התייעצות אוכל גרוע בישיבה-לא גזירת הכתוב

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
ההוכחה הטובה ביותר שהענין הוא פשוט זילזול שהאוכל קר או לא מספיק מוכן וכדו'
ושלא יספרו לי סיפורים של כסף כי בהרבה ישיבות למה שרוצים [ביהמ"ד מפואר וכדו'] יש מספיק.
ופוניבז' תוכיח שיש להם כסף כמו מים שחצי מב"ב ואשדוד שלהם כולל ביה"ח וכו' והאוכל פשוט זוועה,.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
יש מצב שתגובות הבחורים הם אלה שגורמות שהאוכל לא יהיה אכיל.
כשמתלוננים על עודף תיבול- בסוף לא יקבלו מלח.
ובכלל אף אחד לא נטען באנרגיה ממעט משכורת שלא מספיקה- אם יש מחמאות הם נותנות דרבון לשדרג ולהשקיע באוכל.
וכשקוטלים טבח על ההתחלה שהאוכל לא אכיל- הוא יצדיק את הדברים.
לא מדברת מנסיון, רק ממה שהבנתי מהאשכול.

וכל בחור אחרי הכל הגיע מבית שונה מעדה אחרת ומסגנון מאכלים אחר.
אחד לא אוהב חריף השני שונא מתוק ואחד לא יכול להתקרב לאבקת מרק.....
על טעם וריח אין להתווכח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
חלק מהעניין הוא גם הקיבעון וחוסר ההתייעלות שלצערי נראה שאינם קיימים ברמת מנהלי הישיבות, ובוודאי אצל הטבחים.
השיח עם הצוות הרוחני מתאפיין הרבה פעמים [לפחות בישיבות שלמדתי] בהסטת הדיון למחוזות של 'עולם הזה', ו'בזמננו אכלו לחם ושוקולד למריחה'.
נראה שהצוות הרוחני סבור שזה לא דבר כ"כ חשוב בחיי הבחורים. וזו טעות גמורה!.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
וכל בחור אחרי הכל הגיע מבית שונה מעדה אחרת ומסגנון מאכלים אחר.
אחד לא אוהב חריף השני שונא מתוק ואחד לא יכול להתקרב לאבקת מרק.....
על טעם וריח אין להתווכח!
זה לא הנושא
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
כמשפחה עם כמה בחורי ישיבה
האוכל בחלק מהישיבות צריך שיפור ענק למה אם מכינים לדוגמא פירה זה לא מבושל טוב וכמובן לא מרוסק מלא חתיכות
למה שמים קערה עם אוכל שלא מספיקה לכל השולחן
בחור בן 14 שמקצים כ20 דקות אפילו חצי שעה לארוחת ערב אם הוא רוצה סלט/ירקות צריך לחתוך לבד כמה זמן נשאר לו לאכול וכבר לא מדברים על הירקות עצמם איך שנראים

זה הרבה פעמים עשית וי על ארוחה שהכינו

לא משנה אם למדו בישיבה קטנה/גדולה
בעיר עצמה או מחוצה לה תמיד צריכים לתחזק אותם עם אוכל ביתי ודמי כיס
וזה כולל בחורים שאוכלים הרבה מאוד דברים ולא מפונקים באוכל בכלל

השאלה שלנו כהורים למה אי אפשר לעשות עם אותם מוצרים ואותו כסף אוכל יותר אכיל
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
הפתרון הוא זמני בשלב ראשון אכן ידאגו לטבח מומחה בשלב שני הכסף יכנס לקופת הישיבה כחלק אינטגרלי משכר הלימוד ומחמת החובות שוב יחפשו טבח זול
אפשר לעשות שישנו תשלום נפרד על שדרוג האוכל, כך שבמידה והמצב חוזר לקדמותו ההורים פשוט מפסיקים לשלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
למדתי במקום בו היה חדר אוכל (המוני יחסית, כ400 פיות)
והאוכל היה טעים, מושקע ומגוון
מעולם לא התלוננו עליו, הפוך, רק התפעלנו וביקשנו מתכונים...
זאת ישיבה שנמצאת בכדור הארץ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
נראה שהצוות הרוחני סבור שזה לא דבר כ"כ חשוב בחיי הבחורים. וזו טעות גמורה!.
צודק זו הגישה שלהם
לטעמי יותר חשוב שהאוכל והחדרי שינה יהיו סבירים מאשר התחרות בביהמ"ד מפואר
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
כל התגובות שההורים התלוננו או שבחורים ילכו לר"י לא מציאותי למי שקצת מכיר? חוץ מזה ר"י שבאמת אכפת לו מהבחורים היה צריך לבדוק בעצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
חלק מהעניין הוא גם הקיבעון וחוסר ההתייעלות שלצערי נראה שאינם קיימים ברמת מנהלי הישיבות, ובוודאי אצל הטבחים.
השיח עם הצוות הרוחני מתאפיין הרבה פעמים [לפחות בישיבות שלמדתי] בהסטת הדיון למחוזות של 'עולם הזה', ו'בזמננו אכלו לחם ושוקולד למריחה'.
נראה שהצוות הרוחני סבור שזה לא דבר כ"כ חשוב בחיי הבחורים. וזו טעות גמורה!.

שלא נדבר על התגובה: "זה הבכור שלכם?" בנימה מסויימת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
יש מצב שתגובות הבחורים הם אלה שגורמות שהאוכל לא יהיה אכיל.
כשמתלוננים על עודף תיבול- בסוף לא יקבלו מלח.
ובכלל אף אחד לא נטען באנרגיה ממעט משכורת שלא מספיקה- אם יש מחמאות הם נותנות דרבון לשדרג ולהשקיע באוכל.
וכשקוטלים טבח על ההתחלה שהאוכל לא אכיל- הוא יצדיק את הדברים.
לא מדברת מנסיון, רק ממה שהבנתי מהאשכול.

וכל בחור אחרי הכל הגיע מבית שונה מעדה אחרת ומסגנון מאכלים אחר.
אחד לא אוהב חריף השני שונא מתוק ואחד לא יכול להתקרב לאבקת מרק.....
על טעם וריח אין להתווכח!
לא. זו האשמת הקרבן.
הטבחים לא מכינים אוכל מגעיל כי לא החמיאו להם, או כי מישהו התלונן (כאילו זה איכפת להם... יש בהם כאלה שנהנים מתלונות ועימותים). הם מכינים אוכל מגעיל כי אין להם הכשרה בהכנת אוכל, כי בדרך כלל מדובר באברכים שחיפשו הכנסה צדדית והפכו לטבחים בעד אי אלו פרוטות, או בכאלו שיש להם כישרון בסיסי להכנת אוכל ביתי, אבל מעולם לא התמודדו עם הכנת כמויות עצומות של אוכל עבור ישיבה שלמה.
והפיתרון הוא להביא אנשי מקצוע מנוסים שאכפת להם. ואם להם לא אכפת - אז לפחות לממונים עליהם יהיה אכפת.
לא הגיוני שכל תלונה לאחראים מטעם צוות הישיבה על האיכות הירודה של האוכל, תיענה בצחוק משועשע ובתשובות מתחכמות כמו ׳אתה מפונק׳ או ׳אפילו אני אוכל את האוכל הזה׳ (טענה שתמיד משעשעת אותי. כי זה שאתה -איש הצוות מסוגל לאכול את זה - אינו חידוש. אנחנו יודעים שאתה אברך בן שישים שכבר איבד את הרצון ליהנות מהעולם הזה, ופסגת הקולינריה עבורו היא המנה של מחסני אירועים ממינים שונים. אדרבה, נסה להגיש את המנה הזו לאשתך או לילדיך בנוכחות אשתך, ונראה איך היא תקבל את זה. ואם אשתך אינה מסוגלת, מי החליט שהמדד הקובע אדם נורמלי שאינו מפונק הוא אתה? אולי אשתך היא הנורמלית, ואתה המוזר שאוכל דברים משוקצים) או הגרוע מכל - ׳כשאנחנו היינו ב... היינו לומדים טוב עד שלא אכפת היה לנו מהאוכל׳. אילו לא תשובות להשיב לבחור רעב, או לאדם רעב, או לאדם בכלל.
כל מי שטוען כאן טענות על פינוק יתר, או על כך שהוא ראה את האוכל והוא מעולה: אני מבין שאתם מבני האדם ששפר חלקם עליהם להצליח לאכול גם אוכל באיכות ירודה. במובן מסוים, אתם ברי מזל.
ואליכם שאלה: האם הייתם רעבים פעם?
רעבים באמת, במשך יום שלם, כי בצהרים הגישו ארוחה נוראית עד כדי קבס, והאחראי הסכים לתרום לכם פרוסת ריבה, וכל היום חיכיתם לערב - אז הגישו לפניכם בורקס אחד (!) מסכן שעשה לכם צרבות במשך כל הלילה?
האם שייך להיות מפונק בכלל, בכזה מצב?
וסתם ככה, תגידו לי, האם בחורי ישיבות אינם ראויים לאכול אוכל פחות מתועש, אוכל שלא מלא מרגרינה ושמן, אלא יש בו קצת יותר ערך תזונתי? זה דבר מדהים! מעולם לא הגישו לנו בישיבה פירות בימי חול, והייתי בשתי ישיבות, חוץ מפעם אחת שהייתה ביקורת ופעם שנייה שמישהו תרם אגסים רקובים שאינם ראויים למאכל אדם.
הנושא הזה חשוב בעיניי, כי לדעתי - הרבה מאיכות הלימוד של בחור תלויה גם באוכל שהוא אוכל, וגם בתחושה שלו שיש מי שדואג לו.
בחור רעב לא יכול ללמוד, ולא יועילו הדרשות, ושיחות המוסר, ודיבורים על יצר הרע, וסיפורים על אירופה של לפני ארבע מאות שנה. בחור רעב לא יכול ללמוד! נקודה!
כיוצא בו, תחשבו על בחור ששומע כל היום שהוא הכתר של העולם, שהוא המגן של עם ישראל, שהוא בעל מעלה עליונה מאין כמותה, אבל כאשר הוא בא לבקש בקשה אומללה, בקשה להתחשב בו מעט ולספק לו אוכל שהוא מסוגל לאכול - עונים לו בבוז ובלעג, או במקרה הטוב - באטימות. האם לדעתכם התחושה שלו תהיה שכל הכתרים שקושרים לראשו הם אמיתיים?! וכי למי שמגן על העולם כולו משיבים בזו הדרך ובזה הזלזול?
לצערי המציאות בישיבות היא שישיבות רבות מסתמכות על כך שבחורים מביאים אוכל או חטיפים מהבית. מציאות שבה בחור רוצה לאכול לחם בצהריים או בלילה ונתקל בחדר אוכל סגור - היא מציאות שאינה מתקבלת על הדעת. היא מציאות שמוכיחה שהצוות בטוח שיש לו מה לאכול.
ואם כן, מה יעשו בחורים שאין להוריהם כסף? ומה יעשו בחורים כמוני, שהוריהם לא מכירים את עולם הישיבות, וסבורים שבדמי הלימוד היקרים שהם משלמים קונה הישיבה אוכל מספק עבור בנם?!
בקיצור: לפעמים איכות של אוכל יכולה להשפיע יותר מאלף שעות מוסר, וחבל שיש ישיבות שלא מבינות את זה ומתייחסות לבחורים ולטענותיהם בזלזול מחפיר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #73
אין ספק שהנושא הזה רגיש מאוד
בחורי הישיבות יש להם זכויות אדירות הם נזר הבריאה
ומגיע להם אוכל מושקע ומזין כדי שיגדלו בצורה מיטבית רוחנית אבל גם גשמית בבריאות שזה גם קשור לרוחניות
אבל אין ספק שיש מקומות שהנושא הוא תקציבית וזה לא דבר שיש לכך יכולת שינוי
[
אני לא מנהל ישיבה ואין לי את ההסתכלות שיש למנהלי או רבני הישיבה בנושא האוכל וכל מקרה לגופו ואין אפשרות להכליל את כלל הישיבות באותו מצב אכן יש מקומות שהמצב מצריך שינוי ויש מקומות שאולי צריך התייעלות ויש מקומות שהמצב מצויין להגיד שכל הבחורים באותה ישיבה נהנים מהאוכל אני לא חושב שקיים דבר כזה אבל אני לא מכיר את כלל הבחורים והישיבות בשביל לשלול דבר כזה

רק אשתף שאני בעבר הייתי ר"מ בישיבה ר"מ = ראש מטבח ;)
ובין השאר הייתי אחראי להכין את האוכל לבחורים
לא אבל לא הייתה מציאות ש100% בחורים נהנו מהאוכל
הייתי משקיע מזמין וקונה מוצרים איכותיים ביותר
הייתי מכין אוכל מאוד מושקע וטוב
נכון שבמסגרת התקציב אין אפשרות להכין כל יום שניצלים בבאגטים וגם זה היה בשפע אבל תמיד יש כאלה שרצו עוד והתלוננו שלא מספיק
אבל גם בשאר הימים היה אוכל מושקע
היו ימים עם אוכל יותר מושקע והיו ימים עם אוכל כמו שניצל תירס ופתיתים/אורז וכו'
יתכן והיו מידי פעם פספוסים אבל זה היה קורה לעיתים נדירות
ותמיד היו בחורים שהתלוננו

אני יודע שזה לא משקף את התמונה הכללית בכלל הישיבות
אכן יש מקומות שהמצב הכלכלי אינו מאפשר ליותר

כוונתי היא לבחורים שאוהבים להתלונן
ואני אומר שטוב שהם לא מתלוננים על הרבנים

רק אשתף בשני נקודות
א. כשעזבתי שם הבחורים הכינו בעצמם את האוכל לתקופה מסויימת
אבל אני מעדיף לחסוך ממכם את התוצאה שיצאה מזה
(בחור בא לישיבה ללמוד ולהתעלות ברוחניות ולא להכין אוכל ואין זה המקום לפרט מעבר לזה, אבל כן חובת הישיבה לדאוג לו שיקבל אוכל מזין וטוב)
ב. היה איזה בחור אחד שלא כל כך נהנה מהאוכל שלהם
והיה לו כל מיני תלונות והייתי אומר לו אני עושה את עבודתי
אני מעריך שיבוא יום ותודה לי והוא היה צוחק עלי
לפני כמה זמן פגשתי אותו זה היה כמה חודשים אחרי החתונה שלו והוא אמר לי
תדע לך שאני מתגעגע לאוכל שלך

צריך לדעת להנות מהאוכל הקיים כן בהרבה מקומות הבסיס הוא טוב אבל יתכן וצריך שיפור
אבל יש מקומות שיש אוכל מצוין וחלק מהבחורים לא יודעים להעריך את זה

במטותא ממך בן ישיבה יקר זה לא נאמר ישירות עליך או על בחור מסויים אלא רק לשקף חלק ממצב שקיים בעולם הישיבות ואינו בא להכליל שום ישיבה או בחור בהגדרות אלו

בברכת "יאכלו ענווים וישבעו"
/SPOILER]
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
מטבח גדול ומקצועי מצריך מנהל מטבח, טבח שיודע את העבודה, וצוות איכותי ומקצועי.
ברוב המקומות זו בעיה של תקציב.
הייתי בישיבה שהחלב נמהל במים ולא אכלנו עוף חצי שנה, זו גזירת פת במלח בעידן המודרני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
אין ספק שהנושא הזה רגיש מאוד
בחורי הישיבות יש להם זכויות אדירות הם נזר הבריאה
ומגיע להם אוכל מושקע ומזין כדי שיגדלו בצורה מיטבית רוחנית אבל גם גשמית בבריאות שזה גם קשור לרוחניות
אבל אין ספק שיש מקומות שהנושא הוא תקציבית וזה לא דבר שיש לכך יכולת שינוי
[
אני לא מנהל ישיבה ואין לי את ההסתכלות שיש למנהלי או רבני הישיבה בנושא האוכל וכל מקרה לגופו ואין אפשרות להכליל את כלל הישיבות באותו מצב אכן יש מקומות שהמצב מצריך שינוי ויש מקומות שאולי צריך התייעלות ויש מקומות שהמצב מצויין להגיד שכל הבחורים באותה ישיבה נהנים מהאוכל אני לא חושב שקיים דבר כזה אבל אני לא מכיר את כלל הבחורים והישיבות בשביל לשלול דבר כזה

רק אשתף שאני בעבר הייתי ר"מ בישיבה ר"מ = ראש מטבח ;)
ובין השאר הייתי אחראי להכין את האוכל לבחורים
לא אבל לא הייתה מציאות ש100% בחורים נהנו מהאוכל
הייתי משקיע מזמין וקונה מוצרים איכותיים ביותר
הייתי מכין אוכל מאוד מושקע וטוב
נכון שבמסגרת התקציב אין אפשרות להכין כל יום שניצלים בבאגטים וגם זה היה בשפע אבל תמיד יש כאלה שרצו עוד והתלוננו שלא מספיק
אבל גם בשאר הימים היה אוכל מושקע
היו ימים עם אוכל יותר מושקע והיו ימים עם אוכל כמו שניצל תירס ופתיתים/אורז וכו'
יתכן והיו מידי פעם פספוסים אבל זה היה קורה לעיתים נדירות
ותמיד היו בחורים שהתלוננו

אני יודע שזה לא משקף את התמונה הכללית בכלל הישיבות
אכן יש מקומות שהמצב הכלכלי אינו מאפשר ליותר

כוונתי היא לבחורים שאוהבים להתלונן
ואני אומר שטוב שהם לא מתלוננים על הרבנים

רק אשתף בשני נקודות
א. כשעזבתי שם הבחורים הכינו בעצמם את האוכל לתקופה מסויימת
אבל אני מעדיף לחסוך ממכם את התוצאה שיצאה מזה
(בחור בא לישיבה ללמוד ולהתעלות ברוחניות ולא להכין אוכל ואין זה המקום לפרט מעבר לזה, אבל כן חובת הישיבה לדאוג לו שיקבל אוכל מזין וטוב)
ב. היה איזה בחור אחד שלא כל כך נהנה מהאוכל שלהם
והיה לו כל מיני תלונות והייתי אומר לו אני עושה את עבודתי
אני מעריך שיבוא יום ותודה לי והוא היה צוחק עלי
לפני כמה זמן פגשתי אותו זה היה כמה חודשים אחרי החתונה שלו והוא אמר לי
תדע לך שאני מתגעגע לאוכל שלך

צריך לדעת להנות מהאוכל הקיים כן בהרבה מקומות הבסיס הוא טוב אבל יתכן וצריך שיפור
אבל יש מקומות שיש אוכל מצוין וחלק מהבחורים לא יודעים להעריך את זה

במטותא ממך בן ישיבה יקר זה לא נאמר ישירות עליך או על בחור מסויים אלא רק לשקף חלק ממצב שקיים בעולם הישיבות ואינו בא להכליל שום ישיבה או בחור בהגדרות אלו

בברכת "יאכלו ענווים וישבעו"
/SPOILER]
תודה על השיתוף. לא קל לשתף מידע כזה באשכול כזה.
מאחר שחשוב לי לחקור את שורש הבעיה, אשמח אם תענה לי על כמה שאלות פשוטות, כאשר חשוב לי להדגיש שאין לי כוונה להשתמש בתשובות ככלי ניגוח נגדך, אלא רק כדי לברר את העניין עם בעל מקצוע.
1. האם כשהתקבלת לעבודה חייבו אותך להגיש קורות חיים שעל פיהם יכולים היו המעסיקים לוודא בוודאות מוחלטת שאתה מסוגל להתמודד עם הכנת אוכל מוסדי, ושיש לך ניסיון של לפחות שנה אחת (הרבה פחות מהניסיון שנדרש מהר״מים שאינם ראשי מטבח)?
2. האם יכולת להתקיים במשך חודש שלם רק מהאוכל שהוגש בישיבה, בלי שום תוספת, בימי חול ושבת יחד, בכמות שאמורה להספיק לבחור אחד? והאם היית מרגיש שאיכות החיים שלך נותרה נורמלית?
3. מה הייתה עונה אשתך על השאלה הקודמת?
4. במידה והיה ויכוח בינך לבין בחור, כאשר לדוגמא הבחור טען שאין מספיק אוכל או שהאוכל לא טוב, האם להרגשתך - היה לבחור למי לפנות? כלומר: האם קרא לך מי מהמעסיקים לברר אם יש אמת בטענות הבחור, או שגירסתך התקבלה אוטומטית? האם קיבלת הערות שונות מהמעסיקים על אוכל פחות טוב או פחות מספק, או שלתחושתך - זה לא ממש היה חשוב להם (מאוד מעניין אותי לשמוע על זה מהצד שלך, כי בכל עבודה - אמורה להיות ביקורת שגרתית. כולנו עושים טעויות, וטעות של טבח היא הרת גורל! בחורים הולכים לישון רעבים בגללו! ברור שבעבודה כזו מדובר בהליך שגרתי, ואני רוצה להיות רגוע שהוא מתקיים).
אתה לא חייב לענות, אבל אשמח לתשובתך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
אפשר לעשות שישנו תשלום נפרד על שדרוג האוכל, כך שבמידה והמצב חוזר לקדמותו ההורים פשוט מפסיקים לשלם.
רוב ההורים אומרים אמן, אמן, על שכר הלימוד ואף אחד לא ילך באמת לריב על 20 ש"ח
הפתרון אולי להקים קרן חיצוני שהם יקבלו את הכסף הנוסף מההורים ויניעו את העניין ויעזרו לישיבות עם הכסף שנאסף מההורים וגם יהיה להם כמובן כח קניה אדיר שיוזיל עלויות והם יפקחו על איכות האוכל כך שזה לא יוסיף הוצאות על הישיבה אבל כן יעלה את האיכות יתכן שגם יהיו יהודים טובים שיתרמו לקרן כדי שבחורי הישיבות יוכלו ללמוד בשקט שבעים ורעננים
הבעיה שבשלב מסוים מנהלי הקרן ירצו להרוויח והם יתחילו לחסוך
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
לפני שאני יענה אשמח לפירוט כוונת שאלתך, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך בנושא
כוונתי, אם נגדיר את זה במילים פשוטות, שאני רוצה להיות רגוע ולדעת שכאשר טבח עושה טעות - הוא חוטף נזיפה. שכאשר יש תלונות מוצדקות על טבח, יש מי שמברר את התלונות הללו עם הטבח ויחד הם מפיקים לקחים ובודקים כיצד לפעול להבא כדי שהבעיה תתוקן. אני רוצה לדעת, האם כאשר טבח מבשל אוכל גרוע באמת - יש מי מהצוות, לא מהבחורים, שמיידע אותו בזה, או שהמעסיקים מאפשרים לו להמשיך לחיות בהכחשה שהוא מכין אוכל מעולה.
תודה על ההיענות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
תודה על השיתוף. לא קל לשתף מידע כזה באשכול כזה.
מאחר שחשוב לי לחקור את שורש הבעיה, אשמח אם תענה לי על כמה שאלות פשוטות, כאשר חשוב לי להדגיש שאין לי כוונה להשתמש בתשובות ככלי ניגוח נגדך, אלא רק כדי לברר את העניין עם בעל מקצוע.
1. האם כשהתקבלת לעבודה חייבו אותך להגיש קורות חיים שעל פיהם יכולים היו המעסיקים לוודא בוודאות מוחלטת שאתה מסוגל להתמודד עם הכנת אוכל מוסדי, ושיש לך ניסיון של לפחות שנה אחת (הרבה פחות מהניסיון שנדרש מהר״מים שאינם ראשי מטבח)?
2. האם יכולת להתקיים במשך חודש שלם רק מהאוכל שהוגש בישיבה, בלי שום תוספת, בימי חול ושבת יחד, בכמות שאמורה להספיק לבחור אחד? והאם היית מרגיש שאיכות החיים שלך נותרה נורמלית?
3. מה הייתה עונה אשתך על השאלה הקודמת?
4. במידה והיה ויכוח בינך לבין בחור, כאשר לדוגמא הבחור טען שאין מספיק אוכל או שהאוכל לא טוב, האם להרגשתך - היה לבחור למי לפנות? כלומר: האם קרא לך מי מהמעסיקים לברר אם יש אמת בטענות הבחור, או שגירסתך התקבלה אוטומטית? האם קיבלת הערות שונות מהמעסיקים על אוכל פחות טוב או פחות מספק, או שלתחושתך - זה לא ממש היה חשוב להם (מאוד מעניין אותי לשמוע על זה מהצד שלך, כי בכל עבודה - אמורה להיות ביקורת שגרתית. כולנו עושים טעויות, וטעות של טבח היא הרת גורל! בחורים הולכים לישון רעבים בגללו! ברור שבעבודה כזו מדובר בהליך שגרתי, ואני רוצה להיות רגוע שהוא מתקיים).
אתה לא חייב לענות, אבל אשמח לתשובתך.
1. לא ביקשו קורות חיים על נושא הבישול אבל כן היה לי ניסיון במטבח מוסדי שעבדתי שם בעבר, וכן מעוד מטבחים שעבדתי בהם, באתי לעבוד בישיבה בתחום אחר לגמרי וכשחיפשו מישהו שיכין פנו אלי אם אני מוכן לקחת את זה עשו לי תקופת ניסיון אבל חשוב לציין שזו הייתה ישיבה קיבוץ שמנתה קרוב ל40 פיות ולא סדר גודל מוסדי של כמה מאות
2. הייתי אחראי על ארוחת צהרים וערב בלבד, בוקר ושבת היה אנשים אחרים אחראים, לגבי קיום כן היה אפשר להתקיים מזה רק לציין כמו שציינתי בוקר ושבת וחגים לא היו באחריותי, איכות החיים הייתה נורמלית, לגמרי.
3 אישה זה לא ראיה רוב הנשים לא נמצאות במסגרות כמו ישיבה עם שינה ואכילה ביום יום במוסד הלימודים יש מקומות מעטים שכן יש את זה, אבל אומנם לא שאלתי את אשתי אבל נראה לי שזה היה מספק אותה
4. כן למנהל הישיבה, הגרסה שלי לא תמיד התקבלה, וגם כשהייתי מכין אוכל טוב מבחינתי היו פעמים שהגיע אלי המנהל והעיר על כך, לעיתים נדירות היו פספוסים כמו שציינתי והיו גערות מצד מנהלי הישיבה אבל זה לא קרה הרבה, מאוד השתדלתי שכולם ייהנו ולעשות את מלאכתי נאמנה, ולדעתי נושא האוכל היה ממש חשוב למנהלי הישיבה והם היו משקיעים בזה המון מחשבה כסף וזמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אין ספק שהנושא הזה רגיש מאוד
בחורי הישיבות יש להם זכויות אדירות הם נזר הבריאה
ומגיע להם אוכל מושקע ומזין כדי שיגדלו בצורה מיטבית רוחנית אבל גם גשמית בבריאות שזה גם קשור לרוחניות
אבל אין ספק שיש מקומות שהנושא הוא תקציבית וזה לא דבר שיש לכך יכולת שינוי
הענין הוא שחוסכים בטבחים/יות ובכך הורסים אוכל יקר.
זה ממש בל תשחית.
זה חסר הגיון 'לחסוך' בטבחים ובכך להרוס את האוכל.

ההורים יעדיפו להוסיף מעט כסף בשכ"ל [ולחסוך בדמי כיס לבחורים] ולקבל אוכל יותר נורמלי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה