קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • מ
    שיתוף - לביקורת היורש השביעי. פרק אחרון
  • מה שניחשת //
    • פרק אחרון-

    שעון החול הלך ואזל.
    הדלת נפתחה בקול אוושה חרישי. לין מצמצה, מנסה להיטיב את תנוחתה. זה כמובן היה חסר סיכוי כשהיא שכובה על הרצפה, ואזוקה משני צדדיה למרצפת.
    עמדתה הנחתית שיעשעה את זוויהאר מן הסתם כיוון שהיה לו חיוך. חיוך שהעביר נחש צמרמורת במעלה עמוד השדרה של לין.
    "שתים עשרה שעות עברו, מה החלטנו?" קולו התפתל סביבה בממשיות.
    היא חשקה שפתיים, שונאת אותו עכשיו יותר מתמיד "אתה יודע כבר את התשובה שלי" קולה היה נשמע שלו "הכוח הזה עוצמתי מדי, מסוכן מדי. לא אוכל לחטוא לחובתי ולמסור אותו בידיים שלך" הוא לא הניד אף אף, רק הנחריים שלו התרחבו מעט. "מאין לך מה אעשה במגה? אני יכול להצעיד איתו את האנושות מספר צעדים קדימה. לא כמו האנומיגים הפחדנים" סיים בבוז.
    "אני לא כזו מפלצת כמו שאטלנק עושה ממני". לין חשקה את שפתיה בשאט נפש, לא מתאפקת "או שאתה לא מודע לעצמך או שאתה משקר. אף אדם שפוי לא יכול לקרוא למעשים שעשית 'להצעיד את האנושות קדימה'" עיניו מצטמצמות.
    לינדה לא מפחדת. אין לה כבר מה להפסיד.
    הוא גחן מולה, שולי גלימתו מלטפים את פרקי ידיה החבולות, מבעירות את כאביה. לינדה בולעת, בקושי. שומרת על הבעת פנים המתריסה.
    "ומי קבע, ילדה- מה היא ההגדרה למעשים כאלה?" קולו עטף חרש את אוזניה, מעביר בה זרם שורף.
    "מעשה נורא עבור אדם אחד, יכול להפוך להצלה עבור אחר. לא כך? מסריות זו הגדרה נרחבת למדי" הוא המהם. גורם ללינדה קוצר נשימה ממשי.
    "לא נכון" ניסתה להתקומם "אמות מידה אנושיות למוסריות, יכולות אכן להיות גמישות מאוד לפעמים" קולה התגבר, הדהד "רק האלוקים יכול לקבוע את חוקי המוסריות האמיתיים. אלה שלא משתנים עם כל גחמה חולפת" היא התנשמה, מרגישה את הבל פיו של זוויהאר על פניה, בשעה שהתרומם.
    זוויהאר משועשע "את נואמת מאוד יפה.. את זה לא שמעתי כאשר בררתי אודות היורש השביעי" הוא אמר בחיוך מסוכן, מצמיד את ראשי אצבעותיו אחת לשניה. "זאת התשובה הסופית שלך?" התעניין.
    נקישותיו הדהדו במוחה של לין בצורה בלתי נסבלת. היא ניסתה לנער את ראשה, כאילו שזה יעזור.
    "זאת התשובה הסופית" היא אמרה בקושי, מרגישה את ערותה מתערפלת "אעדיף למות מאשר למסור את הכוח הזה בידיך הטמאות"
    הוא צחקק, מלפף את קולו חרש סביב מוחה.
    "ומי אמר שאני רוצה שתמותי?"

    ****
    זה פרק אחרון מספר שעוד לא כתבתי.. אבל בעז"ה אני רוצה לפתח אותו.

    ו.. יש המשך לפרק. אם יהיה ביקוש.

    בבקשה הארות\הערות.
    אבל תהיו עדינים זה סיפור ראשון:sne:
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: גשם יורד, ללי99, מ. ש ועוד 10 משתמשים13 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    @מה שניחשת יש לי תיקון למילה בפרק הראשון שכדאי לשנות, כי היתה נראית לי גרוע, עד שהבנתי את...
  • 2 3K
    • ה
    שיתוף - לביקורת מעשה בחביתה
  • הווה פשוט //
    • עוד בוקר אפור
    אפור אפור
    אפור באותו הגוון של אתמול
    ושל שלשום
    וכנראה
    גם של מחר.

    כוס קפה.
    בעלי הלך לכולל, הילדים נשלחו.
    שאכין ארוחה רק לעצמי?!

    הספה כולה שלי
    קולטת אותי לאורכה, רמ"ח אברים תשושים.
    הקפה יחזיק אותי עד הצהרים.

    "זו כניעה, דבורה" לוחש לי המדריך הפנימי שלי (המצאתי לי אחד, ממליצה לכולכם)
    "זו כניעה!"

    "כניעה?" הלביאה שבי זוקפת אזניים, תוך רגע אני על הרגליים, יד על מותן, זקופה כחייל.
    "ברגע זה אני מכינה לי לזניה בולונז או מגש סושי, או לפחות חביתה הגונה".

    בשאגה נכנסת למטבח, מדליקה אורות גבוהים, המקרר נפתח בפראות...
    אין ביצים!

    קשיים רק מחשלים אותי.
    נעמה בחופשת לידה, יופי, אקח ממנה.

    משפחת אדלר קומה שלישית, נעמה פותחת.
    "אפשר לקבל ביצה?" אני מדלגת ברעננות על הגינונים...
    "ביצה על הבוקר?" מזדעקת נעמה
    "בואי תשמעי מה רוחי הס אומרת על זה"
    וכבר היא מחייגת לקו-הבריאות.
    אני חוטפת את הטלפון מידה "נעמה, ביצה בבקשה, אחרת הבריאות ש ל ך בסיכון"
    .... אין לה.

    האדרנלין גואה בי, ביצה אני אשיג! גם אם אצטרך להטילה בעצמי!

    הולכים למכולת של אברמוב.
    חוזרים עם ביצה.
    מקשקשים.
    מלח, בצל, מחבת על האש, ו...
    אין שמן!

    חובטת את הבקבוק הריק על השיש ("התועיל לך חביטה תחת חביתה" שואל המדריך הפנימי, ומקבל גרגור זועף כתגובה) ובסוף משליכה את הפלסטיק המשוסע אל מחוץ לשדה הראיה.

    מרימה שני אגרופים קמוצים ומצהירה בקול צרוד "חביתה תהיה, ויהי מה!"

    עולה לנעמה לבקש שמן....
    אין לה.

    לאברמוב...
    - יש!

    בחזרה למטבח. הנוזל הצהבהב מוטח באכזריות אל השמן המבעבע, ריח הטיגון מתפשט, השרוולים מנגבים נחלים ממצחי.
    סוף סוף.
    חותכת ירקות, מורחת פרוסות, פותחת אריזות, אם כבר אז כבר...
    השלחן ערוך. בחגיגה כמו בחגיגה. מפה, מפיונים, כוס אמיתית מזכוכית.
    שוקלת להדליק נרות אפילו. ואולי בקבוק יין לבן...
    הטלפון מצלצל:
    "מדברים מקופת חולים, להזכירך בעשר ורבע יש לך תור לספירת דם. הבדיקה בצום, תודה".

    ???

    צעקה משונה נפלטת מחזי.
    כל גופי רועד מזעם עצור.
    אבל...
    אינני גולם, אני יודעת מתי יש להכנע.

    משליכה את החביתה לאקווריום
    (זה בריא להם, יש בזה אומגה 3).
    וחוזרת אל הספה, מלמלת מילים מהסוג הנשמע בדרך כלל רק מנהגי מוניות,
    כשעוקפים אותם.

    צלצול בדלת, נעמה בפתח:
    "את יכולה להחזיר לי את הטלפון שחטפת לי?! מהר בבקשה, יש לי תור בעשר ורבע לספירת דם".

    !!!

    התעוררתי בתנוחה מוזרה על הארץ, נעמה מזלפת עלי מים.
    (בעיניים מפלבלות מציינת לעצמי לסייד את התקרה בדחיפות).

    "ומה אמרתי לך" לואטת נעמה בתוכחה ספוגת רחמים.
    "ביצה על הבוקר, הא...."

    .
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אמונה זה הכל!, rrrrrrrrrrrrrr, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 95 משתמשים98 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    חזק!!
  • 791
    • א
    שיר שיר הרס
  • אליש:) //
    • ובלילה.
    כשאני שרה.
    לילדי הקטן.
    שיר ערש.
    לפני השינה.
    אני מחנכת.
    מלמדת.
    בשיר קטן.
    מהות של חיים.
    טעם לימים הבאים.
    רגש של אהבת תורה.
    שאם מחדירה לבנה.
    בדרך של שיר.
    ואז בבוקר.
    הילד שלי בוכה.
    כי חברים שרו לו.
    שיר הרס.
    ואת התיקונים של ההריסות.
    אני מתקנת.
    בלילה.
    כשאני שרה לו שיר ערש.

    .

    אני שרה לו שיר בנייה.
    .
    שיר ערש
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אהרן 1, תמר טרופ מעצבת פרחים, Ayala10 ועוד 27 משתמשים30 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Ayala10
    מהמם!!
  • 1K
    • נ
    שיתוף - לביקורת סוריאליזם קודח בשני פרקים | סיפור
  • נחמת שוטים //
    • פרק 1.


    "די, שקט!" אני צווחת בלחישה, לוחצת אצבע על מצח.
    היא מפסיקה. היא ב א מ ת מפסיקה!
    אני מורידה יד באיטיות. נושמת.
    אאוץ', הראש!
    -"חי חי חי. באמת חשבת שהפסקתי?"
    אוי, לא!     אני רצה על טיל לפריזר, שולפת קוביות קרח לכוס, ממלאה מים קרים מהמקרר, מצמידה בכוח כוס קפואה למצח.
    "דרדרדרדרדרדר" היא קודחת, עמוק וכואב-
    -"זאת הייתה הזדמנות מצוינת להסיח את דעתך, להוסיף את המקד-חה, חה!"
    אני עוצמת עיניים בריכוז, מצמידה את הקרח שבידי עוד יותר פנימה למצח, מנמיכה ווליום של כאב.

    כמה שניות קפואות עוברות עלי. הראש נרגע. עוזבת את הכוס, ממהרת לסלון. מחייכת לאורחים שלי, מתנצלת על הגיחה.
    "אז מה סיפרת, שרי" אני פונה לגיסתי "מה אמרה המאבחנת על ריקי שלך? פספסתי את העיקר", אני מחייכת לשרי, לכולם. הנה, אני פה.
    -"חי, חה! פספסת! חה, חה! דרדררדרדרדר" היא ברקע כל הזמן, לא מרפה.
    אני לוחצת שתי ידיים לרקות, סופרת עד עשר. לא שומעת- לא רואה, רק דוקרת חזרה. רק.

    נושמת. פוקחת עיניים-

    "....את מבינה? אבל דודי אומר שזאת סטיגמה ובשום פנים ואופן לא נקבל את האבחנה הזאת"
    שרי תולה בי מבט פגיע כל כך, ואין לי מושג מה להגיב. חייבת להגיד משהו, ומשהו שהיא רוצה לשמוע.
    בכל זאת היא קיבלה אבחון איום כלשהו.
    "זה שטויות, אסור לכם להיכנע למאבחנת הזאת", חמותי מצילה אותי מהצד. תודה, אבא.
    -"אסור להיכנע. דרדרדרדרדרדרדר. אני לא נכנעת לך, את מבינה? דרדרדדרד" היא לוחשת בארסיות מצמררת.

    אחח. אייי. הרקות שלי מתפוצצות עוד רגע, השמש בחלון מכאיבה לי בטירוף. איפה הקרח, איפה.
    אני מלמלת משהו כמו "בטח, ברור", נסוגה אחרונית. הצילו.

    כל הדרך למטבח היא רוקדת לי במח.
    -"קלאפ, בום. טראח. דרדרדר", היא מנתרת בין כלי העבודה באנרגיה מוגברת,
    הוסיפה למקדחה פטיש. מחול העוועים שלה הורג אותי.

    במטבח, מותשת על כיסא, אני מבקשת:
    "לכי, בבקשה. לכיי.", משתדלת להכיל אותה, לא לכעוס מידי על הביקור.
    היא שואגת מצחוק:
    -"תשכחי מזה. תשכ-חי חי! דרדרדרדרדר בום, בום."
    אייי. איייי!
    אני דופקת מצח בקיר, מנסה להתגבר על החבטות הפנימיות שלה. טראח! חטפה מכה הגונה. אני אומרת שוב:
    "אני מתחננת אליך, כל המשפחה של יוסי כאן, בבית שלי. הזמנתי אותם, יום שלם הכנתי אוכל.
    תני לי כמה שעות לעבור את הביקור, ואתייחס אליך יפה אחר כך, מבטיחה"
    אני שופכת על המצח מי קרח, למי אכפת המייקאפ. שתשתוק כבר!
    היא מגחכת:
    -"לא שוויגער ולא משפ-חה חה! את תהיי ילדה טובה ותכנסי למיטה. ואם לא"-
    בום.
    היה פיצוץ. במוח שלי.
    תאים אפורים בוערים בו מכאב כתום. איך אף אחד מהסלון לא בא להציל אותי?
    "את רעה", אני מטפסת על השיש,
    "ואיומה", מחלצת שני כדורי נורופן כפולים,
    "שונאת את הקיום שלך במוח שלי" בולעת כדור. בולעת מים.
    -"נה- דר דרדרדרדרדרדר" היא קודחת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: a.b.c., ניק 5251, חובב מוזיקה מושבע ועוד 16 משתמשים19 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחמת שוטים
    זהו, מהיום והלאה בכל בוקר כזה- תזמיני אותה לדו-שיח נוקב ומצמרר. אולי היא תפחד ממך: ( תודה...
  • 789
    • ה
    שיתוף - לביקורת לא נורמלית שכמותי
  • הטעם המושלם //
    • "את לא נורמלית"

    נכון. את יודעת את זה כבר שנה ורבע, לא?

    "למה עשית את זה?"

    כבר סיכמנו שאני לא נורמלית.

    "מי יתקן את כל הנזקים שלך?"

    לא העסק שלי.

    מה את מסתכלת עליי ככה? תבוא האם ותקנח צואת בנה, זה כתוב בפרשת שבוע שעבר.

    ה, זה כבר פעם שלישית הלילה? לא נורא, לפעמים זה רק כל חודש.
    www.prog.co.il

    עזרה ראשונה! - הקאות ומרפאת אכילה

    הם טענו שאין להם תשובה. היא לא עולה במשקל, אוכלת טוב, אוכלת מספיק, אוהבת לאכול. זה לא הפרעת אכילה, אלא הפרעת גדילה וזה לא התחום שלהם. מחר אנחנו חוזרים על בדיקת צליאק. ומה הם אומרים למי שייך הפרעת גדילה? סליחה על החפירה אבל יש לי גם ילדה שלא עולה במשקל, אבל לא מקיאה
    www.prog.co.il www.prog.co.il
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שפירא - ישראל, נועה :), ;בינארית ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הטעם המושלם
    צורף קובץ
  • 566
    • I
    שיתוף - לביקורת איפה מתחבא האושר ,,,,?
  • ilan p //
    • אחי אשרייך !!!-- מה נסגר ? הכל טוב ? --- שיהיו לך חיים מאושרים וכו"
    סליחה אבל אפשר לשאול שאלה ?
    איזה אושר ?
    על מה אתה מדבר ?

    שים לב !!!!

    להיות עני ?    -- זו ממש בעיה -- ---כל היום לקטר ולשנורר אין יום ואין לילה -- לא נעים ולא טעים
    להיות עשיר ? -- גם בעיה -- כל היום לרדוף אחרי הכסף -מה עושים איך לשמור עליו --- רק שלא יברח -- מטריד כל כך
    וחברות הביטוח חוגגות ---אולי הם המאושרות?

    להיות רווק ?- צרה צרורה ?! --מצפה כל יום למלאך הגואל שיציל --מגזירת הבדידות ומהלחץ החברתי --מהרהורי עבירה --אולי זה מעיין הרע??
    להיות נשוי ?-- אתה אומר --וואלה --אחי לא פשוט לחיות עם עוד מישהו ולתת דו"ח על כל שניה שעוברת בחיים --מחכה לחזור לרגע של רווקות
    רגע של חופשיות בלי ריחיים על צוואר ופרנסה לא קלה ושלום בית בסימן שאלה

    אם אין ילדים ?--צרה צרורה --טיפולים יסורים --ברכות של צדיקים --40 יום תפילות בכותל -- וכולי האי ואולי נזכה-- לחבק ילד שכל היום יבכה
    יש ילדים ? -- מישהו מוכן בבקשה לקחת אותם לכמה ימים לתת לי קצת לנשום ? --לאגור כח -- קצת ,, קצת ,,,להרגיע את המוח

    אין דירה ?-- וואלה לא יודע ---איך אפשר ללמוד בצורה כזאת ? -- זה מקסימום לשבת בכולל עם כוס קפה וקצת להזות
    ואם כבר יש דירה ב"ה ? -- גם יש משכנתא - בקושי אתה נושם -- ולגמור את החודש זה כמעט חלום שלא מתגשם

    אין עבודה ?-- מה עושים ? --כסף מניין ? -- מסתכל בחלון סופר מכוניות בכביש -- אין מה להגיד לא עלינו---מצב ביש!!!! ??
    יש עבודה ב"ה ??--אולי אפשר יום חופש ???--בבקשה ---פליזזזז -- אני צריך את זה כמו אויר לנשימה

    להיות צעיר --להקריב את הבריאות על רדיפה לכסף
    להיות מבוגר --להקריב את הכסף ---רק ,,,, רק ,,,,, בריאות

    אז איפה האושר--- אחי ??? בכל פינה נפגש עם בעיות ????
    איפה הוא מתחבא השובב ? יש בכלל חייה כזאת ?
    נו --מה --אני לא צודק ???!!!!

    אבל ברגע אחד של ההתבוננות נכונה בת קול זועקת מכל פינה
    "אדם לעמל יולד "---ומה שעובר על האדם כל חייו
    זה לא בעיות ---אלא ניסיונות !!!!!!!
    והאושר מתחבא בתוך הניסיונות עצמם וזה לא משנה באיזה מצב האדם נמצא
    לחיות באמונה ולעמוד בניסיונות זו השמחה האמיתית
    קוה אל ה שעוזר ויעזור
    ואז האושר האמיתי יצא לאור
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: נועה noa, חיעיחע, אליש:) ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בואו נעצב את זה ביחד
    ממש יפה! למה פסיקים ולא נקודות?
  • 371
    • מ
    שיר -נלחם-
  • מוז'יניקית //
    • שיתוף ראשון:)

    בארצי הקטנה,
    המוקפת באויבים
    נתשת מלחמה
    בין טובים לרעים

    בארצי הקטנה
    עמי ישכון לבדד
    מהבורא הובטח
    שיתקיים לעד

    ודיבורנו אמונה
    ונחלתנו לקמה
    אחריתנו לתקווה-
    ארצי האהובה- - -

    ומעשינו נקמה
    ומלחמתנו הגנה
    והיום פנה-
    ישראל החרבה- - -

    ויאוש בי לא פשה
    אמונתי לא נחלשה
    גחלתי לא, לא כבתה
    נלחם בעוז ובעוצמה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: -BABY-, הווה פשוט, נועה noa ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    וואו שיר מהמם.
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אתם לא החרדים החדשים. אתם החילונים החדשים.
  • הפקות ומשחק //
    • חברה חשובה שלי,
    מיום ליום אני מבינה כמה שאין דבר קל יותר בעולם מלרדת, וכמה שיותר מטה.
    אתמול ראיתי כמה אותך, יחד עם עוד כמה חברות, חברות ילדות. עם פנים חדשות. ספיישל אחר מאיך שזכרתי אותן.
    הייתן יחד, כל אלה שנסחפו אחרי העולם הזה.
    צחקתן את החיים, הייתן נראות שוחות בתותים.
    כל רגע מילה אחרת גלגלה מצחוק, ואין אדם שהלך שם ולא ראה אצלכן תות, בקצפת. ועוד שוקולד מעל לקינוח.
    אבל אני ראיתי משהו אחר.
    ראיתי עיניים עצומות. ובתוך תוכן היה רגש, שלקח לי שנייה בדיוק לזהות מהו.
    ריקנות. ריקנות אינסופית.
    צרחה אדירה של בואו ותצילו אותי מהבור הזה, כי לי קשה לבד.
    וגם אם ברגע הזה יש צחוק על הפנים, פאה עד המותניים, ואשטאג של: אני עושה מה. שבא. לי.
    ברגע הבא הכל יתרוקן. השכל יבין שאין שם כלום, ולא יישאר שם כלום.
    רק תהום של ריק. ריק עמוק.
    עוד שני רגעים הן ילכו, ואת תישארי לבד. עם האשטאג, השמלות הקצרות, האיפור העמוס. הניתוחים בפרצוף. ואת תרגישי עבד, עבד לחברה. עבד לעולם הזה.
    ואולי עכשיו את תאמרי לי שהעולם השתדרג, הציבור החרדי התפתח. אתן נקראות 'החרדים החדשים'.
    יש טלפון, נוחות ויופי.
    ואז אני אצעק לך שאתן לא החרדים החדשים.
    אתם החילונים החדשים.
    יש תורה, והיא לא תהא מוחלפת. ואתן לקחתן אותה, וניסיתן לשפץ. להזיז מפה לשם.
    והידרדרות רק באה במהירות הבזק.
    על חשבון הבית, הילדים. חיי התורה.
    חברה, רוצה נדבר גשמיות? על חשבון הכסף בחשבון הבנק שלך שמתרוקן על בילויים, ונופשים בחו"ל כל חודשיים.
    מותר להנות, בטח מותר.
    אבל איך פתאום ההנאות שלכן נהפכו לחילול התורה בצורה הכי מכפירה?!
    תפסיקו להכתים את העולם החרדי, תפסיקו להשתמש בכתר הזה כשנוח לכם, ולמאוס בו כשהוא כבד לכם.
    היצר הרע השתולל עליכן, אני רואה בעיניים שלי.
    אבל לפחות אל תפדבקו אותו ברבים.
    חברה,
    אני לא שולחת לך את זה. כי יש פסוק שאומר "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
    עכשיו את לא תשמעי,
    כי את כולך ברגעי הכיף, האקשן והחדש.
    אבל לעולם אני אכתוב,
    העולם מונה כ-8 מליארד אנשים.
    מתוכם כ-15 מליון יהודים.
    מתוכם רק כמליון חרדים, והאמת, כמה חרדים באמת יש בינינו?
    בואו נתגאה בייחודיות המיוחדת שלנו. בואו לא נכתים אותה.
    היא גאווה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: צל של עצמו, מחזירים אותם עכשיו, rrrrrrrrrrrrrr ועוד 122 משתמשים125 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    יש מצב שלא הבנתי למי בדיוק התכוונת. החברה החרדית, גם השמורה וגם הפתוחה, מגוונת מאד מאד ומורכבת...
  • 539
    • ל
    שיתוף - לביקורת עַם, שַם.
  • לרקוד על הירח //
    • עד מתי, עם?

    עם קדוש, טיפש.
    לא שוכח, מתייאש.

    עד מתי נלך סחור סחור, עם?
    ומתי,
    ידעו כולם?

    הוא אחד.
    ואין בלתו.
    הוד, תפארת,
    עטרתו.

    היי, עם.

    הוא שם.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: פסיפלורה קנדית, התאומה, rachelita ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    העניין לא כל כך מסובך... ;) שמעתי (שבוע שעבר אולי?...) על פרשת קורח, ו..שורה תחתונה עמ"י הנחמד...
  • 825
    • ס
    שיתוף - לביקורת להחזיר את אבא הביתה
  • ספרי מוסר //
    • קטע יפהיפה ומיוחד במינו,
    מחזק ואקטואלי לתקופה זו
    שחברה שלי כתבה
    היא אינה חברה כאן בפורום
    אך רואה תגובות
    ותשמח מאוד מאוד למשוב
    שווה קריאה, מומלץ!


    בס"ד
    ​
    תקופה ארוכה עברה מאז אותו יום נוראי, בו באו חיילים בעלי מדים כהים ומבט שטני, ולקחו לנו את אבא.
    תקופה ארוכה עברה מאז, אבל אנחנו לא הפסקנו לחכות שהוא יחזור.
    הרי בכסף, אפשר להשיג הכל. אם נשיג סכום גדול מספיק, נוכל לעוור את עיני החיילים המרושעים,
    ולהוציא את אבא מכבלי בית הסוהר.
    ימים ארוכים אגרנו את הכסף, מטבע אחר מטבע. ידענו זמנים קשים מאוד, אך גם בימי כאב ומחסור גדול, לא פסקנו מלשמור כל אגורה בשביל אבא. וזה מה ששמר עלינו שלא נתייאש. התקווה הזאת. האמונה שיום יבוא ונראה את אבא. יום יבוא והוא יחזור.

    אך אז, בא המשבר הגדול.
    לא ביום אחד הוא קרה. לאט לאט , יום אחר יום, מבלי ששמנו לב.
    בוקר אחד הייתי ממש חייבת לקנות משהו. במקום פרוטה שלמה לאבא, שמרתי לו חצי.
    שבוע אחר כך קנינו כולם ארוחת ערב רק קצת יותר טעימה. אחרי תקופה, אחי הקטן ממש התחנן לממתק,
    ומה יכולנו לומר לו? הרי זה רק מטבע אחד ...
    עברו ימים, שבועות, חודשים. הרבה מטבעות הגיעו אל החנווני במקום אל קופת העץ הקטנה.
    החלום על אבא התפוגג. שכחנו אותו. שכחנו מאבא שלנו.

    עד היום. אנו ישנים על מיטה נוחה בחדר ממוזג ונעים. ואילו אבא, יושב לו ברחוב. בחושך ובקור.
    הוא רוצה לחזור. הוא מתגעגע אלינו. מאוד.
    בואו נצא לשדה, נאסוף כל אבן טובה, ונחזיר את אבא שלנו הביתה.​
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: התאומה, שירת הכוכבים, :)CHANI ועוד 9 משתמשים12 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    תודה על התגובות מחממות כל לב!
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת נחשף: מונולוג מצמרר – לא תאמינו ממי
  • איש המילה הכתובה //
    • נולדתי לפני שנים רבות במזרח אירופה, במדינה קפואה ודלת אמצעים. הורי שהביאוני לעולם ידעו עוני ומחסור רוב חייהם, וגם אם רצו להשקיע בי את המירב, הם לא יכלו להעניק לי מלבד בסיס מינימלי שבקושי אפשר לי להתקיים ולהצדיק את ייעודי בעולם.

    סיפור חיי הביא אותי להיות הטיפוס האפרורי שאני עד היום. מופנם וחסר ביטחון עצמי. ואם כל זה לא מספיק, הרי ש"בורכתי" במראה חיצוני לא מזמין במיוחד; קירח עם אי קטן של שיער ג'ינגי' במרכז. נמוך ושמן/עגלגל, ובקיצור, גוץ.

    וזה עוד לא הכול. אני סובל מלידה ממחלת שרירים נדירה שגורמת לגופי לרעוד באופן חסר שליטה, ולהפיץ ריח לא נעים בסביבתי.

    המכלול הטראגי הזה מרחיק מאוד אנשים ממני ומותיר אותי בודד נורא. רבים מהם לא מתקרבים אלי, ויוצאים מהחדר כל אימת שאני בו. אפיזודה קיצונית במיוחד שחוויתי הייתה כאשר מישהו הקיא מלוא קיבתו, לאחר שהוא התחכך בי בטעות. את העלבון מאז אני סוחב עימי עד היום, ולא מצאתי לו מרפא ומזור.

    למזלי יש אנשים טובים שכן אוהבים אותי, והם נותנים לי את הכוח להמשיך קדימה. לטענתם, למרות כל החסרונות שלי, הם מוצאים בי שילוב מיוחד של מתיקות וחריפות שאליו הם ממש מתחברים. האחרונים מזמינים אותי אליהם לשבתות וחגים, ונותנים לי מקום של כבוד ותחושת לגיטימיות שכל כך הכרחית לי.

    המונולוג המטלטל שתורגם מיידיש-פולנית לעברית, נמצא בחנות דגים הרוסה שתפקדה לפני מלחמת העולם בקראקא-פולין, וחתום עליה לא אחר מאשר ה'געפילטע פיש'. המסמך שופך אור על סיפור חייו הקשה של המאכל שרבים לא מבינים את מהותו, ונותן לנו זווית ראיה שתעזור לנו לדון אותו לכף זכות ואולי אפילו לאכול אותו.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., ברוך בלייער, מכירים? ועוד 76 משתמשים79 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נעה613
    חיוך קטן מעל פסי הדמעות
  • 471
    • T
    שיר תָּמִיד אֲנִי בְּסֵדֶר
  • tmr //
    • מָה
    שְׁלוֹמֵךְ
    שְׁלוֹמִי מִתְפָּרֵק
    הָלַךְ לְטִיּוּל בַּצָּפוֹן
    בְּקָרַחַת נוֹבָה
    טוֹב לוֹ שָׁם, קְצָת
    מֶרְחָק מִמֶּנִּי

    מָה
    שְׁלוֹמֵךְ
    שְׁלוֹמִי נֶעְדָּר
    נִמְאַס לוֹ לִשְׁמֹעַ
    אוֹתִי מְאִיצָה בּוֹ
    לִחְיוֹת

    מָה זֹאת אוֹמֶרֶת
    הוּא רוֹקֵד כָּעֵת עִם
    דְּמוּיוֹת אֲחֵרוֹת
    וְכֵיף לוֹ וְצוֹחֵק
    הוּא תֶּכֶף יָשׁוּב
    וְאָז אֶהֱפֹךְ אֶת
    הַשֶּׁלֶט

    מָה
    שְׁלוֹמֵךְ
    אֵין בִּי תְּשׁוּבָה
    אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אוֹתוֹ
    הוּא לֹא סָגוּר עַל
    עַצְמוֹ וְלֹא נוֹתֵן לִי סִבָּה
    לִבְחֹר

    עַד אָז
    כְּמוֹ תָּמִיד
    כְּמוֹ תָּמִיד
    אֲנִי בְּסֵדֶר
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: %תמר%, ;בינארית, פרפרזה ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    שיר מלא פלפל. ואם אילו הדיונים ששלומך מנהל עם עצמו כנראה שאכן הכל בסדר. (עושה חשר לכתוב עוד בית...
  • 2 3 8K
    • פ
    סיפור בהמשכים ישוב
  • פניני ריין //
    • צריבה איומה בעיניים.
    עוד לפני שמוחו מתעורר לגמרי, שריריו מגיבים. הוא נרתע אחורנית, פוגע בקיר עפר מוצק.
    מה זה?
    הוי. אלוקים. רק שלא נפל בידי הארורים הללו!
    מתכווץ לתוך עצמו.
    הוא האחרון שיעצום עיניים בפני המציאות-אבל עפעפיו שורפים כל כך שהוא פשוט אינו מסוגל לפתוח אותם.
    רק שוכב דחוק אל הקיר המוצק והקר, ליבו דוהר במהירות מטורפת ונשימותיו שטוחות וטרופות.
    "הושעיה? הושעיה!"
    קול מוכר מעליו, וגם המשהו החם, השורף, שהיה קרוב כל כך לעיניו-התרחק.

    "הושעיה, סלח לי."
    זו החשכה המוכרת של המערה. הקור הרגיל של הלילות במדבר. והאיש הרוכן מעליו, אבוקה בוערת בידיו ופניו אשמות-הוא תודרוס החורני.
    "מחול לך" הוא מפטיר, מתרומם על מרפק אחד. ממצמץ מול החשכה, עיניו יבשות עדיין ושורפות מהאבוקה שנדחפה כל כך קרוב אליהן. "רק מה קרה?"
    הוא נרדם לא מזמן. עדיין לילה. תחילת הלילה. מה קרה?!
    הם מתקרבים לכאן?
    פלט נשיפה רועדת.
    הוי. אלוקים.
    "מצטער שהערתי אותך ככה.." האבוקה החמה רועדת בידו של תודרוס, יוצרת צללים מפחידים על פניו. "אבל חוניו הכהן--"
    מוחו של הושעיה עדיין מעורפל מהשינה. עובד לאט.
    חוניו. האין זה הנער הצעיר ההוא, בן גילו של ישוב, שהובא לכאן פצוע?
    "נער אמיץ" הוא ממלמל.
    "הוא..." תודרוס פורש את ידיו בתנועה רחבה, ועל אף שהחושך מונע מהושעיה לראות את סופה, ליבו מנבא לו רעות. "החום שלו עלה מאד... ואין כאן רופא... אולי כדאי שתצא, אישי הכהן... בניך כאן?"
    בום.
    הושעיה מתיישב בבת אחת.
    פתאום הוא נעשה עייף מאד, והעולם סביבו-צלול מאי פעם.
    החושך, אור האבוקה, היפחות והלחשושים השקטים מצידה השני של המערה. והריח. ריח מוכר מדי, של דם, של מוות.
    "בניי אינם כאן." בכוח כובש את הדאגה לשלומם, משוטטים בין הכפרים בהרי אפרים והמשמרות היווניים. ליבו מתכווץ למחשבה על הכהנים האחרים שבמערה: אביו ואחיו של חוניו הפצוע. הם מותרים להיטמא לו. שבעה קרובים. אולי זו הפעם הראשונה שהם יושבים כך לצידו של גוסס ומאזינים חסרי אונים לנשימותיו האחרונות. "אבל יש כאן גם נזיר..."
    "ישוב, נכון, איך שכחתי!" תודרוס טופח על מצחו.
    הושעיה מתרומם. יחד הם מפלסים דרך בין הישנים, עוצרים לצידו. מביטים בתווים העדינים לרגע ארוך ולא עושים מאום. בשנתו ישוב נראה צעיר הרבה יותר ממה שהוא, כמעט ילד. אכזרי כל כך לקרוע את השלווה הזאת שעל פניו, אבל אין ברירה.
    לנזיר אסור להיטמא למת.
    "אני יוצא החוצה." הושעיה אומר. מסתובב. "שלח אותו אחריי."
    עיניו של תודרוס מתרחבות לרגע ומשהו מבזיק בהן. קולו שקט ואיטי כשהוא אומר: "בסדר. אני כבר אעיר אותו. לך, הושעיה בן ענני הכהן, ויהי הקל עימך."
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איתי טלי, המיתר השמיני, נועה :) ועוד 59 משתמשים62 //
    58 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    ע"י בקשה תיוג של המנהלים, או דיווח על תוכן שלילי... פרק יפה והרבה יותר מובן!!
  • 662
    • ד
    שיר לילה טוב...!
  • דיני! //
    • 21:00
    הלילה
    עוד רחוק
    גם כשהחושך
    כבר עמוק

    00:00
    השמש
    ישנה
    שעות
    אבל אצלי
    עוד לא
    כיבוי אורות

    01:00
    לא מבפנים
    לא מבחוץ
    ושקט סביב
    ואין שום תירוץ.


    03:30
    העולם
    כולו נם
    וישן בנחת
    ורק אני
    מצד לצד
    על הכרית טופחת

    ??:??
    ושר השינה
    מסרב
    להתארח,
    להגיע
    הוא לא אוהב
    ציפורים של ירח.
    אז
    בלי שום כאב
    אכריז ואודיע:
    גם אני לא אוהבת אותו.

    בוקר טוב!
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: בדידי הוה עובדא, .חיה פ, נסיך על חלל ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    חחחח אהבתיייי מתאים לי עכשיו לשעה... שיר פשוט חמודד ומקוריייי!!!!
  • 791
    • ח
    שיתוף - לביקורת נס חיסול
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    האיש שהמציא את המושג "פייק ניוז", מייצר לנו חדשות ללא הפסקה.

    חדשות אשר הן לא פייק כלל וכלל.

    יש מי שיכנה זאת ניסיון חיסול שלא הצליח, ויש מי שיכנה זאת "נס".

    דונאלד טראמפ שדעותיו ואהדתו לעם היהודי לא נסתרות כלל וכלל, בחר לכנות זאת נס, ולא רק בגלל שהקליע חדר לאוזנו בלבד.

    הרבה מאוד דברים מתרחשים, כולנו נחשפים להם, אבל מעטים הם השומעים.

    דונאלד טראמפ שמע.

    הוא שמע שעם ישראל מותקף והוא אמר בקול את דעתו, הוא תמיד היה חבר טוב.

    נס לא מגיע לכל אדם, ולא מגיע בחינם, מסתבר שנשיא ארצות הברית לשעבר, והמתמודד על הנשיאות שוב, היה ראוי להשגחה מיוחדת.

    ולא הכוונה להשגחה של ה C.I.A. שהוכיחו שאפשר לעקוף אותם, אלא השגחה ישירה של בורא עולם, שבוחר את מנהיגיו.

    פעם נוספת הוכח לנו לעיני כל העולם את חביבתו של בורא עולם לעמו, ולכל אלו שנותנים להם יד ומבקשי טובתם.

    אולי כדאי להקשיב למסר של טראמפ בין אם הוא נובע משיקולים פוליטיים ובין אם יועציו יעצו לו זאת.

    היו באחדות, הלא לב מלכים ושרים, ואף חייהם ביד ה'.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, RIVKA W, סיפור8 ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    מחשבה של השוואה שלא חשבתי עליה כלל. לדעתי יש מלחמה בין טוב לרע ויש גם ערבוב בנושא, ולכל יהודי יש...
  • 478
    • ב
    שיר שירו של יהודי
  • בדידי הוה עובדא //
    • מִתּוֹךְ שֶׁקֶט וּדְמָמָה מִתְנַגֵּן לוֹ שִׁיר נִצְחִי,
    זֶהוּ שִׁיר הַנְּשָׁמָה, שִׁירוּ שֶׁל יְּהוּדִי.

    מַשַּׁב הָרוּחַ זְרִימַת הַנָּהָר יְלַוְּהוּ בְּאֹפֶן תְּמִידִי,
    זֶהוּ שִׁיר הַנְּשָׁמָה, שִׁירוֹ שֶׁל יְהוּדִי.

    מִכֹּל הַקְּשָׁיִים הַתְּלָאוֹת שֶׁהָיוּ שִׁיר זֶה הֵבִיא,
    אָז בָּאוּ וְגַם נָשִׁיר אָנוּ אֶת שִׁירוֹ שֶׁל יְהוּדִי.

    שַׁטַּה בְּקֹשִׁי אַךְ בְּבִטְחָה סְפִינָה כֹּה יִחוּדִית,
    סְפִינָה זוֹ רַק נִמְשֵׁלַה לָאֻמָּה הַיְּהוּדִית.

    כִּסְעָרָה בְּלִבּוֹ שֶׁל יָם אֲשֶׁר הַסְּפִינָה מַטְבִּיעָה,
    כֵּן אוֹיֵב עָלֵינוּ קָם, עַל סְפִינַת עַמְּךָ.

    הַגַּלִּים שׁוֹטְפִים אוֹתָהּ, מֵאֵימַת לְהִישָּׁבֵר.
    רַק עִם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה יְהוּדִי נִשָּׁאֵר.

    בְּבֹקֶר חַסְדְךָ נֹאמַר, סְפִינָתֵנוּ עַל מֵי מְנוּחוֹת,
    אַךְ גַּם בְּיוֹם אָפֹר וְקַר, וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.

    בְּשָׁמַיִים כּוֹכָב זוֹהֵר מִבַּעַד לֶעָב,
    כָּךְ אַתָּה א-ל מִסְתַּתֵּר אַךְ אוֹתִי תֹּאהַב.

    יִתְּגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ לְעוֹלָם שִׁמְךָ,
    גַּם בְּתוֹךְ גַּרְדּוֹם וְאֵשׁ אַתְּ יִשְׂרָאֵל שָׁמַע.

    אוּלַי תָּחוּס עִם עָנִי, אָנָּא הַשֵּׁם,
    זוֹ הִיא אֵלֶיךָ תְּפִילָּתִי, אַבָּא תְּרַחֵם.

    עוֹד בָּא יבא הַיּוֹם, בִּפְנֵי לֹא תִּנְעֵל,
    רַק עִם אֱמוּנָה וְתוֹם נָעֲלָה לְיִשְׂרָאֵל.

    עַל סִיפּוּן בַּלֵּב הַיָּם שִׁיר זֶה אֲזַמֵּר,
    הוֹדֶה לְךָ כִּי אֲנִי מֵעַם, נִצְּחוּ לֹא יְשַׁקֵּר.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: סבתא חביבה, התאומה, נסיך על חלל ועוד 6 משתמשים9 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיהי
    שיר מדהים! ממש מיוחד ומרגש! מחכה לעוד... [/ISPOILER]
  • 2 2K
    • י
    דיון כמה שאלות על לימודי 'עריכה' למיניהן:
  • יוסף יצחק פ. //
    • א.
    איך אני יכול ללמוד (ברמה שאני אגיד לעצמי לאחר מכן, 'אני מוכן גם לקחת תשלום מלא על עבודות במקצוע הספציפי שלמדתי, לאחרים'):
    1. עריכת לשון.
    2. עריכה ספרותית.
    3. עריכה (תוכן, טכנית).

    ב.
    יודעי דבר יכולים לומר עד כמה יש ביקוש לעבודות הללו, ועד כמה הן נצרכות (כלומר, יש כאלו שסופר מדלג עליהן / שהם לא ממש חשובות)?

    ג.
    כמה זמן לוקח ללמוד? כמה זה עולה? אפשר ללמוד לבד? מידע נוסף.

    ד. השאלה שהכי מסקרנת אותי: נניח ואני יודע עריכה לשונית (וכו') - אני יכול לוותר על שירותיו של עורך אחר, כשאני רוצה להוציא ספר לאור?

    תודה לעונים ולעונות.
    • תודה
    Reactions: הדר 310, הנשר הקטן, שמואל י ועוד 5 משתמשים8 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ~שפרה~
    כעת בדקתי, ורואה שפלוני המדובר קנה קורס אחר מלירון פיין, אז כנראה שלא יעזור. על כל מקרה אולי...
  • 469
    • א
    שיתוף - לביקורת תחרות מיוחדת: דף מול דף - מי ינצח?
  • איש המילה הכתובה //
    • הדף הלא מדופדף, דופדף הפעם? או שמדובר בעוד דפדוף של דף אחד, בדפדפת אנושית בעלת צבר דפים נטול תחתית?

    החתול הלא חסיל, חוסל הפעם? או שמדובר בעוד נשמה חתולית המתפקדת מחיסול לחיסול, שפינתה את מקומה לבאה אחריה?

    חלקי הגוף שנפרדו כבר אין ספור פעמים אלה מאלה, באמת נפרדו הפעם? או שהם עדיין בצוותא, במנח שכיבה; צוחקים עלינו על רקע חורשת עצים עזתית?

    תיקחו דף (סליחה, הייתי חייב) ועט ותכתבו את ההימור שלכם. ואולי יום אחד, אם הדף הזה שלכם, ישרוד כמו הדף המקורי: התקפות של מכונות כביסה, תמרוני קריעה של ילדים והרטבות על שישים, תוכלו לדעת אם צדקתם.

    תחרות "דף מול דף – מי ישרוד יותר" יוצאת לדרך. בהצלחה.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אחת כזאתי;), תמרוז, אוראל סולטן ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    אהבתי!! אם זה היה ככה,דף היה מת מזמן!!
  • 787
    • ל
    דיון מהלכים בסיפור - מה עדיף?
  • לוטם //
    • אני רוצה לכתוב סיפור, יחסית ארוך, ומתלבטת על המהלך שלו.
    יש שתי אפשרויות [מבחינתי] :

    1. הקורא מגלה פרטים על הדמויות ביחד עם הדמויות עצמן.
    אם דמות מסוימת מגלה \ מתוודעת למידע כלשהו, גם הקורא מגלה את המידע הזה ביחד איתה, באותו זמן.

    2. הקורא יודע משהו שהדמויות עצמן לא יודעות.
    הוא קורא סצנה שרוב הדמויות בספר לא יודעות עליה, מגלה איזה מידע על דמות מסוימת, ששאר הדמויות לא יודעות - ובמהלך הספר הקורא יודע משהו, שהדמויות עדיין לא יודעות, ולא יודעות להתגונן \ להגיב \ כל דבר אחר...

    השאלה שלי, מה עדיף, גם מבחינה ספרותית, וגם מבחינת הקורא. מה הוא יותר יעדיף לקרוא.

    אשמח לכמה שיותר תגובות, גם מחברי הקהילה, מנומקות יועילו כמובן (:
    וגם מאלו שלא - 👍 - אפשרות אחת
    😮 - אפשרות שניה.


    תודה רבה!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: 2020AYELET, כוכב יונה, michalor ועוד 12 משתמשים15 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    תודה לכולכם על התגובות המחכימות והמפורטות. :)
  • 810
    • מֶנַחֵם
    דיון כמה משלמים על פרק של סיפור בהמשכים?
  • מֶנַחֵם //
    • תודה לאלה שישיבו מידיעה ולא מתוך משאלת לב
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-שיבת ציון2 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פנינה שחורה
    במקומון שמעתי שהציעו ב100 ש"ח אז זה משתנה....
  • 907
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת חיים שלי
  • מֶנַחֵם //
    • אוף איתם. אין כאן מה לקרוא.

    עוד מודעה על התעמלות אחרי לידה, ועוד פרסומת קורצת למשקיעים חכמים שלא מפספסים הזדמנות באישור עורך דין.

    משעמם. אבל ברירת מחדל בשלוש בלילה, כי את הכיתובים מאחורי הקרטון של קורנפלקס של אלופים - כבר קראה מיליון פעם.

    היא אוהבת את הקורנפלקסים רטובים - אבל בלי חלב שמפריע.

    קצת שקט, אחרי יום מתיש וכואב.

    היום אבא יצא מחיב"ה. תקופה נוראה של הסתרה הסתיימה ב-11 בבוקר עם מכתב שחרור.

    הדיכאון הנורא של אבא. אוי, היא לא יכולה לחשוב על זה אפילו.

    כל כך התגעגעה לחיוכים שלו, לשיר על השפתיים. כבר עשר חודשים שהיא מתגעגעת אליהם. היום, סוף סוף, חזר אבא לחייך.

    והיא, נערת סמינר פשוטה שאף אחד לא יודע להעריך, התמודדה עם רגעים לא נורמליים במובן הכי פשוט של המילה.

    אמירות ומילים, שאלות ושתיקות, נשימות כבדות ומחשבות אובדניות. אוי. די, שירה, את לא יכולה להמשיך לחשוב על זה. תירגעי, הנה, תראי את המודעה בעמוד הבא: "חוג קסום לילדים!"

    פסיעות כבדות, איטיות, מתקרבות למטבח. היא נדרכת.

    אבא.

    עוד כפית של קורנפלקס. אבא בפתח. פיאותיו סתורות, הוא מזיע.

    "מה התוחלת חיים שלי?"

    מה?

    עוד פעם?

    הדמעות דוקרות לה בעיניים.

    עד שסיימו עם זה. הסרט מתחיל שוב?

    מאיפה השאלות האלה, של אדם בן ארבעים, גוף בריא בדרך כלל? למה להתעסק עם הסוף, למה להתחכך ביום המוות?

    היא שותקת. אבא מתקרב.

    "אה, זה קורנפלקס? בתיאבון מתוקה. לילה טוב!"
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: כחולת עיניים, ילדה של אלוקים, שלג קל ועוד 39 משתמשים42 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליש:)
    אהבתי זה מהאתאוכלת חיים שלי חחח גדול כתיבה איכותית והנאה צרופה על פיסוק וכתיבה ברמה תודה
  • 8 9 10 100K
    • מ. י. פרצמן
    סיפור בהמשכים מפלצת המקוואות
  • מ. י. פרצמן //
    • פרק 1

    איש לא ידע מה מתחולל מתחת לפני המים.

    ביניהם גם אישה בשם גברת צוורבר. מכיוון שלא ידעה, סיימה כמדי ערב את שעת ההשכבה, נשקה לקטנים נשיקת לילה טוב, לגדולים נשיקה של סתם, ונטלה את תיק הכלים הגדול שחיכה לטבילה ליד הדלת.
    "אחזור תוך חצי שעה", הבטיחה לגדולה שהייתה שקועה בלימוד אינטנסיבי למה שהיה אמור להיות מבחן, ויצאה חרישית מהבית.
    מכיוון, שכאמור, לא ידעה.

    לשווא ניסו אורות הרחוב לגרש את האפלה ששררה בחוץ, ופסיעותיה של גברת צוורבר החישו את עצמן ככל שהתקרבה לאזור הנטוש שבו שכן מקווה הכלים. נקישות הזכוכית ושקשוקי הברזל שבתיק זמזמו לעצמם שיר ערש, אך תחושות האופל של גברת צוורבר היו עמומות משהו, ושפתיה סירבו להצטרף לזמזום.
    החשיכה הייתה נראית לה קודרת מתמיד. שמא כבה הירח? אולי השתלטה חבורת מחבלים על השכונה כולה?
    חיוך אירוני בצבץ על שפתיה, והיא היטיבה את אחיזתה הנוקשה בתיק. לא מחבלים ולא ירח, ואם כך מוטב שתמהר לסיים את טבילת הכלים כדי שתוכל להיות בבית בזמן כפי שהבטיחה.

    אזור המקווה היה שומם, כרגיל. פה ושם נראו שיירי קופסאות וניירות עטיפה ששכבו כפגרים מתים ברחבה הסלעית. מזמן טענה ששיכון מקווה שכונתי באזור שכזה הוא מעשה עוועים בלתי חוקי בעליל, אך לא נראה שמישהו בעירייה התרשם מטענותיה.
    גברת צוורבר הניפה יד בוטחת, מגרשת חשיכה ויתושים. היתושים לא התרשמו מהאיום המוסווה, כמוהם גם החשיכה. באנחת השלמה התקרבה אל מבנה האבן הנמוך, והניפה את התיק על המשטח לצד המכסה.
    לאחר שסיימה להסיר את שלל המדבקות והתוויות סידרה גברת צוורבר את הכלים בשורה מסודרת, ובתנועה נחרצת פתחה את מכסה הברזל.

    צרחת הזוועה שלה לא נישאה בחלל הערב, כי היא לא נשמעה מעולם. איש לא ידע מה עלה בגורלה מאז.
    עצמות גופתה נמצאו כעבור חמש שנים בנהר המיסיסיפי.

    לפרק הבא
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: בוסו, ח.ד. וחלק, נמבר וואן ועוד 138 משתמשים141 //
    199 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    Talya kadosh
    אודה ואתבייש לי כי ברבות הזמן החולף האמנתי שלא נזכה לקרוא עוד פרקים מצמררים ומלאי אימה ממקלדתך...
  • 449
    • י
    שיתוף - לביקורת טיטוס, המקדש, והניצחון. \ פוסט ראשון שלי
  • ימים טובים יבואו //
    • טיטוס עמד ליד שער רומי, מחייך את חיוכו הרע והמוכר. ניצחתי אותם!
    הנה עם ישראל, שבויים מושפלים, מובילים את כלי המקדש לעיר הבירה שלו, שלו בעצמו!
    מקדשם חרב, ארצם שוממה, רובם נפלו בחרב, או ברעב..
    ניצחתי אותם!!
    טיטוס היה שיכור ניצחון, והלך לנוח מעט.
    לפתע ראשו הסתחרר, עיניו נעצמו לאיטן. טיטוס התעלף.
    התעלף, וגילה את עצמו..
    "מה זה? איפה אני" טיטוס מילמל בבלבול. לידו אדם נרגש, עונה לו בעיניים בורקות. "מה השאלה? אנחנו עכשיו בחנוכת הבית!!"
    טיטוס, עדיין מטושטש, שואל - "איזה בית?"
    האדם שמולו קפא בהלם. עיניו מצמצו לעבר טיטוס, הוא פתח וסגר את הפה לחילופין. "מה זאת אומרת איזה בית? בית המקדש השלישי!!"
    "בית המקדש? אבל אני.. אא.. החריבו אותו!"
    האדם שמולו נעץ בו מבט זועף עוד כמה שניות ואז הלך לחגוג עם כולם.
    טיטוס נשאר לבדו. מבולבל, מאוכזב הוא מביט באנשים השמחים, ברוקדים, הוא ממצמץ לעבר החגיגה הגדולה, ומרים ידיים באיום למול הילדים המאושרים..
    טיטוס העווה את פניו לפרצופו הזועם, הרע והמוכר עד שסיכם לעצמו באכזבה -
    "אין מה לומר, הם ניצחו אותי."

    אשמח לתגובות וביקורת, רק היום הצטרפתי לקהילה(:
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: devMode, יאן, אליהו פ ועוד 10 משתמשים13 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המלמד מבני ברק
    אין מה לומר קשה לי להגיד את זה אבל ל'בסך הכל' יש משמעות כפולה, זה הכל... אבל קטע חזק וכתוב יפה...
  • 407
    • נ
    שיתוף - לביקורת זה תלוי בך
  • נסיך על חלל //
    • וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    מְלֵאִים עֲנָנִים
    מַסְתִּירִים אֶת הַתְּכֵלֶת

    וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    בִּגְוָונִים אֲפוֹרִים
    תּוֹאֲמִים לַשִּׁגְרָה הַקּוֹדֶרֶת

    הֵם שִׁיקְּפוּ אוֹתִי
    שִׁיקְּפוּ אֶת לִיבִּי
    הֶחָלוּל, הָאָפוֹר

    הֵם הִזְכִּירוּ לִי
    מַמָּשׁ אֶת עַצְמִי
    לְלֹא טִיפָּה שֶׁל אוֹר

    אִם כָּךְ,
    אֵין תִּקְוָוה לְמַצָּב
    אֵין קֵץ לַדְּאָגוֹת

    לְפִיכָךְ,
    נוֹפֵל אֶל הַיֵּיאוּשׁ
    מָלֵא אַכְזָבוֹת

    וְאָז בַּלַּיְלָה
    עִם דְּמָעוֹת בַּכָּרִית
    וְשֵׁינָה שֶׁהָלְכָה

    מַבִּיט לְמַעְלָה
    סְתָם, לְלֹא תַּכְלִית
    סִיבָּה אוֹ מַטָּרָה

    וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    לְלֹא עֲנָנִים
    בָּרֶקַע שָׁחוֹר

    וְרָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִים
    מְלֵאִים כּוֹכָבִים
    נְקוּדּוֹת שֶׁל אוֹר

    וְכוֹכָב קָטָן אֶחָד
    הִבְהֵב אֵלַיי
    חִיֵּיךְ מִלְּמַעְלָה

    וּבְאוֹר זוֹהַר, מְיוּחָד
    צִיוָּוה עָלַיי
    לָקוּם, לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה

    אָז מָה אִם חָשׁוּךְ
    וְיֵשׁ עֲנָנִים
    בָּרֶקַע הַתָּכוֹל

    אֶת עַצְמְךָ תִּמְשׁוֹךְ
    תֵּצֵא מִבִּפְנִים
    גַּם אַתָּה יָכוֹל

    לִהְיוֹת כּוֹכָב,
    זוֹהַר וּמֵאִיר
    בַּשָּׁמַיִים הַקּוֹדְרִים

    לִהְיוֹת אֶחָד,
    אוּלַי קָטָן, זָעִיר
    אַךְ מֵאִיר בִּגְוָונִים

    זֶה תָּלוּי בְּךָ
    בְּצוּרַת הַמַּבָּט
    מָה תִּבְחַר לִרְאוֹת

    זוֹ יְצִירָה שֶׁלְּךָ
    דִּיכָּאוֹן, דְּאָגָה
    אוֹ אֵין סְפוֹר הַצְלָחוֹת
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ;בינארית, פרפרזה, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    אם הצלחתי להוציא 1 היה שווה!
  • 814
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת רוצים 'להרוג את החיים' ולא יודעים איך? קבלו 10 טיפים
  • פרפרזה //
    • החיים הם הדבר היקר ביותר שניתן לנו כבני אדם. אם בכל זאת אתם מתעקשים לבזבז אותם בחידלון חסר משמעות, קבלו 10 טיפים להצלחה במשימת חייכם:


    1. דחו בשתי ידיים כל הזדמנות שהחיים מזמנים לפתחכם (שידוך, חברות, פרנסה, התנדבות).

    2. התעלמו מכל מחשבה על התקדמות בחיים והתמקדו ככל הניתן בחייהם של אחרים (חטטו בפגמים של אנשים או מגזרים שונים; העסיקו את עצמכם בחייהם האישיים של ידוענים).

    3. חרבו את כל מערכות היחסים שלכם. בדידות היא עצת הזהב להרס החיים.

    4. התמקדו ככל האפשר בחולשותיכם ואמצו חשיבה קורבנית. אומללות גוררת אומללות, והיא מבטיחה צלילה מתמשכת בתהום הייאוש והחידלון.

    5. התלוננו לפחות 10 פעמים ביום – על החיים, על האנושות, על הדור ועל המצב.

    6. חיו בחברת אנשים שאינם מאתגרים אתכם באף תחום.

    7. התרחקו מחברת אנשים מוצלחים וסרבו לכל הצעה שלהם. הם עלולים לגרור אתכם בעל כורחכם למעגל ההצלחה.

    8. התמכרו לחדשות, אינטרנט, עישון וכיו"ב.

    9. חיו על חשבון אחרים (קרובי משפחה, ביטוח לאומי, קיבוץ נדבות).

    10. הקפידו על שינה מאוחרת ככל האפשר. שינה מרובה במהלך היום היא הדרך הטובה ביותר להעביר את החיים בחוסר מעש.

    בהצלחה!
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: וכאשר אבדתי אבדתי, emma, נחום10 ועוד 42 משתמשים45 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    תודה רבה!
  • 2 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת לא רק משה רבינו
  • הווה פשוט //
    • לֹא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ
    לֹא רַק הַנְּבִיאִים
    גַּם עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן
    רָאָה אֶת אֱלֹקִים

    רָאָה אוֹתוֹ בְּקֶרֶן אוֹר
    רָאָה בְּקֶצֶף גַּל
    רָאָה עַל וֶרֶד רַעֲנָן
    בְּתוֹךְ טִפָּה שֶׁל טַל

    מִבַּעַד עֲרָפֶל חַדְגּוֹנִי
    בֵּין לָבָן וּבֵין שָׁחֹר
    הַדּוֹד נָקַשׁ עַל חַלּוֹנִי
    שָׁלַח יָד מִן הַחֹר

    בְּנִיצוֹץ מָהִיר כְּמוֹ בָּרָק
    הִתְגַּלָּה מִי הַדֹּפֶק
    אָמְנָם לְהֶרֶף עַיִן רַק
    אַךְ זֶה הוּא לְלֹא סָפֵק

    לְמָה שֶׁהָיִיתִי אֵינִי חוֹזֵר
    כְּמוֹ הִתְפַּקַּחְתִּי מֵעִוָּרוֹן
    חֲוָיָה כָּזוֹ יֵשׁ לְשַׁמֵּר
    לַחֲרֹט בְּזִכָּרוֹן

    הֶעֱלֵתִי הַכֹּל עַל גִּלָּיוֹן
    אַךְ רַק הוּרְמָה הָעֵט
    בְּטֶרֶם הִתְיַבֵּשׁ הַדְּיוֹ
    שָׁקַעְתִּי שׁוּב בְּחֵטְא

    לֹא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ
    מוּל עֵגֶל וּמְחוֹלוֹת
    גַּם עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן
    שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת
    • וואו!
    • תודה
    • כועס
    Reactions: %תמר%, הספרן, מ. ש ועוד 44 משתמשים47 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    ואו נכון. ממש
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת לטמון את הראש בחו"ל - רעיון רע
  • איש המילה הכתובה //
    • הצליל העליז שבקע מהסלולרי לא היה בהלימה עם השם שריצד על הצג: 'בנק מנהל'.

    לא אוהב את הקול שלו, לא את טון הדיבור וגם לא את התוכן שהוא בוחר להשמיע לי. השיחה האחרונה ביננו לפני חודש בדיוק הסתיימה בפעימות לב פרועות, בנשימות בקצב מסחרר ולא אחיד וברעידות בלתי נשלטות ברגליים. זה אף פעם לא הצעה מפתה על רכישת מכרה זהב בקונגו במימון בנקאי מלא, וגם לא הודעה על הפקדה מפתיעה של סכום נאה מדוד אבוד בדרום קרוליינה שמת, ובמותו ציווה לנו את המזומנים.

    שש פעמים התעלמתי, בפעם השביעית נאלצתי להרים: 'שלום, תודה באמת שהרמת לי. נראה שאתה עסוק נורא, אז אעשה את זה קצר. מוחרתיים צפויים לצאת מחשבונך חיובים על סך 47,000 ₪ וכרגע אתה במינוס 17,000 ₪. עליך להסדיר את העניין מיידית'.

    'אני יכול לבוא לשבת איתך?' ניסיתי את מזלי להתחבב אליו 'אתה בא עם הסכום הדרוש או בלי?' הוא שאל בקול מונוטוני קפוא, 'בלי' עניתי, 'אז אל תבוא... מה גם שאין לך זמן, אתה די עסוק לא? עסוק בלייצר חובות, אבל עסוק' צליל ניתוק צורמני הביא את השיחה ה'מלבבת' לסיומה.

    ניסיתי להיזכר בכמה שיותר קללות מפרשת הקללות בתורה, כדי להשתמש רק עם כאלה שמקורם בקודש. 'בלתי נסבל האיש הזה. לרובוט יש כבר חמלה יותר ממנו', הכרזתי בבית השומם.

    הרצתי בראש רשימה של בני משפחה ומכרים שאני יכול לסחוב מהם הלוואה, ונזכרתי שעם כולם אני כבר פחות על סכומים נאים. אז חשבתי על מוסדות פיננסים שנותנים שירותי הלוואה וחליבת ריבית, ונזכרתי ב - BDI העגום שלי. ברגע של ייאוש הרהרתי בלקיחת הלוואה מ"גורמים מהשוק הפרטי" בעלי עסקים "לגיטימיים לגמרי", ואז נזכרתי בשיטות הגביה היעילות מאוד שלהם, ועלו נגד עיני דמותם של ילדי ושל אשתי, מה שגרם לי לגנוז את הרעיון המבריק לאלתר.

    עכשיו נותר לי רק לטמון את הראש בחו"ל. שיחה לסוכן נסיעות, ורכישת כרטיס ליעד נופש באוסטריה. יקרה מה שיקרה בארץ, אני בסקי, בלי סים תומך שיחות חוץ. שמנהל הבנק ישוחח קצת עם המשיבון הסלולרי שלי, מה קרה? הרי שניהם רובוטים באותה מידה.

    המזוודה נארזה בשנייה, וכעבור 16 שעות כבר הייתי על אדמת אירופה. הטקסי הסיע אותי חיש למלון הכשר, שם חיכה לי הסיוט הכי גדול של חיי.

    כבר בחצר המלון ראיתי את יוסי, פקיד זוטר בסניף הבנק שלי. בטח נסע לחופשה פרטית חשבתי לעצמי. אבל אז ראיתי גם את חבריו לעבודה; חיים ודני. הבנתי שאני בסרט רע. 'שלום לך' הרגשתי יד על גב עליון. זה המנהל בכבודו ובעצמו עם החיוך הסדיסטי שלו: 'אני בדיוק מנסה להשיג אותך בפעם ה-18 להיום, והנה אתה פה, איזה קטע' החלפתי צבעים כמו רמזור על סטרואידים, כל הדם בגוף שלי התרכז באגודל הרגל. 'אנחנו כבר פה כמה ימים בחופשה מטעם העבודה, והאמת שאתה הלקוח שהכי הרסת לי את החופשה. אז מסתבר שכסף לחופשות יוקרתיות יש לך, אהה? אם כבר הגעת לפגישה אף על פי שאמרתי לך לא לבוא, בטח הבאת איתך את הסכום חחחחח'

    השפלתי מבט והבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני טס לטמון את הראש בחול של חו"ל. אין על החול הקיצי הלוהט בארץ. מהיום אני טומן את הראש רק באדמת ארץ הקודש.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: י"ג מידות, קראנצ' פיסטוק, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 34 משתמשים37 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    לאאא, כי כל שאר הסיפור הגיוני לחלוטין: אדם שבורח מהבנק לאוסטריה ופוגש שם את כל הצוות. רמת...
  • 518
    • ה
    עזרה כתיבת תסריט
  • הטעם המושלם //
    • מה המחיר המקובל בשוק למשהו חובבני, סקצ'ים של 10 דקות כל אחד- 3 כאלו לילדות?
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון ו-אוראל סולטן2 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חיה כל רגע מחדש
    חיה כל רגע מחדש
    כדאי לך למחוק את המספר...
  • 679
    • א
    שיתוף - לביקורת תגידו, מי כאן הנורמלי?
  • איש המילה הכתובה //
    • מבעי מוזרות ניבטים מכל צידי פניו המעוותות, כאילו חרט על מצחו באותיות קידוש לבנה את דבר טיפשותו. תווי פניו לא תורמים לייצוגיות שלו, כאשר כל אחד מהם עושה שבת לעצמו, ומסרב לחיות בתיאום חזותי מינימלי עם עמיתיו לפרצוף.

    גם הקול לא משהו; דומה למצונן כרוני שמתעקש לא להשתעל כדי לסלק לחה שדבקה במיתרי קולו. והדיקציה? כמו זו של אדם שזה עתה נגס בתפוח אדמה לוהט. אם הייתם רואים אותו באוטובוס יושב על ספסל דו מושבי, כאשר המושב לצידו הוא האחרון שפנוי, הייתם מעדיפים לעמוד, גם אם הדרך הצפויה היא ממטולה עד אילת.

    הוא כבר רגיל להירתעות האנושית ממנו; למד לחיות בבדידות שאין צפי להתפוגגותה. הוא החבר הטוב ביותר של עצמו. הוא אוהב בו הכול; השכל המוגבל, המראה החריג והקול המציק. הוא נמצא בדיוק במשבצת בה מיקם אותו בוראו. הוא לא נועד למלא אף משבצת אחרת, רק את זו שלו. הוא לא מתלונן אף פעם, וחוגג כל רגע בחייו. לעיתים הוא עובד על מידותיו כדי לא להיכשל בגאווה ולהתנשא על סביבתו האנושית; זו שבטוחה באושרה אבל בפועל מתבוססת בעצבותה.

    הוא לא דן לחובה את ה"מוגבלים" המכונים נורמליים מסביבו שאולי חכמים ממנו בהרבה, אבל לא מבינים את מה שהוא מבין. הם חושבים שיש נוסחה אחת לאושר. הוא יודע שיותר. הם חושבים שהוא תקלה, והוא מבין עד כמה הוא מתוקן, יפה ובעיקר מדויק ונאמן לתפקיד חייו. בקו הסיום יגלו אלה שלעגו לו במהלך המרוץ שהוא הגיע הרבה לפניהם – ניצח את התחרות בפער עצום.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שם שצריך להיות מקורי, רות ב., :)CHANI ועוד 18 משתמשים21 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה למגיבים ולמעודדים לכתוב עוד
  • 1K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    שיתוף - לביקורת אצא חופשי
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • ברזיה דולפת בקצה חצר נצצה בין הקוצים צרובי השמש, והצמיחה סביבה פינת ירק רעננה, מתנגדת ומתנגחת בכל הנוף הצהבהב חום שמסביבה.
    בקראוון של פלטי שכבו על מיטות צרות - שנים, איש ואשתו, והזיעו לתוך הסדינים הדקים, מתגוננים מיתושות שתוקפות אותם בלי חמלה יתרה.
    השמש עוד לא עלתה, ואור חיוור הציף את הנוף העקום שנשקף מחלון פלסטיק שרוט שהותקן ברישול בחלון הקראוון, איש מיושבי הבית לא זכה לראות את הזריחה הזאת, והיא הרגישה חופשית להתקשט בצבעים מהודרים, כתום, וורוד, ואפילו ניסתה פס אחד סגול בקצה הדרומי של המזרח.

    אחרי עשר הם התעוררו, הבעל נעמד על הרצפה הרועדת וכרך עצמו בטלית ותפילין, האישה הכינה חביתה, וסידרה בשתי צלחות: קוטג', מעט זיתים, עגבניה ומלפפון, הם אכלו ארוחת בוקר ביחד.
    לאחר הארוחה הוא ניגש את המסמרים שמאחורי הדלת, נטל את הכובע העגול ואת החליפה הארוכה שלו, לבש אותם ויצא אל החצר הלוהטת. תוך רגע הוא חזר, ושוב יצא, כשהוא משאיר אותם על השולחן בעירבוביה.
    היא נאנחה, לקחה את המלבושים שלו ותלתה אותם על המסמרים, ושוב נאנחה, כי לא היה לה משהו יותר טוב לעשות.
    הם חלמו זמן רב על מגורים אלטרנטיבים, אבל היא לא דמיינה כמה זה יהיה קשה.
    זושא היה רציני מאוד בחלום שלו, וביום אחד הוא מכר את כל תכולת הבית לסוחר רהיטים, הם היו חדשים מאוד והוא קיבל מחיר טוב, ולמחרת הם כבר נכנסו לקראוון המרוהט הזה, במקום שהוא נראה כמו ספק התנחלות, ספק חוות בודדים.
    למעשה זאת היתה גבעה סמוכה לישוב מוסדר ורציני, בורגני כדבעי ויקר כהוגן. אבל חלק מבני המושב הצעירים והקצת היפים, לא הצליחו למצוא מקומות דיור בתוך המושב, ואחרי שאחד מהם תקע קראוון על הגבעה הקירחת, התלקטו אליו כמה נוספים, ונוצר קומפלקס מוזנח מגיבוב של קראוונים ומגורונים, שהתושבים בו התחלפו במהירות רבה, כי לא יכלו לשרוד את התנאים הקשים.
    זושא עף על המקום, היה לו חבר אחד שגר שם, קוראים לו שמילו שהיה חסיד סטריקוב, ועכשיו הוא חסיד של השם יתברך, נשמה כללית שלא חסרה לה זהות או הגדרה עצמית.
    שמילו היה פותח כל בוקר בלייב של תפילה בליווי נגינה, באוהל ששימש כבית הכנסת, ואלפי צופים מהעולם היו מצטרפים אליו מרחוק, הוא נהג לשיר מנגינות מרתקות עם הפסנתר החשמלי שלו, לא היתה תפילה שדמתה לחברתה, ושמילו התעשר קצת מההכנסות של הצפיות, והרשה לעצמו לקנות אוטובוס ישן, לשפץ אותו, ולעשות ממנו בית על גלגלים, שאיתו נדד מדי פעם לשבתות שהיה עורך בכרמים ובשדות, עם קהל מעריציו.
    את אסתי זה פחות עניין, אבל היא העריצה את זושא על הפתיחות שלו, ועל היכולת שלו לעשות מהלכים מהירים, הוא היה מלא מסתורין ואנרגיה, והיא היתה מרותקת אליו בזכות התעוזה שלו.
    בכל בוקר היא היתה מקבלת שיחת טלפון מאמא שלה, שהנושא שלה היה זושא, כמה היא צריכה לברוח מהבחור הזה, ולצאת מהחור הזה, שרק יכול להביא לה דלקת ראות או מכת שמש בהתאם לעונה, השיחות הסתיימו באי הסכמה, כמה מהן בדמעות, היום היא לא התקשרה.

    היא ישבה מתחת לפלורוסנט ובררה אורז לארוחת הצהרים, וצעדים שנשמעו על החצץ בחוץ הסיחו את תשומת ליבה, הם התחלפו בדפיקות בדלת, זאת היתה אמא שלה, היא היתה עמוסה בשקיות, וסרקה את כל חלל הקראוון במבט אחד המום, ואחר כך עברה על כל פינה ופינה במבט מזועזע.
    בכל הרגע הזה, אסתי חשבה על האור שנופל מהדלת הפתוחה על הצלחת האדומה שבה היא בררה את האורז, כמה יפה הוא נשבר, ואיזה ברק חוזר ממנה אל התקרה, היא התפעלה מהיכולת שלה לחוות רגעים באופן שונה מהאינסטינקט הבסיסי.
    אחר כך היא כבר התנהגה נורמלי, פתחה את הידים לרווחה, ורצה לחבק את אמא שלה חיבוק גדול, כולם כאן מחבקים ככה, היא ראתה זיק של רתיעה בעינים ההלומות של האמא, אבל הידים לא שיקרו, וזה היה חיבוק אמיתי ומלא געגוע, בלב התדפק מבפנים איזה גמד קטן של ביקורת.
    אמא סיפרה קודם כל כמה היה קשה לה להגיע לכאן, כמה חם לה ובכמה אוטובוסים היא נסעה, מה אמר לה הנהג, ואיזה נס שהיא הספיקה לתקף לפני שהפקח עלה לרכבת הקלה, ואז היא ראתה את הכובע והחליפה של זושא, שהיו תלויים שם דווקא מסודרים יפה, היא שאלה אם זושא לא בעבודה.
    אסתי חשבה אם לספר לה את האמת, שהוא השאיר אותם שם והלך בלי, או לשקר לה שאלה הכובע והחליפה של שבת.
    היא בחרה בשקר והתחרטה על זה די מהר, כי זושא נכנס פתאום מהדלת, מלווה בשני בחורים, אחד מהם בגופיה שחורה מרופטת ותלתלים, והכריז שיש לנו אורחים לארוחת צהריים, הוא לא היה לבוש בחליפה כלשהיא, ואמא הבחינה בכך בעיני הביקורת שלה.
    אסתי הרגישה שהיא הולכת לעשות מזה עניין, והיא התחננה בליבה לקדוש ברוך הוא שאמא לא תעשה מזה עניין, אבל כנראה שהתפילה הועילה למשהו אחר, כי אמא קמה מהמקום והתחילה להצביע לכיוון של כל מי שנכנס לקראוון, בהתחלה על הבחור עם הגופיה, אחר כך על התימני שסתם עמד שם והעיניים שלו היו תקועות באיזו נקודה ברצפה, ובסוף אל זושא שהיה מזיע ואפילו רועד.
    רק אחר כך יצאו לה המילים מהפה, והן לא היו מילים טובות.
    זושא התיישב תוך כדי שאמא מעתירה עליו מהזכויות שלה, מתארת את רוע המעללים שלו, וכמה הוא אימפולסיבי וחסר אחריות, שמתדרדר במהירות ועלול לסחוף אחריו את אסתי שלה, שאם רק היה יודע כמה היא צדקת, והיא היתה יודעת כמה הוא רשע מרושע וחסר אחריות, וגם איפולסיבי, וכמה הוא עלול לדרדר אותה, וכמה היא צדיקה ושותקת, וכמה הוא רשע ומענה אותה בתת תנאים, וגם אימפולסיבי.
    ואחר כך היא יצאה בסערה, והשאירה אחריה בית חבול - עם ארבעה אנשים שניסו לנחם אחד את השני במילים רכות, ואחר כך אכלו אורז עם קציצות טונה ברסק עגבניות עד שסיימו הכל מהצלחת.

    עברו כמה ימים ובשעת בוקר מוקדמת מאוד אסתי ראתה את הזריחה דרך החלון השרוט, ובשקט ארזה מזוודה קטנה, היא השאירה פתק קטן לזושא ונעלמה.
    זושא נפל לעצבות, הוא לא יכל לצאת מהמיטה, למרות שבפתק היא כתבה שהיא נוסעת רק לכמה ימים, הוא ידע שהיא הולכת לפגוש את אמא שלה, והוא כבר דמיין כמה היא תרעיל אותה נגדו.
    אחרי יומיים במיטה שמילו בא לחפש אותו, הוא ידע קטעי דברים על מה שהתחולל כאן בבית, ובא לברר בעצמו, הוא הביא גם גיטרה, אולי הוא יבקש ממנו לנגן בשבילו.
    הבית היה חם כל כך, המזגן הצנום בקושי קירר את המטר שלפניו, ושמילו וזושא נטפו דמעות וזיעה תוך כדי שירה עמוקה, אל החלון התקרבו גם שכנים וחסידים של שמילו, ומעט מהם נכנסו ועזרו לשמילו לשיר עם זושא, זושא סירב להתעודד, אבל משהו בו זז, הוא האמין קצת שיש סיכוי שהיא תחזור, והוא ידע שהוא צריך לקום בשביל זה ולהתחיל להזיז את עצמו.
    הוא התחיל לסדר את הבית, מנקה מתחת למקומות שמעולם לא ידעו מטאטא, הוא שטף חיטא וניקה את השירותים והמקלחון, וסידר את כל החולצות לפי צבעים בארון.
    אחר כך לקח מזוודה קטנה ונסע גם הוא לאור הזריחה, הברז המשיך לטפטף, וחלקת הירק שסביבו רק גדלה ושיגשגה.

    החיפוש לא היה קשה במיוחד, הוא התמקם מול הבית של חמותו, וכשזאת יצאה לעבודה שלה כמנהלת מוסד חינוכי גדול ורווחי, הוא חמק מהמכונית שבה הוא ישב, עלה במדרגות המוכרות שבהם היה עולה כל יום בשנה הראשונה, בדרך לארוחת הצהריים שהוא נאלץ לאכול בבית חמיו, ודפק על הדלת.
    חמיו פתח את הדלת, והעינים הטובות שלו חייכו אליו, הוא הזמין אותו להיכנס למטבח והכין לו תה של פעם עם קצת חלב.
    הם ישבו שם מול האריחים הוורודים שהיו מדהימים לטעמה של חמותו, וחמיו הסביר לו כמה כדאי לו לא להתייאש, ושאחרי הכל הוא יצליח לשכנע אותה לחזור, אני משכנע אותה כל יום, הוא אמר, והיא לאט לאט מתנקה מכל הרעל שהיא שומעת עליך, אני מבטיח לך שהיא בסוף תחזור.
    הם סיימו את השיחה כשהם יושבים זה מול זה, ושטופים בדמעות, כל אחד על החיים של עצמו ושל זה שעומד מולו.
    ואז הוא שאל אותו למה הוא לא הולך ממנה בעצמו, לוקח מזוודה קטנה ונוסע לאן שרק הרוח תיקח אותו.
    הוא הסביר לו שהוא בתפקיד, כמה בנות בסמינר היוקרתי ניצלו בזכותו מסילוק, רק כי הצליח לשכנע את המנהלת, שבעצם היא אשתו, שאולי אפשר לתת להן עוד הזדמנות, מי ישמור עליהן אם הוא לא יהיה בשטח? מי יציל את השפיות של הכלות והחתנים שלו?
    זושא העריץ אותו כל היכולת שלו לוותר על כל החיים שלו, לחיות בצל האימה מאשתו, ולהיכנס למלחמה על כל נפש שהוא יכול להציל.
    אבל את עצמך לא הצלת, הוא אמר לחמיו, החיים שלך קודמים להכל.
    חמיו ליווה אותו בדרך, והוא פתאום קלט שהוא אפילו לא ראה את אסתי.

    אחר כך כבר לא היו הזדמנויות נוספות, הוא ניסה ליצור עם אסתי קשר, אבל לא ענו לו לטלפון, וקרו כל מיני דברים בארץ שהסיחו את דעתן של הבריות מזוטי דברים כאלה.
    הוא חזר אל הגבעה, אל מחלבת העיזים שבה הוא עבד, והחיים כמעט שטפו ממנו את הזיכרון שפעם, לפני חודשיים הוא היה נשוי באושר לאישה שיושבת איתו בבוקר לאכול חביתה ועגבניות.
    שמילו לקח אותו תחת חסותו, היה מצרף אותו לתפילות שלו, וזושא היה בוכה תמיד, להתלהבותם של אלפי צופים מהארץ ומהעולם.

    ובבוקר אחד של אלול - ערפילי ולח במיוחד, הוא שמע פסיעות וגרירת מזוודות על השביל, והוא פתח את הדלת לאסתי ולחמיו, לכל אחד מהם מזוודה קטנה ומבט של בן חורין - אסתי חייכה, ואחר כך גם התנצלה והוא הבין מצויין כי המבט של חמיו שישב על הספה האדומה והכרס שלו משתפלת בשובבות מתחת לטלית קטן הצהבהבה שלו, הסביר לו את הכל.
    וזושא הלך וחזר עם התימני והבחור עם הגופיה וכמה קרשים ופנליות, כדי לבנות חדר קטן לחמיו, ואסתי הכינה להם ארוחת בוקר כמו פעם, וחמיו יצא החוצה לתקן את הברזיה הנוטפת, והחיוך שהיה נסוך על פניו סיפר שהיה שווה, הכל.
    20191120_062807.jpg
    20191120_062807.jpg
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: moshe_rot, בונדש, סמרטוטית ועוד 46 משתמשים49 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יואל ארלנגר - קקטוס
    יואל ארלנגר - קקטוס
    תודה רבה כנל
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה