קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 913
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת חיים שלי
  • מֶנַחֵם //
    • אוף איתם. אין כאן מה לקרוא.

    עוד מודעה על התעמלות אחרי לידה, ועוד פרסומת קורצת למשקיעים חכמים שלא מפספסים הזדמנות באישור עורך דין.

    משעמם. אבל ברירת מחדל בשלוש בלילה, כי את הכיתובים מאחורי הקרטון של קורנפלקס של אלופים - כבר קראה מיליון פעם.

    היא אוהבת את הקורנפלקסים רטובים - אבל בלי חלב שמפריע.

    קצת שקט, אחרי יום מתיש וכואב.

    היום אבא יצא מחיב"ה. תקופה נוראה של הסתרה הסתיימה ב-11 בבוקר עם מכתב שחרור.

    הדיכאון הנורא של אבא. אוי, היא לא יכולה לחשוב על זה אפילו.

    כל כך התגעגעה לחיוכים שלו, לשיר על השפתיים. כבר עשר חודשים שהיא מתגעגעת אליהם. היום, סוף סוף, חזר אבא לחייך.

    והיא, נערת סמינר פשוטה שאף אחד לא יודע להעריך, התמודדה עם רגעים לא נורמליים במובן הכי פשוט של המילה.

    אמירות ומילים, שאלות ושתיקות, נשימות כבדות ומחשבות אובדניות. אוי. די, שירה, את לא יכולה להמשיך לחשוב על זה. תירגעי, הנה, תראי את המודעה בעמוד הבא: "חוג קסום לילדים!"

    פסיעות כבדות, איטיות, מתקרבות למטבח. היא נדרכת.

    אבא.

    עוד כפית של קורנפלקס. אבא בפתח. פיאותיו סתורות, הוא מזיע.

    "מה התוחלת חיים שלי?"

    מה?

    עוד פעם?

    הדמעות דוקרות לה בעיניים.

    עד שסיימו עם זה. הסרט מתחיל שוב?

    מאיפה השאלות האלה, של אדם בן ארבעים, גוף בריא בדרך כלל? למה להתעסק עם הסוף, למה להתחכך ביום המוות?

    היא שותקת. אבא מתקרב.

    "אה, זה קורנפלקס? בתיאבון מתוקה. לילה טוב!"
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: כחולת עיניים, ילדה של אלוקים, שלג קל ועוד 39 משתמשים42 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליש:)
    אהבתי זה מהאתאוכלת חיים שלי חחח גדול כתיבה איכותית והנאה צרופה על פיסוק וכתיבה ברמה תודה
  • 452
    • י
    שיתוף - לביקורת טיטוס, המקדש, והניצחון. \ פוסט ראשון שלי
  • ימים טובים יבואו //
    • טיטוס עמד ליד שער רומי, מחייך את חיוכו הרע והמוכר. ניצחתי אותם!
    הנה עם ישראל, שבויים מושפלים, מובילים את כלי המקדש לעיר הבירה שלו, שלו בעצמו!
    מקדשם חרב, ארצם שוממה, רובם נפלו בחרב, או ברעב..
    ניצחתי אותם!!
    טיטוס היה שיכור ניצחון, והלך לנוח מעט.
    לפתע ראשו הסתחרר, עיניו נעצמו לאיטן. טיטוס התעלף.
    התעלף, וגילה את עצמו..
    "מה זה? איפה אני" טיטוס מילמל בבלבול. לידו אדם נרגש, עונה לו בעיניים בורקות. "מה השאלה? אנחנו עכשיו בחנוכת הבית!!"
    טיטוס, עדיין מטושטש, שואל - "איזה בית?"
    האדם שמולו קפא בהלם. עיניו מצמצו לעבר טיטוס, הוא פתח וסגר את הפה לחילופין. "מה זאת אומרת איזה בית? בית המקדש השלישי!!"
    "בית המקדש? אבל אני.. אא.. החריבו אותו!"
    האדם שמולו נעץ בו מבט זועף עוד כמה שניות ואז הלך לחגוג עם כולם.
    טיטוס נשאר לבדו. מבולבל, מאוכזב הוא מביט באנשים השמחים, ברוקדים, הוא ממצמץ לעבר החגיגה הגדולה, ומרים ידיים באיום למול הילדים המאושרים..
    טיטוס העווה את פניו לפרצופו הזועם, הרע והמוכר עד שסיכם לעצמו באכזבה -
    "אין מה לומר, הם ניצחו אותי."

    אשמח לתגובות וביקורת, רק היום הצטרפתי לקהילה(:
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: devMode, יאן, אליהו פ ועוד 10 משתמשים13 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המלמד מבני ברק
    אין מה לומר קשה לי להגיד את זה אבל ל'בסך הכל' יש משמעות כפולה, זה הכל... אבל קטע חזק וכתוב יפה...
  • 407
    • נ
    שיתוף - לביקורת זה תלוי בך
  • נסיך על חלל //
    • וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    מְלֵאִים עֲנָנִים
    מַסְתִּירִים אֶת הַתְּכֵלֶת

    וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    בִּגְוָונִים אֲפוֹרִים
    תּוֹאֲמִים לַשִּׁגְרָה הַקּוֹדֶרֶת

    הֵם שִׁיקְּפוּ אוֹתִי
    שִׁיקְּפוּ אֶת לִיבִּי
    הֶחָלוּל, הָאָפוֹר

    הֵם הִזְכִּירוּ לִי
    מַמָּשׁ אֶת עַצְמִי
    לְלֹא טִיפָּה שֶׁל אוֹר

    אִם כָּךְ,
    אֵין תִּקְוָוה לְמַצָּב
    אֵין קֵץ לַדְּאָגוֹת

    לְפִיכָךְ,
    נוֹפֵל אֶל הַיֵּיאוּשׁ
    מָלֵא אַכְזָבוֹת

    וְאָז בַּלַּיְלָה
    עִם דְּמָעוֹת בַּכָּרִית
    וְשֵׁינָה שֶׁהָלְכָה

    מַבִּיט לְמַעְלָה
    סְתָם, לְלֹא תַּכְלִית
    סִיבָּה אוֹ מַטָּרָה

    וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    לְלֹא עֲנָנִים
    בָּרֶקַע שָׁחוֹר

    וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    מְלֵאִים כּוֹכָבִים
    נְקוּדּוֹת שֶׁל אוֹר

    וְכוֹכָב קָטָן אֶחָד
    הִבְהֵב אֵלַיי
    חִיֵּיךְ מִלְּמַעְלָה

    וּבְאוֹר זוֹהַר, מְיוּחָד
    צִיוָּוה עָלַיי
    לָקוּם, לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה

    אָז מָה אִם חָשׁוּךְ
    וְיֵשׁ עֲנָנִים
    בָּרֶקַע הַתָּכוֹל

    אֶת עַצְמְךָ תִּמְשׁוֹךְ
    תֵּצֵא מִבִּפְנִים
    גַּם אַתָּה יָכוֹל

    לִהְיוֹת כּוֹכָב,
    זוֹהַר וּמֵאִיר
    בַּשָּׁמַיִים הַקּוֹדְרִים

    לִהְיוֹת אֶחָד,
    אוּלַי קָטָן, זָעִיר
    אַךְ מֵאִיר בִּגְוָונִים

    זֶה תָּלוּי בְּךָ
    בְּצוּרַת הַמַּבָּט
    מָה תִּבְחַר לִרְאוֹת

    זוֹ יְצִירָה שֶׁלְּךָ
    דִּיכָּאוֹן, דְּאָגָה
    אוֹ אֵין סְפוֹר הַצְלָחוֹת
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ;בינארית, פרפרזה, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    אם הצלחתי להוציא 1 היה שווה!
  • 814
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת רוצים 'להרוג את החיים' ולא יודעים איך? קבלו 10 טיפים
  • פרפרזה //
    • החיים הם הדבר היקר ביותר שניתן לנו כבני אדם. אם בכל זאת אתם מתעקשים לבזבז אותם בחידלון חסר משמעות, קבלו 10 טיפים להצלחה במשימת חייכם:


    1. דחו בשתי ידיים כל הזדמנות שהחיים מזמנים לפתחכם (שידוך, חברות, פרנסה, התנדבות).

    2. התעלמו מכל מחשבה על התקדמות בחיים והתמקדו ככל הניתן בחייהם של אחרים (חטטו בפגמים של אנשים או מגזרים שונים; העסיקו את עצמכם בחייהם האישיים של ידוענים).

    3. חרבו את כל מערכות היחסים שלכם. בדידות היא עצת הזהב להרס החיים.

    4. התמקדו ככל האפשר בחולשותיכם ואמצו חשיבה קורבנית. אומללות גוררת אומללות, והיא מבטיחה צלילה מתמשכת בתהום הייאוש והחידלון.

    5. התלוננו לפחות 10 פעמים ביום – על החיים, על האנושות, על הדור ועל המצב.

    6. חיו בחברת אנשים שאינם מאתגרים אתכם באף תחום.

    7. התרחקו מחברת אנשים מוצלחים וסרבו לכל הצעה שלהם. הם עלולים לגרור אתכם בעל כורחכם למעגל ההצלחה.

    8. התמכרו לחדשות, אינטרנט, עישון וכיו"ב.

    9. חיו על חשבון אחרים (קרובי משפחה, ביטוח לאומי, קיבוץ נדבות).

    10. הקפידו על שינה מאוחרת ככל האפשר. שינה מרובה במהלך היום היא הדרך הטובה ביותר להעביר את החיים בחוסר מעש.

    בהצלחה!
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, emma, נחום10 ועוד 42 משתמשים45 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    תודה רבה!
  • 2 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת לא רק משה רבינו
  • הווה פשוט //
    • לֹא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ
    לֹא רַק הַנְּבִיאִים
    גַּם עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן
    רָאָה אֶת אֱלֹקִים

    רָאָה אוֹתוֹ בְּקֶרֶן אוֹר
    רָאָה בְּקֶצֶף גַּל
    רָאָה עַל וֶרֶד רַעֲנָן
    בְּתוֹךְ טִפָּה שֶׁל טַל

    מִבַּעַד עֲרָפֶל חַדְגּוֹנִי
    בֵּין לָבָן וּבֵין שָׁחֹר
    הַדּוֹד נָקַשׁ עַל חַלּוֹנִי
    שָׁלַח יָד מִן הַחֹר

    בְּנִיצוֹץ מָהִיר כְּמוֹ בָּרָק
    הִתְגַּלָּה מִי הַדֹּפֶק
    אָמְנָם לְהֶרֶף עַיִן רַק
    אַךְ זֶה הוּא לְלֹא סָפֵק

    לְמָה שֶׁהָיִיתִי אֵינִי חוֹזֵר
    כְּמוֹ הִתְפַּקַּחְתִּי מֵעִוָּרוֹן
    חֲוָיָה כָּזוֹ יֵשׁ לְשַׁמֵּר
    לַחֲרֹט בְּזִכָּרוֹן

    הֶעֱלֵתִי הַכֹּל עַל גִּלָּיוֹן
    אַךְ רַק הוּרְמָה הָעֵט
    בְּטֶרֶם הִתְיַבֵּשׁ הַדְּיוֹ
    שָׁקַעְתִּי שׁוּב בְּחֵטְא

    לֹא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ
    מוּל עֵגֶל וּמְחוֹלוֹת
    גַּם עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן
    שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת
    • וואו!
    • תודה
    • כועס
    Reactions: %תמר%, הספרן, מ. ש ועוד 44 משתמשים47 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    ואו נכון. ממש
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת לטמון את הראש בחו"ל - רעיון רע
  • איש המילה הכתובה //
    • הצליל העליז שבקע מהסלולרי לא היה בהלימה עם השם שריצד על הצג: 'בנק מנהל'.

    לא אוהב את הקול שלו, לא את טון הדיבור וגם לא את התוכן שהוא בוחר להשמיע לי. השיחה האחרונה ביננו לפני חודש בדיוק הסתיימה בפעימות לב פרועות, בנשימות בקצב מסחרר ולא אחיד וברעידות בלתי נשלטות ברגליים. זה אף פעם לא הצעה מפתה על רכישת מכרה זהב בקונגו במימון בנקאי מלא, וגם לא הודעה על הפקדה מפתיעה של סכום נאה מדוד אבוד בדרום קרוליינה שמת, ובמותו ציווה לנו את המזומנים.

    שש פעמים התעלמתי, בפעם השביעית נאלצתי להרים: 'שלום, תודה באמת שהרמת לי. נראה שאתה עסוק נורא, אז אעשה את זה קצר. מוחרתיים צפויים לצאת מחשבונך חיובים על סך 47,000 ₪ וכרגע אתה במינוס 17,000 ₪. עליך להסדיר את העניין מיידית'.

    'אני יכול לבוא לשבת איתך?' ניסיתי את מזלי להתחבב אליו 'אתה בא עם הסכום הדרוש או בלי?' הוא שאל בקול מונוטוני קפוא, 'בלי' עניתי, 'אז אל תבוא... מה גם שאין לך זמן, אתה די עסוק לא? עסוק בלייצר חובות, אבל עסוק' צליל ניתוק צורמני הביא את השיחה ה'מלבבת' לסיומה.

    ניסיתי להיזכר בכמה שיותר קללות מפרשת הקללות בתורה, כדי להשתמש רק עם כאלה שמקורם בקודש. 'בלתי נסבל האיש הזה. לרובוט יש כבר חמלה יותר ממנו', הכרזתי בבית השומם.

    הרצתי בראש רשימה של בני משפחה ומכרים שאני יכול לסחוב מהם הלוואה, ונזכרתי שעם כולם אני כבר פחות על סכומים נאים. אז חשבתי על מוסדות פיננסים שנותנים שירותי הלוואה וחליבת ריבית, ונזכרתי ב - BDI העגום שלי. ברגע של ייאוש הרהרתי בלקיחת הלוואה מ"גורמים מהשוק הפרטי" בעלי עסקים "לגיטימיים לגמרי", ואז נזכרתי בשיטות הגביה היעילות מאוד שלהם, ועלו נגד עיני דמותם של ילדי ושל אשתי, מה שגרם לי לגנוז את הרעיון המבריק לאלתר.

    עכשיו נותר לי רק לטמון את הראש בחו"ל. שיחה לסוכן נסיעות, ורכישת כרטיס ליעד נופש באוסטריה. יקרה מה שיקרה בארץ, אני בסקי, בלי סים תומך שיחות חוץ. שמנהל הבנק ישוחח קצת עם המשיבון הסלולרי שלי, מה קרה? הרי שניהם רובוטים באותה מידה.

    המזוודה נארזה בשנייה, וכעבור 16 שעות כבר הייתי על אדמת אירופה. הטקסי הסיע אותי חיש למלון הכשר, שם חיכה לי הסיוט הכי גדול של חיי.

    כבר בחצר המלון ראיתי את יוסי, פקיד זוטר בסניף הבנק שלי. בטח נסע לחופשה פרטית חשבתי לעצמי. אבל אז ראיתי גם את חבריו לעבודה; חיים ודני. הבנתי שאני בסרט רע. 'שלום לך' הרגשתי יד על גב עליון. זה המנהל בכבודו ובעצמו עם החיוך הסדיסטי שלו: 'אני בדיוק מנסה להשיג אותך בפעם ה-18 להיום, והנה אתה פה, איזה קטע' החלפתי צבעים כמו רמזור על סטרואידים, כל הדם בגוף שלי התרכז באגודל הרגל. 'אנחנו כבר פה כמה ימים בחופשה מטעם העבודה, והאמת שאתה הלקוח שהכי הרסת לי את החופשה. אז מסתבר שכסף לחופשות יוקרתיות יש לך, אהה? אם כבר הגעת לפגישה אף על פי שאמרתי לך לא לבוא, בטח הבאת איתך את הסכום חחחחח'

    השפלתי מבט והבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני טס לטמון את הראש בחול של חו"ל. אין על החול הקיצי הלוהט בארץ. מהיום אני טומן את הראש רק באדמת ארץ הקודש.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: י"ג מידות, קראנצ' פיסטוק, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 34 משתמשים37 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    לאאא, כי כל שאר הסיפור הגיוני לחלוטין: אדם שבורח מהבנק לאוסטריה ופוגש שם את כל הצוות. רמת...
  • 679
    • א
    שיתוף - לביקורת תגידו, מי כאן הנורמלי?
  • איש המילה הכתובה //
    • מבעי מוזרות ניבטים מכל צידי פניו המעוותות, כאילו חרט על מצחו באותיות קידוש לבנה את דבר טיפשותו. תווי פניו לא תורמים לייצוגיות שלו, כאשר כל אחד מהם עושה שבת לעצמו, ומסרב לחיות בתיאום חזותי מינימלי עם עמיתיו לפרצוף.

    גם הקול לא משהו; דומה למצונן כרוני שמתעקש לא להשתעל כדי לסלק לחה שדבקה במיתרי קולו. והדיקציה? כמו זו של אדם שזה עתה נגס בתפוח אדמה לוהט. אם הייתם רואים אותו באוטובוס יושב על ספסל דו מושבי, כאשר המושב לצידו הוא האחרון שפנוי, הייתם מעדיפים לעמוד, גם אם הדרך הצפויה היא ממטולה עד אילת.

    הוא כבר רגיל להירתעות האנושית ממנו; למד לחיות בבדידות שאין צפי להתפוגגותה. הוא החבר הטוב ביותר של עצמו. הוא אוהב בו הכול; השכל המוגבל, המראה החריג והקול המציק. הוא נמצא בדיוק במשבצת בה מיקם אותו בוראו. הוא לא נועד למלא אף משבצת אחרת, רק את זו שלו. הוא לא מתלונן אף פעם, וחוגג כל רגע בחייו. לעיתים הוא עובד על מידותיו כדי לא להיכשל בגאווה ולהתנשא על סביבתו האנושית; זו שבטוחה באושרה אבל בפועל מתבוססת בעצבותה.

    הוא לא דן לחובה את ה"מוגבלים" המכונים נורמליים מסביבו שאולי חכמים ממנו בהרבה, אבל לא מבינים את מה שהוא מבין. הם חושבים שיש נוסחה אחת לאושר. הוא יודע שיותר. הם חושבים שהוא תקלה, והוא מבין עד כמה הוא מתוקן, יפה ובעיקר מדויק ונאמן לתפקיד חייו. בקו הסיום יגלו אלה שלעגו לו במהלך המרוץ שהוא הגיע הרבה לפניהם – ניצח את התחרות בפער עצום.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שם שצריך להיות מקורי, רות ב., :)CHANI ועוד 18 משתמשים21 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה למגיבים ולמעודדים לכתוב עוד
  • 2K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    שיתוף - לביקורת אצא חופשי
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • ברזיה דולפת בקצה חצר נצצה בין הקוצים צרובי השמש, והצמיחה סביבה פינת ירק רעננה, מתנגדת ומתנגחת בכל הנוף הצהבהב חום שמסביבה.
    בקראוון של פלטי שכבו על מיטות צרות - שנים, איש ואשתו, והזיעו לתוך הסדינים הדקים, מתגוננים מיתושות שתוקפות אותם בלי חמלה יתרה.
    השמש עוד לא עלתה, ואור חיוור הציף את הנוף העקום שנשקף מחלון פלסטיק שרוט שהותקן ברישול בחלון הקראוון, איש מיושבי הבית לא זכה לראות את הזריחה הזאת, והיא הרגישה חופשית להתקשט בצבעים מהודרים, כתום, וורוד, ואפילו ניסתה פס אחד סגול בקצה הדרומי של המזרח.

    אחרי עשר הם התעוררו, הבעל נעמד על הרצפה הרועדת וכרך עצמו בטלית ותפילין, האישה הכינה חביתה, וסידרה בשתי צלחות: קוטג', מעט זיתים, עגבניה ומלפפון, הם אכלו ארוחת בוקר ביחד.
    לאחר הארוחה הוא ניגש את המסמרים שמאחורי הדלת, נטל את הכובע העגול ואת החליפה הארוכה שלו, לבש אותם ויצא אל החצר הלוהטת. תוך רגע הוא חזר, ושוב יצא, כשהוא משאיר אותם על השולחן בעירבוביה.
    היא נאנחה, לקחה את המלבושים שלו ותלתה אותם על המסמרים, ושוב נאנחה, כי לא היה לה משהו יותר טוב לעשות.
    הם חלמו זמן רב על מגורים אלטרנטיבים, אבל היא לא דמיינה כמה זה יהיה קשה.
    זושא היה רציני מאוד בחלום שלו, וביום אחד הוא מכר את כל תכולת הבית לסוחר רהיטים, הם היו חדשים מאוד והוא קיבל מחיר טוב, ולמחרת הם כבר נכנסו לקראוון המרוהט הזה, במקום שהוא נראה כמו ספק התנחלות, ספק חוות בודדים.
    למעשה זאת היתה גבעה סמוכה לישוב מוסדר ורציני, בורגני כדבעי ויקר כהוגן. אבל חלק מבני המושב הצעירים והקצת היפים, לא הצליחו למצוא מקומות דיור בתוך המושב, ואחרי שאחד מהם תקע קראוון על הגבעה הקירחת, התלקטו אליו כמה נוספים, ונוצר קומפלקס מוזנח מגיבוב של קראוונים ומגורונים, שהתושבים בו התחלפו במהירות רבה, כי לא יכלו לשרוד את התנאים הקשים.
    זושא עף על המקום, היה לו חבר אחד שגר שם, קוראים לו שמילו שהיה חסיד סטריקוב, ועכשיו הוא חסיד של השם יתברך, נשמה כללית שלא חסרה לה זהות או הגדרה עצמית.
    שמילו היה פותח כל בוקר בלייב של תפילה בליווי נגינה, באוהל ששימש כבית הכנסת, ואלפי צופים מהעולם היו מצטרפים אליו מרחוק, הוא נהג לשיר מנגינות מרתקות עם הפסנתר החשמלי שלו, לא היתה תפילה שדמתה לחברתה, ושמילו התעשר קצת מההכנסות של הצפיות, והרשה לעצמו לקנות אוטובוס ישן, לשפץ אותו, ולעשות ממנו בית על גלגלים, שאיתו נדד מדי פעם לשבתות שהיה עורך בכרמים ובשדות, עם קהל מעריציו.
    את אסתי זה פחות עניין, אבל היא העריצה את זושא על הפתיחות שלו, ועל היכולת שלו לעשות מהלכים מהירים, הוא היה מלא מסתורין ואנרגיה, והיא היתה מרותקת אליו בזכות התעוזה שלו.
    בכל בוקר היא היתה מקבלת שיחת טלפון מאמא שלה, שהנושא שלה היה זושא, כמה היא צריכה לברוח מהבחור הזה, ולצאת מהחור הזה, שרק יכול להביא לה דלקת ראות או מכת שמש בהתאם לעונה, השיחות הסתיימו באי הסכמה, כמה מהן בדמעות, היום היא לא התקשרה.

    היא ישבה מתחת לפלורוסנט ובררה אורז לארוחת הצהרים, וצעדים שנשמעו על החצץ בחוץ הסיחו את תשומת ליבה, הם התחלפו בדפיקות בדלת, זאת היתה אמא שלה, היא היתה עמוסה בשקיות, וסרקה את כל חלל הקראוון במבט אחד המום, ואחר כך עברה על כל פינה ופינה במבט מזועזע.
    בכל הרגע הזה, אסתי חשבה על האור שנופל מהדלת הפתוחה על הצלחת האדומה שבה היא בררה את האורז, כמה יפה הוא נשבר, ואיזה ברק חוזר ממנה אל התקרה, היא התפעלה מהיכולת שלה לחוות רגעים באופן שונה מהאינסטינקט הבסיסי.
    אחר כך היא כבר התנהגה נורמלי, פתחה את הידים לרווחה, ורצה לחבק את אמא שלה חיבוק גדול, כולם כאן מחבקים ככה, היא ראתה זיק של רתיעה בעינים ההלומות של האמא, אבל הידים לא שיקרו, וזה היה חיבוק אמיתי ומלא געגוע, בלב התדפק מבפנים איזה גמד קטן של ביקורת.
    אמא סיפרה קודם כל כמה היה קשה לה להגיע לכאן, כמה חם לה ובכמה אוטובוסים היא נסעה, מה אמר לה הנהג, ואיזה נס שהיא הספיקה לתקף לפני שהפקח עלה לרכבת הקלה, ואז היא ראתה את הכובע והחליפה של זושא, שהיו תלויים שם דווקא מסודרים יפה, היא שאלה אם זושא לא בעבודה.
    אסתי חשבה אם לספר לה את האמת, שהוא השאיר אותם שם והלך בלי, או לשקר לה שאלה הכובע והחליפה של שבת.
    היא בחרה בשקר והתחרטה על זה די מהר, כי זושא נכנס פתאום מהדלת, מלווה בשני בחורים, אחד מהם בגופיה שחורה מרופטת ותלתלים, והכריז שיש לנו אורחים לארוחת צהריים, הוא לא היה לבוש בחליפה כלשהיא, ואמא הבחינה בכך בעיני הביקורת שלה.
    אסתי הרגישה שהיא הולכת לעשות מזה עניין, והיא התחננה בליבה לקדוש ברוך הוא שאמא לא תעשה מזה עניין, אבל כנראה שהתפילה הועילה למשהו אחר, כי אמא קמה מהמקום והתחילה להצביע לכיוון של כל מי שנכנס לקראוון, בהתחלה על הבחור עם הגופיה, אחר כך על התימני שסתם עמד שם והעיניים שלו היו תקועות באיזו נקודה ברצפה, ובסוף אל זושא שהיה מזיע ואפילו רועד.
    רק אחר כך יצאו לה המילים מהפה, והן לא היו מילים טובות.
    זושא התיישב תוך כדי שאמא מעתירה עליו מהזכויות שלה, מתארת את רוע המעללים שלו, וכמה הוא אימפולסיבי וחסר אחריות, שמתדרדר במהירות ועלול לסחוף אחריו את אסתי שלה, שאם רק היה יודע כמה היא צדקת, והיא היתה יודעת כמה הוא רשע מרושע וחסר אחריות, וגם איפולסיבי, וכמה הוא עלול לדרדר אותה, וכמה היא צדיקה ושותקת, וכמה הוא רשע ומענה אותה בתת תנאים, וגם אימפולסיבי.
    ואחר כך היא יצאה בסערה, והשאירה אחריה בית חבול - עם ארבעה אנשים שניסו לנחם אחד את השני במילים רכות, ואחר כך אכלו אורז עם קציצות טונה ברסק עגבניות עד שסיימו הכל מהצלחת.

    עברו כמה ימים ובשעת בוקר מוקדמת מאוד אסתי ראתה את הזריחה דרך החלון השרוט, ובשקט ארזה מזוודה קטנה, היא השאירה פתק קטן לזושא ונעלמה.
    זושא נפל לעצבות, הוא לא יכל לצאת מהמיטה, למרות שבפתק היא כתבה שהיא נוסעת רק לכמה ימים, הוא ידע שהיא הולכת לפגוש את אמא שלה, והוא כבר דמיין כמה היא תרעיל אותה נגדו.
    אחרי יומיים במיטה שמילו בא לחפש אותו, הוא ידע קטעי דברים על מה שהתחולל כאן בבית, ובא לברר בעצמו, הוא הביא גם גיטרה, אולי הוא יבקש ממנו לנגן בשבילו.
    הבית היה חם כל כך, המזגן הצנום בקושי קירר את המטר שלפניו, ושמילו וזושא נטפו דמעות וזיעה תוך כדי שירה עמוקה, אל החלון התקרבו גם שכנים וחסידים של שמילו, ומעט מהם נכנסו ועזרו לשמילו לשיר עם זושא, זושא סירב להתעודד, אבל משהו בו זז, הוא האמין קצת שיש סיכוי שהיא תחזור, והוא ידע שהוא צריך לקום בשביל זה ולהתחיל להזיז את עצמו.
    הוא התחיל לסדר את הבית, מנקה מתחת למקומות שמעולם לא ידעו מטאטא, הוא שטף חיטא וניקה את השירותים והמקלחון, וסידר את כל החולצות לפי צבעים בארון.
    אחר כך לקח מזוודה קטנה ונסע גם הוא לאור הזריחה, הברז המשיך לטפטף, וחלקת הירק שסביבו רק גדלה ושיגשגה.

    החיפוש לא היה קשה במיוחד, הוא התמקם מול הבית של חמותו, וכשזאת יצאה לעבודה שלה כמנהלת מוסד חינוכי גדול ורווחי, הוא חמק מהמכונית שבה הוא ישב, עלה במדרגות המוכרות שבהם היה עולה כל יום בשנה הראשונה, בדרך לארוחת הצהריים שהוא נאלץ לאכול בבית חמיו, ודפק על הדלת.
    חמיו פתח את הדלת, והעינים הטובות שלו חייכו אליו, הוא הזמין אותו להיכנס למטבח והכין לו תה של פעם עם קצת חלב.
    הם ישבו שם מול האריחים הוורודים שהיו מדהימים לטעמה של חמותו, וחמיו הסביר לו כמה כדאי לו לא להתייאש, ושאחרי הכל הוא יצליח לשכנע אותה לחזור, אני משכנע אותה כל יום, הוא אמר, והיא לאט לאט מתנקה מכל הרעל שהיא שומעת עליך, אני מבטיח לך שהיא בסוף תחזור.
    הם סיימו את השיחה כשהם יושבים זה מול זה, ושטופים בדמעות, כל אחד על החיים של עצמו ושל זה שעומד מולו.
    ואז הוא שאל אותו למה הוא לא הולך ממנה בעצמו, לוקח מזוודה קטנה ונוסע לאן שרק הרוח תיקח אותו.
    הוא הסביר לו שהוא בתפקיד, כמה בנות בסמינר היוקרתי ניצלו בזכותו מסילוק, רק כי הצליח לשכנע את המנהלת, שבעצם היא אשתו, שאולי אפשר לתת להן עוד הזדמנות, מי ישמור עליהן אם הוא לא יהיה בשטח? מי יציל את השפיות של הכלות והחתנים שלו?
    זושא העריץ אותו כל היכולת שלו לוותר על כל החיים שלו, לחיות בצל האימה מאשתו, ולהיכנס למלחמה על כל נפש שהוא יכול להציל.
    אבל את עצמך לא הצלת, הוא אמר לחמיו, החיים שלך קודמים להכל.
    חמיו ליווה אותו בדרך, והוא פתאום קלט שהוא אפילו לא ראה את אסתי.

    אחר כך כבר לא היו הזדמנויות נוספות, הוא ניסה ליצור עם אסתי קשר, אבל לא ענו לו לטלפון, וקרו כל מיני דברים בארץ שהסיחו את דעתן של הבריות מזוטי דברים כאלה.
    הוא חזר אל הגבעה, אל מחלבת העיזים שבה הוא עבד, והחיים כמעט שטפו ממנו את הזיכרון שפעם, לפני חודשיים הוא היה נשוי באושר לאישה שיושבת איתו בבוקר לאכול חביתה ועגבניות.
    שמילו לקח אותו תחת חסותו, היה מצרף אותו לתפילות שלו, וזושא היה בוכה תמיד, להתלהבותם של אלפי צופים מהארץ ומהעולם.

    ובבוקר אחד של אלול - ערפילי ולח במיוחד, הוא שמע פסיעות וגרירת מזוודות על השביל, והוא פתח את הדלת לאסתי ולחמיו, לכל אחד מהם מזוודה קטנה ומבט של בן חורין - אסתי חייכה, ואחר כך גם התנצלה והוא הבין מצויין כי המבט של חמיו שישב על הספה האדומה והכרס שלו משתפלת בשובבות מתחת לטלית קטן הצהבהבה שלו, הסביר לו את הכל.
    וזושא הלך וחזר עם התימני והבחור עם הגופיה וכמה קרשים ופנליות, כדי לבנות חדר קטן לחמיו, ואסתי הכינה להם ארוחת בוקר כמו פעם, וחמיו יצא החוצה לתקן את הברזיה הנוטפת, והחיוך שהיה נסוך על פניו סיפר שהיה שווה, הכל.
    20191120_062807.jpg
    20191120_062807.jpg
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: moshe_rot, בונדש, סמרטוטית ועוד 46 משתמשים49 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יואל ארלנגר - קקטוס
    יואל ארלנגר - קקטוס
    תודה רבה כנל
  • 3 4 5 37K
    • ה
    שיתוף - לביקורת ממבט אחר...
  • הודיה לוי. //
    • טוב, מכירים אותי כבר, אני אוהבת להיכנס לראש של אנשים. הפעם החלטתי להיכנס לראש של ריקי, פגישה ראשונה, בחור ראשון. בפעם הבאה בעז"ה אכנס לראש של הבחור שיושב מולה... ביקורת תמיד מתקבלת בשמחה, אין צורך לומר, נכון?

    ריקי

    בפגישה הראשונה הוא דיבר על הסבא מקלם, הסביר את השיטות השונות, ההבדלים. לגמתי את המילים שלו בשקיקה. "שיטת קלם דוגלת בהדרגתיות, צעד אחר צעד. לעומת זאת בסלבודקה טוענים שיש לקפוץ מיד אל השאיפה העליונה", הסביר.

    העיניים שלו ברקו, האצבעות מנו את כל השיטות בהתלהבות. "יש גם את נוהוברדוק. היא דוגלת בקיצון - צריך להשתחרר מהרצונות, התאוות הגופניות והחומריות, ויש להידבק אך ורק בתורה וברוח".

    באיזה שהוא שלב הוא נעצר, שאל אם זה מעניין אותי. "בטח", עניתי בהתלהבות. ראיתי את הבחור ההוא, זה שהמורה חוה דיברה עליו בשיעורי הבית היהודי. מתמיד. למדן. עם אש בעיניים.

    אחר כך הוא עבר לאחיינים. "מוישי הוא לפני ציפי, ודבורה יותר גדולה מיעקוב. חלי ושימי הם תאומים".
    "רגע, בת כמה ציפי?", הבעתי התעניינות למרות שזה היה הדבר האחרון שעניין אותי.
    "בת 13.5", הוא ענה, המבט שלו היה מופתע מעט, כאילו אומר: 'כבר אמרתי לך, לא הקשבת?!'.
    "אה, נכון, אמרת בהתחלה", הסמקתי.

    המלצר הגיע, שאל מה נרצה לשתות. רציתי קולה קרה עם קוביות קרח. "מים", חייכתי בביישנות.
    "אז איפה היינו?", הוא שאל אחרי שהמלצר עזב את המקום. התלבטתי האם לומר 'עצרנו באחיינים שלך' או פשוט לפתוח נושא חדש. האחיינים שיעממו אותי.

    הוא פתח נושא אחר. סיפר על הישיבה, החברים, האוכל. "זה לא משנה מה תאכל. דג, עוף או שניצל, גם ככה בסוף יהיה לזה טעם של קרטון", אמר.
    פלטתי צחוק מאופק.


    בסיום הפגישה, כשהתקדמנו לעבר התחנה, הבחנתי שצבע הגרביים שלו תואם בדיוק מושלם לפרחים בעניבה. הרהרתי באיזה שיטה הוא דוגל, נוהוברדוק, סלבודקה או קלם.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: בתיה 123, ד. מ., == ועוד 129 משתמשים132 //
    92 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בואו נעצב את זה ביחד
    למה בזכותך? אני הערתי את האשכול הזה מתרדמתו
  • 907
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת הוא לא קולט שאתה הוא זה שכיסית את עיניו כדי לתת לו את הסטירה?
  • שועל ספרות. //
    • שכן שלי ניגש אליי אפוף מחשבות.

    "מה קורה דוד?" שאלתי אותו.

    "הכל טוב! אני פשוט מנסה להירגע..."

    "למה מה קרה?"

    "זה הבן הקטן שלי... נראה לי שיש לו איזושהי בעיה רצינית"

    "מה הסיפור? שתף!"

    "הוא כבר במשך שבוע משתולל באופן חריג, שבר לי חצי בית... מרביץ לאחים שלו..."

    "נו, רגיל, ילד!"

    "כן, זה עדיין לא הסיפור!"

    "סליחה שהפרעתי, תמשיך!"

    "בקיצור אני רציתי להעניש אותו בעונש רציני כדי שיבין ויפסיק..."

    "נו?"

    "הבעיה היא שהוא רואה אותי מניף את ידי לתת לו סטירה"

    "רגע, זה ברור שזה מה שהיה צריך?"

    "כמובן, שאלתי איש חינוך לפני! זה היה אחרי כל האפשרויות הקיימות..."

    "אוקיי"

    "בקיצור, כל פעם שאני מניף ידי לסטירה שתאמין לי קשה וכואב לי לתת לו, הוא ישר בורח!"

    "כמובן שיעשה זאת!"

    "נכון, ולכן חיפשתי פתרון, ומצאתי. ישבתי על הספה והוא השתולל שם ליד, אז חסמתי את עיניו לעשר שניות עם ידי כשהוא לא קולט את הסיבה לכיסוי, ולא רואה את ידי השנייה מונפת לסטירה, ואז סוף סוף הצלחתי לתת לו את הסטירה שתעורר אותו".

    "רעיון, עבד? הבין את המשמעות?"

    "זה בדיוק הנושא! אני שומע אותו מספר לשאר האחים שהוא מנסה להבין איך בדיוק מישהו הצליח לתת לו סטירה... איך הוא לא ראה יד מונפת לכיוונו..."

    "כאילו, הוא לא יודע שזה אתה? הוא לא אוחז שאתה הוא זה שהסתרת לו את העיניים כדי שלא יראה את ידך מונפת?"

    "בדיוק! לא מדאיג?"

    "בטח מדאיג! מה אני אגיד? אני אשמח שתמצא מה הבעיה שלו, שתדע, אתה תעזור לכולנו להבין את הבעיה של אזרחים רבים בישראל שעדיין מחפשים אשמים למה שקרה בשמחת תורה ומברברים בכותרות על עוד ועוד התראות שהיו והם בהלם כל פעם מחדש איך לא הקשיבו..."

    "במקום להבין שהקב"ה חסם... וואי, איך שאתה צודק!"
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ~yg~, יוסף בן שאול, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 41 משתמשים44 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    אואה, תודה! אני מסמיק...
  • 285
    • I
    שיתוף - לביקורת הַמַּדְּעָן שֶׁטָּעַן בְּלַהַט
  • I.Q //
    • ב''ה

    הַמַּדְּעָן שֶׁטָּעַן בְּלַהַט שְׁעָלֵינוּ לְהַבִּיט פְּנִימָה

    מֵעֵבֶר לִמְנִיַּת הַתּוֹפָעוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ

    שֶׁטָּעַן שֶׁעָלֵינוּ לְהִתְרוֹמֵם מִן הַמּוּחָשׁ אֶל הַמֻּפְשָׁט

    שֶׁעָלֵינוּ לַעֲצֹם אֶת עֵינֵינוּ מֵעֵת לְעֵת

    כְּדֵי לְנַתֵּק עַצְמֵנוּ מִן הַנִּרְאֶה לָעַיִן

    כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמֵּנִיעַ. לָנוּד אֶל הַסִּבָּה.

    הֵבִין מְצֻיָּן אֵיךְ יֵשׁ עַם שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבִּיט

    מֵעֵבֶר לָעֲנָנִים וּלְגַרְמֵי הַשָּׁמַיִם,

    וּלְמָה שֶׁנִּתְפַּס בְּתוֹדַעַת הָאֱנוֹשׁ.

    שֶׁנּוֹצֵר בְּחַיָּיו הַסּוֹעֲרִים אֶת סוֹד סִבַּת כָּל הֲסִבּוֹת כֻּלָּן

    כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים.

    שֶׁמִּבַּעַד לְנַחֲלֵי הַדִּמְעָה הַצַּעַר וְהָאָבְדָן שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ,

    אוֹחֵז בְּיָדָיו הַחֲבוּלוֹת אֶת תַּכְלִית כָּל הַיְּגוֹנוֹת.

    שֶׁרַגְלָיו עַל הָאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם.



    אַחֲרֵי שִׂיחָה עַל מַדְּעָן חוֹבֵשׁ כִּפָּה וּמָלֵא אֱמוּנָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: RIVKA W, לוטם, כותב השורות ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 1K
    • כְּשֶׁזֶזֶזֶזֶה!
    שיתוף - לביקורת סבתא סורגת!
  • כְּשֶׁזֶזֶזֶזֶה! //
    • זרח.

    זרח הוא בחור פרח. רק מה, מהקן הוא טרם פרח. לא שהוא חלילה פרחח, אבל, איך אומרת השדכנית וולך... הוא עוד לא תפח. לא מספיק מפותח. ולמרות שמבחינתו – הוא כבר מרגיש קצת מתושלח, טרם נקרע לו הים לבטח.

    עוד תכונה שבזרח בולטת. הוא קצת, איך לומר, שליימזל, לוזר, חסר תועלת. קחו דוגמא מאופיינת... כשזרח נפגש לראשונה עם עטרת – בה תלו הוריו תקוות לשם ולתפארת – בדרכו למלון הוא גילה ביבושת שמתחת למכנסיו מציצה לה נמנמת. אין צורך לציין שהאירוע לא הסתיים ב'מקודשת'.

    פרטים נוספים? בשמחה. זרח בורקה. אביו – ששון. האמא – שושנה פרחה. הוא בן עשרים וארבע. אחיות שבע, והוא - הבן היחיד - בדיוק באמצע. זרח לומד בישיבת נזר ברכה. הוא די גבוה, מטר שמונים וארבעה. שיערו כתום, מקורזל קמעא. בסך הכל, בחור טוב ממשפחה טובה.


    אושרת.

    אושרת היא בחורה בוגרת, כך מהללת כל מי שבה פוגשת. 'היא לא סתם עוד אחת. היא ליגה אחרת!' ממש עלמה לתפארת. אבל לאושרת יש בעיה קצת אחרת. על המושג 'טקט' היא פשוט מדלגת. לא מכירה בו, לא מתייחסת. וזה לא ממקום של החלטה מושכלת, את העניין הזה היא פשוט לא קולטת. למשל, לרגליה תמיד כפכפים נועלת, גם בחתונות של החברות – אותן היא לא מפספסת. ''זה מה שנוח לי' כך את המבטים היא פותרת.

    אושרת בן שבת. בת לשמעון ולאפרת. משפחה קטנה, בן ובת. אנשים פשוטים, כאלה של מלח ופת. תה עם נענע יש רק בשבת. אחיה הגדול נשוי לאסנת, לא מזמן נולדה להם ענת. אושרת היא גננת, זה עושה לה נחת. אה, והיא גם כזו אחת, שאם היא חולה - מעניין אותה קדחת. בעבודה היא תהיה תמיד נוכחת!


    זרח ואושרת.

    שתיהם תקועים. מרגישים מנותקים זה עידן ועידנים. החברים מתחתנים. החברות מקימות בתים. והם – להרגשתם – נזרקו לקרשים. חשים מדוכאים. חסומים. כאובים. דאובים. דחויים. מתבגרים. חשבו כבר, 'בטח כך - לנצח נצחים'.


    __________


    על אותו כוכב לכת, אבל כאילו בפלנטה אחרת, ביחידת דיור חדשה ונוצצת – התגוררו איציק ותמר בר ששת.

    הם היו זוג חדש מהניילונים, כזה שאם תתקרב עוד תראה את ה'פצפצים'. איציק אברך בכוילל מיינסטרים, תמר מסיימת לימודי מחשבים. הם היו ממש כמו זוג יונים, מרחוק היית חושב שהם עודם מאורסים... עדינים טובים ונחמדים.
    בערב אחד, לא מיוחד במיוחד, כשארוחת ערב הם אכלו כאחד, 'איציק, נכון חברה שלי, אושרת?!' פתחה תמר את פיה באחד...
    'נכון' ענה איציק, כי מה יכול להיות לא נכון בכזו שאלה. 'איזו אושרת?' הוא בירר למפרע 'זו שהתחתנה עם מילשטיין מעפולה?' 'לא, אושרת החברה שלי, שהיא כזאת, קצת שונה, אתה יודע', אה. הוא נזכר. 'ומה איתה?'
    'אולי יש לך רעיון בשבילה היא כבר ממש מסכנה, מתבגרת לה בפינה..' ואיציק מיד זורק לה 'זרח בורקה, חבר שלי מהישיבה!' הרי גם הוא כזה קצת חורג מהשורה, מי יודע, אולי תהיה הפתעה...
    'אין סיכוי, זה לא מתאים. חבר שלך ג'ינג'י, חברה שלי בכפכפים! הוא קצת שכחן, היא מסודרת להדהים!'
    'כל מילה פנינה, את צודקת. מדהימה. לא יודע איך עלתה בי כזו מחשבה, אני יוצא למעייריב, ביי נשמה'


    בדקות הבאות התהפכו קרביהם, אולי בכל זאת לא עליהם, המלאכה לגמור?! ומי הם, שיחרצו גורלות בהבל פיהם?!

    כשהוא חזר ממעייריב ההבנה כבר הבשילה. מיד טלפון לאמא, לאחות, לשכנה, לגיסה, תפילה לשכינה ו.... יש פגישה!


    -----------------


    'זוכרת שבפגישה הראשונה איחרתי בחצי שעה? ואיך החלקתי על קליפה בפגישה השניה...'
    'זוכר איך אפילו לא שמת לב – שהגעתי לפגישה עם תיק בצורת לב?! ובמקום מים ביקשתי פלאפל, כי ראיתי שאתה ממש ממש רעב...'

    סבא זרח וסבתא אושרת ישבו במרפסת, מתרפסים על חוויות מלפני יובלת, זרח לוקח עוד שאיפה מהמקטרת, ואושרת, בכפכפים, סבתא סורגת.


    ***********
    מוגש כחומר למחשבה. תציעו. הם מחכים לכם.

    שיתוף ראשון שלי בקהילה החשובה הזו, אז קדימה, תנו את חלקכם!
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: כוכב צפון, סלבית, כוכב יונה ועוד 46 משתמשים49 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליש:)
    וואו להתמוגג את כותבת מדהים ואמנותי!
  • 1K
    • ב
    שיתוף - לביקורת בתפריט: מורה ממולאת. לאכול בלי מלח.
  • בואו נעצב את זה ביחד //
    • תהיי חזקה, את פשוט צריכה להאמין בעצמך. מי שמאמין בעצמו אחרים מאמינים בו.

    פתחתי את הדלת המעוטרת בשאריות דבק סלוטייפ תוך מלמול משפטי חיזוק לא יעילים
    זה רק מילוי מקום פשוט לכיתה ו' בבית ספר אורות רחל. שיננתי לעצמי ופסעתי פסיעה ראשונה לתוך הקראוון הישן.

    ''המורה איזו חסידה את?''

    אה?

    לא תכננתי את השאלה הזו.

    דווקא אני בן אדם מאוד מתוכנן באופי שלי, תכננתי להגיע לכיתה, להסיט את הפוני בפאה בתנועה מורתית, ואז להסיט אותו עוד פעם כדי שלא ישארו שערות מעצבנות כאלו בין העינים, כי כשהייתי תלמידה כשהיו למורה כאלו שערות זה היה מעצבן אותי מאוד ולא הייתי מצליחה להקשיב ורק הייתי מנס..

    ''המורההה איזו חסידה את?''

    התלמידה הזו עקשנית, הגעתי למסקנה. תמיד ידעתי שהמרוקאים עקשנים מאוד! עכשיו אני מבינ...

    ''המורה נו למה את לא עונה לי!''

    היא צודקת, המרוקאית. אני צריכה עכשיו לענות ולא לבהות בתלמידות ולהחזיק את התיק שלי כאילו דודי יצא משם ויחזיר אותי הביתה.

    ''שלום לכיתה ו החמודה'' פתחתי בניסוח הכי לא מקורי שהצליח מוחי החלוד לאלתר ''אני המורה דרמברמדיקר ואני אהיה הממלאת מקום שלכן'' צחקוקים חנוקים קטעו את הפתיחה המאוחרת שלי

    ''חחח המורה ברמדקיביגר תהיה המורה שלנו! חח איזה שם מצחיק'' צווחה בת אחת מגו'ננג'נת עם קוקו מעניין בו הושחלה גומיה כל כמה סנטימטרים ויצרה כמין דבר מעניין המזכיר עמוד שדרה רק עם חוליות יותר גדולות. לכאורה היא המצחיקה של הכיתה, הנהנתי לעצמי בהבנה

    '' די זה לא יפה! אתם לא יודעות שזה היה השם של הרב מברדיצ'וב? זה עבירה לצחוק על זה!''

    לפני שהספקתי להכניס את הנמוכה עם הצמה לרשימה על תקן הצדיקה, הספיק האוירון הראשון להתקפל, להמריא, לעוף, ולנחות. ישר על הבנד הסגול שלי.

    זה כנראה החלק שבו התלמידות מגדישות את הסאה. לתובנה הזו הגעתי ממש בקלות. ועכשיו, אני כנראה צריכה להגיב. פתחתי את פי תוך כיווץ גבות והנחה דרמטית של התיק הבז' על השולחן

    ''מי עשתה את זה??''

    אופס, דווקא תחילת המשפט יצא מאיים כיאות, אבל הסוף התרומם לצווחה צרודה ומביכה.
    שקט ענה לקריאה החינוכית שלי, הוחמאתי. אני כנראה יודעת להיות מורה. עובדה. יש פה שקט!

    ''כולן יושבות במקומות. אני סופרת עד שלוש ומי שלא יושבת, אני...'' אני מה באמת? ניסיתי לחשוב בקדחתנות איך לסיים את המשפט, ראיתי מספר דמויות מתחילות להתנועע ונחרדתי

    ''המורה?'' זו המרוקאית, יושבת שלובת ידיים ומתעלמת לחלוטין מהיקום כולו

    ''כן''? עניתי תוך שליחת מבטים מזהירים לכמה מוקדים עיקריים, בייחוד לזו שעמדה קודם על השולחן ושיחקה בתריסי המזגן ועכשיו נותרה לעמוד עליו, מביטה בי ובמרוקאית בעניין

    ''המורה איזו חסידה את''?

    אוף.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: AUVI, devMode, אתיס ועוד 46 משתמשים49 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליש:)
    כן!!!!
  • 900
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת משוגע! את לשונות הבקר אתה זורק מהמקפיא?
  • שועל ספרות. //
    • 1720007108328.png

    "טוב, נו, נמאס לי מהוויכוח הזה! הנה אני אשתף את קוראיי בוויכוח, ושהם יכריעו!"

    היי חברים.

    אני מנהל משק בישיבת 'תותחים לדוד'.

    תקשיבו איזה סיפור קרה לי פה במטבח, ותראו איזה אריתראי מטומטם אני מעסיק!

    "שתוק רגע ג'יני! אני מספר לקוראים פה את מה שעשית ושהם יכריעו".

    בקיצור אתמול בלילה אני מסתכל במקפיאים כאן ורואה שאין לי מקום להכניס עופות שהגיעו.

    קורה לי לפעמים.

    אמרתי לג'יני האהבל הזה

    "מה? אה, נו, אתה עם ההיעלבויות שלך... בסדר!"

    טוב, אמרתי לג'יני החכם הזה!

    "עכשיו טוב לך?"

    בקיצור, אני אומר לו תפנה מהמקפיא דברים שפחות דחופים כי העופות פה יתקלקלו לי.

    תכל'ס, אני בא בבוקר ומה אני מגלה פה בפח ליד הישיבה? את כל הלשונות בקר שהיו לי במקפיא שאני שומר לשבתות מיוחדות!

    אני שואל את האויבע'ר חוכע'ם הזה מה הסיפור?

    הוא אומר לי 'אתה אמרת לי לפנות דברים פחות דחופים מהמקפיא!'

    כמה שהסברתי לו שאמנם לא יקרה כלום אם הם לא יהיו לי עכשיו, אבל הם הדברים הכי יקרים פה בכל המקפיא. לא הועיל, הבן אדם סתום!

    שתבינו, היו גם לחמים במקפיא, כן?!

    אם הצלחתם להבין את הגאון הזה, אולי גם תצליחו להבין את הגאון שהורה לשחרר את המנהל של שיפא כדי לפנות מקום...
    1720007108328.png
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ~yg~, זורע בדמעה, חלום לגדול ועוד 46 משתמשים49 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    אני אוהבת את הדרך שלך להעברת מסרים. וכמובן את הכתיבה!
  • 803
    • א
    שיתוף - לביקורת תעלומה חשוכת הסבר
  • איש המילה הכתובה //
    • לפני כמה דקות היית משוחררת ועליזה, שרת יפה, ניגנת נפלא ואפילו גרמת לי לשמוח. אז איך זה שתוך כמה דקות בודדות הגעת למצב הזה?

    אני רואה אותך נפולה, מסובכת ומפותלת באין ספור סיבוכים שלך עם עצמך, ונאחזת במצב העגום בעוז, כמו מישהו שמתעקש להישאר באשפתות ומסרב בתוקף לגאולה ולחופש.

    אני מנסה לעזור לך, אבל עד שאני כבר מצליח לקלף ממך שכבת סיבוך אחת, אני מגלה עוד אלף. לא להאמין שאך לפני דקות אחדות היית הכי אופטימית בתבל; חופשיה ומאושרת, דף חלק לגמרי.

    זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לך. תמיד כשאת נכנסת למקום החשוך והצר הזה עולצת ושמחה, את יוצאת מעוכה, מושפלת ומסובכת.

    מה קורה שם בפנים? איך את מגיעה למצב הזה בכלל? הרי אין שם אף אחד, רק את ל-ב-ד?

    למה את שותקת? את הרי הכי טובה בעולם בלהשמיע קול – אבל לא שלך, רק שלך אחרים. עכשיו הגיע הזמן שתשמיעי את קולך שלך!

    מתוך שיח כן ופתוח שניהלתי עם האוזניות שלי הבוקר כשהוצאתי אותן מהכיס.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קראנצ' פיסטוק, י"ג מידות, נועה :) ועוד 29 משתמשים32 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליהו פ
    תשאל אותו, אם כן, למה השרוכים בנעליים נפתחים כל הזמן? הם אמורים להיקשר יותר ויותר כשחולף הזמן?...
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת הגננת האלימה. סיפור שהוא סטירה מצלצלת.
  • שועל ספרות. //
    • זה היה יום קיצי קלאסי.

    החום שוב שבר את השיא הקודם בעליצות, וחברת החשמל הודיעה שזמן תיקון התקלה הגורמת לביתי להיהפך לתנור רב מימדים הוא עד שבע בערב.

    ודווקא אז זה קרה.

    בני הפעוט ניגש אליי ואמר לי "איה".

    'מה גורם לזאטוט לומר מיד אחרי חזרתו מהמעון, איה?' שאלתי במחשבתי, ושאלתיו "מי עשה לך איה?"

    "ננת" ענה לי בקולו הילדותי התמים.

    בום!

    הגננת? מרביצה? לבן שלי?

    איך הבלגתי למחרת כשהנחתיו במעון איני יודע.

    אבל בצהריים הבאים הגיע הקש ששבר את גבי.

    החום היה מחריד להפליא והתקלה הנוכחית הייתה עם שיעור תיקון של עד שתים עשרה בלילה.

    והוא ניגש אליי שוב, מראה לי את ידו שצביטה טרייה עיטרה אותה בגאון. ואמר "ננת".

    "היו לא תהיה!" כבר לא התאפקתי ואמרתי לידו. "אני אשים להתעללות הזו סוף!"

    לאחר לילה רווי חלומות על בתי משפט, ראיונות לכלי המשחית, וכתבות מייגעות לזיהוי מקרי התעללות במשקפי ההורה. צעדתי נמרצות עם הילד לעבר המעון.

    נכנסתי.

    היא עמדה שם ליד טייפ, מנסה להפעיל איזו קלטת שבטוחני שידעה ימים טובים יותר.

    "תראי גברתי..." אמרתי בקול סמכותי. היא הסתובבה לכיווני בהלם מה.

    "ננת!" שמעתי את הקט צורח באושר כשהוא רץ היישר אל עבר זאטוטה שעמדה על יד קופסת המשחקים.

    "זו המלכה של המעון הילדה הזו. הילדים משוגעים עליה, הם קוראים לה גננת, מה רציתם לומר?"

    "אננ..." הפה שבתחתית פניי העטויות צבע ארגמן עז לא הצליח להשחיל התחמקות אלגנטית.

    שלפתי את עצמי מהמעון משאיר את הגננת להתלבט קשות האם היא לא שתתה מספיק או שמישהו אחר בסיפור שתה משהו חריף על הבוקר...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ברכי שטיין, הבזק של שפיות, שם משתמש: נחוץ ועוד 51 משתמשים54 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    למען הסר ספק, בובע מעיישס הכוונה כמובן למעשיות שהילדון מספק, ולא לסיפור שאותו אתה סיפרת.
  • 959
    • ל
    שיתוף - לביקורת תרביצי לי
  • לוטם //
    • היא הביטה קדימה, בולעת דמעות. לא נותנת להן לצאת. בשום אופן.
    שיניה נשכו את שפתיה, כמעט עד זוב דם. שותקת, דוממת. כולאת בתוכה מילים, צעקה.
    שאלה גדולה.

    למה היא צריכה לשמוע עלבונות? למה?

    המילים עוד הדהדו בראשה, אמנם הן לא היו מופנות אליה, אך הן דוברו עליה.
    "אם תמשיכו לחנך אותו ככה, הוא יהיה כמוה, רק מתעטשים לידה, והיא בוכה".

    ציפורניה התחפרו בתוך כפות ידיה. בוכה. היא. צחוק עצוב כמעט ונשמע מכיוונה.

    שנים לא בכתה, דווקא בגלל מילים מעין אלו. למה היא צריכה לשמוע אותן, שוב? למה?
    כי את אישה, ואישה היא בכיינית. שמעה בתוך מוחה את הקול הגברי שהסביר לה במתיקות. היא נשפה.

    לא מבחינה בו, נעמד מולה. "מה עכשיו?"
    היא חייכה. "כלום". עפעפה, מעבירה את המגב על הרצפה, אוספת טיפות.

    הוא פסע על הרצפות הנקיות, חיוך עליז על שפתיו. היא לא התאפקה. "שב במקום אחד. אתה מפריע לי".
    היא לא הביטה עליו, שומעת אותו מגחך. "אני נשאר פה. מה תעשי תרביצי לי?!"
    "אולי". היא בלעה שוב את הכעס.

    מנסה להתגבר. חייבת.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: שני חיים, ;בינארית, רוז גרין ועוד 29 משתמשים32 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    תודה. ממש כיף לשמוע שמתחברים 🙏 מילים מחממות. תודה רבה!
  • 343
    • א
    שיתוף - לביקורת נכתב בהשראת האתגר
  • איוליס //
    • ת'אמת, שפשוט כתבתי לאתגר, וכשהתכוונתי לשלוח, גיליתי שזה לא בדיוק עונה על הכללים.
    אז אני שולחת כאן וכמובן שאשמח לתגובות הערות וכו וכו

    "את צודקת", שני ממצמצת בעיניה שולחת בי מבט דק.
    אני מופתעת בולעת המון מילים שחיכו לגלוש ולהתפרץ לעברה, מתי לאחרונה קרה ששני הצדיקה אותי באיזה עניין,
    אני שותקת הלומה עדיין.

    שני מחייכת חיוך קטן, מתנשא. "את צודקת ליבי", היא חוזרת שוב בהדגשה קלה, אבל,

    אני מסבה פני לא רוצה לשמוע אותו, הייתי צריכה להבין שהאת צודקת של שני, הוא נטו להרדים את חושי, לתת לי תחושת חשיבות, לתת לה אפשרות לסיים את דבריה ללא התנגדות מצידי.
    "הרבנית שלנו אישה צדיקה מאוד", אני קוטעת אותה, חוזרת על דברי במנטרה מעייפת, "היא מחזירה המון בחורות בתשובה, ואותי היא חיזקה כל כך".

    שני מביטה בי במבט מיואש, "ליבי את חוזרת על דברייך שוב ושוב, את אינך עונה לי על התמיהות שהעליתי בפנייך, זה לא ויכוח, פשוט ללחוץ על הכפתור שלך, וההקלטה נשמעת ברקע, אפילו הטונים שלך אינם משתנים, רק ההתלהבות עולה".

    אני משתדלת לא להראות פנים פגיעות, אך העלבון גדול ממני, ואני זועקת אליה, "מתי תביני, זו אינה מנטרה שסתם חוזרת על עצמה, זו מציאות, זה עובדה, את פשוט מנסה להתעלם ממנה, להסתיר אותה, בהמוני משפטים ושאלות מתריסות, אני נואשתי מלענות ולתרץ לך את הדרך המופלאה הזו, שזכיתי להכיר, נואשתי מהסברים מול פנים מתנשאות ואטומות, אם אינך רוצה לטעום מהטוב והמתוק, שיערב לך, קחי צעד אחורה, מדוע את מונעת אף ממני את הישר והטוב", אני מטיחה בה, עייפה מוויכוחים חוזרים ונשנים, עייפה מלהצדיק דרך שגיליתי, את האור הזה שחדר לליבי, גונב ממני פיסות פיסות של התלהבות, מאז נכנסתי למדרשה החדשה.

    שני סוקרת אותי במבט מרחם, פוחד אפילו, פתאום המבע המתנשא עוזב את עיניה והן נגלות לי כנות ומרגישות, "ליבי את שבויה", היא צועקת פתאום, מסתירה את פיה ביד קטנה, ואומרת שוב בקול נמוך, כמעט לוחש, "את שבויה בהררי טענות כוזבות אצל אנשים שקלטו את ליבך הרגיש ומשתמשים בו נגדך, זו כת", קולה נהיה איטי מעט, עצוב. "את אפילו לא שמה ליבך שאת חוזרת על משפטים ששתלו לך בראש שוב ושוב, לא מתייחסת לדיבורי היגיון, את שבויה", היא קורסת לספסל, "ואני רק רוצה לעזור לך", קולה נתקע, מביטה בי בתחינה.

    העיניים שלי לחות, אני עוצמת אותן, חושבת על דבריה, כועסת עליהן, אינני שבויה, אני בוחרת, והרבנית דואגת לעזור לי לבחור בבחירות הנכונות, זו עצת היצר שמבלבלת את שני, גורמת לה להרחיק אותי מדרך ראויה, אסור לי להמשיך להקשיב לה, היא מידי רחוקה, מידי מתנגדת, והאוזניים שלי רגישות, "תודה שאת דואגת לי" אני אומרת מהשפה ולחוץ, רוצה לגמור בטוב, ללא פגיעות, "אבל קשה לי שאת מנסה למנוע ממני דרך אהובה, שחשובה לי, אני אלך, להתראות".

    שני מזמן קמה, והמבט המתנשא, מרחם שב לשכון בעיניה, מחזירה לי נפנוף, נדמה לי הוא היה עצוב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דו משמעי, תמרוז, מתן מאור ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צופה מהצד
    וואווו לשתי הצדדים ...... כל כך מוכר מהחיים
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת חתונה בלי כלה
  • איש המילה הכתובה //
    • זו הייתה הצעת השידוך הכי מדוברת בעיירה; הבן של געצל, צלי, יועד על ידי אביו הבריון לבתו של מוישלה.

    לא היה שום דבר מתאים בשידוך הזה. בעולם מתוקן שבו הבחירה החופשית היא הקובעת, ההצעה הייתה מגולגלת מכל המדרגות. אבל מי יכול להדוף את רצונותיו השרירותיות של געצל. הוא האיש בעל המילה האחרונה בעיירה. על פיו תפורנס משפחתו של מוישלה, ועל פיו תרעב ללחם. ברצותו תתפקד כמשפחה מאוחדת, וברצותו תתפרק לרסיסים.

    כך מצא את עצמו מוישלה דן עם געצל בעל כורחו על השידוך המפוקפק. מוישלה שהבין שהפור נפל, ניסה להוציא את המיטב ולמזער נזקים בתוך הסכם ההתקשרות העתידי, באמצעות ניסוח סעיפים שיקלו את הסבל על בתו בחיי הנישואין שייכפו עליה. אך געציל גילה אפס גמישות: "הבן שלי צלי, יפה התואר והבלורית, הוא בחור ערכי ומושלם, ועל מי שתיכנס לחייו לוותר לחלוטין על הזהות שלה ולהתיך את עצמה לעולם הערכים שלו"

    במצב שנוצר לא נותר למוישלה אלא לנסות ולהרוויח זמן. הוא הפעיל כל טריק ושטיק אפשרי, כדי לדחות את הקץ בעוד כמה חודשים, ובעוד שנה; ובעוד חצי שנה. עד שסבלנותו של געצל פקעה. "בעוד חודשיים תתקיים החתונה, והזוגיות תתנהל על פי הצרכים והרצונות של בני, ולא, אמוטט את משפתכם, וארעיב אותכם עד כלות"

    אבל גדול נפל על מוישלה ובתו, אך בצוק העיתים הוא לא ראה אופציה אחרת מלבד הקרבת בתו על מזבח החתונה העגומה.

    הזמנות אישיות נשלחו לכל האורחים, ובראשן לכלה שהוזמנה/הוזהרה להופיע לחתונתה. היום הגדול הגיע. געצל הסתובב באולם שיכור מכוח ומאושר: "תמיד ידעתי ששום דבר לא יזוז בעיירה הזו בלי כוח" אמר לאוהדיו המרוגשים. השעון תקתק במהירות האופיינית לו, השמש שקעה בהדר, הנאספים כבר כיסחו את כל תכולת הברים העשירים, והכלה טרם הופיעה.

    במקום שמלת כלה לבנה, היא עטתה כלי מלחמה. היא לא מתכוונת למכור את ערכיה ואת זהותה גם תחת איומים קיומיים אכזריים. היא נזכרה בסיפורים של סבא וסבתא על החתונות ההרסניות שניסו לכפות עליהם, ועל הוריהם, ועל הורי הוריהם, ועל הגבורה שבה עמדו מנגד מול הכוחות הגדולים ביותר. כי יש דברים שעליהם לא מתפשרים בכל מחיר.

    טוב, לא באמת צריך להגיד לכם ש'געצל' הוא 'בג"ץ', 'צלי' הוא 'צה"ל', 'מוישלה' הוא ה'ממשלה', וה'כלה' היא לומדי התורה החרדים לדבר השם, נכון?
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: טוב מאוד, סוסה כתומה, לבלוב ועוד 63 משתמשים66 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    אין באמת דרך לדעת, אבל אני די משוכנע שרוב האנשים לא ממש חוזרים לחפש את הפרטים הקטנים, הם מסתפקים...
  • 275
    • ה
    שיתוף - לביקורת אולי גרעין
  • הווה פשוט //
    • אוּלַי שְׁפַן סְלָעִים הָיִיתִי בְּגִלְגּוּל קֹדֶם
    מִכָּאן הַפַּחַד הַנּוֹרָא מִבְּנֵי אָדָם

    אוּלַי צִפּוֹר קְטַנָּה הַדּוֹאָה בַּתְּכֵלֶת
    וּמִשּׁוּם כָּךְ תּוֹעוֹת עֵינַי תָּמִיד אֶל הַחַלּוֹן

    אוּלַי צַמֶּרֶת יְרֻקָּה וַעֲנֻגָּה הָיִיתִי
    לָכֵן אֶרְעַד כָּל כָּךְ עִם רֶדֶת חֲשֵׁכָה

    וְאוּלַי זֶרַע אֲנִי, גַּרְעִין אֶרֶז גְּבַהּ קוֹמָה
    עַל כֵּן אֶטְמֹן רֹאשִׁי כֹּה עָמֹק בַּכַּר
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ;בינארית, קרב, ר' יעקב ישראל ועוד 23 משתמשים26 //
    0 תגובות
  • 250
    • נ
    שיתוף - לביקורת מחר יהיה טוב יותר
  • נסיך על חלל //
    • יש ימים של כן

    יש ימים של לא


    יש זמנים של אין

    ויש זמנים של עוד


    יש תקופות של עומס

    ויש תקופת של שלווה


    יש ימים של עומק

    ויש ימים של אהבה


    אבל כל יום

    שונה מקודמו


    כל יום הוא

    מיוחד במינו


    גם אם קשה

    ולפעמים מאתגר


    אני לא מרפֶה

    משתדל להיזכר


    שהיום עוד יחלוף

    ומחר יהיה טוב יותר.
    • תודה
    Reactions: קרב, ספיידרמן, אוראל סולטן ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    יפה ופשוט.
  • 359
    • א
    שיתוף - לביקורת מפחיד להיות חשוף לפגיעה
  • אסתיאר //
    • מאוד מפחיד להיות הראש שיוצא לאש בלי קסדה, גלוי ראש ולב.
    מאוד מפחיד להיות ראשון שיוצא ככה החוצה, בלי כיסוי ללב.
    מאוד מפחיד להיות היחיד מול כולם. זורק את הכדור למרחב, בלי לדעת לעולם מה יחזור חזרה.
    מפחיד להיות חשוף לפגיעה. להיות חשוף לסכנה. להיות חשוף לעולם כולו.
    עם המחשבות שלך. הדעות שלך. האמת שלך.
    ותמיד העולם מתחלק לאלה שיאמינו בך, יאהבו אותך, יעודדו, ואת אלה, שלא.
    אלה שתמיד יהיה להם ביקורת וחוות דעת שונה מימך, כי הם לא חושבים כמוך, או יותר נכון חושבים בדיוק ההיפך.
    ללכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
    כמה קל ללכת במקום שכולם אוהבים מעודדים תומכים.
    ככה פשוט להיות ראש וראשון השועלים.
    ככה פשוט ללכת על רצפה חלקה ללא אבנים. עם מחיאות כפיים סוערות אהבה ולייקים.
    וכמה לא פשוט ללכת בארץ של מוקשים, אבנים, חצץ. בדרך שאתה היחיד שהולך יחידי בדרך שלך, היחידה.
    כמה לא פשוט זה ללכת בארץ הזאת, ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה.
    שנזכה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מגבת, סלבית, תמר צלמת ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    יפה ונכון.
  • 719
    • א
    שיתוף - לביקורת הלב שלי נרדם על ההגה
  • אסתיאר //
    • הלב שלי נרדם בשמירה, נרדם ללא יכולת תזוזה.
    הלב שלי נרדם בשמירה על הכוח, על אחריות ועל ניהול העולם.
    הלב שלי נרדם על ההגה.
    האוטו נוסע ואין איש - מלבד האלוקים.
    הלב שלי נרדם. ואין אדם. אין עוד מלבדו.
    וזה נוסע ומפחיד ואולי גם כואב ומאבד. ומה יהיה ואיך יהיה? ומי ישמור ומי יגן? ובעצם למה הוא לא מתעורר???

    הלב שלי נרדם על ההגה, ואיתו האלוקים. אין עוד.
    והוא האלוקים לא ינום ולא יישן. הוא לקח איתו את ההגה, ונסענו יחד.
    הלב שלי נרדם על השמירה ואולי זה הדבר הכי טוב שקרה?!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: סלבית, אבגדהו2, 7שבע7 ועוד 34 משתמשים37 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיאר
    חלילה. להיפך, לא ינום ולא יישן שומר ישראל. זה הידיעה הברורה שגם אם הלב שלנו נרדם, השם יתברך...
  • 346
    • ה
    שיתוף - לביקורת פרופורציה
  • הוריקן //
    • המבט שלהם מהגדר הישנה
    והכיתוב באדום ושחור.

    המחשבות המזוויעות שהדחקתי עמוק,
    בלי לרצות להביט לאחור.

    הימים שכאילו ממשיכים כסדרם
    וכאילו דולק כאן האור.

    המשימות המטלות החיים בעצמם
    שדורשים להתמקד בלי לזכור.


    אבל כשדמעה תרד או יכאב לי על משהו, שטותי, סתם סיטואציה,
    הדבר הראשון שקופץ לי לראש, "עזבי כנסי לפרופורציה".
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קרב, אביגלוש, מיהי ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    מדויק.
  • 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת לימודי סלילת כבישים לבנות הסמינרים
  • כותבת הטיוטות //
    • ערב טוב.

    אולי נכון יותר יהיה לומר לילה.

    ליתר דיוק, 2:34 בלילה.



    אשכול חדש נפתח, והקסם מורגש באוויר.


    "דחוף!!! תעזרו לי???!!!"

    מסוג הכותרות המושכות ביותר.

    אפס תוכן המעיד על מהות האשכול, ו 6 סימני קריאה.



    ובפנים שם,

    בתוך תוכו של האשכול,

    מתנסחת השאלה התמימה, נטולת הפיסוק הנדרש:



    "הבת שלי רוצה ללמוד סלילת כבישים בבית חנה בצפת

    שמענו מלאאאא דברים טובים על המקום אבל אמרו שחסרות מורות

    מצד שני חשבנו על לימודי מדעי המחשב בבית ברכה

    מה אתם אומרים?? איזה משכורת יותר גבוהה בסוף??? זה דחוףףף"



    "ההיגיון אומר, שיוצרת האשכול פתחה אותו, ונרדמה", לוחש נתי.

    "אין צורך ללחוש", קובעת ג'נה, ששלושת עיניה האדומות זוהרות מן הרגיל. "היא כבר ישנה... ישנה עמוק..." ג'נה מחייכת את חיוכה הרחב, השמור לרגעים מיני אלו.

    נתי חושב שהוא מבין:

    "שוב הזרקת את סם ההרדמה?

    ג'נה!

    אל-לך להרדים פותחי אשכולות ללא ידיעתי"

    נתי נשמע יותר מתחנן מאשר פוקד.



    "מאוחר מדי", פוסקת ג'נה. "לעבודה?", היא מוודאת.

    "לעבודה", מאשר נתי.


    "ובכן", ג'נה מחככת ידיה בהנאה. "פותחת האשכול מבררת באופן דחוף על מקום לימודים".

    "דחוף?" נתי מרים את חמשת גבותיו. "מה דחוף ב 2 בלילה? ובכלל, אם זה היה כל כך דחוף, הפותחת לא הייתה נרדמת מיד לאחר הפתיחה"

    ג'נה צוחקת.

    אי-אפשר להאשים את פותחת האשכול על כך שהיא נרדמה. אחרי הכל, שלושת ידיה של ג'נה היו במעל.


    "לענייננו: פותחת האשכול מבררת על מקום לימודים.

    ומזכירה את גובה השכר בעבודה"

    עיניה של ג'נה שוב נדלקות

    וחיוכה חושף מאות שיניים קטנטנות:

    "נראה לי, שזה בדיוק הזמן המתאים

    לדחוף לשם את דעתנו על לימודי תכנות"



    האשכול עתיד לעבור מתקפת כטב"מים

    ולשרוד כדי לספר,

    עד שהמנהלים יאלצו לנעול אותו.



    "שתלמד סלילת כבישים, או מה שהיא לא רוצה", מקלידה ג'נה במהירות, "העיקר לא תכנות!"

    "השוק היום רווי מתכנתות חסרות ניסיון, ואף מעסיק לא מחפש אותן---"



    10 דקות עברו.

    מאות כניסות לאשכול,

    והרבה הרבה ויכוחים ארוכי טווח, ארוכים כמעט כמו אקדח הלייזר של נתי.

    "זה לא יאמן, 2 בלילה, וזה מה שיש לאנשים לעשות" ג'נה ממלמלת תוך כדי הקלדה.

    נתי מסכים איתה, כדי לצאת ידי חובתו. "בהחלט... העיקר שיש לנו עבודה"

    "העיקר שיש לנו עבודה"



    ומה עשתה הבחורה, אתם ודאי שואלים.

    הלכה ללמוד סלילת כבישים בבית חנה בצפת.

    אחלו לה בהצלחה בתגובות.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: עדר רחלים, kshir, סלבית ועוד 67 משתמשים70 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חיה כל רגע מחדש
    חיה כל רגע מחדש
    לא הבנתי למה התכוונת.
  • 567
    • ש
    שיתוף - לביקורת כך תרוויחו חצי מליון ש"ח בקלי קלות!!!
  • שפירא - ישראל //
    • הייתה זו אחת התעלומות הגדולות בשכונה.

    זה התחיל ב"שבת יארצייט" של הרה"ק ר' ישעיה'לה מקרעסטיר זיע"א. באי בית הכנסת השכונתי, לא האמינו למראה עיניהם. על השולחנות הערוכים לסעודה שלישית, הוערמה סעודה מלכותית כיד המלך.

    את הלחמניות העבשות, החליפו הפעם חלות ויז'ניץ חינניות. במקום שיירי סלטים שנאספו מן השולחן בביתו של הגבאי, נחה לה ערכת סלטים אישית ויוקרתית ליד כל מקום ומקום. מלאי ענק של דגים מעושנים סודרו ביד אומן על מגשים מפוארים, בקבוקי קוקה קולה חצי קפואים פוזרו בשפע על השולחנות וקעריות פיצוחים שכנו להם בסדר מופתי מתכוננות לגריסה הרעשנית שתיכף תתחיל.

    כאשר סיפר הגבאי מיהו העומד מאחורי הסעודה, הוחלפה הפליאה בתדהמה. התברר, שלא אחר מאשר ר' נוחעם מימן את כל ההוצאות הכבירות.

    "אבל מאיפה הכסף?" – נשאל ר' נוחעם על ידי כמה חסרי טקט. הוא מצידו מילא את פיו מים, מתעקש לא להוציא לחברים את העיניים.

    הנושא כמעט ונשכח, עד שיום אחד הופיע ר' זיידל הקשיש לבית הכנסת, עם קלנועית חשמלית יוקרתית.

    את ר' זיידל הכירו כל תושבי השכונה. יהודי מבוגר ונכה, שתלאות חייו עשו אותו חולני במיוחד. בשכונה הייתה תורנות קבועה בין מתנדבים, שהובילו אותו על גבי כיסא הגלגלים למחוז חפצו.

    אך הפעם, לא נזקק ר' זיידל למתנדב. את הקלנועית שעטופה הייתה עדיין בניילון מרשרש, הוא הוביל לבדו, שמח וצוהל.

    "תתחדש ר' זיידל!" – איחלו לו בטוב לב כל המי ומי. "הכל בזכות ר' נוחעם הנדיב" – סיפר ר' זיידל בהתרגשות – "הוא הבטיח לי שהוא יממן את זה".

    ושוב חזרה לה הסצנה על עצמה. החברים מנסים להבין מהיכן העושר הפתאומי, אך ללא הועיל. ר' נוחעם לא מוכן לנדב מידע.

    אלא שכל התחמקויותיו של ר' נוחעם, לא הועילו לו ביום פקודה...

    היה זה כאשר זלמן, יהודי עני ותשוש נפש, הגיע לבית הכנסת, כאשר פיו מלא שיר ושבחה על ר' נוחעם. "הוא שמע שאני שואל שהתקלקלה לי מכונת הכביסה והוא הבטיח לי שהוא ימכור בשבילי מכונה אחרת" – סיפר לכולם בשפתו העילגת.

    "הפעם, הוא לא יתחמק!" – סיכמו ביניהם כמה מה'חברה', מתכננים לאלץ אותו לגלות את הסוד.

    בין שאיפת סיגריה אחת לרעותה, הם ניגשו אל ר' נוחעם, חוסמים לו את הגישה. "אם אתה לא מספר לנו מאיפה הכסף" – הם איימו בקריצה – "אתה לא חוזר היום הביתה!". לר' נוחעם לא נותרה ברירה...

    "תראו" – הוא התגמגם – "אני התעשרתי."

    "אתה באמת התעשרת???" – כמו בתיאום, שאלו כולם יחד.

    "לא ממש התעשרתי" - סייג ר' נוחעם – "אני הולך להתעשר. האמת היא, שלא ממש להתעשר, אבל אני בהחלט הולך להרוויח הרבה מאוד כסף".

    ר' נוחעם התחיל לפרט. הוא סיפר על ההצעה המדהימה, שקיבל מחברת השקעות.

    ההצעה באמת הייתה קוסמת. הוא יקנה דירה במחיר של 2,000,000 ₪, ימכור אותה כאשר תהיה מוכנה, או אז יעמוד כבר שוויה על 2,500,000 ₪. וכך תוך שלוש שנים קיבלנו רווח של חצי מיליון ₪.

    "ואיך בדיוק תשיג את הכסף לתשלום?" – התעקש אי מי.

    "רגע, תן לי לגמור להסביר" – היסה אותו ר' נוחעם – "זה עסקה של 10/90. דהיינו, שכרגע אני משלם רק 200,000 ₪, שאותם אני מקבל בהלוואה מחברת האשראי, ואת השאר אני צריך להשלים רק לאחר קבלת המפתחות."

    "ואיך תשיג אז את הכסף?" – ההוא לא התכוון להרפות.

    "מה זאת אומרת?!" – הזדעק ר' נוחעם – "אמרתי כבר שאז אני מוכר וגורף את הרווח!".​
    * * *​

    העסקה יצאה לפועל!

    בהתרגשות אין קץ, הגיע ר' נוחעם לטקס חתימת החוזה. לאחר הטקס הושיט ר' נוחעם את הצ'ק למזכירה של עורך הדין, עליה משורבט הסכום – 10,000 ₪.

    ר' נוחעם מיהר לטפל בנושא ההלוואה. לאחר התמקחות מול חברות האשראי, גייס ר' נוחעם הלוואה על סכום של 460,000 ₪, כאשר הריבית שהצליח להשיג, הייתה רק 10%.

    200,000 ₪ הלכו לקבלן, ו – 100,000 ₪ לחברת ההשקעות, דמי תיווך וטיפול.

    כעבור מספר ימים אף שילם את מס הרכישה, 160,000 ₪ טבין ותקילין.

    מספר חודשים עברו, החברים בבית הכנסת הזכירו לר' נוחעם, שהגיע הזמן להגיש בקשה ל"מענק עבודה". ר' נוחעם כבר רגיל היה לתהליך. כל שנה הם עושים זאת, הוא ואשתו, מקבלים כ- 15,000 ₪ עבור כל אחד מהם.

    הפעם אבל, משהו השתבש. החלונית שקפצה, בישרה לו שהוא אינו זכאי, זאת משום שיש לו יותר מדירה אחת.

    "נו שוין!" – מלמל לעצמו ר' נוחעם – "מה זה 30,000 ₪ מול רווח של חצי מיליון..."​
    * * *​

    השנים חלפו ביעף.

    לאחר כשלוש שנים, הגיע סוף סוף הרגע הנכסף, המפתח נמסר. יחד עימו הוא קיבל גם תזכורת, על כך שתוך שלושה חודשים, עליו להשלים את יתרת הסכום.

    אלא שר' נוחעם, הוא לא החברה'מן היחיד, וכל הפרויקט היה מלא בדירות למכירה. חברת ההשקעות לא שכנעה רק אותו, מאות מ'אנשי שלומנו' ביצעו את אותה עסקה חלומית...

    לקוח, כמובן, לא נמצא...

    כאשר כמעט ותמו שלושת חדשי החסד, הבין ר' נוחעם שעליו לקום ולעשות מעשה. הוא קבע פגישה עם יועץ משכנתאות ממולח, שתמורת שכר טרחה של 15,000 ₪, הוציא לו משכנתא על סכום של 1,500,000 ₪, בתשלומים חודשיים של 7,500 ₪.

    בנוסף ערך סבב גמ"חים, במהלכו השיג סכום של 300,000 ₪, בכך הגיע למלוא הסכום שעליו לשלם לקבלן.
    * * *

    את השנה הנוראית שעברה על ר' נוחעם, קשה לתאר. תשלומי המשכנתא-הגמ"חים-חברת האשראי, היו הרבה מעבר ליכולתיו.

    אך בסופו של דבר, הכל היה שווה! סוף סוף, נמצא הלקוח המיוחל! אמנם הוא שילם רק 2,300,000 ₪, אבל רווח של 300,000 ₪ גם הוא משהו...

    כמובן שלמתווך צריך לשלם את שני האחוזים שלו, אך בשביל רווח כזה, שווה לשלם 46,000 ₪. כך גם לגבי ה – 10,000 ₪ לעורך דין.

    ר' נוחעם מיהר לפרוע את חובותיו.

    לחברת האשראי נשארה לו יתרת חוב של כ – 395,000 ₪. מתברר שמכל ה – 237,272 ₪ שהוא שילם במהלך השנים, רק כ – 65,000 ₪ הלכו לקרן, זאת בעוד שכ – 172,000 ₪ הלכו לריביות!

    לבנק נשארה לו יתרה של 1,476,000 ₪. כך שמכל ה – 91,200 ₪ שהוא שילם במהלך השנה, 24,000 ₪ הלכו לקרן ו -67,000 ₪ הלכו לריביות.

    לגמ"חים כמובן לא משלמים ריביות, כך שלפחות להם, שילם רק את הסכום שמעבר למה ששילם כבר.​
    * * *​

    כאשר ערך ר' נוחעם חישוב סופי, חשכו עיניו.

    העסקה אמנם הכניסה לו 300,000 ₪, אך הוצאות העסקה היו לא פחות מ – 700,000 ₪. זאת כמובן, מבלי לחשב את הוצאות הסעודה, הקלנועית ומכונת הכביסה....

    לקינוח, חיכתה לר' נוחעם מעטפה בתיבת הדואר. במכתב הופיעה דרישה לתשלום של מס שבח, בסכום של 75,000 ₪. "אל דאגה" – הרגיעו אותו ידידיו - "אפשר להביא חשבוניות ולהוריד את זה בחצי"...​
    * * *​
    יתכן שהמקרה שתואר, מוגזם ואינו משקף נכונה את כל השקעות הנדל"ן, אך המסר ברור...

    "לא נכנסים למקום שלא יודעים כיצד לצאת ממנו" – אומר הפתגם.

    אם בכל הנושאים מדובר באמרה נאה, הרי שבעסקאות נדל"ן מדובר בכלל מציל חיים!

    לפני שנכנסים לעסקה, מתעלמים מהסנוור שמטעה אותנו ובודקים היטיב היטיב את כל נקודות היציאה! והכי חשוב, חובה שתהיה תוכנית חילופית למקרה שהתוכנית הראשונה תיכשל. כי בדרך כלל היא תיכשל...

    ואם בכל זאת התאכזבתם מהכותרת, דעו לכם שעצה זו היא המתנה השווה ביותר שיכולתם לקבל אי פעם!!!​
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אינטראקציה, דוד פרידמן השני, ניק 138822 ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקליד...
    אהבתי מאוד איך הצלחת להפוך נושא כ"כ משעמם (אותי כמובן) לסיפור חי ותוסס עם כל הניואנסים הקטנים...
  • 935
    • ה
    שיתוף - לביקורת תמיכה או קיי?
  • הווה פשוט //
    • אנשי התמיכה הטכנית
    אני לא יודע איזה הכשרה הם עוברים, אם בכלל.
    מה שברור שמלבד מה שעם הכניסה לעבודה הם מתחייבים שאין להם ולא יהיה להם שום מושג טכני מוקדם ושהם יקריאו ללקוח רק את מה שמופיע על המסך,

    גם מלמדים אותם לומר איך לומר או קיי
    לומר זאת בהגייה משועממת עם פה פעור, עדיף עם מסטיק.
    ולומר את זה שוב ושוב
    כמו מנטרה מעודדת

    הם גם לומדים לדבר בצורה כזו שאי אפשר לזהות אם זה צעיר או מבוגר גבר או אשה רוסי או ערביה,

    הם גם מתאמנים איך להשיג עליונות על ידי שנותנים לך תחושת-טמבל ("ואחרי הסיסמא תלחץ על אנטר, אנטר זה הכפתור הארוך בצד שמאל...")

    תמיכה, קוראים לזה...


    ****

    "סימפלטון טכנולוגיות, כאן עדי, במה אוכל לעזור לך, ישראל?
    (לא ברור אם עדי זה בן או בת, או שזה בכלל מישהו מצונן שאומר "אני")

    "אני לא מצליח להכנס לאזור האישי"

    "או קיי" אומר/ת עדי בעליצות.

    "מה השתים עשרה ספרות אחרונות של אמצעי התשלום?"

    "אין לי מושג"

    "או קיי"
    (כאילו זו הייתה התשובה שהוא ציפה לה)

    "מה שם הנעורים של סבתא שלך מצד האב?"

    "אורן"

    "או קיי"

    "או רן, לא או קיי"

    "אה, או קיי"
    (מותר להם להוסיף "אה" מידי פעם, אבל לא יותר מידי).

    "אני לא מצליח להכנס לאזור האישי"

    "או קיי"
    (כאילו הוא שומע את זה בפעם הראשונה)

    "אז אתה לא מצליח להכנס לאזור האישי ישראל?"
    (קונה זמן עד שיעלה לו המסך הרלבנטי)

    "לא, להיפך! אני לא מצליח להכנס לאזור האישי!" (אני מנסה להתבדח)

    "או קיי"
    (לא ברור אם ההומור נקלט)

    "איזו ססמא אתה מכניס?"

    "שרוליק2569"

    "או קיי"
    (עכשיו הוא מעתיק לעצמו על טישו מזדמן, אולי יהיה לו שווה לרוקן לי את החשבון ולברוח לאיי בהאמה)

    אתה כותב שרוליק עם סי או קיי?

    "עם סי"

    "או קיי".

    "לא! עם סי עם סי!"

    "או קיי"

    "שמע, לפעמים כדאי לך להשתמש ב'בסדר'..."

    "להשתמש בבסדר, או קיי"

    "אז ישראל, אני מבין שאתה לא מצליח להכנס עם הססמא הזאת"
    (איך הוא עלה על זה? הגאון)

    "או קיי, המחשב מחובר לחשמל עכשיו"?

    "לא, הוא עובד על גז" (סבלנות שלי מתערערת(

    "או קיי, אז תנסה לחבר אותו לחשמל, ישראל"

    פה מגיעה מסכת יסורים של ניסוי ותעיה
    אחוס על זמנכם ואדלג עליה.

    ***


    צג הטלפון מראה - משך שיחה 2:37:41


    "ומה עולה לך עכשיו, ישראל"?

    "אותה החלונית שכל הזמן עולה - error336//98358dhjjk4#$y/?p

    "או קיי,
    ועכשיו?"

    "אני מריח ריח מוזר"

    "או קיי"
    "תנסה עכשיו"

    "אוי ויי"

    "אוי ויי? או קיי! אז יוצא עשן מהצד, ישראל?"

    "כן, אמאל'ה, המחשב רועד כמו מכונת כביסה בסחיטה"

    "או קיי"

    קול פיצוץ נשמע

    "או קיי, תוציא את השקע לרגע ותפעיל מחדש, ישראל"

    ישראל...

    ישראל?!

    (בסיפוק מסוים)
    "א ו ק י י "

    "סימפלטון טכנולוגיות, כאן עדי, סליחה על ההמתנה, בנימין, במה אוכל לעזור לך?"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, HennyS, מגבת ועוד 53 משתמשים56 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    טוב שמישהו זוכר.... זה היה בפורום הלא נכון
  • 492
    • ק
    שיתוף - לביקורת ימים...
  • קרב //
    • 1718744780904.png
    יש כאלו ימים
    של שְחור
    ושל חושך,
    הולכת בהם כסומא.
    מגששת
    נופלת
    אבל בפנים,
    חשה
    קרבה.

    יש ימים של אור
    התגלות ושמחה,
    ולא קשה לי
    בכלל
    לעשות את רצונך.
    הכל ברור
    בהיר,
    ואני לידך
    קרובה.

    ויש מן ימים שכאלו
    אפורים ודביקים,
    ובהם
    אני- איני כלום.
    לא קרובה מתוך חושך,
    לא מוארת מאהבה,
    אני סתם מן כזו
    ילדה קטנה,
    יבשה.
    שנמאס לה ליפול,
    ואין לה כח לקום.
    סתם אחת,
    עצלה…
    שבכל זאת
    מתאמצת
    לאהוב
    רצונך…



    אשמח להארות והערות!

    נכתב ביום כזה, אפור... ובלי מצב רוח...
    שנזכה גם ל- "את אשר אהבת, אהבתי..."
    1718744780904.png
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אחת כזאתי;), ELIZABET, RIVKA W ועוד 15 משתמשים18 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קרב
    תודה על התגובות, מחמם את הלב.... כמה שקושי הוא אכן קושי, אפשר להרגיש באמת סוג מיוחד של קרבת...
  • 210
    • R
    שיתוף - לביקורת לְכָל עֶצֶב וְעֶצֶב
  • RPO //
    • צילום מסך 2024-06-19 225259.png
    דע לך,
    שכל עצב ועצב
    יש לו כאב אחד משלו
    ומשירת הכאבים
    גדל הלב
    ומתחזק.

    צילום וכתיבה:
    ר.אורן
    צילום מסך 2024-06-19 225259.png
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: תמר צלמת, וריטסרום, קרב ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה יקרה!!
  • 668
    • ח
    שיתוף - לביקורת ערב שבת קודש.
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אם הכנת האוכל של שבת זו חוויה אדירה עבורי, הנה שיתוף של טעימה מההכנות.

    איך אני מכינה את הצ'ולנט?

    אחרי מילוי הסיר בכל טוב, בשר, שעועית, חומוס, גריסים, תפוחי אדמה, בצלצלים, ושום.

    מגיע תור התיבול, כאן נכנס לתמונה נוזל סילאן סמיך, שתפקידו להמתיק את הבשר.

    בזמן המזיגה של דבש התמרים, תוך כדי לחיצה על הבקבוק, שפתי רוחשות תפילה.

    ריבונו של עולם, תמתיק.

    תן לבעלי, לילדים שלי ולכל עמך בית ישראל מתיקות בלימוד התורה הקדושה.

    ולוואי והתורה תיטמע בבשרנו ובעצמותנו.

    תן לנו תענוג בלימוד דברי תורתך, תן לנו עריבות.

    פותחת עיניים, הו, מזגתי המון.

    מוסיפה עוד נקניקיות בשר משובחות, קישקע טוב.

    ומי שאכל מהצ'ולנט יכול להעיד על טעמו.

    ושמא אף יכול להעיד על דבקות בתורה, ואינו יודע מהיכן מגעת טעימה זו, מכל טעמי העולם, טעם דבש, כטעמו של מן.



    איך אני מכינה את המרק של שבת קודש?

    כמות נאה של בצלים חתוכים מתווספת לסיר בעודי ממלמלת תפילה.

    הו, ריבונו של עולם תהפוך לנו את החובות לזכויות, תמתיק לנו את הדינים,

    תהפוך חוט שני ללבן.

    תבוא ותטהר את עולמך.

    הבצל הלבן מזכיר לי את מידת הרחמים, מזכיר לי את הקדושה, מזכיר לי את ההמתקה.

    מוסיפה עוף, מלח, פלפל, שום, גזרים קישואים ועוד כיד ה' הטובה עלינו, בטטות, דלעת, ברוקולי, תפוחי אדמה, סלרי, פטרוזיליה.

    ואז מגיע תור המים.

    מים חמים הם סמל לאווירה חמימה וביתית, אנא בורא עולמים תעשה שתהיה אווירה טובה בבית, שכל אחד ואחד ירגיש נעימות, שיהיו לכולם זיכרונות טובים,

    שהחום והתחושה הנעימה ילוו את כולם בצעדי החיים.

    תעזור שידברו דיבורים טובים, תעזור שיכבדו אחד את השני, שיהיה קשר טוב בין כולם.

    תן לנו להיות מקום שיש בו קדושה, מקום שמדברים בו דברי תורה.

    במרק יש עצמות של בשר, הן נותנות למרק טעם של משובח ביותר, יחד איתן מצטרפת בקשתי, בבקשה, ה', תדאג שהתורה תהיה פנימית, תחדור לעצמות ותהיה חלק מאיתנו ממש.

    פעם הגיע אורח, לאחר הסעודה הוא ניגש לסיר המרק, וביקש עוד מנה, הוא כנראה הרגיש את התפילות ונפשו נמשכה לסיר המרק.

    החלה גם היא זוכה לתפילות מיוחדות, החלה שנעשית במיוחד "לכבוד שבת קודש", מעצם טיבעה יש בה קדושה, יעידו כל אוהבי החלה.

    יום שישי – היום של הבישולים – חביב עלי ביותר, זהו זמני, לשים את הלב באוכל, לבקש מהרהורי ליבי, תוך כדי קילוף, חיתוך, תיבול, בישול ואפיה.

    המילים מתפרשות להן בכל פעם מחדש, ומקבלות הסבר שונה ורחב אחר.

    פעם הבקשות תהינה על תחושת חיבור ודבקות, פעם על אחדות ושלום, פעם על נתינה ואהבה.

    התענוג הזה, לבשל ולהקדיש לכל אחד ואחד תפילה, זו מתנה מיוחדת שמגיעה מכח שבת מלכתא, האוכל הוא רק התירוץ, תנועות הידיים והעשייה הם רק הכלי.

    המילים של תודה על שפע, השירה שמתנגנת בזמן ההכנות והבקשה שמגיעה מעומק הרצון, אלו הן כולם הכנה עילאית, ליום שהוא כולו טוב.

    וגם אם המרחק גדול בין בקשות לבין מציאות, גם אם לפעמים יש קצת מתח, הערות, דיבורים לא הכי נעימים, האמונה שהתפילות עומדות הן, שמורות הן ומתקיימות הן, אמונה זו, מזינה את הנפש.

    מתוקה היא ההכנה, ומתוק הוא טעמה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שירה הדסה, בתיה רחל, ללי99 ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    א אידיש מאמע! פלא הבריאה! אין עוד כזו בכל העולם!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה