קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 60
    • ת
    שיתוף - לביקורת כאבי הגדילה.
  • תילה. //
    • אֶתְמוֹל צָעַקְתִּי מִכְּאֵב.

    לֹא הִרְגַּשְׁתִּי
    סַכִּין נִתְחֶבֶת בִּי,
    אַף אֶחָד לֹא נָעַץ בְּכַפּוֹתַי מַסְמְרִים.
    אַף אֶחָד,
    אֲבָל כָּל כָּךְ כָּאַב לִי שֶׁ
    יָרַד לִי דָּם.

    טִפּוֹת טִפּוֹת זָלְגוּ מִמֶּנִּי,
    הָיוּ לִכְאֵב.

    לֹא הֵבַנְתִּי מֵאֵיפֹה הֵן בָּאוּ, הַטִּפּוֹת.

    לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה
    אֲנִי מַרְגִּישָׁה זְכוּכִית בֵּין הַצְּלָעוֹת,
    לָמָּה
    קָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם.

    שׁוּם דָּבָר לֹא נִדְקַר בִּי,
    לֹא נִנְעַץ,
    שׁוּם דָּבָר.

    אָמַרְתָּ לִי
    שֶׁאֵלּוּ הֵם כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה,
    הַכְּאֵבִים הָאֵלּוּ.

    אֲבָל זֶה כּוֹאֵב,
    וַאֲנִי צְרִיכָה לִגְדֹּל,
    אָמַרְתָּ לִי,
    כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה.
    שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ
    אִם אֶפְשָׁר לִגְדֹּל,
    בְּלִי לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבִים,
    אִם אֶפְשָׁר.

    כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה,
    צָרְבוּ בִּי כָּל כָּךְ.
    בְּלִי סַכִּין וּבְלִי זְכוּכִית וּבְלִי
    מַסְמֵר,
    אָמַרְתָּ לִי

    כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה.

    ---
    תהילה.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: %תמר%, אני לבדי, יוסף דיאלידן ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    כמו תמיד הכתיבה הייחודית שלך מצמררת ונוגעת עמוק. שיר כואב ויפה.
  • 84
    • ב
    שיתוף - לביקורת צל אצבעות ידך
  • בת. //
    • כְּמוֹ חֲלוֹם בְּתוֹךְ חֲלוֹם הַמִּסְתַּחְרֵר בְּלִי סוֹף
    כְּמוֹ רוּחַ הַדּוֹחֵף בַּלַּיְלָה גַּלִּים שְׁחֹרִים לַחוֹף
    כְּמוֹ עָנָן אָדֹם אֲשֶׁר עוֹטֵף יָרֵחַ קַר
    כְּמוֹ שְׁכוּנָה זָרָה שֶׁאֵין לִי בָּהּ מַכָּר

    כָּךְ לִבִּי הַמִּתְגַּלְגֵּל כָּעֵת מִצַּד אֶל צַד
    שֶׁאֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁקִיט אַךְ לֹא אֵדַע כֵּיצַד
    תְּמוּנָה שֶׁמְּצַיֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ בְּרֹאשִׁי
    וְהַקּוֹל הַיָּשָׁן שֶׁחוֹזֵר עִם נִגּוּן חֲרִישִׁי

    הָעוֹלָם כַּדּוּר שֶׁמִּסְתּוֹבֵב בֶּחָלָל דּוּמָם
    וְלֹא אִכְפַּת לוֹ מָה עוֹשִׂים בּוֹ בְּנֵי אָדָם
    וּבְתוֹךְ תּוֹכִי מִשְׁתַּגְּעוֹת טַחֲנוֹת הָרוּחַ
    אֲנִי מְרֻסֶּקֶת וְהֵן עֲדַיִן לֹא רוֹצוֹת לָנוּחַ

    הַאִם הִשְׁאַרְתָּ עֲקֵבוֹת בַּחוֹלוֹת שֶׁשָּׁפַכְתָּ
    הַאִם אֶת כַּדּוּר הַשֶּׁלֶג זֶה אַתָּה שֶׁעָצַרְתָּ
    בֵּין הַכְּתָמִים הָרְסִיסִים וְהַתִּינוֹק שֶׁבָּכָה
    הַאִם רָאִיתִי לְרֶגַע אֶת צֵל אֶצְבְּעוֹת יָדְךָ


    כִּי צִבְעֵי הַסְּתָו וְהָאָבִיב
    מַסְתִּירִים לֹבֶן יָפְיְךָ
    וְהָרַעַשׁ הַנּוֹרָא שֶׁמִּסָּבִיב
    מֵעִיב עַל דִּמְמַת קוֹלְךָ
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מהללו, ספרות בנשמה, CynicalExplorer ועוד 16 משתמשים19 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    קטע מיוחד. אהבתי את הרעיון שעומד מאחוריו ואת החריזה.
  • 57
    • נ
    סיפור בהמשכים תעתועי הזמן פרק י"ג
  • נחמה 12 //
    • פרק יג

    הורדוס, שזה עתה שב ממשפט שבו צפה בהריגת שניים מעוזריו הנאמנים, הבין שאולי גם הפעם הלך שולל אחר התככים המתרבים בתוך ארמונו. יש לו מזל שאנטוניוס הרומאי הגדול חולק לו כבוד, זוקף את קומתו והופך אותו ליהיר מתמיד. איתו עדיין שומרים לו אמונים עוד מושלים אדירים, כמו גביניוס מושל מצרים ועוד מושלים בארצות הצפון. רק פה בארץ יהודה חש בודד ושנוא. מדע לא מגיע לו למלוך? מדוע דווקא נתיניו היהודים דוחים את מלכותו ודואגים להעביר בלחישה שהוא רק עבד ויושב על כיסא לא לו? אומנם בכל מקום שהוא עובר קוראים לפניו: "הורדוס מלכנו", אך זאת רק מהשפה לחוץ. לא מיראת מלכות אלא מיראת המוות. אף מקורביו לא אמינים, כולם בחזקת חשודים. ואם לא די בכך, גם אשתו מרים ואימה החלו לרכוש לו שנאה. פלא הוא שתסכולו גובר מיום ליום?
    אילו מרימי הייתה לצידו, יכול היה לרסן את כעסו וזעמו ואולי חרבו לא הייתה ממהרת לחרוץ גורלות. אילו יכולתי לחסל את אלכסנדרה, הייתה מרימי יותר קרובה לדעותיי ולא נתונה לעצותיה של אימה. הוא הניח את כתרו המשובץ באבני זוהר על שולחנו והשעין את ראשו על כפות ידיו הגדולות.
    מלמולים נרגשים נשמעו קרבים לחדרו אבל לא הצליחו לרגש אותו. השלווה היא אורחת נדירה בארמונו. ברגע זה כל חפצו היה להיות לבדו עם מחשבותיו המעיקות. הוא הרשה לעצמו לעצום את עיניו. אין אף אדם שיעז להיכנס ללא רשותו מלבד מרימי אשתו, המלווה לעיתים קרובות באימה. מלבדן גם אחותו שלומית, שהיא כמעט המלכה הבלתי מוכתרת של הארמון. היא מהיחידים שהוא נותן בהם אמון מלא.
    וכמו להגביר את תסכולו, נכנסו מרים ואלכסנדרה לחדרו יחדיו, סמוקות מזעם.
    "ידעת שאריסטובולוס מיועד להיות כהן גדול ועל אף על פי כן מינית את חננאל, איך העזת?" כעסה אלכסנדרה במר נפשה.
    "איך העלית בדעתך לעשות מעשה כנגד כל היגיון?" חיזקה מרים את דבריה של אימה.
    הורדוס, שלא רגיל להשפלות מסוג זה, זעם על ההעזה. עם זאת ידע גם ידע שיעשה הכול כדי לא להרחיק את מרימי ממנו ולפייסה. על העלבון מאלכסנדרה עוד יבוא חשבון.
    "חננאל הוא ממשפחת כוהנים. בנו של כהן גדול, מה רע בכך?"
    "האם ללעוג לנו באת?" ענתה לו אלכסנדרה, שלא הצליחה לשמור על כבוד המקום.
    "אבל כהן גדול יכול להיות רק ממשפחת חשמונאי. הנצר היחיד שנשאר לפלטה הוא אריסטובולוס אחי". נשבר קולה של מרים ודמעות עלבון הרטיבו את לחייה. "הורקנוס היה ראוי אבל היה צריך לברוח מפניך, ולא עוד אלא שאנשיך דאגו לעשותו בעל מום. מדוע זה תוסיף פשע על פשעך?"
    "מי שהפך אותו לבעל מום היו אנשי אנטיגנוס", תיקן אותה הורדוס ושלח אצבעו לעברה. "את מרבה להטיח בי האשמות. שכחת שקיבלתי אותו בכבוד גדול כיאה למעמדו".
    'אבל דאגת כמובן לשולחו לעולם שכולו טוב בעזרת נוכלותך הטבועה בדמך וחשבת שאני מספיק תמימה כדי לקנות את ההסברים שלך', העיד מבט עיניה המתקומם של אלכסנדרה. שפתיה היו קפוצות בכעס וחרון. 'לא חסת עליו הגם שידעת שהוא אבי. שוב ישיב לך כגמולך קל קנוא ונוקם'. המשפטים הקשים שאיימו לפרוץ נשארו בליבה פנימה. מאמץ רב השקיעה כדי למנוע מפיה לזעוק את אשר חשה בליבה הרותח, בנשמתה.
    היטב זכרה את אביה הורקנוס, ולא שכחה שהאדם שמולה רצה בכל מאודו במותו, ועשה כל מאמץ לחסל אותו. הכול כדי להרחיקו מהכתר. מהמלוכה שהגיעה לו ביושר. רק אנטיפטרוס, אביו של רשע זה, הוריד אותו מתוכניותיו. אפילו אבא הטוב, שהיה רחמן וסלחן, לא כבש את כעסו עליו, כשהיה מושל הגליל. אבא הורקנוס דרש להעמידו לדין הסנהדרין. אז הגדיש הורדוס את הסאה והרג הרבה חפים מפשע. במקום להופיע במשפט כאדם מעורר רחמים ולבקש על נפשו בשפלות ראויה שתקל בדינו, הופיע הורדוס היהיר לבוש בבגדי שרד ומלווה במשמר כבוד. עמידתו הזקופה והיהירה הטילה מורא בלב כולם. רק אחד מחברי הסנהדרין, שמעיה, קם והעז לומר דברים קשים על הנידון ועל הביזיון נגד בית הדין. אבא הורקנוס הבין כי הרעה בוא תבוא מצידו של הורדוס הנוקם, והחליט לדחות את הדין. בינתיים גם קיבל איגרת מקיסר סוריה סקסטוס שאיים על מי שייגע בהורדוס לרעה. כך קיבל הורדוס הזדמנות לברוח ולהציל את חייו. אלכסנדרה חנקה את זעמה וניסתה לדבר אל הגיונו.
    "העם עורג וכמה לראותו בעבודת הקודש. אם מעוניין אתה בעם שמח, השב את הכהונה לזרע החשמונאים".
    "אם תחזיר לאנשי יהודה את הצבע ללחייהם הדוויות, הם יזכרו לך זאת לטובה". ביקשה אלכסנדרה בתחנונים.
    נקישות מהוססות נשמעו על הדלת. הורדוס, שרצה בכל מאודו לסיים את המעמד הזה בלא החלטה נוספת ולהישאר נקי לעת עתה, שמח על הסחת הדעת וקרא: "יבוא!"
    ניקולאוס קד לפני מלכו ומסר לו ידיעה. "דליוס בחצר!"
    הורדוס ניצל את ההזדמנות וקרא: "גבירותיי היקרות, אורח רומאי חשוב הגיע. הניחו לדברים, וסמכו על שיקול דעתי". קם, עקף אותן ויצא.
    אלכסנדרה הביטה בבתה והביעה שאט נפש. "אין ברירה אלא לערב את קליאופטרה".
    "קליאופטרה השביעית, הרי היא לא יותר טובה מהורדוס", השתוממה מרים.
    "קליאופטרה השביעית ואני ידידות משכבר הימים, היא תסייע לנו".
    אימה יצאה מהחדר בחיפזון ומרים אחריה. בחצר נתקלו באריסטובולוס רוכב על סוסו. הוא קפץ ונעמד כשראה את פניהן הדואגות.
    "מדוע נעצבתם על ליבכן?" שאל בתום לב.
    לאחר ששמע את דבריהן צחק למבטיהן המשתוממים.
    "לפלא ייחשב לי הדבר. האם לרגע האמנתן שהוא ימנה אותי לכהן גדול? שנאתו וקנאתו אליי גלויות".
    "בני, אולי אתה מוחל, אבל העם זקוק לך ומצפה. אנו נכריח אותו".
    "אימי היקרה, הוא דורס כל מי שחושב אחרת ממנו".
    "בני, הכהונה מיועדת לך". פקדה אלכסנדרה. "אל תוסף דבר אליי בעניין זה". היא הביטה בו ממושכות ועל פניה ניכר שאף אם יהיה זה במחיר חייה.
    בעוד השלושה עומדים חסרי אונים, נתנה אלכסנדרה פקודה להביא ללא דיחוי את ניקולאוס. משרתי החצר פתחו בחיפוש מהיר בכל מבואות הארמון. לאחר רגע ארוך הגיע ניקולאוס בנשימה טרופה לפקודתה.
    "כתוב איגרת בזה הרגע לקליאופטרה מלכת מצרים".
    ניקולאוס הביט בה בעניין רב. מסוקרן מהו העניין הדחוף.
    "תרשום בשמי שהיא תדרוש מאנטונינוס, משנה הקיסר, כהונה גדולה למען אחי המלכה מרים".
    "האם ידוע לך כבוד אם המלכה, שקליאופטרה רוחשת רע בליבה על הורדוס ועל כל ארץ יהודה?"
    "עשה מה שביקשתי".
    "ברשותך מלכתי, האם ידוע לך שכוונתה לכבוש את ארצנו הקטנה? היא רכושנית חסרת תקנה ואין היא רואה כלום מלבד את עצמה".
    "אל תאמר לי דברים שאינם שייכים לעניין. הידידות בינינו תעמוד תמיד מעל הכול. היא ידידת אמת ותעשה הכול כדי להכניע את הורדוס".
    "אבל---"
    "אתה עדיין כאן? שלח מייד את הרצים ותן להם את הסוסים המהירים ביותר".
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: חכם חנוכה, eli7123, שירת הכוכבים ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 156
    • נ
    שיתוף - לביקורת לכודים בצמרת
  • ניק 150135 //
    • הכל בסדר, אתה חתן 'מדהים'
    אמרו לו השווער והשוויגער החרדים...
    אנחנו מקווים לפגוש אותכם שוב עם הארון והבדים

    אבל מחילה, לאן אתה לוקח את הנכדים???
    האם אין שם מספיק לכודים???
    מה אשמים החמודים?
    גם כאן אפשר להשאר יהודים?!?!

    הרי כולם כבר יודעים,
    שהמסכנים שם ממש מתמודדים...
    מאות אלפי עבדים....
    לאומה שכל היום 'כישופים' מעודדים....


    אתה לא תבין 'סבאל'ה'
    ענה המנהיג כבד הפה...
    לא כל אחד זכאי לדברים האלה
    רק עם משהו 'בפנים' קצת שבור ורפה
    רק מי שטעם קצת את ה'כלא'
    מסוגל להכנע להיות נכפה
    להתרפק על הנהגת נס ופלא


    ועכשיו בא נחשוב ביחד....
    אם אשאיר כאן את כולם בגלל הפחד
    במה הם יהיו שייכים לעם המיוחד?
    זה שלעולם לא יוכחד?


    ועכשיו בשבילך 'שווער' חכם וחד
    אולי גם אתה תבא אתנו כאחד?!
    זה די קצר, כולם גומרים ב'אחד'...
    תגובתו היתה 'וייחד'....


    אין בעיה ענה החתן בביישנות
    יש לנו המון סבלנות
    אבל תבואו לפני שסוגרים את החנות

    והשווער נזכר, אה, אל תשכח לעשות תורנות
    אי אפשר לבד עם כל הרבנות...
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: "המאיר לארץ", איש המילה הכתובה, החיים טובים ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    תודה לכל המפדבקים אתם ממש מחזקים
  • 33
    • מ
    שיתוף - לביקורת תפילתי
  • מכירים? //
    • איך אפתח פי — ושפתיי רועדות,
    איך אשמיע קולי — וכתפיי כה כושלות.


    איך אומר מילותיי ואני כה קטנה,
    איך אשא נאומי — ואין משנה.


    מי יאמר לי: צדקת?
    ומי יזכיר חסד?
    מי יחמיא — בעודו,
    שומט את הלסת?


    מי ירווה צימאוני,
    מי ימלא בארי?
    מי יוסיף וישבח —
    גם כשתם קולי…


    (ואם לא יימצא —
    האם אדע בעצמי?)

    זה קצת ממכר... להוציא מילים שכל כך הרבה זמן רצו לצאת, ולא העזו...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, בת., צביה ר. ועוד 5 משתמשים8 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מאוד יפה ונוגע. כתיבה נהדרת.
  • 21
    • נ
    שיר תֵּכֶף
  • נפש //
    • תֵּכֶף יַעֲלֶה הַסֹּמֶק בִּלְחָיַי, כַּקַּיִץ הַפּוֹשֵׁט בַּתַפּוּחִים.
    עוֹד מְעַט תַּסְתִּיר הַבּוּשָׁה אֶת פָּנַי כְּגֶדֶר הָעֵץ הַגְּבוֹהָה הַסּוֹגֶרֶת עַל חֲצֵרֵנוּ- -
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, אוראל סולטן, מילה נרדפת ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    אהבתי
  • 78
    • נ
    שיר סַפְסָל
  • נפש //
    • בֵּין שְׁבִילֵי רָקִיעַ וְתִלֵּי שַׁלֶּכֶת,
    שָׁמָּה לִי סַפְסָל מַצֶּבֶת אֶבֶן.
    פֹּה אֵשְׁבָהּ מַאֲזִין קוֹל מַשַּׁק כְּנָפַי,
    כְּתֹנֶת בַּד לְעוֹרִי וְעֶרְיָה נִשְׁמָתִי.
    לֹא אֶרְמֹס עָלֶה אוֹ זָחַל
    הַס, אֶנְצֹר אֶת הַדְּמָמָה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ספרות בנשמה, אינפרא, חוה אייזן ועוד 11 משתמשים14 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    קטע קצר וקולע יפהפה!
  • 258
    • א
    שיתוף - לביקורת ילד בלתי
  • איוליס //
    • אֲנִי יֶלֶד בִּלְתִּי
    כָּכָה אֶתְמוֹל שָׁמַעְתִּי
    אַבָּא דִּבֵּר עִם הָרַב
    נִשְׁמַע מְאֻכְזָב

    אֲנִי בִּלְתִּי מַצְלִיחַ
    בִּלְתִּי נִרְאֶה
    בְּלִי מַצַּב רוּחַ
    לֹא יוֹצֵא, מֵעַצְמִי כַּנִּרְאֶה

    זוֹרְקִים מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי
    אֵיזֶה יֶלֶד בִּלְתִּי
    אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּלִי
    לֹא יוֹדֵעַ אִם
    אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתִי

    חִפַּשְׂתִּי חֲבֵרִים
    שֶׁהֵם גְּבוֹהִים, וְשָׁוִים
    בָּדַקְתִּי אֵיךְ,
    הֵם מַצְלִיחִים בַּחַיִּים
    רָאִיתִי אֲנָשִׁים
    צוֹבְטִים לָהֶם בַּלֶּחִי
    לוֹחֲשִׁים, אַתֶּם הֲכִי טוֹבִים

    אֲנִי לֹא מַאֲמִין בַּאֲנָשִׁים
    מַאֲמִין לְעַצְמִי
    רוֹצֶה לַיְּלָדִים שֶׁלִּי
    אַבָּא שָׁוֶה
    שֶׁמֵּרִים עַל כָּתֵף
    צוֹחֵק כְּשֶׁהוּא עָיֵף

    עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ
    כְּשֶׁחֲבֵר אוֹ אָח
    מַשְׁלִיךְ אֵלַי בִּלְתִּי עָלוּב
    אֲנִי סוֹתֵם ת'אֹזֶן
    אוֹמֵר בְּשֶׁקֶט
    אַתָּה צוֹמֵחַ
    לִהְיוֹת אַבָּא שָׁוֶה וּבָטוּחַ
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, עזרי מעם ה', תמר בן דוד ועוד 43 משתמשים46 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    ואוו נוגע ללב ממש שיתוף מיוחד במינו
  • 72
    • ש
    שיתוף - לביקורת רגעי משבר
  • שמואל אגסי //
    • עֵת תִּמַּס וּפָנֶיךָ יַחְוִירוּ,
    הַלֵּב יַחֲסִיר פְּעִימָה.
    עֵינַי אַרְגָּמָן תִּתְלֶה אֶל הָאֹפֶק
    לֹא תַּשְׁמִיעַ מִלָּה.
    וְצֵל אֲפַרְפַּר תָּאֵב דֶּמַע,
    יֻטַּל עַל לוּחַ לִבְּךָ.
    צְבָא פַּרְפָּרִים רוֹעֵשׁ וּמַבְקִיעַ,
    יְמַלֵּא אֶת חֲלַל נִשְׁמָתְךָ.


    קוֹל שֶׁל בֶּכִי עוֹלֶה מְחַלְחֵל,
    זוֹחֵל אֶל בֵּין הַדְּמָמָה,
    שְׁבָרִים שֶׁל נִגּוּן, קִרְעֵי מֵיתָרִים,
    מִתְנַסְּכִים עִם אֵין נְשִׁימָה,
    וּלְשִׁיר שֶׁל קִינָה הוֹפְכִים הַצְּלִילִים,
    בְּצֶבַע מֻכָּר עַד אֵימָה,
    וּכְשֶׁתִּפְנֶה לְחַפֵּשׂ, יָמִין וְאֶל שְׂמֹאל,
    תִּמְצָא עַצְמְךָ לְבַדְּךָ.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: CynicalExplorer, חוה אייזן, אביגלוש ועוד 12 משתמשים15 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    קטע יפהפה!
  • 51
    • ש
    שיתוף - לביקורת געש של כלום
  • שמואל אגסי //
    • יָדֶיךָ תּוֹמְכוֹת בִּבְסִיס גֻּלְגָּלְתְּךָ,
    רַגְלֶיךָ שְׁלוּחוֹת לְפָנִים,
    מֻטָּל אַתָּה כָּכָה עַל מִטָּתְךָ,
    עַל כָּרִית וְהָרֵי מַצָּעִים.
    הָיִיתָ רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁרֹאשְׁךָ
    הוֹגֵה דֵּעוֹת וּצְפוּנִים,
    חֲבָל שֶׁבְּפֹעַל כָּל עִסּוּקְךָ
    הוּא לִבְהוֹת בָּאֲוִיר מִלְּפָנִים.

    עַל מָה אַתָּה שָׂח, בֵּינְךָ לְבֵינְךָ,
    מָה לְךָ שָׁם מַפְרִיעַ,
    אוֹקְיָנוֹס שֶׁל כְּלוּם עוֹטֵף אֶת כֻּלְּךָ,
    גַּם שָׁם יֵשׁ אֶת מָה לְהַכְרִיעַ?
    קַח נְשִׁימָה בֶּן אָדָם מֻפְרָע,
    תַּרְגִּיעַ אֶת זֶרֶם הַגַּעַשׁ,
    תַּחֲזֹר לְעוֹלָם, לְחַיֵּי הַשִּׁגְרָה,
    לַיּוֹמְיוֹם שֶׁמַּשְׁתִּיק אֶת הָרַעַשׁ.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, Avigail Amram, תה שחור ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    איזו כתיבה יפה והמסר משולב בצורה כל כך נכונה!
  • 78
    • ל
    שיתוף - לביקורת הסיסמה שלנו---
  • לוטם //
    • הסיסמה של המשפחה היתה:
    יצא ראשון, חוזר אחרון.
    הסיסמה של המטה היתה:
    עד החטוף האחרון.

    השמחה פורצת גבולות,
    מהולה בעצב
    על חיים שנגדעו לפני יותר משנתיים ימים.
    על רן ועוד חללים,
    שאולי היו יכולים להיות חיים.

    אז הסיסמה שלנו היא:
    עד הגלות האחרונה.
    זו שאנו נמצאים בעיצומה.

    הסיסמה שלנו היא:
    עד הגאולה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, CynicalExplorer, rrrrrrrrrrrrrr ועוד 21 משתמשים24 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    וואו מרגש חזק ממש!!
  • 204
    • א
    שיתוף - לביקורת טסלה על פי תהום
  • איה סופר //
    • מה קורה כשגעצל, חסיד של פעם בלי סמארטפון, מוצא את עצמו במושב הנהג של הטנדר הכי מתקדם בעולם? מסע רצוף זרועות פלדה, פקודות מסתוריות ותובנה אחת שתשנה לו את הדרך.

    געצל התיישב על מושב הנהג לחוץ אך מאושר, הוא נשען לאחור נותן למוחו להציף את השתלשלות האירועים, חיוך עלה על שפתיו כשנזכר איך שקיבל את הטלפון שבישרה לו על זכייתו בהגרלה ההיסטורית של טסלה, חיוכו התרחב כשנזכר בתגובות בני המשפחה הרחבה שצורפו לחופשה החלומית.

    הוא בירר אם יש מישהו עם סמארטפון, שטסלה יוכלו לשלוח לשם את ההנחיות של הטיול, בתגובה פצחו האחיינים בשירת אשרינו שיש לנו משפחה בלי סמארטפון, בינתיים החליפו בני המשפחה את החוויות שעבר עליהם בשבוע הנפלא באוסטריה כשהפסגה הינה טיול מיוחד ומהנה בטנדר חשמלי חדשני, הטנדר מאובזר עם כל אמצעי הנוחות כמו כסאות מסאז' שמתכווננות לבד, עם מערך רובוטי מתוחכם שמאתר את הנקודה המדויקת שמגרדת בגב, בולמי זעזועים, מערכת הזמנה אוטמטית של מיטב המשקאות של אוסטריה, מוזיקה עם מערך רובוטי מתוחכם שמתנגן לפי מצב הרוח בטנדר...

    לאחר דין ודברים הוחלט שגעצל יצא לדרך ללא ההנחיות, וזכות ההתנזרות מה'כלים' תעמוד לו לזכות, ולפתע החל הטנדר לדבר: "כולם לחגור אנחנו יוצאים" כולם מיהרו להתיישב מצייתים לטנדר, רק שמעון ונפתלי שהיו באמצע להשתולל עם מערכת ההזמנה האוטמטית לא שתו לבם לטנדר הנודניק והמשיכו לטעום סוגי משקאות שונים ומגוונים, הטנדר חזר על הוראתו חזור והזהר ואף נקב בשמם פעם פעמיים, ולפתע פלטה ציפי צווחת בהלה תוך שהיא מצביעה על הגג, אינסטינקטיבית הפנו כולם את פניהם לגג ולבם החסיר פעימה.

    מתוך הגג החל לצוץ שתי זרועות פלדה מתקרבות בזהירות אל עבר המרדנים הסוררים, ציפי השתתקה מרוב פחד היא רצתה לצעוק לילדיה שיזהרו אך יצא לה רק קרקור מוזר, ולמרבה הפלא כששמעון ונפתלי שמעו את הקרקור המוזר נבהלו ומיהרו לרוץ אל מקומם מביטים אל אמם בחשש.

    ומשהתיישבו איש איש במקומותיהם הורה הטנדר לגעצל ללחוץ גז והטנדר יצא לדרך, הנוף היה מהמם הנסיעה חלקה כמעט בלתי מורגשת, כשלפתע הורה הטנדר לגעצל להגביר מהירות געצל ציית מייד, אחרי זרועות הפלדה שהוא הוציא מהתקרה מי יודע מה יכול לצוץ מההגה, המהירות הלכה וגברה ואז הגיע הטנדר אל שביל תלול שתהום פעורה משתי צדדיו הנוף היה משכר, אך למי יש זמן להסתכל על העמק המרהיב כשיש חשש כבד שתכף יפגוש אותו מקרוב, הלחץ טפס בגרונו של געצל ואיים לשתק אותו, "ימינה" הכריז לפתע הטנדר, געצל סובב את ההגה בזריזות חצי מהטנדר מרחף על התהום חצי על הכביש המהירות רק הולכת וגוברת והירידה הולכת ונהיית תלולה יותר ויותר.

    "שמאלה ומייד ימינה קל" הכריז הטנדר. "ברקס קל. ימינה וימינה. שמאלה. שמאלה. ימינה. חצי פרסה פלוס ברקס קל". הפקודות נורו בקצב געצל הרגיש שעוד רגע הוא מאבד את זה, הטנדר הטלטל בפראות התהום הפעורה צוחקת לו בעיניים המפגש ביניהם כמעט בלתי נמנע, "ימינה" צווח געצל ביחד עם הטנדר ניצל בנס מהעיקול החד, עד מתי ה' הוא התחיל למלמל וידוי, מתנתק מהסביבה, עסוק כולו בנסיון נואש לשרוד מנסה לבלום לא אכפת לו מה ייצא מההגה, אך הברקס נעול לא מגיב, החרדה מאיימת לשתק אותו הוא מבטיח ח"י שקלים לקופת העיר, ואז הוא החל לראות את האור בקצה המנהרה השביל נהיה רחב יותר ישר יותר הטנדר טיפס בקלילות את ההר יוצא מהעמק ועולה על סרט אדום שנפרס על הרצפה, געצל נוסע על הסרט עד שמגיע אל חניון מרווח עשרות צלמים ועיתונאים ממתינים מרוגשים, גם 'מייק ווינדוס' הבעלים של טסלה עמד שם חנוט בעניבה הכי יפה שמצא.

    "הכונו לעצירה מוחלטת" הכריז הטנדר געצל ציית כמתוך חלום ובלם עד הסוף מרים את ההאנד-ברקס, עוד לפני שהוא הספיק לקחת נשימה עטו עליו הצלמים מתחרים מי ילכוד בעדשתו את הזווית הכי מקורית, געצל יצא מהטנדר נשען בגבו על הטנדר נושם את האוויר המשכר ועוצם את עיניו מנסה להירגע מהחוויה הקשה, הוא ראה את המוות מול העיניים יותר מפעם אחת. "קרה משהו הכל בסדר עם הטנדר"? שמע פתאום קול מודאג לידו, הוא פקח את עיניו רואה מולו אנשים מחוייטים ומחוייכים הוא לא כל כך רצה להרוס את ההצגה, אך לא יכל להתאפק: "אתם לא שפויים מה זה המסלול הזה"? המתורגמן הביט בו בהלם מוחלט, "זה מה שיש לך להגיב על הטיול היקר הזה? אני מצטער אך איני יכול לתרגם לו את זה"

    "מייק וינדוס" קלט שמשהו כאן לא כשורה אך לא הבין מילה הוא דרש מהמתורגמן שיתרגם לו, המתורגמן הביט בשניהם חליפות ולבסוף תרגם, מייק התעניין מה לא היה טוב במסלול ובתגובה החל געצל לתאר את החרדה המשתקת שחווה בדקות האחרונות, המתורגמן הביט בו כמי שנפל מהירח, ומשראה שגעצל מתכוון ברצינות פרץ בצחוק רועם.

    הוא תרגם את דבריו תוך צחוק בלתי נשלט מדביק בצחוקו את מייק ושאר המעונבים, געצל עמד שם המום רגש קל של עלבון מזדחל אל לבו, "הקשב ידידי היקר" פנה אליו מייק בחביבות "הטנדר הזה הנו א-ו-ט-ו-נ-ו-מ-י, זה היה אמור להיות כתוב בהנחיות שקיבלת בסמס"

    מי שלא ראה את פרצופו של געצל באותם רגעים לא ראה פרצוף מבולבל מימיו, "ובכן" המשיך מיסטר וינדוס "כיון שמשום מה המידע החשוב הזה לא הגיע אליך הנך מתכבד בזאת לשוב אל הטנדר לסיבוב נוסף, והפעם לא במושב הנהג אלא בחדר שינה" רק זה לא, מלמל געצל לעצמו כשלפתע הכתה בו ההבנה כברק הוא יכול היה להישכב במיטה, לנמנם, להנות מהנוף המטורף והפראי הנשקף מהחלון, ול-ש-ח-ר-ר, ללא דאגות וללא פחדים, כל הדאגות והפחדים היו פרי דמיונו בלבד כל פעם שהגיע לעיקול חד ולבו החסיר פעימה, ורק בנס ניצל ברגע האחרון הכל היה מיותר. יכול היה לשבת ולהתפעל מהרובוט המדהים שבולם ברגע האפס, מלהטט בין כל העיקולים במיומנות בלתי נתפסת, לראות איך שהנה מגיע עיקול נוסף מסוכן, ולהביט בסקרנות טהורה איך זה יסתדר ולהבין שכל המסלול כבר מחושב מראש בדיוק מושלם.

    "תגיד אתה באמת חשבת שאתה זה שתמרנת במהירות המטורפת הזאת בשביל התלול הזה? נראה לך שהיית מצליח לקלוט מה מחכה לך בסיבוב ולהתמודד עם זה"? בירר אצלו אדון מייק, געצל שפשף את זקנו "מסתבר שלא חשבתי, וזאת אכן הבעיה"

    סוף​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ביזנייעס, forty thousand feet, ח.ד. וחלק ועוד 29 משתמשים32 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איה סופר
    תודה רבה לכל המגיבים. :) נותנים חשק להמשיך בכתיבה. שמח שהמסר הובן למרות שלא נכתב...
  • 156
    • מ
    שיתוף - לביקורת הגיגים של תלמידה...
  • מכירים? //
    • קטע קליל (אולי גם לא חינוכי) שרשמה תלמידה בשיעור אהמממ...

    פיהוק ארוך נמלט ממני, גם לו נמאס מהשיעור.
    אפילו החלונות כבר נרדמים, המחברות עוצמות עיניים והמזגן- נוחר להנאתו.
    בקבוק המים המעוך שלי כבר נם עמוקות, וגופו עולה ויוד לקצב נשימותיו הקלילות. בוודאי הוא חולם על כנפיים, מקור וציוץ, על ציפור שתוביל אותו הרחק הרחק מהכיתה המנומנמת.
    מעניין איך המורה לא נרדמת, לא עוצמת עיניים אל מול התלמידות החולמות.
    בוודאי גם הרמקול ישן, שוכח לקום ולזמר "נאר אמונה" בקול מחריש אוזניים.
    אני מתנערת ממקומי, נעצרת לקול מחאת המורה: "גילי...?!" כאילו לישון זה בסדר, רק לקום רגע מהמקום זו הפרעה. בעצם- היא צודקת, כל תנועה מצידי עלולה להעיר את שאר הבנות, ולגרום לפטפוטים.
    תכל'ס- עדיף לישון, לנום, לפחות להשלים את השעות שביזבזתי על אנגלית, היסטוריה ודקדוק.
    אווווף! הצלצול לא מגיע!
    מחשבה חדשה עולה בי- יכול להיות, שאפילו השעון החכם, המהיר, הזריז והנמרץ, עמד דום לרגל שיעור (לא) חשוב זה?
    סוף סוף התעורר הצלצול משרעפיו, נשא את קולו ברמה ובצרידות "נאר נאר אמונה!!" אכן, רק האמונה שהסיוט יסתיים החזיקה אותנו חיות וקיימות, ומוכנות- הידד, לשיעור הבא...

    (אין צורך לומר שאולי זה חוצפה, זה ידוע...)
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מ. ש, אוראל סולטן, CynicalExplorer ועוד 19 משתמשים22 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מכירים?
    כל הארה, הערה וגערה תתקבל בברכה! תודה עצומה!
  • 48
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיר זכר לחורבן
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • חֻרְבָּן.
    מְכֹעָר נִצָּב.
    אֲבָל אוּלַי,
    שֶׁנֹּאהַב,
    נוֹסִיף זָהָב.

    חֲרִיטָה,
    אִם אֶשְׁכָּחֲךָ,
    נָעִים לַחֵךְ,
    תַּאֲוַת עֵינַיִם.

    אַמָּה. רְבוּעָה. מַזְכִּירָה.
    לֹא יָפֶה,
    קְצָת נוֹרָא.
    נְכַסֶּה,
    מָה קָרָה?

    וְאוּלַי,
    כָּל הַטַּעַם
    הָיָה
    דַּוְקָא לֹא?
    וְאוּלַי,
    הַסִּבָּה,
    הָיְתָה
    בִּגְלָלוֹ?

    אֵין לוֹ בַּיִת,
    הוּא נוֹדֵד,
    יֵשׁ חֻרְבָּן,
    וְיֵשׁ כֹּתֶל.
    אֲבָל הוּא, אֵין לוֹ בַּיִת, תִּזָּכֵר.
    זכר לחורבן
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תמרוז, עידו לסרי, חיפושית לבנה ועוד 7 משתמשים10 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    בואו חשבון. יוסי לוי
    בואו חשבון. יוסי לוי
    תודה עכשיו כשאני קורא שוב, ייתכן.
  • 66
    • י
    שיתוף - לביקורת להיות אני הנכונה...
  • ילדה של אלוקים //
    • תמיד חיפשתי את השקט, בין כל הסערות שהציפו אותי.
    הרעש הרגיש כמו מבול שממאן לעצור,
    ואני מדרדרת איתו כאילו היה הר של חול.

    תמיד חיפשתי שלא ידעו מי אני, גם האנשים הקרובים אליי.
    רדיפה אחרי אימה עליי לאבד אותי,
    כולם מחפשים אותי כשאני עדיין לא מצאתי את עצמי.

    תמיד חיפשתי את הרוגע בכל מקום שהייתי.
    הלחץ סגר עליי, ולא השאיר לי מקום.
    ואני נדחסת בתוך עצמי, כאילו אני איזה מחבוא, מסתור.

    תמיד חיפשתי לשים את עצמי מקום ראשון לפני כולם.
    המחיקה העצמית גמרה אותי לרסיסים.
    אנשים דורכים עליי כשאני לא בניתי עדיין שרירים.

    תמיד חיפשתי וחיפשתי,
    ואז זה בא.
    השקט,
    הרוגע,
    הייתי במקום הראשון,
    אף אחד לא ראה אותי...
    ואז שוב חיפשתי וחיפשתי...

    חיפשתי הפעם הפוך,
    שיספרו אותי, שיראו אותי.
    פחדתי להיעלם בשקט,
    והרוגע גמר עליי.
    ומרוב ששמתי אותי מקום ראשון, כבר דרכתי על כולם.

    ואז הבנתי
    שלא את זה אני מחפשת,
    אלא את האיזון.

    ברעש למצוא שקט.
    בין האנשים לראות גם את עצמי.
    ובלחץ להתנהג ברוגע.
    ולהכיר לאנשים אותי, הפנימית.


    מאחלת לכולם למצוא את האיזון בכל דבר
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, CynicalExplorer, ST.R ועוד 7 משתמשים10 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ילדה של אלוקים
    וואו ממש יפה ומובן. באמת שזאת תפילה חשובה...
  • 138
    • ל
    שיתוף - לביקורת מעשה באמבולנס ובחובש
  • להאמין ביכולות שלי //
    • תארו לכם סיטואציה בה יש ארוע חירום.

    כידוע, בורא עולם שלח לעולם אפשרות של חובשים ונהגי אמבולנס.
    החובשים רוצים להגיע אבל הנהגים לא מעוניינים להסיע אותם.
    החובשים יכולים לנסות להסיע את עצמם לאירוע אבל הם בלי רשיון ולא, זה לא תפקידם, יש להם תפקיד אחר.
    *
    גם בעולם הרוחני יש לכל אחד תפקיד.
    אומנם העולם החומרי גורם לאנשים להביט על תועלת וכו'
    אבל כתיבה ותרבות הן עניין רוחני ובורא עולם שלח לעולם גם אנשים שהם נהגים וגם אנשים שהם חובשים.

    מה קורה כשיש בעולם בעיות רגשיות שצריכות מענה בדמות קריאת חומרי קריאה טובים ומבריאים, אבל נהגי האמבולנס לא רוצים לקחת את התפקיד?

    האמת שה' הוא בעל הרצונות ולא האדם הפשוט, ואם הוא רוצה הוא יכול להחליף או להמעיט כוח של בעלי התפקידים, בעלי הסמכויות וכו'.
    ואם הוא רוצה הוא ישאיר את בעלי התפקידים והם ישאו בתוצאות שהאנשים שצריכים עזרה לא מקבלים.
    כך או כך, מצוין שהחובשים עושים את שלהם, אבל יש אחריות גם לנהגים וגם לשאר האנשים.
    וכל עוד אנשים לא חושבים שהעולם הוא כרגע כמו זירת פיגוע ח"ו שצריכה עזרה דחופה, וכל עוד כל אחד פועל על פי שיקולים אישיים ולא שיקולים שמביטים על העולם כמקום משכנו של בורא עולם ששלח בעולמנו שליחים, כולנו שליחיו, אז העולם ממשיך ככה, עם הקשיים וכו'
    התפילה היא שה' יבוא לעולמו ויסדר אותו באופן בו יפתח את הלב של בעלי התפקידים, או שיעזור לאנשים אחרים שיש להם אפשרות להיות נהגי אמבולנס (בהשאלה) לבוא ולעזור וליצור עולם בו לכל בעלי התפקידים יהיה אפשרות לממש את עצמם לעולם טוב יותר.
    אמן.

    הערות:
    אין בדברים הנ''ל הבעת כעס או ביקורת כלפי התנהלות כלשהי, הכל מובן, אלא רק יש תפילה אמיתית שה' ינהיג אותנו באמת ולא דבר מה אחר, ושה' תמיד יהיה נוכח בכל, ונזכור תמיד, כל בעלי התפקידים בכל מקום, עד כמה רק רצון ה' (שזו טובת הכלל והפרט) אמור להתממש ולא שיקולים אחרים. ונזכה להגיע למרחב בו נבין עד כמה חסדי ה' רוצים להגיע לכל תחום בעולם. ואנחנו העם שלו אמורים לסייע זה לזה כל אחד האמצעים שיש לו, שהם בעצם אמצעים שה' נתן לו, למען עולם טוב יותר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, אביגלוש, ספרות בנשמה ועוד 2 משתמשים5 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    להאמין ביכולות שלי
    תודה על הרצון להבין את הכוונה של המאמר. בגלל שהמאמר הלא ערוך דומה מאוד למאמר שהעליתי, הנה ההסבר...
  • 285
    • ה
    שיתוף - לביקורת למישהו יש עוד קצת אומץ?
  • הכל כבר תפוס //
    • .
    אתה נכנס לסלון.
    ואני רוצה לשאול אותך- "אתה אוהב אותי?"
    המילים עומדות לי על קצה הלשון, מבקשות כל כך לצאת!
    אבל המוח שלי כבר רץ קדימה, מדמיין את ההמשך
    רואה אותי שואלת, אותך מסתובב קצת. "מה?"
    ואני... את כל האומץ כבר הכנסתי בשאלה מקודם
    ואיך? איך אני אפתח עכשיו שוב את הלב?
    איך הפה שלי יצליח שוב ללחוש בקשה?
    רואה אותך נושף בהקלה, לא בקול... בלב.
    הצלחת לעבור את זה...
    ולא, לא ענית לי!
    רוצה להאמין שיש בבתוכו שלך רצון גדול לחבק אותי
    להגיד לי "ילדה שלי, אני הכי אוהב אותך בעולם!"
    אבל תכלס לא אמרת.
    אפילו לא בדמיון!
    אז.. אני לא שואלת.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, אימון- והנחייה בNLP, ilan p ועוד 36 משתמשים39 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכל כבר תפוס
    כנראה שכדאי, בשביל זה צריך עוד אומץ...
  • 15
    • ל
    שיתוף - לביקורת לימון, לימונדה או פרי יוקרתי
  • להאמין ביכולות שלי //
    • יש אנשים שמתמודדים והופכים את הכל ללימונדה,
    ויש שנשארים עם לימון
    ויש שהופכים את הלימון לפרי יוקרתי.

    *

    למשל ניקח את ההתמודדות עם חוסר סדר.

    להפוך את חוסר הסדר ללימונדה זה אומר ללמוד, למצוא טיפים, להשתנות, להפוך למדריכה בנושא, להיות מסודרת ככל שאפשר ואפילו לקדם את הנושא עם הרצאות או לכתוב על זה וכו'

    להשאר עם הלימון זה אומר לחוש רע רוב הזמן, להסתכל על חוסר הסדר כמשהו שמקטין אותי, איזה תחום דפוק בחיי שגורם לי לחוש קטנה ולא שווה, להתבייש בעצמי, לכעוס על עצמי, להתנצל, לסדר שוב ושוב, לרדוף אחרי הסדר כל הזמן, לכעוס על עצמי כל הזמן.
    וכל מילה או רמז מהסובבים בנושא זה כמו לדרוך על יבלת.

    האפשרות להפוך את הלימון לזהב או לפרי יוקרתי זה אומר שאני כל כך בטוחה בעצמי עד שאני מבינה שחוסר סדר משרת אותי בדיוק כמו סדר.
    שניהם עונים לי על צורך רגשי.
    ובעצם אני אוהבת את עצמי מאוד, ומרגישה כל כך בטוחה במי שאני, עד שאני חושבת שחוסר סדר ממתג אותי, מעיד עלי דברים טובים.
    אומנם אני מבינה שחוסר סדר זה לא רצוי, אבל אני מבינה שאם אסדר ואהיה מסודרת זה מתוך שאני אוהבת את עצמי ורוצה לחיות בתוך סדר, ולא בגלל שאני בורחת מחוסר סדר, וזה טוב להיות בחוסר סדר כי זה אומר שאני מרגישה נוח בחברת עצמי.
    בקיצור בכל תחום בחיים אפשר להכנס חשיבה שמאוד מעריכה את עצמי.
    אני לא מבטלת את המצב האידיאלי שזה 'סדר', אבל כן מבינה שהדרך לשם והסכמה עם בלאגן כמשהו לגיטימי עבורי בזמנים מסוימים, היא גם בסדר.
    מה שאומר שאני מחזירה את עצמי למרכז.
    *
    אותו דבר גם בקנאה.

    לפעמים נתקלים בבני אדם שהם מתקדמים פי אלף מאיתנו.
    וזו חלישות דעת גדולה, קנאה עמוקה, לא מובנת, מסך.
    במקום להתרגז על עצמי,
    להבין שהקנאה נוכחת ולהסכים לקבל אותה כמשהו שהוא חלק ממני, ואפילו לאהוב את הקנאה בתור חלק שמזכיר לי שיש 'אותי'.
    ואז הפוקוס חוזר אלי.
    ואדם לא יכול לנדוד מחוצה לו, כי למרות הכל אדם חייב להשאר נאמן לעצמו.
    וכל מה שאדם יוצא מעצמו, זה כדי לחזור לעצמו מחובר יותר, כי מקור החיים נמצא בתוכו ולא אצל אחרים.
    *
    הטוב ביותר - להתמודד עם חוסר בדרך של הבנה: שאני מהאנשים שחווים את החסר כמו ריקנות בסיסית, כמו בור חסר יסודות עליו בנויים החיים שלהם.

    ואז להבין שהבור הזה לא ריק.
    והחיים לא מבוססים על בור, על חסר.
    החיים מבוססים על מלאות. ואני לא ריקה, או אולי עדיף לחשוב שהריקנות היא גם מלאות.
    אקשיב לעצמי, אלמד את עצמי ואלמד להעריך את עצמי בבסיס, למרות הבור או החסר, ולא משנה איך נוצר, מתוך אמונה שלמה בבורא עולם.
    רק מי שנמצא בתחושת ריקנות יכול להבין מה זה להחליף את הריקנות בתחושת מלאות.
    והכל בסדר.
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: CynicalExplorer, אביגלוש, AVITALLL ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 2 2K
    • חוה אייזן
    אתגר פיקוד העורף צריך אתכם!
  • חוה אייזן //
    • כולנו מרגישים את זה. המתח באוויר, הכותרות מנבאות, אבל בפועל – השמיים שקטים והחיים נמשכים. בפיקוד העורף הבינו שהפעם האתגר הוא לא "מבצע" של אש, אלא המבצע של השגרה.
    איך ממתגים "מבצע" שבו השאיפה הגדולה ביותר היא פשוט שהמצב ישאר בדיוק כמו שהוא?

    הם החליטו לפנות לקהילת הכתיבה של פרוג, כי הם יודעים שכאן נמצאים האנשים שיודעים איך לזקק סיטואציה מורכבת למילים חדות.

    המטרה: לתת שם ומשמעות ל"זמן ההמתנה" ולהפוך את הדריכות לחוסן.

    אנחנו מחפשים מיתוג לתקופת הסטנד-ביי הזו, בדגש על הרגיעה והמשכיות.
    כללי האתגר:
    יש להגיש לפיקוד העורף עד 2 הצעות הכוללות:
    שם למבצע השקט בתולדות המדינה
    סלוגן הסברה- שורת קופי מנצחת

    דגשים:
    השם צריך להיות מורכב בין מילה אחת לשלוש
    הסלוגן - עד 12 מילים, צריך לדבר אל המשפחה החרדית, קהל היעד של פרוג
    (כמובן שהכל ברוח טובה ובהומור...)

    האתגר יפתח היום ב20:00 וינעל בעזרת השם ביום ראשון עוד שבועיים
    לנספח

    בהצלחה!!
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: T;), מוריופ, צפניהו ועוד 18 משתמשים21 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    וואו @חוה אייזן תודה על הבחירה בשקט שבענן. לגמרי הופתעתי. בעז"ה אשתדל שעוד הערב יעלה האתגר הבא.
  • 2 3 4 6K
    • א
    סיפור בהמשכים הנקמה/ אשמח להערות והארות (פאנפיק מרגל להשכרה)
  • אייסקפה הפוך //
    • פרולוג


    צרור יריות חתך את רעש ההמולה ששררה בקניון הגדול בירושלים.
    לאחריהן, החרדה התפשטה כאש בין כל המבקרים שנשכבו על הרצפה כשידיהם על ראשם, מבצעים כל אקט הגנתי שרק יוציא אותם משדה הקטל הנורא.
    משתתקים בקושי כשהאזרחים הבודדים נושאי הנשק זוחלים ביניהם ומסמנים להם בתנועת יד לדמום במקומם.
    המחבלים, ארבעה במספר, לא חדלו לרגע מלחיצות על ההדק הרותח.
    כבר עשרות פצועים חסרי אונים, זועקים ממקומם בכאב, אט אט מאבדים את הכרתם, לא ניתנת אפשרות לאף אדם לגשת לעזור ולו במעט. מספר מסוים מהם כבר ללא רוח חיים, מחוררים.
    קריאות ה"אוסקוט!" ו- "אללה וואכבר!" ייחרטו בליבם של האזרחים -שלא שפר מזלם באותו היום- במשך זמן רב.


    🎯


    -"איך הולך??" המתח חישמל את ההודעה.
    -"בינתיים מעולה".
    -"אני מקווה בשבילך שזה ייגמר בדיוק כמו שנאמת לנו באסיפה האחרונה".
    -"אני עושה כמיטב יכולתי." קוצר רוחו נראה היטב.
    -"אוקי", האדישות היתה גלויה. "שמעתי, בהצלחה".


    🎯


    אזרח אמיץ נושא נשק ששלח את ידו קדימה בלי היסוס, נחוש להציל, פספס בשבריר שנייה את המחבל שהיה מאחוריו, סוחט את ההדק לעברו, משאיר אותו מתבוסס בדמו.
    עוד אחד נפל.
    "חזי לאאא!!" הצרחה עלתה מקהל השוכבים על הרצפה, מלווה בבכי קטוע והתנשפויות, גוררת ירייה נוספת לעבר הקול.
    עוד אחת.
    "שאף אחד לא יעז להרים את הראש!!" האיום היה ברור לכל. והמבטא הערבי המובהק הרתיע גם את האחדים שלא התייחסו בתחילה במלוא הרצינות. "אלא אם ישנו אדם נוסף שמעוניין למו- - " קולו של הצעיר הערבי נקטע בשריקה חדה. אמיץ נוסף. שלושת המחבלים בהו בעיניים פעורות בחברם שכעת חטף קליע לחזה, ונשם את נשימותיו האחרונות. הם החלו יורים שוב, אש רצחנית בוערת בם.
    עוד שניים.
    ועוד אחד.

    כשהאירוע הסתיים בעצירתם של שלושת המפגעים שנשארו בחיים, פצועים קל, משפחות שלמות קיבלו את הבשורות הקשות על רצח יקיריהם. ורכבי ההצלה שנהרו למקום בהמוניהם, נשאו מספר כה רב של פצועים אל בתי החולים שכמעט וקרסו.
    אותו יום הפך אבל.


    🎯


    "הצלחנו! ובגדול!!"
    "כן".
    "מה? אתה לא מרוצה?" תמיהה. "הכל מתבצע בדיוק לפי התוכנית שלך!"
    "נכון, נכון, אתה צודק". אבל לא היו בתוכנית שלי כל כך הרבה נפגעים.
    "אתה לא באמת חושב ככה". החשד בקול היה ברור כשמש.
    "אני כן, ואני חייב לסיים, ביי".


    🎯


    מטה השב"כ

    "איך זה קרה?!" שקד יקיר, אחד הסגנים הבכירים, לא הצליח לעצור בעד רגלו מלקפצץ . "איך ככה הצליחו ארבעה מחבלים, ארבעה! להיכנס לקניון כל כך גדול ולפגוע בכל כך הרבה אזרחים??" קולו רעד, והוא הסתובב בחדר בלי הפסקה. שאר היושבים סביב השולחן שתקו. המחדל הזה קרה במשמרת שלהם.

    עוד תבוא הנקמה.

    כל הזכויות שמורות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: כלבלבון חמוד, מרגלת, נתנאל היוצר ועוד 35 משתמשים38 //
    79 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אייסקפה הפוך
    תודה לכל מי שפינה מהזמן שלו וקרא🫶🏻
  • 111
    • ה
    שיתוף - לביקורת המתפרץ, הנמוך והמקצוען
  • הלוויתן הכחול //
    • "הו! אתה פה! חיפשתי אותך," הוא התפרץ לתוך החדרון הקטן.

    האיש הנמוך שהסתובב לכיוונו לא היה נראה מרוצה במיוחד "מה אתה עושה פה? למה באת?"

    הוא נאנח. מראש ידע שזה לא הולך להיות קל "באתי כי זה כמעט התפוצץ, אתה יודע, אין לי ברירה אחרת"

    הנמוך גילגל עיניים "הפניה לחוסר ברירה היא ברירת מחדל שיוצרת ברירה מאוד רחבה. למה אני הברירה שלך?"

    המתפרץ מצמץ. הוא לא מבין את הדברים המוזרים שהנמוך אומר לפעמים אבל הוא חייב אותו דחוף "אתה יכול לעזור לי?"

    "אני? אני לא מבין בדברים האלה, ולא מבין למה מלכתחילה פנית להתעסק איתם"

    "כי לא הייתה לי ברירה!" הוא נואש "ובהתחלה הכל היה יציב, והסתדר מצוין. כבר הייתי בטוח שאני קרוב לסוף, אבל אז פתאום זה התחיל להתנהג מוזר, עלייה, ירידה, הייתה אפילו תנועה חזקה שהרעידה את הכל. עד שפחדתי שזה יתפוצץ, אז ברחתי"

    בוז עמוק שוטף את עיניו של הנמוך "ברחת?! ומה בדיוק חשבת לעצמך? מה עם כל האנשים מסביב שיכולים להיפגע? זה מה שקורה כשמתעסקים עם הדבר הזה בחובבניות. זה עסק רק למקצוענים ילד"

    "אני, אני כן חשבתי" המתפרץ בולע רוק, מנסה לאסוף את עצמו "אני לא רק ברחתי בלי לטפל בזה, אני שמתי הגנות, ומחסומים, הרבה מאוד הגנות. אבל גם אם ההגנות יחזיקו את זה לזמן מה, זה לא יציב בעליל ויתפוצץ בסוף! אני אומר לך! ובסופו של דבר גם אם אני לא שם אני אהיה הנפגע הראשי."

    "לא יציב? איך טיפלת בו? אתה מתעסק בכלל בסוג תיקני? מפוקח?"

    "לא חושב. אני... לא בטוח."

    "אתה מתכוון בטוח שלא. נראה לי שאין לך ברירה, אתה חייב להיעזר במישהו שמבין בזה."

    "אני לא יכול. ולא רוצה. לא סומך על סוג האנשים הזה. ההוא שנעזרתי בו בהתחלה לא השאיר בי רושם מי יודע מה ואם הסוג שהתעסקתי אתו לא מוכר, צריך מישהו מקצוען באמת. ולא אני ולא אתה מכירים אחד כזה. המקצוענים האמיתיים עובדים במקומות הגדולים וגם אם נצליח לגרום לאחד מהם לעזור לי עם זה אף אחד לא מבטיח כלום. הדבר הזה ממש מוזר" קצת ביטחון חודר לקול שלו.

    "אולי אתה צודק ואולי לא. אבל לברוח? ולכמה זמן? אתה חסר אחריות. אתה צריך ללכת לטפל בזה מיד!" הנמוך נחרץ. אין לא כבר סבלנות למתפרץ.

    "אבל פסיכולוג?!?! מה הוא כבר יכול לעזור? אני אומר לך שניסיתי. אתה סתם חוזר על עצמך כמו מחוגי שעון!"

    "אבל אתה מתעקש שלא להפנים! כמה הגנות שתשים על הרגש שלך זה לא יעזור ואם הוא לא יציב הוא יתפוצץ בסוף. אתה בעצמך אמרת!"

    "אני יודע מה אמרתי! אבל אמרתי את זה כדי שתגיד לי איך אני יכול לעזור לעצמי! לא שתחזור שוב על הדברים הקבועים שלך שלא עוזרים לי כלום."

    "חה!" על אף קומתו הנמוכה הביט עליו הנמוך מלמעלה למטה, זלזול על פניו "ילד, לטפל ברגש שלך זה רק למקצוענים. לא לחובבנים כמוך. אתה רק בורח!"

    קומתו של המתפרץ השתופפה וכל האוויר יצא מגופו בנשיפה אחת. עיניו מתעמקות ברצפה המכוערת שבחר הנמוך לחדר שלו.

    "נו? אתה רואה? אין לך מה לענות לי" רגלו של הנמוך מטופפת קלות, כמו מועכת שוב ושוב את המתפרץ שמולו.

    המתפרץ לקח נשימה עמוקה, בוחר את מילותיו תוך כדי דיבור "נכון שאני בורח. כל הזמן. אבל אני ברחתי אליך. אני ברחתי כדי לבקש עזרה. אני ברחתי כדי לחזור להתמודד" הוא מישיר את מבטו לנמוך שמולו "ואולי תגיד שהרגש שלי לא תיקני. שהוא לא בסדר. אבל אסור לך להגיד שאני לא מקצוען! אני המקצוען מספר אחת לרגש שלי! נכון שאני יכול להיעזר במקצוענים אחרים, אבל לרגש שלי אני מספר אחת! ואתה, לא מועיל לי במיוחד. אני אברח עכשיו. שוב. למקום אחר. כי הסוג הלא תיקני של הרגש שלי מזדעזע ומיטלטל מאנשים כמוך. אני בורח שוב, בשביל שאוכל אחר כך להתמודד עם זה. בתקווה שעד אז הרגש לא יתפוצץ. אני בורח שוב, כדי להפסיק לברוח" ובמילים אלה סבב על עקביו המתפרץ ופרץ בריצה פרועה כמו שרק סוג הרגש הלא תקני שנמצא בו יכול להוליד.

    מותיר אחר את הנמוך מצמץ שוב ושוב בעיניו ההמומות, מהרהר על מוזרותם של בני האדם ועל מוזרותו של המתפרץ העולה על כולם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: CynicalExplorer, T;), ע. אפרוח ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איה סופר
    כתיבה מדהימה. היה מאוד מסקרן ומושך. נשמח לעוד.
  • 75
    • ל
    שיתוף - לביקורת לא משהו מיוחד
  • להאמין ביכולות שלי //
    • אט אט אני מבינה שאני לא מיוחדת בכלל.
    בכלל.
    אומנם אני ייחודית כמו שכל אדם ייחודי, אך אין לי סגוליות.
    אני לא מיוחדת.
    איך אני יודעת את זה?
    סימנים קטנים מכל מקום, הוכחות.
    כמו למשל אנשים כמוני בדיוק בדיוק.
    כמו למשל הבנה שאם אני מיוחדת - זו כפירה.
    *
    ההבנה הזו נושאת בתוכה משהו מדהים.
    אמנם תמיד ידעתי שאני לא מיוחדת אבל היתה לי גם חשיבה גרנדיוזית. וגם מחשבה/חשש אולי כן, אולי חושבים שאני מיוחדת (כאילו חושבים עלי...)
    אבל לא.
    אנשים מדברים כמוני, חושבים כמוני, מתמודדים כמוני, יצאו לאור כמוני, עברו דרך כמוני.
    אין בי משהו יותר.
    מצד אחד זה רוגע נפשי להבין שאני לא מיוחדת. אני גם לא מיוחדת לשלילה. אני לא חריגה.
    מצד שני זה... המ... קצת מאתגר את הרגש.
    כי עדיין קשה לי לשמוע אנשים שמדברים כמוני או חושבים כמוני או אפילו מחדשים לי.
    תחושה של: הם כמוני לגמרי.
    וזה קצת מאתגר להרגיש את זה כי זו תחושה והבנה/ הסקנת מסקנות שגם לאחרים קשה לשמוע אותי כמו שלי קשה לשמוע אותם (לא שהם בדיוק שומעים אותי).
    ואז הבנה של: למה לי להתאמץ לדבר, להביע את עצמי, אם בכל זאת כולם חושבים כמוני וכולם כמוני.
    ואם יש אנשים שזה מרגיז אותם שאני מתבטאת, כמו שאותי מרגיז לשמוע אנשים מתבטאים, אולי עדיף לא לכתוב וזהו.
    *
    אבל התשובה לכל זה היא - שאני בסדר.
    זו הדרך שלי.
    אולי אני לא מיוחדת אבל בלי קשר מותר לי ללכת בדרך שלי, אני לא צריכה למחוק את הדרך הזו. גם אם אנשים יתאכזבו.


    שמעתי שכולנו הוויה,
    צריך להגיע לשם-
    להבנה שאנו הוויה ולא אגו.
    הוויה זה אומר: אני נוכח כאן, אני הוויה טובה משדרת אהבה.
    וכל השאר, כל בני האדם גם הם הוויה. אין כאן תחרות יש כאן מסע של כל אחד בדרך לעצמו האמיתי, האור שלו שרוצה להתגלות.


    בעוד אגו זה יותר הסיבוך הזה סביב 'אני' ו'היא'.
    כן, ככל שאדם יכיר בכך ויפעל בהבנה שהוא כלי מלא אור, שהוא הוויה טובה, הבעיות שלו יפתרו.
    כי זו האמת, כל אדם יש לו שליחות ואין אף אחד מיוחד יותר.
    לפעמים אני רואה אנשים לא מושלמים שמפרגנים לאנשים אחרים, שהם כן מאוד מוכשרים מוצלחים יותר מהם ואני קצת רוצה ללמוד: מה המהות של פרגון?
    האמנם המפרגן כל כך מלא בעצמו ובטוח בעצמו שהוא מסוגל לפרגן?
    למה אדם לא מסוגל לפרגן?
    מה זה החסר הזה שגורם לאדם לחוש שהוא נאלץ להלחם על המקום שלו... האם יש אנשים שהמקום שלהם בעולם לא מובטח או שזה רק דמיון שהאדם יוצר לעצמו?
    זה כנראה רק דמיון.
    זו מלחמה על ריק.
    כי יש לכל אחד מקום מבוסס, איתן, מלא ערך, מששת ימי בראשית.
    הוא צריך לעמול עבור המקום הזה כי לעמל אדם יולד אבל המקום שלו קיים, מדויק ויציב.
    ולחינם אדם מסתכל על הזולת כדי לחפש עוד קמצוץ של אושר, אישור, הכרה, כי הנפש לא תימלא.
    והנשמה מלאה מעצם היותה והיא לא צריכה דבר.
    *
    אבל אנחנו כאן בעולם הזה, עולם מלא נסיונות, תחרותיות, קנאה, פחד, מוסר מול אינטרס, חוקי תורה מול הרצון האישי, אנחנו בעולם מקסים, וגם כל מה שיש בו שזה בין השאר גם צרות עין, קנאה ותחרות וכו' גם זה יכול להיות תועלתי כשאדם מודע לעצמו ומנסה למלא את המקומות החסרים שיש בו - באהבה עצמית.
    כשאדם מוכן לקבל עצמו ולהתקדם במידותיו, מסגל סבלנות אורך רוח כובש את המידות הרעות.
    אז הוא זוכה לאושר אמיתי.
    לא צריך להיות מושלם, צריך להסכים שאני לא מושלם.
    ולהתמלא בענווה בשפלות יחד עם הבנה שיש לי נקודות יחודיות רק לי והן נקודות האור שלי לעצמי ואולי גם לעולם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: עם ישראל חי!!!, AVITALLL, ימים טובים יבואו ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    וואו, קטע מעניין מאוד נחמד לראות שיש עוד אנשים שקשה להם עם אותן פינות ומתפלספים ככה עם הרגש הזדהיתי
  • 2 5K
    • A
    סיפור בהמשכים לא קוראים לי 'בת של' >>> (המשך הסיפור)
  • Avigail Amram //
    • ....

    בס"ד

    קוראים יקרים,

    מעתה, המשך הסיפור יפורסם באשכול זה.

    בנוסף, לאחר מחשבה רבה, החלטתי להעלות פרק אחר במקום פרק 77.
    בכדי שההמשך ישתלב בטבעיות עם הסצנות בפרקים הקודמים, שיניתי מעט את הפרק שקדם לו ואעלה אותו כאן.
    זה כמעט אותו פרק אך עם שינויים קלים בכדי שיתכתב עם פרק 77 ועם שאר הסיפור עד לסיומו בעז"ה.

    תודה לכולם.

    ....
    • תודה
    Reactions: מה זה20, 0719, 1122קובי ועוד 15 משתמשים18 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    בס"ד איזה כיף לשמוע! כל כך קיוויתי שמבין כל המסרים והתת מסרים לא אגלוש לקיטשיות מיותרת. מקווה...
  • 330
    • א
    שיתוף - לביקורת ההוכחה המפתיעה לכך שהעולם עגול
  • איש המילה הכתובה //
    • רוח שטות לה, לרוח. אני פחות עף עליה, אבל המגבעת שלי עפה גם עפה.

    היא נראתה לאחרונה בירידה מקו 16: לבושה שחור, עם סרט אלגנטי וכפתור; אחריה רץ איש שמן עם כיפה ביד, כמו צב שרודף במרץ אחר צבי.

    כל היודע דבר, מתבקש למסור ד"ש. לא לצב; הוא שרוע ברחובות הסמוכים. הכיפה כבר לא ביד – היא ביעד לא ידוע. היא נעה בדיוק בכיוון ההפוך למגבעת.

    הצב שוכב מתנשף, פדחתו מסנוורת נהגים. הוא מסובב את ראשו מדי פעם, שמא צמח לו ביתו – מקלט בושתו – על גבו; שוכח ש"צב" הוא רק דימוי לתמרון מסורבל, ודימוי, כידוע, מעולם לא הצמיח נדל"ן.

    הנייד מצלצל ברוגזה בכיסו של הצב. חברו הטוב, המתגורר באוסטרליה, על הקו: "לא תאמין מה שלחתי לך במייל".

    הצב זוחל לאיטו, גלוי ראש, לחנות האינטרנט הכשרה הקרובה. הוא פותח את המייל ולסתו נשמטת: כיפה ומגבעת מתחבקות באוסטרליה. כל אחת הקיפה את כדור הארץ מכיוון אחר.

    קו 16 מעולם לא הגיע רחוק כל כך.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דוד פרידמן השני, מ.ד.ש., דג הכסף ועוד 55 משתמשים58 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבההה! לצב שלום רב, אבל לא מגבעת ולא כיפה. התקווה היא שכשיגיע החורף לאוסטרליה הרוח תשלח את...
  • 39
    • ש
    שיר הַסְתָּרָה!
  • שמעון הכהן //
    • עָמֹק בַּלֵּב שָׁם בִּפְנִים

    מִסְתַּתֵּר לוֹ

    מִתְחַבֵּא לוֹ

    סוֹד אָפֵל שֶׁל שָׁנִים



    פֶּן יִתְגַּלֶּה לְאַף אָדָם

    שֶׁלֹּא יִשְׁמַע

    שֶׁלֹּא יַבְחִין

    גַּם בַּלַּיְלָה כְּשֶׁאֲנִי נִרְדָּם



    בַּיְּעָרוֹת אֶתְבּוֹדֵד בֵּין הַסְּלָעִים

    כַּמָּה נָעִים

    כַּמָּה נֶחְמָד

    מָקוֹם בָּטוּחַ מֵאֵין רוֹאִים



    כָּבֵד מִנְּשֹׁא רַב מִשְׁקָל

    בְּכָל יוֹם

    בְּכָל שָׁעָה

    כָּל פַּחַד לְעֻמָּתוֹ - קַל



    חַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁל הַכְחָשָׁה

    אִם בִּבְרִיחָה

    אִם בְּהוֹכָחָה

    שֶׁאֲנִי מֻצְלָח מִכָּל יְלוּד אִשָּׁה



    לְאִטּוֹ הוּא עוֹלֶה מֵצִיף, כּוֹאֵב

    בֹּא יַלְדִּי

    שֵׁב לְיָדִי

    לֹא עוֹד לְבַדְּךָ, אוֹתְךָ אוֹהֵב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הלוויתן הכחול, Avigail Amram, אביגלוש ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמעון הכהן
    השיר מבטא את ה'ממש לא מוצלח'.. תודה!
  • 63
    • א
    שיתוף - לביקורת לעצמנו דומיה
  • אוראל סולטן //
    • רכבת.
    עולה ויורדת.
    נתקעת.
    בלב.

    רכבת.
    הולכת דורסת.
    הורסת.
    כאב.

    רכבת.
    ממשיכה ונופלת.
    מפוחמת.
    שלו.

    רכבת.
    נוסעת אחורה.
    נתקעת.
    בחרון.

    רכבת.
    המון קטרים.
    ובודד.
    הקרון.

    רכבת.
    החיים והמוות.
    ואחד.
    אחרון.

    המציא לנו פתחון,
    ותקומה.
    המציא לעצמנו,
    דמעה.

    המציא לנו מסילה,
    וּתְהִילָה.
    לעצמנו דומיה,
    גאולה.

    ניבא ואינו ידע מה ניבא...
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: טובבבבבבב, יעקב ויצמן, כותב בקצב ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    טנקס על המשוב המחמם. תודה רבה רבה!!! תודה!
  • 24
    • נ
    סיפור בהמשכים תעתועי הזמן פרק י"ב
  • נחמה 12 //
    • תעתועי הזמן פרק י"ב

    פרק יב
    יוליאנה נחפזה לחדרה. היא חייבת להירגע לפני שתמשיך לשרת את גבירתה. מה ששמעה הרגע מפי ניקולאוס סופר המלך יפיל פצצה בחצר המלוכה המשוסעת בלאו הכי, ועלול לקרוע את מארג היחסים המתוחים ממילא.

    ניקולאוס סיפר שהמרכבה המלכותית חזרה מטקס המינוי של הכהן הגדול. חננאל, רעו משכבר הימים של מלכנו הורדוס, התמנה לשמש בקודש. למלך היה חשוב להחיש את מינויו.

    אבל ממש לפני שסגרה את דלת חדרה, הופיע פיוס גנן החצר ומסר לה הוראה משלומית, להתייצב לפניה בדחיפות. יוליאנה, שחשה פחד הזוחל במעלה גבה, מיהרה לפקודת אחות המלך. היא עוד הספיקה לבקש מפיוס שינקוש על דלת חדרה של אלכסנדרה וימסור לה על המינוי השנוי במחלוקת. אולי יואיל להסיר אבן אחת מליבה, כי כרגע ישנה אחרת הכבדה ממנה.

    שלומית עמדה על המדרגה באולם הכניסה שבחזית. חיוך לעגני על שפתיה ועיניה הקרות סוקרות את דמותה הרועדת של יוליאנה.

    יוליאנה חשה שנאה עזה לעומדת מולה. רודנית שלא שוכחת מעולם לתת לשני תחושת השפלה, בעומדה בזווית מתנשאת המשפילה את קורבנה. תרתי משמע.

    יוליאנה לא ידעה מה יותר עז ממה: השנאה או הפחד. "פיוס מסר שיש לך דבר מה לומר לי".

    לאחר שתיקה ארוכה ומצמיתה פתחה שלומית פיה. "הפקדנו אתמול בידייך את הסוסים. איפה בדיוק היית?"

    "ביקשתי מאלכסנדרה שתתיר לי לבקר אצל קרובתי".

    "האם ידוע לך שהסוסים שהופקדו בידייך הם רכוש הארמון?"

    "ודאי. האם קרה להם משהו?"

    "הם חזרו ללא תליוני הזהב שעיטרו את מצחם".

    "מה?" נבהלה יוליאנה.

    "על גנבה בארמון אי אפשר לעבור בשתיקה".

    "אינני יודעת איך זה קרה".

    "אינני מבינה. את מקבלת פה יחס של בת בית. אוכלת מכל מעדני המלכות, גבירתך אלכסנדרה נוהגת עימך במתינות. את מבצעת עבודות קלות. מקבלת משכורת מעוררת קנאה. וזו התודה שלך? עד השעה התשיעית עלייך להחזיר את הגנבה. זו פקודה! כדאי שזה יקרה. כי אם לא, לא נסתפק בלהוריד אותך לדרגת משרתת שפלה המנקה ביבי שופכין".

    "אני מבטיחה שלא נגעתי בכלום". ייבבה יוליאנה ודמעות הרטיבו את פניה. "האזיני לדברייך, הרי אין לי סיבה לגנוב. וכי זהב אני חסרה? אנא, שימי על ליבך את חוסר ההיגיון שבדבר. וכי איך יעלה על הדעת שאעשה שטות זו ואסתיר באמתחתי דווקא תליוני זהב הנראים לעין כול, המסמלים את בית המלוכה? הלוא יש לי די והותר לגזול מחדרה של אלכסנדרה. אילו חלילה רציתי בכך".

    "הפסיקי לייבב, הדמעות מזמן אינן מטבע עובר לסוחר. את יודעת שכל הנידונים למוות אצלנו בכו בתחנונים שהם חפים מפשע. אילו היינו נמסים מדמעות, היו עוד אלפי רוצחים וגנבים מסתובבים חופשי בחוצות קריה".

    שלומית התקרבה עד כדי נגיעה, סיננה בכעס: "כדאי שתמהרי", ומיהרה להיעלם במעלה המדרגות.

    אני שונאת אותך בתכלית השנאה. שלומית האכזרית. צעקה יוליאנה מקירות ליבה, שפתיה רועדות אך קולה לא נשמע. מי ייתן שאראה במפלתך ובמפלת כל הבית הנורא הזה. ראויה את להיות אחות להורדוס הרוצח והוא ראוי לך. לעולם לא אשכח איך שכנעת את הורדוס להרוג את בעלי אנטוניו, כי חשדת בו שרצה להרעיל את המלך. הרבה זמן עומדת אני באלמנותי. הכול רשום על שמך. גם ללכת מפה לא נתת לי. אמרת לי בטקס ההוצאה להורג של אנטוניו, בשאננות בלתי נסבלת, שאף אני נושאת באשמה, אבל בחסדך הרב חננת אותי שאהיה משרתת לעולם.

    בצעדים כושלים ובבכי בלתי נשלט חזרה יוליאנה לחדרה ועלתה על יצועה.

    התנומה הגואלת ריפתה את גופה המתוח, ייבשה את דמעותיה והניחה לנפשה הסוערת.

    מבעד לעיניה המצועפות הביטה בהוריה. הם רכנו מעליה ועיניהם מביעות חמלה. אבא בזקנו הצחור משלג ובפאותיו המבריקות קורא: בתי, את בת מלך! את צריכה להיות בארמון אמיתי. החזיקי מעמד. חזרי לעם היהודי. היי בת חורין.

    אבא, איך אעשה זאת?

    חטאת לה' בתי. אנטוניו לא היה בשבילך. אבל כבר כתוב "אל יתייאש מן הרחמים". אל תתייראי מאיש, רק מהחטאים.

    אימא, בכתה יוליאנה, קחו אותי איתכם. אימה טלטלה את כתפה ואמרה: יהי ה' עימך.

    הם המשיכו לטלטל אותה ולקרוא בשמה.

    הטלטול העיר אותה משנתה בבהלה. עורפה, השפחה הערבייה האחראית לניקיון הקומה, מעירה אותה כבר שעה ארוכה.

    "מה השעה?" שאלה יוליאנה בבהלה.

    "כמה רגעים אחר השעה התשיעית".
    <<<<<<<<
    איילת ישבה בירכתי הפתח בחצר הפונה אל השביל. עולי הרגל מילאו את הדרכים המובילות אל בית המקדש. יעל ובלה, צפורה ועוזיהו עלו על העגלה המקושתת והצפופה ביהודים עליזים. כל אחד נשא על שכמו סלסילה יפיפייה מעשה יד העמוסה בפירות ביכורים. הם נופפו לה לשלום. קריאותיהם נבלעו בשירה סוחפת. היא לא תצטרף אליהם. למזלה הרע נקעה את רגלה וכל תזוזה גורמת לה כאבים איומים. מדוע זה קרה היום? דווקא ביום שבו יכלה להכיר מקרוב את מקום המקדש ולראות במו עיניה את הכוהנים? כל בני הבית מתכוננים זמן רב ליום הגדול והצליחו בכישרון רב לפתח בה רצון עז להגיע לקרבת נגיעה לחלום שנישא אלפיים שנה.

    ברור לה מדוע זה קרה. לא צריך להתאמץ כדי להבין שזה תוכנן מלמעלה. להם יש זכות, לי עדיין לא. כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. להם הוא בנוי. לי הוא חרב.

    תחילת החורבן כבר נראתה בשטח. פסלי הנשרים שהעמיד הורדוס על גג המקדש היו כצלם בהיכל. כוהנים רבים נהרגו בזמן הקרבת הקורבנות. מיסים כבדים רוששו את העם.

    חרבו של מלך רשע זה ממהרת לשחוט וקורבנותיו הרבים פיתחו שנאה עזה לאדומי שעלה לגדולה. לא פלא שקמה בעם תנועת מרידה. העם לא רואה בו מלך הממשיך את מלכות חשמונאי. הנועזים שבהם לא מכבדים אותו בחולפו על פניהם בקריאת "הורדוס מלכנו", כפי שציווה. יש מהם שמשלמים בחייהם על כך. קבוצת הקנאים שיוצאת לפעולות חבלה הגדילה לעשות. הם מחכים לשעת כושר להחזיר את המלכות להורקנוס הקשיש הנמצא בגולת בבל.

    ככל שגדל כבודו של הורדוס בעיני אנטוניוס, מושל רומא, במזרח, ובעיני אוקטביאנוס, קיסר רומי, כך גדלה בדידותו בתוך עמו שעליו הוא מושל. אכזריותו עמדה לו לרועץ. היהודים ראו בו מושל זר, עבד בית חשמונאי, בן משפחה אדומית, שאולצה להתגייר על ידי יוחנן הורקנוס החשמונאי. אפילו הצדוקים והבייתוסים עושי דברו העדיפו לשמור מרחק. המקורבים ביותר והנאמנים נרכשו בהטבות מפליגות על חשבון העם. אף הם ידעו שהם חיים על זמן שאול. ככל שהרגיש שנוא ובודד, כך הכביד את עולו על כל מי שנחשד שאולי רוצה ליטול את חייו. בתי הסוהר התמלאו באומללים מעונים, ותלייניו לא נחו לרגע.

    ככל שהעמיקה איילת בהרהורים אלו, מועקתה גדלה. אולי זו שאלה של זמן עד שגם היא תהיה קורבן, והיא כל כך רוצה לחזור הביתה. כולם טובים אליה, אבל אף אחד לא מכיר בקושי האדיר שלה, והכי קשה הוא שאין מי שייתן בה את אמונו שהיא מזמן אחר.

    היא ניסתה לדדות ברגל אחת עד לחדרה. הכאבים היו חדים. בתוך צלחת חרס הייתה מונחת שקית בד. היא שלפה מתוכה פירות טריים שנבררו מפירות הביכורים. הפעם זכרה שאין זה נאה ומכובד לנגוס ללא ברכה. עוד למדה שתרומות ומעשרות הן מצוות מוקפדות בבית זה. אפילו יוחאי הנחשב לפשרן בהלכה וזלזל במצוות, היה מכניס את היבול שקטף מהשדות דרך הגג, כדי שלא יתחייבו במעשרות. ממש כמו שעשו רבים כמוהו מהיהודים היראים פחות. אין ספק שהיום היא למודת הלכות מהשטח.

    בבית זה חשים באוויר את ממלכת הכוהנים וגוי קדוש. התפקיד הרם של העם היהודי ממומש בכל תזוזה. ההבדל הקוטבי בין גוי ליהודי, זועק לשמיים. שפלותם של העמים ובורותם, הגדילה בעיניה את חוכמתם והשכלתם של יהודי המשנה. מעבר לכך בבית זה יותר מאחרים, נשבה תורתו הלל הזקן.

    בעודה לועסת נזכרה בעובדה שבעולם שממנו באה לא נהנתה כל כך מטעם הפירות כמו פה. אבל אז נזכרה שקראה פעם שמאז שנחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות, טעם הבשר וכו'. הינה ההוכחה.

    נעירת סוסים קרעה את הרהוריה. לא ייתכן שמשפחתה של יעל חזרה כה מהר, ואם לא - של מי הפסיעות הגסות המתקרבות אל הבית?

    חריקת צירה החלוד של הדלת נשמעה לה כצווחה. "מי שם?" קראה בבהלה.

    איילת התעלמה מכאביה ודידתה במהירות לדלת החיצונה. שני חיילים רומאים ניצבו בפתח, מכוונים אליה כידונים ארוכים. פניהם שוחרות רע ומאיימות. אימת מוות נפלה עליה. שאלתה קפאה בפיה.

    "באנו בפקודת המלך לאסור את יוחאי".

    "הוא לא בבית". אמרה בשפתיים רועדות.

    "בן מוות הוא הנבל!" צעק החייל בקול ונעץ את חוד כידונו בקיר המפריד בינם לבין חדרה.

    "אם לא תאמרי מייד היכן מסתתר הבריון היהודי, תחרצי את גורל כל יושבי בית זה". קרא אליה בזעם.

    "אף אחד מהמשפחה לא נמצא".

    החייל השני דחף אותה בכידונו ושניהם פרצו לתוך החדרים בחיפוש יסודי אחרי המבוקש.

    איילת נפלה על רגלה וצעקת כאב חנוקה נפלטה מגרונה.

    לאחר רגע חזרו החיילים. "כדאי שתפתחי פיך ותספרי היכן הוא מסתתר, ולא, גורלך יהיה כגורל כל משפחות הקנאים שהסבו נזק גדול לממלכת הורדוס".

    "הם בציפורי". שיקרה איילת שפחדה שמה יאונה להם רע.

    "ומדוע פניהם מועדות לשם?"

    "מדי פעם הם נוסעים לשם. זו עיר הסנהדרין בצפון". איילת התפללה בליבה שלא ימהר אי מי לחזור בשעה זו.

    "את משקרת!"

    "הוא נאלץ לצאת למסע לעיתים קרובות. הוא מרבה להביא שאלות רבות בהלכה שהצטברו. באמת". הפעם היה המשפט אמיתי. אבל לא נכון לאותה שעה.

    "אם נגלה כי שקר בפיך, אוי לנפשך". איים עליה בעל החרב השלופה.

    "בינתיים נציב פה בפתח משמר של חיילים עד לבואם".

    "הו, לא. הם לא יחזרו מהר. יש להם עוד להתעכב בגלבוע ולאחר מכן הם משנים את מסעם לשוק שעל חוף ימה של פתולאמיס. יש להם לפרוק את יבול השדה ולמוכרו". ניסתה בקול רועד לסלקם.

    "אם כך, תהי את בת ערובה ונעשה בך כדת מה שעושים למשפחות המורדים הנעלמים".

    "אני לא שייכת למשפחה".

    "ומה מעשייך פה?"

    "אני משרתת".

    שני החיילים החליפו מספר מילים. בינתיים הצליחה איילת להיעמד. רועדת מפחד החלה לחשוב במהירות איך להיחלץ. היא הכניסה יד לכיסה הענק כמנסה להיאחז במשהו. שוב מצאה עצמה מתפללת מעומק ליבה. הם הביטו בה במבט קוטל. לפתע בתנועה בוטחת הניף החייל את חרבו בתנועה מאיימת והתקרב לעברה.

    ידה מיששה בכיסה וגילתה את הפנס. מהחפצים הבודדים ששמרה עליהם ולא גילתה אותם לאיש פן יאשימוה בכישוף. כמוצא אחרון לסכנה המיידית המרחפת על ראשה, שלפה אותו ולחצה על המתג. אור מזמן אחר סנוור לפתע את פני העומדים ליטול את חייה.

    צעקה נפלטה מפי החיילים העשויים ללא חת, והם מיהרו להסתלק כשם שבאו.

    הפנס "המכושף" שהציל אותה ממוות לא הושב לכיסה. הפעם היא תסתיר אותו במקום שמור יותר. היא הביטה כה וכה. חיפשה סדקים שיסתירו היטב את אוצרה. בין המדרגות לעליית הגג בתקרה מצאה לבנה שלא מהודקת היטב. היא שלפה אותה בקלות ממקומה, דחסה את הפנס והידקה שוב את הלבנה בכוח. קצותיה התפוררו וצבעו את כפות ידיה בלבן. היא הביטה מרוצה ממעשי ידיה. היא לא תיארה לעצמה שזוג עיניים זרות צפה בנעשה ממקום מחבואו.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נחמת שוטים, ללי99, שירת הכוכבים ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 321
    • א
    שיתוף - לביקורת התפכחות נוסח שמאל
  • איש המילה הכתובה //
    • "אין שם אף אחד חף מפשע. את כולם צריך לזרוק לים".

    לא האמנתי לתדרי הקול שאוזניי פענחו והזרימו למוחי. לא כשזה בא מסוזי, אביר זכויות האדם.

    שלא יהיו טעויות: אני מסכים איתו. עזה היא גן החיות הגדול בעולם. גם המצרים והקטרים, שמתמחים בגידול חיות מהזן הזה, נמנעים מלדרוך בכלוב. הם מעדיפים להאכיל מלמעלה – מצניחים ובורחים.

    אבל סוזי?
    עד לא מזמן הוא היה מוכן להחליף את חתולי הבית הפרוותיים שלו בכמה תינוקות מחמד עזתיים. טונות של חמלה הוא שפך על כל מי ששונא את עמו מספיק.

    "מה זה את כולם לים?" שאלתי, "גם תינוקות אומללים שעדיין לא טעמו טעם חטא?"
    לא ניסיתי להסתיר את תדהמתי מההתפכחות הפתאומית של פעיל השלום האובססיבי.

    "כן. את כולם", הוא אישר, "צריך לגמור אותם בעודם קטנים", אני לא הוזה.

    מה שהשביעי לעשירי עשה לאנשים. פשוט לא יאמן.

    "אז איך זה שרק הבוקר ראיתי אותך מפגין למען ילדי עזה האומללים?", ניסיתי ליישב דיסוננס עיקש.

    "מי דיבר על תינוקות עזתים מסכנים?" הוא הזדעק.
    "אני מדבר על פעוטות מעון חרדיים פרימיטיביים".
    • עצוב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: CynicalExplorer, דג הכסף, תמרוז ועוד 31 משתמשים34 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    ממש דוקר בעצמות. רוצה להאמין שמתישהו זה כבר לא יהיה אמיתי ונוקב כל כך כמו היום. אמן.
  • 159
    • N
    שיר אילו וכאילו
  • NeWord //
    • הייתי רק רוצה לומר לך
    שאין בי, אין בי שום ייאוש,
    אני רציתי רק לומר,
    שהכל זה רק קשקוש.

    לא נוגע לי בלב,
    לא מניע מיתרים,
    לא מביא דמעות בלילה,
    כשכולם כבר ישנים.

    הייתי רק רוצה לצחוק,
    שבסוף הכל עובר,
    שעל הכאבים שלי,
    אני בטוח אתגבר.

    שיר שנכתב קצת בציניות, ובהרבה לגלוג עצמי על ההצגה הזו שאנחנו (או אני) חיים בה, על חיוך הפלסטיק המודבק גם כשהאדמה רועדת לנו מתחת לרגליים... אקיצר, מקווה שהובנתי.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: CynicalExplorer, יהלום-יצירות מלוטשות, תוכי צבעוני ועוד 22 משתמשים25 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NeWord
    וואו, @דודה אין כמו התגובות המפרגנות שלך, תודה! וואו, תודה! מעריכה ממש את הכנות!🙏
  • 87
    • נ
    שיתוף - לביקורת חיתוך המילות
  • ניק 150135 //
    • אבא, התעוררה הילדה משנתה,

    'אחיך קרא בשמך'!

    'היכן הוא'? הגיב האב המנומנם לקריאתה,

    אני לא רואה אף אחד בסביבה הסמוכה,

    וגם איך הוא יודע מה שמי ושם אבי,

    בוודאי הוא אוהבי,

    רק קצת מוזר למה הוא מחוץ לענן?!...

    זה קצת סימן ...

    ושוב נשמעה צעקה,

    'בא מהר, אני רוצה להציע לך עסקה',

    והצדיק לחוץ בזמן,

    הזדרז לצאת מן הענן,

    והילדה מקשיבה לצלילים,

    מנסה לשמוע את המילים,

    אבל מה שהיא שמעה,

    היתה רק דממה,

    ואז אנחה המומה,

    ולאחריה חבטה תמימה...

    רחש נוזל עלום שנשפך,

    וגורל 'יתמות' שעליה נהפך...

    וכשאחר כך יצאו כמה יהודים,

    לקבור את השרידים,

    הם מצאו חיתוכים אכזריים ...

    ובסמוך היו גם דפים מפוזרים ,

    עם רשימות של כל העבריים,

    וכך נודע איך האויבים מצליחים להערים,

    כנראה שהעמלקים הרשעים ירדו למצרים,

    והעתיקו את כל הטפסים של היהודים המשוחררים,

    וכך הם התחזו לאחים או חברים,

    והרבנים נזעקו, 'עוד יהודי נפל בפח'...

    אי אפשר לחיות עם כזה מתח...

    חייבים לפתור את זה לנצח!!

    למאמר המלא צרו קשר עם 'המוצלח'.....
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: eli7123, אביגלוש, AVITALLL ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    לא מספיק ראיתי ביקוש??!?
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה