קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 591
    • T
    שיר קְלִפָּה
  • tmr //
    • כְּשֶׁאָדָם בְּמוֹ יָדָיו מְנַפֵּץ אֶת הַיָּקָר לוֹ מִכָּל
    כְּאִלּוּ בָּטוּחַ שֶׁהוּא עַצְמוֹ לֹא
    שָׁוֶה אֶת הַנֶּזֶק
    וְהַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ אֶפֶס
    בְּרֵרַת מֶחְדָּל

    כְּשֶׁנָּתַתְּ רְשׁוּת לִפְרֹץ אֶל תּוֹךְ חֲדָרַיִךְ
    כְּשֶׁהִנַּחְתְּ לַפּוֹשְׁעִים לִשְׁחֹט
    נֶפֶשׁ שֶׁל יַלְדָּה
    תָּמִיד סִפְּרוּ לָךְ שֶׁגּוּף
    מָה זֶה גּוּף בְּלִי נְשָׁמָה
    קְלִפָּה

    הָאֱמֶת שֶׁזּוֹ חוֹמָה
    חוֹמָה בְּצוּרָה וַהֲגָנָה
    לְעִתִּים שְׁמִירָה נִצְרֶכֶת יוֹתֵר כְּבָר בַּגָּדֵר
    הַלֵּב הָאֲמִתִּי פָּתוּחַ לְכֻלָּם
    הַנְּשָׁמָה לֹא מְסַנֶּנֶת
    אֵין לָהּ מֻשָּׂג עַל חַיּוֹת
    אָדָם

    אָז תִּתְפָּרְקִי
    תִּתְפָּרְקִי
    אַבָּא מֵבִין אֶת זֶה טוֹב
    נִפְּצוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה יָקָר לוֹ מִכֹּל
    וּפָרְצוּ אֶל חֲדָרָיו כְּמוֹ
    שֶׁלֹּא יָדַע מֵעוֹלָם
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מתרגשת, רפב, קראנץ' ועוד 22 משתמשים25 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    מגדירה כאב מחדש. אהבתי. תודה🙏 🥲.
  • 804
    • T
    שיר אוֹר נוֹסָף
  • tmr //
    • אַף אָדָם לֹא יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה קָשֶׁה הוּא
    הַטּוֹב
    כַּמָּה סוֹבֵל וּבוֹכֶה וְכוֹאֵב

    וּכְשֶׁמִּתְגַּלֶּה הָאוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה
    מִתְגַּלֶּה אִתּוֹ אוֹר נוֹסָף וְצוֹעֵק וְחַד יוֹתֵר
    וְרֹבֶד חָדָשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ אוֹדוֹתָיו

    אַף אָדָם לֹא יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה קָשֶׁה הוּא הַטּוֹב
    וְכַמָּה אֲרֻכָּה הַהַמְתָּנָה לַהֲבָנָה הַזּוֹ
    וְכַמָּה לֹא מוּבֶנֶת הִיא

    אַף אָדָם לֹא יוֹדֵעַ
    גַּם אֵלּוּ שֶׁהִגִּיעוּ אֶל סוֹף הַטּוֹב
    אֶל סוֹף הַכְּאֵב
    נָגְעוּ וְנִכְווּ מִפִּסְגַּת הַאֵוֵרֵסְט.
    גַּם הֵם לֹא יוֹדְעִים.

    הַטּוֹב גָּדוֹל מִמֶּנִּי
    אֲבָל הָאֵמוּן בּוֹ חָרוּט בִּי
    אֵין מְחִילָה אַחֶרֶת לִבְרֹחַ אֵלֶיהָ
    אֵין טוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ

    הַטּוֹב הוּא קָשֶׁה
    וְכוֹאֵב וּבוֹכֶה וְסוֹבֵל
    וְגַם אִם הִגַּעְתִּי עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים
    לַקָּצֶה
    לֹא אֵדַע עַד כַּמָּה הוּא.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רפב, עמ"י חי וקיים!, משולש ברמודה ועוד 11 משתמשים14 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    @גאווהסקריפט שוב תודה. מעריכה באמת @%תמר% תמר זה מרגש ממש, והכי בעולם גורם לי להעלות כשאני...
  • 353
    • T
    שיר קַוִּוים לִדְמוּתוֹ
  • tmr //
    • קַוִּוים לִדְמוּתוֹ
    קַוִּוים לְחִיבּוּר וְאוֹר וּפָנִים
    אַהֲבַת אָדָם וְעוֹלָם וְאַהֲבַת
    אַב הָרַחֲמִים

    לֹא נִיסִּיתִי לְשַׂרְטֵט אַף פַּעַם קַוִּוים לִדְמוּתוֹ שֶׁל
    לֹא נִיסִּיתִי לְנַקֵּד אֶת תָּוֵוי הַפָּנִים שֶׁלּוֹ
    מִי אֲנִי שֶׁאֶכְתּוֹב אָדָם אַחֵר

    אִם נִיתְּנָה הָרְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לְהַכּוֹת
    אִם נִיתְּנָה הָרָשׁוּת לְמוֹטֵט הַכֹּל
    אִם נִיתְּנָה הָרְשׁוּת
    וְנָתְנָה מִמְּךָ
    תֵּן לִי גַּם אַחַת

    לְצַיֵּיר אֶת דְּמוּתוֹ
    וּבְלִי לִפְנֵי וְאַחֲרֵי
    לְצַיֵּיר אֶת מֵאֲחוֹרֵי
    הַקְּלָעִים מֵאֲחוֹרַי
    הַהוּמוֹר הַלָּבָן
    מֵאֲחוֹרֵי הַשֶּׁקֶט

    אֵיפֹה שֶׁהַלַּיְלָה פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ
    וְהוּא מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ וְאֵלֶיךָ
    אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת מִילִּים אִלְּמוֹת
    בְּוַודַּאי לֹא כְּשֶׁהֵן נֶאֱמָרוֹת בֵּינֵיכֶם
    אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הָרְוָוחִים הָרְחָבִים שֶׁבֵּין הַהֲבָרוֹת
    אֶת הַטּוֹב שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל אֵלָיו
    אֶת הַיּוֹשֶׁר וְהָאֱמֶת שֶׁבָּהּ הוּא הוֹלֵךְ
    אֶת עֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ
    אֶת הַנֶּפֶשׁ
    הַנֶּפֶשׁ

    דְּבָרִים מִתְנַהֲלִים בְּלִי הִיגָּיוֹן
    וְזֶה בְּסֵדֶר
    צַדִּיק וְרַע לוֹ
    וְרָשָׁע וְטוֹב לוֹ
    זֶה צִיטּוּט עוֹד מִבֵּית הַסֵּפֶר
    גָּדַלְתִּי עַל חוֹסֶר וַודָּאוּת
    אֱמוּנָה בַּעֲצִימַת עֵינַיִים
    אֱמוּנָה מֻוחְלֶטֶת

    הוּא גַּם גָּדַל
    עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְתריג מִצְווֹת
    וּבְעִיקָּר גִּידֵּל אֶת עַצְמוֹ עַל
    רַחֲמָנָא לִיבָּא בָּעֵי
    וְעָשָׂה זֹאת כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
    בְּמַאֲמָץ עִילָּאִי
    בְּנֶאֱמָנוּת מֻוחְלֶטֶת
    הוּא לֹא הוֹצִיא מִילָּה
    הִידֵּק שְׂפָתַיִים וְשָׁר הַכֹּל לְטוֹבָה

    שַׁרְתִּי תָּמִיד יַחַד אִיתּוֹ
    הִידַּקְתִּי שְׂפָתַיִים וּכְמוֹ הוּא
    בְּנֶאֱמָנוּת מֻוחְלֶטֶת לֹא הוֹצֵאתִי מִילָּה
    עַד שֶׁזֶּה פָּגַשׁ בּוֹ
    וּכְלוּם כְּבָר לֹא הָיָה בָּרוּר לִי
    וְלֹא הָיָה בָּטוּחַ
    אִם בָּחַרְתָּ בּוֹ לַמָּוֶות הַזֶּה
    פִּתְאוֹם הָעֶצֶב שֶׁבִּי דּוֹרֵשׁ הֶסְבֵּר
    וְהָיָה כְּאֵב וּפַחַד וְעָשִׂיתִי לְעַצְמִי הַתָּרַת נְדָרִים
    וְשָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מָלֵא שְׁאֵלוֹת

    אֲנִי עֲדַיִין שׁוֹאֶלֶת
    כָּל רֶגַע שׁוֹאֶלֶת
    אֲבָל פַּעַם בְּ
    מַבִּיטָה בּוֹ וְשׁוֹתֶקֶת

    תִּרְאֶה אֵיךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל הַכֹּל
    מְחַבֵּק אֶת הַחֻורְבָּן
    אוֹהֵב כָּל רֶגַע שֶׁל חַיִּים
    וּמַאֲמִין וּבוֹטֵחַ
    כָּל כָּךְ
    מַאֲמִין וּבוֹטֵחַ

    נִשְׁאָר עִם הָרוֹגַע וְהַשֶּׁקֶט וְהַחִיּוּךְ
    וְשַׂר הַכֹּל לְטוֹבָה
    וּבֶן אָדָם עָלֶה לְמַעְלָה עָלֶה
    וְאַהֲבַת תּוֹרָה
    אַהֲבַת תּוֹרָה

    אַהֲבַת תּוֹרָה.


    אֲנִי עֲדַיִין שׁוֹאֶלֶת
    כָּל רֶגַע שׁוֹאֶלֶת
    אֲבָל פַּעַם בְּ
    מַבִּיטָה בּוֹ וְשׁוֹתֶקֶת
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: משולש ברמודה, בחלל הריק, רפב ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    @גאווהסקריפט @וריטסרום @משולש ברמודה באמת שנורא מרגש אותי כל התגובות. כל מילה וכל פסיק. תודה על זה
  • 777
    • ח
    שיתוף - לביקורת חמין של מעלה
  • ח.ד. וחלק //
    • טור הומור בסגנון של 'סוללה חזקה' - מ. ארבל,
    ביקורות ותגובות יתקבלו בברכה!


    לא היה חם מדי באותו יום, שבו צעדתי לתומי ברחובות ירושלים, הלוך ושעמום ליד השטיבלאך 'עונג התפילה',
    (שאגב, רבים וטובים כבר התפלמסו ודנו אודות השם המעניין שנבחר לפאר את מקום התפילה השוקק חיים 24 שעות ביממה, אף לאלו המהדרים ומתפללים שחרית ב - 4 אחר הצהריים, עד שלבסוף הבינו שמדובר בעונג רוחני עמוק ועליון השמור לתפילות בשעות הפיציות של הלילה והשעות הענקיות של היום.)

    וכך, בעודי מתהלך ושקוע במחשבות על כל מה שזז, והנה עולה באפי ריח נפלא ומשתק, מעודן ונקי, מעין עולם הזה, ריח מריח וריחני,
    נינוח, ניחוח ונימוח, ועוד שלל כינויים העולים במוחי ומטריפים את מחשבתי.

    הבטתי אנה ואנה וכיוון שלא מצאתי את שחשקה נפשי (קרי: את מה שעומד מאחורי אותו ריח נפלא וכו') החלטתי ללכת לפי הריח (וכו', כבר אמרנו?) כמאמר הכתוב: 'למקום שאדם מת לילך שם - לשם מוליך את נפשו'.

    מיד שמתי כפי, דהיינו - רצתי בטירוף חושים טוטאלי אל עבר מקור ה - וכו', ואז מצאתי את המקום...

    היה זה שלט ענק שמרוח על קיר בממדים אסטרונומיים ועליו רשום באותיות קידוש של שבת:
    "ברוכים הבאים לטשונטיאדת הכיכר!
    בעקבות הביקוש, פתחנו גם במוצ"ש על מנת שח"ו בל נשכח את המאכל שכובש את הציבור החרדי!"

    מול מודעה כזאת מי נשאר אדיש? לא עת לחשות!, אמרתי לעצמי וחיש נכנסתי למקום השופע ריחות שבמקומות אחרים קוראים להם 'מזעזעים' אבל כידוע אצלנו, אין מזלזלים באופן כה בוטה על משהו שאחרים אוכלים אותו לתיאבון, (כמאמר הכתוב 'מ'טאר נישט זאג'ן איכס האף עס'ן) אלא מבינים לאמת שמדובר בריח גן עדן ממש!

    מסביבי יושבים אנשים השקועים ראשם וכולם באופן מפלצתי בעויילם הזה הגבוה ביותר, מפריסי פרסה למהדרין.
    בדלפק עומדים כמה עובדים המשרתים את קהל הלקוחות ההולך וגדל (תרתי משמע) זה בטשולנט וזה בקוגל, מי מסתפק ביאפצ'אק לבד ומי רוצה לפטם עצמו ביתר מכך, הצד השווה שבכולם שהגם הם נכנסין רזים - הרי שביציאתם כרסם רחבה עד מאד ומנופחת כהוגן
    ורק בעזרת טרקטור שמרחיב את הפתח בד' אמות (במצב הטוב...) אלו מצליחים לצאת חזרה אל אויר העולם הצח.

    נפשי מתאוה בחמין חם ועסיסי, נוטף נוזל בלתי מזוהה ואת רצוני אני מדגיש היטב לאדם שמאחוריו עומד - בסיר ענק - השחור שחור הלזה. הלה מבין לרוחי (ולבטני) ולאחר מספר שניות מוגש מול עיניי מה שכל כך ציפיתי לו.

    הוצאתי את ארנקי כדי לשלם והנה המוכר מסנן מבעד לפיו מספר ספרות כלשהו.
    נדמה לי שלא שמעתי מספיק טוב, לכן אני מבקש שייתן לי בבקשה מחיר.
    ההוא אומר שוב את אותן הספרות והריני מזדעזע ת"ק על ת"ק פרסה וקורס על רצפת המזללה (המזבלה).

    לאחר כוס מים שמשיב את רוחי, אני שוב קולט באיזו סיטואציה הזויה אנוכי נמצא, שבמקום מספר שקלים אני אמור לשלם דירה למען המאכל (העב"ם) הזה. אי לכך ובהתאם לזאת אני תופס רגליים ונמלט משם כאחוז דיבוק.

    בעודי מתאושש מהחוויה המפוקפקת שעברה עלי, אני עובר ליד ביתי והנה שלט ענק מקדם את פניי:
    "טשולנט שמסדר לכם את הראש! בואו והיווכחו איך גם כשהכסף יוצא - האוכל נכנס!"
    ליד השלט עומד שכיני שלפני יומיים סיים להוציא מרפסת ונקלע לחובות עצומים.

    אם נראה היה לי שלא חם היום - הרי שהתבדיתי, נהרות זעה זלגו מגופי.
    "ר' יודה" אני פונה אליו, מזועזע. "זה שלך?"
    ההוא ניגש אלי ולוחש לאזני תוך קריצה רבת משמעות: "ידידי, מה לא עושים בשביל פרנוסע..."

    מאז לא פסק מאפי ריח הטשולנט לעולם...
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הספרן, אוראל סולטן, חומר מסווג ועוד 26 משתמשים29 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    ח.ד. וחלק
    תודה. חח! לקחתי!
  • 147
    • N
    שיר יעוף ברוח
  • Noa rom //
    • בַּסּוֹף אַתָּה
    שׁוֹכֵחַ⁠,
    פַּחַד
    בּוֹרֵחַ⁠,
    בָּרוּחַ⁠
    עָף.
    בַּסּוֹף אַתָּה
    זוֹרֵחַ⁠,
    רֹגַע
    נוֹכֵחַ⁠,
    הַכֹּל
    פּוֹרֵחַ⁠
    מִדְּאָגָה חַף.
    בַּסּוֹף אַתָּה
    יוֹדֵעַ⁠
    שֶׁאֱמֶת
    הוּא יוֹצְרָם,
    יוֹדֵעַ⁠
    יִצְרָם
    וְיִצְרְךָ.
    בַּסּוֹף אַתָּה
    יוֹדֵעַ⁠
    שֶׁבַּסּוֹף
    זֶה נִגְמַר,
    יְסוֹדוֹ⁠
    מֵעָפָר -
    מוּרָם,
    כְּחֶרֶס
    הַנִּשְׁבָּר -
    אָדָם.
    בַּסּוֹף אַתָּה
    יוֹדֵעַ⁠
    צְעָקָה מְהַדְהֶדֶת,
    כַּחֲלוֹם
    יָעוּף,
    כְּרוּחַ נוֹשֶׁבֶת.

    #יעוף ברוח#

    אשמח לשמוע חוות דעת וביקורת מקצועית :)
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קולמוס בודד, גאווהסקריפט, מלי וייס ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 2 3 4 17K
    • מ
    שיתוף - לביקורת פאנפיק מרגל להשכרה| אלישמע
  • מוז'יניקית //
    • "אייל?"
    "אלישמע, כמה פעמים ביקשתי ממך לדפוק לפני שאתה נכנס לחדר העבודה שלי?" אמר אייל בנועם מבלי להרים את ראשו מהמסך.
    אלישמע עיקם את אפו במורת רוח. כמה שאהב את אייל והעריך אותו, היה בליבו לא מעט כעס על אביו החורג.,"אני מצטער" אמר אלישמע בלא צער, "רק רציתי לעדכן אותך לפני שאני עוזב" קולו היה סתמי.
    "עוזב. יפה, ספר לי על זה" אייל הסווה את הפתעתו טוב מאוד. הוא הרים את עיניו והביט בעניין באלישמע העומד שמוט כתפיים, תיק עצום ממדים תלוי על כתפו האחת. אלישמע, כפי שצפה אייל, הפך לנער סוער ומרדן, בן- עשרה ממוצע שמשתדל להתנהג לפי כל התרחישים שמובאים בהנחיית הורים לגיל ההתבגרות. בשלב כלשהו הוא החל לקרוא לאייל בשמו, גורם לחוגלת לרדת עליו בלי סוף. אליצפן ושילה התרחקו ממנו, עוד קטנים ותמימים.ועכשיו הוא רוצה לעזוב. אייל סגר את המחשב הנייד בנקישה, והזמין את אלישמע לשבת.
    "אוקיי, בחורצ'יק. דבר ראשון, אמרת לאמא? כלל לחיים- עם אמא אף פעם לא מתחילים" קרץ אייל.
    "כן" אמר, מבטו מושפל.
    "אז לאן אתה עוזב?" שאל אייל בחבריות.
    "מכינה קדם צבאית. כבר התקבלתי" מבטו הפך עז, והוא הרים את פניו שהפכו בטוחות בעצמם לעבר אייל.
    "אוקיי, מה הלאה?" המשיך אייל, מחשב כמה מהלכים קדימה.
    "מז'תומרת? זהו. אני מתכנן להתקבל לקרבי, אולי להמשיך אחר כך קדימה" ניצוץ בער בעיניו של הצעיר.
    "מה זה קדימה? שייטת? שב"כ? מוסד?" חייך אייל.
    "נראה" נימת קולו הסגירה שבדיוק לזה התכוון.
    אייל שתק, מסתכל לתוך עיניו של אלישמע. הם שתקו למשך 10 דקות ארוכות. בסיומן קם אלישמע והכתיף את התיק בתנועה בוטחת.
    "טוב, אז, שלום" אמר, הסתובב, והלך.
    "להתראות" אמר אייל בחום, צופה אחר הבן שאהב וגידל, חינך וטיפח, הולך.

    חודשיים לאח"מ
    מכינה קדם צבאית בית ישראל, גילה.
    "שבת חופשית, שבת חופשית" זמזם עוז, אחד מארבעת הנערים איתם חלק אלישמע את חדרו בפנימיה, וחברו הטוב.
    "אני אצלך השבת?" שאל אלישמע את השאלה הקבועה, מתמתח בעייפות.
    "לא חושב, אנחנו נוסעים לסבתא שלי באילת, נשארים שם עד רביעי" אמר עוז, מושך בכתפיו בהתנצלות.
    אלישמע התעורר לחיים. "הופה, שיהיה לך בהנאה שם". אוף. עכשיו יצטרך לבקש ממישהו אחר להתארח בשבת. לבית לא חזר מאז עזב לפני חודשיים. זה היה קשה, אבל הוא צריך את הנתק הזה.
    הוא התרומם, והעיף בדרכו כוס מים שאחד הבחורים השאיר על השידה, נרטב כולו.
    איזה יום גרוע. הוא קם ממיטתו וירד לארוחת הערב עם עוז. . הם התיישבו סביב שולחן רחב, ותוך כמה דקות התמלא השולחן בבני גילם.
    "הי, אורי, יש מצב אני אצלך השבת?" פנה ליושב לשמאלו.
    "מצטער, בחור, יש לנו כבר 7 חבר'ה, אמא שלי לא תהיה בקטע" התנצל אורי ושקע חזרה בצלחתו.
    הוא ניסה אצל עוד שני בחורים, אך גם להם היו תירוצים שונים.
    הוא היה כמעט היחיד שלא חוזר לבית בשבתות חופשה. עייף ומצוברח חזר אלישמע לחדרו, וחיש קל נרדם בבגדיו.
    בבוקר הוא קם מוקדם, ותכנן, מלא מרץ, למצוא משהו להתארח אצלו עוד לפני משימות הבוקר. בדרך מהתפילה לארוחת הבוקר קראו לו לטלפון הציבורי. הוא ניגש לעמדה הקטנה, תמה. עם אמא הוא מדבר כל יום שלישי. מי יכול להתקשר אליו?
    "אלישמע? זו חוגלת. "מה איתך? לא ענית לי לטלפון" קולה היה עליז.
    "הי, חוגלת, אני בסדר" ענה, המום. מה יגיד לה, שהכניס אותה ואת אייל לרשימה השחורה?
    "יש מצב אתה בא לשבת? עושים שבת כל הדודים אצל סבא וסבתא. איך אתה עם זה?"
    "אני, לא נראה לי, חוגלת, אני מתארח אצל חבר" שיקר.
    "חבל… טוב, אם אתה בכל זאת משנה את דעתך תגיע אפילו בלי להודיע, אבא מסר שהוא יחכה לך"
    אייל אמר שהוא יחכה לו.
    הוא ניתק, מהורהר. זה יכול להיות טוב. לא, זה לא, זה מה שחסר לי, להיות עם אייל וכל המשפחה המורחבת לשבת שלמה….
    שלם בהחלטתו, הוא ניגש לארוחת הבוקר, שואל כל בחור שנקרה בדרכו אם יוכל לארח אותו. כמה הבטיחו שיצרו איתו קשר אם זה יהיה אפשרי. בשתיים בצהריים הוא כבר היה מיואש. הבחורים האחרונים עזבו את המתחם, והשרת הקשוח דחק בו לצאת כבר. לאחר חצי שעה הוא יצא, אחריו השרת, נועל את הדלת. מה הוא עושה עכשיו.
    עלוב ומבויש הוא עמד בצד המדרכה, מנסה לדלות ממוחו משהו אצלו יוכל להתארח.
    לפתע צלצל הנייד שלו. הוא קפץ, וענה במהירות לחברו.
    "כן, אלישמע? זה נווה שיר. אתה עדיין צריך אירוח לשבת או שכבר לא רלוונטי?"
    "בטח, בטח, איפה אתה גר?" הוא קפץ על המציאה בשני ידיים.
    "קצרין. קצת רחוק, כדאי שתזדרז לאוטובוס האחרון…"
    אלישמע לא הספיק לשמוע את המשך דבריו וקפץ לאוטובוס לתחנה המרכזית. הוא הגיע לתחנה המרכזית, ורץ כל עוד רוחו בו לאוטובוס שהחל לעזוב את התחנה. הוא פספס אותו. מתנשם, הוא רץ לעבר אוטובוס לחיפה, לפחות יתקדם צפונה. הוא הספיק אותו. בדרך קיבל טלפון מאמא. היא שכנעה אותו לבוא, אך הוא התנצל ואמר שלא יבוא. ב4 הגיע לחיפה. לקח טרמפ לצפת. הוא ניסה לעצור עוד טרמפ לקצרין, אך ללא הועיל. השמש החלה נוטה מערבה, ואלישמע נלחץ. השבת התעתדה להכנס ב5:10. השעה הייתה 4:55 כשאלישמע עוד עומד מותש על הכביש הראשי היוצא מצפת, מיואש.

    אסיף
    אייל התרחק מההמולה של כמה- דקות- לפני- כניסת- שבת בסלון בבית חמיו וחמותו וענה לטלפון.
    "אלישמע?!" אמר בקול רך.
    "כן, אני תקוע פה ליד צפת. הייתי אמור להיות אצל חבר. יש סיכוי אתה בא לקחת אותי הביתה, אבא?"
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שרה מגד, איי סיישל, שרית הפילוסופית ועוד 63 משתמשים66 //
    74 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    bookworm
    יכול להיות... בכל אופן היה מצוין בדם קר שיש לאמנדה ילדה בת 13 בשם קאלי אולי אפשר לעשות שהיא הלכה...
  • 470
    • ס
    שיתוף - לביקורת נשמה שלי
  • ספרי מוסר //
    • אז למרות שהמקדם הוא 'שיתוף לביקורת'
    בעקבות הדיון של     @לאונרד כהן אזרתי אומץ לשתף,
    אשמח עם כל מילה.


    נשמה שלי!
    אני רוצה שתמשיכי לחיות,
    חייבת שתמשיכי לשרוד, ולהגיע רחוק.

    רק בשביל להמשיך להיות אני, אל תעלמי לי פתאום.
    אל תברחי נשמה, אני צריכה אותך חזקה.

    בשבילי, בשביל כל העולם, את מקשת אבנים וסלעים.

    כולם מנסים לשבור את הרצונות שלך, אותך, ואת לא יוצאת,
    זה כואב לך.
    הטלטולים מחוררים בך,
    משחקים בך שקר. אמת.

    וזה שורף, תרשי לי לומר שאת גיבורה.

    תרשי לי לומר ולבקש,
    להמשיך להיות.

    נשמה שלי,
    עם כל גל שאת עוברת, אני גדלה איתך.
    עם כל ארמון שמתנוסס לך, נבנים שניים חדשים.
    את לא רואה כלום
    את לא מרשה לי לומר לך את זה,
    אבל תדעי, אני יודעת .

    כמה אפשר לסבול, את שואלת אותי שוב ושוב
    בטוחה שנמאס לך,

    מעייף. וכה צורב.

    חשבת שכל המסע הזה יקרב אותך, יגביה,
    חשבת שתראי שכינה.
    כמה התאכזבת לגלות שאת כל כך רחוקה,
    אוי נשמה שלי.

    איזו אכזבה.

    את מקשת אור פעמונים
    רק בשביל העולם את קטנה מדי,
    אבל בשבילי, נשמה,

    את גדולה,

    בשבילי את יופי ותקווה,

    רק כי את כאן.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מוריופ, נועה noa, שפירא - ישראל ועוד 18 משתמשים21 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    תודה! מרגש לשמוע שריגשתי
  • 347
    • ת
    שיתוף - לביקורת תסריטון
  • תמרוז //
    • את התסריטון הזה רציתי להעלות למאמר שכתבתי, בשביל שיוכלו לראות איך ניראה תסריט. אבל אין דרך להעלות קבצים למאמר, אז אתם הרווחתם.
    זה המאמר.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Chaya Lea, אושרart, תהילה בצלאל ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 618
    • י
    שיתוף - לביקורת חוזרת לאבא
  • ילדה של אלוקים //
    • היא צועקת הצילו נלחמת בגלים,
    יודעת שאף אחד לא שומעה אותה חוץ מאלוקים,
    אבל בכל זאת היא לא מוכנה לבקש להתפלל אליו,
    היא רחוקה עכשיו מרגישה שעין גישה ,
    אסור לה היא כל כך הרבה חיללה,
    היא מתביישת מעצמה ,
    כמה בגדה לא הקשיבה שללה,
    אברה איסורים חטאה,
    התרחקה,
    וטבע,
    עמוקקקקק
    עמוקקקקק,
    בים הסוער,
    והיא רוצה לחזור לחוף,
    אבל אין אף מציל,
    אין סירה ולא ספינה,
    יש שם סערה,
    והיא שוב צועקת,
    נאבקת בגלים הגדולים המלוחים,
    שמאיימים לגמור לה את החיים,
    היא בוכה וכואבת,
    פתאום היא מתעוררת מסוחררת ומבולבלת,
    בוכה ומתנשפת,
    ממששת את המיטה והיא יבשה,
    פותחת את העיניים ומגלה את החדר שלה,
    ומבינה שזה היה חלום,
    היא לא בים עמוק,
    אבל הנשמה שלה כןןן,
    תקועה רחוק באמצע הים הסוער,
    מסתכלת על עצמה מתביישת ,
    היא החליפה לבוש,
    היום אין לה כבר חצאיות בארון,
    ולא את הטלפון מקשים של החרדים,
    אין לה את השמחה האושר האמיתי,
    אין לה מטרה ויעד לעתיד,
    אין לה חיים נמאס לה,
    והיא מתחילה להתגעגע להורים משפחה,
    לחברה לקהילה ,
    להיות חרדית במלחמה,
    חיילת נגד היצר,
    לקושי ההוא של לא להיסחף,
    ואז היא צועקת עליו אני יהודייה!!!
    אני הבת שלך שמתגעגעת,
    רוצה לשוב לבקש סליחה,
    למרות שלא מגיעה לי מחילה,
    היא מנגבת דמעות ,
    יוצאת החוצה לגשם לקור,
    אבל נעים לה עכשיו,
    יותר מתמיד,
    כי בדרך הביתה,
    לאבא ,
    לנצחים!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: .חיה פ, סבתא חביבה, studio-outline ועוד 20 משתמשים23 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ילדה של אלוקים
    תודה לכולם על הפירגונים ואני ממש אשמח עם יש לך דרך לשלוח לי למייל
  • 204
    • ח
    שיתוף - לביקורת הרפו ודעו.
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    עד שלא נבין את שורש ההרפיה,

    לא נבין את סוד הקיום.

    עד שלא נדע כי כל מה שאנו רוצים להשיג,

    נשיג בדרך של נחת ומתינות,

    בדרך של שלום ושלווה.

    עד שלא נתחבר לתדר של נשימה עמוקה וקבלה,

    עד שלא נחונן את נפשינו ברוגע,

    רוגע פנימי, שאינו תלוי באיש, ואינו תלוי בדבר,

    אלא רק באין עוד מלבדו.

    עד שלא נעניק לעצמינו את יישוב הדעת,

    המגיע ממנוחת הנפש,

    של עשייה מתוך נחת רוח,

    של תפילה מתוך נחת רוח,

    עד אז לא נדע מה הנחת רוח עושה בעולם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: המאושר!, מוריופ, .חיה פ ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    זה עמוק ממש
  • 395
    • ❤
    שיתוף - לביקורת מה שלומי, שיתוף (נראה לי טקסט. כי שיר זה זה לא.)כמובן שאשמח להערות והארות..
  • ❤️אילולה❤️ //
    • מָה שְׁלוֹמִי



    שְׁלוֹמִי נָע בֵּין יֵאוּשׁ
    לְקַבָּלַת הַמְּצִיאוּת, כְּמוֹ שֶׁהִיא.
    הֲבָנַת הַגְּבוּל הַדַּק שֶׁמְּחַבֵּר
    בֵּין לִהְיוֹת מַלְכָּה
    לְהַמְלִיךְ אֶת הָאֵל עֲלֵי.
    שֶׁזֶּהוּ סוֹף הַתְחָלַת הַפִּתְרוֹן.
    לָרָעֵב הַבִּלְתִּי נִגְמָר בַּנֶּפֶשׁ
    לְהִתְחַדְּשׁוּת.
    לְתִיעוּד מִלִּים, שֶׁשָּׁווֹת אוֹתִי
    שֶׁחַיּוֹת בִּי.
    שֶׁמַּצְדִּיקוֹת אֶת קִיּוּמִי.
    דּוֹפְקוֹת עַל דֶּלֶת נַפְשִׁי כְּמִתְיַמְּרוֹת לַהֲפֹךְ
    לְחֵלֶק מִמֶּנִּי.
    וַאֲנִי. אוֹטֶמֶת אֶת קוֹל
    חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי שֶׁצּוֹרְחִים מִבַּעַד לְסוֹרְגֵי הַזָּהָב.
    שֶׁלֹּא יִרְאוּ. שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ. נֶפֶשׁ מְדַמֶּמֶת.
    לֹא יְכוֹלָה לִצְעֹק.
    מִלִּים; כָּל עוֹד הֵם לֹא נִכְתְּבוּ אֵין לָהֶם מַשְׁמָעוּת.
    וְזֶה כָּל כָּךְ אַבְּסוּרְד,
    כִּי דַּף לֹא יָכוֹל לִצְעֹק וְגוּף נוֹשֵׁם, חַי. כֵּן.
    אָז לָמָּה מִלִּים מִתְיַמְּרוֹת לְסַפֵּק,
    אֶת כָּל צָרְכֵי הַלֵּב נֶפֶשׁ וְהַגּוּף יַחַד.
    זוֹהִי מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הִתְמַכְּרוּת, שֶׁל עִבּוּד הַכָּרָה.
    הַקּוֹנְפְלִיקְט בֵּין מָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה.
    לְמִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה
    לִהְיוֹת.
    וּדְמָעוֹת, גֶּשֶׁם שֶׁל אוֹקְטוֹבֶּר כְּבָר יִבֵּשׁ הַכֹּל,
    מָסַכֵּי עֵינַי כְּבָר לֹא מַסְגִּירִים אֶת פְּנִימִיּוּתִי.
    יָם הַמֶּלַח, כְּבָר לֹא מְסַפֵּק מְלָחִים בְּרִיאִים, כָּאֵלֶּה שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים
    לְתוֹךְ טִיפּוֹת תְּמִימוֹת שֶׁנּוֹפְלוֹת עַל לֵחִי.
    שֶׁל אִישָּׁה. שֶׁל יַלְדָּה.
    שֶׁנּוֹשֶׁמֶת עוֹד כַּמָּה נְשִׁימוֹת, כְּאִלּוּ הֵן יְקָרְבוּ אוֹתָהּ עַל אוֹשֵׁר.
    וְאַהֲבָה.
    וּמִתְבַּדֶּה
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אנטוריום, ניק 132439, ח.ד. וחלק ועוד 10 משתמשים13 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ❤
    ❤️אילולה❤️
    אהמ, אני אנסה טוב?:)
  • 269
    • ר
    ביקורת ספרות אשמח לחוות דעתכם על הסיפור : כיצד החיות מתכוננות לחורף?
  • רחלים //
    • וכן לאיזה גיל הייתם מתאימים אותו? אני כיוונתי לגן חובה:

    עוד לא התפרסם, ועוד לא עבר הגהת ניקוד,

    רוּחַ קְרִירָה נָשְׁבָה בַּיַּעַר עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים הַחֲשׂוּפוֹת, הֶעָלִים כְּבָר מִזְּמַן אִבְּדוּ אֶת צִבְעָם הַיָּרֹק וְהִנֵּה הֵם שׁוֹכְבִים עַל הָאֲדָמָה הַקָּרָה מְשַׁוִּים לָהּ מַרְאֶה אָדֹם לוֹהֵט.. הַשֶּׁמֶשׁ, חִוֶּרֶת וְחַלָּשָׁה, הִסְתַּתְּרָה מֵאֲחוֹרֵי עֲנָנִים אֲפֹרִים, כְּאִלּוּ בּוֹשָׁה לְהַבִּיט עַל הַיַּעַר הַמִּתְכּוֹנֵן לְשֵׁנָה אֲרֻכָּה.

    "הַדֹּב הַגָּדוֹל, אֵיפֹה אַתָּה?" קָרְאָה צְפַרְדֵּעַ יְרֻקָּה בְּקוֹל צָרוּד.

    "כָּאן, כָּאן!" הֵשִׁיב הַדֹּב מִקֶּרֶב הַמְּעָרָה שֶׁלּוֹ, קוֹלוֹ חָזָק וְרָגוּעַ גַּם יַחַד "מָה שְׁלוֹמֵךְ צְפַרְדֵּעַ?"

    "בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר," עָנְתָה הַצְּפַרְדֵּעַ, "רַק קְצָת קַר לִי. שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה מִתְכּוֹנֵן לִישֹׁן כָּל הַחֹרֶף."

    "נָכוֹן," אָמַר הַדֹּב, "צָרִיךְ לֶאֱגֹר שֻׁמָּן. הַחֹרֶף הַזֶּה נִרְאֶה לֹא קַל."

    "וּמָה אִתְּךָ, סְנָאִי?" שָׁאֲלָה הַצְּפַרְדֵּעַ, "רָאִיתִי אוֹתְךָ אוֹסֵף אֱגוֹזִים בְּקֶצֶב מְסַחְרֵר."

    "כֵּן," עָנָה הַסְּנָאִי, "צָרִיךְ לְהָכִין מְלַאי. הַחֹרֶף אָרֹךְ וְהָאֱגוֹזִים טְעִימִים. אֲנִי אוֹסֵף הַרְבֵּה אֱגוֹזִים, וּפֵרוֹת יַעַר וּמַחְבִּיא בְּגִזְעֵי הָעֵצִים, חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה אֹכֶל לִפְנֵי בּוֹא הַחֹרֶף". וּכְבָר קָפַץ לוֹ הַסְּנָאִי בִּקְפִיצָה מַרְשִׁימָה וְנֶעֱלַם מֵאֲחוֹרֵי הָעֵץ הַקָּרוֹב.

    "וַאֲנַחְנוּ הַחֲסִידוֹת?" נִכְנְסָה לְשִׂיחָה חֲסִידָה, מַנִּיחָה אֶת רַגְלָהּ הָאֲרֻכָּה עַל עָנָף כָּרוּת, כְּנָפֶיהָ פְּרוּשׂוֹת כְּאִלּוּ מִתְכּוֹנֶנֶת לִתְעוּפָה "יוֹצְאוֹת לְחוּץ לָאָרֶץ, עוֹבְרוֹת לַאֲרָצוֹת חַמּוֹת יוֹתֵר. לָנוּ, הַשָּׁמַיִם הֵם הַגְּבוּל. וַאֲנַחְנוּ, הַחֲסִידוֹת, נוֹדְדוֹת אֵלָיו."

    "אִתָּן תִּנְדְּדוּ," הִנְהֵן הַדֹּב, "תָּעוּפוּ לַאֲרָצוֹת חַמּוֹת."

    "נָכוֹן," אָמְרָה הַחֲסִידָה, "אֲבָל עֲדַיִן קָשֶׁה לְהִפָּרֵד מֵהַיַּעַר."

    כֻּלָּם הִבִּיטוּ בָּהּ בַּהֲבָנָה.

    "בָּררר.. אֵיזֶה קֹר" חִפּוּשִׁית קְטַנָּה מְשַׁפְשֶׁפֶת כְּנָפַיִם אֲדֻמּוֹת, "אוּלַי, מִתַּחַת לְאֶבֶן הַגְּדוֹלָה הַהִיא, אֶמְצָא מַחֲסֶה חַמִּים. אוּלַי, שָׁם, אַצְלִיחַ לִשְׂרֹד אֶת הַחֹרֶף הַקָּשֶׁה. אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ."

    "הַחַיִּים בַּיַּעַר בַּחֹרֶף הֵם שׁוֹנִים," אָמְרָה הַצְּפַרְדֵּעַ, "שָׁקֵט יוֹתֵר, רָגוּעַ יוֹתֵר."

    "נָכוֹן," אָמַר הַדֹּב, "אֲבָל גַּם קְצָת מְשַׁעֲמֵם."

    "לֹא נוֹרָא," אָמְרָה הַצְּפַרְדֵּעַ, "נַגִּיעַ לָאָבִיב."

    "וְאָז הַכֹּל יִפְרַח מֵחָדָשׁ," הוֹסִיף הַדֹּב.

    הַדֹּב מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, מֵרִיחַ אֶת הָאֲוִיר הַצַּח וְהַקָּרִיר בְּאַפּוֹ הָרָחָב . "טוֹב, נִרְאֶה לִי שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִכָּנֵס לַמְּאוּרָה. אָכַלְתִּי מַסְפִּיק כְּדֵי לְהַחְזִיק מַעֲמָד עַד הָאָבִיב." הוּא מַבִּיט בֶּעָלִים הַצְּהֻבִּים הַנּוֹשְׁרִים מֵהָעֵצִים, כְּאִלּוּ מְבַקֵּשׁ לְהִפָּרֵד מֵהֶם עַד הָאָבִיב, קָם בִּכְבֵדוּת, גּוּפוֹ הַגָּדוֹל רוֹעֵד מְעַט, כְּאִלּוּ מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר אֶת עֲיֵפוּתוֹ וּמַתְחִיל אֶת דַּרְכּוֹ הָאִטִּית אֶל הַמְּאוּרָה הַחֲמִימָה.


    צְפַרְדֵּעַ מַבִּיטָה עַל הַיַּעַר הַסּוֹבֵב אוֹתָהּ, עַל הָעֵצִים הָעֲרוּמִים, עַל מַרְבַד הֶעָלִים הַצָּפוּף שֶׁלְּמֻרְגְּלוֹתָם. הַחַיִּים בַּיַּעַר לִקְרַאת הַחֹרֶף שְׁקֵטִים מְאֹד. הִיא קוֹפֶצֶת קְפִיצָה גְּדוֹלָה, מַגִּיעָה לְאֵזוֹר הַבִּצּוֹת. חוֹפֶרֶת בַּבֹּץ הַחַם וּמִתְכַּסָּה. הִיא תִּתְעוֹרֵר לִקְרַאת הָאָבִיב, הַכֹּל כְּבָר יִפְרַח מִסָּבִיב. בֵּינְתַיִם בַּיַּעַר מִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט עָמֹק. רַק הָרוּחַ הִמְשִׁיכָה לִנְשֹׁב, נוֹשֵׂאת אִתָּהּ אֶת סִפּוּר הַחֹרֶף הַקָּרֵב.
    • תודה
    Reactions: תמרוז, שירת הכוכבים, yael305 ועוד 2 משתמשים5 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רחלים
    אז הסיפור עבר שדרוג בזכותכן והוא באמת יפה יותר.
  • 446
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת נשמה שכזו
  • פרפרזה //
    • מתזזת ללא הפסקה, מנתרת ללא הפוגה. שנייה פה והופ כבר שמה. מתחילה מטלה ותוך כדי עוד כמה. באה לסיים את הראשונה וכבר נוספו אחרות באמצע. תכנון? מה זה בכלל?! הכל אצלי בפתע.

    מאחרת כרגיל, טסה לתחנה. לא שמה לב, מחליקה על קליפה של בננה. מתאוששת, מדדה לאוטובוס. מתיישבת, מרחפת ברחבי הגלובוס. מתעוררת, היי! אני בדרך ההפוכה! בעצם, מה בכלל הייתי צריכה? אהה, נכון. אוקיי, אולי אמצא פה דבר מה. טלפון: "הרב קו שלך! נשמה". שלי? רגע, מתי? איפה? איך? ולמה אתה מגחך?!

    מכינה עוגה, אין אבקת אפייה. רצה לשכנה: מה נשמע, דא והא. תוך כדי תשובה משחילה עוד שאלה. השיחה הסתיימה ונשכחה המשאלה. קופצת למכולת, אויש, הכסף! לא נורא, יש הקפה. בחוץ בשבריר שנייה, "לא לשכוח לשלם" היא מטיפה. חוזרת לעוגה, לא! חסרה לי ביצה! שיהיה בלי ויאללה, אין לי כוח לעוד ריצה. דוחפת לתנור, מתפנה לכביסה. אוי, הריח... לא נורא, לפחות הביצה לא נכנסה.

    מתיישבת לאכול, היי, נטלתי ידיים? רגע, לאן נעלם הלחם בינתיים. פותחת ת'מקפיא, רק שלא יראו מה הולך פה. אולי במקרר? בארון? האא נכון, עם השמפו... מוזגת כוס שתייה, אופס, היא שוב נשפכה. סליחה, אני היום קצת שפוכה. מסיימת. רגע, בירכתי כבר? "הפנים שלך... יש שם איזה דבר..." אוף, איזה בושות! ת'אמת, זה כבר לא חדשות.

    איפה אני? מה אני רוצה? מה חשוב ממה? מנסה להתביית, התודעה משייטת אי שמה. לחשוב מי בכלל מצליחה? אני? הצחקתם, אבל זו כבר לא בדיחה!

    ADHD
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: סבתא חביבה, דבשיה, רות ב. ועוד 10 משתמשים13 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    .
  • 488
    • ה
    שיתוף - לביקורת גוף גוף
  • הווה פשוט //
    • גּוּף גּוּף
    יָא רַמַּאי גָּמִישׁ וּסְמוּק לְחָיַיִם.

    אֵין לִי עוֹד כֹּחַ לְהִתְלַקֵּחַ אִתְּךָ
    לִחְיוֹת בַּקֶּצֶב הַמְּטֹרָף שֶׁלְּךָ
    הוֹצֵאתָ לִי תָּ'מִּיץ כְּבָר
    הָיִיתָ עָלַי לְזָרָא.

    נוֹטֵף אַשְׁלָיוֹת מְבֻלְבָּלוֹת
    מִתְפָּרֵץ מִיּוֹם אֶל יוֹם אֶל יוֹם
    חוֹלֵף בִּיעָף עַל חָדְשֵׁי תִּסְכּוּל
    עַל שְׁנוֹת אַכְזָבָה מְרִירוֹת
    מְדַלֵּג כְּאָחוּז אָמוֹק
    מִלַּיְלָה אֶל לַיְלָה
    מִתְנַשֵּׁף
    שׁוֹעֵט בֵּין לֶהָבוֹת
    דּוֹרֵס וּמְנַתֵּץ לְלֹא אַבְחָנָה
    מוֹתִיר אַחֲרֶיךָ פִּסּוֹת חַיִּים
    עֲקוּרוֹת, חֲרוּכוֹת, מְדַמְּמוֹת.
    וּמַפַּח נֶפֶשׁ מְכַסֶּה כְּאָבָק
    אֶת שִׁמְמַת הַחֲלוֹמוֹת.

    מָה כְּבָר נָתַתָּ לִי
    כַּפִּית דְּבַשׁ קְטַנָּה
    אוֹ שְׁתַּיִם
    וְגַם אָז בְּעֵינַיִם כְּבוּיוֹת
    בְּלִי לָנוּחַ רֶגַע
    וּבְלִי לְהִתְחַשֵּׁב בִּכְלוּם
    תִּדְהָר
    בְּצְרָחַת פֶּרֶא
    אֶל קַו הַסִּיּוּם.

    סִפְלֵי תַּעֲנוּגִים שֶׁגָּמַעְתָּ
    לֹא הִרְווּ בְּךָ שׁוּם צִמָּאוֹן
    מְשֻׁלְהָב וְעוֹרֵג תִּסְתַּעֵר
    לְעֵבֶר
    יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן

    .
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: אוראל סולטן, לרקוד על הירח, ה' תמיד עוזר ועוד 26 משתמשים29 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    כל כך. מדהים
  • 252
    • I
    שיר רק מילה ,,,, וההיית חבר
  • ilan p //
    • היית חבר
    היית לי כמו אח
    לפרק את הלב
    מכיל כלכך
    ופתאום
    תפנית
    הזמנת מונית
    וברחת
    למקום
    בלי עומס רגשות
    בלי התפרקות של שעות קשות
    אולי נתפסת על ,,,,,
    מילה שאמרתי ,,,
    אולי על החצי חיוך שלא גמרתי
    ולמדתי שגם לדבר
    זה לא פשוט
    מילה מיותרת
    ואתה סמרטוט
    מי ישיב את המילה
    מי יחזיר אותי להתחלה
    וצריך ללמוד
    עוד ,,,
    ועוד ,,,
    ועוד ,,,
    • תודה
    Reactions: tmr, גאווהסקריפט, הווה פשוט ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    עצוב. אני יותר מאשמח אם תסביר קצת
  • 183
    • ה
    שיר תפילה של אמא אלולית
  • הטעם המושלם //
    • אבא שלי- אתה יודע
    לך אני לא צריכה לספר
    לך אני לא צריכה להגיד
    שעל כל נפילה- כמעט קימה
    שעל כל לשון הרע אחד
    עשר נשיכות שפתיים.
    לך אני לא צריכה להגיד
    כמה הלב רוצה להיות קרוב
    כמה הנשמה משתוקקת
    לצאת מתוך הבור והבוץ.
    לך אני לא צריכה לספר,
    לך אני צריכה להרים עיניים
    מתוך הכלים של הילדים שלך
    מתוך ההשכבה של הילדים שלך
    מתוך הילדה שלך ששוב בוכה
    מתוך הבן שלך שהתחתן איתי הבת שלך
    שגם הוא צריך מילה טובה וגם שתיקה.
    מתוך השתיקה ששתקתי לשכנה במקום הלא נכון
    מתוך המילה שאמרתי לבעלי במקום הלא נכון.
    מתוך התפילה המלווה בילדים האהובים שלך.
    שעכשיו צריכים משחק ועוד רגע ממתק.
    כי זוהי תפילה מהלב. תפילה מהנשמה.
    והיא- תמיד במקום. תמיד- אצלך אבא'לה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הווה פשוט, התאומה, מינדי שטרן ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    אהבתי מאד גדוש כנות, ואמונה מוחשית
  • 582
    • הלוחשת לתווים
    שיר 50 שורות-חרוז אחד
  • הלוחשת לתווים //
    • ניסיתי לאתגר את עצמי בסתם יום משועמם, לכתוב שיר עם 50 שורות, מקסימום 3 מילים בשורה, ו---- אותו חרוז.
    רגע רגע... עוד לא גמרתי את תנאי האתגר, הוא צריך להיות על אותו נושא, ו--- להיכתב בשעה אחת!!!
    (זה מובן שאסור לחזור על חרוז פעמיים, נכון?)
    זה התוצאה, אשמח להערות והארות.

    אבודים?!
    משינה נפרדים
    באוטובוס עומדים
    כשבאים- לימודים
    שיעורים מטרידים
    בין כיתות נודדים
    בעומס מתמודדים
    בשגרה נלכדים
    לתכנות משתעבדים
    על פרויקטים שוקדים
    זמן שודדים
    לחץ מודדים
    תרגול- קידודים
    אלגוריתמים- חידודים
    פסיקים נמדדים
    ציון מורידים
    חיים במאדים
    חצי שלדים
    נשארים בודדים
    קשרים מחלידים
    מזניחים ידידים
    חשים אבודים
    החיים מעידים
    על תכנות מתאבדים
    בחורף רועדים
    בקיץ מתאדים
    בשיטפון נאבדים
    משמעות מאבדים
    עיקר מכחידים
    בתפל לכודים
    לצליליו רוקדים
    אמת מפסידים
    בשקר מדדים
    בדמיון מתבדים
    על קטנות יורדים
    חיים רדודים
    פתאום נרעדים
    הבנה מעבדים
    אנחנו יהודים
    מאומות נפרדים
    את בוראנו עובדים
    מטרה מכבדים
    על מסלול צועדים
    עם מומים נולדים
    לשלימות נועדים
    לפעמים מועדים
    באמונה מרפדים
    על הטוב מודים
    בחגים, מועדים
    עיקר מחדדים
    וכל השאר- בונוס!!!


    (החלטתי לשנות את המילה האחרונה... בתחילה כתבתי שם חסדים, ואז החלטתי שהכותרת גם נקראת שורה, ולכן השורה ה51 לא נמצאת באתגר. מותר לי, נכון?)
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מישהי--, ריקי ק., מ נ ועוד 37 משתמשים40 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    כתבתי קידודים... לא כתבתי קודים כי זה במלעיל, וזה יותר מציק 😉
  • 2K
    • ש
    אתגר אתגר דו שבועי- גלגל חוזר בעולם
  • שיבת ציון //
    • בס"ד

    "אנחנו נעשה את זה", לאט פרוטגוניסט בתעוזה. הוא פצח פיסטוק והשליך את הקליפה אל השקית שבידו, "לא בטוח", בהה באופק, לועס.
    "בטח שבטוח!", פרוטגוניסט כווץ את מצחו, "שום דבר לא ימנע בעדנו!".
    "כן", המשיך הוא ללעוס בשעמום, "חוץ מפקק קטן, או רמזור אדום בדרך.".



    "אנחנו נצליח!", אנטגוניסט התגלגל מצחוק, "הפעם נגיע עד אליו- ונשיג את זה. הוא לא יוכל לברוח.".
    "מה שתגיד, בוס", הוא 2 התייצב לידו מיד, מקרקר בקול צפצפני. אנטגוניסט סובב אליו את ראשו ונעץ בו מבט זועף, "כמה פעמים כבר אמרתי לך לקרוא לי: 'אדוני הבוס'?!", הרעים בקולו, "בפעם הבאה לא אהיה אדיב כמו עכשיו.". הוא 2 השפיל את ראשו.
    "נו, לך כבר להביא את המפה, עצלן טפש אחד".
    "מיד", הוא 2 הסתובב והחל ללכת, "כלומר," הפנה את ראשו בהסוס, "מיד, אדוני הבוס".



    זהתם אותו? אני מתכוונת, את הוא (והוא 2, כמובן). אם כן, ברכותיי, דלגו לפירוט האתגר, אם לא- הסבר קצר על דמותו:

    סיידקיק-

    סיידקיק הוא בן לוויה קרוב אשר בדרך כלל כפוף או נמצא תחת מרותו של הדמות אותה הוא מלווה. המונח החל את דרכו בספרי הקומיקס, והשימוש בו נפוץ בעיקר בעולמות הקולנוע, הטלוויזיה והספרות, שם הסיידקיק מוצג בדרך כלל כיד ימינו של הפרוטגוניסט, אולם אינו זוכה בתואר הסיידקיק מעצם היותו נשרך אחריו אלא כאשר הוא בעל אישיות משל עצמו, אם כי לא ברמה המשתווה לזו של הדמות הראשית, ותפקידו בעלילה הוא אף לעיתים לשמש אתנחתא קומית. בדומה ישנו תפקיד מקביל של הסיידקיק של האנטגוניסט, המתפקד כעוזר או ידיד של הנבל, אך חלש או טפש ממנו. (מתוך ויקיפדיה.). (מתוך: מילוג.).



    ולאתגר- - -

    בחרו מתוך ספר קיים צמד של גיבור (פרוטגוניסט/ אנטגוניסט) וסיידקיק, וכתבו קטע בו- - - התפקידים מתחלפים! הקטע מביא את השניים לסיטואציה בה ה'סיידקיק' הוא הגיבור בעצמו, וה'גיבור' שלו, משמש לו לסיידקיק. שמו לב, לא סתם מלווה, אלא סיידקיק על כל משמעותו: יד ימינו, כפוף תחתיו (אם תמצאו דרך לגרום לו בסיטואציה להיות כפוף תחתיו רשמית, כל הכבוד. כי הרי האופי של השניים, כמו נתוני החיים שלהם, נשארים בדיוק כמו בספר ממנו נלקחו. אם לא תמצאו, אפשר שיהיה כפוף תחתיו בצורה לא רשמית, כלומר, בסיטואציה אליה הגיעו- ה'סיידקיק' מבין יותר מה'גיבור' ולכן נאלץ ה'גיבור' להקשיב לו ולהשמע להוראותיו (או להתווכח עליהן, כמו סיידקיק אמיתי...)), אתנחתא קומית, וכשהאופי שלו מודגש ולא נעלם במרחבי הקטע.

    חוששני שלא מיותר לציין, ולכן אעשה זאת: את הדמויות יש לקחת מהספרות החרדית בלבד. קטע המספר על דמויות חיצוניות לא ייכנס לשיפוט כלל.



    השיפוט יתמקד ב:

    • שמירת אופיים הבסיסי של הדמויות.
    • התאמה מוחלטת של כל אחד לתפקידו החדש בתור גיבור/ סיידקיק (באופן בו מי שייקרא את הקטע בלי לקרוא את הספר ירגיש כי כך הם בצורתם המקורית.).
    • כתיבה מעניינת ושוטפת.
    • כתיבה תקנית (כן, יהיה דגש על זה. אולי לא ברמה של מיקום פסיק במקום נקודה, אבל כן ברמה של שפה תקנית (יעשה- אעשה וכד'), כתיב תקין, ופיסוק נח לקריאה.).


    דוגמאות לצמדים?

    צמד פרוטגוניסט- סיידקיק: איסתרק- נאיתן, מ:"ממלכה במבחן"/ מיה קינן.

    צמד אנטגוניסט- סיידקיק: זירו- אאודו, מ:"דופליקטים"/ יונה ספיר.


    האתגר יינעל בעז"ה בליל שני, ו' באלול, בשעה: 11:59 PM.


    בקשת דוגמאות נוספות, שאלות, מחמאות נלהבות ודיונים מעמיקים- בנספח.

    בסיעתא דשמייא לכולם!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מיהי, M . A, RIVKA W ועוד 25 משתמשים28 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ימים טובים יבואו
    תודה רבה על הזכייה.. מצטערת שרק עכשיו ראיתי. בעז"ה אעלה אתגר בקרוב. האמת שלא חשבתי שאני אזכה אז...
  • 2K
    • מ
    סיפור בהמשכים אחי הכי הכי- סיפור קצר בהמשכים
  • מוז'יניקית //
    • הי
    פעם ראשונה שכותבת בגוף ראשון, ממבט של ילד.
    אשמח לביקורת

    נולד לי אח.

    הרגע אבא התקשר מהבית חולים, הוא היה נשמע עייף מאוד, ונראה לי גם קצת מודאג.

    אבל בטח אני סתם מדמיין, כמו תמיד.

    עכשיו אני ויוסי נלך לקנות טופים לחלק מחר בכיתה, בדיוק כמו שעשינו כשיונתן ואיתמר ושירה נולדו. כשעליזה נולדה עוד הייתי קטן מדי בשביל לחלק טופים.

    אני מתרגש מאוד. מחר בצהריים נלך לבקר את אמא, והיא תביא לנו פרס קטן מהתינוק, אפילו שזה לא באמת מהתינוק, זה מהחנות הגדולה שבבית חולים ואבא ואמא מביאים לנו את זה רק בשביל שלא נקנא בתינוק החדש.

    "הי, ישי, מה אתה חולם? תחליט כבר איזה טופים אתה בוחר לחלק לפני שאני קונה מה שאני רוצה!" יוסי דוחף אותי במרפק שלו ואני מתנער, בוחר אתו טופים.

    בסוף אחנו לוקחים שלוש חבילות גדולות- שתיים בטעם ענבים והשלישי בטעם תות.

    "מה אתה אומר? איך יקראו לתינוק החדש?"

    "אני יודע? מה שאבא ואמא יבחרו" אני מושך בכתפיי.

    "ברור מה שאבא ואמא יבחרו. השאלה מה הם יבחרו" הוא אומר במנגינה כזאת, כמו שדוד צבי עושה כשהוא לומד.

    "אולי נעמה תדע" אין לי כח לחשוב על דברים מסובכים ופילוסופיים(זה מילה של נעמה) כמו לנסות לנחש על מה אבא ואמא יחשבו. יוסי ונעמה בטח יישבו כל היום וכל הלילה עד לברית וינסו לדעת, או להקשיב לאבא ואמא בשיחות שלהם.

    כשאנחנו מגיעים לבית נעמה מנסה להשכיב את הקטנים לישון.

    "יופי, עכשיו כולם מתארגנים יפה לשינה, ומחר אחרי הלימודים ניסע אולי לבקר את אמא והתינוק בבית חולים. אבל רק מי שיתנהג יפה!" היא מאיימת בקול חשוב של אחות בכורה.

    כולנו מתארגנים יפה, הולכים לישון.

    אני לא כל כך נרדם, יש לי מלא מחשבות מבולגנות בראש כמו איפה ישימו את הלול של שירה, כי עד עכשיו היא ישנה בחדר הורים ועכשיו צריך לשים שם את העריסה של התינוקי. ומתי אמא תחזור, כי אולי היא תלך לבית החלמה ועוד כל מני דמיונות איך התינוק המתוקי שלנו נראה.
    בבוקר אני קם עם מלא כח, ומתארגן מהר מהר לחיידר.

    "מי שיהיה מוכן ליציאה עד רבע לשמונה יוכל לראות את התמונה של התינוק שאבא שלח לי בלילה!" מכריזה נעמה תוך כדי שהיא מורחת ליונתן הרבה קטשופ בלחם. מדי הרבה. הוא מתחיל לצרוח שתוריד קצת תוך כדי ששירה מפרקת את הקוקו שנעמה עשתה לה ועליזה ויוסי מתחילים לריב על קובייה הונגרית.

    בקיצור, הולך בלגנים.

    בסוף כולם מוכנים פחות או יותר, ואנחנו מצטופפים על המחשב לראות את התמונה.

    הוא חמוד, קצת יותר מקווצ'ץ' מכל הילדים האחרים שלנו כשהם נולדו. הוא מכוסה בשמיכה גדולה ועבה ורואים לו רק את הראש.

    "אני רוצה שכבר נלך לבקר את אמא ונוכל לראות אותו! ונוכל לשים אצבע ביד שלו והוא יחזיק אותנו!" מתלהב איתמר, ונעמה מרגיעה אותו שזה רק רפלקס(ל'ידע מה זה רפלקס) ויאללה, צריך לצאת ללימודים.

    "אבל אבא יבוא לקחת אותנו בצהריים לבקר אותו, נכון?" שואל יונתן ליתר ביטחון.

    "נראה, אולי" נעמה נראית פתאום קצת לא בטוחה בעצמה או קצת מפוחדת או אולי משהו אחר שאני לא מכיר את המילה שלו.

    או שאני מדמיין, כרגיל.

    בודקים שוב שלכל אחד יש את השקית עם הטופים לחלק, ויוצאים.

    אני ויוסי לוקחים את יונתן ואיתמר ועליזה לוקחת את שירה, כמו תמיד.

    "אני מקווה שנלך להרבה זמן לבקר את התינוק" אומר יוסי בתקווה.

    "אל תשכח שנעמה אמרה שלא בטוח שהולכים" אני מזכיר לו, מעדיף שלא לקוות סתם.

    "היא סתם אומרת. למה שלא נלך? אפילו דיברתי עם אבא היום בבוקר והוא אמר שאמא מרגישה כבר טוב. אבל היא כנראה הולכת לבית החלמה"

    "אוף"

    אנחנו נכנסים לחיידר, נפרדים ליד הברזים, כמו כל יום.

    היום עובר מהר, אני משתדל שלא לעורר בעיות כדי שאבא לא יהיה יותר עייף ממה שהוא מאז שהתינוקי נולד.

    כשאנחנו חוזרים הביתה, העיניים של נעמה אדומות מאוד. היא עצבנית ואני מעדיף להימנע מלבקש ממנה לחמם לי שוב את האורז כי הוא יצא קר.

    לשם שינוי הקטנים לא נדבקים במצב רוח, אבל יוסי כן. אנחנו מחליפים מבטים מיואשים, ולפי הפרצוף שלו אני מבין שגם לו האורז לא יצא משהו.

    "נו, נעמה, מתי הולכים? מתי אבא מגיע לקחת אותנו?"

    "לא הולכים לבית חולים היום" היא אומרת בקול כועס כזה.

    "אבל למה?" כולנו נדהמים, מה זה אמור להיות?

    "ככה. אולי מחר. עכשיו כל אחד שיתעסק במה שבא לו. אני בחדר שלי, ושאף אחד לא יעז להיכנס, שמעתם?!" היא מכניסה מהר את קופסאות האכסון למקרר והולכת לחדר, טורקת את הדלת.

    יוסי נאנח "וואי, הבנות האלו" הוא מוציא לשון בצורה מצחיקה וכולנו צוחקים.

    "יאללה, מי שם עליה? כולם לסלון, עושים הצגה!" הוא מלהיב את כולם, לא אותי. "נו ישי, אתה בא? בוא נעשה להם את ההצגה הזאת שהמצאנו בחופש!"

    "לא רוצה, אני עייף" אני לא באמת עייף, כמובן, אני רק צריך ללכת להקשיב מה נעמה מדברת בטלפון עם חברה שלה. נראה לי זה ישפוך קצת אור על התעלומה, כמו שאומרים ב'החוקרים- ותעלומת המטמון'.

    אני הולך בשקט לדלת של החדר שלה, מוריד את המשקפיים כדי שיהיה אפשר להצמיד את האוזן לדלת, ומנסה להקשיב. לא כל כך שומעים, כי היא מדברת בשקט ומהסלון יוסי מציג את הסבא הזקן והכועס עם בובת אצבע. אבל מה שאני מצליח לשמוע שהיא מדברת על התינוקי החדש- גורם לי להרגיש פחד בלב.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: Math error, איפה אתההה??, ניק 138316 ועוד 46 משתמשים49 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוז'יניקית
    יוסי- בערך 11 ישי- בערך 8
  • 2 3 2K
    • ש
    אתגר נספח לאתגר- גלגל חוזר בעולם
  • שיבת ציון //
    • לאתגר.

    שתהיה לכולם סיעתא דשמייא!
    • תודה
    Reactions: ספריה בהכחדה12, אוראל סולטן ו-Avigail Amram3 //
    52 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    בשמחה!
  • 273
    • מ
    שיר אולי אני ים
  • מלי וייס //
    • ילדה אחת
    קטנה
    הסתובבה
    בעולם הגדול.
    עטתה על עצמה
    שכבות של
    הגנה
    רצתה כבר
    לחדול.
    נסעה לים
    ישבה על חוף
    נשמה מלח
    הרגישה גרגירים
    בקצות האצבעות.
    הסתכלה על נוף
    זרקה אבן
    לגלים
    היו לה קצת
    דמעות.
    הלב שלה דפק
    חזק
    עשה לה סחרחורת
    מערבולת מבולבלת
    רצה להרגיש.
    היה פצוע
    שסוע
    דימם קצף
    ללא הרף
    ייחל לאהבת איש.
    התפללה אליו
    הגיעה למסקנה
    שבעצם היא לא
    לבד.
    יש לה אותו
    היא תשמור
    ששוב האמונה
    לא תאבד.
    אם יהיה קשה
    הוא יחייך ממרום
    ישלח חיבוק
    ינחם.
    יישא על כפיו
    יעזור לה להמשיך
    להילחם.



    ילדה אחת
    קטנה
    שאלוקים הרים
    ישבה על חוף
    נשמה מלח
    הרגישה גרגירים.
    העבירה יד
    בחול הלח
    החם
    כתבה
    אולי אני ים.



    אשמח להערות והארות :)
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, מ. ש, ניק 132439 ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    וואו. יש לך כתיבה זורמת וכיפית לקרוא!! החזרתיות בחלק השני יפיפיה.
  • 348
    • הלוחשת לתווים
    שיר דור שכולו חייב
  • הלוחשת לתווים //
    • משתפת (שיתוף ראשון שלי) בשיר שכתבתי לפני תקופה קצרה, אולי יום אחד אני אשתף פה גם את הסיפור שעומד מאחוריו..

    דור שכולו חייב,
    דור שכולו- חייו.
    שוקע בעצמו, בפחדים
    טובע במים רדודים.
    מנסה לברוח מהגלים
    נופל וקם במעגלים.
    שוחה לאי הבנה,
    סוטה בלי כוונה.
    מאבד כיוון ודרך,
    מחשב מסלול בערך.
    בודק אזורים חדשים,
    נתקל בעדת כרישים.
    בורח עם כוח שאין,
    מחפש מישהו להישען.
    מחליט לזרום עם הגל,
    מרגיש כבר לא מסוגל.
    נסחף עם הזרם בלי כוח,
    לא יודע אם לבכות או לשמוח.
    ואז ברגע של דממה,
    מוציא את הראש מהאדמה.
    מבין שאיבד את הכל,
    מנסה לצרוח בלי קול.
    מתעשת, מסתובב לצד השני,
    בורח מהזרם, בלהט עקשני.
    נפלט אל החוף, מתיישב על החול,
    ברוך המבדיל בין קודש לחול.


    אשמח להערות והארות 😊
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ריקי ק., קולמוס בודד, גשם יורד ועוד 14 משתמשים17 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    וואווו מיוחד מממשששששש ברוכה הבאה איזה כיף מחכה לראות עוד מהכתיבה היפה שלך
  • 336
    • ח
    שיר כוח
  • .חיה פ //
    • או קי
    מישהי פה עכשיו מתלהבת אבל ממש
    כתבתי לא מזמן שיר לבתדודה שלי (לאיזה פרוייקט או משהו..) במנגינה של כוח
    ונזכרתיבו כי סופסוף הוא מוכן
    השיר נכתב בהשראת תקופה מזעזעת שעברתי
    משתפת פה במילים.
    ואשמח כמובן לשמוע הערות, גם אם הם כבר לא רלוונטיות...
    כי
    "אהוב את הביקורת, היא תעמידך על הגובה האמיתי",
    שמעתי פעם בשם הרש"ב
    אז אניאוהבת אותה.
    ובתור רגישת הרגישות
    השיר גרם לי אישית לדמעות שקופות וטהורות
    אבל אז כמה חבל שאני לא יכולה להעלות אותו לפה...
    ואחרי כל הקשקשקת הנל, הנה סופסוף השיר (למרות שמה זה מתאים לי (בערך כמו כפתור ופרח) לשכוח להעלות אותו..)

    כוח

    הלילה יורד
    וקור מתפשט
    קורע אותך מבפנים,
    גלים סוערים מתגלים
    מכים בַּפָּנִים

    הדגל שחור
    בלב שלך חור
    בודדת כל כך בסירה,
    איך רוח שקטה פתחה
    לך שוב סערה ...


    אך כל התפילות שלחשת בחיים
    לא נעלמו מפניו
    כל הקרבות שניצחת,
    עומדים לפניו!!

    ה ו א שמך, הוא סומך
    נתן לך תפקיד
    שרק בכוחך למלא...
    בסוף יהיה טוב דעי , הלב יתרפא


    ריבונו של עולם לנצח ייתן לך תכוח
    מכל כישלון שצברת לקום ולצמוח
    מאמין בך אוחז בידך
    אוהב מעודד ותומך
    תהיי חזקה לעולם הוא לא יעזבך


    בכל הקרבות ר ק הוא נתן לך תכוח
    לבחור נכון מהקושי לקום ולצמוח.
    מאמין בך אוחז בידך
    אוהב מעודד ותומך
    עוד תזרח לך השמש וגם את תהיי מאושרת....
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אקסטרה היפראקטיבי, גאווהסקריפט, ❤️אילולה❤️ ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאווהסקריפט
    זה מיוחד מאוד כשכתבת שזה מתקופה קשה ציפיתי לראות יאוש וכאב -שכמובן יש להן את כל הכבוד והמקום...
  • 120
    • ר
    שיר חלון הזדמנויות
  • רבקה אמנו //
    • אשמח לביקורת, שיתוף ראשון שלי



    חלון הזדמנויות

    מול חומה סגורה ומסוגרת,

    ודלת שנטרקת,

    מול מבוי סתום

    ושער חתום,

    מול מבטים מזלזלים,

    וידיים מיואשים,

    עומדת,

    אחת,

    שמאמינה ברצון,

    ופותחת חלון

    להזדמנות,
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: נסיך על חלל, yael305, ח.ד. וחלק ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    וואוו תודה על השיתוף היקר הזה מיוחד כל כך מלא בעוצמות! אהבתי את הכתיבה.
  • 2K
    • M
    שיתוף - לביקורת התחלה של סיפור, אתם תחליטו
  • my-m //
    • פעם ראשונה שלי כאן בפורום ובעולם הכתיבה.
    התחלתי קטע, לא יודעת אם להמשיך ואיך,
    אולי תתנו לי אתם רעיונות?
    פשוט היד על המקלדת, וזה מה שיצא :)
    אשמח לקבל ביקורת, תודה!



    הם ישבו שם.

    מביטים על האופק שלא נגמר, תיקים עמוסים לצידם, ופחית אחת ביד.

    "זה מקום לשבת כמה ימים בלי לזוז, אה?" פנה אריק לחברו לספסל.

    "כן, משהו כזה" יוני לא הזיז את מבטו מהנקודה הרחוקה עליה הביט, ובפרצופו לא נע שריר.

    אריק המשיך להביט על יוני, ולגם לגימה מהפחית "מה יש? אתה נראה כאילו מישהו הוריד לך ת'שאלטר".

    יוני המשיך לשבת ללא ניע, לא מתייחס לשאלה של עמיתו.

    "הכל בסדר? מה הסיפור יוני?" ניסה אריק להבין, וברגלו פגש ברגלו של יוני, מנסה לנער אותו "תפסיק! אתה לא מבין?" לא מתאים ליוני בכלל התגובה הזו.

    אריק הפסיק, מביט בו חזק יותר "יוני, תדבר!" והשליך את הפחית לרצפה "זה לא אתה, הבנאדם שיושב כאן לידי" אריק התכופף להרים את הפחית, והחל מקמט אותה בידיו "נו?" הביט על יוני "אם לא, אני זז" הכריז, וקם מהספסל, מכתף את תיק הגב העמוס על כתפו.

    יוני קם גם הוא בשקט, הרים את התיק, ויחד החלו לחזור.

    "נו, מה הסיפור יוני?" אריק ניסה לדובב מכיוון אחר.

    "כלום, די אריק, זה חופר!" ציין יוני והמשיך לצעוד, תוך שהוא משליח אבני חצץ לכל הצדדים.

    "טוב, אני פשוט מכיר אותך, וזה לא הבחור החזק מהצבא ששום דבר בעולם לא הזיז לו, ולו נים אחד בנשמתו, וכאן אני רואה איזה צל שמזכיר בפנים את יוני, לא מדבר ו..." הביט עליו אריק.

    "די! תן לבנאדם להיות קצת עם עצמו, אסור?" הביט יוני על אריק לראשונה, מבטו כועס-כואב-עצוב, ושב להביט ברצפה, יורה אבני חצץ לכל עבר.

    "אין לי עניין להלחיץ מידי, בסדר" אמר אריק, והחל מזמם לעצמו שירים בקול.

    הם הגיעו לשביל המרכזי, שם הרכב עמד דומם, יוני התקרב לרכב פתח את הדלת האחורית וזרק את התיק הענק מימדים לתוכו, אריק כמוהו מהדלת השניה, ויחד נכנסו למושבים הקדמיים, אריק נוהג ברוורס מהיר, יוצא מהשביל, עולה על הכביש ונוסע בנסיעה ישראלית לכיוון מקום האירוח שלהם.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: א. א, Chaya Lea, אין שמות מקוריים... ועוד 21 משתמשים24 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    Chaya Lea
    בינתיים הסיפור נראה מעניין (טוב שהקפצת כבר הספקתי קצת לשכוח ממנו) הבחירה אם להמשיך או לנסות משהו...
  • 1K
    • מ
    שיר גשם באוקטובר
  • מלי וייס //
    • אנשים הלכו
    רחוק
    לא יחזרו
    לצחוק.
    אנשים הלכו
    השאירו חותם
    לא נפרדו
    בחייהם,
    גם במותם.

    שעות
    זוועות
    מי יוכל להכיל
    עוד אחד
    ועוד
    ואין אפשרות
    להציל.
    רק להניח
    פרחים
    על קברי
    נרצחים
    בחיוך של
    מנצחים.

    מישהו גנב את הירח
    השאיר לילה שחור
    הוריקן של מלח
    נתן לשמיים
    לדמם,
    לבכות
    בעת קבלת הפנים
    לנשמות
    זכות.

    בואו נלך הביתה
    נסתתר מגשם
    של דם
    שמישהו הוריד
    נהייה יחד
    נלעס כאב
    תקוות שריד.
    בסוף אנחנו עם.

    ועוד יום
    עובר
    ועוד יום.
    כאב מצטבר
    בכי מתגבר.
    גשם
    באוקטובר.

    אנחנו עוד נרקוד
    בסערת הגשם
    נתרטב,
    לא נחפש אשם.
    הכל מאת
    השם.
    אנחנו עוד נרקוד.


    לב אחד כתב את זה
    כששמע את השיר גשם באוקטובר.
    💔.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: פינקיו, אחת שחושבת., ימים טובים יבואו ועוד 18 משתמשים21 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מלי וייס
    אין לא לכל שורה יש חרוז
  • 86K
    • ח
    שיר בין הסדן לנדן
  • ח.ד. וחלק //
    • ושוב זה אני

    עומד לפניך,

    האור הפנימי

    מופיע על פניך.

    מנסה להתרגש

    לכוון את המילים,

    מוצא את עצמי,

    בורח מהאש

    בין הגווילים,

    שקוע בעצמי.

    באוויר דומיה

    רק השופר מריע,

    אני אמור להזיע

    להתעשת, להזדעזע.

    הקור אוחז בי

    מסרב להצטמרר

    לא מצליח,

    הנשמה שבי

    מנסה להתעורר

    לשפוך שיח.

    עת רצון היא זו

    השמיים פתוחים

    מלך בשדה,

    בזו אחר זו

    הלבבות נפתחים

    זיכרון עולה.

    לפני שנה נכתב

    נחתם בידי האב,

    על נהרות הדם

    בדרום ששמם.

    על צאן טבחה

    שנרצחו באכזריות,

    איך באבחה

    אבדה האנושות.

    הלב שהתקרר

    חוזר אחורה,

    מתחיל להתעורר

    נזכר בזוועה.

    לימים של כאב ואובדן,

    איך ברזל וחרב

    יצאו מהנדן, היכו בסדן.

    ושוב זה אני

    עם הלב הפתוח,

    פורץ בבכי

    חוזר להתייפח.

    אנא ה'

    מתחנן לפניך,

    בשנה החדשה

    אל תסתר את פניך.

    שלח ישועה,

    רפואה,

    נחמה.

    תהא שנת פדות הגאולה.

    אשמח לתגובות...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: תמרוז, ❤️אילולה❤️, הבא בתור ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    ח.ד. וחלק
    תודה!
  • 783
    • ת
    שיתוף - לביקורת כל מיני קטעים...
  • תהילה בצלאל //
    • שלום, אשמח לעזרה. צריכה ביקורת על קטע מסוים. מבהירה מראש שלא אוכל לתת רקע, כמובן שלא המשך ישיר או עקיף.
    אם מקשה עליכם - אתם רשאים לא לקרוא וכמובן לא להגיב 😁

    מזמן הפך לו החושך לחבר קרוב, קרוב עד מחנק. כזה שמייתר את ארבעת הקירות הסוגרים עליו, כזה שמדגיש את קיום החריצים הדקים בקיר שמאחוריו, שמאפשרים לו מעט אוויר, לא יותר.
    סוהריו, כנראה, אוהבים את החושך, לכן הם מקפידים להשאיר את העששית בחוץ בהיכנסם. לחפש אותו הם אינם צריכים, תמיד הוא נצמד אל החריצים, מתרחק ככל שיכול מן המחנק ומן הזוהמה.
    בעיטה, כרגיל. "קום", מורה הסוהר התורן, מעניק לו בעיטה נוספת. דניאל מתרומם על שתי רגליו, נושף אוויר.
    "חצי שעה", מילותיו של הסוהר קבועות, כמו כל סדר יומו. "הזדרז", הוא מעביר לו את תפיליו, מניח על הקרקע קערה ונטלה מלאה מים. פונה לצאת מן התא, נוטל עמו את הדלי.
    מחצית השעה אחר כך חוזר הסוהר ובלי לומר דבר לוקח את התפילין, הקערה והנטלה. מניח דלי ריק ונקי צמוד לדלת, לצידו צלחת מתכת עקומה ובה את ארוחותיו הדלות, כד מים ויוצא.
    גם ארוחתו קבועה. מעט גבינה קשה ושני כיכרות לחם קטנים, מעופשים קלות, אמורים לספק אותו עד למחרת, עד למפגשו הבא עם הסוהר. הוא אינו ממהר לאכול, התא נקי כעת, לא לנצח יישאר כך. גם מן התאים הקרובים לא עולים ריחות. הוא יכול סוף סוף להרהר בלימוד, לנצל את ההזדמנות שפגה לה מהר מדי, מותירה לו מעט רווחה למשך שארית היום, הארוך כל כך.
    פעם, עוד בהתחלה, היה מנצל דקות אלו לתפילה, לכך שיוכל לצאת אל האור, אל האוויר הצח. רק זאת ביקש. מאוחר יותר הפכה תפילתו ונעשתה תחינה, לכך שייגמר סבלו, שייזכה לאור אחר, גדול יותר, אמיתי. אבל יום רדף יום, הרגיש כמו נצח, ובכל זאת - מאום לא השתנה. הוא נותר בכלא, חי, שואף צחנה, נושם חוסר משמעות, חווה שנאה לא נתפסת, לא הוגנת.
    הוא יכל לקרוס אל תוך אדישות חייו, הוא יכל לשקוע אל דיכאון עמוק, הוא יכל לצלול אל החושך, להתמזג איתו. אבל אלוקים בחר לו חיים. חיי אסיר אמנם, אבל חיים. כשהבין זאת, החל לנצל את הדקות בהן הוא יכול להועיל בדרכו שלו, בדרך הטובה ביותר. חלומותיו הכמוסים עמוק ניעורו לחיים, בועטים החוצה במרץ שתמיד ניחן בו, עולים על דל שפתותיו. הזמנים בהם לא יכל להתפלל או ללמוד הפכו לו לזמני פעילות משמעותיים. גופו, שנחלש כל כך, חזר לעצמו. כושרו הגופני שוב ניכר בשריריו, העוצמה, כמו הנחישות, צעקה מכל תו בפניו. הוא אסיר, אבל הדבר לא יימשך לנצח. יום אחד הוא יצא מכלאו. לכשזה יקרה, הוא יעשה זאת ברגליו ובגוו זקוף, בוטח.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ללי99, מיהי, שיבת ציון ועוד 10 משתמשים13 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    זה היה נשמע לי קצת מוזר שם, אבל אם זה בתור תוספת ולא בדיוק תשובה לשאלה שלו - אז זה בסדר..
  • 525
    • א
    שיר שיר- לביקורת!
  • אחמ //
    • "מולו רק שמיים וים תכול
    והוא עצמו- רק גרגיר חול.
    סתם גרגיר, מה הוא כבר יכול?

    פתאום סערה וסופה,
    לתוך המים אותו סחפה-
    הישר אל תוך הצדפה.

    הצדפה נסגרה-
    והוא לא הצליח להבין מה ארע.

    הוא לא יודע כמה זמן שם בילה,
    אך לבסוף מישהו משם אותו שלה.
    הוא יוצא-
    ונראה מרוצה.
    משהו השתנה. הוא לא גרגיר החול המוכר.
    הוא נראה יותר חשוב, יותר יקר.
    הוא בוהק מול קרני השמש,
    כך הוא לא נראה אמש.

    השולה אותו מחזיק,
    ובעיניו עובר זיק.
    "אתה", הוא אומר ברננה
    "לא סתם גרגיר. אתה פנינה".
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, RU1, מלי וייס ועוד 19 משתמשים22 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    יפים שתיהם!! וואו
  • 501
    • ס
    שיתוף - לביקורת לא אענה לך, אשתוק.
  • ספרי מוסר //
    • לא עונה לך על השאלה
    ששאלת.
    לא אכתוב ואסביר
    מי אני שבוכה
    מי אני ששוחה בתוך גרגרי
    חול ועפר.
    אינני ליבי,
    אני לא הילדה
    שפעם שיחקה ברגשות.
    ולא אוכל להעיד.
    להראות
    מה קרה איתי אמש,
    ותשאל. שוב ושוב
    ואשתוק.
    כי
    לא אספר
    על החילוק שאוכל
    ודובק בנפשי.
    ומוצץ. ומוצץ לי
    את הדם.
    הקרעים שמושכים לשני
    הצדדים.
    ונשארתי לבד. כאן.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ❤️אילולה❤️, תמיד בעליה, %תמר% ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    תודה יקרה.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה