קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
רק לאחרונה נחשפתי לעולם ההשקפתי המהמם של הרב אביגדור מילר זצ"ל. ונפעמתי ממש. יהודי שחי באמריקה, מסתכל לאמריקאים השמנים בעיניים, ואומר להם:
חירות אמיתית היא להיות יהודי! סטיבן זה לא שם של רב יהודי! היהדות לא דמוקרטית! ועוד אמיתות חד משמעיות.

נכנסתי לחנות ספרים, חיפשתי ככה משהו לקרוא עליו.
אז יש את הספר המצויין, סוג של ביוגרפיה שעושה רושם מעולה.
אבל יש את הספר מעגל 99. 1749727481121.png

קניתי אותו - ונתאכזבתי. ולמה?

כי הוא לא של הרב מילר. הוא של כותב פרטי (ומוכשר) בשם י. הרשקוביץ.

יש לנו כאן 920 עמודים מרתקים ומקוריים וכתובים בכשרון, שמתארים בעט חודרת את ההבלים שאנחנו חיים בתוכם. פוליטיקה, תקשורת וכו'. עם ירידה בפרטי פרטים בפוליטיקה פנים חרדית ועוד.

ובכן; כספר בפני עצמו, מהמעט שקראתי, זו יצירה נפלאה וחשובה ושווה קריאה חוזרת ונשנית.
אבל... אבל... איך נגיד את זה הכי פחות בוטה?

זהו לא ספר שכתב הרב אביגדור מילר, והוא גם לא ליקוט מספריו!

זהו אוסף רעיונות (מרתקים, שוב) של המחבר ושנכתבו על דעתו, ולדבריו הוא עצמו תלמידו והולך בדרכו של רבי אביגדור מילר... נו נו. מה עוד שאין הסכמה בספר של אף גדול מוכר.

למה מהתלים בנו כך?
---

בבניין הישן שלנו קפץ אתמול לפתע החשמל.
כל הדירות הוחשכו בבת אחת, המזגנים השתתקו, גישושים נשמעו, דלתות החלו להפתח, וחדר המדרגות התמלא יצורים שחורים ומהוסים.
למה כשיש חושך כולם לוחשים? אולי כי כשחוש הראייה נעלם מתחדד חוש השמיעה וממילא אפשר להוריד ווליום. או שזה חשש מיסטי שכוחות אופל עלולים לגנוב לך את המילים. או שזו השלווה היורדת על האדם כשאיש לא רואהו ואינו דרוך לעסוק בפרזנטצייה עצמית מתישה ובלתי פוסקת, והרגיעה מנמיכה את הקול באופן טבעי.

אחד אחד יצאו שכנים שלא הכרתי כמעט, אלה שביום רגיל חולפים על פני בניע ראש בלבד. פתאום כולם התכנסו סביב ארון החשמל המפתוח, כמו שבט סביב מדורה, מדורה ללא אש.
"איפה הוועד?" ביקשו אנשים להסיר מעצמם אחריות. "איפה יוסי" קרא אב מבוהל לאשתו.
מישהו הציע לצלצל לאייזנפלד שמבין בחשמל, אחר אמר שזו תקלה אזורית, שלישי סיפר בדיחה כדי לשבור את השתיקה. צחוק קליל עבר בין הקומות. בתוך האפלה הרגשתי איך אנחנו, אנשים שהיו זרים כל כך למרות שחיים מטרים ספורים זה מזה - הופכים לרגע למשפחה גדולה.
שכן צעיר אחד ירד עם נר, והאור הרועד האיר פנים שלא שמתי לב אליהן מעולם.
לידי עמדה דמות שקטה והדיפה ריח חם ולא מוכר, עיניה נצצו בהבזק אור קטנטן שהוקרן מהנר המרוחק.
אשה זקנה אחת אמרה: "איזה יופי שכולם יצאו, אחרת מי היה יודע בכלל מי גר כאן”. וקולות של זוגות צעירים צחקקו.
פתאום נשמעה נביחה עזה בחושך!
התכווצתי, וגם זה שניצב לידי התנשם בפחד.
מישהי צרחה, וחלק מהשכנים נמלטו לקומת כניסה.
ואז אמר מישהו: ”לא יפה, יוסי, הפחדת את כולם, אל תעשה זאת שוב”.
ובתור תשובה נשמע קול של אזעקה.
”די יוסי, דיי”. הגביר הנוזף את קולו,
אבל כולם כבר נרגעו, ואחד צעק מלמעלה: ”תעשה שופר תעשה שופר!”

התקיעות היו מושלמות, רק התרועה יצאה קצת צולעת.
וכשהסתיים התשר"ת וההד עוד שוטט בחללים הגדולים של חדר המדרגות, מישהו צעק ”שתהיה שנה טובה”.
וקול אחר, במבטא ייקי, קרא: ”תחל שנה ואורותיה”.
ואני והדמות שלידי, פתאום מתוך דחף של קרבה אנושית נדירה, לחצנו ידיים.
לא הייתה זו לחיצת נימוס.
אלא לחיצה אמיתית, חמה, כזו שמבקש אדם זר כשהוא מרגיש פתאום פחות לבד.

למחרת בבוקר, כשעליתי במדרגות הבטתי בפני השכנים, לא ידעתי מי זה היה.
כל אחד מהדיירים נראה לי מועמד אפשרי.
חיפשתי בעיניים רמז, זיכרון, היסוס קטן. אבל לא מצאתי.

מאז אני רואה אנשים אחרת.
אחרת לגמרי.
כי כל אחד מהם יכול להיות אותו אדם שחיבק אותי בלחיצת יד באפלה.
כשאתם פוגשים טבעוני, ואתם מתחילים להציק לו על כל הדברים חסרי הטעם שהוא מכניס לפיו, ומסכן שהוא שלא נהנה מכלום בחיים, ועל זה שהוא חושב את עצמו יותר חכם מכל האנשים שאוכלים "נורמלי", וכו' וכו'

מה התגובה שלו?

הוא לא צועק בחזרה, הוא לא מתקיף אותכם על הרעלים שאתם מלעיטים את עצמכם ללא אחריות, הוא לא מנסה לשכנע במחקרים, בסיפורים, בדמגוגיה...

הוא בדרך כלל מחייך בנחת ומושך בכתפיו. מקסימום הוא מזמין אותכם לטעום, או מתאר קצת את עולמו היפה.

משום שהוא בטוח בעצמו לגמרי. הוא משוכנע שהוא בדרך הנכונה, ולא רואה שום צורך להגן עליה בחירוף נפש. הוא מרגיש שליו ושלם עם עצמו.



כשראיתי מודעות רחוב בנוסח: "חילונים, פרזיטים, לכו ללמוד תורה!" וכדומה. נהניתי מהרעיון אמנם, אבל הרגשתי מאחורי המילים בצעקה מרה, בהתבכיינות, בהצטדקות, בהתקפה הגנתית.

ונזכרתי איך הסבירו לי כשהייתי ילד, שזה שהחילוניים כל הזמן כועסים עלינו ומציקים לנו, זה מוכיח שבפנים הם מרגישים שאנחנו צודקים.

ונדמה שההתגוננויות האפולוגטיות המופרזות של הציבור שלנו כנגד ההסתה העכשווית, מראות שבפנים אנחנו לא שלמים לגמרי עם דרכנו.

ונזכרתי בסיפור יפה (נראה לי של הרב יונתן זקס ז"ל, רבה של בריטניה).

כשהרב שהה ברוסיה, נערה יהודייה התלוננה בפניו על האנטישמיות ואיך שבכל מקום צועקים לה "ז'ידובקה".

אמר לה הרב: "אם לא היית אומרת לי שאת יהודיה לא הייתי מבחין בכך, אין לך שום סממן יהודי. ואילו אני מסתובב פה ברוסיה כבר כמה שבועות עם הפראק והמגבעת, הזקן והציציות, ולא צעקו לי "ז'יד" אפילו פעם אחת. איך את מסבירה את זה?"

והבחורה שהייתה נבונה (רוסייה נו...), חשבה קצת וענתה:

כשהם צועקים לי "ז'ידובקה" הם יודעים שאני נעלבת מזה. אבל אתה, אתה גאה ביהדותך, הם מבחינים בזאת ויודעים שבשבילך "ז'יד" זה שבח.
מְחַכָּה לִסְלִיחוֹת
צָבַרְתִּי דַּי,
מַעֲשִׂים לְהִתְוַדּוֹת.
מְחַכָּה לִסְלִיחוֹת
יֵשׁ לִי בַּלֵּב,

חֲרָטוֹת
וְדִבּוּר אִתְּךָ אַבָּא
מָה לֹא הָיִיתִי,
צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת.
קָנִיתִי סֵפֶר סְלִיחוֹת
כְּבָר לִפְנֵי חָדְשַׁיִם
הִתְגַּעְגַּעְתִּי לַכֹּתֶל
חִכִּיתִי לִבְכּוֹת,

לָשִׁיר שְׁלֹמֹה נִרְדַּמְתִּי,
לִזְכֹּר אַתָּה אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת
לִדְפֹּק עַל הַלֵּב,
לִשְׁמֹעַ אֶת הָרַב מְדַבֵּר.

לְהַאֲמִין שֶׁהַשָּׁנָה
בְּעֶזְרָתְךָ,
לֹא אָשׁוּב לַחֵטְא הַקּוֹדֵם.
רוֹצֶה כְּבָר לְהוֹרִיד,
קִילוֹגְרָמִים שֶׁל אַשְׁמָה
שֶׁל בּוּשָׁה,
שֶׁל יַלְדָּה שֶׁיֶּשְׁנָהּ
שָׁנָה שְׁלֵמָה

וְלֹא שָׁמַעְתִּי שׁוֹפָר
וְגַם לֹא צְעָקָה,
אֲבָל הָאֲוִיר הִתְקָרֵר
וְאָמְרוּ לִי אֱלוּל,
וְרָצִיתִי סְלִיחוֹת,
וּבָאתִי אֵלֶיךָ

וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים
רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ,
שֶׁרָצוּ סְלִיחוֹת.
וְהַרְחָבָה מְלֵאָה
מִכָּל מִגְזָר,
וְהַרְבֵּה עֵדוּת.

עָמַדְתִּי צְפוּפָה,
בֵּין צָפוֹן וְדָרוֹם
וְכֻלָּנוּ כָּרַעְנוּ,
וְאַחַר כָּךְ בִּקַּשְׁנוּ
לִשְׁפֹּךְ שִׂיחָה,
לִדְרֹשׁ אֶת הַסְּלִיחָה
לאחרונה, כאשר אני משוטטת לי להנאתי בפרוג, אני פוגשת בלא מעט טרולים חמודים ומשועממים. (אולי הם התרבו בגלל החופש?)
אחרי שכל פעם מחדש התעצבנתי בליבי על ניקים שמגיבים, יצא ממני הקטע הבא-


שם המשחק: מאכילים את הטרול.
כמות משתתפים: כמה שיותר, יותר טוב.
גיל: יודעי קרוא וכתוב+

מטרת המשחק:
למצוא טרול, להאכיל אותו עד שהוא שבע (ספוילר - טרול לעולם לא שבע) ולעבור לטרול הבא.

מהלך המשחק:
המשתתפים יתיישבו על כסאות נוחים מול מסך מחשב, בידם האחת כוס קפה ובשניה עוגיה.
אחרי שידליקו את המחשב, המשתתפים יפתחו את האתר 'פרוג', ויגללו בין אשכול אחד לרעהו.
עד כאן, המשתתפים יכולים לשתות בנחת את הקפה (או התה, אנחנו גמישים), ולהנות מחוכמת ההמונים.

איפה הקאץ' של המשחק?
כאשר יצוץ אשכול קצת לא מקובל, כזה שמעורר בשניה את כל חברי הקהילה.
זה לא עוד אשכול על רכבי ליסינג, או אחד שעוסק במחירי העגבניות.
זהו אשכול עם שאלה מוזרה, מעצבנת, תמוהה.
כזאת שאם נודה על האמת, לא הייתה צריכה להיכתב.

מה תפקידם של המשתתפים בשלב הזה?
כמו שציינו במטרה. להאכיל את הטרול.
איך? פשוט מאוד. לענות לו על השאלות שהוא שואל בצורה מצחיקה וצינית.

דוגמה:
טרול: למה הדשא של השכן ירוק יותר?
משתמש חדש: זאת שאלה שהייתי מכניס למבחן לרבנות (מיטיבי לכת יוסיפו סמיילי צוחק).
משתמש פחות חדש: למה אתה מסתכל על הדשא של השכן?!
משתמש מקצועי:
@המנהל

מי מנצח?
מי שהאכיל את הטרול הכי הרבה, שבזכותו הטרול פתח עוד ועוד אשכולות והמשיך להציק.

מי המפסיד?
כל המשתמשים התמימים והטובים שרק רצו לשתות קפה בנחת (או תה, נו) ולאכול עוגיה.

מה למדנו מהמשחק?
פגשת טרול? הדרך הטובה ביותר להשתיק אותו, היא פשוט לייבש.
לא לענות על השאלה, לא לעשות לייק, לא להגיב.

אז קדימה, למה אתם מחכים? המשחק כבר התחיל.

תהנו!
ו- שחקו אותה!
מכירים את אלה שתופסים חיזוק באלול?

אז זהו שר' נוחעם הוא ממש לא אחד מהם!

כל החיזוק האלולי נתפס אצל ר' נוחעם כעדות על אותה חולשה כרונית ממנה סובלים ה'מתחזקים' האלוליים למיניהם במשך כל השנה, וזה עוד בלי לדבר על הנפילה הצפויה להם במוצאי יום כיפור ישר אל תוך סיר הלוקשן...

יש אנשים שמבחינתם מעגל השנה הוא דבר שהולך וחולף, יצא אב נכנס אלול יצא אלול נכנס תשרי.

אצל ר' נוחעם, כל השנה זה 'אלול'!

כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'פסח' ולכן ר' נוחעם הוא מאלה ששואלים את המוכר במאפייה גם בי"ג כסלו, 'האם זה 'נטחן'...'
כל השנה זה אלול! בדיוק כמו שכל השנה זה 'סוכות', ולכן לא משנה מתי, תוכלו תמיד למצוא בכיס של ר' נוחעם שלל זכוכיות מגדלת עם או בלי לד, וגם כשכל האתרוגים נכמשו והפכו לכמעט בלתי נראים... הוא ממשיך לעשות אימונים על בלעטלאך של תפוחים...

ככה זה אצל ר' נוחעם, כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'תשעה באב'...

אם תשאלו את ר' נוחעם איך ייתכן שחותם ה'אלול' לא ניכר על פניו, הוא יגיב מן הסתם בתנועת ביטול ויאמר שזו לא הבעיה שלו, הוא כמובן יוסיף וימנה תריסר מגדולי ישראל שכפי הידוע לו מעדות של איש מפי איש - לא ראו עליהם שינוי מיוחד בין אלול לשאר ימות השנה, מה שאומר שזו כנראה 'בעיה' בעיקר של צדיקים.

בטח אתם שואלים את עצמכם, אז למה ר' נוחעם רועד כל כך... למה הוא נתקף ברעד בלתי נשלט שלא עוצר?
מתברר... שר' נוחעם רועד במשך כל השנה, בלי קשר או עם קשר לאלול..
זה שאנשים שמים לב לזה רק באלול ממש עושה לו עוול!

ר' נוחעם תמיד אמר שלפי הבדיקות שערך, גם הדגים שבים רועדים במשך כל ימות השנה ולא רק באלול, ואל תתווכחו עם ר' נוחעם שקיבל היתר מרב לצאת מהארץ למצפה התת ימי באילת כדי לבדוק עם סיסמוגרף ימי את הרעידות של הדגים וזה היה בכלל באמצע החורף.
הוא גם בדק פיזית את הרעידות של הדגים כשהוא הוציא אותם מהמים וצפה בהם איך שהם רועדים ורועדים ורועדים עד למותם הטראגי, 'הם כנראה נחתמו בספרן של רשעים גמורים' הכריע ר' נוחעם ומייד לימד עליהם זכות – לפחות הם זכו לקחת חלק במחקרים של ר' נוחעם...


אז מה הבעיה של ר' נוחעם? אתם בטח שואלים

היה זה רגע של גילוי לב מצידו של ר' נוחעם, כשהוא השיח את כאבו והתוודה בפה מלא, שמכל התפילות הרבות של הימים הנוראים, הוא לא יודע ואין לו שום מושג איך הוא מוציא מהפה את הקטע הזה שנקרא 'וידוי'...

הוא כל פעם נעמד מול הסידור, ופיו נאלם, הוא לא מצליח להוציא הגה מהפה, איך אפשר לשקר במצח נחושה כשעומדים לפני ה'? הוא פשוט לא מסוגל!

כל השנה ר' נוחעם מצליח איך שהוא להתחמק מזה, בכל שני וחמישי שאז התחנון מכיל בתוכו וידוי, ר' נוחעם עם חוש הריח המפותח שלו ל'שמחות' מצליח למצוא מניין עם חתן או אבי הבן או סנדק, גם אם לא הוא פונה לשטיבלאך החסידי, שם לבטח יש יארצייט/הילולא של איזה 'צדיק', אז הוא גם מתפנק על ליקר בננה שהוא כל כך אוהב.
וב'בין המיצרים' שחל בתקופה שנולדים רק בנות ב'מעייני הישועה' וביום ששום צדיק לא נפטר בו, ר' נוחעם נאלץ למצוא סיבה ממש טובה לברוח מהתפילה לפני תחנון, הוא כמובן אומר לעצמו שהוא ישלים אחר כך, אבל הוא תמיד שוכח...

מה שנשאר לר' נוחעם זה רק הווידויים של הימים הנוראים

אם זה היה רק 'יום כיפור', ניחא!
עשרה ווידויים? נו, עוברים את זה... גם ככה הוא סובל מהצום ומהקור של המזגנים, אז הוא יסבול עוד קצת מלומר מילים שהוא לא מבין איך הן קשורות אליו.

אבל מהסליחות של בני אשכנז ר' נוחעם לא יכול להתחמק, ושם הוא הרי צריך להתוודות, אך גם לזה מצא ר' נוחעם פתרון יצירתי במיוחד, ל'סליחות' הוא בוחר ללכת לבית הכנסת הכי צפוף באזור, ולפני הקטע של הווידוי הוא תר בעיניו אחר האדם הכי מפוקפק שבקהל ובאלגנטיות הוא מוצא את דרכו אליו וכך ר' נוחעם נעמד בצמוד אליו ומשתדל במהלך הווידוי לדפוק מחצה עליו ומחצה על אותו מפוקפק לא לפני שהוא העריך בעיניו החודרות עד חדרי בטן ששום מילה מהרשימה הארוכה של הווידוי לא תיאמר לבטלה על אותו אדם.

הבעיה הגדולה של ר' נוחעם היא שהוא גילה ממש לאחרונה שיש לו שורשים ספרדיים מלפני גירוש ספרד, [וזה כנראה המקור לאות 'עי"ן' שנוספה לשמו]
מה שאומר שהוא התחיל להגיד סליחות בסתר מראש חודש אלול, ונכון שיש הרבה מוקדי אמירת 'סליחות' עם קהל צפוף של בני עדות המזרח שיכולות להיות לו הפתרון האולטימטיבי, אבל זה אומר שהוא מסתכן בכך שאם מישהו חלילה יראה אותו מסלסל בסילודין את 'קה שמע אביונך, המחלים פניך'... כל המוניטין שהוא בנה כר' נוחעם בסכנה, ולזה הוא לא מוכן!


לאחר שאלת רב, ועוד רב ועוד רב, מצא ר' נוחעם את הרב שהתיר לו באופן פרטי לחבר נוסח ווידוי אישי ל'סליחות' אותם הוא אומר ביחידות וזה נוסח הוידוי של ר' נוחעם:

אנא ה' או"א תבא לפניך וכו' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל, מה לעשות, צדיקים אנחנו ולא חטאנו!
אהבנו, ברכנו, גמלנו חסד, דיברנו טוב, הרהרנו הרהורים טובים, ועדנו עצמנו לדבר מצווה, זכנו, זכינו וזיכנו אחרים, חמלנו, טהרנו, ישרנו, כיבדנו אב ואם, למדנו, מלמלנו דברי תורה ברחוב, ניחמנו, סעדנו, סיימנו מסכתות, עצרנו מכוניות בשבת, פיללנו, צמנו, צילמנו רבנים וגדולי ישראל, קמנו מפני שיבה, קינאנו קנאת סופרים, רשמנו דברי תורה, רתחנו מרתחא דאורייתא, שמענו שיעורי תורה בנסיעות, שמרנו שבתות, תנינו, תמכנו ונתמכנו...

מה נאמר וכו'...

ע"כ נוסח הווידוי של ר' נוחעם 'הספרדי'...


לעוד תכנים של ר' נוחעם כנסו ל -
ר' נוחעם בעל האתרוג 123 ר' נוחעם יודע לתקוע...

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה