קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 3 4 5 37K
    • ה
    שיתוף - לביקורת ממבט אחר...
  • הודיה לוי. //
    • טוב, מכירים אותי כבר, אני אוהבת להיכנס לראש של אנשים. הפעם החלטתי להיכנס לראש של ריקי, פגישה ראשונה, בחור ראשון. בפעם הבאה בעז"ה אכנס לראש של הבחור שיושב מולה... ביקורת תמיד מתקבלת בשמחה, אין צורך לומר, נכון?

    ריקי

    בפגישה הראשונה הוא דיבר על הסבא מקלם, הסביר את השיטות השונות, ההבדלים. לגמתי את המילים שלו בשקיקה. "שיטת קלם דוגלת בהדרגתיות, צעד אחר צעד. לעומת זאת בסלבודקה טוענים שיש לקפוץ מיד אל השאיפה העליונה", הסביר.

    העיניים שלו ברקו, האצבעות מנו את כל השיטות בהתלהבות. "יש גם את נוהוברדוק. היא דוגלת בקיצון - צריך להשתחרר מהרצונות, התאוות הגופניות והחומריות, ויש להידבק אך ורק בתורה וברוח".

    באיזה שהוא שלב הוא נעצר, שאל אם זה מעניין אותי. "בטח", עניתי בהתלהבות. ראיתי את הבחור ההוא, זה שהמורה חוה דיברה עליו בשיעורי הבית היהודי. מתמיד. למדן. עם אש בעיניים.

    אחר כך הוא עבר לאחיינים. "מוישי הוא לפני ציפי, ודבורה יותר גדולה מיעקוב. חלי ושימי הם תאומים".
    "רגע, בת כמה ציפי?", הבעתי התעניינות למרות שזה היה הדבר האחרון שעניין אותי.
    "בת 13.5", הוא ענה, המבט שלו היה מופתע מעט, כאילו אומר: 'כבר אמרתי לך, לא הקשבת?!'.
    "אה, נכון, אמרת בהתחלה", הסמקתי.

    המלצר הגיע, שאל מה נרצה לשתות. רציתי קולה קרה עם קוביות קרח. "מים", חייכתי בביישנות.
    "אז איפה היינו?", הוא שאל אחרי שהמלצר עזב את המקום. התלבטתי האם לומר 'עצרנו באחיינים שלך' או פשוט לפתוח נושא חדש. האחיינים שיעממו אותי.

    הוא פתח נושא אחר. סיפר על הישיבה, החברים, האוכל. "זה לא משנה מה תאכל. דג, עוף או שניצל, גם ככה בסוף יהיה לזה טעם של קרטון", אמר.
    פלטתי צחוק מאופק.


    בסיום הפגישה, כשהתקדמנו לעבר התחנה, הבחנתי שצבע הגרביים שלו תואם בדיוק מושלם לפרחים בעניבה. הרהרתי באיזה שיטה הוא דוגל, נוהוברדוק, סלבודקה או קלם.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: בתיה 123, ד. מ., == ועוד 129 משתמשים132 //
    92 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בואו נעצב את זה ביחד
    למה בזכותך? אני הערתי את האשכול הזה מתרדמתו
  • 907
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת הוא לא קולט שאתה הוא זה שכיסית את עיניו כדי לתת לו את הסטירה?
  • שועל ספרות. //
    • שכן שלי ניגש אליי אפוף מחשבות.

    "מה קורה דוד?" שאלתי אותו.

    "הכל טוב! אני פשוט מנסה להירגע..."

    "למה מה קרה?"

    "זה הבן הקטן שלי... נראה לי שיש לו איזושהי בעיה רצינית"

    "מה הסיפור? שתף!"

    "הוא כבר במשך שבוע משתולל באופן חריג, שבר לי חצי בית... מרביץ לאחים שלו..."

    "נו, רגיל, ילד!"

    "כן, זה עדיין לא הסיפור!"

    "סליחה שהפרעתי, תמשיך!"

    "בקיצור אני רציתי להעניש אותו בעונש רציני כדי שיבין ויפסיק..."

    "נו?"

    "הבעיה היא שהוא רואה אותי מניף את ידי לתת לו סטירה"

    "רגע, זה ברור שזה מה שהיה צריך?"

    "כמובן, שאלתי איש חינוך לפני! זה היה אחרי כל האפשרויות הקיימות..."

    "אוקיי"

    "בקיצור, כל פעם שאני מניף ידי לסטירה שתאמין לי קשה וכואב לי לתת לו, הוא ישר בורח!"

    "כמובן שיעשה זאת!"

    "נכון, ולכן חיפשתי פתרון, ומצאתי. ישבתי על הספה והוא השתולל שם ליד, אז חסמתי את עיניו לעשר שניות עם ידי כשהוא לא קולט את הסיבה לכיסוי, ולא רואה את ידי השנייה מונפת לסטירה, ואז סוף סוף הצלחתי לתת לו את הסטירה שתעורר אותו".

    "רעיון, עבד? הבין את המשמעות?"

    "זה בדיוק הנושא! אני שומע אותו מספר לשאר האחים שהוא מנסה להבין איך בדיוק מישהו הצליח לתת לו סטירה... איך הוא לא ראה יד מונפת לכיוונו..."

    "כאילו, הוא לא יודע שזה אתה? הוא לא אוחז שאתה הוא זה שהסתרת לו את העיניים כדי שלא יראה את ידך מונפת?"

    "בדיוק! לא מדאיג?"

    "בטח מדאיג! מה אני אגיד? אני אשמח שתמצא מה הבעיה שלו, שתדע, אתה תעזור לכולנו להבין את הבעיה של אזרחים רבים בישראל שעדיין מחפשים אשמים למה שקרה בשמחת תורה ומברברים בכותרות על עוד ועוד התראות שהיו והם בהלם כל פעם מחדש איך לא הקשיבו..."

    "במקום להבין שהקב"ה חסם... וואי, איך שאתה צודק!"
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ~yg~, יוסף בן שאול, נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 41 משתמשים44 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    אואה, תודה! אני מסמיק...
  • 285
    • I
    שיתוף - לביקורת הַמַּדְּעָן שֶׁטָּעַן בְּלַהַט
  • I.Q //
    • ב''ה

    הַמַּדְּעָן שֶׁטָּעַן בְּלַהַט שְׁעָלֵינוּ לְהַבִּיט פְּנִימָה

    מֵעֵבֶר לִמְנִיַּת הַתּוֹפָעוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ

    שֶׁטָּעַן שֶׁעָלֵינוּ לְהִתְרוֹמֵם מִן הַמּוּחָשׁ אֶל הַמֻּפְשָׁט

    שֶׁעָלֵינוּ לַעֲצֹם אֶת עֵינֵינוּ מֵעֵת לְעֵת

    כְּדֵי לְנַתֵּק עַצְמֵנוּ מִן הַנִּרְאֶה לָעַיִן

    כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמֵּנִיעַ. לָנוּד אֶל הַסִּבָּה.

    הֵבִין מְצֻיָּן אֵיךְ יֵשׁ עַם שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבִּיט

    מֵעֵבֶר לָעֲנָנִים וּלְגַרְמֵי הַשָּׁמַיִם,

    וּלְמָה שֶׁנִּתְפַּס בְּתוֹדַעַת הָאֱנוֹשׁ.

    שֶׁנּוֹצֵר בְּחַיָּיו הַסּוֹעֲרִים אֶת סוֹד סִבַּת כָּל הֲסִבּוֹת כֻּלָּן

    כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים.

    שֶׁמִּבַּעַד לְנַחֲלֵי הַדִּמְעָה הַצַּעַר וְהָאָבְדָן שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ,

    אוֹחֵז בְּיָדָיו הַחֲבוּלוֹת אֶת תַּכְלִית כָּל הַיְּגוֹנוֹת.

    שֶׁרַגְלָיו עַל הָאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם.



    אַחֲרֵי שִׂיחָה עַל מַדְּעָן חוֹבֵשׁ כִּפָּה וּמָלֵא אֱמוּנָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: RIVKA W, לוטם, כותב השורות ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 2K
    • מ
    אתגר אתגר דו שבועי: אופי הדמות שלכם
  • מלכי פריד //
    • לכל דמות בסיפור יש אופי ואישיות. האופי של הדמות נשקף בדרך כלל במעשים שלה, בצורת דיבור שלה, בתגובות שלה וכו'.
    האתגר הוא למעשה ליצור דיאלוג בין שני אנשים, כאשר אחד מהם הוא הדמות בה תתמקדו, הדמות לה אתם צריכים ליצור אופי מסוים, מבלי לציין זאת במחשבותיו או באמירותיו.
    לדוגמא, אם בחרתם שאופי הדמות הוא כעסן, עליכם ליצור דיאלוג בינו לבין אדם נוסף, מבלי לרמוז משפטים המציינים במפורש שהוא כעסן. כגון: "אני אדם שמתרתח מהר, אז אל תתחיל איתי" / "הפעם לשם שינוי אני אשתדל לא לכעוס" וכן הלאה.

    מקווה שהייתי ברורה.

    האתגר יינעל בעוד שבועיים מהיום- יום חמישי כ"ח סיוון בשעה 23:00.

    לדיונים ולניחוש האופי של הדמות נא להיכנס ל    נספח.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, תמרוז, חני טולדו ועוד 12 משתמשים15 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    תודה רבה על המקום הראשון והמכובד!. בע׳׳ה בהמשך היום אעלה את האתגר החדש.
  • 1K
    • כְּשֶׁזֶזֶזֶזֶה!
    שיתוף - לביקורת סבתא סורגת!
  • כְּשֶׁזֶזֶזֶזֶה! //
    • זרח.

    זרח הוא בחור פרח. רק מה, מהקן הוא טרם פרח. לא שהוא חלילה פרחח, אבל, איך אומרת השדכנית וולך... הוא עוד לא תפח. לא מספיק מפותח. ולמרות שמבחינתו – הוא כבר מרגיש קצת מתושלח, טרם נקרע לו הים לבטח.

    עוד תכונה שבזרח בולטת. הוא קצת, איך לומר, שליימזל, לוזר, חסר תועלת. קחו דוגמא מאופיינת... כשזרח נפגש לראשונה עם עטרת – בה תלו הוריו תקוות לשם ולתפארת – בדרכו למלון הוא גילה ביבושת שמתחת למכנסיו מציצה לה נמנמת. אין צורך לציין שהאירוע לא הסתיים ב'מקודשת'.

    פרטים נוספים? בשמחה. זרח בורקה. אביו – ששון. האמא – שושנה פרחה. הוא בן עשרים וארבע. אחיות שבע, והוא - הבן היחיד - בדיוק באמצע. זרח לומד בישיבת נזר ברכה. הוא די גבוה, מטר שמונים וארבעה. שיערו כתום, מקורזל קמעא. בסך הכל, בחור טוב ממשפחה טובה.


    אושרת.

    אושרת היא בחורה בוגרת, כך מהללת כל מי שבה פוגשת. 'היא לא סתם עוד אחת. היא ליגה אחרת!' ממש עלמה לתפארת. אבל לאושרת יש בעיה קצת אחרת. על המושג 'טקט' היא פשוט מדלגת. לא מכירה בו, לא מתייחסת. וזה לא ממקום של החלטה מושכלת, את העניין הזה היא פשוט לא קולטת. למשל, לרגליה תמיד כפכפים נועלת, גם בחתונות של החברות – אותן היא לא מפספסת. ''זה מה שנוח לי' כך את המבטים היא פותרת.

    אושרת בן שבת. בת לשמעון ולאפרת. משפחה קטנה, בן ובת. אנשים פשוטים, כאלה של מלח ופת. תה עם נענע יש רק בשבת. אחיה הגדול נשוי לאסנת, לא מזמן נולדה להם ענת. אושרת היא גננת, זה עושה לה נחת. אה, והיא גם כזו אחת, שאם היא חולה - מעניין אותה קדחת. בעבודה היא תהיה תמיד נוכחת!


    זרח ואושרת.

    שתיהם תקועים. מרגישים מנותקים זה עידן ועידנים. החברים מתחתנים. החברות מקימות בתים. והם – להרגשתם – נזרקו לקרשים. חשים מדוכאים. חסומים. כאובים. דאובים. דחויים. מתבגרים. חשבו כבר, 'בטח כך - לנצח נצחים'.


    __________


    על אותו כוכב לכת, אבל כאילו בפלנטה אחרת, ביחידת דיור חדשה ונוצצת – התגוררו איציק ותמר בר ששת.

    הם היו זוג חדש מהניילונים, כזה שאם תתקרב עוד תראה את ה'פצפצים'. איציק אברך בכוילל מיינסטרים, תמר מסיימת לימודי מחשבים. הם היו ממש כמו זוג יונים, מרחוק היית חושב שהם עודם מאורסים... עדינים טובים ונחמדים.
    בערב אחד, לא מיוחד במיוחד, כשארוחת ערב הם אכלו כאחד, 'איציק, נכון חברה שלי, אושרת?!' פתחה תמר את פיה באחד...
    'נכון' ענה איציק, כי מה יכול להיות לא נכון בכזו שאלה. 'איזו אושרת?' הוא בירר למפרע 'זו שהתחתנה עם מילשטיין מעפולה?' 'לא, אושרת החברה שלי, שהיא כזאת, קצת שונה, אתה יודע', אה. הוא נזכר. 'ומה איתה?'
    'אולי יש לך רעיון בשבילה היא כבר ממש מסכנה, מתבגרת לה בפינה..' ואיציק מיד זורק לה 'זרח בורקה, חבר שלי מהישיבה!' הרי גם הוא כזה קצת חורג מהשורה, מי יודע, אולי תהיה הפתעה...
    'אין סיכוי, זה לא מתאים. חבר שלך ג'ינג'י, חברה שלי בכפכפים! הוא קצת שכחן, היא מסודרת להדהים!'
    'כל מילה פנינה, את צודקת. מדהימה. לא יודע איך עלתה בי כזו מחשבה, אני יוצא למעייריב, ביי נשמה'


    בדקות הבאות התהפכו קרביהם, אולי בכל זאת לא עליהם, המלאכה לגמור?! ומי הם, שיחרצו גורלות בהבל פיהם?!

    כשהוא חזר ממעייריב ההבנה כבר הבשילה. מיד טלפון לאמא, לאחות, לשכנה, לגיסה, תפילה לשכינה ו.... יש פגישה!


    -----------------


    'זוכרת שבפגישה הראשונה איחרתי בחצי שעה? ואיך החלקתי על קליפה בפגישה השניה...'
    'זוכר איך אפילו לא שמת לב – שהגעתי לפגישה עם תיק בצורת לב?! ובמקום מים ביקשתי פלאפל, כי ראיתי שאתה ממש ממש רעב...'

    סבא זרח וסבתא אושרת ישבו במרפסת, מתרפסים על חוויות מלפני יובלת, זרח לוקח עוד שאיפה מהמקטרת, ואושרת, בכפכפים, סבתא סורגת.


    ***********
    מוגש כחומר למחשבה. תציעו. הם מחכים לכם.

    שיתוף ראשון שלי בקהילה החשובה הזו, אז קדימה, תנו את חלקכם!
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: כוכב צפון, סלבית, כוכב יונה ועוד 46 משתמשים49 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליש:)
    וואו להתמוגג את כותבת מדהים ואמנותי!
  • 1K
    • ב
    שיתוף - לביקורת בתפריט: מורה ממולאת. לאכול בלי מלח.
  • בואו נעצב את זה ביחד //
    • תהיי חזקה, את פשוט צריכה להאמין בעצמך. מי שמאמין בעצמו אחרים מאמינים בו.

    פתחתי את הדלת המעוטרת בשאריות דבק סלוטייפ תוך מלמול משפטי חיזוק לא יעילים
    זה רק מילוי מקום פשוט לכיתה ו' בבית ספר אורות רחל. שיננתי לעצמי ופסעתי פסיעה ראשונה לתוך הקראוון הישן.

    ''המורה איזו חסידה את?''

    אה?

    לא תכננתי את השאלה הזו.

    דווקא אני בן אדם מאוד מתוכנן באופי שלי, תכננתי להגיע לכיתה, להסיט את הפוני בפאה בתנועה מורתית, ואז להסיט אותו עוד פעם כדי שלא ישארו שערות מעצבנות כאלו בין העינים, כי כשהייתי תלמידה כשהיו למורה כאלו שערות זה היה מעצבן אותי מאוד ולא הייתי מצליחה להקשיב ורק הייתי מנס..

    ''המורההה איזו חסידה את?''

    התלמידה הזו עקשנית, הגעתי למסקנה. תמיד ידעתי שהמרוקאים עקשנים מאוד! עכשיו אני מבינ...

    ''המורה נו למה את לא עונה לי!''

    היא צודקת, המרוקאית. אני צריכה עכשיו לענות ולא לבהות בתלמידות ולהחזיק את התיק שלי כאילו דודי יצא משם ויחזיר אותי הביתה.

    ''שלום לכיתה ו החמודה'' פתחתי בניסוח הכי לא מקורי שהצליח מוחי החלוד לאלתר ''אני המורה דרמברמדיקר ואני אהיה הממלאת מקום שלכן'' צחקוקים חנוקים קטעו את הפתיחה המאוחרת שלי

    ''חחח המורה ברמדקיביגר תהיה המורה שלנו! חח איזה שם מצחיק'' צווחה בת אחת מגו'ננג'נת עם קוקו מעניין בו הושחלה גומיה כל כמה סנטימטרים ויצרה כמין דבר מעניין המזכיר עמוד שדרה רק עם חוליות יותר גדולות. לכאורה היא המצחיקה של הכיתה, הנהנתי לעצמי בהבנה

    '' די זה לא יפה! אתם לא יודעות שזה היה השם של הרב מברדיצ'וב? זה עבירה לצחוק על זה!''

    לפני שהספקתי להכניס את הנמוכה עם הצמה לרשימה על תקן הצדיקה, הספיק האוירון הראשון להתקפל, להמריא, לעוף, ולנחות. ישר על הבנד הסגול שלי.

    זה כנראה החלק שבו התלמידות מגדישות את הסאה. לתובנה הזו הגעתי ממש בקלות. ועכשיו, אני כנראה צריכה להגיב. פתחתי את פי תוך כיווץ גבות והנחה דרמטית של התיק הבז' על השולחן

    ''מי עשתה את זה??''

    אופס, דווקא תחילת המשפט יצא מאיים כיאות, אבל הסוף התרומם לצווחה צרודה ומביכה.
    שקט ענה לקריאה החינוכית שלי, הוחמאתי. אני כנראה יודעת להיות מורה. עובדה. יש פה שקט!

    ''כולן יושבות במקומות. אני סופרת עד שלוש ומי שלא יושבת, אני...'' אני מה באמת? ניסיתי לחשוב בקדחתנות איך לסיים את המשפט, ראיתי מספר דמויות מתחילות להתנועע ונחרדתי

    ''המורה?'' זו המרוקאית, יושבת שלובת ידיים ומתעלמת לחלוטין מהיקום כולו

    ''כן''? עניתי תוך שליחת מבטים מזהירים לכמה מוקדים עיקריים, בייחוד לזו שעמדה קודם על השולחן ושיחקה בתריסי המזגן ועכשיו נותרה לעמוד עליו, מביטה בי ובמרוקאית בעניין

    ''המורה איזו חסידה את''?

    אוף.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: AUVI, devMode, אתיס ועוד 46 משתמשים49 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליש:)
    כן!!!!
  • 491
    • ס
    שיר שיר מתוך הלב. שירפא לבבות שבורים.
  • ספרי מוסר //
    • בס"ד

    הֶחָתַךְ
    שֶׁבַּלֵּב שֶׁלִּי
    גּוֹרֵם לִי לִרְצוֹת
    אֶת הַחֹשֶׁךְ

    לִשְׁאֹל,
    וְלֹא לַחְדֹּל
    לִרְצוֹת לָשׁוּב אָחוֹר

    הַדָּם
    שֶׁזּוֹלֵג לִי
    בַּלֵּב
    דּוֹחֵף בִּי לִרְאוֹת
    אֶת אֶתְמוֹל

    הוּא אָדֹם
    בּוֹהֵק
    וְצוֹעֵק
    הֶחָתַךְ שֶׁלִּי
    הוּא שֶׁבִי,
    אַךְ דְּרוֹר

    יָבוֹא יוֹם,
    וְיִהְיֶה לִי
    עֵד נִצָּחוֹן.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, tmr, ;בינארית ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    איזה עוצמה של.. כאב? אבל כתיבה יפה, עוצמתית. נראה שכל מילה פה שקולה בפלס, שיש בזה משהו יפה, גם...
  • 2 1K
    • מ
    אתגר נספח אתגר כתיבה אופי הדמות שלכם
  • מלכי פריד //
    • כאן הדיונים והניחושים!
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, Avigail Amram, סבתא חביבה ועוד 3 משתמשים6 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליהו פ
    ניחוש - באיזה אופי מדובר, ומה כוונת הכותב. דיון - האם הכותב הצליח לתאר אופי מסויים בצורה ברורה.
  • 314
    • מ
    שיר בירוקרטיה
  • מתן מאור //
    • לנפשי יש בירוקרטיה
    תהליך
    דרך

    לנפשי יש בירוקרטיה
    תביא טופס
    תבוא מחר

    לנפשי יש בירוקרטיה
    יש שקוראים לה
    נקיפות מצפון
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אביגלוש, פרפרזה, סבתא חביבה ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    בירוקרטיה נפשית שום דבר לא זז מחכה לשינוי לתת קצת גז הכל בי תקוע שקוע בעצלנות לצאת מעצמי...
  • 301
    • א
    שיר שיר חוף
  • אקסטזה //
    • צמא לקול פכפוך

    רעב למגע השכשוך

    לשמוע קול הגלים

    לנשום מאוויר הצלול



    לנשום, להתבונן בנשמה

    להירגע, להתקבל באהבה

    להביט, להתכלל במרום

    לשתוק, להירטב מהגלים



    ים, חול, שמיים.

    אדם, נשמה, אלוקים.
    • תודה
    Reactions: ❤️אילולה❤️, איש המילה הכתובה, ilan p ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    כתיבה מאוד יפה שרואים רצון להביע משהו עמוק סתם ככה --לדעתי אם זה אמור להיות סוג של שיר --אז...
  • 2 3 2K
    • I
    דיון קצת דקדוק...
  • ifatrosh //
    • הרבה כותבים ואומרים:

    "אני ישמור", "אני ישאל", "אני יראה", "אני י...."

    לא מובן בכלל-

    מי ישמור? מי יראה? מי ישאל?



    חברים, יש לנו שפה כל כך יפה,

    מדוייקת, זכה ועשירה.

    בקצרה:

    שמרתי- אשמור

    שאלתי- אשאל

    ראיתי- אראה

    ואגב, מיותר לציין את המילה אני.



    ומי ישמור? גוף נסתר.

    ומי יראה? מישהו אחר בכלל.

    ומי ישאל? מישהו שלא נמצא כאן.



    זכרו:

    הוא שמר אתמול ומחר ישמור.

    הוא שאל בעבר ובעתיד ישאל.

    הוא ראה פעם ועוד יזכה ויראה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: ilan p, חבובצ'יק, פרפרזה ועוד 49 משתמשים52 //
    45 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Ayala10
    אני חושבת שכן צריך את זה בספר. לדעתי, לפעמים זה סוג של חובה, למשל בדיאלוג וכו'. לפעמים זה נשמע...
  • 900
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת משוגע! את לשונות הבקר אתה זורק מהמקפיא?
  • שועל ספרות. //
    • 1720007108328.png

    "טוב, נו, נמאס לי מהוויכוח הזה! הנה אני אשתף את קוראיי בוויכוח, ושהם יכריעו!"

    היי חברים.

    אני מנהל משק בישיבת 'תותחים לדוד'.

    תקשיבו איזה סיפור קרה לי פה במטבח, ותראו איזה אריתראי מטומטם אני מעסיק!

    "שתוק רגע ג'יני! אני מספר לקוראים פה את מה שעשית ושהם יכריעו".

    בקיצור אתמול בלילה אני מסתכל במקפיאים כאן ורואה שאין לי מקום להכניס עופות שהגיעו.

    קורה לי לפעמים.

    אמרתי לג'יני האהבל הזה

    "מה? אה, נו, אתה עם ההיעלבויות שלך... בסדר!"

    טוב, אמרתי לג'יני החכם הזה!

    "עכשיו טוב לך?"

    בקיצור, אני אומר לו תפנה מהמקפיא דברים שפחות דחופים כי העופות פה יתקלקלו לי.

    תכל'ס, אני בא בבוקר ומה אני מגלה פה בפח ליד הישיבה? את כל הלשונות בקר שהיו לי במקפיא שאני שומר לשבתות מיוחדות!

    אני שואל את האויבע'ר חוכע'ם הזה מה הסיפור?

    הוא אומר לי 'אתה אמרת לי לפנות דברים פחות דחופים מהמקפיא!'

    כמה שהסברתי לו שאמנם לא יקרה כלום אם הם לא יהיו לי עכשיו, אבל הם הדברים הכי יקרים פה בכל המקפיא. לא הועיל, הבן אדם סתום!

    שתבינו, היו גם לחמים במקפיא, כן?!

    אם הצלחתם להבין את הגאון הזה, אולי גם תצליחו להבין את הגאון שהורה לשחרר את המנהל של שיפא כדי לפנות מקום...
    1720007108328.png
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ~yg~, זורע בדמעה, חלום לגדול ועוד 46 משתמשים49 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    אני אוהבת את הדרך שלך להעברת מסרים. וכמובן את הכתיבה!
  • 791
    • א
    שיתוף - לביקורת תעלומה חשוכת הסבר
  • איש המילה הכתובה //
    • לפני כמה דקות היית משוחררת ועליזה, שרת יפה, ניגנת נפלא ואפילו גרמת לי לשמוח. אז איך זה שתוך כמה דקות בודדות הגעת למצב הזה?

    אני רואה אותך נפולה, מסובכת ומפותלת באין ספור סיבוכים שלך עם עצמך, ונאחזת במצב העגום בעוז, כמו מישהו שמתעקש להישאר באשפתות ומסרב בתוקף לגאולה ולחופש.

    אני מנסה לעזור לך, אבל עד שאני כבר מצליח לקלף ממך שכבת סיבוך אחת, אני מגלה עוד אלף. לא להאמין שאך לפני דקות אחדות היית הכי אופטימית בתבל; חופשיה ומאושרת, דף חלק לגמרי.

    זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לך. תמיד כשאת נכנסת למקום החשוך והצר הזה עולצת ושמחה, את יוצאת מעוכה, מושפלת ומסובכת.

    מה קורה שם בפנים? איך את מגיעה למצב הזה בכלל? הרי אין שם אף אחד, רק את ל-ב-ד?

    למה את שותקת? את הרי הכי טובה בעולם בלהשמיע קול – אבל לא שלך, רק שלך אחרים. עכשיו הגיע הזמן שתשמיעי את קולך שלך!

    מתוך שיח כן ופתוח שניהלתי עם האוזניות שלי הבוקר כשהוצאתי אותן מהכיס.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קראנצ' פיסטוק, י"ג מידות, נועה :) ועוד 29 משתמשים32 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אליהו פ
    תשאל אותו, אם כן, למה השרוכים בנעליים נפתחים כל הזמן? הם אמורים להיקשר יותר ויותר כשחולף הזמן?...
  • 237
    • ח
    שיר אבא! אנחנו מחכים
  • חודו של כל //
    • יבוא יום ולא נזכור מה היה
    יבוא יום ואל תהיה שום בעיה
    יבוא יום שנחיה בלי שום פחד
    יבוא יום נהיה כולנו יחד

    אני מאמין שהוא יבוא בסוף
    מתי? רק הוא יכול לחשוף
    מקווה שזה יהיה מהר
    אולי אולי הוא כבר דוהר

    אבא!! אנחנו מחכים
    משיח אנו צריכים
    חייבים אותו אפילו
    באמת ולא בכאילו

    ולוואי ויהיה בימינו
    יבוא ויגאלינו
    אמר לצרותינו די
    כי הגלות ארוכה מדי
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Avigail Amram, נסיך על חלל, yael305 ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מרגש!
  • 923
    • T
    שיר חֶשְׁבּוֹן פָּתוּחַ
  • tmr //
    • אֲנִי מְחַכָּה שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן יִסָּגֵר בֵּינֵינוּ

    כָּל שְׁקִיעָה מֵחָדָשׁ אֲנִי עוֹטֶפֶת עִם הַשְּׂמִיכָה אֶת הַשְּׂרִיטוֹת הַפְּתוּחוֹת
    מְחִלּוֹת שֶׁהִתְמַכַּרְתָּ אֵלֵיהֶם
    מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ מִתְנַצֵּל, לֹא הַפַּעַם
    וּמְיַחֶלֶת לַבֹּקֶר

    בַּזְּרִיחָה הַכֹּל מֵאִיר, וְאוּלַי בִּכְלָל
    הַסִּנְווּר הוּא זֶה שֶׁמְּכַהֶה בִּי אֶת הַפַּעַר
    בַּזְּרִיחָה מִתְגַּלִּים נִסִּים
    וְקַל לִי לִצְחֹק
    לְעִתִּים מַסֵּכוֹת עוֹלוֹת יָקָר יוֹתֵר מֵאִמּוּץ הַשְּׁרִירִים

    אֲנִי מְחַכָּה שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן יִסָּגֵר בֵּינֵינוּ
    אַתָּה פּוֹתֵחַ וּפוֹתֵחַ וּמַרְחִיק, אֲנִי
    מַגִּישָׁה לְךָ הִרְהוּר עַל מַגָּשׁ מַתֶּכֶת
    אֲפִלּוּ לֹא מְבַקֶּשֶׁת טִיפּ
    רַק תִּזְכֹּר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן
    תִּסְגֹּר

    גַּם
    אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת שֶׁאֵי פַּעַם הִזְמַנְתִּי מֶלְצֶר
    לֹא אִם הַקִּנּוּחַ כְּלוּב שֶׁל זָהָב
    לֹא אִם אֵין בִּי טַעַם
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רפב, עמק, משולש ברמודה ועוד 17 משתמשים20 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    @שיבת ציון רק עכשיו רואה, תודה רבה לך. @משולש ברמודה תודה. מרגיש לי לא בסדר לומר שזה נכתב בגדול...
  • 220
    • א
    שיר שמיים בוכיים
  • אקסטזה //
    • דמים רותחים

    יצרים אפלים.

    שמיים בוכיים

    ואדמה חרוכה



    עוז ותעצומות

    מול חוזק התאוות.

    פיתויים והתמודדות

    מול מסכי בלהות



    אורות מרצדים

    ועיניים כבויות.

    מסע תעתועים

    גורם זעזועים



    הנפש בוכייה

    הלב קרוע.

    היצר בועט

    האדם כנוע.



    אבא,

    אולי אקום מחר

    ויצר אין;

    עולם קדוש

    שווקים טהורים

    רחובות נקיים

    חיים מאושרים
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ;בינארית, .חיה פ, שירת הכוכבים ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    שיר פשוט מושלםםם אהבתי, מאודדד
  • 230
    • א
    שיר הגשר הארוך
  • אקסטזה //
    • מנסה להיות מישהו אחר

    לא מוכן קצת לשחרר

    קצת בסבלנות להתאזר

    לתת לנשמה להתעורר



    בטיפוח תרמיל חרוך

    לחציית גשר ארוך

    מגלובוס חומרי נמוך

    לגלקסיות מלאי זוך



    סולמות וחבלים ארוכים

    אנחות וגעגועים עמוקים

    מקלות ואבנים פשוטים

    מעשים טכניים ויציבים



    הנהר שוצף גועש

    ליבה רותחת אש

    נעליי מלאות קש

    מתאבק לשרוד ממש



    עיני לשמיים הפתוחים

    ליבי להרים הגבוהים

    מצפוני אי שם במעמקים

    מחשבותי נדדו למרחקים
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, אוראל סולטן, Ayala10 ועוד 3 משתמשים6 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    כן זה מביע המון רגשות. כל אחד יכול לקחת את זה למקום שלו. יש בזה פשטות עדינה כזאת וזה היופי כאן...
  • 203
    • א
    שיר מַאֲוַיֵּי מַחֲשָׁבָה
  • אקסטזה //
    • מעבר לראייה

    מתחת העדשה

    מעל הביקורת

    תחת המסיכה



    על קצה הבהונות

    במעמקי ההוויה

    שברי עולמות

    המון חוויה



    יגון ואכזבה

    הרהורים ונחמה

    בין בניין לסתירה

    בין מאווי מחשבה



    כולם משוגעים

    או רק אני?

    כולם מדומיינים

    רק לא אני?!



    חיים זה חיים

    או חיים בלי חיים

    חיים ושורדים

    או חיים וקיימים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: פרפרזה, sh.t.down, אוראל סולטן ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    אהבתי.
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת הגננת האלימה. סיפור שהוא סטירה מצלצלת.
  • שועל ספרות. //
    • זה היה יום קיצי קלאסי.

    החום שוב שבר את השיא הקודם בעליצות, וחברת החשמל הודיעה שזמן תיקון התקלה הגורמת לביתי להיהפך לתנור רב מימדים הוא עד שבע בערב.

    ודווקא אז זה קרה.

    בני הפעוט ניגש אליי ואמר לי "איה".

    'מה גורם לזאטוט לומר מיד אחרי חזרתו מהמעון, איה?' שאלתי במחשבתי, ושאלתיו "מי עשה לך איה?"

    "ננת" ענה לי בקולו הילדותי התמים.

    בום!

    הגננת? מרביצה? לבן שלי?

    איך הבלגתי למחרת כשהנחתיו במעון איני יודע.

    אבל בצהריים הבאים הגיע הקש ששבר את גבי.

    החום היה מחריד להפליא והתקלה הנוכחית הייתה עם שיעור תיקון של עד שתים עשרה בלילה.

    והוא ניגש אליי שוב, מראה לי את ידו שצביטה טרייה עיטרה אותה בגאון. ואמר "ננת".

    "היו לא תהיה!" כבר לא התאפקתי ואמרתי לידו. "אני אשים להתעללות הזו סוף!"

    לאחר לילה רווי חלומות על בתי משפט, ראיונות לכלי המשחית, וכתבות מייגעות לזיהוי מקרי התעללות במשקפי ההורה. צעדתי נמרצות עם הילד לעבר המעון.

    נכנסתי.

    היא עמדה שם ליד טייפ, מנסה להפעיל איזו קלטת שבטוחני שידעה ימים טובים יותר.

    "תראי גברתי..." אמרתי בקול סמכותי. היא הסתובבה לכיווני בהלם מה.

    "ננת!" שמעתי את הקט צורח באושר כשהוא רץ היישר אל עבר זאטוטה שעמדה על יד קופסת המשחקים.

    "זו המלכה של המעון הילדה הזו. הילדים משוגעים עליה, הם קוראים לה גננת, מה רציתם לומר?"

    "אננ..." הפה שבתחתית פניי העטויות צבע ארגמן עז לא הצליח להשחיל התחמקות אלגנטית.

    שלפתי את עצמי מהמעון משאיר את הגננת להתלבט קשות האם היא לא שתתה מספיק או שמישהו אחר בסיפור שתה משהו חריף על הבוקר...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ברכי שטיין, הבזק של שפיות, שם משתמש: נחוץ ועוד 51 משתמשים54 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    למען הסר ספק, בובע מעיישס הכוונה כמובן למעשיות שהילדון מספק, ולא לסיפור שאותו אתה סיפרת.
  • 2 1K
    • R
    מידע שימושי רכבים במלחמת עולם שנייה, ואיך יצרו קשר?
  • R.E.Y //
    • לצורך עלילה בזמן מלחמת עולם שנייה,
    אשמח מאוד אם מישהו יוכל לכוון אותי -
    * באילו רכבים צבאיים השתמשו הגרמנים ימ"ש? (דגם/תמונה)
    * הפרטיזנים הסובייטים יצרו קשר עם מוסקבה. איך? ובעזרת מה? (משדר, מכשירי קשר וכו').

    כל מידע - גם איפה אפשר לחפש או לשאול מאוד יועיל.
    תודה רבה מראש.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-yael3052 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    R.E.Y
    תודה רבה לכולם!
  • 959
    • ל
    שיתוף - לביקורת תרביצי לי
  • לוטם //
    • היא הביטה קדימה, בולעת דמעות. לא נותנת להן לצאת. בשום אופן.
    שיניה נשכו את שפתיה, כמעט עד זוב דם. שותקת, דוממת. כולאת בתוכה מילים, צעקה.
    שאלה גדולה.

    למה היא צריכה לשמוע עלבונות? למה?

    המילים עוד הדהדו בראשה, אמנם הן לא היו מופנות אליה, אך הן דוברו עליה.
    "אם תמשיכו לחנך אותו ככה, הוא יהיה כמוה, רק מתעטשים לידה, והיא בוכה".

    ציפורניה התחפרו בתוך כפות ידיה. בוכה. היא. צחוק עצוב כמעט ונשמע מכיוונה.

    שנים לא בכתה, דווקא בגלל מילים מעין אלו. למה היא צריכה לשמוע אותן, שוב? למה?
    כי את אישה, ואישה היא בכיינית. שמעה בתוך מוחה את הקול הגברי שהסביר לה במתיקות. היא נשפה.

    לא מבחינה בו, נעמד מולה. "מה עכשיו?"
    היא חייכה. "כלום". עפעפה, מעבירה את המגב על הרצפה, אוספת טיפות.

    הוא פסע על הרצפות הנקיות, חיוך עליז על שפתיו. היא לא התאפקה. "שב במקום אחד. אתה מפריע לי".
    היא לא הביטה עליו, שומעת אותו מגחך. "אני נשאר פה. מה תעשי תרביצי לי?!"
    "אולי". היא בלעה שוב את הכעס.

    מנסה להתגבר. חייבת.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: שני חיים, ;בינארית, רוז גרין ועוד 29 משתמשים32 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    תודה. ממש כיף לשמוע שמתחברים 🙏 מילים מחממות. תודה רבה!
  • 343
    • א
    שיתוף - לביקורת נכתב בהשראת האתגר
  • איוליס //
    • ת'אמת, שפשוט כתבתי לאתגר, וכשהתכוונתי לשלוח, גיליתי שזה לא בדיוק עונה על הכללים.
    אז אני שולחת כאן וכמובן שאשמח לתגובות הערות וכו וכו

    "את צודקת", שני ממצמצת בעיניה שולחת בי מבט דק.
    אני מופתעת בולעת המון מילים שחיכו לגלוש ולהתפרץ לעברה, מתי לאחרונה קרה ששני הצדיקה אותי באיזה עניין,
    אני שותקת הלומה עדיין.

    שני מחייכת חיוך קטן, מתנשא. "את צודקת ליבי", היא חוזרת שוב בהדגשה קלה, אבל,

    אני מסבה פני לא רוצה לשמוע אותו, הייתי צריכה להבין שהאת צודקת של שני, הוא נטו להרדים את חושי, לתת לי תחושת חשיבות, לתת לה אפשרות לסיים את דבריה ללא התנגדות מצידי.
    "הרבנית שלנו אישה צדיקה מאוד", אני קוטעת אותה, חוזרת על דברי במנטרה מעייפת, "היא מחזירה המון בחורות בתשובה, ואותי היא חיזקה כל כך".

    שני מביטה בי במבט מיואש, "ליבי את חוזרת על דברייך שוב ושוב, את אינך עונה לי על התמיהות שהעליתי בפנייך, זה לא ויכוח, פשוט ללחוץ על הכפתור שלך, וההקלטה נשמעת ברקע, אפילו הטונים שלך אינם משתנים, רק ההתלהבות עולה".

    אני משתדלת לא להראות פנים פגיעות, אך העלבון גדול ממני, ואני זועקת אליה, "מתי תביני, זו אינה מנטרה שסתם חוזרת על עצמה, זו מציאות, זה עובדה, את פשוט מנסה להתעלם ממנה, להסתיר אותה, בהמוני משפטים ושאלות מתריסות, אני נואשתי מלענות ולתרץ לך את הדרך המופלאה הזו, שזכיתי להכיר, נואשתי מהסברים מול פנים מתנשאות ואטומות, אם אינך רוצה לטעום מהטוב והמתוק, שיערב לך, קחי צעד אחורה, מדוע את מונעת אף ממני את הישר והטוב", אני מטיחה בה, עייפה מוויכוחים חוזרים ונשנים, עייפה מלהצדיק דרך שגיליתי, את האור הזה שחדר לליבי, גונב ממני פיסות פיסות של התלהבות, מאז נכנסתי למדרשה החדשה.

    שני סוקרת אותי במבט מרחם, פוחד אפילו, פתאום המבע המתנשא עוזב את עיניה והן נגלות לי כנות ומרגישות, "ליבי את שבויה", היא צועקת פתאום, מסתירה את פיה ביד קטנה, ואומרת שוב בקול נמוך, כמעט לוחש, "את שבויה בהררי טענות כוזבות אצל אנשים שקלטו את ליבך הרגיש ומשתמשים בו נגדך, זו כת", קולה נהיה איטי מעט, עצוב. "את אפילו לא שמה ליבך שאת חוזרת על משפטים ששתלו לך בראש שוב ושוב, לא מתייחסת לדיבורי היגיון, את שבויה", היא קורסת לספסל, "ואני רק רוצה לעזור לך", קולה נתקע, מביטה בי בתחינה.

    העיניים שלי לחות, אני עוצמת אותן, חושבת על דבריה, כועסת עליהן, אינני שבויה, אני בוחרת, והרבנית דואגת לעזור לי לבחור בבחירות הנכונות, זו עצת היצר שמבלבלת את שני, גורמת לה להרחיק אותי מדרך ראויה, אסור לי להמשיך להקשיב לה, היא מידי רחוקה, מידי מתנגדת, והאוזניים שלי רגישות, "תודה שאת דואגת לי" אני אומרת מהשפה ולחוץ, רוצה לגמור בטוב, ללא פגיעות, "אבל קשה לי שאת מנסה למנוע ממני דרך אהובה, שחשובה לי, אני אלך, להתראות".

    שני מזמן קמה, והמבט המתנשא, מרחם שב לשכון בעיניה, מחזירה לי נפנוף, נדמה לי הוא היה עצוב.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דו משמעי, תמרוז, מתן מאור ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צופה מהצד
    וואווו לשתי הצדדים ...... כל כך מוכר מהחיים
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת חתונה בלי כלה
  • איש המילה הכתובה //
    • זו הייתה הצעת השידוך הכי מדוברת בעיירה; הבן של געצל, צלי, יועד על ידי אביו הבריון לבתו של מוישלה.

    לא היה שום דבר מתאים בשידוך הזה. בעולם מתוקן שבו הבחירה החופשית היא הקובעת, ההצעה הייתה מגולגלת מכל המדרגות. אבל מי יכול להדוף את רצונותיו השרירותיות של געצל. הוא האיש בעל המילה האחרונה בעיירה. על פיו תפורנס משפחתו של מוישלה, ועל פיו תרעב ללחם. ברצותו תתפקד כמשפחה מאוחדת, וברצותו תתפרק לרסיסים.

    כך מצא את עצמו מוישלה דן עם געצל בעל כורחו על השידוך המפוקפק. מוישלה שהבין שהפור נפל, ניסה להוציא את המיטב ולמזער נזקים בתוך הסכם ההתקשרות העתידי, באמצעות ניסוח סעיפים שיקלו את הסבל על בתו בחיי הנישואין שייכפו עליה. אך געציל גילה אפס גמישות: "הבן שלי צלי, יפה התואר והבלורית, הוא בחור ערכי ומושלם, ועל מי שתיכנס לחייו לוותר לחלוטין על הזהות שלה ולהתיך את עצמה לעולם הערכים שלו"

    במצב שנוצר לא נותר למוישלה אלא לנסות ולהרוויח זמן. הוא הפעיל כל טריק ושטיק אפשרי, כדי לדחות את הקץ בעוד כמה חודשים, ובעוד שנה; ובעוד חצי שנה. עד שסבלנותו של געצל פקעה. "בעוד חודשיים תתקיים החתונה, והזוגיות תתנהל על פי הצרכים והרצונות של בני, ולא, אמוטט את משפתכם, וארעיב אותכם עד כלות"

    אבל גדול נפל על מוישלה ובתו, אך בצוק העיתים הוא לא ראה אופציה אחרת מלבד הקרבת בתו על מזבח החתונה העגומה.

    הזמנות אישיות נשלחו לכל האורחים, ובראשן לכלה שהוזמנה/הוזהרה להופיע לחתונתה. היום הגדול הגיע. געצל הסתובב באולם שיכור מכוח ומאושר: "תמיד ידעתי ששום דבר לא יזוז בעיירה הזו בלי כוח" אמר לאוהדיו המרוגשים. השעון תקתק במהירות האופיינית לו, השמש שקעה בהדר, הנאספים כבר כיסחו את כל תכולת הברים העשירים, והכלה טרם הופיעה.

    במקום שמלת כלה לבנה, היא עטתה כלי מלחמה. היא לא מתכוונת למכור את ערכיה ואת זהותה גם תחת איומים קיומיים אכזריים. היא נזכרה בסיפורים של סבא וסבתא על החתונות ההרסניות שניסו לכפות עליהם, ועל הוריהם, ועל הורי הוריהם, ועל הגבורה שבה עמדו מנגד מול הכוחות הגדולים ביותר. כי יש דברים שעליהם לא מתפשרים בכל מחיר.

    טוב, לא באמת צריך להגיד לכם ש'געצל' הוא 'בג"ץ', 'צלי' הוא 'צה"ל', 'מוישלה' הוא ה'ממשלה', וה'כלה' היא לומדי התורה החרדים לדבר השם, נכון?
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: טוב מאוד, סוסה כתומה, לבלוב ועוד 63 משתמשים66 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    אין באמת דרך לדעת, אבל אני די משוכנע שרוב האנשים לא ממש חוזרים לחפש את הפרטים הקטנים, הם מסתפקים...
  • 355
    • T
    שיר הַשְׁרָאָה
  • tmr //
    • אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת הַשְׁרָאָה
    בְּאֵילַת הַנּוֹפִים צְהֻבִּים יוֹתֵר
    אוּלַי יֹבֶשׁ וְיוֹם
    בַּגָּלִיל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֶג
    יֵשׁ בּוֹ מִן הַפַּחַד וְהַקֹּר

    אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת הַשְׁרָאָה
    מְנִיחָה טוּאָלֵט עַל כָּל סֶדֶק בִּי
    תּוֹפֶרֶת אֶת הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה וְ
    אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת הַשְׁרָאָה

    אֲנִי תָּרָה אַחַר מְקוֹר כְּאֵב
    עַמּוּד הָאֵשׁ מְכַלֶּה אוֹתִי
    עַמּוּד הֶעָנָן מְעַרְפֵּל אֶת חַיַּי ו
    אֲנִי תָּרָה אַחַר כְּאֵב

    פּוֹחֶדֶת לָגַעַת בַּגֶּלֶד
    לְקַלֵּף צַלֶּקֶת
    לְהַאֲמִין שֶׁלֹּא הָיִיתִי טוֹבָה דַּיָּהּ
    לַחֲשֹׁב שֶׁיָּכֹלְתִּי פַּעַם אַחֶרֶת
    חֲרָטָה. אַכְזָבָה
    אֶפֶס קַבָּלָה לֶעָתִיד

    הַוְּרִידִים מְבַעְבְּעִים בִּי
    שׁוֹלְחִים פְּעִימוֹת כְּחֻלּוֹת
    הַלַּבָּה מִתְחַמֶּמֶת וְגוּפִי פּוֹעֵל וּמַקְפִּיא הַכֹּל
    וְאֵינִי חָשָׁה כְּאֵב
    וְאֵינִי נוֹבַעַת הַשְׁרָאָה

    תִּכְתְּבִי עַל עַצְמֵךְ
    אֶכְתֹּב עַל עַצְמִי

    אֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַל עַצְמִי
    עַצְמִי מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּגוּף שְׁלִישִׁי
    וַאֲנִי- לֹא עוֹנָה לָהּ
    דְּמוּיוֹת קְרוֹבוֹת מִדַּי לְעִתִּים צְרִיכוֹת לִשְׁמֹר מֶרְחָק
    לֹא?

    אֲנִי כּוֹתֶבֶת עַל עַצְמִי
    אַךְ אֵין לִי עַל מָה
    הַכֹּל טוּאָלֵט וְרִקְמָה
    אָז
    אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת הַשְׁרָאָה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, נסיך על חלל, חנה ש. ועוד 5 משתמשים8 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    כנראה. תודה🙏
  • 705
    • R
    שיר מדף הגעגועים
  • RPO //
    • זה לא מה שחשבתי אח,
    בוא נשכח מהביחד
    נחזור ללבד
    נחיה את שאנחנו
    למה ככה יש שקט
    וככה אתה לא מעיר
    לי
    ואני לא אותך.

    בוא נשכח מהביחד
    אולי רק לכמה שנים
    נפגש יום אחד בסופר
    ליד המדף של הגעגועים
    ואתה תרכוש אותי
    ואני אשלם עליך
    ונחזור שוב הביתה
    לביחד
    כי ככה, כמה אפשר
    לבד.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הכל כבר תפוס, ;בינארית, אחת כזאתי;) ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ~שפרה~
    כמה כנות ואיכות.
  • 1K
    • א
    סיפור בהמשכים מסדר מלחמה / השלישי בסדרת "הצעה לסדר"
  • א. פרי //
    • בימים אלו אני כותבת את הספר השלישי בסדרת "הצעה לסדר", וחשבתי להעלות לכאן פרקים ראשונים, גם כדי לקבל ביקורת וגם כדי שהציבור יכיר יותר את הסדרה והדמויות...

    חשוב לציין שהספר הנוכחי, מסדר מלחמה, מכיל ספוילרים של הספרים הקודמים, אם בדעתכם לקרוא את הספרים הקודמים (הצעה לסדר וסדר הפוך) ולא רוצים ספוילר אז אל תקראו את הפרקים שאעלה כאן.

    וחשוב לציין משהו נוסף, כמי שמכירה את עצמה, לא בטוחה שאתמיד להעלות את כל הסיפור. כנראה אעלה לכאן רק פרקים ראשונים.
    אם תרצו לרכוש את הספרים הקודמים כנסו לאתר של "פרי הוצאה לאור".

    כמה מילים על הסידרה: סדרת "הצעה לסדר" מגישה זוויות מעניינות למושגים נעלים כמו: ממסד, מלוכה, הנהגה, ואפילו משיחיות, ועוד. היא מגישה סיפורים מרתקים כך שאם אתם אוהבים רק לקרוא סיפור טוב - הספרים יכולים להתאים לכם,, אבל היא מיועדת גם לאנשים שאוהבים לחשוב ולבחון כל דבר, לגלות מחשבות חדשות ופרשנויות מעניינות, וכן, גם לקרוא קריאה עם מודעות של הגיבורים כלפי עצמם.

    אשמח לתגובות והערות.


    פרולוג



    היה זה בוקר קריר, אגנס פתחה את החלון הפונה אל חזית הבית וסקרה את הרחוב. הרוח נשבה במהירות רבה, מניעה את צמרות העצים. קו האופק היה מעורפל מעט, וציפורים חגו במעגלים קסומים, מעבירות תחושת מרחב וחופש.

    "סיגרי את החלון והסיטי את הוילון, אגנס". קולו של בעלה ששב זה עתה הביתה התנגן במתינות.

    אגנס נענתה לבקשה, היא מכירה היטב את הרצון של הילו להשאר הרחק מעיני העם המצפה לבחון אותו כל העת. כמי שמוכר בתור נכדו של נגוס (מלך) אתיופיה לשעבר היילה סלאסי, הכיר בעובדה עד כמה נוכחותו אינה רצויה כאן עוד בארץ מולדתו, אצל רבים מתושבי העיר המעדיפים להאמין לטענה שהמלך מעל בכספם.

    היא חשה הכרת הטוב לבעלה על כך שלמרות שהוא מעדיף לשמור את פרטיותו ומייחל כבר להגר לארץ אחרת, כשאר בני משפחתו, הרי שהוא נשאר בגללה, יותר נכון משום שהיא לא חפצה לעזוב את משפחתה.

    אגנס ניגשה לכיסא בפינת החדר ונטלה ממשענתו את הצעיף הרחב.

    "אני יורדת לשוק", דיווחה כעבור רגע של שתיקה.

    הילו התיישב על הכיסא והניח את הסל על הרצפה.

    "נאכל ארוחת בוקר ואז תצאי", ענה בטון מצווה.

    "אני חייבת לצאת להתאוורר", השיבה בהתנצלות קלה, סוקרת את המאפים והחמוצים ששלף מהסל.

    הילו הביט בשביעות רצון אל הפריטים שעל השולחן, הוא חשב רגע ואז הנהן קלות, נותן לה את ארנקו, "תביאי קצת ירקות, או כל מוצר אחר, אם נראה לך", אמר, "שמרי על עצמך, במיוחד תקפידי לא לשתף פעולה ולא לדבר עם אף אחד, בפרט לא עלי או על סבי, או על הייחוס שלנו".

    אגנס נטלה את הארנק בתודה, ועד מהרה מצאה את עצמה פוסעת במהירות ברחוב השקט, לכיוון השוק ההומה.

    "הייחוס שלנו", המילים הלמו בה. מה בצע לייחוס, אם הם נאלצים להתנצל בגינו?

    היכן הימים היפים עליהם שמעה מילדותה? היכן ההדר שהתלווה לשושלת המלכים המיוחסת למלך מנליק הראשון, שנחשב על פי ה"כברה נגסט" לבנו של מלך ירושלים.

    בהיסטוריה של ארצם ידוע הקיסר מנליק הראשון, כמקימה של ה"שושלת הסולומונית", שקיבלה כבוד רב. קיסרי השושלת נחשבו לשליטים בלעדיים, וכל קיסר שלא מהשושלת נתקל בהתנגדות שחייבה אותו לפנות את כסאו.

    אולם כעת הזמנים שונים, חלפו ימי הקיסרות, וסביב הקיסר האתיופי האחרון, היילה סלאסי, יצאו שמועות על מעילה בכספי האזרחים, וכעת נכדו – הילו מקונן – נאלץ לחיות כאחד האדם.

    אגנס שקועה במחשבותיה. גם היא, כנכדת אחייניתה של הקיסרית זאודיתו, מתנהלת באופן רגיל, ואין אף אחד שיכול לשער שהיא שייכת לשושלת המלוכה.

    ושמא עדיף שכך? חלפו המחשבות במוחה. עיניה סקרו את היצע הירקות, והיא החליטה לרכוש צרור עלי פטרוזיליה.

    קול חביב נשמע לצידה, "את צריכה עזרה?" אשה חייכנית עמדה שם והושיטה לה סל צבעוני שניכר שנרכש באחד הדוכנים שהציע סלים עבודת יד.

    אגנס נטלה את הסל מבלי לחשוב, "תודה", אמרה. רק לאחר ששילמה על הפטרוזיליה והניחה את צרור הירקות בסל, סקרו עיניה את האשה הזרה שנראתה שונה ברקע הומה של השוק.

    אולי מאמריקה, או מאירופה. מעניין מה היא עושה פה.

    "ממש נשלחת אלי משמים, את אוהבת לעזור", חייכה אליה האשה לאחר צעידה משותפת של מספר דקות, "אני מחפשת מקום לשהות בו ביומיים הקרובים, האם יש לך מקום? אני מוכנה לשלם כל סכום".

    "מה את עושה כאן?"

    "שמי קיטי- סטודנטית, באתי לאתיופיה כדי ללמוד ולהכיר תרבות נוספת,", הציגה את עצמה, "מה שמך?"

    "אגנס".

    "נעים מאוד, אגנס, יש לך מקום עבורי? אשלם יפה כמובן".

    "אני יכולה לקחת אותך לבית של אמי, שם יש מקום", אגנס הכניסה לסל דלורית, והופתעה שקיטי שילמה עבורה. היא אפילו לא התווכחה. חשה מוטרדת בלי לדעת מדוע.

    "אקח אותך כעת לביתה של אימי", החליטה להפסיק את הקניות ולסייע לאשה הנחמדה שמציעה את עזרתה.

    "תודה לך אגנס", האישה דיברה באמהרית מתובלת באנגלית.

    "בואי נצא מהשוק", אמרה אגנס בקול, שוכחת ברגעים אלו את בקשתו של בעלה הילו מקונן.

    *
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אינדה, גשם יורד, יהונתן שירום ועוד 7 משתמשים10 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחמת שוטים
    קראתי את הפרולוג שהעלית- ובלי משים נסחפתי לקריאה עשירה ואינטליגנטית, עלילה מפתיעה ומרתקת...
  • 275
    • ה
    שיתוף - לביקורת אולי גרעין
  • הווה פשוט //
    • אוּלַי שְׁפַן סְלָעִים הָיִיתִי בְּגִלְגּוּל קֹדֶם
    מִכָּאן הַפַּחַד הַנּוֹרָא מִבְּנֵי אָדָם

    אוּלַי צִפּוֹר קְטַנָּה הַדּוֹאָה בַּתְּכֵלֶת
    וּמִשּׁוּם כָּךְ תּוֹעוֹת עֵינַי תָּמִיד אֶל הַחַלּוֹן

    אוּלַי צַמֶּרֶת יְרֻקָּה וַעֲנֻגָּה הָיִיתִי
    לָכֵן אֶרְעַד כָּל כָּךְ עִם רֶדֶת חֲשֵׁכָה

    וְאוּלַי זֶרַע אֲנִי, גַּרְעִין אֶרֶז גְּבַהּ קוֹמָה
    עַל כֵּן אֶטְמֹן רֹאשִׁי כֹּה עָמֹק בַּכַּר
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ;בינארית, קרב, ר' יעקב ישראל ועוד 23 משתמשים26 //
    0 תגובות
  • 250
    • נ
    שיתוף - לביקורת מחר יהיה טוב יותר
  • נסיך על חלל //
    • יש ימים של כן

    יש ימים של לא


    יש זמנים של אין

    ויש זמנים של עוד


    יש תקופות של עומס

    ויש תקופת של שלווה


    יש ימים של עומק

    ויש ימים של אהבה


    אבל כל יום

    שונה מקודמו


    כל יום הוא

    מיוחד במינו


    גם אם קשה

    ולפעמים מאתגר


    אני לא מרפֶה

    משתדל להיזכר


    שהיום עוד יחלוף

    ומחר יהיה טוב יותר.
    • תודה
    Reactions: קרב, ספיידרמן, אוראל סולטן ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    יפה ופשוט.
  • 3K
    • קוראות
    ביקורת ספרות מלך הטרולים
  • קוראות //
    • מלך הטרולים- שרי רובל.
    הוצאת קולמוס, 478 עמ' כריכה רכה.

    עוד לפני שראיתי את הספר, ידעתי שאקרא אותו.
    לפחות בגלל השם שלמרבה ההפתעה לא מספר על אגדות פנטזיה או טרולים מוזרים מגודלי אוזניים.
    מה שאומר, שהשם הינו גימיק (ובינינו, הוא אכן עובד מעולה)
    את הסקירה כתבתי במקור לקהילה שלי (קוראות) מעלה אותה גם לכאן. כי היו ניקים שביקשו זאת באשכול עידכוני הספרים החדשים..


    דמויות
    גיבורי הספר- ספי וגבריאל. שני צעירים מקצוות שונים במפה הישראלית.
    ספי צעיר חיפאי, שמאל על מלא. פעיל בתנועת 'אביב', סטודנט בקורס לסוציולוגיה וכתב בעיתון.
    בן לזוג רופאים עם זיקה למסורת. הם, מאד לא אוהבים את עיסוקיו השונים בדגש על שונים.
    גבריאל בחור ישיבה עם רקע משפחתי עממי -שכונה.
    יחיד ממשפחתו שמגדיר עצמו כבחור ישיבה ושאיפה עתידית לאברכות.
    עובד בערבים בעמותת צדקה מפורסמת.

    עלילה
    ספי, פריווילג מוכחש, אימפולסיבי ומותח גבולות סדרתי,
    בתפקידו כצלע אחת בקבוצת 'טריפל יוסף'-(זכויות השם שמורות כמובן לפרופ' שניר)
    הצלעות הנוספות בטריפל הלא בדיחה שלנו הם: יוסוף- מוסלמי, חד ושנון. וגו האמריקאי- תורן בלי ראש.
    שלושתם עסוקים בתחקיר סוציולוגי על אוכלוסיות מיעוטים בישראל.
    התחקיר שמתחיל טוב אי שם במאחז בדואי ממשיך בשעמום אינסופי וגורר איתו נסיונות חברתיים.
    המיושמים בעזרת ארטיקים דביקים ופרובוקציות נוסח צעקות שומרונים.
    בו זמנית ספי מתמודד על מקום ראשון בתחרות הרכזים בתנועת אביב.
    גם שם הדרכים כולן כשרות, ישרות ומלאות ביצירתיות והרבה תעוזה.
    כי ספי כמו ספי לא עוצר באדום.

    גבריאל, ציני וכנה. שואף לאמת הגם שהיא לא תמיד ורודה ומסבירת פנים.
    מתמודד עם פרשיה לא נעימה ובתמצות, מפי יוני אחיו:
    "דני. סמים. פרץ. מסוכנים. גבריאל. חברים. ישיבות. חומרים"
    כי גם אם תוציאו את גבריאל מהשכונה היא תבוא, תחבק חזק.
    הוא מחליט לעזוב ולנשום שקט בצפת.
    את השקט מפריעים פינצ'ער, מסעדה והררי כלים
    גם אחמד בן שרה עליז ונחמד, אולי יותר מידי.
    הנחמדות וגם הכסף שאיננו גורם לו לחזור ליקי ודירת שותפים בירושלים.

    מבנה
    כתוב בגוף ראשון
    ומסופר מנקודת מבטם של ספי וגבריאל לסרוגין.
    הרבה מאד מורכב מדיאלוגים שנונים כתובים היטב.
    מעט מאד תיאורים.

    נקודת חוזק
    הספר מעיז להציב סימני שאלה ולא בהכרח מניח סימני קריאה חוזרים.
    הכתיבה יפיפייה, שנונה, מלאה בעושר לשוני מקסים.
    עם משפטים מעולים שרציתי להדגיש מרוב שאהבתי.
    ומעיזה לומר בזהירות שמעט מזכיר בסגנון את דבורי רנד.
    (כנראה שמורה זה משהו שמשפיע גם בכתיבה:))

    נקודת חולשה
    הסוף קיבל מעט נגיעות של מסר ישיר מידי וקלישאתי,
    ולמרות שהסכמתי עם כולו בכל לב הייתי מעט מטשטשת אותו..

    מילה על הכריכה,
    כי אני לא יכולה בלי😅
    כריכה יפה, מהדהדת את הספר ומתאימה לנכתב.
    אם כי הגוונים פחות מתאימים לכתיבה ולסגנון הנמרץ של הגיבורים והספר.
    הם מתאימים יותר לספרי פנטזיה ושות'.
    בכל אופן מקסים לראות את בינה ידידתנו בשרות הכריכות.

    לסיום
    ספר טוב שאחזור לקרא בו שוב.
    לא הרגיש לי כמו ספר ביכורים
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: דינה מילר, מה הענינים, מקליד... ועוד 42 משתמשים45 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    sh.t.down
    סיימתי היום את הספר, ספר מיוחד מאד. קליל מצד אחד ועמוק מצד שני, כתיבה משובחת ונעימה, עלילה...
  • 2 5K
    • ג
    סיפור בהמשכים 2063
  • ג'ינג'ונת //
    • הסיפור הבא נכתב לא רק על ידי. מכירים "טלפון שבור"? זה המשחק הכי פופולרי ביום לימודים ארוךךךךךךך...
    בקיצור התחלתי את הסיפור הזה, וסקרן אותי לראות איך ימשיכו. הוא ארוך, אז הוא יעלה בחלקים- כפי שהוא מתויג.
    מקווה שתיהנו. מעניין אם תזהו מה אני כתבתי (סתאאאאם, אין סיכוי... לאלו שרוצים- כל פסקה שונה זו ילדה אחרת.)
    אחת מהכותבות זו     @brachy 100 האלופה... שאפו גם לה!!!
    אי שם בעולם הגדול, שנת 2063

    "קורט, תעשה סיבוב לבדוק שהכול בסדר," פקד הפרופסור בעודו רוכן מעל מכשיר כסוף ומוזר, שאלי בשום פנים לא הבינה למה הוא משמש.

    "מייד, אדוני," אמר קורט והתגלגל מהחדר. אלי המשיכה לשבת על הכיסא הגדול, שהיה קצת דומה לכיסא של רופאי שיניים, והמשיכה להסתכל בפרופסור לאנד שהחדיר כעת מבחנה בגודל של שערה לתוך מכשיר מיניאטורי שצפצף בקול חלוש.

    "אלי, למה את לא הולכת לבית הספר?" שאל הפרופסור בנזיפה.

    "המורה לתכנות לא תגיע היום, היא הודיעה את זה כבר בשבוע שעבר. וחוץ מתכנות- אני לא לומדת כלום בבית ספר הזה," הודיעה אלי במרי.

    "עדיין, זו לא סיבה. כאן את לא יכולה להישאר. ואת גם יודעת למה, נכון?"

    "כן," אמרה אלי בשעמום בולט. "אם אדע יותר מדי אני מסתכנת במוות בעינויים על ידי המשטר החדש."

    "ששש," לחש לה אביה. הדלת נפתחה, קורט חזר. אבל הפרופסור, שידוע בחושיו הדקים, הצליח לקלוט שמישהו נוסף נכנס לחדר, למרות שלא ראה אותו. בטכנולוגיה של ימינו, הרהר, אין קל יותר מלהפוך לרואה ולא נראה מאז שגילו הפיזיקאים את נוסחת גוף הזיקית, או בשמה המדעי- f26w7791g.com.

    הוא לחץ קלות על שעונו וחיכה לתוצאות. עם הטכנולוגיה החדשה שפיתח, בלחיצה קלה על שעונו הוא יכול לראות את כל האנשים שנמצאים ברדיוס הראיה שלו, אפילו את אלו שאינם רוצים להיראות מסיבות לא ברורות. השעון הבהב בכחול כאומר- "מצאתי מישהו"- ובתוך שניות אחדות הדמות שעמדה ליד קורט התבהרה, פרופסור לאנד נהיה חיוור כמת ונפל על הרצפה מחוסר הכרה...

    "הי, שלום" האיש היה נראה נחמד, הוא הושיט יד לאלי. "אני מנהל בית הספר לילדים מחוננים בסקריפט, שלחנו לך כמה מכתבי זימון לבית הספר שלנו, אך לא הגעת." אלי הביטה באיש בפחד. איך הוא מעז לדבר איתה כך, כשבגללו אבא התעלף? אך לא הייתה לה ברירה. חוקיו של המשטר החדש לא אפשרו אי מתן תשובה לעובד ציבורי. העונש על כך היה כמה שנות מאסר. גם לקטינים.

    "לא קיבלתי שום מכתב," אלי הייתה כנה. היא לא קיבלה ללוח הדיגיטלי שלה אף לא הודעה אחת בנושא.

    המנהל הביט בה במבט מבין. "יש לאביך שליטה על המערכת שלך, כמובן. והוא כנראה מחק לך את כל ההודעות. כעת עלייך לבוא איתי." אלי נבעתה. "אבל, אבא שלי...."

    "הוא יהיה בסדר. קדימה, אלי, יש לך חמש דקות לקחת את חפצייך, והחשושית תצא היישר לבית הספר למחוננים בסקריפט הבירה."

    היא ידעה שאם לא תסכים היא מסתכנת במאסר, אך בכל זאת היא לא הצליחה

    לחשוב על להשאיר את אבא שלה האהוב לבד. "את באה?" שאל אותה האיש בחוסר סבלנות.

    "אבל... אבא שלי!" היא אמרה שוב. המנהל נראה כחוכך בדעתו אם לספר לה משהו או לא, פתח את פיו ואז סגר אותו.

    קורט הרים בינתיים את הפרופסור והשכיב אותו בכורסה, מתעלם, באדישות של רובוט, מהסיטואציה הלא כל כך נעימה שהתרחשה בחדר.

    "את רואה, אלי? קורט מטפל בו. הכל בסדר. בואי!" עכשיו הוא כבר ממש פקד. אלי נגררה אחריו מחוסר ברירה, אספה את מעט החפצים שהורה לה לאסוף, ונכנסה לחשושית שזמזמה בקול נעים ועדין- 'שלום אדוני, תרצה לשתות משהו?'

    אלי הסתכלה סביבה בעניין. חשושית מדגם כזה עדיין לא ראתה. החשושית שלהם הייתה מדגם שנות השבעים, ואביה לא מצא לנכון לחדש אותה- שכן הוא הסתובב פחות או יותר בין המעבדה לחדר השינה שלו ושל אלי, והיא לבית הספר רכבה על אופנוע אוויר והודתה בכל בוקר מחדש על כך שאפשר להוציא רישיון לאופנוע אוויר כבר בגיל 9. החשושית שאליה נכנסה הייתה מדגם 2062 שיצא ממש לפני כמה חודשים, בסוף השנה הקודמת, והיא הייתה פשוט מד-הי-מה!

    אבל מייד הועבה שמחתה ופליאתה כשנזכרה באילו נסיבות היא נכנסה לחשושית המופלאה הזו.

    המנהל החווה לה על כיסא והתיישב בעצמו מולה. "אפשר לצאת," הוא אמר לחשושית.

    "אלי," אמר בקול חמור. "עד עכשיו הייתי נחמד אלייך בהתחשב בזה שלא ידעת. מעתה לא יהיו משחקים, המשטר החדש החליט שעלייך לשעבד את מוחך אליו אם את מבינה את משמעות הדבר,"

    הוא עצר לרגע וצווה, "הושיטי לי את ידך," אלי החווירה, ביודעה את המשמעות. הוא החדיר לה מכשיר קטנטן לעור, זה כמעט לא כאב. "זהו, עכשיו את לא תעשי שום שטות, המכשיר משדר לנו למשטרה את מעשייך בכל רגע נתון, את העונשים אני לא רוצה לפרט." סיים באיום. דומיה השתררה, אלי לאט מאבדת צבע, היא יודעת מה יקרה עכשיו, ואכן המנהל מצמיד לצווארה 'מגלה שקר' מהסוג המתקדם ביותר בעולם, "עכשיו", הוא אמר בקול קר, "את סודות המעבדה של אביך!
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: גשם יורד, racheldan, מיהי ועוד 36 משתמשים39 //
    34 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    לבנות סמינר מותר להצטרף? מחכה להמשך
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה