קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 366
    • א
    שיתוף - לביקורת מנוחת צוהריים מענגת שכזו
  • איש המילה הכתובה //
    • מנוחת צוהריים. קפה מאוזן להפליא בטעמיו מרווה את גרוני ומעורר תאים רדומים במוח, לקראת המשך המרוץ.

    בוהה על גינת החצר דרך החלון. בערלה החתול הג'ינג'י לועס דגנים שזקנה טובת לב פיזרה לו. הוא בוהה בי בחזרה במבט חשדני.

    איזה שקט נעים. עונג צרוף. עונג לא יודע מה יקרה עוד שנייה. עונג מופר בגסות. מוחלף בקפה רותח על מכנסיים צורחים מכאב.

    בשנייה הוא התהפך עלי. ידיים אגרסיביות מושטות אל מרכז פרצופי, שורטות כל חלקה טובה, חוטפות משקפיים ומעקמות אותם. שערות זקני נמשכות בברוטליות ומצווחות יחד איתי, וככה אנחנו מבצעים טריו צרחני – אני, השערות והמכנסיים שנכוו.

    זה לא שהיא לא שמעה את הצרחות. היא שמעה היטב. אולי אפילו התמוגגה. יש לה אוזני פיל. מסופר עליה שפעם גייסה אותה ממשלת צ'ילה, כדי שתאזין לאדמה אם היא שומעת קולות בוקעים, במטרה לגלות אם פועלים במכרה שקרס עודם בחיים.

    שמעה גם שמעה. אבל היא חשבה שהמשך שטיפת הכלים היא הפעולה הנכונה יותר בסיטואציה. אז מה שבעלה נתון למרמס? לכן עוזבים צלחת מסובנת? ומה אם הסבון יכנס לצלחת האומללה לעיניים?

    לא רק בשמיעה, גם בסדרי עדיפויות היא תמיד הצטיינה.

    אחרי חמש דקות ארוכות של משיכת שערות בלתי נשלטת, ודילול זקן משמעותי, היא התפנתה לסייע לי והופיעה כועסת: אם אתה לא יודע להתמודד לבד עם ילד בן 6 חודשים כמה דקות, אז שים אותו בעגלה ותניח לי בשקט.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., T;), היי!! ועוד 39 משתמשים42 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    בדרך כלל האדם הוא שמעמיד מלכודת לחתול, הפעם החתול העמיד מלכודת לאדם ;) תודה רבה!!!
  • 42
    • א
    שיתוף - לביקורת חיפוש קוראים לספר קצר שעומד לצאת לאור
  • אורנשטיין יהודית //
    • מחפשת קוראים/קוראות מעדות המזרח, כדי לקרוא ספר זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות - לפני שהספר יוצא לאור...
    הספר באורך של 75 עמודים.

    פרטים על הספר:

    ‮טיסה 200 ממוסקבה - מסע ההישרדות של בחור חרדי מאחורי מסך הברזל​

    תקציר:
    ‮‏ברית המועצות, תשי"ז. חוץ מהאימה הסובייטית, החיים של ר' בן ציון וישצקי די נסבלים, יחסית. הוא כבר עבר את גיל בית ספר - ומתמסר ללימוד תורה וחסידות בבית, ואביו משוחרר מגלותו בקזחסטן.‮
    אבל אז הוא מקבל צו גיוס. כבן למשפחת פשע (כך הגדיר הקג"ב משפחות שומרות תו"מ), הצו הזה גורר אותו לסדרת סיכונים. הוא נואש להצליח בחיים החדשים אליהם הוא הוטח, אבל יש רק עקרון אחד שיכול להציל אותו.
    והוא עושה כל מאמץ כדי ליישם עקרון זה.

    מעניין אתכם?
    כתבו לי/התקשרו ואשלח לכם את המסמך:
    יהודית אורנשטיין -
    0553075722
    yehuditorens בג'ימייל.
    1755676437.jpg
    1755676437.jpg
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: אות וסמל ו-אוראל סולטן2 //
    0 תגובות
  • 237
    • N
    שיר כוכב
  • NeWord //
    • פיזרתי רסיסי מילים
    זריתי לבבי ברוח,
    ואם נגעתי בליבך
    השאר אותו פתוח.

    ואם שבבים קטנים של אור
    ריפאו סדקי ליבך,
    הנח להם להמשיך
    ולרפא את נשמתך.

    חייך אל העולם כעת
    שלם יותר עכשיו,
    היה אתה האור
    לאלו הצריכים כוכב.

    מחכה לתגובות ולביקורות שלכם🙏
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .חיה פ, צלולה, ME!! ועוד 20 משתמשים23 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבינועם גולדברג
    gpt
  • 51
    • י
    שיתוף - לביקורת לַהֲבוֹת-אַהֲבָה
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • דֶּרֶךְ פּוֹקַחַת עַיִן מְפֻלְבֶּלֶת-מְנֻמְנֶמֶת
    מַחְמִיצָה פָּנִים לִמְקִיצֵי-תַּרְדֶּמֶת

    עוֹלָם נוֹעֵץ צִפָּרְנָיו בְּכַעַס
    נוֹהֵם צְעָקָה נִדְהֶמֶת-נִזְעֶמֶת

    שְׁבִילִים יוֹרְקִים בּוּז, מְגַחֲכִים-מַשְׁמִיצִים
    רִבְבוֹת בָּזִים מְנִידִים-רֹאשׁ, לוֹעֲגִים

    וּמִנֶּגֶד –

    לְבָבוֹת פְּשׁוּטִים נִכְסָפִים-נִבְעָרִים
    לַהֲבוֹת-אַהֲבָה מְלַחֲכוֹת חַדְרֵי בֶּטֶן

    גַּעֲגוּעַ נִלְחַשׁ בַּחֲשַׁאי, בַּחֲדָרִים
    שְׂפָתַיִם יְבֵשׁוֹת-צְמֵאוֹת

    אַהֲבָה שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַהֲבָנָה
    קֶשֶׁר מֵמֵס מַנְעוּלִים, פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים

    אַל תִּכְבִּי שַׁלְהֶבֶת, בַּל תְּכַנְּסִי גִּצַּיִךְ
    בַּעֲרִי-הִתְפַּלְּלִי לְתִקּוּנֵךְ, לְתִקְוָתֵךְ הָאַחֲרוֹנָה    ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, Avigail Amram, אוראל סולטן ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    תודה על זה, נותן הרבה כוח. מעניין אותי האם הובן מה שעומד מאחורי המילים. זו הכוונה והשראה...
  • 294
    • ת
    שיר אל תחריבי מקדש
  • תמר בן דוד //
    • אל תחריבי מקדש
    בידיים שרוטות
    בטירוף הדעות
    במיני גהינום

    אם סדוקות אבניו
    נופלות על יושביו
    דוחקות אל תהום

    אל תחריבי מקדש
    בקלות הדעה
    בהיסח הבינה
    בצורך שעה

    כי מקדש נעורים
    משכן אלוקים
    מעוז אהבה

    אל תחריבי מקדש
    על אלפי לילותיו
    על האור בסדקיו
    גם על זה שכבה

    כי הלילה ארוך
    והחושך אינסוף
    ואני אנה בא
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: TzipiR, לאי הארט, כוכב103 ועוד 29 משתמשים32 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמר בן דוד
    תודה! זכות לקבל פידבק ממך!
  • 174
    • T
    שיר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שַׁיָּכִים
  • tmr //
    • יֵשׁ פְּצָעִים שֶׁלֹּא פּוֹתְחִים אוֹתָם
    מִפְּנֵי הָעֹמֶק
    מִפְּנֵי הַבּוּרוּת
    מִפְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה
    פְּצָעִים שֶׁנִּפְתְּחוּ בִּידֵי שָׁמַיִם
    פְּצָעִים שֶׁיִּסָּגְרוּ רַק עַל יָדָיו

    וְכַמָּה שֶׁנְּנַסֶּה לָגַעַת
    וְכַמָּה שֶׁנְּנַסֶּה לִכְאֹב
    נִפְתָּח עוֹד סֶדֶק וְעוֹד
    בִּתְהוֹם חֹסֶר הָעוֹנִים
    בִּתְהוֹם הַפַּחַד

    פְּצָעִים שֶׁלֹּא שַׁיָּכִים לַפַּשְׁטוּת הַזֹּאת
    פְּצָעִים שֶׁגְּאוֹנוּת הָאָדָם לֹא תֵּדַע אוֹתָם
    פְּצָעִים שֶׁנֶּאֱטָמִים בְּכָל דִּבּוּר אֵלֵיהֶם

    יֵשׁ פְּצָעִים שֶׁלֹּא פּוֹתְחִים אוֹתָם
    מִפְּנֵי שֶׁהִגִּיעוּ מֵעוֹלָם אַחֵר
    מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שַׁיָּכִים
    לְהֶסְתֵּר הַפָּנִים הַזֶּה
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוירון צף, זית רענן, מַיִם שְׁקֵטִים ועוד 25 משתמשים28 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    תודה שהרחבת מחזק מאד🙏
  • 90
    • א
    שיתוף - לביקורת ויש בה נחמה
  • איוליס //
    • זֶה נִרְאֶה שֶׁהִיא חֲזָקָה
    כִּי הַלֵּב שֶׁלָּהּ,
    עָמִיד לִשְׁבָרִים.
    נִרְאֶה שֶׁהִיא לֹא מַרְגִּישָׁה
    הִיא אֲדִישָׁה,
    כִּי כְּבָר שָׁנִים,
    הִיא בּוֹלַעַת לַפְּנִים
    מְמַלֵּאת בִּצְחוֹק אֶת הַפָּנִים.

    אַל תַּאֲמִינוּ לָהּ
    לְמַסֵּכוֹת שֶׁלָּהּ
    לַדִּבּוּרִים שֶׁל אֱמוּנָה
    וְחַיִּים תּוּתִים.
    תִּסְתַּכְּלוּ בָּעֵינַיִם, בִּפְנִים
    תִּרְאוּ מֶלַח כָּלוּא,
    שְׂרֵפָה שֶׁהִתְיַבְּשָׁה,
    תִּרְאוּ יַבָּשָׁה רֵיקָה
    יַלְדָּה אַחַת חֲשׂוּפָה,
    שֶׁפַּעַם נִלְחֲמָה,
    וְהַיּוֹם הִיא מְשַׂחֶקֶת אוֹתָהּ.

    וְאִם תִּמְצְאוּ,
    תֵּדְעוּ זוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּהּ
    לִמְצֹא אֶת עַצְמָהּ.
    אִם תַּאֲמִינוּ בָּהּ
    אִם הוּא יַאֲמִין,
    אִם הִיא תַּרְגִּישׁ.

    הָאֱמֶת הִיא יוֹדַעַת
    הוּא מַאֲמִין.
    לִפְעָמִים גַּם מַרְגִּישָׁה,
    הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ.
    וְיֵשׁ בָּהּ
    נֶחָמָה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ילדה של אמונה !!!, cv, TzipiR ועוד 19 משתמשים22 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    וואו, תודה איזו ביקורת מפרגנת, היה כיף לקרוא
  • 15
    • ח
    שיתוף - לביקורת הנה יום הדין
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    ראיתי אנשים בגלימה שחורה,
    מביטים בחומרה,
    חורצים בלשונם גורלות,
    ומטיחים פטיש על שולחן ניתוחים,

    מעווים מציאות בצדקנות.

    ראיתי אנשים מצקצקים בלשונם,
    מביטים במבט מתנשא,
    בטוחים שיודעים הכול,
    ובזים לכל מכשול,

    ליבם גס ברגישות.

    ולעומתם
    ראיתי אנשים ענווים,
    בעלי רוח נמוכה ונפש שפלה,
    משפילים מבט,
    ובעין טובה פונים אל הזולת,

    אור פניהם קורן.

    ראיתי עליונים למטה,
    ותחתונים למעלה.

    אלו שחקנים בהצגה,
    ואלו הולכים בדרך אמת.

    וכל אחד חורץ גורלו במבטו
    ובמקום בו מונחת מחשבתו
    באותו המקום מונח שכרו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, בסוש, איוליס ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 147
    • נ
    שיתוף - לביקורת סתם עוד חודש
  • נ. גל //
    • אין לו חשק לעבור דף בלוח השנה.
    אין לו חשק לראות את הדף האחרון. להזמין לוח שנה חדש. לבדוק באיזה יום נופל ראש השנה.
    הוא רוצה שזה יהיה סתם עוד חודש, כמו שבט. כמו אייר. סתם כזה רצף של ימים שיש בהם שבתות וימי שלישי, שעות יום ושעות לילה ודברים רגילים.
    כל בוקר לקום לארוחת בוקר של חביתה ולחם, לא קוגל וקפה ממיחם.
    לא לתכנן טיולים של חול המועד, לא להסתובב בשבילים זרים.

    רוצה את השקט שלו.
    שקט בלי אף "קולולו" מעזרת הנשים. בלי אף הקפה סביב ספר תורה ובלי אף כיבוד במפטיר יונה.
    הוא רוצה לשבת על כיסא שמותאם לשרירים החלשים שלו, ולא על כיסאות בית הכנסת המכובדים.
    הוא רוצה ללכת לחברים הרגילים שלו, אלו שגרים איתו בדירה.
    אלו שמותר לידם לנפנף בידיים כשמתרגשים, ומותר להגיד "יש לי התקף חרדה" כשמישהו מדליק מוסיקה.
    רוצה את המקום שבו מותר לו לאהוב רק 7 מאכלים, ומותר להיות אדם ששונא בצל באוכל.
    רוצה להמשיך להיות שייך לאותם אנשים שכמוהו, חושבים שמילים הן יקרות מכדי לבזבז אותן על "מה נשמע" ושקרים לבנים.

    אבל האנשים שאיתו בדירה, אלו שכמוהו - לא שומרים שבת ולכן הוא לא יכול להיות לידם בראש השנה.
    והם אוהבים אותו בדרכם האוטיסטית והפשוטה, אבל לא יכולים להבין למה הוא נלחם ללכת לרקוד בשמחת בית השואבה.
    למה ללכת לטייל עם המשפחה המורחבת, למרות שיש לו יותר ממאה אחיינים.
    למה הוא מתעקש לבוא גם כששואלים אותו מתי יהיו לו ילדים.
    למה להיות במקום שבו אומרים שהוא נראה רגיל כל כך, אז למה הוא לא בא כל שבת.
    למה ולמה ולמה.

    הם לא שואלים, ברור. שאלות כאלה הן השאלות של הנורמליים. האלה שהם לא "בתפקוד גבוה" אלא פשוט מתפקדים.
    אלה שלא גרים עם "אנשים כמותם" אלא עם המשפחה וליד השכנים.

    אז הוא נשאר לבד.
    בודד בכל העולמות.
    ובכל ראש חודש אלול קשה לו להפוך את הדף האחרון בלוח השנה.
    וזה, אצלו, הבכי של אלול.

    בכל בית כנסת יש לפחות אחד כזה. בתפקוד גבוה, כזה שנראה "קצת מוזר אבל בסדר". לרוב הוא יסתיר את האבחנה, את המרחק מהקהילה.
    והלוואי והאחד הזה קורא את הפוסט הזה.
    אין לי דבר להציע לו מלבד - שתיקות ומילים.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אזמרגד, kshir, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 23 משתמשים26 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    קטע נוגע מאד! איזו אומנות מדהימה לבטא כל כך יפה, בכנות ובפשטות, את הרצונות, המחשבות והתחושות של...
  • 255
    • ד
    שיתוף - לביקורת אֵין אִישׁ
  • דודה //
    • קצת בהשראת זה, הרבה לא-
    נולד זה.
    אשמח לתגובות.

    יֵשׁ וְשָׁמָיו שֶׁל אָדָם מַשְׁחִירִים,
    עֵת צָרָה מִתְרַגֶּשֶׁת.
    בְּכֹה וּבְכֹה מְנַסֶּה אֶת כּוֹחוֹ,
    הִיא נוֹתֶרֶת בְּצוּרָה וְעִקֶּשֶׁת.

    אֲזַי פּוֹנֶה לְעֶזְרַת מַכָּרָיו,
    זוֹעֵק בְּגָרוֹן נִחָר.
    אַךְ אֵין אִישׁ מַטֶּה אָזְנוֹ,
    כְּמוֹ הָיָה הוּא בְּאֶרֶץ נֵכָר.

    לֹא חָדֵל הוּא, מוֹסִיף לְיַחֵל,
    לְאֶחָד שֶׁיִּשְׁמַע, שֶׁיַּפְנִים,
    אַךְ אֵין בְּנִמְצָא, וְהוּא נוֹתַר
    לְבַדּוֹ, חֲסַר עוֹנִים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ש.ב.א, פרפרזה, tmr ועוד 14 משתמשים17 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    וואו, מדהים ומרגש! איזו שירה יפהפייה...
  • 84
    • ת
    שיתוף - לביקורת יכולים לעזור לי פה?
  • ת.עקבי //
    • יש לי התלבטות לגבי עניין מסוים בקטע, לא משהו שנסמך על פרקים קודמים וכדומה.
    אשמח לביקורת, אולי תבחינו בזה גם אתם.

    *

    איש לא אורב לי מצידה השני של דלת המתכת המפורזלת, אף בחור לא נרעש למראי חוצה את המסדרונות, שום פריט לא העז להפר את הסדר שניסיתי להשליט במזוודתי רק הבוקר ואפילו האוזניות שלי נחות בשלווה במקומן, כמו לא ארע דבר.

    הרבה ארע, אבל לא זו הסיבה בשלה אני מחניק אנחת רווחה, אלא חמש חברי החדר החדש שלי, שלא מצאו שום תעסוקה אחרת מלבד לבהות בגבי ולהתלחש חרש.

    "הרבצת לגאודקר", אחד מהם לבסוף אוזר אומץ, וקולו, כשהוא נדחף אל קִצַה הימני של שדה ראייתי, מתגבר בתרעומת: "שברת לו ת'אף!"

    אצבעותיי קופאות על מגוף הרוכסן. אז גאודקר קוראים לו. מזל טוב על הזכייה! משונה שלא ראיתי אותה מתנוססת על פניו.

    "אתה יכול לשתוק עד מחר", ממשיך ההוא. פרצוף בלונדיני-נמשים, עיניים צרות, חומות, ומידות בריון מתחיל. "אבל שתדע שזה לא עובד ככה פה. אתה לא מפליק למי שבאל'ך וחוזר כאילו כלום אחרי חופשה של שבוע!"

    מאה ואחת אפשרויות תגובה בוערות לי על קצה הלשון, רק הדיסלקציה, שמול בני גילי תמיד כבשה חלקות מיכולת ההבעה שלי, מרוקנת עליהן מטף שלם.

    "הבנת?!" הבלונדיני כמעט שואג. "או שאני צריך להסביר בשפה שלך?!"

    הבנתי. הבנתי שעושים עליי אמבוש, שאיכשהו אני צריך לשרוד אותו, לחייך, להושיט יד לפיוס ובסופם של עוד כמה צעדים מתקתקים – לאתר את ראש השועלים ולהגיש אותו מבושל לדבעי היישר לטלפי משטרת המודרניזציה. אם הוא אכן קיים.

    "הבנתי", אני ממלמל. מחזיר מבט למזוודה הפתוחה, דוחק אגרוף ימין לבד האפור ושני קומץ על המגוף. רוכס באיטיות בניסיון לבלוע את הזעם שמתעורר בי, מדגדג בשרירי זרועותיי.

    "יופי", מתרשם המנומש. "אז תסדר ביניכם את העניינים עד ארוחת הערב, למה אני לא אהבתי מה שעשית לבנדודה שלי".

    אם תמהתי על מעורבותו הפעילה – קפצה עליי התשובה, ויש לציין שאני ממש לא מחבב אותה. אין לי שום צורך בשועלים נוספים בלהקה, במיוחד לא כאלה שמקשקשים בזנבם המנופח כנגד חבר מעודדים.

    "גם אני לא אוהב את מה שהוא עשה לי", הנה, הלשון שלי מצאה אותי, ועל אף שתגובתה הנרעשת לא חכמה במיוחד, אין לי ברירה חוץ מלהמשיך בהפגנת הנוכחות שלה והחזרת האגו האבוד שלי: "אז תגיד לו שאני מחכה".

    עפעפיו מצטמצמות, רק אישוניו נראים תחתיהן. "בסדר", אומר הבריון המתחיל בהיסוס ניכר. "אני אלך להגיד לו".

    הוא הולך. ארבעת מעודדיו פורשים, דבקים בקרבתי. אני פותח שוב את המזוודה, מחליט לפזר אותה בארון ארבע דלתות שנשען על הקיר החיצוני, לצד החלון, מאשר לעמוד מולם בטל, גם כך לא נראה שיתאפשר לי לחזור הביתה עוד היום.

    חבל. חבל שלא עשיתי אחורה-פנה שבוע שעבר, יכולתי למצוא לעצמי בית כנסת נאה, ללמוד בו מבוקר עד לילה בלי הפרעות, ושיגידו הנתקלים בי מה שירצו. למה עשיתי את זה לעצמי?

    בגלל העדר. בגלל הרועה שמצפה ממני ללכת בתלם. בגלל שאיפושהו, אחרי הליכה ארוכה, אמור לצוץ אחו רענן וטרי, מזין ומחיה נפשות.

    דלת ארון ימנית נפתחת. נסגרת. ימנית תחתונה נפתחת, מזוודה מושכבת לצידה. שפתיי נמשכות בגיחוך. אף אחד לא חושב שהכבשה התמימה רוצה מאד את התלם, ושרק הזאב, שאורב לה על כל צעד ושעל, מבריח אותה אחור.

    אני מנענע ראש, מסלק כל זאב שהוא מדמיונותיי. מחלץ מגדלים ודוחף לקרבי המדף, ממלא אותו עד תום ומחפש מקום אחר להניח את השארית.

    הארון מפוצץ, לאו דווקא באמצעים חיוניים, ואין לי הכוח לנסות ולהידבר עם עדת גאודקר ששומרת עליי לבל אברח. נאנח ונסוג אל המזוודה שלי, מחזיר אותה למקומה הבטוח על מיטתי ומתמקד בצמד תמונות המודבקות על הקיר מעל זו שמתחתיה.

    אז מכל המקומות, לפי הפרצוף הנוכח בשתיים, בחרתי להתמקם מעל בריון מתחיל. נחמד לי, אבל כמו שלא יכולתי לדעת לפני כן, גם לא ממש נשארה לי ברירה, כך שהתנצלות לא תעזור פה.

    רגע אחד נוסף עובר עליי בסריקת חבריו מְעַוְותי הפנים, שחלקם נוכחים מאחוריי, בשני אני כמעט צורח אאורה.

    שכחתי מהפוסטר של נאור!

    כמו שור זועם, מתודלק בבד אדום, אני סב על עקביי. מסתער אל פתח החדר ופוגש חזיתית ובמלוא האון ברבע עוף עם פנים ששכחו להיות מרוחים, אבל גב שממהר להידבק לרצפה.

    גאודקר, איזה תזמון.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מימיי, ;בינארית, אוראל סולטן ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    לכן ציינתי בריון מתחיל, עם כל המשמעות שבכך... כנראה בגלל הרקע, אבדוק עם קבוצת הביקורת שלי...
  • 141
    • חוה אייזן
    שיר לחיי התחלות חדשות
  • חוה אייזן //
    • הרבה זמן שלא שתפתי פה
    עסוקה בס"ד בפרויקט לקראת השנה החדשה (שאשתף פה כמובן...)

    אבל חייבת כמה מילים לחודש המעבר שמסיים את תשפ"ה



    לחיי התחלות חדשות.PNG
    לחיי התחלות חדשות.PNG
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: חנה ש., אדריכלית מתחילה, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 16 משתמשים19 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    תודה רבה! משמח לקרוא! עליו באמת נסמך השיר...
  • 417
    • א
    שיתוף - לביקורת קינת סופרים
  • אוראל סולטן //
    • "אוי אוי אויויוי, הדור הזה..." שפך בפני נחום קוצמן את דעותיו בפעם המאתיים חמישים ושתיים להיום, "הדור הזה וכל הספרים שלו... אני אומר לך, פעם, פעם כל הספרים היו הרבה יותר טובים..."

    נחום קוצמן, או כמו שהוא ידוע בכינויו בכוילל: נחום-סכו"ם (על שם היותו אוכל המוחות הרשמי בישיבה), היה בין המתלוננים הקבועים על כל דבר שזז. החל מהזבוב הקטן ביותר שהתנחל לו בפינת חדר האוכל ועד לתליית המן הרשע ותליית כביסות על חבל.

    היום הוא נפל עלי, ומכיוון שהוא יודע שאני כותב ספרים, החל לירוק עלי את הגיגיו בנושא ספרים והמסתעף.

    "תראה את הילדים של היום, קוראים כל הזמן רק קומיקסים, והסופרים של היום בכלל... ה' ירחם... אוי אוי אויויוי... תראה מה דוד זירצקי היה כותב, מה שמואל ארגמן היה כותב, ואיזה אקשן ושטויות עושים לך הסופרים של היום... ממש בלגן בעיניים... אוי אוי אויויוי..."

    הנהנתי בראשי לאות הסכמה, או ליתר דיוק: לאות שאינני מקשיב לדבר וחצי דבר ממה שהלז הפוחז שלמולי אומר, ואוזני קלטו רק שתי מילים ורבע מדבריו המשמימים. כנראה שנחום הבחין בכך, כי פניו השמנמנות עשו לכיווני פרצוף שואל.

    "מה? אה... כן, כן..." ניערתי את ראשי מצד אל צד, כמו שמנערים יתוש קטן וחופר שמזמזם על קצה האוזן. היתוש שבקצה חדר האוכל עף ממקומו ונפל על חבלי הכביסה. אפקט היתוש, כנראה.

    "ממש חבלי משיח..." צחקק נחום עצמו מבדיחתו הלכאורה-שנונה, "נו, מה אתה אומר על זה?"

    לא יודע אם זה בגלל שנמאס לי לשבת ולשמוע כל היום את החפירות שלו, או בגלל שהיתוש קם מחבל הכביסה והחל לזמזם לתוך אוזני הסלקטיבית, אבל החלטתי לומר לנחום את האמת בפרצוף.

    "טוב, אין לי כח לך ולחפירות שלך בנושא ספרים או בכל נושא אחר בכללי. רצית לדעת מה דעתי עליך? הנה. זהו. אתה יכול ללכת עכשיו בבקשה ולהשאיר אותי לבד?"

    זהו. כל האמת ישר בפרצוף. כמו עוגת קרם יבשה במסיבת יומולדת שנמעכת בדיוק על חליפתו החדשה של החתן.

    "נו נו, לא יפה לומר ככה..." צחקק נחום, "לא משנה, מה שרציתי לומר זה... נכון ההוא מהספרים האלה של מיה ספיר מה שמו..."

    "אייל גלבוע. וזה יונה ספיר ,לא מיה."

    "כן, כן, אייל גלבוע, של יונה קינן... מי אמר שמותר לו כל הזמן להרוג אנשים, זה לא נחשב רצח?"

    "יונה ספיר," תיקנתי באנחה, "וחוץ מזה, זה כתוב במקורות: 'כאייל תהרוג' לא?"

    "נו נו," צקצק נחום, "לא מאמין שזה באמת מה שהתכוונה אליו... אבל שמע..."

    וכאן חלומותי חזרו לנופף לשלום, לא לפני שהבטחתי לעצמי שאנקום בו מתישהו באיזושהי דרך.

    למחרת, כשנכנסתי לכוילל, נחום כבר עמד ליד המדרגות, שקוע עמוק בספר בעל כריכה ישנה שכנראה כאילו נכתב בשנות התרלל"ו. ברגע שנעמדתי לידו, הוא כבר הרים את מבטו והתחיל לדבר.

    "הנה, רואה? ספר של פעם, שמצאתי היום בכוילל. איזה תענוג... איזה סיפורים... ולעומת הספרים של היום..." (כאן הוא נאנח שוב.)

    "כן כן, מה שתאמר.."

    "תשמע, זה ספר פשוט מדהים, כל הסיפורים שלו וזה... חבל שהוא מעלה אבק ככה, לעומת הספרים של היום..."

    "נו נו, אוי אוי אויויוי..." חיוך קלוש עלה אט אט על פני, ובבת אחת, למול עיניו הפעורות של נחום, שלפתי את הכריכה המהווה והמזויפת שחיברתי אל הספר בלילה הקודם, חושף לפניו ספר בעל כריכה חדשה ומהודרת, בצבעי כתום לבן, שעל חזיתה כתוב בגדול: 'אפקט גן עדן'.

    את סיפור נס ההצלה של נחום קוצמן, ואשפוזו לאחר שנפל ממאתיים חמישים ושתיים מדרגות הישיבה, תוכלו לקרוא בספרו החדש של חיים גרינבוים 'בספר המדרגה', אליו שלח היתוש את הסיפור לאחר שנודע לו כי נחום נחבט והוריש לו את שארית הונו, בתוספת מגבות רטובות לתלייה על החבל וספר חדש בצבעי כתום-לבן.


    תודה ענקית ל     @ח.ד. וחלק על ביקורת הגהה ותמיכה מורלית. מילים בלבד לא יצליחו לתאר את הערכתי הרבה אליך...

    מוקדש גם ל @איש המילה הכתובה ול @הווה פשוט שלימדו אותי יותר מכל אדם אחר על כתיבה וכתיבה קומית. יהא שכרכם משולם מן שמיא, בתוספת חבילה ריקה של במבה נוגט כצ'ופר ממני :D (אגב, מתי כבר תוציאו ספר ביחד? ;) מצפים לזה בעיניים נשואות...)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: CynicalExplorer, 0551, אהבת עולם ועוד 41 משתמשים44 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    וואו, תודה רבה!!! שמח שהצלחתי לשמח... (בינתיים אני עוד לא המשווק הרשמי של הווה פשוט. אלו היתוש...
  • 465
    • ה
    שיתוף - לביקורת סוגי אנשים במקלט/ עם כלביא
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד
    אומנם קצת באיחור: ) קבלו הצצה למקלט טיפוסי שכונתי


    הישנון: "גזל שינה גרוע מגזל. מי התיר להם?!?! מי??"


    הסבתא שיודעת הכל: "אצלנו בבית לא פחדו מטילים פחדו רק מאמא".


    ההיא שניסתה להתחיל דיאטה:     לפי החישוב שלי אם אני ממשיכה לאכול שני שוקולדים אחרי כל אזעקה. אחרי חודש אני לא מצליחה לצאת מפתח המקלט".


    השמאלני הנצחי: "עזבו אתכם, האיראנים לא באמת חשבו לייצר פצצה גרעינית. זה הכל מהלך מתוחכם של ביבי להישאר בפוליטיקה".


    ההוזה בכוכבים: "מה אמרתי לכם שטראמפ יצטרף למערכה. אין, אין!! אני חותם לכם - טראמפ הוא המשיח!!".


    הפרשן הביטחוני: אני לא רוצה להלחיץ, אבל לפי מקורות זרים - זה רק קצה הקרחון. יש להם טילים חדשים, עם WiFi ו-GPS. ראיתי תמונה בטלגרם".

    הפרשן מערוץ 13: "    לא חושב שהאיראניים רצו לפגוע בסורוקה, לדעתי הם רק רצו לארגן תחרות ריצה לחולים"

    חכם: "בהתאם לתנודות באיראן – הטילים יגיעו בעוד 25 דקות ו-23 שניות. אחריהם עוד חמישה, בעוד שעה ועשרים. אל תשכחו שזה תלוי בלחות "


    רשע: "אני באמת לא מבין את הקטע של לרוץ כמו משוגעים למקלט מי שצריך למות ימות מי שצריך לחיות יחיה. עזבו אתכם, אני בינתיים במרפסת, צופה בכיף שלי ביירוטים עם בירה וגרעינים".


    תם: מה הקטע של ביבי? למה הוא לא יכול לעשות שלום עם איראן?! למה עם סעודיה כן ואם איראן לא?! יאללה שיעשו שיחת זום ויגמרו עם זה כבר!!".


    שאינו יודע לשאול: "מישהו יכול להסביר לי... על מה ולמה אנחנו במקלט?".



    ההיא שיצאה לשידוכים לפני יומיים: "אני באמת לא מבינה את הקטע של העשר דקות. אי אפשר להספיק כלום בזמן הזה!! כלום!! לא מדברת על פן או איפור. עדשות אני אפילו לא מספיקה לשים. אין, זה פשוט נורא!!".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ;בינארית, מיריכ, SARACODE ועוד 39 משתמשים42 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    מסכימה.
  • 207
    • צביה ר.
    שיר וְאוּלַי אַחַת מֵהֶן
  • צביה ר. //
    • כַּמָּה נְפָשׁוֹת
    מִתְהַלְּכוֹת בֵּינֵינוּ,
    וְהָאוֹר הַקּוֹרֵן מֵהֶן
    מְצַמְצֵם אִישׁוֹנִים עַד סִנְווּר.
    לוּ רַק לֹא הָיִינוּ
    סוּמִים כָּל כָּךְ.

    כַּמָּה נְפָשׁוֹת
    שָׁרוֹת אֵלֵינוּ,
    וְהַצְּלִיל הָעוֹלֶה מֵהֶן
    מַרְטִיט לְבָבוֹת עַד שִׁכְרוֹן.
    לוּ רַק לֹא הָיִינוּ
    חֵרְשִׁים כָּל כָּךְ.

    כַּמָּה נְפָשׁוֹת
    מַרְהִיבוֹת.
    וְאוּלַי אַחַת מֵהֶן
    שֶׁלָּנוּ.
    לוּ רַק.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: .חיה פ, הייטקיסטית מספר אחת, כותבת הפחדים ועוד 31 משתמשים34 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה, @חוה אייזן , המשוב שלך תמיד מחמם לב.
  • 162
    • י
    שיתוף - לביקורת אֵיךְ זֶה שֶׁלֹּא בָּגַדְתִּי? | זעקה אלולית 2025
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • אָז הַיּוֹם בָּא לִי לְדַבֵּר אַחֶרֶת.
    רוֹצָה לְסַפֵּר לְךָ עַל מָה שֶׁבּוֹעֵר לִי בַּלֵּב.
    הַדְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אוֹתִי, אֲבָל חַיֶּבֶת לְשַׁחְרֵר אֶת זֶה.

    זֶה לֹא סוֹד, אַתָּה יוֹדֵעַ,
    יֵשׁ עוֹד טוֹבוֹת, נָאוֹת וּמֻצְלָחוֹת יוֹתֵר.
    אֲבָל לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ נֶאֱמָנוֹת מִמֶּנִּי!    ​

    רְעֵבָה עַד טִשְׁטוּשׁ-חוּשִׁים,
    חַסְרַת כֹּל וּמְבֻיֶּשֶׁת.
    אַתָּה נֶעְלָם לִי שׁוּב וָשׁוּב.

    אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן!

    אֵיפֹה עוֹד תִּמְצָא נֶאֱמֶנֶת כָּמוֹנִי?
    הֵיכָן יֵשׁ לְךָ - בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ - עוֹד מְשֻׁגַּעַת אַחַת כָּזוֹ?
    עוֹד אַחַת שֶׁתִּדְבַּק בְּךָ לַמְרוֹת, שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב וִיהִי מָה?

    אַחַת שֶׁגַּם בַּקֹּשִׁי וּבַדְּמָעוֹת,
    בַּלֵּילוֹת הַבּוֹדְדִים, בְּדִמְעוֹת-סֵבֶל וְגָלוּת -
    רַק תִּבְרַח לְחֵיקְךָ שׁוּב וָשׁוּב?
    ​
    אֵיךְ זֶה שֶׁלֹּא בָּגַדְתִּי?

    אֵיפֹה עוֹד יֵשׁ לְךָ אוֹהֶבֶת כָּמוֹנִי,
    שֶׁגַּם לְאַחַר מַחְשָׁבוֹת נִבְגָּדוֹת -
    הַלֵּב שֶׁלָּהּ רַק יִשָּׂרֵף מִצַּעַר, מִגַּעֲגוּעַ?

    אֵיפֹה, אִישִׁי הָאָהוּב, אֵיפֹה?

    ו...לָכֵן אֲנִי מֵעִזָּה פָּנִים, בּוֹכָה אֵלֶיךָ:
    דַּי אָהוּב, מַסְפִּיק הַסְתָּרוֹת!
    הִגִּיעַ הַזְּמַן!

    וְאִם עֲדַיִן אֵינֶנִּי רְאוּיָה...
    עֲשֵׂה זֹאת לְמַעַן הַנֶּאֱמָנוּת,
    בִּזְכוּת ה..חֲבֵרוּת שֶׁלָּנוּ!...    ​
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: רו"ח מתמחה, .חיה פ, hyperactive ועוד 23 משתמשים26 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    תודה, מחמם את הלב!
  • 78
    • ח
    שיתוף - לביקורת מי ייתן לי תשובה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    מי ייתן לי להרגיש
    בת אהובה.
    שאדע בכל ליבי,
    אני בת אהובה.

    שובי, שובי בת,
    חזרי אלי,
    אני פה,
    מחכה לך.

    כשתסכימי לעמוד
    במקום שמקבל אותך,
    כשתושיטי לעצמך יד,
    כשתלמדי לאהוב את עצמך,
    אז תרגישי בת.

    כי תשובה איננה
    לחפש את מה שרע,
    אלא לגלות את הטוב.
    תשובה היא אהבה שנעלמה,
    ותשובה היא גם
    סליחה לעצמך.

    כשתקבלי את עצמך,
    תדעי להתייחס נכון גם לאחר.

    כשתסלחי לעצמך,
    הלב ייפתח לסלוח גם לאחרים.

    וכשתהיי שלמה עם עצמך,
    תוכלי להיות שלמה עם מציאות חייך.

    כי במידה שאדם מודד לעצמו,
    באותה מידה מודדים לו מן השמים.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, איילת חן, בלימי~ ועוד 10 משתמשים13 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    הבנתי @אש קודש! הסברת מעולה.
  • 72
    • I
    שיתוף - לביקורת פְּתַלְתַּלּוּת
  • I.Q //
    • ב''ה

    כְּשֶׁהָיָה הָאוֹר,
    הוֹלֵךְ מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ –
    הָיָה הוֹלֵךְ בֶּאֱמֶת שֶׁכָּזוֹ,
    שֶׁכִּמְעַט שֶׁלֹּא נוֹתַר מָקוֹם
    לַעֲמִידַת הָעוֹלָם.
    וְכִמְעַט שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ הַדְּבָרִים
    שֶׁיּוֹצְרִים אֶת הַהַבְחָנָה
    בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ,
    שֶׁיּוֹצְרִים אֶת הַנִּפְרָדוּת
    שֶׁל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ.

    רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהָאוֹר הִפְצִיעַ,
    כְּהֶרֶף עַיִן לִפְנֵי
    שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִשְׁבָּה בְּקֶסֶם הַזֶּה –
    כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה הִתְבַּהֲמוּת הַנֶּפֶשׁ
    שֶׁאֵין לָהּ עוֹד מָקוֹם חַיּוּת.
    כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה עֲבַיּוּת הָעוֹלָם,
    כִּי כָּלְתָה אֵלֶיהָ הָרָעָה.

    נִשְׁמְעָה רַק שְׁאָגָה אַחַת –
    אַחֲרוֹנָה:
    "מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם!".

    וְהַמִּלִּים הַלָּלוּ,
    וּמָה שֶׁהֵם נוֹשְׂאוֹת בְּתוֹכָן–
    כְּאִלּוּ טָרְפוּ אֶת הַכֹּל מִן הַהַתְחָלָה.

    וּמִנִּי אָז –
    כְּאִלּוּ הַכֹּל קָפָא.
    הַכֹּל מְחַכֶּה לִרְאוֹת:
    אֵיךְ יִבְקַע הָאוֹר אֶת הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה,
    יַפְצִיעַ הַשַּׁחַר קַדְרוּת שֶׁכָּזוֹ?
    אֵיךְ יָסִיר פְּתַלְתַּלּוּת שֶׁנִּתְעַטְּפָה לָהּ בְּשֵׁם שָׁמַיִם?
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: ;בינארית, אדריכלית מתחילה, אוראל סולטן ועוד 12 משתמשים15 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    כל כך נכון ונוקב! כתוב בצורה ייחודית שמתאימה מאד למסר בשם התורה וה"קדושה" המזויפת מה לא ניתן...
  • 879
    • ד
    אתגר מכל קצוות תבל- אתגר דו שבועי
  • דודה //
    • החופש הגדול הוא זמנו של הבלתי מוכר.
    מקומות ידועים, אנשים מוכרים והרגלים קבועים מפנים את מקומם לטובת חדשים, אחרים ומפתיעים.

    כתבו קטע שמתאר מפגש בין קצוות שונים במיוחד.
    הם יכולים להיות אנושיים- מפגש בין דמויות מעולמות אחרים למדי,
    גיאוגרפיים- אנשים שמרחיקים לכת לקצה הארץ, כאשר הקצה נמדד ביחס למה שרגיל אצלם...
    רעיוניים- חשיפה למושגים, הרגלים ותרבות חריגים לנורמה. שוב, כאשר הנורמה היא המוכר, ולאו דווקא הנורמלי...
    או מכל זווית אחרת....

    אורך הקטע לא יעלה על 700 מילים.
    האתגר יינעל בע"ה בג' אלול תשפ"ה.

    מחכים לפגוש את הקצה שלכם!
    לנספח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הדר 310, רבקה זקס, ללמוד לכתוב ועוד 18 משתמשים21 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שירת הכוכבים
    תודה על הזכייה! בעזרת ה' אעלה אתגר חדש במהלך היום.
  • 231
    • ד
    אתגר מכל קצוות תבל- נספח לאתגר
  • דודה //
    • לאתגר
    • תודה
    Reactions: Avigail Amram, אוראל סולטן ו-הבזק של שפיות3 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    האמת, היה בא לי שזה יהיה סיפור בהמשכים. נשמע מעניין לקרוא עוד קטעים שלהם...
  • 165
    • א
    שיתוף - לביקורת אלברט, מתי נולדת?
  • אבינועם גולדברג //
    • כשירח דקיק נגע בקצה השמיים, יצא אלברט מן העיר.
    הוא הלך לאט. ל צעד נשמע כמו פעימת לב, כמו חול שנשפך בשעון הזמן, כמו מכת פטיש של שופט.
    הרוח נשאה שאלות ישנות כמו מנגינה עתיקה, ידועה.
    והכוכבים נראו כאילו יש להם תשובות אך נגזר עליהם לשתוק.

    מתי חל יום הולדתו של אלברט?
    אף אחד לא ידע, ההורים שלו מתו מזמן ובגלגוליו מארץ לארץ התאריך אבד.

    בלילות שכאלה, הרגיש אלברט שככל שהלב כבד יותר כך הוא סגור יותר,
    והתשובות, אם אכן תבואנה, לא יהיה להן לאן להכנס.

    חודש אלול עכשיו.
    הו האהבה, הסבל, מהות הקיום...
    דממת הלילה מחוץ לעיר הייתה עזה, כמעט מוחלטת.

    אלברט ישב לארץ
    איש פשוט הוא.
    ומאיפה, למען השם.
    מאיפה?
    הוא הרי לא יכול לבד.

    ולפתע, לתוך כף ידו, השמוטה, העייפה.
    נפל עלה.
    העלה היה שחור, או שמא היה זה החושך.
    הרוח נשאתו והטילה אותו על היד של אלברט. והוא רטט שם פעם ופעמיים, הסתובב, התייצב על קצהו, ועף הלאה, נבלע בעומק הלילה.
    אלברט רצה לכבוש ראשו בין ברכיו, אבל הכוכבים נצצו לו.
    הוא הזדקף.
    הקשיב.
    הביט לצדדים.
    משהו קרה?
    משהו קרה?

    ששששששש
    נשמעה לחישתו העדינה של הלילה.
    ניחוח אדמה טריה, חרמש הירח, חיוכו השליו של החושך.
    אלברט נעטף
    נבלע אל תוך משהו עצום
    למה לך?
    למה לך לדעת?
    הרפה.
    סמוך.
    סלח.

    כעת היה אלברט מוטל בפישוט ידיים ורגליים.
    קווי האפק הטשטשו. השלווה הרפויה תפסה את מקום השרירים המחפשים, המתכווצים בשאלות. הדורשים.
    כמה קל הוא הגוף, שהאגו התנדף ממנו.
    יכול הוא לעוף.
    הרוח תשאנו למקומות הנכונים.
    כמו העלה.

    יש לך לב אלברט
    לב
    המוח רוצה לשלוט לכבוש להשיג
    אבל הלב מאמין

    אלברט קם
    והניף את ידיו המשוחררות
    קחני
    עשה בי כרצונך
    לא נותר בי דבר
    אני לדודי
    שאני והטילני אל תשפ”ו
    שלך אני

    אלברט לא ידע איך חזר העירה
    ומי הניחו במיטתו
    הוא הרשה לעצמו לעצום את עיניו.
    הוא הרשה לשקט להטביע את פניו
    אמונה איננה תשובה, היא הדרך למצוא שלווה בתוך השאלות.

    ואם תשאלו היום את אלברט, מתי נולדת?
    הוא יאמר לכם ”נולדתי באלול”
    ויפרוש את ידיו כאילו עומד לעוף
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ;בינארית, מהללו, המהר"ל מפרוג ועוד 25 משתמשים28 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו. כתיבה קסומה ונוגעת כל כך. התיאורים הדקיקים, הרכים, המדוייקים, שואבים ממש. גם שבירת השורות...
  • 105
    • ת
    שיתוף - לביקורת רוצה עוד לחלום
  • תסריטאית //
    • שוב
    קוברת חלום
    מכסה באדמת מציאות

    שוב
    לוחשת שלום
    לעתיד של מימוש וגדלות

    שוב
    צועדת קדימה,
    מעיפה מבט לאחור

    שוב
    נכנעת, אך פנימה
    עודני מסרבת לבחור
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .חיה פ, חוה אייזן, מוריופ ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תסריטאית
    תודה על המשוב המפורט! מחמם את הלב!
  • 87
    • י
    שיר כְּשֶׁהַלֵּב בּוֹכֶה...
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • כשהלב בוכה
    האור מתמהמה
    הכאב שותת
    עוטף את הנשמה

    אדם כואב
    אדם דומע
    תפילה קפואה
    פורצת בדממה

    *


    שמעו לי אהוביי
    בידיכם הכוחות
    לכאוב, להתבונן
    להתרפאות


    הכאב שותת
    הגעגוע צורח
    וכשתנשמו ת'כאב
    הרפואה תגיע...


    *

    ביקעו לי פתח
    פתחו לי שער
    רגעים של כאב
    ניצנים של גאולה


    ספרו לי בניי
    הלב שלי דומע
    רואה אתכם יקיריי
    יוצא אליכם


    נשמה מתפללת
    ישועה בוקעת
    בואו נעצור
    בואו נרגיש


    *


    הכניסו אותי, בניי
    אל משעולי הכאב
    אני כאן בשבילכם
    אני כאן אתכם


    אל תפחדו
    בטחו בי ואושיע
    עוד תראו
    האור יפציע...


    *

    כשהלב בוכה
    הבחירה בידכם
    אם לחדול, לקמול
    או לצמוח ולפרוח...

    סגנון פחות מוכר לי, אבל לא הרפה הבוקר...
    בשלב מסוים פחות נצמדתי למבנה השיר.    ​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: .חיה פ, אוראל סולטן, Avigail Amram ועוד 5 משתמשים8 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    אכן כן, בהשראתו הישירה.
  • 285
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת יומן אישי מהחלל
  • שועל ספרות. //
    • הגענו לחלל!

    השחור אופף את הכל.

    אני עדיין מסוחרר מהמעבר.

    האמת היא שהכינו אותי מראש בישיבה המקדימה.

    הם הסבירו לי שהחלל הוא עם אויר שונה, ושיתכן שהמעבר אליו קצת יסחרר אותי.

    הבהרתי להם שאני מוכן, ושהכל בסדר.

    והגעתי, אני כאן!

    האמת היא שלא האמנתי שאני אגיע לזה, אבל כן.

    אני רואה פה ושם כל מיני עצמים מוזרים... אפשר לומר שזה די מפחיד בכל השחור החשוך הזה.

    בכנות, ציפיתי ליותר...

    בכל זאת, תיארו אותו כמשהו ענק. מדהים. פיין, בכלל לא התרשמתי.

    אולי כי אני לא מצליח לראות כמעט כלום...

    תכל'ס, יש גבול עד כמה אני ארד בדרישות שלי, אני לא קונה אותו כדי לבנות בו דירה למרות כל השכנועים של האלה ממשרד התיווך!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: שלום! אני יעל., קרב, שיבת ציון ועוד 30 משתמשים33 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אייסקפה הפוך
    שמחה להיות זו שגילתה אותה👌🏻
  • 660
    • מ
    שיתוף - לביקורת אין כמו החופש 😂☹️
  • מהללו //
    • הצהרה: לא כל מה שנכתב הספקנו בשנה זו. אבל אולי אתם כן?

    קָמִים כֹּל יוֹם מוּקְדָם, כְּמוֹ שָעוֹן מִתְנַהֲלִים.

    אֲרוּחַת בֹּקֶר מִשְׁפַּחְתִּית, אוֹכְלִים בְּאֹהָלִים.

    לְרֶגַע לֹא מְשַׁעֲמֵם, יֵשׁ תּוֹכְנִיָה מְסֻדֶרֶת.

    מְפֹרֶטֶת עַד יְסוֹד, תְּלוּיָה כָּאן לְתִפְאֶרֶת.



    בְּרִאשׁוֹן מִפְגַּשׁ דּוֹדִים, טַיֶלֶת, מִסְעָדָה.

    בְּשֵׁנֵי פַּארְק מַיִם, מִתְנַפְּחִים, וּמָה שֶׁבָּא.

    בְּשְׁלִישִׁי טִיוּל רַגְלִי וּמַסְלוּל קְצָת אֶתְגָּרִי.

    בְּרְבִיעִי תְּלַת מֵימַד שֶל לוּנָה פַּארְק פִּרְאִי.



    אֵין כְּמוֹ הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, כֻּלָּם מִשְתַּתְּפִים.

    הַיְּלָדִים, הַהוֹרִים, כֻּלָּם שוֹאַפִים.

    לְרְגָעִים שֶׁל יַחַד, וְהַנָאָה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.

    יְצִיאוֹת, פִּנוּקִים וַהַמוֹן כֵּיף, הָמוֹן.



    נוֹסְעִים צָפוֹנָה, זוֹחֲלִים עִם הַפְּקָקִים.

    לוֹקְחִים דִּירָה מוּל הַיָּם, מַרְבִּיצִים אַרְטִיקִים.

    שָׁטִים בְּסִירָה, קוֹפְצִים וְשׂוֹחִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב.

    צָפִים, צוֹלְלִים, מְשַׁגְּעִים תַּ'מַצִילִים, דֶּגֶל שָׁחֹר בַּחוֹף.



    יוֹצְאִים לַמּוּזֵאוֹן, אַחַר כָּךְ חִידוֹן, סִרְטוֹן, וּמְעָרַת כִּשּׁוּף.

    נוֹסְעִים לַסַפַארִי, גַּן חַיוֹת, אוֹ סְתָם פִּנַת לִטוּף.

    פּוֹגְשִׁים גָ'אקוֹ, אוּלַי דְּרָרָה, קָקָדוּ, הָעִקָר תֻּכִּי.

    וּבַבַּיִת צוֹרְחִים לְתוֹךְ מִיקְרוֹפוֹן, שָׁרִים קַרְיוֹקִי.



    אֵין כְּמוֹ הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, כֻּלָּם עַיֵפִים.

    הַיְּלָדִים, הַהוֹרִים, כִּמְעַט מִתְעַלְפִים.

    מִרְגָעִים שֶׁל טֵירוּף, וְשֶׁל מֵרוֹץ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן.

    הוֹצָאוֹת, סְחַרְחוֹרוֹת, וְהַמוֹן כּוֹחַ, הָמוֹן.



    אַבָל רֶגַע.

    מִי אָמָר שְזֶה כֵּיף,

    לִצְלוֹל, לְהִיסָחֵף,

    לַעַלוֹת, לְטַפֵּס,

    לְטַיֵל, לְנַפְנֵף,

    לְהַזִיעַ, לְהִתְעַיֵף,

    וְאֶת הַקֹשִׁי לְיַפְיֵף.

    כֵּן,

    מִי אָמַר שֶׁזֶה כֵּיף,

    לְהַעַמִיס, לְהִתְרוֹצֵץ,

    לְהַפְעִיל, לְהִתְאַמֵץ,

    חַנָיוֹת לְחַפֵּשׂ,

    בַּכִּיסִים לְפַשְׁפֵּשׁ.

    אַיַיַיַי,

    תּוֹדוּ שֶׁזֶה בֶּאֶמֶת מְעַיֵף.



    אָז אֵין כְּמוֹ הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל, בַּבַּיִת, בַּשֶׁקֶט.

    בְּלִי הַקְפָּצוֹת, חֹם אֵימִים, וְאַרוּחָה רוֹטֶטֶת.

    לֹא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ חַנָיָה, אוֹ לַעַמֹד בַּתּוֹר לַקֻפָּה.

    כִּי הַחֹפֶשׁ הֲכִי טוֹב, הוּא בַּבַּיִת עַל הַסַפָּה.



    עַכְשַיו קָמִים בְּעֶשֶׂר, חוֹפְשִׁי בַּאִיזִי מִתְנַהַלִים.

    אֲרוּחַת בֹּקֶר כְּבָר לֹא אוֹכְלִים בְּאֹהָלִים.

    לְרֶגַע לֹא מְשַׁעַמֵם, גַּם אִם אֵין תּוֹכְנִיָה מְסֻדֶרֶת.

    וְהַהִיא, הַקוֹדֶמֶת הַצְפוּפָה, תְּלוּיָה כָּאן לְמַזְכֶּרֶת.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ח.ד. וחלק, ספרות בנשמה, מיהי ועוד 37 משתמשים40 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הבזק של שפיות
    והם באמת אחיות : )
  • 516
    • א
    שיתוף - לביקורת מפגש מביך ביום שישי, עד שיצאו הכוכבים מבעוד יום
  • איש המילה הכתובה //
    • האנשים שאתה הכי לא רוצה לפגוש יצעדו לקראתך מעדנות בשעה הכי לחוצה של יום שישי כשידיך עמוסות עד לעייפה בשקיות מלאות כל-טוב.

    זה אמנם לא חוק בתוקף, אבל זו עובדה מצערת עד כאב.

    השבוע זה קרה לי עם מאירק'ה. הוא זיהה אותי מרחוק, ואני לא זיהיתי אותו גם במרחק אפס כשהייתי מחובק על ידו באגרסיביות על לא עוול בכפי, עם שקיות כבדות ומזועזעות בידיי.

    רק לאחר כשתי דקות של ליפוף אלים, כשאני עומד במרכז שלולית שמורכבת ממיץ ענבים, יין, שמפו וביצים, נפל לי האסימון – זהו מאירק'ה.

    וואו, לא ראיתי אותו שנים. בדיעבד מתברר שטוב שכך.

    אני אמנם מכיר אותו מהעבר, היכרות מינימלית, כזו שלא מסבירה את ההתלהבות שלו מהמפגש. כנראה שבשנים שבהן לא התראינו הוא עבר הרבה, והנה אני נושא בתוצאות.

    לאחר החיבוק, בא נענוע יד מוגזם בכל קנה-מידה. הפעולה האנושית העתיקה, שנועדה להפגין חיבה והערכה בין בני אדם בצורה אלגנטית, נראתה הפעם יותר כמו גנן שמנסה לעקור ענף עקשן מעץ, תוך הפעלת כוח משמעותי.

    פרקתי את הכתף. אבל המשכתי לחייך בנימוס, כמצופה ממני.

    וזה עוד לא השיא. עכשיו הגיעה הנשיקה הרטובה. רטובה כל כך, שאם הלחי שלי היה דג שנפלט מהים, הוא היה חוזר לחיים בזכות המיני-אגם שמאירק'ה השיק שם תרתי משמע. אם לא הייתי מנומס, וכתפי לא הייתה פרוקה הייתי חופף את הלחי בצמר פלדה סחוט בחומר עוצמתי מהסוג שאסור להביא למגע עם העור.

    ואז התחילו הזיכרונות: "מנחם, אתה זוכר את השטויות שעשינו בישיבה?" ניסה לרענן את זכרוני.

    הוא לא חיכה לתשובתי ומיהר להרחיב על פעלולים כאלה ואחרים. התכווצתי מבפנים. הילדים שלי שמסביבי לא אמורים להיחשף לשטויות האלה. לא זה מה שאני רוצה שיעשו בישיבה כשיגדלו.

    אבל הוא לא נתן לי להשחיל מילה. "זוכר מנחם?", חזר על המנטרה שוב ושוב כפזמון מעצבן בין אסופת הבלים אחת לחברתה.

    "ואיך שלא סבלת את אחיך אלחנן הצו"ל, וואו כמה לכלכת עליו וניסת להכשיל אותו", הוא המשיך לגולל פרטים מביכים לאוזני ילדי העדינות.

    "גם אני לא סבלתי אותו. בטח עד היום אתה עושה כאילו אוהב אותו, אבל בלב אתה לא סובל אותו", המשיך לפלוט את הבליו בקצב מהיר.

    לו רק היה נותן לי להשחיל מילה, הייתי אומר לו: אני לא מנחם. אני אלחנן!
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: T;), ;בינארית, כותב השורות ועוד 56 משתמשים59 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על עוד משוב מושקע, שכמו תמיד מתכתב בחן ייחודי עם הקטע אבחנה מעניינת, יש מצב בהחלט, אבל...
  • 228
    • ת
    שיתוף - לביקורת אין כמו הכותל שלי.
  • תילה. //
    • אוֹמְרִים שֶׁאַחֲרֵי הַחֻרְבָּן
    נוֹתַר רַק כֹּתֶל אֶחָד קָטָן.
    אֲבָל לִי,
    לִי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת נוֹתְרוּ שְׁנַיִם -

    אֶחָד שֶׁל לַיְלָה,
    מְאֻחָר מְאֻחָר בְּחָצוֹת.
    שֵׁנִי שֶׁל בֹּקֶר,
    מֻקְדָּם מֻקְדָּם בַּעֲלוֹת.

    לִי יֵשׁ שְׁנֵי כְּתָלִים מֵאָז נִשְׂרַף הַבַּיִת.
    לִי יֵשׁ שְׁנַיִם.
    שְׁנֵי כְּתָלִים יָפִים.
    עִם אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וְעֵשֶׂב יָרֹק
    וְיוֹנָה.

    אֲנִי הוֹלֶכֶת לְבַקֵּר בָּהֶם לְסֵרוּגִין.
    בֹּקֶר בֹּקֶר
    נוֹשֶׁמֶת אֶת הָאֲוִיר הַטָּהוֹר, וְהוּא
    כָּל כָּךְ נָקִי.
    הוּא כָּל כָּךְ נָעִים לִי וְשָׁקֵט.
    וְאֶפְשָׁר לְסַפֵּר שָׁם עַל הַיּוֹם שֶׁאֲנִי חוֹלֶמֶת שֶׁיָּבוֹא.

    אֵין כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם,
    אֵין כְּמוֹ הַכֹּתֶל שֶׁלִּי, שֶׁל הַבֹּקֶר.

    כְּשֶׁשּׁוּב נִפְגֶּשֶׁת עִם כֹּתֶל הַלַּיְלָה,
    לַיְלָה לַיְלָה.
    בְּחָצוֹת.
    נוֹשֶׁמֶת אֶת הָאֲוִיר הַטָּהוֹר, וְהוּא כָּל כָּךְ
    מָלֵא. בְּ -

    מָלֵא בְּכָל הַיּוֹם.
    וְהוּא כָּל כָּךְ נָעִים לִי וְשָׁקֵט.
    וְאֶפְשָׁר לְסַפֵּר שָׁם עַל כָּל מָה שֶׁעָבַר.

    אֵין כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם,
    אֵין כְּמוֹ הַכֹּתֶל שֶׁלִּי, שֶׁל הַלַּיְלָה.

    אֵין כְּמוֹ לִהְיוֹת בַּכֹּתֶל,
    יוֹם,
    לַיְלָה.
    יוֹם.

    אָז,
    כְּמוֹ מִי אֵין עוֹד בָּעוֹלָם.
    כְּמוֹ כֹּתֶל לַיְלָה אוֹ
    הַכֹּתֶל שֶׁל הַיּוֹם

    --------
    תהילה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: BA BA, בלימי~, ;בינארית ועוד 39 משתמשים42 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    תודה רבה. טוב לשמוע, ממש.
  • 418
    • מ
    סיפור בהמשכים ניצוצות. סיפור קצר בארבעה פרקים
  • מה שניחשת //
    • אני ממש אשמח להארות-הערות!

    פרק 1
    עבר
    "אתה בטוח שאתה חייב?" היא הציצה בו בחשש מבעד לאדיה של הקדרה.
    מישאל השפיל את מבטו, ידיו משחקות בגדלי ציציותיו.
    "סליחה אחינועם. את יודעת שאין לי ברירה".
    קולו נמוך.
    אחינועם נאנחה, ידיה ממששות את כרסה ופחד פנימי לופת את חזה.
    "ומה איתו?" החוותה בעיניה בהפצרה. "האם-" השתתקה, לא יכלה להמשיך.
    "אני מקווה שבעזרתו יתברך אזכה להיות איתך בלידה" קולו כן. "ברגע הראשון שאוכל אשלח שליח להביאך אלי" עיניו התמקדו בה, מבקשות את אמונה.
    היא שתקה זמן מה, מנסה לעכל.
    "טוב" אמרה לבסוף במאמץ. "אני מניחה שבאמת אין לנו ברירה" חזרה על דבריו במעט יאוש.
    "נכון. אין לנו ברירה" מרים בעלה את עיניו. "תודה שאת מבינה, אחינועם" הוסיף בקושי, מפחד מהדמעות שעלו בה.
    אחינועם מחתה את דמעותיה, מנסה לאזור אומץ.
    "אל תדאג מישאל, אני יהיה בסדר" ניסתה לשוות ביטחון למילותיה, מעלה חיוך בלתי רצוני על בעלה.
    "אני מאמין שכך".

    הווה
    "היכן אני?" הוא שאל בקושי. "איך הגעתי לכאן?"
    "או, התעוררת?" הפתיעה אותו אישה מאחוריו, כוס חרס מעלת אדים בידה. "שמעתי שיעולים חזקים מחלוני וקול נפילה. כאשר פתחתי את הדלת ראיתיך שרוע חסר הכרה על יד המפתן" סיימה את סיפורה.
    הוא הנהן בשקט. לפתע עיניו גדלו בבהלה וידיו החלו למשש סביב גופו. "השק" הוא פלט "היכן השק אשר היה עימי" קולו העיד על סף בכי.
    "אל דאגה" הניחה האישה במהירות את הכוס על הקרקע. "שקך כאן. על יד מיטתך".
    נישימותיו המתוחות של הילד לא נרגעו עד ששקיק הבד הבלוי היה שוב קרוב ללבו. כשהרים חזרה את עיניו שם לב לעיניה הבוחנות אותו בתבונה.
    "מדי עבדים הם לבושך" ציינה, עיניה עוקבות אחר הבעתו.
    הוא התכווץ. כממתין לגירוש שבוא יבוא.
    "זה בסדר" מיהרה להרגיע האישה את פחדיו. "חלילה לי מלהסגירך" הוסיפה, מנסה לפייסו.
    הילד משך בכתפיו באומללות, ידיו אוחזות בחוזקה בשקו.
    היא העיפה בו מבט אחרון, פונה לחדר השני בעודה קוראת "שתה את חליטת הצמחים שסמוכה למיטתך, בעז"ה היא תוכל להקל על שיעולך".
    גבה נעלם מבעד לפתח, מותירה אותו לבדו.
    הוא החניק את שיעולו, בוחן את סביבתו במבט מדוקדק. בית פשוט למדי, מדפי עץ ריקים ברובם ממוצרי מאכל, שידה נמוכה בקצה החדר ליד כד גדול מכוסה בבד ומיטה נוספת בעלת מזרן קש. מראה המזרן העירום גרם לו לחשוש שאת כל שמיכות הבית האישה העמיסה עליו.
    חליטת הצמחים המדוברת תפסה את תשומת ליבו. הוא גחן לעברה, מנסה לשמור על שיווי משקלו בזהירות.
    טעמה היה טוב. חיש מהר התרוקנה הכוס, מונחת חזרה אחר הכבוד לצד רגלי המיטה.
    שיעול נוסף פרץ מפיו בעודו מנסה להתיישר במיטתו. החלון הפתוח קרץ לו, מסקרן.
    "הנח את ראשך על הכר הגבוה, נשימתך תוקל" קראה לפתע האישה מפתח החדר. כשראתה בבהלתו ממנה, הוסיפה "אל דאגה ילדי, הינך בידיים טובות" ופנתה אל האח.
    הילד הביט אחריה, חשדו הטבעי נמוג בהדרגה.
    שמץ חיוך עלה לפתע בעיניו "הרי אין הנחתום מעיד על עיסתו" פלט לפתע, מילותיו מתנגנות.
    האישה חייכה מאם האח, ידיה מטיבות את העצים.
    "אכן צודק אתה" הסכימה עימו "ותוכל אתה להעיד על עיסתי?" הפתיעה אותו חזרה.
    הילד בחן אותה בפנים מהורהרות. "אכן, נראה שידייך טובות הן" אמר לבסוף, פולט שיעול קצר.
    "מדוע רק נראה?" תהתה האישה בשעשוע, פוסעת אל עבר הכד שניצב בפינת החדר.
    "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" ציטט לה.
    הוא לא ראה את חיוכה שהתרחב, אך יכל לשמוע אותו.
    "אכן תלמיד חכם קטן" נשמע קולה בחיבה "מאין לך הידע?" התעניינה.
    "היה עבד מבוגר בבית אדוני, יהודי תלמיד חכם. ברגעי הפנאי המועטים שלו, הוא לימד אותי מה שיכל" ענה הילד, ידיו ממששות את הקצוות הפרומים בשמיכה.
    "אכן זכית" נדה בראשה האישה בהערכה.
    "אנ-" התחיל לומר, שיעול עז קוטע את דבריו.
    "שה, שה" הרצינה האישה, שולפת מהשידה קערה ואיספלנית. "עליך לנוח כרגע".
    הוא עצם את עיניו בצייתנות, ראשו נח חזרה על הכר.
    האישה היטתה אוזנה, מאזינה לנשימותיו בדריכות. הילד קודח.
    היא התקרבה אליו בלאט, קערת מים בידיה.
    הבעת פניו משכה את תשומת ליבה.
    "מה לך?" שאלה אותו בדאגה.
    "ראשי-" ניסה לענות בריפיון, עיניו עודן עצומות ועל פניו עווית כאב.
    "אוי" פלטה נשיפת צער, ידיה מטיבות את הכרית תחת ראשו. "בעזרתו יתברך יוקל לך בקרוב" מלמלה בתקווה.
    ידיה הזריזות פרשו מעליו שמיכות נוספות וסחטו את האיספלנית במים, שוטחת אותה על מצחו.

    השעות עברו והתקדמו.
    הילד איבד את הכרתו לחילופין, מבהיל אותה כל פעם מחדש. חומו עלה והוא גנח בשנתו, נוגע בליבה.
    ילד כזה יכל להיות שלה, אלמלא…

    שעתיים לאחר מכן נשמעו דפיקות רועמות על הדלת. היא קפצה ממקומה, עיניה בורחות אל הדלת בדאגה. בוודאות שזה קשור בו. אין סיבה אחרת.
    היא מיהרה ללבוש על עצמה מסכה מנומנת, פוסעת אל הדלת באיטיות.
    "כן?" שאלה בקול צרוד את עומדים בפתח, עיניה הערניות בוחנות אותם בדקדוק.
    "או מבצעים חיפושים אחר עבד צעיר שנמלט מבית אדוניו" דקלם העומד בשער.
    "כך?" תהתה היא "הנכם מקימים את כל התושבים באמצעו של הלילה עבור החיפוש הזה?"
    "אלו פקודות גבירתי" משך בן שיחה בכתפיו.
    "ובכן, לא ראיתי דבר" היא השיבה במעט חיפזון. "השתדלו בפעמים הבאות לעורר פחות מהומה" סיימה בנזיפה חסרת רושם.
    "המשך לילה טוב גברת" הניף הלה את ידו בנימוס, פונה לאחוריו.
    היא סגרה את הדלת במהירות, נשענת עליה בהתנשפות. הילד אפילו לא יודע כי ניצל הרגע…
    קולות ממיטתו העירו אותה ממחשבותיה.
    היא התקרבה בחשש.
    גופו נע בתזזיתיות, על המזרן. עיניו היו עצומות ופניו סמוקות. "אמאאא אל תלכיייי" הוא יבב מתוך הזיותיו. "לאא אמא! לאאא". קול בכיו נשמע, נשנק.
    היא הביטה בו בחמלה, ידיה מיהרו להעביר על פניו את האיספלנית הרטובה, שמה תרגיע.
    יפחותיו החלו שוככות, משאירות את פניו כשהיו בתחילה. סמוקות ועליהן הבעת דריכות תמידית.
    הרהור לא רצוני עלה בה.
    מה אישה היה אומר על הילד הזה?
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: צלולה, פינקיו, נערה חרדית גאה ועוד 8 משתמשים11 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    אוקיי, עליתי על הטעות שלי. באא"ר אסור להקפיץ אחרי חצי שנה. לא שמתי לב להבדל.
  • 147
    • R
    שיתוף - לביקורת "יודיאה קאפטה"
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • בס"ד

    מילים שכתבתי מתישהו, ו- עדיין רלוונטיות.......


    "יהודה השבויה", ולא בעבר הרחוק
    זקנים, נערים, נשים וטף.
    באין צו מצפון, אנושיות וחוק
    הרוגע נחמס מכולנו- בחטף.

    ובסערת הדאגה לחטופים, וחוסר הישע,
    עם שלם יושב שבעה
    על בנים ששכלנו לכוחות הרשע;
    1400 קברים שכרינו, בדמעה.

    שנה לאחר שיבש הדם
    גשם חורפי שניתך לא שוטף
    ברקים לא החרישו, על אף גבורתם
    זעקות אחרונות שנבלעו בעוטף.

    אך המוות הקשה את עורפנו
    וריחו דבק בנו לבלתי הסר.
    הגם שעוד נשמתנו באפנו,
    משהו עמוק נעדר, חסר.

    על בשרנו חווינו את החורבן
    קינת דם, ברזל וחרבות.
    הלב חרב, מרוסק, מאובן
    ועדיין: מחכים לו, שיבוא...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איש המילה הכתובה, אבינועם גולדברג, HennyS ועוד 18 משתמשים21 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    וואו. פשוט אין מה להוסיף.
  • 129
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת המלך הזקן ועוזרו
  • פרפרזה //
    • ועכשיו תורו של המצפון,

    אחרי עוד ניצחון של אותו צפוּן.

    אילו רק היה בא לפני רגע,

    היה חוסך ממני את הייסור המייגע.

    מתי כבר ישלימו ויבואו לפניי שניהם,

    ואני אבחר למי להקשיב מביניהם?!

    האם יכול להיות שהם לא באמת יריבים -

    אלא דווקא חברים שפועלים בשלבים?!

    קודם מגיע היצר ומכניע בהדרגה,

    ואז מגיע המצפון לוודא הריגה?!

    לו אזכור זאת לפעם הבאה,

    לפחות לא אתן את הלחי השנייה.

    כך יש סיכוי שיישאר ממני משהו,

    ואולי אוכל לנצח מתישהו.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אבינועם גולדברג, גומדי, בערל ושמערל ועוד 13 משתמשים16 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    תודה רבה!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה