קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 150
    • א
    שיר האמת הזוהרת... (שיתוף ראשון☺️אשמח לביקורת)
  • אדם חכם //
    • בין כותלי הכיתה, מול לוח וגיר,
    היא נושאת סוד כבד, שאיש לא מכיר.
    האותיות הן ציור, הקווים הם חידה,
    והיא בשתיקה - בונה לה מצודה.

    כשהמורה מבקשת: "נא לקרוא את הפסקה",
    היא משפילה מבט, נשימתה נעתקה.
    "אוי, בדיוק כואב לי הגרון," היא לוחשת בלאט,
    מתחמקת מעין, נעלמת מעט.

    בהפסקה הגדולה, כשהבנות משחקות,
    בקלפים צבעוניים המלווים בהוראות ארוכות.
    "אני מכירה את הכללים," היא אומרת בחיוך,
    מסתירה את הפחד, את כל התסבוך.

    כשחברה שולחת לה פתק קטן,
    היא צוחקת: "אקרא אחר כך, אין לי זמן".
    הלב דופק חזק, הקירות סוגרים,
    איך מסתירים עולם שלם מאחרים?

    היא מקשיבה לכל מילה, זוכרת כל צליל,
    הזיכרון הוא הכוח, המגן והמפיל.
    נערה עם חלום, וכאב שבוער,
    מתי יבוא היום שתוכל לספר?

    שיר/שיתוף זה נכתב על תלמידתי בת ה- 16 שסובלת מדיסלקציה, תלמידה שמבחוץ נראית ככולן אבל פנימה היא מכרה היקר בעולם.
    לאחר דרך של שנתיים בה צעדנו, התעייפנו, צחקנו ובכינו הגענו ליום שלו איחלנו.
    ומה לי נותר לדבר רק "מזמור לתודה" לבורא כל יכול!
    וממכם אני מבקשת, כל מוגבלות כל חולי אינו בושה!
    אך אין להזניח את האמת בפינה כי היא הרבה יותר קשה.
    בהצלחה לכולם - א' מלווה בנות נוער בסיכוי(ן).
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, kshir, AVITALLL ועוד 22 משתמשים25 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אדם חכם
    תודה לכולם! צודקת, תודה על השימת לב.
  • 189
    • ת
    מידע שימושי שמות לדמויות
  • תמרוז //
    • פעם עשיתי רשימה של שמות. פשוט מצאתי בספרים, מגזינים ומהראש שמות.
    עשיתי כמה קטגוריות.
    רוצים לעזור לי להגדיל את הרשימה?
    לא חייבים להשתמש בGPT. אפשר פשוט לקחת מהחיים.
    מצרפת את הרשימה (היא ממש חלקית וקצת לא מסודרת) לשימוש חופשי כמובן :)


    שמות: גויים

    א: אד, ארני, ארנט, או'הרה, ארי, אלווס, אנדרה, אמיל, ארגוס, אנטון, ארליס,

    ב: ברט, ביל, בואן, בונד, בנג'מין, בראון, ביק, בוליאן,

    ג: ג'ורג', ג'יימס, ג'ים, ג'ייני, גוסטב, ג'ון, ג'ונתן, ג'ארלד, ג'רום,

    ד: דאדלי, דיק, דאניו, דניאל,

    ה: האנק, הארי, האריס,

    ו: ווליאם, ווד, וואלס, ווסילי, ויולט,

    ט:, טד, טרנס, טום, טומי, טוני, טרוויס,

    י: יוסטאס,

    כ: כריס, כרסטיאנס

    ל: לוני,

    מ: מל, מרטיני, מארק, מונטמורנסי, מייק,

    נ: ניק,

    ס: סמית, סת'רלנד, סם, סבסטיאן, סמי, סמיואל,

    פ: פרד, פרסי, פירטסון, , פרידריך, פורד, פיט, פיטר, פוטר, פטריק,

    צ: צ'ארלי, צ'רצ'יל, צ'ייני,

    ק: קולדוול, קרי, קרטר,

    ר: רול, ריק, רון, רובי, ריינר, רדינג, ריצ'ארד.

    ש: שון, שייקספיר,

    ת: תומפסון,

    שמות חילוניים

    שון, רון, ערן, כפיר, גיא, אייל, אילן, אלי דן, עדי, נחל, ירדן, קשת, אלון, יוני, איתן, יותם, חובב, זהר, דן, גל, יורם, איציק, נועם, רונן, עודד, שי, ישי, דניאל, תומר, קובי, יגאל, מוטה, אריאל, צבי, עופר, צדוק, אופק, אפיק, אדם, עמיר,

    שמות משפחה יהודיים וחילונים:

    כהן, לוי, כץ, רבין, בגין, גור, אלון, שרון, סנה, זמיר, מרגלית, הוד, אופיר, רוזנשטיין, קליין, גולדשטיין, וגשל, גולדווסר, גולדמן, רוזנטל,

    שמות יהודיים:

    שלמה, יצחק, שמואל, פנחס, מנחם, אליהו, אהרון, יעקב, מרדכי, משה, חיים, שמריהו, צבי, ישראל, מאיר, מנדל, יוסף, נתי, שמחה, דניאל, עזרא, שמעון, שלום, ישי, איתמר, יאיר, יהודה, דוד, יהושע, מוטי, ברוך, בער, אפרים, הלל, נחמיה,

    שמות ערביים

    מוחמד, אחמד, עלי, יוסוף, עומר, מוסא,

    שמות נשים:

    אהובה, נעמה, תמר, אביגיל, חיה, פייגא, שולמית, איילה, ברכה, גיטל, זיסל, הדסה, רחל, רבקה, מיכל, שמחה, רננה, שפרה, מזל, חנה, דבורה, , שושנה, יהודית, יוכבד, מלכה, רות, שרה, חוה, אלישבע, בת שבע, מרים, לאה, שירה,
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לולי לולי, רפאל תבורי, T;) ועוד 2 משתמשים5 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הטעם המושלם
    יהודיים: בנים: אריה, אהרון, אורן, אהוביה, בניה, בנימין, בן, גדליה, גדי, גמליאל, דוד, דרור, דן...
  • 150
    • I
    שיתוף - לביקורת ע"ב שיר ילדים.
  • I.Q //
    • בָּהּ

    לְאַבָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ סֻלָּם מְיֻחָד —
    מַגִּיעַ כִּמְעַט עַד שָׁמַיִם.
    כְּשֶׁאִישׁ לֹא רוֹאֶה —
    מְטַפֵּס וְעוֹלֶה,
    כָּךְ אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת זֶה לָזֶה.

    לְאַבָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ חָכְמָה
    שֶׁכָּזוֹ —
    אֵין לְשַׁעֵר דֻּגְמָתָהּ.

    וְאַבָּא שֶׁלּוֹ הוּא מִן אִישׁ שֶׁכָּזֶה,
    שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁנִּכְנָס —
    מוֹחֵא הַקָּהָל כַּף אֶל כַּף.

    וּלְאַבָּא שֶׁלִּי — אִישׁ לֹא סָבַר
    כִּי הָיָה לוֹ סֻלָּם.
    וְאִישׁ לֹא טָעַן
    שֶׁהוּא מְרוֹמָם.

    רַק אָמַר לְתֻמּוֹ,
    כִּי לֹא טִפֵּס בִּשְׁנוֹתָיו
    עַל אַף בֶּן אָדָם.

    אַבָּא שֶׁלִּי רַק הִתְפַּלֵּל
    בְּפַשְׁטוּת וּבְכָל לֵב;

    וְלִבּוֹ — לִבּוֹ —
    הָיָה עַד הַשָּׁמַיִם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אביגלוש, משפחה שכzoo, מימיי ועוד 18 משתמשים21 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    וואו קודם כל נשמע שמדובר בדמות מיוחדת מאד והשיתוף- אדיר!!
  • 27
    • ח
    שיתוף - לביקורת מודה באשמה
  • חנה ש. //
    • נוּ, נוּ נוּ,
    מִתְנַפְנֶפֶת לָהּ אֶצְבַּע
    מֵעַל רֹאשִׁי,
    חֲזֹר וְנַפְנֵף.

    וְעֵינַיִם מַבִּיטוֹת בְּבִקֹּרֶת,
    מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה,
    כְּמוֹ אוֹמְרוֹת:
    הוֹ, הִנֵּה, טָעִית.

    וְחֶסְרוֹנִי עוֹמֵד לְנוֹכְחִי
    בְּכָל רֶגַע שֶׁל קִיּוּמִי.
    אֶצְבַּע מִתְנוֹפֶפֶת כְּנֶגְדִּי,
    אוֹתָהּ אֶצְבַּע שֶׁל נוּ נוּ נוּ,
    וְאוֹתָן עֵינַיִם
    שֶׁמַּבְּטֵיהֶן מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.

    נִכְלֶמֶת כֻּלִּי,
    מְצַפָּה לִישׁוּעָה.

    וּכְשֶׁתַּגִּיעַ
    הִיא לֹא תִּצְעַק.
    רַק תֹּאמַר:
    דַּי.

    לְכָל הָאֶצְבָּעוֹת הַמֻּפְנוֹת כְּלַפַּי
    אַתֶּן יְכוֹלוֹת לָנוּחַ.
    אֶצְבַּע
    יֵשׁ רַק אַחַת.
    שֶׁל אֱלוֹקִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מיהי, אביגלוש, קיש קוש ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    איזה סיום מיוחד וואו ממש ממש יפה
  • 237
    • נ
    שיר השיתוף הראשון שלי 🥹
  • נקניקית //
    • ברוכים הנמצאים! חייבת לממש במיידי את חברותי בקהילה...✌🏻
    בואו נסכם שלכבוד השיר הראשון אקבל רק מחמאות ובתמורה לכך תאמרו את האמת על שאר השיתופים שלי.
    השיר הזה נכתב לט"ו בשבט ועדיין אקטו-עלי. יש לקרוא עם המנגינה המוכרת - 🫲🏻

    אירן אירן, במה אברכך
    צרחותיך מתוקות
    פיך נאה
    אדמת הבית בוערת תחתיך

    אלא יהי רצון
    שכל נפילות של טילים ממך
    יתרסקו כמותך

    אירן אירן, במה אברכך
    אזרחיך במצוקות
    כי לך יאה
    אמת המים יבשה תחתיך

    עלי יהי רצון
    שכל הסובלים שסבלו ממך
    יראו במותך.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: טובבבבבבב, קנאקדיג, .חיה פ ועוד 39 משתמשים42 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    חחחחחחח שנון ומקורי ממש יפה ברוכה הבאה!!
  • 195
    • %
    שיתוף - לביקורת שִׁלְגִּיָּה
  • %תמר% //
    • שִׁלְגִּיָּה

    וְלָמָּה שֶׁתִּרְצִי
    אַחֲרֵי שֶׁקָּרָאת
    כָּל יַלְדוּתֵךְ
    אֶת אוֹתָהּ הָאַגָּדָה
    שׁוּבַשׁוּב.
    וְאַתְּ יוֹדַעַת
    הֲרֵי,
    נְסִיכָה,
    מָה קוֹרֶה
    לְמִי שֶׁבּוֹרַחַ⁠ת
    מֵאַרְמוֹן כֶּלֶא
    וּמֵאִמָּא מַלְכָּה
    הֲכִי יָפָה
    כִּמְעַט.
    כִּי אַתְּ⁠.

    אֵיפֹה שֶׁלֹּא תִּבְרְחִי
    רַעַל שֶׁל אִמָּא
    יִרְדֹּף אוֹתָךְ וְאוּלַי-

    אִמָּא בִּכְלָל
    אִשָּׁה טוֹבָה
    וּמַסְרֵק שֵׂעָר
    וְתַפּוּחַ מָתוֹק
    וְסָדִין שֶׁיִּהְיֶה לָךְ נוֹחַ לִישֹׁן
    לְתָמִיד.

    וּבִכְלָל,
    אַפְ'חַד לֹא יוֹדֵעַ⁠
    מִי כָּתַב
    תַ'סוֹף הַטּוֹב
    וּמִי בִּכְלָל מַבְטִיחַ⁠
    נָסִיךְ⁠
    וְעֹשֶׁר וְאֹשֶׁר
    עַד עֶצֶם הַיּוֹם.

    --
    מלכי.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: ש נ ה, צפניהו, .חיה פ ועוד 38 משתמשים41 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    ואוו איזה שיתוף יפהפה ומיוחד כתיבה מעט מסתורית.. שמושכת אותך איתה למסע התוכן- כואב ושורט אך מוגש...
  • 78
    • ד
    שיתוף - לביקורת בפרוע פרעות
  • דיונון //
    • מה קרה לנו?
    איך אבדנו צלם?
    אולי כואב.
    ומכעיס.
    גם מתסכל.
    אז זהו?!
    הותרה הרצועה?
    לקפלן היינו?
    לרמאללה דמינו?
    שכרון הפראות המותרת שוצף בעורקים
    להט קודש מדומה את החושים מסמם
    איפה השליטה העצמית?!
    ונגד מי?
    נגד אחיות מבוהלות.
    נגד אחים.
    אטומים, אבל אחים.
    מה שכחנו בדרך?!
    ועד שנמצא את שאבד
    נמשוך את היצר המחולל אל בית המדרש
    שם נאמר לו בהחלטיות -
    זו.
    לא.
    דרכנו.
    • תודה
    • כועס
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, AVITALLL, לא אבדה האמונה ועוד 18 משתמשים21 //
    0 תגובות
  • 123
    • מ
    שיתוף - לביקורת לב של פיל.
  • מכירים? //
    • קטע שנכתב בהשראת "ילדה נוף" של רותי קפלר (לא יודעת איך לתייג...)

    הפיל אולי גדול, אבל הלב קטן.
    והחרסינה אולי שבירה, אבל לב- אין לה.
    ולפיל יש. לב קטן, רועד, פועם בקצב, מתחבט בין הצלעות ומבקש לצאת.
    אבל הפיל- לא מרשה, הן עור פיל יש לו.
    אבל ללב אין, ללב יש עור עדין, מתוח, כמעט ומתפקע מרוב בהלה, מרוב חוסר נעימות וחוסר אונים.
    אבל רק החרסינה מקבלת ליטוף. רק היא נאספת ביד רחומה.
    ומה עם שברי ליבו של הפיל? הם נותרים לרגליו, שותתים דם ודמע, זולגים כאב.
    והרי את החרסינה אפשר להחליף, את הלב לא. הוא אוסף אליו משקעים, אוצר את הדמעות.
    מסכן הפיל, מסכנים עוד יותר האנשים שאוספים חרסינה שבירה, ולא מטפלים בפיל שבתוכם, בלב השבור.
    כי בסוף החרסינה תאבד, תתמוסס. ואתה תישאר עם הפיל, עם הכאב. עם החסר.
    ואם תשכיל לרפא עצמך,
    לנחם-
    תזכה באהבת נצח- אהבת עצמך, אהבת הלב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: efshar, {, איה סופר ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Ruti Kepler
    Ruti Kepler
    עדכון ודיוק - הסיפור המקורי על הפיל יהושע, הופיע במאמר של יהודה גזבר. ב'ילדה נוף' היה ציטוט של...
  • 123
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת הכל בסדר
  • צביה ר. //
    • בסוף הכל בסדר.
    מוקדש למי שביקש המשך ל-     זה בסדר ול- בסדר גמור, וגם למי שלא : )
    אין כאן Happy end קלאסי, אבל אם רק תחפשו אותו - תמצאו.

    ------------------------------------------

    האיש המקומט.
    כאילו לא עברו שש שנים, עיניו נותרו טובות כשהיו.
    גם הקמטים הרכים שלו הביטו בי באותו מבט עמוק כששאל: "הכל בסדר, ילד?"
    "בסדר גמור", עניתי לו בקול שהחל מתחלף, משאיר ילדות מאחור. דמעה לא היתה לי.

    חבקתי ברכיים בתנוחה האהובה עלי, ממקד מבטי בחיפושית שטיילה על כף ידי - זכר לתחביב ילדות שכוח, כששמעתי פתאום את עצמי לוחש אל עיניו הטובות: "לא, האמת ששום דבר לא בסדר. בטח שלא גמור".

    וסיפרתי.

    על רוני.
    על אבא.
    על אבידות.
    על נשמות.
    על מה שבסדר.
    על מה שלא.

    "זה בסדר, נשמה", שתק האיש המקומט עמוק אל תוך נפשי.
    שתקתי גם אני.
    הוא תחב לתוך ידי מטבע זהוב ממוסגר בחישוק כסוף, אמר: "שיהיה לך לבריאות, תהנה", והלך.

    החיפושיות המשיכו להתרוצץ בחושך.

    הכל היה בסדר.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: טובבבבבבב, חיפאית!!!!, אספרגוס ועוד 21 משתמשים24 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    @מהללו כיף ששמת לב לפרטים. תודה על המילים המשמחות!
  • 90
    • N
    דיון מהי צורת הניסוח העדיפה למדריך מקצועי
  • NeWord //
    • אני כותבת כרגע מדריך מקצועי לתוכנה שקשורה לתחום ההדמיות האדריכליות שפונה לאדריכליות ומעצבות, ומתלבטת באיזו צורה לנסח אותו. התחלתי לכתוב את זה כפניה ישירה לקוראת, בשפה קלילה, אבל מובנת, ואני מתלבטת אם זה מדי מוזיל את התוכן או שזה דווקא מקל ומחבר את הקוראת לתוכן. מצרפת עמוד אחד מתוך המדריך, אשמח מאוד לדעתכם.

    עריכה: אולי חשוב שאני אציין, הספר אמור להיות סוג של תחליף לקורס ולא בנוסף אליו, ככה שחשוב לי שזה יהיה תהליך מהנה של למידה, השאלה איפה עובר הגבול

    צילום מסך 2026-02-14 211441.png
    צילום מסך 2026-02-14 211441.png
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-הלוויתן הכחול2 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    רחל סרולוביץ
    רחל סרולוביץ
    פניה ישירה וקלילה לקוראת- מצוין. הגשה כזו יכולה להיות הקונספט של המדריך. דימויים מעולמות אחרים-...
  • 51
    • ש
    מידע שימושי בנוגע לפורום לפני פרסום
  • ~שפרה~ //
    • אני לא יודעת איפה לכתוב את זה, אז כותבת כאן כי הכי הגיוני:
    כל אחת שמנסה להצטרף אלינו ל'לפני פרסום'
    שתבדוק שאפשר לצפות בפרופיל שלה.
    יש הרבה שפונות עם בקשה, ולצורך המשך התקשרות אני צריכה לעשות הודעה פרטית, ואין לי אופציה כזו כי הפרופיל נעול.


    כל מי שניסתה ולא קיבלה תגובה, מוזמנת לבדוק שכל אחד ממשתמשי הפורום יכול לצפות בפרופיל שלה, וכך אוכל להכניס.

    *התת פורום הזה לנשים בלבד.
    *נדרשת רצינות.

    שבוע טוב!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-ליאורהA2 //
    0 תגובות
  • 21
    • נ
    סיפור בהמשכים תעתועי הזמן פרק י"ד
  • נחמה 12 //
    • תעתועי הזמן פרק י"ד
    פרק יד


    דליוס, האורח רם המעלה, נפרד מהורדוס שהתעקש ללוותו. הורדוס לא יפסיד את ההזדמנות להחניף לאחד משרי אנטונינוס. וכמו תמיד כך גם עתה, ידע באיזה צד מרוחה החמאה. יודע הוא שהמלוכה ניתנה לו בזכותם, מה גם שהצליח בכל מחלוקת לגייס את אהדתם לו עצמו בלבד.

    באופן זה ובזכות ערמומיותו גרם לחבריו המושלים לבוז לצד שכנגד. זכורים לו מקרים לא מעטים שמשלחות של יהודים ניגשו לקיסר והתחננו להוריד אותו משלטונו. לשמחתו בקשתם נדחתה.

    כיוון שראה בחצר את מרים ואימה ועל פניהן רוח קרב, החליט להיפרד מאורחו ולחזור כלעומת שבא. לא לפוגשן לעת עתה. דליוס עלה על סוסו, התקרב לאיטו, ונעמד מולן מוקסם למראה מרים ואריסטובולוס. כמה יפים הנערים. האם אלו צאצאי החשמונאים, הידועים בניסים הנעשו להם משמיים? האם הם אלו הידועים בצדקותם? דליוס הלך שבי אחר מראה עיניו ועשה אוזנו כאפרכסת לשמוע את נושא שיחתם.

    אריסטובולוס שם לב ראשון לדליוס השר החשוב, וסימן לאימו. אלכסנדרה שמחה על ההזדמנות הנפלאה שזימן לה אלוקים. לפני שפנתה אליו - פנה הוא אליה.

    "שמעתי את נושא שיחתכם, אנא, שמעי לעצתי, הזמיני צייר שיכין איקונין - ציור - של ילדייך היפים ושלחי לאנטונינוס, כי אז בתאוות היופי לא ימנע ממך מבוקשך לתת לבנך כהונה גדולה".

    "אם כך, אעשה זאת מייד".

    אלכסנדרה חשה ביד הטופחת על כתפה. היא הביטה לאחור ונתקלה בשלומית.

    "רציתי רק להזכיר לכן שהתינוקות בוכים".

    "מה זאת אומרת, יוליאנה לא שומרת עליהם?" השתוממה אלכסנדרה.

    "התינוקות שלי לבד?" דאגה מרים

    "יוליאנה שמרה עליהם, אבל כעת היא עצורה".

    "מדוע?" שאלה מרים חדות.

    "באשמת גנבה".

    "אם את עצרת אותה, ברור לי שהיא חפה מפשע". אמרה מרים לשלומית ורצה מהר לילדיה.

    "תני לי את מפתחות תאה, אני רוצה לדבר איתה". כעסה אלכסנדרה.

    "הדברים אמורים להתנהל לפי חוק ומשפט, ונעשה בה דין צדק". אמרה שלומית בפסקנות.

    "טוב יותר שתאמרי שנעשה פשע ועוול. מזמן כבר אין פה דין ולא צדק".

    "את ובתך לא חדלות לרגע לבזות את המלוכה". שלומית הניחה ידיה על מותניה והביטה לתוך עיני אלכסנדרה בתיעוב: "אינכן ראויות למלוך".

    "יביא ה' מרפא לליבך הגועש משנאת הבריות, ובינתיים מסרי לי את מפתח תאה של יוליאנה".

    "אני אחראית על העצורים עד שייעשה בהם משפט".

    אלכסנדרה לא שלטה בזעם שהאדים את פניה, וללא היסוס סטרה בחוזקה על לחייה של שלומית, לקחה את צרור המפתחות מכיסה ורצה לשחרר את יוליאנה מכלאה.
    <<<<<
    "תודה לך הוד מלכותך. תמיד נהגת בי ביושר וברחמנות". חיבקה אותה יוליאנה בהתרגשות.
    "נהגו בך בעיוות הדין, אבל זה כבר לא סוד שבארמון זה אין דין ואין דיין. כל מה שקורה כאן הוא המשך של דרך הצדוקים".
    יוליאנה התיישרה, צעדה אחורה בהפתעה ושאלה:
    "האינך צדוקית? והרי ידוע לכולם שזו דרככם. סלחי לי אם פלשתי לתחום לא לי".
    "כך אנו נחשבים וכך חונכנו. אך העיוותים והטעויות שחווינו על בשרנו גורמים לי לתהות על הדרך. לא כך היה בזמן מלכות סבתי, המלכה שלומציון, שאף אני קרויה על שמה אלכסנדרה. היא החליפה את שמה וכך היא זכורה בפי כול".
    "סבתך הייתה מעדת הפרושים והייתה גאה בדרכה. כך גונב לאוזניי".
    "בזמנה, כשמלכה לבדה, לא היה קורה דבר כזה. המשפט מעולם לא נעשה ולא התנהל על ידי אנשי רשעה וצמאי דם. סליחה על דמעותיי. אני יכולה רק לקנא בזכותה של סבתי. אז הממלכה התנהלה על פי משפט צדק".
    "האם לא קרה דבר כזה שטעו ודנו לחובה חף מפשע?"
    "היא היטיבה להעביר לחכמי הסנהדרין את כל מערכת המשפט. שם שפטו על פי שני עדים. שם חקרו את העדים חקירת שתי וערב בחדרים נפרדים כדי שלא יוכלו להצליב מידע, והכול כדי שהדין יהיה משפט צדק. שם חיפשו כל מידע ואפילו קלוש כדי לזכות בן אדם. שם לא נתנו חרב חופשית בידי בן בלייעל. שם לא היה מקום למי שלא בקי בקוצן של הלכות".
    "אף אני כמוך כבר מאסתי בצדוקים, שתוצאות דרכם האיומות ניכרות היטב בשטח".
    "אספר לך איך אח סבתי רבי שמעון בן שטח הנהיג בחוכמה את הסנהדרין ואיך הצליח בזמן אלכסנדר ינאי. בזמן ההוא לצערי הרג אלכסנדר חכמים רבים בגלל הוצאת שם רע. ביום אחד טבח 800 משפחות, לא ריחם ולא חמל גם על נשים ועוללים. בהם כל חברי הסנהדרין. היחיד שנשאר לפלטה היה שמעון בן שטח, שנאלץ לברוח אבל חזר לאחר שאחותו שלומציון ניקתה את שמו. כשחזר להיות ראש הסנהדרין גילה שהמלך ינאי דאג למנות רק צדוקים שמאמינים בתורה שבכתב בלבד. רבי שמעון לא נבהל מכך שהוא הפרוש היחידי בהיכל המשפט. בחוכמתו הידועה דאג שכל אחד מחכמים אלו יביא ראיה מן התורה לדין שיצא מידו. הוא עמד על כך שלא יבוצע הדין כל עוד אין ראיה. מכיוון שהצדוקים לא מאמינים בתורה שבעל פה, לא הצליחו להביא ראיה מהתורה שבכתב בלבד. זו הייתה ההזדמנות לנקות אט אט את הסנהדרין מכל הצדוקים. כך נהג עד שהחזיר עטרה ליושנה. להחזיר את בתי הדין לתנאים ענקי הדור".
    "נראה שמה שהיה לא יחזור".
    "לא. לא יחזור. הורדוס עולה ברשעותו על כל המלכים הקודמים. טעות עשה יוחנן. אחד מסבות אבותיי. הוא גייר את כל הכותים והאדומים שגרו בירושלים. הוא השאיר להם ברירה לצאת מהארץ או להתגייר. הם העדיפו להישאר בבתיהם ולהתגייר מהשפה אל החוץ. וכך נטמעו בעם ישראל אדומים שלא חשבו לרגע להיות יהודים אמיתיים. והתוצאה האומללה היא - הורדוס.
    <<<<<<<<<<<<<<<<<<<
    יוספה ומרתה שכשכו את רגליהן במי המעיין. ביום אביבי שכזה לא מיהרו החברות לחזור לבתיהן. את הכבסים שסיימו לכבס מיהרו לפרוס על גבי הענפים שהוקצעו לשם כך. רוח מערבית העידה שברגעים הבאים יוכלו להעמיס את הבגדים שוב בתוך הסלסילה הענקית ולחזור לבתיהן.

    "איילת המדומיינת סיפרה אתמול שעוד ימציאו מכונות שיכבסו לבד את הכבסים".

    "קשה להבין איך עדיין היא חיה עם שיגיונות לב ומוח כה קשים".

    "אולי היא חולה במחלה חשוכת מרפא, אבל מה חבל שאי אפשר לתרגם את רעיונותיה לשפת המעשה".

    "מה כל כך טוב במחלת הנפש שלה?"

    "תארי לך שפותחים קופסה גדולה, מכניסים את הכבסים, לאחר זמן פותחים ותולים לייבוש. האין זה נפלא? יהיה לנו זמן בשפע לכל המטלות האחרות".

    "הבלים מטורפים, חדלי! אחרת אאמין שנדבקת ונפלת במחלתה".

    יוספה הביטה מהורהרת בפני חברתה מרתה ואמרה: "האם זו לא את שרצת כתינוקת להציע לה את ידידותך והזמנת אותה אלייך?"

    "ומה בכך, היא ידידה נעימה ואפילו חכמה, אבל נפשה נטרפה עליה".

    "ליבי אומר לי שהיא כלל לא מטורפת אלא נביאה".

    "מה עולה בדעתך, איך יכולה צדוקית להיות נביאה?" נענעה מרתה ראשה בחוסר אמון.

    "נוכרייה כמוך לא תבין. הסברתי לך הרבה פעמים שאנו יהודים מתקדמים. כלום אין אנו עולי רגלים? כלום אין אנו מביאים ביכורים ומקריבים קורבנות? אפילו כוהנים גדולים יצאו מתוכנו".

    מרתה חשה היטב שאין הם מבינות זו את זו. "היהודים המלומדים שהפיצו את החוכמה, האצילות, אהבת האלוקים והאדם, היו נראים אחרת ממשפחתך. אברהם, משה, יתרו, דוד ושלמה, חכמי התורה, האם הם היו צדוקים?" כעסה מרתה והלכה לאסוף את הכבסים היבשים לקערה.

    "אל תכעסי עליי, מרתה. התורה ניתנה ליהודים והם אמורים לפרשה. עד היום פירשו אותה רק המיושנים, אבל העולם השתנה והצדוקים מפרשים אותה כדי שתתאים לתקופתנו".

    "אם הייתי יהודייה, הייתי בוחרת בדרך האמת, להיות מהפרושים, ולא הייתי עושה מהתורה צחוק והיתול כצדוקים".

    "שפר חלקי שאת נוכרייה, אחרת היית מתרחקת מידידותי". צחקה יוספה.

    בלכתם לביתם והסלסילות על ראשן, אמרה לפתע מרתה: "שלשום איילת באה לבקרני בביתי ופניה זוהרות. שאלתיה מה יום מיומיים? היא הוציאה מכיס שמלתה מטבעות שבורים והראתה לי. מכיוון שאני יודעת את מצבה, כבר לא ייחסתי חשיבות לדבריה".

    "מה שמעת מדבריה?" שאלה יוספה בסקרנות.

    "היא אמרה שאנסה לעזור לה להתאים את חלקי המטבעות".

    "מדוע?" השתוממה יוספה.

    "היא אמרה שזה דחוף, זה יחזיר אותה לבית שחייתה בו בטרם הגיעה לכפרנו".

    "ומה ענית?"

    "שאלתי אותה: מאיפה מצאת את השברים המוזרים הללו? והיא סיפרה שהלכה מזרחה לטייל לבדה, בדרך גילתה מערה. היא נכנסה להסתתר בתוכה מפני החיילים שראתה בקרבת מקום. היא הביטה לארץ וראתה רסיסים מנצנצים. לאחר שאספה בכף ידה חופן הבחינה בחלקי מטבעות".

    יוספה הביטה במרתה שהשתתקה פתאום. "מדוע עצרת בדיבורך?"

    "היא שמעה מתוך עומק המערה צחוק פרוע ולחישות משונות. היא הספיקה לגרוף כמה חופנים לכיסה וברחה משם בפחד".

    "אולי הגיעה בלי משים לאחת המערות ששימשו את המכשפות בזמן שמעון בן שטח". גילתה יוספה בפחד והצטמררה.

    "בדיוק מה שחשבתי בעצמי". פערה מרתה עיניה באימה.

    "ואז צעקתי עליה: נערי מייד את כיסייך מכל הכישופים שעלייך. אלו חפצי המכשפות. היא הביטה בעיניים מבודחות וצחקה לי: 'אל תהיי טיפשה כמו כולם. ואם הם מכושפים מה כבר הם יעוללו לך?'

    "'לשם מה את צריכה זאת?' צעקתי והבנתי שהיא בכלל לא מבינה מה המכשפות יכולות לעולל".

    "אולי היא בעצמה מכשפה?" לחשה לעצמה יוספה.

    "בסוף היא בכתה ואמרה שהמטבעות שהורידו אותה אלפיים שנה, יעלו אותה חזרה אלפיים שנה".

    "יש לי רעיון. אולי הוא יוביל אותנו להבין מה מסתתר בנפשה". פסקה יוספה.

    "מה הרעיון?"

    "נלך לפגוש אותה ונאמר לה שאנו מאמינות לה".

    "ועוד יותר מזה", התלהבה מרתה. "נגיד לה שאנו מוכנות לעזור לה לחזור לזמן שהיא רוצה".

    "היא לא תאמין לנו?"

    "נגרום לה להאמין שאנו איתה ואז אולי גם תתרפא ממחלת הנפש".
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: נחמת שוטים, מתוק עדין, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 18
    • נ
    סיפור בהמשכים תעתועי הזמן פרק י"ד
  • נחמה 12 //
    • תעתועי הזמן פרק י"ד
    פרק יד


    דליוס, האורח רם המעלה, נפרד מהורדוס שהתעקש ללוותו. הורדוס לא יפסיד את ההזדמנות להחניף לאחד משרי אנטונינוס. וכמו תמיד כך גם עתה, ידע באיזה צד מרוחה החמאה. יודע הוא שהמלוכה ניתנה לו בזכותם, מה גם שהצליח בכל מחלוקת לגייס את אהדתם לו עצמו בלבד.

    באופן זה ובזכות ערמומיותו גרם לחבריו המושלים לבוז לצד שכנגד. זכורים לו מקרים לא מעטים שמשלחות של יהודים ניגשו לקיסר והתחננו להוריד אותו משלטונו. לשמחתו בקשתם נדחתה.

    כיוון שראה בחצר את מרים ואימה ועל פניהן רוח קרב, החליט להיפרד מאורחו ולחזור כלעומת שבא. לא לפוגשן לעת עתה. דליוס עלה על סוסו, התקרב לאיטו, ונעמד מולן מוקסם למראה מרים ואריסטובולוס. כמה יפים הנערים. האם אלו צאצאי החשמונאים, הידועים בניסים הנעשו להם משמיים? האם הם אלו הידועים בצדקותם? דליוס הלך שבי אחר מראה עיניו ועשה אוזנו כאפרכסת לשמוע את נושא שיחתם.

    אריסטובולוס שם לב ראשון לדליוס השר החשוב, וסימן לאימו. אלכסנדרה שמחה על ההזדמנות הנפלאה שזימן לה אלוקים. לפני שפנתה אליו - פנה הוא אליה.

    "שמעתי את נושא שיחתכם, אנא, שמעי לעצתי, הזמיני צייר שיכין איקונין - ציור - של ילדייך היפים ושלחי לאנטונינוס, כי אז בתאוות היופי לא ימנע ממך מבוקשך לתת לבנך כהונה גדולה".

    "אם כך, אעשה זאת מייד".

    אלכסנדרה חשה ביד הטופחת על כתפה. היא הביטה לאחור ונתקלה בשלומית.

    "רציתי רק להזכיר לכן שהתינוקות בוכים".

    "מה זאת אומרת, יוליאנה לא שומרת עליהם?" השתוממה אלכסנדרה.

    "התינוקות שלי לבד?" דאגה מרים

    "יוליאנה שמרה עליהם, אבל כעת היא עצורה".

    "מדוע?" שאלה מרים חדות.

    "באשמת גנבה".

    "אם את עצרת אותה, ברור לי שהיא חפה מפשע". אמרה מרים לשלומית ורצה מהר לילדיה.

    "תני לי את מפתחות תאה, אני רוצה לדבר איתה". כעסה אלכסנדרה.

    "הדברים אמורים להתנהל לפי חוק ומשפט, ונעשה בה דין צדק". אמרה שלומית בפסקנות.

    "טוב יותר שתאמרי שנעשה פשע ועוול. מזמן כבר אין פה דין ולא צדק".

    "את ובתך לא חדלות לרגע לבזות את המלוכה". שלומית הניחה ידיה על מותניה והביטה לתוך עיני אלכסנדרה בתיעוב: "אינכן ראויות למלוך".

    "יביא ה' מרפא לליבך הגועש משנאת הבריות, ובינתיים מסרי לי את מפתח תאה של יוליאנה".

    "אני אחראית על העצורים עד שייעשה בהם משפט".

    אלכסנדרה לא שלטה בזעם שהאדים את פניה, וללא היסוס סטרה בחוזקה על לחייה של שלומית, לקחה את צרור המפתחות מכיסה ורצה לשחרר את יוליאנה מכלאה.
    <<<<<
    "תודה לך הוד מלכותך. תמיד נהגת בי ביושר וברחמנות". חיבקה אותה יוליאנה בהתרגשות.
    "נהגו בך בעיוות הדין, אבל זה כבר לא סוד שבארמון זה אין דין ואין דיין. כל מה שקורה כאן הוא המשך של דרך הצדוקים".
    יוליאנה התיישרה, צעדה אחורה בהפתעה ושאלה:
    "האינך צדוקית? והרי ידוע לכולם שזו דרככם. סלחי לי אם פלשתי לתחום לא לי".
    "כך אנו נחשבים וכך חונכנו. אך העיוותים והטעויות שחווינו על בשרנו גורמים לי לתהות על הדרך. לא כך היה בזמן מלכות סבתי, המלכה שלומציון, שאף אני קרויה על שמה אלכסנדרה. היא החליפה את שמה וכך היא זכורה בפי כול".
    "סבתך הייתה מעדת הפרושים והייתה גאה בדרכה. כך גונב לאוזניי".
    "בזמנה, כשמלכה לבדה, לא היה קורה דבר כזה. המשפט מעולם לא נעשה ולא התנהל על ידי אנשי רשעה וצמאי דם. סליחה על דמעותיי. אני יכולה רק לקנא בזכותה של סבתי. אז הממלכה התנהלה על פי משפט צדק".
    "האם לא קרה דבר כזה שטעו ודנו לחובה חף מפשע?"
    "היא היטיבה להעביר לחכמי הסנהדרין את כל מערכת המשפט. שם שפטו על פי שני עדים. שם חקרו את העדים חקירת שתי וערב בחדרים נפרדים כדי שלא יוכלו להצליב מידע, והכול כדי שהדין יהיה משפט צדק. שם חיפשו כל מידע ואפילו קלוש כדי לזכות בן אדם. שם לא נתנו חרב חופשית בידי בן בלייעל. שם לא היה מקום למי שלא בקי בקוצן של הלכות".
    "אף אני כמוך כבר מאסתי בצדוקים, שתוצאות דרכם האיומות ניכרות היטב בשטח".
    "אספר לך איך אח סבתי רבי שמעון בן שטח הנהיג בחוכמה את הסנהדרין ואיך הצליח בזמן אלכסנדר ינאי. בזמן ההוא לצערי הרג אלכסנדר חכמים רבים בגלל הוצאת שם רע. ביום אחד טבח 800 משפחות, לא ריחם ולא חמל גם על נשים ועוללים. בהם כל חברי הסנהדרין. היחיד שנשאר לפלטה היה שמעון בן שטח, שנאלץ לברוח אבל חזר לאחר שאחותו שלומציון ניקתה את שמו. כשחזר להיות ראש הסנהדרין גילה שהמלך ינאי דאג למנות רק צדוקים שמאמינים בתורה שבכתב בלבד. רבי שמעון לא נבהל מכך שהוא הפרוש היחידי בהיכל המשפט. בחוכמתו הידועה דאג שכל אחד מחכמים אלו יביא ראיה מן התורה לדין שיצא מידו. הוא עמד על כך שלא יבוצע הדין כל עוד אין ראיה. מכיוון שהצדוקים לא מאמינים בתורה שבעל פה, לא הצליחו להביא ראיה מהתורה שבכתב בלבד. זו הייתה ההזדמנות לנקות אט אט את הסנהדרין מכל הצדוקים. כך נהג עד שהחזיר עטרה ליושנה. להחזיר את בתי הדין לתנאים ענקי הדור".
    "נראה שמה שהיה לא יחזור".
    "לא. לא יחזור. הורדוס עולה ברשעותו על כל המלכים הקודמים. טעות עשה יוחנן. אחד מסבות אבותיי. הוא גייר את כל הכותים והאדומים שגרו בירושלים. הוא השאיר להם ברירה לצאת מהארץ או להתגייר. הם העדיפו להישאר בבתיהם ולהתגייר מהשפה אל החוץ. וכך נטמעו בעם ישראל אדומים שלא חשבו לרגע להיות יהודים אמיתיים. והתוצאה האומללה היא - הורדוס.
    <<<<<<<<<<<<<<<<<<<
    יוספה ומרתה שכשכו את רגליהן במי המעיין. ביום אביבי שכזה לא מיהרו החברות לחזור לבתיהן. את הכבסים שסיימו לכבס מיהרו לפרוס על גבי הענפים שהוקצעו לשם כך. רוח מערבית העידה שברגעים הבאים יוכלו להעמיס את הבגדים שוב בתוך הסלסילה הענקית ולחזור לבתיהן.

    "איילת המדומיינת סיפרה אתמול שעוד ימציאו מכונות שיכבסו לבד את הכבסים".

    "קשה להבין איך עדיין היא חיה עם שיגיונות לב ומוח כה קשים".

    "אולי היא חולה במחלה חשוכת מרפא, אבל מה חבל שאי אפשר לתרגם את רעיונותיה לשפת המעשה".

    "מה כל כך טוב במחלת הנפש שלה?"

    "תארי לך שפותחים קופסה גדולה, מכניסים את הכבסים, לאחר זמן פותחים ותולים לייבוש. האין זה נפלא? יהיה לנו זמן בשפע לכל המטלות האחרות".

    "הבלים מטורפים, חדלי! אחרת אאמין שנדבקת ונפלת במחלתה".

    יוספה הביטה מהורהרת בפני חברתה מרתה ואמרה: "האם זו לא את שרצת כתינוקת להציע לה את ידידותך והזמנת אותה אלייך?"

    "ומה בכך, היא ידידה נעימה ואפילו חכמה, אבל נפשה נטרפה עליה".

    "ליבי אומר לי שהיא כלל לא מטורפת אלא נביאה".

    "מה עולה בדעתך, איך יכולה צדוקית להיות נביאה?" נענעה מרתה ראשה בחוסר אמון.

    "נוכרייה כמוך לא תבין. הסברתי לך הרבה פעמים שאנו יהודים מתקדמים. כלום אין אנו עולי רגלים? כלום אין אנו מביאים ביכורים ומקריבים קורבנות? אפילו כוהנים גדולים יצאו מתוכנו".

    מרתה חשה היטב שאין הם מבינות זו את זו. "היהודים המלומדים שהפיצו את החוכמה, האצילות, אהבת האלוקים והאדם, היו נראים אחרת ממשפחתך. אברהם, משה, יתרו, דוד ושלמה, חכמי התורה, האם הם היו צדוקים?" כעסה מרתה והלכה לאסוף את הכבסים היבשים לקערה.

    "אל תכעסי עליי, מרתה. התורה ניתנה ליהודים והם אמורים לפרשה. עד היום פירשו אותה רק המיושנים, אבל העולם השתנה והצדוקים מפרשים אותה כדי שתתאים לתקופתנו".

    "אם הייתי יהודייה, הייתי בוחרת בדרך האמת, להיות מהפרושים, ולא הייתי עושה מהתורה צחוק והיתול כצדוקים".

    "שפר חלקי שאת נוכרייה, אחרת היית מתרחקת מידידותי". צחקה יוספה.

    בלכתם לביתם והסלסילות על ראשן, אמרה לפתע מרתה: "שלשום איילת באה לבקרני בביתי ופניה זוהרות. שאלתיה מה יום מיומיים? היא הוציאה מכיס שמלתה מטבעות שבורים והראתה לי. מכיוון שאני יודעת את מצבה, כבר לא ייחסתי חשיבות לדבריה".

    "מה שמעת מדבריה?" שאלה יוספה בסקרנות.

    "היא אמרה שאנסה לעזור לה להתאים את חלקי המטבעות".

    "מדוע?" השתוממה יוספה.

    "היא אמרה שזה דחוף, זה יחזיר אותה לבית שחייתה בו בטרם הגיעה לכפרנו".

    "ומה ענית?"

    "שאלתי אותה: מאיפה מצאת את השברים המוזרים הללו? והיא סיפרה שהלכה מזרחה לטייל לבדה, בדרך גילתה מערה. היא נכנסה להסתתר בתוכה מפני החיילים שראתה בקרבת מקום. היא הביטה לארץ וראתה רסיסים מנצנצים. לאחר שאספה בכף ידה חופן הבחינה בחלקי מטבעות".

    יוספה הביטה במרתה שהשתתקה פתאום. "מדוע עצרת בדיבורך?"

    "היא שמעה מתוך עומק המערה צחוק פרוע ולחישות משונות. היא הספיקה לגרוף כמה חופנים לכיסה וברחה משם בפחד".

    "אולי הגיעה בלי משים לאחת המערות ששימשו את המכשפות בזמן שמעון בן שטח". גילתה יוספה בפחד והצטמררה.

    "בדיוק מה שחשבתי בעצמי". פערה מרתה עיניה באימה.

    "ואז צעקתי עליה: נערי מייד את כיסייך מכל הכישופים שעלייך. אלו חפצי המכשפות. היא הביטה בעיניים מבודחות וצחקה לי: 'אל תהיי טיפשה כמו כולם. ואם הם מכושפים מה כבר הם יעוללו לך?'

    "'לשם מה את צריכה זאת?' צעקתי והבנתי שהיא בכלל לא מבינה מה המכשפות יכולות לעולל".

    "אולי היא בעצמה מכשפה?" לחשה לעצמה יוספה.

    "בסוף היא בכתה ואמרה שהמטבעות שהורידו אותה אלפיים שנה, יעלו אותה חזרה אלפיים שנה".

    "יש לי רעיון. אולי הוא יוביל אותנו להבין מה מסתתר בנפשה". פסקה יוספה.

    "מה הרעיון?"

    "נלך לפגוש אותה ונאמר לה שאנו מאמינות לה".

    "ועוד יותר מזה", התלהבה מרתה. "נגיד לה שאנו מוכנות לעזור לה לחזור לזמן שהיא רוצה".

    "היא לא תאמין לנו?"

    "נגרום לה להאמין שאנו איתה ואז אולי גם תתרפא ממחלת הנפש".
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן ו-שירת הכוכבים2 //
    0 תגובות
  • 381
    • מ
    שיר חכו חכו
  • מהללו //
    • הַחַדָשׁוֹת מְזַמְרוֹת.
    אֲנַחְנוּ מַקְשִׁיבִים.
    אֲבָל בֵּינְתַּיִים.
    שׁוּם צוֹפָר לֹא מַתְרִיעַ.

    הַטֶלֶפוֹן מְזַמְזֵם.
    הַמַּנְהִיגִים מְאַיְמִים.
    אֲבָל בֵּינְתַּיִים.
    שׁוּם טִיל לֹא מַפְצִיעַ.

    תּוֹךְ שָׁבוּעַ, אוֹמְרִים כֻּלָּם.
    בְּקָרוֹב, הֵם מַבְטִיחִים.
    אֲבָל בֵּינְתַּיִים.
    הַכֹּל בָּאֲוִיר.

    אֲנַחְנוּ תְּלוּיִים בָּהֶם.
    וְהֵם תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים.
    אָז בֵּינְתַּיִים.
    נַעֲשֶׂה מִזֶּה שִׁיר.

    אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ צָפִינוּ בְּמוֹפַע בַּלֵּילוֹת.
    אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ בְּחַדְרֵי מַּדְרֵגוֹת.
    אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ רוֹקַנּוּ מַדָּפִים בַּחֲנוּיוֹת.
    אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ הִשְׁתַּבַּשְׁנוּ בְּלִי לִמּוּדִים וְטִיסוֹת.
    אַבָל בְּעִקָּר זוֹכֵר אֵיךְ...
    נִדְבַּקְנוּ לַמְּקָרֵר שָׁעוֹת.

    אֲנִי רוֹצָה לָבוֹא.
    בֶּאֱמֶת מְעֻנְיֶנֶת.
    אֲבָל בֵּינְתַּיִים.
    אֲנִי תְּלוּיָה בְּוָעַדוֹת.

    יֵשׁ לִי תּוֹכְנִית.
    מְעֻדְכֶּנֶת, מְסֻמֶּנֶת.
    אֲבָל בֵּינְתַּיִים.
    אֲנִי סוֹפֶגֶת דְּחִיּוֹת.

    עִתּוֹנָאִים צוֹעֲקִים.
    כּוֹתְבִים מַבְטִיחִים.
    אֲבָל בֵּינְתַּיִים.
    אֲנִי תּוֹעָה בַּדְּרָכִים.

    הָאֶזְרָחִים מְבֻלְבָּלִים.
    הַנְּשִׂאִים מִתְוַכְּחִים.
    אָז בֵּנְתַּיִים.
    אֲנִי מַמְתִּינָה לְמְתַוְכִים.

    אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ חִכִּיתִי לְשֶׁקֶט בַּלֵּילוֹת.
    אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ הִפְגַּשְׁתִּי שְׁכֵנִים בַּמַּדְרֵגוֹת.
    אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ רוֹקַנְתִּי שִׁמּוּרִים מֵחַנוּיוֹת.
    אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ שִׁבַּשְׁתִּי לִמּוּדִים וְטִיסוֹת.
    אֲבָל בְּעִקָּר זוֹכֶרֶת אֵיךְ...
    הִדְבַּקְתִּי לַמְּקָרֵר שָׁעוֹת.

    אַל תִּירְאוּ, יְלָדַי, אֲנִי עֵר וְרוֹאֶה.
    גַּם כְּשֶׁאִיּוּם נִשְׁלָח, אֵינֶנִּי טוֹעֶה.
    יָדִי פְּרוּשָׂה עֲלֵיכֶם בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם.
    אֲנִי הַשׁוֹמֵר, בִּי תָּלוּי הַשָּׁלוֹם.
    הַמְתִּינוּ כָּךְ גַּם לְאוֹר הַגְּאֻלָּה.
    הִתְחַזְּקוּ, הַאֲמִינוּ, כִּי הִיא עוֹד מְעַט עוֹלָה.

    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתֶּם הוֹפְכִים אוֹתִי לְצְחוֹק בַּחַלוֹמוֹת.
    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתֶּם בּוֹחַרִים לִי לֹא מְעַט שֵׁמוֹת.
    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתֶּם רוֹצִים בִּי כֻּלָּם יַחַד לִזְכּוֹת.
    אָז בֵּינְתַּיִים.
    תַּמְשִׁיכוּ לְחַכּוֹת.


    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הלוויתן הכחול, NOA#, חזקי ☆ ועוד 24 משתמשים27 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    @חוה אייזן @אש קודש! תודה על מילים משמחות. תודה נוספת.
  • 156
    • צ
    שיר רק הוא ידע את הסוד
  • צפניהו //
    • סוֹף
    כָּתַב הַסּוֹפֵר
    וַיֵיאַנַח אֲנָחָה גְּדוֹלָה עַד מְאוֹד

    הִתְקַבֵּל
    כָּתַב הָעוֹרֵךְ
    וַיִיטול הַסּוֹפֵר רַגְלָיו וַיִּרְקֹד

    סִפּוּר
    חָשַׁב הַקּוֹרֵא
    וַיָשים מַבָּטוֹ לַפּאר וְלַהוֹד...

    אַלְלַי
    בָּכָה הַגִּבּוֹר
    וְרַק הוּא יָדַע אֶת הַסּוֹד

    רַק הוּא יָדַע אֶת הַסּוֹד

    רַק הוּא שָׁכַח אֶת הַשֹּׁד
    אֶת הַמֶּתַח, חֲשָׁשׁ וּצְמַרְמֹרֶת

    רַק הוּא שָׁכַח אֶת הַשֹּׁד
    אַךְ נָטַל מִשָּׁם חוֹל לְתִזְכֹּרֶת

    רַק הוּא יָדַע אֶת הַסּוֹד
    סוֹד הַגַּרְעִין –
    שֶׁנִּשְׁלַךְ אֶל מַכְמֹרֶת


    אודה מאוד לביקורת ולמשוב!
    תודה גדולה מראש.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: מהללו, חנה ש., נקניקית ועוד 9 משתמשים12 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    אחרי ההסבר זה מובן, אבל אני חושבת שאזכור הגיבור מטעה. היה יותר נכון לשייך את אללי לסופר.
  • 819
    • א
    שיתוף - לביקורת עכשיו שיוכיח שאבא שלו טייס
  • איש המילה הכתובה //
    • אינני מפרגן לעצמי תחבורה ציבורית.

    הרחוב שבו אני גר אינו זכאי להנחה. הוא מדורג במעמד סוציואקונומי גבוה. הוא לא באמת כזה.

    הכול בגלל בורנשטיין וורלרשטיין, האמידים המתגוררים עמנו בשדרה. הם מטים את הסטטיסטיקה השכונתית לטובה, או בעצם לרעה, והדבר משפיע ישירות על הפעלת שרירי הרגליים שלי.

    בעוד אני רץ ממקום למקום בגשם, וסחוסי הולך ונשחק, הם מרוקנים עלי שלוליות ממכוניות המרצדס הבוהקות שלהם, ומנופפים לשלום באדיבות כה מיותרת.

    הבוקר הרשיתי לעצמי. התיישבתי על ספסל פנוי מאחורי כמה ילדים חמודים שהיו שקועים בוויכוח האלמותי – אבא של מי נושא משרה רמה יותר.

    "אבא שלי שוטר", טען הג'ינג'י.

    אני מכיר את אבא שלו. חלפן המוכר לכולם. לכולם, פרט לרשויות. שוטר הוא הפוביה הגדולה ביותר שלו, שנייה רק לחשש משוד בצ'יינג' שלו.

    ולא, הוא ממש אינו מפחד מחובש קסדה מאיים עם אקדח. הוא מפחד מהשוטר שבדרך כלל יופיע דקות לאחר מכן. אז יעשה עצמו כבר-מינן, ביודעו שמצב צבירה זה הוא חסר ערך עבור גורמי החקירה.

    "אבא שלי כבאי", השיב מלחמה שערה הממושקף.

    אני מכיר את אבא שלו. חובב אש ותיק. בשריפת החמץ הוא מוביל את הלהקה. בא ראשון, הולך אחרון. נאבק בעזרת מקל מטאטא בכל בייגלה סורר, זורק אחת לדקה פיסת קרטון שמא האש תדעך חלילה. כאשר הפיקוח העירוני מגיח, הוא תופס מרחק, מסדר את פאותיו כעובר אורח תמים, משל לא היה שחור כגחל ומריח כפחם.

    "אבא שלי טייס", הפתיע בנוקאאוט בעל הקול המוכר.

    אני מכיר את אבא שלו. הוא דלפון מדופלם. לא ראה מטוס מבפנים מימיו, בקושי פקד רכב או אוטובוס.

    נוסע בתחבורה ציבורית רק ב'יום ירושלים', אז התחבורה הציבורית בעיר חינמית.

    לחבריו שלא האמינו לו הוא הבטיח: "מחר אני מביא לכם את רישיון הטיס שלו".

    ואני חושב לעצמי בבהלה, כיצד אני משיג עכשיו רישיון טייס, מה גם שביום ירושלים כל בתי הדפוס סגורים.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., Tamar171, רפאל תבורי ועוד 112 משתמשים115 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נקניקית
    מצידי אפשר לשכפל את המשפטים האלה ולכתוב אותם בעשר הודעות נפרדות, ואשים 😆 על כל אחד בנפרד.
  • 648
    • R
    שיתוף - לביקורת אלימות שקטה / סצנה אמיתית
  • R.V.K.A //
    • אחד מימי חמישי החמים מאד בירושלים, תשפ"ה. השמש אינה מקפחת חלילה אף עובר אורח, ומעניקה מקרניה חום אינסופי. מי שיעז ללכת יחף על הארץ, כנראה שיצטער על כך מאד בניתור מיידי.

    שירה, בחודש מתקדם, ממתינה עם בעלה חיים בתחנה מרכזית לקו 75 להר נוף. ידיו של חיים עמוסות שקיות, אך אינו מאפשר לשירה לעזור לו במשא. בעל לתפארת.
    חמש דקות מצטרפות לעשר והנה סוף-כל-סוף הגיח הקו המיוחל מהפינה השמאלית שבקצה העליה. כל באי התחנה, בדגש על 'כל', התקדמו אל עבר הנקודה המדומיינת בה 'בטוח' יעצור האוטובוס. שירה וחיים הגדילו צעדים אף הם, משוועים למזגן האוטובוסי. אולי אפילו מושבים לפליטה יחכו מיותמים לכבודם. אם לא לשניהם - לפחות עבורה.

    הנהג, ערבי מסתבר, קם על רגל שמאל או שנהנה מרדיפת ההמון או שניהם, עצר במרחק ניכר מהתחנה. כולם אצו רצו אל עבר דלתות האוטובוס הפעורות, מסתערים אל תוכו. שירה במצבה, התקשתה לרוץ אך הגבירה מהירות, כמוה חיים. המשקל שאחז בידיו מנע ממנו לרוץ ולתפוס מקום עבורם כפי שוודאי היה נוהג בסיטואציה אחרת.

    שירה הצליחה לעקוף את חיים ונכנסה במהירות בין הדלתות. מאחוריה, בעלה חיים ועוד מספר אנשים שלא הספיקו להיכנס עדיין. הנהג הנמהר החליט שמספיק להיום, ולחץ על סגירת הדלתות. ברגע האחרון הצליח חיים להכניס יד עמוסה לעייפה אל תוך האוטובוס, אך שאר גופו נותר בחוץ. ידו השנייה מלאה אף היא, כך שאין ביכולתה לבוא לו לעזר.

    "נהג!!!" שירה הזדעקה. "סגרת לו על היד! תפתח את הדלת!"

    הנהג לא נראה נרגש מהמחזה. הוא ענה לה בזלזול, מבטא ערבי כבד מלווה כל מילה שלו. "אם אני אפתח את הדלת יכנסו כולם. אין מקום!"

    ה'אין מקום' התגלה כמסדרון אוטובוס דליל. בחלק האחורי יותר של האוטובוס הצטבר מעגל גדול יותר של אנשים. לעמוד וודאי שהיה מקום, ואף נותרו מקומות ישיבה בודדים שלא אויישו.

    "היד שלו, זה בעלי!" היא התחלחלה עמוקות. סביבה אנשים בהו במחזה ושתקו. מה קורה כאן? למה הם שותקים? שיצעקו על הנהג האכזר הזה!
    הנהג הבין כנראה שלא מומלץ להתניע עם רבע בנאדם תלוי בין הדלתות ונאות לפתוח אותן.

    בו ברגע קפץ חיים אל תוך האוטובוס, כשהוא כעוס ופגוע עד עמקי נשמתו. "אתה נורמלי? מי סוגר דלת שאנשים באמצע לעלות? זו סכנת נפשות! אתה מטורף!"

    הנהג הערבי, למרבה האבסורד, כנראה ציפה ל'תודה רבה, לא היית חייב לפתוח. הייתי מסתדר באוויר'. הוא האדים מכעס, זועם על היהודי החוצפן שהעז לפנות אליו במילות גנאי שכאלה. סך הכל סגר עליו את הדלת. מה קרה...

    "תרד מהאוטובוס!" הוא הורה, טון דיבורו צעקני. "אני לא נוסע כל עוד האיש הזה כאן". הוא הגביה קולו לדציבל הגבוה בסולם הקולות, כך שכל השוהים באוטובוס שמעו את הצהרתו.

    חיים שלף את הטלפון והחל לצלם את הנעשה. הנהג קילל וגידף ללא הפסקה, ובין קללה לגידוף הזכיר לחיים שעליו לפנות את האוטובוס. שירה מצידה קפצה אגרופים במתח בלום. למה כולם לא מוחים בעד בעלה? זה לא יאומן.

    הפלא ופלא. ההוא ממהר לעבודה, ההוא חייב להגיע לבית שלו, ולכל שאר ה'הואים' לא היה עצבים וכח להתעסק בזוטות שכאלה. אז מה הייתה תגובתם? הכי 'צפויה' שיש.

    "אדוני, בבקשה. אתה מעכב אוטובוס שלם".
    "היי גבר, אין צורך לעשות את מה שאתה עושה. שחרר אותנו ב'קשה. אני ממהר ורוצה שהוא פשוט יתחיל לסוע".
    "אחי, מה אתה נכנס לזה? לא קרה כלום. בא שב כאן במקום שלי, אני אקום בשבילך והנהג ימשיך בנסיעה".

    חיים שציפה לתגובות תומכות כפי שבהחלט היה אמור לקבל, נפגע מהנוסעים עוד יותר מהמעשה השפל של הנהג הערבי וסינן לאחד מהם בשקט. קולו אצור. "אני מאחל לך, שבמַקום שתצטרך עזרה של אח שלך - הוא יפנה לך גב גם כן".

    הנוסע ניסה להצטדק בתירוץ שהזמן שלו קצוב אך מהר מאד השתתק, מבין מעט את חומרת הדבר. כמוהו החבר'ה במעגל הקטן סביבם ששמעו את המשפט, מפנימים את הדברים.

    ואני עדה למתרחש. כותבת כדי שיתפרסם המסר.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: שמואל!, בַּת שֶׁל מֶּלֶך, מיכל ש. ועוד 69 משתמשים72 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קשת החיים
    כנראה רק במרכז הארץ וירושלים יש כאלה תופעות. אני צפונית ואצלנו פשוט אין כאלה דברים! מקווה גם שלא...
  • 204
    • א
    שיתוף - לביקורת היא לא משוגעת, היא מרגישה
  • איוליס //
    • זוֹכֶרֶת אֵיךְ סִפַּרְתְּ לִי
    עַל הַזְּמַן הַהוּא
    שֶׁלֹּא הָיִית בְּרִיאָה
    סִפְּרוּ לַיְּלָדִים
    אִמָּא בְּבֵית הַחְלָמָה
    הָיִית בְּתוֹךְ בּוּעָה
    בָּרַחְתְּ מֵעַצְמְךָ
    בָּחַרְתְּ בְּמִגְנָנָה
    וְהַתִּינוֹק הִגִּיעַ לְבַקֵּר
    הוּא בָּכָה
    לֹא הִכִּיר אוֹתָךְ יוֹתֵר

    וְאַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת הַדִּבּוּרִים
    מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב אוֹתָךְ שׂוֹרְפִים
    רוֹצָה לִצְעֹק אֶל הָעוֹלָם
    אֲנִי לֹא מְשֻׁגַּעַת אוֹ טִיפְּשָׁה
    הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי צְרִיכָה עֶזְרָה
    וְיֵשׁ לִי לֵב
    אֲנִי מַרְגִּישָׁה
    אַל תִּסְתּוֹבְבוּ
    אוֹ תְּכַסּוּ עֵינַיִים
    תִּתְקָרְבוּ,
    תּוֹסִיפוּ מִלָּה אוֹ שְׁנַיִם
    הָרְפוּאָה שֶׁלִּי קְרוֹבָה
    בִּזְכוּת מִלָּה טוֹבָה
    וּצְחוֹק פָּשׁוּט
    שֶׁל אִשָּׁה רְגִילָה

    אָז עוֹלָם שֶׁלִּי תַּקְשִׁיב
    כְּשֶׁאֲנִי קָמָה תַּאֲמִין
    תֵּן כּוֹחַ, אַל תּוֹרִיד
    יְלָדִים שֶׁלִּי, אֲנִי אוֹהֶבֶת
    גַּם כְּשֶׁאֲנִי מַחְלִימָה
    מִנֶּפֶשׁ כּוֹאֶבֶת
    אֱלוֹקִים יוֹדֵעַ רַחֲשֵׁי הַלֵּב
    הוּא מֵבִין מָה עוֹבֵר
    בְּרִגְעֵי מַשְׁבֵּר
    הוּא נָתַן לִי כּוֹחַ לְהִתְמוֹדֵד
    אָז נָתַתִּי לְךָ חִבּוּק
    עָשִׂינוּ הֲלִיכָה
    רָצִיתִי שֶׁתָּבִינִי
    אַתְּ אִשָּׁה גְּדוֹלָה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: AUVI, .חיה פ, CynicalExplorer ועוד 44 משתמשים47 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    תודה!! אני שמחה שנגע בך תודה רבה
  • 186
    • נ
    שיר איפה הביבסים?
  • נקניקית //
    • חַפשו את כפיר,
    חפשו את אריאל
    בכל מקום שפיר,
    בכל ארץ ישראל

    לא תמצאו אותם,
    לא תמצאו את האֵם
    כי הם מצאו מותם
    בידי המון זועם

    חפשו, חפשו
    הביטו למרום
    גן-עדנה היכנסו
    למעלה בשמי-רום

    הנה, הנה שירי
    שְׂחוק במבטה
    שכינה ליבה תאיר היא
    אוחזת בפעוטהּ

    הנה, הנה אריאל
    בונה מגדל גבוה
    "אמא!" הוא צוהל,
    "חפשיני בַּמַּחְבּוֹאַ!"

    הנה, הנה כפיר
    למד הוא לקשקש:
    "בּוֹצַק, חְפוֹר חְפִיר!"
    עוד קצת מים מבקש.

    דנדון משחק יחמוד
    קוטע את קולם:
    באה עת ללמוד
    מפי בורא עולם!

    כפיר ואריאל
    יושבים ללמוד תורה
    ושירי בצד תהל
    ואם הבנים שמחה.

    אפילו שלא ביקשתם 😩 התגברתי על עצמי ושיתפתי 🤭
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיר כהן 1, שירת הכוכבים, עץ יפה ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    אוי, פספסתי אותו... רק עכשיו ראיתי. הוא מיוחד ממש! סגנון שונה ומעניין. חח העונש הכי יפה שקיבלתי...
  • 686
    • ט
    סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים//קרוב יותר
  • טלי בתי //
    • פרק א'

    לֵאלי

    הפעם הראשונה שהבנתי מה זו כמיהה, היתה בפגישה הראשונה שלי עם מלי.
    היא הביטה בי במבט הרך שלה. הממיס. ושאלה: "את מחכה להיות אמא?"
    הנהנתי. בכיתי.
    פתאום הרגשתי את הכמיהה הזו, את הלב שמתכווץ ברצון חזק. עמוק.

    עד עכשיו עלו בי רק רגשות של אכזבה או ציפיה.
    כשהפנמתי שאולי יקח עוד זמן, היה מתאים לי להישבר או לשקוע.
    אבל דווקא ליהודה היה קשה יותר ממני.
    אני התגברתי. המשכתי הלאה. חיכיתי שוב, לא נכנעת לאכזבה.
    ועכשיו, אחרי שהבנתי מה זו כמיהה, כשהרגשתי אותה, לא יכולה רק לצפות...

    שמחתי שהלכתי למלי, הרגשתי שהגעתי למקום הנכון, לאישה המדויקת. הלכתי אליה כי הרגשתי שזהו. הרגשות מידי מציפים, האירועים מידי גדולים ואני כבר לא מצליחה להתמודד עם עצמי. לבד.

    התירוץ היה הלימודים שלי, שדרשו זאת בתוקף, נגיד. כי אמא כמעט התעלפה כששמעה על זה.
    למה סיפרתי לה? בעצמי לא יודעת.

    "ואת בטח גומרת שם חבילות ממחטות" צחקה, אצבעותיה ממשיכות לתקתק במרץ על המקלדת.
    לא רואה אותי.
    עפעפתי. הרגשתי איך הלב שלי שוקע. פחדתי שלא אצליח להרים אותו, ויותר הוא לא יהיה.
    לא עניתי. לא רציתי לומר דברים שאסור. שאתחרט שנאמרו.
    פתאום נזכרתי בשעה, קפצתי. "אמא, סורי, אבל אני חייבת לזוז, יהודה עוד מעט מגיע ואני רוצה להספיק להכין לו אוכל."

    אמא התרוממה מהכיסא, הודפת אותו לאחור. מביטה בי במבט חודר, חותך.
    "לֵאלי, אל תגידי לאף אחד שאת הולכת לטיפול, אפילו לא לחמותך. אוקי?"

    ***

    אסתר החלה להוריד את הסלטים, לאלי התלבטה אם לקום לעזור, בחרה בכן.
    לקחה בידיה את צלחת הדגים, נכנסת למטבח. אסתר עמדה ליד השיש, מסדרת את הסלטים בקופסאות.

    לאלי נעמדה מאחוריה, אוחזת בצלחת הדגים.
    "אמא?" לחשה.
    גם אחרי שנתיים וחצי, המילה הזאת לא זורמת לה בטבעיות. למרות הכל. אולי בגלל.
    "אפשר לעזור לך?" הגישה לה לאלי את הדגים.
    אסתר חייכה, לוקחת את הדגים ומגישה לה את הקופסא של הטחינה: "איזה כיף שיש לנו אתכם כל השבת!" היא ניסתה לתפוס את מבטה של לאלי, לא הצליחה.
    "גם לנו." לאלי מיקדה את מבטה בקופסאות הסלטים, מעבירה יד על הפאה.
    חמותה עצרה. מסתכלת עליה. רוצה לשאול, מפחדת להתערב.

    לאלי ממשיכה בשקדנות להעביר את החצילים לקופסא. היא חשה במבט של חמותה, הבינה שהיא מתעניינת, אך אולי חוששת.
    נכנעה: "סתם אין לי מצב רוח..."
    חמותה טפחה לה על הגב "אל תדאגי, אחרי שבת שלמה איתנו, יהיה לך יותר מידי"
    "לא הייתי צריכה לומר לך את זה?" לאלי נשכה את שפתיה, לא בטוחה שאמרה מה שכדאי.
    "היית צריכה" קיבלה עוד טפיחה "את יכולה להגיד לי הכל. תמיד"
    לאלי חייכה באהבה לאישה שגידלה לה בעל: "אז אפשר לספר לך משהו?"
    אסתר נדרכה, הביטה בלאלי, מחכה.
    "לא, זה לא מה שאת חושבת, הלוואי. בקרוב... רק רציתי לשתף אותך שהתחלתי ללכת למישהי, לטיפול."
    אסתר חייכה "אני כל כך שמחה בשבילך! את נהנית?"
    "מאוד."

    לאלי יצאה מהמטבח. הרגישה איך הכל מתערבב בתוכה:
    אמא שהיא לא, ושוויגער שהיא כן.
    יש ואין. טוב ורע.

    ***

    לֵאלי

    אחרי הסעודה, ישבתי ופטפטתי עם חיה'לה ורותי, היה נחמד. היה קשה.
    נחמד להיות איתן, לצחוק, לשמוע. להיות גיסה.
    קשה לי להיות עם אחרים, לפעמים. צריכה את הלבד. להיות קשובה לעצמי, לבודד מה מרגישה.
    למה כל דבר אצלי, תמיד, הוא גם וגם???

    יהודה נכנס אל החדר, מתיישב על המיטה.
    "לאלי"
    מביט בי בְּרוֹך, מחכה לשמוע, רוצה לתת.
    אוף. אוף אוף.
    דמעות לכו! אסור בכלל לבכות בשבת.
    יהודה מגיש לי טישיו. מחכה בסבלנות שאצליח לדבר.

    "היה לי קצת עמוס." הגשתי לו חצי אמת.
    עיניו סוקרות אותי. חומלות. מכירות. מחכות.

    "זה בגלל שאני שמחה שלא הלכנו להורים שלי..."
    שכחתי שאסור לבכות בשבת...

    אני מכווצת במיטה, רועדת, בוכה.
    לא יכולה עוד, מרימה אליו עיניים. רואה את המבט שלו, לא סר ממני. נמצא, מבין וחומל.
    הלב שלי מתרכך. מרגיש עטוף יותר.

    ההצפה שוכחת קצת, מעיקה פחות, נותנת מרווח נשימה.
    אני מרגישה פתאום שאני יכולה לחייך את החיוך הרגיל שלי, הכובש. לתת ליהודה אישה כמו שאני יודעת ויכולה להיות. כמו שמגיע לו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מנדי זר, נופים2, kshir ועוד 40 משתמשים43 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אלישבע קיי
    חמוד ורגיש! כתיבה עדינה ומעניינת!
  • 273
    • מ
    שיר בסירת קאנו
  • מיהי //
    • בס"ד
    אשמח מאד לביקורת!

    בקאנו צר,
    על מי נהר,
    שטים להם השניים.
    מנווט ראשון כיוון,
    שני חובט במים.

    שעות רבות,
    ימים,
    שנים,
    הם באותה סירה.
    בזמנים של קיץ -
    ובעין הסערה.

    מדיון לאן נוסעים,
    ועד סודות יקום;
    מתפלספים,
    עוברים נושאים -
    זורמים,
    ישר,
    עקום.

    ולא, אין לי קליימקס, פאנץ',
    אף לא מוסר השכל,
    רק עולם רגוע -
    שליבי לו
    מייחל.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: סוסה כתומה, forty thousand feet, ש.ב.א ועוד 14 משתמשים17 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    forty thousand feet
    forty thousand feet
    אם אין פאנץ' גם לא קראנץ' נגוז מוסר השכל והעולם כה מתסכל אם הלב מייחל לרוגע עוטף, מחלחל לשוט כך...
  • 174
    • א
    שיתוף - לביקורת 2000
  • אוראל סולטן //
    • "אל תאבדו תקווה". (הרב ישעיהו הבר זצ"ל)

    ויש ההוא,
    שאלפיים,
    אנשים.
    כליות.

    לא יספיקו,
    להאיר עולמו,
    בטוב.
    בנתינה.

    ויש ההם,
    שאלף למטה,
    ועוד אחד,
    ישתיקו עולמם.

    ויש ההוא,
    ששתק בצד,
    התבונן.
    חלול.

    ויש אני,
    שלא עשה,
    דבר.
    למען חי.

    ויש ההם,
    שבאו לתת,
    יצאו.
    מקבלים.


    ויש ההוא,
    שאלפיים,
    שנות כליה,
    לא שמוהו.

    ויש אני,
    וכִּלְיָתִי האחת שעובדת.
    והשנייה,
    שפחות.

    ויש ההם,
    שכאשר נמצא חוֹר,
    בן כלית יהודי,
    לחברתה.

    כל אחד,
    בודק,
    עד מקום,
    שידו מגעת.

    והשאר מבטל,
    בליבו.
    ודיו.*

    ויש ההוא,
    אשר נתן,
    אשר בחר,
    שמתפאר בבניו.

    ואומר להם,
    ככה יעשה,
    לאיש אשר,
    חפץ בעיקרו.

    ...​

    "תישאר.
    לתת חיים."

    (דוד בן ארזה,     תישאר.)

    *ע"פ שו"ע אוה"ח תל"ג.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: yes I am, דג הכסף, hadasa feldman ועוד 22 משתמשים25 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה רבה!!! תודהה! טנקס! תודה רבה על המחמאות המחממות! תודה!
  • 81
    • ע
    שיתוף - לביקורת יד של תקווה
  • עמשא בן יתר //
    • #יד של תקווה.

    הלב עמוס בהר של רגשות,
    המוח חורש מחשבות מבלבלות,
    תחושות כהות ובהירות מתערבבות,
    אבל המילים מפי נעלמות.

    רוצה לצעוק לברוח לצרוח,
    את הלב השבור להחליף לשכוח,
    להתמלא בכוחות חדשים,
    שיעיפו אותי לארץ מרחקים.

    אך הלב חזק ובתוקף שולט,
    את הקושי והצער מראה כבולט,
    גורם לי עמוק בתהום לשקוע,
    בביצת הדיכאון לרדת לטבוע.

    ואז מתוך החושך הנורא,
    מנצנץ לו אור זעיר באפילה,
    יוצר לי חור קטן של תקווה,
    ומאליה פורצת תפילה.

    אוי ק-לי הטוב הרימני,
    כוחות של תקווה וחיזוק מלאני,
    להמשיך לחתור ולא להתייאש,
    לתת כוחות לסביבתי להתאושש.

    וכמו יד יוצאת משמים,
    שולפת אותי מעל המים,
    מנגבת ברוך את הדמעות,
    מרכיבה כנפיים חדשות לדאות.

    הלב עמוס הצער באחת מתרוקן,
    לחפש משמעות אחרת מתרונן,
    ואט אט מתיישב לו המוח,
    ותחושותיי מרגישות מנוח,

    וזה לא שכבר הגיעה הבשורה,
    אבל עצם הידיעה היא הישועה,
    שיש יחיד ומיוחד השולט בבריאה,
    ולנו הוא אבא שבוכה בכל דמעה.

    ואז שהטוב המוחלט יחליט,
    שהגיע הרגע וזמן התפנית,
    במהירות האור תתמלא הבריכה,
    ובבתינו יפרצו צהלות השמחה.

    ועד שהשחר יבוא ותעלה החמה,
    בו נדבוק ומכוחו נעלה האבוקה,
    אחד לשני נחזק ברכיים כושלות,
    יד ביד נסמוך ונצפה לבאות הנפלאות.

    אכי"ר.

    "בכל צרתם לו צר" (ישעיהו סג' ט')

    "בעת שהיו בצרה בגלות, היה דומה להם כאב, שצרת בנו צר לו, כאילו היה צרה לו לעצמו" (פירוש המלבי"ם, שם)

    מוקדש לכל מי שמחכה...
    במחשבה שניה כולנו מחכים לאורו הגדול שיתגלה!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תמרוז, איה סופר, CynicalExplorer ועוד 9 משתמשים12 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקצה הארץ-:)
    לא יודע, בכ"א תחזקנה ידיך!
  • 126
    • ח
    שיתוף - לביקורת מי לא מפחד מאנשים??????
  • .חיה פ //

    • שיתוף​

    על רובוטים, מורות, ופחד אחד שנמס​



    * הערה חשובבה-הטקסט נכתב מתוך חוויה אישית גרועה ולא מתוך ביקורת על מורות או מערכת החינוך חלילה.!!

    זה התחיל משיחה רגילה
    ישבתי ודיברתי עם בת־דודה נחמדת על האכזבה ממורה ספציפית
    ואז זה נפלט לי מהפה
    'הלוואי שרובוטים יחליפו את המורות- שלי לכל הפחות
    כי די נמאס לי מ. אה..ם.
    אם רובוטים מחליפים את המורות (שלי שלי!)
    זה אומר שטון לחץ נמס
    וזהו
    אין יותר מבטים מציקים,
    שיחות מוזרות,
    גערות חסרות שליטה.
    אין יותר אמון שנשבר משני הכיוונים,
    איומים חסרי פשר. איומים- אין!!

    כי בסוף כולם אינטרסנטים...

    וככל שניסיתי לדמיין את זה קורה
    מרגע לרגע, זה הפך בעיניי למרגש יותר. חלום מתוק שלא יתגשם
    מורות-רובטים!!
    כאלה שעושים את התפקיד שלהם בלי שיקולי אגו!!!
    ישבתי ככה כמה דקות, בוהה בהקיץ, מפנטזת

    ואז זה הכה בי.

    באמונה אמיתית,
    המורות כבר רובוטים.
    לא במובן הקר.
    אלא במובן המדויק.
    .
    מתוכנתים הכי מדויק שאפשר.

    וברגע שהבנתי את זה
    משהו בי נרגע.
    באמת נרגע.

    המערכת כולה — מערכת מתוכננת.


    וככה
    כשהתובנה עדיין טרייה, יום למחרת,
    פסעתי אל השיחה המתוזמנת עם הרובוט הכי מלחיץ בארץ (בהתחייבות)
    ובמקום לצעוק
    או לחרוץ גורל לתמיד כהבטחתה
    היא פשוט אמרה
    יש מישהו למעלה שמשגיח עלייך, ניסיתי מלא שיחות אצל המנהלת
    ו.... אין לי הסבר אחר
    ואז היא פשוט
    הלכה

    ואני
    לא הייתי צריכה יותר מזה.
    חוץ , מההבנה שלא רק שיש מתכנת
    אלא הוא גם בצד שלי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שין אלף, ME!!, איוליס ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    תודה על התגובות חיממתם תלב! וזה-
  • 99
    • א
    שיר את הלבד.
  • אחת כזאתי;) //
    • הרחובות חשוכים
    הילד הזה שם
    לבד
    עם הלב שלו
    המסורבל
    וכל החברים שלו
    שבאו לעשות בו בלאגן

    ואין משיח
    ויש מה שמסיח
    היצר שלו משתולל
    ומשהו קופץ בלב שלו
    עוד פעם הכל מתבלבל

    אבל היי
    זאת האמונה שלו
    שמחפשת
    זאת הנשמה שלו
    שנשרטת
    יושבת וחושבת
    על החורבן
    בוכה ונשרפת
    על גלות שורטת

    --
    אבא תרחם עכשיו
    כמה דם עוד יצא ממנו
    עליך ועליו
    הבגדים שלו חונקים
    מלאים בריחות של בית ואלוקים

    וזה חונק
    כי איפה הוא
    ואיפה החיים

    תבוא כבר
    רק אתה יודע לחבק
    ושזה לא יכאב
    כי אחרת עדיף לו
    את הלבד.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איה סופר, קונדיטורית מתחילה, אדריכלית מתחילה ועוד 14 משתמשים17 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    תודהה!!! כיף ממש לשמוע.. חייבת לומר, שאני מאד מעריכה את התגובה. היא נעימה, מובנת, קלילה...
  • 63
    • מ
    שיר "ככה-ככה"
  • מיהי //
    • ככה זה כשקר לי,
    ככה זה היום.
    ככה זה כשחושך
    מכסה פני תהום.

    ככה אני ריק,
    וככה מְ'פָרֵק
    את הסיפור שלי -
    עושה לו סוף,
    ומסתלק.

    בדרך כלל בסדר,
    ולעיתים פחות.
    שולף לי איזה סוודר -
    משתמש בו בשמחות.

    שורף נורא כשמישו
    נובר לי בפצעים,
    אני צוחק, כאילו -
    שיהיה נעים.

    מאחורי הקלע,
    סיפור חיי כותב.
    מילה - בדם, ודמע,
    חשוף, לבד, חוצב.

    וככה אני חי.
    מעט לעת נושם.
    אמת, חזק יותר -
    הזמן בזה אשם.

    וככה זה על-אמת,
    עובד לי מבפנים.
    אולי אחיה אחרת -
    כשבאמת אפנים.

    אודה מאד לביקורת
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, אוראל סולטן, AVITALLL ועוד 3 משתמשים6 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיהי
    תודה @דודה ו @צביה ר. על המילים ולא פחות מכך - על הביקורת! אתן צודקות, לי זה היה נשמע דווקא טוב...
  • 75
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת כַּמָּה דַּקּוֹת
  • צביה ר. //
    • סוֹפֶרֶת אֶת הַדַּקּוֹת
    אַחַת
    אַחַת.
    בּוֹרֶרֶת
    אֶת הַדַּקּוֹת מִבֵּינֵיהֶן,
    הָעֲמֻקּוֹת
    וְהַשּׁוֹתְקוֹת.
    וְכַמָּה דַּקּוֹת
    דְּקִיקוֹת
    יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת
    אֲרֻכּוֹת.
    וְכַמָּה
    מְחַבְּקוֹת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נכון מאוד, אדריכלית מתחילה, אתיס ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה, @מיהי , כיף לשמוע!
  • 39
    • נ
    שיתוף - לביקורת שנה לחזרתם של ילדי ביבס הי"ד
  • נקניקית //
    • כשחזרו הביבסים, כתבתי 3 שירים. את השיר הזה כתבתי ביום שישי, מיד כששמעתי ש'חזרו'... תגידו אם אהבתם ואשתף עוד, ואשמח לשמוע מה אתם חושבים, שזה כולל ביקורת. תודה!


    שישי, כ"ג בשבט תשפ"ה

    זהו.
    הג'ינג'ים אינם.
    כבר הרבה זמן אינם.
    אבל עם ישראל, באהבה משבשת
    ניסה לאחוז בתקווה הנואשת.
    אולי יבואו הם פתאום,
    אולי ישובו...
    ויום עבר, חמש מאות
    ועוד ימים, ועוד שעות,
    הם שבו...
    ארון עטוף, אולי בדגל
    לא באו הם ברגל.
    כי זהו, ככה, הם אינם
    מזמן אינם.
    קול בכיים מהדהד וצורח
    בטרם הרהיבו דמם למרח.
    פני-מלאך בצבע כתום
    מי העז אותם לקטום.
    פני-מלאך. צבע כתום.
    הכל טוהר, הכל תום.
    זהו.
    הג'ינג'ים אינם.
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: צביה ר., elis56, עוד ישמע ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 54
    • מ
    שיר היום - שלשום
  • מיהי //
    • עת קרא התרנגול
    שמים נצבעו סגול,
    קמתי עם פיהוק גדול,
    נזכרתי באתמול.

    כיצד חלף הוא כה מהר,
    ממצמצים - והוא עובר!
    חבל שאין עליו שוטר,
    על מהירות עוצר.

    אל שעון מבט חטוף.
    הזמן - כאילו יש לו גוף
    כְּשֶׁל ציפור, בחר לעוף.
    והכל דחוף.

    במרתון כתמול שלשום,
    היה לחוץ - נורא, איום.
    לא הספקתי כלל לנשום,
    והופס!
    עבר היום.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, הלוויתן הכחול, אהרן 1 ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיהי
    תודה לכם! כנראה שהמצב שלנו לא עד כדי כך גרוע אם יש לנו זמן לפרוג :LOL:
  • 120
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת נְסֹרֶת
  • צביה ר. //
    • בָּרֶגַע הַהוּא הָיִית לִשְׁבָבִים,
    לִנְסֹרֶת נִדְרֶכֶת תַּחַת סֻלְיוֹת עוֹלָם.
    נִרְעַדְתְּ, נֶהְדַּפְתְּ
    מִקְּנֵי קַשׁ דּוֹקְרִים שֶׁטִּאְטְאוּ נַפְשֵׁךְ
    הָלְאָה מִמֶּנּוּ.
    דְּמָעוֹת לֹא הָיוּ לָךְ
    שֶׁיּוּכְלוּ לְלַחְלֵחַ פִּסּוֹתַיִךְ הַחֲרֵבוֹת.
    שֶׁלִּי לֹא הִסְפִּיקוּ.
    וְאֵיךְ אָסַפְתְּ שְׁבָבַיִךְ הָרְמוּסִים,
    הִדְבַּקְתְּ אוֹתָם
    חֲבוּקִים זֶה בָּזֶה.
    וּמִי הוּא שֶׁהִגֵּג עַל סִיבִית שֶׁאֵינָהּ חֲזָקָה,
    לוּ רַק יָדַע נַפְשֵׁךְ.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נח שוורצברגנדרוביץ, ניק 150135, איש המילה הכתובה ועוד 16 משתמשים19 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו, תודה רבה על המילים המשמחות!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה