קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2 3 6K
    • פנינה ריימונד
    התייעצות שנייה | מימוש והגשמה עצמית
  • פנינה ריימונד //
    • "פרסם נושא חדש" - "התייעצות" - "מה עושים בשביל-"...

    לא. בינתיים אחכה עם זה. סבלנות. מה כבר יגיבו יושבי הפורום שלנו?
    בטח כבר חפרו ודשו בנושא מיליון וחצי פעם...

    ושוב, "פרסם נושא חדש" - "התייעצות" - "איך לשווק עצמי ל-"
    עזבי. יאללה, די. נו, באמת.

    ובסוף עשיתי את זה.

    פתחתי נושא חדש ופירסמתי אותו, כלומר החלטתי לפרסמו -ברשות הרבים,
    שהוא, פורום "כתיבה |עריכה ספרותית | עריכה תורנית |דקדוק ועברית"...

    ובאמת מדוע נפל הגורל?
    יען כי רצוני בוער בעצמותיי- לצאת, לעשות משהו, לממש, להגשים!!! (ככתוב בכותרתך)...

    אשמח לעצות ופתרון קונפליקטים וחששות, המלצות, דחיפות, הארות והערות, הרגשות, הגיגים ומחשבות...

    אז יש תקווה לעתיד טוב יותר?
    (הסבר: איך לכתוב לעיתונים, להשיג כתובות מיילים, האם לפנות להו"ל ואיזו? וגם לעשות קצת ירוקים [אבל לא של ה-20]...)

    אנא לא להוריד מורל...

    פנינה.
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, אשר שרבר ו-גרונים3 //
    59 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנילוש
    כמה מן החברה שנראו מוזכרים שם ושאני מכירה, הפרטים נכונים אבל לא יודעת בצורה גורפת.....
    • סקר
    668
    • כ
    בקשת ייעוץ | את מי להתרים, את אבא, אמא, או הילדה?
  • כתב ומכתב //
    • אני עובד עתה על עריכת עלון התרמה עבור ילדה קטנה חולה ל"ע.
    מעבר לשער ולסיסמאות, יש את הטקסט המרכזי שתפקידו לעורר רגש. הפעם בחרתי ללכת בדרך של הזדהות, והשאלה היא עם מי יהיה יותר אפקטיבי לעורר זיהוי, עם האב, האם או הילדה החולה.

    כמובן שהחישוב משקלל את מידת ההנעה לפעולה של ההתרמה אחרי ההזדהות (לדוגמה, אם אדם שיש לו כ.א. יזדהה עם חוסר האונים של הילדה, האם זה מספיק כדי שיתגייס לעזור לה או שצריך להציב אותו במקום של האבא?)

    אשמח על כל תשובה
    תזכו למצוות
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרלוט
    השבר הנפשי מצד האם. תראו לי מישהו שיעמוד שאנן מול החוסר האונים של אימא לילד חולה. הצילו...
  • 2 3 4 5K
    • ר
    נספח לאתגר אמצע חשוון – דו שיח
  • ריקיה //
    • לדיונים ותגובות על האתגר:
    http://www.prog.co.il/threads/אתגר-אמצע-חשוון-–-דו-שיח.326444/
    • תודה
    Reactions: פנינה ריימונד1 //
    66 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פנינה ריימונד
    פנינה ריימונד
    ממתינים בציפייה ובחרדה, למרות שהתוצאות משוערות...
  • 2 2K
    • פרוגיוזרית
    שיתוף | בקשת ביקורת | בוקר טוב
  • פרוגיוזרית //
    • מנסה את הסגנון המודרני הפעם.
    מקווה שהבנתי נכון את העקרונות (כלומר, אני הבנתי שאין עקרונות - תקנו אותי אם אני טועה)

    השעון מתקרב
    לחצות
    מסתובבת בבית
    סוגרת אורות
    השמיכה חמה ונעימה
    וכמעט חוטפת אותי
    שינה

    ליד החלון
    בכי
    הוא לא רוצה מוצץ
    לא רוצה לאכול
    רוצה רק אמא
    ואני כבר מתייאשת
    מראש

    הוא מניח את
    הראש
    על הכרית שלי
    העיניים מיד נעצמות
    איזו מין
    שלווה
    ישנים מחובקים
    השרירים תפוסים
    המיטה חמה

    השעון מתקרב
    לחמש וחצי
    קול גרגור וצחוק
    העיניים שלו פתוחות
    שלי עצומות
    איזו מין
    שמחה
    ידיו מגששות
    את פני מועכות

    הבוקר התחיל.
    הצילו.

    שלכם,
    השכנה ממול.
    • תודה
    Reactions: חגי פאהן, ⚙️Dina, מריומה~ ועוד 24 משתמשים27 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    לתם הרגשתי - לעיתים אם נתייחס לכללים לא יהיה שירים. לא יודעת מה נכון. אני נהניתי מהשיר ואני גם...
  • 2 3 3K
    • ר
    זה לא צחוק, הפעם זה רציני.
  • רחלים //
    • במטותא מכם, אבקש סליחה
    מה שאספר, זו לא בדיחה,
    אם מישהו כאן הוא קשה הבנה,
    נראה שלא פגש, את מי שבתמונה.

    אולי זה עניין קשוח של אופי,
    לא יודע מדוע מצאו בי דופי,
    מה שנעשה פה הוא בלי מידה,
    נראה שיש כאן עניין של בגידה.

    נולדתי למשפחה טובה, עוטפת,
    צמחתי מתוך חממה מלטפת,
    תמכו בי באהבה לכל אורך הדרך,
    ולפתע נחטפתי כאילו אין בי ערך.

    מבית חם, אבא, אמא ואחים,
    הרגשתי שבכוח אותי מושכים,
    נבהלתי, הובלתי אל הלא-נודע,
    חושך מעליי, אפילו הדרך חידה.

    קר לי, חששות, לוחץ ואפל,
    מרגיש איך הפחד אליי נופל,
    אפילו לא הספקתי להפרד,
    והנה בדרכים אני נודד.

    הדרך ארוכה, עולים, יורדים
    גם בלב שלי רגשות נמדדים,
    למטה, למעלה, ימין ושמאל.
    לא היה לי אפילו את מי לשאול.

    אחרי החושך, תמיד יש תקומה,
    ראיתי פתאום את כל המשפחה,
    דודים, דודות, סבא וסבתא,
    מלפני, מצדדי וגם למטה.

    עוד אני מחייך ושוב זה קרה,
    הורמתי בכוח ונסגרתי בחזרה
    אין כח לדבר, עצוב לי בעיניים,
    מלוכלך, כחי אינו עוד במותניים.

    מכונית, אוטובוס, לא יודע,
    מה שבטוח שאני נוסע,
    אנשהוא, קורא שלום באויר,
    האם נראה לי שאני מחויר?

    ואז אני מרגיש שוב על הגוף
    כמו מעין תחושה של ליטוף
    מרפה, משחרר, מנסה לבטוח,
    הרגשה שאני כבר יכול לשמוח.

    ואז עשית לי מקלחת נעימה,
    והרגשתי כמה שאת אוהבת,
    שמעתי אותך שרה נעימה,
    וההרגשה שלי החלה מתרחבת,

    מצאתי לי אמא חדשה,
    יש פה קצת עניין של בושה,
    אני כל כך צמא לאהבה
    מחזיר לך חיוך של חיבה.

    המשך יבוא.
    • תודה
    Reactions: מ. ברא"י, PHSelf, און קיי ועוד 17 משתמשים20 //
    44 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    פעם פעם פ. חובב כתב קטע משובב לב ובטן ... על קישוא . איך אמהות או נשים(רח"ל) מצליחות להאכיל את...
  • 2 3K
    • Natan Galant
    בקשת ביקורת - מחסן יקר, מחסן חביב. מי צריך אותך בעצם?
  • Natan Galant //
    • כמו הרבה דברים בחיים, קשה להניח את האצבע על הנקודה המדוייקת בלוח השנה ולומר: כאן נבט המחסן.
    מתישהו במהלך השנים האחרונות, מן הסתם.

    המחסן לא היה כמו היום. הוא היה קטן, חמוד, אוורירי, אבל מואר. מלא שאר רוח. הייתה בו אפילו אדנית קטנה עם קקטוס צרפתי! אחחח, היו ימים.
    תקופה קצרה אחרי שזכינו במחסן (רק עשינו שיחת נימוסים עם הבעלים הקודמים, ואפילו לא שברנו לו שום עצם רצינית) הכנסנו לתוכו את הפריט הראשון:
    השולחן החום ההוא, שחסרים לו שתיים וחצי רגליים ויש לו עוד רגל אחת תותבת (חצי מקל מטאטא. תודה לשלומק'ה הגיס שטרח והציל את השולחן!).
    כמה שמחנו שיש לאן להוציא אותו. הוא ממש נעשה מיותר מאז שהוא איבד את היציבות, את הצבע, וחצי מהפלטה העליונה שלו.

    הרעיון הגיע דווקא מהאישה, שאמרה:
    חבל לזרוק. אולי עוד נצטרך אותו יום אחד. שים אותו במחסן, געציל!
    צודקת. השולחן הועבר למחסן, ונשאר שם גלמוד. אתם בטח אומרים: רחמנות. צודקים אתם, צודקים. דאגנו לו לחברה די מהר. שלא ישעמם לו.
    השולחן ניצב במחסן לבד בקושי שעתיים.

    כמה דקות חלפו, פזלתי על הכורסה בסלון ועל העיתון עם כל המציאות הנדל"ניות. אבל האישה אמרה: יופי שפינית את השולחן. כבר מזמן גמרת את לימודי המשפטים שלך, זרוק כבר את כל הקלסרים החוצה! נמאס לי לראות אותם!!!
    לא העזתי להתווכח, מפחיד.
    יצאתי מהבית, אוחז בשתי ידיי את כל אוצרותיי, וליבי כמעט קרס:
    לזרוק? את הקלסרים האלו?? ואם יום אחד בעתיד, מתישהו כשאהיה משפטן בכיר אצטרך לבדוק מה דיני ירושה במקרקעין שעבר עליהם הכלח?? איך אפשר לזרוק אוצרות כאלו??
    אי אפשר, בדוק.
    התגנבתי למחסן ושתלתי את כל הקלסרים על השולחן. ככה שיחכו ליום פקודה, יום אחד בטוח אשמח שלא זרקתי אותם.

    למחרת האשה הגניבה החוצה מהבית את הארגזים עם הספרים המאובקים שמוישל'ה שלנו קיבל לבר מצווה. לזרוק? אי אפשר. מוישל'ה בטח יהיה תלמיד חכם יום אחד. בטוח.
    אבל כבר 11 שנים הוא לא נגע בהם, ואין אף אחד שרוצה אותם. מה הפתרון? כמובן, המחסן.


    שמחתי כל כך שיש לנו מחסן! סוף סוף יכולתי בלב שמח לקנות 13,000 כרטיסי הגרלה למכירה הסינית של חסדי רותי, ולבחור את הפרס הגדול: סט מקדחות אלגנטי כולל 23 אביזרים נלווים. הנה, יש לי מקום לאפסן את המקדחה!!

    ואכן, המחסן לא הכזיב. לא התלונן, לא בכה, לא התווכח, לא התמרמר: צר לי! לא עשה בעיות. קיבל הכל באהבה. לקח את הכל בקלות, כמו שאומרים המחסנאים. לקח ולקח.

    די מהר גיליתי שחסדי רותי כנראה נפלו בפח, ובמקום לקנות עבורי סט מקדחות של 'בוש' הם נתנו לי סט דומה של 'גרוש', שאכן- לא היה שווה גרוש. המקדחות נהרסו במהירות, ואחרי שמוישיל'ה ניסה לקדוח איתם בקיר הסלון וגמר עם 3 חתכים קטנים ובכי אחד היסטרי- השלכנו אותם לפח.
    אבל את האביזרים לא היה לנו לב לזרוק. לא חבל? אולי יום אחד עוד נצטרך אותם... אמרה האשה בחוכמה. צודקת.
    אביזרים צריכים מקום מסודר, אז קנינו מערכת מדפים (רק 3200 כרטיסים בהגרלה הסינית!) ממתכת, התקנו אותה במחסן- ויהי אור!
    אחרי יומיים כל המדפים כבר היו מלאים, יש מאין. פתאום יכולתי סוף סוף לזרוק מארון הספרים בסלון את 11 האוגדנים המקסימים שצברתי משנת 2003 ועד 2008 עם כל החשבוניות של 'סלקום' (תרגישו בנוח לשאול, רימו אותי בכולם, לא פספסו אף פעם).

    קצב מילוי המחסן נעשה היסטרי לגמרי:
    שמכות פוך ישנות שחבל לזרוק, נעליים אורטופדיות של חנהל'ה קרועות מכל כיוון אבל עלו לנו הון, סט מברגות (מהשכן. ההגרלה הסינית של לב מלבלב), 12 סטים של נעלי בית בלי זוג, שקית ענק של גרביים מחוררות ("געציל, את הגרביים האלו אמא שלך קנתה לך לחתונה, שים במחסן ויום אחד נשב ונתפור את כולם...), תנור גז ישן ("יום אחד נתקן אותו, פירמה ממש טובה"), פיל מפוחלץ שדוד נחום קנה פעם כמתנה לאשתו לכבוד החג וכמעט גמר ברבנות בגלל התעלול, קופסה של עטים מאלי אקספרס (מתנה מהשכן שעבר דירה), כדורגל כמעט כמעט מלא באוויר, שקית של בלונים מטרידים בצורת משושה, ("געציל, יום אחד אפתח גן ילדים בבית והילדות ממש ישמחו עם הבלונים") סלסלת פירות מפלסטיק (אחמד הארור, אז מה אם נתקענו בפקק? אתה וכל החברים הרוכלים שלך, גם כן), ולאחרונה גם שלושה ארגזים מתפוררים מלאים בצלחות פורצלן מזעזעות של דודה יענטא ("געציל, יום אחד זה יחזור לאופנה, תשמרו..").

    כמובן, לכל דבר טוב יש סוף, וגם למחסן. די מהר הסתבר לנו שהמחסן כבר מלא לגמרי ואין עוד מקום להכניס סיכה. הדחקנו והדחקנו, עד שנותרנו מול שוקת שבורה.
    לא נשארה לנו ברירה: ערב פסח בא, והיינו חייבים מקום נוסף במחסן כדי לאפסן את המאווררים החצי מקולקלים שלנו.

    נו, לא הייתה ברירה ו- "לפעמים אין ברירה געציל, אני ממש מצטערת, אבל הגיע הזמן שתעשה סדר במחסן ותעיף משם את כל השמאטעס..."

    אז זרקנו את כל תכולת המחסן היישר לצפרדע השכונתית מעלת הניחוחות.
    כמובן, בגלל שהצפרדע אצלנו יחסית קטנה (עירייה של עוכרי ישראל!!) וכבר הייתה מלאה, פשוט הנחנו את האוצרות שלנו במקום בולט מחוץ לצפרדע. "בטח יהיה מי שישמח לקחת אליו את כל המציאות ויחסוך לעירייה את הפינוי" אמרה האשה, צודקת.

    ואז, כאשר בהינו בתדהמה במחסן הכמעט כמעט ריק (מאז הפינוי הוא כבר התחיל להתמלא מחדש), נפלו עלינו בקול קרקוש מחליא כל צנצנות האסימונים מהמדף למעלה, והבנו בבת אחת:
    חייבים מחסן, חייבים.
    אבל לא כדי לאחסן בו דברים, לא.

    חייבים מחסן, רק כדי שישמש כתחנת מעבר. כתחנת שירות. כנקודת ביקורת בין הבית - ובין הצפרדע השכונתית.

    כי לזרוק חפצים נוסטלגיים אי אפשר.
    אבל לעשות סדר במחסן פעם בכמה שנים ולזרוק את רוב רובה של תכולתו לכל הרוחות? בטח שאפשר, זה כייף!

    געציל.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מנחם דרורי, מימיי, מנחם ומנדעל ועוד 65 משתמשים68 //
    36 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנילוש
    THENKS!
  • 2K
    • א
    שיתוף / נחום תקום - סיפור מתגלגל. פרק א'
  • איציק כרמי //
    • "חומי! המשגיח קורא לך, קום."

    הבטתי בשעון בעין חצי עצומה, מחוגי השעון התעקשו שהשעה היא 11:45, משמע, כולם באמצע סדר א', ללא ספק זה לא זמן טוב לקום.

    "עוד מעט", נפנפתי את הבחור משיעור ג' שבא להעיר אותי, והמשכתי להתחפר במיטה, מאזין למוזיקה באזנייה אחת שיצאה מתחת לכרית. "שירי עגבים" היו המשגיחים בכל הישיבות קוראים לזה, ואף פעם לא הבנתי מי הם אותם עגבים עליהם מדבר ראש הישיבה, או המשגיח בשיחה האחרונה בינינו שלאחריה בדרך כלל בקשו ממני לארוז את חפצי ולחפש לי ישיבה אחרת עד לסוף הזמן.

    תמיד נמשכתי למוזיקה מהסוג הגרוע, לא מוזיקה שתשמעו בחתונות או בחגיגות האירוסין. מוזיקה שאפילו לא הקשבתי למילותיה, מילים שגם אם הייתי מקשיב להן לא הייתי מבין אותן. סגנון המוזיקה הפרוע, הברוטלי והאמוציונלי הזה, אוחסן אצלי בנגן בשפות שונות, אנגלית, גרמנית, ספרדית ואפילו סינית. נהניתי מכל קריעה של מיתר בגיטרה או מכל צליל חייתי כזה או אחר שבקע מגרונה של הלהקה התורנית לה האזנתי. הרגשתי שכל החלק הלא מנוצל שבי מתחבא בתוך אותה מוזיקה, הרגשתי שאני רוצה לצאת ולכבוש את העולם. הם קראו לזה שירי עגבים, אני קראתי לזה מטאל, מטאל כבד.

    את המכשיר הקטן החבאתי היטב, כיון שידעתי שהמשגיח מחפש אותי. האמת, שדי נהניתי מכל המשחק הזה של חתול ועכבר שהתפתח בינינו, לשבת בשיחת מוסר בעיצומו של אלול, שהמכשיר הקטן נמצא בתוך גרביי, לשמוע מוזיקה בשיעור כללי כשהיד עליה נתמך הראש, כאילו אני מקשיב בעניין, מסתירה את האוזנייה או לישון על האוזנייה ולהאזין למוזיקה 12 שעות בלופ אין סופי כמו שעשיתי עכשיו.

    "חומי!"

    קפצתי על מיטתי בבהלה, עוטף את גופי בשמיכה, זה כבר היה הקול הצרוד קמעה של המשגיח והוא היה ממש קרוב אליי. יכולתי להריח את הריח של הסיגריות שלו. היה להם ריח של סכנה.

    "עוד שתים עשרה דקות, תחכה לי ליד חדר הרמי"ם, כשאתה לבוש אחרי מקלחת, עם תפילין ותיק עם חפציך האישיים"

    לארוז גם את המצעים? שאלתי בחוצפה..

    "לא, תביא איתך בגדים לשבוע זה מספיק" הוא אמר.

    אוף, לא נעים להיות מסולק מהישיבה לשבוע ולחזור, עדיף כבר ש"יעיף" אותי לתמיד. וחוץ מזה, שאלתי את עצמי, למה עלי להתקלח??

    התקלחתי, התגלחתי, התלבשתי וירדתי לחדר הרמי"ם, עם תיק גב בו ארזתי את התפילין, קצת בגדים וגם ספר מפות עב כרס של כרטא.

    דלת העץ עם השלט הזהוב, והכיתוב החרוט עליה "חדר רמי"ם" היתה סגורה, הייתי מבולבל לא זכרתי אם הוא אמר לי לחכות לו ליד הדלת או להיכנס פנימה. החלטתי לנקוש על הדלת.

    ראש הישיבה פתח לי את הדלת, גופו חוסם את מראה תוך החדר, "היכנס חומי" הוא אמר לי ברוך, מפנה לי דרך לעבור וגם לסקור את תוך החדר. המשגיח ישב שם, לידו, ישב אדם גלוי ראש עם שיער מדובלל ומשקפיים עגולות, ולאחר שהדלת נסגרה הבחנתי גם בקצין משטרה שעמד ליד הדלת.


    שב, אמר לי המשגיח, מחווה בידו לעבר כיסא פלסטיק שחור, עם כתמי צבע של ירדו מאז הסיוד האחרון בחדר. ראש הישיבה הגיש לי כוס עם מיץ תפוזים, "תשתה" הוא פקד עלי, עם חיוך עצוב כזה, ברכתי חפוזות, הם ענו אמן, הרגשתי מוזר.

    "תראה" שמעתי את הקול לצידי, שמך הוא נחום פלדניק? כן, עניתי, מרים את מבטי לעבר השוטר, מחשבותי רצות בקצב, מסות להבין מה קורה פה, מעולם, אבל מעולם, לא קראו לי נחום, שנאתי את השם הזה, חומי, זה השם בו קראו לי הוריי, אחיי ואחיותיי הקטנים, חבריי, מורי, ורבני כל הישיבות בהם למדתי, ופתאום "נחום" רשמי כזה, מקצין משטרה.

    תראה, הוא אמר, אתה צריך להתלוות אליי לבית החולים, מישהו מהמשפחה שלך נפצע קשה.

    המחשבות התעופפו לי במהירות במוח , חיברתי כמה דברים יחד, נפצע קשה, בגדים לשבוע, בית חולים שוטר, ואולי האדם השלישי הוא בכלל פסיכולוג?

    "מי מת?" שאלתי בקול יבש ורועד.

    "היתה תאונה" שמעתי את המדובלל אומר,

    "כולם?" שאלתי.

    "לא" אמר השוטר, "אמא שלך והקטנה בחיים"

    תמונות זוועה החלו לרוץ במוחי, כשלפתע שמעתי צרחה נוראית "לאאאאאאאאאאאאאא" ואז השתלטה עלי עלטה כבידה.

    "חומי" שמעתי קול קורא בשמי, הסתובבתי על המיטה, מרגיש שהיד שלי נתקעת בחוט דק, זו לא היתה האוזנייה, זה היה צינור שמחובר לאינפוזיה, מצמצתי בעיני מנסה להתרגל לפרצופים שמולי, היתה שם דודה רחל, שהיתה נשואה לדוד שמואל האח הבכור של אמא שלי. היה שם ראש הישיבה, וגם שרי, אחותי הקטנה בת השש, בוכה, חבושה ושברירית.

    לא הבנתי מה קורה איתי, איפה כולם? שאלתי, "בלווייה" ענתה דודה רחל, משפילה מבט, ושרי אוחזת בידי בחוזקה. ואז באחת חזרה אלי השיחה המוזרה בחדר הרמי"ם ההבנה והצרחה שמלאה את החדר ועדיין מהדהדת באוזניי.

    רציתי לקבור את עצמי, להיעלם, לא להיות. אבל יותר מכל רציתי את המוזיקה..

    ואת הנגן, שכחתי בישיבה.
    • תודה
    Reactions: מנחם דרורי, הסכת ושמע, בא יבוא ועוד 29 משתמשים32 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איציק כרמי
    חברים יקרים. נבצר ממני להמשיך ולחתל את הפרק הנוסף, כן, הוא עדיין בחיתוליו. ברגע שאוכל, אעלה. נא...
  • 1K
    • ב
    חכמת הרזות (?)
  • במבה נוגט //
    • כהמשך לזה
    http://www.prog.co.il/threads/חכם-הרזים.324904/
    כבר מקנן לי מאז, רק עכשיו היתה לי חצי שעה פנויה.
    הרמה בהתאם לאורך ההשקעה אז נא לקבל בסלחנות.



    אוטובוס צפוף עם המוני אנשים
    מזדחל לאיטו ביום לוהט
    המזגן מנסה עבודתו לעשות
    אך לא מצליח להשתלט

    לכולם חם, מוחים זיעתם
    להשיב על פניהם אויר מנסים
    בעזרת כל מיני מניפות
    עשויות דפים, מסמכים וטפסים

    בתחנה מחכה אישה שמוכרת
    לכל יושבי פרוג זה מכבר
    הן סיפר לנו עליה ממש לאחרונה
    מר טחינה גולמית המוכשר

    קוים שונים על פניה חולפים
    וכולם לעייפה עמוסים
    היא מבינה שגם זה שאליו היא מחכה
    מכיל כמה עשרות נוסעים

    מכיוון שלא קל לה לעמוד בנסיעה
    מתחילה היא לחשוב על מונית
    כך תגיע למחוז חפצה
    בלי חשש לנפילה קטלנית

    אך מיד מבטלת את מחשבתה הנואלת
    מדוע זה לה להוציא כספים
    הן מישהו יראה, יבין ויקום
    מתוך כלל הנוסעים הצפופים

    מגיע האוטובוס וכמו שניחשה
    כבר אין מקומות ישיבה
    מיד מתחילה לחפש מי יקום
    תוך כדי תיקוף רב-קווה

    יש כמה קשישים וכמה ילדים
    ששיווי משקלם מוטל בספק
    אבל על שאר נוסעי האוטובוס
    הולך כעסה ומתחזק

    יש בחורים צעירים שיושבים -
    כמה קלוקל חינוכם!
    אין לה מושג שהם אפילו לא
    ראו אותה בקצה עינם

    יש גם בחורות שלא קמות
    כזה חוסר התחשבות!
    למעשה הן חשות שלא טוב
    וגם להן חסרה יציבות

    יש צולעים ונכים ומסוחררים
    וכאלו שעברו יום לא קל
    יש כמה רחפנים חסרי תקנה
    ואנשים עם בעיית שיווי משקל

    כל זה לא כתוב להם על המצח
    והאישה מרגע לרגע מזדעמת
    מתכננת אשכול עוקצני בפרוג
    במוחה כבר כותרת הולמת

    על בחורות שטרם בגרו
    על החינוך האטום, סתום ובלום
    על ליטאים וחסידים שוטים
    ועל גברים שלא מבינים כלום

    כך ממשיכה היא כל הדרך
    רעיון אחד לא עלה בראשה
    לגשת ליושבים, לומר שקשה לה
    ואם אפשר לקום, בבקשה.
    • תודה
    Reactions: אשכולית, ציפורת הנפש, נעמי פ ועוד 35 משתמשים38 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סימי
    קטע נכון מאד! ויפה שבחרת להאיר- אחרי כל הכותבים שבחרו להעיר ...
  • 728
    • ע
    בירור: פירוש על מגילת אסתר רב מכר
  • ערך רב //
    • לצורך פרוייקט הנוגע למגילת אסתר, מאד חשוב לי לדעת:
    האם מישהו יודע אילו ספרים שיצאו לאור על מגילת אסתר בשנים האחרונות נחשבים "רבי מכר"?
    והאם ידועות הכמויות שספרים אלו נמכרו?
    שוקי
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איציק הצדיק
    אני חושב ש"על הניסים" הוא בהחלט רב מכר, לא יודע כמויות
  • 1K
    • ת
    ביקורת/ הציור של רבקה'לה (ב')
  • תפנית בעלילה //
    • מאז הציור של עשיו הרשע, אותו ציור שאמא תלתה לי בסוכה מתוך חוסר מודעות מבורך, ציורי הלכו והתבהרו, הלכו ונעשו מוחשיים יותר ויותר. אמא גילתה כשרון מסוים.
    "אני חושבת שנשלח את רבקה'לה לחוג ציור",
    היא אמרה לאבא בארוחת ערב ואבא אמר:"נראה". לאמא היה כח רצון והיא השיגה בסוף את מבוקשה.

    "תגידי לאמא שטוב עשתה ששלחה אותך לחוג ציור, אמרה לי המורה בסיום השיעור הראשון.
    בערב אמא אמרה לאבא את דבריה של המורה ואבא אמר: "אני מגלה כשרון מסוים לשיווק אצל המורה לציור".

    אחרי שציירתי דולפין קופץ מהמים, סוס דוהר באחו, מדרונות מוריקים ותווי פנים חמורי סבר אמרה אמא שהגיע זמני להשתתף בתחרות: כישרונות צעירים.

    יצאתי אל הטבע וחיפשתי השראה. חזרתי אל הקנבס, הרטבתי את מכחולי וציירתי יונה פצועה. המראה היה כה מכמיר שהעלה לי דמעות בעיניים.

    זכיתי בתחרות במקום העשרים ותשע. האחד לפני האחרון. הזכייה הזו היתה מרגשת במיוחד משום שהיא זיכתה אותי בקורס הנחשק והיוקרתי שאליו מתקבלים אך ורק זוכי התחרות המאושרים.

    ומאז שנכנסתי לקורס ציורי הולכים ודועכים, קמלים ונבלים, חיורים, פצועים ומדממים בהשוואה ליצירות המופת של היוצרים המחוננים.

    נטלתי את תמונת הציפור הפצועה, התבוננתי בה ולרגע היה נדמה שהציפור לכדה את מבטי בעיניה המיוסרות.

    בהחלטה מרחיקת לכת עזבתי את הקורס, יצאתי אל הטבע, חיפשתי השראה וציירתי ים רוגש, ציפור גומאת בצמא מי דמעות ואחר בונה לה קן. והיתה תמונה זו קן של חמימות לליבי הרוגש.



    אמתלאי
    • תודה
    Reactions: ציפה דריפה, דוכסוסטוס, גוגלית ועוד 13 משתמשים16 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תפנית בעלילה
    ועל זה אני דווקא חולקת.
  • 2 137K
    • מ
    פרוייקט משותף | האוטובוס - כהמשך לאשכול על נסיעתו של נוחעם >
  • מוטי נאה //
    • וכאן יועלו סאטירות, סיפורים בהמשכים, מיני מתיקה וצחוקים, על מה שקרה\קורה\יקרה באוטובוסים ובנסיעות למיניהם>>>

    זכיתי לשזוף את האוטובוס במשך שנתיים ימים, נסיעות של יומיום, לילה לילה, בוקר בוקר, טרוט עינים וחולמני, עייף וגם במצב רוח צבעוני... יש לי סיפורים מכאן עד להודעה החדשה והישנה אתחיל עם אחת מהם, תמשיכו אותי...


    צ'חוק' שלא כהוראות היצרן​


    כל נוסע טיפוסי אשר עלה אי פעם בחייו על קו אוטובוס, עירוני כבין עירוני, זכה לשזוף בעיניו את השלט המשמים המודיע לקונית על החוק הקובע כי 'כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר', השלט מסתיים באזהרה 'הטרדת נוסע בענין זה עלולה להיות עבירה פלילית', למיטב זכרוני הלוהט, הורתו ולידתו של 'שלט' זה היה בימי הביניים של קמפיין 'הדרת נשים', לבעלי זכרון קצר טווח אזכיר 'בקצרה' את השתלשלות הדברים.

    הכל התחיל במשרד יח"צ 'תמים' שנשכר לנצל את חולשת המגזר החילוני קרי "שנאת חרדים נטו בע"מ" למטרות פוליטיות נעלות, הדיבורים על פוליטיקה חדשה נסקו לגובה, והיה צורך באש שתביא מצביעים לקלפי (למפרע מתברר שלנתניהו יש עוד מה ללמוד אצל הפוליטיקאי החדש שלנו, דבר וחצי דבר על פוליטיקה ישנה וחבר מרעיה), בִּיום 'מבצע היריקה שלא הייתה' היה הטריגר להידרדרות גלגלי הסתה משומנים בשומן מן החי, תוצר רצח אופי מבית היוצר של התשקורת הישראלית.

    ההמשך ידוע לכולם, שלטים הוסרו, אנשים נעצרו, הפגנות, אש פחים ותמרות עשן... ועוד משהו קטן שנשאר לנו, מזכרת מימים אפלים יותר "השלט" הלקוני (כבר אמרנו...).

    המדבקה הזאת הייתה תופסת את תשומת ליבי בדיוק כפי שמדבקת ההגבלה על כמות הנוסעים תופסת לי תא במוחי, לו לא קרה מה שקרה במוצאי פסח.

    היה זה אברך משי צנום ורזה שעלה על הקו הבינעירוני, מיודעינו עלה עם שני ילדיו כאשר הוא משלם על הנסיעה טבין ותקילין, הוא ושני נעריו עמו. והנה כמה תחנות אחריו עולה בחור גלוי ראש, אוזניות ענק מפארות את אוזניו, והוא מחפש לו מקום של כבוד ברחבי האוטובוס המלא מפה לפה בצפיפות מחרידה כמנהגם שלא בקודש של חברת תחבורה מסויימת 'מאוד'.

    הוא מחפש ומחפש... ואז הוא שם לב, הוא רואה שני ילדים בגילאי 9\10 שכבר הספיקו לנסוק אל הרקיע השביעי, וחלומותיהם המתוקים מרקיעים שחקים, הוא מנענע שלא בעדינות את כתפו של אחד מהם, ודורש ממנו במפגיע "זוז" תן לי לשבת.

    במצב כזה, אני בכל אופן אישית, הייתי מחפש מוצא מסבך ידיו של כזה, הייתי אולי מרים את קולי על הבחור החצוף, ודורש ממנו להשיב את גזילתו אשר גזל, יתכן והיו נופלים צעקותיי על אוזניות קשובות, ויתכן שהמוסיקה הרועשת שבקעה מבין תנוכי אוזניו של הנפיל היו מסוככים את כנפי שברי מילותיי, אבל חוץ מזה לא היה מוחי ממציא פתרון טוב יותר.

    ואז הגיע אברך שלישי עם פתרון 'מח אחד', הוא היטיב לכוון את מכשיר הסלולר על רמקול וחייג 100, קולו המונוטוני של התורן בקע מהרמקול הזעיר וכל האוטובוס "כולל הנהג" השתתק בדחילי ורחימי, שלום, שמי אהרון, אני כאן על אוטובוס בין עירוני, ויש כאן נוסע שעובר על התקנה הכתובה... וכאן הוא הקריא בקול 'כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר ואז במקצועיות הוא הגביה בדרמטיות את קולו והמשיך בתקריא הטרדת נוסע בענין זה עלולה להיות עבירה פלילית', איפה בדיוק אתם נמצאים קטע התורן את קולו הרדיופוני...

    הבחור 'בהלם מהשימוש הנגטיבי' עזב את הכסא בזריזות של חתול שגמר את צלוחית השמנת, והתיישב על המדרגות... אה... זה בסדר, הענין הסתדר. סיים אהרון שלנו.

    אז מי אמר שחוק "הדרת נשים" הוא חוק רע, צריך פשוט לדעת איך להשתמש איתו.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מנחם דרורי, סופריא - הוצאה לאור, לכתחילה אריבער ועוד 60 משתמשים63 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרלוט
    תודה על התיקון. לי זה קרה באופן ההפוך. אני בתוך רכב שחנה [חיכיתי לחברה שתרד..] ואישה אחת מתחילה...
  • 2 3K
    • ש
    הבלדה לגיסים של הזוג המאושר
  • שרלוט //
    • אינפלציה של בלדות יש כאן, אז גם אני אוסיף שמן למדורה :D:D:D


    בחופי קיסריה קרוב לים
    הטביעו חותם על החוף
    זוג חביב בשנות החמישים
    נהנים יחדיו מהנוף.


    האוויר הצולף, הדיונות מסביב
    הוסיפו הילה של זוהר
    והזוג הלז –תקוותם לחיות
    חיים בלי כאב וצער.


    בעודם מטיילים שלובי אחווה
    נוחת על ידם מלאך
    והמה נרתעים אך עד מהרה
    תוהים מהיכן הוא צנח.


    פונה המלאך אל האיש
    ואומר: ''שאל נא בני, שאל
    כל בקשה אשר רק תחפץ
    תתגשם משאלתך ממעל''.


    אומר הבעל: ''נו- ובכן
    משאלתי נא לי הגשימה
    בקשה קשה לי אולי חצופה
    מלווה אותי מימימה


    הבא נא לי אישה אשר
    צעירה ממני בשלושים שנה
    זה כל חלומי ובכן
    פונה אני אליך בתחינה''.


    על תגובת האישה נדלגה
    יען המקלדת לא סובלת
    ומה נאמר ומה נגידה
    אם בארזים נפלה שלהבת.


    ויאמר המלאך: היטב שאלת
    ואת משאלת אגשים
    ובעוד כדקה תעמוד לצדך
    אישה הצעירה בשלושים.


    ולפתע זה קורה לו
    אוי טרגדיה, אסון
    רעד נוראי בידיים
    זה וודאי פרקינסון.


    ופניו קמוטות נפולות
    והוא כבן שמונים
    מה זה היה לי?
    צנחו עליו עננים.


    ויגש אליו הכרוב
    מלא חיוכים חביבים
    עכשיו אשתך צעירה ממך
    לא פחות משלושים אביבים.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אליש, לוכסן, שיפט ועוד 83 משתמשים86 //
    28 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרלוט
    למה הכושים מחייכים הרבה? כדי שיראו שיש להם שיניים לבנות.. [למה היא יוצאת לטייל עם בעלה הזקן? כדי...
  • 2 3 5K
    • Natan Galant
    שיתוף | סיפורם הטראגי של גרביי, הכינו את הממחטות.
  • Natan Galant //
    • העולם אומר:
    מה יותר גרוע מחור בגרב? שני חורים.

    המתוחכמים אומרים:
    מה יותר גרוע מחור בגרב?
    חור בגרב שלך.

    ואני אומר- אין שום דבר גרוע יותר בעולם כולו מחור בגרב. אולי אולי שלושה חורים ברצף.

    קם בבוקר, נוטל נעגל וואסער. מגחך על ההוא שחשב שקוראים להם נאגלה ווסער. רץ ללבוש גרביים.
    מוציא שתי גרביים מהשק. רואה שיש בהם יותר חורים מגרב- ומחזיר לשק. נתמודד עם הצרה הזו ביום אחר.
    שולה בתקווה שתי גרביים חדשות מהשק ומגלה, נכון. שוב את אותם גרביים בדיוק.

    דמעות של תסכול מתחילות להיווצר בשק הדמעות, ואני ממהר להתעלם מהן בנוקשות, ובפרץ חיובי של מעשיות מניח את הגרביים בצד ומנסה שוב שתי גרביים אחרות מהשק.
    שולף, בודק, משווה, מחמיץ פנים: אומנם לשניהם יש רק חור אחד בלבד לגרב, אך בשתיהן החור הגדול בצד שמאל. אתגר כזה, ועוד לא התחיל היום.

    טוב, לרגל אחת בטח זה טוב, לרגל שמאל.
    מלביש לכף הרגל את הגרב, ומותח ימינה ושמאלה כדי לוודא שהאגודל לא מוציא את הראש לשלום מהחלון של הגרב.
    יופי. כף רגל שמאל מכוסה ושמחה. הזרת מסתכלת בשוויון נפש על החור, המוטל הרחק הרחק ממולה. רחוק רחוק. לא תעברי כאן זרת, לוחש החור.

    עכשיו לכף רגל ימין.
    לוקח את הגרב הנותרת, בוחן אותה במבט מעמיק ורציני. עכשיו הזמן להיות קשוח, נמרץ, להחליט החלטות כבדות משקל ובלי חורים: איך למקם את הגרב נכון, כך שלאורך כל היום אשכח מהחור בגרב.

    מעטר את כף רגל ימין בגרב, מלביש אותה באהבה, ומותח את הגרב.
    כצפוי- החור התמקם בדיוק מול אגודלי השובב.
    בחורינו הנמרץ כמובן לא פספס את ההזדמנות לקצת שחרור ומייד צץ החוצה מהחור, מייד.
    גרב גרב, מי יתן לי חוט ומחט ואתפור לך את הפה.

    מוריד את הגרב. מלחשש קללות בטורקית אסייתית בניב איסטנבולי, ומלביש בחזרה את הגרב.
    הפעם בתחכום מסויים:
    מלביש בעדינות על כף הרגל ונזהר לא לגרד את הפטריה ההיא. אבל לא מהדק את הגרב. יותר בכיוון של גורב ברפיון. ואז מושך ימינה חזק את ראש הגרב. מנסה לגרום לחור לחגוג מול הקמיצה, בערך.
    מושך עוד קצת, מקלל בשקט קללות מוזיקליות שלמדתי בחלום האחרון.
    יופי. חסדי ה׳. נראה שהצלחתי.

    מגחך ולועג לגרב העלובה והמחוררת, בז לחור שרצה לשבש את שגרת יומי, מהדק את הגרב כהוגן, ותוחב את כף הרגל בנעל הרוקפורט המצ׳וקמקת שנקנתה במבצע של בני הישיבות והייתה שווה בדיוק את מה ששולם עבורה.

    תוחב גם את כף הרגל השניה לנעלה.

    קושר את השרוכים באושר, חיוך הנצחון עדיין מרוח על הפרצוף.
    מהדק. מושך קצת ללמעלה את לשוניות הנעליים. מוודא שהכל יושב נכון. ואז מסיים את שאר ההתארגנויות.

    לוקח את תיק התפילין, יוצא מהבית. מגלה בהפתעה שיורד גשם סוער.
    חוזר לבית, מתעטף במעיל הגשם ועולז על ההזדמנות ללבוש אותו סוף סוף.

    מספיק ללכת בדיוק 7 צעדים מחוץ לבית ואז חוטף את הטעם המריר הזה בפה, הטעם ההוא. טעם הכשלון הצורב. טעם של דוקטורינת קרב שהפסידה, טעם של אכזבה עמוקה. טעם של קונספירציה שהופרכה. טעם של תסכול עמוק ומפעפע, ושל תחושת לוזריות חריפה הפושטת בכל המערכות:


    כף רגל ימין. האגודל מצא את החור, ופרץ החוצה.

    אוי.

    געציל
    • תודה
    Reactions: חנה אביטל, בר כוכבא, undo ועוד 47 משתמשים50 //
    50 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חגי פאהן
    חגי פאהן
    אם יש כאן עקרת בית חרוצה מאזור המרכז שמקבלת תרומות של גרביים עם חורים, אנא ליצור קשר במייל.
  • 2 6K
    • ר
    אתגר אמצע חשוון – דו שיח
  • ריקיה //
    • אני לא רגילה לזכות ולכן הרשו לי לדלג על נאום הניצחון (אפילו במכירות סיניות אני לא זוכה אף פעם אבל זה אולי כי אני לא משתתפת)

    מתכבדת להעלות את האתגר

    ולמי שיש טענות על הנושא אן כל דבר אחר, רק תזכורת – אני מבוטחת חינם בביטוח אחריות מקצועית של גוראל, אז טענות להפנות ישירות אליהם...

    על נושא האתגר:

    כתיבת דו שיח הוא אחד האתגרים הגדולים בכתיבה. מצד אחד הוא צריך להיות אותנטי (ילד מדבר כמו ילד וכדו'), מצד שני הוא צריך להיות כתוב נכון. מצד אחד זורם, מצד שני בלי אמירות מיותרות.

    ועכשיו- לאתגר:

    עליכם לבחור 2 מתוך 6 דמויות להלן, להפגיש אותן במקום כלשהוא ולהתחיל לשוחח... כמובן הדוח שיח צריך להיות החלק המרכזי בסיפור.

    הדמויות:

    1. גרשי – נשלח (גורש) מהישיבה לפני יומיים (לצמיתות או לשבוע? לא ידוע)

    2. סבתא דבורה – סבתא מודרנית, רואה את הנכדים במייל וגולשת בפרוג (כן. כל המתכונים הטובים שלה משם)

    3. עזריאל – עובד גן החיות. מסור מאד באין לו משפחה אחרת

    4. צביה – או צביה'לה בת 4 וחצי. אחות קטנה למשפחה גדולה

    5. מאיה עציוני – מטפלת בשיטת סי בי טי, ארבעת המימדים ומוח 4. אם רוצים אפשר גם מטוטלת.

    6. איתן מרום – מנכ"ל אחת מחברות המזון הגדולות במשק. פרשן פוליטי בכיר (לדעתו כמובן)


    האתגר פתוח לשבוע בדיוק מהיום

    תוצאות יפורסמו בעז"ה עד ראשון שלאחריו


    בהצלחה!

    דיונים ותגובות רק בנספח.
    http://www.prog.co.il/threads/נספח-לאתגר-אמצע-חשוון-–-דו-שיח.326446/

    ריקי
    • תודה
    Reactions: איציק הצדיק, feel-הרמוני, משלימה ועוד 13 משתמשים16 //
    34 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוטי נאה
    התחלתי לכתוב... וההשראה הלכה. כיוון שראיתי המון המון המון המון מלל מלעילא, החלטתי כי אלך על משהו...
  • 522
    • Natan Galant
    בקשת אורח | ספר המלמד
  • Natan Galant //
    • הניק @hayah
    מבקש:
    בקשתי לחברי הפורום, בפרט לאלו העוסקים בעריכה תורנית
    אני מעוניין לברר איפה ואיך ניתן [אם באמת כך] להשיג את הספר 'המלמד' שהו"ל אליהו פנחס בן זאב הכהן בירושלים שנת תרפ"א
    • תודה
    Reactions: בר כוכבא1 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קדיתא
    יש באוצר החכמה
  • 2 2K
    • ל
    לכבוד הפורום החדש - שיתוף.
  • לבן //
    • נצחון שקט. צמיחה חדשה.

    ניפגש בבית קפה

    אי שם בצפון תל אביב

    על מגש יפיהפה

    וספל סרוויז


    תשתקי, תדברי

    זה לא משנה

    נשב קצת ביחד

    נביט מסביב


    תתרגזי למה

    באתי בכלל

    ולמה את הולכת

    תשאלי בסוף, ברוטינה


    מבטים יגרדו

    לשתינו בצוואר

    נקיף את הטיילת

    אני ארגיש בגיליוטינה


    תצעקי או תטיחי

    זה לא ממש חשוב,

    גם אם תבטיחי שלא

    תתקשרי מחר שוב


    ואני מחכה

    יציבה ומוצקה

    כמו סלע שקט

    סופגת צעקה

    ומטח אבנים

    בדממה



    ורקבון של שנים

    שתקיאי מתוכך

    ינבט בסוף

    וזרע וניצן

    באדמה.



    אני מאמינה.


    "בהתחלה הם יתעלמו ממך, אחר כך הם ילעגו לך, אחר כך הם ילחמו בך, ואז תנצח."- מהטמה גנדי.
    • תודה
    Reactions: ציפה דריפה, טחינה גולמית, אספרה ועוד 23 משתמשים26 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ט
    טחינה גולמית
    אכן כן. פתרון פשוט: להעתיק מהוורד להדביק רגע בפנקס רשימות. ולהעתיק משם.
  • 898
    • חגי פאהן
    שיתוף - שיר לפורים
  • חגי פאהן //
    • בעזהי"ת

    לא יכולתי לראות את התחיה (rensansue) של פורום כתיבה ולא לקחת חלק בעשיה.
    הא לכם שירה שכתבתי לפורים, לסעודת חברים. יש בו כמה מילים משובשות, משום שהכנסתי במעט שורות (מעט מדי?) את השמות של כל המשתתפים בסעודה.

    עכשיו כשאני מסתכל השיר באמת קצר. גם אותו הטמנתי בתוך קובץ שירי פורים ממחזור ויטרי והבאתי להם כמזכרת מהסעודה, לכן באמת לא התאמצתי להאריך אותו. העיקר שזה נראה אותנטי.

    חוֹמֵל דַּלִּים לְךָ נָשִׁיר לִבּוֹת פּוֹתֵר. גּוֹאֲלֵנוּ מֵאִיר חֲשֵׁכָה לְזִכְרְךָ נִשְׁתֶּה שָׁתוֹ וְהוֹתֵר.
    יוֹם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ וְנָתַתָּ בְּרֹאשֵׁנוּ כֶּתֶר. בַּזְּמַן הַזֶּה בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר:

    נָפְלָה אָז לְרַגְלֶיךָ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר בְּמִדַּת. אֶרֶךְ אַפַּיִם זְכֹר אַהֲבַת אֵיתָן וְחֶמְדַּת.
    שִׁירַת לְוִיֶיךָ בְּבֵית שְׁלֹמֹה לָכֵן שְׁמַעְיָהּ וְהִצַּלְתָּהּ וְנָתְנָה תוֹדַת. רַב כְּיַד הַמֶּלֶךְ וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת:

    הֲרִימֵנוּ נָא וּקְנֵנוּ קֵינָן שָׁלֵם וְאֵלִיָּהוּ יִקְרַב. לְעַם בָּרוּךְ לְבַשְּׂרוֹ שָׁלוֹם אֲשֶׁר יִזְהַר וְיֶעֱרַב.
    וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רַב. יִתְנַסֵּךְ עַל מִזְבַּחֲךָ וּבְתוֹדָתֵנוּ יִתְעָרָב:

    (גם השם מהשיר האחרון שעדיין לא מצאתם, נמצא כאן)

    זהו. העליתי לפורום את כל השירים שזכור לי שהעליתי על הכתב מיום עמדי על דעתי ושניתנו ליתפרסם, שלושה במספר. אין לי יותר מה לתת.
    • תודה
    Reactions: מרציפן, יעל 100, Natan Galant ועוד 11 משתמשים14 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    מנצל את הבמה: הרב @אברהם , ברוך בואך, נשיא-הכבוד של פורומנו.
  • 1K
    • ר
    שיתוף שני I משהו כאן לא בסדר.
  • רחלים //
    • ידעתי, שזה יקרה, התחלתי פעם אחת לכתוב, נראה מתי זה יפסק.

    ערב אחד דובון ודובונית,
    צעדו ביחד בשעה של ערבית
    לפני חודש נישאו בשעה טובה ומוצלחת
    ועתה מקיימים דיון על-יד ערמת שחת.

    הם יכלו לבחור מקום יותר קלאסי,
    עם ניחוח של נענע או תפוז עסיסי,
    אך טבעם של דיונים שמתפרצים באחת,
    בלי יכולת להתמקם במקום של נחת.

    "איך יתכן, בלתי מתקבל על הדעת"
    נואמת הגברת בדובית מצוחצחת,
    "כשצריך לצאת לערב עם ידידים,
    אצלך הכל הולך בצעדים מדודים."

    "עומד מול מראה, מסתרק, מתארגן,
    ואני על יד הדלת, ממתינה לו הכן,
    הרי ידוע לכל מאן-דבעי בר דעת
    שהגבר הוא הממתין לאשתו המוצלחת.

    אצל כל זוג מהקלאסיקה הידועה,
    האדון מבולגן והגברת מחליקה,
    מנקה, מסדרת ולפעמים אף מתפרצת,
    אצלינו זה הפוך, אני כל כך מתביישת.

    סוף-סוף אתה שותק, ואני המדברת,
    מוציאה הכל מתוכי כמו סופה שמתפרצת,
    אתה מתלבש, מבושם, מעונב,
    ואני בפיג'מה, מתחפרת על הגב.

    הן תמיד כך למדנו" ממשיכה הגברת,
    "שגרבי האדון מדיפים על הרצפה למשמרת,
    איך אוכל לומר שבגדיך בערמת הכביסה מונחים,
    ושלי נשכחו עד שצריך לכבס במים רותחים.

    פעם ביומיים מקלחת ואתה כל יום,
    הרי לספר זאת, זה נורא ואיום,
    ואיך אשא את ראשי בבושה,
    שאתה מכין מטעמים ואני רק מגישה?

    אתה רגיש, ואין זה נדיר עין דומעת,
    אצלי זו רק אפרכסת ואוזן שומעת,
    אתה מדבר הרבה, אני רק מקשיבה,
    לא מבינה איך נפתחה פה מריבה.

    לפני יומיים, הלכנו לבקר אצל אמא
    אוכל מהביל היא אותנו הטעימה,
    אוכלת, נהנית, פלפל כה ערב,
    ואתה בחדר, נאנח בקול כואב:

    'איך זה יתכן, שאותי כך שכחו,
    התחילו לאכול, לי בכלל לא קראו,
    אני הולך הבייתה זו החלטה מוחלטת,
    לבוא אחרי, זו זכות שעלייך מוטלת.'

    אתה אוכל צלחת, קטנה, יחידה,
    ואני כל טוב על הקערה ממלאה.
    אצלך מותר לאכול הכל,
    ואני מדיאטה צריכה לסבול.

    הבעיה הגדולה של אלו הדברים,
    אני יודעת איך איתם מתמודדים,
    מה שאיתו אני לא מתמודדת,
    להתלונן על הבעל, זו הנאה שממני נחסכת.

    אני רוצה ללכת לייעוץ.

    אשה קטנה ושמי פלפלת
    • תודה
    Reactions: ציפה דריפה, soomsum, נריה מגן ועוד 18 משתמשים21 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    אלישקף
    אלישקף
    עצה: תקריאי בקול (או בקול וירטואלי, כלומר, לאוזני רוחך)
  • 794
    • ר
    שיתוף ראשון | למה?
  • רחלים //
    • הקדמה: אני בכלל מעצבת גרפית, לא סופרת. אבל כ"כ אוהבת מילים.
    תמיד קראתי ולא טרחתי להגיב,
    עד שהגיעו הבלדות של טחינה גולמית,
    נהניתי, וצחקתי וגם לחצתי "אהבתי"
    אחרי כמה בלדות שכאלה, רציתי לכתוב מן תגובה או שניים.
    נוכחתי לראות שאין בידי הרשאות,
    ולא יכולתי, לא יכולתי (בגלל מידותי הרעות?) לפרגן לטחינה גולמית "אהבתי"
    אם אוסרים עלי לכתוב.
    אבל כ"כ נהניתי שהרגשתי שאין זה פ'ר לא לצלצל. אז התחננתי ואחונן, ואתייבש ואתבייש והתקבלתי.
    אז עכשיו אני מחויבת מטבע הדברים, לכתוב לכם כמה מילים.

    שם רחוק בתוך בקתה,
    מעבר להרי החושך,
    אחרי שעברתי דרך סימטה
    הולך אחרי קול שאותי מושך.

    האזנתי לקול צווחה מייללת,
    "אולי זו הרוח", חשבתי
    אך פתאום נשמעה קול אשה מקללת
    אז הבנתי שלא טעיתי.

    לא, אני לא סקרן
    ובכלל לא ניסיתי להקשיב,
    אז גם לא עושה עניין,
    רק שאלתָּ -אז אני משיב.

    זה היה בטיול של בין ערביים
    הייתי עצוב אז הלכתי לבד,
    לא באמת הרי החושך, רק ואדי
    סימטה - באמת הייתה שם בצד.

    טוב, אני לא אלך סחור,
    למרות שאני אוהב,
    כי לפתע הגעת אתה מאחור,
    ושאלת בקול כואב.

    אז נכון שסיפרתי לך בדיה,
    ואתה לא ממש האמנת
    אך למה העלית על שפתיך תהייה
    ולמה בכלל הקשבת?

    אני בכלל לא רציתי, לא רציתי לספר
    אז למה אילצת אותי.. לשקר??

    אשה קטנה ושמי פלפלת.
    • תודה
    Reactions: משויטט, טחינה גולמית, מרציפן ועוד 14 משתמשים17 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רחלים
    אתם ההשראה, גדול המורה מן התלמיד
  • 2 3 8K
    • פנינה ריימונד
    התייעצות|איך כותבים הומור?
  • פנינה ריימונד //
    • בעקבות הצעתו של אחד הניקים (לא זוכרת מי זה היה ועל כך סליחתי...)
    להעלות פוסט אחד ברוח טובה והומוריסטית, ישבתי עם עצמי וחשבתי:
    די, נמאס לי לכתוב רק סיפורים סוחטי דמעות, יהיו איכותיים ככל שיהיו!
    השאלה היא- כיצד לומדים לכתוב בצורה סוחטת דמעות, אבל של צחוק?
    יש לציין שבהחלט יש לי את זה (ואף יותר מדי) ואינני מתיימרת לשנות את עצמי,
    אך בשביל להעביר את זה לדף - אני זקוקה לעזרתכם!
    תודה מראש לכל כותבי ההומור...
    • תודה
    Reactions: גרונים ו-זלמן כהנא2 //
    46 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    דוד מרדכי
    דוד מרדכי
    הסוד של ההומור הוא הבלתי צפוי יחד עם עם הפתאומי. הצחוק מתעורר כשקורה בפתאומיות משהו שסוטה לגמרי...
  • 2K
    • ש
    הזמנה לביקורת| מחאה |אשכול איסוף חתימות|שנינו יחד על אותו ניק
  • שרלוט //
    • הגיע הזמן לחוקים ולקצת סדר כאן באשכול.
    הגיע הזמן שנדע האם הניק: כוכב השחר הוא בן או חלילה בת.

    לא יתכן שניק בשם תנחום יביע דעה איזה פאות כדאי לקנות
    וניקית בשם גלינה תברר על סופר סת''ם עבור התפילין שלה.
    [כשבסך הכל מדובר בזוג צעיר שמשתמשים יחד על אותו ניק מבלי לחתום למטה את שמם]
    וחוץ א-מעיישה יש הרבה ניקים שבפרינציפ לא יכנסו לאשכול של נשים
    ויש כמה ניקיות שבעקרון לא תפרגנה אף צלצול לניק גבר.

    קם פנסנו ועשה מעשה שכך יעשה במחוזותינו!!
    מהיום ועד ביאת גואל כל אחד חייב לחתום את שמו בסוף כל הודעה.
    וזה מה שקרה:
    הודעה חדשה מהניק@ צנון. צנונה ידועה בתור נקבה. היא אמא אסרטיבית שדורשת את טובת ילדיה בכל עת.
    היא מגיבה באשכול שיעורי בית. לדעתה, על כל נשות ישראל וצנון בתוכן להכין את שיעורי הבית של ילדיהן. ובחתימה:
    זיסל.
    [ יפה לך זיסל, אני במקומך הייתי מחליפה ל'מתוקה'. אבל מה זה משנה? העיקר שתמשיכי לכתוב]

    לא חלפו להן דקותיים וכבר ֲ@הרהור בעמקים מגיב בשצף:
    ''בתור יועץ חינוכי ומנהל רוחני אני שולל מכל וכל את מה שצנון כתבה''. ובחתימה:
    זיסל.
    [בטח הוא קרוי אחרי רבי שמחה זיסל מקלם. אשריו!! הלוואי שילך בעקבותיו. אמן!]

    גם הניק     @יוני מקרוני חושב כמוהו ואף מחזק את דבריו ובסוף הוא חותם בשמו:
    יונה.
    [כאילו שחשבנו אחרת, יוני]

    אבל הניקית @רביעית ממש לא מסכימה עם דברי הנ''ל. לדעתה חייב להיות איזון. יום אחד אמא תכין את שיעורי הבית וביום המחרת אבא צריך להכין את השיעורים. למה הכל צריך ליפול על כתפיה השחות של האם? למה? והיא חותמת בכאב:
    יונה.
    [אני הייתי הופכת את זה ל'יונית'. מצטלצל עדין כזה. אבל זו רק דעתי...]

    @שישו ושמחו מחפש בדחיפות דירה לשבת ליד השטיבל של גור, ממש בדחיפות ותודה לכל תגובה
    שמחה.
    [המנהל שולח לו הודעה בפרטית: בפעם הבאה תחתום את שמך המלא: שמחה בונים. בסדר? אבל שמחה לא מבינה מה רוצים ממנה קוראים לה בכלל שמחה בינה'לה, ונכון- היא נשואה לחסיד גור. אז מה?]

    ואז סוף סוף הודעה חדשה מהניק: @טחינה גולמית . איזו בלדה משעשעת. אפילו הוא לא שכח לחתום בשמו האמיתי:
    שמחה.
    [מתאים לו השם הזה, תודו. המון שמחה הוא מכניס לנו ללב]
    אבל רגע, מה זה? הוא מצלצל לעצמו?? מה, תגיד לנו טחינה, חסרים לך צלצולים או מה??
    אה, הנה הבהרה:
    שלום לכם, אני זאת שצלצלתי לבעלי, שנינו יחד על אותו ניק. בברכה:
    רוני.
    [טוב שהגבת. נשמנו לרווחה. כבר חשבנו לגייס תורמים שיבואו לצלצל לכל הודעה של בעלך העליז והשמח]

    אשכול חדש מהניק: @עדיאל .הוא העלה שיר חדש ויפהפה על הנחליאלי ועל הסינר החדש שקנו לו. ובחתימה איך לא:
    רוני.

    די!! כמה הודעות? מה עכשיו? הופה! @שריונה. מי קרא לה בכלל? מה היא מפרסמת עכשיו? אה. משהו חדש
    על איזה חכם בלילה. נשמע משעמם האמת.. ועל החתום:
    שרון.
    [דומה מאד לשם המקורי, יש לציין]

    אבל הנה כבר תגובה מהניק @נריה מגן הוא בכלל בטוח שזה מאיזו בדיחה בריטית. אבל שרון, סליחה -שריונה בטוחה בכלל שזו בדיחה של הרב פנגר. טוב.. הניק נריה לא שוכח לחתום בשמו:
    שרון.

    האמת, המנהל הנכבד מתחיל קצת להתחרט על כל הקטע הזה של החתימות. רק בלגן ואי וודאות נהיה כאן. ממש ההפך מכל מה שרצינו. האם אל הנער הזה התפללנו?

    אפילו כש @רותי קפלר הגיבה כבר לא ידענו האם בן היא האם בת? רק כשחתמה: '' רותי'' נשמנו לרווחה.
    נשמנו לרווחה? לא בדיוק.
    כולנו, כל הפורום מחכים במתח לאיזה 'קונטרה' שיופיע ויחתום גם בשם: רותי.
    נחיה ונראה.
    אה,והיה גם את @דחליל שחתם בשמו האמיתי: דניאל.
    וגם הצלמת @תמונה חדשה כתבה הודעה ובסיום חתמה: דניאל.

    אבל כל זה כאין וכאפס ממה שקרה עם הניקית @עמיאלה .
    עמיאלה ידועה בפורום כמלכת הסדר והארגון.
    אה, והיא גם מורה בכירה בסמינר, יועצת ארגונית ויועצת חינוכית.
    מעניין איך קוראים לה.
    הנה הודעה חדשה ממנה. היא מחפשת בדחיפות מתכונים לר''ה תשע''ט. מאורגנת אחת!!!
    ועל החתום:
    אברהם.
    מה?? נפל דבר בישראל!!! פה חשדתי, עמיאלה!! הכיצד יתכן שככה יעשה לנו בפורום??
    אבל עמיאלה לא מתרגשת, ומבהירה את דבריה בטוב טעם:
    '' ההורים של הניקית בשם דניאל היו שכנים של הורי. וכשדניאל נולדה אמא שלי שאלה לפשר השם הזה.
    ענתה השכנה: דניאל איש חמודות היה צדיק? כן? ברור!!!
    אז לא מגיע לתינוקת הטהורה להיקרא כך אחרי אדם צדיק זה?
    ''ואז'' ממשיכה עמיאלה ''נולדתי אני. ואמא שלי צרחה בקולי קולות כך שכל המחלקה שמעה:
    אברהם העברי היה צדיק, כן או לא? ברור שהיה צדיק!! אז מה, לא מגיע לתינוקת זכה שלא טעמה טעם פשע
    להיקרא אחרי גדול האומה?''
    ומכאן בא השם שלי- אברהם.

    למחרת, קם המנהל הנכבד, מחק את אשכול החתימות.
    ובא לציונה- גואל!!
    • תודה
    Reactions: חני298299, אסטרונאוטית, אביטל שורץ ועוד 43 משתמשים46 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    אליהו זהבי? עַבֶּד? יהודה לוי?
  • 1K
    • ט
    שיתוף> שני אחים
  • טחינה גולמית //
    • יש שני אחים מפורסמים שמופיעים באירועים.
    כולם מכירים אותם.
    אני בכוונה לא רוצה להזכיר שמות אז נקרא להם בינתים המבוגר והצעיר.
    חיצונית הם די דומים.

    אומרים שלאח המבוגר יש הרבה דברים שאין לצעיר. הגדול גם נחשב הרבה יותר יוקרתי. המחיר שלו גם בהתאם.
    במשך שנים הכירו רק אותו. היום גם הצעיר מוכר ומפורסם.
    גם הוא לא זול, אבל בלי השואה למבוגר.

    אני באופן אישי לא כ"כ מתלהב מהמבוגר.
    נראה לי שרוב אלה שמתלהבים ממנו לא באמת יכולים להסביר לך ממה הם נהנים. הם פשוט מרגישים חשובים להיות בקלאב הזה, של אלה שאוהבים אותו.

    את הצעיר אני מאוד אוהב.
    הוא עדין, סולידי. מתוק כזה.
    בעיני- במבוגר יש משהו, תסלחו לי, מגעיל.
    את המבוגר- ילדים בכלל לא סובלים.
    הצעיר- ילדים מטורפים עליו.

    בצעיר יש משהו הרבה יותר יהודי. למבוגר יש גם מעריצים גויים, אולי אפילו הרבה יותר מאשר יהודים.
    את הצעיר אני לא חושב שיש גוי שמכיר.

    אבל האמת יש משהו במבוגר. אין ספק שהוא יותר תוסס ועוצמתי.
    הוא יודע לעשות שמח.
    יש בו משהו כזה מטריף, הייתי אומר אפילו משכר.

    אני חושב שאין כמו דואט ביניהם. אבל שיתנו לצעיר להיות דומיננטי. את המבוגר עם העוצמה שלו גם ככה ירגישו.

    כמו שאמרתי כבר, אני אוהב יותר את הצעיר, את הרוגע שלו.
    אבל בפורים- תנו לי רק את המבוגר.

    כבר אמרתי שלמבוגר קורים יין ולצעיר מיץ ענבים?

    @פנס בערפל
    בקשת משהו על מיץ ענבים- קבלת. טרי מהחבית.

    שמרל.
    • תודה
    Reactions: אפור ורוד, פררו רושה, cheinanit ועוד 39 משתמשים42 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    Tweenset
    רק תיקון קל, ויסכימו איתי כאן כולם: מדובר בטחינה כמו שטחינה ירושלמית טובה אמורה להיות. אין בה...
  • 1K
    • כ
    שיתוף ודיון | סערת שינוי השפה הרשמית בישראל
  • כתב ומכתב //
    • לכל חברי הפורום "חובבי הלשון" (כנראה זהו ניסוח פשרה, בין "חובבי עברית" ל"חובבי לשון הקודש")
    אחדשה"ט

    שמעתי, ראיתי, וגם ידעתי, ותרגז בטני - לקול צללו שפתי (ת"מ)
    בשלהי אוקטובר השתא הכריז משרד החינוך על "התכנית הלאומית להרחבה ולהעמקה של לימודי האנגלית", תחת הסלוגן "ישראל עוברת לאנגלית מדוברת".

    לא שיש לי מידי הרבה סנטימנטים למדינת ישראל או סימפתיה אישית לתחיית השפה העברית, אך תמהני האם תחרות הרפורמות הבלתי נגמרת בין בנט (רפורמת החינוך, רפורמת התקנים, רפורמת התרבות, רפורמת הסרדינים, רפורמת סייעת שנייה, רפורמת הצהרונים, רפורמת 5 יחידות במתמטיקה, רפורמת 5 יחידות באנגלית, רפורמת הרפורמים) לבין כחלון (רפורמת הסלולר, רפורמת נטו למשפחה, רפורמת הסלולר, רפורמת הסלולר, הקמת המרכז לרפורמות ולמנהיגות, רפורמת הסלולר, רפורמת הסלולר, רפורמת הסלולר, רפורמת הסלולר) מצדיקה להשליך לפח המיחזור של ההיסטוריה את כל התוצאות הברוכות של הדיבור בשפה 'עברית'.

    הרעיון כל כך מסעיר שהוא העלה בי כמה מחשבות לנקודה.

    1. מצד אחד, אחרי ששינו שמם לשלל הברות חסרות פשר, ואת לבושם לשלל בדים משועבדי אופנה חסרת פשר וטעם, האם הגיע השלב של "שינו לשונם"? והאם אחרי שיעקרו את מהפכת אב"י באמצעות "ישראל עוברת לאנגלית מדוברת", ימשיכו למימוש חלזונו של בז"ה באמצעות הסלוגן "ישראלי'נה עוברתי'נה לארח'נטינה"...

    2. מצד שני, אולי המעבר לאנגלית מדוברת יעשיר את לשונו של דור הקומיקס והאימוג'ים. אחרי הכל, דיבור באנגלית עילגת עשוי להיות עדיף על פני התווטספות בשפה כתובה + תיכון שגיאות אוטומטי.

    3. במחשבה שלישית, בליל שמחת תורה תשל"ד הורה הרבי מחב"ד זצוק"ל לשורר את פיוט "האדרת והאמונה" במנגינת ההמנון הצרפתי "לה מרסייז", בחורף תשל"ה ביקשה ממשלת צרפת להחליף את ההמנון הרשמי ולבסוף הוכרע לשנותו במעט. בשבת וישב תשנ"ב הסביר זאת הרבי, שלאחרי שהעלו את הניגון לקדושה, הרגיש זאת למעלה השר של צרפת, וזה גרם למטה לשנות את הניגון, מצד ההרגשה שהניגון שייך לתחום הקדושה.
    כיוצא בדבר אתה אומר, כי משעה שגם רובי הקהילות החסידיות החלו לזנוח את האידיש ולזלוג לכיוון שפת לשון הקודש ברמת הדיבור היומיומית, הרגיש זאת למעלה השר של עברית, וזה גרם לישראלים לשנות את שפתם, מצד ההרגשה שהעברית הועלתה לתחום לשון הקודש.

    4. בדור שבו כל בעל עסק מרגיש חובה לקרוא לעסק באנגלית, כשכל גרפיקאי, פרסומאי, פיאנית, עורכת וידאו, טכנאי, ועוד ועוד, כולם משתמשים במילים לועזיות, בכתיב לועזי, אולי הגיע הזמן לוותר על עברית?

    5. תכל'ס, תראו את בנט, הייטקיסט שעשה אקזיט לא רע. איך הייתם כותבים את המשפט הזה בעברית, אה? היי פייב!

    צדוק
    • תודה
    Reactions: טחינה גולמית, לדLed, משויטט ועוד 14 משתמשים17 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לדLed
    נציגים של סאטמר כאן.... :D
  • 656
    • ת
    שיתוף וביקורת|'חותמה של הישיבה'
  • תכל'ס //
    • ישיבת מיר

    200 שנה להיוסדה

    ישיבת מיר הנודעה לתהילה על עשרות היכליה מאות חדריה ואלפי תלמידיה לרגל ציון 200 שנה להיוסדה של הישיבה ננסה בשורות הבאות לתמצת מעט מן ההרבה לדמותה של ממלכת התורה

    מיום היווסדה במיר שבליטא עבור דרך שנחאי וכלה בירושלים קול התורה לא פסק מעולם

    מלחמות, רעב, צרות ואסונות אין זה חשוב מה הייתה השעה תמיד היא הייתה שם התורה

    ראשי ישיבות אלופי תורה בעלי תריסין במשנה ובגמרא בראשה עומדים גדולי עולם זוהי הישיבה

    כשר' חיים מוולז'ין סגר בדמעות את הישיבה הוא לא ידע שמכאן תהא תקומה עולם הישיבות פרח וגדל מתוך עמק הבכא

    ובשנות שואת אירופה האיומה נס ההצלה של הישיבה החשובה ידוע כבר לשם ולתהילה

    הקמתה מחדש בירושלים לאחר השואה על ידי ראש הישיבה ר' אליעזר יהודה זוהי גדלות והנהגה

    תלמידי חכמים שישבו בתוכה, גדולי עולם שצמחו בקרבה הלא אלו השורשים שעמדו לה לישיבה

    החידושים של ר' חיים העמקות של חתנו ר' נחום לימדו לכל התלמידים כך היא דרכה של תורה

    המעוף והחזון של ר' נתן צבי לצד השאיפה להגדיל תרה ולהאדירה

    ראשי ישיבות רבנים גדולים לצד בעלי בתים חשובים בהם תהיה טבועה עד יומם האחרון חותמה של הישיבה

    ועד היום הזה מאתים שנה אחרי תלמידי חכמים גדולים לצד בחורים צעירים יושבים והוגים בתורת ה' ללא הפסקה

    יכלו השורות מלהכיל את כל מה שהספיקה ישיבת מיר במאתים שנות קיומה ואין זה כי אם מעט הרגשים לדמותה של הישיבה הלא היא ממלכת התורה בעולם כולו ישיבת מיר הנודעה לתהילה!


    נ.ב
    קטע שכתבתי לפני קרוב לשנתיים
    וחודש לרגל יום היארצייט של ראש הישיבה הגאון רבי נתן צבי ב''ר אליהו מאיר פינקל זצ''ל שחל השבוע

    חצ'קל
    • תודה
    Reactions: !music, בקליינע, לאה D ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פנינה ריימונד
    פנינה ריימונד
    כתיבה מרשימה - מתאימה בול לעיתונאות!!! אנא התנדבו...
  • 709
    • U
    שיתוף: לפעמים חלומות מתגשמים
  • Ushaya //
    • כשהייתה הילה בכיתה ג', המורה חוה לחיבור הורתה לכל הילדות לכתוב על 'החלום שלי' בשיעורי הבית. הילה, בתמימות של ילדה בת 9, כתבה על החלום ממנו היא מתעוררת בלילות פעמים תכופות כל כך.

    בחלום הזה, היא עומדת בתחילת הרחוב שלהם, איפה שהיא גרה, אבל כל הפנסים כבויים, וחשוך כל כך שהיא בקושי מכירה את הרחוב. כל מה שהילה רוצה זה להגיע הביתה, אז היא רצה, מהר-מהר-מהר, עד לקצה הרחוב השני, עד הבניין בו נמצא הבית שלהם.

    אבל הבניין לא שם.

    במקום הבניין, יש שם פתח חשוך לרחוב צר וארוך עוד יותר מהרחוב שלהם, וחשוך-חשוך, עוד יותר מהרחוב עם הפנסים הכבויים. ברחוב הצר אין פנסים בכלל. והילה עומדת בראש הרחוב, ולא מעזה להיכנס.

    הרבה פעמים הילה מתעוררת כשהיא רואה שהבית שלה נעלם, לפעמים אפילו קודם. אבל הרבה פעמים הילה לא מצליחה להתעורר אפילו שהיא מאוד רוצה לקום ולא לעמוד בלי כוח ובלי נשימה ברחוב החשוך-החשוך, בלי להעז להיכנס.

    כמבוגרת, עדיין הילה זוכרת בסרקסטיות כאובה את אותו 'וי' סגול ועייף שסימנה המורה חוה על שיעורי הבית ההם, לאמור: ראיתי שכתבת, לא טרחתי לקרוא.

    בכיתה ז' שוב התבקשו הבנות לכתוב על הנושא הנדוש. הפעם, הייתה כבר הילה גדולה מספיק כדי להבין שהיא צריכה לכתוב על החיים היפים שיחכו לה בהמשך, למרות שהחלום החשוך ההוא המשיך להעיר אותה בלילות הרבה פעמים.

    שנים חלפו, הילה סיימה סמינר ומצאה עבודה ואפילו חתן. הרחובות החשוכים הטרידו אותה רק לעתים, ותמיד בפעמים הללו היא הייתה עומדת חסרת אונים בפתחה של הסמטה הארוכה חסרת האור.

    כשעברו שנה וחצי ועדיין היא ורפאל לא החליפו סטטוס מ'הזוג הצעיר המאושר', נשר לו 'המאושר' מעצמו ונותר רק הזוג הצעיר שהתחיל לחפש מה הבעיה.

    ופתאום מצאה הילה את עצמה בפתחו של הרחוב החשוך, רחוב בו כל הפנסים כבויים. ביחד עם רפאל היא פוסעת ברחוב החשוך, דופקת על הפנסים, מטלטלת אותם בכוח ובכאב, אולי באחד מהם יעלה לה אור.

    עשר שנים הם צועדים, תומכים זה בזו וזו בזה, מהבהבים תקווה קלושה. אבל אחרי עשר שנים הם מגיעים לקצה הרחוב, אל בית הדין.

    בהרבה כאב והרבה דמעות הם נפרדים בתקווה שאולי לפחות אחד מהם יזכה לאושר ולאור, והילה מוצאת את עצמה בבית ילדותה, בראשה של הסמטה האפילה, חסרת הפנסים.

    היא עומדת בפתח הסמטה הצרה, ואין בה כוחות לפסוע קדימה. אין לה תקווה שתאיר את דרכה.

    היא לא יודעת שמאחורי הקיר הראשון, פסיעה וחצי מהפתח, עומד מוכר הפנסים שיעניק לה פנס מהבהב קלושות.

    היא לא יודעת שלפני הפניה השנייה, רגע אחרי שהפנס ישבוק חיים ויכבה בידיה הרועדות, מחכה לה חבילת נרות מהבהבים שיפיחו בה נוחם.

    היא לא יודעת שבבניין השבע-עשרה, תתנודד שלהבת תקווה שתחייך לעומתה חיוך עקום, שונה מזה שציפתה לו, אבל הוא ינסוך בה שלווה.

    היא לא יודעת שאם רק תצליח להאמין ולצלוח את הסמטה הארוכה, בסופה- מחכה לה האור.
    • תודה
    Reactions: פלנטה הפקות, ציפה דריפה, מרשמלו ועוד 22 משתמשים25 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    כיתה ג׳ המורה חווה בת 9
  • 539
    • מ
    שיתוף |בלדה למוישה זוכמיר
  • מרציפן //
    • בלדה למוישה זוכמיר

    אל מול משק כנפי יונה צחורת אברות ההומה ברגש,
    ערפילי שחר הנמוגים אט אט,
    משורר עייף מהשראה קוסמית בשעות טרם שחר,
    וזונדל הצועד בלאט אלי המכולת השכונתית -

    תר לו מוישה זוכמיר,
    מחפש ומחפש ומחפש,
    ולא מוצא את
    - - - עצמו.

    בדרכו נתקל בברסלבאי
    מקפץ כשעיר עיזים במרומי הר גריזים,
    וטובל בנהר הדנובה;
    וצפורי נפשו היגעות,
    משוועות למיטה עדי קרות הגבר קוקוריקו.

    הציץ הוא במחוזות עמק הבכא,
    ראה גביר מעונב עד חנוט, בלא טעם שמחה;
    ילד עם זקן ארוך בריח של יין ישן;
    איש עלוב שט מדעת, ענוג דיכאון ומדושן;
    וגוזל שנפל מקן [הלך עליו, המסכן].

    נגע הוא נגיעה של שמחה במשכנות הדלים,
    נוכח כי לכל זמן ועת והבל הבלים.
    ראה מולו ילדה מחויכת,
    יחפה על מדרכת;
    בקול מצהלות, ועיניה שואלות.

    ובסוף?
    בסוף הוא מצא את עצמו---

    יָשֵן.

    זונדל רחמים
    • תודה
    Reactions: משויטט, גוגלית, עדיאל ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 2 2K
    • ט
    שיתוף והתיעצות> אנא עניבה
  • טחינה גולמית //
    • הסיפור המקורי לא שלי. שמעתי את זה בילדותי בפעילות של תנועת הנוער בה הייתי חבר ב"גלגול הקודם".
    לא זוכר איך המדריך הסביר את זה. הוספתי חריזה, משחקי-מילים, קצת "צבע", ואת הנמשל כפי שאני מבין אותו.

    אחרי שתקראו נסו לענות על שאלות אלו:

    א. האם גם אתם פירשתם את הנמשל כמוני?
    ב. האם הנמשל מיותר?
    ג. האם המילה "האם" בשאלות א' ב' וג' מיותרת, ומעיבה על האוירה הנחמדה השוררת כאן בפורום?

    ועוד סתם שאלה. חלמתי שאני לוקח 3-4 בלדות, מוסיף ניקוד, מדפיס 2-4 בתים בעמוד, מוסיף איורים [משהו כמו "מתקן החלומות" של הח"כ המנוח] מוציא ספר שקוראים לו "מתחת לבלדות",
    מוכר במיליוני עותקים, ומן המעשר געלט מקים בית מחסה ליתומים על שם טחינה גולמית או שמא פשוט תורם לקופת העיר, אז מה אתם אומרים: לאיפה לתרום?

    <<<>>><<<>>><<<>>><<<>>><<<>>><<<>>>

    אנא עניבה

    באמצע המדבר הולך לו ג'ים
    השמש קופחת על ראשו
    הוא זקוק נואשות למעט מים
    כדי להחיות את נפשו

    לפתע הוא רואה במרחק לא רב
    בקבוק של ספרינג תות-בננה
    הוא רק לעברו ונאלץ לגלות
    שהיה זה רק "פאטה מורגנה"

    מאוכזב וצמא ממשיך ג'ים בדרכו
    נושא הוא עיניו לשמים
    הוא יודע שאין לו סיכוי לשרוד
    אלמלא שישיג מעט מים

    הוא מבחין מרחוק באדם שהולך
    עם גמל שעליו יש סחורה
    קשה לזהות מכאן מה הוא מחזיק
    אולי מים או בירה שחורה?

    "רוכל! אדון רוכל! אתה כן אמיתי?"
    צעק אליו ג'ים המסכן
    "אתה מוכר אולי מים? עדיף מינרליים
    בחייך, תגיד לי שֶכן"

    "אין לי מים, לא מִנרליים
    וגם לא ממקום אחר
    רק עניבות" -כך אמר הרוכל
    "זה מה שאני מוכר

    עניבות לגבר, לאשה ולטף
    שחור-לבן או צבעוני
    עניבות פרפר, חתירה או גב
    אז מה בשבילך, אדוני?"

    "סליחה אדוני? אתה לא רציני
    עניבה במדבר? נו בֶּאמֶת ..................................... [א' נחה...]
    מה כבר אוכל לעשות עם עניבה
    כאשר מִצמא אני מת"

    "לא רוצה? לא צריך, יש לי עוד לקוחות
    אני ממשיך לדרכי, אז שלום
    ודוקא הפפיון הסגול ירקרק
    יכול היה אותך להלום"

    ג'ים ההמום מהמפגש המוזר
    מזדחל עוד חצי קילומטר
    הוא מגיע לאולם חתונות מפואר
    שנקרא: "הדובדבן שבכתר"

    בחלונות השקופים הוא מביט ומגלה
    אנשים סביב שולחנות
    אוכלים ושותים כיד המלך
    ויש עוד שפע של מנות

    ג'ים הסתובב מסביב לאולם
    עד שמצא את הדלת
    הוא עמד להכנס ופתאום צעקה
    "עצור! תסתכל על השלט!"

    מסתובב ורואה בריון גְדול מימדים
    מצביע על שלט שאומר:
    "הכניסה אך ורק לבעלי עניבות"
    ולך תתוכח עם שומר...

    ג'ים הרגיש איך זורמת בדמו
    תחושת החמצה מכאיבה
    וכעת הוא חייב לתפוס את הרוכל
    ולומר לו: אנא עניבה!

    "רוכל! אדון אוכל!" צועק ג'ים בכאב
    אך האיש כבר איננו באופק
    ג'ים התעלף ולעולם לא יֵדע
    את הרגע בו נפסק לו הדופק...

    <<<>>><<<>>><<<>>><<<>>><<<>>>

    מוקף האדם בזה העולם
    במצוות, אזהרות, תקנות
    חלקן לא תמיד מתישבות על הלב
    חלקן לא כל כך מובנות

    בטווח הקצר לא תורגש השפעת-
    מעשה חיובי או שלילי
    לעיני האדם מצטיירת תמונה:
    זה אותו הדבר עם או בלי

    זה עלול לגרום לתחושת: לא נורא
    לא צריך לעשות ענין
    מה כבר יקרה אם כך נתלבש
    או אם לא נתפלל במנין

    לעתים התשובה מתקבלת מיד
    אך לרוב לא כך פני הדברים
    לפעמים תוך שנה, לפעמים תוך יובל
    לפעמים אחרי מאה עשרים

    עוד יגיע היום בו כל מי שזלזל
    יתמלא חרטה ובושה
    אז נדע ליקר כל סימן וסעיף
    כל אמן, כל קדיש, כל קדושה
    [נוסח אחר מתאים יותר לנשים: כל הידור בצניעות וקדושה]

    אז כדאי שנהיה מוכנים בכל עת
    חליפה, עניבה, חפתים
    כי בפתח היכלי עולם האמת
    מי יודע מה נכתב בשלטים...
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, טראכטער, cheinanit ועוד 41 משתמשים44 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ט
    טחינה גולמית
    את יכולה בעצמך להעלות בפורום למורות. בשמחה רבה.
  • 801
    • מ
    שיתוף < נוחעם נוסע באוטובוס...
  • מרציפן //
    • נוחעם נוסע באוטובוס...

    "מוישל'ה אתה תשב שם. אתה רואה את שני הילדים האלו? לא שם עם הילד השמן [שבזה הרגע מסמיק מבושה], מאחורה. תיכנס על ידם. כן, איתם ביחד. יש שם מספיק מקום". "ואת דבוירה תשבי על אמא ליד האשה הזאת. מה? יש שם ילדה? שתשב על אמא שלה. תגידי לה".

    "מה פתאום לחכות לאוטובוס הבא?", הוא אומר למי שניסה לצייץ משהו בכיוון, "נעלה כל המשפחה ונֶסתַּדר. אין שום בַּעיַה. תֶּראו שלכולם יהיה מקום. וחוץ מזה אנחנו לא אשמים שהחברה לא שולחים מספיק אוטובוסים. מי שיש לו בעיה שיתלונן בחברה".

    וכך עולה נוחעם עם משפחתו הברוכה, לאוטובוס המלא, ואל תחשבו לרגע שהוא התכונן שמישהו ייסע בעמידה. לא. בסוף כולם – אבל כולם – ישבו. לזה עקמו את האף ולזה כמעט עקמו את הרגליים ["שיכניס אותם פנימה עוד יותר, תגיד לו שהוא כן יכול"], אך בסוף כולם יושבים, ונוחעם אפילו לא מהרהר בסיפוק, זה פשוט לו ככה.

    אחר כך הוא מחפש למי יש למכור לו שבע ניקובים של נוער ["לא יודע. ככה קראו לזה תמיד" - הוא אומר לזה שיושב לידו ומנסה להעיר את אוזנו על ההבדל שבין רב-קו לכרטיסייה ועל המושג 'תיקופים'.] "יש לך ברב קו. אני ראיתי" הוא אומר לזה שעמד לפניו. מה כ'פת לך למכור לי, אני משלם בדיוק כמה שזה יוצא. יש לי אפילו מטבעות של עשר אגורות ואני ייתן לך מדויק" הוא אומר בעברית לא כל כך מדויקת, והוא ממש לא מבין למה ההוא מעקם את הפרצוף.

    כן. ככה זה. יש כאלו שככה נוסעים ותמיד מסתדרים. תמיד יש להם מקום, תמיד ימצאו מי שימכור להם 'ניקובים', ותמיד כולם מסתכלים עליהם בעצבנות ובעוד כל מיני דברים, אבל זה הם. אין טקט, וכנראה שגם אין עוד דברים. העיקר עכשיו הם יושבים. מה יחשבו עליהם מעניין אותם כמו שמעניין את מי שקונה מצות כמה חורים יש מכל צד.

    אבל כמה שיש כאלו – יש גם אחרים. בתחנה הבאה עלה אדם מבוגר עם זקן שיבה, ראיתי שהוא מסתפק הרבה אם לעלות או לא, בסוף החליט לעלות, וכל הדרך התעקש לעמוד. לכל מי שניסה לפנות לו מקום אמר בפסקנות "לא"! "אני עליתי על אוטובוס מלא כי הגעתי למסקנה שאני יכול לנסוע בעמידה, ולא כדי שאתה תפנה לי מקום. אתה ממש לא אשם שאני החלטתי לעלות לאוטובוס מלא". [ונכון ופשוט שיש מצווה לפנות גם לו מקום, ולא זה הנושא כרגע].

    אז זהו, שיש אנשים ויש אנשים. יש כאלו שאוהבים להישאר בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, ויש שאוהבים לנסוע לטיולים ולמלאות את כל החסכים מילדות. אלו כמו אלו – לבריאות! אבל חשוב תמיד לזכור שלמרות שניתן להבין ולהכיל אנשים אפילו אם הם שונים מאתנו כל כך עד שכל מה שנראה לנו משונה להם נראה נורמלי – יש גבולות ברורים של מה שעושים ומה שלא עושים, מה שנקרא 'טקט'!

    איך אמר פעם אדם חכם? 'טקט' – או שנולדים אתו, או שמתים בלעדיו. ולא שזה לא דבר נרכש, פשוט אלו שאין להם אותו לא מבינים ולא מכירים שהוא חסר להם, כך שלא מנסים כלום בכיוון של להשיג אותו.

    נקווה שזה לא נכון במאה אחוז.

    זונדל רחמים
    • תודה
    Reactions: גוגלית, אברוּמי, צל אדם ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    U
    Ushaya
    הקטע יפיפה. הפריעה לי הקטיעה והמעבר החד מהדוגמא המתוארת בכזו חיות, לשמועס- החי לא פחות. לעניות...
  • 1K
    • ת
    שיתוף >>מילה מקבילה<<
  • תופרת חרישית //
    • חזרתי מביקור אנרגיה בעיר אחת.
    בעיר ה-- לא רוצה לפרט ככה בגלוי, שלא תהיה איזה פרסומת סמויה או משהו. כמו שעל בני ברק יש אומרים "עיר התורה והחסידות" ויש אומרים סתם להשכלה - "מסלול הליכה רטוב", חזק! אל תגידו.

    טוב, סטיתי...
    יש עוד איזה עיר לא -משנה- מה-שמה שנקראת "עיר המשמרת והצניעות", יש אחת שנקראת "עיר הקברים והפיצות", עוד אחת "עיר הוואדיות והמריבות", "עיר החומוס והניגוב". יש עוד צירוף אחד, מוכר מוכר, לא רוצה להיות דוגרית. יש אומרים "עיר הקודש והכותל". לא אמרתי, רק רמזתי.

    חזרתי ממנה...
    רק רציתי לימון, לגרון. לימון אחד! חמוד צהוב כזה, יאמייי מתוק מממ...
    נכנסתי לחנות הירקות הקרובה, לידי אני רואה אישה עורכת קניה, רצינית זה היה נראה.
    ניגשתי לשלם על לימון אחד מהמם, בשל, יפה תואר, שיחייך לי מהתה.
    בעודי משלמת, ההיא פנתה אל המוכר ושאלה בקול ובבטחון עצמי שיש רק לה: "יש גזר בבודדה???", כנראה שהוא מכיר את הסחורה, ענה לה מה שענה, וזהו.
    נשארתי תקועה עם השאלה, לא שמתי לב איך המשיכו העניינים להתגלגל, את הלימון שכחתי לקחת...

    משם המשכתי לסופר ענק. שלא תהיה איזה פרסומת סמויה אכתוב ברמז: משהו שנשמע כמו "דכאון זמני". התכוונתי לרכוש שם עלי תה מעץ ערבה מחודדת.
    בעודי משייטת בין המון אדם ומוצרים, אני רואה את ההיא, מהבודדה.
    "סלחי לי" היא ביקשה, "סלחתי" עניתי.
    "יש לך מושג איפה יש פה אוקשיזן?" היא שאלה. "לא מכירה מוצר כזה, אבל בואי, אנסה לעזור לך, אייתי ב'קשה" אמרתי.

    "א-ו-ק-ש-י-ז-ן" היא הדגישה.

    "את בטוחה? מוצר חדש או מה?"..

    "לא" היא ענתה בקול חלוד, ובבטחון עצמי שיש רק לה: "נוזל, בבקבוק ירוקה",

    "אה" עניתי בחדווה, "בואי איתי!" העפתי קדימה את עגלתי עם עלי התה מעץ ערבה מחודדת, והגענו אל מדפי המשקאות.
    "הנה יקירה, הנה בקבוק ירוק עם נוזל (ירוק?). סבן אפ, ספרייט, משקה תפוחים, משקה עלים לא שטופים (שמעתי פעם שיש סגולה כזאת, לשתות תערובת עלים מהטבע, עם כל החרקים. יש להם סגוליות מיוחדת משהו. חרק בגימטריא קטנה 2. גם איזה מילה באנגלית שקשורה לעניין יוצאת בגימטריא קטנה 2, כך שזה יושב אחד על אחד. בדוק על מי ששמו בגימטריא בינונית יוצא 2, ואז צריך להוסיף עוד חרק מהחצר, שיהיה אותנטי... תבררו. שווה.), משקה בצל ירוק, משקה ירוקת מן האקווריום, אולי יש משקה חדש בשם אוקשיזן (נשמע כמו קללה לא עלינו). נסי פשוט לחפש" ייעצתי לה באכפתיות.

    "אוי, מכה" היא אמרה. "מכה?" התפלאתי. "מכה מכה" היא חידדה, "צריך בית חולים?" התרצנתי. "לא..." היא מלמלה לעצמה ביאוש סדוק.
    "סליחה" אמרתי וחיפשתי קופה ללא ממתינים, עד 10 מוצרים ללא מע"מ.
    והיא הלכה, נעלמה לי מהעיניים ממש כשהיתה ליד מדף עם בקבוקים ירוקים. הספקתי עוד לראות זיקוקים נוצצים בעיניה.

    תדלקתי את עצמי בקוקה קולה, והמשכתי לשוק.
    שווקים יש בכל עיר, סתם שתדעו. שלא תחשבו שאתם מבינים באיזו עיר מדובר. לפעמים אני קופצת לשם, לעורר קצת את המח. תאמינו או לא, היו שם צעקות ברמות לא מוכרות.
    פרנסה משמים! חשבתי בקול.

    בין הבלבלת והצעקת הלך שם איזה הלך עם דגל פלסטין ושאג: "לא הולכים למקלודנ'ס! לא הולכים למקלודנ'ס!" מי הולך למקלודנ'ס? מי הדביל שידרוך במקלודנ'ס?
    "מה זה מקלודנ'ס?" שאל מישהו.
    "זה לא כלום, זה נעלם, זה אויר, זה משהו לא קיים". אמרתי.

    ואז ראיתי את ההיא מהבודדה מתקרבת לכיוון שלי. עם בקבוקים ירוקים בעגלת הקניות שבידיה. ראיתי שהיא שמחה, עברה לה המכה כנראה.
    שמעתי אותה משוחחת בנייד. לא רציתי להאזין יותר מידי שלא תרגיש שהיא מעניינת אותי, רק שמעתי אותה אומרת (סלחו לי, בקצרה): "...סינטונאות... ביוקרטיה... ביטקוינט?!... נוסטעלעגיה..." וחיוך קורן עטה את פניה.

    נדבק אלי החיוך הזה. לא יורד לי מהפרצוף. מכה. לנסות עם אוקסיג'ן אולי?
    • תודה
    Reactions: מ"ם, גוגלית, בודקת תוכנה ועוד 24 משתמשים27 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    חמוד ונוגע. מכה מכה זה רק אני שלא הבנתי?? אשמח להסבר על מילה זו
  • 2K
    • מ
    שיתוף|מה נשתנה הזקן והזקנה...
  • מרציפן //
    • "מה נשתנה, הזקן והזקנה, שעלו על הבמה, עם פיז'מה לבנה" - כך שר לעצמו רפי בן החמש כשחזר מהגן. היטיתי אוזן לשמוע את ההמשך, ורפי ממשיך "הזקן עשה קידוש, הזקנה אמרה אמן..."

    לפעמים אני תוהה לעצמי מי הוא ההורה החכם הזה שדואג להנחיל לבניו את אותם השטויות, המיותרות לכאורה, שאנחנו גדלנו עליהם. משהו אצלו כנראה לא השתדרג. וחוץ מזה למה אותו הורה - שכנראה לא השתדרג בעוד הרבה דברים - חושב לעצמו שהשטויות האלו הם חלק בלתי נפרד מהילדות עד שהוא חייב להעבירם במסורת מאב לבנו?? טוב, לפחות יש לו שכל לצנזר. כי אצלנו היתה איזו תוספת בשיר אחרי הקידוש... (אותו הדבר היה כשהבת שלי חזרה יום אחד מהגן והתחילה לשיר: "היום יומולדת, לסבתא יוכבד", ואני מטה אוזן, והיא לא יודעת שעכשיו המסורת הבין דורית עומדת למבחן – "מה קנו לה מתנה, שתי סטירות ולמיטה". נרגעתי. ממש אכשר דרא. נו נו).

    ובמחשבה מעמיקה יותר אני חושב, למה זה כך? מה זה שונה מהספרות היפה שכל כך השתדרגה [ואני כבר לא מדבר מבחינת דת. מבחינת רמה], שלא לדבר על ציורי הקומיקס המיתולוגים של רחמים מזרקור אלו שגדלנו עליהם עם כזו הערצה לצייר המוכשר, רק לשים אותם מול קומיקס בינוני ומטה בן דורנו...; הכבישים שהשתדרגו, המכוניות, תקנוני הבטיחות בדרכים, הלבוש בסמינרים ובבתי הספר, הקוקה קולה, הממתקים [מישו ידע פעם מה זה מרשמלו, חמצוצים, זאזא, ג'לים, ליצמן? מקסימום היה את הג'ולים של עלית אלו שהיו בלי הכשר, ואת המסטיק בזוקה זה עם הבלונים הוורודים שהיה סמל היכר לאלו שיש להם טלוויזיה...], אפילו השפה השתדרגה. מה'ממחטות' נהיה לנו 'טישו', מה'ווינטלטור' – 'מאוורר', מה'פושטקים' – 'פרחחים', ה'חופשים' [כבר מזמן] נהיו 'חילונים', ה'עצלנים' שהיו בכל כיתה הפכו לאיזו נקודה על סקאלה של הפרעות קשב וריכוז, קיצער - חוץ מהגרפיקה על העטיפה הכחולה של הופלה המצופה של "מן" הכל השתדרג.

    ואם כבר מדברים על להשתדרג נזכרתי שלפני קרוב לעשרים שנה בתקופת ה"אני מאשים", איזה פוטו בבני ברק [זה שליד הדואר ברבי עקיבא] שם בחלון הראווה מסך קטן עם הסרט הנ"ל, מה שגרר צפיות רבות מאד מאנשים שהצטופפו ליד חלון הראווה וצפו.

    עבר שם מישו ותמה: "כל כך הרבה אשכנזים יש בבני ברק אוהדי ש"ס??" ענה לו אדם חכם: "אתה לא מבין, זה לא אוהדי ש"ס, זה אנשים שבקושי ראו סרט בחייהם, תראה להם סרט על חתולה תראה איך כולם מצטופפים לראות..."

    זהו, שהימים האלו חלפו, וכיום גם ילדים כבר לא מתלהבים מכל איזה סרטון. [מי זוכר את ה"פנס קסם" שהיינו מצטופפים עשרות ילדים מיוזעים באיזה מקלט בקייטנה ומלהבים לראות את "פרה שומרת שבת" וכו.. נוסטלגיה...].

    אבל האמת, שיום אחד שמעתי את בתי הגדולה יותר עם השירים שלה – מה שנקרא השטויות של הדור הזה – משו על "אני יפה ואת קופה וזוהי העובדה, יש לי אודם בשפתיים, סומק בלחיים, השיער שלי גולש, וזה מה-זה מרגש, יאלה ביי ביי ביי, ולא כל כך זוכר את ההמשך, אמרתי לעצמי אם כבר שטויות, אז עדיף אלו שאנחנו גדלנו עליהם, כי מכל כיוון נראה שאת השטויות עדיף שלא לשדרג...

    ואגב, הכי חמוד שאחר כך שאלתי את רפי הקטן: "רפי, מאיפה אתה מכיר את השיר הזה?" והוא – שהדהים אותי לראות איך התאווה לכבוד קיימת כבר בגיל חמש – בקול בוטח כזה אומר: "אני המצאתי"...

    זונדל רחמים [רחמים על זונדל...]
    • תודה
    Reactions: חני298299, חגי פאהן, לאה D ועוד 39 משתמשים42 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פנינה ריימונד
    פנינה ריימונד
    המילים נעתקות מפי, הפשטות והנוסטלגיה יוצרים סוג של מודרניזציה בכתיבה!...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה