קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 15
    • ק
    שיר שעה של חסד
  • "קשת" גרפיקה בשבילך. //
    • קראתי ספר תהילים אחד או יותר,
    מיתרי ליבי נפרטו בצמרמורת עולה,
    בצלילי בס ורעד-
    לראשונה בחיי, חשתי חלחלה

    אז קראתי ספר תהילים אחד או יותר,
    רציתי להפיל תחינה
    לרפא פצועים-
    להשיב עטרה ליושנה.

    אז קראתי
    עד שתמו כוחות בשר ודם
    בתחינה לחלץ אדם
    הרי-
    אתה בעל היכולות ובעל הכוחות כולם.

    ממרום נשלחו שני חיצים
    מלאכים סגרו תריסים
    נותרו רק דם דמעות ורסיסים.
    דם דמעות ורסיסים וסיפורי ניסים...

    במרומים,
    יש שעה של חסד
    גם שעה של דין

    אל מלך יושב על כיסא רחמים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיר כהן 1, הלוויתן הכחול, נקניקית ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 2 3 2K
    • מ
    סיפור בהמשכים שיתוף: איך מרגיש בחור ישיבה במגבית פורים. קריאייטיב - הכירו את זלמן: סדרת מתח (וצחוק) יומית.
  • מכיר כל דבר //
    • אסטרטגיית ת"ת כפי שמעולם לא שמעתם - האם ישיבת חכמנובי'ץ תפרוץ ותשאיר את עולם הישיבות הרחק מאחור?
    זלמן היא סדרה עלילתית מעניינת ומקורית, שמציגה התנהלות של בחור ישיבה נהנתן וחסר גבולות, לצד קמפיין פורים אינסטנסיבי ותובעני.
    איך רותמים את הבחור ה"לא שגרתי" למגבית? האם המגבית תצליח?

    מגבית פורים בפתח - איך מחזיקים את הבחורים ב"אש" גבוהה?
    לשם שימור הכוחות בעולם הישיבות יצרנו השנה דמות בשם 'זַלְמֶן'. זלמן הוא בחור ישיבה טיפוסי (מעט תימהוני, חובב טרמפים ומומחה לבורקסים) שמלווה את הקמפיין בעולם הישיבות בסדרת תוכן יומית.
    הסדרה משלבת הומור ישיבתי פנימי עם מסרים של המגבית, והמטרה היא ליצור חיבור והנאה סביב הקמפיין, וחיי בחור ישיבה כפי שמעולם לא הכרתם.

    אשמח לשתף אתכם כאן בפרקים (פרק אחד בכל יום עד פורים) כדי לשמוע את דעתכם: האם אסטרטגיית הת"ת נכונה? האם התנהלותו של זלמן מזכירה לכם את .. עצמכם, או שזו סתם דמות מוזרה? תשפטו ותגיבו!!!


    זַלְמֶן יוצא לדרך!

    פרק א': הכירו את זַלְמֶן - שובר השגרה​

    רקע:

    זַלְמֶן איננו בחור רגיל כלל וכלל. הוא אוהב מאוד דברים שוברי שגרה, ומשתדל לצאת לכל אירוע המתקיים אי-שם ברחבי הגלובוס.

    יודעי דבר אף סיפרו שפעם, בהיותו בחיפה, שמע שראש הממשלה עתיד להגיע לכור האטומי בדימונה ולתת משם ראיון תקשורתי נרחב. זַלְמֶן דידן לא היסס כלל ומיד יצא את חיפה, ואף משראה שמתאחר הזמן – נתלה בחפזה על משאית זבל שהייתה בדרכה לבאר שבע.

    זַלְמֶן הוא בחור חשוב, ויש לו דעה בכל ענין. משראה שבישיבה ישנם כאלו שאינם מכבדים את דעתו כראוי, השים ליבו לכך שבטרמפים אנשים מכבדים את דעתו פי כמה וכמה. מכך הסיק זַלְמֶן שאין מקומו בין אנשים פשוטים, אלא מקומו שמור לו בעולם הגדול – להשפיע, להחליט ולהוביל.

    מכאן ואילך השתדל זלמנינו ביתר תוקף לנסוע בטרמפים. מיד ברגע שעצר לו טרמפ, היה מתיישב בחשיבות במושב הפנוי מקדימה, ומתחיל להרצות את דעתו בעוז ובמרץ.

    חביב עליו במיוחד לעלות על משאית פולטריילר; שם, בהיותו על הבמה המוגבהת, היה אמר את דברו בדרמטיות ובהחלטיות. פעם אחת, בנסיעה ארוכה במיוחד, לקראת סיום הנאום הדרמטי הוא דפק בתוקף על הצופר וזעק: "אנו נעמוד על השולחן, לא נוותר עד שנקבל את אשר אמרנו!".

    באותו מקרה, זה אכן היה צעד חשוב מאוד: ככל שהתארך נאומו, נהג המשאית האומלל החל לאבד ריכוז ואף נרדם קלושות. הדפיקה הנחרצת הבהילה את הנהג המנומנם, שמיד שלח ידו לכיסו והושיט בחפזה סיגריה לזלמנל'ה הנרגש.
    ---

    מה אתם אומרים, הייתם מסמפטים דמות כזו בישיבה שלכם באמצע הלחץ של המגבית?

    חכו לפרק הבא: 'הרוחות סוערות' – כשזלמן מגלה שמינו ראש ת"ת חדש וכל הישיבה עוברת למצב טירוף... (יעלה בהמשך היום).
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: ללי99, משיח נאוווו!, ד"ר ווטסון ועוד 33 משתמשים36 //
    43 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מכיר כל דבר
    מצורף שתי הפרקים האחרונים! בפרקים האלו יש מלא הוואי ישיבתי מהישיבה בה אני נמצא. אני יסביר קצת...
  • 81
    • A
    שיתוף - לביקורת ~ סוף זמן ~ שיתוף לשיפוט
  • az yashir //
    • סוף זמן | אז ישיר

    זְמַן מִתְבַּזְבֵּז
    בַּז לְאַלְפֵי תֵּרוּצִים מִתְנַצְּלִים

    זְמַן לֹא מְנֻצָּל
    מְקַנֵּא בִּמְעַט חֲרוּצִים מְנַצְּלִים

    זְמַן נִדְחָה שׁוּב וָשׁוּב
    תּוֹפֵחַ
    מַחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּיוֹת
    מוֹתִיר תְּחוּשָׁה חֲמוּצָה
    רֶגֶשׁ הַחְמָצָה

    זְמַן חֵרוּתֵנוּ
    הִזְדַּמְּנוּת לְחַלֵּץ חָמֵץ שֶׁבַּלֵּב
    הִתְנַעֲרִי מַאֲבָק קוּמִי
    כְּנַעַר חָרוּץ נִמְרָץ רָץ חָלוּץ
    מְוַתֵּר עַל כָּל תֵּרוּץ
    מְמַצֶּה כָּל שֶׁבְּדַרְכּוֹ
    לֹא מוֹתִיר אַף פֵּרוּר
    לָהוּט וּבוֹעֵר כְּתַנּוּר
    מְבַעֵר אֶת רֶגֶשׁ הַהַחְמָצָה
    מוֹתִיר בַּלֵּב תְּחוּשָׁה מְמַצָּה

    זְמַן חֵרוּת זְמַן מַצָּה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: צביה ר., נאו ממש, Yes it's me ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מיוחד! גם מבחינת התוכן, גם מבחינת הכתיבה. אהבתי מאוד את המשחקים המצלוליים!
  • 84
    • ה
    שיר מִלְחֶמֶת כּוֹכָבִים - בְּגִרְסַת הַבָּמָה
  • השנונה... //
    • אֲנִי עוֹלָה לַבָּמָה.
    לִפְנֵי רֶגַע הַכֹּל הָמָה,
    וְעַכְשָׁו – דְּמָמָה.
    אֲנִי רוֹאָה מִזָּוִית עֵינִי
    קָהָל הַמוֹנִי,
    וְכֻלָּם עַל הַבָּמָה כָּאן בֵּינִי.
    אֲנִי הַתַּפְקִיד הָרָאשִׁי,
    וְהִנֵּה-זֶה נִהְיֶה מַמְשִׁי,
    מוּחָשִׁי.
    מְהַלֶּכֶת חוֹפְשִׁי
    עַל שָׁטִיחַ אָדֹם,
    רַגְלַיִם עַל הֲדוֹם
    וְכֻלָּם דּוֹם.
    כִּי אֲנִי פֹּה הַתַּפְקִיד הַחָשׁוּב,
    וְכָל הָאוּלָם יָשׁוּב
    וְקָשׁוּב,
    גַּם אִם אֶחֱזֹר עַל דְּבָרַי שׁוּב וָשׁוּב.
    כֻּלָּם פֹּה תַּפְקִידִים זוּטָרִים,
    מְאֻלְתָּרִים,
    אוּלַי לֹא מְיֻתָּרִים
    אַךְ בְּרֻבָּם הֵם חִוְּרִים לְמוּל שֶׁלִּי.
    אֶפְשָׁר גַּם בְּלִי.
    בְּלִי הַשַּׂחְקָן שָׁם מֵאָחוֹר,
    יִשָּׁאֵר אֵיזֶה חֹר,
    וְיִהְיֶה צָרִיךְ לִבְחוֹר
    שַׂחְקָן אַחֵר מִמִּי שֶׁנִּרְשָׁם.
    דְּמֻיּוֹת שֶׁחֲסֵרוֹת פֹּה וָשָׁם
    גּוֹרְמוֹת לְזֶה לֹא לִהְיוֹת מַמָּשׁ מֻשְׁלָם,
    אַךְ אֲנִי הָעִקָּר,
    וְזֶה נִכָּר.
    כָּל שַׂחְקָן מֻכָּר
    הוּא גְּבוּלִי וְשׁוּלִי,
    בַּהַצָּגָה שֶׁל הַחַיִּים -- שֶׁלִּי.
    וְכָל אֶחָד לִהְיוֹת גִּיבּוֹר חַיָּיב,
    בַּהַצָּגָה שֶׁל חַיָּיו.
    כָּל הַקָּהָל עַל בָּמָה נִתְחָב,
    וְכָל אֶחָד הוּא כּוֹכָב.


    🌟🌟🌟
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: רינתיה, הלוויתן הכחול, "קשת" גרפיקה בשבילך. ועוד 4 משתמשים7 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    השנונה...
    תודה רבה על התגובות!!! כיף לקרוא :)
  • 42
    • י
    שיתוף - לביקורת לא נוותר
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • אבא, רוצה לבקש,
    שלא תוותר עלינו,
    ושאנחנו לא נוותר עליך.
    ושנהיה דבוקים, חזק.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: איוליס, תכלת שמיים, יהודה ש. ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    אמן!!!
  • 174
    • א
    קטע הומור איזה עולם . שתפו והוסיפו מניסיונכם העשיר
  • אפשר עזרה? //
    • איזה דור הזוי,

    איזה עולם שאי פעם היה מתוקן,

    והיום. בתיקון.

    איזה עולם,



    שבסעודת שבת יש התראה ומתלבטים- שנגיש מנה עיקרית או נחכה לטיל?

    איזה עולם,

    שכשיש התראה כולם נושמים—פיווווו השעתית מגיעה...

    איזה עולם,

    התראה, שטיל בליסטי בגודל אוטובוס מגיע, ובמקום למות מפחד, מפעילים טימר לראות כמה זמן יש בין ההתראה לאזעקה.

    איזה עולם.

    שכנכנסים לממ"ד נראה שנפתח שם מכולת שכונתית עם כמות האוכל.

    איזה עולם.

    ש3 שניות אחרי השמע הבום כבר יש תיעודים מהנפילה ברשת.

    איזה עולם

    שכשמגיעה התראה, מכניסים מכונה, שוטפים כלים , רצים למקלחת, כאילו בתחרות עם הטיל- מי ישיג את מי.

    איזה עולם.

    כשאזעקה ברקע- אז נזכרים שצריך להכנס לממ"ד ויוצאים מהמקלחת נוטפי מים וסבון, ואז שמים נעליים או רצים לשירותים. כאילו בשביל מה היה התראה?

    איזה עולם.

    שאם יש התראה ולא מגיעה האזעקה- (שמתריעה מפני סכנת מוות,) את הכזה- יאללההה שיהיה אזעקה כבררררר. (כאילו בכביש אתה כזה- יאללהההה שנעשה תאונה כברררר)



    איזה עולם.

    שבחדר שינה (קרי הממד ) ישנים פתאום 10 איש ואתה מתחיל להבין איך אנשים גרים עם 12 ילדים ב2 חדרי שינה...



    איזה עולם.

    שאתה יוצא להליכה אתה מחשב כמה זמן יש לך באזור הכי מבודד בלי בתים ולאיזה כיוון תרוץ אם יהיה אזעקה.

    איזה עולם.

    שאתה יוצא עם חברים בליל שישי האחרון- ובמקום לצאת איתם- יוצא שאתה נכנס איתם לממד חדש כל פעם שאתה יוצא מהקודם.

    איזה עולם.

    שהילדים לא יודעים מה זה ללמוד במשך 10 חודשים בשנה כבר במשך 6 שנים.

    איזה עולם-

    שילד בן 2-3 יודע לספר מה זה התראה ומה זה אזעקה וטיל ואיפה הממד.



    איזה עולם-

    שיש רעמים וכולם בטוחים שטיל פגע בשכונה.

    איזה עולם-

    שנופל רסיס טיל והוא בגודל של מכולת משאית והוא עדיין נקרא רסיס.

    איזה עולם-

    שאם קמת בבוקר בלי אזעקה בלילה אתה מרגיש האדם הכי מאושר בעולם.

    איזה עולם-

    שאתה עומד מול מפת ההתראות ואומר נווו עוד שניה אנחנו...

    איזה עולם-

    שלפני שהטיל מגיע אתה יודע כמה ואיזה סוג- כאילו זה חבילה מאמזון.

    איזה עולם-

    שאחרי האזעקה כולם משתתקים ומחכים לשמע את ה"בוווםםםם"

    איזה עולם-

    שאחרי הבום מתחיל ויכוח- אם זה היה נפילה או ירוט

    איזה עולם –

    שאתה פוגש את בני משפחתך בבוקר- צהריים ולילה.... (בממד)

    איזה עולם-

    שאתה צוחק על עצמך שפעם מטיל אחד של תימן הלכת לממד (איזה פראיייר)

    איזה עולם-

    כשאתה מתחיל לנצל את זמן השהות בממד (מביאה תיק איפור, מנצלת למנחה, גומר מסכת...)

    איזה עולם-

    שכשאת יוצאת עם חברות, ויש התראה את מתעלמת אבל פתאום מתחילה האזעקה והמרתון מתחיל.

    איזה עולם-

    שאתה נתקע באמצע שומקום באזעקה ונהיה החבר הכי טוב של האנשים שאתה פוגש שם (ביום רגיל לא הייתם מביטים אחד על השני.)

    איזה עולם-

    אתה מזמין אנשים לשבת על סמך המקום שיש בממ"ד.

    והעיקר-

    איזה אלוקים גדול

    שמכל כך הרבה טילים וכל כך הרבה איומים

    הניסים פשוט עצומים ולא נתפסים!!!!

    מזמור לתודה!

    ושבעזרת השם- בניסן נגאל.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: kshir, השנונה..., שירת הכוכבים ועוד 29 משתמשים32 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפשר עזרה?
    תודה על ההארה... באמת לא חשבתי עלזה ולא שמתי לב בעת כתיבת השורות...
  • 126
    • ק
    שיתוף - לביקורת על מי העולם עומד
  • קשת החיים //
    • משתפת כאן קטע קצר שכתבתי. האמת שאני לא כזה מרוצה מהכתיבה, משהו כאן חסר לי. אני לא ממש יודעת איך לתאר את המסביב שיכניס לאוירה. אשמח לפידבקים ולרעיונות איך לשפר את זה.
    כתבתי את הקטע אחרי כל האזעקות של הלילה אתמול כשחשבתי לעצמי מה קורה על פני השטח ומה קורה באמת, ברובד האמיתי של החיים.
    הנה הקטע לפניכם:

    בס"ד

    לפעמים רואים את העולם מלמעלה.

    אורי הביט על השמיים שמולו, חווה בכל חושיו את העוצמות שבידיו. הוא השליך מבט חטוף למטה.

    מן הסתם בשעת לילה מאוחרת כזאת ישנים ילדים ופעוטות, אימהות עייפות ואבות מותשים. והוא, כן הוא אורי, הוא שומר עליהם.
    בידיים שלו הכוח לדאוג לביטחונם.

    הוא גמע מאות קילומטרים ומתחתיו כבר לא מדינת ישראל, הוא כבר מתקרב ליעד.

    הנווט שלידו כיבד את שתיקתו הארוכה. שניהם ידעו שלפניהם משימה הרת גורל. הם עלולים שלא לחזור ממנה בשלום.

    "אתם תקבלו את הקואורדינטות כשתגיעו 270 מעלות מצד מערב" – הקול נשמע בקשר.

    אורי התקשח על מקומו. זה מגיע. נכון שהוא עשה זאת עשרות ואולי מאות פעמים, אבל בכל פעם מחדש הוא מרגיש מה בידיים שלו, מה מונח על כתפיו.5

    "היעד בבירינג 045, צפון מזרח ממך, תתחיל שם צלילת תקיפה של 30 מעלות ותפיל פצצות לתוך המתחם המגודר."

    אורי מביט על הנווט, הנווט מסדר את הקואורדינטות, יעד מושמד.

    אלפי קילומטר משם יושב לו מרדכי, רכון על הגמרא. הוא מביט מסביבו בתחושת תסכול. הגמרא כנראה לא בשבילו. אין שום טעם בכך שהוא גורס גמרא בלי באמת להבין.

    משמאלו יושב יצחק עם החברותא שלו ושניהם מתעמקים בסוגיה. יצחק עוזב לפתע את מקומו ורץ להביא ספר. "זו סוגיה של הריטב"א ואני רוצה לראות איך הוא מתרץ אותה", אומר יצחק.

    מלפניו יושב דודי המתמיד ומסביר לעצמו תוך כדי הרמת אצבע לכל הכיוונים מה רש"י אומר ואיך התוספות מתרץ.

    רק הוא, מרדכי, סתם גורס גמרא, אולי עדיף לו לומר תהילים וזהו?

    הוא כמעט עוזב את בית המדרש כדי לחזור לחדרו, גם ככה הוא עייף ולילות שלמים של אזעקות כבר עשו את שלהם.

    אבל אז הוא פתאום רואה ענן לבן שעולה מעליו, ענן שמכיל בתוכו את דף הגמרא שניסה ללמוד ללא הצלחה. הוא מביט בו בחוסר אמון. מביט מסביבו לראות אם גם אחרים שמו לב לזה, אבל לא. כולם שקועים בלימודם. הענן הזה הולך ומתעבה ועולה מעלה מעלה. מרדכי מצליח לראות איך הענן עולה מעל בית המדרש עד לשמיים ויוצר כמו חומה בצורה. במעומעם הוא שומע אזעקה ורואה איך הענן הזה חוסם את הטילים. הוא מביט מסביבו ורואה עוד עננים שעולים מחבריו לישיבה. העננים סובבים מטוסי קרב כמו בתוך בועה. אוחזים אותם ומנחים אותם ליעדם ובחזרה.

    אורי מגיע חזרה בשלום. יורד מהמטוס ומקבל לחיצת יד חמה ממפקדו. "עשית עבודה טובה! כל העם עומד עליכם!"

    וענני לימוד התורה חוזרים ומתפזרים ונאספים שוב. מילה ועוד מילה, שורה ועוד שורה. יוצרים חומה, מובילים ומנחים ומתרבים עם עוד שורה ועוד מילה. גרוסה או מתעמקת.

    מרדכי מתעורר משנתו החפוזה. מסוחרר הוא נזכר בחיזיון, מביט בגמרא ויודע שכל עם ישראל נשען על כתפיו.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, שירת הכוכבים, מוז'יניקית ועוד 6 משתמשים9 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    קטע מצוין! תודה על התזכורת הזאת. את כותבת נהדר.
  • 96
    • ש
    סיפור בהמשכים מלחמת מוחות.
  • שירה שבלב //
    • פרולוג
    (חייבת את התגובות שלכם. אז פליזזזזז אל תהססו להקליד)


    "לא"

    "לא?"

    רומי הניעה את ראשה מימין לשמאל.

    "וירדן?" תחינה בקולה של גלי.

    כל העצב שבעולם נשקף מעיניה. "גם לא"

    "מי כן?"

    "אף אחד לא באמת יודע"

    "מה נשאר לנו?" עיני הפיסטוק של גלי התיזו ניצוצות כאב.

    רומי לא ענתה. נעצה את מבטה בנקודה רחוקה.

    "כלום" גלי השיבה במקומה.

    "נשאר לך אותי" רומי הגתה חרישית את המילים, העבירה יד מלטפת על לחיה.

    "ומה נשאר לך?" גלי התרוממה מהמיטה בלהט וניסתה לקרב את ידה אל בקבוק המים המונח על השידה.

    "אותך" קולה של רומי רעד.

    "אני לא שווה הרבה מדי" גלי הישירה מבט לרומי.

    רומי גיחכה במרירות. העצב והיגון היו חשופים מדי, כואבים עד כדי נשיכת שפתיים.

    "את שווה המון"

    כעת היה תורה של גלי לגחך.

    "אל תצחקי גלי, את שווה מלא"

    "אני לא צוחקת, שום דבר בחלום המחריד הזה לא מצחיק, אם כבר אני בוכה"

    גלי החלה להתייפח. תחילה בשקט. לאחר מכן גבר הבכי.

    רומי הצטרפה לבכי. אוספת אליה את גלי לחיבוק אמיץ.

    כך מצאה אותן פרופסור שוהם.

    אחיות בגילאי העשרה שעולמן הבטוח נקרע לגזרים שהתעופפו בסערה האיומה.

    ***

    בין אזעקה לאזעקה תפס אותה הצלצול.

    תוך כדי קילוף הגזר היא לחצה על המקש הירוק, ענתה באגביות.

    "אלישבע?" קול רועד בקע מן השפופרת, הרעיד את מיתרי ליבה.

    "כן" הגיבה בתמיהה.

    "זו רומי, ואני צריכה עזרה" קולה של הדוברת התייצב.

    היא עזבה המקלף, נאחזה בשיש. "רומי!"

    "אני יכולה לבוא אליך? עם גלי?" היא שידרה מצוקה. מצוקה אמיתית. ובצדק.

    היא כל כך רצתה להגיד שכן, ייחלה שהשתיים תהיינה קרובות, תחת עיניה הפקוחות. אבל על הספה המרופטת בסלון ישבה ליידי אמריקאית עטוית תכשיטי יוקרה,

    היא בעלת חברת הייטק ענקית.

    ויש לה טעם אנין לגברת.

    ואסור שהיא תברח, היא חייבת לשים גם עליה עין.

    בעצם הרבה יותר מאחת.

    ***
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: ספרות בנשמה, cool!!!, נחשונית ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סמבלולו
    נראה מסקרן, עוקבת...
  • 99
    • ח
    שיתוף - לביקורת תבכי ילדה תבכי
  • .חיה פ //
    • נשמה שֶׁבִּי
    תבכי
    תבקעי את הרקיע
    את השבי
    החומות
    שמקיפים באין מושיע

    בשקט או בקול,
    זה ממש לא משנה
    רק תבטיחי שתמשיכי
    גם אם אין לך מענה

    אל תפסיקי ת'דמעות
    גם אם הראש שלך כואב
    עד שנקי לך בעיניים
    ונרגע לך הכאב

    השם אוהב את זה בטוח
    הוא קרוב לשבורי לב
    תורידי גשם גם על רוח
    לה היצר מסרב

    ואל תכי את הדמעות
    הם צריכות אותך רכה
    הם גם ככה רגישות
    וזורמות בלי סיבה

    רק תני להם לזרום
    הם יבנו לך מגדלים
    דמעה אחת שווה
    יותר מאלף מילים!!!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אביגלוש, yes I am, תמי'לה ועוד 14 משתמשים17 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NOA#
    חיה, את כותבת בצורה מאוד כנה ונוגעת ללב. תמשיכי לשתף ולהעלות עוד מהכתיבה שלך.
  • 180
    • ת
    שיתוף - לביקורת מראה
  • תכלת שמיים //
    • אַבָּא אֲנִי צְרִיכָה עֶזְרָה
    זֶה לֹא שֶׁרַע
    וְגַם לֹא נוֹרָא
    אֲבָל פָּשׁוּט בַּמַּרְאָה
    יַלְדָּה גְּמוּרָה
    לֹא בְּרוּרָה
    מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי, זָרָה
    וְעֵינַיִם עֲיֵפוֹת
    יָפוֹת
    וּדְמָעוֹת שְׁקוּפוֹת
    פִּתְאוֹם שׁוֹטְפוֹת
    מְקַלְּפוֹת
    פָּנִים חֲשׂוּפוֹת
    וְהַמַּרְאָה
    כְּבָר מְאִירָה
    וְלֹא זָרָה
    וְיַלְדָּה טְהוֹרָה
    גִּיבּוֹרָה
    מְחַיֶּכֶת אֵלַי, חֲבֵרָה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, דינה מילר, בדמייך חיי ועוד 27 משתמשים30 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תכלת שמיים
    תודה רבה לכולם על המילים החמות!! לא מובן מאליו בכלל כל הפרגון הזה. ותודה לקדוש ברוך הוא שכותב...
  • 1K
    • A
    דיון 'בת של' יוצא כספר?! >>>
  • Avigail Amram //
    • בס"ד



    כן, מסתבר שהתשובה היא כן.

    ולא, אני עדיין לא מעכלת את זה, זה לא מובן לי מאליו. בכלל.


    רגע, רגע, איך זה הגיוני שהסיפור הסתיים רק מלפני חודש והוא כבר יוצא כספר?

    תוך כדי העלאת הפרקים בפרוג הפרקים הקודמים עברו תהליך שכתוב רציני ועריכה של     @ליאורהA המדהימה (ממליצה בחום, אגב, לכל מי שבתהליך), כלומר, הכל קרה במקביל להעלאת הסיפור.

    אז מה, כל ההערות שלנו, והביקורת, היו לשווא?!

    לא. ממש ממש לא. לקחתי את ההערות והביקורת לתשומת ליבי והיו כאלו שאף השפיעו באופן משמעותי על מהלך העלילה. ממש בסוד, אני יכולה לספר לכם שאפילו היה קטע משמעותי שכבר עבר עריכה ולמרות זאת, שונה עקב הארות משמעותית שלכם.

    איזו התרגשות! מתי הספר יגיע לחנויות?

    ממש בשבוע-שבועיים הקרובים כבר תוכלו לראות את הספר בחנויות הספרים בעזרת השם.

    אפשר לראות את הכריכה?

    בטח! רק חיכיתי שתבקשו:) תודו שהיא מדהימה. תודה ענקית להדסה האלופה מסטודיו @BRIZA .

    1771841158736.png

    אז תודה רבה לכם שהייתם איתי ועם תהילה לכל אורך הדרך הזו, מודה ומעריכה.
    בלעדיכם זה לא היה קורה.

    מקווה בעז"ה שניפגש בקרוב בסיפור הבא:)

    אביגיל.

    ...
    1771841158736.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ויזואלית, מיהי, תמרי :) ועוד 83 משתמשים86 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    בס"ד וואו, @ציפור חופש כל כך משמח לשמוע! וברור שלכל מי שקרא ועקב יש חלק עצום בהוצאת הספר לאור...
  • 309
    • ח
    שיתוף - לביקורת באתי לדבר על האמת שבתוכי"
  • .חיה פ //
    • "מי יודע" כמה שירים נכנסו כאן,
    נראה מי ממכם יעלה על המספר המדוייק..

    הנה זה בא,
    באתי לדבר על אבא
    לא שואלים שאלות
    זה אף פעם לא סבבה;
    אם הכל כאן הפוך -
    אני צועק עננו
    ותתן אחרית
    לכאב - בימינו
    אשיבה גואל
    יבנה המקדש
    וחדש אותי אבא
    כל יום מחדש!!

    שלא אפול אפילו -
    בְּקטנות
    שבקטנות,
    למענך תביא לי אבא
    מחשבות טובות!!
    שאראה את הכל
    בעין טובה
    ואזכור - לעולם
    שהכל לטובה!!!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נאו ממש, מימיי, חנה ש. ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    יפה ומקורי :)
  • 27
    • א
    שיר מַצוֹת הַשְׁמָצוֹת
  • אברך חסידי מבית שמש //
    • א.י טיקוצקי

    הָיוּ לִפְנֵי תְּקוּפוֹת
    תְּפוּקוֹת שֶׁל עֲלִילוֹת דָּם שֶׁקוּפוֹת
    עַל כָּל מַצָּה הַשְׁמָצָה
    יֶלֶד נָכְרִי מֵת מִי מָצָא.

    אֵלּוּ הָיוּ רְשָׁעִים כְּמָרִים מָרִים
    בִּשׁוּפִים רָעִים וּכִשׁוּפִים
    זוֹהִי נַצְרוּת שֶׁנֶּאֶבְקָה בְּיַּהֲדוּת
    וְהָיוּ מוּמָרִים הִשְׁתַּמְּדוּ בִּיְחִידוּת.

    בְעֶרֶ"פ שָׁאַבְנוּ מַיִם שֶׁלָּנוּ
    שָׁאַבְנוּ אֱמוּנָה מָלֹא הַחֹפֵן
    מָה שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל אֹפֶן
    אָף אִם יוֹצֵא דֹּפֶּן
    וְהַמַּיִם מִמַּעְיָן מְסוּנָּנִים
    מְצוּנָּנִים בְּכַדֵי חֶרֶס
    נוֹשְׂאִים תְּפִלַּת חֶרֶשׁ
    וְרוֹקְדִים.

    מַצָּה וְעוֹד מֶחֱצָה
    לֹא זֵתִים רַק כְּזֵתִים
    מַצָּה לֹא רָק עֲנָוָה
    אֶלָּא אָף עֲגְלָה.

    בְּפֶסַח נִדֹוּנִן עָל הַתְּבוּאָה
    תְּעַשֵּׂר וְאָז תָּחוּל הַנְּבוּאָה
    מֵכְלָא דִּמְהֵימְנוּתָא
    מַצָּה בְּעִגוּל לֹא חוֹרֶגֶת מִגְּבוּל
    אַף פַּעֲם לֹא חֲמוּצָה.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: yes I am, NOA#, תכלת שמיים ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 15
    • א
    שיר מַצָּה וְחַסָּה
  • אברך חסידי מבית שמש //
    • שַׂק הַקֶּמַח נָסַק
    מְחִיר תְּבוּאָה בּוּעָה
    מָה קָרָה לְמַצָּה
    הַדַּקָּה שֶׁהַדַּקָּה
    יָצְאָה מְהַתַּנּוּר

    אֵיפֹה הַמְּחִיר הַשָּׁפוּי
    לְכָל מָה שֶׁאָפוּי
    אֲנִי שָׁבוּי לִמְּחִיר הַכָּפוּי
    וְאֵיךְ נֵדַע מָה עוֹד צָפוּי

    לְמַצָּה אָסוּר לִהְיוֹת מְנוּפַּחַת
    אַבָל הֶחְמַצְנוּ אֶת הַמְּחִיר
    לְעֶבְרֵי פִּי פַּחַת
    גַּאֲוָה בִּמְקוֹם עַנָוָה וְשִׁפְלוּת וְסִכְלוּת

    עָל כָּל מַצָּה יִהְיֶה רִיב
    כְּבָר יוֹתֵר זוֹל קָרְבָּן לְהַקְרִיב
    כַּמָּה חֲבָל שֶׁאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶחֶרִיב
    אוּלָי יִבָנֶה כְּשֶׁחַמָּה תַּעֲרִיב

    וְשֶׁמָּא עֵקֶב הַחוּתִים האמירוּ הַחוטים
    הַמְּחִירִים סוֹטִים חוֹטְאִים
    אָז נֹאכַל תּוּתִים
    עָד שֶׁנּוּכָל לֶאֶכֹל מַצּוֹת כְּזֵיתִים

    עָל מָמָוֹמָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה חָסָה
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: yes I am, הלוויתן הכחול ו-אוראל סולטן3 //
    0 תגובות
  • 2 5K
    • א
    שיתוף - לביקורת חייהם הסוערים של עויזר ושושי
  • אשר צ'סקו //
    • לא בשׁמיים היא?​

    עם שוך השמחות (עליהם נכתב     כאן), עויזר התעורר בוקר אחד עם הרגשה חזקה של מתיקות ועריבות התורה מפעמת בו. ככל שחלפו הדקות, ההרגשה הלכה והתעצמה, עד שעויזר המבולבל מצא את עצמו משתגע ומתלהט אחריה במרחב הסלון.

    שושי שנבהלה לראות את בעלה המפוג'ם מתנדנד בעוצמה בעיניים עצומות, הציעה להכין ארוחת בוקר טובה כי 'נראה לה שמישהו פה רעב'. אבל עויזר החליט שלא בא לו. ובאופן כללי אפשר לוותר על ארוחות בוקר אם לא על ארוחות בכלל. "התורה כוללת כל הטובות שבעולם" הוא הסביר.

    שושי אמרה שהיא מתפעלת מתשוקתו היוקדת, אם כי היא עדיין סקפטית בקטע של האוכל, ובכל מקרה כדאי שימצא מסגרת מסודרת לבטא את דחפיו הרוחניים, כי מהספה בבית אף פעם לא יוצא דברים טובים.

    "כוילל!" הכריז עויזר "אני מוכרח כוילל".

    כשהדיבוק חזר מהתפילה כבר היו בידיו רשימת כויללים פוטנציאליים, ולאחר שסעד את ליבו שבאופן מאד מפתיע נעשה רעב, פנה לארון הספרים. כי מה לעשות - בשביל להתקבל לכוילל איכותי צריך לבוא מוכן.

    שושי הטובה עשתה הכול בשביל לאפשר לבעלה הצדיק ריכוז מוחלט (היא החביאה את הספינר). ובאמת כבר בסוף היום חבקו השניים יצירה תורנית מרשימה, ששילבה החל מתשובה עמוקה בהיתר עגונות ועד לווארטים מרעננים על פרשת השבוע. (כשבמהלך הדברים נשזרו לא מעט רמזים על דעתו הפוליטית של האמן...)

    "אין ספק שזה יתפוס" חיכך עויזר את ידיו בסיפוק.

    "אין ספק" פסקה שושי וניגשה לפנות את השולחן.

    מי שלא בהכרח חשב כך היה הרב גודמן מ"בית אברהם", שעם סיום הופעתו של עויזר לא ידע אם לבכות או לבכות. הוא כבר ראה כמה אנשים וגם שמע כמה סברות בימי חייו, אבל מה שזה לא היה עכשיו, הצליח להפתיע גם אותו.

    "תמיד ידעתי על 70 פנים לתורה", הוא אמר, "אף פעם לא הכרתי את החַבּוּרֶה הזאת."

    "אז התקבלתי?" התרגש עויזר שהרגע רב בישראל הכיר בכוחו לחדש חידושים 'שלא נשמעו ממעמד הר סיני'. כלשון הרב עצמו.

    "לא!" ענה ראש הכוילל וחתך ללימודו.

    עויזר הנבוך חשב להפעיל פרוטקציות, אבל אז גילה שאין לו כאלה. מצד שני, שושי לא נשברה מהסיפור, היא אמרה שגם את תורת היחסות לא כולם מצליחים להבין וזה לא הופך את איינשטיין לפחות טוב, ובקיצור, כדאי לנסות כוילל נוסף. (לא שח"ו היא ידעה מה זה תורת היחסות, אבל גם את החַבּוּרֶה לא יכלה להסביר, כך שזה יצא טוב.)

    בבוקר המחרת עויזר הופיע בשערי "היכל שלמה זלמן", ובלי להסס ניגש ישירות למי שזיהה כהראש כוילל.

    "חשקה נפשי בלימוד התורה!" פתח ללא גינונים.

    "ואיך זה קשור אליי??" הרחיק אותו האברך המסכן שלא התמודד עם פרץ הרגשות של ההלך.

    כשהעניין הוברר, האברך הצביע על האיש המבוקש והמליץ לעויזר לפנות אליו.

    דא עקא שהאחרון היה בדיוק באמצע ללון בעומקה של הלכה. מה שנקרא בז'רגון הפחות חזל"י – לתפור שינה על השולחן. וכידוע, ראשי כויללים לא אוהבים שמעירים אותם סתם כך ממצב זה.

    ובכן, שניות ספורות לקח לעויזר להבריק את הרעיון, ותיכף התיישב בקצה השני של הספסל, כשבאמתחתו ביטחון עצמי מופרז וערימת ספרים משמעותית.

    ובכן רבויסיי, אור התורה שבקע שם רגע אחרי זה... אחח. גם זקני צפת היו מסתנוורים.

    עויזר החל ללמוד בחשק עז ובהתנדנדות קיצונית וקול תורתו הלך וחזק מאד. מאד.

    אלא שהברקים שנשמעו מסוף המדרש ועד סופו הפריעו מן הסתם לאי אלו מקומיים, ותוך כדי שהעילוי עוקר הרים וטוחנם זה בזה במרץ, הסתובב לעברו יהודי מהספסל שלפני, וביקש אם אפשר להנמיך לטובת אלו שעדיין שומעים. אך עויזר שעתידו הרוחני עדיין נמנם על השולחן, סירב במרץ, "תורה היא וללמוד אני צריך" הוא צעק. וקיווה מאד שהרב שלשמאלו עֵד לאהבת ה' שמפעמת בקרבו (אם כי מתוך שינה).

    בהמשך עויזר החל לשלב ניגונים, מה שגרם ליהודי להסתובב שוב והפעם לדרוש בתוקף 'שקט מוחלט'! עויזר לא התבלבל "זה לא הבית מדרש שלך. ואם יורשה לי, גם לא של אבא שלך" אמר וחזר לתלמודו.

    כשמכונת התנ"ך החלה לשלב דפיקות אדירות בסיום כל משפט, שנתו של ראש הכוילל סוף סוף נגדעה. (יש לציין שהיא הייתה חזקה מאד.)

    "אני רוצה ללמוד בכוילל שלך!" הכריז עויזר והרים את כיפתו של הרב למקומה על ראשו.

    "מה יש לך אתה??" רטן הלה שהתברר כאיש פשוט ועייף. "תפנה לרב", אמר והצביע על לא פחות ממי שבית המדרש לא שייך לאביו. אופס.

    בהמלצת שושי עויזר פירסס מיד.

    הניסיון השלישי גם לא הביא בכנפיו בשורה גדולה, וכשעויזר סיים לפרט את הישיבות בהם למד ע"פ סדר הא-ב, הרב אמר ש'הוא היה שמח לקבל אותו אבל הוא פשוט לא רוצה'.

    "את שומעת" פנה עויזר לשושי כשהבין שהעסק לא כזה פשוט "יכול להיות שהעניין עם הכוילל ייקח קצת זמן"

    "לא נורא" אמרה שושי באמפתיה, "גם רבי עקיבא התחיל ללמוד בגיל 40."

    עוזר אמר שנכון, אבל הוא מעדיף שזה יקרה קודם אם אפשר..."

    ואכן הסוף הטוב הגיע מוקדם מהתחזית, הרב הנוכחי שהיה חמים במיוחד, לא בחן אותו ולא שאל יותר מדי שאלות, הוא רק לחץ את ידו בחום ואיחל 'בהצלחה מחר'.

    עויזר הרגיש מיד שמצא את שחשקה נפשו, ומצדו גם לא התעניין יותר מדי. ואולי לכן נבהל לגלות את עצמו למחרת לומד זוהר בחברת מניין מקובלים. אבל למי אכפת, תורה היא וללמוד הוא צריך.



    נ.ב. חבריי המלומדים.
    אני מתלבט אם להמשיך בסדרה או שיש טעם לפגם בעונות שניות.
    דעתכם חשובה לי אשמח לשמוע אותה.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוי!, תכלת שמיים, חלומות שווא ידברו ועוד 118 משתמשים121 //
    38 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קשת החיים
    חחח, איך אני אוהבת את שלוות הנפש של שושי, ענק!!!
  • 210
    • א
    שיר אטימות בוערת
  • אההם פפם //
    • ואני,
    כולי כאב
    וים של דמעות.
    והכל שואב,
    ונמאס לי לבכות.

    הגלים מכים,
    עולים, יורדים,
    אכזרים,
    לא מרפים.

    יום למעלה
    ויום הפוך.
    יום למטה
    ולב שפוך.

    ויש כאן תנודות,
    וים רגשות,
    ויש כאן חידות,
    אלפי סערות.

    ואין לי שקט,
    ואין לי שלווה.
    ושוב בוחרת,
    במציאות מדומה.

    בוחרת לברוח,
    רק לא להרגיש.
    בוחרת לשכוח,
    וכלום לא נגיש.

    אוטמת,
    נועלת,
    סוגרת,
    קוברת.

    לא לראות,
    לא לשמוע,
    לא לחוות,
    לא לטבוע.

    ואני,
    כולי כאב,
    גוש של אדישות,
    והכל בוער,
    החיפוי הוא אטימות.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: NOA#, ליצ'י, RGS ועוד 22 משתמשים25 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אההם פפם
    תודה רבה על כל התגובות היפות, כיף לקרוא!!!
  • 162
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת צִפּוֹר נַפְשִׁי
  • צביה ר. //
    • צִפּוֹר נַפְשִׁי כִּנְּסָה כָּנָף,
    דּוֹק צִעֵף עֵינֶיהָ.
    דְּמוּמָה הִדְּסָה בֵּינוֹת לְבוֹרוֹת שֶׁכָּרִיתִי,
    תָּרָה קֵן רָפוּד
    לְהַנִּיחַ נוֹצוֹתֶיהָ הַדְּאוּבוֹת.
    הִלְחַשְׁתִּי לָהּ –
    אַיִן.
    בּוֹרוֹת מְלוֹא הָעַיִן.
    מְלוֹא לֵב.
    מְלוֹא נֶפֶשׁ.
    וְהָיְתָה הִיא נוֹשֵׂאת כָּנָף מְכֻנֶּסֶת,
    וְהָיְתָה רוֹפֶדֶת לִי קֵן,
    מְלַחֶשֶׁת לִי –
    יֵשׁ.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נתנאל היוצר, בואו חשבון. יוסי לוי, משך ועוד 24 משתמשים27 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    בדיוק. תודה רבה! כיף לשמוע. תודה @משך , זה יפהפה. תודה רבה!!
  • 54
    • ח
    שיתוף - לביקורת תבחר את המלחמות שלך (Choose your battles)
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    הסבלנות שלי בימים כאלה?
    לא קצרה… היא כבר יצאה לחל"ת.
    יש מלחמה.
    וזה משנה הכל.
    דברים שפעם הייתי מדלגת עליהם באצילות נפש,
    היום מקבלים זום אין, סלואו מושן, וקריינות דרמטית.
    נגיד יוסי.
    "יוסי, תוציא את הפח."
    משפט פשוט, נכון?
    רק שהוא כבר עבר אבולוציה:
    בקשה → תזכורת → בקשה נרגשת → נאום מוטיבציה → איום מרומז → קבלה בשתיקה → הדחקה → ואז…
    אזעקה.
    עכשיו שימו לב לתזמון המושלם:
    בדיוק כשהוא כבר כן קם עם השקית ביד,
    בום.
    אזעקה.
    כאילו יש שם מישהו עם סטופר:
    "אה, הוא זז? עכשיו! עכשיו תפעיל!"
    ואז קורה הדבר הבלתי נסלח:
    יוסי מניח את השקית בסלון.
    לא בצד.
    לא במטבח.
    בסלון.
    והיא… מטפטפת.
    וזהו.
    נגמרה המלחמה.
    עכשיו זה אישי.
    אני עומדת שם,
    ומנהלת שיחה פנימית:
    יש מלחמה.
    אנשים במקלטים.
    צריך פרופורציות.
    אבל מצד שני,
    יש טפטוף.
    ואני שואלת את עצמי:
    מה יותר חמור?
    מצב ביטחוני?
    או רוטב זבל על הרצפה?
    (התשובה ברורה. אל תיתממו.)
    ואם כבר פרופורציות,
    מנחם היה צריך לכתוב פתק איחור.
    כותב:
    "ממד"
    בלי מרכאות.
    בלי גרשיים.
    בלי כלום.
    סתם ממד.
    כמו אדם בלי עברית.
    ואני קולטת:
    אני היחידה במדינה שעוד נלחמת על סימני פיסוק.
    כולם במלחמה.
    ואני?
    במלחמה על המרכאות.
    ואז אומרים לי:
    "נו, מה את רוצה? יש מלחמה."
    נכון.
    יש מלחמה.
    אבל תגידו,
    במלחמה לא משתמשים בפח?
    לא מטפטפים?
    לא שמים גרשיים?!
    אתמול ניסיתי לצאת לקניות.
    כלומר, תכננתי.
    יצאתי.
    חזרתי.
    התלבטתי.
    נשמעה התרעה.
    חזרתי שוב.
    בסוף נשארתי בבית עם רשימת קניות ותחושת הישג.
    אבל בדרך,
    העולם?
    כרגיל.
    פארק מלא.
    חנויות מפוצצות.
    אנשים עם עגלות כאילו אין מחר,
    ואני מסתכלת סביב,
    וחושבת:
    רגע…
    אולי אני היחידה שקלטה?
    אולי יש הודעה שכולם קיבלו ורק אני לא?
    "אין מלחמה. סתם ניסוי כלים. המשיכו כרגיל."
    ואני?
    עומדת שם עם עיניים פעורות,
    ומוכנה לצעוק:
    "סליחה! יש אזעקות! יש מציאות! קורה משהו!"
    אבל אף אחד לא עוצר.
    כולם ממשיכים.
    ואז הבנתי.
    לא שאני היחידה הנורמלית.
    אני היחידה שעדיין מתרגשת מהנורמליות.
    והכי גרוע?
    שגיליתי שאני פראיירית.
    לא פראיירית של כסף.
    לא של זמן.
    פראיירית של מציאות.
    מאמינה למה שקורה.
    לוקחת ברצינות אזעקה.
    מתרגשת מטפטוף.
    נפגעת מחוסר מרכאות.
    בקיצור,
    אם יש תואר חדש בארץ,
    אני זכיתי בו בהצטיינות:
    פראיירית רשמית לענייני "יש מלחמה באמת".
    תעודה בדרך.
    עם גרשיים.
    ברור.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: חוי!, השנונה..., רינתיה ועוד 12 משתמשים15 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    חזק!!
  • 30
    • ק
    שיר הבטחת לי שתחזור
  • "קשת" גרפיקה בשבילך. //
    • כי הבטחת לי שתחזור לכאן.
    אז חיכיתי בצד אילן.
    דובי קטן ידיי חובקות איתן,
    חובקות וכוחן נעלם.

    כי אמרת לי כאן לחכות
    כפות רגלי באדמה שוקעות
    לא עזבתי ביום ולא בלילות,
    בסערות הגשם, באובך החולות.

    השמש צרבה את פניי
    הקור חירר עצמותיי
    דמעות סדקו את לחיי
    בהלה אחזה בשנותיי

    אהבותיי, חלומותיי, תקוותיי.


    והבטחת לי שתבוא
    וכשתבוא-
    האם תזהה אותי
    שם חלק מהאילן
    מהאדמה מהשממה
    ..
    עורב קורא בקול
    ופורח.
    פן תחזור אלי, מאוחר מידי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: I.Q, נאו ממש, הלוויתן הכחול ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    וואו! איזו כתיבה יפה! תודה ששיתפת!
  • 26 27 28 406K
    • S
    חתמתי ונושעתי
  • shira bira //
    • בשורה משמחת!

    מכירים את אשכול     חוקת הפורום המשקיף על הפורום מלמעלה בנחישות ובאחריות?

    מעתה, כל מצטרף חדש לפורום מתבקש לחתום כאן באשכול שהוא קרא את החוקה. "קראתי ומאשר/ת".
    חזקה על מי שמומחה בכתיבה טובה, שיצליח גם בחתימה טובה.
    רצוי להוסיף כמה פרטים על עצמכם בקצרה, עיסוקכם בכתיבה או סיבת התעניינותכם בתחום.
    לשולחים ידם בכתיבה עסקית בפועל, ניתן להוסיף גם מספר טלפון להתקשרות.

    משתמשים קיימים?
    יהיה נחמד מצדכם אם תחתמו גם אתם ותציינו במשוער את הזמן בו הצטרפתם לפורום הכתיבה (חודש ושנה). הצטרפותכם לרשימה תסייע ליצור אלפון (או אל-פון) נאה של כל חברי הפורום, ובנוסף יקל עלינו מאוד בפעולות הניהול. תודה רבה מראש.
    במקרה שהייתה לכם תקופת הפסקה בפורום, אנא ציינו את תאריך ההצטרפות הראשונה.

    שאו ברכה וחתימה טובה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: בול-בשבילך, .A.B., צפונבון ועוד 70 משתמשים73 //
    551 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משהייייייייי
    קראתי ומאשרת
  • 165
    • ש
    שיתוף - לביקורת שח-מט
  • שירה שבלב //
    • נותרתי,
    מלך ללא חיילים.
    נשארתי,
    וסביבי נפלו חללים.

    כלי המלחמה
    נלקחו לשביה,
    במלחמת החורמה
    הפכו לגוויה.

    הכיבוש נמשך,
    מסלים.
    מתפתח לשח
    אלים.

    ואני לבדי
    על לוח המשחק,
    ועמדי
    אף לא הכח שנשחק.

    רק יד שמימית
    מרצצת, מקצצת.
    בכוחה להחיות להמית,
    לשנות מהלכי המשבצת.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: ע. אפרוח, מ. ש, .חיה פ ועוד 18 משתמשים21 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שירה שבלב
    תודה רבה! משמח לקרוא תגובות כאלו!
  • 108
    • ת
    שיתוף - לביקורת אהבה מתשובה
  • תכלת שמיים //
    • נֶחְשְׂפָה
    וְגַם רָאֲתָה
    נַפְשִׁי
    הַלֵּב זוֹכֵר, רוֹשֵׁם

    הִתְחַסְפְּסָה
    וְגַם כָּבְתָה
    נַפְשִׁי
    קָשֶׁה לִהְיוֹת אָשֵׁם

    נֶאֶסְפָה
    וְגַם בָּכְתָה
    נַפְשִׁי
    כְּאֵב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם

    נִכְסְפָה
    וְגַם כָּלְתָה
    נַפְשִׁי
    לְחַצְרוֹת הַשֵּׁם
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ME!!, ע. אפרוח, לרקוד על הירח ועוד 29 משתמשים32 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    וואו אין לי מיליםם ואהבתי את המשחקי מיליםם
  • 642
    • א
    שיתוף - לביקורת שגרת חירום: זה להיות בהכחשה, או להפוך לסמרטוט
  • איש המילה הכתובה //
    • הימים מאתגרים.
    הלחץ מורגש היטב בכל בית בישראל.
    כל אחד מגיב לזה אחרת. אני, למשל, בהכחשה מפוקחת.

    אני די חושש שזה יגיע. אני יודע איך זה עובד:
    בהתחלה אתה שומע שמישהו שאתה מכיר טוב נפגע, וחבר נוסף גם הוא ספג לפני זמן קצר פגיעה ישירה. ואתה מבין שכל יום שעובר וזה לא פוגע בך, אתה בר מזל. בד בבד מחלחלת בך ההבנה שלא לעולם חוסן. איש לא מכוסה ביטוחית, ואין סומכין על הנס.

    אינני נביא, אבל אני קשוב לתחושות ויודע לתרחש התפתחויות צפויות מראש, על בסיס מידע מודיעיני גלוי. לא רוצה לפתוח פה, אבל כבר נאמר "דאגה בלב איש ישחנה", לא בריא לבשל את הלב במיצי הדאגה של עצמו.

    חוששני שצפויה פגיעה. פגיעה ישירה קשה בי. כזו שעשויה לגרום לכך שאקרוס מעוצמת הפגיעה כאשר המקרר, התנור וכיסאות העץ הכבדים של הסלון יהיו עליי, חלילה.
    כי במלחמה כמו במלחמה, המחירים הם כבדים, וכל אחד עלול לשלם אותם.

    זה יהיה כואב וקשה, ללא ספק, אבל אני בטוח שאעבור את זה בגבורה.

    בינתיים, כפי שפתחתי, אני בהכחשה. מנסה לחיות חיי שגרה מלאים. ומודה על כל יום שעובר שבו היא לא דוחפת לי את הסמרטוט ליד ואומרת: "דייי. עשיתי מספיק. המקרר, התנור וכיסאות העץ של הסלון – עליך".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: משך, מחוברת לעצמי, ע. אפרוח ועוד 55 משתמשים58 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    חחחח חזק!!!
  • 426
    • ה
    סיפור בהמשכים מאזן כוחות
  • הלוויתן הכחול //
    • החלטתי לקפוץ למים 🐋 ולרענן תקציר ופרקים ראשונים למשהו אפשרי לקריאה.
    אשמח שתכתבו ביקורת מכל סוג שהוא (למעט קיצוץ כנפיים "אתה כותב נורא והסיפור שלך גרם לי לצמרמורות שיעמום" ;) ), כל הערות והארות על בוסריות הכתיבה ופיסוק לקוי תתקבלנה בברכה. (אם כי את השינויים אערוך בעיקר אצלי).
    ו....כמובן! קצת עידוד ותמיכה לכותב, לליוויתן הכחול ולגיבורי הסיפור לא תזיק.
    (אם אין ביקוש לסיפור אשמח גם שתכתבו לי, הוא בסך הכל נכתב בהשראת כל הספרים בסגנון הזה עד שלא נותרה לי 'ברירה' וכתבתי גם).
    תדירות הפרקים לא תהיה צפופה, אבל נקווה לשמור על התמדה (לפחות בהתחלה!).
    אז, חלא'ס בירבורים, פמפמפם! חצוצרות! שטיח אדום! קבלו את.... הפרק הראשון!

    מאזן כוחות

    פרק 1

    עבר. תשע שנים אחורה. אחת מערי המרכז :



    הוא הלך ברחוב. לא מבין למה בכלל הסכים לעצמו לצאת החוצה. הוא משוגע. בכל רגע עלול מישהו לגשת אליו. מי יודע אם זה לא הבחור לבוש השחורים שצועד במדרכה ממול.

    הוא הגיע לסוף הרחוב במהירות, פונה בכיכר ימינה לכיוון רחוב פני יהושוע.

    רגליו נעות בקצב מוגבר, כמעט רצות. הוא לא מצליח ולא רוצה לעצור אותן. משהו נשבר בתוכו. הוא לא יכול יותר עם המתח הזה. אולי צוות שלם הוקפץ בניסיון ללכוד אותו, ואולי הוא סתם מדומיין ואיש לא יודע שהוא קיים.

    טכנית, הוא הכליל יותר מדי. ההורים והאחים שלו בטוח מודעים לקיומו והוא יכול לספור עוד כמה אנשים שמכירים אותו במידה כזו הוא אחרת.

    הוא הניע את ראשו בחדות, מסיט את המחשבה הלא חשובה הצידה. הוא צריך להתרכז. לבדוק שלא עוקבים אחריו או לחילופין, לבדוק שלא הפך לפרנואיד.

    יכול להיות שהוא יכול להירגע.

    הרי המחשב הושמד, והוא רכש אותו דרך הספק שמוכר בשחור לאיתן, הוא שילם במזומן בלי לראות קבלה. מן הסתם הוא לא היחיד שקונה בשחור מהאיש והדגם של המחשב היה די נפוץ. לא אמורים לעלות עליו. הוא בעצמו כל כך נבהל כשהבין מה עשה, פעל במהירות מבלי לחשוב על ההמשך בכלל. העיקר לא להתגלות. יהיה כל כך טיפשי להרוס את חייו עכשיו, ובצורה כזאת.

    הוא הגיע כבר לקצה השכונה נוחת מתנשם ומתנשף על ספסל עץ מקולף, מוחה את זיעתו. מבטו שוטט כה וכה, אין איש באזור. מעולה. זה באמת אזור מבודד יחסית. בבין הזמנים הוא שוקק חיים, עמוס במשפחות מרובות ילדים המשכנעות את עצמן כי החורשה הקטנה והמוזנחת, שעדיין לא ברור איך לא פינתה את מקומה לגורדי שחקים, היא אטרקציה של ממש.

    הזיכרונות בהקשר הזה מעלים לו חיוך מריר. הוא לא סובל את המקום הזה.

    קודם כל להירגע. הוא באמת אימפולסיבי מדי. גם בהסתתרות, וגם ביציאה החפוזה הזו החוצה.

    ממה בעצם הוא חושש?

    הוא נאנח. כל מה שהוא יודע על מי שאולי רודף אחריו מגיע מספרי המתח שאושי אחיו צובר לעצמו בהנאה.

    לא בטוח בכלל שזה אמין. זאת אומרת, ממש בטוח שלא.

    הוא נשך את שפתיו.

    כן יש לו ממה לחשוש. הסופרים תמיד מודים בסוף הספר לאנשי הצללים שהם לא יכולים להזכיר את שמם, על המידע האמין והמועט שחלקו איתם. לא רק הספרות החרדית מוצפת בספרי מוסד ושב"כ כל יכולים, גם בספרות החילונית קיימים ספרים רבים כאלה. עוד לפני שעף בפעם הראשונה הוא הספיק לקרוא כמה מהם.

    משהו מכל זה חייב להיות נכון.



    ###



    הווה. אי שם במעמקי הים התיכון. הסוכנות. בסיס 301 :



    "אני לא מבין"

    "מה יש לא להבין?" קווין התעצבן.

    "לא הסברת לי למה זה קשור אלינו, למה זה לא בטיפול של המוסד? אנחנו בכלל לא אמורים להיחשף לזה!" אריאל חש חוסר אונים. מבקשים ממנו בקשה הזויה לחלוטין. מילא הזויה, המטרה של המשימה מעורפלת, משהו שמריח כמו משחק מסוכן נודף פוליטיקה מצחינה.

    "זה מאוד. מאוד. קשור אלינו" קווין בולע אוויר. יש לו דם חם "ואם תתבונן קצת במקום לקפוץ למסקנות, תוכל לראות שאתה מצוות עם עוד חייל משלנו לכמה חברה מהמוסד. מדובר במבצע חשוב עם מטרות משותפות, הרבה גורמים ביטחוניים מעורבים פה"

    "מ''ם! אתה עדיין לא נותן לי סיבה הגיונית אחת! הכל פה מאוד מעורפל ולא ברור, גם המידע שהבאת לי," הוא מטיח את הטאבלט הקטן על השולחן "זה רק סיבובי מילים! בפועל אין פה כלום. לא מה אנחנו עושים, לא למה אנחנו עושים, לא שום דבר! רק קשקוש אחד שלם. אני לא מוכן לזה"

    קווין נאנח. לבן אדם הזה יש חיישנים. זו הסיבה שהם רוצים אותו למבצע הזה, אבל זו גם הסיבה שהוא לא מוכן לצאת אליו. בעיה.

    אריאל נעץ מבט חודר במ''ם שלו, נותן לו להתבשל בתוך עצמו. הוא מכיר אותו. תיכף יגיע שלב ההסברים לו הוא מחכה.

    כמו בתחזית מדויקת מראש, קווין פולט עוד אנחה. אין לו ברירה. הוא צריך לספר לו.

    "תראה, אריאל. המידע שאנחנו צריכים להשיג, לפי הערכות המודיעין, קשור בעיקר אלינו. אבל כמו שאתה יכול להבין לבד, בגלל שהפעולה הנוכחית היא באחת ממדינות כדור הארץ, המוסד עשה שרירים כדי לנכס אותה לעצמו. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לסיכום של שיתוף פעולה, וציוות של שני חברה משלנו. לוחם, ואיש סייבר ומודיעין"

    "בסדר הבנתי איך זה קשור אלינו. לא הבנתי, איך זה קשור אלי. למה דווקא אני? לפעולה כזו אתה יכול לקחת את אחד החדשים, אלו שסיימו את הטירונות לאחרונה. אני יכול להביא לך כמה שמות שיצלחו את הדבר הזה בלי למצמץ"

    "אריאל, אנחנו לא יודעים מה רמת הטכנולוגיה שמשתמש בו האויב. חוץ מזה, לך יש הרבה מאוד ניסיון. יכול להיות שזה פיצוחים בשבילך, אבל היו''רים החליטו שאתה זה שיוצא למשימה הזו. יש לנו מעט מאוד ידע מקדים, ועדיף לנו להוציא את ההכי טובים, מאשר לגלות פתאום באמצע משימה שהטירונים שלנו לא יכולים להתמודד אתה. אתה מבין?"

    "אם אני מבין? מה שהבנתי בסך הכללי זה, שאני יוצא לשמור שהצוות של המוסד לא יעשו שטויות. וגם בגלל, שאנחנו יודעים שהצוות שהם חיברו לנו יתוחקר על כל צורת החשיבה וההתנהלות שלנו. הם הרי רוצים ללמוד כמה שיותר על הסוכנות שאין להם יד ורגל בה. לכם אין דרך למנוע את זה, אז אתם רוצים לכל הפחות להרשים אותם. אני צודק?"

    "בכל מילה" קווין תלה מבט מיואש בסוכן שלו. לפעמים הוא ממש לא יודע מה לעשות עם הבן אדם הזה.

    "יפה. ואני לא מוכן לצאת למבצע הזה. אני מספיק שנים בסוכנות בשביל שלא אני אצא לשם"

    "אין לך ברירה, אריאל. היו''רים כבר חתמו. אתה נפגש מחר בארץ עם צוות המשימה. את האימונים למבצע הזה אתם תעשו ביחד איתם בניהול המוסד. תתארגן. בלילה יבואו לאסוף אתכם"

    "מה? אתה לא רציני" הבעתו של אריאל נדהמת ומלאת חוסר אמון. אין מצב שעושים לו את זה. אבל הם עושים את זה טוב. בטוח שדובר על המבצע הזה כבר חודשים, אבל הם מודיעים לו שניה לפני שהוא יוצא כדי למנוע התנגדות.



    ###



    הווה. מטה המוסד. 4 קילומטר מנקודה אלמונית בכביש 6 לכיוון דרום :

    "אני לא מבין"

    "מה יש לא להבין?" אוהד התעצבן.

    "לא הסברת לי מי זה בכלל החבר'ה האלה ולמה אנחנו מצוותים אתם? מה הסיפור? ובכלל, כל המידע על המשימה הזו מאוד מעורפל, מה קורה כאן?" ניתאי חש גרד קל בקצות האצבעות. זו משימה מוזרה, עם מטרה מוזרה ואנשים מוזרים. לא מתכון בדוק להצלחה.

    "אוקי, עזוב את הקשקשת שאמרו לי להעביר לך. אמנם כרגע זה מוקדם מדי, אבל בכל מקרה מחר או מחרתיים אתה כבר תדע. אתה הולך להיות המפקד של צוות המשימה, השניים שבאים יהיו תחת פיקדוך והאימונים למשימה יהיו פה, תחת אחריותנו, כדי למנוע תקלים בשעת המבצע. לך כמפקד יש עוד מטרה, לגלות כל מידע שתוכל להוציא מהם כולל דרכי הפעולה שלהם בזמן אמת והארגון אליו הם משתייכים, ברור עד כאן?"

    ניתאי מצמץ "הם לא ישראלים?"

    "הם ישראלים. וזה מביא אותי לחלק הבא, המשימה שלכם. שני חברי הצוות שבאים מגיעים מה'סוכנות'. הם שלחו אלינו איש סייבר וביון ואיש שטח. עכשיו, מדובר בחבר'ה מוכשרים מאוד שלא עשו צבא או כל מסגרת מהסוג הזה ולרוב מגויסים מגיל צעיר, כך שהם כמעט ולא מכירים את העגה המבצעית המדוברת פה, תצטרכו לגשר על זה באימונים, ברור?"

    כל שרירי פניו של ניתאי רטטו מחוסר נוחות, מה זה הדבר המשונה הזה שהנחיתו עליו? "מהסוכנות היהודית? מה הקשר?"

    "מה?! מי אמר הסוכנות היהודית? אני מדבר על ה'סוכנות'!, לא שמעת עליהם אני מבין, מסתובבות עליהם עשרות קונספירציות במסדרונות המודיעין. הם סוג של אגדה שלא מאמינים שהיא קיימת, אבל הם אמיתיים. הם כמעט ולא קשורים לשום מוסד ממשלתי, בקושי ראש הממשלה מעודכן. וזה רק מה שאני יודע, בעיקר משמועות. בימים הראשונים אתם תתרגלו בכלל לעבוד בצוות, ואחרי זה תועבר אליך מטרת המשימה. ישירות מיאיר אגב, אני ממודר" סיים בחיוך מאולץ.

    ניתאי הופתע ממשמעות המידע שנחת עליו והפיקוד על המשימה הזו הלך ודמה בעיניו למפלצת אימתנית. אין לו כוח לזה. "למה אתה ממודר? מה עד כדי כך רגיש?"

    "אני לא חושב שהמשימה רגישה כל כך, ה'סוכנות' היא זו שרגישה. וזה כל מה שאני יכול לומר בנושא. החבר'ה משלנו שמצטרפים אליך: לביא, אדם, ינון ובן. מהסוכנות: אריאל הוא איש הסייבר והביון ונתי איש השטח. ברור?"

    "כן המפקד. ברור."

    "יופי" אוהד חייך, מכיר את הסוכן שלו "זה לא אמור להיות מסובך מדי ובערב ישלח אליך תדריך מלא יותר. בהצלחה" אוהד כבר הפנה את מבטו וידיו למחשב מסלק בכך את ניתאי שיצא מחדרו במילת פרידה כלשהי.

    העסק הזה לא נראה לו בכלל. ושני סוכנים סנובים בצוות שלו גם לא.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עוטף בעז"ה, מתכנתת אחת, מוז'יניקית ועוד 24 משתמשים27 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוז'יניקית
    וואו, מדהים! התחברתי בשניות לדמויות, לעלילה, ולקצב המרתק. הכתיבה שלך כובשת במיוחד! קצת הערות...
  • 2 3 2K
    • א
    סיפור בהמשכים עולם בסכנה
  • איה סופר //
    • גילוי נאות הפרולוג הוא ורק הוא נכתב באמצעות הבינה המלאכותית בהכוונתי האדיבה
    אשמח מאד לביקורת (בונה)     ואם אפשר גם מילה טובה...;)​
    פרולוג
    6 באוגוסט 1945. השמש זרחה על הירושימה, עיר של חיים שגרתיים – דייגים בנהר, ילדים בדרכם לבית הספר, רוכלים פותחים דוכנים. איש לא שיער כי בעוד דקות תינחת על העיר קללה כבדה משמים.

    גובה רב מעל העיר, מפציץ בודד, "אנולה גיי", שייט בשקט קר. הדממה הופרעה רק בידי רחשי המנועים ואורו המסנוור של הבוקר. בלב המטוס נח פצצה אחת – "ילד קטן". בתוך רגע תהפוך עיר שלמה למקום אחר, ובעולם ייפער סדק עמוק, כזה שלא ניתן לרפא.

    ב־08:15 בדיוק, נפערה הדלת התחתונה של המטוס. הפצצה שוחררה, צונחת לאיטה, נדמית כמעט כבלתי מזיקה – רק מתכת כבדה שחותכת את האוויר בשקט מוחלט, בדרכה להפוך את ההיסטוריה.

    רעם לבן, עיוור, נישא פתאום לשמים. תחילה אור, אחר־כך חום. גל הלם נע במהירות עצומה וסוחף אחריו בניינים, גשרים, חלומות. הצללים של האנשים נחרטים בקירות, זכר אחרון לרגע שהיה. גשם שחור יורד, שותק, כבד, רווי אבק ואשמה.

    באותו היום העולם הישן מת. התום נשרף יחד עם הירושימה. בני אדם הביטו בשמים והבינו – מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הכוח לשנות עולמות כבר לא היה אגדה; עתה היה בידיהם, מפחיד ומפתה גם יחד.

    האנושות נכנסה לעידן חדש – עידן שבו צל הפחד, תקוות הישועה ואימת ההשמדה ילוו אותה תמיד.

    פרק א

    דממה. חשיכה.

    אורי נשאר לשכב ממתין בדריכות הוא הציץ בזהירות בשעונו השעה הייתה 3 אחרי חצות הוא הגיע ראשון בזה הוא בטוח. שעה עגולה נוספת חלפה כשדמות שחורה הגיחה לאפילה למרות החשיכה הבחין אורי בבליטה בכיסה הדמות חיפשה גם היא מקום טוב לתצפית, אורי שיער שמדובר בסוכן CIA למרות שהבא נראה מקצוען היה אורי רגוע לחלוטין ההסוואה שלו הייתה יותר ממושלמת דקות ארוכות נוספות חלפו ואז זה קרה...

    הסוכן חשף את עצמו ראשון לא מסוגל יותר להמתין הוא נע בזריזות מרשימה ובדממה מוחלטת אורי החניק קריאת התפעלות הוא כבר ראה סוכן בפעולה בחיים... אבל זה היה משהו אחר. המהירות הדיוק והעוצמה התאחדו כולם והפכו את הסוכן למכונת מלחמה בלתי מנוצחת, אורי שיער שמדובר באחד הטובים סוכן על, הרי גם המוסד הישראלי שלח לכאן את הטופ אחרי הכל ידע אורי להעריך את עצמו

    אורי התלבט למשך כמה עשיריות השניה אם לחשוף את עצמו ולסייע לסוכן במלאכתו אך משראה שהלה מסתדר היטיב העדיף להישאר במקומו אין לדעת איך האמריקאים יגיבו, הם עוד עלולים להיעלב שישראל אינה סומכת עליהם.

    המשימה הושלמה במהירות. הקרב כלל לא היה שקול. למרות שהם היו שלשה מול אחד. הסוכן נעלם במהירות. אורי שהיה סקרן נורא להכיר את סוכן העל הלזה השתעשע שניה במחשבה על מעקב אחר סוכן העל אך דחה אותה מייד סוכן על שכזה יקלוט אותו במיידי אין סיבה להסתכן לחינם. הוא הכניע בקלות את רגש הסקרנות כמו שכבר עשה עשרות פעמים בחייו. הוא המתין דקה אחת נוספת ונעלם כרוח.

    מחר יהיה לעיתונאים הרבה מה לכתוב...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: forty thousand feet, דה לה מייארו, מילת ערך ועוד 21 משתמשים24 //
    53 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הלוויתן הכחול
    וואו! דחוף המשך! וכל הכבוד על עבודת המחקר, הצורה בה הוא חווה את הפיצוץ כתוב בצורה ממש אמינה...
  • 186
    • א
    שיתוף - לביקורת תכף אשוב
  • אוראל סולטן //
    • וכמה פעמים שאיבדתי את עצמי,
    לתהום הנשייה.
    צועק לעצמי מבור,
    תכף אשוב.

    וכמה פעמים שנפלתי לבד,
    עם אלפי כוכבים.
    מתגלגל ברפש וחול,
    פגר אבוד.

    וכמה פעמים שהשלכתי משקף,
    רטוב מדמעות.
    קורא לעצמי בקול אילם,
    לדרכך לך.

    וכמה פעמים ששבתי לעצמי,
    וכפרתי בעצמי.
    שוגה בדרכי אפלה,
    ותוהה.

    וכמה פעמים שספרתי פעמים,
    והתיאשתי מלמנות.
    מנגן על העצבים,
    מזייף.

    וכמה פעמים שחזרתי לביתי,
    וראיתי חורבן.
    וכמה פעמים שלחשתי לליבי.
    תכף.
    אשוב.

    "כמה כוכבים שנפלו עכשיו, חזרו לי מילים." (מבוסס על 'אור כזה', ישי ריבו.)
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .חיה פ, הלוויתן הכחול, אההם פפם ועוד 26 משתמשים29 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה! בעז"ה בל"נ אשמור אצלי.
  • 24
    • ק
    שיר עת נופלים
  • "קשת" גרפיקה בשבילך. //
    • עֵת נוֹפְלִים חַשְׁכֵי הַלַּיְלָה,

    מִתְעַרְפְּלִים סָבִיב סְבִיב

    אֲלֻמַּת הָאוֹר,

    אָז לוֹחֶמֶת הִיא לְלֹא חֶרֶב לָהּ,

    לְלֹא מָגֵן חוֹשֶׂפֶת מִסְתּוֹר.



    לִבַּבְתַּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַי,

    תְּחִנּוֹתֶיהָ שֶׁל נִשְׁמַת הַחַי

    אַל תָּשִׁית אֶל עָצֵל,

    הַנָּם בַּשָּׂדֶה,

    אַל תַּבִּיט אַךְ תַּכִּיר בְּתוֹכְכַי.



    אֲנִי הַשֶּׁמֶשׁ, אֲנִי הַתָּם הַשָּׁלֵם:

    עֵת נְמוֹגִים כּוֹחוֹתָיו, פּוֹרֵשׂ כְּלֵי מַעֲשָׂיו,

    חַיָּל נָסוֹג מִקְּרָב, לֹא חָפֵץ וְלֹא חַיָּב,

    מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גְּלִימַת אֱלֹקָיו.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: משך, תכלת שמיים, הלוויתן הכחול ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 132
    • T
    שיר לֹא לִי
  • tmr //
    • אֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת לֹא לְקַבֵּל אוֹתְךָ
    יֵשׁ טוֹבוֹת שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לִפְתֹּחַ עֲבוּרָן יָדַיִם
    לֹא לֵב
    לֹא לִי מַגִּיעַ הַיֹּפִי הַזֶּה
    לֹא אֲנִי הָיִיתִי בַּצַּעַר הַזֶּה

    בַּחֹשֶׁךְ לִפְנֵי הָאוֹר
    מִי חָלַם עַל הָאוֹר
    מִי דִּמְיֵן שְׁ
    הַהֲזָיוֹת שֶׁלִּי לֹא יָשׁוּבוּ רֵיקָם
    שֶׁמִּנְהֶרֶת הָאֵפֶר הַזֹּאת תְּבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת
    טוֹבוֹת שֶׁהַשּׁוֹפָר
    יַשְׁמִיעַ אֶת עַצְמוֹ אַחֲרֵי סִדְקֵי אָדָם

    וְכַמָּה הָאוֹר הַזֶּה גָּדוֹל
    כַּמָּה הַנֵּס הַזֶּה טִבְעִי
    הַנְּשָׁמָה מְרִימָה יָדַיִם אֶל מוּל הָאֱלוֹקוּת הַזֹּאת
    אֶל מוּל הַצַּעַר הַהוֹלֵךְ וְנִסְפַּג הַזֶּה
    וַאֲנִי מִתְעַקֶּשֶׁת
    סוֹגֶרֶת הַכֹּל

    לֹא אֲנִי הָיִיתִי בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה
    לֹא לִי
    הַטּוֹב הַזֶּה
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בחלל הריק, חוי!, הלוויתן הכחול ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    הפנית אותי אז קראתי עכשיו את האתגר בדרכ זה על סיפורת ואני פחות בתחום הזה, רואה שהפעם יכול...
  • 303
    • א
    סיפור בהמשכים פרוטוקול אקו
  • אינדה //
    • ** פרוטוקול אקו **​


    שמואל לוינגר.png
    העיר התלויה נועדה להציל את האנושות.
    לפחות כך כולם בעיר מאמינים.
    כששוטר מהשכבה האמצעית מגלה שתאונה מסתורית נמחקה ממערכות הפיקוח של העיר, הוא יוצא לחקירה שמובילה אותו אל סוד שאסור לדעת.
    נער שנעלם, שכבה שאינה קיימת, ואמת אחת שעלולה למוטט הכול.
    כשהמערכת מתחילה לצוד אותו, אלון נאלץ לבחור:
    לציית לחוקים שנועדו לשמור על הסדר. או לשבור אותם, גם אם העיר כולה תיפול.​

    מותחן מדע־בדיוני מהיר, אפל וטעון אקשן על שליטה, שקר והאמת שמסרבת להישאר קבורה.
    שמואל לוינגר.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נחשונית, נאו ממש, Talya kadosh ועוד 10 משתמשים13 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yehup
    סיפור עם פוטנציאל מעולה! מזכיר לי קצת את הסרט "אסטרו" רק ששם זה הפוך - העיר התלויה היא המתקדמת...
  • 77 78 79 3M
    • ל
    דיון המשפטים - שלנו!
  • לוטם //
    • לפעמים אני מחפשת משפטים יפים, חכמים ו- לא נדושים.
    מאמינה שגם אתם, מידי פעם, כשצריך להכניס לתוך קטע משפט מתאים ואין משהו מקורי מספיק...

    אני רוצה לנסות לפתוח כאן אשכול בו תעלו משפטים קצרים שהבזיקו לכם ברגע של השראה, שמכילים מסר, רעיון חזק וכו'.

    אז- בהצלחה לנו...
    המשפטים - שלנו!
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: רפאל תבורי, I L♥ve Israel, Rachel - Art ועוד 26 משתמשים29 //
    2K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אההם פפם
    כשלנפש כואב הכל כואב פי כמה.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה