קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 5 6 7 13K
    • ה
    הזמנה לדיון|לבעלי לב חזק|השואה כמוטיב ספרותי
  • הגשש //
    • אני מבקש להעלות בפורום מכובד זה נושא המעיק עלי. יתכן שהוא הנץ אצלי מזה עידן ועידנים, יתכן בתקופות מאוחרות יותר, אולם לאחרונה הוא מבעבע בי שוב ושוב.

    טרם העלאת הנושא אקדים ואומר, יתכן שדיון זה זמנו יבוא רק בעוד 20-40-60 שנה ++, יתכן שלעולם לא ויתכן שתגידו 'סוף סוף יש אמיץ אחד שמעלה את זה'.

    מנגד, יתכן שחלקכם ירגיש עקצוץ קל או גירוד כבד, מעצם העלאת הנושא במרחב הציבורי. אך דומני שבנושא זה אין מקום לתגובה בסגנון 'איך אתה מעז/חוצפן/פוגע ברגשות' מסיבה פשוטה, מי שלא מסוגל להתמודד """עדיין""" עם הנושא, שיניח, שיפרוש מהדיון, שיעבור להירגע עם איזה בלדה טובה או סאטירה מצויינת. הדיון הזה מיועד לבוגרים שבינינו (קוגניטיבית, לא בגיל), המסוגלים להתייצב מול המראה העקומה שהנחתי ולחוות את דעתם המלומדת על הנוף הנשקף ממנה.

    ראשית לדיון, גילוי נאות, לא גדלתי בצל מספר כחול מובהק. אני דור שלישי לשואה, הורי נולדו כאן בארץ מיד אחריה, סביי וסבתותיי עלו הנה מתוך ההריסות, מייצגים נאמנה את הנאמר אחד מעיר ושניים ממשפחה, כל אחד ואחת מהם/ן הוא נצר למשפחה ענפה, גדולה, סבוכה ומכובדת.

    הם שיכלו בשואה הורים ודודים, אחים ואחיות, חברים לספסל הלימודים או שותפים לעבודה. הוריי העבירו לנו (לא) מעט מן הבכי בלילות, השתיקות הרמות, שברי הסיפורים והפגיעות האישיות.

    גדלתי לתוך דור שלא זורק כלום כי בשואה לא היה כלום, נולדתי לתוך דור שכל שמחה היא נקמה בהיטלר והתפתחתי בחברת מוצרים ומכשירים שלא יוצרו בגרמניה.

    מכאן אלו דעותיי האישיות.

    אני חושב שהשואה הייתה מצע מדהים לטיפוח הדור של היום, בתת מודע דאגו להחדיר בנו את הצורך בנקמה. והיא, הנקמה, ליוותה אותנו בכל מהלך חיינו וגרמה לנו לעשות את הדברים טוב יותר כי 'מי יודע איך היה נראה היום האח הצעיר של סבא פישרמאייר, איזה דור הוא היה מקים פה'.

    לעיתים אני משתעשע במחשבות, איך באמת היה נראה הדור הזה כאן עם כל הכללים של כל המגזרים, עם 'תלבושת אחידה' של כל יחידה או אוגדה, ואני בכוונה לא ממשיך הלאה איך הדור הזה היה מתמודד עם הצפת המידע או הטכנולוגיה החדשה, זה בפירוש לא הדיון כאן ובבקשה אל תסיטו את הדיון למחוזות האלה.

    מי ששרד עד כאן ועדיין לא ברח לחסות בצל היצירה התורנית המתפרסמת, מוזמן להצטרף לדיון.

    הנקודה שאותה אני רוצה לנתח היא, השימוש שנעשה בשואה לצורך כתיבה ואני אסביר, לא ספרתי בדיוק כמה, אך מתוך קריאה במוספי הסיפורים של סוכות האחרון במשפחה, קהילה, המודיע, יתד, מרווה לצמא, חלק נכבד מהסופרים/ות 'השתמשו' בשואה כדי לכתוב את סיפורם.

    ולמה אני כותב 'השתמשו' כי ההרגשה היא שהסופר/ת אשר התבקשו לכתוב סיפור, הלכו לשחק במגרש הביתי שלהם, מאחורי הבית, היכן שקל לחפור, מתחת לפנס, מתחת לגשר. באמת, למה להתאמץ וללכת רחוק? 70 שנה אחורה והופס, יש סיפור וגם אפשר לעשות וי מהיר על המוטיבים המרכזיים, מסעיר – וי, מרגש – וי, נושא נוגע ללב – וי, קולע לקונצנזוס – וי.

    ללכת רחוק יותר? ליבשות אחרות? לארצות רחוקות? לתקופות אפלות ומסובכות? למה? הרי מתוך שש מיליון תמיד הסיפור יכול לקלוע למטרה (וסליחה על הבוטות) אז למה להתאמץ?

    נכון, יש גם צד נוסף למטבע. 'מה אתה רוצה' יאמרו בצד ההוא, 'השואה זה המאורע המסעיר האחרון שהתרחש במאות שנים האחרונות וכל מי שמבקש קצת לזוז אחרון בזמן, פוגש את השואה עוד לפני הסיבוב הראשון, אם הסיפורים האלו היו נכתבים 70 שנה אחרי גירוש ספרד, המינון היה דומה'.

    חוץ מזה, יאמרו באותו צד מתגונן. אצל רבים וטובים מאיתנו השואה עודנה טרייה, הנה רק אתמול ליווינו למנוחות את מחשבשטיין, שריד לדור דעה, אחרון הנפילים, נצר לישיבה המעטירה שגלתה יהודה מעוני. השואה היא לחם חוקינו, כמה שנכתוב עליה עדיין לא נגענו בקצה קציה של אם הטרגדיות של כל הזמנים.

    או אז, אני אגיח מעברו השני של המטבע ואשאל, בסדר. צודקים. אז עד מתי? האם בעוד 20-40-60 שנה כמות השימושים במוטיב השואה יפחת? עד מתי נתחבא מאחורי הטיעון 'זה המאורע המסעיר האחרון שהתרחש במאות שנים האחרונות'?

    וגם היום, האם כל סופר שהשתמש בשואה לצורך כתיבת סיפורו יכול להניח את ידו על לבו ולומר 'לא השתמשתי!' אני את סיפורי כתבתי מנהמת ליבי ולא ממצוקת חומרים. מרגשה אישית או משפחתית ולא כשליפה ממגירה נסתרת המאחסנת חומרים לשעת חירום.

    אולי אעצור כאן ואביא דוגמא לדבריי.

    במסגרת נסיעותיי הרבות ברחבי הארץ, אני משתמש בשיעורים והרצאות תורניות למלאות את זמני הנרמס תחת צמיגי מכוניתי.

    פעם בכמה זמן אני פונה לאתר החשוב והקדוש 'קול הלשון', ומוריד לי מיקבצי שיעורים בזה אחר זה, בד"כ אני מתביית על רב פלוני ומעמיס מלא האונקי את שיעוריו או הגיגיו.

    רב אחד, עושה שימוש בטרגדיה אישית להעלות את רמת ההקשבה או לחשמל את האווירה (הזול מבניהם), אינני מבקרו, אם הוא חושב שככה הוא יסחוף את האווירה זה זכותו. אך מכיוון שאני שומע סדרות של שעורים, פתאום לאחר ששה-שבעה-שמונה שיעורים, התחלתי להרגיש תחושת קבס, מחנק, פתחתי במקביל פחית קולה קרה ואת כל החלונות ברכב ושאלתי בקול, למה? עד כמה?

    אתם מבינים את הנקודה? כמה עוד נעשה שימוש בשואה לצורך הקלה על כאבי כתיבה?

    (המילים נחצבו מקירות ליבי, אל נא אחיי תרעו, התייחסו עניינית לנושא והגיבו בכבוד הדדי. תודה.)
    • תודה
    Reactions: יעקב1245, נוטרדיימוס, נחל ועוד 24 משתמשים27 //
    139 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנילוש
    למה לראות את הדברים בצורה כזו חד צדדית?? למה הכל חייב להיות כל כך טוטאלי? כן תכתבו. אל תכתבו...
  • 1K
    • dvory
    שיתוף - זה מה יש!
  • dvory //

    • אני:     "שלום, אני מדברת עם אלה נחליאלה?"

    היא: "מדברת".

    אני: "שלום, מדברת ד"ג מעיתון ב"ה. אני עובדת עכשיו על כתבה בנושא 'עונות - הרוחות, החלומות והתחושות'. תסכימי להתראיין לכתבה ולספר קצת מה דעתך על החורף, מה הוא בשבילך?"

    היא (באושר): "בטח, בכיף. איך הגעת אלי?"


    אני:     "קיבלתי המלצות חמות מקולגות". (הן אמרו שאת נסבלת, ולא, העורכת לא שלחה אותי לראיין אותך. אגב, את הבנאדם העשירי שאני פונה אליו בשעה האחרונה. תעשי טובה, תגידי כן לפני שאלבין כליל)

    היא: "מה את רוצה שאספר?"

    אני: "רוצה שתספרי על עצמך! באמת חשוב לי לומר שהכתבה היא כתבה מערכתית, ולא כתבת יח"ץ. אז אני יכולה להכניס רק סיפור אישי. שום סיפור שנודף פרסומת לא ייכנס. אלו הוראות מערכת".

    היא (בטון לא מרוצה): "נראה. אני מתראיינת רק בקשר לתחום העיסוק שלי".

    אני: "אבל תחשבי על זה. תהיה לך הזדמנות להציג את עצמך בתור בת אנוש חביבה וסימפטית. זה מוכר יותר מסתם קשקשת שיווקית".


    היא:     "אה, אוקיי, תתקשרי אלי בעוד שבוע".

    מפה ואילך אתם מוזמנים לבחור אחת מהאופציות הבאות:

    א. היא לא עונה. עונה ומודיעה שהתחרטה. עונה ומבשרת שעקרונית היא מסכימה להתראיין, אבל שאדבר אתה כשהקיץ יגיע. עכשיו אין לה זמן אליי...

    ב. היא מוכרת לי סיפור אישי חמוד ומצחיק. אני ממלמלת 'נשמת' ומבטיחה לתרום ח"י שקלים לקופת 'על נסיך שבכל יום'. רק בתום הריאיון, אחרי שעתיים, היא אומרת: 'אופס, שכחתי לומר לך. אל תכתבי את השם שלי. שימי שם בדוי, כן?'

    ג. היא מפרגנת לי את הסיפור הבא בשם ומלכות: 'יום אחד, כשהסתובבתי בחנות המהממת שלנו, המפוצצת מלקוחות קבועים, מצאתי פתאום צעיף רקום בזהב זרוק על אחד הכיסאות. אנחנו מאד מקפידים על טיב השירות שלנו. זאת הסיבה שהתקשרתי לכל אחד ואחד מהלקוחות שלנו (יש לנו מועדון של 100,000 לקוחות-נחושת ועוד מועדון של חצי מיליון לקוחות-פלטיניום...) ושאלתי אותם אם הצעיף שייך לאחד מהם. הם אמרו שלא. בסוף הסגנית שלי נזכרה (אין כמוה! שווה להגיע מרחוק רק כדי להכיר אותה...) שמלכת אנגליה קפצה אלינו לביקור קצרצר לפני יומיים, וזה הצעיף שלה. את לא מאמינה, אה? אנחנו דווקא כן. לא הפתיע אותנו...'

    ואז מתחיל מסע חדש שכולל שכתוב / מחיקה / הוספת טייטלים / השמטת שומות, אבל עליו אכתוב בפוסט אחר.

    :rolleyes: מוקדש באהבה לכל מי שקוראת אותי בעיתון ולא מבינה למה היא עושה את זה... :rolleyes:

    דבורי
    • תודה
    Reactions: brachi :), שינדלה, פפראצי ועוד 27 משתמשים30 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    יפה מאד! דווקא אני ממש מבינה למה אני קוראת אותך בעיתון- חתיכת אלופה את!
  • 2K
    • ש
    שיתוף> ביקורת< ביקור< סיקור< קרקור< התוכים המתוקים.
  • שרלוט //
    • המעשה מובא במדרש אגדה
    והמסר- נורא ואיום
    למרות שחלפו מאז שנים
    הוא מתאים לחיינו היום.

    דיון מתנהל בארמון המלוכה
    וההכרעה טרם הושגה
    המלך מתקשה להגיע לפסק
    מפחד שתהיה פה שגגה.

    אנשים באים, הארמון מתמלא
    בבליל קולות ושאון
    המלך שלמה רוצה לחשוב
    ניגש לעבר החלון

    רוח נעימה מלטפת פניו
    מנסה את רוחו להשיב
    ובעץ ממול שומע קולות
    מחדד אזניו ומקשיב.

    זוג תוכים עומדים על ענף
    חוגגים את 'שבע ברכות'
    הם באמצע וויכוח או לא משנה מה
    קוראים לזה: סיעור מוחות

    התוכי הלז קיבל הדרכה
    ממדריך חתנים קצת 'שפוך'
    תשכחו מכל מה שלמדתם
    אצלם זה הפוך על הפוך.

    המדריך אותו לימד היטב
    הנה נביאה הציטוט:
    ''בכל מצב תזכור תמיד
    אם אתה מגב- היא סמרטוט''.

    התוכית מראה סימני מרידה
    והתוכי זאת מפרש
    בטח היא תיכף תגיד
    שממנו רוצה להתגרש

    ''את רואה את ארמון שלמה''
    אומר התוכי בשיק
    ''אם רק ארצה אני יכול
    אותו להרוס בצ'יק''.

    התוכית פותחת עיני עגל
    ''ואוו- אתה ממש מרשים''
    והתוכי חש שהנה זה בא
    חלומו מצליח להגשים.

    קורא המלך לתוכי היהיר
    ''בא הנה מקרקר
    אולי תסביר במטותא ממך
    מדוע הנך משקר?''

    עונה התוכי בשפל קול:
    ''אינני כלל עריץ
    מה אכפת למלך ש
    אשתי אותי תעריץ?''

    מחייך המלך פותח פיו
    ואל התוכי פונה:
    ''צדקת ממני, כה לחי
    שוב לאשתך ותהנה''.

    ''מה רצה ממך המלך?''
    שואלת התוכי בתימהון
    ''המלך בקש התחנן על נפשו
    שלא אהרוס את הארמון''.


    --------------- המשך יבוא בל''נ-------------------
    • תודה
    Reactions: חגי פאהן, ש. צ. וינמן, קלדן 10 ועוד 24 משתמשים27 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רחלים
    מה ההמשך? אשמח לשמוע. אני כבר לא זוכרת.
  • 2 4K
    • Natan Galant
    שיתוף | מכתב פרידה ווידוי...
  • Natan Galant //
    • שמי יוני.
    אברך כולל רגיל, שגרתי, בן תורה ממוצע, לא גאון הדור ולא טיפש הכפר. תמים, נחמד, אפור, שגרתי, מתחמק סדרתי מראש הכולל. נשוי בערך שנה וחצי, טפו טפו.

    לפני כמה חודשים ביצעתי תפנית נוראית בחיי, שבגללה אני כאן, כדי להפרד ממכם, ככל הנראה.

    הכל התחיל מהרעיון של אשתי, כמו הרבה טעויות טיפשיות אחרות שעשיתי.
    היא אמרה:

    יוני- הגיע הזמן להתקדם כלכלית. אני רוצה לגור בדירה חדשה של 4 חדרים.

    אמרתי: שורל'ע, אין לנו כסף.
    היא אמרה: אז לך תלמד מקצוע. אמרתי: השוק מוצף. היא אמרה: עכשיו גם הבית. אני עושה ספונג'ה עכשיו. צא החוצה.
    יצאתי, הלכתי לכולל בלב דואב.
    בדרך שמעתי רעש חזק. הרמתי את הראש. שוב פעם מטוסים של חיל האוויר משטיחים את החולות בעזה.
    פתאום קינאתי בהם. טסים גבוה, הרחק. גם אני רוצה להיות מעל כולם. להרגיש שונה, אחרת, גבוה.

    ואז הבנתי מהי שאיפת חיי:
    להיות טייס.

    עשיתי אינטרנט בבית כדי שאוכל ללמוד איפה לומדים טיס. שורל'ע נבעתה: יוני, תוציא את האינטרנט מהבית וטוס החוצה. אמרתי: בסדר. שילבתי בין הדברים: הטסתי את האינטרנט החוצה, ואת עצמי השארתי בבית.
    בסוף חזרתי לכולל, שורל'ע שוב פעם שטפה את הבית. האמת שתמיד התפלאתי: למה שוטפים את הבית כל כך הרבה? מה ההבדל בין בית שזקוק לשטיפה שבועית, ובין מקלחת שעושים אחת לחודשיים?
    אין לי מושג.

    בקורס טייס רוויתי נחת. למדתי מהר את הכללים, את התקנים, את כל מה שצריך. ממש נהניתי. גם הכרתי חבר'ה חדשים. מגניבים אש, כולם. את החברים מהכולל השארתי בצד, מקורקעים שכמוהם. אני מכבד אותם אבל יש לי נתיבי אוויר חדשים.

    יום אחד שורל'ע אמרה: אתה ממש בן אדם חדש, אני מתגעגעת לישן.
    שאלתי בלי ציניות: מה השתנה אצלי? היא הסתכלה על החולצה הכחולה שלי, על מכנסי המעצבים, על הסיכה המוזהבת החדשה (1100 ש"ח ב'יפית', ככר המדינה), על השיער המעוצב (ג'ל לשיער של אמדגוצ'י, 200 ש"ח ל 80 מ"ל), על הנעליים האציליות שלי, ושתקה.
    השאירה אותי סקרן.

    אחרי חצי שנה מפרכת ונעימה קיבלתי את רשיון הטיס הזמני שלי. מוניתי לטייס בחברת גרעפס. טייס משנה, אבל זה לא משנה. העיקר טייס!

    בהתרגשות אמיתית עמדתי בפתח המטוס הקטן לטיסות פנים של חברת גרעפס. עמדתי ובירכתי את עשרות הנוסעים הנרגשים.
    אדון ישיש אחד אמר לי: אני כל כך מתרגש לטוס, זו הפעם הראשונה שלי בחיים.
    רציתי להגיד לו שגם אני מתרגש בדיוק מהסיבה הזאת.

    כולם נכנסו והדייל הראשי טפח לי על השכם ואמר: יהיה בסדר, בחור. מייד הרגשתי הקלה.
    הקברניט (בחור לא סימפטי עם עיניים של זבוב) בדק שהכל במקום, סגר את דלת תא הטייס, הביט בי בזעף והרים את המצערת.
    המטוס זינק קדימה והרגשתי כאב איום! הוא אמר לי: דביל, שים חגורה כבר.
    שמתי.

    אחרי כמה דקות המראה המטוס התאזן ואני הבנתי כמעט את כל מה שהקברניט עשה עד כה. בינתיים קראתי עיתונים כי לא היה רגע פנוי עד עכשיו.
    פתאום אני שומע שקט חשוד, והקברניט (-הטייס ראשי) השתתק והפסיק לקלל בשקט את עצמו ואת חברת גרעפס.
    הסתכלתי עליו והוא מלמל בקול חנוק: אני לא מרגיש טוב, תשאל אם יש במטוס רופא.
    קמתי לעזור לו, ובינתיים ראיתי להק שלם של ציפורים עפות ישר לכיוונינו.
    אני אוהב ציפורים והייתי מוכן להסתכל עליהם כל היום, אבל רציתי לחפש רופא.

    פתאום המטוס כולו רעד. מהר מהר זרקתי את הטייס הראשי שכבר הספיק להתעלף מהכסא, ותפסתי את ההגאים.
    כמה חיכיתי לרגע הזה! עכשיו נראה לכולם שגם יוני הנעבעך שווה משהו ויודע להיות טייס.

    צעקות איומות מכיוון תא הנוסעים, והבטן שלי התהפכה. בעצם- כולי התהפכתי. ריח חזק של עשן עלה לי בנחיריים, ושמעתי דפיקות מהירות על דלת תא הטייס. הדייל הראשי צעק ברמקול בצעקות מטריפות מילים לא קשורות, והשעונים מולי איבדו כל קשר עם המציאות.
    הריח של העשן התחזק, ופתאום תא הטייס התמלא כולו עשן. שמעתי המון ציוצים מסביב, ובליל של צעקות. איך הציפורים נכנסו לכאן? ומה זאת הרוח פרצים הזו?? קר, קר, אוי.

    שמעתי גשם של דפיקות עצבניות על דלת תא הטייס.

    המטוס תחיל להסתחרר.

    הצעקות מאחורה נרגעו, אבל המטוס איבד גובה במהירות.

    ריח חריף של סוף שחור מילא את כל הנוף.

    הקברניט שכב לצידי בזווית בלתי אפשרית, לא תקנית כזאת.

    ואז הבנתי שטעיתי במשהו, ופספסתי איזו פואנטה.

    אין לי מושג מה פספסתי.

    ראיתי לפתע את האדמה מתקרבת אליי במהירות מחליאה,

    וכאן אני נפרד ממכ
    • תודה
    • חחח
    • עצוב
    Reactions: כסא נח, מנחם דרורי, רחלי גודמן ועוד 62 משתמשים65 //
    28 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלל1
    הלל1
    אם לאשתו קוראים שורל'ע אז אין מצב שלו קוראים יוני, אולי "יונוסון" במלעיל ואם בכל זאת קוראים לו...
  • 2 2K
    • א
    בקשת עזרה לצורך סיפור|לנינגרד-המבורג
  • אסתיג //
    • כמה שעות טיסה מפרידות ביניהן?
    יש מי יודע?
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    U
    Ushaya
    אמת, הביטוי נייטרלי אינו נכון. הן לא היו כמו אמריקה. אליה לא יכלו להגיע באופן ישיר. טיסות לצרפת...
  • 2 2K
    • U
    שיתוף: מה חסר לך?!
  • Ushaya //
    • עליתי על הגל של הדובונים. הכי קל לתת להם לדבר בשבילנו...
    מוקדש לכל אלה שמוצאים את עצמם בין השורות.


    בוקר- בוקר, הדובון,
    יושב, שותה קפה.
    מעלעל קצת בעיתון,
    לעמל יומו יוצא.

    ודובונית, יושבת בית,
    גם היא בכלל לא נחה.
    אצה-רצה, ממהרת,
    נכנסת המטבחה.

    שאלה ניצבת, לא תרפה
    עומדת מול עיניים:
    מה יהיה ומה נאכל
    היום בצהריים?

    כל הבוקר עמלה,
    רוקחת מטעמים.
    מבשלת, מטגנת,
    ממלאה את הסירים.

    אתא שמש, צהריים
    דובון הנה חוזר
    הוא רעב, כמו דוב או שניים,
    למטבח הוא ממהר.

    ממלא הצלחות,
    אוכל לתיאבון
    מלקק האצבעות
    לא מותיר אף פירורון

    מתמתח, מתפוצץ,
    הערה לדובונית שולח:
    היה טעים, ללא ספק
    אבל חסר קצת מלח...

    מיכל
    • תודה
    Reactions: קדיתא, מריומה~, feel-הרמוני ועוד 27 משתמשים30 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סימי
    האמנם? היתכן? כי אם כך אכן- ל"בית התבשיל" ניתן לפנות בזול מזון מוכן לקנות. או ל"חסדי נעמי" או...
  • 2 4K
    • פרוגיוזרית
    שיתוף | למה הניקית מים בששון עזבה את הפורום
  • פרוגיוזרית //
    • על פרוג שירה שמעה לראשונה מהשכנה בגינה.
    בעיניים נוצצות היא חלקה לכולן עוגת קפוצ'ינו בשלוש שכבות, וספרה בגאווה שהמתכון מפרוג.
    ביום שאחר כך השכנה הראתה לכולן את הסוודר של הבת שלה וספרה שהוא יד שניה מפרוג.
    מאז שירה נכנסה לפרוג מדי פעם, הציצה וקראה, נהנתה ונפגעה.
    יום אחד, אחרי ששוב הספונג'ה יצאה דביקה לגמרי, וכל הבית היה מכוסה בסימני נעליים, החליטה שירה לפתוח ניק.
    היא קראה לו     @מים בששון, ושאלה איך עושים ספונג'ה. השרשור צבר תאוצה ויצא משליטה, התנפח במאות תגובות מנשות החיל. והספונג'ה יוצאת מאז לשירה הפלא ופלא, הרצפה בוהקת כמו מראה.
    מאז שירה מבלה הרבה בפרוג.

    בהתחלה, היא זרחה. אספה מתכונים, טיפים לנשות החייל, חלקה לייקים לצלמות ופינטזה איזה צלמת היא בוחרת לילדים שלה.
    לאט לאט היא נהפכה לצל של עצמה.

    אתמול, אחרי לילה ללא שינה, בו היא התהפכה מצד לצד, הוגה בשאלה איזו אמא ואשה חסרת אחריות שהיא, היא החליטה שהיא עוזבת את פרוג.

    היא לא רוקדת על הספה ועושה רכבת עם הילדים כמו ניקית אחת.
    היא הולכת לישון ומשאירה סיר דלוק.
    היא נותנת לתינוק שלה במבה וביסקוויט וגרבר והורסת לו את חוש הטעם לחלוטין.
    הוא בכלל הולך לגדול מעוות רגשית, כי היא השאירה אותו בתינוקיה בבית חולים ולא עשתה ביות מלא.
    והיא עוד הוסיפה חטא לפשע, ושלחה אותו למעון, שם מסתבר שהוא צורח כל היום.
    עולה על כולן הזוועה, שאביגיל שלה, כולה בת 9, דופקת בבתי השכנים לאסוף תרומות, ומי יודע מה אולי קורה שם.
    אבל היא מן הסתם לא תזכה לראות ביציאתם של הילדים שלה לתרבות רעה או לחילופין בצניחתם על ספת הפסיכולוג, כי היא בכלל תהיה מרותקת למיטה.
    למה? כי היא גיהצה לבעלה חולצה יומיים אחרי הלידה, וכנראה גרמה לעצמה נזקים בלתי הפיכים לטווח ארוך.
    אמנם מוסכם וברור שהכל באשמת הסמינר, שבכלל לא דיבר על כל הנושאים החשובים האלה, והתמקד בבית של תורה (פחחח... את מי זה מעניין), אבל עדיין, התוצאות בשטח הן שלה.

    זהו, אז @מים בששון עזבה את הפורום.
    נס שהיא הספיקה לקחת איתה כמה משפטים לכל החיים.

    מוקדש לפורום ספסל בגינה.

    השכנה ממול.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: יוכבדא, אנושית, נעמה פר ועוד 121 משתמשים124 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    קטע חזק! כתוב טוב, הומור בשפע, התיאורים חיים ויפים.
  • 953
    • N
    שיתוף>>>> שני שירים חדשים ואחד ישן נושן
  • NaamaM //
    • נגן לי קצת ג'ז

    אני נמוך הוא מורם
    על הבמה בפינת המסעדה.
    מעט אור יותר צל,
    ומזלג סורר מצלצל.

    הוא שחור שערו לבן,
    רק עיניו לא עמדתי על טיבן-
    חכמות שובבות, מרחמות
    חומות...
    ואני רק מבקש, נגן נא
    נגן לי קצת ג'ז...

    הוא מכחכח, מצמיד שפתיים.
    נושף. צליל קצר עולה מתאדה.
    ואני רק לוחש, אנא אל תידום
    ונגן לי, נגן לי אך מעט... ג'ז.

    הוא מביט בפני חברי הלהקה
    קצה חיוך על שפתיו העבות,
    מלטף בחיבה את מתכת הסקסופון,
    עוצם עיניים. מרגיש.

    ואני מזרז אותו, חסר סבלנות.
    מדבר בליבי, בעיני. שפתי בל ינועו-
    נו כבר איש נחמד, על מה תתמהמה?!

    והוא, הוא פוקח עיניים,
    מביט ישר בתוך עיניי
    חיוכו רחב,
    מבין, מבין את צמאוני אל הג'ז
    מבין שאני לא סתם מנג'ז,
    הוא נתן את האות
    והתזמורת נשמעה לו כאחד.

    ואני, אני יכולתי לראות את הקולות...



    עולם הנפשות

    מדרגות משתרגות,
    הדום מתקלף.
    שטיח אדום,
    קליפות אבטיח.
    כסא רעוע
    ומלך פרוע.
    רגלים יבשות
    עומדות חשופות,
    לבבות ממלמלים
    בעשרות שפות.
    שערות גולשות,
    נוקשות,
    רוחשות-
    קיני כינים.
    מוחות מתבלבלים,
    בין תילי תילים
    של מגדלים,
    הפורחים באויר.
    מכלאה של נפשות.
    הנפשות מזהב,
    והשומרים,
    צפעוני הרעב.
    נושפים,
    מכושפים,
    כולאים אותן
    בין המיצרים.



    כבר בא הקור

    כבר בא הקור
    והגשם אין
    אגשש ואחקור
    ודמעה על העין
    על המעיין שבעין
    שקפא מקור הרוח
    והגשם מניין


    כבר בא הקור
    ממית ומחייך
    מצמית ומעייף
    ומטר לא הומטר
    והקשת מתוחת מיתר
    כי המלך לא הוכתר
    ומי יחון
    ומי יבנה מכון
    לשבתו
    ומי יסבול עול שבטו
    או ישיב אהבה על אהבתו


    הרבה זמן לא כתבתי. הייתי בלימודים, תבינו.

    טוב, אז עכשיו שטפתי אתכם בשלשה שירים.
    השניים הראשונים כתבתי ממש בימים האחרונים. האחרון לפני תקופה ארוכה.
    הראשון יותר עליז ביחס לשניים שאחריו.
    את הראשונים פיסקתי אני, את האחרון השארתי פתוח יותר לפרשנותכם, מה גם שהוא פחות זקוק לפיסוק - לדעתי - מקודמיו.

    עדיין לא יצאתי מכלל חדש. אשמח על כל תגובה, כמו ששמחתי בתגובות על השיר רובע האמנים.
    לא מבטיח שאוכל להשיב על המשוב. מקווה...
    ומקווה שלא תמנעו מלהגיב, גם אם אמנע אני. מקווה...

    האיש בשחור ולבן.
    • תודה
    Reactions: הלל1, chani t, דוכסוסטוס ועוד 9 משתמשים12 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    כל מילה. התחבר לי פחות עם בנאי, עדיין חושב עם מי כן. יש כמה באזור חיוג, לא מדוייק.
  • 978
    • ד
    שיתוף ובקשה לביקורת | סיפור | חקירה צולבת
  • דוכסוסטוס //
    • מאז ומקדם שמר תנחום חיבה לסוציולוגיה אבל לכדי מחקרים מעשיים הגיע רק אחרי קריאת סיפור של חיים ולדר על מלכת הכיתה שהשתעשעה בניסויים חברתיים.

    מטבע הדברים בהיותו בחור ישיבה מוקדו המחקרים בתוככי בית המדרש ובריכוזים החרדיים הגדולים.

    לו היו תוצאות הניסויים שערך רואות אור ומתפרסמות, לבטח היו מקדמות בצעד או שניים את עולם המדע, דא עקא שכדי להיות חוקר חברה טוב, חוץ מביטחון עצמי מופרז ויצירתיות נדרש גם להיות כאחד העם וחלק אינטגראלי מן החברה הנבחנת, כל אלה היו לו לתנחום ובמידה גדושה ועל כן מאס באור הזרקורים והעביר בפיראטיות מפה לאוזן את תוצאות התחקירים המהפכניות.

    הוא ישב בקידמת בית המדרש באמצע 'סדר' גועש ובתיאום עם שני משתפי"ם הסתכל אל הפתח אל נקודה לא קיימת, מהר מאוד פנו עוד ועוד מבטים והסתובבו באינסטינקטיביות. מחקר נפרד ומאלף שזכה לשם 'תורת הפיזומים' גילה כי אם תפזם שיר בסביבת אנשים העסוקים בעניין אחר, קיימת סבירות גבוהה שבמהלך היממה הקרובה יפזמו גם הם את אותו הניגון, באמצעות אפקט הפרפר והפרפרזה עשוי הניגון להתפשט לערים ואף למדינות אחרות ולטווח של שנים.

    בקרן רחוב הוא שאל עוברים ושבים איך מגיעים לנקודה מרוחקת. נחשף כי קיימים הבדלים בין הערים השונות. התשובות הנפוצות בבני ברק: "בסוף הרחוב שמאלה ושם תשאל", "אני לא מקומי", "מה? לבר-מצוה של שטרנברג?", כמו כן יש שנדים בראשם ולא עונים. הירושלמים דווקא נעצרים ומסבירים באריכות ובתנועות ידיים. במודיעין עילית ליוו אותו קבוצה של ילדים עם אופניים אל היעד. (לא נבדק באופן מקצועי – בבני ברק תחת שמש קופחת, בירושלים יום נוח וכהנה).

    נבדקה התגובה לבקשת פלאפון לשיחה. רבים נוטים לשקר, מיד לאחמ"כ ממששים את הכיס בתנועה טבעית מפלילה ובבהילות מסיגים את היד. עם זאת לא תמו בעלי החסד שהמתינו בקוצר רוח לסיום השיחות הפיקטיביות שלו. הפעילות המחקרית נקטעה לאחר אשכול נזעם מאוד באיש את רעהו שהציף את הנושא.

    אלו שסובבים הלוך חזור במעברים כל התפילה נוטים להתקלח לעיתים רחוקות. דיירים בקומות גבוהות חיים פחות. אותם שצועקים על נהג אוטובוס בלי מקומות, בסבירות שינסו לצלוף את הזבל מהחלון לצפרדע ולהאזין ממושכות לקווי נאייעס. המסתפרים בתדירות נמוכה יצליחו יותר בסודוקו ובשש-בש. מחבבי פרחים הם בעלי נטייה להשמנה.

    המחקר הארוך והמשמעותי אך גם המרושע ביותר בחן את דפוס ההתנהגות של מי שמאחוריו מאריך מתפלל בתפילת הלחש ומעכב אותו מסיבות הלכתיות לפסוע 'עושה שלום' ולהמשיך בשגרת החיים. (במסגרת המחקר נרשם פטנט חדשני לזירוז ההליך – פרטים באישי בתשלום).

    לאורך המחקר כולו הושקע מאמץ לצמצם את הפגיעה בציבור המתפללים, עם זאת פעמים רבות נאלץ תנחום עצמו לעמוד מאחורי מתפלל כדי לייצר מצב מוקצן לצורך המחקר.

    רוב הנבדקים סובבו את הראש לאחור בקצב של בין חמישים למאה שניות ובמרץ משתנה. אותו הנבדק אם יתפלל בשטיבלאך עשוי לפסוע בחמיקה למרות האיסור. אך התוצאות המרתקות יותר הם בזמני המתנה ארוכים מהרגיל. יש שפוקעת סבלנותם ומורים היתר בשלב הזה, בפרט כשיש נוכחות צופים דלילה או לחילופין כשמתחיל מניין נוסף במקום. אחרים מוחים כפיים, דופקים או מכחכחים בגערה. יש שמנסים לבחון מחדש את טווח הארבע אמות.

    חלק חשוב נוסף שבדק וגילה מגמה חיובית הוא החיכוך בין המעוכב למעכב אחרי התפילה. חלק קטן מאוד מהנבדקים בחר להטיח בגנות העמידה מאחורי מתפללים או אריכות בתפילה בכלל, הרוב הדומם חלף על פניו בסלחנות ונמנע מלהטיף או להעיר, גם כאשר פנה מיוזמתו והתנצל.

    מה שחתם את המחקר ואולי גם את שורת הניסויים החברתיים הייתה תקרית מביכה. בסיום בדיקה שגרתית של חמש דקות מאחורי מתפלל נזעם, הוא פתח את עיניו לכדי מצמוץ והחליט לגמור להיום, סובב את ראשו באינסטינקט לבדוק אם מותר לו לפסוע ולחרדתו גילה שם דמות אדם מתנועע בעיניים עצומות, הסידור שבידו אוחז ב'ברך עלינו', ספק מתפלל בדביקות - ספק מתחרה מוצלח. המתפלל שמלפניו יצא משם בחיוך נקמני, מותיר אותו להתבודד במחשבות וחקרי-לב.

    ***
    ובכן, אחר קבלת הלייקים והמחמאות הנימוסיות ובקשת המחילה, הוספתי בקשת ביקורת בכותר, אמקד ברשותכם את הנקודות הכואבות.
    1. ההומור מאולץ מדי לטעמי, שאלתי היא אם אכן ועד כמה,
    2. הטור בנוי טלאים טלאים, הוא עשה מחקרים, רשימת דוגמאות מחקרים, המחקר הנוכחי, תוצאות, נפילה. האם זה חריג?
    3. המעטתי בתיאורי הסצנות כמעט עד לאפס, האם יש כאן תחליף הולם?
    ***
    תורדוס שוחט החגבים
    • תודה
    Reactions: Rachel Greenstein, חגי פאהן, במבי. ועוד 13 משתמשים16 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    1. מעט 2. אכן 3. כן... תכל'ס, נהנתי מכל רגע.
  • 2 2K
    • ת
    עדכון| הי, שימו לב!
  • תפנית בעלילה //
    • פנס סיים את התלבטויותיו.
    שימו לב לכללים (בשורות/ גזירות) החדשים
    המסומנים באדום,באשכול כללי הפורום.
    • תודה
    Reactions: גרפולוג ו-פרוגיוזרית2 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    כי היא דוברת אמת.:D
  • 701
    • N
    שיתוף << רובע האמנים
  • NaamaM //
    • מחכה לביקורת. אני ממש חדש כאן. תנו לי להכיר אותכם ואתן לכם להכיר אותי... :)


    ברובע האמנים

    רבים הם חסרי האונים

    ישנם זעופי פנים

    וישנם סתם מרוקנים

    רובם עוד לא מוכנים

    וגם קצת לא מאמינים

    ממתינים

    כבר הרבה שנים

    לאהבה וחמלה ורגשות כנים



    וכשתלך בסמטאות

    תראה יצירות נאות

    חלקן מרתיעות

    חלקן מרגיעות

    חלקן צנועות

    וחלקן עם תרועות

    כולן יחד אלפים ומאות



    וכשתתבונן ביצירה

    תראה נשמה מפצירה

    שתצליח להימלט מן העיר הנצורה

    בלי לוותר על הקומה ועל הצורה

    ושתבוא פעם זריעה שאחריה קצירה



    וכשתרים עיניך לגובה

    ותביט באמן ובכובע

    יספר לך שבכל אחד מסתתר איזה רובע

    ושיש שם גם כן הרבה

    אבל הרבה

    יצירות...

    האיש בשחור ולבן
    • תודה
    Reactions: מה הענינים, מריומה~, משויטט ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    טוב שהקפצתם כי לא ראיתי עד עכשיו... השיר מקסים, מחורז ממש יפה, התוכן חזק מאד. אהבתי את הישירות...
  • 2 3 4 35K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    דיון | כתיבה חסידית בלי סופרלטיבים מרטיטים ושרעפי קודש, התיתכן?
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • בעיתון של החג הופיעה כתבת פרופיל על הרב וואזנר, אשר נכתבה על ידי העיתונאי המוכשר וחד העט א.א. (השם שמור במערכת).
    יתכן שהכתבה היתה מעניינת, אולי היא סיפרה על מעשים נשגבים ומופלאים, אך לצערי פשוט לא הצלחתי לקרוא אותה.
    הסיבה לכך היא עומס התיאורים הפומפוזיים, הסופרלטיבים הקיטשיים, שליוו את הכתבה. מדי כמה שורות נכנסה שורה שלא קשורה כלל לנושא שעליו דובר, כמו למשל (אני מקצין לצורך המחשה) : "בעודו תלמיד נהג לשנן את השו"ע בעל פה", עד כאן תקין, ומכאן מתחיל תיאור מיותר: "שפתותיו הקדושות דובבות בסילודין, ואין השגה באפס קצהו של המעמד המרטיט כל לב, ומלאכים ושרפים סובבים אותו כאכסדרה של פלטרין של מלך, בלהט ובעוצם דברותיו, שעוד בעודו נער הממו את כל לבבותיהם ההומים של המשתוקקים להסתופף בצילו, כשדברותיו גחלי אש בירקרק חרוץ, חקקו על לוח ליבם את המראות הצורבים, ובסודם של צדיקים עלו מעלה לאורם של זקנים וחסידים". (התיאור שלי, להמחשה בלבד)

    וכאן אני שואל:
    מישהו באמת קורא את השורות הללו?
    מישהו מיחס להן משמעות כלשהי?
    לי זה נראה שזה נכתב רק כדי להוסיף לכתיבה "נופך חסידי", ובעיני זה מיותר ומכביד מאוד על הקריאה.
    אשמח לשמוע את דעתכם בנידון.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: פרוגמטי, במבי., בתנופה ומשתמש 1 נוסף4 //
    79 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    הקפצה עונתית שגרתית.
  • 703
    • ע
    קידום אלפון עסקי | מי אתה?
  • עוד אחד //
    • - אהה, אתה בן של...

    לא קשור

    - רגע, אתה מזכיר לי מישהו!

    לא דומה לאף אחד

    - למדת באיזה מקום?

    אני אוטודידקט

    - אוטו מה?

    אין ברשותי רכב.

    - אז מה יש לך?

    יש לי יכולת להביע לערוך ולנסח, אני עורך וסופר.

    - איפה אני יכול למצוא אותך?

    באלפון ספר, תוכל למצוא שם פרטים נוספים של כותבים ועורכים מכל הסגנונות והרמות.

    http://yo-w.co.il/אלפון-ספר.html
    • תודה
    Reactions: יענקי R, ציפה דריפה, פנינה ריימונד ומשתמש 1 נוסף4 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אברהם
    בימים האחרונים פנו אליי דרך הטלפון כמה וכמה אנשים שאינני מכיר, ורצו שאעשה עבודות בשבילם, אך אני...
  • 2 2K
    • ר
    אתגר דו שיח - הזוכים
  • ריקיה //
    • תודה רבה לכל המשתתפים! היה כיף לראות איך הדמויות קורמות עור וגידים על המסך, חיות נושמות ו... משוחחות
    אבל הגזמתם...
    יצירות משובחות אחת אחת
    הבחירה הייתה מדי קשה - - -
    (המלצה חמה למאתגר הבא: להגביל סיפור אחד לכל משתתף)
    כמה ציטוטים שאהבתי (מדגם קטן מתוך הרבה משפטים יפים)
    אלישקף: "אהובה לא אמרה, היא אמרה שלא משנה מה היא אמרה ושאני לא יגיד שהיא אמרה ואמרה לא משנה מה אמרתי."
    הגשש: "יש לנו תורנות לנשום קצת אוויר גלים, לחזור עם ראש נקי ללימוד, היום התור שלי"
    nechamizak: "כפרוידיאנית, אני מאמינה שלפליטות פה יש תפקיד גדול בשיקוף אפלולית הנפש".
    בית היין: "לא משנה לאיזו דרגה תגיע, כמה חכם תהיה. תמיד יכניסו לך קורסי ניהול פינסי, אסטרטגי, שיווקי, דירקטורי, אקולוגי, מזוכיסטי, וגאולוגי".
    משויטט: "בחלומות הוורודים שלי לא כתוב שבן שלי יביא לי יום אחד אישה עם רעלה ואלפי ילדים קטנים עם זינגל'ך קופצים"
    יאכטה: "מה את עושה, מאיה?! למה ניפצת את התעודה?! לא את לימדת אותי , מאיה'לה לנתב תסכולים?!"
    טחינה גולמית: "להפסיק לדבר אתי. וגם לא להסתכל עלי, לא בזוית חדה, לא קהה, ולא ישרה. בסדר?"
    הרהור עמוק: "סבתא שלי תמיד אומרת שאל תכנס לאתגר אם אתה לא מתכוון לגמור אותו..."
    אז מכיוון שנכנסתי לאתגר, הייתי צריכה לגמור אותו...
    התחלתי מהסיפורים שלא יכלו לזכות:
    מונולוגים, או סיפורים עם מעט שיח, או שהשיח היה בין דמות אחת מהאתגר לדמות אחרת
    כולל גם מקרה שדמות אחת דוקא רצתה לדבר אבל השניה לא שיתפה פעולה...
    דו שיח בלבד ללא רקע ומשפטי קישור (האתגר היה לכתוב דוח שיח בסיפור ולא מחזה)
    עוד דבר שהודגש בתחילה, דו שיח צריך להיות אותנטי, אבל בכל זאת ברמה יותר גבוהה מדיבור, (וזה אולי רק לדעתי, אבל גם שפה יותר נקיה) הנקודה הזו גם השפיעה על הבחירה
    ועוד 2 דברים חשובים בכתיבת דו שיח שיש סיפורים שלא עמדו בהם
    1. מבט מצד אחד. בין אם הכתיבה בגוף ראשון ובין אם לא, הסופר מספר את הסיפור מנקודת מבט אחת. אי אפשר לקפוץ עם כל משפט לצד השני, זה יוצר בלבול וחוסר אמון
    2. בכתיבת דו שיח אנחנו רוצים ללמוד על אופי הדמות דרך השיחה שלה ולא דרך ההקדמה לשיח
    ואחרי הכול רוב הסיפורים היו מעולים ולכן
    במקום שלישי 3 זוכים:
    @שריונה – (2 סיפורים) מקורי, מתוק ושנון גם הסיפור עם הצביה מההההההה וגם עם ה"יעוץ החינוכי"
    @גוגלית – מיוחד, איתן הפרשן עשה את זה טוב ועוד עם שילוב של חריזה

    מקום שני - @פרוגיוזרית
    (הסיפור הראשון) סיפור מעולה, כתוב מצוין למרות שהשיחה עם ילדה בת 4 (וחצי) נוגע ללב ומעורר הזדהות

    מקום ראשון – @יואל ארלנגר
    כל ההתרחשות מסופרת דרך השיח בצורה זורמת, מעניינת, עם מתח קל לאורך השיחה עד לסיום המפתיע, מלא בקונפליקטים וביחסי אנוש, הרעיון מקורי והמסר שתול בין השורות. סיפור מושלם!
    • תודה
    Reactions: בודקת תוכנה, הגשש, nechamizak ועוד 24 משתמשים27 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגיוזרית
    פרוגיוזרית
    או, המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, זכית. הוא ציטט אותי, אז ביחס טרנזיטיבי את ציטטת אותי...
  • 1K
    • א
    שיתוף ■ הפוסט והתגובות
  • אברוּמי //
    • שלום חברים.
    משתף כאן טור סאטירה שכתבתי בס"ד לפני שבועיים על     תופעת הצרת הקיבה
    השבוע עלה טור נוסף שיבושי דוא"ל בעקבות התגובות שהתקבלו.
    • תודה
    Reactions: ציפה דריפה, קווי מתאר ו-עילום3 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אברוּמי
    תודה. אכן! ציטוט ממך: '...בגומחתנו הצנועה' :)
  • 2 7K
    • ט
    שיתוף> טחינה גולמית פג תוקף- מכתב פרידה (עשוי להכיל חרוזים)
  • טחינה גולמית //
    • הוא הביט בארון הספרים במבט מבויש. השולחן ערוך יורה דעה חלק ב' הסתכל עליו במבט מאיים.
    הגמרא כתובות הביטה בו בעיינים מאוכזבות, והמנחת חינוך כאלו שאל "למה?, אבל למה?"
    שיעורי רבי שמואל אפילו לא רצה לדבר אתו. אם תעזבני חודש- חודשיים אעזבך.

    הוא קצת נעלב, אבל הבין שהם צודקים. געגועים מלאו את לבו.
    ואז הוא נגש לכתוב את המכתב הבא:

    אחי ורעי חברי הפורום היקרים.

    הכינו את הממחטות או לחלופין התאמנו על אמירת "ברוך שפטרנו" בצורה רהוטה. כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב את זה ועכשיו זה סוף סוף מגיע.
    זה הקטע האחרון שאני מעלה לפורום, עד ר"ח כסלו תשע"ט.
    זו פעם ראשונה שאני כותב משהו על עצמי וקצת לא נוח לי לעשות את זה, אבל חשוב לי להפרד בצורה יפה, ולסגור כמה פינות. אז אכתוב קצת על זריחתו ושקיעתו של טחינה גולמית שמי הפורום.

    האמת היא שנפלתי לכאן בטעות, ואולי זה לא כ"כ יפה מה שעשיתי כאן.
    אשתי ("מי ברז") נרשמה לפרוג לפני זמן רב בשביל להגיב לאיזה אשכול שעסק בתרומת כליה. וגם למקרה שאולי יהיה לה איזה צורך להעזר במשהו בעבודתה.
    לפני קצת יותר מחודש היא קוראת לי למחשב ומראה לי שיש פורום כתיבה.
    "תראה איזה חבר'ה נחמדים יש כאן.     @פנס בערפל, @גדי ישראלי, @עדיאל. תראה את הפרגונים והזרימה"
    "נו, מה זה נוגע אלי?"
    "אולי נעלה את הבלדות שלך?"
    "לא נראה לי. זה סגנון אחר כאן"
    "בוא ננסה אחת ונראה"
    נו שוין.

    כמה ימים אח"כ, בדיוק לפני 4 שבועות, העלתי את שמור על הניקיון. זה התאים בדיוק לעונה, סוף חודש תשרי, אחרי הימים הנוראים, סוף בין הזמנים. תוך 24 שעות היו עשרות לייקים.
    "אולי תעלה גם את 'שבר בא מפראק?' "
    "אבל אי אפשר להעלות את זה בלי להעלות קודם את קרטטה ובטטה. קודם צריכים להכיר את דוקטור סטיב ג'רי"
    אז העליתי את "קרטטה ובטטה".

    תבינו משהו, אמנם נוכחתם לדעת שאני לא חרדי, מבטן ומלידה [שימו לב למשמעות הכפולה של המשפט...] אבל היום אני אברך, לפנות בוקר, בבוקר, בצהרים, ובערב, בשישי בשבת ובמוצאי שבת. הכתיבה היא אפילו לא תחביב אצלי. זה משהו שאני לא משקיע בו, אני עושה זאת בחדר בלי מזוזה [להלן חב"מ] כמו שכבר גיליתי, ואני מתנצל בפני כל מי שהדבור על זה גורם לי אי נעימות.
    לפעמים פשוט עולה לי איזה רעיון, ואני נכנס עם דף ריק, או אפילו קרטון של דפדפת, וכותב.
    את הקטעים הראשונים כתבתי בתור בחור, והצלחתי לקיים בזה כיבוד אם ו"לב אלמנה ארנין" [בבת אחת], וגם לשמח את אחי ואחיותי.
    כשהתחתנתי גיליתי יום אחד שאשתי גם "בקטע". יש לה אפילו ניילונית עם כל מיני דברים שהיא שמרה עוד מימי "בתיה", עם כל מיני הגיגים, חרוזים ובדיחות.
    היא בקשה ממני את מה שכבתי, והקלידה על המחשב. קהל היעד התרחב גם למשפחה שלה, אבל זהו. חוץ ממשפחתי משני הצדדים, ומספר מצומצם מאוד של חברים, אף אחד לא יודע על הכתיבה שלי, חוץ מכם.
    אין לי שום קביעות בכתיבה. לפעמים יש הפסקה של שנה בין קטע לקטע, ולפעמים זה פעמים בשבוע.

    הרבה דברים ממש יצאו לי "בטעות".
    השיר "מתנת חיים" למשל, הסיפור מאחוריו הוא כזה. לא הכרתי את השיר בכלל. הלכתי לאיזה חתונה של בני דודים ד"לים ואחד המוזמנים נתן לילד שלו לשיר את השיר הזה לחתן ולכלה. אמרו לי שזה שיר של ר"ק אותו הכרתי היטב בילדותי אבל כבר שנים שאני לא שומע שירים בכלל, ובטח לא שירים של זמרים חילונים.
    אשתי במסגרת עבודתה מדי פעם מרעננת את מלאי השירים. היא השיגה את מתנות קטנות בביצוע של שני ילדים שקראו לעצמם "צמד ילד". השיר התנגן בבית ושמעתי אותו אולי פעמים.
    יום אחד קמתי בבוקר ובעודי בדרך למקוה לפני ברכת התורה פשוט נכתב לי כל השיר מתנת חיים בראש. באותו יום כשנכנסתי לחב"מ כתבתי הכל על פתק וכשיצאתי הקראתי לאשתי. השיר רגש אותה והיא התחילה לבכות.
    אז התקשרנו למתנת חיים. אף אחד שם לא הצליח לחבר בין הדמות שלי לבין השיר הזה...

    מכאן ואילך אתם "אשמים". פרגנו לי כאן בצורה יוצאת דופן, הרגשתי שהציבור באמת נהנה אז התחלתי להעלות קטע אחר קטע.
    נזהרתי מאוד שהדבר לא יפגע לי בסדרי הכולל, ואכן לא פרסמתי ולא הגבתי שום דבר בשעת הסדרים, המשכתי תמידים כסדרם, ואם ראיתם איזה לייק בשעות הסדרים סימן שזו אשתי.
    לאט לאט התחלתי להבין על מה כותב ר' קובי לוי. זה תפס לי את הריכוז, הרגשתי בהתחלה מין צמאון ללייקים, למרות שלא היה חסר לי שום הערכה בבית, במשפחה, בכולל, ובסביבה.
    הרגשתי שאני הולך ליד בתי כנסיות והרצון ללמוד דופק בפנים בראשי, וכשאני מגיע הביתה הרצון לכתוב מתחיל לדפוק. @עדיאל מחייך עכשיו כי הוא נזכר בוורט של ר' שלום שבדרון... ועכשיו הוא כבר צוחק...
    אמרתי לעצמי- טוב, רק נגיע ל-500 לייקים ונפרוש. וכבר פתאום אני אוחז ב-700. הפכתי מהר מאוד למשתמש מענין, מקצוען, קבלתי ניקוד. ופתאום אני כבר אוחז בקילו-לייק. ובחמישיה הראשונה בטבלת האהובים ביותר.
    קראתם לי "אביר" "כביר" "תותח" "כריש" "קוסם" "צפיחית בדבש" וסליחה שאני לא אומר דבר בשם אומרו. למרות שלא אכחיש שנהניתי מהמחמאות, דעו לכם שנהניתי הרבה יותר מאמירות שמתיחסות לקורא, כמו "איך נהניתי" "הצלחת לשמח אשה עיפה" "גרמת לי לצחוק" "מרגש" כי בזה אני מרגיש שהשגתי את המטרה שלי.
    המטרה שלי בכתיבה היא לא הרפיה, ולא הגשמה עצמית [מקובלנו מרבותינו להרחיק ההגשמה כמה שאפשר...]. באופן כללי אני לא רואה בספרות, או בכל אומנות שהיא כמו ציור נגינה וכדומה, ערך עצמי.
    בעיני, ברשימת הציירים הגדולים נמצא יוני גרשטיין למשל, במקום הרבה יותר גבוה מליאונרדו דה וינצ'י, מיכאל אנג'לו ושאר ציירים מפורסמים [שאינם קשורים לצבי הנינג'ה], ועל דרך זה: תלמידה של אשתי שמנגנת בבתי חולים לילדות חולות, נמצאת במקום הרבה גבוה מכנר בפילהרמונית.
    כמובן, איני מתכוין מבחינה אומנותית, אלא מבחינה אמיתית. כי כשרון הוא מתנה, וצריך לנצל אותו למטרה מסוימת [פרנסה היא גם מטרה חיובית]. ומי שעושה עם הכשרון דברים חיוביים- הוא הגדול באמת. ואם יש לי סולם ערכים לפי מדד אמיתי, למה אני צריך להיות כפוף לסולמות ומדדים אחרים?
    המטרות שלי הם שתיים. א. להעלות חיוך על שפתי הקוראים. ככה זה היה בראשונות ממש ואחר כך עברתי ל- ב. להעלות חיוך על שפתי הקוראים, ועי" כך לעורר נקודות וערכים שאני מאמין בהם, או נגד דברים שאני לא מאמין בהם. לפעמים פשוט נאלצתי להסתפק בסוג הראשון.
    אני לא באמת יודע אם יש בכח במה שאני כותב להשפיע באמת על מישהו. אני רק מסתמך על העובדה שמדובר בדברים היוצאים מן הלב [ומן הכליה הימנית].

    מישהו כתב לי בפרטי שהוא יכול לסדר לי עבודה לכתוב טור בעתון [רמז: עיתון שיצאו נגדו פשקוילים. זה בערך כמו לומר "שתי אותיות מתחיל באות בית" כמענה לשאלה: "נו, מה נולד?"...] אין לכם מושג כמה שההצעה הזו, שמחמיאה לי כטחינה גולמית, מצחיקה עד מעליבה את האדם שעומד מאחורי טחינה גולמית [לא שטחינה גולמית זה לא אני, אבל זה לא "אני". הסתבכתם? גם אני"].
    כתב בעיתון?! אני?! עיתון נשים?! חה חה חה! אם ראיתם בשבועות האחרונים אברך [גובה בינוני, לא שמן, ממושקף, מעונן חלקית עד בהיר] שהולך ברחוב ומחייך לעצמו וכמעט צוחק, יתכן מאוד שזה אני.

    אני מרגיש שבמקום להתרכז בלימוד, אני מרוכז ב"מה כתבתי", "מה כתבו לי", "מה אכתוב". ובמקום להגיע הביתה בצהרים ולעיין שוב בספרים, אני מתענין בלייקים ובתגובות.
    די! הכתיבה לא חסרה לי, וזה סתם לוקח לי זמן יקר, ומפריע לריכוז. יש לי הרבה מה ללמוד, ואני באמצע כתיבת כמה קונטרסים בנושאים תורניים, והתחייבתי לרב @עימודעילית שאני שולח לו את אחד מהם.
    הבעיה רק הלכה וגברה כשגיליתי שאני מסוגל גם לייצר חומר חדש, ומהר.

    אז זהו, אמרתי לעצמי [אני יכול לקרוא לי טחינה?] "חילי לאורייתא" והחלטתי, בעצת אשתי, להפרד מכם. לחזור ולהשאר רק עם ה"חברים" הישנים: אביי ורבא, רש"י ותוס', שו"ע ורמ"א, ש"ך וט"ז, מחנ"א ומנ"ח וכו'.
    פנס בערפל, אמנם לא נשברה לי המקדלת, אבל נשבר לי.

    וכאן המקום להודות ו"לחסל חשבונות". כתבתי לפי החרוזים, ואם הייתי מאריך יכולתי עוד הרבה יותר. אין שום משמעות לסדר התודות.

    זה הזמן להודות על הרבה מחמאות
    על לייקים ועל הערות
    בקצרה אנסה לפרט כל אחד
    במעט מילים די קצרות

    לידידי המנהל @פנס בערפל
    שטוען שהוא רק הגבאי
    המון תודה על תמיכה ועידוד
    היה שלום, ויאללה ביי

    לחכם @עדיאל שידע להעיר,
    לבקר, ובעיקר לפרגן
    את אותם המילים אוכל להגיד
    גם על ר' @נריה מגן

    ל"רבנית" @שריונה ול @רוח סערה
    וכמו כן ל @מטאלי ו @קדיתא
    זה הזמן לבקש גם סליחה אם נפגעתי...
    ממרת @אלישקף תליט"א

    אבקש מחילה מ @פרוגיוזרית
    על ויכוח על שאחטה או שאכטה
    תודה לב.ב. על ביקורת בונה
    והיום היא הפכה כבר ל @יאכטה

    סליחה עם גרמתי חלישות הדעת
    לניקית גברת @*גלומה
    יש לי הרושם שאת לא מעריכה
    את עצמך מספיק משום מה

    @חגי פאהן @יואל ארלנגר
    @פנינה ריימונד וגם @בתנופה
    נהניתי מכם, והרבה בזכותכם
    נעמה לי מאוד התקופה

    לאן נעלם @גדי ישראלי
    ואיה @אפכא מסתברא
    האם הם בארץ, או אולי זה כישוף
    הוקוס פוקוס או אברה קדברה

    ישנם עוד רבים אך צריך לסיים
    גם ככה מספיק הארכתי
    אסתפק בתודה כללית לכולם
    וסליחה מכל מי ששכחתי

    נעמתם לי מאוד, ונאמתי לכם.
    נהניתי לקרוא מה שכתבו כאן. אני מאחל לכולם הרבה הצלחה, ושתזכו לנצל את כישוריכם המדהימים, ולהגיע רחוק, אבל קרוב לכיוון שאתם צריכים...

    ואם יהיה מישהו שיחשוב פעמים על:
    חשבון הנפש כדי להגיע בשנה הבאה קצת יותר נקי
    או על בריחה מהכבוד
    או על התרחקות מעישון
    או על תרומת כליה
    או על התבוננות ב"אנה אני בא ואם איזה עניבה"
    או על זהירות מסברות עקומות ולהיות חכם להרע
    או על חיזוק ה"קשרים" הנכונים
    או על לחטוף מכות ולהראות את כוחו בחזרה
    או על הטיסה הישירה מעולם לעולם
    או על הקשבה רגועה לדרשות ארוכות, והמנעות מלעשות זאת בעצמו
    או שסתם ישמח את מכריו עם ברכה כמו הבדלה על ג'ק או על הזוג המאושר,
    או שסתם יחייך לעצמו ולסביבתו וישמח מבלדד, או מהקרטטה, או מדנה רוט-ויילר, או מ"שני אחים", או מהמורה ומהמזכירה, או מאלישיב ויוסף שלו'-
    והיה זה שכרי.

    מהיום @טחינה גולמית תהיה אשתי [עדיין מתלבטים אם היא תחתום "זעלדא זולדן" או "מדלן מנדלמן"], אבל מן הסתם היא תהיה פעילה יותר בפורום "ספסל בגינה" [איש את רעהו]. ובנתיים אני נשאר רשום בפורום כתיבה עד ההפגנה הגדולה על קיפוח הנקודות [יש הסעות?].
    אם מישהו צריך אותי הוא יכול לפנות בפרטי. ואם מישהו חושב שאני יכול לעזור לו לצורך מטרה חשובה אשמח להתנדב אם זה לא ידרוש ממני יותר מדי.

    הפורש מכם באהבה,
    זעליג אמזלג, טחינה גולמית, המוכר גם בכינוי "גבריאל פולארד" באינפורום- פורום משתמשי נטפרי [גם שם פרסמתי שני שירים].

    אני מבקש שכל מי שקבל ממני איזה תועלת שיתפלל על "המכונה טחינה גולמית" [בשמים יודעים מי אני...] שיצליח לשקוד על תלמודו בלי מפריעים, ושיזכה לגדל את בניו ובנותיו בדרך התורה, וינצל מניסיונות הדור, ושיזכה להיות ממזכי הרבים באמת, ולשוב בתשובה שלמה.

    נ.ב.
    רעיון לאתגר- לכתוב קטע יותר ארוך מהנאום הזה.
    הצעה לגבאי- להגביל את ההספדים לאחד לשבוע פר ניק.

    וחשוב לציין שהמכתב הזה לא נכתב בעקבות האשכול "בלדות עליך פורום" אלא למרות האשכול ההוא. דווקא חשבתי בהתחלה שהגבלה תהיה פתרון אבל אני יודע שגם זה יתפוס לי את הראש.
    כל מה באשכול שם היה אחרי שכבר החלטתי סופית לפרוש ו"לא לכבודי עשיתי" ועי' סנהדרין יא. ודו"ק.

    ט.ג או ז.א
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: כפתור אדום, טראמפ 2024, נערת סמינר ועוד 141 משתמשים144 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    Tweenset
    מרגש! זו הפעם השניה בחיים שאשכול כלשהו בפרוג מעלה לי דמעות שיהיה בהצלחה רבה! מחכים כבר לחיבור...
  • 1K
    • אלישקף
    ייעוץ לשוני | איך מנקדים "שהות"?
  • אלישקף //
    • שָהוּת או שְהוּת?
    אשמח לאסמכתא. (או אסמך לאשמחתא? ;))
    • תודה
    Reactions: פנינה ריימונד1 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חגי פאהן
    חגי פאהן
    זו תוכחה על מה שכתבתי על הכבוד, או תשובה לחידה? בכל מקרה תשובה נכונה (ולמען דעת הביא את המקור).
  • 575
    • א
    שיתוף>קונפליקט אשת חיל
  • אפשוטער איד //
    • אשת חיל היא, לפחות כך רוצה

    להצליח בכל מכל היא חפצה

    את שארית כוחותיה ממצה

    אחת כמוה אין בנמצא


    בוקר , צהריים, ערב וליל

    רצה היא, אשת החיל

    לפני העבודה לשים עוד מכונה

    ולארוחת צהרים מנה אחרונה


    בין קיפול ללטיפה

    בין קילוף לשטיפה

    בכל הזירות, בפנים ובחוץ

    זוכרת היא תמיד מה שנחוץ


    מתבלת בחיוך ובנועם

    משביחה היא את הטעם

    מקרינה אישיותה הנעימה

    אוירה ביתית וחמימה.


    ואז לפעמים משהו חורק

    ולא הכל על מכונו דופק

    תכניות משתבשות ודברים משתנים

    לא ניכר פה הסדר מלפנים.


    ואז מתוך בלגן ותסכול

    מרוב אי סדר ובלבול

    מחשבונת בה מציצה:

    נו, אשת חיל מי ימצא?


    אז בואו ונחשוב חשבון

    מה פה הצודק והנכון

    האם אשת החיל המצליחה בגאון

    או ה"מי ימצא" בשעות החדלון


    במעמד הנשגב בו לעם נהיינו

    נעשה ונשמע באמונה הכרזנו

    אך כפה עלינו הר כגיגית

    להזכיר שדרושה השקעה לתכלית


    וכבר בהתחלה נאמרה האזהרה

    שכשיפוג הקסם ותעלם האוירה

    ויבואו ימים בלי כוחות

    נזכר במתיקותם של ההצלחות


    נקבל כח להמשיך ולהשקיע

    כי שכר על כל עמל יגיע

    נזכור תמיד את היעד- אשת חיל

    אליו יש ללכת מחיל אל חיל


    אחד יהיה הכוון, ישר ובטוח

    ונזכה לפניו לעשות אך נחת רוח

    יתן ה' לך כח לעשות חיל

    ובעז"ה עוד תהיי "אשת חיל"!!!
    • תודה
    Reactions: אשת_חבר, חיננית :), ציפה דריפה ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    למרות חיבתי הידועה והמפורסמת לבלדות, ולמרות שכבר הצלחתי ברוב פקחותי להבריח מכאן את טובי בעלי...
  • 924
    • מ
    גווילין נשרפים ואותיות פורחות
  • מרציפן //
    • גווילין נשרפים ואותיות פורחות

    נבוך הארז
    גם בוש הברוש
    ויביטו באלם,
    כהרכינו ראש.

    ויפתח הארז:
    "גזעי הקשחתי בל יוכל הכורת"
    "ואני" - כך ברוש -
    "צמרתי השפלתי בל יראוני",

    "ואם ברשעם יכולו לנו,
    מה שמחה היא לזה,
    בן עם-
    השבע מלחמות??"

    וישאלו לחבריהם
    הנטועים,
    ויתמהו גם הם
    ואינם יודעים.

    ויאמרו: "שאלו לגשם
    המטפטף בכל פינות,
    שמא ידע הוא מה
    לענות".

    וישאלו לגשם,
    ויפן כה וכה,
    רגע נחבא במבוכת מה, ומיד הגביר כוחו
    שמא יוכל הוא להמה – הארורים.

    ויאמר: "לא אדע,
    שאלו נא לרוח-
    שמא נודעה היא
    בין הילוך לנוח"

    -וישאלו לרוח
    וזו כממתקת סוד- כרגע נעלמה
    מיד שבה בתוקף ובעוז
    שמא תוכל היא להמה – הארורים.

    ותאמר:
    "האף אמנם כי אדע
    שאלו נא לארץ ותאמר
    זקנה היא ממני".

    וישאלו לארץ
    וזו כמו נמוגו רוב שנותיה
    ותזקוף גווה במרץ
    אמריה תת,

    ותחל:
    "אהה בני, צעירים הנכם ולא ידעתם
    שמא לא שמעתם
    שמע עם קשה עורף

    זכרתי ימים מקדם
    אב ובן עקוד
    שמים נצבעו באדם
    ואיל בסבך לכוד

    נזדעזע אז עולם
    וקריאת "אל תשלח"
    בזה יוסד עם
    ניסיון צלח

    ומאז ועד עתה רבבות
    אל מול קצין פוקד
    בנים ואבות
    עלו על מוקד

    נשמתם נסקה בלהב
    אלי רום שמים
    רוחם דבקה באהב
    ביוצר אש ומים

    וזוהי שמחתו של עולה מוקד
    בעד אמונתו
    של בן עם עיקש
    ההולך אל מותו"

    *

    ויפתחו שמים
    וידום המון מלאכים
    ותסער הרוח
    ותבער האש

    רעמים בעוז הרעימו
    ויבריקו ברקים
    עולם אז כטבל
    במקווה המים

    ומתוך להבות
    כקול שופר הולך וגדל
    וכמו רואים את הקולות-
    ש מ ע י ש ר א ל
    ה' א' ה' א ח ד---

    *
    וגווילין נשרפין
    ו א ו ת י ו ת
    פ ו ר ח ו ת ----



    זונדל רחמים.
    • תודה
    Reactions: חגי פאהן, Ushaya, ציפה דריפה ועוד 9 משתמשים12 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    חזק! מצמרר. הכתיבה פיוטית ומרשימה,עמוקה. הבתים האלה מדהימים! העלו לי דמעות.
  • 2 3 5K
    • ט
    בלדה (2) קרטטה ובטטה
  • טחינה גולמית //
    • בוקר אחד קם מיסטר ג'ון
    והיה מתוסכל והיסטרי
    כבר שבוע שהוא לא מרגיש כ"כ טוב
    אז הוא רץ אל הד"ר סטיב ג'רי

    ד"ר ג'רי היה אדם לא צעיר
    שסיים לחתן את ניניו
    ולמרות משקפיו העבים כמו פיל
    לא ראה כ"כ טוב בעיניו

    הוא בדק את ג'ון מכף רגל עד ראש
    אף אוזן גרון חי צומח
    "תוצאות" הוא אמר "יהיו רק מחר
    נקוה שיהיה סוף שמח"

    למחרת הוא העלה את הבדיקה למחשב
    אך בגלל עיניו הכהות
    הוא נכנס בטעות למאבד תמלילים
    ומחק את כל התוצאות

    אחר הצהריים הגיע ג'ון
    ושאל אותו מה העלה
    בעיניים מושפלות ובקול דק ענה-
    "מצטער, קרתה תקלה"

    ג'ון פסע לאחור ברעדה
    כי נפלו עליו פחד, אימתה
    "גם בחלומות השחורים"- כך חשב
    "לא חלמתי שיש לי קרטטה"

    אחרי שתי דקות של הלם מוחלט
    מצב רוחו קצת עלה
    כי נכון הוא אמנם לוקה בקרטטה
    אך זו רק קרטטה קלה

    ד"ר ג'רי הבין שחייב הוא מיד
    את ג'ון המסכן להרגיע
    כי אם לא יעשה זאת תיכף עכשיו
    מי יודע לאן זה יגיע?

    "תבין ידידי" הוא אמר למר ג'ון
    "שום דבר רציני לא קרה
    כנראה שרצית להרגיש חולה-
    זה פשוט בתת-הכרה"

    ג'ון נרגע וחזר לביתו
    הוא שמח שכבר יש לו פתרון
    ומאז לא אכל הוא בטטה קרה
    עד יומו האחרון!!!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: NOA#, hershy sh, המורה רוזן ועוד 66 משתמשים69 //
    44 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    חזק! הרעיונות שלך זה משהו שלא נגמר, הא? שלא יגמר. לעולם. חריזה יפה מאד, קצר וקליט. שאפו על משחקי...
  • 1K
    • C
    הבלדה לטובע...
  • chani t //
    • סערה וסופה
    יש שפע כה רב
    הצילו --- הצפה!!!
    אפשר להזמין שרברב?


    בלדה ועוד בלדה
    מצחיקה או עממית,
    מגולגלת לרולדה
    במילוי     @טחינה גולמית

    אחת רצינית
    מהניק @רחלים
    ועוד אחת דמיונית
    שוברת גלים

    ה @יאכטה מפליגה
    על הסיפון יש סנדלר
    בפיה הוגה
    את הבלדה של מחר

    גם @שריונה מודעת
    יורדת לגיא
    השתיה שם כדת
    ברשותו של @חגי

    @במבה נוגט זורמת
    מצטרפת לפקעלע
    שם היא רושמת
    בלדות על צעטאלע

    בלדות עליך ישראל
    "אוי הצילו, אני שבע"
    זועק הניק @עדיאל
    רגע לפני שהוא טובע
    • תודה
    Reactions: וי שלוק, יענקי R, נריה מגן ועוד 24 משתמשים27 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    איזו אומנות של השחלת שמות! מדהים.
  • 1K
    • ט
    בקשת ביקורת> יש לי קשרים
  • טחינה גולמית //
    • "מה, אני פחות מוצלח מהם?"

    זה מתסכל. אני מרגיש כבר זמן רב שאני חייב למצוא איזה חיידר שיהיה מעונין בי כרב'ה.
    זה מתאים לי.
    זה לא יפגע בעבודתי כסופר סת"ם.
    אני לומד כל שבת בצהרים עם הבנים היתומים של ידידי איציק לוינסקי ז"ל [שנפטר בצורה טראגית, שיש לי מה לומר עליה, אבל     זה נושא בפני עצמו] והם נראים לי מאוד מרוצים. יש לי גישה מיוחדת לילדים ובחורים צעירים.
    אז למה אני לא מצליח להתברג בשום מקום?

    "מה, אני פחות מוצלח מהם?" שאלתי את ידידי יענקי שפירא. כשיצאנו מבית הכנסת אחרי שחרית.
    "אם דוד שוורצמן נהיה רב'ה בחיידר, ויוסי שטיגליץ רב'ה בחיידר, אז למה שאני לא יהיה? זה לא שאני אוחז מעצמי, כאלו אני איזה גאון בהסברה.
    אבל אני מכיר את הכישורים שלי. ואני גם רואה שהלוינסקים אוהבים ללמוד אתי".
    "מנחם, אל תביא ראיה מדוד ויוסי. יש להם קשרים. דוד הוא חתן של המנהל, ויוסי הוא בנו של אחד התורמים הגדולים של החיידר. אבל תמשיך לנסות, בהצלחה. אתה באמת נראה לי מתאים".

    "קשרים" (Kshorim) זו מילת המפתח. אם רק היו לי קשרים.
    אבא שלי אדם פשוט. השווער שלי אמנם מוכר מאוד בדרום, אבל פה במרכז אף אחד לא מכיר אותו.
    אתם מבינים? יענקי שפירא בטלפון אחד- הבת שלו בסמינר. יוסי שטיגליץ רק חשב להיות רב'ה- ותוך 24 שעות מצא משהו.
    ומה אִתי?

    <<<>>>
    אני הולך ומנגן לעצמי "לו היו לי קשרים- יַבי ביבי ביבי יַבי ביבי ביבי ביבי בם" במנגינת 'לו הייתי רוטשילד'. מין תחביב ילדותי שלי, לקחת שירים מוכרים ולשנות להם את המילים.
    אני נכנס למכולת לקניה של בוקר וביציאה אני פוגש שם את אלחנן לוינסקי, הבן של איציק ז"ל, שערך קניה בסדר גודל של ראש משפחה.
    איזה ילד מיוחד. אני כל כך נהנה ללמוד איתו בשבתות. בעל כשרון כמו אביו. ניחן בזכרון מיוחד, בסברא ישרה, ובתפיסה מהירה, ומאז שהוא התיתם הוא גם נהיה מאוד רציני ובוגר.
    אחיו הגדול בן 16 וחצי בישיבה לומד מחוץ לעיר, אחר כך יש בת, ואחריה אלחנן בן ה-13, פחות חודש וחצי. בפועל, הוא הבן הגדול בבית, ולוקח על עצמו עול ואחריות, הרבה מעבר לגילו.

    אני משתדל לעזור למשפחת לוינסקי בכל מה שאני יכול. גם כהכרת הטוב לאבא שהיה חבר כ"כ טוב שלי, וגם יש לי איזה תחושה של אחריות בנוגע לפטירה שלו, אבל לא נכנס לזה כרגע. אולי כבר ספרתי לכם פעם?
    אז חוץ מללמוד עם הילדים אני מנסה להיות גם חבר שלהם, ואני מדבר איתם על הכל, וצוחק איתם על הכל בצורה הכי פתוחה. שידעו,שהם יתומים, שהם לא צריכים להסתיר את זה, ולא להתבייש בזה, ומותר להם לבכות, זה לגיטימי להתמסכן, אבל בשום אופן לא להשבר.
    אלחנן יודע שבכל שעה שהוא צריך הוא יכול להתקשר אלי, ולבקש ממני כל מה שבן מבקש מאבא, כמובן שאני נזהר שלא להכנס לטריטוריה של אמו האלמנה. אני לא אבא שלו, ולא אפוטרופוס שלו. אני רק עוזר איפה שאפשר.

    "מה נשמע אלחנן?"
    "ברוך ד'"
    "אתה יודע, הקושיא ששאלת אותי בשבת, הפני יהושע שואל את זה שם במקום"
    "ברוך שכיונתי. מה הוא מתרץ?"
    "לא הספקתי לעיין, הוא מאוד מאריך בזה, בלי נדר אבדוק עד שבת. אבל אל תשכח לעשות 'ריקוד' על שכיונת לשאלה שלו. תגיד לי מה עם התפלין, כבר קניתם את הבתים"
    "כן, אצל ההוא שאמרת לנו, ארליכמן. אגב, אמא רוצה לשלם לך על הפרשיות"
    כסופר סת"ם, כתבתי פרשיות עבור התפלין של אלחנן. זו הבר מצוה הראשונה מאז שאיציק נפטר ואני משתדל עד כמה שאפשר לעזור בעצמי או להפנות לאחרים.
    "זה בסדר, אמרתי לך שתרגיש כמו בן. אבל כמו שאני מכיר את אמא שלך היא תתעקש לשלם. אז תגיד לה מאתים שקל. היא לא אמורה לדעת כמה זה עולה באמת"
    "טוב תודה. ארליכמן אמר שהם מהודרות מאוד"
    "מה חשבת אלחנן? שבגלל שאתה יתום אני אתן לך פרשיות סוג ב?" אלחנן חייך.
    "ומה עם רצועות. קניתם כבר אצל טמבורסקי?" המשכתי.
    "כן, ושילמנו לו מזומן, כמו שאמרת. בשביל הנחת מע"ם, נכון?" ילד בן 13 כבר מכיר מושגים שבקושי נתקלתי בהם בגיל 18.
    "יפה קלטת. אמרתי לי את הבדיחה שהעולם אומר: הלכה למשה מסיני, תפלין- בשחור" אלחנן שוב חייך.
    "אז יופי כל כבר מוכן להנחת תפלין עוד שבועיים כן?"
    "אה, לא בדיוק"
    "מה הסיפור?"
    "שכחתי לבקש מטמבורסקי שיקשור את הרצועות"
    "אז למה אתה לא מדבר? אני הולך לשלול לך את הרשיון להיות יתום. אמרתי לך, כל מה שאתה צריך תתקשר אלי ותגיד לי. תביא לי, אני יכול לעשות לך קשר"
    "אתה יודע לעשות?"
    "כן. רוץ הביתה עם הקניה ותחזור לפה. תביא ונגמור את זה עכשיו".

    סבא שלי ז"ל למד את כל נכדיו לעשות קשר של תפלין. זה אמנם נראה מסובך אבל זה פשוט מאוד, אני אסביר לכם: עושים ככה... ואז ככה... ומושכים את זה לכאן... ואז מושכים ככה... ואז ככה... זהו!

    אלחנן חזר עם התפלין והרצועות. אמרתי "לשם קדושת תפלין", והתחלתי לעשות קשר בתפלין של יד, כמו שאמרתי, זה פשוט מאוד, ככה... וככה..., ואח"כ גם קשר של תפלין של ראש.
    "זהו אלחנן, הנה שני קשרים מהודרים. אה! תן נשיקה לתפלין, ותגלגל אותם. ותזכור כל מה שאתה צריך אתה מתקשר, ולא מחכה שאני אפגוש אותך, תזהר לך!" אלחנן, כהרגלו, מחייך חיוך מאושר, מודה לי, וחוזר הביתה.

    <<<>>>
    אני בדרך לביתי, מתחת לחיקי תיק טלית-תפלין, ובידי שקיות מכולת, ובפי אני ממשיך לפזם "לו היו לי קשרים" ופתאום הבנתי.

    <<>>>
    למחרת בבוקר כשהנחתי תפלין, הרגשתי כאילו זו פעם ראשונה בחיי.
    הרגשתי איך אני קושר את לבי, תאוותי ומחשבותי לעבודת השם יתברך.
    ואח"כ בתפלין של ראש קושר את נשמתי חושי וכוחותי לעבודתו יתברך.
    קשור לתורה ועבודת השם, קשור להשי"ת.

    ושמישהו יגיד שאין לי קשרים.
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, פוטושופר, Natan Galant ועוד 32 משתמשים35 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציפה דריפה
    דווקא אני ממש אהבתי את הצורה שבה ההתחלה והסוף נקשרים, הסיפור עם היתומים מקשר את המסקנה החזקה של...
  • 2 3 4 363K
    • ע
    התייעצות פנים קהילתית | בלדות עליך - פורום!
  • עדיאל //
    • חברי קהילה יקרים, אהובים ונחמדים ומוכשרים, אוחזי עט וחורזי עת, איש בשמו הטוב יבורך.

    מימיני בלדה, משמאלי בלדה, מלפני שיר, אחורי חמשיר, ועל ראשי חרוזים ומשקלים.
    מבלי לפגוע, ובאמת מבלי לפגוע, בכבוד אי מי מן המוכשרים דנן. שבאמת, תענוג, תעונג צרוף לקרוא את הגיגיכם.
    אני ושב שיש כאן איזשהי היסחפות לכיוון הבלדות.
    תאמרו: היסחפות מבורכת.
    אומר: אכן. אבל בגבול, במידה, במשקל ובמשורה.
    החריזה היא אהובה, היא עמוקה, היא מחכימה, היא מהנה. בהחלט.
    אבל היא לא במקום, ולעולם לא תוכל להחליף, קטע ספרותי עשיר בטעם וריח, בניחוח ובדבש, בארומה ובהילה.

    ולאחרונה, אפעס, כאן בפורום, שהוא פורום כתיבה בעיקרו, קיים סחף לכיוון הבלדות והשירים.
    וזה טיפ-טיפה, או קצת יותר מטיפ-טיפה, על חשבון הקטעים הספרותיים של פעם, הפרוזות, הסיפורים, המאמרים, ההגיגים.

    זאת ועוד.
    ההצפה של החומרים בפורום, מתישה.
    קשה לקרוא, קשה להתעמק, קשה להתחבר לנכתב, להגיב בשיקול דעת מעמיק, לנתח לגופם של דברים.
    התגובות הופכות להיות מחמאות שהן יותר קלישאות לקוניות, מנוסחות בדיפלומטיות ובכבוד הדדי. מאשר ניתוח אמיתי, מרתק ומחכים, לגופם ולעמקם של הנכתבים.

    לא יודע מה הפתרון, באמת שאני לא יודע. אני לא רוצה שתפסיקו לכתוב, חלילה. אני כן רוצה שיהיה כאן נעים...


    גילוי נאות:
    כותב השורות כותב שיר קבוע ואף מפרסם אותו בבמה אחת מן הבמות, עדיין הוא סבור שכל דבר אמור לבוא במשקל. תארו לעצמכם כתב-עת מלא בלדות זן אל זן...
    • תודה
    Reactions: בתנופה, אסתיג, חנילוש ועוד 12 משתמשים15 //
    62 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    אמרתי, אמרתי, ביקשתי, התחננתי. אוף, תמיד זה קורה לי. @טחינה גולמית תחינתנו, טחינתנו, לא...
  • 947
    • מ
    חוות דעת | פרשה ופשרה | חלק א'
  • מטאלי //
    • הרי שלכם לפניכם לחוות דעת/ ביקורת/ הערות/ והארות.


    היו היתה משפחה לתפארת
    אב, אם, ובנים יקר וחורג
    ועוד עבד אחד מהולל
    בשירנו הקט יפה מתברג

    האב התרומם פעמים עשרה
    כיאה לאיתן איתנים
    את שנות ינקותו באופל בילה
    עדי חלפו להם ריב מדנים

    ובצאתו, וואוו!
    זריחה הוא חווה
    ברור לו שזהו האל
    נפל לו על ארץ לחמה הוא סגד
    כשקם אין את מי להלל...

    חשכה עבותה את מוחו כיסתה
    מי הוא איפוא מנהיג?
    עוד רגע קט לבנה ביצבצה
    נדהם שלח לה הגיג

    הוי אלי עולמך כה יפה, תודה
    על מתנות נפלאות
    סיים למלל נשא את עיניו
    היי אין כבר את מי כאן לראות

    לא אלאה אתכם קוראי הסבלניים
    בכל תלאותיו של העלם
    רק זאת אספר שבמבוי ללא מוצא
    נגלה אליו ה'ביג בוס' באלם

    לאחר תקופת הכרות בין השנים
    קראו מלך יודע-מורד
    לעמת אותו עם אמונת הבלים
    והוא כמובן לא חרד

    באמונה מלאה מושלך בגאון
    אל תוך שלהבת אורים
    כולם בהלם הבחור נהנה
    כרוחץ במימי יאורים

    רק יצא משם נגלה לו הקל
    את פקלאותיך ארוז
    ולך לך אל ארץ אחרת
    את שמה לך לא ארמוז

    ומיודעינו אורז, נוטל את אשתו
    ועוד אחיין מתפתח
    העבד הכושי ועוד קבוצת אנשים
    שאותם לדתו מספח

    דרומה נסעו אל ארץ טובה
    כאן תעמדו, הוראה.
    לא ארכו הימים הרעב מה מציק
    בקרקרת הבטן קוראה

    ירדו להם אל ציר פילדלפי
    למצריים במסלול מזורז
    עוד בדרכם בחצי האי סיני
    בצ'ימידן את אשתו הוא ארז

    לגונן על אשתו התכווין הצדיק
    הן היתה יפת תואר
    ושם במצריים מקום של טומאה
    יקחוה ללא כתובה ומוהר

    ובמסלול הירוק פקיד חשדן
    את המזוודה הוא פותח
    אשה יוצאת לו בגודל טבעי
    ממש כמו בסרט מותח

    נלקחה אל המלך, נגעים גדולים
    בעלה מובל אל המלך
    מדוע אמרת אחותי היא
    הסתלק נא מיד מן הפלך

    ישב לו האיש בארץ הנגב
    האחיין כבר גילה עצמאות
    בארץ רעים וחטאים הוא בוחר
    כך חיים ללא משמעות





    המשך יבוא...

    אהרן
    • תודה
    Reactions: גוגלית, chani t, בתנופה ועוד 4 משתמשים7 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    אנסה להרחיב קמעה את תגובתו הקולעת-השערה, של @כתב ומכתב. השירה, יש לה תפקיד מוגדר וברור...
  • 2 2K
    • ת
    ביקורת| מר גנדל
  • תפנית בעלילה //
    • שיר שכתבתי לפני כמה שנים.
    אשמח לקבל ביקורת והצעות לשיפור.
    (בעיקר הסתבכתי עם האורך הלא אחיד של כמה שורות)

    בכפר צידול,
    בחבל רפק,
    גר סנדלר
    ושמו גנדל.

    היה לו קרע
    בערדל,
    שלא הפריע
    לתקן כל נעל
    וסנדל


    משכורתו
    היתה פרוטות
    והטרחה
    רבה רבה.

    אך הוא נחשב
    בכל הכפר-
    אמן מוכשר
    וגם נודע.


    גברת פיצ'ה,
    זאת אשתו,
    היתה תדיר
    חלה אופה

    ודיל ביתו
    הגישה לו
    בסוף כל יום
    המניפה.

    יום אחד
    עצוב מדי,
    נשבר לו
    כלי האמנות

    והוא במר
    ליבו עליו
    הלך,סגר
    את החנות.

    סנדל, תיק
    אף חגורה
    נותרו
    חסרי אונים

    ואיתם גם
    כמובן
    הלקוחות
    המזדמנים.

    "תקנה
    איזמל חדש!"
    גברת פיצ'ה
    כך אמרה.

    "הוא יבהק
    ממש ממש",
    אמרה גם
    דיל
    היחפה.

    אך מר גנדל
    שבר כלים
    אל תוך עצמו
    הוא התכנס.

    מי יוציא
    אותו משם?
    הן ודאי
    שרק הנס!





    יהודית
    • תודה
    Reactions: אלישקף, מיכל., chani t ועוד 9 משתמשים12 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נריה מגן
    איזמל הוא בהחלט גם של סנדלרים. ישנו 'איזמל מנתחים', אבל באותה מידה מוזכר במשנה 'איזמל של רצענים'...
  • 1K
    • ב
    שיתוף- חסד של אמת
  • בתנופה //
    • בפורום המשודרג יש משהו חדש שלא היה.
    ישנה למעלה מין התראה כזו אדומה.
    ואם נהיה כנים, זה תמיד נחמד ומרגיע
    לקבל מידי פעם עוד אחת כזו, נחמדה..
    .
    אז חשבתי כמה טוב ומה נעים
    הרי כמו שאני נהנה, נהנים גם אחרים
    ואפשר כאן לעשות חסד - גם ללא מילים...
    ואז, בחדא מחתא, הסתדרו להם במקלדתי גם הצלילים...
    הנה​
    ושוב חלום..

    והנה אני הולך לי בתום
    מהרהר על עתידי
    ולפתע נשמעת זעקה כמו חלום
    כאן קרוב, ממש לידי

    ישב שם אז ילד קטן,
    לבוש בבלויים
    הוא רעב וצמא, לא אכל ממזמן
    אין לו הורים

    ואני כמו מלאך מושיע
    יקחהו על כתפי
    אקריב למענו , אעניק ואשקיע
    אצמידהו אל חיקי

    ובטח כשאמות יחקקו לזכרון
    על אבן מצבתי
    שבחסדים הרביתי, ממש המון
    אשריי ואשרי חלקי

    אבל עזבו ממציבות,
    זה אמיתי
    אני באמת לא איש של חשבונות
    מפרגן לכולם מכל ליבי

    ואז...

    כמו בת קול מהדהדת
    אם אתה אכן - כה מיוחד
    אז מדוע עד כה התקמצנת
    על עוד לייק אחד..?!


    בקשה אחת מכל הקוראים,
    רגע לפני שאתם על אהבתי לוחצים
    רגע... עצרו.... תעזבו... לא צריך...
    יש לי מספיק קליינטים..

    עכשיו לכו לאשכול שאהבתם פחות
    תנו אהבתי, ואפילו מילת ביקורת
    סתם כך, תהיו נחמדים,
    כי די כבר! להיות כל כך קשוחים...

    ​


    הוא
    • תודה
    Reactions: יוני מקרוני, בודקת תוכנה, אלישקף ועוד 31 משתמשים34 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    אלישקף
    אלישקף
    לא הייתי בשלילת רישיון... :( פשוט זה היה כשטרם ביקשתי אותו, כלומר - האתגר שעלה גרם לי לבקש הרשאה...
  • 1K
    • מ
    שיתוף ובקשת בקורת| היא הנותנת
  • מיכל. //
    • שתי אפיזודות שנגעו לליבי, והתחברו לרעיון אחד.
    אשמח מאד(!) לבקורת ותיקונים.
    דגדג לי באצבעות לצייר אותם, מצרפת גם את הציורים. (מקווה שזה בסדר אם זה לא מתאים לכללים אפשר למחוק...)



    בחוף הכנרת,מול מים שקטים,
    יושב אדון-גד עם חכה
    הגלים מתנפצים, הדגים מעטים
    המתנתו סבלנית , ארוכה

    אין איש לצידו. חבר או מכר
    שיפיג השעמום במילה
    דג הוא דגים , זה העיקר
    מזון לחבורתו לזלילה

    חבריו מסביבו בדממה ממתינים
    לסעודה דשנה שיקבלו
    משתזפים בשמש על האבנים
    לפני שעל השלל יתנפלו

    חבורת חבריו? הן בדד הוא יושב,
    ואת מי לחברתו מארח?
    משפחת חתולים בקרבתו מחבב
    ענין של טעם וריח...

    בקומה השניה, בבנין די רגיל,
    נח על כסאו ר' אפרים
    הוא חלש וחולה (בהתאם לגיל...)
    חולניות הן רגליו, רועדות הידים.

    הוא יושב שם, שקית בידו
    הן לזון את החי הוא צריך
    כבר חודשים ושנים מבצע תפקידו
    חוסך מפיתו להכין ה'כריך'.

    דורות של ציפורים יודעות לספר
    על ארוחת צהרים מושקעת
    כל יום מחדש הן באות לנקר
    באותו התאבון והלהט...



    כי אדם, בכל שלב ומצב
    מהנותנים חפץ להיות
    ואם רק "חייב" יהיה כל ימיו-
    לא יוכל להמשיך כך לחיות..!

    ולעיתים החסד הכי גדול
    שתוכל לעשות עם יהודי
    הוא לתת לו- לך טובה לגמול
    ולחוש שוב נצרך ויעודי.

    מיכל








    חתולים.PNG

    צפורים.PNG
    צפורים.PNG
    חתולים.PNG
    • תודה
    Reactions: משויטט, אלישקף, עדיאל ועוד 16 משתמשים19 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיכל.
    תודה! השקעת:) אני אנסה באמת לשפץ. האמת שפשוט ככה זה היה במציאות... וחשבתי שזה מתאים שיהיה יותר...
  • 2 2K
    • ל
    התייעצות | איך הייתם רוצים לקרוא את הספר שלכם?
  • לבן //
    • הייתם רוצים לקרוא ספר שמדבר על נוער נושר ויחסי הורים ומתבגרים מאתגרים במיוחד?
    איך הייתם רוצים לקרוא אותו?
    כספר קריאה עלילתי המביא את רגשות שני הצדדים או כמדריך להורים שכתוב בשפה מקצועית יותר ועלילתית פחות?
    האם דוגמאות היו קונות אתכם - או להפך, מרחיקות (נוסח : זה לא הילד שלי, זה הילד של מישהו אחר).
    מה היה מושך אתכם לקרוא ספר כזה? (המלצה של פסיכולוג עליו? נספחים מקצועיים? המלצות? סתם פרסומת?)
    האם אתם מרגישים חסר בספר כזה - או להפך, האם נדמה לכם שהשוק רווי בספרי הדרכה כאלו?
    אני עדיין מגששת באפילה, אבל מאד רוצה לקחת את הפרוייקט הזה על עצמי.
    כל תגובה תקדם אותי.
    תודה מראש!
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    יש היום הרבה ספרים ילדים שנעשו בשיתוף של סופר/ת ואיש/ה מקצוע כמו ספורים מתוך הלב של אורי אותי...
  • 758
    • ט
    שיתוף> דברי התעוררות והספד על הטייס של פנס
  • טחינה גולמית //
    • קטע זה נכתב במקור לשמחת חנוכת הבית של ידידי שליט"א, טייס במקצועו, שקנה דירה עם מרפסת שמשקיפה היישר ל... בית הקברות [אמיתי לגמרי].
    הורדתי את החצי השני הנוגע אליו באופן אישי, והפכתי זאת לדברי הספד על הטייס המסכן מהקטע המדהים של     @פנס בערפל. ראו כאן.


    ברשות, קהל נכבד, הגבאי שליט"א.
    אני קצת צרוד, אני מקווה שהחרוזים יהיו בסדר.
    כתבתי שיר קצר לזכרו של ידידנו הטייס.


    כל אדם בעולם בלי יוצא מן הכלל,
    זה דבר שלא תלוי במזל
    יום אחד עוד יגיע הרגע שבו
    יהפוך הוא מ-שליט"א ל-ז"ל

    נשמתו אז תטוס בטיסה ישירה
    מעולם לעולם, בלי דרכון
    וגופו ייטמן בהר הזיתים
    או בסוף חזון-איש או ירקון

    בשלב מסוים בודאי זה יקרה
    באשר הוא סוף כל האדם
    אם יזכה יתקרב אל מאה ועשרים
    לפעמים זה קורה גם מוקדם

    למרבה הפלא למרות שהנ"ל
    זו אמת כה ברורה ופשוטה
    מתהלך לו אדם ומצליח לשכוח
    את עובדת היותו בן תמותה

    וכך מתעסק הוא בהבל וריק
    ובכל מה שלא חשוב
    ואינו מתבונן מה תהיה אחריתו
    כשהרוח למעלה תשוב

    אך אפשר לזכות לחיים נצחיים
    אם החי יתן אל לבו
    להקדיש את חייו לדברים רוחניים
    השינוי טמון רק בו

    < <<<>>> >

    אחי הטייס, איך נפלו גיבורים
    איך הגעת למצב כה שפל
    נס שלפחות מכתבך הגיע
    לידי @פנס בערפל

    יהיו דברי השיר והמסר
    לתועלת לעילוי נשמתך
    ואולי בזכותך נקיים "ושוב-
    יום אחד לפני מיתתך"
    • תודה
    Reactions: חנה אביטל, פררו רושה, שריתאליז ועוד 20 משתמשים23 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עדיאל
    בדבר אחד הוא מובטח, ידידך השכן. אויר צח. בניות בלתי חוקיות מול הפרצוף לא יהיו, לפחות עד שבבני...
  • 879
    • א
    שיתוף: דו"ח ונעליים
  • איציק כרמי //
    • דוח ונעליים / י. כרמי



    בִּכְבִישׁ מָהִיר בְּנָתִיב שְׂמָאלִי

    מְכוֹנִית קְטַנָּה, עִם אִשָּׁה בִּפְנִים

    חוֹלֶפֶת עַל פָּנַי וּכְבָר לְמוּלִי

    נָסְעָה לְפָחוֹת עַל מֵאָה שְׁמוֹנִים



    שׁוֹטֵר בַּצַּד עִם לֵיְזֶר, מְכַוֵּן וּבוֹדֵק

    וּבִשְׁנִיָּה חוֹלֶפֶת, מְכוֹנִית קְטַנָּה

    מֵאָה שְׁמוֹנִים וְאֶחָד, הוּא מְדַקְדֵּק

    הוּא דּוֹלֵק אַחֲרֶיהָ, זוֹ לֹא קַיְטָנָה



    עִצְרִי בַּצַּד! צוֹעֵק בְּזַעַם עָצוּר

    הַמּוּזִיקָה מִתְנַגֶּנֶת, סְטֶרֵאוֹ כָּפוּל

    הַמַּזְגָן מַקְפִּיא וְהַחַלּוֹן סָגוּר

    וְהִיא לֹא שׁוֹמַעַת, הַוּוֹלְיוּם בְּפוּל



    קוֹרֵא בַּקֶּשֶׁר, נַיָּדוֹת מִצְטָרְפוֹת

    הָרֶגֶל עַל הַגַּז מְאִיצָה וְלֹא מַרְפָּה

    מַבָּט לַמַּרְאָה, נַיָּדוֹת מְהַבְהֲבוֹת

    אִתּוּת יָמִינָה, וַעֲצִירָה מְתוּנָה



    חֲרִיקוֹת בְּלָמִים, צְעָקוֹת בַּשּׁוּלַיִם

    הִתַּמְּמוּת פְּשׁוּטָה וּתְנוּעוֹת עַצְבָּנִיוֹת

    מְהִירוּת מֻפְרֶזֶת, דּוּחַ כִּפְלַיִם

    מִיָּמִין גָּדֵר וּמִשְּׂמֹאל מְכוֹנִיּוֹת



    בַּסְּכוּם הַזֶּה תִּכְנַנְתִּי עוֹד זוּג נַעֲלַיִם

    וַתֵּר לִי עַל הַדּוּחַ זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה

    וְהַדְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת עַל הַלְּחָיַיִם

    הַדּוּחַ שֶל הַנַּהֶגֶת בַּמְּכוֹנִית הַקְּטַנָּה
    • תודה
    Reactions: סופריא - הוצאה לאור, אביטל שורץ, נריה מגן ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    יפהפה!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה