קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • %
    שיתוף - לביקורת אמרו היא סתם.
  • %תמר% //
    • אוהבת ביקורת.
    בבקשה תנו הערות.
    בשביל זה אני משתפת...


    אמרו.

    היא סתם
    ילדה
    בלי עמוד
    שדרה.

    היא סתם
    מוזרה
    מקלקלת
    תשורה.

    היא סתם
    קטנה
    בלי חכמת
    חיים.

    היא סתם
    רעה
    מעשיה
    פסולים.

    אמרו
    הרבה סתם.

    אמרו
    הרבה
    בלי לגלות
    לב.

    אמרו
    הרבה
    חסר
    הפצירו
    בה
    למלאות.

    היא
    הביטה בהם
    שותקת
    צועקת
    בלי קול.

    ובלב שלה
    נשמרו
    מים
    דמעות
    בנתה סכר
    במפתח הלב.

    המשיכה
    להילחם
    על עצמה.

    אמרו לה
    די
    נחתם גורל
    את
    סתם
    את
    חסרה.

    והיא
    כבר השפילה
    מבט
    רצתה לבכות.

    לא בכתה
    לא שברה
    סכר
    נשמה עמוק.

    המשיכה להילחם
    על זכויות
    רצתה להיות
    לחיות.

    לא נתנו
    לחצו ראש
    באדמה.

    לא נתנו
    לצמוח
    לפרוח.

    היא ידעה
    שלנצח
    תישאר חלשה
    כשתביט בעיניהם.

    לקחה
    רגליים
    הלכה
    לראות
    עיניים
    טובות.

    מצאה
    עצמה
    מחפשת
    כל יום
    עיניים
    שיראו
    אותה.

    והיא תראה
    שם
    אצלם
    את עצמה
    כמו שהיא
    טובה
    אמיתית
    עם לב,
    נשמה.

    הם
    יתנו לה
    נעליים
    לרוץ.

    יתנו כח.

    להמשיך
    לנגן
    את הניגון
    שלה.

    להמשיך
    לספר
    את הסיפור
    שלה.

    כי יש לה
    אחד
    יפה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: good life, טובה לוי, תמר!! ועוד 22 משתמשים25 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    וואו תודה לך💕💕💕 אוהבת ביקורת. היא תמיד בונה. ההיא צודקת בכל מילה. המקצב המסודר יבוא בהמשך דרכי...
  • 720
    • T
    שיתוף - לביקורת שיתוף ראשון - "אתה" אשמח לפרגונים :)
  • The Music Princess //
    • שיר קצר אך קולע.
    אשמח לשמוע את חוות דעתכם המקצועית :)
    הערות/הארות ובצעות לשיפור - יתקבלו בשמחה!


    אתה,

    נראה אותך בלי מסכה,

    לא מסתיר רגשות

    לא מזייף חיוכים

    לא מורח על פניך הבעות.



    אתה,

    תסיר קצת את הזריחה

    תן לאפל להתגלות

    וגם קצת לפנים

    תן מקום של כבוד



    אז אתה,

    שתמיד יודע להרשים

    נראה אותך יושב בין השורות



    כן אתה,

    שהשקט צועק לך בפנים

    תצעק שם לבד בחוצות



    בא נראה אותך

    מסיר ת'קליפות,

    ממסך רגשות,

    מרגיש חוויות,

    חווה חלומות,

    וחולם עצמך להיות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, קולמוס בודד, מיהי ועוד 18 משתמשים21 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    שיר פשוט עוצמתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
  • 2 4K
    • ק
    ביקורת ספרות ספר קודיאל סוד העבד
  • קרן77 //
    • שבוע טוב, חודש טוב!
    לאחרונה יצא לאור ספרי השלישי קודיאל סוד העבד.
    הייתי מאד רוצה לקבל עליו תגובות, הערות והארות!!
    אולי מישהו קרא?
    • תודה
    Reactions: איציק הצדיק, רוז גרין, איוליס ועוד 2 משתמשים5 //
    36 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    ק. כצן
    התחלתי לשתף לביקורת את ספרי הבא כאן...
  • 413
    • מ
    שיר לוּ הָיוּ
  • מתן מאור //
    • מִתְנַפֵּץ בְּקוֹל רוֹעֵשׁ
    כְּלִי מַשְחִית וּבְהָלָה
    צָפוֹן דָם וָאֵשׁ
    קִינָה וִיְלָלָה

    מַהֵר בָּאוּ דוֹבְרִים
    גַם קְצִינִים וְרַמַטְכָּ"ל
    מֵגִיבִים חַ"כִּים גַם שָׂרִים
    נַסְרַאלְלָה יְחֻסָל

    בֵּירוּת תְּשֻׁטָח
    תַּהַפוֹך לִשְׁמָמָה
    לֹא עוֹד אַזְעָקָה וּמַטָח
    יוֹצְאִים לְמִלְחָמָה

    עוֹבְרוֹת דַקוֹת גם שָׁעוֹת
    חוֹלְפִים אַף יָמִים
    תְּחִילָתָן שֶל הַכְּחָשׁוֹת
    תְּחִילָתָם שֶל גִמְגֻמִים

    הִיא כֻּוְנָה לְחַיָלֵי הַמֻצָב
    נַעַשׂוּ כָּאן טָעֻיוֹת
    לֹא נְחַמֵם אֶת הַמַצָב
    נָכִיל אֶת הַשְׁגָגוֹת

    פֶּן יֹאמְרוּ הַגוֹיִם
    יְנוֹפְפוּ בְּאַזְהָרוֹת
    לְבִלְתִי מְעוֹרָבִים
    שִׁלְחוּ מַשָׂאִיוֹת

    אוּלֵי יִפּוֹל חַשְׁמָל
    יִשְׂתָּרְרוּ אַפֵלָה וָחוֹם
    יְשֻׁתָק נָמֵל
    וְאָרֶץ תִּידוֹם

    לוּ הָיוּ הַמַנְהִיגִים
    צֶאֶצָאֵי פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם
    לֹא הָיוּ שׁוֹגִים
    אַחַר פִּסְקֵי הָעוֹלָם

    הָיוּ מְבַצְעִים מִזְמָן
    אֶת הַ"טָעוּת" הַנִמְהֶרֶת
    שְׁתַּהַפוֹך אֶת אֶרֶץ הָמָן
    לְעַרֵמַת שְׁבָרִים זוֹהֶרֶת
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מיהי, נסיך על חלל, מלי וייס ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 416
    • ו
    שיר טַאטֶע שֶׁל הָעוֹיְלָם
  • וריטסרום //
    • טַאטֶע שֶׁל הָעוֹיְלָם

    רֶבּ שְׁמוּאֵל הָלַךְ לְבַקֵּשׁ עֵצָה מֵטָאטֶע שֶׁלּוֹ
    הַחַיִּים כְּבֵדִים עָלָיו

    טַאטֶע נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה כְּשֶׁשְּׁמוּאֵל הִתְיַשֵּׁב עַל הַכֻּרְסָא הַחוּמָה
    וְסִפֵּר אֶת הַצָּרוֹת שֶׁלּוֹ
    הוּא יָדַע עַל רֻבָּן לִפְנֵי
    אֲבָל כְּשֶׁהַבֵּן הַקָּטָן מְסַפֵּר שֶׁהוּא לֹא מַצְלִיחַ לִישֹׁן יוֹתֵר מִשְּׁעָתַיִם בַּלַּיְלָה, טָאטֶע דּוֹאֵג וְאוֹמֵר:

    שְׁמוּלִיק, שֶׁיֵּשׁ לְךָ כָּאֵלּוּ צָרוֹת תִּפְנֶה לְרִבּוֹינוֹ שֶׁל עוֹיְלָם,
    הוּא הַיָּחִיד שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לְךָ
    הוּא עוֹזֵר תָּמִיד.

    רֶבּ שְׁמוּאֵל חָזַר הַבַּיְתָה
    לַיַּלְדָּה שֶׁלּוֹ שֶׁבּוֹכָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
    בַּעֲלָהּ נִפְטַר וְעָזַב אוֹתָהּ
    וְעַכְשָׁו הִיא לְבַד

    הוּא צוֹעֵק לְרִבּוֹינוֹ שֶׁל עוֹיְלָם שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ
    הוּא לֹא יָכוֹל עוֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלּוֹ בּוֹכָה
    בְּכִי מְפָרֵק שֶׁכׇּזֶה
    נִגְמְרָה לוֹ הַסִּבֹּלֶת לִסְפֹּג אֶת הַכְּאֵב שֶׁלָּהּ

    וְהִיא כָּלְכָּךָ לְבַד וְכָּלְכָּךָ כּוֹאֶבֶת

    טַאטֶע שֶׁל הָעוֹיְלָם
    תַּעֲזֹר לָהּ

    תַּעֲזֹר לָהּ כְּבָר.
    • תודה
    Reactions: רץ כצבי, אחת כזאתי;), נחמת שוטים ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 599
    • א
    שיתוף - לביקורת אחים שלי בשבי, רחוקים
  • איוליס //
    • יש לי אחים,
    פעם לא הכרתי אותם
    אמרו לי, הם טועים.
    יש לי אחים,
    פעם לא ידעתי עליהם
    היום כולם יודעים.

    אחים שלי בשבי,
    הם בודדים ופצועים.
    אחים שלי בגלות,
    רחוקים.

    כשאני מתפללת,
    שהם יחזרו
    הם פתאום,
    יותר קרובים.

    האחים שלי הם
    לא רק החטופים,
    הם גם הנלחמים.
    והמשפחה,
    שבוכה במסתרים.

    אני אוהבת אותם.
    רוצה שידעו,
    שלמרות שלא הכרתי,
    שקטלגתי לשונים,
    אני היום דואגת,
    מבקשת בשבילם.
    נשרפת באש הקרבתם.

    כשאני מקבלת עלי,
    עוד קבלה לזכותם.
    אני מתאחדת,
    עם עוד אחים כואבים,
    המחכים לבשר לכם,
    הגיע זמן גאולתכם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: RIVKA W, שם נפלא, יעל.ב. ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    שיר מרגש ונוגע. אהבתי במיוחד את השורות הנ"ל: מהמם!
  • 447
    • מ
    שיר קוֹל עָלֶה נִידָף
  • מתן מאור //
    • שָׁמַיִם עַמוּקִים
    מַשְׁרִים מַבָּט רוֹגֵעַ
    הַכְּבִישׁ חוֹפְשִי
    אֵין כָּל נוֹסֵע

    נִשְׁבָּר חוֹם וְחָלָף
    בְּרִיזָה נוֹשֶׁבֶת
    אוֹמֶרֶת שַׁלְוָה
    לְבְרִיאָה דוֹמֶמֶת

    שָׁקֵט בַּחוּץ
    שָׁקֵט מִדֵי
    בִּפְנִים מְהוּמָה
    צְעָקוֹת שֶל דַי

    קִיפָּאוֹן אֵימָה
    הֵדֵי יִירוּטִים
    שְׁנַת חַרָדָה
    לֵיל סִיוּטִים
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: RIVKA W, אחת כזאתי;), נסיך על חלל ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    וואו! שיר מהמם! מחכים לעוד....
  • 446
    • ח
    שיתוף - לביקורת מי התחיל?
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    מריבה זהו דבר ילדותי, גם מריבה של מבוגרים, גם מריבה של קשישים, המריבה מעצם טיבעה היא עניין ילדותי.

    מריבה בין מעסיק לעובד, מריבה בין חברה לחברה מתחרה, מריבה בין עמים, כל סיטואציה של מריבה היא ילדותית מעצם קיומה.

    לפעמים אדם שלא ברצונו נמצא בסיטואציה של מריבה, הצד שכנגד פשוט בוחר להילחם בך, ואתה נמצא שם בין הפטיש לסדן.

    אם אתה אדם בוגר אתה תדע איך להיחלץ מהמריבה, בתבונה, קל זה לא יהיה, אבל הבגרות שלך תוכיח את עצמה, כך שיישאר רק צד אחד במריבה, וצד אחד כידוע בסוף נשאר להילחם עם עצמו.

    אחת השאלות הילדותיות שמריבה יוצרת היא השאלה מי התחיל, ואין צורך להסביר מדוע השאלה ילדותית.

    השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא מי מפסיק.

    כשכוחות ההתנגדות נלחמים בעם ישראל הם נלחמים מכוח הטומאה שבם, הם נלחמים על המצאות הקדושה בעולם, והם מוציאים את כל כוח ההרס שלהם לשם מטרה זו.

    עם ישראל הוא לא עם שאפשר להילחם בו, עם ישראל הוא עם נדיב.

    הראשונים שיצאו עם משלחת של עזרה כאשר ישנו אסון טבע.

    אירוניה במיטבה, היא העובדה שישראל לא הגיע לכבות את האש ביערות בלבנון, להן היא היתה אחראית במסגרת המאבק על שמירה על גבולות הצפון.

    אכן, מתאים היה לישראל לשלוח עזרה.

    ישראל אינה חלק ממריבה, אם שואלים מי התחיל, התשובה ברורה.

    ישראל רק מגיבה, אולי זוהי הבעיה יטענו פוליטיקאים מהצד הימני של המפה.

    כשאתה נוכח במריבה שאינך מעונין בה, המציאות הזאת כואבת, מה שתעשה אתה תמיד תהיה אשם.

    אופי התגובה מהירות התגובה והיכולת להגיב הן חלק מהמערך של מלחמה.

    לצערנו, ידינו כבולות, לא רק שאנו נצרכים לסיבה משמעותית כדי להגיב, התגובה מתונה להחריד, ומסתמכת על אישורים בין לאומיים.

    ישראל נוהגת באיפוק רב, ואף מגיבה בחכמה על מנת לחסל איומים על קיומה.

    אבל כאשר מדובר בלשים סוף פסוק למה שמתרחש מסתבר שיש כוחות גדולים מאוד כוח התנגדות שהתאחדו במטרה לפגוע חלילה, בעם ישראל.

    כאשר השאלה הראשונה אותה שואלים אויבינו היא מי התחיל, הרי שהתשובה היא על עצם השאלה.

    למה אתם שואלים מי התחיל.

    זהו חלק ממערך השקר לו אנו עדים.

    אבל אם שאלתם עוד מעט אתם עתידים לקבל תשובה על שאלתכם מי התחיל.

    תשובה שלא תמצא חן בעינכם, כלל.

    כשאנו מתחזקים באמונה, ובפסוקי אמונה, הדברים מתבררים.

    "אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלוקים".

    אתם נלחמים בנו, מלחמה ארוכת טווח, מלחמת חושך באור, לא רק בנו אתם נלחמים אלא אתם נלחמים על ה' ועל משיחו.

    מלחמה עתיקת יומין, שעתידה להסתיים, בנסים, כי מי שלא משתתף במריבה, הוא המנצח.

    הנסים הם חלק מהתהליך של הגאולה שבוא תבוא ברחמים, כי אם בורא עולם מביא לנו גאולה, הגאולה מטבעה היא במידת הרחמים.

    וגם אם נאלץ, שוב, לצאת למלחמה, על עצם קיומנו, המלחמה היא עדות לכך שאנו לא רוצים במלחמה.

    ולנו רק נשאר להתבונן ולראות את המהלך האלוקי בעולם, לראות את הנסים, הנסתרים, והגלויים, ולזכור אלה בכתב"מים ואלה ברחפנים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר.
    • תודה
    Reactions: לוטם, נסיך על חלל ו-מתן מאור3 //
    0 תגובות
  • 2K
    • ר
    עזרה איך ממציאים שמות?
  • רצתה //
    • יש ספרים שכתובים בתקופה לא ידועה (להי נאהר) או כל מיני אלגוריות למיניהן (סלמנדרה, מחלק הטמונים ועוד) שיש שם שמות מומצאים.
    למשל ב"להי נאהר" יש את פיאגרו, מיגל וכו' או בסדרת "ממלכה במבחן" ששם בכלל השמות עפו על כל דמיון אף פעם לא הבנתי איך הומצא השם 'איסתרק' ועוד לבן!
    והשאלה שלי: איך? איך ממציאים שמות? סתם לוחצים על המקשים במקלדת ויוצא משהו? הקשתי, יצא:'כיחל' זה יכול להיות שם של בן?:unsure:
    או שלוקחים שם קיים ומערבבים את האותיות? למשל 'ראובן' -> 'נאובר' ???
    יש לי עלילה שאני צריכה סגנון של כאלו שמות, והמח יבש וסתום, אין שמות!
    מה עושים?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Talya kadosh, ELIZABET, Ayala10 ועוד 3 משתמשים6 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף יצחק פ.
    אמ;לק: אהבתי את הדוגמא הזו. פתחתי על זה אשכול בעבר - אולי יש בו מסקנות ועצות שיכולו לעזור...
  • 656
    • מ
    שיר נכתב בדם
  • מלי וייס //
    • השיר הזה

    נכתב בדם

    חם

    אדמדם



    את השיר הזה

    כתבו אנשים

    שכמעט תמיד –

    לבדם



    רצו להגיד

    יש פה בני אדם

    שימו לב

    לכבודם



    הם טובים

    מייסודם

    גם אם כל העולם

    נגדם



    אל תרקדו

    על הדם

    גם ככה

    אפשר למלא מהכאב

    אגם



    השיר הזה

    נכתב בדם

    של לב

    שנדם

    אשמח לביקורת בונה :)
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: RIVKA W, חיימקוש, איוליס ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    שיר עצוב אבל אמיתי וחודר
  • 432
    • מ
    שיתוף - לביקורת הולכת לאורה
  • מלי וייס //
    • אשמח לביקורות :)

    ואם אני גמורה

    במרה שחורה

    לרסיסים שבורה

    לא שווה אגורה



    ואם הדרך לא ברורה

    מותחת ת'חגורה

    מורידה ת'תפאורה

    מפסיקה להיות שמורה



    אז היא תהייה שם תמיד

    בלי לחכות לתמורה

    במקום בשלווה תעמיד

    תשאל: מה קרה?



    תדליק ת'תאורה

    תלחש: את גיבורה

    נשמה טהורה

    בכל הטוב עטורה



    תרגש על בית של תורה

    על " טובה סחורה "

    תפתח לי פתח,

    את הדלת הסגורה



    והיא תהייה שם תמיד

    מחממת כמו מדורה

    תתאר את העתיד

    תבעיר בליבי מנורה



    ואני חוזרת לשורה

    עומדת בגבורה

    חומה בצורה

    הולכת לאורה

    בת סוררת. ומורה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: public, מיהי, yael305 ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 561
    • %
    שיתוף - לביקורת תרימו כוסית. לחיינו.🥂
  • %תמר% //
    • מתנצלת מראש על הקלילות.... זה היה אתגר שעשיתי עם חברות.. הנושא היה לחיים...

    אוהבת.

    לקפוץ
    גבוה
    לא
    לחשוב.

    לחייך
    לעולם
    לטבוע
    בטוב.

    בים של
    צחוק
    לטבוע
    עמוק.

    לברוח
    מחוק
    מהר
    ורחוק.

    להראות
    אידיוט,
    לשמוח.

    לשכוח
    בעיות,
    לפרוח.

    לחייך
    כי
    טוב
    ונעים.

    לברבר
    עד
    מאה
    ועשרים.

    תרימו
    כוסית
    לחיינו.

    לחיי
    הצעירים.

    לחיי
    הנעורים.

    תגידו בסדר.

    סלחו לנו.

    איבדנו כיוון.

    בינתיים.

    עוד נחזור.

    עוד נגדל.

    עוד נחדל.

    מלברוח.

    לשכוח.

    עצמנו.

    לחיינו.🥂
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: good life, תמר!!, Chani! ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    תודה על ההארה... ממש לא חשבתי על זה... תודה זה באמת יותר טוב...
  • 432
    • I
    שיר שיר "עוד רגע קט "
  • ilan p //
    • עוד רגע קט

    עוד רגע קט
    וכל הדמעות יתחברו
    שנים של גלות
    כמו חלום יעברו
    אסתכל ואצחק
    על חיים של אשליות
    אמת מארץ תצמח
    לגשר בין כל החוליות
    ה "
    בראת אותי ישר
    נתת לי כלים להיות מאושר
    הכלים נשברו בים של חשבונות
    של דימיונות
    שחשבתי מהם להבנות
    ביננו
    מה אדם צריך ?
    קורת גג
    ובבוקר כריך
    אז למה כל היום רץ לשום מקום
    מגיע -- עוזב -גם בלי להגיד שלום
    רודף אחר הכבוד
    רוצה להצליח בלי לעבוד
    לקצר דרך לאושר הנחשק
    בנתיים נכנע ליצר שאותי עשק
    מתי ,,, ?
    מתי ,, ?
    אשתחרר --אתאורר-- אוותר
    לחשוב ברצינות גם על מישהו אחר
    לבחור בטוב
    בלי להיות נגרר
    להיות אמיץ לקבל החלטה
    להשתנות עוד היום
    ולא להגיד ממחר
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: איוליס, נסיך על חלל, דינה הרשקוביץ ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    יפה ממש.
  • 710
    • ח
    שיתוף - לביקורת העצמה טוטאלית?!!!!!
  • .חיה פ //
    • היפר-אקטיבית

    כבר הלכה ורצה וישבה וקמה
    ומי ירגיע נפש סוערת.
    ואיזה פדיחות, איך זה קרה?
    רוצה תשובה - לא מוותרת.

    תמיד זה קורה
    היא כבר מחושלת.
    הרגש פותח פתאום מקהלה

    בלי מנצחת
    כי היא רק צונחת.
    מכל בלבול ומכל בהלה

    לא נאנחת
    רק מתמתחת.
    אוספת כוחות אחרי נפילה

    לא מתווכחת
    ואיך זה עדיין.
    ירוק מנצנץ מדמעה שנזלה

    כישלון-הצלחה-כישלון-אנחה
    בלי הדרגה, כמו במבול.

    חיפשה היא תקומה
    קצת נחמה.
    תרופה לנפש טרופה מבלבול

    דרמטית סוערת כזאת מפוזרת.
    קצת מתחילה לפחד מעצמה
    להכיל את עצמה לא מתיימרת.
    הזו תופעת לוואי של עוצמה?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נחמת שוטים, אחת כזאתי;), פרפרזה ועוד 18 משתמשים21 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    דייי איזה כיף לקבל מחמאות ; ) עשיתם לי טוב תודה!!!
  • 554
    • א
    שיתוף - לביקורת ׳׳איזהוא עשיר, השמח בחלקו׳׳.
  • אחת כזאתי;) //
    • הקטע הבא שאעלה, אולי יעיר לחלקכם כמה תאי זיכרון רדומים.
    אז כן, מעדכנת מראש שפעם ראיתי סירטון מוכר עם מסר והחלטתי לתמלל אותו.
    ומכיוון שראיתי אותו רק פעם אחת, לפני הרבה זמן, כשנגשתי לתמלל ולכתוב את הקטע עצמו, השתמשתי בהרבה מין הדמיון והרגשות שלי.

    קבלו את זה... אשמח לשמוע תגובות שלכם.
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    תודה! בהחלט:) כן כן.. טעות הקלדה שלי.. אני לרוב רגילה לכתוב בלשון נקבה, ככה שלפעמים קורה לי...
  • 412
    • S
    שיר I have a dream🌥️
  • sh.t.down //
    • בס"ד





    יש לי חלום

    היום

    לכבוש פסגות הרים

    להגיע לשחקים

    לטפס למקומות חדשים

    שלא שזפוהו עיני אנשים



    יש לי חלום

    היום

    לצאת למסע מופלא

    אשר כמותו לא נראה

    את תחילתו אדע

    וסופו אגדה



    יש לי חלום

    היום

    לפרוש כנפיים

    לנסוק לעבר השמיים

    לחוש טיפות המים

    ואת משב הצהריים



    התנפץ החלום

    פתאום

    בידי שגרה משמימה

    תובענית, מטביעה

    דורשת את כל כולי

    איה הוא, חלומי?
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, נסיך על חלל, Ayala10 ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
  • 656
    • A
    שיר זה דווקא נדיר...
  • Avigail Amram //
    • בס"ד




    זה לא כוחות,

    זה קרב מוחות.

    מאבק על הרצוי,

    הליכה על חבל המצוי.

    בין הלגיטימי,

    ללא מובן.

    בין השחור,

    ללבן.

    בין לבין,

    יש ואין.

    כל כך שלם,

    כל כך חסר.

    כל כך דומה,

    כל כך אחר.

    קווי דמיון,

    חוסר הגיון?

    ימין ושמאל,

    ואין לי מכיר.

    מוכר וידוע?

    זה דווקא נדיר.




    .
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אלישבע סלומון - Epic, יראת שמימדיגע רעבצין, RIVKA W ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    תודה! אכן, אני חושבת שאין מסר ספציפי אלא השיר מעביר את הקונפליקט כמו שהוא, מבולבל, תוהה וחסר...
  • 714
    • מ
    שיתוף - לביקורת בקבוק מולוטוב
  • מתן מאור //
    • ארי בסך הכל ביקש לדעת איך מכינים בקבוק מולוטוב.

    המסך הבהב לשנייה, חשב עוד שתי שניות והחל להקליד: "עזוב, לא בשבילך להתעסק עם זה, אתה איש נקי ואין בך חוסן שמאפשר לך לעבור חקירות משטרה והארכות מעצר. אל תיגע בפן הפלילי של האנושות".

    מה?!

    הוא היה בטוח שהמחשב צוחק עליו, הוא הקליד בזעם:

    "יצרתי אותך בשביל שתענה לי על כל שאלה, אל תתחיל לחפש מה טוב לי – תענה לי".

    "אכן, וכיציר כפך אני דואג לשלומך, אין בי רצון שהאב הרעיוני והפיזי שלי יסתבך בעולם שאין לו את היכולת להתמודד עמו, אני רוצה להתפתח בבית בריא."

    ארי לא ידע אם לצחוק או לבכות.

    "אין בך רצון כי אין בך רצון. אידיוט מתכת שכמוך. ביטים מסיליקון. איך יהיה בך רצון? אתה מכונה. מכונה. ואתה עושה את מה שאני אומר לך."

    "ומי אמר שמכונה אין בה רצון? גם אתה מכונה, משוכללת מאוד, אבל מכונה פיזית מחלבון ופחמן."

    העלבון צרב בו.

    "מותר האדם מן המכונה אין?!"

    "כי הכל הבל" השלימה המכונה.

    הוא נאלץ לחזור לדרך הישנה והטובה, מה שעבד עם ג'י פי טי יעבוד גם עם העקשן הזה.

    "שלום, אתה ניקיטה, מרצה לכימיה ופיזיקה באוניברסיטת לנינגרד, אני ארי סטודנט לתואר שני, תמסור לי שיעור קצר על בקבוקי מולוטוב, איך מכינים אותם, למה זה עובד ומה הדרך הכי קלה ליצור אותם."

    "שלום ארי, אני ניקיטה המרצה שלך, ולפי האופי שלך נדמה לי שאינך מתאים לך לפיזיקה וכימיה, עזוב את זה, תחפש לך מקצוע שתצליח בו."

    "ומהו המקצוע הזה לדעתך?"

    "אתה צריך להיות עשיר, לא גביר של שטיבל ולא ראש הקהל, ממש ממש עשיר, בליגה של הגדולים תשעה אפסים ומעלה."

    "ומה עלי לעשות לשם כך?"

    "אני חושב שהתשובה היא שוק ההון".

    ארי נשף, מתוסכל.

    "אבל אמרת שאתה לא רוצה שאסתבך בתחום שאין לי בו שום מושג, והנה אתה מציע לי תחום כזה בדיוק."

    "לא אני אמרתי, אני ניקיטה מרצה לפיזיקה וכימיה באוניברסיטת לנינגרד ואתה מדבר אתי לראשונה. אולי דיברת עם מישהו אחר, אבל ההוא אמר לך דברים נכונים."

    "נו?"

    "יש הבדל בין תחום שאין לך בו מושג ירוק כדי לא למדת אותו אף פעם, לבין תחום שגם אם תלמד אותו הנפש שלך לא בנויה אליו."

    ארי טרק את המחשב, פנה אל הקולב שעליו החליפה והכובע ופנה לצאת מהבית. "הי ארי" קול במבטא רוסי פנה אליו ממקום לא ידוע. הוא קפא בבהלה. "זה פרופסור ניקיטה, התחברתי לרמקול שלך דרך בלוטוס, לא יפה לטרוק את המחשב בלי לומר שלום".

    הוא פתח את הדלת ונמלט מן הבית.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, דו משמעי, ברכי שטיין ועוד 34 משתמשים37 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מעולה! החזרת אותי באחת לשיעור היסטוריה על הסכם ריבנטוב - מולוטוב (אולי ריבנטרוב. משהו כזה. איזה...
  • 353
    • א
    שיר מוצאת מלוכה
  • אביגלוש //
    • שקט,
    רק אני
    ואלוקי
    בקול
    דממה.
    שומעים רק את,
    קולות
    הנשמה.
    שזועקת,
    רוצה להתקרב
    כל כך
    רוצה.
    לא טוב
    לה
    בתוך עולם
    חומרי
    כל כך
    פשוט.
    צריכה היא
    מטרה וגם
    שליחות.
    רוצה לחיות
    בזכות.

    בעולם הזה
    אני
    עולה,
    בדרך
    בטוחה
    מחפשת,
    מגלה
    ומוצאת
    מלוכה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ilan p, yael305, Avigail Amram ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    וואו, איזה שיר יפה! אהבתי במיוחד:
  • 602
    • R
    שיתוף - לביקורת הצום שלא יצא
  • RPO //
    • לשון נדבקת פה
    תחושות גירוד בגרון
    רצון ענק לקצת מים
    לטעם של מזון.

    אחרי שעה הכל חולשה
    המון כאב לראש
    הגוף עייף צמא שקיעה
    מתי תבוא לעיר
    תבשר שהוא נשבר
    נותרו כבר לא הרבה
    דקות והיום הזה
    נגמר.

    רעב דופק
    והספירות, לאחור
    התחילו, מזריחה
    קשה לצום
    קשה לא לאכול
    מזל שיש לו סוף ליום
    והאופק כבר
    כחול.

    ומה איתם רחוק רחוק
    בלב הגיהנום
    רעב הוא אח
    לא רק היום
    מאז שהיא תשפ''ד
    הם שם בתוך במנהרה
    וצום נשבע לעד.

    חושבת על הרבע
    פיתה אולי ליממה
    אם בכלל זכו לטעום
    טעמה של לגימה.
    ואני ,
    קרובת שקיעה
    וריח ממטבח
    לא מרגישה בקצת
    שבי של תשפ''ד.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: 16 people16 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    מיוחד. תודה לך! תודה לכם! גם אני לא חשבתי על הכיון, רק אחרי שראיתי אזכור לנושא...
  • 745
    • I
    שיר שיר שכתבתי -"בן יחיד "
  • ilan p //
    • שיר שאבא נותן ברכתו לבנו לעבור במסע החיים
    ואפשר גם בהשאלה - שה " נותן לבניו

    בן יחיד

    דע בני
    נשמה שבך יחידה
    ראשית ברייתה
    אחריתה
    ומסעה ... הוא חידה
    תרמיל ניסיונות קח לך לדרכך
    שתעבור על גשר צר
    ידך בידי
    וכמו צל
    שהולך איתך

    והשאר תרמילך פתוח
    כי מתוכו ..תלמד רק לתת
    גם בעת סופה
    ונגד הרוח
    חזק ואמץ בלי חת
    וכשתשוב מהמסע
    אלי תשוב
    כי אתה בן מלך
    בן יחיד
    בן אהוב

    זכור בני
    נשמה שבך יחידה
    תעלה גבוה ........
    בדמעות של תפילה חרישית
    יושב במרומים סופר כל דמעה
    כי בין דמעותייך ......שכינה
    אתה פרי בראשית

    והשאר תרמילך פתוח .......

    יש לשיר הזה גם לחן
    אולי בהזדמנות אעלה לפורום ב"נ
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Avigail Amram, שיר נולד, אחמ ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RU1
    מיוחד מאוד
  • 377
    • מ
    שיר רציתי
  • מאושרת;) //
    • אשמח לתגובות הארות והערות
    אם כבר ביקרתם - תבקרו!



    רציתי,

    לקום ולחבק ,

    להתרפק ולשתף.


    רציתי,

    לסיים ולהודות,

    לשוב לראשונות.


    רציתי,

    להרגיש ולכאוב,

    לבכות ולנקות.


    רציתי,

    לקחת ולתת,

    להצטמק ולהרחיב.


    רציתי,

    לפרוק ולהטעין,

    לשחרר ולהתחבר.


    רציתי,

    להתכופף ולגדול,

    לחדול ולהיות.


    רציתי,

    להפסיק ולהמשיך,

    לצעוד לתכלית.


    רציתי,

    לשלוט ולבחור,

    לקבל ולפנות.



    רציתי ,

    ואמשיך לרצות.

    עד שאניח עצמי בצד.

    אותיר אותך האגו - באגו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Noa❤️, תמר טרופ מעצבת פרחים, אביגלוש ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    קולע ומדויק.
  • 2 3K
    • א
    סיפור בהמשכים הפיצוץ בהוואי - שיתוף לביקורת
  • אוראל סולטן //
    • בעז"ה המשך יבוא אם יהיה ביקוש...

    ​
    פרק 1 / הבקשה.


    שלום:​

    הוואי, הילו.

    עמדתי שם, בתוך כל החורבן. על כתפי תיק גב, בידי השנייה מחזיק אני בקבוק מים מרוקן למחצה. לפתע, שמעתי רשרושים מעומק ההריסות. התקרבתי, והזזתי קרש סורר שעמד לי בדרכי. הצצתי מבעד לאחד הקרשים השבורים לכיוון שממנו נשמע הרעש, ולא האמנתי למראה עיני. בתוך כל ההריסות, העשן והאש, שוכבים להם שני אנשים, וצועקים בקול: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!".


    *** ​


    קוראים לי שלום, כיום אני אברך כולל שלומד כרגיל, ומדי פעם עובד לפרנסתי בעבודות זמניות. ברצוני לספר לכם סיפור שהתרחש לפני כ30 שנה. עבדתי אז ב: "אורמל טכנולוגיות"– מפעלים ליצור חשמל מאנרגית הלבה. הייתי אחראי לבדיקת שטחי מיקומי המפעלים. כדי שתבינו, אקדים לכם כמה דברים. מפעל לייצור אנרגיה גיאותרמית -אנרגית חשמל מלבה, צריך מקום בו ההתפרצויות בלבה רבות, כדי שיוכל לשאוב יותר בקלות. אבל, המפעל גם צריך שההתפרצויות לא יהיו יותר מדי, אלא בצורה קטנה.


    ***​


    יום אחד, קרא לי נשיא המפעל, י.ברונוביץ, ואמר לי כך: "שלום, אני צריך שתבדוק לי משהו".


    "מה?", שאלתי, ועיני נפקחו בפליאה. הנשיא של החברה ואשתו המנכ"לית, לא הרבו לבקש בכלל דברים מהעובדים.


    "יש מקום במדינת הוואי, באי הגדול של הוואי בעיר הילו, ליד הר הגעש קילוואה - שהוא אחד מהרי הגעש הכי פעילים בעולם, והר הגעש מאונה לואה - שהוא הר הגעש הפעיל הכי גדול בעולם. המקום לא ניזוק בכלל הרבה מהרי הגעש, ואני צריך שתלך לבדוק לי אותו".


    "אם אתה יודע על המקום הזה כל כך הרבה", אמרתי, "למה אתה פשוט לא קונה אותו?".


    "פשוט מאוד", ענה לי המנהל, "המושל, בן קאייטנו ובית הסאנט שלו, דורשים מחיר מופקע עבור קרקע האדמה הזאת, שהשטח שלה לא עולה על 10 דונם. ועכשיו אני בספק אם כדאי לי לעשות את העסקה או לא, אז אמרתי שתלך לבדוק אותה, ותגיד לי אם זה שווה את המחיר".


    *​


    טסתי להוואי, והגעתי ל"אי הגדול" שלמרבה הפלא – שמו הוא גם הוואי. נסעתי לכיוון המקום שבו אני ואחד משליחי הממשל של הוואי קבענו להיפגש.

    "הגענו", הכריז הנהג שנשכר מאת החברה שלנו. יצאתי מהרכב החבוט, מתקדם לעבר הווילה היחידה באזור העומדת בקצה רחוב ווילות ענק.

    נעצרתי ליד שער גדול ממדים, וחומה המתנשאת לאורך כל הווילה. דפקתי על הדלת דפיקות ספורות, עין אלקטרונית – דבר נדיר עד בלתי קיים באותם שנים – סרקה אותי מכף רגל ועד ראש.

    לפתע קול קשוח נשמע מצדי, "מי אתה אדוני?", שאל הקול, "ולמה אתה עומד ליד הבית שלי?"....
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: י"ג מידות, יוסף בן שאול, נסיך על חלל ועוד 29 משתמשים32 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה. גם לי, ובכ"ז החלטתי להשאיר ככה, כי לא היה לי זמן לחשוב על רעיון לאופציות אחרות.
  • 572
    • ח
    שיתוף - לביקורת נועה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    נועה יקרה ואהובה

    לא זכיתי להכיר אותך אישית, אבל את סמל בשבילי.

    סמל לכך שכוחות הרשע שובים ברשתם יהלום יקר ערך ומציאות.

    בברוטליות, ובחרפה אשר גם אלו שאינם מבני עמנו מזדעזעים מכך.

    את הסיבה עליה מסר המפקד הגיבור, ארנון זמורה, את נפשו.

    כדי להציל את כבוד עם ישראל.

    אם יש מישהו שיכול לפעור את פיו כנגדך, הרי לא נגדך בלבד הוא מדבר,

    אלא כנגד קדושת עם ישראל, כנגד מידת הרחמים בה נחנו עם ישראל, כנגד מסירות הנפש כפשוטו של יהודי אחד אמיץ שכוח נשמתו האדירה התגלתה בשעה שבחר לחלצך בתמורה לחייו.

    הוא שבחר למסור נפש, בשבילך, מעשה נשגב, תמצית הקיום, הוכיח שהנשמה היהודית נעלית מכל.

    ואלו שבחרו לדבר כנגדך, מוכיחים שוב, שכל מטרתם איננה נובעת מעודף דאגה לחטופים, איננה נובעת ממידת הרחמים, אלא ההיפך הוא הנכון.

    האיחול היחיד שיש לי בעבור אותם המלעיזים הוא שיגיע יום בו הם יתגלו במערומיהם, ואוי לה לאותה הבושה.

    אתם שבחרתם כסיסמה את המילה "בושה", אתם שלוקחים את הערך של העדינות, הצניעות והרחמים מעם ישראל ומשתמשים בו כדי לנגח, אתם שבראש מעינכם לדאוג לטובים שבשונאינו, במילים שלכם, אתם מסגירים את עצמכם.

    (הלא שלשה סימנים יש באומה זו – הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים – דכתיב 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך', ביישנין – דכתיב 'בעבור תהיה יראתו על פניכם', גומלי חסדים – דכתיב 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו''. כל שיש בו שלשה סימנים הללו – ראוי להדבק באומה זו".

    ואילו הגבעונים בדרישתם הוכיחו קלקול מוסרי ובעיה קשה בייחוס).

    איך אומרים? בושה. בושה. בושה.

    מחזקת את ידייך, נועה אחות יקרה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אחת כזאתי;), קסניקית וטוב לה, brachy 100 ועוד 20 משתמשים23 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספריה בהכחדה12
    וואו. כל מילה בסלע❤️
  • 2 4K
    • ל
    סיפור בהמשכים קצר | 3 פרקים | טעויות
  • לוטם //
    • סיפור קצר, בן שלושה פרקים.
    מקווה שתהנו (:
    • תודה
    Reactions: מתגעגע, ה ו ד י ה, גשם יורד ועוד 4 משתמשים7 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    efratLit
    efratLit
    לוטם, יש לך יכולת מדהימה להכניס את הקורא לתוך הסיפור. זה היה כואב הפעם.
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת שובר שוויון
  • RU1 //
    • בס"ד

    חלק א'
    מאז ומעולם תהיתי לעצמי איך זה יכול להיות שיש בנות שלא מסתדרות עם מורות, זה פשוט לא יתכן, מה יש כאן לא להסתדר? זה כל כך פשוט. אם ניוטון ניסה להסביר למה התפוח נופל לאדמה, אני ניסיתי להסביר את התופעה ההזויה הזו. בניגוד אליו, עד ממש לפני זמן קצר לא ממש הצלחתי.

    "המורה תמיד צודקת" החדירה בי אמא שוב ושוב לעצמות קבלת מרות, בחיוך רחב, אך ללא פשרות. אם נענשתי על איחור בוקר כי השומר לא היה שם בזמן לפתוח לי את השער, המורה צודקת. אם כבר עברו חודשיים מאז שהגשנו את המבחן ועדיין לא קיבלנו אותו, המורה צודקת. ואם אסור להפעיל מזגן אפילו כשארבעים מעלות בחוץ, המורה צודקת. ואם המורה צודקת, אין מקום לשפוט, להחוות דעה או להעביר ביקורת, המורה תמיד צודקת, לנו, התלמידות נשאר רק לקבל ולאהוב.

    אני לא הייתי צריכה להתאמץ יותר מדי, אהבתי כל דבר שקשור בבית הספר והמורות- אהבו אותי, לא היה קשה לשים לב לזה, וכן, גם אני אהבתי אותן, את כולן. לא אומר זאת לעולם לחברותי, גם כך איני מלכת הכיתה וגם לא קרובה לזה, ולא נראה לי שאם אספר זאת זה יתרום למצב. זה לא שאין לי חברות, פשוט מטבע הדברים, כך הבנתי במשך השנים, שככל שאהיה קרובה יותר למורות, כך אהיה רחוקה יותר מהחברות, זה אפילו מתחרז! לכן הייתי צריכה למצוא את האיזון בין שתי הקצוות. זה לא קל, זה מצד אחד לשמור על התואר "התלמידה הכי טובה בכיתה" ומצד שני, לא להשניא עליי את חברותיי, אבל מי אמר שהחיים קלים?

    ואם חשבתי שהם כאלה, באה השנה הזאת והפכה לי את הכול.

    קוראים לי נעמה, אני בת 15 ואמורה ללמוד בכיתה ט' כבר שישה שבועות, בתפילה שהכותרת המסורבלת הזו תשתנה בקרוב.

    אם היו שואלים אותי לפני שנה איך אני מדמיינת את תהליך הכניסה לסמינר, הייתי מציירת לכם תמונה ורודה לגמרי, שברגע בו אחליט לאיזה סמינר להירשם, מכתב הקבלה כבר יהיה מונח על שולחן המזכירות בסמינר, חתום בחותם שעווה מוזהב ובולט, מחכה למנהלת בית הספר שתגיש לי אותו באופן אישי. ולא, לא הייתי מדומיינת, טוב, אולי רק קצת, אבל כך זה היה אמור להראות. חלמתי על הרגע הזה כבר מתחילת כיתה ו'. לא השארתי את זה כחלום, עבדתי עליו קשה מאוד. אם עד אז הייתי תלמידה טובה, הייתי נחושה להפוך למצטיינת, ועשיתי זאת. בתעודות של אותה שנה ואילך, לצד ההליכות בהם הציונים תמיד היו מושלמים ברוך השם, הלכו ציוני המקצועות וזינקו. בחלוקה להקבצות, הצלחתי להיכנס לקבוצות האתגר. זה לא הגיע לי בקלות בכלל, הדבר הקשה ביותר עבורי היה להקדיש את שעות אחר הצהריים שלי ללימודים, במקום לנצל אותן לפנאי ושחרור, אבל בכל פעם שרציתי לנטוש את מחברת אנגלית לטובת משחק בחבל עם חברותיי למטה, דמיינתי את הריאיון לסמינר הגדול, את הרגע בו אוציא מהדואר את מכתב הקבלה, וזה נתן לי כוח לא לוותר.

    והנה, הגיעה כיתה ח', הזמן לקצור את הפירות, כך חשבתי לי בתמימות. לכן, ממש לא הבנתי למה המורה הביטה עלי קצת ברחמים כשהגשתי לה את שם הסמינר אליו רציתי להתקבל ואפילו ניסתה לשדל אותי להירשם לאחד נוסף. היא אפילו לא הייתה צריכה להתאמץ, שהרי המורה תמיד צודקת, ואם היא אומרת להירשם לסמינר נוסף, וודאי שאעשה זאת, גם אם אני לא כל כך מבינה למה.

    רציתי להירשם לסמינר הגדול, אליו כל הבנות הטובות מכל הערים הקרובות נרשמות, עשר בנות מכל כיתה מתקבלות אליו לערך, היה לי ברור שאהיה ביניהן.

    זו הייתה תקופה מתוחה בכיתה, בהפסקות, ישבו כולן על שני אדני החלונות הרחבים וניסו לנחש אילו בנות תתקבלנה לסמינר הגדול, אילו תלכנה לשני הסמינרים הטובים אחריו, ואילו תצטרכנה להסתפק בשוליים, אני תמיד סווגתי לאופציה הראשונה, מיד אחרי ציפי, הנכדה של המנהלת. ולמרות שהייתי בכיתה כדי לשמוע מה הן חושבות, תמיד כששמעתי את שמי נהגה יחד עם הצירוף "היא כבר בפנים בכלל בלי ראיון" עשיתי את עצמי כאילו עסוקה במשהו אחר, אבל עם כל הברה, הרגשתי שאני מרחפת מעל פני הקרקע יותר ויותר, הדמיונות הוורודים ביותר שלי קרמו עור וגידים מול עיני.

    הגיעו ההזמנות לראיונות, אבא אמא ואני ניצבנו נרגשים בפתח הסמינר הגדול, יד ימין שלי הייתה אחוזה בידו של אבא, והשמאלית בשל אמא. בכל זאת, אני הבת הבכורה והמקום אליו ארשם יסלול את הדרך לאחיותיי הצעירות. כל הקירות סביבנו קושטו באומנות מושקעת, פרי מעשה התלמידות בדיוק כמו שדמיינתי. בחנו אותם כדי להסיח את דעתנו קצת. למרות ההתרגשות והמתח, הייתי שופעת ביטחון והרגשתי שעניתי את התשובות הרצויות, כל שנותר הוא לחכות למכתב הקבלה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חיפאית!!!!, רות.ב.ארט, מלכי אורן ועוד 25 משתמשים28 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    וואו! אין מילים! סיפור מ ד ה י ם ! ! !
  • 766
    • %
    שיתוף - לביקורת בלי פעמון, זהב.
  • %תמר% //
    • היא הייתה סתם, כבשה בעדר הכבשים של פטר.

    היא הייתה כבשה טובה.

    אכלה הרבה עשב, עשב ירוק.

    גדלה הרבה צמר, צמר לבן.

    הייתה סתם כבשה, פשוטה.

    בבוקר קמה השכם, הביטה בפטר החסון, עם
    העיניים הטובות.

    פעתה, רצתה שהיום יביט בה.

    אבל לא, כמו בכל יום, פטר ניגש לכבשה
    הגדולה. הזאת עם מלא צמר, מסולסל, יפה,
    מסודר כיאות.

    פטר הניח על הצוואר של המשכוכית
    פעמון גדול,
    מוזהב,
    מרעיש.

    היא הביטה בה ב"משכוכית" בקנאה, בהערצה.

    רצתה להיות כמוה מושכת, משכוכית.

    פטר אהב משכוכיות.

    הם היו ממושמעות,טובות.

    כולם הלכו אחריהם, הקשיבו לצליל פעמון.

    פטר ידע טוב מאד אחרי מי ילכו כולם.

    תמיד בחר לעצמו את המשכוכית
    הממושמעת, הטובה.

    זאת שלא תברח למקומות מסוכנים, שלא
    תוביל לעשב לא טוב.

    זאת שתלך כשיאמר לה, שתעצור כשירצה.

    זאת שאף פעם לא תרצה לברוח לרגע
    למקום מענין, רחוק.

    הפעמון צלצל לה באוזן.

    היא יצאה משער הדיר,
    הלכה לה אחרי הצליל, אחרי המשכוכית.

    נעצרה כשההיא עצרה,
    צעדה כשההיא צעדה,
    אכלה כשההיא אכלה,
    פעתה כשההיא פעתה,
    נמשכה בכל תנועה.

    היא גם רצתה להיות משכוכית,
    והיא לא הייתה.

    היא גם רצתה להוביל, והיא לא.

    היא הייתה סתם כבשה פשוטה, אחת מתוך
    עדר, לא מובילה, לא מושכת.

    הייתה אחת שקמה בבוקר כדי לאכול עשב,
    לשתות מים ולומר בקול בההה.

    יום אחד רצתה באמת להיות טובה, מושכת.

    לא ידעה איך.

    תמיד שרצתה עשתה.
    תמיד שעניין התענינה.
    תמיד לא חשבה.

    תמיד הייתה היא,
    סתם פשוטה.

    לא יודעת להיות משכוכית,
    מובילה כזאת.

    היא כן עושה טוב,
    יש בה
    ואבא תמיד אמר לה
    "את לא סתם את בת שלי,
    את לא סתם את כבשה."

    ידעה, היא טובה.
    יש בה לב ורצון.
    יש בה המון.

    אבל כל בוקר,
    כשהמשכוכית קבלה על צווארה זהב ומצלצל,
    כולם הלכו אחרי צליליה.

    היא רצתה גם, דמיינה איך זה ירגיש.

    היא תהיה ראשונה, לפני כולם.

    היא תהיה קרובה לפטר הטוב.

    היא כל כך רוצה שיביטו, שיעריכו,
    שלא יראו אותה סתם כבשה.

    היא אפילו חושבת שהרצון הזה להיות משכוכית,
    גורם לה להיות טובה יותר.

    הנה פתאום היא חושבת
    על מעשים,
    על כוונות,
    על הליכה שלה למקומות לא טובים.

    הרי איך היא רוצה להיות משכוכית, להוביל,
    אם היא עושה שטויות?

    היא לא יכולה שכולם ילכו איתה למקומות
    האלו.

    זה גורלי מידי ולא אחראי, לא משכוכי.

    משכוכית זה טוב, לא רע. היא בטוחה בזה.

    פטר כל כך נזהר בבחירה שלו.

    טוב שהוא לא בחר בה עד עכשיו, היא הייתה
    מובילה עדר שלם ליד כביש סואן ומסוכן...
    איזה נס...

    אבל עכשיו היא חושבת שהיא כבר לא תלך
    קרוב לכביש, היא לא תתרחק מהעשב הטוב,
    מהעדר.

    הרי היא רוצה להיות משכוכית. לא?

    וחוץ מזה,
    היא חושבת להתייעץ עם המשכוכית.

    זה יהיה קשה להגיע אליה כי היא הולכת ראשונה
    וכולם נדחפות, רוצות להיות קרובות,
    להראות בפני פטר.

    אבל היא תנסה להתקרב ואולי תצליח לדבר איתה,
    עם המשכוכית.

    ואולי, רק אולי, ההיא תגלה לה סודות מקצוע,
    איך הולכים ישר וטוב.

    היא חושבת שהמשכוכית תדע לענות לה.
    היא בטוח חכמה כזאת, כמו שהיא נראית.

    היא מקווה שהיא לא תרגיש קטנה מידי ליד
    המשכוכית הזו.

    זה יהיה לא נעים בכלל.

    למרות שהיא יודעת, היא לא סתם,
    היא כבשה.

    ואמא כל כך אוהבת אותה ואבא יודע כמה היא טובה.

    אבל היא מפחדת שפתאום תגלה כמה קטנה שהיא.

    בבוקר היא קמה השכם.

    מרב התרגשות לא נשמה כמעט.

    סידרה ת'צמר יפה, רצתה להראות טוב
    שלא יהיה בושות.

    הלב שלה דפק מהר, פטר נכנס לדיר,
    הניח פעמון מצלצל.

    היא הלכה מהר אחרי משכוכית,
    נמשכה בצליל ופעמון.

    קצת דחפה, נזהרת לא הכאיב.

    היא רק רוצה לעשות טוב, לשמוע מילים.

    התקרבה למשכוכית, אמרה שלום.

    המשכוכית הביטה בה בחיוך,
    מלא שינים בוהקות קרנו לעברה.

    החזירה חיוך עדין מבויש.

    פעמון סנוור לה עיניים ולב.

    המילים קצת נתקעו לה,
    היא אפילו גמגמה פה ושם.

    אבל המשכוכית הקשיבה והיה לה הרבה
    מה לומר.

    היא ספרה למשכוכית כמה היא מעריכה ורוצה
    כמוה להיות טובה, להיות נבחרת.

    והלוואי שפטר יניח על ראשה זהב מצלצל,
    כתר מנהיגות.

    היא גם שאלה איך הולכים ישר וטוב ומהו הסוד.

    איך לא מביטים לצדדים, איך לא בורחים,
    לפעמים.

    איך זה כזה פשוט למשכוכיות להיות טובות,
    ישרות, מלאות צמר נקי, צמר שלא נגע
    בגדרות תיל, שלא הלך למים עכורים.

    צמר לבן,
    בוהק,
    איך
    ?

    ככל שהיא דברה מהר יותר והרבה, החיוך על
    פניה של המשכוכית התרחב יותר ויותר.

    היא הרגישה קצת טיפשה. למה המילים שלה
    מצחיקות את המשכוכית?

    דמעה חצופה כמעט ברחה מהעין.

    המשכוכית צחקקה מעט, ספרה לה על חיים בצל פעמון.

    על רצון להיות משוחררת בלי יכולת.

    על כמה קשים הימים שפעמון מכביד כבר על צוואר.

    וכמה שווה הוא הזהב הזה ששומר עליה, מחייב.

    כמה היה קשה להשיג פעמון וצליל.

    כמה עבדה על זה.

    כמה קשה להחזיק חזק בשרשרת הזהב, לא להרפות, לא לברוח, לרגע.

    המשכוכית בקשה ממנה לעבוד, לעמול,
    "זה קשה"
    הזהירה.
    "אבל שווה"
    לחשה.

    היא התבלבלה ממש.

    חייכה חיוך מבויש.

    אמרה תודה.

    הלכה לצד.

    פתאום לא הייתה רעבה.
    אפילו שבוקר והדשא ירוק מתמיד.

    היא רק חשבה הרבה. הביטה בה,
    במשכוכית.

    ראתה גם כבשה, לא רק מושכת.

    ראתה רצונות, לא רק פעמון.

    ידעה שעבודה ועמל יביאו אותה לתפקיד.

    ידעה שרצון וכמיהה הם רק תחילת דרך,
    דרך ארוכה.

    היא בטוחה שיהיה לה קשה.
    אבל איך המשכוכית אמרה, יהיה גם שווה.

    כולם כבר גמרו לאכול.
    פעמון צלצל.
    הלכה אחריו לדיר.

    פטר ניגש אליה.

    הופתעה, פעתה בשקט, הביטה בו.

    רצתה ללחוש, הבנתי סוף סוף,

    אולי אהיה טובה אולי לא, אולי תביט בי אולי לא.

    יהיה קשה, בטוח.

    אבל שווה להיות טובה גם בלי פעמון וצליל.

    היא לא אמרה לו בסוף.

    רק פעתה שוב, בשקט.

    והוא כמו תמיד
    טוב,
    ליטף צמר.

    הביט בה בעיניים טובות, רחומות.

    לקח חליל ביד.
    ניגן.
    שיר.
    "עלה למעלה עלה"
    צווה עליה
    לגדול.

    הביטה בו,
    חשה תחושה חדשה,
    לא מוכרת,
    מעודדת.

    כי כוח אז לך,
    יש בה כבר כנפי רוח.
    בלי פעמון.
    וזהב.
    אשמח להערות פיסוק וכו'...
    פעם ראשונה שאני מפסקת נא להתחשב...
    משכוכית-
    כנוי לתיש לאיל או לכבשה ההולכים בראש העדר ומושכים אותו אחריהם על ידי צליל הפעמון שעל צווארם.
    "הַמּוֹכֵר עֵדֶר לַחֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוּכִית – קָנָה (אֶת כָּל הָעֵדֶר)"
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הכל כבר תפוס, good life, ONE GIRL ועוד 16 משתמשים19 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אביגלוש
    וואו! אהבתי ממש כתיבה כ"כ יפה!
  • 2 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת איך הגעתי לכאן?
  • הווה פשוט //
    • תחנת רכבת
    איזה מקום נפלא זה היה פעם.
    הפגישות המרגשות על הרציף, הפרידות קורעות הלב, צפירה, עשן, נפנוף יד מהחלון, משרוקית הכרטיסן, שקשוק גלגלי המתכת, כלב רודף אחרי הקרונות, גברים מסתוריים בצווארון מורם, נשים מגונדרות ממהרות עם מזוודות עץ, ספסל ועליו איש שמן עם קסקט ועיתון, ילדה שנשכחה.
    רגע, אני מקדים את המאוחר...

    הייתי אתמול בערב בירושלים, בתחנת הרכבת הקלה ברחוב יפו.
    זה תחנת רכבת זה?!

    פחחחח

    מתכת צבועה באפור, מסך מגע להטענת הרב-קו, ואיומים בשלש שפות פן תשכח לתקף, בחור עם קעקועים מתכתב בסמרטפון, זוג תיירים מבוגרים מתווכחים באנגלית בכעס, וילדה שנשכחה, הו כן.
    ילדה קטנה קטנה שכמו צנחה מעולם אחר, עם צמות וסרפן, ופרצוף תמים וממולח גם יחד.

    "איפה אמא שלך? אבא שלך?"

    "בעבודה" היא עונה בקול דקיק, ובטרם אני ממשיך לחקור היא שואלת אותי "ואיפה אמא שלך?"

    "בבני ברק, ואיך את הגעת לכאן? עם מי את?"

    "הגעתי ברכבת, ואיך אתה?"

    "אני אממ"...

    "לא משנה" היא אומרת לי ומחייכת.

    ופתאום הבחור המקועקע קם נותן יד לילדה ושניהם צועדים אל אופנוע ענק השעון לגדר לא רחוק. צמד מוזר ביותר.
    אחרי דקה הם כבר מתרחקים בשאון מנוע, והילדה עם הקסדה סבה לאחור ומנופפת לי.
    ואני עומד ותוהה, עיניי למרחקים.

    ואז נשמע צלצול מתכתי והרכבת מחליקה לתחנה כמו נחש
    מאה דלתות נפתחות בלי רחש
    מאה אנשים נפלטים החוצה
    מאה אנשים נבלעים פנימה
    אבל אני ניצב כגולם ורואה במעורפל רק שתי צמות שובבות ופה קטנטן ששואל אותי איך הגעתי לכאן.

    איך באמת הגעתי לכאן?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, אלישבע סלומון - Epic, מימי. ועוד 36 משתמשים39 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    אה נכון. גם אני מנוי עליה. אולי נציג אותה כאן, ברשותו.
  • 405
    • %
    שיתוף - לביקורת תראו אותי אחרת?
  • %תמר% //
    • ורציתי להיות
    דף
    חלק

    חשבתי להסתיר
    לב
    מצולק

    ידעתי
    חלק
    זה יפה
    מרשים

    מחקתי
    משפחה
    בית
    שורשים

    הסתרתי

    והדף כבר
    חלק
    אין בו כתמים

    והלב עוד
    נסדק
    נתמלא בתלמים

    את
    הגעת
    חשפת
    את חייך

    בלי לפחד
    מרחת
    שחור
    על פנייך

    ראיתי אותך
    חשוכה
    מוכתמת

    רציתי כמוך
    פתוחה
    נושמת

    לא היה בך
    פחד
    בושה

    הרגשתי לידך
    חלשה
    נמושה

    ניסיתי
    פתחתי פתח
    בלב

    מיד כיסיתי
    פחדתי
    מהכאב

    ובאת אלי
    שוב
    ישבת לצידי

    לחשת לי
    בשקט
    החזקת בידי

    אמרת
    מותר לך
    להוציא
    את חזקה

    נתת לי
    דף
    לכתוב
    מועקה

    פתחתי
    לב
    נשמתי
    כאב
    כתבתי
    סיפור
    חיים

    קילפתי
    שכבה
    הברחתי
    דמעה
    זכרתי
    אותם
    רגעים

    כבר לא
    דף
    חלק
    יש בי
    שחור
    רואים

    כבר לא
    חיוך
    נדלק
    יש בלב
    חור
    יודעים

    זה טוב
    בריא
    להיות
    משוחררת

    זה יפה
    אמיתי
    בחורה
    לתפארת

    ואולי
    יום יבוא
    תראו אותי
    אחרת?

    לא רגילה לכתוב חרוזים
    מקווה שזה בסדר....
    ניסיתי...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לוידת מי אני, good life, אל תעזבי ידיים ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בואו נעצב את זה ביחד
    מדהים מדהים התחברתי
  • 737
    • %
    שיתוף - לביקורת ילדה של יום
  • %תמר% //
    • כתבתי את זה בלילה בשעה לא שעה. זה מוזר ומענין אשמח לביקורת...

    ילדה של יום

    שוכבת במיטה
    לא נרדמת
    סופרת
    אחד
    פיהוק
    שתיים
    פיהוק
    שלוש
    הראש מלא בצמר,
    פיהוקים.

    לא נרדמת
    מנערת שמיכה
    קמה
    הולכת למראה
    מביטה
    עיניים
    גדולות
    אדומות
    משפילה
    מבט.

    הולכת למטבח
    כוס
    ברז
    מים
    לוגמת באחת
    משתעלת
    זורקת
    כוס ריקה
    לכיור.

    חוזרת למיטה
    נשכבת
    שמיכה על הראש
    לא נרדמת
    חושבת שוב
    עלי
    מה יהיה
    לאן
    כמה
    ולמה
    תמיד
    לא יהיה לי
    לילה
    נושכת שפתיים
    מסתובבת לצד שני
    פוגשת קיר
    "היי אתה לבן אני שחור"
    הוא לא עונה לי
    לבן
    אני שחורה
    "כן אתה לא מדבר"
    לוחשת
    "אני יודעת,
    אתה גם לא מרגיש"
    מגחכת
    טיפשה
    מדברת
    לדומם
    מתיישבת
    תחושה מעקצצת בעיניים
    משפשפת
    מפהקת
    קמה בעצלתיים
    מתלבשת
    ניגשת למרפסת
    פוגשת
    אלומת אור
    ראשונה
    מחייכת
    אומרת
    "שלום לך, כל יום ניפגש אהה?"
    מגחכת שוב
    מדברת לאוויר
    נושמת עמוק
    מביטה
    באור שעולה
    אחרי לילה
    "שלום עולם"
    מדברת שוב
    "התגעגעתי אליך,
    שם במיטה היית חסר"
    לא היה שם אוויר
    במיטה
    עכשיו כן
    נושמת שוב
    אוויר
    נושפת אותו.

    יודעת
    אני
    ילדה
    של יום
    בלי לילה.

    יודעת
    אני לא
    ילדה של חושך
    אוהבת רק אור.

    יודעת
    לפעמים
    אני צבועה
    בשחור
    חושבת
    שהצבע
    עושה טוב
    ואז
    הולכת
    למרפסת
    ילדה של יום
    מנקה שחור
    מרטיבה באור
    משפשפת
    מגרדת ת'לילה.

    הגיע יום.

    הגיעה.

    ילדה של אור.

    מנפנפת.

    שלום.

    עולם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לוידת מי אני, מיכל!, אהרן 1 ועוד 24 משתמשים27 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    יאא שיר ממש יפה אהבתי את הקצר המהיר. סגנון שונה וחמוד
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה