שיתוף - לביקורת בר משמחים - סיפור קצר על שנאה ואהבה

[יואל ארלנגר - קקטוס]

"מה, באמת חסרה לך אהבה?"
היא לא הבינה, נשענה על הוילון בורדו המקומט של תא המדידה, ונעצה בו את העיניים שלה חזק חזק.
אם הוא היה מוציא אלבום בשם 'אכזבה', התמונה הזאת שלה היתה צריכה להופיע על העטיפה.
"כן, כן", הוא הנהן, "אין לי יכולת לדבר על זה כאן"
****
אף אחד לא אהב אותו באמת, ככה הוא הרגיש, נו, חוץ מהחתולה השחורה עם השפם הנאצי שחיכתה לו כמעט תמיד במדרגות של מעלה שאול, הוא גם האמין לענת שאמרה לו את זה פעם.
הוא אהב את הבתים הישנים עם האבן הירושלמית, את הפיח של המכוניות שנדבק עליהם והדגיש את הסיתותים החפוזים של הפועלים אי שם בשנות החמישים.
מלריך נופף לו לשלום והמשיך הלאה בשביל, מלריך לא סופר אותו, הוא כזה שאומר שלום לכולם, אח שלו הגדיר אותו כ"צו"ל מחייך", וחזקיה צחק מהכינוי ההולם כל כך את מלריך.
חזקיה ידע להצחיק, וגם השתמש בכישרון שלו לפתוח עסק ייחודי: "בר משמחים" הוא קרא לו, וקבע את משכנו במרתף של מפעל במקור ברוך.
בבר המחתרתי הגישו מיני בירות ממבשלות ביתיות, קצת ערק וויסקי זול בכוסות חד פעמיים, ומידי פעם הביאו לשם שיעורי תורה מרבנים מרקדים למיניהם, כדי להעניק איצטלה דתית חסידית למקום.
במשך השבוע הבר עמד להשכרה להוללים למיניהם שחגגו ימי הולדת ושבע ברכות, וזבחו פרים לרבי ישעיה בן רב משה.
אבל מי שלא היה בליל שישי בבר משמחים, לא ראה הוללות מימיו.
נכון שדמיינתם מוזיקה רועשת וריח עשן ירוק, ובחורים בחולצות לבנות נועצים כפות בקערת טשולנט?
אז נכון, ככה זה נראה בחדר החיצוני, המבואה שמקושטת בשלטי מזל טוב לחתנים, ופשקווילים פיקנטיים שנתלשו על ידי חזקיה ממבואות של מקוואות, וממעליות של בתי דירות עמוסי אברכים.
על דלת צרה יחסית לגודלם של האנשים שגדשו את החדרון-בתוך-חדרון של הVIP, היה כתוב בכתב רש"י: אין כניסה לבחורים מתחת לוועד עשירי, הנכנס - יוזק בשידוכים, ראו הוזהרתם!
אבל מידי פעם התפלחו לשם בחורים שהעזו לסכן את השידוכים שלהם, בשביל לחטוף איזה וורט עסיסי מר' אשר ניסן מרגליות, ראש ישיבת הקיבוץ המפורסמת "כאמל", ולמה נקראה כאמל? על שם הסיגריות שר' אשר ניסן הפסיק לעשן לפני כמה שנים, אבל לא הפסיק לדבר עליהן.
ר' אשר ניסן היה יושב על כורסה בראש השולחן, קערת ענבים מונחת מולו, ואוי למי שיהין לתת את עיניו בעינב. על כרסו המלאה בש"ס ופוסקים מונחת גמרא משומשת מדי, וכיפת הקרמבו המעוכה שלו, מוזחת הצידה בסגנון האופייני רק לו.
אין ספק שהוא היה מודל לחיקוי, מבין עשרות הבחורים שהתגודדו סביבו, בשעה שדיבר בלימוד, לפחות עשרה חבשו כיפת קרמבו מעוכה, וגידלו את פאות הלחיים שלהם, כך שיקפצו בדיוק באותה הזווית שפאות הלחיים של ר' אשר ניסן קיפצו.
אבל היה את חזקיה, חזקיה ישב ממש לידו, וכתב ראשי פרקים למופע שלו.
רק מספר מצומצם של בחורים הורשו להשתתף בהמופע של חזקיה, ור' אשר ניסן היה נוהג לומר שהוורטים, והקונצים, והחכמות של חזקיה, חשובים לא פחות מהשיעור שלו עצמו.
אחרי שניגן כמה שירים על הסינטיסייזר שלו, הוא פתח במופע המופתי שלו, לא היה נושא אחד שלא קיבל מחזקיה טיפול, ורב אשר ניסן היה נקרע מצחוק, עד שהכיפה שלו הייתה נוטה בזווית מסוכנת כלפי הרצפה המטונפת של החדרון.
בין משתתפי השיעור המחתרתי נפוץ הכינוי 'חזקיה המלך' על כך שנעץ חרב בכותלי בית המדרש, חזקיה שנא את הכינוי הזה.
הוא ידע שרב אשר ניסן צריך אותו בשביל לחיות בצורת החיים שלו. באיזה מקום הוא יקבל קרוב לתרטימר בשר ונטלה מלאה קולה קרה, בלי לשלם?
וחזקיה היה צריך את רב אשר ניסן בשביל קהל הסקרנים שבא לראות את התופעה, הוא העסיק בחור בלי ראש אבל עם הרבה שרירים, שתפקידו למנוע ממשתוקקים מתחילים להסתנן לתוך השיעורים, ומדי פעם שלח אותו להזהיר בחור שנודע לו שהוא מדליף וורטים מהשיעור לכל מיני אנשי חינוך.
חזקיה כבר רשם את המעלות והחסרונות שלו על דף, והוא ידע שעל הנייר הוא שווה הרבה - יש לו הרבה ידידים, השפעה, כח, חנות בגדים, בר משמחים, סטטוסים מצחיקים, שכר על לימוד תורה בסגנון חסר תקדים או תקנה, אבל עדיין הוא הסתובב עם תחושה שאף אחד לא אוהב אותו.
הוא יצא פעם למדבר יהודה, הלך ימים בין סלעים לרועי צאן, עד שפגש איזה היפי נודד שאמר לו שהסוד הוא שקודם הוא צריך לאהוב את עצמו, ואם הוא יאהב את עצמו, הוא יגלה פתאום אהבה מסביבו.
הוא אמר לו שכויח, וגם העניק לו את התחושה שהוא הציל את חייו, אבל תכלס ללכת במדבר שבועיים בשביל לקבל טיפ שאפשר למצוא בסטטוס של מי שרק עכשיו התחילה לשווק פוראוור? קצת מוגזם.
אבל אז הזמינו אותו לקעמפ של 'אלבז' הישיבה האשכנזית הראשונה שהעמידה בראשה ראש ישיבה ספרדי, אמנם חאלבי, אבל עדיין מתפלל ע"מ והכל בח' וע'.
הוא עמד שם על הבמה, שטוף בזרקורים שהת"תניק קנה בטמבוריה, מחזיק בדף של הוורטים שלו, וגילה שהוא לא מסוגל להוציא מילה מהפה.
לפני רגע הוא הביא את אחד הוורטים השנונים שלו, ואז נפלה עליו חשיכה, הוא התיישב על הכיסא כתר, ולפת את בקבוק המים שלו, כמו ששיכור בפורים לופת בעלבת עשיר.
מסתבר שהוא עבר אירוע מוחי, ושבועות אחר כך הוא התסובב וניסה לגלגל את עצמו במסדרון של שיבא, כשפיזיותרפיסט ערבי חביב עוזר לו להגיע לבד עם היד לכתף.
הוא קיבל ים של אהבה.
הביאו לו שוקולדים ופטיפורים, זמר אמריקאי ששר באידיש, ביקור של שגריר טורקיה, משקפי VR כשרות שהכילו רק סרטונים של אברהם ברוך, נערים כתבו לו פתקים מחזקים, אברכיות אפו לכבודו מאפים, אין ספור ביקורים של בחורים מאלבז וכאמל.
אבל אחד לא הגיע לבקר: ר' אשר ניסן.
בין מתיחה ומתיחה של הפיזיותרפיסט הוא שנא את ר' אשר ניסן בכל מאודו.
הוא איחל לו איחולים שרק באידיש אפשר להבין את התוכן שלהם, והלחין שירי ראפ פרטיים שכללו את כל מה שהוא מתכנן לעשות לו אם רק יפגוש אותו.
****
הבר נסגר אחרי כמה שבועות, בהתחלה עוד ניסו להחזיק אותו באמצעות קמפיינים - 'מחזיקים ידיים לחזקיה', 'מחזקים את חזקי', ועוד שלל הטיות מתוחכמות למראה.
המקום הושכר לבית כנסת קטן לאברכים של חצי יום, ובמקום בר תוסס, היו שם שיעורים נחמדים של מגיד שיעור נמרץ ומגולח, ששידר את השיעורים בליב לכל העולם.
חזקיה סיים את השיקום, ענת עזרה לו מאוד - במקביל לניהול חנות הבגדים, היא הפעילה חמ"ל של משמחים, שיעזרו לחזקיה לצאת מהמצב שבו הוא נמצא, והוא העריך אותה על כך.
בלילה הם יצאו להליכה, ופעם אחת הוא לקח אותה לפוד טראק של אייס ושייקים, ושם היא שאלה אותו אם הוא מרגיש שעדיין חסרה לו אהבה.
הוא הרים את העיניים מהקשית של האייס, ואמר לה שהוא מרגיש הרבה יותר אהוב, כי הוא מבין מה זה נקרא לשנוא.
"אפשר לספר לך משהו?" היא שאלה, והמבט שלה יכל להיות מודפס על עטיפה של תקליט בשם "הפתעה".
"אני כבר יודע", הוא אמר, "ניחשתי לבד שאת התקשרת לר' אשר ניסן, וביקשת ממנו להפוך אותו לשונא שלי".
"איך ידעת?" היא השפריצה מיץ פסיפלורה מהאף מרוב תדהמה.
"זוכרת את חמודי? הפיזיותרפיסט?"
"בטח", היא ענתה, "אבל לא אמרתי לו בחיים".
"אבל הוא ניחש לבד, הוא הכיר את השיטה הזאת וסיפר לי עליה, אבל אמרתי לעצמו, שאם ר' אשר ניסן, שכל כך אהבתי, משתדל כל כך לגרום לי לשנוא אותו, כנראה שהוא ממש אוהב אותי, ושנאתי אותו על כך, באהבה".
מעץ סמוך התעופף ינשוף עצים סקרן, והמבט הנדהם שלו נקלט לרגע בעיניים של שניהם, הם חייכו, ולקחו עוד לגימה מהשייק הטעים.

 

[פרוגמטי]

אלוף!

כשפיזיותרפיסט ערבי חביב עוזר לו להגיע לבד עם היד לכתף.