קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 334
    • N
    שיתוף - לביקורת דשא סינטטי
  • Noa rom //
    • הדשא
    של השני
    ירוק
    צומח
    מתוק
    פורח
    יותר
    מהיבש
    נובל
    חושש
    קמל
    שאצלי
    בחצר
    גדל.

    הדשא
    של עצמי
    חי
    יותר
    ולכן מת
    שקרי
    יותר
    ולכן דובר
    אמת
    אנושי
    יותר
    ולכן נופל
    וקם
    הוא
    לא סינטטי,
    מתוחכם
    כמו הדשא
    של הפתי
    השני.

    קיבלתי את הנושא הזה וזה מה שיצא
    אשמח לשמוע הערות והארות :)
    תודה רבה
    • תודה
    Reactions: אבינועם גולדברג, גאווהסקריפט, גשם יורד ועוד 7 משתמשים10 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    ממש ממש יפה!!
  • 2 5K
    • ה
    שיר שיר על אבא שלא מספיק הכרתי - אשמח מאוד לחוות דעתכם
  • הדר 310 //
    • שיר שכתבתי אחרי פטירת אבי ז"ל.
    שיר ראשון שלי.

    קינה על אבא טהור וישר דרך, שנלקח בדמי ימיו.
    קינה על איש שלא פגע באיש, היה אוהב ונאהב.

    ואיך רואים את הכל רק אחרי שהלך?
    ומתגעגעים למשהו שכבר אין עוד, פרח.

    אבא יקר, עולות לי דמעות כשאני חושבת עליך.
    כמה טוב נתת, כמה הענקת ממה שאין לך.

    חשבת עלינו גם במחיר שלא נהייה נוכחים בחייך.
    חשבת עלינו גם במחיר של אובדן חייך.

    ואיך ישבת בלעדינו, ואיך נפגעת מאיתנו,
    מהילדים שלך שתוכנתו להרוס.

    ואיך המשכת לדאוג, לחבוק ולאהוב אותנו,
    גם כשניסו אותך לרמוס,

    ואיך אנחנו לא הערכנו, רק זילזלנו.
    התעוורנו, לא ראינו, לא שמענו.

    ואין נחמה, ואין השלמה, ואין מוצא,
    חיפשתי אותך בכל מקום, ואינך נמצא.

    כי בשברון הלב עלית לשמים,
    ועכשיו יורדות דמעות כמים.

    הלכת למקום של אנשים טובים.
    ואין ילדים סביב מיטתך אוהבים וכואבים.

    ואין מנוחה לשבת שיבעה על אב.
    כי אם הורסת גם אז, אפילו אז.

    והנכדים, ילדינו, לא צועקים איפה סבא,
    הם לא מכירים, את מי שהיה לנו אבא.

    היית חסר לנו, ואנחנו לך,
    ולא יכולנו להתאחד בגלל יד שבחשה.

    ובבית החולים, לפני מיתתך,
    פתאום אהבתי, התחברתי, הרגשתי אותך.

    פתאום דאגתי לחייך, הקצרים, הכואבים,
    פתאום הרגשתי ייסוריך, הגופניים, הנפשיים.

    פתאום התחברתי אליך בכל נפש ולב,
    וכל כאב שלך, הרגשתי שלי הוא כואב.

    פתאום נפל מסך גבוהה בן שנים,
    התעוררו, הקיצו מתרדמתם ישנים,

    ועטפתי, וחיבקתי, וטיפלתי,
    וקמתי באשמורת ועם אור ראשון הגעתי.

    לחשתי לך שוב ושוב "אבא אני אוהבת"
    והחיוך שחייכת בכל פעם נגע לי בנפש.

    והתעוררת, והתאוששת, והמדדים עלו,
    והתקוות לעתיד מאוחד נסללו,

    ואהבתי אותך כל כך, אבא,
    כמו שלא אהבתי מעולם,

    ורציתי אותך כל כך, אבא,
    כמו שלא רציתי אף פעם,

    ופתאום מודיעים, שלא נשאר הרבה זמן,
    חול המועד פסח, י"ט בניסן.

    חג החירות שלך הגיע,
    ויצאה לה הנשמה.

    מעולם מלא שיעבוד וסבל עליתה,
    השמיימה בסערה,

    61 שנים של גלות עברת,
    אל מקומך בגנזי מרומים הגעת.

    אין כאבים, אין ילדים מנוכרים,
    אין חובות ולחצים רבים אחרים,

    אני יודעת שטוב לך שם,
    במקום השמור לצדיקים, לבעלי יסורים.

    אבל אני כאן כואבת, מתגעגעת,
    נשרפת מבפנים.

    חודש הוא רק 30 ימים,
    לא הספיק לי הזמן, לא מלאו הימים,

    כל כך רוצה אותך עוד,
    ואתה - במעלות רמים.

    אין מילים שיביעו את גודל ההחמצה,
    ההפסד, החורבן.

    אני רוצה אותך, אבא,
    אבל אתה כבר לא כאן.

    ה' ינחמנו בתחיית המתים.
    ועד אז אבא, נוח מנוחת עולמים.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מרימדיה, Premium, בת עם סגולה ועוד 116 משתמשים119 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    הראיון מעלה דמעות @הדר 310 כואבת את כאבך, זה נורא. ואני מתחברת לכל מילה ממה שכתבת על איך...
  • 659
    • %
    שיתוף - לביקורת רציתם פעם?
  • %תמר% //
    • רציתי פעם
    להיות שמש
    ואין בה
    רגע חושך,
    מקור אור
    וחום.
    רציתי
    לנשק פנים
    לזרוע בהם
    נקודות.

    ורציתי פעם
    להיות כוכב
    לנצנץ
    תמיד
    בלי סוף.
    להאיר עצמי
    בשמש.
    להיות מקור
    אור
    בחושך.

    ורציתי פעם
    להיות ירח
    לחייך ללילה
    לפעמים,
    לשחק אתו
    כדור.
    ללוות אנשים
    של חושך
    לצעוד מעליהם
    להאיר
    מכל מקום
    חשכה.

    רציתי פעם
    להיות כל כולי
    כדורים
    וגלקסיה,
    שמש
    ירח
    וכוכב.
    להאיר
    בלי סוף.

    אבל,
    נשארתי אני
    אדם אחד
    שמאיר עצמו
    באור כוכב
    ירח
    ושמש.

    אדם אחד
    קטן
    מחזיר אור
    ולב
    לעצמו,
    לעולם.


    חסר חריזה ומקצב?
    או שזה יפה גם ככה,
    פשוט.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אנטוריום, הווה פשוט, RIVKA W ועוד 27 משתמשים30 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אקסטרה היפראקטיבי
    חסר חריזה ומקצב, ולכן, דווקא לכן, זה יפה ככה. פשוט!!
  • 271
    • ג
    שיתוף - לביקורת הלוחמת בפנסים
  • גאווהסקריפט //
    • והיית הכול
    וחסרתי אותך
    בנית לי בית של עץ בסופה
    הוספתָ גם קיר כשנשמטה האדמה

    ונלחמתי בך להיות לעצמי
    בעצמי
    הגם שידעתי
    שבעת סער לא יהיה
    בית מעץ
    ולו תרעד הקרקע תחת רגליי
    לא יהיה לי במי להיאחז

    ונותרתי לוחמת בחשכה
    פנסי העולם מולי
    ואני עוד בוכה



    פתוחה לשמוע ביקורות ומעריכה מאוד מי שמשקיע מזמנו היקר. תודה!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רפב, לאונרד כהן, ניקיאל ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    מעריכה כל מילה!!!!! תודה אני שמחה לשמוע. ובטח שאני בסדר עם ביקורת, רציתי אותה!
  • 361
    • ל
    שיתוף - לביקורת הבכי, החיים.
  • לרקוד על הירח //
    • והילדה,
    שגדלה למרות הכל.
    נותנת כח ואומץ לאחרים, לגדול.
    בלי מדי הרבה מחשבה, היא חוזרת לחיים-
    בקצב מהיר, של ילדה.
    שמחה, מתרגשת, לומדת דברים חדשים,
    ולנו לא נותר אלא להתבונן.
    ולהחלים.
    דרכה, דרך החיות, הצחוק, והשמחה שהיא מקרינה.
    מותר גם לך, ולנו, לבכות,
    ילדה.


    אשמח מאוד לתגובות. תודה!
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: רפב, קולמוס בודד, לאונרד כהן ועוד 9 משתמשים12 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    תודה! אכן נכון... וואו, תודה רבה! איזה כיף! ואכן, ה'עומד מאחורי' תמיד הכי מעניין... תודה על...
  • 403
    • T
    שיר הָיִיתִי כְּבוּלָה
  • tmr //
    • אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה
    עַל כָּל הַפְּעָמִים
    הַחַיִּים
    שֶׁלֹּא כָּאַבְתִּי אִתָּךְ
    כָּאַבְתִּי בִּשְׁבִילִי

    עַל תִּקְווֹת הַשָּׁוְא שֶׁהִצְמַחְתִּי בָּךְ
    מִדֵּי לַיְלָה
    וּמִדֵּי בֹּקֶר הִתְאַדּוּ יַחַד
    אִתָּךְ

    עַל קְלִפּוֹת הַלֵּב שֶׁהִשְׁלַכְתְּ לְיָדַי הַגְּדוֹלוֹת
    הַוְּרִידִים שֶׁהִנַּחְתְּ לָהֶם לְהַתִּיז
    לְכִוּוּנִי
    לִפְתֹּחַ הַכֹּל

    אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה

    לוּ יָדַעְתִּי שֶׁהָיִיתִי אֲנִי כְּבוּלָה
    שֶׁהַסּוֹדוֹת שֶׁלִּי חִפְּשׂוּ בָּךְ מִקְלָט
    סֵבֶל עָצוּם יוֹתֵר

    לוּ יָדַעְתִּי שֶׁהִתְמַסַּרְתִּי כָּל כֻּלִּי אֵלַיִךְ
    רַק כְּדֵי לַחֲזֹר הַבַּיְתָה רֵיקָה
    וּמֻתֶּשֶׁת מִלְּהַרְגִּישׁ

    לוּ יָדַעְתִּי
    אֲנִי מַבְטִיחָה
    לֹא הָיִיתִי מַשְׁאִירָה לָךְ לְהַשְׁחִיל בֵּין שְׁתִיקָה לַשְּׁתִיקָה
    מִלָּה.
    מִלָּה.

    לָדוּן עַל חַוָּה וּנְמָלִים
    הָיָה חָכָם יוֹתֵר
    מֵהַשֶּׁקֶר שֶׁל שְׁתֵּינו
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, אומגני, קראנץ' ועוד 16 משתמשים19 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    @❤️אילולה❤️ 🙏🥲
  • 2 3K
    • מ
    שיתוף - לביקורת היתה כזאת ילדה....
  • מהממתתת //
    • היתה כזאת ילדה, עם דם בעיניים.
    אף אחד לא העיז להתקרב אליה,
    לגעת בה.
    אף אחד לא העיז לאהוב אותה,
    או אפילו סתם להגיד את זה.

    היתה כזאת ילדה, עם דם בלב.
    אף אחת לא רצה להיות האימא'שלה,
    אף אחד לא רצה לרפא לה את הלב,
    לפתוח לה דלת.

    כבר אין כזאת ילדה.
    והדם- על הידיים שלכם.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: רותי ויעל, מצלמה חדשה, (deleted member) ועוד 26 משתמשים29 //
    39 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    מה שנכון... ולגמרי תודה לכולם על התגובות המרגשות והמחממות שלכם.
  • 2K
    • ג
    שיתוף - לביקורת למי שמחפש מישהו לרמוס-ילדים הם כתובת קלה. בהצלחה.
  • גאווהסקריפט //
    • ביקורת תעזור לי להתקדם תודה!


    היא ישבה שם מאחורי הדלת, שמוטה, ליבה היה ריק. היא היתה קטנה מכדי להבין, מכדי לקום וללכת. בכל זאת קמה. ילדת בית ספר צעירה שיצאה ,משוטטת ברחובות העיר בצעדים של אישה בת 80, עול החיים מכביד על כתפיה הכפופות. ילדה שבועטת באבני רחוב, תוהה אם היה עדיף להיות הן, ילדה שפוגשת ברחוב בנות שהולכות עם האמהות שלהן לקניות, יורדות עם האחים לגינה. חברות שכל שיש להן בעולמן הם המבחנים בלשון ובחשבון ואמא ששואלת אם הן אכלו ארוחת צהריים.

    אמא שלה לא שאלה אותה אם היא אכלה ארוחת צהריים. אף אחד לא שאל. ולא רק כי העדיפו שתפסיק לאכול כבר.

    היה משעמם ברחוב, אבל גם ככה לא היה לה לאן לחזור אחרי הצעקות האלו, אז היא התיישבה על ספסל אבן. משלימה בליבה עם הידיעה שאף אחד לא ייצא לחפש אותה עכשיו, גם אם נהיה קצת מאוחר מדי בשביל ילדות בגיל שלה. מקסימום יהנו קצת מהשקט. יותר מדי רעש היא עושה.

    כשהחושך כבר הרגיש בנוח פרצופים תמהים ניסו להבין מה היא עושה בחוץ, אז היא התחילה לשרך את רגליה למקום הזה שהיא קוראת לו בית. שמנסה כל כך. בדרך המו אליה קולות של השכבה מהחלונות. משפחות היו שם, שלמות. ארוחות וחיוכים ודיבורים של שגרה ועיניה כלו. הלב הקטן שלה לא ידע לקרוא לרגש בשמו, אבל הוא בעט בה בכל הכח. היא רצתה גם להיות שייכת. רצתה נורא.

    הגיעה שוב אל מאחורי הדלת, שמעה בחצי אוזן שיחה נסערת, נסובה עליה. לא רצתה להיכנס. לא רצתה שוב ללכת. בבתים אחרים ילדות אכלו חביתה ושתו שוקו, הכינו מערכת למחר. היא קרסה על הרצפה המאובקת של חדר המדרגות, שילבה ידיים בהפגנתיות. כמהה ליחס אך מקווה שאף אחד לא יעבור. תקוות שווא. השכנה עולה, שואלת אם הכל בסדר. היא מהנהנת כמובן, מה תגיד? והרי היא יושבת כאן מקופלת מול הדלת לגמרי מבחירה, יש שיקראו לזה העדפה אופנתית. ילדות עולות, לא חוסכות מבטים. היא מתביישת. מתכווצת. נטושה. מפחדת להיכנס.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: tovy, בלימי~, (deleted member) ועוד 36 משתמשים39 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    למשל (נטו לדוגמא, לא ספוילר..) לעיתים הסבתא המשמשת ככותל הדמעות של הקורבן, היא המסכסכת מאחורי...
  • 234
    • %
    שיתוף - לביקורת עשרים וארבע שכולו שבע.
  • %תמר% //
    • בעולם שבו-
    אני רגע אור
    רגע חושך.
    רגע שלו
    רגע שוכחת של מי.

    ובדמי
    אני אחת
    של כוח
    וכבידה.
    כדור תמיד
    מושך,
    מועך
    לאדמה.
    לא משחרר.
    דוחף לי יום יום
    בִּפְנים
    חושך,
    עלטה.

    אני
    אחת
    מוזרה,
    מסובבת
    תדיר.
    כל יום
    מנצחת
    כדור,
    וכבידה.
    כל יום
    נשאבת לאור.
    אך לילה תמיד
    יבוא אלי
    יעטוף,
    ינצח
    חלשה שכמוני.

    חלשה.
    שכמוני?

    נו באמת.
    כדור עולם
    תמיד יסתובב,
    ימשוך
    אל תוך הלילה.
    ושמש
    תמיד תעמוד
    תחכה לי
    שאגמור סיבוב.

    אין בי חולשה,
    כי אם כוח
    להיצמד
    לחוקי הטבע.
    לא להילחם
    בכוח
    משיכה.
    לקבל
    את הצד השני
    של כדור
    ועולם
    אחר.
    לקבל חושך
    בראש מורם
    לשמים.
    עד הבוקר
    לחפש לי
    אור כוכב
    וירח
    שיאירו לי
    דרך.

    השמש לא תבוא
    אם לא אלך
    אליה,
    אחבק כדור
    אעמוד יציבה.
    וסיבוב
    מאה שמונים
    יביא אותי
    אליה,
    אל אור.

    ואם
    פתאום
    יהיה לי
    חם מידי,
    מסנוור.
    אדבק שוב
    לכדור,
    הוא
    יביא אלי
    שוב
    לילה.

    ואם
    פתאום
    חושך
    ייפול עלי,
    ובלי שאבחין
    יבריח ממני
    שמש.
    אחפש
    כל הלילה,
    אבקש
    חזק
    אור
    וחום.
    אחכה,
    אספור שניות
    שתבוא
    ותאיר לי
    כאור יום
    חשכת לילה.

    שתבוא כבר
    ותיתן לי
    יום שכולו
    שמש.
    יום שכולו
    שבת.
    עשרים וארבע
    שכולו
    שבע.

    מקווה שהמשמעות מספיק מובנת.
    אשמח לביקורת ופרשנות.
    סליחה על האורך.
    סליחה אם לא מספיק מקצועי.
    אם הכותרת לא מספיק מובנת, אשמח להסביר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: RIVKA W, ניק 132439, ST.R ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    איזה כיף שהבנת💕 תודה רבה! שמחה לקרוא שאני מובנת...😉 זה משפט הסיכום... התמצות. תודה על זה💕
  • 231
    • ל
    שיר לא כל כך ברור
  • לאונרד כהן //
    • עכשיו סתיו,
    העצים מסתרקים,
    וכל הכוכבים הם בתפזורת,
    ולא כל כך ברור,
    מה אנחנו רואים.
    ואת באת,
    כלה של חורף וברקים,
    בשמלה של עלים שמתו,
    זה לא כל כך עניין,
    מה אנחנו רואים.
    ואז שרת שיר לכוכבים,
    שיר לא ברור,
    שיר של כוכבים.
    ואת שרת שיר לחורפים,
    שיר שכמו הטבע,
    כולו מעגלים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קנה סוף, תות לימון, אחת כזאתי;) ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    וואו. מצא חן בעיניי. אהבתי שלא הבנתי, שמצאתי את עצמי מכווצת עיניים, חוזרת שורה אחורה, מתעמקת...
    • שאלה
    288
    • ת
    עזרה אופן קבלת תמלוגים
  • תהילה בצלאל //
    • שלום, אני לקראת סגירה עם הו"ל על ספר. אשמח לעזרה לגבי הסעיף הבא:
    ההפצה תשלם את התשלום הנ"ל, כנגד מסמך חוקי. כדלקמן : חשבונית מחברה. חשבונית מעוסק מורשה. קבלה מעוסק פטור. בדרך של הצגת תיאום מס שכר סופרים. או בכל דרך חוקית אחרת.

    יודעים להסביר לי מה הכוונה בכל אחת מהדרכים? יש דרך שלא להתעסק כלל עם ניכוי מס הכנסה וכל הקשור לכך?
    • תודה
    Reactions: yael305 ו-אוראל סולטן2 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    אצלי ההוצאה לאור מטפלת בתשלומי המס. אז על זה אני באמת לא יודעת לענות לך. המס בעיקרון הוא מע"מ...
  • 2 2K
    • Natan Galant
    דיון מזמן לא הנחתי כאן שאלה מהסוג הזה, ו הגיע הזמן לתת את האסוציאציות שלכם...
  • Natan Galant //
    • ובכן, עצמו עיניכם לרגע,
    תנו לגופכם העייף להירגע,
    מלאו אפכם וראותכם באוויר צח
    שחררו את כל המועקות
    הטרדות
    דודות נחמות
    ראש העיר הקלוקל
    התח"צ המייאשת,
    ונסו להכנס הכי עמוק לתת המודע שלכם, ומשם לשלוף ברגע אחד:
    מה עולה לכם בראש למשמע המילה
    וועדה?
    איזה ציור, דמות, מקום, או תחושה?

    (לאשכולות אסוציאציות קודמים)
    מטרת האשכול?
    ככותבים, אי לנו שום כלי להעביר משהו מלבד... מילים.
    וכיף לראות איך אותה המילה, מעבירה בכל קורא תחושה אחרת.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: איש ברמה, ilan p, Avigail Amram ועוד 6 משתמשים9 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקליד...
    ועדה. זוג הורים לחוצים, עומדים בתפילה לפני בורא עולמים. שלחו כבר את כל הטפסים, וליתר ביטחון גם...
  • 2K
    • י
    שיתוף - לביקורת המחלקה החרדית בשב"כ
  • יוסף יצחק פ. //
    • סתם, עלה לי רעיון, אמרתי "נחמד", זהו, פרסמתי.

    אי שם במטה השב"כ, בחדר המבצעי של המחלקה החרדית בשב"כ, האווירה הפכה ממתוחה למתוחה מאוד. התאורה הייתה עמומה וכמה אורות שהיו כבויים שיוו למקום מראה מאיים ומפחיד, ולא בכדי... הטכנאי מזמן היה אמור להחליף את הנורות...

    עשרות מסכי מחשב הבהבו לסירוגין והציגו הודעות שונות ונתונים מתחלפים במהירות מסחררת. האנליסטים והסוכנים בחדר מיהרו לרכז את החשובות שבהם ולמהר לעדכן את המפקד שישב בראש שולחן עץ בצבע חום כהה, אחז בכוס נייר ובה שאריות קפה ותופף באצבעותיו בעצבנות על גבי השולחן.

    "לא ייתכן שמיטב המוחות והכלים של מדינת ישראל נמצאים כאן, ועדיין לא מצאנו אותו", הוא צועק בפתאומיות, וכמה סוכנים מנתרים בבהלה. "ע' הוא סוכן מעולה, יש לו מקורות מהימנים, הוא עושה עבודה לא פחות ממושלמת, אבל דווקא ברגעים כאלו שאני צריך אותו", הוא נעצר לרגע וממשיך, "שאנחנו צריכים אותו", הוא תיקן את עצמו," דווקא אז הוא נעלם לבין הצללים, מפר בבוטות את הפקודות ואת הנהלים, וכל המוסד והארגון שלנו צריך לפנות מזמנו כדי לאתר אותו ולפנות אליו כמו שפונים לילד קטן שיואיל להירגע מרעיונותיו הילדותיים".

    "המפקד כועס", סינן אחד הסוכנים לעמיתו בלחש.

    "שמעתי את זה", המפקד פנה אליהם בקול ומצמץ בעיניו פעם או פעמיים, "ואני בהחלט כועס", הוא המשיך לכעוס, "יותר מדי זמן אני ממתין", הוא התרומם מכיסאו וניגש אל שני הסוכנים שהחלו לעצור את נשימתם (השיא שלהם זה שבע דקות ושלושים ואחת שניות, אם התעניינתם).

    "אם עד השקיעה הוא לא מופיע כאן, האישור שלכם נשלל, ואנחנו לעולם לא נקיים את זה יותר", הוא ממש צרח וגלי קולו חלחלו בגבותיהם של כל הנוכחים בחדר. בפרט בגבו של מוטי שיזם את המאורע, שלילה זה הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו, בפרט שהוא קצר בזמן.

    "המפקד", נשמע קול צעיר מקצה החדר, "נראה לי שיש לנו איתור שלו".

    "נראה לך או שאתה בטוח?", המפקד נע לכיוונו בצעדים מדודים.

    "א-אני בטוח, ה- CCTV רץ במחשב, אנחנו בתהליך השוואה עם מסד הנתונים, התוצאות יופיעו תוך רגע... הופ, הנה הם", הוא לחץ על הקובץ, המחשב ביקש מהם להמתין חמישים שניות. המפקד דפק על המחשב, "אין לי את כל היום, קדימה", ניכר היה שהמחשב בעצמו הבין את הרמז, ועד מהרה המסמך נפתח.

    "זה הוא. וודאות של תשעים ושבע אחוז", האנליסט אומר ומתנשף תוך כדי.

    "זה מספיק?", המפקד לא ממהר לחגוג.

    "זה תוצאה די גבוהה, בדרך כלל הסריקות מתחת לתשעים".

    "תעלו לי בקשר את היחידה".

    הוא מיטיב את האוזנייה שלו ומתרחק למקום צדדי. הוא לוגם את שאריות הקפה ומניח את הכוס על שולחן מזדמן. "כן, זה אני", הוא אומר ללא הקדמות, "אני רוצה שתכתרו אותו ותביאו אותו לכאן במהירות האפשרית, אם צריך אזוק, אבל אני צריך אותו בהכרה מלאה", הוא מביט במסך המרכזי בו מופיעים שני שעונים, השעה המדויקת ושעון ספירה לאחור, "תזדרזו", הוא מצווה, "יופי, ידעתי שאפשר לסמוך עליכם", הוא מחייך לרגע ומיד מרצין.

    "המפקד, יש לנו רחפן באוויר", הצעיר קורא בקול שוב, המפקד התקרב לכיסא שלו תוך שהוא אומר בקול קר ומחושב, "תעלה לי את התמונה למסך". עד מהרה נראה עין יושב על כורסא בביתו, הווילון הסגול שבביתו מעט הסתיר אותו והרחפן זז מעט הצידה כדי לספק תמונה טובה יותר.

    "שאנן, פחחח", המפקד ירק לצד וכיסה את הרוק בנעלו, "ציפיתי ממך לקצת יותר", הוא מלמל לעצמו.

    "המפקד, החוליה צריכה אישור לפעולה", אנליסט עם אוזניות ומיקרופון מחובר וטלפון נייד בידו עמד מולו עם אגלי זיעה מבצבצים.

    "מאושר, מאושר מלפני שעה כבר, למה הם מחכים?".

    "הוא אמר שהוא מאשר", האנליסט לוחש לנייד וחוזר למקומו.



    "בני, כמה זמן אני צריך להמתין?", קול בס נשמע מפתח הדלת, והמפקד הרכין את ראשו באכזבה. הוא זיהה את הדובר מבלי להסתובב – ראש המחלקה.

    "אני עובד על זה, אנחנו מביאים אותו לכאן בדקות הקרובות", הוא אמר והתחיל לגמגם תירוצים נוספים, והשתתק כשראה את מפקדו מסמן לו בידו לעצור.

    "בני", עצם הפנייה אליו בשמו הפרטי הוכיחה על הכעס המבצבץ מהאדם השלו שמולו, ""עובדים על זה", "בדקות הקרובות"", הוא חיקה את קולו של בני, "זה לא מעניין אותי", הוא בז לו והתיישב בראש השולחן, "אתה יודע שהפעולה חייבת להסתיים לפני השקיעה".

    "אני יודע", בני מלמל וכבש את פניו בקרקע.

    "נו? אז למה אתה מחכה? למה אני מחכה? מי זה העי"ן הזה, בכלל? מה הוא קשור 'לעסק'?", טון דיבורו נהיה תקיף יותר.

    "הוא... אתה יודע".

    "לא, אני לא יודע".

    "הוא העשירי למניין שלנו, אל תדאג אנחנו נספיק להתפלל מנחה לפני השקיעה".




    וכמנהגו של הניק הדוויג היקר נצטט את הנוסח:
    "עוד שתי שורות לא קשורות, בשביל אלה שמציצים תמיד לסוף".

    אח! תמיד עובד.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר אליסון, יענקי גדליהו, אווטר AI ועוד 50 משתמשים53 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקליד...
    אני חושב שהסיבה שלא הסתכלתי לסוף זה כי העלילה התחילה בצורה כ"כ מעניינת, אז אין מה לברוח למקום...
  • 797
    • מ
    דיון ערבוב דת בפנטזיה - מה דעתכם?
  • מיקי ג'קי //
    • שלום!
    אני באמצע כתיבת ספר פנטזיה. זה לא מדע בדיוני ולא עוסק בעולם שלנו עם כל מיני כוחות על. זה ספר פנטזיה אפית בסגנון ימי הביניים על עולם אחר לגמרי, ועניין אותי לשמוע את חוות דעתכם באיזה עניין.
    כמו שידוע לכולם ספרי הפנטזייה בציבור החרדי זה לא משהו ששמענו עליו עד לפני שנים בודדות, דבר שהביא לכך שהחלוצים שאזרו אומץ ונטלו על שכמם את המשימה לכתוב ספר מהסוג הזה התמודדו עם שאלות לא פשוטות על ההנגשה של הסיפור לציבור. אני לא רוצה לנקוט דוגמאות, אבל בחלק מהמקרים היוצרים נאלצו להלחים בצורה די בוטה (לטעמי) את היהדות או חלקים ממנה לסיפור, גם כשלא היה בזה קשר.
    אני אבהיר: ודאי שכסופרים לציבור חרדי מוטל עלינו להגיש לפני הקורא חומר שמור ואיכותי התואם את אורח חייו, השאלה היא מה לא נכלל בהגדרה הזאת.
    ברור לכולם שאם אכתוב ספר על עולם דמיוני בו אין ירח, איש לא יבוא אלי בטענות על כך שביטלתי את מצוות קידוש החודש על ידי הלבנה, וכן אם אכתוב ספר על עולם שאין בו בהמות עם סימני טהרה של מפריסי פרסה ושסועי שסע אף אחד לא יטעון שאני מעודד אכילת טריפות. ומאידך גיסא: אם אניח את הגיבור באיזה פונדק בו הוא יאכל חזיר להנאתו ברור לכולם שזה ישמע רע מאד, ובצדק. השאלה היא מה קורה כשהשטחים יותר אפורים, כמו למשל הכיפה שיכבוש הגיבור לראשו באותו עולם, אם בכלל. או התפילות של שחרית ומנחה שהוא (לא) ילך אליהם באיצקוביץ'.
    יש צד (והוא האמת הצד שאני נוטה אליו) להתעלם מהצרכים הללו, לא להפגין בפומבי את החוסר שלהם, אלא לדעת להתעלם מהם באלגנטיות. הרי בסופו של יום לא מדובר בעלילה על בחור מישיבת חברון שגילה נבל נורא שמנסה לכבוש את העולם, אלא על משהו אחר מיקום שונה לחלוטין, בו אין מפעל כיפות של 'אלטמן' ושיטבל של איצקוביץ'. כמובן שהספר יהיה מלא וגדוש בתכנים ערכיים ומוסריים ואפילו אמוניים, האמונה בבורא זה לא דבר שאמור להיצמד לשחרית שהגיבור התפלל או לא, אלא משהוא הרבה יותר בסיסי.
    ויש צד שני: שבכל מה שהגיבור לא יעשה יש להיצמד לכללים והדינים של היהדות. דהיינו שהגיבור יברך לפני שהוא יאכל, יהיה לו ציצית (גם אם לא יקראו לה כך בסיפור) יספרו על הכיסוי ראש שלו וכן על כל הדברים שאנו מכירים מאורח חיינו היהודי.
    מה דעתכם?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שמש שוקעת, מיריכ, מוז'יניקית ועוד 15 משתמשים18 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף יצחק פ.
    בפנטזיה אורבנית - לא רואה בעיה בלשלב יהדות. לא קראתי את דופליקטים, אבל אני מאמין שזה אותו רעיון...
  • 871
    • ל
    שיתוף - לביקורת 'כדור הארץ שטוח!'
  • לילך חצי האי //
    • 'העולם שטוח!'

    הוא תמיד הסתובב זחוח

    אף פעם לא נמאס לו מהוויכוח

    'אם הוא עגול הוא, מהיכן מגיעה הרוח?'

    'למה שיהיה בצורת תפוח?'

    משפטים שהיו יוצאים בקילוח...


    עד שיום אחד ראה עיתון פתוח

    'העולם שטוח' זעקה הכותרת בלוח

    זה בטוח?

    שאל את הקשוח

    ופתאום הרגיש קצת מלוח

    גם לצד השני הוא נהיה פתוח

    לא כל כך קשוח.

    '...עולם זה ענין של פיתוח'

    'בסוף הוא יהיה נפוח'

    'אם הוא שטוח, עד היכן הוא מתוח?'

    'לא מתאים לו להיות מרוח!'

    לאט לאט יצא ממנו כל הרוח



    מוקדש לכל האיפכניקים...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שלומי.נ, שייקספיר, יד אבשלום ועוד 31 משתמשים34 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    חריזה מרשימה אהבתי את החוש הומור
  • 458
    • ל
    שיתוף - לביקורת שגרת חירום, אה?...
  • לרקוד על הירח //
    • וכמעט כל יום
    צופר, וזעקות,
    חיפוש זריז של כפכפים,
    ורגליים מטופפות.

    שלושים שניות, אולי פחות,
    כל הילדים איתנו?
    פותחים דלת, לא תמיד סוגרים,
    ורצים את חיינו.

    מעלינו רועמים קולות,
    שכנים צצים מתוך דלתות
    עם נעליים ובלי,
    ואחת נשלפה מתוך הדלי.

    נכנסים, סוגרים דלת כבדה,
    מתכווצים מכל קול מבחוץ,
    ומנסים לסנן קולות של אנשים מלחיצים מדי מבפנים
    כדי שחס וחלילה הפחד לא ישתקף על הפנים...

    והכלב של השכנה שנובח בלחץ,
    ואשה שפתאום צצה וצועקת עליו בקול לא לה
    'נו מה נסגר, זה לא בסדר ככה!!!'
    והפחד שמדבר מגרונה והופך הכל לעיסת מחץ...

    ומהצד-
    מלמולים בלופ של אמוק-
    'הבוטח בה' חסד יסובבנו'
    ואני רק נאנחת.
    אוי אבא, מה יהא עלינו?



    מעט מחוויותי מהשבועות האחרונים... לא מדי מחורז, לא עם משקלים מדויקים, אבל מה שנשפך ממני לעת ערב וכמה מטוסים....

    אגב, אתגרתי את עצמי בלא להשתמש במילים שכבר אין לי כח לקרוא לשמוע, ולחוות... - בומים, אזעקות, מקלטים. נראה לי שהצלחתי לא רע. מה אומרים?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הווה פשוט, מקליד..., סבתא חביבה ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    תודה רבה לכולם על התגובות! מחמם את הלב, והפעם במובן החיובי.. ;) אכן מציאות קשה...
  • 2 3K
    • ה
    שיתוף - לביקורת הנופש הקצר של דן
  • הווה פשוט //
    • המכונית השכורה עצרה ליד פחי האשפה הירוקים, מתוכה יצא גבר בגיל העמידה, השקיף רגע סביבו ואז הוציא מתא המטען תיק גב ונרתיק שחור וארוך של כלי נגינה או משהו.
    "דן", קראתי ביוצאי אליו מהבית.
    הוא ברך אותי בניע ראש ולא חייך.
    גבר נאה, פנים חרושות, עמידה זקופה, עבר צבאי ללא ספק. עיניים כחולות כהות המביעות תוגה נחושה, חולצת טריקו אפורה, מכנסי קורדורוי פשוטים, נעלי נייק מאובקות ושחוקות.
    הופעתו הקרינה אזהרה, אך גם משכה חמלה. זאב בודד.

    הובלתי אותו דרך המדרגות אל הצימר שעל הגג.
    פרטתי את כל ההוראות והכללים שאני אומר לכל האורחים, הוא הקשיב בדממה.
    "אז תהנה, וכל מה שצריך אתה יכול לרדת ולדפוק אצלנו" הוא הודה וסגר את הדלת אחריו.

    הצימר שלנו מתאים למשפחה גדולה. יש בו טרמפולינה והמון צעצועים לקטנים, משחקים ומתקני כושר לנערים, ולמבוגרים יש ספרים רבים וגם ג'קוזי משוכלל.
    אבל כל הדברים האלו מיועדים בעצם רק לתמונות שבפרסומת, בפועל אף אחד כמעט לא נוגע באמצעי הבידור הללו.
    מי פתי לבלות בין ארבע קירות כשהוא נמצא באחד המקומות היפים בארץ.
    היישוב שלנו ממוקם בגובה צלע הר, בתים קטנים וציוריים המציצים מן הסבך הירוק, שבילים אלגנטיים בינות לגינות המושקעות. הסדר והעיצוב הסביבתי המטופח, שרק מושב של פנסיונרים בעלי אמצעים יכול לייצר.
    וכל זה עדיין כאין וכאפס לעומת הנוף...
    העמק המשתרע עד אין קץ, משובץ בריבועי שדות ומטעים מחליפי צבעים. הרכס הנפלא משמאל השטוף יערות צפופים וישובים קטנים וססגוניים המזדקרים בחינניות מוקפים בגדרות ומגדלי שמירה משולשי גג. והמורדות הסלעיים ומלאי הוד אלם שלמרגלותם רובץ בשתיקה מאיימת הכפר ביר סולטאג'ה שבתיו מתפשטים דרומה עד להרי אפרים המכחילים באופק.
    האורחים שלנו היו יוצאים לשוטט בטבע, לסיורי שטח נועזים, או לטיול רגלי שליו מול יפי הארץ הטובה שנתן לנו האלוקים.
    אבל האורח האחרון, בחר להשאר בפנים.
    רבע שעה אחרי שהגיע דפק אצלנו ובקש לורד ארט-ליין, ומאז לא הראה את פניו מחוץ לצימר.

    דן, הוא אמר אתמול בשיחת הטלפון. "דן מה?" שאלתי.
    "רק דן".
    "כמה ילדים?"
    "בלי ילדים"
    "אז רק זוג?"
    "רק אני".
    וכששתקתי הוסיף "אשתי נפטרה"
    וכשעוד יותר שתקתי, אמר
    "נילי נרצחה לפני שלשה חדשים בפיגוע בשדמות ראובן".

    זכרתי היטב את הפיגוע ההוא שארע לא רחוק מאיתנו וזעזע את כל היישובים באזור השקט-יחסית שלנו.
    מחבל ניגש לרכב שתידלק בתחנת עולש וירה בנהגת מטווח קרוב. הוא נמלט ברכבו ולא נתפס.
    האשה מתה מפצעיה לאחר שלושה שבועות.
    חייל יושב מאז בתחנת הדלק על כסא פלסטיק עם עוזי וסגריה.
    מזכרת עצובה לאזלת היד של כוחות הביטחון.

    שלשה ימים.
    שלשה ימים לא ראינו אותו ולא שמענו.
    הילדים אמנם הבחינו בתנועה במרפסת של הגג, אבל לא ראו את דן עומד שם. הוא אולי שכב על הרצפה מוסתר על ידי המעקה הנמוך.
    כשהזמין את הצימר בירר הרבה על המרפסת. על השמש, על כיווני האויר, אם יש רוחות, אם שכנים יכולים לראות.

    ביום השלישי לקראת שקיעת החמה, כששיחקנו שש בש בסלון, נשמע פתאום רעם יריה.
    לרגע קפאנו במקום והבטנו זה בזה בפחד ואז נשכבנו על הארץ. אשתי באומץ של אם מגוננת, רצה מחלון לחלון והשקיפה סביב ואחר כך הביטה בתקרה.
    "כן, זה היה נשמע מלמעלה" אמרו הילדים.
    עליתי במדרגות ודפקתי על דלת הצימר
    "דן?"
    נשמעו רחשים מבפנים ואחרי מספר רגעים אמר דן "רק רגע".
    "הכל בסדר?" שאלתי ודפקתי שוב.
    הוא לא ענה.
    עוד רחשים נשמעו ולבסוף נפתחה הדלת.
    דן עמד כשהתיק על גבו ובידו הנרתיק השחור והארוך.
    "אני הולך" אמר. עיניו היו אדומות.
    "השארתי לך אלפיים ארבע מאות על השלחן".
    במהירות ירד במדרגות וצעד אל האוטו השכור, הכניס אל תא המטען את התיק ואת כלי הנגינה הארוך, או שהיה זה משהו אחר.
    הניף יד רפה לשלום, נכנס לרכב ונסע.

    שעה ארוכה המשכנו להביט על הכביש המתפתל, גם לאחר שהמכונית נעלמה מהעין.
    באויר עמדה תחושת מועקה ורווחה גם יחד. הערב כבר ירד, ההרים השחירו והשמים נצבעו בארגמן סגול.
    הרחק מן העמק עלה קול סירנה.

    הצימר נשאר בדיוק כפי שהיה. אף רהיט לא הוזז, הסדינים היו מתוחים, המגבות יבשות, שום סימן שמישהו גר פה.

    למחרת כתבו העיתונים כי ראחים נהוונד - המחבל מהפיגוע בשדמות ראובן - נהרג מירי צלף לא ידוע, ביציאתו מחנות ירקות בה הסתתר.

    "אבא" קרא בני מן המרפסת בשעה שהכנו את הצימר לקראת האורחים הבאים
    "תראה מה מצאתי".
    הוא הושיט לי תרמיל נחושת ארוך ומבריק של כדור צלפים, עליו היה כתוב בלורד שחור
    "עבור נילי".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, HennyS, דנידין246 ועוד 78 משתמשים81 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מתן מאור
    כן ולא. אני אוטודידקט.
  • 1K
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת וּבְכָל מְאוֹדְךָ, פַייבְל
  • מֶנַחֵם //
    • הֵם הָיוּ שְׁנֵי חֲבֵרִים לְסַפְסַל הַלִּמּוּדִים.
    נִשְּׂאוּ בְּשָׁעָה טוֹבָה בְּהֶפְרֵשׁ לֹא גָּדוֹל זֶה מִזֶּה.
    אֲפִלּוּ יְחִידוֹת הַ'סְלַח לִי' שֶׁלָּהֶם הָיוּ בְּאוֹתוֹ הָרְחוֹב.
    הַשְּׁטִיבְּלַךְ אוֹתָם שְׁטִיבְּלַךְ,
    הַמַּכֹּלֶת אוֹתָהּ צְפוּפָה.
    הַ'מִשְׁנַת יוֹסֵף' אוֹתוֹ מוֹקֵד.

    הַבַּנְק אוֹתוֹ בַּנְק,
    הַהוֹצָאוֹת אוֹתָם הוֹצָאוֹת,
    וְהַהַכְנָסוֹת,
    כְּלוֹמַר אִי הַהַכְנָסוֹת,
    כִּמְעַט אוֹתוֹ הַדָּבָר.

    וְאָז הִיא הִגִּיעָה.
    מְפַתָּה,
    מְשַׁכְנַעַת,
    נוֹצֶצֶת,
    קוֹרֶצֶת.
    הַהַצָּעָה.

    "זֶה רַק 'גְּנֵבַה'לֶה' קְטַנָּה!"
    הִבְטִיחַ אִישׁ הַמְּכִירוֹת,
    אַשָּׁף בְּשִׁוּוּק.
    "פַּעַם אַחַת קְנֶיְטְשׁ קָטָן בְּ'לֹא תִּגְנֹב',
    וְזֶה גַּם לֹא כָּזֶה בָּרוּר -
    וְאַחַר כָּךְ יֵשׁ לָכֶם חַיִּים רְגוּעִים עַד בְּלִי דַּי!
    כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּכֶם יִתְגַּשְּׁמוּ -
    בְּרוּחָנִיּוּת וּבַגַּשְׁמִיּוּת!"

    לַייבְּל הִנְהֵן כֵּן.
    פַייבְל הִנְהֵן לָאו.
    וּמִשָּׁם, נִפְרְדוּ חַיֵּיהֶם.

    יְחִידַת הַ'סְלַח לִי' שֶׁל לַייבְּל נִזְנְחָה,
    בִּמְקוֹמָהּ בָּאָה וִילָה רַחֲבַת יָדַיִם,
    בִּשְׁכוּנַת הַ'הַי-סוּסַיְטִי' שֶׁל הָעִיר.
    שַׁמְנָהּ וְסַלְתָּהּ.

    בַּחֲנָיָה שָׁכַן רֶכֶב מְפֹאָר,
    דֶּגֶם 'הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה'.
    חַשְׁמַלִּי, אִם שְׁאַלְתֶּם.

    וְהוּא זָכָה, לַייבְּל.
    זָכָה לְהוֹבִיל בְּרִכְבּוֹ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.

    וְהוּא זָכָה לִתְרֹם לִישִׁיבוֹת וּלְכוֹלְלִים.
    הַוִּילָה הַמְּפֹאֶרֶת שֶׁלּוֹ זָכְתָה לְאָרֵחַ
    עֶשְׂרוֹת דִּינָרִים וְהַתְרָמוֹת,
    כְּשֶׁבַּעַל הַבַּיִת עַצְמוֹ מְנַדֵּב בְּיָד רָמָה.
    תָּמִיד הוּא הָיָה 'עַמּוּד הַזָּהָב',
    חוּץ מֵהַפְּעָמִים
    שֶׁהָיתָה גַּם אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת
    'עַמּוּד יַהֲלוֹם'.

    לְעַצְמוֹ רָכַשׁ לַייבְּל שַׁ"ס שׁוֹטֶנְשְׁטֵיְן עַב כֶּרֶס.
    כַּבֵּד אֶת הַשֵּׁם מֵהוֹנֵךְ -
    אָז הוּא גַּם כָּרַךְ אוֹתוֹ בְּעוֹר עַתִּיק מְשֻׁבָּח.
    לָקַח לְעַצְמוֹ גַּם חַבְרוּתָא,
    שִׁלֵּם בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ.
    סִיֵּם שָׁ"ס כַּמָּה פְּעָמִים.

    עַל שֻׁלְחָנוֹת הַשַּׁבָּת אֵרֵחַ לַייבְּל
    אֶת כָּל מִסְכֵּנֵי הָעִיר.
    מַגִּישׁ בִּפְנֵיהֶם פוֹרֵל וּצְלִי כָּתֵף,
    מוֹזֵג לָהֶם יַיִן יָשָׁן
    שֶׁדַּעַת מְנַהֵל הַבַּנְק שֶׁל מוֹכֵר הַיַּיִן נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
    וְהָיוּ הַמִּסְכֵּנִים שׁוֹפְכִים עָלָיו בְּרָכוֹת לָרֹב.

    וְהַיְּלָדִים, מִי מְדַבֵּר,
    הִתְקַבְּלוּ כֻּלָּם לַטּוֹבוֹת שֶׁבַּיְּשִׁיבוֹת.
    הָרַ"מִים יָדְעוּ שֶׁשָּׁוֶה לְהַשְׁקִיעַ,
    הָאַבְרֵכִים שֶׁהֻצְמְדוּ אֲלֵיהֶם
    הִשְׁקִיעוּ בְּמֵיטַב כּוֹחוֹתֵיהֶם -
    וְגַם רָאוּ פֵּרוֹת.
    כִּי כָּכָה זֶה:
    יָגַעְתָּ, מָצָאתָ, תַּאֲמִין!

    וְהֵם עָשׂוּ לוֹ נַחַת, הַיְּלָדִים.
    הַתְּפִלּוֹת הָיוּ תְּפִלּוֹת,
    הַ'חֲבוּרוֹת' שֶׁמָּסְרוּ
    הָיוּ חֲתִיכוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִתְכַּבֵּד,
    וְהַשִּׁדּוּכִים, מִי מְדַבֵּר.
    הַמִּשְׁפָּחוֹת הֲכִי מְיֻחָסוֹת, הֲכִי חֲשׁוּבוֹת.

    וּבַחֲתֻנּוֹת, מֵי מְדַבֵּר,
    הַתּוֹר לְבָרֵךְ וּלְהִתְבָּרֵךְ הִשְׂתָּרֵךְ
    עַד קְצֵה בּוּרְסַת הַיַּהֲלוֹמִים.
    הֵיכַל הָאֵרוּעִים סִיטִי טָאוֵור
    לֹא רָאָה כַּמּוּיוֹת כָּאֵלֶּה
    שֶׁל צְדָקוֹת שֶׁפֻּזְּרוּ. לְכָל מְבַקֵּשׁ.

    וְהָיוּ הַשַּׁבָּתוֹת,
    וְהַמּוֹעֲדִים,
    שֶׁלֵייבְּל כִּבְּדָם בְּכָל מְאוֹדוֹ.
    וְהָיוּ הוֹצָאוֹת הַסְּפָרִים שֶׁהִתְעַטְּרוּ בְּמַהֲדוּרוֹת עַל שְׁמוֹ.
    וְהָיָה הַכּוֹלֵל שֶׁהוּא מִמֵּן מִכִּיסוֹ בְּגַג הַבַּיִת.
    וְהָיָה הֵיכַל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הֵקִים,
    וְהַקָּפֶה הַלּוֹנְדוֹנִי הַמְּגֻרְעָן שֶׁהוּא תָּרַם,
    וְהַ'תִּקּוּנִים' שֶׁהוּא הִגִּישׁ לְצִבּוּר הַמְּבָרְכִים,
    וְהַטִּיסוֹת לְכָל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁקַּיָּמִים בָּרֶפֶּרְטוּאָר.

    בְּנוֹתָיו הַחֲסוּדוֹת קִבְּלוּ חֲתָנִים
    שֶׁהָפְכוּ עַד מְהֵרָה רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וּמַגִּידֵי שִׁעוּרִים מְבֻקָּשִׁים.
    כָּל קַבְּצָנֵי הָעִיר הָיוּ מְקַבְּלִים מַתַּת יָד מְכֻבֶּדֶת
    כְּשֶׁרַק הִתְמַזֵּל מַזָּלָם וּפָגְשׁוּ בּוֹ.

    וְהָיָה אֶת פַייבְל.

    שֶׁעָבַר מִדִּירַת 'סְלַח לִי' אַחַת
    לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.
    נֶאֱבָק עַל הַשֶּׁקֶל.
    נֶאֱלַץ לַעֲזֹב אֶת הַכּוֹלֵל
    כְּדֵי לְכַסּוֹת אֶת הַמִּינוּס.
    הִתְגּוֹרֵר לוֹ בְּפַאֲתֵי הָעִיר.
    הָפַךְ אִישׁ לֹא מֻכָּר.
    לֹא חָשׁוּב.
    לֹא נֶחֱשָׁב.

    אֶת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל זָכָה וְזָכוּ יְלָדָיו לִרְאוֹת
    רַק בְּמַגְזִינֵי הַתְּמוּנוֹת,
    אוֹ בַּמַּעֲמָדִים רַבֵּי רֹשֶׁם בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר.

    הוּא לֹא תָּרַם הַרְבֵּה צְדָקָה.
    רַק כַּמָּה שֶׁהוּא יָכוֹל.

    וְהַיְּלָדִים? הֵם הִתְמוֹדְדוּ.
    זֶה עִם קְשָׁיֵי קְרִיאָה,
    זֶה עִם קְשָׁיֵי קֶשֶׁב וְרִכּוּז.
    לֹא קַלָּה הָיְתָה הַמְּלָאכָה.
    הַמְּלַמְּדִים בְּחַיְדֶּר לֹא תָּמִיד נָשְׂאוּ פָּנִים בְּסַבְלָנוּת.
    יֶלֶד אֶחָד אֲפִלּוּ נָשַׁר מֵהַלִּמּוּדִים,
    וּלְפַיְבֶּל הָיָה קָשֶׁה עַד שֶׁהִצְלִיחַ לְהַחֲזִירוֹ לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

    וְאַף אֶחָד לֹא מָחָא לוֹ כַּפַּיִם, לְפַיְבֶּל.

    וְאֶת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ לֹא הַרְבֵּה מַכִּירִים.
    וְהַחֲתֻנּוֹת שֶׁלּוֹ רְגִילוֹת,
    בּוּרֵקָס וְסִיגָרֵי תַּפּוּחֵי אֲדָמָה בַּבָּר, לֹא מֵעֵבֶר.
    צְדָקָה? נוּ, נֶחְמָד.

    בַּשִּׁעוּר הַיָּחִיד בָּעֶרֶב
    הָיָה נֶאֱבָק בְּעַפְעַפֵּי עֵינָיו,
    מִשְׁתַּדֵּל לְהַצְלִיחַ.
    סָחוּט הָיָה מֵעֲמַל הַיּוֹם.
    בְּקֹשִׁי 'עֵין יַעֲקֹב' צָלַח.

    הַשִּׁדּוּכִים הָיוּ עִם מִשְׁפָּחוֹת פְּשׁוּטוֹת,
    סְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת פְּשׁוּטוֹת,
    גֶּעפִילְטֶע וְרֶבַע עוֹף,
    אֲבָל עִם שִׁיר עַל הַשְּׂפָתַיִם.

    וְאַף אֶחָד לֹא הֶעֱרִיךְ אוֹתוֹ,
    אֶת פַייבְל.
    אָדָם פָּשׁוּט,
    שִׁגְרָתִי.
    אָפֹר מַשֶּׁהוּ.

    וְרַק הוּא עַצְמוֹ הָיָה
    לוֹחֵשׁ לְעַצְמוֹ לְעִתִּים,
    בְּעִקָּר אַחֲרֵי עוֹד חֲתֻנַּת פְּאֵר מִבֵּית לַייבְּל
    שֶׁהִסְעִירָה אֶת הַצִּבּוּר הַחֲרֵדִי:
    "וּבְכָל מְאוֹדְךָ, פַייבְל. וְאָהַבְתָּ בְּכָל מְאוֹדְךָ!"
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Tamar171, ר' יעקב ישראל, גאווהסקריפט ועוד 52 משתמשים55 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    מיוחד במיוחד! נהניתי מהקריאה ומהמסר העוצמתי. מ
  • 2 6K
    • ב
    אתגר אתגר דו שבועי - מאחורי הכריכה
  • בואו נעצב את זה ביחד //
    • ''מי יקרה לאלי ומורדי בתחנת הדלק החשוכה?''
    ''האם תהילה תשכיל לקבל את גיסתה החדשה?''
    ''מה מחכה לאפרת מאחורי חזותו המתחסדת של הרב''?

    הבנתם...?

    מאחורי הכריכה!
    אם תשאלו אותי, הדבר הכי קריטי בתהליך השיווק של הספר
    זה אותו עמוד אחורי בו הסופר נותן הצצה מהירה לנבכי הספר.

    אודה ולא אבוש, כי ההחלטה שלי אם לקרוא ספר או לא מתבצעת על פי שני קריטריונים:
    1)החלק האחורי של הספר
    2)פתיחה אקראית של 'אמצע' הספר
    (כמו כולם, נו מה)

    האתגר:
    1)שם של ספר
    2) החלק האחורי של הכריכה

    החל בספר בישול וכלה בספר ילדים.

    בהצלחה!

    הדוגמא שלי וכל השאר -     בנספח.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: דינה מילר, M . A, Ayala10 ועוד 26 משתמשים29 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    האתגר הבא יעלה על ידי @שיבת ציון. בהצלחה!
  • 2 3 4 9K
    • י
    שיתוף - לביקורת *גמרא פורימית* - *מסכת פרוג* :)
  • יוסף יצחק פ. //
    • אחרי עבודה של הרבה שעות רצופות, שיטוט במקורות, מילים ארמיות, הנה זה מגיע, סוף סוף נמצא הפראייר שיעשה את זה, קבלו את.....
    1707638278807.jpeg
    קרדיט, כאמור: ל     @יוסף יצחק פ.
    שיתפתם? הפצתם? התדיינתם? ^ קרדטו בהתאם.

    יש לכם רעיונות לעוד סוגיות, נושאים, מפרשים, רעיונות בכללי וכד'? מוזמנים להגיב למטה.
    *יצויין שהרשימה הקיימת אצלי ארוכה ומיוחדת, אך ב"נ ואי"ה נגיע לרובם.

    אהבתם? מוזמנים ללמוד את המסכתות 'המקוריות'... מסכת זו נועדה לגרום לעוד חיוך בשני חודשי השמחה שלפנינו.

    רוצים שאעלה את דף ב' עמוד ב' (חלק 2)?
    לייקו בהתאם. תבקשו יפה. וב"נ בהמשך.

    קריאה מהנה.

    למנהלים שביננו שאולי קצת נזעמים על השנינויות והעקיצות, בקשת סליחה, קצת 'והנפוכו', בכל זאת פורים חל רק פעם בשנה... :) (אין כוונה לפגוע בא"א)
    ט.ל.ח.
    1707638278807.jpeg
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מה שבטוח בטוח, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, מיקי ג'קי ועוד 124 משתמשים127 //
    69 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה! שמתי לב שכשאני קורא את זה משהו לא עובר לי 'חלק', עכשיו שהסברת, הבנתי מה הפריע לי כ"כ...
  • 315
    • צ
    שיתוף - לביקורת מי אני
  • צופה מהצד //
    • יש רגעים
    שבהם אני רק פנים
    מול המראה
    בוחן שן חסרה
    שערות או פצעונים
    או צלקת רבת שנים
    באותם רגעים
    כאילו אין לי תוך אין לי פנים

    באחרים אני רק גוף
    מרגיש שמן מסורבל שפוף
    או רזה תמיר
    קליל וצעיר
    מזיע , מצחין, שזוף
    או רענן טרי וחפוף

    יש ימים בהם כל כולי
    זה הארנק שבכיס מעילי
    יודע מבין זה בסך הכל כסף ממון
    לא מצליח לא לחשוב שזה מרים אותי על פני ההמון
    מרגיש חלוש חשוף וקטן
    מול מישהו עם רכב מפואר או לבוש מסוגנן

    לעיתים
    אני טועה לחשוב שאני אוסף של מעשים
    של מה שבניתי והקמתי
    או שלחילופין פספסתי
    התעצלתי לא התכוננתי

    לפעמים אני מתמסכן מתבכיין לי
    על מה שאני לא ועל מה שאין לי
    בחסר מתבונן
    מתמקד ב"אין"
    מדלג על הטוב
    עסוק במה שבין לבין

    ויש ימים הקשים
    בהם אני רואה את עצמי במשקפיים של האנשים
    אז מה כולם מסביבי
    חושבים על מה שעשיתי ועל מי שאני
    והאם הם מצליחים לראות את היופי
    להבחין מבעד לטעויות הקטנות במהות ובאופי


    אבל בזמנים שאני מי שאני
    אני בכלל לא בוחן את עצמי
    לא מעריך ולא מודד
    לא מתנדנד לא מתמודד
    ביום כזה אני לא חושב
    אני רק מרגיש חזק בלב
    אהבה גדולה לאחרים
    או אמונה גדולה באלוקים
    עוצר פעימה מול יופי נדיר
    או נסחף בקצב של שיר
    נהנה ממאמר של חכמה
    ביום כזה אני לא צריך הסכמה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אקונומיקה, אוראל סולטן, שמש שוקעת ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 386
    • %
    שיתוף - לביקורת ניגון של נחמה
  • %תמר% //
    • תזכורת: ביקורת תמיד יכולה לבנות. אוהבת להיות בנויה.


    הם חזרו בלילה ממוטטים, סחוטים עד עצם, רטובים מזיעה, מפחד ומדמעות.

    כל אחד ישב בפינה אחרת בחדר.

    חלקם בכו בהיסטריה, חלקם דממו, לא ידעו איך להביע את כאבם העמוק, עדיין לא עיכלו את בשורת המוות.

    החדר בו שהו היה מוזנח כמו כל בית אחר בעזה החרבה, והם, רק ישבו שם, על הארץ מחכים לאישור יציאה מהגיהנום.

    הם השתוקקו כבר לצאת מהמקום האפל הזה, מקור האבל והחושך.

    בדרך כלל כשיוצאים מעזה, יוצאים בראש זקוף, בגאווה.

    אך לא הפעם.

    הפעם, כאבם עמוק, לא נותן להם לשים לב לשחרור המוקדם, לחזרה הביתה.

    מילים עמדו בחלל החדר שואבות את האוויר "עידן. הלך. לנצח."

    הם היו קבוצה קטנה של חיילים, מגובשת, אוהבת, חזקה.

    עד אתמול.

    רק אתמול דווח להם על מיקום של ארבעה מחבלים, וכבר היום השכם בבוקר יצאו למשימת חיסול.

    החיסול עבר בהצלחה אבל, בדרך חזרה לדירה, חברם עידן עלה עם רכב הציוד על מִטעַן צד, המטען התפוצץ שולח בטיסה מהירה לשמים את הרכב עם עידן.

    עידן עלה קרבן, וריח ניחוח של קידוש השם באוויר.

    הם ישבו שם בחדר הקטן, כל אחד מוכנס בתוך כאבו.

    המוות לא נתפס להם ולו בקצה ציפורן הזרת.

    מוות לא נתפס, בשום מקום.

    רק מוחץ חזק את הריאות, לא נותן לנשום.

    מכווץ את הלב בוואקום.

    מוות, מועך חזק את המוח, לא נותן בו הגיון.

    מוות, סוחט עיניים עד תום, עד יובש מציק.

    מוות, מותיר אותך חסר תקווה ורצון לפעול.

    ככה הם הרגישו, חסרי תקווה, חסרי רצון לפעול, להיות.

    המפקד נכנס לחדר, מנסה לשדר קצת חוזק הוא פקד, עדינות חדשה בקולו "תתחילו לארוז, אנחנו נצא בעשר".

    כל אחד קם ממקומו והחל לארוז בעצלתיים, נותר להם עשר דקות להתארגן, לקפל ציוד.

    עידו, הצעיר מבין כל החברה, התנער פתאום מביט בכולם, כאב בעיניו, מעביר אותם על חבריו.

    דני התייפח לתוך התיק הצבאי הענק, מנסה לשלוט בדמעות.

    רועי דחף כמו מטורף בגדים וחפצים לתיק, כאילו והבגדים אשמים במוות, כמעט וירה בהם.

    דוד קיפל חולצה מבטו מזוגזג, כולו אומר כאב.

    כל השאר כבר סיימו לארוז, התיישבו שוב על רצפה מאובקת, הרכינו ראש.

    שקט עמד באוויר.

    עידו לא יכל עוד.

    הוא הרגיש שאם זה ימשך ככה, הם לא יחזיקו מעמד.

    הם חייבים להחזיק ידיים אחד לשני, לתת חיבוק, להתאחד כמו שהם, תמיד.

    הוא ניגב את הדמעות, מוחה אותם בגב ידו.

    מביט בתכולת חפציו בייאוש ואז לוקח בידו חפץ מאובק.

    מתיישב על רצפה באמצע החדר.

    ניגון, עולה בחלל החדר מרעיד קירות, ולב.

    עידו החזיק בידו חליל פשוט של רועים, מנגן לו נגינת עשבים.

    הניגון לחש כמו מבקש לעצמו מקום, משכן בליבם של חבריו.

    כמו מבקש לנגב דמעה, לנחם, לתת תקווה.

    התווים זעקו מתחננים בדמעות, נקום נקמת דם.

    אחד אחד הם יורדים לארץ, מתפלשים באבק ועפר.

    מעגל אחד קטן, מחובק.

    תשעה לבבות פועמים.

    ארבע בבות זועקות בכאב, מבקשות נחמה.

    בבא אחרונה נגמרה.

    עיניים נצצו ממלח ומים.

    עידו ניתק משפתיו חליל, הביט בהם, בחבריו.

    רואה גם את האחד שחסר, דמעה נושרת.

    שביל נסלל על פניו, מבקש לחרוט בו צער.

    מתנער, מצמיד לפיו חליל, מנגן שוב.

    בבא ועוד אחת.

    בשלישית הוא עוצר, החליל כבר לא נשמע, נבלע בקול שירת חבריו, הם זעקו ניגון בקול ודמע.

    עידו זעק יחד איתם, מבטו נישא למעלה, מעבר לחלון.

    ואור כוכב נצנץ אליו כמו מנגן יחד אתו.

    ניגון של נחמה.


    צרפתי את מקור ההשראה...
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מיקס& מקס, good life, L_M ועוד 7 משתמשים10 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    מדהימה שאת.
  • 921
    • ס
    שיתוף - לביקורת רציתי טוב, היום כבר לא.
  • ספרי מוסר //
    • דביק לי עד בלתי אפשרי
    להיות שמש
    דביק לי להיות
    אהבה.
    מקור הארה וחיות
    וקרבה.
    שם יש לי תחושת ניכור
    הכל כל כך זר
    לא שייך אלי
    מנותק חזק חזק.
    זוהמה עולה בי
    כשאני נמצאת על הים התכול
    וליבי שמים.
    מזוהם לי עד בלתי נסבל
    להקרין רוגע וטוב.
    זה מזהם בי כל כך חזק.
    מזוהם לי
    הים התכול.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תות לימון, הווה פשוט, טובה לוי ועוד 21 משתמשים24 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    רואים שהשיר הזה נובע מתחושות עמוקות בלב שקשה לבטא אותם -- ואפשרי רק בשיר
  • 436
    • %
    שיתוף - לביקורת תאיר לך. חשכת לילה.
  • %תמר% //
    • ושאלת את עצמך
    פעם
    למה אין סוף לחושך.
    חייבת לומר לך,
    יש סוף.
    זה לא לופ
    חסר תקווה
    של אור
    וחושך,
    של יום
    ולילה.
    לא,
    זה הדרך.
    אין דרך אחרת.
    הסוף הטוב יגיע
    אליך
    תהיי בטוחה.
    כי הוא
    בטוח,
    בוטח
    בך.
    וחשבתי
    על משהו אחד
    שבחורה אחת
    מוזרה
    כתבה פעם.
    היא צעקה
    כמוך
    את אתמול
    והיום.
    את ההבדל
    בין חושך
    לאור.
    צעקה חזק
    את הקור
    והחום.
    את הרגע הזה
    שאת שם,
    תחת השמש.
    והאש,
    בוערת
    בך.
    כולך
    להבה
    וקרבה.
    וברגע הבא
    את קרה.
    אין בך
    תזוזה,
    פעימה.
    כי קפאת
    והמח ריקן.
    הלב
    זועק
    געגוע.
    זועק
    רצון לחום
    ואין בו,
    כי אם
    פתיתי שלג.
    לב אחד
    קטן
    שרוצה להיות
    יציב,
    בלי משחקים
    של חםקר.
    רוצה את השמש
    קרובה,
    מחממת.
    מוצא עצמו
    בצד השני
    של כדור
    עולם.
    וכולו עלטה,
    הוא שונא חושך.
    תמיד מחפש
    כוכב
    ואור ירח.
    רוצה לקבל דשים
    מהשמש שהלכה,
    החזר אור.
    מוצא לו
    באמצע לילה
    כוכב
    להביט בו,
    ירח
    לדבר איתו,
    אור להיאחז בו.
    לא ליפול
    לחושך,
    כי מחר
    היא תבוא שוב,
    השמש,
    תאיר
    לו
    חשכת לילה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: good life, שמש שוקעת, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 14 משתמשים17 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    מאוד אהבתי את הכתיבה והרעיון -- ואם ביקורת צורת הכתיבה שכל שורה זה רק מילה אחת -- קצת...
  • 724
    • ס
    עזרה אנא עזרתכם למידע- הווי ישיבה למתחזקים
  • סיפור8 //
    • בעז"ה


    אשמח לעזרתכם,
    אני צריכה מידע אודות תהליך של בחור בישיבה לנערים מתחזקים,
    תיאור של הסדר יום, התהליך הרוחני, תיאור של היום יום, התלבטויות, קשרים וכו'.
    כל ישיבה שקשורה לתווית "מתחזקים" קשורה לנושא מבחינתי, כלומר כל דבר יעזור לי- ישיבה לחוזרים בתשובה, ישיבה לנוער נושר חרדי, ישיבה לא לנוער נושר- אבל עם דגש אישי ומתן מקצוע וכד', ובגילאים- ישיבה קטנה וגם מעבר. כל תיאור של מסגרת מהסוג הזה והקשור אליו יעניין אותי.

    מחפשת ראיונות\ספרים\שירים וכל במה אחרת שבה מתואר ההווי הישיבתי, הן מפרספקטיבה של הבחור והן מפרספקטיבה אחרת (גם של הצוות וכיוצ"ב).

    תודה רבה!
    שבוע מבורך:giggle:
    • תודה
    Reactions: אביגלוש1 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סיפור8
    בעז"ה תודה @פנינה שחורה ו @הטעם המושלם על העזרה! אני מחפשת ממש ראיונות עומק, ספרים, כתבות...
  • 706
    • מ
    שיתוף - לביקורת חיכיתי לך, אח
  • מוז'יניקית //
    • בהשראת הקטע המדהים של @הווה פשוט

    חיכיתי לך.

    אבל ממש לא במצב צבירה הזה.

    השתוקקתי לומר לך שאני אוהב אותך, ששוב לא נריב עוד לעולם.

    כמה אירוני, זה בדיוק מה שאמרת לי אתה, בפעם האחרונה שראינו אחד את השני, ששמענו זה את קולו של זה. זה היה בממ"ד החשוך, החנוק.

    לא דמיינתי באותו רגע שזה הסוף שלך. אולי גם שלי. תמיד, וגם באותו יום האמנתי והייתי אופטימי, גם כשאתה ייאשת אותי. נראה כאילו החלפנו תפקידים, כך לפחות כולם אומרים לי.

    אמרו לי שטוב לך, שהכל מאיר אצלך ואין חושך. אבל אני לא האמנתי. בתחילה עוד חשבתי שאומרים לנו את זה רק כדי שלא נפתח ציפיות, אבל אצלי קרה הדבר ההפוך. בלילות חלמתי על הפגישה המחודשת בינינו, בימים כתבתי על זה.

    לאט לאט איבדתי תקווה, שקעתי.

    והנה הגיע הרגע המיוחל, ואני רוצה לצרוח.

    למה, אח, למה עשית לי את זה?

    לא יכולת להישאר, לשרוד עוד קצת? להתאמץ בשבילי?

    היית חייב לגרום לי לראות אותך במצב הזה?

    אני יודע שזה מחשבה מטופשת, כאילו שיכולת להתחמק מהרעב והצמא הקודחים, ואחר כך מהירייה שפילחה את ליבך הטוב.

    העולם הפך חשוך, כמה שלא האיר לי פניו מאותו יום מר, כעת נדמה כאילו קרן אור לא חודרת לבועה האטומה בה אני שוהה כעת.

    אנשים באים, מנחמים, מלטפים, תומכים. לא מבינים.

    לא מבינים כמה השבר הזה נורא. כמה הגורל יכול להיות אכזר.

    'לפחות הוא חזר, לפחות יהיה לו קבר, יש כאלה שאפילו את זה אין להם' יש שאומרים בתוכחה, ואני לא מרים מבט.

    מי צריך קבר כשאין אותך?

    משהו מת בי, יחד איתך.

    הנקמה מפריחה בי ניצנים, לא מחזירה אותי לחיים.

    נפגשתי עם אלו שהביאו אותך הביתה, נראה שהם היחידים שיכולים להבין מה באמת עובר עליי. הם, כמוני ואולי אפילו יותר, רואים את המוות מול העיניים, יום יום.

    'שיכלתי חברים', אמר לי אחד מהם בלחישה, 'זה קשה, אבל אתה תקום. כולם קמים בסוף. אין לך ברירה. קום תנקום את הדם הזה' הצביע על השיש מתחתיו אתה שוכן, ואני הרמתי מבט מזוגג, אטום.

    'תבטיח לי שכך תעשה' הוא רכן בנחישות, 'תבטיח לי שתתאושש'.

    אני הנהנתי, לא בדיוק מבין.

    כשחזרנו לבית, אבא ואמא היו שקטים, מכונסים, ואני הסתגרתי בחדר. דמיינתי שאני שומע אותך, אח, מדבר אליי.

    'אתה שומע מה שאתה רוצה לשמוע' אמרת לי אינספור פעמים בלגלוג, והנה עכשיו אני מסכים אתך.

    חשבתי המון על מה שאמר לי החייל מלוכלך המדים ההוא, מצאתי שם משמעות.

    הגעתי למסקנה שאני חייב לעשות משהו. משמעותי. רוחני.

    חכה, אחי, חכה לנקמת דמך,

    מבטיח שלא תתאכזב.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, ;בינארית ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    מרגשש
  • 2 3 5K
    • ב
    אתגר נספח לאתגר מאחורי הכריכה
  • בואו נעצב את זה ביחד //
    • שו''ת וכל השאר.. בהצלחה!

    לאתגר >>>

    בהמשך אעלה דוגמא שלי לספר, איך לא ''בית ספר גבוה למשפטים''
    • תודה
    Reactions: גשם יורד, אא-אסתר, yael305 ועוד 5 משתמשים8 //
    40 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 119576
    אופס, תודה!
  • 340
    • ל
    שיתוף - לביקורת בין ה'לבד' לבין ה'יחד'
  • לילך חצי האי //
    • בדד.
    לא חמד.
    כי לא מדד.
    האם יוכל לא לבד.
    על רגליו עמד.
    ובגאון צעד.
    פחד.
    לא לבד.
    את עצמו אהד.
    אך את זהותו שדד.
    גם מקומו אבד.
    מרגיש גמד.
    ספד.
    איך שבגד.
    שאת נפשו עקד.
    עד שיום אחד רקד.
    על עצמו פקד.
    לעדי עד.
    נווד.
    לכל אלו שלא ברור להם אם לבד או ביחד או לנדוד בין ה'לבד' לבין ה'יחד'
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: יצחק טל, ilan p, yael305 ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 425
    • ס
    שיר ברוכים הבאים, רגשות אשם
  • סיפור8 //
    • בעז"ה





    בְּרוּכִים הַבָּאִים,
    רִגְשׁוֹת אָשָׁם,
    שְׁבוּ, הַרְגִּישׁוּ בְּנוֹחַ.
    תָּמִיד אַתֶּם יוֹדְעִים לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן
    בְּדִיּוּק כְּשֶׁנִּגְמַר לִי הַכּוֹחַ.

    הַצְּעָקָה עַל מוֹיְשִׁי
    הָיְתָה בֶּאֱמֶת לֹא בַּמָּקוֹם,
    אַתֶּם לְגַמְרֵי צוֹדְקִים.
    וְגַם מוּל בַּעֲלִי
    הָיִיתִי צְרִיכָה לִשְׁמֹר עַל הַטּוֹן
    בְּיִחוּד לְיַד הַיְּלָדִים.

    עַל הַיְּלָדוֹת שֶׁיָּצְאוּ לַגִּנָּה
    בְּלִי סִכָּה אוֹ קִשּׁוּט
    וַחֲצָאִית וְחֻלְצָה בְּלִי תֵּאוּם,
    וְעַל כָּךְ שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא הַשְּׁכֵנָה
    שֶׁהִיא, פָּשׁוּט,
    הָאִמָּא הַטּוֹבָה בַּיְּקוּם.

    עַל חֹסֶר סַבְלָנוּת
    וְעַל חֹסֶר יַחַס
    וְגַם
    עַל חֹסֶר בַּרְזֶל
    כִּי הַכֹּל תָּלוּי בִּי
    הַכֹּל יָכוֹל לִהְיוֹת מְצֻיָּן
    אִם רַק טִפָּה יוֹתֵר אֶשְׁתַּדֵּל.

    וּבִכְלָל, זֶה לֹא אַתֶּם זֶה אֲנִי.
    זֶה אֲנִי
    וַאֲנִי
    וַאֲנִי
    וַאֲנִי
    וְזֶה קָשֶׁה כָּל כָּךְ. זֶה מַתִּישׁ.
    וְיוֹם אֶחָד אוּלַי אַחְלִיט
    אֶתְכֶם פָּשׁוּט לֹא לְהַכְנִיס.

    כִּי אַחֲרֵי כָּל בִּקּוּר שֶׁלָּכֶם אֲנִי נוֹתֶרֶת
    שְׁקוּפָה, עֲיֵפָה,
    מְיֻתֶּרֶת.
    וְגַם אִם אֹשֶׁר וְהוֹדָיָה דּוֹפְקִים
    אֲנִי אוֹמֶרֶת סְלִיחָה
    וְנוֹעֶלֶת.

    מַצְחִיק. הֵם חוֹשְׁבִים
    לְגַמְרֵי אַחֶרֶת.
    וּמֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת לוֹחֲשִׁים:
    אַתְּ אִמָּא טוֹבָה,
    מְיֻחֶדֶת.
    וְיֵשׁ לְךָ חַיִּים מְלֵאִים בְּנִסִּים.





    -
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, יצחק טל, Avigail Amram ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סיפור8
    בעז"ה תודה רבה! @CN אשמח לביקורת:) (למרות שהשיר לא מעכשיו.. אולי מלפני ארבע שנים.. אבל מצאתי...
  • 2 3K
    • א
    סיפור בהמשכים חשכת מלח-מה? | סיפור קצר - 4 פרקים
  • איש המילה הכתובה //
    • 1. אשר יגרנו בא

    הלילה שבין שני לשלישי בבית משפחת היסטרוביץ, הוא לילה שגרתי למדי. נשימות השינה העמוקות עולות מכל חדרי הבית ומנסרות את האוויר בחדות. הן יוצרות קקופוניה צורמנית - דיסהרמוניה מזעזעת שבכוחה לחורר את עור התוף, גם של אוזן ברמה מוזיקלית ממוצעת ומטה.

    יוסי בן ה-9 הוא הראשון להתעורר בשעה 3:50 לפנות בוקר. פוקח עיניים לתוך חשיכה סמיכה. שומע מנועים שמסובבים את סיבוביהם האחרונים מכוח האינרציה, עד להשבתתם המוחלטת. תחילה הוא חושב כי מדובר בהפסקת חשמל נקודתית בביתם המיושן. דירה ששוכנת בבניין עתיק, בעל תשתיות חשמל רעועות. אך מחשבה זו מופרת באכזריות עם קול הצווחות של ילדי השכנים המבוהלים. קולות אימה שמעירים את שאר בני הבית ומבשרים על הפסקת חשמל בבניין כולו.

    החושך המוחלט מקשה על התנועה התוך-ביתית. כל אחד במיטתו קופא על תנוחתו. כמו אותם מצריים תקועי תנועה, מהציורים המצחיקים של ההגדה. אלא שעכשיו זה הרבה פחות מצחיק. מלחיץ נורא.

    יוסי שניחן בכושר התמצות מרחבית מחודד, זוחל בעזרת גישוש עיוור לעבר החלון הסלוני. דרכו הוא מקווה להאיר את עיניו הכבויות, באמצעות קמצוץ אור שיגנוב מהבניינים הסמוכים ומתאורת הרחוב. אך אפס. הבניינים הצמודים גם הם נבלעו לתוך בור שחור, וכן הרחוב - הוא לא מצליח למצוא עדות לקיומו.

    ההלם הראשוני, הופך לצרחות מטלטלות. בכיות מבהולות הבוקעות מפיהם של רשימת ילדים ומתבגרים, בספקטרום רחב של גילאים.

    אבא מנסה לצאת מהחדר כדי להרגיע את המצב. אך הוא מהר מאוד יורד מהרעיון עם היתקעות זרת רגלו בזווית מיטתו. בעקבות התאונה המכאיבה, מצטרף אף הוא ללהקת המצווחים הצורמנית, עד להתעשתותו המהירה. התעשתות שכבר לא מספיקה לעצור את התלקחות להבות ההיסטריה. שהרי אם באבות אחזה זעקת, מה יגידו זאטוטי העיר?

    ישראל מאיר בן ה-17. בחור שנון שמצוי היטב בנבכי האקטואליה. ובזמנו הפנוי משמש הפרשן המדיני, הצבאי והפוליטי של הבית. מרים את קולו לדציבלים לא הגיוניים. צלילים צפוניים בהרבה לקליד בעל התו הגבוה ביותר בפסנתר. באוקטבות פנומנליות ששואבות את כוחן מחרדה סמי קיומית הוא שואל: "אבא, זה מה שאני חושב שזה זה?"

    "לא, ישראל מאיר. זה לא חלום. אני אוחז כבר בצביטה ה-22, כאשר האחרונה כאבה במיוחד. ועדיין לא התעוררתי למציאות וורודה, או לפחות מוארת איכשהו" ענה האב הכאוב נורא. תוצאה של זרת מוכה, וגוף צבוט 22 פעמים.

    ישראל מאיר המיואש מהנאיביות של אחיו והוריו שותק ממושכות, ובקול מתוסכל ורועד גם יחד קובע בנחרצות "אבא, אנחנו בתרחיש העלטה!"

    "תרחיש העל-מה?" שואל האב שנע בין הכחשה לחרדה.

    ישראל מאיר שמבין ששאלת אביו, רטורית לחלוטין. שאלה חלולה שאופיינית לאנשים מבוהלים בתהליכי וויסות ראשוניים. שותק ומותיר אחריו משפחה שלמה שנאבקת בפעימות לב מואצות ונשימות טרופות.

    שקט ארוך ומתוח בבית – דממת אלחוט שלאור חוסר היכולת לקרוא שעונים בסיטואציה הכאוטית, מוערכת באורך של כשלוש דקות. רק מלמולי תפילה נשמעים מכל עבר. הדי פיצוצים עמומים שנשמעים מרחוק עד למודיעין עילית, כמו חותמים על ההצהרה האפוקליפטית של ישראל מאיר. אשר יגרנו בא לנו.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: לבלוב, י"ג מידות, כוכב צפון ועוד 32 משתמשים35 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה למגיבים. כיף לקבל את המשוב שלכם
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה