ה

    /חלל

    הלוואי שהייתי ציירת.
    רק היום, ואח"כ מוותרת.
    יש חלל
    שאני לא מצליחה לתאר,
    רק מנהלת אחרי המילים מרדף.
    המילים שתפסתי הצליחו רק לכער,
    אז לא קשרתי אותן אל הדף.

    הלוואי שהייתי ציירת.
    רק היום, וכל יום שנזכרת.
    אני לא מצליחה לכתוב
    על החלל הזה.
    השחור, העמוק, עם הקונטור הדוקר.
    כזה דבר חייב לצייר.
    לא מסוגלת לאמוד את העומק שלו,
    הוא אינסופי כמו חלל?
    והצבע, בכלל.
    זה שחור לא רגיל, זה שחור איום,
    לו רק הייתי ציירת היום.

    הייתי מציירת בור ששואב,
    שבולע ממש
    שאפל כמו תהום.
    אוף. אני רוצה לצייר היום.
    לצייר בתלת מימד
    אבל לא בטוחה שאחזיק מעמד,
    פתאום לראות אותו ככה, מקרוב.
    אולי עדיף שאמשיך לנסות לכתוב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: וי שלוק, קופי 100, פררו רושה ועוד 43 משתמשים46 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    TEILATRON7
    מדהים.... הלוואי שהייתי יכולה לצייר לך את הרגשתי............
  • 1K
    • מ
    טבילת אש
  • מרים קרייטמן //
    • לאחר ערב הפסח ולאחר האחרי פסח העמוס כמעט כמוהו, הגיע הזמן לשתף אתכם בהתרגשות:
    ב"ה, הספר הראשון שלי יצא לאור!
    "עקבות בלבן", קומיקס בפורמט גדול, עלילתי וחווייתי, ועם הרבה תוכן בין השורות ומעליהן...
    בלוויית ציורים משובחים של אביגיל כהן, וכריכה מדהימה, גם כן שלה.
    זה אומנם לא הסיפור הראשון שכתבתי, מה שאומר שהוא בלי העפיצות הבוסרית האופיינית
    ;) (בע"מ, בכל אופן נחתום המעיד וכו')
    אבל זה הראשון שעבר את משוכות הביורוקרטיה ויצא סוף סוף ממכבש הדפוס.
    שהחיינו... ובאמת תודה לבורא עולם!
    קפצתי למים, עשיתי טבילת אש,
    כך או כך, ברוך ה'- יצאתי בחיים :rolleyes:
    והנה, הוא כאן, על המדפים, ואני מתרגשת יחד אתכם.
    מכירים את הרטט בידיים כשפותחים סוף סוף את העמוד הראשון של הספר הראשון שלך??
    והריח הטרי של הספרים.... משכר!
    בקרוב אצלכם:p
    • תודה
    Reactions: אבן ספיר, MACHAK, שני.ס ועוד 23 משתמשים26 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ט
    טלח
    [ "קפצתי למים, עשיתי טבילת אש, כך או כך, ברוך ה'- יצאתי בחיים :rolleyes:" טבילת אש. והשארת...
  • 808
    • אושר ומנוחה
    סיפור מהקליניקה
  • אושר ומנוחה //
    • קמתי מהכסא, שפתי מלמלו מולה מתוך נימוס, את המילים "תודה, להתראות". כשלאות וחוסר סיפוק מכבידים על תנועותיי אני משרכת את רגליי אל דלת היציאה מהבנק.

    שאלת ה"למה זה קורה לי ?!" מזדקרת מול עיניי באותיות גדולות.

    מדוע אני צריכה לעמוד מול הבנק ולהרגיש חסרת אונים, להתחנן לפקידה גם החודש שתגדיל את האשראי, ולחשוש משאלתה הצפויה : "איך את חושבת שתוכלי לכסות את כל ההלוואות שמצטברות לך בחשבון ?

    שוב זה קורה לי. כשפתחתי את העסק לייצור ומכירת פאות הייתי בטוחה שאני הולך רק להרוויח ובגדול, לא חשבתי בכלל שאגיע לסיטואציות כאלה מביכות ומתסכלות. הרי כולן דיברו שאני אם הידיים הטובות ועם ההשקעה היסודית שלי אוציא מתחת ידיי את התוצרת הנחשקת ביותר.

    ואכן כך הוצאתי מתחת ידי - עשרות דגמים ביצור אישי ! כולן הרי יודעות שמדובר ב"סלון פאות יוקרתי", מדוע שוב הייתי צריכה היום לתת הנחה של 60 ₪, הנחה שמותירה אותי כיום אם הרגשה שאני עובדת בשכר מינימום, וכשכירה כבר הייתי מרוויחה יותר.

    לפני שבוע, ישבתי עם בעלי ועם היועץ העסקי. הגענו למסקנה שאני צריכה להגדיל את ההכנסות ולהעלות את המחיר. אך כשזה הגיע למעשה, נעצרתי. ,אני לא מסוגלת. אינני יכולה להעלות מחירים, יש לי פחד שלא ירצו את העיסקה ואז אפסיד הכל.

    בהגיון אני מבינה שזה כדאי, אך אין לי תעוזה וביטחון לבקש סכום נוסף על כל מוצר ושירות. אני מכירה היטב את סיפורה של חברתי רחל, בעלת העסק הנכשל שעומד לפני סגירה, כפי שהסבירה לי פעם מדוע אינה מעלה מחירים: "לא נעים לי" ו"אינני מסוגלת לבקש את המגיע לה ביושר", "אני יודעת שאני הולכת לסגור את העסק שלי, אבל זה האופי שלי, אין לי מה לעשות".

    הסיפור של רחל הביא אותי להחלטה שאני חייבת לעשות משהו, קבעתי פגישה עם רבקה, בפגישה העליתי את הדילמה החמורה, שאם אני אמשיך לנהוג בדרך בה אני הולכת אצטרך לקבור את מפעל חיי, אך אני מרגישה חסימה, אינני יכולה לדרוש מחירים גבוהים כפי שמגיע על עבודה כשלי.

    כבר במפגש הראשון התחברתי לסגנון החשיבה של רבקי , איך שהיא יודעת להביע את דעתה ממקום אובייקטיבי ריאלי ונקי, העליתי את החסמים שעומדים בדרכי, ובתבונה רבה היא גילתה לי דרכי התמודדות, עברנו יחד תהליך שלם של חשיבה מעצימה, גם כשהכל היה נראה כתקוע היא שלפה איזה כיוון חשיבה מחוץ לקופסה, מייעצת תומכת ומסבירה.

    עברתי כמה מפגשים ו... אני כבר אחרי, סמכתי עליה ועל משנתה הסדורה, והעסק פרץ וזינק לגובה, קיבלתי חוסן רגשי, אני מלאת בטחון. הוצאתי את העסק מהבית, אני יודעת להעריך את הייחודיות שלי מול הקולגות, קמה בבוקר עם חיוך, מלאה בתקווה לקראת יום חדש בעבודה, אני יודעת שמחכה לי יום של עשייה וסיפוק מבורך.

    שושי מסיימת את סיפורה האישי ומשאירה אותנו פעורי פה, ניסינו לשאול אותה: מה הסוד של רבקי ?מה הבשורה שתחת ידה ?

    אבל שושי נאלצת לסיים, אין לה זמן היא כבר עסוקה לטפל בלקוחות שמחכות להיפגש עמה ...

    זה הסיפור, יהיה המשך נוסף על השיטה.
    יש הערות ?
    • תודה
    Reactions: נחליאלי(ת), מ"ם, ניסים פנירי ומשתמש 1 נוסף4 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sara led
    אייני מסוגלת לבקש את המגיע לי ביושר
  • 2 4K
    • ע
    חזרתי מהאוב...
  • עדיאל //
    • שלום שלום לרחוק ולקרוב.

    חזרתי מהאוב, בהחלט מעניין ומרתק לראות את הפורום חי, תוסס, נושם, פעיל. פנים חדשות לצד זקני וישישי הפורום. אזכרה ימים מקדם, ימי צוק-העתים בהם היה הפורום עתים חלים ועתים שוטה, ימים קשים חלפו עליו, ימי צנע, סערות ותהפוכות.

    טוב, לא אלאה אתכם בזכרונות קדומים. רק קפצתי לביקור שלומים, ואקווה ששלומכם טוב. טוב לראות את המורשת תוססת ופעילה.

    אני? ובכן, השנים עושות את שלהם, מזדקנים בכבוד ב"ה...
    • תודה
    Reactions: משויטט, יוצרת כתיבה, יענקי R ועוד 13 משתמשים16 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יענקי R
    יענקי R
    @עדיאל היקר, אם אתה כבר כאן, אנצל את ההזדמנות להפנות אותך לאשכול עתיק, המבקש לאתר ידיד ותיק...
  • 1K
    • מ"ם
    מי יעלה בהר (32)
  • מ"ם //
    • ב"ה


    כְּיִתְרוֹן הָאוֹר


    וַאֲנִי בָּהָר וְלֹא אֵדַע -
    קָשְׁיוֹ שֶׁל טִפּוּס.
    שׁוֹכֵן פִּסְגָּה מִלֵּדָה,
    לֹא טָעַמְתִּי חִפּוּשׂ.

    צְעָדַי בְּדֶרֶךְ סְלוּלָה,
    לֹא סִקַּלְתִּי אֶבֶן.
    לְחָמַי מִנְחָה בְּלוּלָה,
    לֹא בָּרַרְתִּי בָּר מִתֶּבֶן.

    חֶלְקָתִי נִצְּבָה בְּמִישׁוֹר,
    לֹא סִבְּכוּנִי מַעֲקַשִּׁים.
    מֵעַל רָאשִׁי שֶׁמֶשׁ אוֹר,
    לֹא רָאִיתִי מַחְשַׁכִּים.

    לֹא הִכַּרְתִּי מוּעָקָה,
    שֶׁאַחַר מַעֲשֵׂי מְשׁוּבָה.
    בְּאֵין שְׁאֵלָה מְצִיקָה –
    לֹא חָסְרָה לִי תְּשׁוּבָה.

    - - -

    וַאֲנִי בַּעַר וְלֹא אֵדַע –
    סִפּוּקוֹ שֶׁל טִפּוּס.
    מְתוּקָה מִבְּלִי מִדָּה,
    מְצִיאָה שֶׁאַחַר חִפּוּשׂ.

    לֹא רָאִיתִי שִׂמְחָה מִיָּמַי,
    כְּהַתָּרַת הַסְּפֵקוֹת.
    לֹא הִתְגַּלּוּ אֶרְאֶלַּי,
    לְנַצֵּחַ הַמְּצוּקוֹת.

    הֶבְזֵק אוֹר לֹא חָוִיתִי,
    כְּפִתְרוֹנָהּ שֶׁל חִידָה.
    וַתְּהִי יִרְאָתִי-אוֹתִי,
    מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָהּ.
    • תודה
    Reactions: מנוחה כהן, פררו רושה, shakshuka ועוד 44 משתמשים47 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ"ם
    מ"ם
    לא זכיתי להארה וגילוי, מה שנקרא בביטוי "ראה מלאכים", שיעזרו לנצח את מצוקות הנפש, כי לא היו...
  • 2 3 6K
    • מ
    באמת לא יפה
  • מנוחהלה //
    • את הקטע הבא העליתי בעבר לחכמת נשים
    זה הזכיר לי שאולי לכולם מגיע, אז שמתי את זה כאן.
    הערות תתקבלנה על הכתיבה בלבד (שלהרגשתי יש בה משהו בלתי מספק. רק שאני לא מצליחה לשים עליו את האצבע)



    כבר מזמן תמהתי מי קבע את החופש הגדול לשלהי הקיץ. חם, לח, מזיע, דביק וכל מה שיצור חי רוצה זה רק ליהנות מרוח נעימה וקרירה בחסות המזגן. באביב, כך להרגשתי, זה הזמן המתאים לצאת לטבע. הכל פורח, זורם ומפכה. השמש עדיין לא צברה תאוצה ונחלי האכזיב עוד לא התייבשו סופית.

    אז זה מה שעשיתי. יום חמישי אחד, ארזנו את עצמינו והעפלנו לפסגות הגולן. חמושים ברב קו טעון כחוק לכל נפש ונפשה עלינו על האוטבוס מקרית שמונה לנווה אטיב.

    את הדלתות פותח הנהג, נראה בחור אדיב. כנראה מרוקאי, אולי תוניסאי, ישראלי רגיל. כזה ששתים עשרה שנה שטפו את מוחו במורשתו של בן גוריון וזכרו של רבין. ילד טוב שמוחו עוצב כפי שמעצבי המדינה רצו... התגייס כמצופה ותרם למדינה שלוש שנים, כנראה בחי"ר, אולי בשריון ויצא לחיים הטובים...

    הראשון מחבורתנו עולה ומניח את הרב קו, התיקוף תקין ואיזו פתקית קטנה קופצת מהמכשיר לאות אישור. אותו מתקף נחמד, שוחר איכות סביבה, מעדכן את הנהג שחבל על הנייר בין כך הכרטיס טעון בחופשי יומי.
    במקום חיוך נחמד, אולי אדיש מקסימום 'כנס פנימה' נרגן- הנהג מתחיל להמטיר אש וגופרית "חבל על הנייר? חבל על שש מליון שהלכו בשואה..."
    אהה... זרם אסימונים נשפך לי בראש. היום כ"ח ניסן ואנחנו עם תיקי טיולים על הגב...
    "ואתם, יש לכם את החוצפה להטיף לסביבה, מי אתם? פרזיטים! תעמדוווווווווו!!!"
    אחריו מחרה מחזיקה הנוסעת מהמושב השני "אין גבול לבושה, אין גבול. עוד תראה אותם יושבים בצפירה..."

    מצטערת, לא יכולתי להבליג. באופן רגיל אולי הייתי עונה 'סליחה, לא התכוונתי' אולי בכלל לא הייתי עונה.
    אבל זהו, לא יכולתי לשתוק.

    "שאני אתבייש? את סבא ואת סבתא שלי יכלו להציל. 100$ לראש, זה מה שהפריד בינם ובין החיים. בסכום שיש לך בכיס החולצה, אדוני הנהג, יכלו להציל אותם- את סבי וסבתי. והכסף היה, יהודים טובים מכל העולם התאמצו וצרפו פרוטה לפרוטה כדי להציל אותם. רק מה? היה מי שחשב שבכסף הזה עדיף לגאול קרקעות ולהקים קיבוצים. שאני אתבייש?! שאני אעמוד?! מי שיכל לעצור משלוחי מזון למזי רעב בגטו ורשא, מי שהחרים את הכסף שיועד להצלת סבי וסבתותי, שהוא יעמוד שיעמוד דום מעתה ועד עולם, שום דבר לא יכפר לו..."

    לא יודעת אם צרחתי או בכיתי, אין לי מושג. אבל כנראה הגבתי בצורה חריגה. כי פתאום הרגשתי את ידה של זאת מהספסל השני, מלטפת את כתפי ברכות.
    "לא נורא נשמה, את צודקת. לא יפה. באמת לא יפה מה שעשו להם"


    אתם שומעים? אחיו התאומים של סבי שנחנקו אי שם בתאי הגזים באושוויץ,
    את שומעת? אחות של סבתי, ילדה בת ארבע שגוועה ברעב בגטו היהודי בבודפסט,
    אתם שומעים? סבא וסבא רבא, דודים ובני דודים, שגופכם נשרף ואפרכם פוזר,
    אתם שומעים? כל אותם קדושים וטהורים שעונו, נהרגו ונטבחו ואפילו לקבר ישראל לא זכו להגיע,
    אתם שומעים?

    לא יפה. באמת לא יפה מה שעשו לכם....
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: ישא ברכה, ידידים, אבקת אפיה ועוד 60 משתמשים63 //
    48 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ"ם
    מ"ם
    חוזר ומזכיר שוב, הפורום הזה לא נועד לדיוני השקפה. זה בסדר כשזה בשולי הדברים של דיון ספרותי. זה...
  • 737
    • ע
    בין הספירה לכפרות...
  • עיתונאות ועריכת תוכן //
    • כל ישראל חברים

    דווקא בימי הספירה

    אבל אל תיכנסו שם לבית

    רק אם אין ברירה


    זה לא שהם לא טובים

    הם פשוט לא האליטה

    נכון שהם כאן בשכונה

    אבל אין להם סבא מליטא


    באמת הם קרעו את עצמם

    התעלו על מיליון מכשולים

    רק שאיפה שהם עומדים

    אין צדיקים יכולים


    הם קרים כמו געפילטע לבן

    החריימה ממש עדיפה

    ומי שלא בג'מעה

    אין סיכוי שיבין ת'שפה


    * * *


    כל ישראל חברים

    ואחים וחסל כבר הסדר

    וצריך כבר לספור את כולם

    בתיכון בישיבה או בחיידר


    פשוט שקיבלנו תורה

    בסיני כאחד ישראל

    אז למה תשעה באב

    לכל מי שלא מתקבל


    עד סוף השנה כבר תסכימו

    תגידו נתחיל מחדש

    תהיה פה שנה מאוחדת

    חלום של שלום ושל דבש


    כולם ילמדו עם כולם

    תימני יישא מרוקאית

    כל ישראל חברים

    וברור, תיכנסו שם לבית


    * * *


    תרשו עוד שורה למקלדת

    שאלה מעצבנת ממש

    למה לנו בעצם,

    לרצות ת'חלום החדש?


    נכון השוויון הוא במודה

    וכעת המאה העשרים

    אך עם ישראל לשבטיו

    שכן לדורות, חברים


    כאב ודחיה וגם צער

    גובים מחירים יקרים

    רק איפה בכלל הצטווינו

    לנחול נחלת אחרים


    אם- בזכות שמרנות

    השתמרנו היטב בתמורות

    אז למה דווקא ממנה

    רצים לעשות כפרות???
    • תודה
    Reactions: L_M, הפקות כתיבה, רצון ועוד 23 משתמשים26 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ש. צ. וינמן
    הירידה לרזולוציה של דוגמאות לא נכונה משום שהיא מתחלפת עם הדורות והרוח. גם לעדות המזרח היתה תקופה...
  • 2 3 4 7K
    • ע
    משפטים מתוך דלי | פלינדרום
  • עכביש //
    • - אבי, אל חי שמך, למה מלך משיח לא יבא"?
    "דעו מאביכם כי לא בוש אבוש. שוב אשוב אליכם כי בא מועד".
    (אבן עזרא)
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, וי שלוק, שרה֫ ועוד 22 משתמשים25 //
    61 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    הברקה של פעם בחודש..
  • 2K
    • א
    התמונה, הסיפור והשקר הגדול.
  • א. איזראעל //
    • לערבים יש סיפור עגום, כואב ונוגע ללב.
    לפני שבעים ואחת שנה נכבשה הארץ על ידי אנשים חסרי מצפון ולב, אבות אבותיהם סולקו בכח מארץ מולדתם, ומאז, במשך עשרות שנים הם נעים ונדים. פליטים.
    אוכל אין להם, בתנאי מעברות הם גרים , התברואה לא התקדמה בכלום מאז שנות העשרים המאוחרות, והמחלות מחוללות בהם שמות.
    וכל זה כאין וכאפס מול הטרגדיה הגדולה של חייהם.
    חמישים ושתיים שנים עברו מאז נכבשה הרצועה על ידי הישראלים האכזריים, ומאז לא מצאו מנוח לכף רגלם.
    כיבוש, מלחמות, רעב, הרס וחורבן ברחובות, ילדים יתומים, הורים שכולים.
    טרגדיה.

    מקומם. מרגיז.
    זוהי תמצית הנרטיב הערבי
    והעולם המערבי אימץ אותו בחום, קיבל אותו בזרועות פתוחות, עטף אותו בחיבוק מגונן. פלשתינים אומללים...
    העיתונים הגדולים והמפורסמים ביותר נפלו בסיפור הזה, החל מהניו יורק טיימס, המשך ב B.B.C. ועד ל'גרדיאן'.
    תמונות עצובות של ילדים יחפים מסתובבים בין הריסות בתיהם הופיעו בעמוד ראשון לצד תמונותיו של מוחמד א דורה ה'מת' שנהרג בדמי ימיו כשהוא מסתתר מבוהל כארנבת מאחורי אביו, תמונתה של ילדה קטועת יד מלבנון לא נפקדה גם היא, וביניהם בלטה תמונתו של דובי פרוותי, מושלך על רקע החורבן.

    היום קיבלתי למייל את התמונה הבאה

    עזה.jpg

    תמונה שמסמלת יותר מכל את סבלם של תושבי עזה לעומת אכזריותם של הישראלים הכובשים.
    אב דואג, ילדים מבוהלים,
    ודובון אחד קטן, מושלך.
    לא, לא הלכתי שולל אחרי הדובון, לא הסכמתי להאמין כי מדובר בתמונה אמיתית.
    פתחתי את התמונה, עשו זאת גם אתם.
    הדובון, הסמל, התגלמות הטרגדיה- אינו אלא הדבקה!
    בין אם הונח שם על ידי צלם חובב דם ואקשן ובין אם הודבק בעבודת פוטושופ מרהיבה.
    שימו לב, תמונה של הריסות, חורבן, שבר על שבר ו--- דובון נקי למשעי, מונח באופן מדויק ומוקפד.
    במקום הנכון, בתנוחה המתאימה, מושלם!!!
    האם העולם עיוור? תמים? או שמא מוטה חד משמעית??
    עזה.jpg
    • תודה
    Reactions: undo, חנון, סיפורים ועוד 32 משתמשים35 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Ruti Kepler
    Ruti Kepler
    רק שיהיה ברור - אין כל קשר בין הפלשתים דאז, לפלשתינים של היום. לא גנטי, לא דתי, לא תרבותי ולא...
  • 2 3K
    • מ. י. פרצמן
    נשמה שנתת בי טהורה היא
  • מ. י. פרצמן //
    • ---

    "את באמת רוצה לדעת?" חיוך חושש עלה על שפתיו.
    היא חשבה לפני שענתה. לא מיד. אף פעם לא ענתה מיד.
    הוא הביט בה, מופתע לגלות חשש וגם ציפיה. רצה שתגיד כן. רצה שתגיד לא.
    "כן".
    הוא הרים מבט. מופתע. חושש. "למה?"
    "כי אני רוצה להכיר אותך".
    הוא חייך. "לא הכרת מספיק עד עכשיו?"
    היא חייכה גם. שני החיוכים היו רחוקים כל כך משמחה. "הכרתי את אורי של היום. זה שמתעורר בבוקר לעוד יום של שגרה, שמחייך אל הילדים שלו וקופץ איתם למכולת. זה שחי עם אישה ועם עבודה שפויה, יחסית, ומסתיר את כל מה שלא רואים מאחורי חיוכים רחבים ומשקרים. לא הכרתי את האורי הישן, זה שקם בבוקר למול אקדח טעון. שמסתובב בלילות בברים מפוקפקים. שישן עם אור דלוק-"
    "גם היום אני ישן עם אור דלוק".
    המבט שלה היה פגיע. "נכון".
    "את בטוחה שאת רוצה לדעת?"
    "כן". היא לא היססה. לא עוד.
    "זה יהיה קשה".
    "אני מוכנה".

    הוא נשם עמוק. "זה היה באוסטרליה".
    היא חבקה את הכוס שלה חזק. ההבזק - חד וצורב של הפעם האחרונה שהייתה באוסטרליה, כאב לה. מחתה את הזיכרון מיד. המשיכה להקשיב.
    אורי נשען אחורה, מוחה בטבעיות את עוית הכאב הספונטנית שחלפה על פניו כשפגעה הכתף במשענת הספה. הוא עצם את עיניו, מרפה את שרירי הזרועות. כשהוא עושה כך, ידעה תהילה, הוא לא נמצא פה. הוא נמצא שם.
    באוסטרליה.
    בדירה אחת, קטנה וחמודה, שהייתה הבית שלהם במשך שלושה חודשים.

    הקירות הרימו אליו מבט זועף כשנכנס. הוא הסיט מבטו מיד, אל הספה. היא הפנתה לעברו אצבע מאשימה. הוא העביר מבט אל השולחן. גם כאן התגובה הייתה זועמת.
    כולם כועסים עליו. כולם.
    הוא כועס על עצמו.
    הם נכנסו פנימה. מניחים את הנשק על שולחן הסלון, פורקים אותו, מנקים, משמנים, מרכיבים חזרה ומכניסים לכספת.
    הוא היה הרחק משם. הלב שלו עדיין נותר שלושה קילומטרים דרומה, בכוך קטן וחשוך שהתאורה בו מזמן הפסיקה להאיר. וזוג עיניים קטן אחד, בצבע תכלת עמוק, הביט בו במבט שאלפי האשמות לא יכלו לו.
    הוא הרגיש אשם.
    הוא היה אשם.

    "מה עשית?"
    הקול של תהילה לחש. אולי מפחד. אולי מדאגה עמוקה והיסטרית אל מול הבעל שלה, שהכירה בתור האיש החזק ביותר, מתקפל כעת אל תוך עצמו בכאב מאכל, אינסופי.
    "מה עשית, אורי?"
    "הרגתי את אבא שלה".

    השמיים הרימו אלי מבט מלא דמעות. בהיתי בהם, בתכלת המושלם שלהם, והוא התמזג עם התכלת העמוק של הילדה הזאת, בת האחת עשרה, שאיבדה את אבא שלה באותו יום.
    "אבל לא הייתה לא ברירה!" צעקתי להם, לשמיים. "הייתי חייב לעשות את זה!"
    הם לא הקשיבו לי. לא הקשיבו לי בכלל. הם ידעו שאני אשם.
    גם אני ידעתי את זה.
    התכלת העמוק של הילדה המשיך לרדוף אחרי. הוא היה שם גם בירוק של העצים, בחום של האדמה, בצהוב של הפחים ובשחור העמוק שבתוך הלב שלי.
    הטלפונים צרצרו מאחורי בהיסטריה. פרוצדורות סיום משימה, הכנסת דו"חות, מסירת סיכום והכי חשוב - העברת כל הידע לטיפול המשך.
    אבל התכלת לא התחשב בעובדה שאני המפקד של הפעולה הזאת, ושהפעולה הסתיימה בהצלחה. הוא לא היה מוכן לקבל את זה שהפעולה הסתיימה בהצלחה.
    לא כשילדה אחת, עם עיניים תכולות ואבא אחד איבדה היום את כל האמון שהיה לה בעולם.
    "הייתי חייב לירות בו", סיפרתי לשמיים. הם הקשיבו לי בשתיקה עגמומית. "הייתי חייב. אם לא הייתי מכניס לו כדור הוא היה מכניס לי. ולעוד הרבה אנשים חפים מפשע ברחבי העולם".
    השמיים שתקו.
    "הייתי צריך את המחשב שלו!" צרחתי אליהם. "ולא מצאנו אותו בשום מקום! זה היה פיקוח נפש!"
    השמיים המשיכו לשתוק בהפגנתיות.
    "והילדה ידעה איפה אבא שלה שומר את המחשב! אני ידעתי שהיא יודעת! הייתי חייב להוציא ממנה את המידע הזה!"
    דמעה אחת, קטנה ושקופה, זלגה מהשמיים ונספגה בנקודה חלולה כלשהי בין הראות לסרעפת.
    "והיא לא הייתה מוכנה למסור את המידע! הייתי חייב להכות אותה כדי למנוע את האסון הבא!"
    "זה לא משנה", אמרו השמיים. "זו לא סיבה מספיק טובה כדי להתעלל בילדה חפה מפשע".
    והמשפט הבודד הזה, של השמיים, חתם את הפה שלי מעוד הרבה משפטים שרציתי לומר.
    ידעתי שהם צודקים, השמיים.
    ידעתי את זה היטב.
    ידעתי את זה גם שם, בתוך הכוך הקטן והחנוק שלא הייתה בו תאורה. ידעתי את זה היטב, כשצמצמתי עיניים ומתחתי שפתיים ולחצתי על ההדק בידיים יציבות. ידעתי את זה מצוין כשהכנסתי לילדה אגרוף ברגל ועוד אחד במקלעת השמש. ידעתי את זה בוודאות כשהראתי לה את הגופה של אבא שלה וחנקתי את צרחות הכאב שהקים הלב שלי.
    והשפתיים האלו שלי, שנשארו חתומות, והפנים שלי שנותרו רגועות. והאצבעות שלא רעדו והלב שסירב להכניס כל שמץ של רגש.
    לא היה לי רגש כששלחתי איש צעיר למוות בירייה אחת.
    לא היה לי רגש כשאטמתי את הצרחה המבועתת של הילדה וחייכתי אליה חיוך ציני, מוטרד.
    לא היה לי רגש כשחקרתי אותה בטכניות והתעלמתי מכל ניצוץ אנושי.
    לא הראיתי שום רגש.
    עשיתי את זה כמו רובוט. כמו מכונת מלחמה חסרת רחמים.
    החבר'ה מסביב שתקו. הם נתנו לי לעשות את העבודה השחורה. לא הייתה להם ברירה.
    גם לי לא הייתה ברירה. וידעתי את זה היטב.
    אבל שום ברירה לא הייתה תרוץ מספק בשביל הלב הזה שסרב להתרגש.

    מישהו פתח את הדלת של המרפסת. אורי לא נע. הוא המשיך לבהות בנקודה עלומה כלשהי באופק הרחוק.
    גבריאל כחכח בגרונו. כששום תנועה לא הסתמנה מגוש הברזל שניצב שליד הגדר הוא אמר בקול "המפקד?"
    גוש הברזל עדיין לא נע. גבריאל פסע קדימה, ניצב במרחק פסיעה מהכתף המורמת במרי. "אורי", לחש.
    ניע ראש זעיר. לך.
    "הרמס"ד בטלפון".
    המשפט הזה אמור לגרום לו להסתובב. לסלק כל ארשת אטומה מפניו, למחות שרידים של חולשה מקולו ולהיכנס שוב אל הסלון ואל המחשבים שממתינים לו שם.
    אבל כל פעולה מאלו הצפויות לא נרשמת מהגוש האפאתי, וגבריאל נכנס חזרה לסלון בדממה.
    שלוש דקות אחר כך נפתחת הדלת שוב. מתנאל יוצא החוצה. אורי יודע שזה הוא לפי הקצב האיטי של הפסיעות, הנשימות השקטות, המהירות משהו והיד הרכה שמונחת על כתפו.
    אורי נרתע מהמגע הרך. הסגן שלו לא נבהל. הוא נשאר שם מאחוריו, ידו מונחת על הכתף הנוקשה ביציבות והתנוחה שלו אומרת "אני איתך".
    והתנוחה הזאת מכאיבה כל כך לליבו של אורי. האמירה השקטה של "אני יודע מה אתה מרגיש". ההודאה האילמת "אני יודע מה מציק לך". ההאשמה שלא נאמרת "אתה באמת התנהגת באטימות קורעת לב".
    והוא לא מסוגל יותר.
    המדרגות בצד הסלון מקבלות אותו בשתיקה כנועה. הוא דוהר מעלה, פורץ את דלת האמבטיה ונועל אותה מאחוריו פעמיים.
    מסתובב. מביט ישר אל המראה שמחזירה לו את דמותו שלו בדיוק כפי שהיא: חתומה. נעולה.
    חסר רגש.

    "אתה לא באמת היית חסר רגש". חוסר אמון בקולה של תהילה. ממאנת לקבל.
    החיוך החיוור שהוא מנסה להפיק מתערבב עם עוית הכאב שמתפרץ. "תתפלאי".
    לא נשאר לה אומץ להתפלא.

    לא ידעתי כמה זמן עמדתי שם, מול המראה הזאת שהמשיכה לצייר אותי בדיוק עיוור. איבדתי כל ערך של זמן. כל ערך של מציאות, כל עבר והווה והאם יש כזה דבר שקוראים לו עתיד.
    פתחתי את זרם המים על העוצמה הגבוהה ביותר. שטפתי את הפנים חזק, מנסה לגרש את כל הזוהמה שדבקה בהם.
    בהיתי בה, בדמות הזאת שבהתה בי חזרה מהמראה. לא ידעתי את נפשי.
    לא ידעתי היכן היא.
    לא ידעתי מה עשיתי לה.
    פחדתי. כל כך פחדתי. רעדתי מאימה, שקשקתי, פיזית, מחרדה נוראית ולופתת.
    פחד גדול וחזק וצובט ומאיים וסוחט חזק חזק חזק.
    לא ידעתי אם נשארה לי נפש.
    השחתתי אותה. התעלמתי ממנה שוב ושוב. אטמתי בשיטתיות את כל זעקותיה הנואשות. חנקתי אותה בחוזקה תחת חיוכים ציניים ופנים אטומות.
    הרסתי אותה.
    את הנפש שלי, היפה והטובה, שפעם הייתה נרתעת ממעשים מושחתים.
    והיום היא נשארת שלווה. ושלמה. וחוזרת איתי הביתה בשקט ונשארת בשקט גם כשהגוף מנסה לנענע אותה ולטלטל אותה חזק חזק, שתצרח.
    היא מסרבת להתרגש.
    והפחד הזה היה חזק מכל. חרדה נוראית. מייסרת.
    לא ידעתי מה עשיתי לה, לנפש ההיא.
    המים בברז המשיכו לשצוף החוצה, במפל זועף שנבלע עמוק בביוב. הכנסתי שתי אצבעות לתוך הזרם. המגע היה קריר.
    לאט, באיטיות, הרמתי את שתי האצבעות והנחתי אותן על הלחי, קצת מתחת לפני העיניים.
    ואז, פתאום, זה הגיע.
    בבת אחת. בבום.
    הזרם הזה. הברד האינסופי, השוצף, הגועש מבפנים ושוטף את הבחוץ ומערבב את הפנים עם החוץ ולא משאיר אף מקום אחד יבש.
    הוא מערבל את הכל. שוטף את הכל. החוצה, בזרם אדיר, באפס מעצורים. פורץ את הסכר, שועט מסביב לעיניים וזורם במורד הפנים מטה בדהרה אל תוך הכיור, ממלא אותו במעגלים-מעגלים עוד ועוד מעלה. עולה. עוד. ועוד. מציף את כל הכיור וגולש לצדדים, מפיל את כל החומות. את כל המעצורים. לא משאיר אחריו שום פתח סגור. הכל נפרץ, שדוד, סחוט וחסר הגנות.
    הוא הציף את הבפנים. העלה את מפלס המים שם עמוק לבריכה גבוהה וחמה, הטביע בו את הלב. שטף אותו חזק חזק, הגביר את זרם המים, כיבס אותו בסבון, ערבל אותו בזרם, סחט ממנו את כל המים והשאיר אותו מרוט ומותש ומרוקן ונקי ובוהק מזכרונות.
    הוא היה מתיש. הוא היה סוחט.
    הוא היה מטהר.

    נשארתי שם עוד, מול המראה שהחליפה צבעים ודמויות. נשארתי שם כל הלילה. ירדתי למטה רק למחרת, כשהמחשבים כבר החלו להתקפל בהדרגה והראשים לרכון אט אט על השולחן.
    החבר'ה הרימו עיניים כשהופעתי בסלון. הם רצו הסברים.
    הפנים שלי נתנו להם אותם בלי שהיו צריכים לבקש.
    היו שם עיניים אדומות.
    היו שם עקבות של דמעות.
    היו שם עקבות של דמעות, על הפנים שכבר לא היו חסרות רגש עוד.
    ניגשתי אל הטלפון שצלצל באותו רגע. אמרתי הלו.
    נשאבתי אל תוך ים הפרוצדורות והתהליכים והדו"חות שהיה צריך להגיש כבר אתמול ועוד לא הוגשו כי המפקד היה עסוק. תפקדתי רגיל.
    אבל עמוק בפנים, ברגש, ידעתי ששום דבר לא רגיל.
    היה שם רגש.
    מצאתי את הנפש שלי.
    • תודה
    Reactions: עוקר הרים, לילך אור, משולש ברמודה ועוד 41 משתמשים44 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    U
    Ushaya
    הדיון הזה מרתק. לעניות דעתי, אין חילוק בין הצורך להרוג את המחבל לבין הצורך לשמור על הנפש שלמה...
  • 1K
    • Natan Galant
    מבקש ממכם, רעַיי וידידי - טובה אישית.
  • Natan Galant //
    • אלו מכם שקראו את ספרי, תן לישון געציל, אעריך מאוד אם תוכלו לכתוב עליו ביקורת.
    יש רבים הרוצים לקנות את הספר, ומחפשים ביקורת אמיתית.
    אז אם קראתם ויש לכם ביקורת - פשוט תעלו אותה. פה או באיש את רעהו.
    אין שום צורך לשלוח לי מראש, או לחשוב פעמיים. תכתבו את הביקורת שלכם בדיוק כפי שאתם רואים לנכון, אותנטי, ישר מהלב.
    זה הכל.
    המשך חג שמח לכולנו:)
    נתן.
    • תודה
    Reactions: אחת מנשר, איסתרא בלגינא, נודלס ועוד 5 משתמשים8 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ"ם
    מ"ם
    סיימתי את הספר בשעה טובה ומוצלחת!!! לקח יותר זמן מספירת העומר. מקווה להתפנות לכתיבת הביקורת...
  • 829
    • י
    יריית פתיחה...
  • ישיר //
    • שלום לכל החברים. הצטרפתי זה עתה לקהילה.
    "לרגל האירוע", מצרף שיר ראשון מפרי עתי (נכתב בעבר)

    בִּנְיַן לְאֻמִּי

    כָּךְ דִּבְרֵי יְמֵי בִּנְיַן לְאֻמִּי
    יָצָא מְצָרִים נִקְרָא שֵׁם עַמִּי
    צוֹעֵד בְּדַרְכּוֹ אֵלֵי תּוֹרָתוֹ
    אֶזְכֶּה לִשְׁכִינָה תִּשְׁכֹּן אָז עִמִּי

    אַךְ זוֹ הִיא דַּרְכִּי אָרְכָה נִפְתָּלָה
    אִבַּדְתִּי אָרְחִי וְהִיא עֻקְּלָה
    חָרַב דְּבִירִי פָּרְחָה שְׁכִינָתוֹ
    וְתֹכֶן תּוֹרָה חָסֵר בְּשִׁפְלָה

    וְאֶבֶל יָרַד עַל עַם יְהוּדָה
    עֵינָיו נֶעֱצְמוּ יָדוֹ גַּם יָרְדָה
    מֵרְאוֹת נְכוֹחָה גָּבְרָה טָעוּתוֹ
    נִטְמַן בָּעֳבִי גָּלוּת נְדוּדָה

    זָכַר הוּא פִּסְחוֹ חֵרוּת הַגְּוִיָּה
    טָמוּן בֶּעָבָר חָלַף וְהָיָה
    זָכַר הוּא גִּלּוּי שְׁכִינַת תִּפְאַרְתּוֹ
    גַּם הִיא בַּשִּׁפְלָה רוּחוֹ דְּהוּיָה

    אָבְדָה שִׂמְחָתוֹ בִּימֵי סְפִירָה
    כִּי כָּל תַּכְלִיתָם נָמְרָה וְעָבְרָה
    מֵימֵי גָּלוּתוֹ וְתַרְעֵלָתוֹ
    שָׁתָה וְלָעָה בְּצַעַר נוֹרָא

    בְּכָל הַזְּמַנִּים עִתּוֹת מַשְׁבְּרִים
    טָמוּן בְּחֻבָּם שֶׁל בְּנֵי הָעִבְרִים
    סוֹדָם הַמֻּצְפָּן מַסְתִּיר תִּקְוָתוֹ
    תָּבוֹא גְּאֻלָּה יֵצְאוּ לָאוֹרִים

    נִיצוֹץ אֱמוּנָה אֵי שָׁם מִסְתַּתֵּר
    בְּתוֹךְ לִבּוֹתָם ולֹא יְוַתֵּר
    עַמִּי בּוֹ תָּמִיד תָּלָה צְפִיָּתוֹ
    אֶל יוֹם גִּלּוּיוֹ בְּשֶׁקֶט חוֹתֵר

    וְזֶה הַנִּסְתָּר מְסוּר קַבָּלָה
    בְּזֹהַר נֶעְלָם תּוֹרַת סְגֻלָּה
    יָדַע הוּא הָעָם פְּנִימֵי תּוֹלַדְתוֹ
    כְּאֵשׁ מְדוּרָה בּוֹעֵר בְּהִילָה

    הִנֵּה הָאֻמָּה קְשַׁת תְּלָאוֹת
    הוֹלֶכֶת קָמָה נֵעוֹר בָּה הָאוֹת
    וְאֵ-ל מַנְהִיגָהּ לְפִי תָּכְנִיתוֹ
    רַק עַיִן תֶּחְזֶה תִּרְאֶה פְּלָאוֹת

    עַל אַף עֶלְבּוֹנוֹת נִשְׁמַת עֶלְיוֹנִים
    לַמְרוֹת דִּכְּאוֹנוֹת בְּנֵי אֵיתָנִים
    הַזִּיק הַקָּטָן גָּדְלָה עָצְמָתוֹ
    נֵעוֹר זֶה הָעָם קָמִים יְשֵׁנִים

    תִּגְבַּר שַׁלְהָבָה תָּאִיר אוֹרָתָהּ
    וְרוּחַ נִשֵׁאת תַּשִּׁיב חֶדְוָתָהּ
    יָקוּם יִשְׂרָאֵל עֲלֵי אַדְמָתוֹ
    מַמְלֶכֶת שַׁ-דָּי תִּכּוֹן תִּפְאַרְתָּהּ
    • תודה
    Reactions: אהבת עולם, מ. י. פרצמן, סטודיו מיתר ועוד 19 משתמשים22 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    יתכן. אבל זו המלצה כללית, כיום עולם השירה מעדיף שימוש במילים פשוטות ומובנות, גם בלי חרוזים, מאשר...
  • 887
    • מ
    בלדה לכובש
  • מרציפן //
    • בלדה לכובש
    את יצרו

    הוא זנח הכל מאחור
    בהחלטה קשה;
    לא הכיר הכלים לבחור,
    ולא כי היה רשע;

    הגיע עד שפת שאול,
    כלא הכיר אב זקן;
    לא ידע לשאול,
    כציפור בלי קן;

    חשב בנפש נודדת,
    מלאה צמא;
    אגן על מולדת,
    אעשה צבא;

    הלך בלי גיל ורון,
    בליווי דמעות אמו;
    תפילין בתיק לזיכרון,
    ולבו בל עמו;

    ובשדה הקרב מול דם,
    כבשעה של מצה ומרור;
    קול כעסים אזי נדם,
    "את פתח לו" הבזיק באור;

    ויום אחד הוא שב,
    ככובש יצרו, ולא כעריק;
    דמעות של אם ואב,
    לא הלכו לריק - - -
    • תודה
    Reactions: כנפיים, Ushaya, נחליאלי(ת) ועוד 25 משתמשים28 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מרציפן
    תודה על ההערה. לא הכיר הכלים לבחור - לא הכיר את הכוחות שיש בו. זנח הכל בהחלטה קשה - זו בחירה...
  • 2
    • סקר
    3K
    • כ
    סקר מסקרן מארץ הסקרנות
  • כנפיים //
    • זהו נסיון לחקור מעט את נפש האדם הנפתלת.
    כדי להבין למה הלייקים בוערים לאנשים ומדוע הם מלקטים אותם בעמל ויזע, ניסיתי להבין מה הפרשנות שאנחנו נותנים ללייקים האלו, ואז אולי נזכה להבין את ערכם המיוחד.
    תודה לכל מי שישתתף!
    • תודה
    Reactions: אבן דרך, המוזיקאי מישראל, נודלס ועוד 31 משתמשים34 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר שרבר
    אני חושב שגם באהבתי/לא אהבתי ההתייחסות היא לא כמשמעה המילולי, כל שכן בשלח/בטל תודה.
  • 789
    • ש
    מחפשת להשאלה את ספרי שרלוק הולמס בעברית
  • שירה 123 //
    • יש למשהו את התרגום המקורי בעברית, (לא החיקוי )
    עדיף באזור ירושלים, אפשר גם מהסביבה
    מחפשת בשביל משהי- לצורך שיפשוף מקצועי..
    תודה רבה,
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוישה
    לאחרונה ראיתי בצומת ספרים בתחנה מרכזית ירושלים בדוכן המבצעים של 20-25 ש"ח.
  • 790
    • P
    חשבתי שידעתי
  • palm //
    • חשבתי שידעתי

    תמול חשבתי
    שידעתי
    היום נודעתי
    שאך חשבתי
    ידעתי-
    דרכו של עולם
    לחשוב
    על תמול ושלשום
    ולדעת
    על מחר
    אכן
    היום נודעתי,
    על תמול ושלשום
    ידעתי
    ועל מחר
    רק חשבתי
    • תודה
    Reactions: hershy sh, Ushaya, נחליאלי(ת) ועוד 15 משתמשים18 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    P
    palm
    תודה רבה את צודקת מאד
  • 1K
    • כ
    ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים
  • כנפיים //
    • משני צידי הבור
    נבוכים.
    לובשים שחור,
    בוכים.

    מן העבר האחד
    ממלמלים,
    משניות ותהילים,
    מתפללים.

    ומן השני
    עומדים,
    דמומים,
    וזר של ורדים.

    הצחוק שנדם,
    והחי שנרדם
    לנצח
    בינותם

    בוכה הכאב
    והשכול מייבב
    החלל
    מיותם

    רק הקרע עודו
    מדמם
    מוסיף להעמיק

    והצדדים,
    שניהם,
    לא מוכנים להפסיק.

    עד יבוא הגואל
    וימחה
    דמעה מעל כל פנים

    והמת שעליו כל העם
    עוד בוכה,
    הנה הוא,
    ושבו בנים.
    • תודה
    Reactions: מוטי ברנט, polygon, מעצב פנימיות ועוד 38 משתמשים41 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יעקב1245
    חרדים, חילונים ובתווך השואה. (זה הדימוי שעלה לי בקריאה הנוכחית)
  • 1K
    • ר
    אין לך הרשאה לכתוב בפורום?
  • רותי רפפורט //
    • ניתן לשלוח תגובות באישי ל @מ"ם או ל @רותי רפפורט
    התגובה תישקל ואם תימצא ראויה ומתאימה תפורסם בשמך.
    • תודה
    Reactions: אחת מנשר, פררו רושה, אגדתא ועוד 15 משתמשים18 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ישיר
    נכון, עכשיו גיליתי את זה... בלבל אותי זה שהאפשרות "להצטרפות לפורום" עדיין מופיעה. תודה רבה!
  • 631
    • ש
    חג הנפנופים
  • ש. צ. וינמן //
    • קצת מחשבות שהתנפנפו לי...


    מנפנפים אנחנו

    בנפנופי
    עשן מנגלינו,
    פרחו והלכו
    מיטב הרוחות שאצרנו,
    כעשיר שחוסר (כעל סיר הבשר)
    אז נכלמנו.

    בנפנופי
    לובן דגלינו,
    מלאו וקושטו
    דרכים בטוחות שהכרנו,
    כמותר נאסר
    אז נחרדנו.

    מניפי
    עצי חיינו,
    אחזו ותמכו
    מעשים ותורה שקבלנו,
    ואז
    כלל לא יחסר
    מושבינו.
    • תודה
    Reactions: נחליאלי(ת), -חיה-, כנפיים ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ש. צ. וינמן
    כניעה. ברורררר הכוונה שלמרות כל הדגלים המתנפנפים, ובאים להכריז על עצמאות, על כל כך הרבה דברים...
  • 1K
    • S
    היו לי שאיפות| שיר
  • Sara led //
    • אל תשאלו מאיפה ההשראה המוזרה הזו, כי אין לי מושג...



    רציתי לטפס לגבהים

    לקטוף מאבק כוכבים

    חיפשתי הדרך

    מצאתי השביל

    חלול ורוחות רפאים


    השתוקקתי לצלול עמקים

    לגלות אוצרות עלומים

    איבדתי הדרך

    צנחתי לתהום

    התרסקתי

    לא נותרתי

    היו שלום.
    • תודה
    Reactions: Ushaya, נחליאלי(ת), כנפיים ועוד 14 משתמשים17 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א יודעלע
    השיר עוצמתי ונוגע מה שנקרא 'עד עומק השיתין' לכל מי שאי פעם חש חווה או ליווה מצב נפשי כזה, אלא...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה