קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
בתקופה האחרונה פנו אליי כמה וכמה גופים מסחריים ועסקיים וביקשו ממני לכתוב להם משהו. הם טרחו והדגישו מהרגע הראשון שיש להם המוני קוראים וכולי וכולי.
מובן שזה החשיד אותי, ושאלתי, רק ליתר בטחון אם העבודה בתשלום.
מה מתברר?
ש.. לא. "העבודה היא ללא תשלום אבל יהיה לך סיפוק אדיר מכך שתקבל את הבימה המכובדת שלנו.."

אני תוהה לעצמי. מניין החוצפה? כלומר, מה עובר על אנשים? אתם מפיקים מגזין/ אתר/ מדור כלשהו, נניח. מרוויחים יפה מאוד עליו, ודווקא על הכותבים מחפשים חינם? תמורת הבטחה לחשיפה נרחבת?
כאילו, סוג של פירמידה? אתה תכתוב בחינם לנו, יקראו אותך מיליארד קוראים, ואחד מהם בטח יזמין ממך עבודה בתשלום?..

ואגב, כל כותב או אמן אחר עובד גם בחינם. תראו לבד בפורומים הסמוכים. אבל בהבדל אחד ברור: היוזמה באה ממנו, ולא מכתיבים לו מה לעשות. (למשל בליל שישי בפרוג או מדורים דומים)
כלומר. אם אני מצייר לעצמי ובמקרה זה משרת אינטרסים שלכם - בשמחה. אבל לכתוב או לצייר לכם מוגדר מאוד על פי בקשתכם, בדיוק לטעמכם - ובחינם? אתם גוף מסחרי! לא גמ"ח שכל כולו על טהרת הרצון לעזור לזולת..

אבל אם התופעה הזו קיימת - כנראה שלא מעט אחרים מסכימים לכך, ונשארים חודשים אחר כך עם תחושת ניצול חריפה.
אוף.
רחוק הלך ראובן, רחוק כל כך, אפשר לומר שאולי קצת הגזים. בסך הכל רצה קצת חופש, צפת, טבריה, או משהו כזה. אבל כמו פרקליט בכיר, או יועץ מתלמד, עבודתו של ראובן צפופה ובועטת, עד שאיחורים ותירוצים, מעודדים פיטורים, או גרוע מכך.

אלא שראובן לא שף ולא פרקליט, באמת. הוא בסך הכל גבאי לשעות הבוקר, ואברך בשעות הערב, ורק בצהריים, הוא מצא איזה זמן, לפרוק מעצמו קילו שתיים דיבורים ומחשבות. כי העט האדומה שבכיס חליפתו, בוערת עוד מהבוקר, שעה שהוביל את 'צילתו' לגן הילדים, ועכשיו בעת הדרור הידוע בשמו כשעת צהריים, למרות ששעה כשעת צהריים, בין שתיים לארבע, היא אות-מתה זקנה ומדובללת, שעה שכולם כבר חושבים על ימים שעוד היו נחים בשעות כאלו, וראובן בגפו גוחן על נייר מקומט, ומקמט את מצחו בחזרה, איך יחולצו ה'זוסמנים' מהנחל בעוד שהחמה אוטוטו שוקעת, ועת פרידה גם היא בשער, וטרם ותגיע השעה ארבע, או אז הזוסמנים יאלצו להמתין על מקומם בכיס החליפה, ולצד העט האדומה יקראו שוב ושוב את הפסקה, על משפחה שנתקעה מעל תהום פעורה, והשמש, אוי השמש טרם תשקע, אומר אז אבא בדאגה, אבל מבט חטוף בצג המכשיר, מרעיד משהו בקולו הבוטח, גם אשתו ששקטה מול דאגת ילדיה, מבררת בזהירות, יעקוב? אתה בטוח שזו היציאה.

יעמוד משולם זמל בן פייבל, שני, ניגן ראובן מעל דוכן הקריאה ביום שאחרי. חמישי בהיר ונטול איחורים, חמישי של לחשוב קצת על צפת או על עכו. כל כך רצה לעצום קצת את עיניו, להחשיך את המראות, להוסיף דרמה פאתוס, ושאר קישוטים, אבל איך ישכח את הכלל הישן, שלחש לו הגבאי ז"ל בשם קודמו, לעולם אל תסיח דעת מול ספר התורה. זכור, תפקיד גדול, תקפיד גדול על צוארך. אז אין עכו, ואין צפת, עכשיו יש 'הגבהה וגלילה', כל אלו ממתינים לאלו שמוקמו ברשימה, "פרשת וירא", מחפש ראובן ומחליק על הכרטיסיה, 'זוסמן' נעצר מול שירבוט בעט אדומה, ושוב האדמה התחוחה אי שם בין הרי יהודה.

ראובן שונא קצוות פתוחים, ואלה האחרונים מטלטלים אותו מעל הדוכן, לכאן ולשם, לפה ולהנה, ואז מתפללים אחדים מציצים על נדנודו של הגבאי ועינהם בהולה, גם הרב ממקומו, שואל ומצביע, מהנהן ומנענע, מה קורה לגבאי מה? ועיני ראובן פקוחות, אך ראובן איננו. והגולל מתגולל במקומו, הן היום בא תורי, הן כעת חיה משנה שעברה, וזכותי אשר קניתי משנים שחלפו, נופלות מול מבט צלוב של גבאי מהופנט. ורק אז שרר השקט, רק אז הגביהו אחרוני הציבור, יושבי פינות וקצוות, את עינהם בתווך. 'רבי ראובן' קרא הרב בקולו הידוע, וסולימני נהגו כחכך במקביל, וראוי גרונו של סולמני לכחכוך הוגן, כזה שיקיץ קרנף מתנומת ערביים, ואיך הוא ישן וליבו ער?
אוי להם לישראל מעלבונה של תורה, מהרהר מאן דהו, ואיה ראובן לתבוע עלבונות, עלבון התורה, הציבור, ו...שלו עצמו.

==================================================================================

בקטע זה אני מנסה סגנון שונה, קולח יותר, זורם יותר,
אני אודה לכם אם תספרו לי על חוית הקריאה שלכם, אם אכן זורמת או שמא קשה היא כעשן לעיניים.
תודה
השמש שקעה באיטיות, ועם קצב פסיעותיי הפכו הרחובות הרחבים והמוארים של העיר הסואנת, לסימטאות צרות וחשוכות כשרק פנסים קטנים תלויים מעל לפתחים קעורים של בתים ישנים. כשבכל צעד מעמיק אני אל לב ליבה של העיר העתיקה בירושלים.

מקום שגידלני על ברכיו המנוסות.

קירות שבינותם קיפצתי בהיותי ילד נמרץ. קירות שלצלם ישבתי כנער מתבגר. קירות שמחוסנם התפעלתי כשבניתי את ביתי שלי.

חצרות אבן שתמיד קסמו לי על שלל מעקות המתכת שמעטרות מדרגות מעוקלות שמובילות לאי שם. בתי הכנסת בעלי ספסלי עץ מגושמים שכהו מרוב שימוש תלמידי חכמים.

והאנשים הלא הם אנשי אמת ופשטות, שיכולת לראות באותו המבט מעיניהם את צער הגלות ותוגת החורבן ובו זמנית את זיק תקוות הגאולה שוודאי תבוא ואת הכיסוף והתשוקה לאורו של בית המקדש.

יותר מכולם אוהב אני את ר' יונה זקנו צחור כענני הכבוד. ועיניו החומות נבונות כל כך שהיה נראה כאילו טומנות בתוכן את כל חכמות העולם הזה והעולם הבא גם יחד.

קולו הוא רך ונוגע בכל אחד מחדרי הלב ומרטיט את מיתרי הנפש בעדינות שאין דומה לה.

יראת השמיים שבו הייתה כמו ללא גבול. וכיפתו הגדולה הייתה כמו עדות נאמנה לכך.

עוד משחר ילדותי חיבבתי את האיש הטהור הזה וייחסתי לעצותיו ולהארותיו משנה חשיבות.

כך שאין זה פלא שכל אבן במקום הזה מזכירה לי אותו.

וכך בעודי מהפך בין נבכי געגועי העזים אליו, שומע אני את קולו הענוג מתוך חלון בית הכנסת.

מתקרב אני בחרדת קודש כשבגבי עוברת קרה. נטוע במקומי מתחת לסורג עבות מקשיב למילים הטהורות יוצאות כמפיו של כהן גדול.

ריבונו של עולם, הלוואי ותתפרסם גדולתך וקדושת שמך הגדול בעולמך אשר בראתו כרצונך, נאנח ר' יונה. הלוואי ותתגלה מלכותך ותביא במהרה את ישועתך לנו ותקרב אלינו את זמן ביאת בן דוד בעודנו בחיים ובעודם בחיים כל עמך בית ישראל.

"אבאלה שבשמיים" שיהיה במהירות ובקרוב הלוואי.... הלוואי ויהיה שמך הגדול מבורך לנצח נצחים.. התחנן! אוי מרא דכולא עלמא... עשה נא שיהא מבורך ומשובח ורם ומנושא ונהדר ועליון ומהולל שמך מכל הברכות השירות השבחים ודברי הריצוי והפיוס הנאמרים בכל העולם כולו אוי הלוואי...

ר' יונה נשנק והיה ניכר שהוא דומע.

אך הוא לא נח לרגע, הגאולה הייתה בנפשו!!

ושמעתי אותו ממשיך בהתרפקותו!,

אבא שבשמיים תשפיע עלינו יושבי שכונת קודש זו ועל התלמידים שלנו ועל כל אלו שעוסקים בתורתך הקדושה בכל מקום שהם, שלום רב, חן וחסד ורחמים ואריכות ימים ופרנסה בשפע מאוצרו של אביהם שבשמיים ובארץ הלוואי...

ובקול מלא בתקווה ואמונה בבוראו המשיך לבקש...

יושפע שלום רב מן שמיך וחיים של טוב עלינו ועל כל עם ישראל הלוואי..

קולו נחלש קמעה אך התאמצתי קצת ושמעתיו לוחש ביראה כראוי לעומד לפני מלכו שלעולם...

אתה הוא שמביא את השלום בין מלאכי מרום הבא אותו גם אלינו בני עמך הלוואי וכך יהיה!...

דקות ארוכות עמדתי שם כמסומר למקומי חשתי בדמעות רותחות שזולגות לתוך זקני.

וידעתי כמו שלא ידעתי מעולם שרק מר' יונה יכולתי להתרגש כל כך ממילות הקדיש!!.

כתב: בנימין פנחסוביץ
כל הזכויות שמורות
הריקוד הפנימי

יענקי סיים זה עתה את הסיבוב השלישי סביב השכונה ורגליו כבר עייפות, גם השנה לא אזר אומץ להצטרף לרוקדים. הוא ניגש לברזי הפטל בפעם העשירית, מנסה אגב כך להפיג במשהו את שעמומו, אך לשוא, - הפטל אותו צבע ואותו טעם מתחילת הערב. מישהו יצא מהבניין, והמוזיקה נשפכה אל הרחבה ממול, גוועת באותו קצב שהדלתות נסגרות חזרה. יענקי סובב ראשו לכיוון הנגדי בהפגנתיות, הוא לא רוצה להציץ פנימה ולו לשניה. הוא ממילא יודע איך זה נראה בפנים. כולם שם נראים בעולם אחר רוקדים ורוקדים שעות בלי להתעייף מראשון המתמידים ועד אחרון הבטלנים, כולם פתאום מפזזים בכל גופם משמחת התורה. ורק הוא, יענקי הלוי, לא מצליח להתחבר לרעיון. הוא דווקא מחובר לג' ואוהב ללמוד, אבל לרקוד אפעס' מרוב שמחה אף פעם לא יצא לו באמצע השנה, ואין סיבה שזה יקרה עכשיו רק בגלל שכולם עושים את זה עכשיו.

כשנגמר הפטל בדוד הפלסטיק השחור יענקי הרגיש שהרחבה כבר משעממת אותו לגמרי, הוא בדיוק נזכר שהוא לא זוכר איזה מודעות יש בכניסה לבימ"ד, לאט לאט הוא צעד לכיוון לוח המודעות, מנסה ליהנות מכל רגע של תחושת סקרנות, הלוח איכזב כתמיד, או מודעות צבעוניות המבשרות על ספר חדש שרבים ציפו לו, או מודעות צבעוניות מאד עם סיפורי זוועה על מישהו שזקוק לתרומה. הייתה אפילו מודעה קטנה ששילבה בין ספר חדש לתרומה. נו,נו, גם כן רעיון. הוא ניסה לקרא מה כתוב בקטן על העטיפה הצהובה, ומשלא הצליח, החליט שגם זה לא מעניין ופנה לצאת. בדיוק כשהסתובב, עצר בעדו איש לא מוכר, לבוש חליפה אפורה יוקרתית עם עיניים נבונות וחיוך כובש ושאל: "אפשר לדעת למה זה לא מעניין אותך?"

יענקי הביט בהלם באיש גלוי הראש שקרא הרגע את מחשבותיו, וזה ענה לעומתו: "אל תיבהל חבר, אני רוצה את טובתך".
    • דיון
    979
  • האמת שמאחורי הרעיונות הכתובים

    בעיצומו של מסע קניות ברחובות ירושלים פגשה קולגה שלי שכנת ילדות. זו הביעה את התרגשותה העצומה מיד ההשגחה שהובילה אותה לפגוש בקולגה המוכשרת, בדיוק בעיתוי בו היא זקוקה נואשות לברכה חמה לכלתה הנודעת בשערים. היא שלפה מתיקה פיסת נייר ופיילוט 0.4 והגישה את כלי העבודה לאשת המקצוע הנבוכה שנפלה עליה משמיים. כשהסבירה לה שלא תצליח לכתוב ולו שורה בהמולת ההמון והראש שלה לא בדיוק מונח שם עכשיו, בהתה בה השכנה בתדהמה: 'אז את לא סופרת?' בליבה התחייכה הקולגה והוסיפה לעצמה שורה בקורות החיים: 'אני כותבת ספרותית,...

    Read more about this article here...
    0 תגובות
    פקחתי את עיני מעט מעט, לאט לאט.
    בהתחלה אור חיור סימא את רוחב אישוני, אחר כך מתוך הלבן המעולף החלו להתבהר קצת צמרות שיטה ואלונים. ואיך יכול משהו 'להתבהר' בתוך הים הצחור הזה? אמרתי לתוכי. אבל למה לי להקשות על עצמי, בעודי יודע ששאלות מעין עוד ילוו אותי הלאה במסע הפקיחה, המבט מעבר לדלת.

    אני משקר. כי לא הגעתי הנה סגור עפעפיים.
    לחודה של הגבעה הגעתי בבוקר מוקדם, רכוב על אופני כמו סוס לבן, אביר משהו. וכמו שאמר המצביא, מהאוכף, ידידי נראה לי כאויבי. והספסל שניצב שם בחוד, מביט בשעמום על ההר שממול, שם ממול, היכן שנטוע עוד ספסל שמביט לכאן או לנקודה אחרת, אך בטח ובטח שלא יכול לעשות כלום רק להביט הישר לפניו ולחשוב 'מחשבת ספסלים' ארוכה ואחידה.

    בוקר שכזה? ברכני הגנן בצליל ניטרלי. ולעומתו ידעתי שלא קם עדיין מצביא שאסר על פקודיו לחייך ממעל לאוכף. לכך חייכתי לו בכל לב. כמה שעוד נשאר ממנו. וגנן כמו גנן, גוזם ומשפה את החי והמת יום יום, ולא קשה לי לחוש את מחשבותיו, שכמו 'מחשבות הספסלים' הן ארוכות ומחוברת לטבע כמו שתיל לאדמה, ובדיוק הוא יכול להביט כאן מצמרת העיר אל ההרים שמעבר לה, ובסך הכל... להתענג.

    ואני...?

    הספסל אוייב מסוכן. כי מול נוף ראשיתי שכזה הוא למעשה תמרור עצור. כזה שאומר בנחישות 'עצור ושב'. ואז כשאני לא מדווש, והעצים לא חולפים עוד, והרוח שבה לתוקפה הידוע. הו, אז אני בצרות. 'לא איכפת לי פרימיום צ'רמיום' אני רואה את עצמי אומר. מולי יושב גמליאל מנהל הסניף. 'תסגור לי ת'פינה הזאת? גמליאל תהיה חבר'. ועכשיו כל כולי גדוש בתסכול על הספסל, ושוב אני נושך את שפתי ולא...! רק לא עוד פעם... 'לא איכפת לי פרימיום צ'רימיום...' זה חוזר על עצמו עוד פעם, וגמליאל תומך את סנטרו בשתי ידיו וממתין להוראה שתיכף תבוא ממני.

    'ג-מ-ל-י-א-ל!!!' אני צועק ומשתעל.

    אני ממשש את כיסי עד לאיתור החפיסה. החלטה פזיזה של גמליאל! אני מחליט בין נסיונות ההצתה. למה נכנסתי לזה? אני מייסר את עצמי כאילו זו הפעם הראשונה. כאילו היום בית המשפט הטיל כונס נכסים על 'הר ירושלים'. כאילו אני שוב תופס את ראשי ושוב אני נשמט לכיסא ובוכה, צועק, מאשים...

    ואז הגיעו החבר'ה של גמליאל, והטופס של 'הצ'רימיום' אחוז בידיהם כמו אקדח טעון. 'שלושים יום' יגיד לי הנמוך מבניהם. וגמליאל, יהפוך עסוק פתאום, וכל הכאב הזה לא יצליח לחדור לידי הברזל של האנשי 'אבטחה' שיעקמו את כתפי עד לדלת היציאה. והכל בגלל הסצנה הזו שחוזרת ב'לופ' ששורטת את החלקות האחרונות שעוד לא הוכשרו לקבורה.

    בוקר שכזה? שמעתי קול קרוב. 'אההה!!!' נבהלתי. גלגלי מוחי הזדרזו לעבד את הסאונד והובילו למסקנה שהדובר אינו מוכר. 'למה לך לפקוח את עינך?' קרא הדובר את מחשבותי. 'מי אתה?' שאלתי והצטערתי. רק אז הבנתי שאני נראה מגוחך אבל את עיני המשכתי לעצום, סתם ככה – בלי סיבה. 'אתה בטח מכיר אותי' הרגיע הדובר, 'אבל בא ונעשה משחק קצר, אתה תספר לי קצת על עצמך בלי לראות מי מולך.' אבל עוד לפני שסיים את דבריו ידעתי שאני מתנגד בכל מחיר לתעלולים כאלו, וכמעט שפתחתי את עיני ו... 'לא לא!' צעק האיש וקולו נשמע כעת קצת שונה. 'תתפוס אומץ, תשאר ככה'. האיש כמעט והתחנן, ונו שיהיה, ניחמתי את עצמי, 'מה אתה רוצה, דבר', אמרתי.

    'איך קוראים לך?' בירר האיש למרות שידע. 'נתי' אמרתי, 'מה אתה עושה בחיים?' הוא שאל שוב את שידע. ואחר כך שאל למה אני מובטל, ואיפה אני גר, ולמה צעקתי מקודם.

    ואני...?

    'תקשיב' אמרתי לו, 'אינני יודע מי אתה אבל באת ממש בזמן, כי נמאס לי, נמאס לי מהמדינה, מנבחרי הציבור, מכל הקפיטליזם החזירי הזה שמסביבי, כל היום רק חושבים איך לגנוב אותי! את האזרח הקטן! ומה הם? שם למעלה, יושבים להם טוב, ברכבי יוקרה ובנייני פאר, צוחקים עלינו בלי למצמץ, ואל תמכור לי טוב לב וכאלה, כי אני מזהה את כולם מקילומטר, כולם אותו דבר! רק חושבים איך לקחת ממך, איך ל-ק-ב-ו-ר אותך' הדגשתי את המילים, והם התגלגלו לי בלשון כמו כדור פלאפל חמים ומתובל.

    'אם היית רואה אותי לפני חצי שנה' נקפתי אצבע משוערת לכיונו. 'לא היית מזהה אותי. חייתי טוב, היה לי בית, רכב, ועסק קטן. ואתה יודע למה אני ככה? הכל בגלל המושחתים שמסתובבים בנינו, שאוכלים לנו את הבשר חי. הבנקים, הממשלה, כולם, כולם, ללא יוצא מן הכלל. אז לקחת פסיעה לא נכונה, למה ככה לעשות לבן אדם למה?' את הסימן שאלה סלסלתי, ואף קישטתי אותו עם שיעול מדומה. רק לפני רגע הוא שאל שאלות, ועכשיו מי שהוא לא יהיה, הוא מקשיב בשקט, עם הוא עדיין כאן. כן! הוא עדיין כאן. הרגשתי אותו מתנשם. כנראה מסכים איתי.

    'נתי' הוא אמר בקול חדש שעדיין לא שמעתי. הקול היה רגוע ונמוך כל כך, עד שדמיינתי שהוא מלטף את קצוות הדשא. 'תקשיב משהו נתי. אתה יושב כאן, על הספסל כבר שלוש שעות, ככה בכל יום בחודשים האחרונים. וכל מה שיש לך בראש זה בנקים? תראה מה רואים מכאן... איזה נוף, איזה אויר, פשוט תענוג. ואתה מגיע כל יום לאותה נקודת רתיחה, צועק, ומקטרג, עד אפיסת כוחות. וכך שוב ושוב כל יום? לא רצית לרגע לצאת מהמעגל הזה, לחיות שוב כמו בן אדם?' הדובר היה תעלומה, כי קולו התחלף כמו זיקית, אבל היה בצורת דיבורו משהו שמזכיר עלוני התרמה, ומוטיבציה. אבל אני יושב פה על ספסל מאחורי העיר, עוצם עיניים, ומקשיב לגורו זיקית, מה שחסר פה זה שהוא יגיש לי ארטישוק וקולפן, ויאחל לי באיטלקית 'קון-אפטיטו'.

    ואז הוא החריד את גבול ההגיון, 'יש לי משהו בשבילך', לחש. לו יכולתי הייתי פוער את עייני עד סופם. מאיפה הוא קורא אותי ככה? ומרגע לרגע שמעתי אותו בוחש בתוך שק עשוי בד גס. הנה זה בא, אמרתי בשקט. זה בא.

    'אתה רוצה לפתוח את העיינים?, הוא בירר. בשאלה היה משהו שהזכיר חקירה במרתף סובייטי. 'בטח!' אמרתי. מקוה שלא מאוחר מדי. הרשרוש פסק והנחתי שהוא משלב כעת את ידיו ומביט קדימה. 'אז בא ונעשה משהו כזה...' הוא פנה עכשיו לכיווני. 'אתה פוקח את עינך אט אט, מעט מעט, וככל שהתמונה מתבהרת תתבונן היטב בכל שינוי, בכל מוצג חדש שנוסף לתמונה, פשוט תסתכל בסדר?' הוא בדק עם הבנתי. 'אוקי?!' אמרתי לאט.

    בהתחלה אור חיור סימא את רוחב אישוני, אחר כך מתוך הלבן המעולף החלו להתבהר קצת צמרות שיטה ואלונים. אחר כך נראו פסגות ומישורים, ושם חבשו כמה צוקים ענני צמר מפותלים. ואז גם השמים הצטרפו, וציפורים נלחמו ברוח, והרוח בציפורים. ושניהם עמדו על מקומם ללא התקדמות. והספסל, גם הוא נראה ממרחק, צבוע בגון אגוז, ריק מאנשים ועטיפות. עכשיו כבר הראש יכול לנוע בחופשיות הנה והנה. ימין, ושמאל, ימין, ו... 'רגע, אתה???' הוא ישב שם. 'מה אתה עושה פה בכלל?' אימה נפלה על עולמי, השוב הולכתי שולל? אך חיוכו היה טהור, משהו לא מוכר.

    ואז הופיע גם השק, אמנם גס ועבה, אבל בסך הכל היה זה תיק מנהלים כהה. הוא גלל בידיו צרור מסמכים, ואז, רגע לפני שצעקתי שוב, הוא שחרר את אחיזתו, ובראש העמודים נכתב בחריטה כסופה 'הר-ירושלים, הפשרה'.

    'ג-מ-ל-י-א-ל!!!'

    ==================================================================================

    אשמח למשוב מכם.
    יואב.
    ידידי צנוע אך מושך בעט סופרים, ואני חייב להעלות לפניכם מעט מהגיגיו
    וז"ל:

    ברכות חמות לקראת חורף קריר במיוחד הבעל"ט

    לצפות לגשם בארץ ישראל זה להוציא מים מסלע
    התחזית מוליכה אותנו שולל פעם אחר פעם
    וכשבויים המגששים באבק אחר 'פאטה מורגנה'
    אנחנו ממשיכים להאזין ל'אורי בץ'
    וכל פעם מגלים מחדש כמה זמן אפשר לצחוק על דבר אחד.
    טיפ' קטן- אתם רוצים לדעת מה התחזית באמת?
    תאזינו לתחזית ותצפו להפך הגמור,

    בינגו !


    מה שהיה הוא שיהיה

    אתר החרמון המושלג למצחה ולרביע ימשיך להיות סגור מעומס מבקרים

    וירושלמיים יצאו לעודד פתיתי שלג בודדים עם שלטים "אשריכם שנתפסתם"

    ולאחר שעה של טפטוף רצוף עיריית ת"א תמהר להכריז על מצב חרום


    ואף על פי שיתמהמה ועם כל זה אחכה לו!
    אמנם גשם ומים אין בארצנו הקטנטונת אך דומה וכמעט יש, והרבה.
    טפטופים בעוטף עזה, דליפות מהקבינט, זליגות מהגולן הסורי
    נשיאים ורוח ... (וגשם אין(
    ראשי ערים שמבטיחים הרים ומסננים בלחש אחרינו המבול
    הצפות
    טלפונים בשרות לקוחות, ושיטפון כרזות עם פרוזנטור (אם אין מים...) תזרמו עם נעם אחד'

    מי יתן ונזכה לחורף גשום השראות
    שהראש לא יפסיק להמטיר והמילים יצפו על המקלדת, ומתחת הפוך יפשירו הגיגים
    והמפלס בחשבון הבנק יעלה מעלה מעלה.

    ולסיום אצרף כאן 'איגרת חיזוק' לבחור ישיבה ששלחתי לאחייני שליט"א לקראת זמן חורף



    גשם 'לפרקים'

    ירד מהפרק!

    היה זה בהגיעו לפרק אור לארבעה עשר יושב ישיבת תחכמוני
    זאטוט טרי כביצה שנולדה יושב מתנדנד עלי סטנדר כלולב הגזול מתפילת השחר ועד הישן
    כל שעה
    לוגם הוא מכוס קולה מזיעה מראשית הגז
    ומעלה חידושים וציצים במחברת בחייוס' ובחשק מיט כל הכלים



    הגיע לפרקו!

    ניצב הוא בריש האיש מקדש זקנו כבר מגודל ופרקו נאה
    הסובבים לו דואגים מאד, הרי כלל גדול אמרו: עצות לא עולות כסף
    מסע הכול שוחטין עומד להתחיל
    תלמד, תתפלל, תעשה סגולות, תפלפל בקול, אם לא תשמור על הגזרה אתה תישאר תקוע בפרק חבית
    עליך מיד להתחיל בסדר תעניות הרי השדכנים כבר היו בודקין שַׁוקְלָים וְטַרְיָם
    ולסיום בהרת עזה ששה חודשים בשמנים וששה חודשים בראקוטני הנשים
    ויקוים בך 'על כול פצעים תכסה המשחה'


    פרק בהלכות דרך ארץ!

    רק התחיל פרק האישה נקנית מאותו יום הוציאו לו את הכף מהפה וכבר משמעין על השקלין
    אך שלשום היה השווער אומר לו קח, ואתמול אומר לו קח, והיום אומר לו לך עבוד!
    הדמיון על הבית והעלייה מתנפץ עם הכוס
    ומתחלף בחלום בלהות של כסף מנלן?
    החששות צפות: שמא ידרדר לאלו הן הנחנקין אברכי המשי הנהרגים על פחות משווה פרוטה
    שואל הוא בחשש שמא יאלץ להלוות מגמחי"ם ולהצטרף לחבורת הגוזל ומאכיל
    ובהמשך להכריז שגם הוא המוכר את הבית הרי בצו כתובה הנו מתחייב, ואם לא יתקצב את ביתו הרי זהגט פשוט


    אמר המשגיח רבי גודל אייזנר זצ"ל
    זה לא כ"כ כיף כמו שבחורים חושבים, וזה לא כ"כ נורא כמו שאברכים אומרים!

    תודה רבה ל
    @קודקוד שניאות לפרסם את הגיגיו
    כולם מדברים – ועוד ידברו הרבה, בגעגועים – על הגאונות והחכמה שהיו לעו"ד יעקב וינרוט. על קידוש השם שהוא פעל בעצם מציאותו. על הבחור שלמד בישיבת פוניבז' ונסק ככוכב עולה בשמי עולם המשפט הישראלי. יזכירו את סירובו לשמש כשופט בבית המשפט העליון. את המח הגאוני הבקי בכל שדה מחשבה שרק קיים. את הפרקליט הנערץ שחילץ פוליטיקאים וידועי-שם ממיצר חוקי ומסבך משפטי. יאזכרו את הצדקות והחסדים שגמל בחייו, בסתר ובצנעה. את עמידתו האיתנה לימין מערכות הקודש.

    ואילו אני – בכל הראיונות שנערכו עמו, בכל סרטון בו צפיתי בו, הרגשתי את האידיאל הרוחני שפיעם ברוחו, רוח עז. את אהבת התורה. בין השורות של הראיונות, מבלי אמירה מפורשת, ראית את סולם הערכים שלו, סולם של ערכים יהודיים פשוטים וברורים שלא מסתנוור ולא ממצמץ מול זרקורי תהילה.

    בכל שיחה שנערכה עמו, הרגשתי את תפיסת המציאות הרוחנית, הלועגת להבלים חולפים ומניחה את האצבע, בעקביות, על עיקר העיקרים – עבודת הבורא. עמקות המחשבה שיש בתורה. כמיהה עצומה שאיננה עוברת במילים לחכמה האלוקית האין סופית שגנוזה בין סוגיות הגמרא. והמדהים היה שכל זה לא עמד בסתירה להצלחתו המטאורית בעולם המעשה.

    לא אשכח את הרגע ההוא, בו קמתי מקריאת ראיון שנערך עמו בעיתון 'משפחה' לפני כמה שנים בחגי תשרי, כשרצון עז מקנן בלבי – להיות כמוהו. לחקות את הליכותיו. ואין הכוונה לפנות ללימודי משפט ולהיות עו"ד מהשורה הראשונה בישראל, אלא לחיות חיים מרוממים של תורה. של תפיסה רוחנית-אמונית מוצקה ומיוסדת.

    יעקב וינרוט מבחינתי, הוא לא רק מודל מדהים לחיקוי אישי, אלא גם מודל מדהים לחיקוי ציבורי. חסרים לנו דמויות כאלה. אנשים שיודעים לאחד בין תורה לדרך ארץ, מבלי להתפשר על אף אחד מהם. יהודים רחבי אופקים, החיים וחווים את מציאות חייהם על פי מצפן חד ובלתי-מתפשר של תורה ודעת. אנשים עמוקים ומעמיקים השוחים כל ימיהם בים החכמה.

    ובעקבותיו – נמלאת הנפש תשוקה עצומה להרוות צמאונך מחכמת התורה. רצון להתחיל מהיום והלאה, כל יום, בצורה רצינית, כמה שעות, להקדיש ללימוד תורה אמיתי, עמוק, מלא חיות וחיים, מתוך אופקי מחשבה ודעת רחבים מני ים, עמוקים מתהום.

    ת. נ. צ. ב. ה.

    מצו"ב שיעור עיון מדהים שמסר בסוגיית "יאוש שלא מדעת".
    https://www.youtube.com/watch?v=iJY2Oh_rD24
     תגובה אחרונה 
    תשמעו חבר'ה, סחפתם אותי. במקום לעבוד אני יושב לכתוב...

    מר חשוון

    אדון תשרי, נעים להכיר
    עשיר הכפר הנו
    שמחה עושה, תיכף נזכיר
    לבתו "כנסת" וחתנו

    הנה הגיעה עת כלולות
    לבתו נאה וחסודה
    עם חתן כליל מעלות
    שלם בכל מידה

    את כל בני הכפר הזמין
    אל אולם "סוכות"
    איש אשה כל מין ומין
    עת לשמוח לא לבכות

    מר חשוון, שואב המים
    עת שמעו אוזניו
    שמחת עשיר בעוד יומיים
    צהלו מיד פניו

    אמכור שם מים לכל דורש
    זהו עסק טוב
    אחזור אשאב אם יידרש
    והיה כגן רטוב

    שעת חופה הנה זה באה
    מה רבה היא השמחה
    כלה לבושה שמלה נאה
    סביבה כל המשפחה

    צועדים יחד ברון ושיר
    קול דממה הופר
    זקן וטף עני עשיר
    כל בני הכפר

    אב, אלול, כסלו רמוז
    טבת, שבט, אדר
    ניסן, אייר, סיון, תמוז
    איש לא נעדר

    מר חשוון - הלוא מיודעינו
    אץ מיד אל הבאר
    כלים רבים נשא הימנו
    בבגדים ללא פאר

    חיש מילא כליו רוב מים
    עולים על גדותיהם
    לא חשב אז פעמיים
    אם יטנף את בגדיהם

    עמד הכן בפתח האולם
    מטונף בטיט ורפש
    חשב עתה ישמחו כולם
    לא תצמא כל נפש

    אדון תשרי נשא עיניו אליו
    והיה כראותו
    נפשו יצאה אז מכליו
    טרם נטרפה דעתו

    הסתלק מפה תיכף ומיד
    צעק בקול ניחר
    פן ארים עליך יד
    אז יהיה מאוחר

    החפץ הנך לטנף היכלי
    ולהעיב שמחת כלה
    לא סימן טוב הוא לי
    ייחשב לי לקללה

    על נפשו נס ברח החוצה
    מר חשוון האומלל
    כבודו לעפר הושפל ארצה
    נשפך דמו אז כחלל

    נשא הוא על שפיים קינה
    בקול נהי ואמר
    אוי לי על מזלי כי פנה
    מר לי מר.


    נ"ב, שלא יישמע איזה זלזול בחודש חשוון חלילה, נולדתי בו. (מתנות אח"כ...:))
    לפעמים בכדי להעריך,
    זה כל מה שצריך...


    [מוקדש באהבה לידיד ותיק]

    כדי להעריך את הבית
    צריך לצאת ולגלות
    לגלות כמו אדם וגם קין
    אחרי הושם לו האות

    בכדי להעריך את העיר
    צריך להרחיק כיאות
    לבלות בגונגלים אפריקאים
    בינות רמשים וחיות

    בכדי להעריך את הקור
    צריך להזיע רבות
    לשהות בסוואנה שבועיים
    אז בכפור נתלה התקוות

    בעבור נעריך את המים
    צריך יום אחד לא לשתות
    אך כדי להרגיש זאת כפליים
    מומלץ במדבר גם לתעות

    בעבור נעריך את המרחב
    עז נביא אל בית הדירות
    חדר? לעזים? כאן - מניין?
    נזעק ברוב מרורות.

    בכדי להעריך את בת הזוג
    חסרות לידה או הריונות
    או אז כשיכור לא מיין
    יתרוצץ לו רווק במבוכות

    בכדי להעריך את הילד
    כל שחסר הוא שקט עד כלות
    עד כלות הדמעה מן העין
    שנים לאחר ליל כלולות

    בכדי להעריך את השקט
    לא זקוקים לחדשות מרעישות
    מספיקה דרשה או שניים
    באירוסין כמו גם בוורט.

    בכדי להעריך את הלילה
    צריך לא לישון יממות
    ואז נשמטות עפעפים
    נשאבים אל עולם חלומות

    כדי להעריך את הרכב
    יש לצעוד רגלית ארוכות
    אולי גם אפשר אופניים
    או שמא לאוטובוס לחכות

    בשביל להעריך את הכסף
    לא צריך בלוטו לזכות
    מספיק "לפשוט את הרגליים"
    וגם לצאת מתוך החובות

    בכדי להעריך את פרוג
    זקוקים ליום עבודות
    תחזוקה והחלפת הדומיין
    לחברים נראים כשבועות

    בעבור נעריך את הפורום
    של כתיבה וגם של סופרות
    יש להמתין לאישור חודשים
    ועד אז... התחושות נוראות

    ובכדי להעריך את
    @נתן גלנט
    יש אותו למנהל למנות
    אחר יפרוש אחת ושתיים
    אז חסרונו יוכל למנות!
     תגובה אחרונה 
    בס"ד

    הנה הופעתי, התכבדו נא ידידיי
    ממטע יגיעתי, הא לכם מעשה ידי

    מנחם אב

    מול שמים כחולים
    וגלים רועשים
    זוג עינים תכולים
    אימה רוחשים

    אל אופק המערב
    צופים דומיה
    אולי עתה תקרב
    דמות אניה

    לבו עליו יכאב
    במיתת אמו
    צופה הוא לאב
    יבוא ינחמו

    והימים ימי מלחמה
    והעת עת צרה
    איש אינו יודע מה
    יארע או גם קרה

    הוי א-לי שבשמים
    זועק הוא בדם לבו
    למה זה אהיה יתום פעמיים
    נמס הוא בקרבו

    נקודה שחורה הנה עולה
    מן האופק הרחוק
    אך נפשו עליו מבוהלה
    הלבכות אם לשחוק

    כי זה עברו ימים מכבר
    עת מאביו נפרד
    ומאז לא נודע לו דבר
    ולבו עליו יחרד

    שמא מת הוא במלחמה
    ביד איזה גוי אכזר
    או אולי ניצל ממהומה
    ועתה הוא חזר

    הו עוגנת היא האניה
    ארוץ אליה אחכה
    האבי בין נוסעיה היה
    אחבקהו לא אבכה

    מה רבים הם הנוסעים
    הנדחקים בתוכה
    אוי כמה פניהם רעים
    יוצאי עמק הבכא

    חולפים עוברים ושבים
    אחד אחד יוצא
    נשים גברים טף וסבים
    את אביו אינו מוצא

    לבו הקט פועם בחזקה
    מחזיק הוא בעמוד
    שמא אביו נפשו שבקה
    ועתה נותר גלמוד

    והנה דמות צולעת ומדדה
    חולפת על פניו
    מושיטה לו את ידה
    מביטה לו בעיניו

    האתה זה בני מחמדי
    קורא אליו ברגש רב
    כן אבי הא לך ידי
    חיבקו זה את זה זמן רב

    איה היא אמך בני יקירי
    כה חפצתי לראותה
    מיד פרץ הבן בבכי ומרי
    הן כאב לו על מותה

    נשך אז האב את שפתיו
    כעת נודע לו מיתתה
    חיבק את בנו בין צלעותיו
    כי לו צורת דמותה

    זכור בני ואל תשכח
    פנה האב לבנו הרך
    ה' נתן וה' לקח
    יהי שם ה' מבורך.


    נ"ב, אולי יש עוד מה לשפץ פה ושם ולהפץ, אך אשאיר זאת לכם אם לבכם חפץ.
    טרם התאוששנו מבראשית, והנה כבר נוח.



    ב"ה.


    בְּיּוֹם סַגְרִיר אוֹ בָּהִיר,
    יָצָאנוּ בְּשִׁיר וּבְרוֹן.
    אֶל מֵיטַב חֲנֻיּוֹת הָעִיר,
    לִמְצוֹא לְעַצְמֵנוּ מִזְרוֹן.

    *

    מֹוכְרָן צָעִיר הָדוּר, יִצּוּגִי,
    הִבְטִיחַ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת,
    עַל מִזְרָן בְּמִרְקָם צְמִיגִי,
    עָטוּי טְלָאִים לְלֹא תְלָאוֹת.
    -
    עִקְּמָה הַזוּגָה אֶת הָאַף,
    לֹא עָלָיו נוֹצִיא אֶת שְׁנָתֵנוּ.
    זֶהוּ טְרֶנְד עָבַר-חָלַף,
    לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתֵנוּ.

    כְּיוֹנָה,
    לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ.
    כְּרַעְיָה,
    לֹא מָצְאָה מַה-נוֹחַ...


    בַּחֲנוּת הַבָּאָה, תּוֹצֶרֶת סִינִים,
    מִזְרָן סְפוֹגִי בְּאֹרֶז מְמֻלָּא.
    מִילְיַארְד פּוֹעֲלִים עָלָיו יְשֵׁנִים,
    בְּכָל חֲצִי שָׁעָה עֲגֻלָּה.
    -
    לֹא-נָאֶה לֹא-יָאֶה הִיא אָמְרָה,
    הַסִּינִים צָרֵי עַיִן יְדוּעִים.
    הַמִּזְרָן לֹא רָחָב, חֲסַר-צוּרָה,
    מְיֹעָד לְדַלֵּי אֶמְצָעִים.

    כְּיוֹנָה,
    לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ.
    כְּרַעְיָה,
    לֹא מָצְאָה מַה-נוֹחַ...


    בְּהוֹלַנְדִיָּה מִזְרָן מִטַמְפּוּר,
    מִשְׁקָלוֹ בְּזָהָב לְקֹרְטוֹב.
    אוּלַי עָלָיו יִפּוֹל הַפּוּר,
    לִמְצוֹא מְנוּחָה כִּי טוֹב?
    -
    הַמְּחִיר, הַמְּחִיר! נֶאֶנְקָה.
    מוּטָב לִקְנוֹת מֵאָה שְׂמָלוֹת.
    אֶתְהַפֵּך כָּל לַּיְלָה בְּמוּעָקָה,
    אֶת הַסְּכוּם שְׂפָתַי מְמַלְמְלוֹת.

    כְּיוֹנָה,
    לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ.
    כְּרַעְיָה,
    לֹא מָצְאָה מַה-נוֹחַ...


    וַאֲנִי כְּזַיִת טָרֹף טֹרַף,
    עוֹדֶנִּי יָשֵׁן עַל הָרִצְפָּה.
    בְּמִזְרָן שֶׁלַנְדוּנְיָה צוֹרַף,
    תּוֹכוֹ מְבַצְבֵּץ בְּחֶרְפָּה.

    *

    רַק זֶה יְנַחֲמֵנוּ כְּנוֹחַ,
    בְּצֵאתֵנוּ מַחֲנוּת הַמִזְרָנִים.
    מוּלֵנוּ, לֹא נִתַּן לִזְנֹחַ,
    חֲנוּת נַעֲלַיִם, אַלְדוֹ עֳדָפִים.

    קָפְצָה הַרַעְיָה רַק קָפוֹץ,
    לִרְאוֹת מַה הִתְחַדֵּשׁ.
    גִּהֲצָה הַאַשְׁרַאי גַּם גָהוֹץ,
    טוֹב מִמְּזֻמָּן וּמִקֶש.

    לֹא עוֹד כְּיוֹנָה פְּתָיָה,
    כְּאִשָּׁה נָעֲלָה נַעֲלָהּ.
    סוֹף סוֹף מָצְאָה הַרַעְיָה,
    מַה-נוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ...










    נ.ב. מבוסס על סיפור אמיתי.
    והנה כבר לך לך.
    מקווה שאין הגבלה על אורך ההודעות כאן.
    ולא, אני לא מתכוון לנקד את זה.

    ***


    ב"ה.

    אם השמאל –
    ואימינה.
    אם רזה –
    ואשמינה.

    אם הימין –
    ואשמאילה.
    אם בדיעבד –
    לכתחילה.

    אם העלית –
    ואורידה.
    אם כהנא –
    ואלקעידה.

    אם ישר –
    ואעקימה.
    אם אחמד בן שרה -
    ישראל-מאיר בן פטימה.

    אם ליאון בעיר –
    ודייטש.
    אם גאון הדיר –
    ותיש.

    אם יחף –
    ואנעילה.
    אם מקטרת –
    ונרגילה.

    אם מחבל בפוטנציה –
    ושליט גלעד.
    אם רוטציה –
    ואלעד.

    אם יותר –
    ואפחיתה.
    אם צליאק –
    עוגיית חיטה.

    אם גבוה –
    ואנמיכה.
    אם באג –
    ותמיכה.

    אם רועש –
    ואשקיטה.
    אם מורה –
    והכיתה.

    אם צימר –
    סוויטה.
    אם הסתדרות –
    ואשביתה.

    אם חושך –
    והאירה.
    אם מים מינרליים –
    בירה.

    אם רשע –
    ואצדיקה.
    אם קצר רואי –
    ואופטיקה.

    אם ישראל –
    ואמריקה.
    אם סוכר –
    והפפריקה.

    אם חיסון –
    ואבולה.
    אם זאב בודד –
    כל החמולה.

    אם מס –
    ואעלימה.
    אם סמארטפון –
    וחסימה.

    אם שלום –
    ואריבה.
    אם תוכנה חוקית –
    ואצריבה.

    אם בני ברק –
    ועיר הבירה.
    אם ראש ישיבה –
    ואאדמו"רה.

    אם אתיופי –
    ואלבינה.
    אם גבר –
    ובינה.

    אם נעל עקב –
    וסירה.
    אם פדגוגיה –
    אז פשוט סטירה.

    אם הצד הלא מרוח –
    והריבה.
    אם ככה –
    אז יש סיבה.

    אם עני –
    ואעשירה.
    אם דיאטה –
    בונבוניירה.

    אם רישא –
    סיפא.
    אם שוויון –
    איפה ואיפה.

    אם אתנחתא -
    תלישא.
    אם שמירת הזמן –
    וגלישה.

    אם אפצ'י –
    אסותא.
    אם בדד –
    וחברותא.

    אם פורים –
    ותשעה באב.
    אם אליהו –
    ואחאב.

    אם יחידת דיור –
    ווילה.
    אם בריא –
    קוקה קולה.

    אם דרויאנוב –
    ומגילת איכה.
    אם סחוג או חריין –
    ושוקולד למריחה.

    אם בשר בקר –
    וגבינה.
    אם פיל –
    וחנות חרסינה.

    אם מישהו ער –
    וארדימה.
    אם אחורה –
    וקדימה.

    אם יבוא חבל לה –
    והמליטה.
    אם זי"ע –
    שליט"א.

    אם יארצייט –
    הפי בירסדיי.
    אם זמני –
    לעד עדי.

    אם ביבי –
    ואובאמה.
    אם מה שבע –
    מה כמה.

    אם צלול –
    ואעכירה.
    אם בד"ץ –
    והיתר מכירה.

    אם אבא –
    ואמא.
    אם טום וג'רי –
    וזוג יונימה.

    אם פרסי –
    ואתרומה.
    אם להתנהג כמו יווני –
    ברומא.

    אם מחסן בבני ברק –
    ואגורה.
    אם סנט –
    ואגורה.

    אם כפור –
    ואאמינה.
    אם להבריח במכס –
    דינא דמלכותא דינא.

    אם קטיגור –
    ואסנגרה.
    אם מפריס פרסה –
    ומעלה גרה.

    אם טלפון מהבנק –
    ואראלה.
    אם עצוב –
    הבה נגילה.

    אם וזאת הברכה –
    בראשית ברא.
    אם הסימפוניה התשיעית –
    ואפילו בהסתרה.

    אם שוקולד בלגי –
    והקליק.
    אם יצחק רבין –
    יהודה גליק.

    אם וותיקין –
    ואמשינובה.
    אם מי עדן –
    אקווה נובה.

    אם יחמיאו –
    ואעקוצה.
    אם סובארו –
    ארנבת רצה.

    אם תקלל –
    ואברכה.
    אם תלך –
    מי ינחם אותי ככה.

    אם תאמר –
    ויש לומר.
    אם ג'וק –
    תמר.

    אם עששת –
    ואצחצחה.
    אם לא מצחיק –
    חה חה חה.

    אם דבר –
    והיפוכו.
    אם הלך משה –
    פי שניים ברוחו.

    אם ד"ל הוא –
    ואין ידו משגת.
    תעצרו את השיר –
    אני רוצה לרדת.
     תגובה אחרונה 
    טוב, אז עוד כמה ימים העסק פה יעוף מחדש בע"ה. אבל בינתיים, לכל אותם שעסוקים מדי בשלולית הרפש המכונה 'הבחירות המקומיות', אני מצרך איזה קטע שמצאתי בארכיון, אבל כנראה שהוא אקטואלי מאי פעם.

    תתעצבנו ותיהנו:


    מפתל חיים

    השיחה הבאה נערכה בין העסקן הנודע ר' משה שטאטמאכער הי"ו, שבמשך שנים רבות עשה רצון שולחיו באמונה, ושימש כחבר מועצה וכראש עיר בכמה ערים בארה"ק, לבין נכדו שהתעניין מאד בעברו, בפועלו, ובמורשתו של הסב הנכבד.

    סבא, תמיד שמעתי על כל מה שפעלת למען הציבור החרדי, איפה התחלת את הפעילות?

    זה היה כשהייתי ממש צעיר, בן שלושים וכמה. גרתי אז בקרית אביבים, היה שם רוב חרדי, ולכן גם ראש העיר היה חרדי.

    התושבים החרדיים בקרית אביבים היו משלוש עדות, והסיכום היה על רוטציה בראשות העיר, שליש קדנציה לכל צד.

    והיית ראש העיר שם, באמת?

    כמעט.

    מה שקרה זה, שהעדה שלנו נחשבה לקטנה ביותר מהשלוש, לכן היינו אמורים להיות בשליש השלישי. למעיישה, המועמד הראשון נדבק היטב לכסא, וכשהיה צריך לפנות את מקומו ולהתפטר הוא טען שההסכם לא הוגן כי יחסי הכוחות לא שווים, ולדעתו צריך מפקד או פריימריז, ובכלל מי שחתם על ההסכם זה היה הסגן שלו בלי שהוא ידע. תכל'ס, הוא נשאר כל הקדנציה, ובקדנציה הבאה המועמד השני נשאר כל הקדנציה, ואני התייאשתי ועזבתי את העיר.

    לאיפה הלכת? מה עשית שם?

    עברתי לרמת מגדל, שם גם היו מאד צריכים אותי. ברמת מגדל היו רק שתי קהילות חרדיות, אלא שהם היו רוב העיר, כך שגם שם עשו רוטציה. לאור ניסיוני המר, הודעתי שבשום פנים ואופן אני לא מוכן לרוטציה של חצי - חצי, רק של קדנציות שלימות, וגם התעקשתי שאנחנו נהיה הראשונים ברוטציה.

    אז שם כן היית ראש העיר?

    איפה...

    המועמד של הקהילה השנייה, אחרי שהבין שהוא ראש העיר כבר לא הולך להיות הקדנציה, הלך וסגר עם המועמד החילוני דיל סודי, וככה נבחר החילוני. אני נשארתי בחוץ, ועם לשון בחוץ.

    זה עבר בשקט מצידך? מה עשית הלאה?

    התפוצצתי מכעס. למחרת הזמנתי משאית, ועברתי למצפה אור. במצפה אור - כן הייתי ראש עיר.

    וואי, אז בטוח שינית את העיר!

    הלוואי, הלוואי.

    במצפה אור גם היו שתי קהילות, ואנחנו היינו הקטנים, באמת, גם מפקד לא היה עוזר. דרשתי אז שיהיה רוטציה של חצי - חצי, אבל שהיא תהיה חתומה לעיני המצלמות, קבל עם ועולם, שאח"כ אף אחד לא יוכל להכחיש, להכפיש, או גפילטע פיש.

    ובאמת, המועמד השני היה בחצי הראשון, סידר טוב טוב את הקהילה שלו, אבל אחרי חצי קדנציה קיים את ההסכם ופינה לי את הכיסא.

    נו, אז למה לא הפכת את העיר למקום נורמלי?

    רגע, תשמע. זה בכלל לא בגללי.

    אמרתי לך כבר שהשני דאג מדי לקהילה שלו. בגלל זה לא היה לי ברירה, וכל החצי של הקדנציה שהייתי רה"ע הייתי עסוק באפליה מתקנת לקהילה שלנו, ולא יכולתי להספיק לפתח את העיר. תכננתי שבקדנציה הבאה אני אדרוש את החצי הראשון, ואז אני כבר אהפוך את העיר לסביון. אבל מה שקרה בסוף, זה שהעיר כבר הייתה כזו שמאטע, שהגיעה ועדה קרואה, ואני ברחתי מהעיר בבושת פנים.

    וזה מה שגרם לך לפרוש מהחיים הפוליטיים?

    לא, מה פתאום. אנחנו חרדים, שכחת, ואצל חרדים אתה תמיד תישאר טוב. אף אחד לא העלה על קצה דעתו שאני צריך ללכת הביתה, אפילו סידרו לי משרת ראש עיר בנווה החורש.

    שם בטח חוללת מהפכה, לא?!

    אוייש, אתה תמים.

    רק התיישבתי על הכיסא, שבועיים אחרי זה אני מתעורר בארבע לפנות בוקר מפיצוצים בדלת. משטרה. מעצר. מה קרה?! מישהו סידר שיתפרו לי תיק. אחרי יומיים של מעצר וחקירות מתישות, אותו מישהו דאג שאני אבין שאם אני מתעופף מהכיסא, התיק סגור. אז התעופפתי.

    אבל למה עכשיו אתה גר בהדר ים?!

    אה, כי פה החרדים הם רק מיעוט, אז המקום מתנהל כמו שצריך, בלי דילים בלי שטיקים.

    אז סבא, מה כן יצא מכל הפעילות העצומה שלך?!

    מה ז'תומרת?! הייתי פוליטיקאי, עשיתי פוליטיקה. מי היה סוגר את כל הדילים, ועושה את כל הקומבינות והפוילישטיקע'ס, אם לא הייתי עושה את זה?! אתה לא יודע שלריב אי אפשר לבד?!

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה