קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 577
    • הלוחשת לתווים
    שיתוף - לביקורת חוק שימור האנרגיה- ערך בויקיפדיה!
  • הלוחשת לתווים //
    • אני עם האתגרים שלי 🤭
    ניסיתי לכתוב ערך ויקיפדי שעוד לא קיים, אתם תכריעו אם הצלחתי או לא...
    נסו גם, זה ממש כיף!! אבל לא לשכוח לשתף
    (השתדלתי להשתמש עם מושגים פיזיקלים אמיתיים, וגם עם מושגים אמיתיים מהעולם, אבל בשינוי קל (כמו שאני הכי אוהבת- משחקי מילים)

    חוק שימור האנרגיה
    היסטוריה
    חוק שימור האנרגיה התגלה בשנת 2026 על ידי הפיזיקאי והחוקר המוערך, ד"ר יונתן בלר.
    ד"ר בלר, שנחשב לאחד המובילים בתחום הפיזיקה התיאורטית, הצליח להוכיח באופן מתמטי את קיומו של חוק זה. גילוי החוק חולל מהפכה בתחום הפיזיקה והאנרגיה, והיווה בסיס לפיתוחים טכנולוגיים רבים בתחום האנרגיה האלטרנטיבית. החוק קובע כי האנרגיה אינה רק עוברת מצורה אחת לאחרת, אלא היא גם מאפשרת להעביר אנרגיה בין אנשים.

    התפשטות הטכנולוגיה
    בשנת 2027 הוקם המפעל הראשון להפקת אנרגיה חלופית במקום הנקרא עין לי-כוח. מפעל זה היה הראשון מסוגו ונחשב לפריצת דרך משמעותית בשימור וניצול אנרגיה בצורה יעילה ובטוחה.
    בעקבות הקמת המפעל הראשון הוקמו תחנות כו"ח (כוח ואנרגיה חלופיים) רבות ברחבי העולם. תחנות אלו מאפשרות לייצר שימורי אנרגיה קינטית ופוטנציאלית שמשווקות בטעמים שונים.
    במפעל בעין לי-כוח ניתן אף להשיג שימורי אנרגיה קוונטית, הנמכרים ביחידות של ניוטון (N).
    בנוסף, הוקמו תחנות דלק חדשניות שבהן, במקום למלא דלק למכוניות, ממלאים אנרגיה מכנית. תחנות אלו מאפשרות לכלי רכב לפעול בצורה יעילה יותר ולהפחית את הזיהום הסביבתי.

    השפעה כלכלית
    -בשנת 2028 נחשפה תרמית של חברת כו"ח זיקית, שטענה שהיא מסוגלת לייצר אנרגיה שתאפשר לאדם לשנות את מראהו. בפועל, המוצר גרם לתופעות לוואי של "אנרגיה אביבית", שכללו עייפות וחוסר איזון פיזי. חקירה יסודית העלתה שבעלי המפעל ייצרו את האנרגיה דמה הזו מ"איזוטופ אורניום" שגורם לפליטת אנרגיה שלילית ומסוכנת
    -חברת Sour-Sticks, שהייתה ידועה במוצרי החמצוצים שלה, שינתה את שמה ל-Power-Sticks בשנת 2029, והחלה למכור "קמצוצים" בטעם אנרגיה, שהפכו לפופולריים במיוחד בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. המוצר החדש משלב טעמים שונים וייחודיים שמעניקים תחושת אנרגיה ורעננות.
    -חברת XL, שמוכרת כיום פחיות אנרגיה פופולריות, הכריזה בשנת 2030 כי תתחיל לייצר משקאות אנרגיה אמיתיים. המשקה החדש יקרא Extra-Live, והוא יבטיח לספק אנרגיה גבוהה וזמינה למשתמשים בו. Extra-Live מבוסס על טכנולוגיה חדשנית לשימור ושחרור אנרגיה, והוא מתוכנן להחליף את המשקאות האנרגיה המסורתיים.
    (לכל המתעניינים- משקה האנרגיה EL לא יהיה בטעם, ריח או צבע של פנטסטיק עם גזים...)

    אכיפה ובטחון
    במהלך השנים האחרונות, ה-FBI הקים יחידה מיוחדת בשם Dark Energy Tesk שתפקידה מתבטא בגילוי וסיכול פעילות לא חוקית של אנשים המייצרים משאפים המכילים אנרגיה אפילה ואנרגיה שלילית. משאפים אלו מופצים בשוק השחור ומהווים סכנה לציבור בשל תופעות הלוואי הקשות שהם גורמים.

    אתרים ואטרקציות
    בעיר לונדון נפתח בשנת 2031 לונה פארק בשם Power-Lend, המציע למבקרים מגוון אתגרים המבוססים על ניצול אנרגיה. בין האטרקציות המיוחדות ניתן למצוא מתקנים המונעים באנרגיה קינטית, מסלולי מכשולים המבוססים על אנרגיה פוטנציאלית ועוד. Power-Lend הפך ליעד פופולרי בקרב תיירים ומקומיים המחפשים הרפתקאות ואקשן בסגנון חדשני ומרגש.

    קישורים חיצוניים
    מקס מלכיאל - איך מכינים אנרגיה משומרת ב-5 דקות

    אשמח ל...
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחמ, שם שצריך להיות מקורי, ר' יעקב ישראל ועוד 23 משתמשים26 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    חזק!
  • 223
    • י
    שיתוף - לביקורת מילים לתשפ"ה
  • ירושלמים 2 //
    • שנה טובה

    שנה מתוקה

    פחות דיבורים

    מקום לשתיקה

    שנה מבורכת

    בכל הטובה

    פחות נחרצות

    יותר ענווה

    שנה שנצליח

    שנה שנפרח

    שנה שיפלו

    שונאינו בפח

    שנה עם בריאות

    דבש ותפוח

    רק בלי מאמץ

    שנה שננוח

    שנה שלא

    נרגיש את הגיל

    נוכל לקטר

    כמעט כרגיל

    שנה בלי מצפון

    שנה בלי ספק

    שנה בלי כאב

    שמציף את הלב

    שנה שילדי

    לא יביט ברחוב

    על תמונות חיילים

    שעושות לי רטוב

    שנה שנקום

    עם כח וצחוק

    ובלילה בשקט

    נישן כתינוק

    שנה שנגדל

    שנה שנשפל

    נאהב את אחינו

    עשיר הוא אם דל

    שנה עם חיבור

    מבחוץ לבפנים

    שנה של דיבור

    עם מחליף הזמנים

    שנה שנשיר

    שנודה

    למלך

    מציל ופודה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: M . A, צלמת מירי, פרפרזה ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ירושלמים 2
    תודה רבה למי שהגיבו הנה גירסה משופצת קצת: שנה טובה שנה מתוקה פחות דיבורים מקום לשתיקה שנה...
  • 274
    • פ
    שיתוף - לביקורת סוף העולם בא # 2
  • פניני ריין //
    • סיפור שהתחלתי להעלות כאן פעם..
    נזכרתי בו כי הוא רלוונטי מאד לעשרת ימי תשובה,
    מעלה מהר בלי עריכה לפני שיעבור זמנו...
    אודה לתגובות!
    • תודה
    Reactions: מנחם דפנה ו-אוראל סולטן2 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    נשמע מעניין! אפשר קישור לפרקים הראשונים?
  • 321
    • א
    שיתוף - לביקורת אי האוצרות.
  • אוראל סולטן //
    • כאן אפשר להגיב ולדון על המאמר מבחינה ספרותית, הארות והערות יתקבלו בברכה.
    • תודה
    Reactions: י"ג מידות ו-ספריה בהכחדה122 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה על הביקורת החמה (דרך אגב, לגבי הטוויסט: אני שונא לכתוב טוויסטים מעצבנים, אבל רק זה בד"כ...
  • 136
    • I
    שיתוף - לביקורת עַמּוּד הֶעָשָׁן
  • I.Q //
    • ב''ה

    הֶהָרִים לֹא זְכָרוּנוּ.

    הַיָּם שְׁכָחָנוּ.

    הָעֵצִים דָּבְקוּ בְּדִמְמָתָם,

    הִטּוּ אָזְנָם אַךְ לָרוּחַ.

    אַף לֹא אֶחָד הוֹשִׁיט יָדוֹ

    כְּשֶׁאֵשׁ נִתָּכָהּ עַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים.



    חַיַּת הָאָדָם קָרְאָה תִּגָּר -

    עַל מַרְבַדִּים יָפִים

    שֶׁמִּתְהַדְּרִים בְּרוּחַ חֲרִישִׁית,

    בְּקֶסֶם הֶהָרִים,

    בְּשַׁלְוַת הַיָּם,

    בְּתִמֹרֹת הָעֵצִים,

    בִּשְׁבִילִים רַכִּים

    וּבְפִרְחֵי שׁוּלֵיהֶם,

    שֶׁצּוֹבְעִים אֶת הַמִּשְׁעוֹל בִּצְבָעִים מִתְחַלְּפִים.



    חַיַּת הָאָדָם קָרְאָה תִּגָּר -

    עַל עוֹלָם שֶׁטָּעַן כִּי זָנַח עֲבָרוֹ מֻכְתָּם הַדָּם.



    הַשִּׁירִים וְהָאָמָּנוּת, לַשָּׁוְא נִסּוּ

    לִצְבֹּעַ בְּצִבְעֵי נֶפֶשׁ שֶׁל פַּסְטֵל

    אֶת הַפַּחִים וְהַחֲרָבוֹת.

    לַשָּׁוְא עָטְפוּ אֶת רֹעַ הַלֵּב בִּכְסוּת מִכְחוֹלִים.

    אָטְמָה הָאָמָּנוּת אָזְנֶיהָ לַחַלָּשׁ וְלַדַּל.

    הֵחֵלָּה מְשָׁרֶתֶת אֶת הָאֲפֵלָה.



    רַק קַו אֶחָד דַּק,

    שֶׁל נֶצַח.

    רַק קַו אֶחָד

    שֶׁל עָשָׁן,

    פִּלֵּס אֶת דַּרְכּוֹ בְּעוֹלָם מְטֹרָף.

    קַו אֶחָד

    שֶׁעָלָה עֲשָׁנוֹ בִּכְאֵב,

    אַךְ הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתַּמֵּר, הוֹלֵךְ וּמִתַּמֵּר.

    וּמֵעוֹלָם "מֵעוֹלָם,

    לֹא נָצְחָה הָרוּחַ - וְלֹא דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם - אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן".
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: ואן גוך, לוטם, כותבת הפחדים ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 372
    • א
    שיתוף - לביקורת צו השעה: תקיעה מקורית
  • איש המילה הכתובה //
    • הוא וותיק וממולח, שנון, חד ועתיר ניסיון מפוקפק. תפקיד חייו מוגדר בצורה ברורה, והוא מצטיין בו כבר אלפי שנים. בזמן שאנחנו מתייסרים ומתחבטים בהרבה צמתי חיים, באשר לפניה הנכונה שאותה עלינו לבצע בכל אחד מהם, הוא נקי ומשוחרר מכל לבט או ספק. הוא יודע בדיוק מה עליו לעשות. בביטחון מלא הוא עומד שם תמיד על אי קטן באמצע צומת סואן, ומפנה אותנו שמאלה במקום שצריך ימינה וכן ההפך.

    קשה לזהות אותו, הוא מתחזה ברמה פנומנלית. פעם כשוטר תנועה, פעם כנהג של רכב צמוד אלינו ברמזור, ופעם כקבצן שמפזז בין הרכבים. אבל מבעד לתחפושת, היעד המרושע שלו מעולם לא השתנה: להסיט אותנו מדרכנו לעבר מדרון חלקלק המוביל לתהום.

    אנחנו פתיים תמימים, אוכלים את הסיפורים שלו פעם אחר פעם, כמו דג קצר רואי שמזנק אל הפיתיון שבקצה חכת המוות. והוא? עומד בצד וצוחק את צחוקו השטני בסיפוק אדיר. מהר מאוד אנחנו מבינים ששוב נפלנו בפח שלו, ומבטיחים שלעולם לא עוד. אבל הוא בזחיחות מכעיסה, אפילו לא טורח לענות לנו. הוא די משוכנע שהוא יוכיח לנו בדיוק את ההפך במעשים יעילים, ולא בדיבורים ראוותניים. ואם נודה באמת? לרוב הוא גם די צודק.

    אבל גם לגיבור הבלתי מנוצח הזה, כמו לכל גיבור אחר, יש נקודת תורפה משמעותית. הוא מפחד מהסוף שבוא יבוא, ומגיב רע מאוד לצליל שמיועד לבשר על בואו. צליל טהור ונקי הנפלט מקרנו החלולה של איל, ומופק בכוח ההפחה של לב יהודי רוטט.

    בכל פעם מחדש בראש השנה, נבעת הכסיל מקולו של השופר. הוא מתבלבל לרגע, מוריד פרופיל, מנסה שלא למשוך תשומת לב רבה מידי, ומתחזה, בפעם המי יודע כמה לגורם בלתי מזיק. אבל למרבה האכזבה, הוא מתאפס עוד לפני שאנחנו מספיקים להנות מההפוגה הקלה שסיפק לנו, ומתחיל בסט חדש עוצמתי עוד יותר, של תכסיסים מתוחכמים.

    אז השנה אב יקר, אנחנו לא רוצים לבלבל אותו. הוא מתמודד עם זה לא רע. אנחנו מבקשים אחת ולתמיד את קול השופר העתידי, זה שהשטן כה מתיירא מפניו. תקיעה, שברים ותרועה שירעידו את העולם ויבשרו על עידן חדש, נטול אותו זקן מרושע. רק אז נדע שכלתה היסטוריה וקללותיה, והחלה עתיד וברכותיה. לו יהי.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: י"ג מידות, ~yg~, אחת כזאתי;) ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    יפהפה! אמן בקרוב!
  • 142
    • ח
    שיתוף - לביקורת תקיעה גדולה
  • חנה ש. //
    • אי אפשר שלא לראות את ההשגחה המיוחדת של בורא עולם לעמו.
    אנחנו בתוך תהליך, התהליך מתקדם ואנחנו יודעים היטב, את מטרת התהליך.
    חווים את חבלי הלידה, לקראת עולם טהור, עם כאבים וצירים ונסים שלא יאמנו.
    הערה קטנה אך לא שולית כלל על תגובת ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו:
    "אירן עשתה טעות קשה והיא תשלם על כך",
    אולי ההערה נשמעת קטנונית אך היא חשובה ביותר.
    קודם כל מטבע הלשון הזאת: "נעשתה טעות קשה" זו מטבע לשון של אויבנו, ואין לחזור
    על אותו הניסוח, אפילו במטרה להבהיר את הדברים.
    ולתוכן העניין, אירן פועלת מתוך אידיאולוגיה, יש לה תכנית, להילחם על עצם קיומנו,
    וכל מי שיודע מעט מעבר למה שקורה מבין את עומק וחומרת העניין, ובוודאי שנתניהו מבין,
    ואף מדגיש זאת שוב ושוב: "אנחנו נמצאים באיום קיומי".
    ואילו הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
    לכן חשוב לנסח את הדברים בהתאם: "אירן מגיעה במטרה להשמיד את העם היהודי"
    כשהניסוח מדויק אז דבר ראשון היינו נאמנים לאמת, השופר של האמת הוא שופר
    שמצליח להשמיע את קולו בעולם.
    והלוואי ונזכה ביום תרועה זה לשמוע את התקיעה הגדולה.
    • תודה
    Reactions: תמרוז, מיהי, לוטם ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 2K
    • B
    ביקורת ספרות ביקורת ספרות | סדרת "אמון" | חוי בר
  • brachy 100 //
    • קראתי השבוע את סדרת "אמון", חוי בר.

    סדרת מותחנים מסוגת פעולה.

    הסדרה כוללת שלושה ספרים, המכילים את השורש א.מ.ן בשמם: מבחן נאמנות, אמון בלתי מסויג, משבר אמון.

    אני מזהירה מראש, זאת ביקורת נשכנית מאוד, ורעה מאוד. ראו הוזהרתם!

    מושגים להבנת הרקע:

    יחידה 0:     יחידה ששרוליק הקים, מורכבת מאנשי צה"ל, מוסד ושב"כ, ועומדת ישירות תחת ראש הממשלה.

    כשל בהולכה עצבית: בעיה רפואית שיש לשרוליק, חומרים מסוימים לא נספגים טוב בגוף ובכל תרופה המכילה חומרים אלו הוא מקבל פי 10. לשרוליק יש שבבים בגוף, שמעבירים נתונים על הספיגה למכשיר הפלפון שלו.

    ו—קדימה לביקורת.

    עלילה

    שרוליק לוין, יוצא בשאלה מבני ברק, העומד בראשות יחידה אפס, מתמודד עם כמה פרשיות סבוכות המטרידות את מדינת ישראל. בדרך הוא בוס מאפיה, רופא צבאי בנייבי סילס, נגן נבל ועוד כהנה וכהנה.

    לשלושת הספרים יש בעיה זהה: העלילה מתחילה מהאמצע, הקורא הממוצע לא מבין כלום. למה שרוליק לחוץ? מה קרה? מי זה אחמד? מה הקטע הזה אומר בעצם? קוראים ספר שלם בלי להבין דבר!
    רק בסוף הספר הכל מובן, דבר בעייתי מאוד, כי לקורא ההיפראקטיבי הממוצע אין סבלנות לחכות ספר שלם להבין מה הוא קורא. בכנות? זה היה מעצבן מאוד.
    נקודה נוספת בעלילה שהפריע לי, העבר והווה מעורבבים בניהם מאוד מאוד, קשה לעקוב אחרי התאריכים ולקלוט מה קורה לפני מה ולמה.

    כתיבה

    כתיבה יפה מאוד, ממגנטת וסוחפת. בקטנה, ניכר שהספר הראשון נכתב בגיל 17, חסר בו בשלות מסוימת שהגיל מקנה.
    קטע בן שלוש עמודים של דיאלוג בלבד, ללא שום מילה נוספת? (כולל בלי שמות הדוברים!) מבחינתי זה לא קביל, אולי זה נכון ספרותית, אין לי מושג. בתור קוראת – זה מייגע, זה מעצבן, זה משעמם.
    הרבה תיאורים כמו "חייך במאור פנים" "נדהם עד עמקי נשמתו" "קולו ההמום" אל תכתבי לנו את זה, תני לנו להרגיש את זה לבד...
    באופן כללי הסדרה עמוסה בדיאלוגים, עמוסה מאוד מאוד מאוד. זה יפה, זה שנון, אבל עובר לחלוטין את גבול הטעם הטוב. הייתי מקצצת בחצי לפחות.



    רוחניות

    את מה שאני עומדת לכתוב עכשיו אני חושבת איך לנסח בצורה זהירה.
    הסדרה לוקה בבעיה רוחנית עמוקה ביותר, בעיקר הספר הראשון, וזה גרוע ביותר.

    שרוליק, כמו כל גיבורי האקשן בז'אנר בציבור שלנו, הוא חזק, אתלטי, ציני ומעצבן.
    אבל, בשונה מהגיבור המוכר יותר בסדרה מקבילה, המוסריות שלו קטנה מאוד עד בלתי קיימת בכלל. הוא נהנה מרוע, אין לו טיפת נקיפת מצפון מלחקור אזרח חף בפשע באמצעים מחמירים. היחס שלו ליהדות מזלזל ביותר, בעיקר לפני שהתחזק אבל גם אחרי. האינטרס היחיד שלו הוא הוא בעצמו, לא ערבות יהודית, לא מסירות למדינה, אפילו לא חוש צדק מפותח. נטו מה יעשה טוב יותר לשרוליק לוין.

    משפטים ספציפיים שצרמו לי מאוד:

    "וואו, מזמן לא חיללתי שבת ככה" (באדישות ובצחוק קל)

    "שרוליק צחק, שמחה לא הייתה בקולו, הייתה שם ציניות ואכזריות מה" (כשהוא מתעמת עם הוריו שקיבלו אותו בלי תנאים חזרה)

    "אני מתחיל לחשוב שהנישואים מבוימים" (על האירוסין של שרוליק לנועה)

    "כמו תמיד, כשיצא לפעולות, הוא השאיר את המצפון בבית" (שרוליק לפני פעולה)

    ועוד כהנה וכהנה משפטים, שאין לי את הספרים לידי לצטט אותם וגם אין עניין.

    בכלל, השפה והסיטואציות לא מתאימות במיוחד לספר חרדי. אני לא מעוניינת לקרוא איך הכלב של הגיבור מלקק לו את הפנים, וגם לא שהוא אוהב סטייק בגבינה. אה, אפילו שהוא אוהב הוא לא אוכל. כל הכבוד באמת.
    אני גם לא רוצה לקרוא שהוא נותן הסכמה לנישואין לבחורה גויה, ואז מתחרט. פשוט לא.

    רק אחרי שקראתי את הסדרה הזאת הבנתי למה חשוב כל כך שלגיבור תהיה דמות תורנית שתכוון אותו בדרך. גם אם הוא משומה אומר בדיוק את מה שמתאים לעלילה ולרצון הסופרת. זה מכניס הרבה הרבה יהדות לסיפור, ובסוף זה חובה בספרות שלנו.


    גיבור

    שרוליק, בשונה מכמה גיבורי על, הוא לא כל יכול. בכלל לא. הוא הרי נפצע קשה! ואפילו הרופא אומר שהוא לא יכול ללכת! אלא ששרוליק מיד קם מהמיטה והולך. בלתי אפשרי רפואי? הצחקתם אותי, בשביל זה הוא שרוליק לוין.
    זה מגרד, זה מעצבן.
    אפילו על הבעיה בהבנת הגמרא הוא מצליח להתגבר, כי אחרת איך יעשו לו סיום מסכת?

    ללכת עוד צעד קדימה?
    לא אהבתי את שרוליק. למעשה, אפילו שנאתי אותו. לא היה לי שום רצון שהעלילה תלך בדרך שתתאים לו ותעשה לו טוב, רציתי שהספר יהיה כמה שיותר מעניין, אפילו במחיר ששרוליק ימות.
    וספר שהקורא לא מתחבר לגיבור – הוא ספר עם בעיה ספרותית, אין מה לעשות.

    אמינות

    בגדול, הסדרה די אמינה, ניכר שנערך תחקיר יסודי מאוד. פחות אהבתי את ההמצאה של יחידת אפס והכשל בהולכה עצבית, אבל זה באמת כבר טעם אישי.



    שורה תחתונה?

    נהניתי מהקריאה. לחובבי הז'אנר.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מילה נרדפת, רבקה מרים כהן, הודי ה. ועוד 27 משתמשים30 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    brachy 100
    תודה לכולם על התגובות @מ. י. פרצמן - הסמקתי... תודה!
  • 193
    • T
    שיר נִזְקֶקֶת לִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם
  • tmr //
    • בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם
    הַאִם מְצָאתֶם אֶת דּוֹדִי
    דּוֹדִי שֶׁיָּרַד לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים
    דּוֹדִי שֶׁמִּתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה
    הַאִם מְצָאתֶם אוֹתוֹ

    הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם
    אַלְפֵי שָׁנָה אֲנִי מַשְׁבִּיעָה אֶתְכֶם
    כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ

    בָּרְגָעִים הֲכִי קְרוֹבִים עִם דּוֹדִי
    אֲנִי מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי
    מַחְתִּימָה אֶתְכֶם עַל הַהַבְטָחָה
    וְכֻלִּי נִדְקֶרֶת

    שֶׁהֲרֵי דּוֹדִי לִי
    וְדוֹפֵק יָמִים שְׁלֵמִים לְהַכְנִיס אוֹתוֹ
    וַאֲנִי פּוֹתַחַת לוֹ עוֹד מֵרָחוֹק
    וּבְכָל זֹאת
    נִזְקֶקֶת לִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם

    אִם אֲנִי אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִמְסֹר לוֹ
    אִם אֲנִי לֹא רְאוּיָה לְכָךְ
    אִם יִבְחַר לִפְנוֹת אֵלֵיכֶם לְפָנַי
    מַמָּשׁ כְּמוֹ מַעֲמַד הַר סִינַי

    רַק תַּגִּידוּ לוֹ שְׁ
    חוֹלַת אַהֲבָה אֲנִי
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: %תמר%, פניני ריין, מלי וייס ועוד 12 משתמשים15 //
    0 תגובות
  • 375
    • כ
    שיתוף - לביקורת כל הסימנים מראים ש...
  • כותב השורות //
    • סימנא מילתא היא.png
    סימנא מילתא היא.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחת כזאתי;), ח.ד. וחלק, לוטם ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    צריך להבין בפרוג 😊 לא בגרפיקה..
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת חבר, אתה אף פעם לא חסר... מעשה שהיה (!), ומוסר השכל.
  • אקסטרה היפראקטיבי //
    • אשמח לביקורת כתובה, אבל גם אימוג'י זה בסדר.
    ההבדל הוא שבכתב אפשר לשלב הפכים, באימוג'י הכל או שכוייח, או כועס.


    יום שישי, 11:23 בבוקר.
    על יד תחנת הרקל"ה יפה נוף, ירושלים.
    הרמזור ירוק, ואני לא ממהר לשום מקום, ממש לא.
    אבל אני ספורטאי אחרי הכל, ויש פה הזדמנות לריצה קצרה, (ספרינט בלע''ז) אז יצאתי לדרך.
    שחור, לבן, שחור, חולף לי על הזברה האספלטית, ממהר אל הצד השני.
    אבל אז, קפיצה לא מוצלחת, על גדר קטנה ומאתגרת, ובמקום לתחנה מרכזית בואכה בני ברק, אני ממשיך עם הרכבת, לתחנת מאוחדת, הידועה בשמה, "הטורים".
    כל תוכניות הפורים שלי, השתנו באחת, עם שבר ברגל, וקביים מיד שרה.
    אין לאסוף לת"ת, אין לטייל אצל רבנים, רק לשכב במיטה, ולרקום מאמרים. (מה שבכל מקרה הייתי עושה)


    עכשיו, שאלת השאלות, למה לכל הרוחות, אני טורח לספר לכם על הפורים הדפוק שהיה לי, למה זה טוב?
    וחוץ מזה, בדרך כלל אני טוב בלהמציא סיפורים, לא בלספר על עצמי בפומבי.

    כי אז, כשחזרתי לישיבה על זוג קביים, לא מוכן לוותר על שבת זכור בישיבה, גם אם במיטה, גיליתי דבר מעניין.
    החברים שלי התחלקו לשלוש.
    היו את אלה שישר יצאו מגדר חברים, כשגילו שהם צריכים אולי לעזור, עליהם אני לא מדבר בכלל.
    אבל אז, היו את הקלאסי, רובם של החברים, אלה שאני, אודה ואבוש, לכאורה הייתי נמנה עליהם, שעבדו לפי הספר.
    הם שאלו אם צריך עזרה, עזרו אם ביקשתי, ואם ביקשתי יותר מדי, הם יצאו מזה בדיוק כמו הספר, הם בדיוק מיהרו לאנשהו, או שלא ידעו איך עושים את זה, ממש ממש סליחה.

    ואז, אז היה החלק השני, אנשים ממש טובים שחיפשו איך לעזור.
    החל מההוא שהציע להחליף לחדר שלו בקומת הכניסה, (5 קומות עם קביים, בכל זאת). והחבר חדר שהחליף את המיטה, (אי אפשר לעלות סולם עם קביים).
    היה את האברך הנפלא, שרק ביקשתי ממנו טרמפ לירושלים, וממש נתן שירות V.I.P, כאילו שילמו לו על זה.
    ואת הבחור שהסכים להסיע אותי בין בתי רבנים, כדי שלא אהיה כל הפורים במיטה.
    ולכל אחד ואחד מהם, מגיע ישר כוח עצום.

    אבל בכל זאת, בשני אלו, משהו חסר.
    היו את אלו, שפעלו לפי הספר, נפלא.
    היו את אלו שהיו נהדרים, ועזרו מכל הלב. אבל עדיין, זה התחיל כשביקשתי, או רמזתי. הם לא פעלו לפי הספר ותו לא. הם גילו שבספר שלהם יש תוכן נפלא בהרבה.

    אבל אז, הגיע הסוג השלישי, הנדיר.
    כמה נדיר? בחור אחד, אחד בלבד.
    הוא אפילו לא מהשיעור שלי, בפער של 3 שנים.
    והוא בכלל לא אמור להיות שם, בפנימייה של המבוגרים.
    ולא, לא ביקשתי ממנו, אפילו לא בצחוק.
    אבל זה לא מנע ממנו להיות שם בשבת בבוקר, (5 קומות, כבר אמרנו?) עם כוס של מיץ ענבים לקידוש. כי אולי אני צריך.
    ולחזור במוצאי שבת, כי אולי, רק אולי, אני צריך עזרה לרדת למגילה. הרי לא אמרתי לו שלא.
    ושוב בפורים בבוקר, הוא היה שם, שוב פעם מגילה, וזה שהסתדרתי פעמיים לבד, והוא היה מיותר? אז מה, אולי הפעם אני כן צריך עזרה...

    הוא לא עשה את זה, כי באיזה ספר מצפון זה כתוב, וגם לא בחוקי הנימוס של אף שושלת כבודה.
    הוא לא הרגיש חייב אפילו, יש לי עוד 5 חברי חדר, כפול 7 חדרים בקומה.
    אבל הוא חבר, חבר אמיתי, מהסוג שכל אחד מאחל לעצמו.
    ולא עניין אותו אם הוא חייב, צריך או אמור.
    אם יש סיכוי, קלוש אפילו, שאני תקוע, והוא יוכל לעזור, אז הוא שם, עוזר בכל כוחו.

    ולמה אני כותב את זה? כדי להודות לו? כדי לומר לכם להיות כמותן?
    ממש לא. אני אפילו לא מוכן להתחייב שאני אהיה כמותו. (30% מקסימום)

    אני רוצה לפנות לכל אותם אלו, בודדים ומיוחדים, שתמיד עסוקים בלחשוב על השני.
    הם עוזרים, ונותנים, ולפעמים מרגישים שאף אחד לא מעריך, לא מוקיר, ולא שם לב.
    ואני רוצה לצעוק, כאן בבמה הזאת, שזה לא נכון, ולא יכול להיות נכון.

    אז כן, לא תמיד תקבלו את הפרחים, או האיירפודס מקס שבניתם עליהם, והחיים הם לא סיפור, גם לא סיפור מהחיים.
    אבל מה שעשיתם, גם אם המקבל היה כאוב, או מופתע, או מוטרד מכדי להגיב, יצרו רושם. גם למעלה, וגם בליבו של המקבל.
    ואם ידעתם להיות חברים אמיתים, לא רק בשביל הספר, זה ידע לחזור אליכם, עשרת מונים.

    אני רוצה גם לקרוא לכל אותם מקבלים, שגילו בשעתם הקשה, מי החבר האמיתי שלהם, והבטיחו בליבם להחזיר.
    ואז, חזרה השגרה, והדבר נשכח מכל לב.
    אף פעם לא מאוחר, ואם גיליתם חבר ששווה להשקיע בו, אל תתנו לשגרה לקחת לכם את זה, תתנו חזרה, כי במקרה כזה, לתת זה לקבל, ובגדול!!!!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, ניק 139167, ~yg~ ועוד 95 משתמשים98 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני טולדו
    אמאלה, מדהים. מה שמהמם פה, זה ששומעים את הצעקה שלך מבין השורות, אל תוך האותיות. מעורר, ונותן...
  • 1K
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת 056-294524
  • פרפרזה //
    • באתי לעולם אצל שבט קטן בעומק יער עבות. מימיי הראשונים הרגשתי שהמשפחה שלי שונה מיתר בני השבט. בעוד שרוב אנשי השבט כיסו את גופם בקצת עלים ועורות, הוריי - ובמיוחד אמי - עטפו את עצמם מכף רגל ועד ראש.

    בכל יום, עם זריחת השמש, אבי הצטרף ללוחמי השבט במסע הציד. אך בשונה משאר השבט שאכלו כל חיה שנקרתה בדרכם, הוריי טעמו רק מבשר חיות מסוימות, וגם זאת רק לאחר שאבי הרג אותן בדרך מיוחדת.

    בני השבט ראו בנו חלק מהם, אך בשל מנהגינו המוזרים הם שמרו ממנו מרחק. כשהשמש נטתה לשקוע, לאחר שכל בני השבט גמרו את הארוחה המשותפת, אמי לימדה אותי קולות שרק ההורים שלי הבינו. היא סיפרה לי שהם הגיעו ממקום רחוק מעבר ליער ולנהרות, שהם מאמינים באיש קדוש בשם מוחמד, וכמוהם יש המוני אנשים שמאמינים בו.

    היא לימדה אותי את דרכי האיש הקדוש, ביניהן את הימים הקדושים שבהם לא אוכלים ולא שותים. אמי הראתה לי סימנים מיוחדים, ואמרה שיום אחד אוכל להשתמש בהם כדי לדבר באמצעות הקולות שהיא לימדה אותי עם אחי הגדול, מוחמד, שקרוי על שם אותו איש ונשאר במקום ממנו הם באו.

    בעיניים עצובות אמי סיפרה לי על אומץ ליבו של מוחמד ועל הסכנות שעמד בפניהן למען האיש הקדוש. היא לא ידעה מה קרה לו אחרי שאנשים רעים תפסו אותו והרחיקו אותנו לכאן כיוון שחשבו עליו שהוא איש רע.

    כשכוחם של הוריי אזל והם כמעט מתו, אמי ביקשה שאמצא כלי קסום שמסומנים עליו הסימנים המיוחדים, אסמן עליו את הסימנים 056-294524 ואז אוכל לדבר בשפה הסודית שהיא לימדה אותי כדי לגלות מה עלה בגורלו של מוחמד. שמרתי את דבריה בליבי כמו אוצר יקר.

    יום אחד, ראינו חיה ענקית מתקרבת אלינו מבעד לעצים. לוחמי השבט התכוננו למלחמה. הם לקחו בידיהם את האבנים המחודדות ואת מקלות העץ וטיפסו על העצים כדי להרוג את החיה המפחידה. להפתעתנו הרבה, החיה לפתע נעצרה ויצאו ממנה אנשים שנראו ממש דומים לנו. הם חילקו לנו מתנות מוזרות – פירות מתוקים שנדבקו לשיניים ומקלות קסם שאפשר להדליק איתן אש.

    לאחר כמה דקות האנשים הוציאו מירכיהם אבנים קטנות ושטוחות הביטו בהן וחייכו בעליצות. הסתכלנו עליהם וניסינו להבין מה מעשיהם. לאחר זמן הבנתי שאלו הם הכלים הקסומים שאמי דיברה עליהם. מיד נזכרתי במה שהיא אמרה לי לפני מותה וביקשתי להחזיק באחת האבנים הקסומות.

    שמחתי מאוד שסוף סוף אוכל לגלות מה עלה בגורלו של אחי הגדול. העזתי אפילו לדמיין שאולי יום אחד הוא אני אראה אותו יוצא מהחיה המפחידה הזו.

    אחד האנשים הסביר לי איפה עלי לגעת כדי לסמן את הסימנים שאמי לימדה אותי. הצמדתי את האבן לאוזני ושמעתי מתוכו קולות דומים לאלו שאמי לימדה אותי. מיד אמרתי: "אהלן וסהלן, מוחמד, כיף חאלק?", אבל האיש אמר בזעם: "זה לא מוחמד, זה ישראל! מוחמד היה מחבל שרצח יהודי ובשל כך הוצא להורג וכל משפחתו גורשה לג'ונגל, ביי!"


    @ממשלת ישראל?
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחמ, רוז גרין, יוסף בן שאול ועוד 25 משתמשים28 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    תודה רבה!
  • 331
    • ת
    עזרה שמעתם על קורס התסריטאות של פנינה פקשר?
  • תמרוז //
    • אני מתעניינת בקורס, ורוצה לשמוע מבעלות ניסיון. או אם יש למישהו סיליבוס או מידע.
    תודה
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן1 //
    0 תגובות
  • 410
    • ל
    שיר מי במים?
  • לאונרד כהן //
    • המעגל, הוא משעשע?
    אני לא שואל.
    אני עומד,
    זה ממילא יגיע.
    זו התכנית הרי,
    הלא כן?
    מי במים?
    מי באש?
    ומי בפיתוי אצל קול לוחש?
    ‏
    לא אני גם לא משיב,
    משהו ודאי יגיע,
    הקבצנים המורגלים,
    טוענים שזה ידוע.
    ומי יתפס על שנייה של חולשה?
    מי ישתנה מוקף בקדושה?
    ומי ישתקע בבוץ של בושה?
    מי, מי לעזאזל?
    אני לא שואל.
    ‏
    ומי יתקע בלופ של תשוקה?
    מי ימק ברעב לנשיקה?
    ומי יכפור בשבועה עתיקה?
    מי הם יהיו?
    אני לא שואל.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: %תמר%, ilan p, ST.R ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לאונרד כהן
    תודה
  • 3 4 5 6K
    • י
    אתגר נספח לאתגר - צמד מנצח
  • ימים טובים יבואו //
    • דיונים, הערות, הארות - כאן.
    לאתגר
    • תודה
    Reactions: מון בלאן, אוראל סולטן, מיהי ועוד 2 משתמשים5 //
    94 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    @7שבע7 מגניב ביותר!!!
  • 1K
    • ד
    שיתוף - לביקורת שפריץ של קלמנטינה. או: אחרי המוות
  • דיני! //
    • זה היה יום רגיל. או, לפחות, הוא התחיל רגיל.
    חזרתי הביתה מהסמינר. היה חם. הדרך כמו תמיד היתה בלתי נסבלת.
    "זה לא ייאמן איך הדרך הזאת ארוכה... הם לא יכולים לעשות איזה אוטובוס? מזגן? הצללה? משהו..." יעל קיטאה לידי. הנהנתי, והוצאתי את הבקבוק. זה היה הדבר האחרון שאותו זכרתי.
    עברנו את הכביש.
    ובום. בחלקיק שנייה ראיתי רכב סגול שועט לכיוונו. לא רואה אותנו. ניסיתי לצעוק. לא הצלחתי. הרגשתי כאילו גוש שחור ממלא לי את הגרון, חוסם לי את הראייה. חונק אותי.
    ה', אני עדיין צעירה. לא רוצה למותתתתת
    וזהו. שקט.
    ורגע אחר כך רעש. צעקות. סירנות.
    שכבתי על הכביש במרכז. משום מה, הייתי רגועה לחלוטין, כאלו כל הטררם שמסביב לא נוגע אליי.
    עצמתי עינים. כוחות שחורים משכו אותי ללמעלה. מישהו צעק למטה.
    מישהו נלחם עליי, על החיים שלי.
    זה כנראה הרגעים האחרונים שלי.
    לאט לאט הנשמה שלי עזבה את הגוף, עולה ללמעלה.
    הראש שלי ריק. חלול.
    אני מתה?
    המחשבה הראשונה היא על ההורים שלי. המשפחה שלי. לא אמרתי להם שלום, הם לא ידעו שאני הולכת.
    השנייה היתה על רות. לא ביקשנו סליחה אחת מהשניה. מסכנה, היא בטח תהיה מלאת יסורי מצפון. אולי היא תעלה לקבר שלי, עם מנין אנשים.
    אוי איזה בושות.
    מי יירש את הבגדים שלי? והתכשיטים? והנעליים?
    בעצם, מה זה משנה.
    אני עבר לא חיה. זה לא אמור לענין אותי.
    משום מה, וזה קצת מביך אותי, זה כן.
    אוף.
    כנראה המוות לא משנה תכונות אופי בסיסיות.
    מישהו מוביל אותי לאיזה מקום ענק.
    אני מנסה לראות את הקצה שלו, לא מצליחה.
    אור בהיר מציף את האולם. מושיבים אותי על כיסא מוגבה, באמצע.
    מצד אחד יש במה לבנה. עומד עליה מישהו, שנראה כמו מלאך.
    זה כנראה באמת מלאך.
    'סנגור'.
    מהצד השני עומדת דמות שחורה. אני מעדיפה לא להסתכל עליה. הקטגור, כנראה.
    ברררר.
    הכיסא של השופט ריק.
    מה זה?
    מה הולך פה?
    "בית דין של מעלה". מכריז קול, שאני לא מצליחה לגלות מה המקור שלו.
    פחד עמום ממלא אותי.
    אמהלה. אני פוחדת. פוחדת. פוחדת מעבר לכל גבול הגיוני.
    אני רואה קבוצות קבוצות של מלאכים רצים.
    שקט מוחלט.
    הם סוחבים משהו, אני קולטת.
    מאנשהו יורד מסך, ותמונות רצות עליו.
    אני תינוקת. ילדה בת 3. ובגן חובה. הבית ספר חולף לי מול העינים. התיכון.
    כל מעשה שעשיתי.
    הכל מתועד.
    אני מנסה לעצום עינים.
    לא מצליחה. משהו מונע ממני.
    אני ממשיכה להסתכל.
    הסרט נעצר. מישהו משחק שם בקבצים. בוחר כעת קובץ אחד.
    הגרון שלי יבש לחלוטין, והסרט מתחיל.
    זה היה היום בבוקר.
    אני נראית שם, לבושה ומתוקתקת כרגיל. הצוארון מגוהץ.
    נו, בטח מגוהץ. בגללו הפסדתי את ההסעה, ואיחרתי היום בבוקר.
    אני רואה את עצמי פותחת סידור.
    בוהה בו. ממלמלת משהו שאני לא מצליחה להבין.
    מדפדפת.
    נעמדת לשמונה עשרה.
    כורעת, משתחוה.
    אני מצליחה גם לקרוא את המחשבות שלי. ענן לבן מרחף סביבי.
    --מתי יקנו לי משקפיים חדשות--- אני צריכה ללכת למלחה-- למה יעל מסתודדת עם גילי בקצה הכיתה
    --לא עשיתי שעורי בית היוםם שמע קולנו---
    אני רוצה שהאדמה תבלע אותי.
    השם. אני רוצה למות.
    בעצם זה מאוחר מידי.
    אני כבר מתה.
    דייי.
    אני לא יכולה לשאת את הבושה.
    המסך נכבה, והקול ההוא שוב נשמע.
    "ראינו אפוא את המעשה אשר נעשה ע"י הנאשמת היום בבוקר. נשמע כעת את הקטגור והסנגור".
    הקול מרעיד ברחבי האולם הענק. אין איך לפספס אותו.
    אני מתכוצת על הכיסא.
    מתביישת.
    הסנגור מתחיל.
    "ברשות בית הדין של מעלה, אני רוצה להתחיל. אני מבקש ממכם, דיינים יקרים, לא לשפוט על פי מעשה בודד.
    תראו את הילדה הזו, ילדה נפלאה. כל כך משתדלת. נכון, קשה לה. היא לפעמים נופלת.
    אבל תראו את כל הפעמים בהם היא כן ניסתה.
    תראו, היא כן התפללה, למרות שלא התחשק לה.
    היא כן כיוונה קצת, חלק מהזמן. השפתים שלה מלמלו.
    ובכלל, לפני התפילה היא נתנה צדקה---"
    תןך כדי מוקרנות תמונות שממחישות את דבריו.
    אני ממצמצת.
    הקטגור מכחכך בגרונו.
    "לא ולא! הבלים, הכל הבלים. לנאשמת ניתנה הזדמנות יקרה מפז, להיפגש עם המלך. והיא- במקום להגיד תודה ולנצל את ההזדמנות-
    בזבזה, פשוט בזבזה אותה!
    תראו, תראו את החוסר כונה המשווע שלה. זה נראה לכם תפילה?
    זה? ובכלל, תראו כמה פעמים הילדה הזו הבטיחה. רק חבל, היא לא הבטיחה לקיים.
    תראו כמה פעמים היא נופלת, בורחת מהתמודדות. בוחרת ברע במקום בטוב".
    חרדה ממלאת אותי. עוטפת את כולי בשחור מצמית.
    הקול המיסתורי נשמע שוב.
    "נפנה כעת אל השופט, שיכריע בין הצדדים".
    כל העינים הופנו אליי.
    החורתי, אני חושבת.
    מה רוצים ממני?
    אני- השופטת???
    מה הולך פה?
    סרטון נוסף התחיל. אני נראיתי בו, שוב.
    זה היה בהפסקה. מישהי עברה לידי, מקלפת קלמנטינה.
    אני לא סובלת קלמנטינות.
    כל הנוכחים רואים את המחשבה הזאת בסרטון.
    אותה אחת, שלומאלית קצת, משפריצה.
    עליי.
    מיץ של קלמנטינה.
    הנוכחים באולם עוצרים את נשימתם.
    מה תהיה התגובה שלי?
    אני לא נושמת. לא נושמת.
    אמן שבחרתי בטוב.
    הראש שלי ריק מכל תפילה אפשרית. השם.
    אני שותקת בסרטון. שותקת. נושכת שפתיים בגבורה ושותקת.
    מחיאות כפים נשמעות מהכיוון של המלאכים הלבנים.
    אנחה מהכיוון של השחורים.
    אני כמעט בוכה, רק שלא נראה לי שמתים יכולים לבכות.
    ***
    פתחתי עינים.
    מישהו, איזה דמות נעלמת, גחנה עליי.
    "היא התעוררה!"
    "היא חיה!!!"
    אני עוצמת עינים שוב. פותחת אותם. אני- חיה?
    באמת?
    בעולם הזה---
    והכל מתערבל לי בראש, בעולם הזה והעולם הבא, הבושה וההקלה.


    "כל המעביר על מידותיו
    מעבירין לו על כל פשעיו..."
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מרדכי ואסתר, מלי :), דו משמעי ועוד 50 משתמשים53 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    אהבתי ממש.
  • 332
    • מ
    שיתוף - לביקורת בוחרת. מחדש.
  • מוז'יניקית //
    • אשמח מאוד להארות והערות!


    תמי
    עוד יום משמים.

    אני מרימה ראש מהשולחן, שולחת מבט חטוף לקלסר וחוזרת לתנוחה הקודמת באנחה כבושה.

    נשאר עוד 4 שיעורים לסוף היום. משום מה שלושת השיעורים הקודמים הרגישו לי נצח. מה יהיה?

    אלול הזה כבד עלי. כ-ב-ד. כל מורה הופכת את השיעור שלה לשיעור יהדות, איכשהו, ועוד מוצאת קשר בין הנושא ביהדות לשיעור שלה.

    עכשיו הוד רוממותה הגב' גרמר לדקדוק נואמת ברגש על מעלת התפילה. בלה- בלה- בלה.

    אל תטיפו לי מוסר. אל תגידו לי מה לעשות. אני יודעת בדיוק מה זה אלול ומה המשמעות של זה. לא צריכה עזרה לחזור בתשובה. אני כבר ילדה גדולה. תנו לי לבחור האם וממי לקבל מוסר.

    אני לא אומר את זה בקול כי אז אקבל מבטים כאלו, חודרים. למען האמת, זה מה שקרה שלשום. רציתי לצעוק: 'הי, חברות, תרגיעו, אז מה אם אני חושבת אחרת ממכם? תרגיעו, לי זה קשה. לכם לא. אז רדו ממני, ומהר'. זה לא קרה. וכבר אף אחד לא מצפה ממני ליותר מדי. עדיף ככה.

    מרימה ראש, מפהקת.

    אני לא אפריע להן להקשיב ולקבל. אבל רק תעזבו אותי. הלב והמוח שלי לא בנויים לשיחות מוסר חסרות הסוף האלו.

    "שמחתי לעורר אתכן, בנות. שנה טובה", מברכת הגברת בלבביות כשנשמע הצלצול, ואני מתמתחת בהקלה. סוף סוף. הפסקה.

    "תמי, 'קפטן', כן?", מוודאות תהילה ושני, ואני מהנהנת בחיוך קל.

    אנחנו יוצאות לחצר הסמינר עם הבנות הקבועות, מתחלקות לקבוצות. אני מובילה את הקבוצה שלי בביטחון, כמו שאני רגילה לעשות.

    "אאוץ'", מתקפלת לתוך עצמי. הכדור פגע בחוזקה בקמיצה, מעקם אותה. כולן מתקבצות סביבי, מתבדחות. זה לא פעם ראשונה שזה קורה, וגם לא פעם אחרונה. לכל אחת זה קרה כבר, וזה רק מגביר את האקשן של המשחק.

    "תמי, אני יוצאת איתך למרפאה. אבל על חשבון שיעור מחשבת ישראל, כן?"

    אני מהנהנת לציבי ומתיישבת בצד לנוח.

    משהו, או יותר נכון מישהו, מזמזם לי באוזן שמאל. מסתובבת, מגלה שהתיישבתי על חלון של כיתה י"ג. הן יושבות שם מרותקות לרבנית שחורת מטפחת ובגדים. לא מעניין.

    "...לבחור מחדש, כל יום" לואט קולה של הרבנית, "בואו ננסה להסתכל במבט מחודש על כל דבר. לתת הזדמנות שנייה. הקב"ה מחכה שנעשה את זה. פעם ניסיתם לחשוב שוב על המילים שכולנו אומרות מגיל שלוש בגן? "כי לא יטוש.. עמו, ונחלתו לא יעזוב", "כי רוצה... בעמו, ונחלתו לא יעזוב" כל מילה היא אוצר. סוכריה מתוקה- מתוקה שה' שולח לנו. גם בתהילים אנחנו יכולות לראות את העניין הזה..."

    איכשהוא אני מוצאת את עצמי מרותקת לקולה החם של הרבנית. ופתאום מוצאת את צמי דבוקה לחלון, צמאה כמו נווד במדבר לשמוע עוד.

    שומעת, ומקבלת, על בחירה מחדש. הזדמנות שנייה. נזכרת בהתפעמות במילים מדהימות שעד היום לא שמתי לב אליהן. מתחברת מהמקום הכי אמיתי שיש.

    ובוחרת,

    לבחור מחדש.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: %תמר%, מ נ, תמר צלמת ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    זה מהמם ומעורר הזדהות כתוב יפה מאוד תודה על זה, שימחת.
  • 3K
    • י
    אתגר אתגר דו שבועי - צמד מנצח
  • ימים טובים יבואו //
    • מה היה אומר הרשל'ה בפגישה עם איינשטיין?
    ואיך רבי חסדאי היה מנחם את יקוואל?

    תארו לעצמכם..

    באתגר הפעם יהיה מקום נכבד ליצירתיות!
    באתגר תבחרו דמות היסטורית (מלפני 70 שנה לפחות) ודמות מספר חרדי ותפגישו אותם בכל דרך שתרצו.
    הזמן, המקום, שאר הדמויות אם ישנם - לבחירתכם.

    ובנוסף - יש לכתוב בספוילר שתי משפטים על הדמויות שלקחם. מאיזה ספר נלקחו\מתי חיו, קווים כלליים עליהם.. אפשר להוסיף נימה אישית על הדמויות.

    השיפוט יתמקד ב:
    דמויות מעניינות
    אמינות (שמירת האופי ומנטליות התקופה)
    כתיבה זורמת

    בהצלחה!

    האתגר יינעל ביום רביעי כ"ב אלול תשפ"ד 11:59 PM
    לנספח
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מיהי, גשם יורד, שפירא דוד ועוד 28 משתמשים31 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פניני ריין
    שכחתי להדגיש שעד ועד בכלל... @מ. י. פרצמן , יש אפשרות להאריך את האתגר עד כ"ד תשרי?
  • 2 74K
    • ש
    מידע שימושי בשורה משמחת שקיבלתי במייל! לחובבי כתיבה
  • שירה שקד //
    • יש אדם בשם לירון פיין, אחד השמות הגדולים בישראל בכתיבה ועריכה ספרותית.

    אני למדתי הרבה מהתכנים שלו, והם תרמו לי המון – הבעיה היא שהם צריכים סינון, כי הוא לא דתי בכלל.

    היום קיבלתיי מייל מרשימת התפוצה שלו על מדריך כתיבה חדש שהוא הוציא – שמתאים לשומרי תורה ומצוות.

    המדריך נכתב יחד עם מוישה גוטמן, ונמכר ב”אור החיים”.

    קוראים לספר “תכתבו” – כמובן, לא קניתי עדיין, אבל נשמע מבטיח.

    מצרפת את התמונה של כריכת הספר.



    נ.ב. אני יודעת שזה נשמע שיווקי להחריד. ובכן, הריני להצהיר: לא מכירה אישית אף אחד מהמחברים, ההתלהבות שלי נובעת אך ורק מהיכרותי המוקדמת עם התכנים שלהם. כאמור, אפילו לא קניתי עדיין את הספר.unnamed.jpg
    unnamed.jpg
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מוריופ, אפרת תהל, דרור שווץ ועוד 24 משתמשים27 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    קוראות
    קוראות
    בכללי. כחלק מהסקירות שעולות שם גם סיקרתי את הספר של דבורי. אבל הקהילה היא לגמרי לחובבות הספרים...
  • 197
    • ל
    דיון חלומות באספמיא...
  • לילך חצי האי //
    • מי שרוצה להבין-כאן


    1727604721632.png

    הנה לאחר שהייה ממושכת

    קראוני ליצור יצירה מושכת

    כזו שחלק יעצרו מלכת

    ולא איזשהי הדבקה ממתכת


    על האתגר היה תגמול

    האמת, כזה שיוצר בלבול

    האם רק במחיר היקר הדילול

    ואולי גם באינטלגנציה זלזול


    מיד הושבתי על הכיסא תינוק

    היוצרים נהנו וסימנו בצחוק

    אהבו שהלכתי קצת רחוק

    לסגנון קצת יותר עמוק


    אך אוי ואבוי בום טראח

    הכיסא מהאתר לא נלקח

    ולא כמחשבתם נרקח

    מישהו שם את הראש פתח


    אומנות היא לא מוגבלת

    לחשוב כך זו איוולת

    קצת דרכתי על יבלת

    וכבר סגרו בפני את הדלת


    הפירסומאים אינם רימו

    באספמיא קצת חלמו

    את האומנות עיוותו

    ובכנות, מהנורמה התעלמו


    איני בוכה על כסא משרדי

    שניתן באופן 'בלעדי'.

    אלא על אתגר ייחודי

    באתר מדהים חרדי
    הכל בציניות. לתשומת לב המנהלים...
    • חחח
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, ח.ד. וחלק, וכאשר אבדתי אבדתי ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 3K
    • א
    שיתוף - לביקורת מת על נסראללה! - הסיפור האמיתי.
  • אוראל סולטן //
    • מה, באמת חשבתם שהוא חוסל איך שדיוחו לכם? תשמעו את הסיפור האמיתי כפי שנחשף מהקלטות צה"ליות (או יותר נכון - נחשף ע"י הGPT החשאי שלי, בעריכתי הנדיבה...):

    ביום קיץ חם במיוחד, נסראללה החליט שהוא רוצה לצאת מהשגרה ולבקר בשוק המקומי. "אני אקנה כמה ירקות, אולי אפילו אגזים עם פירות", חשב לעצמו. כשהוא הגיע לשוק, הוא נחשף למגוון עצום של דוכנים, ולא עמד בפיתוי.

    הוא עבר ליד דוכן של פירות והחל להתמקח עם המוכר. "אני לא מוכן לשלם מחיר כזה על תפוחים! זה נראה לי כמו סיפור זוועה!".

    "אבל זה לא כמו סיפור זוועה - זה באמת סיפור זוועה! רוצה לשמוע מה קרה לי איתם?", השיב המוכר בזעקה.

    "לא", ענה נסראללה, "אין לי זמן לזה, אני צריך לחשוב על טקטיקה כנגד ישראל".

    נסראללה המשיך בדרכו, ולפתע ראה ליצן שמבדר ילדים. הוא התקרב, חושב על טקטיקה צבאית חדשה.

    "ליצן, איך אתה מצליח לגרום לכולם לצחוק?", שאל נסראללה את הליצן.

    "הטריקים שלי פשוטים – אני לוקח את הדברים הכי נוקשים ומציג אותם בצורה מוקצנת והזויה!".

    נסראללה, שחשב על התמונה הגדולה, החליט שיש לו רעיון! הוא לקח כמה בלונים והתחיל להכין דמויות, אבל במקום כלב או חרב, הוא יצר 'טנק בלונים', בתוך הטנק הכניס חומר נפץ, אותו תכנן לזרוק אל עבר ישראל.

    נסראללה שב לביתו בשמחה ובטוב לבב, מחזיק את הבלון בידו, "שמע", אמר לקיר שלידו (מה הוא אשם שכל העוזרים שלו מתו?), "אני הולךך לפוצץ עם הבלון הזה את ישראל, וככה נגמור אותם!".

    ...​

    באותו הזמן, בשוק.

    "הטריק עבד?", שאל א', סוכן מוסד בכיר.

    "כן", ענה לו הסוכן המחופש לליצן, "הכנסתי לו מכשיר איתור בתוך הבלון".

    "תגיד לי", אמר לפתע א' מעברו השני של הקו, "אתה בטוח שזה יעבוד?".

    "כן", ענה לו הליצן, "זה יהיה מבצע פיצוץ".

    ...​

    כעבור מספר שעות, בבונקר של נסראללה.

    "טוב", אמר נסראללה, "בשלוש אני מעיף את הבלון. שלוש, שתיים, אחד...".

    נסראללה שיחרר את הבלון מידו, פיצוץ עז וקולני נשמע.

    חסן נסראללה מת.

    80 טון חומר נפץ גזרו את דינו להתפורר בבונקר לחלקיקים, מתנה טובה לקראת השנה החדשה, כן יאבדו כל אויבך ה'.

    תהא נבלתו צנוחה במי הספונג'ה.

    ועכשיו, באמת (כלומר - לפי האמת שלכם...), איך אתם חושבים שנסראללה חוסל?
    • חחח
    • תודה
    Reactions: אהרן 1, כפיל, י"ג מידות ועוד 40 משתמשים43 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    התקשרתי לגבי מהשב"כ, הוא טוען שהוא עסוק במבצע להצלת החבורה שנתקעה בתוך ביפר ענקי שהוא בעצם פצצת...
  • 158
    • S
    שיר אל תחפשו אותי
  • ST.R //
    • אל תחפשו אותי

    נאבדתי מזמן.

    נלקחתי עם הרוח

    למחוזות אפלים.

    מדי חלשה להתנגד


    אל תחפשו אותי

    נאבדתי מזמן.

    נפלתי מכל חבלי ההצלה

    שלקחתם ממני.

    מדי חלשה להיאבק


    אל תחפשו אותי

    נאבדתי מזמן.

    נרמסתי תחת כל אותן המילים

    שאמרתם עלי.

    מדי חלשה להתגונן



    אל תחפשו אותי

    נאבדתי מזמן.

    נקברתי תחת כל אותן פעולות

    שפעלתם נגדי.

    מדי חלשה להילחם



    אל תחפשו אותי

    נאבדתי מזמן.

    נפרדתי מכל חלק מהאישיות שבי

    שלקחתם ממני.

    מדי חלשה למחות



    אל תחפשו אותי

    אני מזמן לא אבודה.

    לקחתם כל חלקיק אהבה

    והשארתם את הכל לאבא,

    שבידו אני חבוקה.


    אשמח להערות והארות
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אני זהו שמי, אחת כזאתי;), שירת הכוכבים ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 4K
    • ה
    שיתוף - לביקורת ילדה של אמונה/סודות מן החדר
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד


    בסוף מצאתי את עצמי ביונדאי הקטנה, משקיפה מבעד לחלון על המקום שהיה לי פעם בית.
    מישהו נכנס לחדר, מישהו יצא. האור נדלק ונכבה. מישהו אחר עבר מסלון למטבח. ראיתי רק צללים. דמויות חולפות. שותקות. ואין מילים.

    מטרים ספורים הפרידו ביננו. לא דוממתי מנוע. הגעתי רק להביט, להיזכר.

    מול שמיכת הקטיפה שעיטרה את השמים, מול הדממה והכוכבים, הכל היכה בי. לא הצלחתי להכיל את הרעש של השקט.

    ברגע אחד צפו מולי כל האדים של הזיכרונות. התגעגעתי לריח של החביתה במטבח. לרעש בסלון. לאוויר במרפסת.
    אפילו למריבות התגעגעתי. זוכרת את הכדור שנתנאל היה מכדרר במסדרון, הייתי יוצאת מהחדר וצועקת לו: 'יאמעצבן! תפסיק כבר לחפור!! אני לומדת למבחן', ואיך הוא היה תופס את הבטן, צוחק. קורא לי חנונית ועצבנית.

    מתגעגעת למריבות עם רחלי, איך הייתי לוקחת לה את המסרק בכל בוקר, ואיך הייתה צועקת לי 'גנבה'. גם אני הייתי צוחקת, מתקנת: "אומרים גנבת".

    עכשיו הכל הפך לאבק זיכרון. אני עדיין כאן. ברכב.

    זוכרת שכעסתי על אבא, אמרתי שהוא לא מתנהג כמו האיש שהוליד אותי. לא דיברנו כמעט שבוע. אבל אני זוכרת את הלילה ההוא, בחורף. השמיכה גלשה אל הרצפה. והוא הרים, כיסה. בזווית העין הבחנתי בו. מייצב את הפינות, מוודא שלא קר לי מדי. זוכרת גם את השיחה ההיא בקיץ, יום אחרי שהמורה תרצה רבינסקי השהתה אותי ליומיים. אבא כעס, אמר שאני חייבת לשים לעצמי גבולות. אחרת ארד לטמיון. גם אני כעסתי. טמיון הייתה מילה שלא אהבתי. רק אחר כך שמעתי את הקול שלו עולה מהמרפסת: 'היא ילדה מדהימה, הבת שלי. אין שום הצדקה שתשאר בבית. אפילו לא ליומיים'. זוכרת שנשרה לי דמעה מהעין כשהבנתי: אבא שלי הוא אבא של מאחורי הקלעים. מכסה בשמיכה רק אחרי שכולם ישנים. מראה פנים קשוחות ומלטף רק כשלא רואים.

    המים שזרמו בנהר מאז כמעט ומחקו גם את הזכרונות. הכעסים הקטנים היו שייכים לימים שעוד הייתי ילדה טובה. קצת מזגזגת ימין ושמאל. אבל עדיין בת. אחות. חלק בלתי נפרד ממשפחה.

    הכל התפוצץ אחרי המכשיר ההוא שקניתי. זה שבבית שלנו היה אסור אפילו לומר את השם שלו. זוכרת את הפטיש על השיש, את היד שאחזה בו. ראיתי את המסך מתפוצץ מול עיני ולא התרגשתי. לעגתי לכם: 'מחר אני קונה מכשיר חדש'. ואתם כעסתם. גם אני. וכולנו הבנו שהמציאות הזו לא יכולה להימשך. איילה הייתה קטנה מדי, כלי טהור שפחדתם שאטמא.

    אז אני כאן עכשיו. ברכב. לוחשת תפילה לשמים. הדמעות יורדות על פני, חולפות על שפתי וגרוני. זוכרת שאמרתם לי פעם למה את מתפללת. ואיך. אבל אני לא ויתרתי על הזכות הזו, לא אוותר עליה לעולם. אלול הגיע, לא רציתי לחפש אריה בשדות. רציתי למצוא אבא. ומלך. לדעת שימינו פשוטה לקבל שבים. רציתי להאמין שיום אחד, אם אחזור, אדע שכל השנים הללו היה מי שחיכה לי בבית.

    ***
    אשמח לביקורת
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עוד משהי, CynicalExplorer, (אויבער) חוכם ועוד 65 משתמשים68 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    תודה: ) האמת שזה בהחלט היה יכול להיות אופציה לסוף. סוף עצוב הייתי אומרת.
  • 520
    • כ
    שיתוף - לביקורת לחזור בשאלה... [ו/או 'דיבורים של תשובה!']
  • כותב השורות //
    • דיבורים של תשובה /י.מ.י.

    מן החסדים העצומים שנתן לנו הבורא
    ומן הטובות הגדולות שהיטיב עמנו ה' יתברך
    היא האפשרות לתקן את מה שקלקלנו
    לכפר ולמחוק מעשים שנעשו באונס בשוגג ואפילו במזיד
    אותו פתח שפתוח בפני כל נברא, ודרכו אפשר בכל זמן ובכל מצב לחזור אל ה'
    מה שנקרא 'לחזור בתשובה'.

    המונח 'לחזור בתשובה' הוא לא ממש ברור
    'לשוב אל ה'' נשמע קצת יותר מדויק

    כך גם זה נאמר בתורה:
    'ושבת עד ה' א-להיך'
    'ואתה תשוב ושמעת בקול ה''
    'לכו ונשובה אל ה''
    'השיבנו ה' אליך ונשובה'
    ועדיין – 'פוק חזי מאי עמא דבר'
    המונח שהתקבל על הלשון הוא 'חזרה בתשובה!'

    ננסה להשתמש במונח הזה כדי להתבונן דרכו על התהליך שעובר אדם בדרכו אל ה'תשובה'.

    כולם מדברים על ה'תשובה'...
    אבל אף אחד לא מדבר על השאלה!

    כולם עסוקים ב – 'מה זה 'תשובה'?' ו'איך חוזרים בתשובה?'
    ו'מה קורה אם חלילה לא מנצלים את הזמן המסוגל לתשובה...'
    ה'תשובה' ממלאת את חלל החדר
    ה'תשובה' תופסת את כל המרחב
    ומה עם ה'שאלה'?
    השאלה כאילו לא קיימת...

    בעולם, 'תשובה' באה כמענה ל'שאלה'
    יש הרבה ספרי שו"ת בארון הספרים היהודים שיכולים להוכיח זאת...
    באף אחד מהן אין תשובה שמתחילה בתשובה!
    זה תמיד מתחיל בשואל ששאל... ובתשובה שהשיב לו הרב
    לפעמים גם השואל מתעורר לתשובה מעצמו לאחר עיון ולימוד מחדש של הדיון
    אך תמיד המבנה הלוגי יהיה שאלה שמובילה לתשובה!

    גם ל'לומדים' מתחילים... מסבירים שכשלומדים תוס' –
    צריכים לפעמים לחפש את 'השאלה הסמויה'... שמתחבאת מתחת לפירוש שמציע תוס' בסוגייא.

    במפגש עם 'בעל תשובה' שמספר את סיפורו האישי - את דרכו אל עולם המצוות
    יש תמיד שלב בסיפור בו מתחילה התפנית בעלילה
    ה'בעל תשובה' בטח גם יתרגש כשהוא יגיד את המשפט הבא:
    'ברגע הזה... שאלתי את עצמי בשביל מה אני חי???'
    'למה באתי לעולם?' 'אולי באמת יש אלוקים?' 'האם חייתי עד היום בשקר?'

    זו תמיד תהיה שאלה שגוררת עוד שאלה שגוררת עוד שאלה...
    עד שיהיו מספיק סימני שאלה, תהיות וחיבוטי נפש, שיגרמו למיודענו לעשות את הצעד הנכון לעולמה של תשובה.

    אכן כן!
    השאלה היא זו המביאה לידי תשובה!

    אז לפני שנחזור בתשובה אולי כדאי וצריך לחזור בשאלה?!

    אולי לפני שנעבוד על קיום מצוות תשובה
    כדאי לחזור רגע לשאלות שמסתתרות מתחת לרצון שלנו לעשות 'תשובה'?!
    האם בכלל ידענו על קיומן של אותן שאלות?

    הגיע הזמן לחשוף את 'השאלות הסמויות'
    ולדרוש איתן את התשובה!
    כי אי אפשר ואין דרך לעשות תשובה בלי לעורר קודם את השאלות הנכונות!

    המשל המפורסם של השערי תשובה מתאר מעשה מטופש של אסיר בבית הסוהר
    שראה חתירה חתורה לפניו שממנה ברחו כל האסירים
    אך הוא נשאר בבית הסוהר ולא ברח אל החופש
    בתגובה, שר בית הסוהר היכה אותו במטהו ואמר לו:
    'קשה יום! הלוא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך'...

    אדם הגון וישר המקפיד על ציות לחוקי מדינתו לא ממש מבין את הבעיה
    האם מצופה מאזרח לברוח מגזר הדין שנפסק עליו על פי דין?

    ובכלל האם המשל דומה לנמשל?
    במשל - לברוח מבית הסוהר הוא מעשה של מרידה במלכות
    בנמשל - לעשות תשובה זה קיום של מצווה מהתורה
    אין הנידון דומה לראייה!

    התבוננות קלה במידת הדין, לא מעלה את האפשרות של תשובה!
    המשוואה היא ברורה –
    חטאת – קילקלת! שברת – שילמת!

    'שאלו לחכמה, חוטא, מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדוף רעה!'
    שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'הנפש החוטאת היא תמות!'
    שאלו לתורה חוטא מהו עונשו? אמרה 'יביא קרבן ויתכפר!'
    כלומר! החכמה, הנבואה, והתורה, בצד של אותו אדם שבחר שלא לברוח מבית הסוהר
    כולם מבינים שעל פי הסדר והחוק המקובל אין לו תקנה אלא להישאר שם ולשלם את חובו לחברה...

    ובכל זאת יש עליו טענה...

    כי יש עוד אחד שאותו אפשר לשאול את אותה שאלה
    וסוף סוף לקבל – תשובה!

    'שאלו לקודשא בריך הוא - חוטא מהו עונשו?
    אמר להן - יעשה תשובה ויתכפר לו!'

    הקב"ה ברוב רחמיו חתר חתירה, דרכה כל אדם יכול לחזור אליו
    אין מקום ממנו אי אפשר לחזור אל ה'
    אין שאלה שאין עליה – תשובה!

    כשהאדם רחוק מה', אסור בכבלי היצר, זרוק במעמקי בור
    כשאדם מוגדר כ'חוטא' או 'רשע'
    ישנם שתי ברירות!
    או להתייאש ולהשלים עם המצב! או להרגיש לא בנוח ולקוות לשנות את המציאות!

    הטענה העיקרית על אותו קשה יום שבחר להישאר בבית הסוהר
    היא גילוי חוסר הרצון שלו לצאת מבית הסוהר
    אדם שבוחר להישאר בין כותלי בית הסוהר הוא מעיד על כך שהוא מרגיש בנוח להיות מאחורי סורג ובריח
    הוא לא מרגיש שם כל כך מסכן
    טוב לו שם
    הוא מרגיש שזה המקום שלו!
    אדם כזה חוטא בכפלים
    הוא גם עבר על החוק וגם לא רואה בעונש את העונש.

    לשאול, זה גם לבקש ולרצות - 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש'

    אדם שחטא ומתרחק מה' - הוא לא במצב טוב!
    הוא אמור לשאול את עצמו –
    האם אני חי נכון?
    האם אני רוצה להישאר במקום שלי?
    האם אני מרגיש בנוח עם איך שהוא מתנהג?
    האם לא כדאי לי להשתנות?
    האם עבדתי על עצמי כדי להיות יותר טוב?
    האם אני באמת קרוב אל ה'?
    האם מה שמעסיק אותי זה 'כבוד שמים' או 'כבוד עצמי'?

    עוד ועוד שאלות, עוד ועוד תהיות
    יביאו את האדם אל הפתרון
    אל התשובה!

    אדם שמתבונן במצב שלו, יכול להרגיש את המרחק בינו לבין הקב"ה
    ו'לשאול' ממעמקי בור הגלות שבו הוא שרוי -
    'למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים?'
    ובתוך כדי דיבור לענות את התשובה -
    'השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם'.

    אם אדם לא שואל את השאלות הללו בזמן מפי עצמו...
    הוא עלול חלילה לשמוע אותם מפי אחרים...

    'ואמרו כל הגויים: על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת? מה חרי האף הגדול הזה?
    ואמרו - על אשר עזבו את ברית ה'...'

    גם לשאלה הזו התשובה תהיה -
    'ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו...' 'ואתה תשוב ושמעת בקול ה' א-להיך...'

    אין שאלה שאין עליה תשובה!
    התשובה לכל השאלות באשר הן היא – הקב"ה בכבודו ובעצמו!

    כשאדם מרגיש בקושי מסוים, או נתון במצב סבוך, ולא יודע מה לעשות ואיך לעשות?
    תמיד תמיד הצעד הנכון יהיה - לשוב אל ה'!
    להתקרב אל הבורא, לחשוף בפניו את הרצון האמיתי החבוי בנו -
    את הכמיהה להיות עובד ה' באמת!

    כדי לקבל תשובה אמיתית! שלימה! שתתקבל ברצון!
    צריך לא לפחד לשאול את עצמנו את השאלות הקשות!

    אל דאגה!
    הקב"ה כבר מחכה לנו עם ה'תשובה'...

    וה'תשובה' שלו היא כנראה התשובה היחידה על כל השאלות!​
    • תודה
    • שכוייח!
    • כועס
    Reactions: אנד & דינו, גשם יורד, סבתא חביבה ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    ועדיין בלשון הקודש קשה להתעלם מביטויים בעלי שורש דומה וודאי בעניינינו ש'תשובה לשאלה' היא במידת...
  • 370
    • ח
    שיתוף - לביקורת תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    תוך כדי הכנת אוכל לחג, ושימוש בסימנים האהובים עלינו מקדמת דנא,

    כמו אמא יהודיה טובה אני מבקשת.

    מכינה קראמבל תמרים, ריבונו של עולם שייתמו שונאינו.

    והשנה התחושות חזקות יותר מתמיד, ש-י-ת-מ-ו-!

    אנא ה', שלא יישאר מאויבינו שריד ופליט.

    את כל הרשעים הקמים על עמך ישראל, בניך, אהובך, תשמיד.

    חשבתי על כך שכתוב: "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי,

    מתרגם אונקולוס "בצלותי ובעותי"

    "צלותי" זוהי התפילה שנקראת חרב ואילו "בעותי" זו הבקשה שנקראת קשת.

    יש לנו את היכולת להתפלל, יש לנו את האפשרות לבקש, התפילה שלנו היא כמו חרב, והבקשה שלנו היא כמו חץ.

    כשאנו נמצאים בתקופה כל כך מורכבת בה האויבים שלנו קמים עלינו לכלותינו, אין כוחנו אלא בפינו.

    הפה שלנו הוא השורש של כל הפעולות.

    הבקשות שלנו הם הקשת שלנו, התפילה שלנו הינה חרב.

    כאשר צריך להרים את חרב המלחמה, בזמן כה גורלי הסימנים שלנו, מסמלים לנו יותר מכל, תפילה.

    תוך כדי הכנת הסימנים עולה מאליה תפילה,

    ריבונו של עולם בבקשה, את כל הקמים עליך, ועל עמך ישראל תשמיד, תבוא לטהר אותנו ואת העולם כולו.

    ריבונו של עולם, תודה על כך שכבר השמדת הרבה מאוד רשע, תודה על הכוח של הצדיקים שמגינים בעדינו אף הם בחרבם ובקשתם.

    אנא ממך תן לנו את הזכות להתפלל להתחנן ולבקש "וכל הרשעה כרגע תאבד".

    מכינה דובשניות ומבקשת:

    ולעמך ישראל, תמתיק, תמתיק תמתיק.

    ותקום ותיכון מלכותך בעולמך.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: גאווהסקריפט, אוראל סולטן, מחוברת לעצמי ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    ב"ה, על חיסול נסאראללה. בתפילה שתמשיך עלינו טוהר וקדושה.
  • 713
    • ח
    שיתוף - לביקורת חרדות, חרדות.
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    הנסארללה הזה, שמעתי קטעים מנאומו, טוב לא בדיוק שמעתי, גונב לאוזני, הרי שאם במחבל עסקינן הרי כל המתקשר אליו יגיע ממקור גנוב.

    אחד הקטעים שלו היה ללגלג עלי, בפרט.

    "אתם עם רגל ורבע באוויר" מחכים למתקפה".

    זו אחת המטרות שלו, מצהיר נסארללה בצנעה, הרי יש לו בנק מטרות וחברים שמוכנים ליישם אותם, אז אחת המטרות הצנועות של הארכי, הזה, זו מטרה פסיכולוגית.

    הו, איך אני אוהבת פסיכולוגיה, זאת אומרת אוהבת להבין איך דברים עובדים בנושאי רגשות, לא אוהבת כשאנשים מנסים אותם עלי.

    אז ככה, בהתחלה לקחתי את המתקפה ברצינות, לא פשוט להניף את דגל הנקמה מעל מסגד ג’מרכאן בעיר קום באיראן.

    כשיש איומים על מתקפה משולבת, עדיף לא להאריך.

    אז חיכיתי.

    וחוץ מזה שחיכיתי, אז שמנו בממ"ד עוד שתי מזרונים, והקטנים הצטופפו להם יחד, לשינה, כדי שאם חלילה וחס תהיה אזעקה בלילה, אז לא נצטרך להעיר אותם, להרים אותם, שזה קצת מלחיץ, כי הם שוקלים בכל זאת.

    אז ישנו ככה כמה לילות, עד שראינו שהמתקפה מתבוששת לה מלבוא ואז החזרנו את המזרונים לטובת שטיפה, ולטובת קצת מרחב בחדר.

    חוץ מהעברת המזרונים אז גם סידרתי את החדר, זאת אומרת, בחדר יש שתי סלסלות של כביסה, והר ועד בכלל.

    אז הקפדתי לקפל את כל הכביסה, כדי שיהיה נעים בעת האזעקה ולא צפוף.

    חוץ מזה, עשינו קניות, אם כל שבוע אנחנו עורכים קניה באלף שקל, נניח, אל תיקחו את המילה שלי במדויק, הדגשתי, נניח.

    אז נניח שקניתי באלף חמש מאות רק כדי למלא את הבית.

    מילוי הבית זוהי אסטרטגיה בפני עצמה, בתקופת הקורונה מילאתי את הבית בקטניות, בשלב מסוים אכלנו את הקטניות כדי לחלץ אותם מגזר דין של אבדון.

    הפעם החלטתי, לקנות שק אורז, גם נשמר, גם אפשר לחלק, אם יבואו השכנים, אפשר לתת להם כמה כוסות אורז, וככה יהיה מספיק לכולם עד שתהיה שוב אפשרות לקנות אוכל במכולת.

    האמת, שהמתקפה היתה רק תירוץ להוצאות החופש הגדול, כולם בבית והמשך המשוואה כולם רעבים והתוצאה כולם אוכלים.

    אז היתה סיבה והיה גם תירוץ, אבל במשפחות כמו שלנו, כמה שתקנה יחזיק לך גג שבוע.

    נו פרובלם, הבית מתרוקן קונים שוב וחוזר חלילה.

    מחכים, ומחכים לאזעקה, ואין קול ואין עונה.

    בינתיים האוכל מתחסל כדרכו בקודש.

    איך אמר החסן הזה, נשאיר אתכם עם רגל ורבע באוויר.

    אז תקשיב חסן, החלטתי שהאיומים שלך לא מדברים אלי.

    אם כל ההערכות לאחר חצות י' באב, החלטנו לעשות צבע בבית, ושחסן יקפוץ.

    הגענו לממ"ד הזזנו מיטות, שטפנו מתחתן, הרטבנו את הקיר בצבע טרי, זה הזמן לא?

    ואז באחת, פתאום נזכרתי בו, אני רגל ורבע באוויר, מה אני עושה אם יש עכשיו אזעקה?

    אין מקום לדרוך.

    הצבע צריך להתייבש, ולא עוד, שחמש מכונות המתינו בנחת וסבלנות ראויה לציון לקיפולן, בחדר ממ"ד, חחח... חסן.

    בטח אתה יושב וצוחק איך הפסיכולוגיה שלך עובדת, והיהודים לא יכולים לצבוע את הבית שלהם, ולארגן אותו, וכשמי יודע בכלל, אחרי טיל בליסטי מה יישאר.

    אז הנה אני כאן להגיד לך, שהספקנו שוב פעם לקפל את כל הכביסה, הסיוד כבר התייבש, החדר שטוף, מילאנו שוב את הבית ברוך ה', לכבוד שבת קודש.

    את חושבת שהוא יושב עם מפה, מחפש את הכתובת שלך ומכוון את הטיל בדיוק אליך? שואל אותי בני, שבכלל לא מבין שנסארללה מנסה לשחק ברגשות שלנו.

    אז קודם כל אני חושבת שאם הוא היה מנסה לשלוח טיל לכתובת שלנו, אז הוא היה מפספס בכמה עשרות מטרים, לכפר השכן, ומעבר לכך אין לנו כתובת על הבניין, מחוק.

    אז אתה מר נסראללה נלחם על התודעה שלנו, מבטיח שתלחמו מלחמת קודש בדרך לירושלים.

    ואני כאן להגיד לך, שכתוב שתיקון הבית הוא תיקון השכינה, וכאשר אני קונה אוכל אני אומרת לכבוד שבת קודש, וכמה שיהיו מניעות, אנחנו שוב ושוב נחזור כדי לקפל שוב כביסה, כדי לתת לילדים תחושה טובה ונעימה בבית בכלל ובחופש בפרט.

    מה אתה מבין בקדושה?

    מה אתה מבין בלרוץ לדבר מצווה?

    מה אתה מבין בבית היהודי?

    מה אתה מבין בירושלים?

    והשאלות שלי הפעם הן רציניות לחלוטין.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: תות לימון, מוז'יניקית, ח.ד. וחלק ועוד 16 משתמשים19 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    גם אני לא האמנתי שהרברבנות וכוח הטומאה הלזה יסתיים באופן כל כך חד וחותך, אין לי אלא לסגור מעגל...
  • 1K
    • א
    שיר מציאות של אנשים נופלים / /
  • אחת כזאתי;) //
    • נלחמת לבד

    כמו גיבור

    גדול


    נתת לעצמך

    למעוד

    ליפול


    נפלת לתוך

    לוע הבור

    חור שחור

    בולע

    ללא נודע

    משאיר צללית

    בעלטה

    עשן מיתמר

    כהנצחה



    עמוק כמו תהום

    כואב כמו רעידת

    אדמה

    ומלא בשממה


    זרקת את עצמך

    לגלים

    חשבת אתה גדול

    מהחיים


    שכחת איפה הולכים

    נפלת

    נחבלת

    יצאת מוכה

    אפוף נזקים


    לא רוצה לקום

    כן רוצה ללכת

    מכאן

    לשם

    לאיפה שאין

    קוצים

    בוץ

    ואפר


    חול אף פעם לא סבלת

    ממים תמיד פחדת

    לשחות לא רצית

    עד שנפלת לעמוקים


    מרגיש שדפקת לעצמך

    את החיים

    לא סומך על כמה מצילים


    ולא לומד מטעויות של נופלים



    גיבור גדול

    שאתה


    העיקר למדת

    שליפול

    זה היופי

    של האנשים

    שקמים


    למחרת
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: ר קרין, הווה פשוט, מוריופ ועוד 18 משתמשים21 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    תודה לך על המשוב המפרגן, מחמם את הלב. ריגשת!
  • 476
    • א
    שיר טוב מעצם היותך
  • אחת כזאתי;) //
    • זה קשה
    כואב לך
    אתה שוב נופל
    נעמד
    וקם
    בשמירה
    על ההגה
    נירדם

    הלב שלך
    צורח הצילו
    עד מתי
    אפשר
    לפול
    לקום
    זה מייאש

    אולי
    נלך
    נצלול
    לעמוקים
    ניסחף
    אם כבר
    כואב
    וזה מפיל
    גומר
    אז למה
    לא עד הסוף?

    מלקה את עצמך
    לא נותן
    מנוח לנפש
    אין שמחה
    אין מרגוע
    יש טיפה על הלחי
    מסמלת
    שיש רצון
    להגיע למקום
    יותר גבוה

    אבל בפועל
    אתה רק נמוך
    צולל יותר
    מוריד הילוך

    ואני שואלת למה?
    אתה כזה טוב
    מגיע לך מקום
    ותשובה
    אדם אחד טוב
    מעצם היותך

    בריאה
    של אלוקים
    אדם
    תוהה
    בעולם גדול
    הומה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר!!, תות לימון, .חיה פ ועוד 8 משתמשים11 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    תודה לך... כיף לשמוע!
  • 2 3K
    • A
    שיתוף - לביקורת קרה גם לכם?- קבוצת תמיכה לתולעת ספרים מצויה (גם לחסרי מזל)
  • Avigail Amram //
    • בס"ד

    - מבוסס על סיפור אמיתי-

    זה קרה לי שוב, למה לא עצרתם אותי.

    למה.

    ל-מ-ה.

    אתם הרי יודעים טוב ממני שזו טעות נוראית.

    ולא אמרתם כלום.

    לא התרעתם.

    לא התחננתם שלא אעשה זאת.

    לא חסתם עלי.

    ועכשיו אני אומללה.

    מאוד.

    אני יודעת שזו פשוט שטות.

    ובצעד אמיץ אני מחליטה לא לעשות זאת שוב.



    זהו, שום דבר לא ישבור אותי.



    בסוף לא היה בספריה את 'גם כי אלך'.

    לא עמדי בפיתוי.

    זה היה ניסיון גדול מידי.

    וגם אמרתי בלי נדר.

    אז נשמתי עמוק.

    ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא משמעותי.

    ו-

    לקחתי את 'כי עתה עמדי'.



    ושוב.

    למה לא עצרתם אותי?

    למה לא אמרתם לי שאני עושה טעות?

    שספר מתחילים מהראשון שבסדרה?

    למה.

    ל-מ-ה.

    עכשיו אני כבר יודעת שגיטי ומאיר התחתנו.

    עכשיו אני יודעת הכל.

    למה לא עצרתם אותי?

    למה לא אמרתם לי לחכות ל'גם כי אלך'?



    זה קרה עם 'מרגל להשכרה'

    (התחלתי מ'מבוקש').

    זה קרה עם 'ממלכה במבחן'

    (התחלתי מ'מהללאל' – עצה מאחת שאכפת לה: אל תעשו את זה!

    תתחילו מ'איסתרק' כמו אנשים מהוגנים)

    סוג של כישרון לקחת את הספר השני בסדרה ולהרוס לעצמי.



    אז זהו. פעם הבאה אני לוקחת את הראשון בסדרה ויהי מה.

    שום דבר לא ישבור אותי, סופית.



    באתי לספריה, לא היה את 'לא חיפשתם'.

    לקחתי את 'אם תמצאו'.


    קרה גם לכם?
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רפב, אלישבע סלומון - Epic, גאווהסקריפט ועוד 88 משתמשים91 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    דחוווף @מהללו מחכים!! אני מזה הפוכה. חברה שלי רוצה שאני אלה לה מה קרה בסוף ואני לא מסכימה... מה...
  • 573
    • ל
    סיפור בהמשכים שופך מילים - המשך
  • לוטם //
    • בעקבות מגבלת איסור-הקפצת-אשכולות-שלא-היו-בשימוש-שלושה-חודשים, אני מתכבד לפתוח אחד חדש.
    תתחדשו.

    ובכן. אהמ. התגעגעתי. האמת, שהתגעגעתי.

    טוב, אולי זו לא ממש האמת. כי לא בדיוק זכרתי את קיומו של ה'שופך מילים' הזה, אבל מידי פעם, כשהוא עלה בזיכרוני, (אני פיוטי היום, שאפו לי), אז כן. התגעגעתי.

    התגעגעתי גם לישיבה, האמת.

    נמאס מהחופש. מהים-בריכה-כדורגל-על האש-סבא-סבתא-חברים-אחים קטנים ותוסיפו כיד הדמיון הטובה(?!) עליכם.

    תודו שזה נמאס. עדיף לחזור לישיבה, לשבת תחת המזגן, חברים מסביב. ללמוד, לדבר קצת, לצחוק, להסתלבט.

    ניסיתי ללמוד גם בחופש, בבית הכנסת. תאמינו לי שניסיתי, אבל זה לא הולך. פשוט לא.
    זה לא כמו בישיבה. בישיבה יש אווירה.
    בבית כנסת יש גם אווירה. של חופש.

    אז... זה היה לי קצת קשה.

    סבתא שלי אומרת שקשה יש רק בלחם. וגם אותו אוכלים (בטוח גם לכם יש איזו סבתא-סבא-דוד-אח-אחות שאומרים לכם את זה, נכון?! כמה שזה מעצבן.) ולעניינו, כנראה שהם לא ניסו לשבת ללמוד כשהחברים שלהם מתקשרים אליהם כל עשרים שניות (בתורנות מסודרת!!) ומציעים להם לבוא איתם לים.

    לא עוזר שאני מסביר להם שכולם נראים כבר כאילו הם קרואסונים ששכחו אותם בתנור.
    לא אכפת להם. רוצים ים. להתלכלך, להתמלא בחול. לשמוע את הצווחות של המציל. ברררר.

    מזל שלא נשאר לבין הזמנים הזה הרבה זמן.

    מזל גם שלי, וגם של ההורים שלנו. למשל, מורדי, בנדוד שלי, סחב אותי איתו לטבריה.

    שרדתי שם יום אחד, וברחתי חזרה. לא התאים לי. לישון על החוף. נו, באמת?! מי המציא כזה דבר?!

    חזרתי לבית, סחבתי איתי את מורדי. אמא שלו התלהבה. מה נראה לה, שהייתי חוזר לבד?! אני לא יודע אפילו איזה קו אוטובוס לוקחים משם...

    אז לסיכומו של יום ועניין. אני שמח שתכף בין הזמנים נגמר.

    בשקט בשקט אני אגלה, בעיקר כי אני עולה לשיעור ג' ישיבה גדולה. אממ מותר להתרגש??
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, כוכב צפון, ללי99 ועוד 23 משתמשים26 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה שניחשת
    יואו איך התלהבתי כשראיתי את ההודעה במייל! כמו תמיד.. משאיר עם טעם של עוד.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה