קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 372
    • ?
    שיר לוחמי צדק? יש סיכוי גדול שתזדהו עם מה שכתוב כאן...
  • { //
    • מוקדש לכל לוחמי הצדק (שלעיתים מכונים מרדנים) ואלו שלא מפסיקים לשאול. (שלעיתים מכונים חפרנים)


    איך כותבים סיפור של צדק
    בעולם בלי אותיות
    כשהאצבע על ההדק,
    ויורים בלי שהיות

    מי צדיק ומי רשע
    תודעה על סף גלישה
    החוקים אמנם ברורים
    אך המאזנים הם שבורים

    מזויפות הן המראות
    מוכרים אותך ללא עלות
    לחקור בלי סוף ואז לראות
    שהעולם ללא שפיות

    והסוד גלוי מידי
    שולט חזק הוא על חיי
    והאמת כל כך שקרית
    מתי אגיע לתכלית

    הידיעה כל כך עיוורת
    היבשה גם היא טבעה
    והשתיקה כזו מוכרת
    והבושה גם היא דמעה

    רעב גדול , ים שאלות
    ואין כאן אוכל אין כאן חוף
    כשמנסה עוד לעלות
    את חריגה כל כך בנוף

    והתנועה היא לא פוסקת
    ותובנה שמרסקת
    הפסיפס כאן לא גמור
    לתקן כאן מי אמור?

    מציאות-שפה של נצח
    לא לבקש כאן הגיון
    שאלות - עזות מצח,
    בעולם של שיטיון

    צריך כאן לב חזק, גדול
    שיחזיק לי את הכול
    כי אין מגדל פיקוח
    שיגן מפני הרוח
    המידע נושב מהר
    נכנס לגוף עמוק יותר

    אם שאלות הן לא אויב
    למה הן גורמות כאב
    אולי עדיף פשוט לשתוק
    אולי מעז יצא מתוק

    ואולי לא צריך תשובות
    שישאירו עוד תא מת
    רק כתפיים רחבות
    שיחזיקו את האמת

    והגחל נלחם באש
    ממשיך ללחום לא מתייאש
    כמו כזה שמתעקש
    למצוא מקום להתקדש

    והלוואי יגיע היום
    שלהכיל הלב יהיה מוכן
    לחיות איתן בשלום
    גם כשלא הכול מובן

    { ואולי הגיע הזמן שנשחרר קצת? לא? לבורא עולם יש את הכתפיים הכי רחבות לשאת את התהיות.}
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, נאו ממש, בַּת שֶׁל מֶּלֶך ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    רעיון יפה וכתיבה מיוחדת! אהבתי.
  • 153
    • כ
    שיתוף - לביקורת אז למה מתחפשים השנה? [3.0]
  • כותב השורות //
    • אז למה מתחפשים השנה?
    הילדים כנראה כבר יודעים. אבל מה איתכם?

    אם עוד לא הצטרפתם לטרנד הפורימי שנכנס חזק למגזר, ובו גם המבוגרים לוקחים חלק בחיפושים... הנה הרגע לחשוב על זה ברצינות.
    בעצם עדיף שלא ברצינות... שלא תבואו לי עם רעיונות באווירת ה'ימים הנוראים'. זו הרי העבודה של ה'שיכורים' עם הטליתות... ולא מומלץ לנסות להתחרות איתם בזמן אמירת 'כל נדרי' בעיצומה של סעודת פורים תוך כדי שהם מחזיקים ביד את הבקבוק המתרוקן...

    אם אתם באופן כללי נגד הרעיון של להתחפש לאחר גיל 13, זה ממש מצוין, מכיוון שזה יאפשר לכם להתחפש ביתר קלות לנציגי 'משמרת הצניעות', וכך תוכלו לעשות את כל מה שחלמתם עליו ולא רק לדבר... איך עושים את זה? ננסה לעזור לכם בהמשך.

    עם כל הניסיון שיש לי ב'תחפושות' ויש לי... ראו     כאן. אני יודע שאני לא היחיד שמנסה לעלות על רעיונות יצירתיים שאף אחד לא חשב עליהם מאז ימי אחשוורוש ועד עתה, מה שאומר שאין לי ממש סיכוי להמציא תחפושת חדשנית שתהייה מעניינת מספיק כדי לגרום לכם להתלבש באופן מוזר. לכן, בצר לי פניתי אל הקונספט הדי מוצלח שמציג רעיונות לתחפושות אקטואליות מתוך ה'חדשות' בשטח.

    ניגש לעניין ונתחיל איך לא, בידידנו - 'המפגין הנצחי' שדי התחזק עם השנים, ונדד מכיכר 'הבימה' אל תוככי הרחוב החרדי, מי אמר שכשחוזרים בתשובה משתנים? אפשר להתחזק ולהיות חרדי ועדיין לעשות מה שאוהבים.
    יש בעיה קטנה, איך אפשר להתחפש ל'מפגין חרדי', כשגם השוטרים בשטח 'לא מצליחים' להבדיל בין מפגין נועז לסקרן תמים...
    בדיוק בשביל זה אני כאן! כדי לשכנע את המשפחה שלכם שאתם הגרסה החדשה של 'המפגין הנצחי 2.0' תצטרכו להשתמש בעיקר ב'פה' באמצעות קריאות 'אהההההההההההה' עולות ויורדות בכל פעם שמישהו מתקרב לכיוונכם. אם מדובר במישהו שנראה כמו שוטר או חייל, גם אם בתחפושת, עליכם להתקרב בזהירות (בצעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה) ולקרוא לעברו קריאות גנאי בסדר עולה – תתבייש לך! תסתלק מפה! למה אתה עושה את זה! רשע! לך לעזה! והכי חשוב לסיים לקינוח ב- 'נאצי!'.
    אל תדליקו פחים, זה מסוכן! ואל תצעקו 'גיוועלאד', זה נדוש.
    אם בכל זאת יפנה אליכם 'כתב' ויתעניין על מה אתם מפגינים, אל תטרחו לענות לו, פשוט תהפכו אותו לנושא ההפגנה העדכני, זה הרי כל העניין של ההפגנות – הדרך הכי טובה לפתור בעיות...

    את מותה של ה'יצירתיות' תגלם התחפושת הבאה בדמות 'מודל AI' לחיקוי...
    הנה ההוראות מפי איך לא ה'צאט GPT' –
    איזה רעיון מקורי [אימוג'י צוחק] הנה כמה רעיונות מגניבים לתחפושת של מודל ai מצחיק, חכם ומרשים.
    חולצה לבנה/כסופה עם ציור של לוח אם/קווים אלקטרוניים
    קרטון מלפנים בצורת מסך מחשב עם כיתוב: 'שלום, [אימוג'י יד מנופפת] איך אפשר לעזור?'
    מדבקות של קוד [010101] ברקוד QR
    להסתובב עם בועת דיבור – חושב... [אימוג'י חושב].
    תוספת מצחיקה: כששואלים אותך משהו – לענות אחרי 3 שניות: 'זו שאלה מצוינת!'.
    נעצור את זה כאן, כי המכונה הזו יכולה להמשיך עם הרעיונות המתכתיים שלה, בלי סוף. רק נוסיף, אם מישהו יעלוב בכם שזאת התחפושת הכי צפויה ומשעממת, אל תיקחו את זה ללב, כי פשוט - אין לכם לב! אתם בסך הכל 'מודל AI'.

    את הרעיון הבא תקראו רק אם אתם אוהבים 'הומור שחור' ומכירים יותר מחמש בדיחות על השואה...
    כל מה שהתחפושת 'חטוף לשעבר' דורשת ממכם זה – לדבר תמיד באופן כללי ל'עם ישראל'. אם יש לכם תיעוד רפואי שהשמנתם בעשר קילו בחודשים האחרונים, זה יכול ממש להוות ראיית זהב שעד אז הייתם מורעבים במנהרה, ולא חגגתם באיזה מלון במצרים.
    עקב הטראומה של ה'חטיפה' וכתוצאה מ'מעגל האלימות' החטופים עלולים סטטיסטית להפוך ל'חוטפים' בעצמם, ולכן אם פה ושם תחטפו לאנשים דברים מהידיים התחפושת תהיה יותר אמינה.

    תוכלו להתחפש ל'פרשן' – תחפושת לא מחייבת... הכוללת חולצה, עניבה, חליפה מחויטת, מכנסיים קצרים ונעלי אצבע. ובנוסף הרבה אומץ להישיר מבט למצלמה ולומר בדיוק הפוך ממה שאמרתם אתמול ב'פורים דפרזים'...

    'טראמפ' יש רק אחד, ואי אפשר להתחפש אליו, מה גם ש'נושאת המטוסים' לינקולן נמצאת באזור וזה לא הזמן לעלות לו על העצבים עם תחפושת לא מוצלחת שלו, ה'בי 2 היפהפיים' שלו יכולים תוך דקות להיות מעל הראש שלכם...

    תחפושת של 'חמינאי' יכולה להיות אופציה טובה גם בגלל הקשר משפחתי ל'פרסי' מהמגילה, אבל לא בטוח שעד פורים היא תהיה רלוונטית... מה גם שחמינאי 'לא נראה בציבור' מזה תקופה, כך שמצד אחד להתחפש לחמינאי ולהיראות בציבור, יהרוס את כל התחפושת... ומצד שני להתחבא במקלט תת קרקעי כל הפורים זה לא בא בחשבון.

    ואתה מ'משמרת הצניעות' שהחלטת לחפש אנשים במקום להתחפש, תחליט כבר אם אתה בעד תחפושות או נגד תחפושות, תחשוב רגע! מה היית עושה אם לא היה לך את מי לחפש...
    אז לך ת'חפש...
    תשובההעברה
    הוספת תגובה
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, שירת הכוכבים, הלוויתן הכחול ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מעולה!! מלא השראה : )
  • 2 264
    • מ
    אתגר נספח לאתגר - לעבור את הגשר
  • מהללו //
    • לשאלות, הערות ודיונים בקשר לאתגר - זה המקום.

    לאתגר
    • תודה
    Reactions: winter bear, ח.ד. וחלק ו-אוראל סולטן3 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    @צביה ר. תודה. יש על מה. בבקשה. אין על מה. ותודה לכולם על ההשתתפות.
  • 216
    • T
    שיר אֲנִי עִמָּהֶם
  • tmr //
    • אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לוֹמַר הַכֹּל בְּסֵדֶר
    אֲקַבֵּל אֶת פָּנַיִךְ גַּם עִם זַרְעֵי קוֹצִים
    גַּם אִם לֹא תֵּלְכִי אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר
    גַּם אִם תִּלְחֲשִׁי תּוֹדָה כְּשֶׁלִּבֵּךְ שָׁבוּר מִכָּל מָה שֶׁהֶעֱבַרְתִּי עָלָיו
    אֲקַבֵּל אֶת פָּנַיִךְ כְּשֶׁאַתְּ כָּל עוֹלָמִי
    וְאַחֲזִיר לָךְ עֲצֵי נֶחָמָה

    כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת הַכֹּל בְּסֵדֶר
    תֹּאמְרִי לִי שֶׁקָּשָׁה לָךְ הַדֶּרֶךְ
    שֶׁהַבְּסֵדֶר הַזֶּה לֹא מוּבָן
    וְעַמּוּד הֶעָנָן הַהוּא נִלְקַח מִמֵּךְ מִזְּמַן

    מֻתָּר לָךְ לוֹמַר
    שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת אֵלַי נֶעֶלְמוּ בְּתוֹךְ הַזֶּרֶם
    וְהַלֵּב שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה מִישֶׁהִי אַחֶרֶת
    שֶׁאַף פַּעַם לֹא הִרְגַּשְׁתְּ כָּל כָּךְ עֲצוּבָה וְאוֹהֶבֶת
    וְהַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת מֵעַל הָאֹהֶל
    הוֹלֶכֶת וְשׂוֹרֶפֶת

    תַּגִּידִי לִי שֶׁקָּשֶׁה לָךְ
    שֶׁאַתְּ כּוֹאֶבֶת
    מִן הַיְּשׁוּעָה שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָךְ
    מִן הַטּוֹב שֶׁאַתְּ כּוֹבֶלֶת

    וְאֹמַר
    בְּכָל צַעַר וְצַעַר
    שֶׁיֵּשׁ לָךְ
    אֲנִי עִמָּהֶם
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מַיִם שְׁקֵטִים, Premium, לרקוד על הירח ועוד 32 משתמשים35 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    תודה🙏 😅
  • 114
    • מ
    שיר אחרי הרעש
  • מיהי //
    • .....................................רעידת אדמה.jpg
    רעידת אדמה.jpg
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, אביגלוש, CynicalExplorer ועוד 5 משתמשים8 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיהי
    @משה איור @צביה ר. @דודה תודה רבה!
  • 156
    • ע
    שיתוף - לביקורת קריסטל
  • עידו לסרי //
    • "ולכן לא פלא בכלל שאם כזו יראת שמים ומידות טובות, כל הבחורים אוהבים אותו ולא מפסיקים ללמוד ממנו, נאחל לבית שנבנה כאן שלא יפסיק להפיץ שמחה החוצה - מה שהוא עושה היום, מזל טוב!"
    יוני החליף חיבוק עם החתן ונחת על הכסא המזדמן מוחה את זיעת מצחו במפית. השווער ניגש להודות על הדברים החמים והוא בירך אותו בסבר פנים יפות, השעה החלה להתאחר והוא רמז לאלחנן שכבר צריך לזוז, הם השתהו מעט בבית הכלה עד שנפרדו לשלום מחברם החתן תוך שהם מאצילים עליו ברכות רבות.

    כשיצאו החוצה לאוויר הקריר מעט, הביט יוני בחרדה על שעונו, שעון לאו דווקא אלא גם שעון שבפלאפון איקרי שעון ולפיכך נחרד לראות שהשעה 22:07, לא שעה מאוחרת לבחור ישיבה אך שעה מאוחרת לבחור ישיבה שהאוטובוס האחרון מרכסים לישיבה יוצא ב 22:00.
    בעוד יוני כוסס את ציפרניו בחשש, אלחנן דווקא היה די רגוע, מה הבעיה לנסוע בטרמפים? מה הבעיה?! כן, מה הבעיה? אתה יודע שזה מסוכן קצת ושמעת מה היה עם נחשון וקסמן? להישאר ברכסים זה יותר מסוכן...
    אם זה יוני חייב היה להסכים והם החלו מהססים את דרכם, באותו הרגע פנתה אליהם דודתו של החתן מצוידת ברכב חשמלי חדיש ניילונים ושאלה האם הם צריכים טרמפ, לשמחתם לא היה גבול, דא עקא שהדודה החשובה גרה בחיפה. מחלף יגור טוב לכם? זה יקדם אותנו! המהם אלחנן ושניהם עלו לאחורי הרכב הנוצץ, דקות ספורות של אי נעימות קלה עברו ביעף והם הוטלו אל המחלף הגועש.
    חצי דקה של הידוס לתחנה הבהיר להם שהם לא לבד, שני סודנים דממו לצד התחנה, חבורת ערסים צעירה התגודדה אף היא בתחנה לבד מכל עוברי דרך ששמחה נכנסת בליבנו שאיננו מכירים אותם ושכמותם.
    חששו הגדול של בחור ישיבה בטרמפיאדה זה שיש לפניו עוד טור לטרמפ, אך אבן נגולה מליבם של יוני ואלחנן כאשר רובם ככולם של באי התחנה נגדשו אל האוטובוס ליקנעם, מה שהעצים את השקט שהופר באבחות מנועי מכוניות החולפות על פניהם במהירות גבוהה.

    חלפה לה מחצית השעה, אלחנן שלף את ה C2. שמעתי שתיקון הכללי עוזר לטרמפים. אדרבה, ליוני לא היה איכפת, לא היה נראה שהוא נהנה מידי מן השהות במצב הזה. בני מיעוטים זעקו לעברם קריאות גנאי לא ברורות, עשן המכוניות החל להעיק באפם, כל דקה שחלפה נראית היתה ארוכה מקודמתה, העייפות עשתה את שלה שהרי לא נפלו לרכסים מן השמים אלא עשו אליה את דרכם במשך שעות מספר באוטובוס החבוט.
    ייאוש החל מזדחל אל ליבו של יוני שלא היה מורגל בכגון דא, אלחנן היה אדיש לחלוטין ואחרי תיקון הכללי לא זנח את הפלאפון מידיו ועבר למשחק סנייק רב תהפוכות.

    כששקע הירח, יוני התחיל להרגיש את הקור, הצטמררות פה, הצטמררות שם, נקישת שיניים, ואין לך קשה מנקישת שיניים תוך כדי פיהוק, שניהם לא חסרו, ורק כשנדמה היה שהם הולכים אכן לבלות את שארית הלילה בתחנה העלובה הופיעו פנסים מסנוורים דיו כדי להקפיץ אפילו את אלחנן.
    לימוזינה מפוארת האטה בשולי הכביש, החלון השחור נפתח. אתם צריכים לרחובות? אנחנו צריכים בני ברק, תוכל להביא אותנו למקום קרוב? הא, אין בעיה, אני אביא אתכם, בכיף! אתם בחורה ישיבה, נכון? יוני הנהן במבוכה, מתאמץ לכבוש את הפיהוק הקפוא.

    הדלת גדלת הממדים נפתחה אוטומטית ולעיניהם נגלה פאר והדר שלא חלמו שיכול להיכנס אל חלל רכב. המושבים לא היו אלא כורסאות עור שאתה יודע איך אתה נכנס ולא יודע איך אתה יוצא, מנורות בוהקות האירו מעליהן באור יקרות, מכונת קפה קרצה מאחור. בעל הרכב המתין בסבלנות עד שיעלו ויתיישבו במקומותיהם, פתאום חגורת הבטיחות שהיוותה מטרד - הפכה פינוק, החימום דלק בעוצמה בינונית שהשרתה אווירה חמימה ונעימה.

    הלימוזינה היטלטלה מעט כשהחלה לנוע במהירות חביבה בכביש המהיר, בעל הרכב, אדם קירח וכיפה קטנה לראשו היה מסביר פנים ושאל בנימוס כיצד הם נתקעו, אף הם סיפרו לו את גלגולם של דברים, מהווארט המפתיע לידיד נפשם ועד לתחנה הלילית שנכפתה עליהם. הוא שיבח את בני הישיבות העומדים כחומה בצורה מול גזירות הזמן, מעט הופתעו יוני ואלחנן לשמוע דברים בסגנון זה מאיש שלא נראה מאברכי כולל חזו"א אך טובה רבה החזיקו לו והודו לו ברוחב ליבם על העזרה הרבה שגמל להם.

    הנהג לחץ על כפתור כלשהוא בתקרת הלימוזינה וזמזום נשמע משני צידיהם, יש שם מקרר, אמר. אתם יכולים לשתות ככל שתחפצו, עיניהם נפערו כשבדלת הלימוזינה נפתח מקרר צר וארוך מלא בבקבוקי משקה יקרתיים העשויים זכוכית, אך מה רבתה תדהמתם כשגילו שכל בקבוקי השתיה הם מיני טעמים של משקאות 'קריסטל'.
    יוני אמר תודה ובירך שהכל על המשקה הקר שהרווה את צמאונו, התעלם קלות מהעקצוץ המוכר שמלווה את החומרים הכימיים המצויים לרוב במשקאות אלו.
    אלחנן לעומת זאת התמהמה בשתיית המשקה וקימט את מצחו לדעת, אפשר לשאול שאלה? פנה אלחנן אל הנהג, איך אפשר להסביר שרכבך אינו מהפשוטים כלל ומלא הוא בכל מיני טכנולוגיה ופינוק, אתה נראה אדם אמיד פלוס, כיצד מסתבר שבמקרר יש דווקא בקבוקי קריסטל?
    לחייו של יוני בערו במבוכה והוא נעץ באלחנן מבט נוקב, הלה נשאר באדישותו.
    הנהג החביב התמהמה מספר שניות, אתה שואל איך זה שאני כזה אמיד ובכל זאת שותה קריסטל?
    פשוט מאד! עיניו ניקבו את אלחנן דרך המראה המקושתת.
    אני הבעלים של החברה.

    -----------------------

    לעיתים אנו פוגשים אנשים שלא נראים תקינים לחלוטין, אולי זה בת השכנים הלוקה באוטיזם, אולי זה כהה העור מהישיבה הסמוכה, אולי זה התסמונת דאון שזועק בקול, אולי זה האיש המסכן שתום העין, אולי זה פגוע הנפש המתרפק על הכביש, אולי זה האשה מהמכולת שצועקת לעצמה.

    ואנחנו יודעים, שכולם, כולם שייכים לקב"ה - הבעלים של החברה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, חיפאית!!!!, נאו ממש ועוד 20 משתמשים23 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    תודה רבה!!
  • 123
    • A
    שיתוף - לביקורת הנידון: מדוע לא יחול פורים פעמיים.
  • Avigail Amram //
    • בס"ד


    זה קרה לפני המון זמן, כשהייתה ילדה קטנה.
    לפעמים בלילה, כשהייתה שוכבת במיטה, עיניה עצומות, היו אוזניה עטויות מחממי אוזניים, מנסות נואשות לחסום את הרעש.

    וזה היה נואל, ונואש, ומגוחך, אבל היא המשיכה לעשות זאת. קיוותה שאת שאר העבודה יעשו התריסים המוגפים והחלון הסגור.
    זה עבד חלקית, עזר בקושי לחציו האחד של היום.

    בחצי השני, הכוכבים היו נסוגים לאחור והירח היה מרכין ראשו בפני השמש. אור. לקום, ללכת, לצאת אל הרחוב.
    גם החודש הזה היה אור, לכולם, ושמחה, ורק לה היה בפנים חשוך. אולי מרוב אורות שהתנפצו לה מול העיניים כל היום, סינוורו.

    "את ערה", אבא שלה נכנס לחדרה באותו הלילה, הדליק את מנורת הלילה הקטנה, התיישב בקצה מיטתה. היא רק הנהנה. "שמעתי סיפור על אדם שלמרות שהוא היה גדול ובוגר הוא ממש פחד מעכבישים. כל פעם שהוא היה רואה עכבישים, גם אם זה ליד אנשים אחרים- הוא היה בורח". אביה אמר לפתע, כמו משום מקום, בלי שום סיבה או קשר.

    "מסכן", היא היטיבה את מחממי האוזניים ולמרות שהייתה קטנה הבינה עד כמה זה טיפשי מצידה לחבוש את אלו כשגם שהם עליה- היא עדיין שומעת את אבא שלה. אז מה זה אמור לחסום בדיוק? "מה הוא עשה?"

    "הוא התייעץ עם חבר שלו. חבר שלו אמר לו שהוא יכול לעזור אבל שזה יהיה קצת מפחיד. האיש כמובן הסכים, לא היה אכפת לו לפחד קצת בשביל לא לפחד יותר מעכבישים לעולם".

    "אז מה החבר שלו עשה?"

    "הוציא צנצנת והניח אותה על השולחן, בצנצנת היה עכביש".

    היא כיווצה את פניה, תמהה, אורה הרך של מנורת הלילה ריצד עליהן, חושף את שחשבה. "זה מוזר".

    "כך גם האיש שלנו חשב. אבל חבר שלו לא נתן לו לברוח. מאז, כל יום הוא הביא את הצנצנת עם העכביש ועם כל יום קירב אותה עוד יותר ועוד יותר אל חבר שלו. בהתחלה האיש רצה לברוח ולצעוק אבל לאט לאט הוא פחות פחד, עד שיום אחד הוא אפילו החזיק את הצנצנת בעצמו".

    היא שתקה, משכה בכתפיה. אבא שלה התקרב לעברה, הוריד בעדינות את מחממי האוזניים. "קוראים לזה חשיפה הדרגתית. כל פעם מתקדמים עוד צעד לעבר הפחד שלנו ומראים לו שהוא לא מפחיד. מה את אומרת?"

    "שאני בכלל לא פחדנית!" היא בלעה את רוקה, משכה באפה.

    "מותר לפחד", אבא לא הכחיש, "וזה מוצדק לפחד מהרעשים האלו שבאים בפתאומיות ומבהילים מאוד- אני רק רוצה אולי לנסות לעזור לך, שהשנה כן תצליחי לצאת החוצה מהבית". הוא התרומם מהמיטה, יצא מן החדר וחזר לאחר כמה שניות. "תראי", הגיש לה אקדח מפלסטיק. "רוצה שננסה?"

    "ממש לא!" היא קפצה, נסערת, המומה. יצאה מהחדר, התיישבה על הספה בסלון, בוכה.

    אבא הגיע מהר, התיישב לצידה. "אני חושב שזה יוכל לעזור לך".

    "אין לי עניין לירות ברובה פיקות המטופש הזה!" היא התייפחה, "ובכלל, הוא לא דומה לעכביש".

    אבא ניגש על עבר השולחן בסלון, שלף שוקולד מאחד ממשלוחי המנות, הגיש לה. "אז מה תעשי מחר?"

    "לא אלך, כמו כל שנה. אני לא יכולה ללכת לבית הכנסת עם ידיים על האוזניים ועיניים עצומות, ובכלל האקדח פיקות הזה בכלל לא דומה לדברים שהילדים האלה עושים, ה'בומים' שלהם הרבה יותר חזקים".

    "אז מה תעשי?" אבא שאל בשנית, נאנח.

    "אחכה שיגיע פסח", היא בלעה את רוקה, ניגבה את עיניה. "כמו כל שנה".

    ...
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אוראל סולטן, חיפאית!!!!, :)CHANI ועוד 26 משתמשים29 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    וועליה, נוגע :cry: .
  • 123
    • ה
    שיתוף - לביקורת לכבוד שבת קודש
  • החריף //
    • הבית כבר נשם בריח של "קרטופעל קיגל" שנחרך מעט בקצוות, ריח שבישר שהשבת כבר עומדת על המפתן,
    מחכה לאישור כניסה, חני עמדה מול הכיור המלא ידיה טבולות בקצף לבן, וניסתה להשקיט את המרוץ בראש,
    בחוץ הצפירה של כניסת השבת כבר הדהדה בין הבניינים, ארוכה ותובענית, אבל כאן בפנים, המציאות עדיין סירבה להתכנס למקומה.

    היא הביטה בערמת הצלחות, בשיש העמוס שעדיין היה דביק מסירופ של עוגה, ובתבנית המרק שדרשה מקום על הפלטה הצפופה, לרגע אחד, העייפות לא הייתה רק פיזית היא הייתה כמו שכבה דקה של אבק שכיסתה את השמחה, היא חשבה על הנרות שמחכים לה בסלון, לבנים וזקופים, ועל הפער שבין הלובן שלהם לבין המהומה שבמטבח.

    עוד רגע אחד היא לחשה לעצמה, עוד רגע אחד והכל יעמוד מלכת.

    היא ניגשה אל הפמוטים, הבית עדיין לא היה מושלם – צעצוע בודד נשכח מתחת לשולחן, ואחד הילדים עוד קרא לה מהחדר השני, אבל כשסגרה את עיניה והניפה את ידיה מעל הלהבות, העולם שבחוץ נאלם,
    בחושך הקטן שיצרו כפות ידיה, היא לא ראתה את הכלים בכיור ולא את רשימת הקניות של יום ראשון, היא ראתה רק אור, חלוש, רועד, אבל כזה שיש לו כוח להפוך גם שיש עמוס ובית עייף למשכן של שלום, כשהסיטה את ידיה ופתחה את עיניה, השבת כבר לא הייתה אורחת שבאה בטעות,

    היא הייתה בעלת הבית.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, דער קרימער, AVITALLL ועוד 11 משתמשים14 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    החריף
    עריכה כן
  • 30
    • ח
    שיתוף - לביקורת שגבנו טהרנו נורא
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    יום אחד הבטחתי לעצמי שאני אספר לכם איך מכינים מרק מופלא לכבוד שבת קודש,
    וגם צ’ולנט הכי טעים בעולמות כולם, יעידו על כך כל הטועמים.
    היו פעמים שכמעט וכתבתי, ולא ידעתי אם נכון לשמור את הסוד ביני ובין קוני,
    או שמא דווקא השיתוף יוסיף עוד תבלין, ושמו שבת.

    את הגעגוע האדיר להכנת המאכלים זכיתי לחוות באחת משבתות השנה,
    שבה חגגנו ב"ה שמחה.
    ורק הגעגועים עצמם הם שדחפו אותי להעלות את חוויית ההכנה אל הכתב.

    נתחיל במרק, הלא הוא חמין ששסכה לי אימי בילדותי .
    ומי היא אימי, אם תשאלו? הלא היא השכינה הקדושה, כמו שכתוב: “עד שהבאתיו אל בית אימי”.

    להכין את המרק מלא בקדושה מתחילים בקציצת הבצל.
    הו הבצל, הלבן הזה, שכל כולו מספר סיפור של לובן.
    ומהו לובן, אם תשאלו.
    לבן, כידוע מעולם הקבלה, הוא צבע של המתקת הדינים.
    ולא פשוט לאחוז ביד מן הלבן הלבן הזה, שבו ממתיקים את הדין כפשוטו.

    ותפילתי בפי:
    אנא ריבונו של עולם, תמתיק לנו את הדינים.
    תטהר אותנו כחוט שני ההופך ללבן, עדות לכפרה, סליחה ומחילה.
    ומה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

    וכך בכל ירק וירק.
    הגזר מבקש שתגזור עלינו גזירות טובות.
    אותה סמליות של ראש השנה מוצאת את מקומה בכל שבוע ושבוע, לגזור עלינו שבוע מבורך.

    כף מלח גדושה, שוב המתקה גדולה, שהרי המלח ממתיק.
    והעצמות, הו, לו הייתם יודעים מה טמון בהן. מיום שחרב הבית ניטל טעם הבשר מן הבשר וניתן בעצמות.
    “כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך”.

    והתפילה נובעת:
    שכל מי שטועם מן המרק, וכל הנלווים עלינו, וכל עמך בית ישראל, יזכו שהתורה תחדור לעצמותיהם,
    שכל מהותם תהיה להכיר את שם ה’, לאהבה וליראה.

    ותוך כדי הכנת המרק אני חותכת גם את הבצלים לצ’ולנט, ואותה תחינה שבה ועולה, להמתקה גדולה.

    בצ’ולנט יש כמה מרכיבים סודיים, הידועים ליודעי ח"ן בלבד.
    סילאן תמרים, הוא דבש התמרים, ובקשתו: “אמרתי אעלה בתמר”.
    ודבש, שעמו הפסוק: “דבש וחלב תחת לשונך”,
    ותקווה גדולה שירגישו כולם את המתיקות של לימוד התורה הקדושה.

    כמה לשים?
    כל זמן שמבקשים את הערבות הזאת, הסיבוב מתארך.
    הכול לפי הכוונה.

    והשעועית, מעלה כמיהה גדולה "שעה שוועת בני עמך"

    יש גם מיץ רימונים, כנגד הפסוק: “שלחייך פרדס רימונים”.
    ואחרי הגריסים, בתפילה שיהיו דברי תורה גרוסים בפינו, מגיע תור התיבול האחרון,
    סיבוב של שמן זית, לכבוד הפסוק: “לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך”.

    ועוד פסוק מתהילים:
    “כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרון”.

    וכך, במשך הזמן שזה לוקח, גם העוף מקבל סיבוב של שמן זית, ותפילה לזכות בחכמת התורה.
    ואין תפילה דומה לחברתה, ולכל סיר, הסוד שלו.

    ועכשיו, כשתרצו לדעת את המתכון הסודי, תבינו שאינו בר גילוי.
    הוא נסתר מעצם היותו, מקודש, וטעמו, טעם מעין עולם הבא.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, הלוויתן הכחול ו-להתקדם -->3 //
    0 תגובות
  • 132
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה
  • צביה ר. //
    • הַלַּיְלָה קִמֵּט אוֹתִי
    לְכַדּוּר מְכֻוָּץ,
    הִשְׁלִיךְ אֶל לוֹעוֹ שֶׁל מַצְפּוּן.
    הַלַּיְלָה חָרַץ קַוִּים שְׁחֹרִים
    עַל הֱיוֹתִי,
    עַל מַהוּתִי.
    חָרַץ לָשׁוֹן עַל תְּמִימוּתִי.
    הַלַּיְלָה דָּמַע בִּי
    כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.

    הַבֹּקֶר הֵרִים תְּרִיס,
    הֵסִיט וִילוֹן מֵעַל קְמָטַי,
    מֵעַל לִבִּי הַמְּמַצְמֵץ.
    בֹּקֶר יָפֶה
    הִגִּישׁ קָפֶה,
    יָשַׁב עַל שִׁפּוּלֵי מִטָּה,
    הִפְלִיא לַחֲבֹשׁ לַחֲרִיצֵי לַיִל.
    הַבֹּקֶר הֵאִיר בִּי
    כָּל אוֹתוֹ הַבֹּקֶר.

    וְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם.
    וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה.
    וְכָל כֻּלִּי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נפש, אתיס, ST.R ועוד 25 משתמשים28 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה גדולה לכולכם על מילים שממלאות את הלב!
  • 33
    • ח
    שיתוף - לביקורת תודה קטנה שמחה גדולה
  • חנה ש. //
    • יום אחד הבנתי

    שכל המפריעים,

    לוקחים ממני,

    את הכוח לומר

    את התודה.


    ויום אחד מצאתי

    את הרגעים הבודדים,

    שקוראים לי להודות עליהם.


    וימים רבים אחרי הם הלכו והתרבו,

    עד שהפכו לים מלא בגלי הודיה.


    וביום מן הימים גיליתי,

    שכל מילה של תודה,

    וכל מילה של ברכה,

    היא מילה של אור

    ומביאה איתה

    עוד אור.


    אור וחיים

    שאני מביאה לעצמי, מעצמי.

    צעדתי,

    מהלך של אלפי מילים,

    ולמדתי להאיר את הדרך.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אביגיל איי, CynicalExplorer ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הלוויתן הכחול
    אהבתי ממש את המסר וההגשה. תודה רבה על השיתוף הזה:geek:.
  • 135
    • ל
    שיתוף - לביקורת הִיא כְּבָר לֹא מְצַפָּה
  • לא כאן ולא כאן //
    • זֶה לֹא הַחֹשֶׁךְ אֲחוֹתִי
    גַּם מוּזִיקָה לִפְעָמִים צוֹרֶמֶת
    לָאֹזֶן הַלֹּא נְכוֹנָה
    מֵהַחֶדֶר שֶׁלָּךְ אַתְּ אָמַרְתְּ שֶׁלֹּא רוֹאִים אוֹר
    וַאֲנִי בָּאתִי וְהַכֹּל הָיָה חָשׁוּךְ, וְהֶאֱמַנְתִּי לָךְ⁠
    לֹא רָאִיתִי שֶׁסָּגַרְתְּ אֶת הַוִּילוֹן
    לֹא רָאִיתִי שֶׁכִּבִּית אֶת הַתִּקְוָה
    שֶׁגַּם כְּשֶׁזָּרְקוּ לָךְ חִיּוּכִים עָצְמַת אֶת הַלֵּב
    וְכָכָה נִשְׁאַר לְךָ רַק הַחֹשֶׁךְ אֲפִלּוּ.
    בְּרֶגַע שֶׁל כֵּנוּת פָּתַחְתְּ לִי תדְלת
    חָשַׂפְתְּ שֶׁכְּבָר אֵין בָּךְ חֲלוֹמוֹת
    שֶׁמֵּאֶתְמוֹל אַתְּ כְּבָר לֹא מְצַפָּה
    כָּכָה אַתְּ לֹא נִנְעֶלֶת, כָּכָה אַתְּ לֹא מְחַכָּה
    וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי כְּשֶׁזָּרְחָה לִי הַשֶּׁמֶשׁ⁠
    שֶׁאִם כֵּן הָיִית מִצְפֵּה
    אוּלַי הָיוּ בָּךְ אוֹר אוּלַי הָיוּ לָךְ⁠
    כּוֹכָבִים.

    ל.ל
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, צביה ר., תמר!! ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לא כאן ולא כאן
    מיוחד ונוגע כל כך. תודה לך! תודה גדולה לכולם על התגובות המפרגנות מחמם!
  • 153
    • ק
    דיון מהם הכללים שחייב לדעת לפני שכותבים ספר, על מנת שיהיה 'מתאים' לציבור החרדי?
  • "קשת" גרפיקה בשבילך. //
    • אני חרדיה מבית, אם לילדים שהולכים לת"ת וכו'. התחלתי לאחרונה לכתוב ספר, ויש בו כמה קטעים שאני מתלבטת אם יעשו לי על זה "בעיות" בהוצאה לאור. למשל: אישה שאבא שלה חבר של איש מאפיה, והוא (החבר) שולח אנשים לבית שלה לחטוף אותה. הם מוציאים מולה אקדח… היא נכנסת לרכב… הם מכניסים אותה לחדר סגור והיא בורחת.

    מבחינת צניעות הכול בסדר, אבל האם זה יתקבל? קראתי ספרים באנגלית של סופרות חרדיות אמריקאיות, ושם זה כן בסדר. האם זה כך גם בארץ? והאם ישנם עוד דברים שכדאי לדעת שלא יתקבלו יפה? לא ממש יהיה נחמד לכתוב ספר שלם ורק אז לגלות שכל הדמויות חייבות להשתנות לגברים…

    אשמח לדעת מניסיון אישי — או מידע מאומת.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן1 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    בעיקרון זה מאד תלוי הוצאה. באור החיים הכי מחמירים לשיטה זו, ומירב הסיכויים שתתבקשי להוסיף לאישה...
  • 282
    • ליאורהA
    דיון סקר שוק - סופרות חדשות
  • ליאורהA //
    • שבוע מבורך!

    את מסיימת לכתוב את ספר הביכורים שלך? בתהליכי כתיבה ושואפת להוציא אותו לאור בקרוב?

    בעבודה שלי עם סופרות, בעיקר בתחילת דרכן, אני שומעת המון את השאלות והחששות שעולים אצלן בדרך אל הספר. כדי להבין קצת יותר לעומק את האתגרים והרצונות, הכנתי סקר קצר, ממוקד ואנונימי (חשוב! :))

    המטרה שלי היא לשמוע מהסופרות עצמן את מה שקורה בשטח – לפני שאנחנו נפגשות לתהליך עריכה. אשמח ממש אם תוכלו להקדיש כמה דקות לענות ולהגיב!

    חוץ מזה, אשמח לשמוע איזו שאלה הכי מעניין אתכן לראות את התוצאות שלה. אם תהיה כמות משמעותית של תגובות לסקר, אכתוב בעז"ה מאמר בנושא.

    תודה רבה וניפגש בחנויות הספרים ;)

    https://forms.gle/9UpNEXU8jLngE9FdA
    • תודה
    Reactions: Avigail Amram, הדוויג, Talya kadosh ומשתמש 1 נוסף4 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ליאורהA
    ליאורהA
    תודה על זה גם כי הרצון לכתוב חזק מכל דבר אחר, וגם כי הקוראים מחכים ולא מוותרים על המשך :)
  • 117
    • י
    דיון אתם כותבים את הספרים שלכם בדף A4 או A5?
  • יוסף יצחק פ. //
    • עד היום אני כותב את הספרים שלי (בעז"ה) על הגדרות ברירת המחדל של וורד (דף A4 רגיל), אבל לאחרונה התחלתי לחשוב על הפער שזה מייצר מול התוצאה הסופית.
    מצד אחד, A4 הוא נוח ביותר למסך ולעבודה רגילה. מצד שני, כשהטקסט עובר לעימוד של ספר (A5 ומטה), הכל משתנה – אורך השורות, חלוקת הפסקאות והתחושה של "כמה באמת כתבתי".

    רציתי לשאול אתכם:
    1. על איזה גודל דף אתם כותבים את הטיוטה שלכם? (A4 הקלאסי או שאתם מגדירים מראש גודל של ספר?)
    2. האם אתם מתחשבים בפונט ובגודל שלו כבר בזמן הכתיבה (למשל פונט 12 סריפי), או שזה משהו שאתם משאירים רק לשלב העימוד והדפוס?
    3. למי שעבר מ-A4 לפורמט קטן יותר בזמן הכתיבה – האם זה שינה לכם את קצב הכתיבה או את הדרך שבה אתם בונים פסקאות ודיאלוגים?
    וכן, אני יודע שספירת מילים היא בד"כ הקובעת, אבל הרעיון לדיון נובע מכיוון שיש קצב קריאה שניתן לכוון לפי העמוד, ואני לא יודע האם הסופר לוקח בזה חלק או שזו האומנות והתפקיד של המעמד?

    בונוס (לא קשור, אבל עדיין מעניין אותי): מה מניע אתכם להמשיך לכתוב גם כשיש משברים?
    • תודה
    Reactions: רפאל תבורי, אינדה, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    אני כותבת על A4 כתב אריאל גודל 11 שוליים צרים ו-
  • 33
    • א
    שיתוף - לביקורת אבא תרפא נפשות
  • איוליס //
    • אַבָּא אֲנִי רוֹאָהּ
    אֶת הַבַּת שֶׁלְּךָ
    שֶׁבּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת
    וְלֹא יוֹדַעַת לָמָּה
    רַק מַרְגִּישָׁה
    שֶׁחָסֵר לָהּ

    רוֹאָהּ דְּמָעוֹת
    וַחֲרָבוֹת נִשְׁלָפוֹת
    מִגְנָנוֹת
    וּמִלִּים חֲצוּפוֹת
    שֶׁמְּסַפְּרוֹת
    עַל לֵב אֶחָד
    שֶׁעָבַר הַרְבֵּה מִדַּי

    רוֹאָהּ יְלָדִים
    שֶׁשּׁוֹתְקִים
    מוֹרְחִים חִיּוּךְ
    מְקַוִּים
    שֶׁיּוֹם אֶחָד
    יִהְיֶה לָהֶם
    חַיִּים מְסֻדָּרִים

    אֲנִי רוֹאָהּ מֵהַצַּד
    וּבוֹכָה אֵלֶיךָ אָב
    תַּעֲזֹר לִנְפָשׁוֹת עֲצוּבוֹת
    תְּרַפֵּא אֶת לִבָּם
    שֶׁחָרוּךְ מִמִּלְחָמוֹת
    תְּתַקֵּן ת'צלקות

    תֵּן לָהֶם
    לְמַלֵּא אֶת הַחֶסֶר
    תְּלַמֵּד אוֹתָם
    לְנַכֵּשׁ קוֹצִים שׁוֹטִים
    לְחַפֵּשׂ אֲנָשִׁים טוֹבִים
    שֶׁיַּשְׁקוּ אֶת הַיֹּבֶשׁ
    יִתְּנוּ מָקוֹם לִהְיוֹת
    מָקוֹם לִחְיוֹת
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, אביגלוש, אושר:) ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    אחד הטובים שלך! מיוחד מאד.
  • 195
    • ב
    שיתוף - לביקורת סיפורו של סופר
  • ביזנייעס //
    • שמעתי פעם כלל מאדם חכם, אך כנראה נטול ניסיון: "העבודה הכי טובה היא לעשות מה שאתה אוהב ולקבל על זה כסף". מכיוון שכסף רב אין לי, ועבודות רבות היו לי, גמרתי אומר בנפשי לקיים את העצה – הלכה למעשה.
    חיפשתי את שאהבה נפשי; יגעתי ויגעתי, אך לא מצאתי. רשמתי לי את כל תחביביהם של בני האנוש ויצאתי לדרך. גמרתי בדעתי שתיכף ומיד אמצא לי תחביב נחמד, ואז אצחק לי כל הדרך אל הבנק.
    ראשית כל פניתי לתחביב הנפוץ אצל היצורים האנושיים, הלוא הוא המוזיקה. מסתבר שהגערות שספגתי מאז ילדותי, כל אימת שחרצתי לשוני, הגיעו לי בצדק; וכנראה שטרם נולד האובייקט שיוזיל מהונו כדי ליהנות מגרוני.
    הבנתי, אך לא ויתרתי. בהיגיון פשוט חישבתי שמאחורי כל זמר גדול עומד מלחין זייפן, וכך מצאתי את עצמי ישוב למרגלות פסנתר רחוב, מתאמץ לשדך תווים ליצירה. מפה לשם, אחרי מספר ניסיונות שכולם נגמרו בזמזום אותו להיט חתונות שכוח, הסקתי שגם זו לא אופציה.
    לא נשברתי, ומיד פניתי ליעד הבא: נטלתי מקלדת ומסך והחילותי לכתוב שירים. הבית הראשון כבר עמד על תלו, אך ההמשך בושש מלבוא. במקום לנפק את ה"עוד יותר טוב" הבא, השתעשתי לי במשחקי מילים ומלחמות תחביר. אין צורך לציין שגם מזה התייאשתי.
    חוץ ממוזיקה ישנם עוד תחומים בעולם, הרהרתי ביני לבין עצמי, והחלטתי לנסות לצייר. עם צבע ומכחול, שרבטתי קווים על הנייר, אך לנגד עיניי קיפצו אותיות כבמחול שדים; במקום יצירת אמנות, ראיתי לנגד עיניי רסיסי אותיות שניסו לחבור למילים. ניחמתי את היקום על החמצת פיקאסו המודרני, ופניתי לי לתחום הבא.
    השגתי ספר מתכונים בלוי ומטונף, סידרתי על השיש ערימת מצרכים רלוונטיים ויצאתי לדרך. מה אומר לכם? ארוחה לא יצאה משם, אבל עלילה הייתה ועוד איך! גיבור הסיפור היה המטבח ששרד את התופת, והנידון למוות היה עבדכם הנאמן והמותש.
    כאן כבר עצרתי לחשוב. לא ייתכן שלא קיימים עוד תחביבים וכישרונות! "תתייגע עוד מעט ותיכף תגיע אל המנוחה" עודדתי את עצמי הנוגה.
    לפתע הכתה בי התובנה כברק: תכתוב! הלוא מימים ימימה העט הוא ידידי הקרוב והמילים קולחות ממני בשטף. שירבטתי לי מספר מאמרים ומעשיות והצגתי לכל ידיד ומכר. כולם גמרו את ההלל וחלקם ממש התלהבו. "איזו כתיבה מתוקה!" ציינו הקוראים, ואני, עולץ ומפזז, כבר משנן לעצמי את המימרות בגנות הקמצנות ונודר להפריש חומש מכל המיליונים שתיכף יזרמו אליי.
    מבוקר עד ליל אני מקליד במרץ, החל ממאמרים על פרשת השבוע דרך טורי עומק בהגות והשקפה, וכלה בפוסטים על אקטואליה ופוליטיקה. מפעם לפעם אני מלקט חומרים משובחים ומדוור לכל פינה ומדור, די בכל אתר ועיתון. להוותי, תגובה אחת אפילו לא נקשה על דלת ביתי, למעט חבר אומלל שפתח עסק מקרטע כלשהו ונאלץ לספוג ממני עשרות מאמרים שיווקיים (בחינם, כמובן).
    "אתה מוכשר ברמות, תענוג לקרוא את יצירותיך, אך אני לא זקוק לשירות כזה", הגיב לי כל מי שנחשף.
    לעצמי הבינותי כלל חדש:
    אם לא תעבוד - לא תוכל להאכיל את הילדים. ולכן ויתרתי על החלום. אך את כבודה של הספרות אני דורש: למה לא נמצא האדם שיתגמל כראוי אמן מילים? הרי ישנם כל כך הרבה תחביבים שמפרנסים, מה שונה כתיבה חדה ונושכת משיר קצבי או מנה טעימה?

    צדק מי שאמר שהעבודה הכי טובה היא מה שאוהבים; הוא פשוט שכח לציין שצריך גם מישהו שיסכים לשלם על זה...
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: eli7123, מיהי, מהללו ועוד 22 משתמשים25 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנייעס
    מעניין בכמה תימכר העוגה שהכינה ביתי הקטנה? תודה רבה אישית הורגלתי יותר לסגנון הזה, מניח שעם...
  • 75
    • ?
    שיר הגאולה
  • { //
    • למען האמת השיר היה מכוון כולו לבניין בית המקדש, ולגלות שכולנו נמצאים בה.
    אבל אחרי מחשבה יותר, זה ממש צלצל לי גם לחיים הפרטיים, של כל אחד. הגאולה האישית והכללית. שנזכה בעזרת ה' בקרוב. וזה קרוב..

    אשמח לתגובות, ביקורת והזדהות עם הכתוב



    והלילה נצבע באור זרוע

    כמו הד רחוק ,מחפש לו פה

    לכל תכלה הקץ ידוע

    אל המחר הלב צופה



    וזכרון עתיד מפואר

    צובע הכל באבק

    געגוע נצחי שנשאר

    ואמונה מתוך מאבק



    ידית הדלת כבר חמה

    לשמוע קול המבשר

    ומהדהדת הדממה

    בקול שופר שמנסר



    ואז הנפש תתרחב

    והארץ תפרוץ גבולות

    ועל חמור לבן רוכב

    ותודות שלמים ועולות



    נבנה בתוכינו עבר שנמחל

    מכל הדרכים עכשיו חזרנו

    ברעד ורגש, בפתיחת ההיכל

    אל הבית שמעולם לא עזבנו



    החלום לובש צורה של מהות

    ואור גדול חקוק על מצח

    לשקיעה אחרונה של גלות

    ולזריחה ראשונה של נצח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מיהי, עוד ישמע, רוצה לדעת הכל ועוד 9 משתמשים12 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    זה קורה בד"כ מהעתקה מוורד. לכן, צריך בוורד להסיר את המרווחים בין השורות אחרי פסקה חדשה...
  • 54
    • ק
    שיר פספסתי את הגשר, אבל לא אתכם..
  • "קשת" גרפיקה בשבילך. //
    • כתבתי גם, אבל תודות לעומס היום - כן כמו שכתבת דודה- לא הספקתי, ולשווא חשבתי שאולי זה עד חצות, אז רתמתי מותניים וכתבתי רק לגלות שנסגר הזמן וחלף העת..
    ולא סיימתי לכתוב עם העט ובכל זאת, זאת בשבילכם העת,
    לקרוא עם כוס קפה (או בלי) ולהתאהב (או לבקר)..
    אז הנה הוא:

    גּוּף עָיֵף מִלֶּכֶת,
    מַקֵּל בְּיָד שׂוֹרֶכֶת,
    פָּנִים חָרוּט בָּם קֶמֶט,
    מַחְשָׁבָה שֶׁהִנֵּנָה – נֶעֱלֶמֶת.

    וְהָעִתִּים חוֹלְפִים לְאַט,
    אוֹכֵל בְּכַף רוֹעֵד מְעַט,
    יָשֵׁן וְעֵר בְּבַת אַחַת,
    וְזִכָּרוֹן - עַל יֶלֶד קָט.

    עֵץ נִמְשָׁךְ מֵאוֹר חַמָּה,
    בָּטוּחַ בְּעוֹצְמָהּ .
    לֹא שָׁת לִבּוֹ לָאֲדָמָה,
    עָסוּק הוּא בִּתְקוּמָה.


    אַהה – בַּת־קוֹל בָּרְקִיעִים צוֹוַחַת;
    קָשָׁה הַזִּקְנָה וּמַרְשַׁעַת,
    קוֹטֶפֶת פֵּרוֹת בְּטֶרֶם זוֹרַעַת,

    מְפַנָּה מַדָּף שֶׁיָּנִיחוּ סְפָרִים,
    שְׂכָלִים דַּלִּים שֶׁל צְעִירִים.


    והַכִּנוֹר נָגַן שָׁבוּר,
    נִגֵּן צָרוּד – סוֹף שֶׁל סִיפּוּר ,
    עֵינַיִם אֲפַרְפָּרוֹת, אֶל מוּל האוּר,
    נוֹשֶׁרֶת דִּמְעָה – עֵת נָסוּר.

    עֵץ נִמְשָׁךְ מֵאוֹר חַמָּה,
    בָּטוּחַ בְּעָצְמָה.
    לֹא שָׁת לִבּוֹ לָאֲדָמָה,
    עָסוּק הוּא בִּתְקוּמָה.

    חָזוּ הַחֲזָאִים – שֶׁלֹּא טוֹעִים:
    בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם וְעֶשְׂרִים,
    דוֹר חָכָם פִּי מֵאָה וְעֶשְׂרִים,
    טֶרֶם מָלְאוּ לוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מהללו, צביה ר., AVITALLL ועוד 2 משתמשים5 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    שיר יפה וייחודי. תוכן מקורי ומעלה חיוך. טוב שהגשר בפורום פתוח כל הזמן : )
  • 432
    • ס
    סיפור בהמשכים סיפור פנטזיה בהמשכים ~ "צבעים של בגידה"
  • סער בן רום //
    • התלבטתי מלא מה האשכול הראשון שאפתח כאן בקהילה.
    האם זה יהיה סיפור או קטע כתיבה נחמד.
    והרי ההחלטה לפניכם!
    *אין בסיפור כוונה חס וחלילה של כפירה או כל דבר אחר. הכוחות בסיפור הם כמו שכתבה יונה ספיר בהקדמת לדופליקטים, הם אולי כח שעדיין אינו התגלה לעולם.
    על מנת שלא להגיע על ידי כפירה או כל דבר אחר ח"ו אינני הולך לעשות את הדמויות יהודיות. *

    ב"ה הנני ניצב כאן נרגש להתחיל את הסיפור הראשון והקטע הראשון שלי בקהילה!
    אשמח שתקבלו אותי בברכה!

    ──────────────────────────────

    פרולוג
    ---
    שנת 620 לארקאנים 1131 לדרטים.

    שישה גברים עטויי גלימות שחורות נעו קדימה במהירות על שביל החול, צועדים אל עבר שערי העיר. הם נראו כגוש אחד בעל שישה ראשים, בחושך ששרר.
    הם חמקו מבעד לשער העיר מצעידים את פניהם אל עבר הכיכר המרכזית. שקט אפל מבשר רעות ששרר ברחובות, איש לא הפריע להם בדרכם.
    השמועה שהופצה בדבר ארקאנים שהפרו את חוקם, הרגו וטבחו, הן בארקאנים ובעיקר בדרטים. גרמה לתושבים להינעל בבתיהם בלי לצאת.
    לאחר הליכה קצרה הגיעו השישה אל הכיכר המרכזית. הם נעמדו במעגל כשגבם מופנה כלפי פנים, ופניהם סוקרות את הרחוב בדקדקנות.

    אחד מהם מחה כף אל כף בצורה שקטה, וגם האורות הבודדים שהאירו במקצת את הכיכר, כבו באבחת רגע.

    הם עמדו כך כמה דקות ללא ניע, עד שהחל אחד מהם בעל שער בלונדיני, למלמל לחשי קסם.

    החושך הלך והחמיר , כך שממש היה ניתן למששו , הם אינם יכלו לראות אחד את השני רק שמעו את לחשושיו הבלתי פוסקים של הבלונדיני.

    הוא המשיך למלמל ... עד שבין רגע נדלקו כל מנורות הכיכר. השישה מיצמצו בעיניהם למול האור ונדהמו לגלות שהם מוקפים בעשרים גברים העונדים על צווארם את סמל הארקאנים.

    "אשמח ממש להבין מורקר," פנה בחור צעיר לעבר הבלונדיני. " מדוע אינך חששת שמא הצבנו שומרים בכל עיר." הוא החל להתקדם לעבר השישה שהיו דרוכים ומוכנים לכל תרחיש.

    מורקר לא ענה, והבחור המשיך לדבר. "רואה אני גם שהספקת להסיר מעליך כל סממן ולו הכי קטן של הארקאנים." הבחור נעצר על עומדו במרחק של מטרים ספורים מן ששת עוטי הגלימות.

    "אלדור יקירי" החל הבלונדיני לדבר בקול ערסי נקי מכל סממן של פחד. "מייעץ אני לך להתרחק ממני ומחברי עם שומרי ראשך שסבור אתה שאיני יכול לראותם." איש אינו נע בכיכר למשך כמה שניות שלאחריהם האחל אלדור לצעוד אחרונית כמו בלי קשר לדבריו של מורקר.

    "בכל מקרה, המצב אינו משחק לטובתך. זה עשרים נגד..." הוא עצר לדבר כיון שכחכוח נשמע מכיוונו של מורקר. "למעשה זה עשרים וארבע." אמר מורקר בבת צחוק, "אבל תמשיך בנאומך המרתק." לעג בארסיות ונדם.

    אלדור לא התייחס "תוכל לבחור בין להיכנע עכשיו. לבין להילחם בנו ולהפסיד." הוא נעמד במקומו במעגל והמשיך "אתן לך שתי דקות להחליט." קבע, ושקט ירד על הכיכר.

    שני הדקות עברו כששום רחש לא נשמע. "תם זמנך, מה החלטת?" שאל אלדור , בדיוק כששריקה חדה וקצרה פרצה מפיו של אחד מן השישה, וסילוני אש בקעו מתוך כפות ידיהם הישר אל עבר הבחורים שהקיפו אותם.
    הבחורים חמקו בזריזות מן האש, התעשתו והחלו להשיב מלחמה. השישה נצמדו אחד אל השני הודפים בתנועות ידיים מהירות את הקללות ששוגרו אליהם.

    "וולטריסססס!!!" צעקה רמה נשמעה, וברק כחול פגע הישר במרכז בטנו של אחד מן הבחורים מפיל אותו על הרצה בלי יכולת לנוע.

    כמה מן הבחורים האחרים ניגשו אליו כדי לוודאות מה מצבו, אך נסוגו משם כי אחד מן השחורים ניסה לפגוע בשיא העוצמה בכל מי שניסה להתקרב לאזור.

    הקרב נמשך כשעוד כמה מן הבחורים נופלים על הרצפה, אך השחורים החלו להתעייף. "לא נחזיק מעמד עוד זמן רב." לחש לבוש הגלימה שעמד בצמוד למורקר. "עליך לפעול עכשיו." הוא נעץ בו מבט, מחכה למוצא פיו. מורקר לא דיבר רק הנהן בראשו לאישור.

    מורקר התנתק ממקומו ונכנס אל פנים המעגל וחמשת האחרים מצטמצמים במהירות וסוגרים את הפתח כך שלא יהיה ניתן לראות מה מעשיו.

    "מה הוא עושה?" שאל אחד הצעירים את אלדור.

    "אני לא יודע, אבל מה שזה לא יהיה. זה לא נראה טוב בכלל." הוא אמר בחשש, "נראה שנצטרך לסוג אחרונית ולצפות במעשיהם מרחוק.

    "אבל תראה..." הצביע בחור גברתן שעמד על ידו, על אחד מן ששת השחורים שהחל להקיא על רצפת הכיכר.

    "עדיין, כוחו של מורקר רב. איננו יודעים מה הוא מתכנן שם ברגעים אלו." קבע אלדור וצעק. "עצרו את הקרב!" בחורים נעצרו על עומדם, אך חלקם עדיין היו צריכים לחמוק מן הלחשים של השחורים.

    "נעו אחורנית אל מחוץ אל הכיכר , עכשיו." לחש אלדור. והחל פוסע אחורנית ובאיטיות אל עבר אחד מן השבילים היוצאים מן הכיכר.

    חלקם היו כבר רחוקים מן הכיכר כזה קרה, ""אומברה...!!!!!!" צרח מורקר ממרכז המעגל.! והחל לשרטט באוויר בעזרת הקמיצה ציור של ירח כסוף. "טנבריס...!" צעק שוב מורקר כשהוא ממשיך לשרטט באוויר.

    הבחורים עצרו במקומם מביטים בפחד במחזה. אף אחד מהם לא הכיר את סוג הלחש ההוא, חוץ מאלדור.

    "מורטיס!!" בפעם השלישית צעק מורקר, והשלים את הירח הכסוף.
    ──────────────────────────────


    מקווה שאהבתם,
    מקווה להעלות חלקים נוספים בתדירות נורמלית.

    נ.ב. הגיוני מאד שיש בעיות פיסוק, או אותיות חסרות סומך עליכם שתסתדרו :)
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, לא אבדה האמונה, פינקיו ועוד 20 משתמשים23 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סער בן רום
    וואו צודק בהחלט. אני פשוט לא ממש מגיע ללכתוב את זה. בעז''ה אעלה מחר קטע ארוך ונכבד שיפצה על...
  • 552
    • מ
    אתגר לעבור את הגשר
  • מהללו //
    • יש שירים שיודעים בדיוק לאן הם הולכים.
    הם בנויים נכון, מתקדמים בביטחון, ומסיימים במקום הצפוי להם.

    ויש שירים אחרים.
    שירים שבשלב מסוים אנחנו עוצרים, מביטים במה שנכתב עד כה, ובוחרים להמשיך אחרת.

    האתגר הזה מחפש את היצירתיות שלכם, את נקודת המעוף והגמישות שבכם, והוא מוקדש כולו לרגע בו השיר משנה כיוון ומוביל את עצמו למקום חדש, מפתיע ומרענן.

    כללי האתגר:
    כתבו שיר מקורי הכולל לפחות שני בתים, פזמון וגשר.

    גשר (או במילים אחרות - סי פארט) הוא חלק בונוס במבנה סטנדרטי של שיר. הוא מופיע פעם אחת בלבד, בדרך כלל אחרי הפזמון השני, ותפקידו ליצור שינוי וריענון במהלך השיר.

    באתגר זה עליכם לכתוב את הגשר בצורה מעניינת ומגוונת.
    זה יכול להיות גשר שנכתב מתוך נקודת מבט שונה על הסיטואציה המוזכרת בתחילתו של השיר, או שינוי לא צפוי של סגנון השיר, כמו למשל מעבר דרמטי בין רגש להומור, מוסריות לציניות, וכן להיפך.

    נושא השיר הינו חופשי לחלוטין: אישי, רעיוני או יומיומי - הבחירה נתונה בידיים שלכם.

    הסגנון: רגשי, ציני, הומוריסטי, מוסרי וכו' - גם הוא נתון לבחירתכם החופשית.

    השיר יהיה מחורז בכל צורת חריזה שתבחרו.

    נקודה חשובה-
    הפזמון האחרון יכול להשתנות בהתאם למה שהביא איתו הגשר, אם כי חזרה מדויקת על הפזמון הקודם יכולה להיות גם היא בחירה יפה ולגיטימית.


    אז אם באמצע הכתיבה הרגשתם שהשיר לקח אתכם למקום שלא תכננתם - לא לדאוג! כנראה שהגשר עשה את עבודתו.

    היו יצירתיים, מגוונים ומפתיעים.
    כתבו, שברו את הצפוי, ותנו לנו לראות לאן בחרתם להוביל את השיר.


    האתגר נפתח הערב - יום שני ט"ו שבט וינעל בעז"ה ביום שני כ"ט שבט.

    לשאלות דיונים והערות     בנספח

    בהצלחה!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ימים טובים יבואו, הדר 310, ח.ד. וחלק ועוד 10 משתמשים13 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ifatrosh
    תודה רבה על הזכייה המכובדת. אתגר עלה ממש עכשיו.
  • 279
    • דער קרימער
    שיתוף - לביקורת נשמה טהורה ומיוחדת
  • דער קרימער //
    • אחרי המתנה של חודשים
    הנה הגיעו הרגעים המדהימים,
    כל הורים להם ממתינים
    בידיים מחזיקים מתנה קטנה.

    חיבוק קטן נותנים
    חום ואהבה מעניקים,
    רק בקצה העין רואים
    על פני הרופאים מבט של דאגה.

    בדיקות לעשות הם שולחים,
    ההורים ממש נלחצים
    מה קרה? הם שואלים,
    אה, זה רק בדיקה, זאת התשובה.

    במחלקה את ההורים מעכבים
    ולאחר כמה ימים,
    רופאים לחדרה נכנסים
    מביטים על האם בחמלה,

    עוסי"ת אליהם מצרפים
    ולהורים את ההבחנה מספרים,
    מהיום אתם "הורים מיוחדים"
    קיבלתם באהבה, נשמה מיוחדת מתוקה.

    תסמותק להם בחיבה קוראים
    "דאון" מצקצקים השכנים והקרובים,
    על ההורים מסתכלים ברחמים
    "זה הילד שלנו" הם אומרים בגבורה.

    לשמוע "דעת תורה" הולכים,
    אולי זה יפריע לאחים הגדולים?
    לכן לאחד האדמורי"ם הם נכנסים,
    שמקשיב, משדר את ההכלה הדרושה.

    יש לי סיפור, מעוניינים?
    בוודאי, הם מהנהנים,
    ליוצא מפיו הם מצפים
    מבינים, התשובה פה טמונה.

    לפני שנים, היה צדיק תמים
    שכל ימיו מילא בתורה וחסדים
    כמובן שגם היה ירא שמים מרבים,
    ובבוא העת, נשמתו לגנזי מרומים עלתה.

    בבית הדין אותו דנים
    וכבר כמעט אל גן עדן שולחים,
    אך לפתע הם נעצרים
    מצאנו עבירה אחת, אבל ממש קטנה.

    לצדיק הם אומרים
    על דבר כזה גלגול יורדים,
    והצדיק, פניו דומעים
    מי אומר שלא אקלקל, אומר בחרדה.

    המלאכים דבריו שומעים
    אותו הם מבינים,
    ולכן הם עונים
    אל דאגה, גופך יהיה עם מגבלה,

    כך רק תתקן, מסבירים
    והוא עיניו מאירים,
    לבחור הורים לו נותנים
    ובכם היתה הבחירה.

    כעת אתם מחליטים
    אם לביתכם אתם זוכים,
    נשמה טהורה, מכניסים
    ובנסיון עומדים בגבורה.

    ההורים משם יוצאים,
    ומיד מחליטים
    את הצדיק לא מפקירים,
    ובידיים פשוטות מקבלים את המתנה.


    מוקדש באהבה לאחי המיוחד והמתוק שיקר לנו מכל,
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איש מדהים, חנה ש., CynicalExplorer ועוד 27 משתמשים30 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    דער קרימער
    דער קרימער
    תודה רבה לכם!!! אין על הקהילה המדהימה הזאת!!!!!!!!!!!!!!!
  • 72
    • ל
    שיתוף - לביקורת צביטה ווירטואלית
  • לא אבדה האמונה //
    • האמת שיש לי שני באגים מרכזיים..
    ראשית, אין לי את זה בכלל בשמות, ואת המחמאות על שם הסיפור תעבירו לג'מיני,
    ודבר שני, קשההה לי לגמור סיפורים.. כאילו יש לי בערך מאה אם לא יותר קבצים של קטעי כתיבה.. לא גמורים כמובן.
    לכן לבינתיים המקדם הוא 'שיתוף לביקורת'.
    כמובן שאשמח להערות והארות:)


    מאור ניגש לעמדה, ידיו רועדות.

    הוא פתח את המחשב, נכנס לקובץ עליו עמל בשנים האחרונות, שהקדיש לו את חייו, אצבעותיו רוקדות במחול עצבני על המקלדת.

    הוא מאס בבני האנוש, שגרועים לפעמים מחיות טרף, הן לפחות טורפות כדי להשביע את רעבונן, לתת מזון לגוריהן. בני אדם, לעומת זאת מזקקים את הרוע לכדי אמנות של התעללות ונקמה.

    לפני חמש שנים, לאחר שהאחרון בו בטח נטרף על ידי בני האדם, הוא החליט לעשות מעשה.

    פינישים אחרונים, הוא הוסיף חרב מוזהבת ליד של האדם שפניו ניבטו אליו מהמסך, הלב שלו דפק באופן לא סדיר. כמי שעומד לעשות את הפסיעה הראשונה על חבל תלוי מעל תהום בוערת,

    למען האמת, התהום הבוערת עוד מעט לא תהיה רק דימוי.

    הוא סידר את מפלצות הענק במקומן הנכון, והתכופף מתחת לעמדה, המכונה ניצבה שם, דוממת, לא מודעת לתפקיד שייעד לה.

    נטל את כבל הארוך, חיבר אותו מקצהו האחד למכונה המפלצתית, את הקצה השני לכונן של המחשב.

    מאור הניח את ידו על המכונה, שהפיצה אור בהיר מכושף, מרגיש את זיעתו מרטיבה את המכונה, הוא הרים בחזרה את ידו בבהלה, ברגע שהטמפרטורה של המכונה תשתנה, עלול לקרות נזק בלתי הפיך.

    לבסוף הוציא את הקסדה, לה העניק בראשו את התפקיד ראשי בהצגה.

    הוא הניח אותה על ראשו בזהירות, נשם עמוקות, ולחץ על הכפתור שבצד ימין.

    המציאות התפרקה. מערבולת של סחרור עמוק שאבה אותו פנימה, בחילה איומה טיפסה בגרונו ומעיו התהפכו כאילו ניסו להיפלט החוצה. בבת אחת, כוח הכבידה חזר והטיח אותו בקרקע הקשה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שירת הכוכבים, אוראל סולטן, דער קרימער ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רפאל תבורי
    לגבי שמות אין לך מה לדאוג, מניסיון זה מגיע עם הזמן, תתאמץ ותחשוב. נ.ב. לעזרתך יש את האשכול הזה...
  • 27
    • א
    שיר שיר לזכרו של רן גואילי הי"ד
  • אברך חסידי מבית שמש //
    • בס"ד א.י טיקוצקי



    ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי



    רָנִי אַתָּה גִּבּוֹר שֶׁל עַמִּי

    רַב סַמָּל רַב סֵמֶל

    כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהִכָּה בְּרִבְבוֹתָיו

    כְּשִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר בְּעַזָּה אָמַרְתָּ:

    תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים.



    מָסַרְתָּ נַפְשְׁךָ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם

    זָכוּ הַהוֹרִים לְהַקְרִיב קָרְבָּן צִבּוּר

    עקד"ה עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם

    יָצָאתָ רִאשׁוֹן שַׁבָּת אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב.



    יָצָאתָ עִם כָּתֵף שְׁבוּרָה

    אֲבָל הָרֹאשׁ עַל הַכָּתֵף שָׁלֵם

    נָתַתָּ כָּתֵף אֶל כָּתֵף שֶׁכֶם אֶחָד עַל אָחִיךָ

    הָיִיתָ כְּשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה.



    בִּמְקוֹם לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ קָטָן עָשִׂיתָ רֹאשׁ גָּדוֹל

    מָגֵן עֲלוּמִים עֶלֶם חֲמוּדוֹת בַּעַל מִדּוֹת

    פָּרַטְתָּ עַל נִימֵי הַמֵּיתָר שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל

    לָעַד תִּזָּכֵר חָתַרְתָּ וְנָפַלְתָּ מוֹת קְדוֹשִׁים מוֹת גִּבּוֹרִים.



    רָנִי רַק הי"ד אַתָּה קָדוֹשׁ כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה קְלָף וּגְוִיל

    נִלְחַמְתָּ בִּגְבוּרָה כְּאַרְיֵה בֵּין מִשְׁעוֹל לִשְׁבִיל

    אֶל מוּל חַיּוֹת טֶרֶף לְמַעַן יְהוּדִי יִצְעַד בַּשְּׁבִיל

    סוֹף סוֹף זָכִיתָ לָבוֹא לִקְבוּרָה יְהוּדִית בְּחֵיק מִשְׁפַּחְתְּךָ

    הָאֲצִילָה וְאַתָּה חוֹסֶה בְּצִלָּהּ.





    עֹז גְּבוּרָתְךָ חַיָּב לְהִלָּמֵד בְּכָל בָּתֵּי הַסֵּפֶר

    פֶּרֶק סוֹעֵר בְּחַיֶּיךָ הַזּוֹהֲרִים כְּכוֹכָבִים

    הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל וְאַתָּה בֵּין רִגְבֵי הֶעָפָר וְהַחוֹל

    מְסַמֵּל אֶת הָאֵפֶר לִפְאֵר.



    כָּל בַּעַל קָדְקֹד בְּמוֹחוֹ אֶת קִבְרְךָ יִפְקֹד

    מִכָּאן וּמִשָּׁם מִפֹּה לֹא נָזוּז לָנֶצַח נִשָּׁאֵר

    רָנִי וְשִׂמְחִי הָיִיתָ נוֹעָז וְלוֹחֵם

    כָּעֵת שְׁכַב בִּמְנוּחָה בְּצֵל כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְרַק טוֹב

    הֱיֵה חוֹלֵם.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: NOA#, נקניקית, CynicalExplorer ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 30
    • נ
    שיר מַלְאָכִים
  • נפש //
    • שְׁנֵי מַלְאָכִים לָבָן וְשָׁחֹר
    מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם בּוֹ הָאוֹר,
    וְחוּט הַשָּׁנִי נְשָֹאתֶם מִשָּׁם
    לִזְרֹחַ עַל פֶּתַח בֵּיתִי.
    שְׁנֵי מַלְאָכִים בְּעֶרֶב חָשׁוּךְ,
    מֵאֶרֶץ טוֹבָה בָּאתֶם
    וּבִידֵיכֶם אֲבוּקוֹת שֶׁל פַּעַם.
    דָּבָר אֵינִי צָרִיךְ לוֹ,
    מִלְּבַד כִּי אִם אֲשֶׁר טְלוּ נָא נְשִׁיקָתִי
    וַהֲשִׁיבוּהָ אֶל בֵּית נְעוּרַי,
    אֶל עוֹלָם בּוֹ הָאוֹר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תה שחור, צביה ר., AVITALLL ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 51
    • ע
    שיתוף - לביקורת לבד \ יחד ?
  • עמשא בן יתר //
    • לבד! כל כך מאיים,
    לבד! ריק ומשעמם,
    לבד! כתועה במדבר,
    לבד! החושך גבר.

    לבד! זמן עצמי איכותי,
    לבד! לעיון בעומק אישיותי,
    לבד! כמו בפסגה של הר,
    לבד! האור בעומק הנשמה מואר.

    יחד! מחפש את המקום שלי,
    יחד! רדידות חברתית ממלאת את כולי,
    יחד! כמו בקו 3 עמוס לכותל,
    יחד! מרוב אנשים האור מתבטל.

    יחד! שלווה ברגעים מתוקים,
    יחד! מלא חוויות וחברים מצחקקים,
    יחד! כמו לרקוד בחתונה,
    יחד! אורות מסתובבים ובפה מנגינה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: טובבבבבבב, שועל ספרות., .חיה פ ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עמשא בן יתר
    תודה! מחמם את הלב ממש. (y)
  • 210
    • א
    שיתוף - לביקורת לאן נעלמה סבתא?
  • איש המילה הכתובה //
    • "אולי כדאי שנתנקה מעצמנו", הוא אמר בבעתה לידידו משכבר הימים.

    "לא בטוח שאנחנו רוצים שהוא ינקה אותנו", השיחה המוזרה התפתחה לכדי נימוק הגיוני.

    הדובר פזל לנקודה מסוימת בעיניים מפוחדות, חברו פזל בעקבותיו; הוא כבר לא היה זקוק למילים. הסיכון היה ברור ומוחשי.

    "נגמרו הימים הטובים. ימים שבהם נשענו רכונים על גדר המרפסת, הבטנו אל הנוף המשגע, וזכינו למסאז' מפנק ומקצועי, בעודנו מעלים עשן כמו בסאונה רטובה", קוננו השניים.

    "אוח, הטפיחות על הגב אז, כמה נעימות הן היו".

    זו הייתה אחת השיחות המוזרות שנחשפתי אליהן אי פעם.

    החרדה עלתה מכל אות בשיח שלהם, אבל לא הבנתי ממה הם כל כך חוששים.

    אחד מהם פזל שוב לכיוון המפחיד, חברו בעקבותיו, וכך גם אני התחקיתי אחר פזילתם בפזילה משלי.

    וראיתי את המוכר בחנות השטיחים מתרוצץ עם המחבט החשמלי וקוטל יתושים.

    הבנתי אותם. אם הייתי שטיח – בוודאות הייתי מתנקה לבד ומוותר על חוויית החשמול המפוקפקת.

    פתאום זה היכה בי: מזמן לא ראיתי סבתא מרביצה לשטיח עם מחבט במרפסת. מי ייתן לי עוד קצת מאבק שטיחיה, מניחוח אבקם?

    היא עדיין עם מחבט ביד. לא במרפסת. במטבח. עושה שפטים במעופפים, שצונחים שדודים על שטיחים מצטנפים באימה – מתפרקים מאבקם ומתנערים מפגרי יתושים, בטרם סבתא תפרז אותם בכפיה.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: Tamar171, מיריכ, קנאקדיג ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    לימדתני :) (לפחות לא מדובר על פירוז רשיעא...)
  • 39
    • א
    שיתוף - לביקורת מקומט או חלק
  • איה סופר //
    • קרן שמש חדרה מבעד לחלון, גורמת לר' שלומקה למצמץ, הוא פקח את עיניו ממלמל 'מודה אני' ונוטל את ידיו.

    אחר ניגב אותם במגבת שהמתינה לו על השידה לידו, הוא התרומם לכדי ישיבה, נשען לאחור על ראש המיטה, מביט במיטה הריקה שלידו.

    אשת נעוריו כבר איננה, הוא הביט בידיו המקומטות כלא מאמין, צובט עצמו לראות שהוא לא חולם, המציאות הכתה בפניו, הזדקנת. כן. אמר לעצמו בעודו צוחק צחוק של זקנים.

    מלאך המוות כבר כאן. הוא מרגיש אותו קרוב. היום, מחר, שנה, שנתיים. זה יקרה.

    לו רק היה מנצל את זמנו כשידיו עוד היו יפות, הרהר לעצמו.

    אל מול עיניו צף כעת סבו ר' תנחום. הוא שלומקה היה בחור צעיר כשהגיע לישון עם סבו בבית, על מנת לעזור לו בפעולות השגרתיות שזקנים מתקשים בהם.

    אחח זה היה קשה לראות כך את סבו, תמיד הרי היה כה צעיר ונמרץ. זוכר הוא איך היה נוהג להביט על ידיו הקמוטות של הסבא תנחום, מנסה להפנים שסבא תנחום, הזדקן.

    סבא תנחום שפיקח היה, נוהג היה לצבוט לו בלחיו עם ידיו הקמוטות, לוקח את ידו החלקה של שלוימלה הצעיר מניח על ידו שלו ואומר "שלוימלה, גם לי היו פעם כאלו ידים וגם אני הייתי מסתכל כך על ידיו של סבא שלומקה שלי. דע לך" היה מוסיף כשאצבעו מתנופפת מולו באזהרה, "שמהר מאוד גם הידיים שלך יהיו מקומטות ככה".

    אחר היה נאנח ושוקע במחשבות, "איי איי איי שלוימלה, אתה עוד צעיר. לו הייתי משכיל לנצל את הזמן כשידי עוד היו יפות כשלך."

    נקישה קלה על הדלת החזירה את סבא שלומקה למציאות, נער עדין ושחרחר עמד בפתח פותח את הדלת בהססנות, סבא שלומקה חייך אליו וסימן לו להתקרב.

    נכדו היקר והעדין התעניין בשלומו איך הוא מרגיש, סבא שלומקה נפנף בידיו כאומר לא חשוב. הוא שם לב למבטים החפוזים על קמטי ידיו.

    "קרב אלי תנחום יקירי, הראה לי את ידיך היפות, הראה לי את הזמן שעוד מחכה לך".

    סוף​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, ביזנייעס, אוראל סולטן ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    כתיבה יפה ומלאת משמעות. אהבתי שהסיום מצד אחד סוגר מעגל, ומצד שני משאיר מקום למחשבה והתבוננות.
  • 90
    • ה
    שיתוף - לביקורת הנר הבודד
  • החריף //
    • לכבוד ההתחלה משהו קטן
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-אביגלוש2 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    מהמם! אהבתי ממש את השורה הזו:
  • 510
    • ד
    שיתוף - לביקורת מַעֲנֶה
  • דודה //
    • אשמח מאוד לביקורת והערות.

    מוקדש באהבה לכל מי שמזדהה.
    גם, ובמיוחד, אם אין כזה הפי-אנד.


    הָיְתָה בָּהּ תִּקְוָה
    לִישֹׁן בְּשַׁלְוָה,
    קָפַץ עָלֶיהָ רָגְזוֹ
    שֶׁל מַצְפּוּן אֵימְתָנִי,
    מֵצִיק, תּוֹבְעָנִי,
    מְצַוֵּחַ בְּכָל עֻזּוֹ.

    בְּאָזְנֶיהָ נוֹהֵם-
    אֵיזוֹ מִן אֵם!!
    הֲכִי אֲיֻמָּה בַּשְּׁכוּנָה!
    אֶת טַפֵּךְ מַזְנִיחָה,
    מִיָּד רְוָחָה
    תַּעֲבִיר אוֹתָם לְאָמְנָה!

    בִּמְקוֹם אֲרוּחָה
    מְזִינָה כַּהֲלָכָה,
    שָׁלַפְתְּ שְׁנִיצֶל סוֹיָה.
    שׁוּב שָׁכַחְתְּ,
    מִשְׁחָה לֹא מָשַׁחְתָּ,
    עַל הַפֶּצַע שֶׁל יַעְנְקָלֶה, אוֹיָה!

    סַבְלָנוּת לֹא גִּלִּיתָ,
    אִתָּם לֹא בִּלִּיתָ,
    בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם!
    לְעִסּוּקַיִךְ מִהַרְתְּ,
    לְחִנָּם גַּם גָּעַרְתְּ,
    מַמָּשׁ נוֹרָא וְאָיֹם!

    מַצְפּוּן מְסַיֵּם
    נְאוּם מְאַיֵּם,
    מָלֵא חֲשִׁיבוּת עַצְמִית.
    מְבַקֵּשׁ מַעֲנֶה,
    מְיַסֵּר, מְעַנֶּה,
    נוֹעֵץ בָּהּ מַבָּט מַצְמִית.

    אַךְ אָז בַּפִּנָּה,
    מִתּוֹךְ שֵׁנָה,
    מֵגִיחַ יַלְדּוֹן עִם שְׂמִיכִי.
    מִתְכַּרְבֵּל אֶל חֵיקָהּ,
    מְבַקֵּשׁ נְשִׁיקָה,
    וְגַם לְטִיפָה עַל הַלֶּחִי.

    פִּהוּק הוּא חוֹנֵק,
    חִיּוּךְ מִתְפַּנֵּק,
    עַל פָּנָיו הַשְּׁלֵווֹת נִמְרַח.
    מַצְפּוּן זֹאת רָאָה,
    נִדְהָם הוּא בָּהָה,
    נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: השנונה..., מאיר ומלי, עמשא בן יתר ועוד 41 משתמשים44 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    תודה! מחמם את הלב! אכן, הצדק אתכם. בכל זאת, לענ"ד הצורה הפשוטה בעברית מדוברת היא 'טפך'.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה