קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 379
    • R
    שיר ירושלים
  • RU1 //
    • ירושלים,​
    ​
    ​
    ​
    רק שמך מאיץ את פעימות הלב.​
    ​
    רק שמך בוכה ואבל וכואב.​
    ​
    מזכיר חן והוד ותפארת.​
    ​
    מזכיר כלון ואומה מתפוררת.​
    ​
    ​
    ​
    ירושלים,​
    ​
    ​
    ​
    רק בך שומעים את האור באוזניים.​
    ​
    רק בך מדברים בעזרת העיניים.​
    ​
    כל תקופות העבר מקופלות בין אבניך.​
    ​
    בוכות, מתפללות לשובם של בניך.​
    ​
    ​
    ​
    ירושלים,​
    ​
    ​
    ​
    כל אוצרות תבל נצורים בין חומותיך,​
    ​
    מגינים ושומרים על אלפי סודותיך.​
    ​
    לא יספיקו שמותיך ולא השערים,​
    ​
    להכיל את יופייך, בחירת הערים.​
    ​
    ​
    ירושלים,​
    ​
    ​
    ​
    זמני את שומריך פרחי כהונה,​
    ​
    לחדש ולעבוד בארמונך באמונה.​
    ​
    קראי ללויים עם בן דוד הגואל,​
    ​
    לזמר ולשיר את היפה בתבל.​
    ​
    ​
    ​
    ירושלים,​
    ​
    ​
    ​
    אם בעבור דמע תבואי,​
    ​
    כבר בכינו די.​
    ​
    ומיליוני קורבנות​
    ​
    יספיקו ודאי.​
    ​
    ​
    ​
    ירושלים,​
    ​
    ​
    ​
    כי את הפתרון היחיד.​
    ​
    כי את העבר הווה והעתיד.​
    ​
    קומי, כבר אין בנו כוח לחלום.​
    ​
    לא צריך לחכות למחר,​
    ​
    אנו מוכנים גם היום.​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ilan p, איכא מאן דאמר, חנה ש. ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    ממש ממש יפה רק צרם לי שהגישה לבניית ירושלים היא בתור פתרון לכאב שלנו הציפייה לגאולה צריכה לבוא...
  • 1K
    • נ
    שיתוף - לביקורת זרוק את השק!!!
  • נעה613 //
    • לא מושלם, לא מושלם בכלל... אפילו סכנה לביטחון העצמי
    אבל אני באמת אשמח לעצת זקני העם.
    ...אם יהיה להם סבלנות לקרוא מההתחלה עד הסוף.

    2045\6\11

    היה שקט הערב.
    זאת בניגוד לערב שקדם לו ולערב שקדם לערב שקדם לו, בהם הממשלה חטפה עוד שלושה.
    נערים, הם היו. צעירים ממש. אין לדעת אם הם עדיין.
    "מחר הם יעברו כאן," גבריאל נכנס בלי לדפוק, כרגיל. שכן טוב. "אור, מחר הם עוברים כאן."
    "כן, כבר אמרת את זה." קשה לי עם דרמות.
    גבריאל ניגש למטבח, היישר לנקודה בה עמדתי וערבבתי את הקפה בפזירות. בעיניים שלו עמדה תקווה אדירה, לוהטת. עשרות מגדלים פורחים ריחפו בה. פחדתי לרסק אותם ארצה, פחדתי מכאבו של האיש.
    "הם לא יעברו כאן, גברי," אעשה את זה מתון. "הם לא יקחו סיכון לאבד כוח עבודה בניסיון בריחה נועז. הם יעברו רחוק מספיק בשביל למנוע אפשרות כזו, וקרוב מספיק כדי שתוכל לראות אותם."
    "אותו," רועד הקול שבע הנסיונות. "את צבי."
    צבי. צביקה, צביקי, צביקוש. הבחורצ'יק שנהג לבוא לכאן כל כמה ימים כדי להרביץ לכבשים ולשאול שבע שאלות על כל תשובה. נחטף בשביעי למרץ, אלפיים שלושים וחמש.
    אהבתי אותו. הוא אמור להיות היום בן עשרים ושתיים לפחות. "אולי גם את צבי תראה שם," לא הבטתי בפני האב. "אולי גם את צבי."

    2045\6\12

    אאאאהההההההההה!!!!!!!
    צרחת נערה קילפה את השינה מתושבי הצוק. דלתות נטרקו, שעיטות מגפיים חרשו את אדמת הסתיו. אלם רגעי ירד על ההר. על יושביו.
    ומייד לאחר מכן, רעש. רעש מטורף שלא פסק לרגע.
    בכי נשי התגלגל אל העמק שתחתינו, זעקות אב הרעידו אותו. ההמולה הכתיבה את הדופק.
    לא באמת יכולתי לישון כך.
    ויתרתי על גרב ימין, אני גם ככה שמאלי. הבית שלי יושב על קצה הצוק, לא יהיה הרבה ללכת-
    אין בכלל לאן ללכת.
    אחזתי בשוק חיי.

    שורות שורות של נערים חצו את העמק. יחפים, שקטים ומוכרים. מוכרים עד כאב. הינה השלושה שנחטפו אתמול ושלשום. הינה הקטנצ'יק מלפני חודשיים, הינה גם אחיו הגדול-
    והינה צבי.
    הפנים שלו הרוסות לחלוטין. הוא גורר בכתפיו עגלת משא, נראה כמו שיפוד שבור. הערכתי שהוא שומע את אימו הצורחת ואביו המנופף, אבל הוא לא הפגין כלפיהם שום קרבה. הביט בהם לרגע או שניים והמשיך, שקוע בסבלותיו.
    לעומתו היו כאלה שצעקו. הרימו עיניים מהעמק אל הצוק, בכו והתחננו לעזרה. הם לא היו בני המקום, אבל גם אם כן, לא היה איך לעזור להם. סביבם מפטרל טרול אכיפת שירות בדמות אדם, שכל סופר מתחיל היה מתאר כשטן מרכזי.
    זו הייתה טראומה.
    עמק בקוע בין שני צוקים, עבדי עבדים עוברים בו. אלפים מהם.
    כמעט הסתובבתי חזור, לחסוך מעצמי סיוט או שניים,
    אבל אז ראיתי אותו.
    הקטן שבהם.
    עומד על אבן בירכתי הצוק, נאחז בגבוהה יותר. כששק על גבו. לבנה אחת צנחה ממנו, נוחתת לא רחוק. מטר מתחת.
    אם הוא לא יצליח, זו תהיה דרכו האחרונה.
    'עלה,' לחשתי לו בליבי. לא היה לי שום דבר חכם או יעיל יותר לעשות.
    הוא עלה.
    מאחוריו שרק החץ הראשון. הוא מורעל, ידעתי בוודאות. אחת דינו של נמלט. אכלתי את שפתיי במתח, בהרגל שאמא תמיד גינתה. מה אני אעשה, אימוש. לא ידעתי שאצטרך אי פעם לצפות בטקס הוצאה להורג.
    הוא לא מת, ניסתה המציאות להרגיע את ההיגיון. הוא ימות, ענה לה ההיגיון בשם הציניות.
    השתקתי את שניהם. הוא ישרוד. הוא טיפס את חצי הדרך.
    חצי הדרך?!
    התרכזתי בו, בנער. בער בו משהו. זיק, ניצוץ, גחלת. קטנה אבל תמידית. הוא ידע שהוא לא מתאמץ לחינם. הוא האמין במשהו.
    אבל זה רק כי התרכזתי בו. במבט ראשון הוא נראה יותר נואש ושברירי, שליש מת.
    כששלושה רבעים מהצוק היו כבר תחתיו, הבנתי סוף סוף-
    הוא מטפס אליי.
    הוא עולה לכיווני. נעתי לקצה בזהירות, כרעתי על ברך אחת וראיתי אותו,
    מטר תחתיי.
    זה היה המטר הכי בלתי אפשרי שאפשר. חלק, אנכי לחלוטין. בלתי עביר.
    אתה מתייאש מהר מדי, אור. תלמד מהילד.
    הוא לא זז. לא היה לו לאן. נותר תלוי על בלימה, בין כוח המשיכה לבין הרצון לחיות.
    שריקה עמומה, פגיעה. החץ נתקע חצי מטר משמאל לנער. הוא החל לעזוב-
    "ילד!!!" לא האמנתי שאני מסוגל לצרוח ככה. "תעזוב את השק!" שלאקקק. ראש ברזל נוסף ננעץ בראש הצוק, "תפיל אותו למטה!!!"
    הוא שמע, ראיתי שהוא שמע. כל חירש היה שומע. אבל הוא עדיין לא זז.
    "אתה שומע???" צעקתי כמשוגע הכפר, מפר את המוניטין שלי כבחור אציל הליכות. כן, גם בתור רועה צאן. "זרוק אותו כבר!!!"
    ייתכן?! הוא פשוט לא רוצה?!?!
    לא יכול להיות שום הסבר הגיוני למצב הזה.
    הוא מביט בי עכשיו.
    אין לי כוח לצעוק לו כבר. משדר לו, זרוק כבר את העבדות שלך, ילד.
    והוא זורק.
    פאחחחח!!! עשרות לבנים מתפצפצות על צלע ההר, משילות את משקלן מרוחו של הנער. הוא מזנק עכשיו אליי בקפיצה בלתי אפשרית, בערך מתאבד-
    אבל אני תופס אותו. ביד שהוא שולח אליי.
    ועכשיו הוא לידי, כאן. עומד על ההר שכבש ומביט למטה, אל השק.
    ובוכה.
    ***
    פעם זה לא היה כך.
    פעם נערים לא נחטפו לשרת בעבדות קשה כל כך. קשה עד שהיו מתמכרים אליה. ועוד רק בגלל קצת חוסר זהירות. הם לא היו צריכים לוותר על כל כך הרבה כדי להמנע מהסכנה, ולא היו צריכים לטפס על צוק מטורף כדי לחזור הביתה. לחזור למי שהיו כבר אין סיכוי. אין עניין.

    פעם היה להם דבש, אני חושב. לא שאני מכיר, אבל נו באמת, כמה קשה יכול להיות לחיות בעולם קטן, גלובלי ודמוקרטי?

    הבחור הנמלט ישן על המיטה שלי כרגע. סיפר שקוראים לו דרור. חיבקתי אותו, למרות ועל אף שהוא יותר מלוכלך מניקי, הכבשה השחורה מהעדר של בן שושן. אני אחמם לו מים, שיתקלח,
    הגיבור.


    ***
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ELIZABET, אוראל סולטן, פניני ריין ועוד 11 משתמשים14 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    אהבתי!!! יפה ומרתק ביותר.
  • 405
    • 7
    שיתוף - לביקורת מחוז חפצנו [דמיון מודרך אל הבית המוערך]
  • 7שבע7 //

    • ​



    פתאום, באמצע המעוף לכיוונם של כל בעלי היכולות כדי לספר להם את בשורת הניצחון, צורך עז עולה בי, לעצור במחוז הדמיון שלי.

    מחוז הדמיון, ששינויים כה רבים עבר בחודשים האחרונים. מחוז הדמיון, שהפעם האחרונה שהייתי בו הייתה מרסקת, מטלטלת, מפילה מענני השמים שבהם הוא נמצא אל התהום שיצרו לי בעלי היכולת הזרים.

    אני עוצמת עיניים לרגע, לא חוששת מציפורים שיפגעו בי במעופי, ממטוסים דמויי זוועות, מאלה שצצו לאחרונה רבות, מטילים. כל אלה כבר אינם, נכון? ניצחנו. מרירות דקה יש בניצחון, לא חשבתי שאי־פעם אאבד את מורי ורבי, אבל ניצחנו. אנחנו שוב עם אחד, מאוחד, גם אם רובו לא מודע לבודדים שחתרו מתחת כדי להביא לישועה.

    ניצחנו, ועכשיו מחוז הדמיון שלי אמור לחזור לקדמותו. כך זה תמיד. כך זה יהיה גם עכשיו.



    פוקחת עיניים, מנפנפת ידיים, מתרכזת, מכוונת מחשבתי ולבי, קולטת את תדרי המחשבה הייחודיים למחוז שלי. מרחפת, עפה לעברם.

    העננים הרכים עוטפים אותי, מלטפים את ידיי צרובות־התעופה, את רגליי שכמעט לא מורגשות. רוח קלילה מתעקשת לנשב במטפחתי, כמו מנסה להרחיקני. אבל אני כבר למדתי שמניעות לא משיבות לאחור אלא מניעות קדימה. ואני ממשיכה קדימה, אל ממלכת העננים הנפרשת תחתיי כשאני מגביהה עוף.

    בנחת, אין מה למהר עכשיו, אני ממשיכה הלאה, מנסה לחפש את הרמזים לשער שלי, השער שבעצמו עבר טלטולים כה רבים, השער שעתיד להיפתח בפניי כעת חלקות, להזמינני פנימה, אל הדמיון שיעטפני, ירגיעני.

    מנגינת הכינורות נשמעת כבר ממרחק, מתערבבת בהלמות לבי. כמה התגעגעתי אליה, לרוגע שהיא משלחת באיבריי, לשמחה שהיא מציפה בנשמתי.

    אבל משהו בה מוזר. צלילים בלתי מוכרים חודרים בין משיכות הכינור הוותיקות. אני נעצרת לרגע, מרפרפת בידיי באוויר כדי לשמור על גובה התעופה, מאזינה.

    האם זו חצוצרה, יחד עם קולות הכינור? וזהו... נבל? וכלים נוספים, שאיני יודעת לזהות. מהיכן הם הגיעו אל מחוז הדמיון שלי?

    דחיפות נמסכת באיבריי פתאום, דחיפות מוכרת עד אימה. אבל ניצחנו, נכון? ולא ייתכן ששוב נפתחה מלחמה... מניעה את ידיי, הן מהירות, כמו בימים הקשים. ממשיכה הלאה, המנגינה ההרמונית מתקרבת אליי עוד ועוד – אבל את השער שלי איני רואה.

    לא שוב...

    העננים סביבי לבנים, מזמינים התפרקדות, מרחשים, הכול טוב, הכול לטובה. להאמין להם? האם באמת גם את מחשבותיהם אני יודעת לקרוא?

    המנגינה גוברת, עוטפת אותי ממרחקיה. והיא אחרת מכל מה ששמעתי עד כה, הן בעולם הזה של הדמיון והן בעולם שמתחת. והיא לא יכולה להיות משהו רע... לא...

    ממשיכה לרחף, מרגישה איך ידיי מתעייפות, ואז מקבלות תמיכה פתאומית, בלתי־נראית. מה קורה כאן? כבר לא מרחפת בעצמי. נישאת כעל כנפי נשרים, מרגישה פתאום כאילו מישהו העיר אותי, שפך עליי מי גשמים מרעננים. אבל העננים שתחתיי עדיין ענני נוצה...

    ועדיין איני רואה דבר מלבד מרבדי עננים. ושומעת כל העת את המנגינה המשולבת, הולכת וקרבה, הולכת וקרבה...

    ופתאום שלווה עצומה עוטפת אותי, מחלחלת לכל איברי גופי, מרקידה את נשמתי. שלווה שלא חשתי גם כשהבנתי שזהו, הכול הסתיים, ניצחנו. נותנת לשלווה לעצום את עיניי, מרגישה בחום עז, רך, מלטף את פניי. וזה לא חומה של השמש.



    וכשאני פוקחת שוב את ריסיי העצומים, הוא עומד שם מולי. גבוה, עטוף בעננים מכל מרגלותיו, חודיו המשולשים של גגו נוגעים בשמים התכולים, הזכים כל־כך. ואני ממצמצת, כי האור שלו הוא לא משהו שבן אנוש יכול לעמוד בו לאורך זמן, ואני מביטה בו בעיניים דומעות, בין מפני האור, בין מפני ההתרגשות, ורואה על המעלות המובילות אליו את סיבת הנגינה: הם עומדים שם, שורות־שורות, לובשי לבן, הכלים בידיהם ובפיותיהם, תנועותיהם מאוחדות כמו בריקוד המופלא ביותר שיכולה הייתה נהרה ליצור, והם דמיוניים כל־כך, ועם זאת מוחשיים להפליא.

    מתקדמת עוד קצת, משלבת כוח רצון עצמי בכוח רצון עליון, רואה לובשי לבן אחרים מתרוצצים ברחבה, ובהמות שונות מסתובבות סביבם, מצרפות את קולותיהן לכל נגינת העומדים על המעלות. מעולם לא היו חיות במחוז הדמיון שלי מלבד ציפורים ופרפרים, אבל כעת אני יודעת שעד כה הוא לא היה שלם באמת.

    למרגלות הבית העצום ישנו מקווה עשוי עננים. ואני עוצמת שוב עיניים דומעות, מתמלאת התרגשות עצומה, נכנסת פנימה, יוצאת טהורה כפי שלא הייתי מעולם.

    ונכנסת אליו.

    מחוז הדמיון שלי הכיל תמיד רק טבע פראי ושורשי, וכשצמחה בו חומה מעשה אנוש הייתה היא רעה. וכעת... העצים והאבנים התגבשו סביבי לבניין מאיר, בניין שיש בו הכול – טבע ועיר, קודש חול מקודש, חיות טהורות עם לב טהור.

    הדמעות מתגלגלות כעת בחופשיות על לחיי כשאני נוטלת טלה קטן מהבהמות המסתובבות, שצמרו רך כעננים המקיפים את הבית, ומקריבה אותו אל אחד הכהנים.

    וכשאפרו מיתמר בריח שאין דומה לו במחוז הדמיון עם האש שעל גבי המזבח – אני יודעת שנתרצו עוונותינו כולם ונתקבלו מעשינו והשתדלויותינו ויכולותינו, ועל כולם יחד, ריח ניחוח לה', עם קרבן התודה שהקרבתי היום על הישועה הגדולה שעשה עִמנו.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: איש המילה הכתובה, שירת הכוכבים, אוראל סולטן ועוד 7 משתמשים10 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    יפה מאוד.
  • 2 3 4K
    • ה
    עזרה איפה כדאי ללמוד כתיבה?
  • הדר 310 //
    • לא מבינה בזה כלום, אבל זה מושך אותי מאוד.
    אני רוצה בעיקר כתיבת סיפורים, משהו שיוציא אותי ברמה גבוהה.
    כמובן שעדיפות למחיר נוח. איפה לומדים לכתוב??

    הציעו לי מתמך מישהי שתלווה אותי בכתיבה באופן פרטני, או לחילופין קורס כתיבת ספר ב30 יום.
    זה באמת אפשרי?

    אשמח לכל חוות דעת.
    • תודה
    Reactions: מוריופ ו-אוראל סולטן2 //
    42 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    דעתי בעניין הדיון שהתפתח פה: כתיבה היא כישרון מולד, מתנת שמים. מי שלא קיבל אותה בכלל - כנראה...
  • 2 3K
    • א
    אתגר אתגר דו שבועי: תכתבו על זה, אחת ולתמיד.
  • אחת כזאתי;) //
    • אנחנו קמים בבוקר שוב לאותו מתכונת של סדר יום.
    הדברים הידועים והמוכרים כמו קורים לנו שוב.
    אנחנו זורמים איתם, מתנהלים לפיהם, לא נותנים בהם הרבה מחשבה או התעמקות.

    וככה בדיוק קמים ביום שלמחרת.

    האתגר הזה בא להפגיש אותנו, אחת ולתמיד, עם אותם הדברים הרגילים שסובבים אותנו בשיגרת החיים.
    כאן, יש לכם את האפשרות להסתכל סביבכם ולקחת דבר אחד שהייתם רוצים לכתוב עליו, להפריח בו בחיים, ואפילו להתאמת מולו.

    עופו עם הרעיונות שלכם, קחו את הדבר הכי שגרתי, ותהפכו אותנו למעורר עניין, מלא חיים. תנו לנו להתסתכל על דברים רגילים ופשוטים לנו, מזוית ראיה שונה ומיוחדת.

    התאגר ינעל ביום ראשון ט׳׳ו תמוז אי׳׳ה.

    שיפוט ינתן לפי כתיבה קולחת וזורמת,
    מעניינת ומסקרנת,
    מקוריות ויצרתיות.
    תזכרו שביידים שלכם יש את האופציה למצוא היופי והעניין שבשגרה. בהצלחה.

    ל    נספח
    • תודה
    Reactions: מוריופ, .חיה פ, ברכת הגשם ועוד 11 משתמשים14 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נעה613
    @מיהי, מחכים לאתגר
  • 743
    • ב
    שיר יצירת אומנות ושמה זוגיות
  • בדידי הוה עובדא //
    • הָדַף כֹּה לַבַן לוֹט בָּעֲרָפֶל,
    וְאֵין כְּלוּם מוּבָן אַךְ אֵין לְזַלְזֵל,
    יוֹשֵׁב שָׁם צֲיַר בְּיָדוֹ יֵשׁ מִכְחוֹל,
    עַתָּה עֶרְכּוֹ שֶׁל נְיָר עָתִיד הוּא לַגָּדוֹל.

    בְּשָׁחֹר הוּא לָבוּשׁ עֲטוּפָה הִיא לַבַן,
    הַמַּבָּט הוּא נָחוּשׁ אַךְ בִּטָּחוֹן מֵהֵיכָן?
    אַךְ אִם רַק נַבִּיט יָד בְּיָד הֵם הוֹלְכִים,
    לָהֶם יֵשׁ תָּכְנִית וְעוֹד יַגִּידוּ יָמִים.

    קַו לוֹ נִמְתַח שָׁם צֶבַע נוֹסָף,
    צֵל לוֹ נִמְרַח וְהִנֵּה הוּא הָאַף.
    תָּו עַל הָעוֹר יוֹצֵר הוּא עֵינַיִם,
    וְהִנֵּה בָּאָפֹר מְחַיְּכוֹת הַשְּׂפָתַיִם.

    סְתָם הֲלִיכָה שְׁקִיעָה בֵּין עַרְבַּיִם,
    בְּלַיְלָה שִׂיחָה הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם.
    שָׁעָה עַד שְׁנִיָּה חוֹלֵף הַזְּמַן בִּמְהִירוּת,
    כָּךְ כָּל חֲוָיָה תִּצֹּר זוּגִיוּת.

    כֵּן מַשֶּׁהוּ מוּזָר תִּקּוּן פֹּה דָּרוּשׁ,
    הַדְּיוֹקָן הוּא כֶּזַר לֹא נִתַּן לַנִּחוּשׁ,
    אַךְ אֵין הוּא נִרְגָּשׁ יֵשׁ טָעוּת בָּעוֹלָם,
    הָעִוּוּת יְלֻטַּשׁ וְהִנֵּה זֶה מֻשְׁלָם.

    זֶה קוֹרֶה לִפְעָמִים דֵּעוֹתֵיהֶם הֵם שׁוֹנוֹת,
    אָז פּוֹרְצִים וִיכוּחִים וְקוֹרוֹת טָעֻיּוֹת,
    אַךְ תָּמִיד יֵשׁ לִזְּכוֹר מֵאַחְרָיוּת לֹא לִבְרֹחַ,
    עַל הָאֶחָד בּוֹ לַחָזוֹר עַל הַשֵּׁנִי יֵשׁ לִסְלֹחַ.

    עֲיֵפוּת בְּעֵינָיו בִּגְדוֹ אַף מוּכְתַם,
    אַךְ חִיּוּךְ בִּשְׂפָתָיו עַל פְּרוֹיֶקְט שֶׁנִּשְׁלַּם,
    וּבֶלֵּב שֶׁל מַבְּסוּט מְבָרֵךְ עַל מוּגְמַר,
    הַצִּיּוּר אוֹמְנוּת וְכָל מִשְׁפָּט מְיֻתָּר.

    הַשִּׁיר רַק מָשָׁל אַךְ אַמִּתִּי הַשִּׁעוּר,
    הַנִישוּאִין הֵן עָמַל וּכְמוֹ הַצִּיּוּר,
    יִוָּצְרוּ הֵם שְׁנֵיהֶם עִם חָזוֹן וּמָעוֹף,
    רַק הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם... לֶאַהֲבָה אֵין סוֹף!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, גאווהסקריפט, מיהי ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    איזה רעיון יפהיפה!!!!!! לא מספיק הבנתי את זה בקריאה הראשונה אולי קשה קצת להבין, זה עמוק מדי אבל...
  • 766
    • י
    דיון אני צריך עזרה בלהשתפר בתיאורים
  • יוסף יצחק פ. //
    • שמתי לב לאחרונה בכתיבה שלי, או בחלקה, שאני מתמקד יותר בדיאלוגים, בשיחות, ופחות בתיאורים (סביבה, מקום, וכו'). מצד אחד זה נחמד שאני טוב בדיאלוגים, אבל התיאורים הם מה שמחייה את הסיפור והספר, ואני ממש רוצה לתרגל ולהשתפר בזה.

    מה אני מחפש ממכם?
    אם למישהו יש רעיונות לתרגול כתיבת תיאורים.
    טיפים.
    מדריכים.
    דעה וכל דבר אחר שיכול לעזור.

    ממה אני חושש?
    אני לא רוצה שהתיאורים שלי יהיו תיאורים של עיתונאי - תיאורים שטחיים שמזכירים תסריט לסרט (פנים. יום. חוץ. - כלומר, זו דוגמא מוגזמת, אני לא כותב כך. אבל אני לא רוצה להרגיש שהתיאורים שלי שחוקים וחסרי צבע. מצד שני אני לא מצליח להבין (וזה מה שאני מחפש לדעת) איך לכתוב תיאורים חיים (כמו בספרות המקצועית :)) בצורה מאוזנת שלא מורגשת ומעצבנת את הקורא.

    אחדד: אני מחפש לדעת איך לתאר לדוגמא סביבה באופן שהקורא יבין למה התכוונתי וממש יוכל "לראות" את
    הסביבה.
    מנגד, מה אתם חושבים, עד כמה כדאי/צריך להשאיר לקורא מרחב לדמיון עצמי (כלומר, לא לתאר את הכל בפירוט ממש קפדני)?

    מקווה שהבנתם פחות או יותר מה אני מחפש.
    תודה לכל המסייעים.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: סבתא חביבה, efratLit, שירת הכוכבים ועוד 3 משתמשים6 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל י
    הכוונה היא לא לכתוב את התיאורים "כמו בתסריט", אלא לדמיין את הסצנה מוסרטת בראש (כולל זוויות...
  • 2K
    • נ
    שיתוף - לביקורת שיחת רחוב💔שיתוף של רווק
  • נסיך על חלל //
    • הוא פגש אותי ברחבת ביהכנ"ס לפני תפילת ערבית.

    מי זה "הוא" אתם שואלים?

    ספציפית הפעם זה אברך (40+) שלומד בכולל עם דוד שלי... אבל זה לא ממש משנה...כי השיחות האלה מתקיימות לצערי עשרות פעמים אם לא מאות ובכל פעם בן שיחי משתנה...

    *****​

    הוו , מה נשמע? כבר לא רואים אותך.

    הנה אני מריח את זה מגיע...

    נו, מתי בשורות טובות?

    ידעתי!!!

    כאילו כתוב לי על המצח בחור רווק, משועמם, משוועה לתמיכה נפשית ושינוי מצב הרוח.

    סתם שתדעו- שאני לא מרגיש את עצמי כזה מסכן. אני יודע להסתכל על הדברים הטובים והאור שבתקופה.

    הבעיה מתחילה כשאתם מחליטים "לחזק" אותי- כאן אני נשבר.

    הא? מתי נקבל כבר הזמנה לחתונה?

    אתה שואל אותי ברצינות? כאילו אני אלוקים? תאמין לי שגם אני מסתובב עם אותה שאלה....

    אגב, צר לי לאכזב אותך..אתה לא תהיה בין המוזמנים שלי, כך שלא תקבל הזמנה בכל מקרה...

    באמת, תראה , אתה בחור מוצלח, מצליח, מוכשר, חכם, נראה טוב...

    סוג של הספד...אם לא שהתרגלתי בטח ההייתי מסמיק מהתרגשות...

    והמשפחה...להיכנס למשפחה שלכם פששש...חלום.

    תודה באמת. למה כשהציעו לי את אחיינית שלך לא יכולת להמליץ ולדבר ככה???

    תאמין לי, לֶמה אתה מחכה?

    באמת לֶמה, אין לי מושג....

    ואז מגיע השלב של העֶצות- רק שלא אקבל בדואר איזו קבלה- 400 ₪ על פגישת ייעוץ באמצע הרחוב, תאמינו לי, אין גבול לאנשים היום...

    אל תסתכל על אזור מגורים, סה"כ הארץ שלנו לא כזו גדולה, גם עדות, בסוף כל ישראל אחים, כולנו 'צברים' נולדנו בארץ.

    מי אמר לך שאני בורר בכלל? מעולם לא שללתי על אזור מגורים, עדה כזו או אחרת, עבודה או מקום לימודים.

    אני שולט בעצמי ולא מזכיר לו את ההצעה שהציע לי לפני שנתיים- (בת של גיסתה של אשתו) ורק אחרי 3 פגישות דאג לידע אותי על בעיה רפואית...לא תורשתי.

    ואני עוד חשבתי שהוא באמת דואג לי...אבל מה זה משנה, בסוף אני הבררן, אני ה"לא בסדר"...

    ת'אמת, ההייתי בטוח שאתה תתחתן ראשון מהחבר'ה כאן בשכונה.

    יופי! פעם בגיל 19/20 ההייתי נהנה לשמוע אבל היום...זה פשוט לקחת מלח ולהניח אותו על פצע שעדיין לא הגליד.

    מה אני אגיד לך אחחחח (אנחה כבדה) זה לא קל היום שידוכים, לא קל.

    זהו, הגענו לשלב ההפלה לדיכאון...כאילו אם לא הצליח לשנות אצלי את קו המחשבה עם העצות, לפחות יביע דאגה...

    תאמין לי, אני לא מפסיק לחשוב עלייךָ, אני שואל את אשתי, את הבנות אולי יש להן מישהי בשבילךָ אבל...

    באמת תודה. אתה לא היחיד שאומר לי את זה...משום מה הרבה חושבים עליי וזה לא ממש עוזר לי, להיפך, זה מזיק לי ביותר.

    מילא ההייתם מציעים הצעות ראויות, מתאימות אבל אתם לא! אתם רק פוגעים בי, שוברים את הלב שכבר לא יכול להכיל!

    אז, קבל עצה ממני: אם אתה באמת דואג לי- תפסיק לחשוב עליי!!!

    אתה יודע, הבחורות היום- זה לא מה שהיה פעם.

    ברור, אני מהדור הקודם, רואה את ההבדל...האהו, נסחפתָ אחי, אני לא זקן! כולה באמצע שנות ה20 לחיי, מאיפה שאדע??? זה שלחברים שלי יש כבר ילדים- לא עושה אותי זקן מקומט!!! ולא, אני לא יודע שהבחורות היום זה לא מה שהיה פעם. (האמת שהן טוענות אותו הדבר כלפינו- הבחורים של היום...)

    יש להן דרישות. רוצָה בחור צדיק שיושב ולומד אבל היא...ההייתי שולח אותה לאיזו מדרשיה...חבל שאין חיזוק לבנות תאמין לי.

    מה אתה מבין בשידוכים? פעם זה לא היום- אתה אמרתָ. והיום, הילדים שלך עוד לא בגיל, אז מה אתה מקשקש?

    הן פשוט לא ראויות לך- אתה יהלום אמיתי.

    הא...קודם אני ההייתי הבררן, עכשיו הבעיה בהן- הן לא ראויות.

    אבל אל תדאג,

    הנה, הגענו לשלב התקווה והנחמה... אני לא דואג נשמה, אל תכניס לי מילים לפה וללב. אל תגרום לי לדאוג.

    בסוף זה מגיע, עם הרבה אמונה, הרבה תפילות.

    אתה מתפלל על זה?

    לא אני לא מתפלל- איפה השכל של האנשים היום, איפה???

    אתה יודע, הרב זיווגיוב אמר שצריך להקדיש לפחות חצי שעה ביום לתפילה על הזיווג.

    הוווו, הנה שלב הסגולות. תאמינו לי שאני כבר מכיר את כולן בע"פ גם מתוך שינה.

    והדבר הכי שנוא עליי- הדאגניים האלו שכל פעם שרואים אותך- לא נעים להם- אז הם שולפים את סל הסגולות של הסבתא רבה של דודה של האחיין של השכן שמתפלל במניין עם הבן שלהם.

    אבל "ההוא" ממשיך...

    שמעת על רבי שדכיאל מאגרובי'ץ זיע"א? אני משער שכן, ההייתָ אצלו?

    כן. כשהייתי בתחילת דרכי בשידוכים.

    מה? מתי? אין מצב! ההייתָ חייב להתחתן!!!

    זהו קבע עובדה! באמת איך נשארתי רווק???

    מה עשית שם?

    מה עשיתי? שיחקתי. הגעתי עד לציון, הבטתי עליו וחזרתי הביתה. (מרחק שעתיים נסיעה לכל צד...). מה אפשר לעשות בקברי צדיקים למען ה', מה???

    לא, אני אגיד לך, כנראה לא עשית את הסגולה כמו שצריך!

    זהו. הפך ל"בבא"...כאן הוא נותן לי הוראות מפורטות לסגולה שאני מכיר בעניים עצומות. ואני כמו ילד טוב, מהנהן בראש. מה איכפת לי לתת לו לחשוב שאני אסע לשם שוב?

    במאמר מוסגר אוסיף, יש את אלה שפוגשים אותך שבוע אחרי ושואלים אותך- ההייתָ שם? עשיתָ את מה שאמרתי? אם תגיד שלא ההייתָ- הם יכתירו אותך בתור הבחור שלא מעניין אותו מהזיווג שלו במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב- הם יטיפו ויסבירו למה עוד לא התחתנתָ...ה' רוצה השתדלות אתה מבין, לא תשתדל- השפע לא יגיע!

    הווו, ברוך הבא! הרבה זמן אני מחכה לשליח מהשמיים שיגיד לי למה זה מתעכב באמת...

    מתאפק לא לשאול אותו מה המספרים של הלוטו בהגרלה הקרובה...

    בינתיים ה "הוא" ממשיך ללהג על הסגולה הבאה:

    על "בעל השידוכים" שמעת?

    לא.

    מה קרה לך? הוא היה בעל מופת, צדיק נסתר מאד ידוע...

    נסתר אבל ידוע...לך תבין בני אדם...

    הוא הבטיח שכל רווק שיבוא אליו לציון, ויניח 257 שח בעשרות אגורת מסביב למצבה שלו, הוא יעשה הכל כדי שימצא את זיוגו.

    ואוו..באמת איבד את הצפון הבנ"א... תניח לי לנפשי. אני הרווק כאן לא אתה!!!

    למזלי באותו רגע יוצא הגבאי ומודיע על תפילת ערבית- "ממש עכשיו, כנסו".

    בן שיחי נכנס בזריזות תוך כדי שהוא פולט לעברי: "אבל תאמין לי זה רק תפילות, רק תפילות, אין שדכנים, אין חברים אין! זה רק הקב"ה! רק הוא!"

    וואלה לא ידעתי, חידש לי!

    כאילו שאי פעם האמנתי בשדכנים...הם אפילו לא נתנו לא את האופציה הזו...כבר בהתחלה דברו בצורה מזלזלת ולא נעימה, בה הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה. ובכלל, איך אפשר לבטוח באנשים שאחוזי התמותה שלהם גבוהים כל כך??? זורקים הצעה ונעלמים כאילו בלעה אותם האדמה...וזה במקרה הטוב. רובם מתים מיד לאחר שהוסיפו אותך לרשימות העמוסות שלהם...

    וחברים? כבר מזמן איבדתי אמון...תעשה בשבילם הכל, תתן את הלב, את הנשמה, תעזור, ובתמורה...זהו...שאין תמורה!

    רובם גם חלו במחלת השכחה...לא זוכרים אותך ולא את הלב שהשארת אצלם...

    *****​

    אני עושה עצמי נכנס, אבל שניות ספורות אח"כ, אני נמלט משם כל עוד רוחי בי.

    הרגשתי עייף. השיחה הזו גמרה עליי. פיזית. נפשית.

    הא...שלא תחשבו שעניתי לו ושיתפתי פעולה...לאורך כל השיחה- הוא דיבר ואני הנהנתי בראשי והשחלתי הבהרות מידי פעם.

    את כל המחשבות שלי השארתי לעצמי ולעצמי בלבד.

    בתוך לב קטן אחד שכבר עמוס לעייפה מכל שיחות דאגה/ מוסר.

    בתוך לב אחד קטן שאוסף את השברים כל פעם מחדש רגע אחרי שנשבר.




    כתבתי בעבר ממבט שונה>>> כרטיס שידוכים.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אינפורמציה, AUVI, איילת א. ועוד 58 משתמשים61 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    חזק ומדויק. כתוב מעולה. תודה שחילצת את הרגשות הכלואים של כל כך הרבה בחורים, ונתת להם מילים. יצא...
  • 635
    • א
    שיתוף - לביקורת מפגש משולש עם מסר אחד מהדהד
  • איש המילה הכתובה //
    • הוא נכנס בסערה לכיתה, עם פרצוף 'עשירי לחודש', והניס את הילדים למקומותיהם, כינוס העכבר מאימת החתול. הוא הניח על השולחן חבילת טפסי הלוואה, חלקם כבר חתומים עם הערבים, חלקם עדיין מחכים לצדיק שמוכן לשים את כספו על קרן הצבי, באמצעות חתימה חפוזה ומסוכנת.

    הטיפוס, מתווך דירות לא ממש מוצלח, ושדכן די כושל עם רזומה עשיר של חמישה זוגות גרושים, ועוד שניים פרודים שמיטב העסקנים נאבקים להנשים את נישואיהם, משמש בזמנו הפנוי, מורה למקצועות החול. את הילדים שלו עצמו, הרווחה הייתה מחלצת במבצע לילי נועז מביתו, אילו היו מכירים אותו. אבל מצוקת כוח האדם הקיצוני של המוסד, הביא אותו למרכז בימת המורה, ואותי ועוד 26 תלמידים בני 8, לשמש ניצבים חסרי ישע במופע האימה של האיש.

    באותו יום הוא פלט שורת תרגילי חשבון לביצוע, והתפנה לחשב את כמות הצ'קים שיחזרו אליו מחר ואת סכומם הכולל. הילדים עמלו על החומר, ואילו אני, עפיפון שכמותי, בזמן הזה ראיתי עולם. פני שעונות על כפות ידיי, שנתמכות במרפקיי שמוחצים את המחברת הריקה למוות. את המסע הטרנסאטלנטי הדמיוני שלי התחלתי דווקא קרוב יחסית, בגן החיות התנכי. בתום המסלול המרתק בשבילי הגן, עליתי לכיוון תיבת נח ופגשתי, מי אם לא, את נח, שבדיוק יצא צולע מחבטת האריה. במקום להציע עזרה לנח, גליתי סקרנות דווקא באריה, שגילה לי שהוא בא במקור מאפריקה... וכך מצאתי את עצמי ביערות אפריקאים, משחק תופסת עם קופים ומתאמן איתם על קפיצות בין-עציות. כל הטוב הזה נגדע לפתע, עת משך המורה את המחברת בברוטליות מתחת למרפקיי, וגילה את הדפים הריקים.

    הוזמנתי אחר כבוד למרכז הכיתה, יחד עם חבר נוסף, עפיפון גם הוא. הס הושלך בכיתה, כאשר המורה תיאר לכולם איך לא ייצא מאיתנו כלום. שני ילדים חסרי שכל! קבע בנחרצות. מה אתם חושבים, שאתם עושים לי טובה? אתם לא תלמדו, תהיו קבצנים כל החיים. אין לכם סיכוי. אני אפגוש אותכם בגיל שלושים, ונראה לאן תגיעו.

    והיה ככלות הקבצן להטיף לנו על קבצנות, נשארנו, אני וחברי חבוטים ומושפלים במקום. מאותו יום החיים שלי השתנו מקצה לקצה. שום דבר לא היה כשהיה. הטראומה פצעה את נפשי, וחיבלה את נשמתי אנושות.

    השנים דילגו בקלילות, והנה אני בן שלושים; הגיל שבו קבענו להיפגש, אני, החבר והמורה.

    ברוך השם הצלחתי לא רע בחיים. כבר בגיל 22 פתחתי עסק משגשג, שמאז הסתעף לסניפים רבים, ונכון להיום אפשר להגיד בעדינות, שהבנקאי שלי די מרוצה ממני.

    את החבר שעמד אז לצידי, לא פגשתי מאז נפרדנו לישיבות קטנות שונות, וממש הסתקרנתי לדעת מה עלה בגורלו.

    והנה אני הולך ברחוב, ורואה מישהו שמתבונן בי ומתלבט אם לעצור, הפרצוף שלו מוכר לי אבל אני לא זוכר מאיפה. חדי האוזן שמעו את האסימונים נופלים, כאשר הבנו בו זמנית, שאנחנו שתי צלעות 'מפגש השלושים' המדובר, וחסרה רק הצלע השלישית; זאת העקומה.

    ואז כמו בתסריט כתוב היטב מלמעלה, הוא הגיח מפינת הרחוב, עם אותה חבילת טפסים; רק שמות הערבים השתנו, מאחר שהקודמים לא התלהבו לחתום בשנית, בעודם משלמים את הערבויות הקודמות.

    חברי עצר אותו, ללא נימוסים מיותרים, והחל מטיח בו בכאב מכמיר לב: "הרסת לי את החיים! ההשפלה ההיא פצעה לי את הנפש. עד היום אני לא מצליח להתאושש ממנה. אכן לא יצא ממני כלום, אבל לא כי לא ביצעתי את התרגילים המטופשים שלך, אלא כי אתה בכבודך ובעצמך ריסקת את הביטחון העצמי שלי עד לרמת האפס. בוש והיכלם!"

    המורה השפיל מבט, ונותר דומם דקה ארוכה שאותה שברתי במונולוג משלי: "מה שעשית היה בהחלט לא ראוי, חברי כאן ביטא זאת היטב. גם אני סחבתי את הפצע הזה שנים, ואני לא בטוח שהוא כבר הגליד לגמרי. אבל בדיעבד, אני חב לך תודה. המילים שלך, לפיהן אין לי סיכוי להצליח בחיים, הניעו אותי וגרמו לי לרצות להוכיח שאני אצליח ועוד איך. והנה אני היום, מסוגל לשמש ערב יחיד לכל הטפסים שלך, וגם אם לא תשלם, לא נורא; קטן עלי"

    המורה הגיב בחיוך מריר ונבוך גם יחד, ורץ לגמ"ח התורן רגע לפני שעת הסגירה. החבר גם הוא הלך לו לדרכו בסערת רגשות, ואף אני פניתי לעיסוקיי המניבים. נותר שם רק מסר אחד תלוי ומהדהד באוויר: לא משנה מה אנשים אומרים או עושים לך, משנה מה אתה עושה עם זה!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שואף, שיבת ציון, מכון באר שלמה ועוד 18 משתמשים21 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    מסכים לגמרי. ההתנהגות של המורה מזעזעת לכל הדעות.
  • 683
    • ח
    שיתוף - לביקורת הצהרה לחוטים
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    מיד כשקראתי את הידיעה הבאה:

    "עבד אל-מלכ אל-חותי, צפוי למסור הצהרה בשעה 16:00 בנוגע לתקיפה הישראלית".

    עלו בי המחשבות, כפירה.

    בארבע חוט אחד ימסור הצהרה.

    ולפני ארבע אני כאן כדי למסור את הצהרתי:

    חוט יקר, אתה כולה חוט, ויש מי שמושך בכל החוטים,

    אתה כולך בובה על חוטים, ויש מי שמנהל אותך.

    גיבשתי דעה כלפי האיומים שלך, וההתנהגות הפוגענית שלך כלפי העם היהודי, לו קראת כוח כובש.

    אז ראשית אנחנו אכן כוח כובש, יש לנו את כוח התפילה, הכוח שאתו אנחנו כובשים את העולם,

    יש לנו את יכולת התחנונים, היכולת לחלות פני מלך שכובש כעסו ופונה אל תפילתנו.

    ומעבר להכל המראה שלנו לבושים בטלית ותפילין רצים לבתי הכנסת בבוקר,

    הוא מראה כובש, אלו החוטים שלנו, במילים אחרות הקשרים שלנו, קשר עם אחד יחיד ומיוחד.

    אנחנו מוקפים מכל הצדדים, אבל יש לנו את כוח התפילה שערב בעדנו, הכוח שיחלץ אותנו מהמצב של שפלות ונמיכות קומה.

    אנחנו גם במובן המילולי כוח של כבשה בין שבעים זאבים שאתה וכל ציר ההתנגדות בחרתם להיות זאבים.

    ציר ההתנגדות בו אתם מתרברבים הוא ציר שנלחם כנגד בורא עולם,

    נלחם על המקומות הקדושים, על עם ישראל שהוא קודש קודשים ועל הקדושה כולה בכל העולם.

    יש לכם תומכים ויש לכם שליחים, יש לכם סוכנים שמעורבבים ביננו.

    יום אחד המסך יעלה ואנחנו נזכה לראות את החוטים שמשכו מאחורי הקלעים.

    אז אתה עבד כי ימלוך, דע, כי דברי רהבך הם אלו שיובילו אותך לעבר הנפילה שלך.

    כובש מי שכובש אחרון.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ME!!, אחת_אחרת, אליהו פ ועוד 29 משתמשים32 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מצטרפת. גם אני לא חשבתי על זה. כתוב מעולה!
  • 630
    • נ
    שיר אבא, תודה!
  • נסיך על חלל //
    • הַמָּסָךְ יוֹרֵד

    חָשׁוּךְ מִסָּבִיב


    סוּג שֶׁל חוֹרֶף

    מַמָּשׁ לֹא אָבִיב


    אָפוֹר, עֲנָנִים

    רוּחַ קְרִירָה


    מַרְגִּישׁ מְתוּסְכָּל

    נְטוּל בְּחִירָה


    וְאָז פִּתְאֹם

    נִפְתַּחַת דֶּלֶת


    אַחַת חֲדָשָׁה

    שֶׁלֹּא הָיְיתָה קַיֶּימֶת


    וְהִיא יָפָה,

    רְחָבָה וּמוּאֶרֶת


    וְהִיא גְּדוֹלָה,

    הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַקּוֹדֶמֶת


    לֹא הָיָה טַעַם

    לְתִסְכּוּל, לִדְאָגָה


    לְיֵיאוּשׁ הַמְּכַרְסֵם

    וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל חֲרָדָה


    יֵשׁ מִישֶׁהוּ לְמַעְלָה

    שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי כָּל כָּךְ


    דּוֹאֵג לָתֵת לִי

    אַתְּ הֲכִי הֲכִי מוּשְׁלָם


    רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין

    וּלְהָשִׁיב בְּתוֹדָה


    כִּי כָּל הַסְתָּרָה-

    זוֹ עֲלִיָּיה בְּדַרְגָּה.


    אָז-

    אַבָּא תּוֹדָה!!!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רחל שש, אסתריקה הלר, אנטוריום ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    מהמם!
  • 983
    • ב
    שיר לוחות שניות
  • בואו נעצב את זה ביחד //
    • עֶשְׂרִים שָׁנָה
    וְעוֹד כַּמָּה
    יָצְקוּ, קָבְעוּ לִי דֵּעוֹת

    יוֹם וְעוֹד יוֹם
    שֶׁל יַלְדוּת
    הוֹרִים כָּתְבוּ לִי לוּחוֹת

    דְּבָרִים וְדִבְּרוֹת
    נֶאֶמְרוּ לִי שָׁם עֶשֶׂר
    הִרְכִּיבוּ הַשְׁקָפָה וְגִישָׁה

    תַּעֲשֶׂה וְגַם לֹא
    בָּנוּ לִי הֵם גֶּדֶר
    הֶעֱבִירוּ פְּחָדִים יְרֻשָּׁה

    עֶשְׂרִים שָׁנָה
    וְעוֹד כַּמָּה
    עָבְרוּ וְנוֹתַרְתִּי עֲיֵפָה

    רָצוֹן וּכְמִיהָה
    הֲתִוָּצְרוּ לִי
    שָׁבְרוּ הַלּוּחוֹת בִּדְחִיפָה

    יוֹם וְעוֹד יוֹם
    שֶׁל גִּלּוּי
    הֵבִיאוּ אוֹתִי לִהְיוֹת

    לְבַד בְּעַצְמִי
    בָּחַרְתִּי
    לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, שפירא - ישראל, אזמרגד ועוד 20 משתמשים23 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מקסים! השיר כתוב בעברית עכשוית, ואין בו עוד אזכורים ומקורות מהגמרא וכדומה (או שלא שמתי לב?) ולכן...
  • 556
    • ח
    שיתוף - לביקורת דרמה
  • חודו של כל //
    • אין לך יום שדרמתו (דרמטו?) לא מרובה משל חברתו.

    מוצאי שבת, מתעדכנים מי חוסל הפעם ומי שרד התנקשות. זה כבר נהפך לקבוע, השאלה לא "האם" אלא "מי"

    עורכי המהדורות כבר יודעים שכל רגע הכל יכול להשתנות, מוסיפים בסוף ההודעות שלהם את המילה בע"מ.

    קרייני החדשות מאחלים לילה טוב ושקט אך לא באמת מתכוונים לזה. משאירים שדרן תורן לדרמה הבאה בתור.

    עיתונאים וצייצנים לא ישנים בלילה כדי לא לפספס שום דרמה.

    בדחני הרשת גם כן לא רגועים. מי מושא הבדיחה הבאה? ביידן? בן גביר? חות'ים?

    הגעת לשחרית ולחשת למישהו על אירוע דרמטי שהתרחש ב2 לפנות בוקר, הוא מביט בך כמי שנפל מהירח. ואתה לא מבין מה הבעיה. איפה פה הטעות? מתברר שמה שאת המספר כבר מזמן לא רלוונטי. החדשה הבאה הרבה יותר דרמטית והרבה יותר מסעירה.

    רק לשים לב כמה דרמות עברנו בשבוע האחרון. חיסול מוחמד דף. התנקשות בטראמפ. חיסול בכיר בחיזבאללה (סורי שאני לא זוכר את השם. זכותו תגן עליו), השעיה של ינון מגל, חוק הגיוס, הגיעו צוים ראשונים, מרנן ורבנן הורו לא להתייצב, מועצת חכמי התורה מצטרפים, בוטלו דמי הקישוריות, נחשף שסינוואר העביר מסר לישראל, ביידן פורש ועוד היד נטויה.
    אז מה יהיה הסוף? מתי תהיה הדרמה האמיתית? מתי תבוא לנו סוף סוף דרמה רצינית שתחזיק יותר משעתיים?

    הגיע הזמן להנות מהדרמות, לצלול לתוכם, להעמיק בהם. איך הרב שך היה אומר לנו - "תהנו מהשאלה". לא צריך לרוץ ישר לפיתרון.

    מחכים לדרמה הגדולה. דרמה שתגאל אותנו מכל הדרמות הגלותיות. יבוא משיח ויאמר דייייייייייייייייי. וזה יהיה נצחי. אין סופי. הלואי.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ME!!, יהודה גל, ללי99 ועוד 24 משתמשים27 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    W
    winter bear
    וואו פשוט עשית לי את העבודה!! חשבתי לעצמי כאלו מחשבות שאני חיה בתקופה מרתקת, ואני בעצמי צריכה...
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת המדריך למלש"ב החרדי [גיוס חרדים - הסוף!]
  • כותב השורות //
    • המדריך למלש"ב החרדי - מדינת היהודים ה'תשפ"ד

    הנה כמה רעיונות שישאירו אתכם במקום שאתה אוהבים, בבית מדרש!

    חלק מהרעיונות ככל הנראה יגיעו למבחן בג"ץ, שיגלגל אתכם כמובן מכל המדרגות...

    וסתם שתדעו... להתגלגל במדרגות זה רעיון ממש טוב למי שרוצה לפגוע בפרופיל שלו, ולהיכשל במבחן הכשירות הצה"לי... קצת כואב אבל מאוד עוזר...

    לחובבי האקשן ובעלי דם חם מומלץ לבחור ברעיונות הבאים:
    אך אין לראות בנכתב להלן המלצה ו/או קריאה לפעולה!
    על הקורא לבחור את צעדיו ולשאת באחריות עליהם!

    האופציה הראשונה נחמדה יותר יחסית לבאה אחריה, והיא כוללת - יציאה לכבישים סואנים, שכיבה ממושכת על אספלט רותח, משיכה בזנבות סוסים, וקריאות תיגר לעבר שוטרים ולוחמי מג"ב, במקרים רבים התוצאה תהיה האשמה חמורה בגין תקיפת שוטר שתצורף בהמשך לכתב אישום בגין עריקות, נקודת הסיום תהיה בכלא! או כמו שאמרו חז"ל - לכלא ולא לצבא!

    האופציה השנייה לא מומלצת לחלוטין אך בהחלט עלולה להתרחש, [לפחות לדעת הבריסקערוב זצוק"ל].
    שוטר אומלל חמום מח יחליט ייתקף בפרץ של חמת זעם על אי מי שקרא לו נאצי!, ויתקוף מפגינים בצורה חסרת מעצורים, תוך כדי הוא יפגע 'בטעות' בבחור ישיבה שרק רצה להישאר בישיבה [על הכביש...], ויגרום חלילה למותו, על המציבה של אותו נרצח יחרטו באותיות גדולות – הי"ד, ו- נמות ולא נתגייס!
    ושוב לא כדאי לקחת סיכונים, כשמסתכלים על השוטרים הללו לא נראה שמדובר באוהבי ישראל גדולים!

    נעבור לאנשים משעממים, פחדנים, ויש שיאמרו - נורמלים...
    להם לא תהיינה הרבה אפשרויות –

    אי התייצבות! יהיה כנראה הצעד הנפוץ ביותר, מאחר וגדולי ישראל מכל החוגים עומדים מאחוריו בתוקף.
    אבל אל דאגה גם את זה אפשר לעשות מעניין... חכו ותראו!


    לצד אי ההתייצבות ההמונית, מתארגנים משמרות ליליות של חבר'ה משועממים שיעברו בית בית בריכוזים החרדיים ויעלימו מתיבות הדואר את הצווים הארורים...

    כדי שזה יעבוד כמו שצריך, יש צורך במעקב צמוד אחרי 'דוורים', ושימת דגש על אזורים מועדים לפורענות כשלפי הדיווחים מדובר ברך כלל בשכונות ה'מזרחיות' של הערים...
    אם לא הצלחתם לארגן חבר'ה שיעשו זאת, עשו זאת בעצמכם!
    לפח הקרוב לביתכם - אין בעיה לקבל צו גיוס ואפילו כמה...

    אם בכל זאת עשיתם את הטעות ופתחתם את המעטפה ממשרד הביטחון, לא קרה כלום, תרגישו בנוח - לקרוע אותה!

    אנא היזהרו, שלא לקרוע איפה שכתוב את המילה 'ישראל' כמו למשל בשורה שמדברת על 'צבא הגנה לישראל' - שלא יאשימו אתכם חלילה בהסתה ל'קרע בעם'...

    ישנה שיטה שלא יוצאים ידי חובה ע"י קריעה או השלכה לפח, ולשיטתם דין הצווים בשריפה!
    לנוהגים בשיטה זו יש לשים לב - לא לזהם את הסביבה יתר על המידה!
    גם אם בחרתם שלא להגן על המדינה, אנא הגנו לפחות על איכות הסביבה...

    לאלגנטיים שבינינו נציע להניח את הצו בצורה מכובדת – עמוק עמוק בפח האשפה, עדיף עם שתי כיסויים מדין כבוד למלכות...

    יש פוסקים שמעדיפים 'פח טמון' על פני צפרדע או פח ירוק מאחר ובפח טמון מרוויחים גם את השיטה שהצו חייב בשריפה מדין - 'פטור טמון באש'...

    לאלה שמתקשים לוותר על הנסיעות חינם ברב קו ללשכת הגיוס, אפשר לקבל היתר טלפוני מרב לשימוש בנסיעות לצורך בחורים שעוברים מבחני קבלה לישיבה גדולה /ישיבת קיבוץ.

    ומה דעתכם על רעיון פשוט בהרבה, שלא דורש ממכם להתחזות לחולי נפש בבקו"ם ולא מבקש ממכם להסתכן תחת רגלי סוסים אימתניים...
    כל שעליכם לעשות זה להישאר במקום בו אתם נמצאים – באוהלה של תורה!
    ולהמשיך ללמוד כאילו דבר לא קרה!
    הרמב"ם ורבינו יונה, הקצות והנתיבות, המחנה אפרים ור' שמעון שקאפ, יעזבו את כל ה'מחלוקות' בצד, ויעמדו לצדכם כדי שאף אחד לא יוכל להפריע לכם ללמוד את תורת ה'!

    'צדיקים, מלאכתן נעשית על ידי אחרים'!

    בהצלחה!
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: יוסי המיוחד במינו, הים הגדול, #שירי ועוד 40 משתמשים43 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Ayala10
    מדהים!! [/ISPOILER]
  • 2 2K
    • א
    אתגר נספח לאתגר כתיבה: תכתבו על זה, אחת ולתמיד.
  • אחת כזאתי;) //
    • כאן המקום לכתוב, לדון ולברר על כל דבר הקשור לאתגר:).

    ל    אתגר
    • תודה
    Reactions: מיהי, אוראל סולטן ו-שיבת ציון3 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    מעלה תוצאות בדיוק עכשיו:)...
  • 575
    • ש
    שיר יש עולם
  • שיבת ציון //
    • בס"ד



    יש עולם,

    מעבר למחיצה,

    שבנית לך,

    הגנה.



    יש עולם,

    אל תתמכרי להחמצה,

    חדלי לשבת בסתר,

    מעונה.



    יש עולם,

    האמיני ופתחי,

    לך דרכי נעם,

    נתיבות שלום.



    יש עולם,

    כוחותייך שטחי,

    ופסעי בם,

    להגשמת חלום.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, נסיך על חלל, מיהי ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    מסכימה איתך.
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת שלווה על אנושית
  • הווה פשוט //
    • תחנה ריקה עמדה בשמש
    וחכתה
    וחכתה
    עד שבא סוף סוף האוטובוס
    שלא היה בו אף נוסע
    אבל בכל זאת עצר

    הביטו התחנה והאוטובוס זה בזה
    וחייכו
    מי צריך אנשים בכלל
    הם רק הורסים

    .
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, Tamar171, אלישבע סלומון - Epic ועוד 36 משתמשים39 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בואו נעצב את זה ביחד
    אנטיפתי באופן מגניב
  • 720
    • נ
    עזרה מי יכול לכתוב מאמר???
  • נסיך על חלל //
    • ראיתי שיש אפשרות לכתוב מאמרים.
    מה שאני רוצה לדעת הוא: האם כולם יכולים לכתוב? יש קריטריונים מסוימים/ הגבלות?
    כי העלתי לפני שבועיים בערך- וכתוב לי שזה נשלח לאישור לפני פרסום...
    • תודה
    Reactions: Mr. President, אוראל סולטן ו-yael3053 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בואו נעצב את זה ביחד
    או ניק אנונימי
  • 2 3K
    • א
    שיתוף - לביקורת המתכון המושלם לטשולנט מפוקשש
  • איש המילה הכתובה //
    • כבר בגיל 14 נכנסתי לתפקיד 'מבקר טשולנטיות', ולקחתי אותו ברצינות המתבקשת. לתקן היוקרתי מיניתי את עצמי, מתוקף היותי חובב קולינריה אובססיבי, בדגש על סירי תבשיל עשירים, דוגמת טשולנט.

    במסגרת זו ביקרתי מידי ליל שישי בטשולנטיות רבות ברחבי הארץ, ונחשפתי למגוון מרקמים וטעמים. פגשתי הרכבי גלם שונים ומשונים שאכלסו את הסירים, ומנעד מידות עשייה רחב של בקר; מכאלה שנמסים בפה וגולשים לתהומות הוושט כמו מים מינרלים, ועד לכאלה שנכון לשעת כתיבת שורות אלה, שיני עדיין נאבקות בלעיסתם.

    לפעמים התענגתי, אבל בעיקר התאכזבתי מהביצועים המרושלים. חרגו מגבולות הטעם הטוב באופן קיצוני: טשולנטיה בשם 'כוכב הטשולנט' ששילבה כוכבי אניס בסיר, ואחת נוספת בשם 'טשולנט – ללקק את הציפורניים' שחשבה שלגיטימי לפזר ציפורן בכמות שווה לשעועית. כעסתי והקפדתי עליהם נורא, עד שבערב יום כיפור אחד רגע לפני כל נדרי, עת רציתי למצוא סליחה בליבי לכל יהודי, גם לפושעים הירודים ביותר שבהם, סיפרתי לעצמי שבילדותם הם לגמו שמן רותח בטעות, והיה הכרח רפואי לכרות להם את בלוטות הטעם. יותר משהסיפור נשמע לי הגיוני, הוא שכנע אותי. מחלתי מחילה גמורה.

    נשבעתי שכשאגדל להיות לאיש, אפצח את הנוסחה לטשולנט המושלם.

    בישיבה שבה למדתי לא הייתה לי גישה למטבח, ובבית, אמא השגיחה שלא אהיה יותר מידי ליד הסירים. בשעתו כעסתי עליה, אבל היום אני מבין שהיא בסך הכול רצתה שיישאר משהו לשבת. נותרתי רק עם הדמיון הקולינרי המשובח שלי, שרקם מתכוני טשולנט אפשריים לפרטי פרטים, מתוך ידיעה שיום אחד הדמיונות יהפכו לריחות שמתעלים מעל כל דמיון.

    השנים עברו חלפו ביעף, הכרס שלי קבר בתוכו עוד כמה טון של טשולנט משובח יותר או פחות, והכמיהה שלי להעמיד את הטשולנט הבלתי מנוצח, גאתה בדמיוני עד להצפת והטבעת תודעתי.

    משהתחתנתי החלום נעשה קרוב מתמיד. שכנעתי את אשתי לעשות שבת אחת בבית. היא נעתרה, ואושרי לא ידע גבול; חלום הטשולנט עומד להתגשם.

    מיום ראשון התחלתי את היערכות. נסעתי למשחטה לבחור בעצמי את הנתח המובחר ביותר, מתוך ידיעה שהנתחים השווים באמת, לא מגיעים לקצב בשכונה. ליוויתי את הנתח שלי אישית מהרגע שבו הוא ירד עצמאית מהמשאית, ועד לאחר אריזתו האסתטית. ביום שני נסעתי לשדה שבו מגדלים תפוחי אדמה מזן נבחר, וליקטתי אותם בעצמי, בהכוונת תאילנדי בכיר ובעזרת טביעת עין ואינטואיציה טובה. וכך בכל יום בשבוע רכשתי עוד ועוד פרודוקטים ברמה הגבוהה ביותר, לטשולנט המושלם.

    ביום שישי השכמתי קום, ומיד לאחר שהערתי את התרנגולים, ניגשתי למלאכת הקולינריה. עבדתי לפי תוכנית כתובה וסדורה לפרטי פרטים.

    תחילה הרתחתי את הסיר, וכשהוא להט הוספתי את השמן. לאחר בדיקה עם מד חום ייעודי לניטור טמפרטורת השמן הרצויה, הוספתי את הבצלים, אותם טיגנתי על אש קטנה לאורך כשעה, עד להזהבה מרהיבה. בשלב הזה הוספתי את התבלינים השונים כדי לפתוח את טעמם בשמן, ולאחר מכן שיבצתי בסיר את חתיכות הבשר הנבחרות, כמו יהלומים בכתר.

    צרבתי את הבשר היטב מכל צדדיו, ובזמן ההמתנה להשלמת הצריבה, היו לי שתי דקות פנויות שניצלתי להכנת קפה. הקפה מוכן, והגיע הזמן להתקדם לשלב הבא; הוספת היין לסיר. ביד אחת הקפה, ביד השנייה היין; והנה הקסם קורה. אני שופך הכול פנימה בסיפוק וברגש, ובא ללגום מכוס הקפה, רק כדי לגלות שהיא ריקה. מבט חטוף הספיק לי, כדי להבין שבקבוק היין דווקא נותר מלא, ומבט נוסף גילה לי את הבשר בסיר מתענג על לגימות מרוות של קפה חלבי מפנק.

    אשתי הטרייה שעדיין ישנה, לא יודעת על הסיפור הזה עד היום. כשהתעוררה אמרתי לה שאני לא מרגיש טוב, ואשמח אם תזמין מקום לשבת אצל הוריה.

    10 שנים חלפו מאז, ואני אוכל רק אצל השוויגער! הטשולנט שלה סובל מבעיות איזון קשות גם אם אין בו אניס או ציפורן, והוא בשרי רק בזכות מספר קורקבני עוף מצ'וקמקים. אבל אין לי ברירה אחרת, הרי הטשולנט הבשרי שלי חלבי לנצח.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: השנונה..., חיפאית!!!!, ברכי שטיין ועוד 103 משתמשים106 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה. איזה כיף לשמוע.
  • 2K
    • נ
    שיתוף - לביקורת שיתוף ראשון- אנא מכם, רחמו על הביטחון העצמי שלי \\ בא בלילות
  • נעה613 //
    • אני לא אשקר. אני לא חושבת שאני בחורה פשוטה וחסרת זוהר.
    כי דווקא יש לי זוהר, וגם קצת ברק על עצמות הלחיים בגלל הטינט החדש מסקרה.
    אבל תמיד בלילה הכרית מוחקת אותו, ואז כבר אין לזה שום חשיבות. לא לטינט. לא לברק. לא לסקרה.

    ואז, בלילה, אני מדברת עם השם. על גיל ההתבגרות וזה.

    על תשוקות משתוללות ונפש סוערת, רוצה מקום. רוצה כבוד. אבל הדרך לסיפוק נעולה, נעולה שבע פעמים. במנעול, בבריח, בדלת פלדלת.
    לא סתם זה כך. המון נערים עברו כאן לפנייך ונענעו את הידית, מה חשבת.
    לא סתם זה כך. זאת פשוט לא הדלת הנכונה. מי שנעל אותה אהב אותך, היי בטוחה.

    על חברות טובות שמכירות עוד דברים. שהן כל יכולות, עם הרשת חסרת הגבולות שיש להן בחדר.
    הן תמיד יודעות יותר טוב ממני על נושאים שפעם לא הכרתי בכלל. לא אכפת להן להתבטא בחופשיות. מאוד בחופשיות לפעמים. וזה מצחיק בטירוף, מה לעשות. נכון שהנשמה נדקרת.

    על הנפש הנבוכה, נבוכה כל כך. אוהבת, נקרעת, רוצה מאוד אבל משתוקקת מנגד. פעם בת יומה, פעם שבעת ימים. אין לה לאן ללכת, זה המצב. זו הסביבה. זו האישיות. אילו הנתונים.
    היא יודעת שהיא מלאה בקוצים, ובדרדרים גם. צומחת קצת פרא. מאוכלת פה ושם.

    כך, מתוך ערמות הפיכסה שנשפכו אצלי בנפש וקברו את התמימות אני לוחשת שיציל אותי, כבר אין לי כוח לצעוק. הזדהמתי.
    נכון שזה קלישאתי, נכון שזה מונולוג מוכר. אני יודעת. תוסיפו לי את זה ברשימה, אחרי 'תעופה על העצמיות' יש מקום ריק, לפני ה'רכלנות'. רק תשימו לב שאתם לא עולים על שאר הסעיפים. חשוב שיהיה מסודר.

    אפילו כשהיא כותבת את זה, ההיא עם הפסים ירוק-לבן-ירוק-לבן-ירוק-לבן שמעל המקלדת, היא מבינה מצוין שהיא כותבת קטע סגי נהור. שמתוך זה שהכותב מעליב את עצמו הקוראים מתמלאים אליו אהדה, ומסכימים אתו בכל לב כשבסוף הוא שואל שאלה מתאוששת בסימן אופטימי שאולי בעצם, התפילות והרהורי התשובה שלו כבר הופכים אותו למלאך השם צבקות.
    לא מן הנמנע. לא מן הנמנע בכלל.
    אולי בימות המשיח, כשמילים טובות ונחמות יהיו אייטם בערוצי התבהלה, גם עטם של סופרים יראה מעלתם ולא חסרונם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ילדה של אלוקים, ❤️אילולה❤️, מצלמה חדשה ועוד 61 משתמשים64 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    וואו. כל מילה אמת. כל כך כנה, אמיתי והכי נכון שיש. ממש התחברתי
  • 368
    • %
    שיתוף - לביקורת קולות
  • %תמר% //
    • היא רצה.

    בורחת.

    למקום שלה
    הנוח
    הטוב
    המפנק.

    בורחת.

    מהרודפים
    מהלב
    והמצפון.

    רצה.

    מחפשת
    מוצאת
    מתיישבת
    נאנחת
    שוקעת
    עמוק
    בטוב הדביק הזה
    בכיף
    המעופש.

    מתפלשת
    בבוץ החם,
    הנעים.

    שומעת
    פתאום
    קולות
    קרבים.

    יודעת
    הם שוב
    באים
    לקחת ממנה
    את כל הטוב.

    היא רוצה אותו.

    אז.

    היא רצה
    מהר
    בורחת
    הרחק.

    שומעת אותם
    אומרים לה
    לעצור
    לנקות
    מח
    ולב.

    לא רוצה.

    ממשיכה לברוח.

    שומעת אותם
    זועקים
    שדי
    ולא כדאי.

    אבל.

    היא רצה.

    מהר.

    מחפשת
    רחוק יותר
    סמיך יותר.

    נעצרת.

    מתנשפת.

    מביטה אחור.

    כל מה שהיה
    קרוב
    התרחק
    או
    שהיא
    התרחקה
    מכל מה שהיה
    קרוב.

    אבל.

    לא אכפת לה
    היא רוצה
    הרגשה
    של טוב
    ונעים
    ונחמד
    ומחמם.

    אז מסיטה
    מבט.

    הופכת
    כיוון.

    ממשיכה
    לברוח.

    רחוק
    יותר.

    הקולות
    רודפים
    מפצירים
    מנקרים.

    דמעה חצופה
    עולה
    בעין.

    נמאס לה
    לילדה אחת.

    נמאס לה
    היא רוצה שקט
    וטוב
    ונחמד
    וסמיך
    ומלוכלך.

    נמאס לה
    לברוח
    זה מעיף
    ומתיש.

    ממשיכה לרוץ
    מתנשפת.

    מוצאת לכלוך
    מתיישבת.

    קולות באים,
    נאנחת.

    דמעות נופלות
    מעין
    נספגות
    בחול הסמיך
    הדביק.

    קולות
    נשארים
    יושבים לידה.

    היא
    הם
    בביצה.

    הם ליטפו
    לב
    במילים.

    היא
    כבר לא בורחת
    שומעת?
    נאנחת.

    הם אומרים הרבה
    וטוב
    ויפה.

    היא קמה.

    מכוסה.

    מגרדת
    שכבה.

    נותנת יד
    לרודפים.

    חוזרת
    לאט.

    מקלפת
    כמעט.

    נושמת
    מעט.

    אויר.


    מתנצלת על החוסר בפיסוק... אשמח לקבל הערות והארות...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לוידת מי אני, .חיה פ, רוז גרין ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 687
    • %
    שיתוף - לביקורת אחרי בנאדם.
  • %תמר% //
    • הוא הביט בו,
    ביצור המוזר שמולו.

    היצור הרים יד
    נופף לשלום.

    כל החברים עשו אחריו,
    אחרי היצור הזה.

    נופפו.

    הוא גם נופף
    לשלום.

    לא הבין למה.

    אחר כך היצור קפץ ורץ ואכל בננה.

    כל החברים שלו עשו אחריו,
    כמו תמיד, זה הטבע שלהם.

    ככה אבא שלו וסבא שלו לימדו אותו.

    ככה הוא.

    קוף.

    בתוך כלוב זכוכית שקוף.

    עושה אחרי בני אדם.

    הבני אדם הגיעו כל יום בלי להתעייף.

    הם רקדו, מחאו כפיים, רצו, קפצו.

    הוא קפץ אחריהם, רץ, מחא כפיים,
    נפנף לשלום.

    הוא לא חשב אף פעם, פשוט עשה.

    בעצם הייתה פעם אחת, הוא שאל את אבא למה כשבן אדם קופץ, גם הם קופצים.

    אבל אבא רק ענה,
    "כי אתה קוף ואתה אחרי בנאדם"

    טוב,
    את זה הוא ידע מגיל אפס, שהוא קוף.

    כמובן שהוא אחרי בנאדם.

    זהו.
    הוא כבר לא שאל למה.

    ידע, הוא לא יקבל תשובה.

    המשיך להביט בהם, בבני האדם,
    לקפוץ, לרוץ, לאכול בננות, עד ש...

    עד שבוקר אחד נמאס לו.

    הוא רק ישב בצד ואכל בננה.

    כולם רקדו, קפצו, נופפו לשלום.

    הוא ישב, לא אכפת לו.

    די.

    נמאס כבר.

    הוא לא מבין למה הוא מועיל בכלל.

    מהר מאד כל הכלוב התנפל עליו.

    הם צעקו שהוא מבייש אותם ומה קרה לו,
    עד עכשיו הוא היה כל כך טוב בלהיות אחרי בנאדם.

    לא היה לו מה לענות להם.

    הוא רק ישב בצד, נגס בבננה, הביט באחיו
    קופצים, רצים, מנופפים ליצורים.

    סבא קוף התיישב לידו נאנח.

    סבא אמר הרבה וטוב ויפה.

    אבל זה לא ענין אותו.

    הוא רק רצה להבין למה,
    למה קופים הם אחרי בני אדם?.

    וסבא נאנח שוב, קם מהעפר, הביט בו ולחש
    "נולדת קוף.
    ואם לא תהיה אחרי בנאדם, לא תהיה קוף."

    סבא הלך.

    הוא המשיך לשבת, עד הלילה ישב, כרסם בננות.

    היה קוף שאוכל.

    כל הזמן חשב עד כמה המשפט של סבא מוזר.

    הבני אדם הלכו כבר, השקט נפל על הכלוב.

    כולם נרדמו, רק המנקה הסתובב לו בין הכלובים.

    ניקה, שר לעצמו, ניקה, שר לעצמו.

    פתאום המנקה הבחין בו,
    בקוף הער.

    המנקה הרים יד, נופף לשלום.
    הוא לא החזיר לו שלום, הביט בו.

    המנקה נופף יותר חזק. זה לא הזיז לו,
    הוא לא אחרי בנאדם.

    נמאס לו.

    המנקה היה נראה מודאג.

    הוא קרא לעוד יצור כזה כמוהו ושניהם
    עמדו מולו, קפצו, רקדו, נופפו.

    הוא רק הביט בהם, מתאפק לא לצחוק.

    באמת לא אכפת לו, הוא כבר לא אחרי בנאדם.

    הוא יעשה מה שבא לו.

    הוא כמעט נרדם, פתאום הרגיש מישהו נוגע בו.

    זו הייתה יד של בנאדם, היא החזיקה פלסטיק דוקר.

    אח היד תקעה לו ת'פלסטיק בתוך הגוף שלו,
    זה כאב.

    הכל שחור לו בעיניים, הוא נרדם.

    הוא התעורר כשמולו שתי ראשי בני אדם.

    הוא לא הצליח לזוז, רק שמע סביבו הרבה דיבורים בשפה לא מוכרת, אולי זה הייתה שפה של בני אדם, הוא לא מכיר.

    הם דקרו אותו בכל מיני מקומות, הוא לא יכל לזוז.

    זה היה מפחיד נורא.

    הוא לא הבין למה, מה אכפת למנקה והחבר שלו שהוא לא עושה אחריהם.

    למה הם צריכים לדקור אותו כל כך הרבה?

    הדמעות כבר עלו לו בעיניים, כמעט כבר פרץ בבכי מול בני אדם, בושות.

    אבל לפני שהוא הספיק, הוא כבר הונח בכלוב קטן עם סורגים.

    לאט לאט הוא הצליח להזיז יד ורגל.

    הוא ניסה להבין איפה שמו אותו,
    לא ראה כלום חוץ מקירות הכלוב ועוד מלא כלובים קטנים של כל מיני קופים זקנים.

    עכשיו כבר לא אכפת לו, הוא באמת בכה, בקול.

    לא רצה להיות חולה או זקן, הוא ממש צעיר.

    למה שמו אותו במושב זקנים הזה או בבית חולים הזה או איפה שהוא לא נמצא.

    הוא כמעט צרח- תוציאו אותי מפה עד שקוף אחד מהכלוב שלידו קרא לו, פסססט.

    הוא סובב את ראשו.

    הקוף הזה היה נראה זוועה, הוא ישב על העפר, רגל אחת הייתה חסרה לו.

    הוא כמעט סובב את ראשו בחזרה מרב פחד, אבל ההוא לחש לו במהירות,
    "אל תעשה ת'טעות הזו, תהיה קוף, אחרת תישאר פה לנצח.
    הם לא צריכים שם קופים שיושבים ואוכלים בננות".

    זהו.

    הוא לא צריך לשמוע יותר מזה.

    זה בדיוק מה שסבא אמר-
    "נולדת קוף.
    ואם לא תהיה אחרי בני אדם לא תהיה קוף".
    הבין פתאום, אם הוא לא יהיה אחרי בני אדם
    בני אדם לא יראו בו קוף.

    רופא נכנס לחדר, הרים יד, נופף לשלום.

    הוא נופף לו בחזרה.

    קוף.

    אחרי בנאדם.


    תזכור תמיד.

    לעשות
    את התפקיד שלך
    גם אם אתה לא מבין.

    ויותר מזה.

    אם כן הבנת
    ואתה לא רוצה
    ולא בא לך בטוב
    ונמאס לך להיות
    סתם
    קוף אחרי בנאדם.

    זה התאבדות מסוימת.

    אתה מאבד
    את מי שאתה
    הולך לאבדון של חוסר זהות.

    כי התפקיד שלך
    שריבונו של עולם
    נתן לך.

    הוא לא סתם נתן לך אותו
    הוא האמין בך
    שתמלא אותו,
    בשלמות
    הוא נתן בך כוחות
    לעשות.

    והתפקיד הזה
    היעוד הזה
    נותן לך
    גם אם לא נראה
    משמעות.
    וחיים.
    • תודה
    Reactions: good life, ONE GIRL, אריאל ריבו ועוד 9 משתמשים12 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    תיקון טעות לא כתבתי למישהו כתבתי על מישהו....
  • 493
    • %
    שיתוף - לביקורת דג שכמוך
  • %תמר% //
    • דג שכמוך

    ואת
    לפעמים
    כמו הדג
    מהסיפור.

    שיצא החוצה
    מהמים
    כי שם
    לא משעמם
    לא עצוב.

    ואת
    לפעמים
    כמו הדג
    מהסיפור.

    שהלך לו
    ממקור חיותו
    ולא ידע
    שהולך הוא
    אל מותו.

    ואת
    לפעמים
    כמו הדג
    מהסיפור.

    שחשב
    שלפרפר
    זה
    חי
    ולא ידע
    שמאד מהר
    זה
    מת.

    ואת
    לפעמים
    כמו הדג
    מהסיפור.

    שלא רוצה
    מים
    חיים
    זה לא בשבילו.

    ואת
    לפעמים
    כמו הדג
    מהסיפור.

    שמביט
    בגדולים
    ההם שם
    בחוץ,
    הצבעוניים
    חיים
    בטוב,
    בנעים,
    בכיף.
    והוא
    מיושן שכמוהו
    שותה
    מים
    ומים
    ומים
    ומים
    ומים
    ומים
    עד ש....

    לא,
    הוא לא יודע
    שהמים
    מים חיים הם.

    לא,
    הוא לא שכח
    שהם כן מרווים.
    הוא פשוט רצה
    עוד
    ויותר
    וצבעוני
    ומפרפר
    וקופץ
    וכו'
    וכו' .

    כן,
    גם את.
    כמוהו.
    לפעמים
    הולכת לך
    אל בארות נשברים.
    חושבת
    לפרפר
    זה לחיות.

    לא.
    אל תחשבי
    ששם,
    בחוץ,
    איפה שצבעוני,
    חיים.

    שם,
    איפה שכל החיות
    הגדולות
    חיות,
    מתים.

    שם,
    זה לא מקומך.
    את לא סתם
    חיה,
    את דג.
    מקור חיותך,
    מים,
    אל תרחקי משם.
    שמא
    תגמרי
    אחת
    שתיים
    שלוש,
    פרפורים.

    לא.
    אל תחשבי
    שהפרפורים האלה
    לא יהיו מהנים
    אפשר לומר
    אפילו,
    מענגים.

    שם
    בחוץ,
    באוויר
    זה יהיה משכר.
    יגמר
    אם לא לאט
    מהר.

    אחותי
    תזכרי
    מקור החיות שלך
    הוא כאן
    קרוב,
    טוב,
    רטוב.

    הוי.

    כל צמא

    לכו למים.

    אין מים,

    אלא תורה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: good life, noa choen, ONE GIRL ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מלי וייס
    ואוו רעיון יפהפה ממש, אבל ממש מחזק ועמוק. אהבתי
  • 344
    • %
    שיר מואר. בשחור. כחול.
  • %תמר% //
    • הוא
    היה
    לבד.

    פחד
    מהרגע הזה
    שיפסיק לרצות
    שיחליט שדי.

    נמאס לו
    ובשביל מה בכלל
    לנשום
    להיות.

    הוא לא מענין מידי
    ת'חברים.

    והמשפחה
    המשפחה
    אף פעם
    לא התענינה.

    הוא סתם היה
    בצד
    לבד.

    ויום אחד
    בטעות
    נגע
    בשחור.

    זה היה מוזר
    מענין
    כזה.

    מישהו
    היה
    אתו
    הוא הרגיש.

    המסך הבהב
    הוא חייך אליו
    צילם
    הרים עיניים
    ממסך.

    התנער
    נבהל מהצבע.

    קם
    גירד שחור
    מהיד
    שפשף עיניים
    נקה ת'לב
    נשם עמוק
    שכח,
    בינתיים.

    הוא המשיך
    לחיות שם
    בצד
    עד.

    עד שהשחור הזה
    נפל לו שוב
    אל תוך
    היד.

    הוא נגע בו
    הביט
    עיניו
    ומוחו
    וליבו
    הרגישו
    ביחד כזה
    בתוך מסך.

    אור כחול
    מהבהב
    על פנים.

    הוא
    מצא מקום
    שרואים אותו
    מחייך שוב
    מצלם
    עוד תמונה עלתה.

    מדפדף
    מחפש לצפות
    נשאב
    לשעות.

    מתנער
    מתנתק מהמסך
    הוא לא כזה
    שילקה ת'צמו.

    קם
    מנער שחור
    מקצה
    אצבעות
    הולך לצד
    שוב
    לבד.

    מתיישב
    קרוב לרצפה
    מגרד
    לכלוך במכנס
    נאנח.

    מוציא מסך מכיס
    שוב
    צבוע
    בשחור
    מואר
    בכחול.

    נשאב
    לעולם
    שוכח
    עולם.

    מחייך
    מצלם
    מדפדף
    צוחק
    דומע
    צוחק
    רגשות
    במערבל מזון
    עיסה דביקה.

    נגמר הבטרייה
    לאור כחול
    נאנח
    קם מרצפה
    מנער אבק
    ממכנס
    שחור מהיד
    הולך לחברים .

    הוא לא אחד
    שמדבר
    אז רק עומד
    לבד
    עומד
    בצד
    מביט
    באנשים.

    מבין
    לבד
    מרגיש
    לבד
    קומץ אגרוף
    לא רוצה לבד
    רוצה להוציא מכיס
    שחור כזה
    עם אור כחול.

    לא מוציא.

    לוקח תיק
    הולך
    רחוק.

    חושב
    שם
    יהיה טוב.

    הוא לא ירגיש
    לבד.

    יצבע עצמו
    שחור
    יאיר עצמו
    כחול.

    יהיה שוב.

    לבד.

    בצד.

    הוא.

    בשחור.

    כחול.



    ואולי.
    רק אולי.
    מישהו בא.
    להציל אותו.
    מלבד.
    מגורל.
    צבוע.
    בשחור כחול.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: good life, noa choen, ONE GIRL ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 2K
    • הדוויג
    ביקורת ספרות חרשתא - יהודית קגן
  • הדוויג //
    • שם הכותר: חרשתא
    המחברת: יהודית קגן
    כריכה רכה. 260 עמ'. הוצאת שתיים.

    הערת אזהרה: הפוסט עוסק בספר דתי, לא חרדי. מי שלא מתאים לו לקרוא את הספר, לא חייב לקרוא גם את הפוסט.

    - - - - -

    לאחרונה שמעתי וקראתי - פה בפורום וגם במקומות אחרים - כמה דיונים אודות פנטזיה יהודית.
    הילכו יחדיו פנטזיה ויהדות, האם הציבור בשל לפנטזיה כזו, ואיפה אלוקים היה בקרב על הוגוורטס.

    כשלעצמי סברתי שקשה עד בלתי אפשרי יהיה ליצור פנטזיה יהודית איכותית.
    המטמורפוזה התרחשה כשקראתי את ספרה של יהודית קגן - חרשתא.

    המחברת היא אישה דתייה, מוכשרת כמו שד (...), ועד כמה שמאפשר החיפוש בנטפרי אני מבין שזהו ספר הביכורים שלה.
    כמו רבים מספרי הפנטזיה הטובים, העולם הפנטסטי שלה מתקיים בתוך העולם המציאותי שלנו. כמו שעולם הקוסמים מתקיים במקביל לעולם המוגלגים בהארי פוטר, להבדיל.

    למה להבדיל? כי מה שיפה בעולם של חרשתא זה שהוא אמיתי!
    כשאתה קורא שבמקביל לעולם שלך קיים עולם של קוסמים שמניפים שרביט ומשדדים את חוקי הטבע, אם אתה מעל גיל 10 אתה מבין שזו בסך הכול המצאה ספרותית.
    אבל כשאתה קורא בחרשתא על כך שבמקביל לעולם שלנו קיים עולם של שדים ורוחות, אתה נזכר במדרשים וגמרות מפורשות לרוב שהיא מרפרנסת אליהם בכישרון, ואתה פשוט מבין מה היא עשתה שם.
    זה גאוני, זה מקורי, זה מצחיק, זה מטלטל, זה מצמרר, זה מענג.
    זאת יצירת מופת.

    טוב, חלאס עם ההקדמות. אפשר לדבר על הספר עצמו?
    בטח, בטח. סליחה על ההתברברות.

    ובכן,
    מה יש בספר?
    אופיר, נערת אולפנה דתייה מתחילה את הספר כחנונית ברמה כמעט מרגיזה. מסיבה כלשהי שמתבררת בהמשך הספר, היא 'בעלת עיניים' - אדם עם יכולת לראות שדים.
    בסצנה הראשונה היא גונבת (סליחה. לוקחת בהשאלה) מגילה עתיקה ממרתפי הספריה הלאומית בירושלים.
    בהמשך היא מתגלגלת לעיר סדום, לצפת עיר המקובלים, לארמונו של מלך השדים בליפתא, לממלכת התהום, ולעוד כמה מקומות מעניינים. בדרכה היא נתקלת בשדים ורוחות, בציידי שדים, במקובלים וכותבי קמעות, בשדים רעים ושדים טובים, באנשים טובים ובאנשים רעים. בעקשות חיננית היא מנסה להציל את העולם, כאשר בפועל היא כמעט מקפחת את חייה וחמור מכך, היא כמעט מהפכת את 'סדרי דעלמא' וגורמת לשדים לחזור לשלטון ולעליונות על בני האדם.

    מה טוב בספר?
    קודם כל הוא מותח.
    אחר כך הוא גם נורא מצחיק.
    הוא כתוב ממש טוב.
    ובאופן כללי הוא מקורי וגאוני (כבר אמרתי את זה, לא? לא נורא. מגיע לו עוד פעם).
    יש בו הרבה דיבורים בארמית, שפת השדים. שזה פלוס, אבל גם מינוס, כי לא תמיד כיף לדפדף לסוף הפרק כדי לקרוא את התרגום.
    ויש בו דמות משעשעת בשם 'יוסף שידא' שהייתי רוצה לקבוע איתו חברותא בדף היומי...
    בסוף הספר יש נספח בשם 'עלמא דשידי: מדריך קצר למטייל', ובו הסברים על הדמויות והיצורים השונים המאכלסים את הספר. אפשר להבין את הספר גם בלי לקרוא מראש את הנספח.


    מה פחות טוב בעיניי?
    מבחינה ספרותית יש מעט סתירות או חורים קטנים בעלילה. אבל באיזה ספר אין.
    מבחינה ערכית יש שם שמץ זלזול באדיקות הלכתית, וגם רומן עדין בין גיבורת הסיפור ובין איזה צייד שדים.


    ציונים
    אחד הכללים הראשונים בפנטזיה זה שתהיה לעולם של הספר חוקיות ברורה משלו. חרשתא מקבל 9.7 מתוך 10 במדד הזה.
    אחד משני הכללים של 'פנטזיה יהודית' (אין מספיק ספרים, אז כרגע יש רק שני כללים...) הוא שהפנטזיה תשאב השראה מתוך מקורות תורניים וחז"ליים. חרשתא מקבל 10 מתוך 10 במדד הזה.
    הכלל השני של פנטזיה יהודית הוא שיהיה לספר אמירה או מסר יהודי. פה חרשתא נופל ומקבל אולי 5. אולי גם זה לא.


    לסיכום
    ספר מוצלח ופורץ דרך, שמראה באופן מובהק כי ישנה אפשרות ממשית לכתוב פנטזיה יהודית איכותית, בלי להתפשר על אף אחד משלושת החלקים הללו.

    אולי הספר הזה יהיה סנונית ראשונה לספרי פנטזיה נוספים מתוך העולם העשיר של אגדות חז"ל והמסתעף. אולי לא.
    השד יודע.
    • תודה
    • שכוייח!
    • כועס
    Reactions: חלי פיינשטיין, HennyS, ח.ד. וחלק ועוד 28 משתמשים31 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אין פאנץ'
    https://www.hamichlol.org.il/%D7%A9%D7%93#cite_note-8:~:text=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%20%D7...
  • 343
    • ב
    שיר הזמן
  • בדידי הוה עובדא //
    • קַו אָדֹם נִמְתָּח לוֹ בַּמִּזְרָח,
    לְאִטּוֹ מֵפֵר הוּא הַשָּׁחֹר,
    יוֹם חָדָשׁ חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּת נִפְתָּח,
    הָעִקָּר הוּא לַמַּטָּרָה לַחֲתֹר.

    כֹּה חֲבָל גַּם אֶתְמוֹל אוֹתוֹ דֲבַר,
    אֶת חַיַּי יָכֹלְתִּי לְשַׁנּוֹת,
    בַּסּוֹף הַיּוֹם חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּת נִסְגַּר,
    וְעַתָּה כְּבָר אֵין מָה לַעֲשׂוֹת.

    וְאַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם,
    לוּ אָחוֹר הָיִית חוֹזֶרֶת,
    לוּ אֶתְמוֹל הָיָה הַיּוֹם,
    כִּי אָז חַיַּי הָיוּ נִרְאִים עַתָּה אַחֶרֶת.

    הַשָּׁעוֹן אַף לָרֶגַע לֹא עוֹצֵר,
    שִׁינֵי הַזְּמַן נוֹגְסִים בְּכָל פִּנָּה,
    הָעוֹלָם אֵל עֶבֶר הֶעָתִיד דּוֹהֵר,
    וְאַתָּה עוֹד שָׁקוּעַ בַּשֵּׁנָה.

    רַק הַזּוֹרֵעַ בְּדִמְעָה בַּסּוֹף יִקְצֹר,
    בַּחַיִּים לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִפְעֹל,
    לֹא לַחְשֹׁב כִּי הַזְּמַן עוֹד יַעֲצֹר,
    בַּסּוֹף תְּגַלֶּה כִּי הַמָּחָר הוּא כְּבָר אֶתְמוֹל.

    וְאַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם,
    לוּ אָחוֹר הָיִית חוֹזֶרֶת,
    לוּ אֶתְמוֹל הָיָה הַיּוֹם,
    כִּי אָז חַיַּי הָיוּ נִרְאִים עַתָּה אַחֶרֶת.

    אוֹמֵר הַפִּתְגָּם "אֵין יָקָר כְּמוֹ הַזְּמַן"
    לֹא נוּכַל לְהָשִׁיב דַּקָּה אָחוֹר,
    הַעֲבַר מֵאָחוֹר לוֹ נָמוֹג כְּמוֹ עָשָׁן,
    וְהָרֶגַע לָעוֹלָם כְּבַר לֹא יַחְזֹר.

    יֶשְׁנוֹ אָדָם רוֹאֶה הוּא הַנּוֹלָד,
    מִקַּטְנוּת מְנַצֵּל הוּא רֹב יָמָיו,
    יֶשְׁנוֹ אַחֵר בְּנִסָּיוֹן זֶה הוּא מָעַד,
    לוֹ נוֹתַר רַק בֶמַר לִבְכּוֹת עַכְשָׁו.

    וְאַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם,
    לוּ אָחוֹר הָיִית חוֹזֶרֶת,
    לוּ אֶתְמוֹל הָיָה הַיּוֹם,
    אַךְ טָעוּת לָעוֹלָם כְּבַר לֹא חוֹזֶרֶת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לוקטת הרגעים, פניני ריין, סבתא חביבה ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    וואוו שיר מרתק ויפהיפה!
  • 339
    • מ
    שיר תני את הלב
  • מלי וייס //
    • והוא אומר
    קשה לך
    אני יודע
    רק תני את הלב
    אז מה

    והוא אומר
    את יכולה
    תתגברי
    רק תני את הלב
    למה?

    והוא אומר
    תשאפי גבוה
    תרצי לגבוה
    רק תני את הלב
    תכווני לשמה

    והוא אומר
    את חזקה
    תמשיכי
    רק תני את הלב
    בעוצמה

    והוא אומר
    תאמיני
    תתחברי
    רק תני את הלב
    וצאי
    למלחמה

    והוא לי אומר
    נשמה
    אני איתך
    בכל נשימה
    רק תני את הלב
    וזה צורח
    בדממה

    ואני חורטת לי
    באדמה
    אום אני חומה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, חנה ש., נסיך על חלל ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    מדהים.
  • 703
    • ס
    שיתוף - לביקורת אין מה להציל - אודה לכם על משוב!
  • ספרי מוסר //
    • בסייעתא דשמיא

    ביום שהיא הבינה את זה, כבר היה מאוחר מדי. לא נשאר כבר מה להציל. לא היתה אפשרות של ריפוי.
    היא לא ידעה מה לעשות עם ההבנה החדשה שלה. היתה חסרת אונים, אומללה. שלא יכולתי יותר.
    לא יכולתי להמשיך את החיים שלי.
    לראות אותה תקועה, חסרת יציבות. לא רציתי שהיא תישא על כתפיה עוד.
    אבל ביום שהיא הבינה את זה, כבר היה מאוחר.
    ראיתי בעיניה את ההבנה, ראיתי את אישוניה החוששים. את הרטוב שהבריק אותן. והכי הכי חזק ראיתי -
    נפש שרוצה לצאת ממאסרה.
    ידיים כבולות שלשווא מנסות לחתוך את הברזל. כי כבר היה מאוחר מדי. הברזל חזק ולוחם, לא ניתן לחותכו.
    הבטתי אל אישוניה שוב,
    השתקפה מהם הנפש שלי.
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: שם נפלא, וכאשר אבדתי אבדתי, אוראל סולטן ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    בהחלט תודה על ההארה.
  • 394
    • מ
    שיתוף - לביקורת גדולה מהחיים
  • מלי וייס //
    • גדולה מהחיים. תמיד.

    קיוויתי שהכל ישתנה

    יהפוך להיות טוב יותר

    ושתפילתי תענה

    לא הסכמתי לוותר



    חשבתי שאחרי הכל

    יהיה רק ורוד

    נשארתי בלי קול

    לא מצליחה לשרוד




    עולם בועט, מנפץ

    חלומות לרסיסים

    וילד קטן שמתכווץ

    משפשף ת'ריסים



    מסביב הכל חשוך

    כאב וקור שכרתו ברית

    ולב חרוך

    שנטמן בעומק הכרית



    געגועים אל הלא ידוע

    ומייחלת להרגיש

    ומול עולם רעוע

    לא מאמינה באיש



    וכשכולי שותתת

    אוספת את השברים

    בדם חורטת

    אני גדולה מהחיים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ילדה של אלוקים, נסיך על חלל, תפוז ג'ינג'י ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מלי וייס
    תודה רבה 😊 לא מפסיקה לקוות לרגע כמובן... אל תדאגי :)
  • 2 6K
    • מ
    סיפור בהמשכים איל גלבוע~חרבות ברזל
  • מ. ש //
    • נשיקה אחרונה לשילה, נשיקה למזוזה, מבט אחרון לאפרת, ו...שוב המבט הזה.

    "אפרת בניגוד להרבה פעמים אחרות, לא אני הבאתי את הסיפור הזה עלי" הוא נשען על המשקוף לרגע.

    "אז למה אתה מדבר בנימה מתנצלת כזו?" אפרת העבירה יד על עיניה הטרוטות "לך כבר עם ישראל צריך אותך"

    הוא פסע החוצה, סגר את הדלת מאחוריו, התחיל לפסוע לכיוון היציאה מהחצר בוחן אותה אולי לאחרונה בחייו, הוא שמע את שילה בוכה.

    פסע פסיעה וספת לכיוון השער, אבל משהו נשבר בו, הלב לא נתן לו ללכת. הבן שלו בוכה, וזה אולי פעם אחרונה שהוא שומע את זה.

    הוא הסתובב סיבוב מהיר, ורץ הביתה, הוא רק ירגיע אותו ויצא.

    היד על הידית, והלב בבית. הטלפון מצלצל – אורי.

    "אנסוור" הוא לחש לאוזניה.

    "אייל אס או אס, יש לנו את נובמבר השחור"

    סיבוב מהיר ודהירה לאופנוע הלב היה בבית, והמוח הלאה משם, אלף תרחישים רצו במוחו.

    נובמבר השחור.

    +++

    "שלום אורי לאן אני?, הוא פתח את הדלת בלי לדפוק.

    אורי הרים אליו עיניים שנראו כמו גוש שחור מעופל וענה בקול צרוד "חדר ישיבות ממתינים לך שם שבע חברה?"

    "לא הגזמתם עם כמות?"

    ארון הוריד עיניים ולא הגיב ומשוה נראה לו חשוד.

    שבע חברה קשוחים הפנו ליו את מבטיהם באחת.

    הוא נגש לראש השולחן והחל מיד לדבר.

    "וצפי אל תל, היה איש צבא פוליטיקאי ירדני בולט כיהן במספר קדנציות כראש ממשלת ירדן, נרצח על ידי ארגון ספטמבר השחור, נובמבר השחור הוא אחד מהרוצחים, הכינוי הודבק לו משום שנעלם מיד לאחר האירוע בנובמבר וגם משום שלא ידוע שמו. רצח זה גרם לבעיות בהסכם השלום עם ישראל, האיש ידוע כאכזר מאוד, וראינו זאת גם בעת הרצח של     וספי אל תל"/

    "וספי או וצפי" שאל שחרחר אחד וקטע אותו מהדיבור הרציף.

    "בלי קריאות ביניים, ושאלות טפשיות" עקד אותו איל בעיניו, "שגרם לו להיות ראוותני ומרושע, האיש אחרי שסיים עם הירדנים נגש לסגור עניין אעם ישראל, אחראי על פיגועים רבים, ביניהם הפיגוע בהר נוף, הפיגוע בכניסה לעימנואל, פיגוע הדריסה ברמות, פיצוץ קו האוטובוס ארבע מאות וחמש, וכעת היה קשור גם לעשירי בנובמבר, הוא המוח מאחורי הטירוף שהולך פה. הוא כתב את החוברת שהסבירה למחבלים כיצד להתעלל בגופות, לחטוף נשים ותינוקות, ועוד. הוא גם המציא את יכולת התקשורת עליה לא עלה אגף המודיעין שלנו."

    שקט בקהל אף אחד לא דיבר ולא שאל.

    "ואותו," הנמיך אייל את קולו, "אנחנו צריכים לתפוס חי".

    "שאלות?"

    "למה חי? המפקד" שאל בחור בהיר עיניים ושיער.

    ארון נאנח לידו.

    "לא הבנתי, הפילו לי פה חברה מצה"ל? הם לא כולם בעזה עכשיו?" זה מה שחסר לו.

    "זה פעולה בשיתוף פעולה, הוראות מגבוה".

    אשר יגורתי בא לי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: זריחות ושקיעות, מרגלת, נערה חרדית גאה ועוד 41 משתמשים44 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    לא, לא פרסמתי כי היה קצר מדי. תודה על המשוב החם, אנסה להמשיך מכאן.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה