קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 596
    • I
    שיתוף - לביקורת מֵאָז
  • I.Q //
    • ב"ה



    מֵאָז שֶׁהַחֲכָמִים הִכְנִיסוּ חָכְמָתָם בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר.
    מֵאָז שֶׁהֵיטִיבוּ לְבַטֵּא אֲמָרָם, בְּמִלִּים קְצוּבוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת הֵיטֵב עֹמֶק דַּעְתָּם, הָיְתָה הַחָכְמָה נְתוּנָה לַכֹּל.
    וְהָיָה כָּל דּוֹרְשָׁהּ, נוֹטְלָהּ מִן הַדַּפִּים הַיְּשָׁנִים, וַהֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ כְּבַכּוּרָה בְּיוֹם קַיִץ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. וְהָיָה כָּל דִּכְפִין מַעֲלֶה עַל לְשׁוֹנוֹ אֶת מִלְוֹתָם שֶׁל הַחֲכָמִים. דּוֹמֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, לֶחָכָם בְּעֶצֶם כּוֹחַ חָכְמָתוֹ, וְהָיְתָה הַחָכְמָה גּוֹלָה מִמְּקוֹמָהּ וּמִלּוֹתֶיהָ גַּם בְּפִי הָאָתוֹן.

    מֵאָז שֶׁבַּעֲלֵי הָרֶגֶשׁ הַדַּק הִכְנִיסוּ רִגְשׁוֹתָם לְתוֹךְ נִגּוּנִים, מֵאָז שֶׁיָּצְרוּ אֶת רֶצֶף תְּנוּעוֹת זִמְרָתָם, הַנּוֹשֵׂאת אֶת גַּעְגּוּעֵיהֶם הֵיטֵב. הָיוּ הַנִּגּוּנִים נִתָּנִים לְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, גַּם אִם לְבָבוֹ קָטָן מֵהָכִיל, נוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר. וְכָל שׁוֹמְעוֹ אוֹמֵר: עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָא.

    מֵאָז שֶׁבַּעֲלֵי הַפִּקְּחוּת הִכְנִיסוּ פִּקְּחוּתָם בְּפִתְגָּמִים חַדִּים כְּתַעַר, בְּחִדּוּדֵי לָשׁוֹן שֶׁמַּזְהִירִים כְּכוֹכָבִים. הָיָה כָּל אָדָם, אַף שֶׁקֵּהֶה חוּשִׁים הוּא, עַל לְשׁוֹנוֹ מִתְגַּלְגְּלִים אִמְרוֹת כָּנָף, שֶׁהוֹרִיק מִכְּלֵי זוּלָתוֹ וְאָסָף אֶל חֵיקוֹ.

    רַק דַּקֵּי הַמַּבָּט, אֶחָד מֵעִיר שְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, הָיוּ עוֹד יוֹדְעִים לְהַבְחִין בֵּין תְּכֵלֶת לְקָלָא אִילָן. בֵּין חָכְמָה פְּנִימִית, לַעֲשׂוּיָה. בֵּין רֶגֶשׁ מְעֻשֶּׂה, לְזֶה שֶׁבָּא מִן הַלֵּב הַפְּנִימִי. בֵּין חַדּוּת הַפִּקֵּחַ, לְזֶה שֶׁעָמַד וְשִׁנֵּן פִּתְגָּם אַחֵר פִּתְגָּם וְלֹא קָרַב מֵהֶם אֶל תּוֹכִיּוּת נַפְשׁוֹ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחת כזאתי;), -Frida-, סיפור8 ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    איך שמחתי לראות שהעלית משהו חדש כל מילה מילה.
  • 651
    • מ
    שיר קריאת ים סוף
  • מתן מאור //
    • ובני ישראל חונים
    במדבר
    על הים

    בקושי יצאו מגלות
    עוד לא
    הפכו לעם

    וכבר צר אויב שוב
    לשבות
    לשעבד

    חלקם נואשים
    מתחילים
    עשתונות לאבד

    ויש את הבוטחים במדינה
    שתילחם
    תישא עול

    הרי הובטחנו – שנית
    מצדה
    לא תיפול

    משה נשא מטה
    שמט
    ייאוש גם מלחמה

    השם ילחם לכם
    יבקע
    בתוך הים ביבשה
    • תודה
    Reactions: רבקהנ, סבתא חביבה, מצלמה חדשה ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    מדהים.
  • 583
    • I
    שיר הנה זה עומד אחר כתלינו ,,,,
  • ilan p //
    • הנה זה עומד אחר כתלינו

    א
    הנה זה עומד אחר כותילנו
    להעלות מכאן
    את תפילותינו
    בעבור אבותינו שבטחו בך
    הכל עבר
    הכל נשכח
    בורא חושך יוצר אור
    אחות קטנה
    היום תזכור

    פזמון
    ולא קרב זה אל זה כל הלילה
    עמוד האש
    עוד עובר לפני המחנה
    עמוד ענן
    קשור מלמעלה
    טרם תקראו ואני אענה

    ב
    הנה זה עומד אחר כתלינו
    ואמונה כל זאת
    קיים עלינו
    חושבי שמך לא תשיב ריקם
    עם נופל
    נופל וקם
    בורא חושך יוצר אור
    אחות קטנה
    היום תשמר

    פזמון
    ולא קרב זה אל זה כל הלילה
    עמוד האש
    עוד עובר לפני המחנה
    עמוד ענן
    קשור מלמעלה
    טרם תקראו ואני אענה

    מביט לשמים אולי ,,,
    יעבור הענן על פני ,,,ואקרא
    רחום וחנון
    ארך אפיים
    ורב חסד ואמת
    הושיענו ,,,
    הושיענו ,,,
    עדיין עומד אחר כתלינו

    לשיר הזה יש גם לחן --אולי אחרי ט באב אעלה ב"נ לפורום מוזיקה
    • תודה
    Reactions: סבתא חביבה, אנונימי 770, אחת כזאתי;) ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צנוברית
    ואווו מהמם תעלה את הלחן
  • 2K
    • נ
    שיתוף - לביקורת אור חדש
  • נ. גל //
    • סיגריה אחרונה ואני חוזר לעבוד. מבטיח.

    העשן לועג לי. מה הסיכוי. רק הרגע ראית אמבולנס עובר ברחוב, וכבר תצליח לחזור לעבוד?

    אני רוצה ללעוג לו בחזרה, אבל רואה שחור בעיניים. מכבה את הסיגריה בלי לראות, מגשש אחרי הכיסא. מתיישב. לא יכול לנשום. ריח של בשר חרוך ממלא אותי, וזה שהכל בראש לא עוזר בכלום. כמעט יכול למשש את אלי לידי, מחייך. חיוך אחרון, שנשאר שם לנצח.
    אני קובר את הפנים בידיים, רק מתפלל שיעבור כבר. לא יכול עם זה, אלוקים.

    לא יודע כמה זמן עובר. רק חושק שפתיים, מנסה לא לצרוח. לא לצרוח. לא לצרוח. לאט לאט הרעמים נחלשים לי בראש. מתחלפים ברעש האמיתי, זה שבחוץ. צפירה מהדהדת ברחוב, אני מצליח לפקוח בחשש עיניים ולהסתכל.
    "שמעון!" צועק לי מישהו. יותם, כנראה. "בוא כבר, מה נתקעת?"
    מה נתקעתי. שאלה טובה. "מה יש?" אני עונה בשאלה.
    "אין לי מושג, אחי. אני על הווצאפ כרגע, כולם מחפשים מישהו שכן יודע מה הולך."
    אני מתרומם, תוהה כמה זמן כבר אורכת הצפירה בחוץ, שהספקתי להתאושש. פותח את המחשב, משוטט בזריזות באתרים הרלוונטיים. "יש פה קטע מוזר, בוא תסתכל רגע."
    יותם מתקרב, מציץ במסך. "מה זו המתיחה הזו?" הוא מרפרף על השורות. "מה משיח?"
    "זו לא מתיחה." אני אומר, בעיקר לעצמי. "בוא, כנס לרכב שלי. נעוף לירושליים."
    "אין מצב, אחי." הוא מגחך. "עובדים עלייך."
    "בוא, ואני אוכיח לך." אני מתרומם, נוטל את המפתחות.
    יותם בא אחריי, מהוסס.
    המסדרונות מלאים בעובדים תוהים. חדר המנהל ריק, הדלת פתוחה לרווחה.
    "זאת לא מתיחה." יותם מביט באלם בדלת. "אשכרה קרה משהו."
    ופתאום אנחנו מחייכים, כאילו זה הכי פשוט בעולם.
    "יאללה, הלכנו."

    בכניסה לחניון עוצר אותנו בחור. "אל תעלו על רכב, אין יציאה מהעיר בתחבורה פרטית. הכל פקוק, המשטרה הוציאה הנחיות דחופות."
    "סבבה." אני אומר, ומחייך שוב.
    מתי בעצם פעם אחרונה חייכתי ככה, מכל הלב?
    אני יודע את התשובה, ולא רוצה להיזכר. אז, לפני שיצאנו ללבנון. כשעוד הייתי בחור צעיר בלי פחד ובלי דאגה, יושב על הגדר עם החברים.
    ועכשיו פתאום אני מחייך שוב, ואפילו הזיכרון לא מצליח להקהות את החיוך הזה. הכל בסדר, זה כל כך פשוט פתאום.
    אוטובוס. אנשים נדחקים עליי. יותם מביט בי בחשש. "אתה בסדר?"
    אני בודק את עצמי. אוויר יש לי, וגם יכולת לנשום. "כן." אני אומר, לא מזהה את הקול של עצמי. בטוח לגמרי, שליו. "הכל טוב, אחי. באמת שהכל טוב."
    יותם מביט בי, מחייך עם העיניים. "וואלה, באמת משיח בא אם אתה מסוגל להדחף בלי לקרוס לי פתאום."
    אני רוצה לטפוח לו על השכם, לצחוק. הצפיפות לא מאפשרת לי להגיע אליו, אז אני רק צוחק בקול. "תאמין לי, היה שווה לחכות לו. בסוף הוא הגיע."
    מישהו מפעיל בכריזה שיר עליז כלשהוא. המילים מכות בי: שהחיינו, וקיימנו, והגיענו לזמן הזה. מלך המשיח, ברוך הבא.
    לאט לאט כולם קולטים את המנגינה, מצטרפים. אפילו אני. כבר שנה שלא שרתי, מאז האשפוז האחרון. עכשיו אני שר, ושום דבר לא מפריע לי לעלות בטונים, כמו שידעתי פעם.

    אני לא יודע כמה זמן עובר, אני רק יודע שירושליים נראית לי יפה מתמיד. מאירה, כמו העיניים הנוצצות של יותם. "תתחדש." אני אומר לו כשאנחנו יוצאים מהאוטובוס. "למדת לבכות."
    "גם את זה לומדים בסוף." הוא עונה לי, וקולו צרוד. אורך לי רגע להבין שהוא בכה את נשמתו כששרתי. אני מחבק אותו, דבוק אליו בתוך פקעת אנשים. "יהיה טוב, אחי." אני לוחש. "אני מבטיח."
    "אני יודע." הוא אומר, וממשיך לטפטף על כתפי. "אני יודע."
    וככה אנחנו מגיעים, מזיעים, רטובים ונוצצים.
    "אתם הגעתם מרחוק." אומר מישהו. "בזמן הזה בית המקדש כבר הספיק לרדת מהשמיים."
    "והמסגדים?" אני שואל.
    הוא צוחק. "התפרקו. מהצד זה נראה כמו רעידת אדמה, פשוט ההר נטה קצת הצידה והכל הדרדר לתהום."
    "מאיפה עולים?" יותם חוזר להיות מעשי, כמו שהיה תמיד.
    "לכו ימינה, איפה שהכי צפוף - זה הכיוון." הוא אומר. "אה, וטומאה נדחתה בציבור, אז אתם יכולים להיכנס."
    "מה שתגיד." ממלמל יותם. אני דווקא מבין אבל שותק.
    נדחקים עוד קצת, ולפתע אני לופת את ידו של יותם. "יותם."
    "מה?" הוא מסתובב אליי.
    "יו-תם." אני חוזר, קולי נשבר.
    הוא עומד מולי. "מה יש?"
    "בבית המקדש... שוחטים קורבנות."
    "גאון אתה, אחי."
    "לא." אני נושך שפה. "זה דם. על הרצפה. על אנשים. אני לא יכול."
    עכשיו יותם נושך שפה, ושותק שתיקה ארוכה. "יודע מה? בוא נכנס כמה שיתאים לך. מקסימום נעצור באיזו פינה. אבל לפחות נכנס לאיזור. מה תגיד אחר כך לחדווה? שישבת כמו איזה מסכן ברחוב ולא נכנסת?"
    הדמיון עושה את שלו, ואני מהנהן. אכזבתי את חדווה מאז החתונה כל כך הרבה פעמים, באמת שמגיעה לה גאולה שלימה.
    הצפיפות גוברת. אנחנו כבר לא דוחפים אלא נדחפים. זורמים עם עוד מיליונים אל ההר. אל המבנה החדש שצץ פתאום, מאיר את העיר כולה באור חדש.

    שער הר הבית.
    "שבוע שעבר ראיתי באיזה סטטוס של הלכות לשלושת השבועות, שהר הבית הוא סביבות קילומטר וחצי כל צד." אני אומר. "יש לנו דרך."
    יותם מהנהן. "זה נראה ככה."
    אותי זה מרגיע. אני כבר לא יודע אם הרוגע הוא כי אני בבית המקדש, כי אני יודע שחדווה כבר בפנים, או כי אני יכול להתקדם בקצב שלי, ובכל מקרה יהיה טוב.

    שער עזרת נשים. מטרים ארוכים של קירות מעוטרים סביבי, ואני שוב בשטח הפתוח.

    שער העזרה כבר מולי. אני מתחיל לרעוד. זה אפילו לא נראה מוזר, אף אחד פה לא מנסה לשלוט ברגשות שלו. נשים זורקות חבילות טישו מהמרפסות שלהן, וגברים אוספים אותן לשימוש.
    "אני לא יכול." אני אומר.
    יותם מסתובב אלי שוב. "אתה יכול."
    "אני לא יכול."
    יותם מחייך. "אם אני יכול לבכות, ולא יקרה לי כלום, אתה יכול להיכנס."
    "אני..." לא יכול להגיד שאני לא יכול. "מפחד."
    יותם חושב רגע קצר. "זה הבית של אלוקים, כן?"
    אני מהנהן.
    "והוא בטוב איתך, כן?"
    אני ממצמץ, לא מבין.
    "תגיד, נראה לך אלוקים יתן לך לחטוף התקף בבית שלו? הוא מארח טוב, תאמין לי." הבוטות הישנה של יותם. כמעט שכחתי שהייתה קיימת.
    "השתנת." אני אומר, מעריך.
    יותם בולע את רוקו. "כן." הוא נושם. "גם אתה."
    אני בוחן את עצמי. כן, השתנתי. מי לא, בעצם.
    "בוא." הוא מחייך חיוך קטן. "אתה יכול."
    ואני הולך אחריו. מאמין במי ששוכן בבית זה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אלף אורות, kshir, ;בינארית ועוד 38 משתמשים41 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה שניחשת
    יפהפה אמן שנזכה
  • 824
    • ס
    שיתוף - לביקורת הגעתי הביתה
  • ספרי מוסר //
    • נכתב מתוך כאב חזק
    על חולי שלא רואים
    יאיר לי ממש לקבל הארות והערות.


    הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה
    אֲנִי
    עִם הַלֵּב
    עִם בּוֹר הַכְּאֵב
    וְהַחֹלִי.

    הִגַּעְתִּי
    לְרִיק
    לַיֹּבֶשׁ
    וּכְלוּם

    לְשֶׁקֶט
    בּוֹכֶה
    שֶׁעִרְפֵּל לִי.

    הִגַּעְתִּי.
    רָצִיתִי שֶׁיִּרְאוּ
    שֶׁיִּהְיוּ
    שֶׁיַּקְשִׁיבוּ.

    בִּקַּשְׁתִּי
    חֶמְלָה.

    הִגַּעְתִּי
    לְבַד.
    אֲנִי
    עִם עַצְמִי
    חִבַּקְתִּי
    נֶפֶשׁ
    חוֹלָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רבקהנ, RIVKA W, תמר!! ועוד 23 משתמשים26 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צנוברית
    ואוו מרגש ונוגע כתוב מעולה
  • 797
    • מ
    שיתוף - לביקורת פרחי ירושלים
  • מיהי //
    • בס"ד
    פרסמתי את זה באתגר לפני כשנתיים(!),
    עצוב לי שאנחנו עדיין לא שם :cry:
    בכל מקרה, חשבתי שמתאים לתקופה.
    שבע"ה נזכה בקרוב ממש!

    פִּרְחִי ירושלים​

    האוטובוס נעצר באחת. שימי התעורר והתמתח בקולניות. הוא הביט בחלון המאובק, ושף את חוטמו הקטן. כבר
    גוש דן! ישן חזק כנראה.

    ילד זהוב פאות מסולסלות דילג בינות למושבים ונעצר לידו: "אפשר לשבת?" הוא תלה בשימי עיניים תכולות .

    "בטח" שימי הנהן והוריד את תיקו אל בין רגליו. "אני שימי" הוא חייך, וגומה נחרצה בלחיו, "איך קוראים לך?" שאל .

    "לייבי. גם אתה נוסע לקרובי משפחה שלך?" לייבי נדנד את רגליו במרץ.

    "לא, אני חוזר לבית שלי, שברמות י'ב. נסעתי מחיפה עד לפה, לבד! אני בן שמונה וחצי" שימי הזדקף בגאווה, "בן
    כמה אתה?" הוציא חטיף מתיקו.

    לייבי עיקם את אפו: "הממ... זה קצת מסובך".

    "אהה!" שימי ניתר בהתרגשות, " אתה לא מדור משיח! נכון? ידעתי!" הנמשים שבפניו קפצצו בלהט. תמיד סקרן
    אותו לפגוש ילדים מ"פעם."

    "אני באמת לא," צחק לייבי, לנוכח ההתלהבות המתפרצת של ידידו החדש: "אני מגטו לובלין. לא זוכר בדיוק
    ממה נפטרתי, בגיל חמש." הוא הרהר: "אז יוצא שאני בערך בגילך! נראה לי שהלכתי לעולמי משילוב קטלני של
    שחפת ורעב וזה לא היה נחמד במיוחד." עיניו התקדרו לרגע, אך מיד שבו לנצוץ בעליזות "אבל עכשיו הכי כיף
    בעולם! אני נוסע לנין של אחיין שלי, שקוראים לו הלל. הילדים שלו חברים שלי, והוא הזמין אותי לכבוד החג.
    אפשר קצת?" הוא חפן בידו מהחטיף הצבעוני, בירך בקול, ומחצית מהנוסעים ענו לו אמן מהדהד .

    "תוכל להגיד לי מתי לרדת? אני תמיד מסתבך עם כל התחנות" ולפני ששימי הספיק לשאול, לייבי ענה בחשיבות
    "הם גרים ממש קרוב ל בית המקדש. הרבה יותר קרוב מרמות י'ב!" הוסיף במנגינה מתגרה.

    שימי הסיט את פאותיו החומות אל מאחורי אוזניו "ואתה יודע מה אני?" הוא לא נשאר חייב. "אנחנו כהנים! אז
    אני "...

    "אתה פרח כהונה!!" קטע אותו לייבי, ועיניו הכחולות כשמי מרום נפערו בהתלהבות.

    שימי צחק, וגומתו העמיקה "מה פתאום! אני עדיין לא בר מצווה. אני רק רובה. אבל אחים שלי פרחים." הוא
    הנמיך את קולו ורכן לאוזנו של חברו החדש: "ובשנה הבאה, אני וחבר שלי, ארי, נתחיל לשמור בתוך בית המקדש!"

    לייבי נשף בהערכה, והם התעסקו דקות ארוכות בגריסות קול ניות של החטיף המלוח.

    "אז למה אתה בא כל כך מוקדם?" תהה שימי. הוא ידע שיש זמן רב עד החג, כיוון שאמו עבדה במקצוע המבוקש
    ביותר בשוק, כגננת, ואפילו היא עדיין לא יצאה לחופשת בין הזמנים האהובה עליו כל כך. ויתר על כן, למי יש
    פניות לארח ילדים בשבוע כה עמוס וגדוש בהכנות לקראת החג?

    לייבי מחה את פיו בשרוולו, ולגם מבקבוק הספורט הצהוב שלו "אתה מבין? יש לי הרבה מרץ. והלל אמר לי
    שהוא צריך עוד זוג ידיים להתכונן לכל האורחים. ויגיעו מלאנטות,

    כי הבני -דודימ'שלי האלו,

    הם גרים ליד שער שכם.

    ולכבוד תשעה באב - כוווווולם באים לירושלים !!!"
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: devMode, CHAYA A, מצלמה חדשה ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    פשוט קטע מתוק שכיף לקרוא והלוואי שיקרה בקרוב
  • 565
    • ג
    שיר יש מילים שאין להן כותרת.
  • גאווהסקריפט //
    • (אם יש הערות או הארות על המילים וכו' אשמח לקבל...)

    ושוב
    אנחנו מתאספים
    ממצמצים מול השמש הצורבת
    עברה עוד שנה

    ושוב
    בשגרה הזויה
    מסכמים מי מביא מה
    יושבים לסעודה

    לא אבלים עוד
    אך חפויי ראש
    וגם אם עבר מספיק זמן
    אם נצחק ונתבדח
    הקריעה שקרענו חקוקה עמוק בלב
    וגם הדמעות
    הגעגועים
    כולם עודם ועדיין.


    ============================================================================

    איך מתוך החיוכים
    על המקרר
    בולטים לי אלו
    שאינם עוד.
    רק התווים משורטטים
    המנגינה
    מזמן גוועה
    איך תמונה שורדת יותר
    מהמקור.
    רוצה לבכות.
    רוצה לדרוש
    תנו לי אותם
    בחזרה

    אבל זה כל מה שנשאר.
    נעליים, בגדים, מגירה מבולגנת
    הכול יושב פה, מחכה
    תמונות ,הקלטות, סרטונים
    אתם עוד חיים בתוכם
    צאו כבר
    אנחנו מחכים
    כל כך.

    ========================================================

    אוף.
    לא בא לי שוב.
    כל הסרט חוזר על עצמו.
    לשבת ולכתוב.
    לנסות להתנחם במשמעות
    בזיכרון
    להתגעגע

    אוף
    לא בא לי שוב
    להיות בהלם
    לעכל כל יום עוד קצת
    שזה יבוא לי משום מקום
    ויעלם לאט לאט
    אבל אף פעם לא לגמרי.

    אוף
    אין בי כח עוד
    להמשיך
    ולדעת שמחר
    זה יקרה
    שוב
    • תודה
    Reactions: ❤️אילולה❤️, yael305, בלדה ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RU1
    נכון מאוד. אבל כאן ספציפית "לא בא לי שוב" מבטא לדעתי בצורה הכי טובה.
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת פאנפיק מרגל להשכרה|אייל
  • מוז'יניקית //
    • פאנפיק קצר על ילדותו של אייל
    אנא חוו את דעתכם המקצועית:)


    "אייל גלבוע, קום על רגליך" המורה אברמוב עמד על סף פיצוץ.
    אייל נעמד בפרצוף תמים, מסתיר חיוך ומביט בתיקו של המורה אברמוב שכעת הדיף ריח בלתי נעים בעליל.
    "יורשה לי לשאול אם זה קשור אליך?" המורה בקושי שלט בקולו, בעוד כל הכיתה מתגלגלת מצחוק. הדקות האחרונות היו מבדחות בהחלט. המורה בא להוציא את יומנו מהתיק כדי לרשום את אייל ועוד כמה ילדים על התחצפות, הוא רק נגע בתיק, ופצצת סירחון התפוצצה לו לתוך הפרצוף. אין מה לומר, אייל הזה יצירתי בהחלט.
    "תמיד אפשר לשאול, הבעיה מתחילה עם התשובות" אמר אייל בחביבות אינסופית.
    "צא לחדר המנהל בבקשה, ידע אותו במה שקרה, ואל תחזור לבית הספר בלי ההורים שלך!" איבד המורה את עשתונותיו האחרונים, וצרח כפי שלא צרח מעולם. אייל גרם לו לאיבוד השליטה העצמית פעם אחר פעם.
    "לאן ללכת קודם, למנהל או לקרוא להורים?" שאל בשלווה סטואית, ופנה לכיוון הדלת.
    "לא משנה הסדר!!" צווח המורה.
    מבטו של שמעיהו, בן דודו תפס אותו לרגע, מודאג ונוזף. הוא התעלם.
    "פסדר" אייל לא יצא דרך הדלת. הוא קפץ מהחלון אל גגון הפח של חדר השרת, ומשם אל רצפת החול החמימה.
    הוא פסע לאט לבית, ידיו תקועות בכיסיו במרדנות, בלוריתו השחורה פרועה ועיניו הירוקות תרות אחר ריגוש חדש.
    הוא נכנס לבית חרש, ופסע לחדר המגורים. אבא ואמא ישבו שם ושתו קפה. מוזר שהם בבית.
    "המורה אברמוב והמנהל בקשו שתבואו לביצפר" זרק לחלל, ונעלם לחדרו לפני שתבוא מקלחת הרותחין.
    הוא השתרע על הרצפה, ושלח יד אל רגל המיטה החלולה. הוציא משם את הדבר עליו עבד בימים האחרונים, היו לו תכניות גדולות בשביל הדבר הזה.
    "אייל, בוא לסלון, חמוד" הייתה זו אמא, קולה עייף.
    "זאת לא הייתה אשמתי"אמר כשהגיע לסלון, "רק רציתי לראות אם הטריק החדש שלי עובד" התגונן מול מבטו הזועם של אביו.
    "אייל, מה אני אומר למנהל? איך אני להתחייב בשמך שזה לא יקרה שוב?" אייל זיהה חוסר אונים בקולו הכועס.
    הוא משך בכתפיו. "למה אתם בבית ולא בעבודה?" שאל שלא מן העניין.
    מנחם וניצה הסתכלו זה על זה בהפתעה. אחר רכן מנחם לאייל ונתן לו מכה בזרוע.
    "אאוץ',מה אתם רוצים ממני! אמרתי שזה לא היה באשמתי! תעזוב אותי!" צרח אייל, מתנועע בפראות. מנחם שמט את ידו, והלך למטבח. אייל הנרגז שפשף את ידו האדומה, והרים מבט חד אל אמו. "אני יכול ללכת לחדר, בבקשה?" שאל בקול זועף.
    לפתע נכנס מנחם לסלון, כוס שוקו בידו.
    הוא הושיט אותה לאייל ובקול אוהב אמר, "קח, מותק".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: meiravsamar, נסיכת על, לוי D ועוד 27 משתמשים30 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RU1
    גם נכון ...
  • 1K
    • ח
    שיתוף - לביקורת התקפה, לא בשבילי.
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    טיפוסי אישיות, מאובחנים על סמך התגובה לחשש מהתגובה האירנית.

    המסודר והמאורגן – מסתכל כל חצי שעה בשעון, נו הם עוד לא תקפו? עשרים וארבע שעות חלפו, אפשר להודיע לי בדיוק מתי אתם מתכננים לתקוף, בודק כל דקה בקווים אם יש חדש, האם אני אספיק קניות ב"יש" שוב פעם, כבר מילאתי את הבית שלוש פעמים, אבל מה לעשות הכל התחסל.

    הצדיק – כבר גמרתי שלוש פעמים את ספר התהילים, קיבלתי על עצמי לא לדבר בשעת התפילה, אפילו אם תהיה אזעקה, אני לא מתעדכן בחדשות.

    הלץ – עכשיו אני יודע איך להחזיר למי שנלחם בי, אני פשוט מודיע להם שהתגובה תהיה קשה, התגובה תפתיע אותם ושיערכו לתגובה בקרוב, השכן הזה, שמנצל, ובונה בלי חשבון שיחכה לתגובה שלי...

    הדאגן – איפה אתם נמצאים? אל תצאו, תישארו ליד מרחב מוגן, בלילה? בשום פנים ואופן, הם יכולים פתאום להתקיף.

    האדיש – מה אמרו שתהיה תקיפה? לא יהיה שום דבר, הכל בסדר.

    הנייעסן – שמעת, כתב"ם התפוצץ בזרעית, היו אזעקות בנהריה, פינו פצועים מהדף, אני אומר לך, הם מתחילים, עוד דקה אתה שןמע אזעקות בעכו.

    הלחוץ – תביא לי דחוף רגיעון, אני לא עומד בזה, אם הם עדיין לא תקפו זה אומר שאנחנו עדיין לפני, לא ישנתי חצי לילה, אני כבר ממוטט, אי אפשר לעשות כלום, רק לחשוב על זה, אזעקה עולה ויורדת ואם בדיוק אני לא אספיק לרוץ לממ"ד?

    הנמנע – משלב ידיים, אי אפשר לעשות כלום, נשב ונחכה, ממילא הראש שלי לא מרוכז.

    החרוץ – בינתיים שאנחנו ממתינים, הספקתי להכין מנות אחרונות לסוכות, לצבוע את כל הבית, לארגן שוב את כל הארונות.

    ה"סמוך" – בינתיים ממשיכים כרגיל, תצאו, אין צורך להצטייד, הכל טוב.

    ה"בעניינים" – הטיסות שלנו לטיול התבטלו, בינתיים אנחנו מנסים לארגן נופש חילופי כאן בארץ.

    המתבונן – תראה איך אנשים מגיבים, תראה כמה פחד יש בציבור, תראה איך יש כאלה שלא דואגים, תראה את אלה שבטוחים שהכל יסתדר.

    החושב - אולי במקום לחכות להתקפה, נצפה לגאולה?
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: שנים, Rachel27, מתן מאור ועוד 31 משתמשים34 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    זה שחשוב לו מה יגידו עליו - ילדים, לסדר את הבית, אם יפול כאן טיל, כטב"ם או פצצת אטום - שלא יראו...
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת חורבן. ה'תשפ"ד
  • כותב השורות //


    • תפילת ערבית הסתיימה
    התיישבתי על הרצפה, ככה אמרו לי...

    שתיתי מספיק, נשנשתי 2 קילו ענבים והשנה הוספתי לתפריט - דיאטת קפאין, מה שאומר ששבוע ימים אני בלי קפה בבוקר

    התיישבתי על הרצפה מוכן נפשית לקראת היום הזה שנפל עלי באמצע ההכנות לחופשה שגם ככה השנה תלויה ועומדת...
    לידי ברצפה היה זרוק המצב רוח שלי עייף ומצוברח
    תחושה לא נעימה אפפה אותי

    התחלתי להרגיש רעב רק מלחשוב על עוד כמה שעות יוצא הצום...
    הרמתי את העיניים אל השעון בפעם הראשונה מתוך 500...
    הצום רק התחיל והשעון כבר החל להאט את הקצב, בכוונה...

    האנשים סביבי הסתדרו עם כריות ושרפרפים, הגדיל לעשות המפונק של הבית כנסת שארגן לעצמו פינה יפה בסגנון מזרחי, לו ולחמשת בניו כן ירבו...
    ניסיתי להתמקם בזווית הישיבה שזכורה לי משנה שעברה כהכי פחות מציקה, זה לא הלך...

    עוד כמה מבטים סביבי...
    מישהו תקע את מבטו על הגרביים שלי, כנראה הבחירה שלי בגרביים כתומות לא ממש מתאימה ליום כזה...

    והנה זה מתחיל...
    איכה ישבה בדד...

    אני קורא וקורא וקורא...

    מבקש מהעין שתזיל - ולו דמעה אחת... ממתין בשתיקה לכאב שיפלח את הלב
    מנסה להרגיש אם לשוני טועמת את הטעם המריר של הלענה
    בודק עם עצמי אם משהו מהלב שלי נהפך בקרבי?
    אם חל שינוי כל שהוא בתחושת הבטן שלי, במעיים... בכבד...

    כלום!

    אני לא מרגיש כלום!

    חוץ מתחושת גודש בקיבה שתתחלף אט אט ברעב וצמא, אני לא מרגיש כלום!

    אני ממשיך לדפדף בין קינות, אינספור מילים גדולות מאותיות מלאות בכאב –
    מספרות על חלל עצום שנפער, על אסון שקרה אי שם... לפני 1954 שנים

    ועמוק בפנים אני לא מתבייש לשאול את עצמי -
    מה רוצים ממני?
    מה עשיתי שככה מגיע לי?
    מה אני קשור לחורבן הנוראי הזה שקרה בגלל קמצא ובר קמצא...

    מה אני צריך להבין שאני לא מבין?

    אני לא מבין, אבל אני ממשיך לשבת על הרצפה
    מנסה למנוע מהתוכניות לנופש לשטוף לי את הראש, מתעקש להתחבר לסיפור הכואב על מה שהיה ואיננו עוד...

    אני מנסה ואני לא מצליח!

    אני עדיין על הרצפה, מיואש מהניסיונות הפתטיים שלי להבין מה זה בית מקדש
    מיואש מהלב הקפוא שלא מצליח להינמס מהסיפור המוכר על עשרה הרוגי מלכות

    ופתאום אני מרגיש את החורבן מכה בי בעוצמה -

    מסכן שכמוך!

    לא רק בית מקדש אין לך

    גם תשעה באב אין לך!

    חורבן. ה'תשפ"ד    ​
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, ה' תמיד עוזר, הני p ועוד 32 משתמשים35 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    הכי כואב שיש 😢😢 הכתיבה נוגעת גורמת לי להיכנס לסיטואציה עמוק חורבן. תשפד. מגלה אותו. במילים שלך.
  • 959
    • %
    שיתוף - לביקורת תחזור להאיר עלי, הלוואי.
  • %תמר% //
    • כוכב נופל


    ישבתי לי
    על כיסא
    במרפסת
    קטנה

    מלא כוכבים נצצו
    מעלי

    הבטתי
    בכוכב נוצץ
    ועוד אחד

    בקשתי מהם
    שלא יפלו

    הם חייכו
    אמרו
    שזה לא בידיים שלהם
    הוא זה שמחליט
    אז כדאי
    שאבקש ממנו

    בקשתי
    ששום כוכב כזה
    שאני מכירה
    לא ייפול

    בבקשה אבא
    שלא

    ואז
    ראיתי אותו

    כוכב אחד
    זוהר
    נופל

    הוא נפל
    לאט

    נעלם
    באופק
    שוקע
    בגלקסיה
    בתהום של אינסוף

    הרגשתי איך דמעה
    אחת
    קטנה
    נופלת
    יחד אתו
    נעלמת
    בתוך בד
    חולצה

    עצמתי עיניים
    חזק
    ביקשתי
    שהכוכב
    הכוכב שלי
    שנפל
    לא יישאר שם
    באינסוף

    שיקום משם

    שירצה
    לחזור
    להחזיר
    אור
    אלי

    ובאמצע לילה קר
    כשאביט לשמים
    אראה אותו
    שוב
    מחייך

    מאיר
    עלי
    הלואי


    מוקדש לכוכב אהוב שנפל

    ניסיתי לפסק
    בסוף לא פיסקתי
    כי זה נחמד לקרוא את זה
    בלי שיגבילו אותך מתי לנשום
    מתי לגמור משפט
    אולי אני טועה
    לי היה יותר נחמד לקרוא בלי פיסוק
    אשמח להערות והארות...
    אחרי הכל בשביל זה אני משתפת😉
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: good life, ❤️אילולה❤️, רבקהנ ועוד 19 משתמשים22 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    תודה 💕 מחמם את הלב שאהבת
    • סקר
    2K
    • מ
    דיון שאלון לחברי קהילת כתיבה מקצועית
  • מיהי //
    • המטרה שלשמה אנשים מצטרפים לקהילה לא בהכרח שווה בין כולם,
    ועשויה להשתנות במשך הזמן.

    אשמח אם תוכלו להקדיש פסק זמן לענות על הסקר, בהתאם למה שאתם נוהגים לעשות בפועל, כיום. (לא שאיפות או רצונות. מה תכלס.)

    תודה! :)
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, yael305, תמרוז ומשתמש 1 נוסף4 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיהי
    תודה לכולכם על הביקורות לסקר! :) ברמה הכללית התחברתי למה שכתב @יוסף יצחק פ. - להגיב לשיתופים...
  • 1K
    • ה
    עזרה צריכה עזרה- תסריט תקוע!
  • הטעם המושלם //
    • תפאורה: בית יהודי בערב שבת

    האחים עמלים לקראת שבת.

    מאיר שב הביתה עם סל מלא בירקות ודגים

    מיכל עם משחה: "מי מביא לי את הנעליים שלו של שבת שאני יצחצח לו לכבוד שבת?"

    נחמה מגיע עם דלי מים: "זוזו זוזו, אני שופכת מים" ומחילה לשפשף במרץ עם את הרצפה.

    מלכה מסתכלת עליהם. מביאה למיכל את הנעליים של כולם מהחדר, מחזיקה לנחמה את היעה כשהיא מטאטה את החדר, מניחה על השולחן פמוטים.

    עדינה: מותחת מצעים על המיטות.

    מאיר נכנס הביתה עם הסל, מביא לה את הסל: "שלום, אמא הבאתי מהשוק גזרים בצל ודגים, את תכיני לנו געפילטע פיש לכבוד שבת?"

    אמא עומדת במטבח ומבשלת. עונה לו: "כן מאיר הצדיק שלי, ותודה רבה שקנית."

    עכשיו היא מסתובבת לילדים שבבית ומנסה להכניס קצת דברי תורה "אתם יודעים ילדים למה אנחנו אוכלים בשבת געפילטע פיש?"

    נחמה: "אולי כי זה טעים ואוכלים אוכל טעים לכבוד שבת?"

    מיכל: "ואולי כי זה מתוק ושיהיה לנו שבת מתוקה כמו שאוכלים בראש השנה תפוח בדבש?"

    מלכה: "נראה לי שאוכלים געפילטע פיש כי אין בו עצמות, שלא נידקר מהעצמות."

    אמא: "אתם ילדים צדיקים שלי, כולכם צדקתם, אבל אבא אמר לי פעם שהרב אמר לו שאוכלים געפילטע פיש שלא נצטרך להוציא את העצמות בשבת!"

    מאיר מיכל ועדינה יוצאים בריקוד קליל- "כמה טוב שיש לנו שבת!"

    מלכה מסתכלת עליהם, נעמדת ומתחילה לשיר- אילו היה לי כוח, הייתי רץ ברחובות, וקורא בקול- שבת היום לה'.

    מיכל: מוציאה בגדי שבת לכל המשפחה.

    התארגנות לשבת פיזית.

    אמא מדליקה נרות שבת, מתפללת.

    עדינה: אמא, על מה את מתפללת?

    **********
    זה 2-3 דקות וצריחך להיות 7 דקות. עזרה!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Chaya Lea, שיבת ציון, ❤️רבקי ועוד 4 משתמשים7 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מחוברת לעצמי
    הקטע השתדרג מאד...
  • 389
    • מ
    שיר חשוך ושקט
  • מלי וייס //
    • חשוך ושקט

    לילה מסביב

    ואני רוצה

    אביב



    חשוך ושקט

    ואני לבד

    ומה שבי היה

    אבד.



    חשוך ושקט

    דמעות נוטפות

    בלילות, בשינות

    טרופות



    וכשחשוך ושקט

    פורשת מגילת חיי

    וכל הכאב בעולם

    בעיניי



    ורוגע פושט לאט

    כובש לו שטח

    וכמו קיטור משתחרר לו

    המתח



    חשוך ושקט

    תחושת שחרור

    הכל עכשיו

    ברור


    חשוך ושקט

    אור בנשמה

    וקול דממה דקה

    נשמע



    חשוך ושקט

    רק אני והוא

    שיתוף חופשי

    וזהו.

    אשמח לביקורת :)
    והאם כדאי להשאיר את הבית האחרון או שמיותר.
    יודעת ששיינות (מלשון שינה) טרופות זה לא תקני להגיד.
    חוץ מזה.
    • תודה
    Reactions: ilan p ו-AVITALLL2 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    וואו מלי הכתיבה שלך אמיתית כל כך אהבתי נורא את הבית הזה מדהים!!!! חשבתי אולי לכתוב בבית הזה...
  • 426
    • א
    שיתוף - לביקורת איספו אבק וכוכבים
  • איוליס //
    • חורבן, בית ישן
    כאב בלתי נגמר
    אבדות, אבדות
    כלו בעשן, שרופות
    על עוללנו בוכות
    גחלת בוערת,
    בית מקדש,
    שערי ירושלים,
    תפארת שהייתה
    אך לא לנצח
    קבעה קדושה.
    רסיסים, רסיסים
    אבק כוכבים
    מפוזר בדרכים.

    אז נכון,
    חרב המקדש
    אך, הוא ממנו מבקש
    מתחנן,
    איספו אבק וכוכבים,
    האירו מצוות שכוחות
    שנותרו בדרכים
    תפילות בודדות
    על משכן דומעות
    מבקשות,
    שנזכה לראות,
    בבניינה
    של ירושלים
    השלמה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אחת כזאתי;), רבקהנ, נעה613 ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נעה613
    וואוו!!!
  • 730
    • T
    שיר הִזְדַּמְּנוּת אַחַת
  • tmr //
    • יוֹתֵר מִדַּי נְאוֹת מַיִם בַּמִּדְבָּר
    מְאַבְּדִים אֶת הַיֹּפִי שֶׁלּוֹ
    מְאַבְּדִים אֶת אִי הַנּוֹחוּת
    וְהַחוֹל וְהַטִּשְׁטוּשׁ

    יוֹתֵר מִדַּי
    מַשְׁכִּיחִים בִּי אֶת הַדֶּרֶךְ
    מְנַוְּנִים אֶת הַתִּקְוָה
    הַתְּפִלָּה

    אַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הָרָצוֹן
    לְזִבְחֵי צֶדֶק
    אַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים
    וּמִן הַדִּין

    אַל תְּפַסֵּל אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ
    אַל תִּבְנֶה אֶת הַבַּיִת לְבַד
    שַׁתֵּף אוֹתִי בְּכָל אֶבֶן
    בְּכָל דִּמְעָה

    אֲנִי קְבוּרָה בַּעַל כָּרְחִי
    אַלְפֵי יָמִים
    אַלְפֵי יָמִים
    וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת חַיִּים אֲחֵרִים

    אַבָּא
    תֵּן
    רַק עוֹד
    הִזְדַּמְּנוּת אַחַת.

    שׁוֹפָר
    אֶחָד.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ניק 132439, ❤️אילולה❤️, איוליס ועוד 12 משתמשים15 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    וואו איזה שיר ועומק קראתי כמה פעמים מיוחד
  • 417
    • ת
    שיתוף - לביקורת תְּפִלָּה וּבְרָכוֹת
  • תמריה //
    • בס"ד

    תְּפִלָּה וּבְרָכוֹת

    הַיּוֹם הָיִיתִי בְּבִנְיְנֵי הָאֻמָּה

    לֹא הָיִיתִי שָׁם בְּהוֹפָעָה אוֹ בְּחֲתֻנָּה

    גַּם לֹא בְּכֶנֶס כְּזֶה אוֹ אַחֵר.

    פָּשׁוּט עָשִׂיתִי שָׁם מִבְחָן

    מִבְחָן עַל הִלְכוֹת תְּפִלָּה וּבְרָכוֹת

    מִבְחָן שֶׁהִתְכּוֹנַנְתִּי אֵלָיו בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים.

    וְלֹא הָיִיתִי שָׁם לְבַד,

    אִתִּי נִבְחֲנוּ עוֹד מְאוֹת אֲנָשִׁים

    מְבֻגָּרִים וּצְעִירִים

    חוֹבְשֵׁי כִּפּוֹת שְׁחֹרוֹת וּסְרוּגוֹת

    פְּשׁוּטֵי עַם וְעַבְדְּקָנִים לוֹבְשֵׁי גְּלִימָא דְּרַבָּנַן

    כֻּלָּם בָּאוּ לִבְחֹן אֶת יְדִיעוֹתֵיהֶם בַּסֻּגְיוֹת הַשּׁוֹנוֹת בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

    אָמְנָם קוֹרְאִים לְמִבְחָנִים אֵלּוּ מִבְחֲנֵי הַסְמָכָה לְרַבָּנוּת וְדַיָּנוּת

    אַךְ לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי חָזוּת הַנִּבְחָנִים וְהַכַּמּוּת הָאַדִּירָה שֶׁלָּהֶם מוֹכִיחָה שֶׁרַבָּנוּת וְדַיָּנוּת לֹא נִמְצָאִים בְּרֹאשׁ מַעְיְנֵיהֶם

    אֵלּוּ פָּשׁוּט אֲנָשִׁים שֶׁרוֹצִים לָדַעַת וְלִלְמֹד

    שֶׁרוֹצִים לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת

    שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַתַּכְלִית, וְרוֹצִים אֶת ה' יִתְבָּרַךְ.

    אַבָּא תִּרְאֶה אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלְּךָ

    תִּרְאֶה אֶת הַיֹּפִי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכֵנוּ

    תִּרְצֶה גַּם אַתָּה אוֹתָנוּ

    תִּפְקַח אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל הָאַחִים שֶׁלָּנוּ שֶׁיִּרְאוּ גַּם הֵם

    שֶׁיָּבִינוּ אֶת הָעֵרֶךְ

    שֶׁיֵּדְעוּ אֶת הָעָצְמָה.

    יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּקַבֵּל אֶת הַתְּפִלָּה

    וּתְבָרֵךְ אֶת כֻּלָּנוּ מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת.



    א.נ.א.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: עמ"י חי וקיים!, תמר צלמת, Avigail Amram ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    מרגש. אהבתי במיוחד את זה: תודה על השיתוף!
  • 2 5K
    • מ
    אתגר אתגר דו שבועי: ביטוי מקורי
  • מיהי //
    • "ביטוי מקורי!" צייצה הציפור, דאתה לה אל-על ונעלמה.

    כל באי הקהילה הספרותית יסכימו בוודאי כי אין כמו משחק לשון.
    ומשחקי מילים?

    כולנו משחקים בהם, מרכיבים, מפרקים, יוצרים משהו חדש, מציאות חדשה.
    פעמים רבות אנו נעזרים בביטויי לשון וניבים, שהם למעשה מילים שאנשי העבר השתעשעו בהם, ויצרו לנו 'משחקי מילים' לקשט את היצירות.
    רוב המקורות לביטויים האלו בדרך כלל מהתנ"ך ומחז"ל.

    בואו נפתח את היצירתיות שלנו, נפתח את הראש ונשחק!

    האתגר הפעם:
    כתבו קטע סיפורי, המתאר אירוע שהוביל ליצירת ביטוי מחודש, מקורי משלכם!

    הסבר - שלבים:
    שלב 1: משחק לשון - קחו ביטוי, ניב או פתגם מוכר, שחקו במילים שלו ושבשו את המשמעות.
    שלב 2: משחק מילים - כתבו את הקטע, המתאר מאיפה הגיע הביטוי שלכם. (מסביר את ה-כביכול-מקור שלו)
    שיפוט יינתן על כתיבה, יצירתיות, יכולת שכנוע ומקוריות.

    בע"ה אעלה דוגמה בקטנה בנספח.

    בהצלחה!

    להתבטאויות ותובנות - הנספח
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: החיים יפים תחיכו!, מוריופ, מתן מאור ועוד 17 משתמשים20 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    https://www.prog.co.il/threads/%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8%D7%9...
  • 673
    • R
    שיתוף - לביקורת ארץ פלא
  • RPO //
    • אם יורדים גשמים בקיץ
    והארץ מלאה דמעות
    שטפון של אמהות חומה
    ולילות שהירח רחוק
    והשמים נושקים אדמה.

    דרך ארץ ליבש בקיץ
    ולא להפיל חללים
    עלים יבשים זה לקור
    ויבש רק אולי בשפתיים.

    אם התריסים רועדים
    ורוח רוח שורקת לאוגוסט
    ובעורף עדין חזית
    חם כי כואב ואין טמפרטורה
    מזגן לא מצנן אבדות.

    אם כל ליל מתחיל ברעם
    וצפונך התרוקן מעם
    אם את ארץ פלא
    תגידי,
    מה כל אלה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, לאונרד כהן, מיהי ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה רבה!
  • 927
    • %
    שיתוף - לביקורת קו_ קטנטן_ אחד_
  • %תמר% //

    • בהשראת איזה שיר שפעם קראתי...
    (מקווה שאין בעיה של זכויות יוצרים...)


    ורציתי להביע
    כאב
    להחיות אותו
    על דף.

    ניסיתי לחשוב
    איך
    והדמיון שלי
    כבר עף.

    חשבתי אצייר
    לב
    עם שבר
    ודם.

    חשבתי אצייר
    מוות
    וגוף
    שנדם.

    חשבתי אקח
    עפרון
    אצייר גשם
    ודמעות.

    חשבתי אקח
    עפרון
    אצייר גבר
    של מכות.

    חשבתי אצייר
    עקבות בחול
    מובילות לים
    ללא דרך
    חזור.

    חשבתי אצייר
    עיניים ריקות
    מבט מאוים
    מבקש לו
    מזור.

    חשבתי אצבע
    שמים בשחור
    בלי כוכב
    ואור.

    חשבתי אצבע
    פרצוף בלבן
    חסר חיים
    וגוון.

    לקחתי עפרון
    וכבר חודו
    בקצה הדף
    מונח.

    ניסיתי לגרום
    לו לרוץ
    אך בפינה
    עודו נח.

    השפלתי עיניים
    הרמתי ת'יד
    ראיתי מיד.

    שציירתי לי
    רק
    קו
    קטנטן
    אחד
    -

    מקווה שהקצב מספיק טוב
    (לא הצלחתי להשאיר את אותו הקצב בכל השיר...)
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: good life, אל תעזבי ידיים, אריאל ריבו ועוד 18 משתמשים21 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    תודה רבה רבה רבה תודה עצומה אני ממש שמחה בביקורת אני שמחה להשתפר אשב הלילה עם ההצעות שלכן אנסה...
  • 651
    • I
    שיר עולם מטורף
  • ilan p //
    • עולם מטורף

    אף אחד לא יודע
    מה ילד יום
    אין דרום ואין צפון
    כולם בורחים
    מחפשים מקום
    עד מתי נברח מהאמת שצועקת
    תחזרו הביתה כי הכל כבר מוכן
    הכל תלוי בכם
    ואם רק הייתם מבקשים
    זה היה נגמר מזמן
    כי אולי ,,,,,
    חסרה רק עוד תפילה
    שתוריד איתה את הגאולה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מצלמה חדשה, תמר!!, רבקהנ ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    איזה סגנון יפה כמה שזה אמיתי אהבתי את העומק שבזה עם שתי הפרשנויות נוגע ללב.
  • 657
    • ללמוד לכתוב
    שיר כבר כמה ימים
  • ללמוד לכתוב //
    • בס"ד

    כבר כמה ימים

    שעיניים לשמים נושאים

    האם הגיעו הטילים?

    או אולי זה בכלל יהיה כטב"מים?

    ------

    כבר כמה ימים

    שעיניים לשמיים נושאים

    לא-ל עליון מחלים

    ומעומק הלב מתפללים

    ------

    כבר כמה ימים

    שעיניים לשמיים נושאים

    תשוב כבר לירושלים

    כי מהגלות אנו כבר עייפים

    ------

    כבר כמה ימים

    שעיניים לשמיים נושאים

    בביטחון ואמונה מתמלאים

    סמוכים ובטוחים בחסדו של יושב מרומים​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: %תמר%, אחת כזאתי;), Avigail Amram ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    מאמין וטהור.
  • 526
    • I
    שיתוף - לביקורת תַּחַת אַחַד הָעֵצִים
  • I.Q //
    • ב''ה.

    אַל תַּשְׁלִיכֵנִי תַּחַת אַחַד הָעֵצִים,

    לְעֵת כְּלוֹת כּוֹחִי,

    לְהִשָּׁעֵן בּוֹ,

    לִהְיוֹת תָּלוּי בְּבִרְכָתוֹ אוֹ בְּקִלְלָתוֹ.

    לִהְיוֹת תָּלוּי בּוֹ,

    הֶחָזָק הוּא אִם רָפֶה.

    אַל תַּשְׁלִיכֵנִי

    לִהְיוֹת עֵינַי תְּלוּיוֹת בַּבְּרִיּוֹת,

    אִם יָחֹנּוּ עָלַי אוֹ יַהַדְפוּנִי.

    אִם אֶהְיֶה לְלַעַג בְּעֵינֵיהֶם.

    אוֹ יְהַלְּלוּ פִּי.


    וְרוּחַ קָדְשְׁךָ

    הַנּוֹשֵׂאת אוֹתִי מֵעַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים,

    לְכַוֵּן לִבִּי לַשָּׁמַיִם וָאַל לָאָרֶץ .

    אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: לוטם, עמ"י חי וקיים!, ;בינארית ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    זה מרגש ממש הכתיבה נעימה כל כך. ממש התרגשתי.
  • 824
    • ש
    שיתוף - לביקורת קטע מתוך סיפור שאני באמצע לכתוב
  • שירת הכוכבים //
    • זה קטע ארוך שמהווה פרק שלם, (פרק 34 למי ששואל) והייתי רוצה חוות דעת עליו.
    (הקטע מדבר על דמויות חדשות, ולמרות שמוזכרים בו פה ושם דברים שקשורים לסיפור, זה לא מפריע לקריאה השוטפת)

    מבנה האבן היה עצום בגודלו.
    הוא מנה מספר קומות וחדרים רבים, בהם חדרים גדולים ומרווחים, חדרי ישיבות, חדרי פגישות ומשרדים.
    האולם הגדול ביותר היה בקומת הכניסה. שם התכנסו הנציגים כשעמד דבר מה חשוב על הפרק, ודנו בו עד מיצוי העניין.
    באותו היום עמד בהיר השיער בקצה הפרוזדור, בסמוך למדרגות, כשידיו בכיסי מקטורנו.
    מישהו עלה במדרגות.
    הוא הפנה לשם את מבטו. ראש שחרחר נגלה אליו, פנים שזופות. הצעיר עלה באיטיות, רגליו פוגעות במדרגות בקול רעש, באופן שגרם לבהיר השיער להעוות את פיו במורת רוח. בום. בום.
    הצעיר סיים את גרם המדרגות, ועיניו נעצרו על בהיר השיער. "חיכית לי זמן רב?".
    בהיר השיער משך את ידיו מן הכיסים. "המתנתי כאן עוד לפני הזמן שנקבע".
    הצעיר הביט בשעונו, "לא איחרתי".
    בהיר השיער חייך חיוך מלאכותי, "נכון".
    "אז ניכנס עכשיו" הצעיר לא הרבה לעסוק בעניין. הוא שלף צרור מפתחות כבד מכיסו, וקרב אל דלת המתכת הקרובה. הוא נעץ את אחד מן המפתחות בחור המנעול, סובב פעמיים, ולחץ על הידית בידו השנייה.
    הדלת נפתחה.
    הם נכנסו פנימה, הצעיר בראש ובהיר השיער אחריו.
    הצעיר התיישב על הכיסא המשרדי והמרופד מצידו האחד של השולחן, זה הסמוך לקיר, כשפניו אל מול הדלת.
    בהיר השיער סגר אחריו את הדלת, ובמין זעף התיישב על הכיסא המרופד שניצב מול הצעיר. "למה קראת לי?".
    עיניו של הצעיר הבהבו. "תחשוב לבד".
    בהיר השיער עיקם את פיו בשנית. "אתה טיפש".
    הצעיר רכן קדימה. "העניינים מתחממים".
    גבתו של בהיר השיער הורמה. "כלומר?".
    הצעיר נשען אחורנית, הכיסא התגלגל מעט אחורה. "הם מתחממים. בלי כלומר. אתה יודע את התפקיד שלך".
    "יודע, יודע" בהיר השיער נהיה עצבני. "אבל לא הבנתי מה קרה פתאום".
    הצעיר נשם עמוק. הוא העיף מבט בחלון הסגור, המסורג, ואחר החזיר את מבטו אל הגבר שמולו. "לא הכל אתה צריך להבין".
    בהיר השיער נשף. "באמת משעמם לך".
    הצעיר לא הגיב. אצבעותיו תפסו בעט שחור שנח על השולחן. "אתה סתם עצבני, הנרי".
    בהיר השיער פלט נשיפת בוז. "מוזר. מביאים לי ילד בן עשרים וארבע".
    הצעיר גיחך. "שלושים ואחת. אבל אני לא כאן סתם".
    "אה, כן?" בהיר השיער קם ממקומו. הוא לא היה צריך להסיט את הכיסא אחורנית, כיוון שקודם לכן הוא לא התקדם אל השולחן. "נחמד".
    הצעיר תופף קלות עם העט על השולחן. "שב".
    בהיר השיער התלבט לרגע, מהוסס. אחר התיישב על הכיסא, משלב את ידיו בנוקשות. "אתה מוכן לדבר?".
    הצעיר שתק רגע ארוך. "אחד הדגים התחיל לדבר".
    הנרי הרפה את ידיו. "חבורת כסילים".
    הצעיר הניד בראשו. "הדייגים מתוחכמים, זריזים ומוכשרים. אבל מהירות היא שם המשחק, ואם הוא ישיג אותנו-".
    הנרי נע מעט. רגלו הימנית עלה על רגלו השמאלית, וכשישב כך היה נראה פתאום קליל מתמיד. "אז תפסידו במשחק".
    הפעם היה תורו של הצעיר להרים גבה. "מה?".
    קצות פיו של הנרי התעקלו לכדי חיוך לועג. "אתה באמת אידיוט".
    עיניו של הצעיר הושפלו אל העט שאחז. "הדייגים מאיימים עליו. אבל הוא קצת פזיז".
    הנרי הניח את ידו על העט השחור. "אז יש לכם דרך אחת".
    הצעיר עפעף. "זה לא קשור אליי".
    הנרי גיחך. "זה כן, פחדן".
    הצעיר הרפה את אחיזתו מן העט. הוא משך את ידו אחורנית כאילו נכווה, ואחר הוציא מכיס מקטורנו הפנימי נייר מקופל. "בשבילך".
    גבותיו של הנרי התרוממו בעניין. "מה זה?".
    הצעיר חייך. "הצעת חוק".
    "של?" הנרי שלח את ידו אל הנייר, על אף שאצבעותיו של הצעיר עדיין אחזו בו. הוא משך אותו אליו, פותח את הקפלים. עיניו רצו על פני השורות. "שוטים".
    הצעיר לא יכול היה להתאפק כבר. "לפחות אתה מגוון".
    הנרי נעץ בו עיניים כחולות, קפואות. הנייר נותר על השולחן. "אתם באמת לא מבינים".
    "אז אולי תבוא ותסביר לנו" סבלנותו של הצעיר הלכה ואזלה, "במקום להתלונן?".
    הנרי רכן לעבר השולחן. "זה רק מנע, קידום מזערי של התוכנית. ייקח זמן רב עד שתצליחו להעביר את החוק הזה, ובינתיים לא יקרה שום דבר. מלבד זאת, אמרת שכבר התחילו לקדם עניינים!".
    "כי התחילו לקדם" הצעיר הבזיק אליו חיוך מרגיע. "לא הכל אתה יודע, הנרי".
    "וזו בדיוק הבעיה" הנרי נשען מעט אחורנית, אך הותיר אחד ממרפקיו על השולחן. "כי הזמן הולך ואוזל".
    הצעיר הניף יד מבטלת. "אף אחד לא יודע כלום".
    "חוץ מהדג" עיניו של הנרי הבהבו באזהרה, "ואם הוא יודע מספיק, הוא יכול להצית לכם את כל המאגרים".
    הצעיר גיחך. "נשתיק אותו. אל תדאג. אבל בכל רגע עלול להתעורר דג נוסף, שאנחנו לא יודעים עליו. צריך לקדם את התוכנית. נקודה. עכשיו תורך".
    הנרי הנהן קלות. אצבעותיו התהדקו על הנייר שעל השולחן, מושכות אותו אליו. הוא קיפל את המסמך בחזרה, מכניס אותו אל כיסו. "סגור".
    הוא התרומם בשנית, מבטו של הצעיר עוצר אותו. "חכה".
    הנרי הסיט אחורנית את בלוריתו הבהירה. "רצית משהו?".
    הצעיר נע מעט על מקומו. "כן. שב".
    הנרי נותר לעמוד, רגלו מתופפת על הרצפה. "אין צורך".
    הצעיר התלבט אם להסתפק בכך, והחליט שכן. "זה צריך להיעשות מהר".
    הנרי נתן בו מבט קפוא. "שמעתי אותך".
    "הכי מהר שאפשר" חרץ הצעיר, "ברור?".
    הנרי הסתובב.
    "היום בערב מתכנסים בוועדה" קולו של הצעיר שקט, "הטווס עומד להתלונן. גוּנְרָאד לא יהיה נוכח. תדאג שלא שמים לב לזה".
    הנרי סובב את ראשו לכיוונו של הצעיר.
    "שגוּנְרָאד לא נוכח, או שהטווס מתלונן?" עיניו התכולות בערו בלעג.
    הצעיר מצמץ. "לשניהם. בעיקר מפני שהם תלויים האחד בשני".
    הנרי הרכין את ראשו. "הבנתי. רק תמסור את זה..." הוא שלף מכיס מכנסיו פתק מהוה, "לנִיאַרְדִי".

    אשמח לביקורת.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, מרדכי ואסתר, נועה :) ועוד 13 משתמשים16 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    במשפט שהדגשתי זה היה קצת לא ברור שמדברם על הראש השחרחר, עדיף לכתוב שם השחרחר ואח"כ להיות מופתעים...
  • 1K
    • ת
    עזרה עורכ/ת ספרותי/ת? מחפשת
  • תהילה בצלאל //
    • שלום,
    מחפשת ברצינות עורכ/ת ספרותי/ת (רצוי אשה) לטובת עריכת ספר גמור.
    אשמח לפרטים, המלצות, דוגמאות ספרים וכן כל מידע אחר נדרש.
    תודה רבה!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, יוסף יצחק פ. ו-מוריופ3 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    אכן, אני לא מקבלת כרגע לקוחות חדשים. אבל מצטרפת להמלצות על ליאורה ריץ', מקצועית ביותר. עבדתי...
  • 2K
    • ר
    שיתוף - לביקורת אליאור הדר
  • רצתה //
    • בעקרון יש לי בעיה, לפעמים אני מתחברת בספר לדמות המשנית יותר מהדמות הראשית
    ולמרבה הפלא (או שלא) כך קרה לי גם בסדרת "מרגל להשכרה"
    וכנראה שבגלל זה קצת התעצבנתי על יונה ספיר שבסוף הסדרה הוציאה את אלי... איך אומרים? קצת פיסטוק.
    הרי כביכול הוא הסוכן מוסד 'הכל יכול כל יודע' ופתאום מגיע יובל משומקום ונמצא מעל אלי.
    לכן שיכתבתי קצת הענין, התעלמתי ממגן אנושי, וסתם כתבתי קטע שפיצה את העצבים שלי :p
    בהנאה!
    וכמובן- ביקורת!
    (הקטע לא כ"כ מעובד, קצת בוסרי...קחו בחשבון)


    "היי אחשלי" טפיחה חזקה נוחתת על גבו של אלי " לא רואים אותך, מטייל בעולם ושוכח את האחים הזקנים שלך"
    יובל מתיישב בחבטה על הספה ליד אלי, מסתכל עליו ושואל "נו, מה מספר? משהו חדש?"
    אלי משך בכתפו "שום דבר חדש"
    הדלת נפתחת וצעקת התלהבות נשמעה "דוד אלייייי" ואלי מוצא את עצמו מעיף את דודי לתקרה, מוריד אותו בדיוק בזמן, שניה לפני שרננה נכנסת מתנשפת "הוא רץ כל הדרך, לא הסכים ללכת נורמלי, שמע שאתה כאן" מוסיפה לעבר אלי שכרגע עסוק בלשמוע לפטפוטיו הלא פוסקים של אחיינו בן ה-5.
    יובל מסתכל על הסיטואציה ואומר בטון חצי נעלב חצי משועשע "תראו מה זה, אני נמצא אצלם כמעט כל יום ואין יחס"

    "אז מה קורה אלי? אתה נראה גמור מעייפות"
    לאות אישור פיעור רחב קורע את פרצופו של אלי "אני מת מעייפות, לא ישנתי נורמלי כבר שבוע"
    "למה?" רננה סקרנית
    "עבודה" אלי מסביר קצרות
    רננה נוזפת "אתה והעבודה שלך! מתי תלמד שעבודה זה לא כל החיים?"
    "לשם שינוי אני נאלץ להסכים עם רננה" יובל מצטרף להתקפה "קח חופש שבועיים, נראה לי שבוס שלך יחזיק מעמד וימצא מתווכים אחרים שיראו כל מיני וילות למיליארדרים הזויים באירופה"
    "אתה יודע בכלל מה קורה בעולם?" סונטת בו רננה ודוחפת את העיתון מול האף של אלי.
    כותרת אדומה זועקת מהעמוד הראשי ותופסת את עיניו:
    "חיסול דרמטי באיראן, והפעם של מדען גרעין בשם אחמד אבו חמזה, ראש הכור באיספהאן, גם דרך החיסול היתה דרמטית, לפי הדיווחים 2 אופנוענים רעולי פנים ירו במדען באמצע הרחוב בזמן שנכנס למכוניתו, 2 כדורים מדוייקים לחזה, ו2 לראש, הם נעלמו משם מבלי שיספיקו לעצור אותם, דיווחים זרים אומרים שישראל עומדת מאחורי החיסול אך ישראל כרגיל, לא מכחישה ולא מאשרת..."
    "רואה? דברים קורים בעולם!"
    "המוסד האלה... חתיכת אומץ יש להם" יובל מפטיר
    אלי פולט בטון רדום "מה קשור המוסד?"
    יובל פונה אליו בתמיהה "לא קראת? חיסול בלב איספהאן, זה חייב להיות המוסד"
    "לא מחייב" רננה מתנגדת "זה יכול להיות גם ארה"ב"
    "נו באמת, מתי פעם אחרונה שארה"ב חיסלה משהו ?ועוד חיסול ממוקד בלי לפגוע באזרחים?"
    רננה מנידה את ראשה "צודק" וכשהיא רואה את אלי כבר בשלבי שינה מתקדמים היא מנסה לעורר אותו "נכון אלי?"
    אלי רק פולט המהום לא ברור וחושב לעצמו מה אחיו היו חושבים אם היו יודעים שמי שאחראי על החיסול שוכב כרגע לידם, מת לישון 3 שעות רצוף.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: כלבלבון חמוד, מרגלת, הוריקן ועוד 31 משתמשים34 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נעה613
    לי נראה תקין אבל יהיה זורם יותר לכתוב בלי המילה 'כבר'.
  • 2 3 4K
    • מ
    אתגר נספח לאתגר - ביטוי מקורי
  • מיהי //
    • התבטאויות ותובנות - כאן :)

    בחזרה למקורות, לביטויים ולניבים
    • תודה
    Reactions: סבתא חביבה, אליהו פ, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    47 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נעה613
    @מיהי תודה רבה!! @בואו נעצב את זה ביחד מחכים לאתגר החדש ממש יושבים ומחכים
  • 675
    • T
    שיתוף - לביקורת "הדור האחרון" - שיתוף ראשוני
  • The Music Princess //
    • שיר שכתבתי לפני תקופה, וכ"כ רלוונטי לימינו לצערי....
    אשמח לשמוע חוות דעת/הערות/הארות/פרגונים וכו' :)
    העליתי את זה לפני כשבועיים, אך מכיוון ששכחתי לחתום ב"חתמתי ונושעתי" הוא נמחק כמה שעות לאחר הפרסום😅

    "הדור האחרון"


    חיילים וצריחים

    רובים מצוחצחים

    ומגפיים גבוהי שרוכים



    כומתה על כתף

    חרבות לשפשף

    ענן מלחמה מרחף



    כוננות בשיאה

    תיקים לנשיאה

    כולם ערוכים לנסיעה



    שורות שורות

    מגוון פרצופים וצורות

    מתחלפים במשמרות



    מרחוק האויב

    כבר מרגישים ת'כאב

    הירי בזרוע צורב



    חרבות מונפות

    מכל כיוון התקפות

    שריקות כדורים מקיפות



    מלחמה מתישה

    כבר אין הרגשה

    לא נראה שתהיה פעם חופשה



    חיילים מדממים

    שמים אדומים

    בודדים ממשיכים וקמים



    פצועים, מרוסקים

    בחייהם מתעסקים

    מתים מפונים במסוקים



    וארוך הוא הקרב

    פעם גשום, פעם שרב

    עוד בית שחרב



    והזמן מתארך

    והסיום לא דורך

    האויב כל פינה חורך



    וקשה לעמוד

    במצב הזה לשרוד

    רק יש עוד כמה שעומדים פה בכבוד



    והתקופות הופכות לשנים

    הזמנים משתנים

    אותו אויב שמחליף לו פנים



    ואותם הדורות

    ואחריהם בצרורות

    של טובים שלא נופלים לבורות



    וממשיכה השרשרת

    היא לא עוצרת

    בקירבה גיבורים היא נוצרת



    אך המלחמה הקשה

    רק הופכת להתשה

    סופגת קורבנות לאדמה היבשה



    עם הזמן רק נוספים

    כלי נשק מטורפים

    את המוות בכח עליהם כופים



    והאויב משכנע לחבור, להצטרף

    וליבם הדואב, שורף

    על אלו שנאלצו להתכופף



    ושרידי השרידים

    נודדים, אבודים

    שגאים לבושים במדים



    לא החליפו צד

    גם אם נשארו בדד

    לא עזבו את היד



    ברגע המכריע לפני ניצחון

    יקבלו הם אות בגאון

    על שהיו הם הדור האחרון!
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: רבקהנ, טוטו פ, גשם יורד ועוד 11 משתמשים14 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיהי
    פחות או יותר, עברתי מלמעלה
  • 1K
    • ו
    שיר אובדן
  • וריטסרום //
    • אובדן

    אָז-
    שֶׁנֶּעֶלְמוּ
    הַשָּׁמַיִם,
    וְהַשֶּׁמֶשׁ,
    וְהַיָּרֵחַ,
    וְהַכּוֹכָבִים,
    וְהַיָּם.

    אָז-
    שֶׁהַזֶּרֶם
    הֵצִיף הַכֹּל,
    בְּנַחְשׁוֹל
    מִסְתַּעֵר
    מְאַיֵּם
    לְהַכְנִיעַ
    כָּל פִּסַּת
    אֲדָמָה
    וְאָדָם.

    אָז-
    שֶׁהִגִּיעַ
    הַסּוֹף,
    שֶׁנִּגְמַר
    הַזְּמַן;

    עָמַדְתִּי שָׁם
    עִם כֻּלָּם.
    הֵם בּוֹכִים
    וַאֲנִי-
    מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ מוּזָר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוספה, נחמת שוטים, מלי וייס ועוד 10 משתמשים13 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לאונרד כהן
    שיר טוב. קצב עצבני ומהיר, ממש טוב.
  • 820
    • ג
    שיר להיות חלק, להיות את - משתפת פעם ראשונה :)
  • גאווהסקריפט //
    • זה יהיה טוב שתחייכי

    ותצחקי

    ותביני מספיק,

    תהיי חכמה

    אבל לא מדי, שלא יהיו לך

    מושגים

    ותהיי נחמדה

    אבל לא מדי

    כי אז יבדקו מה האינטרס שלך

    ותצחקי

    אבל לא בקול, או מבדיחה מטופשת

    תשמרי על הכבוד שלך

    זה יהיה טוב

    שתהיי

    וכך תהיי

    חלק.



    זו ממש לא חובה,

    רק המלצה

    ורק אם את רוצה!

    זו נקודת מוצא

    למי שבחברה נמצא

    אז מה אם את קצת מרצה

    עכשיו את גם חלק

    וזה לא

    מה שאת רוצה?



    זה יהיה טוב שתחייכי

    תהנהני

    ותעני

    לכל הכללים

    שאת מכירה כל כך טוב


    אבל מתי

    יימצא להן הזמן, לכל הקריצות

    השובבות

    שלא מתאימות לתבניות?



    והיכן

    נבנה להן 4 קירות

    לדעותיי, התמימות

    המתוקות

    הכל כך לא מקובלות?



    מסתבר שעדיף

    שלא

    לשאול גם

    שאלות
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוספה, תמר!!, %תמר% ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לאונרד כהן
    החלק הראשון יפה במיוחד
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה